מה אני פועל בעולמות העליונים כשאני שם 10 אגורות בקופת צדקה? | הרב אשר פרקש

00:00 מהו העניין של לשים מטבעות של צדקה בקופת צדקה? זה מובן כאשר יש עני, בן אדם מגיע, מבקש ממני ואני נותן לו, אז, אז אני הופך להיות לחלק ממעשי הצדקה ומעשי החסד שיש בעולם. אבל כשאין עני, אין אביון, אף אחד לא נמצא, העניין של קופת צדקה ולשים, לשלשל מטבע לצדקה לקופה, מה בעצם זה אומר? מה, מה, מה, מה המטרה בדבר הזה? אני מבין כשמגיע עני, מבקש ממני, נותן לו, אבל כשהוא לא נמצא, מה הדבר הזה? לשים מטבע בקופת צדקה. היום אנחנו נלמד על הנושא הזה. קודם כל נדבר קצת על הסיפור, על ההיסטוריה, לספר קצת איך התפתח הנושא הזה של קופות הצדקה ונסביר את עומק העניין על פי תורת החסידות, בפרט על פי דברי אדמו"ר הזקן, שהוא עצמו התעסק בצורה נפלאה ביותר באסיפת צדקה, כמו שעכשיו אנחנו נספר, בשביל עניי ארץ ישראל. אז ישנם מכתבים נפלאים ואנחנו נדבר על כמה מההסברים שלו שנותנים לנו, שופכים אור ונותנים עומק ונותנים לנו איזושהי הבנה מעמיקה במעשה הפשוט הזה שאנחנו עושים את זה כמה פעמים ביום. אמורים לעשות את זה כמה שיותר, לשים מטבע בקופת הצדקה. ובכן, נתחיל קודם כל עם השתלשלות הדברים. העניין של נתינה וקופת הצדקה בשורש הדבר כבר מוזכר גם כן ברמב"ם בתור אחד מאופני צדקה. אנחנו יודעים שהרמב"ם בספרו ההלכתי, ספר משנה תורה, יד החזקה, בהלכות מתנות עניים, הרמב"ם כותב שמה שמונה רמות, שמונה מדרגות, שמונה מעלות שיש בנתינת הצדקה. הוא הולך ומונה אחד אחרי השני אופנים שונים בנתינת הצדקה. אחד מהאופנים היותר נעלים, היותר גבוהים בנתינת הצדקה, אז הרמב"ם מדבר על נתינה לקופה של צדקה. מה בדיוק התועלת והדבר שיש בנתינה לקופת הצדקה? למה זה

02:19 נחשב לאחת מהרמות היותר גבוהות? מסביר הרמב"ם שכשאתה נותן צדקה לקופה של צדקה, יש פה משהו נפלא ביותר, בגלל שאתה בעצם נותן ואתה לא יודע למי אתה נותן, והעני לא יודע ממי הוא מקבל. הרמב"ם הרי מדבר שיש בדרגות, בשלבים, שברמות של נתינת הצדקה. יש עניין מיוחד בצדקה בסתר, דווקא כשאני נותן צדקה ואני לא יודע למי, מיהו העני שמקבל ממני. אז האדם יש לו פחות פניות אישיות. לפעמים אני נותן צדקה לאדם, אני יודע מי הוא, מי מקבל. אז יש גם כן לפעמים איזושהי פנייה אישית לאיזשהו משהו אנוכי שמונח בזה, איזשהו כבוד, איזשהו ערך, הרגשה של האני. כשאני לא יודע למי אני נותן, זה סוג של נתינה לשמה. אני נותן צדקה לשם מצוות צדקה, בלי לערב שום דבר, שום נושא אישי משלי. נתינה לשמה, מתן בסתר. מצד שני, גם כן ביחס לעני, האיש שמקבל את הצדקה, אז כשהוא לא יודע ממי הוא מקבל, אז יש בזה גם כן מצד הנושא של בושה. בן אדם, בטבע האנושי הוא מתבייש לקבל. בן אדם, יש לו בושה להיות מקבל. אז כשבן אדם לא יודע ממי הוא מקבל אז גם אין פה בושה. אז לכן כשאתה נותן צדקה בקופת הצדקה, אז יש פה גם כן נתינה שלמה שנתת את זה לשם שמיים בלי שום תערובת פנייה אישית. מצד העני יש פה קבלה מושלמת שהוא לא מרגיש שום בושה בקבלה ולכן זה נחשב לאחת מהדרגות היותר גבוהות בקופת צדקה, בנתינת הצדקה. הנתינה לתוך קופה של צדקה. במשך הדורות אז פעם זה היה רק משהו קהילתי. הנושא של קופות הצדקה היה קופה קהילתית, היה גבאי צדקה של הקהילה ואנשים היו נותנים להם. עם הזמן

04:20 נוצר המנהג של קופת צדקה בכל בית. הדבר הזה בעיקרון קרה בזמנו כשהתחילה העלייה של הרבה יהודים מאירופה לארץ ישראל. באופן יותר פרטי אנחנו מדברים פה, עכשיו הייתה תקופה של תלמידי הבעל שם טוב, תלמידי הרב המגיד ממזריטש. הייתה עלייה גדולה של החסידים בשנים בערך תקל"ז, באזור ההוא, אלף שבע מאות שבעים ושתיים, בערך באזור ההוא אז הייתה קבוצה גדולה של תלמידי הבעל שם טוב, ביניהם היה רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שהוא היה מהמנהיגים, המנהיגים הבולטים של החסידות בדור השלישי של החסידות. הוא היה מהתלמידים של הבעל שם טוב הזקן ואחר כך מהתלמידים של המגיד ממזריטש. הוא ועוד כמה מגדולי החסידות, רבי מנחם מנדל מורדכי[?], רבי מנחם מנדל מוויטבסק ועוד מגדולי החסידות, ביחד עם משפחות שלמות ועוד משפחות, עלו אז לארץ, לארץ ישראל והשתקעו בטבריה, אחר כך בצפת ואחר כך גם כן בחברון, ירושלים ועוד מקומות. עד כדי כך שידוע גם כן שאדמו"ר הזקן בעל התניא גם כן, בהתחלה היה לו גם בתוכנית שלו לנסוע עם משפחתו לעלות לארץ, והוא אפילו נסע כברת ארץ. חלק מהנסיעה הוא נסע, הוא הגיע עד לחוף הים ושם היו אמורים להמשיך את הדרך. שם נעצרו לתקופה מסוימת ואז קרא לו הצדיק רבי מנחם מנדל מוויטבסק. אדמו"ר הזקן החשיב את עצמו לסוג של תלמיד חבר. מצד אחד היה חסיד שלו, אבל הם היו גם סוג של חברים. תלמיד חבר היה נקרא. לרבי מנחם מנדל מוויטבסק הוראה, הפציר, ביקש מאדמו"ר הזקן שהוא יישאר ברוסיה. הוא אמר לו שאם אתה תיסע מכאן אז זה לא יהיה המשך לתורת החסידות חס ושלום בכל רוסיה. ואז אדמו"ר הזקן קיבל על עצמו וחזר והוא נשאר ברוסיה ואז הוא יסד את שיטת

06:38 תורת החסידות חב"ד. אז כשהאדמו"ר הזקן נשאר ברוסיה, אז אחד מהדברים שהוא התחיל אז יחד עם עוד חברים, תלמידי המגיד ממזריטש, היה עניין שהיו קוראים לזה הכולל. זה היה התפקיד שלהם. היו אוספים כספים מכל העיירות ברוסיה ואוקראינה, אוקראינה וכל מיני מדינות מסביב, בפולין, פולין, איפה שהיו גרים יהודים והיו להם קהילות החסידים. אז האדמו"רים יחד עם החסידים התעסקו באסיפת כספים, והיו גבאי צדקה שהיו נוסעים מאירופה לארץ ישראל הלוך חזור כי היו מביאים את הכסף. והאדמו"ר הזקן היה אחד מגדולי המתעסקים בנושא הזה. אנחנו רואים שישנם עשרות ואולי מאות מכתבים, אגרות קודש מהאדמו"ר הזקן, שהוא ממריץ ומעודד את החסידים שיתנו כסף לצדקה, וככה זה נמשך. האדמו"ר הזקן, הבן שלו, האדמו"ר האמצעי, ואחר כך זה נהיה חלק מההנהגות בדרכי החסידות בכלל ודרכי חסידות חב"ד בפרט, לנושא הזה של אסיפת כספים למען העניים והנצרכים בארץ הקודש. אז באותה תקופה האדמו"ר הזקן, ואחר כך הוא קבע את זה יותר בנו האדמו"ר האמצעי, הרב דובער, האדמו"ר האמצעי, שעשה מזה כבר חוק קבוע שבכל בית של חסידים הייתה קופת צדקה. קופת צדקה הייתה נקראת קופת צדקה לזכות רבי מאיר בעל הנס, וזו הייתה קופה לעניי ארץ ישראל. מה, אז אז מה בדיוק הנקודה? מה בדיוק הדבר הזה של הנתינה לצדקה בקופות הצדקה? השאלה שנשאלת היא הרי לכאורה היו הרי גבאי צדקה שהיו עוברים מפעם לפעם או פעם בשנה או פעמיים בשנה או איך שהיה אז המנהג שהיו עוברים בעיירות והיו אוספים את הכסף, ואת הכסף הזה היו מביאים לאדמו"ר הזקן, לרבי, ומשם היו מחליטים איך כל כל הפרטים ומעבירים את זה לארץ ישראל. אז אז בשביל זה, אז מגיע. כשמגיע הגבאי מביאים

08:57 לו את הצדקה. אז האדמו"ר הזקן אמר לו צריך שיהיה נתינת הצדקה. הסדר היה אז לעשות כל שבוע, כן, לעשות אה כן להפריש סכום של כסף ולשים את זה בקופה. אחר כך עוד יותר, לא רק כל שבוע אלא כל יום. מדור לדור הנושא הזה של נתינת הצדקה לקופה הפך להיות למשהו כל כך חלק מההתנהגות היהודית הרגילה בכל הקהילות ובכל מקום, עד כדי כך שכיום בדורנו אנחנו רואים את זה שזה דבר שבכל בית יהודי מצויה קופת צדקה. אנחנו יודעים שהרבי מליובאוויטש, בפרט בדור שלנו, עשה מבצע שלם בנושא הזה של צדקה, קופות צדקה, שלכל בית תהיה קופת צדקה. במשך הזמן הרבי דיבר גם כן שיהיה לא רק לכל בית, אלא יהיה גם כן בחדרי הילדים, שלכל הילדים בחדר השינה שלהם תהיה להם קופת צדקה, וכדי להרגיל אותם בנתינת צדקה בכל יום. וגם כן דובר. הרבי דיבר גם כן בנוגע למטבחים, שבמטבח, בחדר אוכל, תהיה קופת צדקה בתור סגולה גם כן שהאוכל יהיה אוכל יותר בריא, יותר מזין. ובכמות הנתינה, אחד הדברים שראינו, הרבי כל כך המריץ ודיבר על העניין של נתינה לצדקה כל יום לפני התפילה, לפני שחרית, גם לפני מנחה. לפני הדלקת נרות שבת יש סגולה מיוחדת שהאישה, כשהבת, הילדה, כשמדליקה נרות, לשים בקופת צדקה, שזו סגולה מיוחדת של כל התפילות שמבקשים באותה שעה, שזו שעה של עת רצון מיוחדת. אז התפילות מתקבלות באופן מיוחד, וחוץ מזה תמיד בכל מצב הרבי המריץ שיהיה בכל מצב. כל פעם שיש התאספות מסוימת, מסיבה, חגיגה, שתהיה קופת צדקה על השולחן, בחתונות, בבריתות ובר מצווה גם כן. חס ושלום, כשבן אדם נמצא בבית רפואה, אז גם שמה שתהיה קופת

11:09 צדקה ולזכות את היהודים. הרבי דיבר על זה גם בתור סגולה לרפואה. כשיש קופת צדקה בחדרים במקום של רפואה, אז זה גם כן יכול להיות הסיבה שידה לשמה. ואם אתה תיתן צדקה, אז בעזרת השם גם כן תצא יותר מהר מהמקום הזה ובריא ושלם. מה בדיוק עומק העניין של קופות הצדקה? וכאן יש הסבר נפלא. נתחיל קודם כל עם ביאור שהאדמו"ר הזקן מסביר עוד בספר התניא בליקוטי אמרים, שהמטרה הפנימית בנתינת הצדקה, והוא אומר, אדמו"ר הזקן נעמד על המאמר חז"ל במסכת בבא בתרא. שם על אחיות, כשהגמרא מביאה את סוגיית הגאולה. סוגיית הצדקה, סליחה. אז שם הגמרא אומרת כמה דברים נפלאים על הצדקה. דבר אחד הגמרא אומרת שהצדקה שקולה כנגד כל המצוות. דבר שני הגמרא אומרת שגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. זאת אומרת שהצדקה היא הצדקה. יש בזה סגולה וכוח כל כך נפלא שלא נאמר על שום מצווה אחרת. דווקא מצוות צדקה אנחנו אומרים, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. וכמובן מה ההסבר בזה? למה צדקה שקולה כנגד כל המצוות? ולמה דווקא בנוגע לצדקה אנחנו אומרים שהצדקה מקרבת את הגאולה? ויש עוד מאמר חז"ל במדרשים, "אין ישראל נגאלים אלא בצדקה." לומדים את זה מהפסוק שנאמר באמת בהפטרה שקוראים תמיד בשבת לפני תשעה באב, שבת חזון, הפרק הראשון של ישעיהו. כן, כש-- אז ההפטרה הקשה שקוראים בשבת חזון, בשבת שלפני תשעה באב, למרות שההפטרה עצמה היא הפטרה מאוד קשה של מוסר, שישעיהו נותן לעם ישראל שבגלל, בגלל כל ההנהגות הלא טובות שלכן הגיע לחורבן בית המקדש. אבל איך הסיום? הסיום הרי הוא סיום בנחמה. השורה האחרונה, הפסוק האחרון, "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה." כן, שבזכות משפט שזה תורה וצדקה, בעיקר שביה בצדקה

13:26 על ידי מצוות הצדקה, אז אנחנו נזכה לגאולה. מה יש במצוות הצדקה בקשר לגאולה? אז אדמו"ר הזקן בתניא נותן לנו הסבר נפלא, עמוק ויסודי כדי להבין מה, מה, מה טמון, מה יהיה, מה הכוח שיש במצוות הצדקה. וההסבר של אדמו"ר הזקן תלוי ומוסבר על פי מה שבכלל, מה אנחנו מצפים, מה המטרה, מטרת הבריאה. אנחנו מדברים על ימות המשיח, על הגאולה. מה בדיוק הנקודה של הגאולה? אז הרבי מסביר לנו שהגאולה פירושו שאז העולם ישתחרר מהגלות הרוחנית שלו, שכל מציאות הבריאה תשתחרר מכבלי הטומאה והקליפה והסטרא אחרא. העולם שלנו הוא עולם שמעורב טוב ורע. המציאות הגשמית של העולם, אז הגשמיות, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הגשמי באופן שהעולם מעורב טוב ורע, עד כדי כך שהרע גובר בעולם. ויש את המציאות של הקליפה והטומאה והסטרא אחרא, בפרט בעולם התחתון שלנו, העולם הגשמי הזה, שזה עולם, כמו לשון התניא, מלא קליפות וסטרא אחרא. זאת אומרת שכוח הטומאה נמצא בכל דבר בעולם שלנו, והתפקיד של יהודי זה לזכך את העולם. יהודי, על ידי זה שהוא לומד תורה ומקיים מצוות, אז על ידי כל מעשה טוב שיהודי עושה בתורה ובמצוות הוא פועל זיכוך, הוא פועל תיקון. הוא לוקח דברים מהעולם, מזכך אותם ועושה אותם שהם יהיו כלים, שהם יהיו באופן כזה שכשיגיע הזמן, כשמשיח יגיע והעולם כולו יזדכך בצורה שלמה, אז אור אין סוף, הקדוש ברוך הוא בעצמו, יתגלה פה למטה בעולם הזה התחתון. הכל זה מיוסד על מאמר חז"ל המפורסם, שהמדרש אומר שהתאווה של הקדוש ברוך הוא, הרצון הפנימי של הקדוש ברוך הוא, שזה היה הסיבה לכל בריאת העולם, כי הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לו דירה, שהעולם הזה הגשמי יהיה הדירה

15:42 כביכול, המקום שבו הוא מתגלה, שבו הוא גר, שזה מה שיתגלה כשמשיח יבוא. אז כל העולם, "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד." בזמן שיהיה בריאת העולם, בזמן שיהיה השלמות של העולם, בזמן ביאת המשיח, העולם יגיע למצב כזה שכל כולו יהיה מקום שבו הקדוש ברוך הוא יוכל להתגלות. כדי שזה יקרה אבל, הקדוש ברוך הוא נתן את זה ליהודי שהוא יעשה את זה. יהודי, על ידי זה שעם ישראל מאז נתינת התורה במתן תורה, ומדור אחרי דור אחרי דור, יותר משלושת אלפיים שנה יהודים נמצאים בעולם ומקיימים מצוות. מצוות עשה ומצוות לא תעשה. על ידי מצוות לא תעשה אז אנחנו שומרים שהעולם לא יתלכלך עם טומאה ודברים שליליים. על ידי מצוות עשה אנחנו ממשיכים, פועלים, מביאים אור אלוקי לתוך העולם הזה הגשמי, וככה לאט לאט העולם במשך כל הדורות, על ידי זה שבני ישראל נמצאים בכל מקום שבעולם. בזמן הגלות הולכים לכל מיני מקומות, אין מקום שיהודי לא הגיע. אז על ידי זה שיהודי מגיע למקום, אומר פסוק של תורה, אומר ומקיים מצווה, לוקח דבר גשמי מהעולם. אתה לוקח איזשהו דבר גשמי מהעולם ואתה עושה מזה, למשל מבהמה, מבעל חי, אתה מהקלף, אתה יוצר את הקלף שבו זה—על זה כותבים ספר תורה, תפילין ומזוזות. מהצמר אנחנו עושים טליתות וציצית, ואותו דבר מכל דבר גשמי בעולם שאנחנו אוכלים, אבל אנחנו אומרים ברכה לפני האוכל, אחרי האוכל, אוכלים לשם שמיים, לוקחים מטבע, נותנים את זה לצדקה. על ידי זה עושים מהעולם שהוא יהיה דירה לקדוש ברוך הוא. אז לכן אומר הרבי, אם זה מטרת הבריאה ובשביל זה הקדוש ברוך הוא לקח את הנשמה של

17:41 היהודי, שהנשמה של יהודי חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה הייתה בגן עדן, במקום הכי נעלה והכי נפלא, והקדוש ברוך הוא הוריד את הנשמה והביא אותה לתוך הגלות של הגוף, מקום חומרי כמו הגוף הגשמי, ונפש בהמית, יצר הרע. ונשמה נמצאת בתוך הגוף חיים שלמים במלחמה הזאת בין הטוב והרע. מהי כל המטרה של הגלות הזאת? זה כדי שהנשמה תתקן ותעבד עם ע', תזכך את הגוף, את הנפש הבהמית. על ידי זה שאנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות ועובדים עם הגוף, עושים את זיכוך החומר, זיכוך החומריות שלנו, את החלק האנוכי והגשמי של הגוף שלנו. ועל ידי תורה ומצוות עושים מהגוף, הנפש הבהמית שלנו ומכל הדברים בעולם שאיתם אנחנו משתמשים, עושים מזה דירה לקדוש ברוך הוא. אומר אדמו"ר הזקן שבכל המצוות, המצווה שבו האדם עושה את הפעולה הכי עמוקה בעבודה הזאת של זיכוך החומר זה במצוות הצדקה. כשבן אדם יש לו כסף, אז בכסף יש משהו חזק מאוד מהחומריות של העולם. דבר ראשון, הבן אדם על הכסף הוא עבד. בדרך כלל בן אדם עובד קשה כדי להשיג את הכסף, הוא התייגע ובשביל זה הוא הכניס את כל הכוחות שלו. אנחנו יודעים שבעסק, בפרנסה, כדי להרוויח כסף בן אדם משקיע, משקיע כוחות, משקיע אנרגיות, משקיע שכל, משקיע רגשות. הוא משקיע את כל כולו כדי להצליח בעסק ושהעסק יוציא רווחים. אז כשהרווחתי כסף, הכסף הזה זה לא רק הפרוטות, המטבעות האלה, הכסף הזה זה תוצאה של עבודה שלמה שבו הכנסתי את עצמי, את גופי, את נפשי, את מאודי וכל הדבר הזה עד שהצלחתי להשיג את הכסף. עכשיו הכסף הזה זה שלי ואני רוצה להשתמש עם זה לצרכים שלי. אז אני רוצה לקנות לעצמי

19:51 אוכל, בגדים, בית ולפעמים גם דברים אחרים, מותרות. אני רוצה שיהיה לי גם כן כל מיני דברים לנוחיות, לטייל, ליהנות. אז הבן אדם, יש לי את הכסף, אני רוצה להשתמש עם זה לצרכי, לצרכי ביתי, למשפחה, ל-ל-למשפחה, לכל מיני דברים שהם בשבילי. ואז אני אומר: לא, אני אקח את המטבעות האלה, את הכסף הזה, הכסף הזה שיכולתי להשתמש עם זה לצרכים שלי האישיים והמשפחתיים, ואני אומר: לא, אני הולך לתת את זה לצדקה, אני אתן את זה לעני שאני לא מכיר אותו, אני לא יודע מי הוא, אני אשים את הכסף הזה לצדקה לבן אדם נצרך. אז בפעולה הזאת, ההקרבה של החומריות של הגוף שלנו, של הנפש הבהמית שלנו, של היצר שלנו, היא ההקרבה הכי גדולה. היא ההקרבה שהיא כוללת את כל המציאות שלנו ולוקחת מאיתנו הרבה נפש. אז כמו שהרבי אומר שמה, בדרך כלל זה מגיע ממקום שאדם באמת עבד קשה כדי להשיג את זה. אבל גם אם לא, למרות-- נגיד למשל אדם שלא עובד קשה להשיג כסף, הוא מקבל את הכסף ממקום אחר, בן אדם ש-ש-שהוא, הוא בעצמו אולי לא השקיע כל כך כדי להשיג, אבל יש לו את הכסף. ילד שמקבל מההורים שלו או דברים מסוימים דומים ל-לזה שיש לו כסף, שהוא קיבל את זה בלי לעבוד קשה. אבל עצם העניין שיכולתי להשתמש עם הכסף לעצמי ובמקום זה נתתי למישהו אחר, זה הדבר. כאן יש הקרבה של הגוף, הנפש הבהמית באופן הכי עמוק. כאן הבן אדם עושה את הדירה, את המקום לקדוש ברוך הוא בצורה הכי נפלאה והכי עמוקה. ולכן זה אומר-- זה מה שהגמרא אומרת: "צדקה שקולה כנגד כל המצוות". הרי מהי המטרה הפנימית בכל המצוות?

21:41 זה שעל ידי כל המצוות אנחנו עושים זיכוך החומר, לעשות את העולם דירה לקדוש ברוך הוא, להכין את העולם שבו יוכל להיות השראת השכינה. הרי זה קורה בכל מצווה. במצוות הצדקה זה ה-מצווה שבו יש את זיכוך החומר באופן הכי גדול, ולכן זה עצמו הסיבה למה גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. כשאנחנו רוצים לקרב את הגאולה ולגרום לגאולה, מהי הגאולה? הגאולה היא להביא את העולם למצב הזה של השלמות, שהעולם יהיה מזוכך, מתחיל מהגוף שלי, מהנפש הבהמית שלי ואז כל העולם שמסביבי, להכין את העולם שהעולם יזדכך והעולם יהפוך למקום בו הקדוש ברוך הוא יוכל להתגלות ולהשכין את שכינת כבודו בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. זה תלוי במצוות הצדקה יותר מכל מצווה אחרת. גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. זה באופן כללי העומק בנתינת הצדקה ובאופן מיוחד בתקופה שלנו. ומזה אדמו"ר הזקן מגיע בחלק המכתבים שלו. בספר התניא יש ליקוטי אמרים, שזה מה שדיברנו עכשיו, זו נקודה שמוסברת בספר ליקוטי אמרים שבו אדמו"ר הזקן מסביר לנו את היסוד שבעניין הצדקה. אבל יש את אגרת הקודש. בחלק אגרת הקודש, שמה זה מהמכתבים שאדמו"ר הזקן כתב לתלמידים שלו, לחסידים, ליהודים בכל העולם, כמו שדיברנו, להמריץ על העניין של נתינת צדקה. אז באחת מאיגרות הקודש, אגרת הקודש סימן כ"א, אדמו"ר הזקן מסביר מה ה-ה-העומק הנפלא בדבר הזה של לשים את הצדקה בקופת צדקה למרות שגבאי הצדקה עדיין לא הגיע. מה יש בדבר הזה של לשים פרוטות בצדקה וכל מצב לחפש הזדמנויות להכניס עוד פרוטה ועוד פרוטה, ורק אחרי משך זמן אז כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול ואז הופך להיות לנתינה גדולה. למה לא לתת לכתחילה נתינה גדולה? אומר אדמו"ר הזקן שתי נקודות נפלאות

23:54 ביותר, כן, שאנחנו נדבר על זה עכשיו. נקודה אחת, אומר אדמו"ר הזקן, זה מעלת הזריזות. יש עניין מיוחד במעלת הזריזות. הראשון שממנו אנחנו קיבלנו את הדוגמה על מצוות החסד והצדקה. כולנו יודעים, אברהם אבינו, אברהם אבינו, האב הראשון שלנו, הוא היה סמל של חסד, סמל של צדקה. זה "אברהם אוהבי". אברהם אבינו היה כל כולו מידת החסד. מה ידוע לנו על מידת החסד של אברהם אבינו? אז אחד מהדברים שאנחנו לומדים מאברהם אבינו גם כן זה על הזריזות. וכאן הרבי אומר דבר נפלא ועצום ביותר. כולנו מדברים על עקידת יצחק. מכל הניסיונות של אברהם אבינו, עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, הניסיון הגדול ביותר זה ניסיון העקידה. זה, זה נחשב במדרשים, בכל מקום, לניסיון מספר עשר, לניסיון הכי גדול. ולכן כשמגיע ראש השנה, בתחילת השנה אנחנו קוראים על עקידת יצחק. כל מצוות שופר קשורה עם עקידת יצחק. יש משהו בעקידת יצחק, דבר נפלא. שואל אדמו"ר הזקן שאלה פשוטה: מה עושים עסק כל כך גדול מעקידת יצחק? הרי הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, אברהם הצדיק קיבל מהקדוש ברוך הוא מסר. אז ודאי שאברהם יקבל את זה. וודאי שהוא יעשה מה שהשם אומר. הרי אברהם אבינו ודאי, אומר אדמו"ר הזקן, הרי היו מעשי מסירות נפש. הרי ראינו שהיו צדיקים וטובים בכל הדורות שמסרו את נפשם ומסרו את נפשם במסירות נפש יותר גדולה אפילו מהסיפור שהיה אצל אברהם אבינו. למה אנחנו עושים את המסירות נפש של אברהם אבינו בעקידת יצחק? שמים את זה כאילו שכאן היה הניסיון הכי גדול. מה בדיוק היה ניסיון העקידה? השם אמר לו, ציווה עליו, אז הוא קיים מה שהשם אמר לו. ודאי אברהם אבינו יעשה מה

25:56 שהשם אמר לו. יש הרי הרבה הסברים, אבל כאן מגיע דבר נפלא, נקודה נפלאה שאדמו"ר הזקן מדגיש. מה היה הניסיון הגדול של העקידה? לא היה עצם הדבר שאברהם שמע לקול הקדוש ברוך הוא והלך לקחת את בנו לעקידה. לא בזה היה כל כך העצם, לא זה היה גודל הניסיון. הגודל, הסיפור של ניסיון העקידה, שלכן עושים מזה עסק כל כך גדול, דבר חשוב כל כך ביהדות, זה הזריזות שהיה לאברהם אבינו. זה ש"וישכם אברהם בבוקר". נכון, קיבלתי מהקדוש ברוך הוא צו, הוראה. הקדוש ברוך הוא אמר לי: לך תיקח את בנך, את יחידך. אני הולך לעשות את זה. ודאי, אבל תישאר כמה ימים עם הבן שלך, תיהנה ממנו. הקדוש ברוך הוא לא אמר לך תעשה את זה היום. למה לא תעשה את זה מחר? הוא אמר תעשה את זה. אז בוא נחכה כמה ימים, בוא נעשה קצת זמן, נרוויח זמן. זה הדבר הכי יקר, הכי נפלא. הבן היחיד שנולד לי לעת זקנתו. ולא, "וישכם אברהם בבוקר". אברהם אבינו קם בבוקר לחבוש את אתונו. הוא קם, רץ הוא בעצמו, לא על ידי משרתים, מכין את הכל ויוצא לדרך. בזה הקדוש ברוך הוא, כמו שאדמו"ר הזקן אומר את הלשון, הראה את חפצו ושמחתו הגדולה בזריזות נפלאה לקיים את רצון בוראו, ומזה אנחנו מקבלים את המסר. הזריזות הנפלאה, שהזריזות של אברהם אבינו היא שעמדה לנו. זה שאנחנו מזכירים כל יום לפני התפילה ומדברים על עקידת יצחק. זה שבראש השנה, ביום הדין, אנחנו מדברים על עקידת יצחק. מה גודל העילוי של עקידת יצחק? זה הזריזות שהיה לאברהם אבינו. זה מה שנותן לנו את הכוח. מזה אנחנו לומדים איך יהודי צריך להזדרז בכל מצווה.

27:54 מזה אנחנו לומדים את ההלכה שזריזים מקדימים למצוות, בכל מצווה שיהודי צריך לנסות להזדרז, לעשות את המצוות בזמן מוקדם ולא לאחר. אבל כמובן שבמצוות הצדקה והחסד, שזה היה הסמל של אברהם אבינו, אז בוודאי ששם צריך להיות עוד יותר הדבר הזה, הזריזות. איך אני עושה את הזריזות בצדקה? לא כל רגע יש עני ואביון שעומד לי בפתח. לא כל רגע יש לי מצב שיש בן אדם שמבקש ממני צדקה. ולכן, כשיש לי קופת צדקה בבית, קופת צדקה בחדר, קופת צדקה בעסק, ב-במשרד, בביזנס, כשיש לי קופת צדקה בכל מיני מקומות, אז יש לי אפשרות בכל רגע, כל, כל רגע, כל, כל נקודה של זמן, אני יכול לקחת ולשים, לשלשל מטבע של צדקה בקופה, ובזה אני מזדרז. נכון שכשיגיע הגבאי אני אתן לו גם כן, אבל בזה שאני מקדים אני נותן את זה יותר מוקדם לפני שהם באים לבקש ממני. אז זה מצוות הזריזות שבצדקה. זה אני יכול לעשות דרך קופת צדקה. זה נקודה אחת. ואז מוסיף אדמו"ר הזקן וכותב נקודה שנייה ונפלאה ביותר. "וזה על פי מאמר המשנה." וכאן אנחנו נראה דבר נפלא. ביאור של המשנה. איך שזה לפי הרמב"ם ואיך החסידות מכניסה בזה את ה- את התבלין, את העומק לתוך ההסבר הזה, שנותן לזה הסבר מעמיק ונפלא ממקום יותר עמוק ורוחני. המשנה היא בפרק שלישי של פרקי אבות, משנה ט"ו. המשנה אומרת, רבי עקיבא, מי לא יודע גם לו מרבי עקיבא, רבי עקיבא הגדול, והוא אומר כמה משניות שמה. אחד מהם משנה קצרה ביותר שהרמב"ם כותב על זה דברים נפלאים, שכאן רואים את גדולת החכמים שלנו, שבמילים קצרות הכניסו יסודות נפלאים בכל היהדות. רבי עקיבא אומר,

30:01 "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה." ארבע דברים שרבי עקיבא מלמד אותנו במשנה הזו. ארבע דברים שהם ארבע יסודות החיים של כל יהודי. דבר ראשון, הכל צפוי. הקדוש ברוך הוא רואה את הכל, יודע את הכל, משגיח על הכל, הכל צפוי. דבר שני, והרשות נתונה. אל תחשוב שבגלל שהכל צפוי אז לכן אין לך בחירה חופשית. חלילה. הרשות נתונה. הקדוש ברוך הוא לא מכריח אותנו למרות שהוא יודע את הכל, הוא לא מכריח אותנו, לא כופה עלינו שום דבר. היהודי בוחר מתוך עצמו להחליט לעשות לטוב ולמוטב. כמובן שזו סוגיה שלמה, שזה לא המקום של השיעור שלנו היום לדבר על זה. סוגיית הידיעה והבחירה. ממשיך רבי עקיבא ואומר, "ובטוב העולם נידון." מה ההמשך? אז הרבי מסביר באחת השיחות. ההמשך הוא נפלא. אחרי שאנחנו יודעים שהכל צפוי, שהקדוש ברוך הוא צופה ומביט ויודע ורואה את כל המעשים שלנו, ומצד שני אנחנו יודעים שיש לנו בחירה חופשית בכל רגע ורגע לבחור את הדרכים שלנו לטוב ולמוטב, אז הבן אדם יכול להיכנס ל-ל-לפאניקה, למתח, לפחד. אז כל- אני כל- בכל רגע אני נמצא כאילו במצב של אני לא יודע אם אני עושה את הטוב או עושה את הרע, ואם- ו-ו-כל הזמן אנחנו, יש לנו מכשולים וניסיונות וקשיים, והרי בוודאי הקדוש ברוך הוא רואה אותנו, הוא יודע וכל דבר, כל פרט מה שאנחנו עושים ויש לנו בחירה חופשית, אז בוודאי שאני פוחד, בוודאי שאני לא, לא יסכים, לא יצליח לעשות את הדברים בצורה טובה, בפרט שיש לנו יצר הרע ויש לנו את כל החלישויות שלנו כל אחד, ויש לנו את כל הקשיים שבסביבה. אז מה- אז אני בטוח שאני

32:06 הולך להפסיד. אני כבר ארים ידיים לפני שאני מתחיל. אומרת לנו המשנה, אומר רבי עקיבא, תדע לך: בטוב העולם נידון. הקדוש ברוך הוא דן את האדם בטוב. הוא נכנס לתוך המציאות שלנו, הוא מכיר אותנו, הוא יודע את כל החולשות שלנו, הוא יודע את הקשיים שלנו, וודאי שהוא לוקח בחשבון את כל הפרטים האלה. אז תירגע. אז זה הכל לפי... בטוב העולם נידון. הקדוש ברוך הוא דן אותנו בטוב גדול. אבל מצד שני, מה באמת הדרך? מהי העצה? איך בן אדם עושה את החיים שלו, את ההנהגה שלו בחיים בצורה מושלמת, בצורה טובה, שיהיה כפי רצון הקדוש ברוך הוא? וזה הסוד הגדול שרבי עקיבא מלמד אותנו. הדבר הרביעי זה הדבר הכי חשוב לדעת: הכל לפי רוב המעשה. יש הרבה הסברים במפרשים, אבל הרמב"ם אומר: הכל לפי רוב המעשה פירושו לעשות ריבוי מעשים. פשוט, פשוט לעשות הרבה מעשים טובים. אתה יכול לעשות הרבה מעשים טובים, ואז הוא אומר דבר נפלא. הרמב"ם אומר את זה בפירוש המשניות שלו. אתה יכול לתת אלף דולר בפעם אחת. אתה יכול לתת אלף דולר, לחלק את זה לאלף נתינות. כמובן שכאן צריכים לדעת לא לעשות את הטעות, כן? שהבן אדם לא ירצה לתת הרבה, ירצה לתת קצת. כשיש לך את האפשרות לתת הרבה, אתה צריך לתת הרבה. אבל כשמדברים על אותה נתינה, כמו שהיה, כמו שדיברנו קודם, שהיה סדר, שהכסף היה צריך להגיע לגבאי הצדקה, היה חסר עליו חצי שנה או שנה. מתי שהגבאי יגיע. אני יכול לחכות ולתת לו במכה אחת את כל הכסף. אני יכול בינתיים כל יום להכניס פרוטה לקופה. בסוף אני אגיע לאותו חשבון. כאן מגיע המסר של המשנה. כשיש לך את

34:08 האפשרות לחלק את הנתינה ולתת כל יום עוד ועוד ועוד, אז יש פה רוב המעשה. לקדוש ברוך הוא חשוב לו הריבוי של המעשה, הריבוי של המעשה, זה שאני עושה עוד פעם ועוד פעם. מה זה עושה? זה עושה זיכוך הנפש, זיכוך המידות. הבן אדם כשהוא מרגיל את עצמו בנתינה, אם אני נתתי פעם אחת במכה אחת, נתתי נתינה גדולה, היה משהו עצום, אבל זה היה משהו אחד. זה לא מזכך. זה לא, בלשון הרמב"ם, זה לא עושה קניין בנפש, זה לא הופך להיות שאני הופך להיות איש טוב, איש חסד. יש עניין בעבודת השם זה שהנפש תזדכך. כמו שאמרנו קודם, העבודה של יהודי זה לעבוד עם הגוף והנפש באמת, לזכך אותם, לעשות שהבן אדם ישתנה ויהפוך להיות למשהו יותר אלוקי, יותר מזוכך, שהמציאות שלי, הגוף שלי יהפוך להיות למרכבה כביכול לקדוש ברוך הוא. על ידי זה שאני מרגיל את עצמי בנתינה והרבה נתינות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. יש בתניא, יש לשון של אדמו"ר הזקן, "יד המחלקת צדקה לעניים". שהיד שלי תהפוך ליד המחלקת. בן אדם שנותן פעם אחת, אפילו שנתן הרבה אבל במכה אחת, הוא לא הפך להיות ליד המחלקת. יש את הדבר הזה שהיד שלי תהפוך ליד המחלקת, והכל לפי רוב המעשה. כשאתה עושה ריבוי מעשים אז הגוף שלך לאט לאט מזדכך והופך להיות איש של חסד, איש של צדקה, יד המחלקת. היד שלי הופכת להיות ליד שהקדוש ברוך הוא, מידת החסד עובר דרך היד הזאת. זה הרוב המעשה שעושה את הדבר, ולכן אומר אדמו"ר הזקן, יש פה דבר נפלא של ריבוי המעשה. זה שיש קופת צדקה בבית ואתה שם מטבע בבוקר, אחרי הצהריים, לפני האוכל ובכל

36:14 מיני זמנים ומצבים, אתה מרגיל את עצמך בנתינת הצדקה, הכל לפי רוב המעשה. זיכוך הנפש, הקניין בנפש. הבן אדם הופך להיות בן אדם של חסד, איש של נתינה, איש של חסד, איש שהוא בן אדם שהולך בדרכו של אברהם אבינו. וכאן אדמו"ר הזקן מוסיף לזה עוד נקודה עיקרית ונקודה מאוד פנימית בקשר לגאולה, כמו שאמרנו קודם. אומר האדמו"ר, יש פה גם כן נושא נוסף. במיוחד כשאנחנו נמצאים לפני ביאת המשיח ואנחנו רוצים כבר להוציא את השכינה מהגלות. השכינה נמצאת בגלות. הגמרא אומרת, רבי שמעון בר יוחאי אומר לנו, כשיהודים בגלות השכינה בגלות. בלשון הזוהר זה נקרא סוכת דוד הנופלת. זה בעצם פסוק. אבל הזוהר מדבר על השכינה ואומר שהשכינה נקראת סוכת דוד הנופלת. זאת אומרת השכינה כביכול נופלת. השכינה, כשבני ישראל נמצאים בגולה, השכינה גם כן נופלת לתוך העפר של החושך של הגלות. ואנחנו יש לנו את היכולת להרים את השכינה, להקים את השכינה מהגלות שלה. איך עושים את זה? בנתינת הצדקה. כשהיהודי נותן כסף, נותן חסד, נותן צדקה, נותן צדקה לעני, למי שאין לו, על ידי הנתינה הזאת, אז מה אנחנו אמורים לעשות? בהזדמנות הכי קרובה, כשיש לך קופת צדקה, אל תחשוב פעמיים. תיקח מטבע, תוציא מטבע מהכיס ותשים לצדקה. כל הזדמנות שיש לנו, כמו שדיברנו קודם, בבוקר לפני התפילה של שחרית, לפני מנחה, אפילו סתם ככה באמצע היום, לא קורה שום דבר. אתה נכנס למקום ואתה רואה קופת צדקה. תשים צדקה לפני האוכל. כן, לשים צדקה לפני שאתה הולך ליהנות ולאכול, תשים צדקה. שיהיה לך קופת צדקה בשולחן או בקיר, בחדר אוכל, במטבח, בכל מצב ובכל אופן, בכל צורה ובכל דרך ובכל הזדמנות. בזמנים של שמחה וחס ושלום

40:46 להפך. בכל הזדמנות שאנחנו מנצל את הדבר הזה. החשיבות של נתינת מטבע לצדקה, שבזכות הצדקה, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנזכה לראות את הגאולה השלימה עם משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.