צדקה - שותפות עם הקב"ה במעשה הבריאה | הרב אשר פרקש

00:00 מהו העניין בנתינת הצדקה לאנשים רגילים, אנשים פשוטים? נאמר ככה, אנשים שהם בקושי מגיעים לסוף החודש. מה הדבר הזה שכל אחד צריך לתת צדקה? אנחנו יודעים שככה זה ההלכה. התורה קובעת, ההלכה אומרת שכל יהודי צריך לתת צדקה. יש עניין לתת צדקה כל יום. הגמרא אומרת, מסכת בבא בתרא, דף י', בסוגיית הצדקה ובעוד מקומות, רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, שרבי אלעזר לפני התפילה היה נותן צדקה ואחרי זה היה מתפלל. מובא גם כן בהלכה בשולחן ערוך. השאלה היא מה בדיוק המטרה הזאת בנתינת הצדקה לכל אחד ואחד. אני יכול להבין שבן אדם שהקדוש ברוך הוא בירך אותו בעשירות, בירך אותו בפרנסה רחבה, יש לו כסף מיותר, אז תשתמש עם זה גם לעזור לאחרים. זה דבר יפה להיות בעל חסד ולתת, אבל יש איזה משהו נוסף פה, שזה בעצם העניין של נתינה לצדקה, ואנחנו רואים שיש איזה מטרה בפני עצמה בעניין של לתת צדקה, שכל יהודי חייב לתת צדקה, כל יהודי, באיזה מצב שהוא יהיה, כמו שרואים בכמה פרטים בהלכה. מה בדיוק העניין בנתינת הצדקה? היום אנחנו נלמד משהו מעניין ומפתיע שמובן על פי המדרשים, בפרט על פי תורת החסידות, הסתכלות חדשה ושונה בכל הנושא של נתינת הצדקה. כי אנחנו רגילים לחשוב, וככה לכאורה זה מובן בפשטות העניין, שצדקה זה משהו שקשור לחברה, נתינה, חסד, לעשות שיהיה, לעשות טוב לאנשים. אבל אם אנחנו נסתכל במקורות וניכנס לעומק העניין, אז אנחנו נגיע להבנה הרבה יותר מעמיקה, מחודשת ובכמה פרטים גם מפתיעה ביותר בקשר למצוות נתינת הצדקה. דבר ראשון, בוא נתעמק במילה, מילת המפתח, צדקה. זה השם שנקרא על פי התורה, על פי ההלכה, אנחנו קוראים לזה

02:41 צדקה. וכאן נשאלת שאלה פשוטה, התרגום של המילה צדקה מגיע מהשורש של צדק. כשאנחנו חושבים על המילה צדקה, אנחנו מתכוונים למשהו אחר לגמרי. מצוות צדקה בעולם שלנו מתפרש כמו חסד, נדיבות. אתה נותן צדקה, כלומר אתה עושה חסד. יש פה איזה בן אדם חסר, בן אדם עני, בן אדם מסכן, אין לו, ואני ברוך השם יש לי ואז אני נותן. אבל זה לא התרגום המילולי. ניקח את המילה צדקה, נשמע משהו אחר לגמרי. אם ניכנס לתרגום המילולי של צדקה, פירושו צדק, יושר. מה כאן העניין של צדק ויושר בשעה שמדובר על עניין של חסד, נדיבות? זה עניין אחר לגמרי. והרי המילים בלשון הקודש הן מדויקות, וזה שהתורה שלנו קוראת למצווה הזאת בשם צדקה, אז יש פה משהו, מסר מאוד, מאוד עמוק. וכדי להבין את זה אנחנו נקדים בשאלה, שאלה קשה ביותר שכבר חכמינו שאלו את השאלה הזאת, והשאלה היא למה באמת יש את כל המושג הזה בעולם שלנו של צדקה, של נתינה, של חסד? במילים יותר פשוטות, למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שישנם עניים, ישנם עשירים, ישנם אנשים מסכנים שאין להם וישנם אנשים שיש להם ויש להם מיותר, ויש את הדינמיקה הזאת של נתינה, של חסד וצדקה. מה הסיבה לזה? השאלה הזאת היא לא שאלה חדשה. השאלה הזאת כבר שאלה עתיקת יומין. המדרש, מדרש רבה פרשת משפטים כבר מביא שדוד המלך שאל את השאלה הזאת לקדוש ברוך הוא על הפסוק בתהילים פרק ס"א: "חסד ואמת מן ינצרוהו?" הפסוק מתחיל, "ישב עולם לפני אלוקים", כך מתחיל אומר הפסוק, ואחרי זה כתוב, "חסד ואמת מן ינצרוהו?" כתוב במדרש שדוד המלך שאל את השאלה על הקדוש ברוך הוא. השאלה

05:09 שלו הייתה, "ישב עולם לפני אלוקים". הוא התכוון לשאול במילים אחרות למה הקדוש ברוך הוא לא עשה עולם יותר מיושב, יותר שווה, שווה בשווה. ישב עולם, שעולם יהיה עולם מאוד מיושב ועולם באופן שלכולם יהיה מה שהם צריכים, לאף אחד לא יחסר שום דבר, יהיה מצב של שיווי משקל שכל אחד יש לו את הצרכים שלו ואז אף אחד לא יצטרך להתחנן, לבקש, להצהיר, "חסר לי". כל הבעיות של עניים ועשירים ייפלו. ענה לו הקדוש ברוך הוא, "חסד ואמת מן ינצרוהו?" אם אני אברא את העולם באופן שכולם יהיו שווים בצרכים שלהם, אז החסד והאמת מן ינצרוהו? איך יהיה? לא יהיה חסד ואמת, חסד של אמת בעולם. הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה חסד, שיהיה עולם חסד ייבנה. אז כדי שיוכל להתקיים מידת החסד בעולם חייב להיות שלאחד יש לו, לאחד אין לו ואז יש מצב של נתינה, מצב של חסד בעולם. בסגנון אחר מוצאים את השאלה הזאת בצורה מאוד מעניינת בגמרא במסכת בבא בתרא דף י'. שם הגמרא מספרת שהיה ויכוח בין רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע. היה בן אדם בזמן של רבי עקיבא, היה איש שהוא היה איש כנראה פילוסוף ושר מומחה אצל הרומאים. קראו לו טורנוסרופוס הרשע. הוא היה שונא ישראל. יש עליו הרבה סיפורים במדרשים והוא משום מה היה אוהב להתווכח עם רבי עקיבא. הם היו נפגשים והם היו מתווכחים הרבה. מספר המדרש שהיה ויכוח בין רבי עקיבא וטורנוסרופוס והוא שאל אותו, טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, "מה זה הדבר הזה שאתם עושים חסד? מה זה הדבר הזה שאתם עוזרים לעניים?" והוא אומר לו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו

07:15 עבדים, והעבדים התנהגו בצורה לא יפה, בצורה לא טובה, והמלך העניש אותם, הושיב אותם במאסר. יבוא אחד ויוציא אותם מהמאסר, יאכיל אותם, ישקה אותם. האם זה לא מרידה במלכות? שאל טורנוס רופוס שאלה פשוטה. יהודים הם עבדי הקדוש ברוך הוא. אנחנו חטאנו לקדוש ברוך הוא, אז מגיע לנו עונש. אז אם ככה, איך זה שאתם באים ועוזרים לאנשים שסובלים? אז רבי עקיבא ענה לו משל אחר. משל למלך שהיה לו בן, והבן חטא ושם אותו במאסר, ואז הגיע אוהבו של המלך והוא היה עוזר לבן ונותן לו לאכול, מאכיל אותו ומשקה אותו כשהיה במאסר. האם המלך לא ישמח לזה שעזר לבן שלו? ודאי שכן. אז אומר רבי עקיבא לטורנוס רופוס, אנחנו לא עבדים של הקדוש ברוך הוא. אנחנו נקראים בנים של הקדוש ברוך הוא, והבן כשהוא חוטא המלך כן שמח כשעוזרים לו. ואז הגמרא ממשיכה שטורנוס רופוס לא קיבל את זה, אומר לפעמים אתם קרויים עבדים, לפעמים אתם קרויים בנים, כשאנחנו עושים רצונו של מקום אנחנו בנים, כשלא עושים רצונו של מקום אנחנו עבדים. ורבי עקיבא עונה לו חזרה שזה לא מדויק. הוא מביא לו ראיות מפסוקים שגם בזמנים שעם ישראל נמצא בגולה, שנמצאים בחושך, נמצאים בתקופות קשות שאנחנו לא עושים רצונו של מקום, גם אז הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו שאחד יעזור לשני. אבל איפה פה ההסבר? סיפור יפה. מה בדיוק היה הוויכוח ומה היה בדיוק ההסבר? בשני הסיפורים, גם במה שדוד המלך שואל את הקדוש ברוך הוא והשם עונה לו, צריך להבין את עומק ההסבר. מה בדיוק הקדוש ברוך הוא אומר לדוד המלך? ואותו שאלה גם כן ברבי עקיבא, מה בדיוק ההסבר? זה נראה משחק יפה של משלים

09:11 ודוגמאות, אבל לגופו של דבר, מה באמת ההסבר? מה היה הטענה של טורנוס רופוס? ומה רבי עקיבא ענה לו? וכאן אנחנו מגיעים לעומק העניין, כפי שתורת החסידות מאירה ומסבירה לנו את הדבר. אז יש פה דבר מאוד מעניין. טורנוס רופוס הרשע, שהוא היה עם הסתכלות, הגיע ממקום הסתכלות עולמית רומאית, מאיפה שהוא היה. אז הוא מסתכל על הדבר של עניים ועשירים, זה נקרא לזה הגורל. נקרא לזה בצורה יותר, אולי רוחנית, נקרא לזה סוג של מגיע לו, לא מגיע לו. זה שהוא בחיים נהיה עשיר, מגיע לו להיות עשיר. אם תסתכל על זה ממקום אלוקי אפילו, אז הוא כנראה התנהג טוב. מגיע לו להיות עשיר. זה שהוא עני, לא מגיע לו להיות, מגיע לו לסבול. אז יש את זה שהחיים, הגורל, ההנהגה שלו, מה שזה יהיה, הביא אותו למצב של עשירות. השני הגיע למצב של עניות, ולכן מי שנגזר עליו להיות עני, כלומר ככה זה, ככה זה הטבע, ככה זה המציאות, זה הגורל שלו, ככה צריך להיות, מגיע— אז איך אתה מתערב? אתה מתערב בבריאת העולם. זאת אומרת, בעומק השאלה, אם ניקח את השאלה של טורנוס רופוס ממקום יותר עמוק, אז השאלה שלו היא שאלה פילוסופית עמוקה באמת. הוא טוען שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם והוא ברא את הכללים שבעולם, והוא נתן לכל אחד מה שמגיע לו. כמו שיש את המאמר חז"ל הידוע: בראת, בראת עניים, בראת עשירים, בראת החכמים, בראת הטיפשים. הקדוש ברוך הוא ברא בעולם סוגים שונים של אנשים עם סוגים שונים של חיים. אז זה שנגזר עליו להיות עני, מגיע לו להיות ככה, ואם אנחנו עושים שינויים אנחנו כביכול מתערבים, ואנחנו כביכול מכניסים את עצמנו, מערבבים

11:16 את השיטות שלנו, שינו— עושים שינויים בטבע, במציאות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. זה ההסבר— זה הטענה שלו. מה עונה לו רבי עקיבא? מה עומק התשובה שרבי עקיבא מסביר לטורנוס רופוס? וזה בעצם גם כן מה שהקדוש ברוך הוא מסביר לדוד המלך. הנקודה היא שבעצם כל היסוד של ה... של המחשבה הזאת יש— היא בטעות, כי הקדוש ברוך הוא ברא את המציאות באופן שיהודי בהחלט יבוא ויעשה שינוי בבריאה. לא כמו שטורנוס רופוס חשב שהקדוש ברוך הוא ברא בצורה מסוימת, כי ככה זה אמור להיות. להפך, הקדוש ברוך הוא ברא את המציאות באופן מסוים, כי הוא רוצה שהאדם על ידי העבודה שלו, על ידי זה שהוא מתייגע ופועל, יעשה שינוי בבריאה, שהבן אדם יתקן את העולם. שזה מתקשר עם סיפור שהמדרש מספר גם כן שהיה בין רבי עקיבא וטורנוס רופוס, שנראה שבעצם אותו ויכוח יהיה בנושאים שונים, אבל זה גם כן מתחבר אחד עם השני. יש עוד סיפור מאוד מעניין שהמדרש מספר, שהיה ויכוח בין רבי עקיבא וטורנוס רופוס, וזה בקשר לעניין של ברית מילה. כידוע הרומאים גזרו על המילה, הם אסרו על בני ישראל לעשות את הברית מילה, ויהודים במסירות נפש וחירוף נפש המשיכו לעשות ברית מילה, וגם פה היה ויכוח בין רבי עקיבא וטורנוס רופוס. טורנוס רופוס טען לו, "מה זה הדבר הזה שעושים ברית מילה? אם הקדוש ברוך הוא שונא את העורלה, אז למה הוא לא ברא את האדם באופן שמלכתחילה לא יהיה לו בכלל עורלה? שייוולד כבר מהול. למה השם עשה את זה בצורה כזאת שיש— הבן אדם נולד עם עורלה ואז צריכים לעשות לו את כל הכאב ביום השמיני ברית מילה? אם השם לא

13:12 רוצה את זה, הוא יכול לברוא אותו לכתחילה בלי זה". המדרש מספר שרבי עקיבא, במקום לענות לו, ביקש שיביאו לשולחן מזונות, מיני מזונות, מיני מאפים מצד אחד, ושם על השולחן גם כן צלחת עם חיטים, והוא אמר לו: "תתכבד". והוא כמובן לקח מיד מהעוגות האפויות. אמר לו: "רגע, למה אתה לא אוכל מהחיטים? הרי אם הקדוש ברוך הוא רצה שתאכל מזונות, שתאכל לחמים, אז היה צריך לעשות שיגדלו על העצים כבר דברים מוכנים, לחמים. אבל זה לא ככה. הקדוש ברוך הוא עשה שיש חיטים, ואז צריכים לעבוד, לעבוד עליהן ולטחון אותן. זו מלאכה שלמה עד שיוצאות עוגות. זאת אומרת שיש פה תהליך. למה השם עשה את זה ככה? אלא מה, להפך, הקדוש ברוך הוא רצה, וזה הפסוק שזה היסוד של שיטת רבי עקיבא נגד שיטת טורנוסרופוס, אמר לו: כתוב בבריאת העולם, כמו שאנחנו אומרים בקידוש, 'אשר ברא אלוקים לעשות', שהמילה 'לעשות' זה מיותר. מה המילה ל-- 'אשר ברא אלוקים'? מה זה 'ברא אלוקים לעשות'?" מסביר לו רבי עקיבא: "הקדוש ברוך הוא ברא את העולם וברא את זה בצורה כזאת שהעולם פגום. העולם לא מושלם, בפרט את האדם, הוא ברא אותו באופן שהדברים הם לא מושלמים. 'לעשות' — עשייה מלשון תיקון". ולומדים את זה מכל מיני פסוקים, "ויעש את המאורות", תיקן אותם. עניין של עשייה זה עניין של תיקון. "אשר ברא אלוקים" — הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אבל הוא ברא את העולם בצורה לא מתוקנת כדי שהאדם יבוא וייתן-- יעשה תיקון, לתקן. הבן אדם מתקן את העולם על ידי העבודה שלו, על ידי שהוא מתעסק. כל הבעלי חיים משיגים את האוכל שלהם, לא צריכים להתייגע, ישר הולכים

15:28 לשדה, ואלו שאוכלים ירקות, אלו שאוכלים עשב, אלו שאוכלים בעלי חיים, מה שמוכן לוקחים. הבן אדם לא, הוא צריך לתקן, לעשות, לעשות תהליך שלם עד שהאוכל מוכן. זאת אומרת כי האדם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו דווקא באופן כזה שאצלו הדברים הם לא שלמים. הוא זה שעושה תיקון בבריאה. אותו דבר עם הברית מילה. האדם נולד עם מצב של פגימות, עם-- חוץ מכל ההסבר שיש בזה, בן אדם נולד עם, עם תאוות. כי בעצם השאלה על ברית מילה זו שאלה הרבה יותר עמוקה. זו לא רק שאלה על עצם מצוות ברית מילה, זו שאלה שקשורה עם כללות הנושא של התאוות, לרסן את התאוות. טורנוסרופוס, הטענה שלו היא בעצם טענה הרבה יותר רחבה, הרבה יותר גלובלית. הוא מסתכל על המציאות של הבריאה. האדם נולד באופן מסוים, ככה הוא, ככה הוא מתנהג והוא צריך לחיות את החיים. מה זאת אומרת להשתנות? מה זאת אומרת להתרכך? מה זאת אומרת לעשות משהו אחר? איך שהאדם נולד ככה הוא. כמו שבעל חי, האריה תמיד יישאר אריה, הכלב יישאר כלב, הסוס יישאר סוס, וזו המציאות שלהם וזה הטבע שלהם. האדם אותו דבר, יש לו את הטבע שלו ויש לו את התאוות שלו. אתה לא תשנה אותו. רבי עקיבא מסביר לו: לא. האדם, בשונה מכל הבריאה, הוא בא לעולם כדי לעשות תיקון, כדי לעשות שינוי, לא להשאיר את הדברים כמו שהם. וכאן מגיע עומק העניין בנוגע לנתינת הצדקה, עולם חסד ייבנה. הקדוש ברוך הוא נתן לבן אדם מתנה נפלאה ביותר, שזה האדם נהיה שותף לקדוש ברוך הוא בבריאת העולם. לאדם יש את המתנה הנפלאה הזאת, הזכות הנפלאה שהוא כביכול נעשה שותף לקדוש ברוך הוא

17:30 בבריאת העולם. יש כזה מאמר חז"ל במסכת שבת: כל האומר "ויכולו השמים והארץ" בליל שבת, אז הוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. מה זה הדבר הזה, שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית? אנחנו מדברים על הבורא ואנחנו נבראים פשוטים. איך אנחנו נהיים שותפים לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית? אבל זו הנקודה בעצם מה שרבי עקיבא מסביר. הקדוש ברוך הוא, הוא הראשון שעשה חסד. הוא עושה את החסד, שעושה את ההשפעה, את הנתינה, מעביר, נותן. כל המציאות של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם זה עניין של נתינה וחסד. זה עניין של נתינה וקבלה. הקדוש ברוך הוא יצר וברא את העולם באופן שכל העולם מבוסס על הנושא של נתינה, על הנושא של קבלה. יש מצב של נותן, יש מצב של מקבל, יש מצב של משפיע ומקבל. זו כל המציאות של העולם. עולם חסד ייבנה, וזה מתחיל מכל פרט בבריאה. זה שהקדוש ברוך הוא עשה "ויהי ערב ויהי בוקר". יש את הדינמיקה של ערב ובוקר, חושך ואור. יש אחד שמקבל, משפיע, יש אחד שנותן. יש שמש, יש ירח, יש איש, יש אישה, יש-- בכל דבר בעולם יש את המציאות של נתינה וקבלה, ובעצם אף אחד הוא לא מאה אחוז נותן ואף אחד הוא לא מאה אחוז מקבל. להפך, יש פה, בכל אחד ואחד, צדדים של נותן, צדדים של מקבל, ודברים מסוימים אני הנותן והוא המקבל, דברים מסוימים הוא הנותן ואני המקבל, כי זה בעצם סוד הבריאה. סוד הבריאה זה שהקדוש ברוך הוא ייסד את העולם מבוסס על הנושא של נתינה וקבלה, חסד ומשפיע או מקבל, נתינה וקבלה. וכל פעם כשאני נמצא פה בעולם, כל יהודי, כל נברא בעולם, יש

19:32 לו את היכולת הזאת להפוך למשפיע או מקבל בתוך הבריאה. וכדי שזה יתקיים חייב להיות מושג של משפיע ומושג של מקבל. צריך להיות אחד שיש לו, אחד שאין לו. עכשיו, היש לו והאין לו זה לא מדובר רק בנושא של כסף. כמובן שאצל אחד זה בנושא של כסף, יש לו כסף והשני אין לו. אז פה אני, זה שיש לו נהיה נותן, זה שאין לו נהיה מקבל. בצד השני אבל יש גם כן לפעמים בן אדם שבכסף הוא הנותן, בצד שני בעניין של חוכמה, עניין של תורה, עניין של ידיעה. יש כל מיני דברים. כל בן אדם יש לו דברים מיוחדים שהם רק שלו, שהוא יש לו יכולת לתת. כישרונות, כישורים, דברים מסוימים שבזה אני הנותן ויש דברים מסוימים שאני צריך לשני, והדינמיקה הזאת של משפיע ומקבל מתחיל מזה שבשורש העליון אצל הקדוש ברוך הוא הכל מבוסס על הנושא הזה של נתינה והשפעה וקבלה, ולכן זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר לדוד המלך. כשיהודי עוזר לבן אדם אחר, זה שיש מציאות כזאת שהקדוש ברוך הוא עשה שאחד יהיה עשיר ואחד יהיה עני, זה לא בגלל שכמו שחשבת אחד מגיע לו לכן הוא עשיר, השני לא מגיע לו לכן הוא עני. אין לזה שום קשר. הקדוש ברוך הוא מלכתחילה נותן לאנשים מסוימים, הוא נותן את הכסף ששייך לבן אדם ש-- לשני. זאת אומרת, זה שהעשיר יש לו יותר כסף זה לא בגלל שבעצם מגיע לו יותר כסף. הקדוש ברוך הוא הפקיד, זה סוג של פיקדון. הכסף של העני מופקד אצל העשיר והוא מחזיק בידו את הכסף. הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא היה יכול לתת ישר, ודאי. הוא הקדוש ברוך הוא

21:33 הזן ומפרנס את כל אחד ואחד כמו שאומרים בברכת המזון, "הזן את העולם כולו בטובו, בחן, חסד וברחמים" והקדוש ברוך הוא בוודאי מצד חסדו היה יכול לתת ישר לכל אחד ואחד מחסורו בלי שום בעיות. אבל פה מגיע כל הנקודה. בגלל טובו הגדול, בגלל חסדו הגדול, הקדוש ברוך הוא רצה לתת לנו את הזכות הנפלאה, את היכולת הנפלאה שאנחנו נהיה שותפים כביכול במעשי הבריאה, כביכול לדמות את הצורה ליוצרה. זאת אומרת הנברא לבורא, האדם פה למטה יש לו את האפשרות על ידי נתינת הצדקה לדמות את עצמו כביכול לבורא. כמו שהקדוש ברוך הוא, הוא החסד הגדול, הוא הנותן והוא המשפיע, הוא זה שברא את העולם ומשפיע על העולם ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו, כשאני גם כן מעמיד את עצמי במצב של נתינה, אז אני כביכול שותף לקדוש ברוך הוא בנושא של הנתינה, ולכן הנתינה היא כל כך חשובה, כי בזה בעצם אנחנו הופכים להיות לדומים, לשותפים לקדוש ברוך הוא בכל עניין מטרת בריאת העולם. הרבי הריי"צ סיפר פעם בהתוועדות סיפור מאוד מעניין. היה חסיד של אדמו"ר הצמח צדק. קראו לו רבי ישראל מפולוצק. פולוצק הייתה עיירה ברוסיה, הייתה עיירה מלאה חכמים וסופרים, אנשים פשוטים, בעלי עסק, והיה חסיד אחד שהוא היה בעל חנות, פרנסה רחבה, הייתה שמה קבוצה, משפחה של הרבה של חסידים שגרו שמה שברוך השם היו במצב טוב בגשמיות בערך אותם, אותם תקופות. פעם אחת רבי ישראל נסע לבקר את אדמו"ר הצמח צדק בליובאוויטש. היה שמה לשבת פרשת לך לך. באותו שבת אדמו"ר הצמח צדק דיבר כדרכו בקודש מאמר חסידות והסביר נושאים עמוקים ביותר בקשר לאברהם אבינו, פרשת השבוע, מה שלומדים מאברהם אבינו, ובין הדברים

23:52 אדמו"ר הצמח צדק ציטט את דברי המדרש, שהמדרש אומר, "אמרה מידת החסד לקדוש ברוך הוא, מיום שנבררא אברהם אבינו בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי כי אברהם עומד ומשמש במקומי." כך כתוב במדרש. כלומר, ישנו מידת החסד של הקדוש ברוך הוא, חסדו של הקדוש ברוך הוא. מידת החסד היא אחד ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, שעם זה השם משפיע ונותן כל טוב בעולם. אז מידת החסד כביכול התלוננה, אומר המדרש, לפני הקדוש ברוך הוא, והיא אומרת, "מאז שאברהם נמצא בעולם ואברהם עושה חסד עם כל הבריות בצורה נפלאה שאברהם עשה, אין לי מה לעשות בעולם. הוא עומד ומשמש במקומי." והצמח צדק הסביר שכשיהודי שנמצא פה למטה בעולם, נשמה בגוף גשמי עם נפש בהמית ולמרות זאת הוא עושה חסד ונותן, אז באותו זמן הוא כביכול מחליף, הוא נעשה מרכבה והוא מחליף את מידת החסד של הקדוש ברוך הוא. ועד כדי כך, אומר, זה עוד יותר נעלה אפילו. כי זה שבן אדם שיש לו את המגבלות של הגוף ויש לו יצר הרע ויש לו נפש בהמית ואף על פי כן הוא נותן, זה משהו הרבה יותר יקר כביכול בעיני הקדוש ברוך הוא, וזה היה אברהם אבינו. שאברהם אבינו היה נדיב כמו שכתוב במדרש. הנדיבות של אברהם אבינו היה בין בממונו, בין בגופו, בין בנפשו. כתוב, "אנוכי מגן לך". מגן ראשי תיבות ממונו, גופו, נפשו. אברהם היה נדיב בכל המציאות שלו ולכן עם העבודה שלו הוא החליף את מידת החסד. והצמח צדק סיים שכשיהודי עוסק בצדקה, בגמילות חסדים, אז הגוף שלו הופך להיות למרכבה כביכול למידת חסדו של הקדוש ברוך הוא. רבי ישראל, שהיה יהודי פשוט, שמע את המילים האלה ומאוד התלהב. כשהוא חזר

26:16 לביתו, כי נהוג אצל החסידים כשהיו חוזרים מהרבי, אז היו עושים התוועדות, מזמינים את כל העיירה ומספרים להם מה הם שמעו. אז ר' ישראל סיפר לחסידים, סיפר לחברים שלו את המילים האלה. הוא לא הבין את כל העומק של המאמר, כל התורה הארוכה והעמוקה שהרבי הסביר, אבל את הנקודה הזאת הוא שמע, הקשיב והפנים, והוא סיפר את זה לחסידים. כמובן שכל החסידים שהיו באותו מקום באותו זמן התלהבו מאוד, ומאותו רגע הם קיבלו ביניהם החלטה שהם יעשו סוג של גמילות חסדים ונתינה גם כשאין צורך, רק מצד עצם העניין להרבות חסד בעולם. והיו נכנסים אחד לשני לחנות, היה מבקש ממנו גמילות חסד, איזו הלוואה, ולפעמים זה לא היה משהו שבאמת היה צריך, אבל רק כדי לזכות אותו במצוות ההלוואה הוא היה לווה, מלווה, מחזיר, והפך להיות שם דינמיקה של נתינה וחסד ועזרה בצורה נפלאה באותה עיירה. מספר אדמו"ר מהר"ש, הבן של הצמח צדק, ששנה אחרי זה, כשאותו חסיד חזר לרבי שוב פעם, אז הצמח צדק, האבא, אמר לבן, לרבי מהר"ש: "תסתכל על היהודי הזה, ר' ישראל מפולוצק. אני רואה עליו עמוד של אור של מידת החסד על הראש שלו." הנקודה הזאת של נתינה, של חסד, זה בעצם החידוש הגדול שתורת החסידות אומרת לנו, וזה ההסבר למה צדקה נקראת בשם צדקה. זה לא עניין של חסד גרידא. זה עניין של צדקה. צדקה, כמו שאמרנו, זה צדק ויושר. אם אני מבין שמלכתחילה הכסף שנמצא אצלי זה בשביל שתהיה נתינה, בעצם הכסף הזה שייך לשני, אז אין פה את ההרגשה: אני הנותן, אתה מקבל. אין פה שום הרגשה של אני, אנוכיות בנתינה ממקום של אני יש לי לכן אני נותן לך.

28:24 אתה מסכן, אין לך, אלא להיפך, זה מגיע ממקום הרבה יותר פנימי, הרבה יותר עמוק. כל עצם הנתינה היא מיוסדת על כי הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה נתינה. זה נתינה בלי שום אנוכיות. נתינה שמגיעה ממקום שמרגי-- אני מרגיש שזה הצדק, זה היושר. מלכתחילה זה שייך לשני, וכשאני נותן לך אני נותן לך מה ששייך אליך. וזה היה ידוע שהיה פתגם אצל החסידים הראשונים עוד בזמן אדמו"ר הזקן בעל התניא: כשהיו נותנים אחד לשני, מארחים אחד את השני, אז היה ביטוי מפורסם שהיה בין החסידים: החתיכת לחם שאני נותן לך זה שלי-- זה שלך בדיוק כמו שלי, והיו מקדימים שלך כמו שלי. זאת אומרת, מלכתחילה החתיכת לחם שלך, זה פשוט נמצא אצלי. אז בנתינה הזאת אין שום הרגשה של אני הנותן, אתה מקבל. עולם חסד יבנה. וכאן מגיע חידוש מפתיע שהרבי פעם דיבר על זה באחת מההתוועדויות בקשר לעניין הזה, והוא הוסיף: "אם אנחנו לוקחים את הנקודה הזאת לעומק הדבר, אז אנחנו נגיע למשהו מאוד נפלא, שכשאנחנו מדברים על נתינה לצדקה, נתינה טהורה, נתינה שמגיעה ממקום בלי שום אנוכיות, בלי שום גאווה, בלי שום הרגשה שאני הנותן, זה נתינה רק בגלל שעולם חסד יבנה. שכדי להיות שותפים עם הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, אז יש את הנתינה, החסד, כדי להיות חלק מהמרכבה של חסדו של הקדוש ברוך הוא. היד שלי כביכול הופכת להיות לידו, ידא אריכתא, היד הארוכה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע, רק על ידי הוא משפיע. זה ההסתכלות של החסד שלנו. אז הנתינה היא נתינה טהורה, נתינה בלי שום שמץ של אנוכיות, נתינה שמגיעה ממקום אלוקי. אבל יש פה משהו יותר מפתיע. גם

30:18 הקבלה של האדם שבא לקבל את הצדקה היא מגיעה מאותו מקום. גם לכאורה זה שמקבל את הצדקה, אז הוא באמת צריך, חסר לו או צריך לפרנס את הילדים שלו או צריך לתחזק את המוסד שלו. הוא מגיע לבקש בגלל שהוא צריך, אז הוא הנצרך. אז אני-- אז אני באמת מקבל בגלל שזה צורך. אבל אם אנחנו מבינים שבעצם כל היסוד פה זה שהקדוש ברוך הוא רצה שיהא משפיע ומקבל כדי לקיים את השותפות, אז גם זה שהוא מקבל הוא בעצם שותף לקדוש ברוך הוא למעשה בראשית. אז גם זה שמקבל את הכסף, גם הוא נהיה חלק מהשותפות, אז גם הקבלה היא לשם שמיים, לא רק הנתינה. זה דבר נפלא ונותן לנו הסתכלות חדשה בכל העניין של נתינת הצדקה וקבלת הצדקה. הרבי הסביר על פי זה מה שכתוב בפסוק: "ויקחו לי תרומה". פרשת תרומה פותחת: "ויקחו לי תרומה". מה הפשט "ויקחו לי תרומה"? לא רק נתינת התרומה, גם לקיחת התרומה, ויקחו. כשאני לוקח את התרומה, לי לשמי, קבלת התרומה צריך להיות בשביל לשם שמיים. אז כשאנחנו באים לתת צדקה ושואלים את השאלה, עכשיו אנחנו מבינים שיש פה משהו הרבה יותר עמוק. האם אני צריך לתת צדקה גם כשאין לי מספיק? למה העניין של נתינת הצדקה? מה המטרה של נתינת הצדקה גם לבן אדם שהוא לא עשיר והוא לא משהו שיש לו כסף מיותר בכיס? כשאנחנו מבינים שכל הנושא של נתינת הצדקה זה שעולם חסד יבנה, להיות שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, אז בעצם הנתינה לצדקה, עצם המציאות הזאת שאני נותן, גם אם אני נותן פרוטה אחת, גם אם אני נותן משהו, בזה אני מתחבר לקדוש ברוך הוא והופך

32:13 להיות למרכבה של הקדוש ברוך הוא. ועל ידי זה שיהודי נותן בלי הגבלות, הוא משפיע למי שחסר לו, אז גם מלמעלה הקדוש ברוך הוא נותן ומשפיע לו מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה, שזה החסד הגדול של הקדוש ברוך הוא שנותן לכל אחד עד בלי די, כמו שכתוב בפסוק: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די". דווקא בנתינת הצדקה הפסוק אומר לנו: "ובחנוני נא בזאת". הקדוש ברוך הוא אומר: תבחון אותי, אני נותן בלי הגבלות. אם אתה תיתן צדקה, אתה יכול לבחון אותי. זה המקום היחיד שהתורה נותנת רשות לאדם לבחון את הקדוש ברוך הוא כביכול. אם אתה תיתן צדקה בלי חשבונות, אני גם כן אתן לך "והריקותי לכם ברכה עד בלי די", השפעה מרובה בכל הדברים שכל אחד ואחד נצרך ועוד יותר מזה.