ללכת לישון כמו יהודי - מה עושים בקריאת שמע שעל המיטה? | הרב אשר פרקש

00:00 נדבר היום על הנושא של קריאת שמע שעל המיטה. מה זה בדיוק העניין של קריאת שמע שעל המיטה? אנחנו אומרים בבוקר שמע, בערב אומרים שמע. כתוב "ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". חכמינו אומרים שצריכים לקרוא קריאת שמע גם בבוקר וגם בערב, אבל זה אנחנו עושים בתפילה. בתפילת הבוקר אומרים קריאת שמע של שחרית. בתפילת הערבית אנחנו אומרים קריאת שמע של ערבית, אבל בנוסף לזה אז אנחנו גם כן עושים קריאת שמע שעל המיטה. מהי החשיבות של קריאת שמע שעל המיטה? אנחנו רואים, הגמרא במסכת ברכות אומרת דברים מאוד מאוד חשובים. רבי יהושע בן לוי אומר במסכת ברכות בדף ה', למרות שבן אדם כבר אמר קריאת שמע בתפילת ערבית, הוא צריך להגיד עוד הפעם קריאת שמע על מיטתו, והגמרא בהמשך אומרת: כל הקורא קריאת שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות. ועוד דבר, הגמרא אומרת: כל הקורא קריאת שמע על מיטתו מזיקים בדלים ממנו, ועוד כל מיני דברים מאוד חשובים שנאמרו בקשר לקריאת שמע שעל המיטה. מה זה בדיוק העבודה? מהי בדיוק המטרה של קריאת שמע שעל המיטה? למה לא מספיק השמע שאני אומר בתפילת ערבית ואנחנו אמורים להגיד עוד הפעם קריאת שמע שעל המיטה? גם כן אנחנו רואים במנהגי ישראל, בסידורים יש חוץ מהקריאת שמע, אומרים גם כן עוד כל מיני פסוקים, פסוקים של תשובה, פסוקים של חרטה, וידוי. יש בזה נוסחאות שונות, ויש את הפסוק שאומרים בכל הנוסחאות, זה מוזכר בגמרא בברכות גם כן, הפסוק "בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי ה' אל אמת". פסוק בתהילים פרק ל"א. הפסוק הזה, כפי שמשמע בגמרא, זה פסוק עיקרי וחשוב בקשר לקריאת שמע שעל המיטה. אז היום

02:26 אנחנו נדבר על קודם כל באופן כללי מה זה המהות של קריאת שמע שעל המיטה, החשיבות שלה, ונדבר במיוחד על הנקודה של אמירת הפסוקים של שמע ישראל שאומרים אותו לפני השינה, ופסוקי הווידוי והתשובה שאומרים, ועל הפסוק "בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי ה' אל אמת". מה הפסוק הזה? מה זה מסמל? מה העומק של הפסוק? אנחנו נראה שהעניין של קריאת שמע שעל המיטה זה נושא עיקרי ויסודי ביותר בחיים של היהודי וחיי היומיום. גם בגלל שזה הסיום, אנחנו מסיימים את היום עם התפילה הזאת, וגם בגלל שזה בעצם ההתחלה של היום הבא. וקריאת שמע שעל המיטה אנחנו עושים שני דברים: אנחנו סוגרים את היום ההווה, אבל אנחנו בעצם גם כן פותחים את הדף החדש של היום הבא. אנחנו רואים שבקשר לבריאת העולם כתוב בפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". זאת אומרת שבעצם הכל מתחיל מהערב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. הערב זה התחלת היום לפי התורה בבריאת העולם. הימים מתחלפים עם הערב. אז זאת אומרת שבעצם בערב כבר מתחיל היום החדש. וכמו שתורת החסידות מפרשת: ויהי ערב, כשבן אדם בערב עושה את העבודה של קריאת שמע שעל המיטה כמו שצריך, ויהי בוקר, כשהוא קם בבוקר והוא מתחיל את היום שלו עם תפילת שחרית כמו שצריך, אז יום אחד, היום הזה זה יהיה יום שהאחד, אחד זה אחדותו של הקדוש ברוך הוא, יאיר אצלו בכל דבר, בכל פרט שהוא עושה. מה בדיוק היא העבודה של קריאת שמע שעל המיטה? אז מצד אחד, כמו שכתוב בספרים, בפרט בספרי חסידות, מוסבר בהרחבה שהעבודה של קריאת שמע שעל המיטה זה זמן של חשבון הנפש. בן אדם שהוא חי בעולם, אז כמו

05:00 בכל דבר שאנחנו עושים בחיים צריך לעשות חשבון. החשבון זה שבן אדם צריך לדעת, יום עבר, מה בדיוק קרה היום. כמו שבן אדם נמצא בעסקים, אז בסוף היום הוא חושב מה היה היום, איך היה היום שלי, האם היו רווחים והיו גם כן הפסדים, כמה היו ההוצאות, כמה היו ההכנסות. צריך לעבור, לדעת מה קרה היום כדי לדעת איך להתכונן ליום המחרת. זה קורה בכל בן אדם שעוסק בביזנס, בעסקים, הוא יודע שבסוף היום הוא צריך לבדוק בחשבון של היום. אותו דבר זה גם כן בעבודת השם. כשעבר יום אנחנו צריכים לדעת מה פעלנו, מה עשינו היום, מה היו ההכנסות, מה היו ההוצאות. כלומר, מה הם הדברים שאני עשיתי היום, פעולות חיוביות, מה הם הדברים שהיום עשיתי, דברים לא טובים שאותם אני צריך לתקן, ולפני השינה להתחרט ולבקש מחילה מהקדוש ברוך הוא על הדברים הלא טובים שעשיתי במשך היום, לחזק ולתת לעצמי את הכוח על הדברים הטובים שעשיתי היום ולקחת החלטה חזקה שמחר יהיה יום אחר. אדמו"ר הרש"ב אמר, קריאת שמע שעל המיטה זה בזעיר אנפין, כלומר בקטנות, בקטן, הקריאת שמע שעל המיטה בסוף היום זה סוג של הווידוי שאומרים לפני שהנשמה עוברת לעולם העליון. הרי כתוב בספרים שבסוף חיי האדם, כאשר אדם מגיע למאה ועשרים והוא צריך למסור את הנשמה שלו לקדוש ברוך הוא, אז יש את הווידוי של יציאת נשמה, שאז הבן אדם מתחרט על כל המעשים הלא טובים שהוא עשה והוא מוסר לקדוש ברוך הוא את כל הדברים הטובים שהוא עשה, מבקש סליחה ומחילה כדי לעבור לעולם העליון, יצא מהעולם טהור ומזוכך, כמו שמוסבר בהרבה מקומות. אומר אדמו"ר הרש"ב, הזמן של השינה, הרי הגמרא אומרת ששינה

07:22 זה אחד משישים של סוג של הסתלקות הנשמה מהעולם. כלומר, זה הזמן של השינה, זה גם כן זמן שהנשמה עולה. כמובן שבן אדם נשאר בחיים ולמחרת הוא יקום בבוקר טרי, אבל יש איזשהו מעבר בזמן השינה, שזה מעבר דומה לאותו רגע, והדמיון הוא בזה שגם אז יהודי לפני שהולך לישון צריך להתחרט ולעשות תשובה ולבקש סליחה על הדברים הלא טובים ולחזק את הדברים הטובים. ההבדל, הוא אמר, אמר הרש"ב, ההבדל הגדול הוא שבסוף חיי האדם זה הזמן שנסגר יום השוק, כלומר היריד, כן? נסגר. אבל ביום יום הבן אדם יש לו את ההזדמנות. למחרת מתחיל עוד יום ואז הוא יכול עדיין לתקן ולהשלים ולהוסיף על כל מה שהוא לא עשה מספיק ביום הקודם. אז זו הבשורה הטובה של קריאת שמע שעל המיטה. מצד אחד זו הזדמנות כשהבן אדם צריך לנקות ולסדר ולדעת מה עבר עליי ביום הקודם, כדי שהיום שאחרי זה יהיה יום יותר מנוצל. להתחיל את היום נקי וטהור, ושהיום שאחרי זה יהיה יום יותר טוב מהיום הקודם. מספרים על אחד מגדולי החסידים, קראו לו רבי גרשון בער. רבי גרשון בער לוין, הוא היה מגדולי החסידים של האדמו"ר הצמח צדק והאדמו"ר מהר"ש. הוא היה כבר מזקני החסידים אצל האדמו"ר הרש"ב. רבי הריי"צ מספר עליו שהוא, כשהיה ילד, אז הוא זכה עדיין להכיר את גרשון בער ושמע ממנו סיפורים, המון סיפורים מחיי החסידים, הדורות הראשונים, והוא גם כן מתאר את העבודה המיוחדת של קריאת שמע שעל המיטה. איך שהוא היה לפני קריאת שמע יושב ומתבונן בחשבון הנפש, ואיך שהוא היה אומר את המילים של קריאת שמע שעל המיטה עם נעימות מיוחדת ולפעמים גם עם דמעות ובכיות. אז הוא מספר

09:45 שר' גרשון בער, אחרי שהוא היה גומר את העבודה של קריאת שמע שעל המיטה, את חשבון הנפש מהיום הקודם, הוא היה אומר לעצמו: גרשון בער, מה שעבר היום היה, מחר יהיה לגמרי אחרת. היה אומר את זה ביידיש. הביטוי: מארגן וועט זיין גאר אנדערש. מחר יהיה לגמרי אחרת. גרשון בער היה יהודי חסיד, עובד אלוקים, למדן, יהודי שישב ולמד תורה בלי הפסק. יהודי שהיה מתפלל כל יום שעות ארוכות ויהודי שהיה בעבודה במדרגה מאוד גבוהה בעבודת המידות שלו, אבל למרות זאת, בחשבון הנפש שלו בקריאת שמע שעל המיטה זו הייתה תמיד התוצאה. המילה האחרונה, הסיכום לפני השינה: מחר יהיה לגמרי אחרת. ההרגשה הזאת, הביטוי הזה, תוצאה מכל העבודה הפנימית של קריאת שמע שעל המיטה. המרכז של קריאת שמע זה כמובן פרשת שמע. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. מה המטרה להגיד את קריאת שמע למרות שכבר אמרנו את זה כבר בבוקר בתפילה, אמרנו את זה בערב בתפילת ערבית, לפני השינה? מה הסיבה שיהודי עוד הפעם חוזר ואומר את פרשיות שמע, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד? מסביר האדמו"ר הריי"צ באחד המאמרים שלו: הנשמה יורדת לעולם כדי להאיר את העולם, כדי לזכך את העולם, לעשות שהעולם שלנו יהיה עולם יותר טוב, עולם יותר אלוקי. באופן כללי, תכלית ירידת הנשמה לעולם, המטרה למה היהודי נמצא פה בעולם הזה הגשמי, זה כדי לגלות בעולם את האחדות של הקדוש ברוך הוא. זו בעצם המטרה הפנימית של כל מה שאנחנו עושים. יהודי, על ידי זה שהוא לומד תורה ומקיים מצוות והוא אוכל לשם שמיים, הוא עוסק בעסקיו לשם שמיים, הוא בעצם מגלה בעולם הגשמי את אחדותו של הקדוש ברוך הוא. כשמגיע סוף היום, כמו שאמרנו קודם,

12:13 כל יום בעצם זה חיים שלמים במידה מסוימת. כשמגיע סוף היום ואני הולך לישון, אז יהודי אומר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כל מה שעשיתי היום במשך היום, כל הדברים הטובים שעשיתי, התורה שלמדתי, התפילות שהתפללתי, המצוות שקיימתי, האכילה והעסקים שעשיתי לשם שמיים, כל הפעולות שעשיתי היום זה בשביל המטרה של שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כדי לגלות את אחדותו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ואני מוסר את כל הדברים לקדוש ברוך הוא. אבל הרי ישנם דברים גם כן שלא עשיתי כמו שצריך, ויש דברים שלא עשיתי, לא התנהגתי כמו שצריך, נכשלתי פה ושם. אנחנו לא אנשים שלמים, וכל אחד מאיתנו בחשבון שאנחנו עושים בסוף היום רואים שישנם כמה וכמה דברים שהם לא נעשו כמו שצריך. אז בשביל זה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את כוח התשובה, ולכן אנחנו אומרים גם פסוקי הווידוי, מבקשים סליחה ומחילה וכפרה. מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיעזור לנו וייתן לנו את "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי", שייתן לנו את הכוח להתחדש, להתחזק ולנקות, ושלא יישאר שום, שום לכלוך מהדברים הלא טובים שעשיתי במשך היום. ואז מגיע הפסוק שזה בעצם הפסוק המרכזי, כמו שמובן מהגמרא, ובתפילה בקריאת שמע אנחנו אומרים את זה, לפי כמה מנהגים אומרים את זה בסוף של קריאת שמע שעל המיטה, כי זה בעצם הסך הכול הפסוק שמבטא את כל המהות של קריאת שמע שעל המיטה, וזה מה שאנחנו אומרים: בידך אפקיד רוחי, פדיתה אותי ה' אל אמת. מה אנחנו אומרים פה בפסוק הזה? אז דבר ראשון, בידך אפקיד רוחי. והפירוש הפשוט זה שיהודי מוסר את הנשמה שלו לקדוש ברוך הוא. כשהבן אדם הולך לישון, אז

14:17 כמו שכתוב שהנשמה עולה למעלה, הוא מוסר את הנשמה שלו, פיקדון, כמו שאומר המדרש. הנשמה, כשהיא הולכת לישון, אני מוסר את הנשמה שלי כמו פיקדון: בידך אפקיד רוחי. אני נותן את הנשמה שלי שהקדוש ברוך הוא ישמור על זה. וכאן אומר המדרש הדבר הנפלא: מה בין אדם שנותן פיקדון ליהודי שנותן פיקדון לקדוש ברוך הוא? כשאדם נותן פיקדון לבן אדם אחר, אז שני דברים. דבר ראשון, הזמן עושה את שלו. אני נותן פיקדון, אבל אחרי כמה ימים זה נחלש. זה מאבד את הטריות שלו. הדבר שאני-- הזמן עצמו עושה את שלו והדברים נעשים בלויים וכולי. אצל הקדוש ברוך הוא זה לא ככה. אנחנו נותנים את הנשמה שלנו בלויה, חלשה, עייפה, שבורה. עבדנו קשה כל היום והולכים לישון, והקדוש ברוך הוא מחזיר לנו אותה טרייה, שלמה, בריאה, עם חיות חדשה, כאילו שהבן אדם נולד מחדש. דבר נפלא שקורה לנו כל יום. דבר שני זה כשאתה נותן פיקדון לבן אדם מסוים, ואתה עם הבן אדם הזה יש לך חובות. הבן אדם הזה, אה, התנהגת אליו לא טוב, אתה חייב לו כסף. מאוד קשה שאחרי זה יחזיר לך את הפיקדון בשלמות, וגם אם הוא מחזיר לך, ייתן לך הרגשה לא טובה. אצל הקדוש ברוך הוא, לא רק שהוא נותן לנו חזרה את הפיקדון, נותן לנו את זה חזרה, את הפיקדון עם כל הכוחות החדשים, הוא גם כן סולח ומוחל לנו על כל הדברים הלא טובים, וזה מה שאנחנו אומרים. בידך אפקיד רוחי, אני מפקיד את הפיקדון, הנשמה, בידיים של הקדוש ברוך הוא. פדית אותי. הקדוש ברוך הוא פודה את הנשמה מכל הדברים השליליים, נותן לנו את היכולת להתנקות, לה-- להזדכך ושלא יישאר שום

16:15 רע מכל מה שעשיתי במשך היום. ולשלם את כל החובות. פדית אותי ה' אל אמת. מה הפירוש של המילים ה' אל אמת? אז כאן יש הסבר נפלא מהרבי הריי"צ שנותן לנו עומק בפסוק הזה, ולמה אנחנו אומרים את זה לפני השינה. אומר הרבי ככה: בידך אפקיד רוחי. דבר ראשון, כאן לא רק מדובר על הפיקדון שאני מוסר, כן? אלא יש פה גם משהו עוד יותר עמוק. יהודי לפני השינה, כמו שאמרנו קודם, זה לא רק הסיום של היום האתמול, זה גם התחלה של היום הבא. וכשיהודי אומר בידך אפקיד רוחי, הוא אומר במילים אחרות: כל מה שעשיתי היום במשך היום אני מוסר את זה אליך. זה שלך. כל מה שעשיתי עשיתי בשבילך. כל מה שעשיתי היום זה היה בשביל לעבוד את השם, בשביל הקדוש ברוך הוא. זה שלך לגמרי. עוד יותר, בתור הכנה ליום המחרת, בידך אפקיד רוחי אומר: אני מוסר את עצמי אליך. יש את ההתמסרות הכללית. מחר אני אקום, אני אצטרך כל פרט לעבוד, להתפלל, לעשות. עכשיו יש את ההתמסרות הזאת לפני שיהודי הולך לישון והוא אומר: מחר יהיה יום אחר לגמרי. מחר יהיה יום שאני אהיה מסור לקדוש ברוך הוא. בידך אפקיד רוחי פירושו: אני מוסר את עצמי לקדוש ברוך הוא, ושמחר כל היום שלי יהיה יום שיהיה מסור ונתון לכל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אומר הרבי הריי"צ: בידך אפקיד רוחי. השלושת המילים האלה הם ראשי תיבות באר. מה זה באר? באר מים חיים. הבאר זה מים חיים שנמצאים מתחת לאדמה. מעל האדמה מה רואים? עפר, אבנים, לכלוך, טיט. ואז מגיע בן אדם, צריך לחפור, להוציא את העפר, להוציא את האבנים, להוציא את הלכלוך.

18:14 לפעמים צריך לחפור כמה וכמה מטרים, הרבה מטרים. אתה חופר, חופר, חופר. בסוף אתה מגלה מים חיים, מים מתוקים שיוצאים מעומק האדמה. המים החיים נמצאים שם בטבע, אבל לא רואים אותם. על ידי החפירה זה מתגלה. כל יהודי יש לו באר מים חיים. הנשמה הטהורה היא חלק אלוקה ממעל ממש. זה הבאר מים חיים, זה המעיין של חיים, מעיין של אהבה, מעיין של אמונה, מעיין של התחברות לקדוש ברוך הוא. אבל זה מכוסה, מכוסה עם טיט, מכוסה עם עפר, מכוסה עם אבנים, עם חומריות וגסות של כל המציאות של העולם שמסביבנו, שלא נותן לנו להרגיש את אור הנשמה, הגוף, הנפש הבהמית, היצר הרע. ואז הגיעה קריאת שמע שעל המיטה, זה הבאר. לחפור, להוריד את העפר, להוריד את המכסה, ועל ידי זה לגלות את המים החיים. בידך אפקיד רוחי, זה א-- זה מה שיהודי מעורר. הוא מוציא את המים החיים שיש לו בפנים, מגלה את זה החוצה ומחליט למסור את עצמו לקדוש ברוך הוא. ואז אנחנו אומרים: פדית אותי ה' אל אמת. נכון שבמשך היום עשיתי דברים לא טובים, אבל הקדוש ברוך הוא הרי אל אמת. הוא יודע את האמת. הוא יודע שיהודי תמיד רוצה לעשות את הרצון של השם. האמת של יהודי זה האמת של הנשמה שלו. האמת שלי זה האמת של החלק אלוק ממעל. אני רוצה להיות יהודי טוב. אני רוצה לעבוד את השם. היצר תוקף אותי. היצר לא נותן לי. אז זה העניין של פדית אותי. הקדוש ברוך הוא פודה אותנו. הוא מוחל לנו, סולח לנו. הוא נותן לנו צ'אנס. הוא אומר לך: מחר יהיה יום יותר טוב, כי הוא אל אמת. הוא יודע את האמת שהתנהגות הלא

20:06 טובה שלנו נובעת מהסביבה, נובעת מחברים לא טובים, נובעת מכל מיני דברים מסביב שמגשימים הניסיונות. הקדוש ברוך הוא יודע מזה, מכל זה, והוא לוקח את כל זה בחשבון, ולכן כא-ל אמת, לכן הוא סולח לנו ונותן לנו את הכוח, לוקח את הנשמה ונותן לה אנרגיה חדשה, חיות חדשה, כדי שביום למחרת היום יהיה יום יותר בריא, יום יותר חזק, יום של התמסרות לקדוש ברוך הוא בצורה מוחלטת. ועם זה, עם ההחלטה הזאת שמחר יהיה לגמרי אחרת, יהודי הולך לישון בלילה, וזאת, זוהי המטרה של קריאת שמע שעל המיטה לפני השינה. אז לסיכום, מה אנחנו עושים בקריאת שמע כל לילה לפני השינה? דבר ראשון, חשבון הנפש. חשבון הנפש לא צריך להיות משהו מאוד מסובך. חשבון הנפש זה החשבון שבן אדם צריך כמה דקות במחשבה. אם קשה לך במחשבה, תכתוב על פנקס: סדר היום, מה היום עשיתי, איך היום אני התנהגתי במשך היום, הסדר היום שלי, מה היו הדברים הטובים? ובפירוש לחשוב על הדברים הטובים ולחזק אותם, להתחזק בהם ולהרגיש טוב ולסיפוק ממה שעשיתי, כדי שמחר הדברים האלה ימשיכו להיות טובים ועוד יותר טובים. הדברים שלא היו טובים, להתחרט עליהם, לבקש סליחה, ובשביל זה יש את הנוסח של קריאת שמע שעל המיטה, שיהודי מבקש סליחה ומחילה מהקדוש ברוך הוא. ואז אנחנו אומרים את פסוקי הייחוד, שאנחנו מתאחדים עם הקדוש ברוך הוא, וכל פסוקי התשובה שאומרים בקריאת שמע שעל המיטה, עד לפסוק "בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה' א-ל אמת", ולוקחים החלטה, החלטה מעשית. ולפעמים גם צריכים לחשוב על דברים ספציפיים: מה מחר אני הולך לעשות שהיום יהיה יותר טוב? והנקודה העיקרית, כן, מחר יהיה לגמרי אחרת, ועם זה יהודי הולך

22:01 לישון בריא, שמח, עם חיות ועם ההחלטה שמחר יהיה יותר טוב, ואז השינה היא שינה בריאה. וכמו שהמדרש אומר, שבלילה הנשמה עולה למעלה ושואבת חיים, שואבת חיים מחיי החיים, שואבת חיים מהקדוש ברוך הוא, מקבלת חיים חדשים, רעננות, חיות מחודשת, כדי שמחר בבוקר שנפקח את העיניים, את ה"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", אנחנו נגיד את זה עם שמחה ועם חיות מחודשת. שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו חיים בריאים, חיים מאושרים, חיים של שמחה, שנזכה באמת לנצל את כל יום ויום, שהיום שלנו יהיה יום של עבודת השם, וככה נזכה ליום הגדול, ליום הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.