איך מצליחים לשמור על העיניים? | הרב אשר פרקש

00:00 כולנו יודעים את חומר העניין של שמירת עיניים. יודעים מה שכתוב בפסוק: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. יודעים את מאמרי חז"ל החריפים והחמורים שמסבירים לנו עד כמה העיניים הם השלוחים שמהם נובע אחר כך כל הרע שבנפש. איך בן אדם צריך לשמור? כוח הראייה, כוח השמיעה, כוח המחשבה, כוח הדיבור, הכוחות הכי נעלים שהקדוש ברוך הוא שם את זה במקום הכי גבוה בראש, שהם הכוחות בעצם הכי נפלאים, אבל כל הזמן הם חשופים לכל רע, נמצאים בעולם מוקף עם הרבה חושך, עם הרבה השחתה וניסיונות קשים. אנחנו יודעים שזה דבר חמור, אבל תכלס קשה לנו לעמוד בניסיון. היום אנחנו נדבר מה שתורת החסידות נותנת לנו: כיוון, עצה, דרך. איך בן אדם יכול לקחת שליטה על עצמו ולהשתלט בעצם על כוחות הנפש הנעלים האלה, לנתב אותם, למקד אותם, לשמור עליהם מכל פגע, מכל רע, ולהשתמש איתם בדברים הנכונים והראויים. היסוד של מה שאנחנו נדבר היום בעצם זה מתוך פרק שהאדמו"ר הרש"ב, הרבי החמישי, רבי שלום דובער, כתב בתוך קונטרס שנקרא קונטרס העבודה. זה בעצם קונטרס שהוא כתב בשביל התלמידים. כידוע, הרבי הרש"ב היה מייסד הישיבה, ישיבת חב"ד תומכי תמימים, והוא כתב חוברת, קונטרס העבודה, שבה הוא מסביר מהי הדרך איך לעבוד את השם, איך לעורר רגשי אהבת השם, יראת השם, איך להתפלל, איך לתקן את המידות. אחד מספרי היסוד בתורת החסידות. בפרק השני של הקונטרס הוא מקדיש פרק שלם על הנושא שאנחנו מדברים היום. הוא קורא לזה בשתי מילים: הגדרת החושים. איך בן אדם מצליח להגדיר, להגביל, להשתלט, לנתב את החושים. חושים הכוונה לכוחות הנעלים האלה שיש לנו בראש: מחשבה, דיבור, ראייה, שמיעה, ראשי תיבות מדר"ש. ההסבר של הרבי

03:04 מיוסד בעצם על התניא. בתניא, בפרק מ"א, בפרק מ"ב, האדמו"ר הזקן מדבר ומסביר לאדם מהו היסוד שעל זה בנוי כל עבודת האדם. בלשון התניא זה נקרא ראשית העבודה, עיקרה ושורשה. כמו שבן אדם בונה בניין, יש את היסוד של הבניין, על היסוד אתה בונה בניין. בעשיית יסודות חזקים תוכל לבנות בניין גדול. אם היסודות רעועים או אין יסודות, היסודות חלשים, הבניין לא יעמוד, הוא ייפול. הבניין בעבודת השם זה כל הדרגות והידיעות וכל הרמות בעבודת השם, זה אין סוף. אבל היסוד שעליו עומד כל הבניין, ראשית העבודה עיקרה ושורשה, אומר לנו האדמו"ר הזקן בתניא, זה הנושא של יראת שמיים, קבלת עול מלכות שמיים. כשיש לנו את זה, אז זה נותן לנו את הכוח להגדיר, להשתלט, לשלוט על החושים שלנו. כשאנחנו מאבדים את זה, אז אנחנו נמצאים בסכנה. אז אדמו"ר הרש"ב מסביר לנו מהו הכוח שיש ליהודי להשתלט על העיניים שלו, על האוזניים שלו, על הפה שלו, על כוח המחשבה שלו, על ידי זה שהוא מכניס לראש שלו את המודעות של הנושא של יראת שמיים. השאלה היא איך אנחנו עושים את זה? וכאן מגיעה הבשורה הטובה שהרבי מלמד אותנו שבעצם כל יהודי יש לו בטבע, חקוק בנפשו, יראת שמיים. הנושא של יראת שמיים זה לא משהו שאנחנו צריכים לעשות אותה. אנחנו לא צריכים לעלות על זה לרקיע השביעי ולא ללכת לזה מעבר לים. הבשורה הטובה, אומר לנו האדמו"ר הזקן, כל יהודי יש לו יראת שמיים טבעית. היראת שמיים הטבעית שיש ליהודי זה לא יראת העונש. היראת שמיים הטבעית זה יראת המלך. יהודי בטבע לא רוצה ולא יכול להיות מורד במלכות שמיים. זה משהו שמושרש בטבע הנפש אצל כל יהודי. מה שקורה זה

05:37 רק שאנחנו שוכחים על זה. החיים, כל הדברים שאנחנו מסובבים בחיים, כל מה שקורה מסביב אלינו. אז אנחנו מרוב הרדיפה בעולם אנחנו שוכחים בעצם מה שקורה לנו בפנים. אז התפקיד שלנו בעצם זה רק לעורר את הזיכרון, לזכור ולהזכיר לעצמנו כל הזמן שאנחנו יהודים, שיש לנו מלך ואנחנו עבדי המלך. ולעורר בעצמנו את הנקודה הזאת, היראת שמיים הטהורה שנמצאת אצלנו. חכמינו הרי קוראים ליראת שמיים בשם אוצר של יראת שמיים. חז"ל אומרים אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמיים. מה זה אוצר? אוצר זה משהו שנמצא טמון עמוק עמוק באדמה, וזה נמצא אבל. זה שם, זה טמון, זה נסתר. צריכים לחפור כדי לגלות את זה. אז היראת שמיים בעצם נמצאת אצל כל יהודי, כמו שהאדמו"ר הזקן אומר, במצפוני הלב. צריכים לחפור ולהוריד את האדמה, העפר וכל מיני דברים, הגסות שמסתירה על זה, כדי לגלות את היראת שמיים שנמצאת אצלנו. איך אנחנו עושים את זה? אומר הרבי: התבוננות. תיתן כל יום כמה דקות להתבונן ולחשוב על זה עצמו, ויש כמה נקודות בהתבוננות הזאת. בפרק מ"א של התניא, בשורות הראשונות, האדמו"ר הזקן נותן לנו נקודות. לפחות בקיצור אני אעבור על כמה מהנקודות, שזה דברים למחשבה שרק הזיכרון בהם, המחשבה שאנחנו ניתן לזה כל יום, ייתן לנו את הכוח לקחת את העול, לקחת את היראת שמיים, לחיות עם זה, ועם זה יהיה לנו את הכוח להתגבר מול כל פיתויי היצר. נקודה מספר א', אומר האדמו"ר הזקן, זה להתבונן במלכותו של הקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ. המלכות של הקדוש ברוך הוא היא מלכות שנמצאת בשמיים, בארץ ובכל פינה. מלא כל הארץ כבודו, את השמיים ואת הארץ אני מלא.

07:57 כל פינה, כל פרט. הקדוש ברוך הוא הרי בעצם בורא, מהווה, מחיה ומקיים כל דבר וכל נברא בכל רגע ורגע. הידיעה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל פרט בעולם זה שלב א' בהתבוננות. שלב ב', אומר אדמו"ר הזקן, תזכור שלמרות שהקדוש ברוך הוא ומלכותו מתפשטים על כל הבריאה ועל כל הנבראים ועל כל השמיים והארץ ועל נשמות ועל מלאכים ועל הכל, אבל במרכז של כל הבריאה עומד האדם ועם ישראל וכל יהודי באופן פרטי. המלכות של הקדוש ברוך הוא בעצם היא באופן פרטני לכל יהודי ויהודי. וכאן אדמו"ר הזקן מביא לנו את מאמר חז"ל, שזה בעצם הבסיס לכל מה שאנחנו אומרים פה. מה שהמשנה אומרת במסכת סנהדרין: "לפיכך נברא האדם יחידי." למה הקדוש ברוך הוא, כשהוא ברא את העולם בששת ימי בראשית, כל הנבראים הוא ברא קבוצות, הוא ברא רבבות, הוא ברא מינים, הוא ברא המון צומח, המון חי, המון דומם. כשהגיע לאדם הוא התקמצן וברא רק איש אחד, אדם. רק אחרי זה, כמו שהתורה מספרת לנו, אחרי זה באה אישה, אחרי זה בא הילדים וכל ההמשך. אבל האדם הוא הנברא היחיד, האחד והיחיד שנברא יחידי, אומרת המשנה במסכת סנהדרין. למה נברא האדם יחידי? כדי שכל אחד ואחד, כל יהודי, בכל מקום ובכל זמן, בכל הדורות, שידע ויאמר: בשבילי נברא העולם. זאת אומרת, אדם הראשון היה בן אדם אחד ויחיד. הוא קם, הוא רואה עולם שלם מסביבו. הוא ידע שאין לו על מי להשליך ולהגיד מישהו אחר יעשה את זה. אני אלך לישון, מישהו אחר יעשה. לא. הוא ידע שהוא האדם האחד והיחיד, ובידיים שלו ניתנה כל הבריאה. כשהאדם הראשון בראש השנה הראשון, אנחנו יודעים ראש השנה זה יום בריאת האדם. הקדוש

10:17 ברוך הוא נתן לאדם הראשון את היכולת להכתיר אותו כשהוא אמר "בואו נשתחווה ונכרעה". כתוב במדרש שביום הראשון שאדם נברא כל הבריאה, כל הנבראים, כל החיות והבהמות באו להשתחוות אליו. חשבו שהוא אלוקים, והוא אמר להם: "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. ה' מלך גאות לבש." התפילות שאנחנו אומרים ביום שישי ובליל שבת, זה שהאדם הראשון אמר את זה כשהוא הכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך, הוא ידע שבו תלויה הכתרת העולם. אדם הראשון גם כן ידע כשהוא חטא בחטא עץ הדעת. אז בחטא האחד והיחיד שהוא עשה הוא הפיל את כל העולם לתוך מצב של חושך. הוא הכניס את ה... ערבב את העולם, את הטוב והרע, ועד היום אנחנו סובלים בגלל חטא עץ הדעת שהאדם הראשון עשה בכל הבריאה. אומרת לנו המשנה למה אדם נברא יחידי? כי היהודי צריך לדעת: בשבילי נברא העולם. זאת אומרת, במילים אחרות, שהקדוש ברוך הוא, שהוא מלך מלכי המלכים, והוא ממלא את כל העולמות ומסובב את כל העולמות ונותן חיות לכל פרט ופרט. הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל בכלל וביהודי הזה, אני, אתה, בפרט, ונתן לנו את האפשרות ואת היכולת, ואכפת לו ונוגע לו. חשוב לו המעשים, הדיבורים והמחשבות שלנו. ואדמו"ר הזקן ממשיך, ואני אקרא את הלשון מילה במילה. איך הרבי אומר את זה? "והנה ה' ניצב עליו." הקדוש ברוך הוא כביכול ניצב ועומד על כל אחד ואחד מאיתנו, ו"מלא כל הארץ כבודו". הוא נמצא בכל פינה ובכל מקום בעולם, אבל באופן פרטני, באופן אישי, הוא ניצב עליו, נוגע לו, אכפת לו, חשוב לו, יקר לו ההתנהגות שלי. "ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי." הקדוש ברוך הוא מסתכל ובודק

12:28 ונוגע לו, אכפת לו מה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים את זה עם הלב, עם החיות, עם הרגש, עם שמחה. אז כשהיהודי מתבונן בנקודות האלה זה מעורר אצלו את יראת שמיים, כמו שאמרנו, את היראה הזאת יש לנו. יראת המלך. הידיעה שהקדוש ברוך הוא המלך ואני העבד שלו, ולכן יהודי צריך שיהיה לו עול מלכות שמיים ולא לרצות להיות מורד במלך מלכי המלכים, זה משהו טבעי. המחשבה וההתבוננות זה לעורר ולגלות. הזיכרון הזה נותן לבן אדם שליטה שבכוח זה. אז מלכתחילה, כשהיהודי קם בבוקר, מתבונן בנקודות האלה, אז זה נותן לך שליטה שאתה תדע איפה אתה מסתכל, איפה אתה לא מסתכל. זה נותן לך כוח בעיניים, באוזניים, בדיבור, במחשבה, שמלכתחילה הבן אדם מרוכז והוא שומר. לאיזה כיוון הוא מסתכל, מה הוא חושב, מה הוא מדבר, מה הוא לא מדבר, מה הוא מקשיב ומה הוא לא מקשיב. פעם הרבי דיבר הסבר נפלא ביותר בהמשך למה שדיברנו עכשיו. יש סיפור ידוע שכתוב בתורה, הסיפור שכולנו מכירים מיוסף הצדיק. כתוב במדרש: יוסף הצדיק היה במצרים ילד נער אחד ויחיד, רחוק מהמשפחה. האחים שלו מכרו אותו והוא הפך להיות לעבד לפוטיפר במצרים, והוא היה נמצא במצב של סכנה. אשת פוטיפר רדפה אחריו. היא רצתה לעשות איתו עבירה. יוסף כל הזמן ברח ממנה. היה רגע שהיה מצב כ"ויבוא הביתה לעשות מלאכתו". חכמינו אומרים הגיע איזה רגע שהניסיון היה חמור ביותר. "ואין איש מאנשי הבית". לא היה שם אף אחד. כולם יצאו, הלכו כידוע, ונמצא יוסף לבד ואשת פוטיפר. מה כתוב? דמות. מה הציל את יוסף שהוא קם והוא ברח מהבית? "וינס החוצה"? אומר לנו רש"י מהמדרש, מהגמרא: דמות דיוקנו של אביו יעקב נראתה לו בחלון. הוא

15:06 ראה יעקב אבינו. זה נתן לו את הכוח. נשאלת השאלה, כולם שואלים את זה, מה בדיוק הוא ראה? יוסף הצדיק, הוא היה צדיק. ודאי שהיה לו יראת שמיים. כאן הוא אומר: דמות דיוקנו של יעקב אביו נראתה לו מהחלון, וזה נתן לו את הכוח לקום. יש הרבה הסברים והרבה ביאורים, אבל היום אנחנו נעמוד על נקודה שקשורה עם מה שדיברנו קודם, מה שכתוב בתניא בפרק מ"א. אז הרבי הסביר כזה דבר. הגמרא בבבא בתרא, בנ"ח ע"א, הגמרא אומרת: "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון". זאת אומרת, היופי, הפנים של יעקב אבינו היו בדמות הפנים של אדם הראשון. כמובן שמדובר פה על הפנים, אבל זה לא מדובר רק על החיצוניות, על מראה הפנים, אלא כפי שכתוב בקבלה, בכתבי האר"י ז"ל, גם כמובא בתניא באיגרת הקודש, שבעצם הנשמה של יעקב זה היה נשמה של אדם הראשון. אדם הראשון, כשהשם ברא את אדם, "ויפח באפיו נשמת חיים", היה לו את הנשמה הכללית של כל עם ישראל. אחרי זה הוא איבד את זה בגלל חטא עץ הדעת. הנשמה הזאת חזרה ליעקב אבינו. יעקב אבינו, הדמות שלו הייתה דמותו של אדם הראשון. אדם הראשון, כמו שאמרנו קודם, נברא יחידי. הוא היה נזר הבריאה. הוא ידע שכל העולם נמצא בידיים שלו. ברגע שהוא מכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך, הקדוש ברוך הוא נהיה מלך על כל העולם, והוא פועל עלייה ורוממות, וכל העולם מתעלה למקום אחר. ברגע שהוא נופל בחטא קטן, אדם הראשון נמצא לבד, עולם שלם, אין אף אחד ואף אחד לא מסתכל עליו, אף אחד לא רואה אותו. אבל הנה השם ניצב עליו. הוא יודע שבפעולה שלו הקטנה כל העולם מתרומם, ורחמנא ליצלן

17:05 בפעולה שלילית קטנה הוא הורס את כל העולם, כמו שאנחנו יודעים. התוצאות של החטא האחד והיחיד של אכילה מעץ הדעת. אז יוסף הצדיק נמצא במצרים לבד. ילד יהודי במדינה גדולה, רחוקה לגמרי. האחים שלו התנכרו אליו, מכרו אותו לעבד. הוא נמצא בקצה השני של העולם. אף אחד לא רואה אותו. אין איש מאנשי הבית. אז נו, מה יקרה? משהו קטן, חטא קטן. אחרי זה כבר יסתדר. אפשר לעשות תשובה על זה. הסברים אפשר למצוא, היתרים וכולי וכולי. אבל יוסף הצדיק, מה הוא רואה? דמות דיוקנו של יעקב אביו, ודמות דיוקנו של יעקב זה נשמת אדם הראשון שראה מול העיניים שלו. כאן הוא שם לב שבמעשה אחד יש לי את היכולת לתקן את כל העולמות הקשורים אל המעשה הזה. אני יכול להשחית את כל העולם במעשה הזה. אני יכול להרים את כל העולם. כשיוסף רואה את זה, וינס החוצה, הוא בורח, וזה מה שנותן לו את הכוח לעמוד בניסיון. אז כשאנחנו יודעים, כשהיהודי מעורר בעצמו בזיכרון שלו את יראת שמיים הבריאה, לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, זה נותן לי את היכולת ואת הכוח לעמוד מול פיתויי היצר. הרבי הורה להרבה. יש עשרות או מאות מכתבים, הוראות ביחידות ובמכתבים ובשיחות, ללמוד ולשנן את השמונה עשרה שורות הראשונות של פרק מ"א בתניא בראש. פשוט ללמוד את זה ולחשוב על זה. היה יהודי אחד שהרבי כתב לו שילמד את פרק מ"א, את השמונה עשרה הראשונות, שורות הראשונות, ושיהיה לו גם צילום מזה בכיס. אמר לו: בכיס של הלב ובכיס של הבגד. כלומר, ברגע שבן אדם חי עם זה, חושב על זה, מתבונן על זה עוד הפעם ועוד הפעם. מישהו פעם שאל

19:22 אני עושה את זה ולא רואה תוצאות. עוד הפעם ועוד הפעם. זה לא משהו שפעם אחת אני עושה ובום, ברח לי היצר. זה עבודה עצמית שאנחנו צריכים להשקיע על זה בכל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום. כדאי שבהתחלת היום נקבע לזה זמן להתבונן ביותר אריכות, ואז כל פעם שאני יוצא לרחוב, שזה חשוב, באמצע היום כמה פעמים לחזור לפחות על המילים, על השורות, על השורה: "והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו", להתבונן במילים האלה. רק שיהיה לי את המילים מול הראש, מול, מול העיניים. זה נותן לבן אדם את הכוח שיהיה לו שליטה. הגדרת החושים בלשונו של אדמו"ר הרש"ב. "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". שופטים ושוטרים. שעריך. כתוב בספרים. יש ספר שנקרא שפתי כהן על התורה, ש"ך על התורה. זה נכתב על ידי רבי מרדכי הכהן, אחד מגדולי המקובלים אחרי תקופת האר"י ז"ל, לפני בערך ארבע מאות שנה, והוא כתב ספר נפלא עם הסברים של דרוש וקבלה על התורה, והוא מביא: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". שעריך זה שערי האדם, שערי הגוף. העיניים, האוזניים, הפה והאף הם השערים של הגוף. דרכם דברים עוברים, נכנסים פנימה ויוצאים החוצה. צריך שופטים ושוטרים. שופטים זה הכוח שיש ליהודי לשפוט, לקחת שליטה, לעמוד חזק. ויש לנו את הכוח הזה. יהודי צריך לדעת שיש לנו את הכוח. כשבא היצר ואומר לך פה תסתכל, פה תסתכל, שם. אנחנו צריכים לזכור: יש לי את הכוח, והכוח שיש לנו מהנשמה, הכוח האלוקי שיש ליהודי, היראת שמיים הטבעית, זה כוח אלוקי שיש בנפש. זה כוח עצום. זה כוח בלתי מוגבל, הכוח הזה. יש לו את היכולת להתגבר על כל ההפרעות וכל הניסיונות

21:47 וכל הפיתויים שבחוץ. לפעמים היצר, אה, אין לי כוח. שקר. יש לנו כוח. חכמינו אומרים: ישראל עזים שבאומות. העזות זה התקיפות, זה הכוח, זה הכוח הנפלא שיש ליהודי מהנשמה. כוח היחידה שבנפש, הכוח העצמי, כוח עמוק בנפש, שבזה יהודי יש לו את היכולת להתגבר על כל הפיתויים. ברגע שהוא שם את "והנה ה' ניצב עליו", את דמות דיוקנו של יעקב, כשיש לו את הקדושה הזאת מול העיניים, הוא יודע את הכוח שיש לו ועד כמה מעשה, דיבור ומחשבה זה יקר אצל הקדוש ברוך הוא. זה נותן לו את הכוח לשלוט על עצמו ולקחת שליטה על המחשבה, דיבור ומעשה. ואני אסיים עם סיפור קטן, שזה גם כן עצה פרקטית, שהרבי סיפר כמה וכמה פעמים. היה חסיד של אדמו"ר הזקן, קראו לו ר' מרדכי ליעפלער. הוא היה מגדולי החסידים. בעצם הוא היה גר בפטרבורג, למרות שפטרבורג הייתה עיר שיהודים לא היה להם רשות לגור בה, ובגלל שהוא עבד לממשלה הוא היה גר באזור ההוא, והוא היה באזור שהוא לא היה אזור צנוע בגלל המקום שהיה צריך לגור. ולמרות זאת אדמו"ר הזקן אמר על החסיד הזה שהוא הגיע לרמה של בינוני של התניא. מה זה בינוני של התניא? יהודי שיש לו שליטה על המחשבה, על הדיבור ועל המעשה. וואו. שאלו אותו פעם, ר' מרדכי, איך עשית את זה? איך אתה עושה את זה? אמר ר' מרדכי: אני שומר על המחשבה, דיבור ומעשה שלי בגלל הגאווה שיש לי. הסתכלו עליו. גאווה? מה אתה מתכוון? אז הוא אומר: כן, זה מגיע מגאווה. אני חושב לעצמי, אני יהודי שיש לי נשמה טהורה, חלק אלוקה ממעל ממש. אני חסידו של אדמו"ר הזקן. אני בן אדם שיש לי

23:58 כוח אלוקי נפלא שהקדוש ברוך הוא נתן לי. אני הולך להתלכלך בדברים גסים כאלה? לא מתאים לי. הגאווה הזאת, גאוות היחידה, מי אני ולמי אני שייך? זה נותן לי את האפשרות ואת הכוחות להתגבר על כל הניסיונות. אני לא הולך להתלכלך בדברים הנמוכים והקטנים האלה. אז אנחנו לוקחים היום ועם זה אנחנו נצא, עם ה"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". כשאנחנו מתבוננים ולתת את הזמן להתבונן בעניין של הקבלת עול מלכות שמיים, יראת שמיים שיש לנו בנפש, לעורר את זה, להוציא את זה מהכוח אל הפועל, לתת כל יום כמה דקות של התבוננות בנקודות האלה, אז זה ייתן לנו את היכולת ואת הכוח להיות יהודי בריא עם עיניים בריאות, שהעיניים שלנו יהיה עיניים של "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", להסתכל עם העיניים על הבריאה ולראות את הבריאה הנפלאה שהקדוש ברוך הוא ברא. האוזניים שלנו יהיה אוזניים של "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", לשמוע את דבר ה', והפה שלנו יהיה פה שיהיה כל כולו "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", לספר את נפלאות הבורא וללמוד את התורה. אז ככה אנחנו נהיה יהודים בריאים ושלמים, ובקרוב אנחנו נזכה בביאת משיח צדקנו, שאז יהיה באמת "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר", במהרה בימינו אמן.