חג הסוכות - משמעותו הפנימית של החג לאור החסידות | הרב אשר פרקש

00:00 מה משמעות השמחה של חג הסוכות? אנחנו נמצאים באמצע חודש תשרי. החצי הראשון של החודש, הימים הראשונים, היו ימים נוראים, ימי היראה: ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, שבו כל אחד ואחד מאיתנו התעורר בתשובה ו... אה, התפללנו, ביקשנו מעומק הלב שהקדוש ברוך הוא יסלח וימחול לנו על כל החטאים, וביקשנו שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה. עברו הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים ומגיעים לחג הסוכות, זמן שמחתנו. השאלה שנשאלת היא: לשמחה מה זו עושה? מה בדיוק העומק, המהות של השמחה של חג הסוכות? בעצם יש פה איזושהי שרשרת. החגים, המועדים של חודש תשרי, זה לא רק צירוף של כמה מועדים שבאו ביחד. ככה יצא במקרה שהצטרפו כמה חגים. הרי מובן שזה שאנחנו חוגגים את החגים האלה, יש איזו שרשרת, יש איזה רצף, יש איזה קשר פנימי ועמוק ומהותי שמחבר בין כל חלקי החגים של חודש תשרי. היה לנו את חודש אלול שלפני זה, אז הגענו לימי הסליחות ואז הגענו לראש השנה, ואז יש את השבעה ימים של מה שנקרא עשרת ימי תשובה, ואז הגענו ליום הכיפורים, יום הקדוש אחד בשנה, ומשם עברנו לימי השמחה של חג הסוכות. ארבעה ימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות, כמו שכתוב במדרש, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו. כולם רצים ומתכוננים לחג הסוכות ואז מגיע חג הסוכות, זמן שמחתנו, ואחרי זה יש לנו, אחרי השבעה ימי הסוכות, יש את יום שמיני עצרת שמחת תורה. אז השאלה שמתבקשת זה להבין האם, ובוודאי שיש, קשר וחיבור בין כל החלקים האלה, בין כל המועדים. ומה בעצם ההסבר? זו שאלה אחת. שאלה נוספת יש, ונגיע לחג הסוכות עצמו. חג

02:27 הסוכות, יש כמה וכמה מצוות שאנחנו מקיימים. זה לא מצווה אחת בלבד. נגיד בראש השנה מצוות היום בשופר, יש מצווה אחת ויחידה שזה עיקר המצווה של ראש השנה, שופר. יום כיפורים, יום עינוי. מה קורה בסוכות? בסוכות יש לנו כמה דברים שגם כן על פניו קצת קשה להבין מה הקשר בין כל המצוות והמעשים שהתורה מבקשת מאיתנו בחג הסוכות. יש את הזמן שמחתנו, מצוות השמחה, ״ושמחת בחגך״, שלמרות שזה בכל שלושת המועדים, אבל אנחנו רואים שבסידור דווקא חג הסוכות נקרא זמן שמחתנו. חג הפסח נקרא זמן חירותנו, קשור עם יציאת מצרים. חג השבועות נקרא זמן מתן תורתנו. סוכות ושמחת תורה נקראים בתורה, בתפילה, זמן שמחתנו. זאת אומרת שדווקא אז יש את עיקר העניין של שמחה. וכמו שכתוב במדרש, שבעצם בחג הסוכות מוזכרת שלוש פעמים שמחה, לא רק פעם אחת. זה אומר לנו שדווקא פה השמחה היא שמחה מיוחדת. אחרי זה יש את המצווה של ישיבה בסוכות, שזה בעצם השם של החג, חג הסוכות. זאת אומרת שעניין עיקרי בחג הזה, שזה המצווה של החג, חג הסוכות, זה לשבת בסוכה. מה המשמעות של המצווה הזאת? ומה אנחנו עושים בסוכה? אוכלים, שותים, ישנים, מטיילים. כמו שכתוב בשולחן ערוך, כל מה שאנחנו עושים בסוכה, דברים פשוטים שבן אדם עושה ביום־יום. מגיע חג הסוכות, אומרים השבוע הזה צריכים לשבת בסוכה ולעשות את כל הדברים הפשוטים האלה, אבל בתוך הסוכה. מה המשמעות? ואחרי זה יש לנו את המצווה של נטילת לולב, ארבעת המינים: לולב, אתרוג, הדסים, ערבות. מה המשמעות של המצווה הזאת? ולמה דווקא נבחרו ארבעה מינים אלו שאיתם אנחנו עושים את המצווה הזאת? ומה הקשר בין כל המצוות האלה? מה הקשר בין מצוות השמחה

04:40 למצווה לשבת בסוכה ולאכול ולשתות בסוכה, והמצווה ליטול ארבעת המינים בסוכות? ודאי שיש קשר ביניהם, עד כדי כך שכתוב בשולחן ערוך: מצווה מן המובחר לעשות את נטילת ארבעת המינים בתוך הסוכה, סימן שיש קשר בין מצוות ישיבה בסוכה למצוות ארבעת המינים. ואחרי זה יש את שמחת בית השואבה. מה זה שמחת בית השואבה? מספרת לנו הגמרא במסכת סוכה שבזמן בית המקדש אז הייתה מצווה מיוחדת, שזה הלכה למשה מסיני, ניסוך המים. משהו מעניין. כל חג אז היו מביאים קורבנות מיוחדים בשביל החג, וביחד עם הקורבנות היו מנסכים, היו שופכים על המזבח, היה ניסוך היין, יין, שמן, כל הנסכים שהיו צריכים להביא עם הקורבנות. מגיע חג הסוכות, אומרת לנו, אומרת לנו התורה שיש משהו מיוחד. זה לא מפורש בתורה שבכתב, יש בזה אריכות שלמה. הלכה למשה מסיני שצריך לעשות גם כן ניסוך מים, משהו מיוחד בסוכות שעושים שאיבת המים, ולכן זה נקרא שמחת בית השואבה, כי את שאיבת המים היו עושים עם שמחה גדולה ביותר וכל הלילה, כמו שחכמינו מספרים לנו בצורה נפלאה, שהיו כל הלילה רוקדים ושמחים. לא טעמנו טעם שינה. מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימיו. שמחת בית השואבה. ומה היו עושים? שופכים מים. מה השמחה הגדולה בניסוך המים? ועושים מזה חג שלם. והשאלה העיקרית שלנו, כמובן שעל כל פרט יש המון הסברים, אנחנו רוצים להתמקד, והשאלה שלנו זה מה הקשר? מה החיבור? האם יש איזושהי נקודה מחברת ומקשרת בין כל המצוות שאנחנו עושים בחג הסוכות? אז לסיכומו של דבר, אנחנו היום הולכים להסביר שתי נקודות כלליות. הקשר בין החגים בחודש תשרי, החלק הראשון והחלק השני. בכללות מה השרשרת של החגים של חודש תשרי,

06:58 ואז נרצה להבין מה מחבר בין כל המצוות והמעשים שאנחנו עושים בחג הסוכות. ואנחנו נתחיל מתורת הבעל שם טוב. היום אנחנו נלמד, בעצם נתמקד על שני דברים כלליים, עיקריים ויסודיים, שבעצם זה מה שאנחנו לוקחים מחודש תשרי על כל השנה כולה, כי בעצם חודש תשרי והחגים של תשרי זה לא רק חגים ומועדים ספציפיים ממוקדים על החודש הזה, אלא בעצם זה כוחות. מה שנקרא חגים כלליים. זה בעצם מועדים שמזה יהודי שואב חיים לכל השנה כולה, כמו שכתוב במדרש שאנחנו קוראים לזה חודש השביעי. אומר המדרש ששביעי זה גם כן מלשון שָׂבֵעַ. חודש תשרי זה חודש השביעי כי הוא חודש שָׂבֵעַ עם מועדים וחגים, שָׂבֵעַ עם ברכות, כמו שכתוב במדרש. יש הרבה תבואה בתוכו, גיתות בתוכו, שזה כל חג האסיף שאנחנו אוספים את כל הדברים הגשמיים מהשדות בחג-- בחודש תשרי, ויחד עם זה אוספים את כל המצוות כי ראש השנה ושופר בתוכו, כיפור בתוכו וסוכות בתוכו, כל החגים. אבל זה לא רק שָׂבֵעַ, זה גם משביע. זאת אומרת שמהחודש הזה אנחנו מקבלים את הכוחות וההשפעה לכל השנה כולה, ולכן ההבנה בעומק העניין, להבין את עומק העניין, להבין את השורש של החגים של חודש תשרי ולהבין את הקשר בין כל המצוות שאנחנו עושים בחג הזה הנפלא של חג הסוכות, זה ייתן לנו הסתכלות מעמיקה ונוכל עם זה לחיות ולקבל מזה השראה לכל יום ויום מימות השנה. אומר לנו הבעל שם טוב: הפסוק אומר ״אז תשמח בתולה במחול״. הפסוק הזה קוראים את זה בראש השנה בהפטרה. ביום השני של ראש השנה, בהפטרה אנחנו קוראים ירמיהו וקוראים את הפרק הזה, סוף ירמיהו, ושם כתוב את המילים האלה: ״אז תשמח בתולה במחול״.

09:15 שזה מדבר על השמחה. אנחנו יודעים שבתנ״ך, כמו בשיר השירים, כנסת ישראל נמשלה לכלה. הקדוש ברוך הוא נמשל לחתן. אז בתולה הולך על כנסת ישראל. קשור גם כן עם זה של חודש אלול, מזלו בתולה. מדברים על עם ישראל, כנסת ישראל, ואומרים ״אז תשמח״. זאת אומרת שהשמחה הגדולה של המחול זה בעצם הנושא של חג הסוכות. אומר הבעל שם טוב שיש במועדים של חודש אלול וחודש תשרי מדובר על שמחה מאוד מאוד גדולה, שזה השמחה של ההתקרבות שאחרי ההתרחקות, נקרא מחול. מחול זה ריקוד מיוחד. הריקוד של המחול זה ריקוד של להתרחק ולהתקרב. רואים לפעמים בשמחות סוג של ריקוד, שזה ריקוד כזה שעומדים במעגל. עומדים קבוצת אנשים, וכשהשמחה הולכת וגדלה אז יש כזה בריקוד: מתרחקים, אחד מתרחק מהשני ואז חוזרים ומתקרבים. וההתרחקות הזאת וההתקרבות הזאת עושה שהשמחה נהיית כל פעם יותר ויותר חזקה. השמחה הזאת נקראת מחול. ״אז״ בגימטריה שמונה. זה הזי״ן, זה הזי״ן, שבעה ימים של חג הסוכות. ״חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים״. האל״ף זה היום השמיני, שמיני עצרת. ״אז תשמח בתולה במחול״. כנסת ישראל שמחים בחג הסוכות. השמחה של המחול, שזה ההתקרבות שאחרי התרחקות. במילה מחול ישנם שני תרגומים, שני פירושים בלשון הקודש: מחול זה ריקוד, והריקוד הזה שאמרנו, הריחוק, ההתרחקות וההתקרבות שגורמת שהשמחה תפרוץ ביתר שאת וביתר עוז. ויש את המחול מלשון מחול, מחילה, יום סליחה ומחילה, יום הכיפורים. ״אז תשמח בתולה במחול״. כלומר שבחג הסוכות מתפרצת השמחה של המחילה, של הכפרה של יום הכיפורים. והמשל, למה הדבר דומה? זה המשל של הבן מלך. המשל הידוע מהבעל שם טוב של הבן מלך, שהוא קשור לאביו המלך, והוא הבן יחיד של המלך, והמלך אוהב אותו אהבה

11:59 עצמית. האהבה הכי עמוקה שיכולה להיות. נתאר לעצמנו בן מלך שנולד למלך לעת זקנותו, בן יחיד. איזה אהבה, איזה, כמה, כמה אהבה מלך מרעיף, נותן לבן מלך הזה. נותן לו את החינוך הכי טוב, את הקרבה הכי גדולה, את הקשר הכי עמוק שיש לו. ואז מסיבות שונות ומשונות הבן מלך מתרחק. מתרחק קודם כל מהבית, התרחקות גשמית, אבל זה גורם גם כן התרחקות רוחנית, שהבן מלך הולך רחוק ונמצא בין מנגדי המלך, מתרחק והולך עם אנשים כאלה שהם לא לפי רוח המלך. בעצם המטרה שהבן מלך נסע זה היה כדי שהוא יביא את ההשפעה שהוא קיבל מהמלך למקום הרחוק הזה, ושהוא בעצם ירומם וישפיע במקום ההוא, ועל ידי זה גם הבן מלך יתרומם. אבל הבן מלך שוכח מהתפקיד שלו, ובמקום שהוא יעשה את התפקיד הזה הוא להפך, הוא מתרחק ומתגשם ונהפך לחלק מאנשי המקום הרחוקים, הנמוכים והשפלים, וככה הוא הולך ומתרחק עד שהוא נמצא בשביה ובמאסר במקום של פושעים ורחוק לגמרי מהמקום של המלך. ואז מגיע השלב שהבן מלך מחפש את האבא. השלב של החיפוש. יחפש אב. הבן חכם רואה שיש איזו התרחקות. האבא מתרחק מהבן או הבן מתרחק מהאב, משני הצדדים. כשיש התרחקות הבן מתרחק מהאבא, זה גורם גם כן להפך שהאבא מתעלם, מסתתר ומתרחק מה-- מהבן. אבל כמובן שזה שהאבא מסתתר זה לא אמיתי. זה הסתתרות רק חיצונית. זה הסתתרות שהאבא מסתתר ומתרחק, מתחבא, כי הוא רוצה שהבן יחפש אותו. וכאן יש שני סוגים של ילדים. יש ילדים-- הילד הטיפש, הוא לא רואה את אבא, לא רואה את אמא, מתחיל לבכות. בוכה, בוכה עד שנמאס לו לבכות, מתייאש וממשיך את המשחקים שלו וגמרנו. שכח מהאבא, אבא לא

14:19 נמצא. יש את הבן החכם שהוא מבין את הסוד. הוא מבין שהאבא בעצם אף פעם לא התרחק. אבא נמצא. רק ההסתרה של האבא זה רק כדי לעורר אצל הבן את הגעגועים, את הצימאון, את הרצון לחפש את האבא. ואדרבה, ההתרחקות הזאת מעוררת אצל הבן את החיפוש. נחפשה דרכינו ונחקורה. היהודי מתחיל לחפש, הבן מלך, שזה הולך בעצם על כל אחד ואחד מאיתנו, עם ישראל. כל ישראל בני מלכים הם. כמו שהגמרא אומרת במסכת שבת ובכמה מקומות. יהודי הוא בן מלך. הבן מלך התרחק מבית אביו המלך. האבא כביכול גם כן הסתתר ממנו. ואנוכי אסתיר-- אסתיר פניי ביום ההוא. יש הסתרת פנים, אבל היהודי הוא החכם, הוא הבן החכם שהוא יודע שהמטרה פה זה החיפוש. כמו שכתוב בשיר השירים, אבקשה את שאהבה נפשי. אני מבקש, מחפש. יהודי מחפש את הקדוש ברוך הוא, וזה בעצם מתחיל בחודש אלול, שאז מתחילה עבודת חשבון הנפש והתשובה, שיהודי מחפש להתקרב לקדוש ברוך הוא, וכל התהליך של הארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים זה התהליך הזה של החיפוש, שהבן מלך בא, מחפש ומתקרב. וראש השנה זה הצעקה של הבן מלך, כמו שהבעל שם טוב מסביר, שיש את הצעקה בלי מילים, כי דווקא הצעקה הזאת בלי מילים זה הצעקה של עצם הנשמה של יהודי שמגיע מהמקום היותר עמוק. האהבה שאף פעם לא בעצם לא-לא-לא-לא-לא-לא נעלמה, היא תמיד הייתה שמה. היא הייתה מכוסה. כשיהודי בשופר, בקול השופר יש את הקול הפנימי של הנשמה של יהודי שהוא צועק לקדוש ברוך הוא: אבא, אבא, אני שלך! ועם הצעקה הזאת מתעוררת אהבה עצומה, פנימית, אהבה פנימית של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. ואז מגיע עשרת ימי תשובה שאז אנחנו

16:37 מקבלים סליחה ומחילה וכפרה. וביום הכיפורים, שזה היום שבו הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח ליהודי על כל חטאיו ופשעיו. ואז יש את ההתחברות, את הדביקות, את הקרבה הנפלאה שיהודי מתקרב אל הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מתקרב אל היהודי, שזה הנושא של יום הכיפורים שדיברנו. עיצומו של יום, באותו יום יש את הקשר העצמי הכי עמוק של יהודי אל הקדוש ברוך הוא, ואז הקדוש ברוך הוא סולח ומוחל. ואז משמה מגיע אז תשמח בתולה במחול. חג הסוכות זה השמחה של הבן מלך שנאבד, שהוא חוזר לבית אביו המלך והאבא שהוא היה מסתתר. הסתרת הפנים חוזר ומאיר את פניו, יאר פניו אליך. הארת הפנים, ומהארת הפנים הזאת שהאבא, הבן, אבא, המלך מלכי המלכים, מראה לבן, לעם ישראל, מתעורר וזה שמחה גדולה ביותר. וזאת השמחה הגדולה והכפולה שהתורה מדברת עליה. ושמחת בחגך, השמחה של חג הסוכות. כשדיברנו על הנושא של ראש השנה אבל, אז אנחנו יודעים שבראש השנה זה לא רק החיפוש של יהודי שמחפש את הקדוש ברוך הוא. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. יש אבל משהו יותר. יש עוד נקודה שמה שדיברנו על הנושא של הכתרת המלך. בראש השנה יהודי מכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך, כמו שהגמרא אומרת: אמרו לפניי בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. יהודי חוזר בראש השנה להכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך. כשאנחנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא זה לא רק למלך עליי. כמובן, דבר ראשון מלך עליי, הוא המלך שלי. שום תשים עליך מלך. אני העבד שלך, אני הבן שלך. אבינו מלכנו, מלך ישראל וגואלו. אבל אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שהוא יהיה מלך על כל העולם. אנחנו אומרים בנוסח כל ברכה

18:46 שאנחנו מברכים לפני כל מצווה וכל ברכה לפני אוכל: ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם. יהודי לא מסתפק שהקדוש ברוך הוא אלוקינו, אלוקי ישראל, האלוקים של העם היהודי. יהודי מבקש שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך על העולם, מלך על כל העולם. בראש השנה, בכל התפילות ובמרכז של כל התפילות אנחנו רואים את זה בעמידה, בתפילת העמידה, בתפילה הכי מרכזית בראש השנה, גם בשחרית, גם במנחה, גם במוסף, גם בערבית, בכל התפילות אנחנו חוזרים ואומרים כל הזמן: מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו: השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. זאת אומרת יהודי מחכה, מצפה ומתגעגע ורוצה ומכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך על כל העולם. דיברנו על זה על ראש השנה. מדרש נפלא בפרקי דרבי אליעזר שהאדם הראשון המליך את הקדוש ברוך הוא על כל הבריאה בראש השנה. ויהודי בראש השנה הוא בעצם מכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך על כל העולם. העבודה הפנימית של ראש השנה בעצם היא כפולה. דבר אחד, יש פה הבן מלך, היהודי חוזר בתשובה. היהודי שב תשובה אמיתית, תשובה פנימית שזה לשוב אל השם, לחזור הביתה. הבן מלך חוזר מהשביה ומהמאסר וחוזר ולהתחבר עם אביו המלך ומתחבר. מתחדש שוב פעם הקשר בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל, ויחד עם זה יש פה את המלכת הקדוש ברוך הוא למלך על כל העולם. הבקשה של יהודי שיהיה גלה כבוד מלכותך עלינו, שיתגלה המלכות של הקדוש ברוך הוא בכל העולם. וידע כל פעול שכל דבר בעולם שהעולם

20:50 הגשמי, הדומם, הצומח, החי והמדבר, כל העולם כולו יצעק: אין עוד מלבדו, שאין שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא. וזה מה שקורה אחר כך ביום הכיפורים. שלכן ביום הכיפורים, בסוף היום, כשהיהודי מגיע למקום היותר עמוק בתפילת נעילה, שדיברנו על נעילה, שזה הזמן שנועלים את הדלתות ועם ישראל נשאר בפנים, בתוך חדר המלך עם המלך בעצמו. מה אנחנו צועקים בתפילת נעילה, ברגע הכי השיא של יום הקדוש של יום הכיפורים? שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. פסוקי הייחוד: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלוש פעמים, ה' הוא האלוקים שבע פעמים. אנחנו רוצים ומבקשים וצועקים מכל הלב שיתגלה מלכותו של הקדוש ברוך הוא בכל הבריאה, בכל פרט ופרט בבריאה. זה בעצם מה שאנחנו התפללנו בעשרת ימי תשובה. בחג הסוכות גם כן זה השמחה שאז הדברים האלה מתגלים ויורדים פה למטה. בעשרת ימי תשובה, בחלק הראשון של חודש תשרי, זה התפילה, זה הבקשה, זה התחנונים, זה שיהודי מעורר את הלב, צועק, מבקש, מתפלל ורוצה מכל הלב שהדבר הזה יקרה. כשמגיע חג הסוכות הדבר הזה קורה בפועל. זה הזמן שבו יהודי מרגיש שהקדוש ברוך הוא באמת שמע לתפילותינו. יהודי הוא בטוח בביטחון גמור שנובע מהאמונה הפשוטה והתמימה שמתעוררת אצל כל יהודי בימים הקדושים האלה. ולכן אנחנו בטוחים בביטחון גמור שבעצם הדבר הזה קורה פה למטה בעולם שלנו. הקשר, החיבור הכפול הזה שיהודי בעצם מתקשר עם הקדוש ברוך הוא, השמחה הגדולה של ההתקרבות של יהודי לקדוש ברוך הוא. זה קורה בחג הסוכות, וההתגלות הגדולה הזאת שהקדוש ברוך הוא נהיה מלך העולם ואחדותו של הקדוש ברוך הוא מתגלה בכל פרט מהבריאה. כל זה זה השמחה הגדולה של חג הסוכות, ולכן אנחנו קוראים לזה

23:14 זמן שמחתנו. אומר אדמו"ר הזקן בעל התניא: זמן שמחתנו, לשון רבים, זה השמחה של שנינו. זה השמחה שהקדוש ברוך הוא שמח מכנסת ישראל והשמחה שכנסת ישראל שמחה בקדוש ברוך הוא. זה השמחה של החיבוק. הקשר הגדול בין יהודי והקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ויהודי. שמחה כפולה: ישמח ה' במעשיו וישמח ישראל בעושיו. יהודי שמח עם הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שמח עם עם ישראל. ומהשמחה הכפולה הזאת נוצרת השמחה של זמן שמחתנו. ולכן בחג הסוכות מודגש הנושא של האחדות של עם ישראל בצורה הכי עמוקה. כי בעצם אנחנו יודעים שהכלי לכל הברכה הזאת זה העניין של האחדות. ברכנו אבינו כולנו כאחד. אנחנו אומרים בתפילה, הקדוש ברוך הוא מברך אותנו כשאנחנו כולנו נמצאים כאחד. האחדות של עם ישראל מתחילה מראש השנה. בעצם זה כל השנה, אבל בעבודה שיהודי עובד על עצמו, בעצם יש את אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. תמיד לפני ראש השנה אנחנו קוראים את פרשת ניצבים. אומר אדמו"ר הזקן בעל התניא שהיום הולך על ראש השנה, זה היום תחילת מעשיך. אתם ניצבים היום, יום ראש השנה, כל נשמות ישראל, כל עם ישראל. כולנו עומדים ביחד עם הקבלת עול מלכות שמיים, נקודת האמונה, נקודת הביטחון, נקודת הקשר שבעצם בזה כולנו כאחד. כל עם ישראל עם אחד. קול השופר, דווקא לכן זה שופר. זה לא מילים. מילים, יש הבדל: אחד מבין יותר, מבין פחות, אומר יותר, אומר פחות. אבל בקול הפשוט של השופר שנובע מהנשמה של יהודי, שמה כולנו נקודה אחת. זה הביטוי של הצעקה של השופר. האחדות של עם ישראל, ניצבים כולכם. ההכתרה שמכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך. ביום הכיפורים אמרנו אחת בשנה, זה

25:31 האחת והיחידה. זה הרגע שמתעורר היחידה של יהודי. הקשר היותר עמוק של יהודי, הנשמה העצמית של יהודי, שבו גם כן כל עם ישראל מציאות אחת. שלכן וטיהרתם לפני ה' אלוקיכם, הקדוש ברוך הוא מטהר את כל עם ישראל. כולנו נהיים נקיים. מתחילה שנה חדשה, האחת בשנה, שאז נהיה האחד, והאחדות מגיעה בחג הסוכות, וזה מתגלה בעולם, במציאות, בסוכה. מהי הסוכה? הסוכה היא בית פשוט. בבתים יש בתים של עניים, בתים של עשירים. סוכה אמורה להיות פסולת גורן ויקב. הסוכה זה עצים עם סכך, ובעצם הסוכה אומרת: כולנו שווים, כולנו ביחד. הגמרא אומרת: ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת. זאת אומרת, מצד ההלכה בסוכה לא חייב שלכל אחד יהיה לו סוכה פרטית. כל עם ישראל יכולים לשבת בסוכה אחת. איי, לכאורה אין אפילו מספיק שווה פרוטה לכל אחד ואחד שיהיה לו בסוכה? לא צריך. ככה הגמרא מסבירה לנו, בעצם בסוכה אחת אפשר להכניס את כל העם היהודי מן הדין. זה אומר שהסוכה מבטאת את הנושא הזה של עם ישראל כולו מציאות אחת. מגיעים ארבעת המינים. שם רואים את האחדות בצורה עוד יותר עמוקה. בארבעת המינים, כמו שכתוב במדרש, שארבעת המינים מסמלים ארבעה סוגים של יהודים. יש יהודים שהם מבחינת אתרוג, היהודי שיש לו גם ריח טוב וגם טעם טוב, גם תורה וגם מעשים טובים. יש יהודי שהוא מבחינת לולב. הלולב יש לו טעם ואין לו ריח. זאת אומרת, לולב זה עץ של תמרים. התמרים יש להם טעם, אבל חסר בזה את הריח. אז זה הנושא של תורה, חסר במעשים טובים. יש את היהודי שבעיקרו מעשים טובים, שזה העניין של ההדסים. יש לו ריח טוב, חסר לו הטעם, שזה הנושא של מעשים

27:34 טובים, חסר לו בתורה. ויש את הערבה, היהודי הפשוט שחסר לו גם בתורה וגם במעשים טובים. הבעל שם טוב היה קורא לזה האיש הפשוט, היהודי הפשוט, פשוט יהודי. ודווקא ביהודי הפשוט הזה, הערבה הזאת, הוא חלק מארבעת המינים, ויעשו כולם אגודה אחת. עם ישראל כולו ביחד, ואז ברכנו אבינו כולנו כאחד, מתגלה הברכה של הקדוש ברוך הוא. וכאן זה השמחה הכי עמוקה של ישמח. זמן שמחתנו, השמחה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא עם יהודי. אבל כמו שאמרנו, זה לא מספיק. המטרה היא שזה יחדור במציאות בכל העולם. וכאן מגיע הסבר נפלא איך הסוכות, מצווה, כל המצוות של סוכות פועלים בבריאה, בכל המציאות בעולם כולו. ההסבר, הרבי דיבר על זה אחד מהפעמים. דיבר על זה כמה פעמים, אבל נזכיר את זה בגלל שהשנה הזאת היא שנה מיוחדת. חמישים שנה ממלחמת יום הכיפורים. מלחמת יום הכיפורים, כשמה כן הוא, התחילה ביום הכיפורים בתשל"ד. יובל שנים. ביום, יומיים אחרי זה, י"ג תשרי תשל"ד, זה יום ההילולה של האדמו"ר המהר"ש, האדמו"ר הרביעי של חב"ד. האדמו"ר המהר"ש נפטר י"ג תשרי, והרבי היה נוהג להתוועד באותו לילה. הרבי ירד להתוועדות, והרבי התחיל את ההתוועדות ואמר שבעצם קשה להתוועד. יש מלחמה בארץ, יהודים נמצאים בסכנה. איך אנחנו מתוועדים? התוועדות זה דבר של שמחה, לשבת. ואיך אפשר להתוועד כשהמצב הוא מצב כל כך קשה? ואז הרבי אמר תורת הבעל שם טוב. הבעל שם טוב אמר לנו, ור' לוי יצחק מברדיצ'ב חזר על זה בשמו הרבה פעמים, ואמר שהוא היה רגיל לומר לקהל: השם צילך, השם שומרך, השם צילך על יד ימינך. אמר הבעל שם טוב: הקדוש ברוך הוא כמו צל. הצל, כל מה שאתה

29:53 עושה, הצל שלך משקף כל פעולה. הקדוש ברוך הוא הצל שלנו. כשאנחנו עושים משהו, גם הקדוש ברוך הוא כביכול מחזיר אור, כאילו משקף את הפעולות שלנו. כשאנחנו יהודים נמצאים פה למטה, מתחברים ביחד, יושבים ביחד, מתאספים ביחד באסיפה של שמחה, אז השמחה הזאת מעוררת שמחה כביכול למעלה אצל הקדוש ברוך הוא. וכשיש שמחה למעלה, אז השמחה הזאת פועלת ברכה והשפעה, שוברת את כל הגזירות וכל הקטרוגים, ומבטלת את כל הבעיות, כל הצרות. בעצם זה כתוב בזוהר גם כן. הזוהר אומר: בוא ותראה. העולם העליון הוא מראה, כמו ראי של העולם התחתון. כל מה שיש בעולם התחתון משתקף בעולם העליון. כשבן אדם פה למטה נמצא בחדווה, כך אומר הזוהר, ובמאור פנים, הוא גורם כביכול אצל השכינה חדווה ומאור פנים. אז הרבי אומר: נתוועד ונשמח. השמחה הזאת תעורר שמחה למעלה, וזה כבר יבטל את כל הדינים ואת כל הגזירות ואת כל הדברים הקשים. ואז הרבי אמר מאמר חסידות שמיוסד על תורה של האדמו"ר המהר"ש, שמבאר נושא נפלא ביותר במהות של חג הסוכות. בקשר למה שדיברנו קודם. אומר ככה: ארבעת המינים, רואים בארבעה דברים האלה משהו מאוד מיוחד שלא רואים את זה בכל שאר הצמחים. בכלל העולם שלנו הוא עולם של ריבוי. ריבוי, פירוד. כל דבר מורכב מהרבה הרבה פרטים. ריבוי. יש ריבוי דומם, ריבוי צומח, ריבוי חי, ריבוי מדבר, כל דבר שונה מהשני. כל דבר מורכב מהרבה יסודות, מהרבה פרטים. עולם שלנו זה עולם של ריבוי. זה נקרא בלשון התורה רשות הרבים. רשות הרבים לא רק במונח ההלכתי אלא במונח ההשקפתי, רבים. הכל מחולק אחד מהשני, כל אחד מחולק מהשני, כל דבר נפרד מהשני. עולם של פירוד, רשות הרבים. וזה רואים

32:16 בטבע של כל דבר, שבעצם כל הדברים מחולקים. בצמחים האלה, בלולב, באתרוג, בהדסים, בערבות, רואים בהם משהו מיוחד שבכל אחד מהם יש איזו נקודה של אחדות. ומתחילים עם האתרוג. האתרוג, כתוב בגמרא, למה הוא נקרא פרי עץ הדר? כי הוא דר באילנו משנה לשנה. זאת אומרת, יש לו את העניין שהוא עובר את כל תקופות השנה. בדרך כלל כל הפירות והירקות יש להם תקופות. יש פירות שצריכים קיץ, יש פירות שצריכים חורף, יש פירות שצריכים תקופה כזאת, תקופה אחרת, אבל האתרוג הוא פרי שדווקא מכל תקופות השנה ביחד זה מה שעושה אותו לצמוח. הוא צריך לעבור את התהליך של כל התקופות ורק אז זה מה שנותן את הצמיחה. זה משהו נפלא. זה מבטא נושא של אחדות. זה שכל פרי צריך זמן אחר, זה אומר שהוא יכול להסתדר רק עם חום, הוא רק עם קור. זה שהוא סובל את כל הסוגים של התקופות, ולא רק שהוא סובל אותם, הוא צומח מהם. זה מבטא נקודה עמוקה שיש בנושא של האחדות, לאחד את כל תקופות השנה. ואותו דבר גם כן הלולב. הלולב יש לו הרבה עלים, אבל מה היא ההלכה בלולב? חייב להיות כפות, כפות, שהעלעלים, העלים, צריכים להיות מחוברים ודבוקים אחד עם השני. ברגע שהם נפרדים אז בהלכה זה כבר בעיה. הלולב חייב להיות שכל העלים, למרות שבטבע עלים הם נפרדים. תסתכל על הסכך, כשהעלים נפרדים, של הדקל, הם הולכים כל אחד לכיוון אחר. אבל אנחנו משתמשים עם הלולב להדגיש שבתוך הפירוד יש אחדות, מתחברים ומתאחדים. ההדס. שלושה עלים יוצאים מכל, מכל קן יש שלושה עלים, אבל הם חייבים להיות בקו ישר, לא אחד למעלה אחד למטה. שלושה עלים יוצאים מאותו מקום

34:18 ובאופן שכל שלושה נוגע בשלושה שלמעלה כמו שרשרת. זאת אומרת, עוד פעם מבטא נושא של חיבור. לוקחים ריבוי ומאחדים אותם. לאחד את הריבוי. והערבה, הגמרא אומרת, גדלים באחווה, שאחד הפירושים בזה, יש כמה פירושים, אחד הפירושים שהם גדלים בחבילות. הם גדלים בקבוצות באחווה. עניין של אחווה, שהביטוי של אחווה. אז זה מה שאומרים פה, שבארבעת המינים שאנחנו משתמשים, התורה בחרה ארבעת המינים שבהם מאיר העניין של האחד. האחד זה הקדוש ברוך הוא. ה' אחד ושמו אחד. זה אומר שפה בבריאה ארבעת המינים הם מגלים בתוך המציאות של הבריאה את ה' אחד ושמו אחד, וזה התוצאה של ראש השנה. בראש השנה ביקשנו והתפללנו ״מלוך על העולם כולו בכבודך״, ביקשנו והתפללנו. ״וידע כל פעול כי אתה פעלתו״, לראות את הקדוש ברוך הוא בבריאה. הנה אנחנו רואים את זה בארבעת המינים. כשיהודי מגיע בחג הסוכות והסוכה מבטאת האחדות הכללית שמקיפה את כל היהודים באותו מקום, הסוכה מבטאת האחדות, מבחינת הסוכה. אחרי זה יש את הנושא של ארבעת המינים, שכל אחד מבטא את האחדות. מתגלה ה' אחד בתוך המציאות של הבריאה, וזה בעצם כל היסוד של חג הסוכות. זה העומק של החג שאנחנו חוגגים בחג הסוכות, ומזה מגיע גם כן הנושא של שאיבת המים, של ״ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה״, שיהודי אחרי העבודה שלו בחודש אלול, בחודש תשרי, ראש השנה ויום הכיפורים, הוא הגיע לקשר הכי עמוק שלו עם הקדוש ברוך הוא. הוא לא צריך יין לשמוח, המים משמחים אותו. מים מסמל את הפשטות, את הדבר שאין לו טעם, אין לו ריח. יהודי חושב שכדי להתחבר עם הקדוש ברוך הוא צריך יין. צריך טעם. יין מסמל הסברים, פירושים, דברים שנותנים לך

36:31 טעם והסבר. מגיע יהודי אחרי חג ראש השנה וכיפורים, אומר לו: המים. מעשה פשוט, דבר פשוט, גם בדברים הכי פשוטים בקשר הזה, בכל פרט ופרט ביום יום אני מרגיש את הקשר עם הקדוש ברוך הוא, וזה בעצם המצווה של סוכה. תאכל, תשתה. אין פה משהו מיוחד. לשבת בסוכה, לאכול, לשתות, ובתוך המציאות הפשוטה של יום יום אתה מרגיש, אתה יהודי ואתה קשור עם הקדוש ברוך הוא, וזה השמחה הגדולה הזאת. את זה אנחנו מביאים לכל יום מימות השנה, שבמשך כל השנה יהיה נרגש אצל יהודי את השמחה הגדולה הזאת, שכשאני קם בבוקר ואני אומר ״מודה אני לפניך״, אני יהודי. השמחה הנפלאה הזאת מעצם זה שאני יהודי, והדברים הפשוטים, שגם באכילה, גם בשינה וגם בע-בע-בעסק. בכל דרכיך דעהו, כל מעשיך לשם שמיים, שבחיי היומיום, בדברים הכי פשוטים, יהודי ירגיש את הקשר הכי עמוק שלו עם הקדוש ברוך הוא, וזה השמחה הגדולה של חג הסוכות. שהקדוש ברוך הוא ייתן באמת שנוכל באמת לשמוח באמת ולהרגיש את השמחה הזאת על כל השנה כולה. להמשיך את השמחה הזאת. שתהיה שנה של שמחה, שנה של גאולה, שנה שאנחנו נזכה לשמחה אמיתית, שיתגלה אחדותו של הקדוש ברוך הוא בעולם במהרה בימינו אמן.