אגרת הקודש פרק ה' (חלק 1)

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו נתחיל. איגרת הקודש ה', קצת יותר ארוכה ממה שהתרגלנו ב-באחרונות. אבל לא יודע אם נצליח לגמור אותה בפעם אחת, נראה. טוב, זאת האיגרת השלישית שמדברת על צדקה. אמרנו שיש באיגרות קודש קרוב לעשרים, שמונה עשרה איגרות שמדברות על מעלות הצדקה, כל איגרת מבררת מעלה אחרת. שתי האיגרות הראשונות דיברו על, אה, בהתחלה על נתינת צדקה כשריון, שהצדקה, שאדם נותן צדקה, זה מביא לו עושר, עושר וכבוד ושפע, בריאות, פרנסה. כל העניינים הגשמיים באים על ידי נתינת צדקה. זה היה האיגרת הראשונה שדיברה בזה. האיגרת השנייה אמרה שכשאדם נותן צדקה זה לא נותן לו רק גשמיות, זה נותן לו גם רוחניות. שהפנימיות הלב, תעמו-- תעלומות לב, איך שלא יקראו לזה, נקודת ציון, מתגלה על ידי הצדקה. אחרי שכבר אמרנו שהצדקה נותנת לאדם גם את הגשמיות שלו וגם את הרוחניות שלו, אז מה, מה, מה עוד אפשר לחדש? אדמו"ר הזקן, יש עוד הרבה הרבה הרבה מה לחדש. אז זאת האיגרת, אה, נוספת שעוסקת בעניין הזה. הוא מתחיל "ויעש דוד שם". "ויעש דוד שם" זה פסוק בשמואל, שם מדובר שדוד המלך נלחם ב-בארמים, ארמיים, וכשהוא-- אחרי שהוא ניצח אותם וחזר, אז אומר הפסוק, ואומרת התורה שם בפסוק "ויעש דוד שם". ויעש שם. מה הוא עשה שם? חזר, הוא ניצח את המ-- את ה-- ניצח את הגויים ועשה שם. מה פירוש עשה שם? אז המפרשים שמסבירים, יש שני הסברים, יש רש"י ורד"ק ועוד. יש את ה-- בכללות מדובר שם שני הסברים. הסבר אחד שהוא עשה לעצמו שם טוב, עשה ליהודים, לעם ישראל, שם טוב, שהוא קבר את ה-, את ההרוגים של הגויים. בדרך כלל כשעושים מלחמה אז ה-הצד המנצח לא טורח לקבור

02:15 דובר 1 את הגופות של הנהרגים, וזה שהוא עשה איתם חסד וקבר אותם אז הוא עשה שם טוב לעצמו ולעם ישראל. זה פירוש אחד. פירוש שני שהוא עשה שם ל-ש-- לכוחו וגבורתו, ש-שהוא ניצח את העמים כאלה חזקים. מסביר פה אדמו"ר הזקן, "ויעש דוד שם, פירש בזוהר הקדוש". זאת אומרת, חוץ מהפירושים של ה-- על פי פשט שהוא עשה שם לעצמו, שם טוב או שם של כוח, יש גם פירוש הזוהר הקדוש. פירוש הזוהר הקדוש, מה הפירוש שהוא עשה שם? משום שנאמר "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו". שמה זה עוד שני פסוקים אחר כך, אה, "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו". אז אומר הזוהר הקדוש שזה שכתוב שהוא עשה לעצמו שם, זה לא הולך על מה שהוא עשה לפני כן, שהוא ניצח את הגויים, אלא על מה שהוא-- על מה שכתוב על דוד אחר כך. איך הוא עשה שם? שהוא נתן צדקה לכל עמו, שהוא נתן הרבה צדקה. כלומר הזוהר מקשר את העניין של עשיית שם ל-לצדקה. מה הפירוש על ידי צדקה דוד עשה שם? אומר שם הרשב"י: "פתח רבי שמעון ואמר, מאן עביד שמא קדישא בכל יומא?" מי עושה את שמו הקדוש בכל יום? "מאן דיהיב צדקה למסכני וכו'". אומר הרשב"י שם בזוהר פירוש מאוד מפתיע. מי עושה בכל יום את שמו של הקדוש ברוך הוא? לקדוש ברוך הוא כביכול אין לו שם. מי עושה לו שם? דוד המלך. דוד המלך הוא זה שעושה את שמו של הקדוש ברוך הוא. אז כתוב "ויעש דוד שם", לא הכוונה כמו שאומרים המפרשים על פי הפשט, שהוא עשה שם לעצמו, שם טוב, שם של חוזק, שם של גיבור, אלא שדוד המלך

04:19 דובר 1 עשה את השם של הקדוש ברוך הוא. כך מסביר רשב"י. איך הוא עשה את שמו של הקדוש ברוך הוא? על ידי צדקה. צריך להבין כזה דבר, אומר אדמו"ר הזקן, יובן איך מה הפשט של-שלקדוש ברוך הוא אין שם, דוד המלך צריך לעשות לו שם, ואת השם של הקדוש ברוך הוא עושים על ידי צדקה. מה-מה רוצה רשב"י לומר שם? כדי להבין את העניין הזה, מה פירוש עניין שמו של הקדוש ברוך הוא, למה אנחנו צריכים לעשות את השם הזה ולמה זה דווקא על ידי צדקה? אז יובן בהקדים מאמר הזוהר על פסוק "כי ביה ה' צור עולמים". אומרים חז"ל שבה"א נברא העולם הזה, ביו"ד נברא העולם הבא. אחרי שנבין את ה... את מאמר חז"ל שהקדוש ברוך הוא ברא את העולמות ביו"ד ה"א, ביו"ד הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הבא ובה"א הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה. אחרי שנבין את העניין הזה נוכל להבין את הפירוש של "ויעש דוד שם". אז אנחנו עכשיו עוזבים את עניין הצדקה, עוזבים את עניין השם, עוזבים את הכל והולכים להבין מה פירוש עולם הזה ועולם הבא.

05:25 דובר 2 זה קשור קצת למה שלמדנו באיגרת התשובה עם הה"א של העולם הזה.

05:32 דובר 1 עוד פעם.

05:33 דובר 2 זה קשור למה שכתוב באיגרת התשובה, ש-תשובה שהיא ההתפצלות של העולם הזה.

05:37 דובר 1 התפצל העולם הזה. כן, זה ההסבר ב-בסוף כשהסביר את העולם, העניין של העולם הזה. אבל מתחילים, אז מתחיל להסביר מלמעלה למטה מה זה עניין של העולם הבא שנברא ביו"ד. זה מתחיל ככה. פירוש. מה פירוש שהעולם הבא נברא ביו"ד? שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנים מזיו השכינה המאיר להם בגן עדן עליון ותחתון הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם. הצדיקים נמצאים בגן עדן. לא זוכר אם דיברנו על זה פעם. מה זה גן ב-בעברית, בלשון הקודש? מה פירוש המילה גן? סתם גן, לא גן ילדים, גן שכתוב בתורה. כן, כתוב "וילך לטייל בגן", יש גן עדן. גן זה מקום של תענוג. גן זה מקום שבו מגדלים עצים עם הרבה פירות, עם הרבה טעמים ואנשים-- מי שיש לו הרבה כסף אז הוא מגדל גן. יש לו בוסתן, קוראים לזה לפעמים אצל הערבים בוסתן, כן? ששם זה מקום שמיוחד בשביל להתענג בו. מה, איך אנחנו מתענגים בעולם הזה? יש מקום יפה, שטוח, עם הרבה עצים, הרבה ירק, עם הרבה פירות. אדם יכול להסתובב מפרי לפרי, לקטוף ולאכול, ליהנות מהטעמים השונים של הפירות, ממתיקות בכל מיני סוגים. זה פירוש גן בגשמיות. מה זה גן ברוחניות? שבכל עולם רוחני גם כן יש מקום שנקרא גן עדן. יש עולם היצירה ועולם הבריאה ו-ו-וכן הלאה, עולם העשייה הרוחנית, ובכל עולם כזה, הגם שהוא עולם רוחני ושם רואים אלוקות ושומעים אלוקות וכולי וכולי, אבל גם למרות שכל העניין בעולמות הרוחניים הכל זה רוחני-- רוחניות ואלוקות, יש שם מקום מיוחד שנקרא גן, גן עדן, והוא המקום המיוחד לתענוג בעולם הרוחני. איזשהו מקום סגור, מקום מיוחד ששמה יש גילוי אלוקות באופן מיוחד מאוד, שונה לגמרי, בדרגה נעלית לגמרי מכל שאר העולם, ששם

08:02 דובר 1 הנשמות שנמצאות באותה... בעולם הבריאה, נאמר, אז כשהן נכנסות לתוך אותו מקום שנקרא גן, יש להן תענוג מיוחד, באופן שונה לגמרי ממה שמתגלה בעולם עצמו. אז התענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנים מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון. מה הם מתענגים שמה? הוא כאילו העולם הזה הגשמי, כשאדם נכנס לגן, ממה הוא נהנה? יש שם הרבה עצים עם הרבה פירות והרבה טעמים, והוא טועם. טועם כל מיני טעמים שונים וטעים לו. הוא נהנה בגשמיות. מה, מה התענוג שמה? שמתענגים בהשגתם והשכלתם, שמשכילים ויודעים ומשיגים איזו השגה באור וחיות השופע שם מאין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי לנשמתם. מה פירוש בבחינת גילוי?

09:14 דובר 7 כן.

09:14 דובר 1 גם פה בעולם הזה, אני לא מדבר בעולמות הרוחניים. גם פה הקדוש ברוך הוא מתגלה. כאשר אני... כשמדברים על עולם השכל, מה ההבדל בין דבר שמתענגים בהשגתם, בהשכלתם? מה פירוש אני עכשיו, אה, הדבר גלוי אצלי? אני יודע אותו. נכון? מה פירוש גילוי בשכל? קודם לא הבנתי, לא ידעתי מזה, עכשיו זה גלוי אצלי, עכשיו הבנתי את זה. הייתה לי קושיה. הקושיה עשתה איזשהו מסך של העלם והסתר. לא ראיתי את זה. לא, זה לא היה גלוי אצלי. עכשיו הבנתי. השכלתי, הבנתי ועכשיו גלוי אצלי. לכאורה גם בעולם הזה יש גילוי של הקדוש ברוך הוא. אם אני לומד תורה, אני לומד חסידות, מובן אצלי, ברור אצלי, פשוט אצלי שהקדוש ברוך הוא נמצא. אף אחד מאלו שיושבים פה בחדר לא עולה על דעתו שהקדוש ברוך הוא לא נמצא. נכון? אז זה גלוי אצלי. אז מה פירוש שבגן עדן מתענגים על הגילוי? גילוי, גילוי יש בכל מקום. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.

10:30 דובר 7 אתה מדבר באיזה רמה?

10:31 דובר 1 מממ?

10:31 דובר 7 אתה מדבר באיזה רמה? בכל מיני מסכים יש לגבי זה.

10:36 דובר 1 אז אומר לו, ההבדל הוא לא רק בין העולם הזה ואפילו בין העולמות העליונים לבין גן עדן שבכל עולם. זה לא הבדל רק בכמות הגילוי, אלא הבדל בסוג הגילוי. עד כדי כך שבגן עדן זה נקרא גילוי ומתגלה באמת, ובכל שאר המקומות, אפילו בעולמות הרוחניים, אפילו בעולם הבריאה הרוחני, הקדוש ברוך הוא נמצא ומתלבש שם, אבל הוא לא מתגלה. מה ההבדל בין התלבשות לבין גילוי? ממ, מכירה?

11:17 דובר 7 אה, כן, מוכר לי. בשנה שעברה למדנו את זה.

11:20 דובר 1 למדתם?

11:21 דובר 7 אבל אני לא זוכרת.

11:23 דובר 1 אה. יש, יש דבר כזה בחסידות. מסבירים את זה בחסידות. אה. יש הרבה פעמים, הרבה מאוד מצוי אצל כל אחד מאיתנו, כשמסבירים לנו משהו עמוק. היה לי קשה להבין ובסוף נתנו לי איזשהו משל והבנתי. הצלחתי להבין את העניין. עכשיו אני מאוד התלהבתי מהנושא הזה, אז באתי לחבר שלי, לחברה שלי וסיפרתי לו את זה גם כן. עניין. איך הסברתי לו את זה? איך הסברתי לחברה שלי את זה? עם הדוגמה שנתנו לי, הסברתי לה את אותה דוגמה שנתנו לי. נכון? איך, איך, כי איך הבנתי את זה? עכשיו, אם היא תשאל אותי עכשיו איזושהי שאלה, משהו לא הסתדר לה, אני לא יודע לענות לה. אני לא יודע להביא לה עוד משל. אני לא יודע להראות לה את הדבר הזה, איך זה מתבטא במקום אחר, בצורה אחרת, באופן אחר. למה? כי מה קיבלתי? מה, מה הבנתי מתוך העניין? את הנקודה עצמה לא הבנתי. מה שהתגלה אצלי זה רק איך... רק הלבוש, רק המשל. את המשל הבנתי טוב. הנמשל, הנקודה הפנימית לא מאירה אצלי. מה שאין... כי אם אני עצמי עכשיו אלך עם השאלה ששאלו אותי לאותו אחד שהסביר לי, במידה והוא באמת יודע ואני אשאל אותו את אותה השאלה, אז הוא מיד ימצא דרך להסביר לי את זה בעניין אחר, באופן אחר, במשל אחר, בדוגמה אחרת, בהסבר אחר, מכיוון אחר. כן? למה? כי אצלו הנקודה מאירה. זה ההבדל בין גילוי לבין התלבשות. בגילוי הכוונה שרואים את הדבר עצמו, זה כמו לראות את הדבר. והתלבשות זה רק כמו לשמוע על הדבר. אני יודע את המציאות של הדבר, אבל אותו עצמו אני לא רואה. הדבר עצמו לא נמצא אצלי, הוא

13:27 דובר 1 לא גלוי אצלי. אז בכל המקומות, אפילו בעולמות הרוחניים, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אבל הוא נמצא באופן של התלבשות. הוא מוסתר, לא רואים אותו, לא מרגישים אותו. בגלוי נמצאת אלוקות רק בגן עדן, וזה התענוג של הנשמות בגן עדן. שאצלם אלוקות זה לא באופן של הוא יודע על או מבין את או דרך משל, אלא עצם האלוקות גלוי אצלו לגמרי. זה נקודת העניין של גן עדן. וכאשר מאיר אצל האדם עצם הקדוש ברוך הוא בעצמו מאיר אצלו בגלוי בנשמתו, עד שזה חודר אצלו בהבנה, בשכל, בדעת, ברגש, בכל, בכל המהות שלו, זה, זה נתפס אצלו וזה באופן של ראייה. אז יש לו את המימוש, זה תענוג הכי גדול שיכול להיות. אם רק מהמשל או מהמשל של המשל ובגשמיות יכול להיות הבנה מעניין שכלי, אז קל וחומר כשעצם הנקודה... האדם מת... הנשמה, כן? כי בלי, מבלי איזושהי הגבלה של גוף מתאחדת ומתגלה אצלה עצם העניין של האלוקות, זה התענוג הכי גדול שאין למעלה ממנו. אז זה מה שהוא אומר. התענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנים מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם, שמשכילים ויודעים ומשיגים איזו השגה באור וחיות השופע שם מאין סוף ברוך הוא, וזה... שמה בגן עדן זה בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם. להבין ולהשיג איזו, איזו השגה כל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי מעשיו. יש נשמות כאלה שמקבלות תענוג לפי המדרגה שלהם, ויש נשמות כאלה שבגן עדן מקבלות תענוג רק לפי המעשה שלהם. זה דיברנו על זה... רובכם לא הייתם פה. אה, בחלק א' של התניא, שמה כשהוא מתחיל לדבר על ה... שצריך לקיים את המצוות מתוך כוונה עד, עד פרק ל"ה,

15:43 דובר 1 עד סוף פרק ל"ד, אדמו"ר הזקן אומר איך אפשר-- איך אדם יכול לקיים את המצוות בלי להיכשל אף פעם. טכנית, עצות טכניות. תעשה ככה, תעשה ככה, תעשה ככה, תעשה ככה, לא תיכשל בעבירה אף פעם. מבטיח לך. זה עד פרק ל"ד. מפרק ל"ה הוא מתחיל ל-לדבר. בסדר, אוקיי, הגענו לשלמות בקיום המעשה. מה עם הכוונה? חז"ל אמרו שמעשה בלי כוונה כמו גוף בלי נשמה. אז מפרק ל"ה עד סוף התניא, עד פרק נ"ג הוא מסביר איך לקיים את המצוות עם כוונת הלב. ושם בפרקים האלו הוא מסביר, תחילת הפרקים האלו הוא מסביר באריכות שיש שני סוגים, שני אופנים כלליים בכוונת הלב של, של קיום המצוות. יש אדם שמקיים את המצוות מתוך קבלת עול. זה כוונה. הוא לא-- זו לא מצוות אנשים מלומדה. הוא לא עושה את זה כלאחר יד. הוא מקיים את המצוות, הוא חושב ומתבונן שהוא צריך לבטל את עצמו. הקדוש ברוך הוא מלך והוא צריך לבטל את עצמו אליו. אז, אז זה קיום מצוות באופן של מעשה. יש קיום מצוות שמעורב ש-- מה דוחף אותו לקיים את המצווה? שכל ורגש. הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, פשוט אוהב את הקדוש ברוך הוא. מתעורר אצלו רגש של אהבה והוא מבין שהדרך היחידה להתקשר אל הקדוש ברוך הוא זה על ידי קיום מצוותיו. ועכשיו הוא מקיים מצווה והנה, הנה אני מתקרב לקדוש ברוך הוא. אז כשאדם מקיים מצווה, כל אחת מהמצוות עם רגש פנימי של אהבה אמיתית, של... אז ה-- שם מסביר שיש הבדל עצום בהתעלות שנגרמת לאדם בשני האופנים. כשאדם מקיים מצוות רק בלי כ-כוונה, כוונה בלי, בלי רגש, רק את המע-- יש לו את המעשה של המצווה. המעשה

17:54 דובר 1 של המצווה גם כן הוא מ-מעשה לבוש של הנשמה ומעלה אותו לגן עדן. אבל לאן? לגן עדן התחתון, גן עדן של שכר על המצוות. אבל כשאדם מקיים את המצווה מתוך כוונה, מתוך רגש, מתוך התלהבות פנימית, חיות, חשוב לו לקיים את המצווה, אז הנשמה שלו והגוף שלו וכולי וכולי וכולי, כל ההסברים שם, הוא מתעלה לגן עדן העליון. זה ההבדל בין גן עדן התחתון לעליון. גן עדן העליון זה שכר לנשמה על מצוות שנעשו בכוונה, על מצוות עם מדרגה שאדם התעלה בדרגתו.

18:31 דובר 8 זה הגן עדן שדיברנו עליו בהתחלה?

18:33 דובר 1 זה גן ע-- שניהם. שני הגן עדן עניין של גילוי אלוקות. אבל גילוי אלוקות מאיזה סוג? גם בזה יש דרגות. גם בתוך כל, גם בתוך כל גן עדן בפני עצמו יש אינסוף מדרגות גם כן. אבל, אבל באופן כללי ההבדל ביניהם שגן עדן העליון, שהוא נמצא בעולם הבריאה, אז דיברנו על זה, שם השכר הוא על כוונת המצוות ובגן העדן התחתון השכר הוא על קיום המצוות.

19:00 דובר 8 קיום המצוות זה אומר כוונה של קבלת עול?

19:03 דובר 1 בעיקר, לא רק. שם הוא, שם הוא מחלק עוד יותר. לא, לא נוגע עכשיו. שם הוא מחלק את זה בין כוונה שכלית ל-כוונה רגשית. אז זה מה שהוא אומר, רומז פה במילה אחת כל העניין. אני מדבר על פה בקיצור כי זה לא התוכן של האיגרת. ראיתי שלא מכירים אז רציתי להרחיב את זה טיפה. אה... כן, אז בגן עדן כל אחד משיג איזו השגה, כל אחד ואחד לפי מדרגתו או לפי מעשיו. יש כאלה שלפי מדרגתו, יש כאלה שלפי מעשיו, ולכן נקרא עולם הבא בשם בינה. בזוהר הקדוש יש אחד המקומות בזוהר הקדוש שהוא, הוא מדבר על בינה, מדרגת הבינה, וקורא לזה עולם הבא. מה הקשר בין בינה לעולם הבא? כי כל עניינו של עולם הבא זה להבין אלוקות. אז עולם הבא נקרא בשם בינה באופן כללי, גם העליון וגם התחתון. מאיפה מגי-- אז מה מתגלה בגן עדן? בגן עדן מתגלה עצם האלוקות. מאיפה זה מגיע? ההמשכה הזאת לגן עדן נמשכת מבחינת חכמה עילאה. כלומר גן עדן עניינו בינה, הבנת אלוקות. מאיפה מגיע ה-- הבנת האלוקות לבינה? מהחכמה. זה פשוט. כן. שהוא החכמה. על איזה ד-- זה מתחיל פשוט. על איזה דרגה בחכמה מדובר כאן? לא על חכמה שאנחנו רגילים לדבר עליה.

20:53 דובר 9 עילאה.

20:54 דובר 1 אלא על חכמה עילאה, שהוא מקור ההשכלה וההשגה. אז זה הולך ככה. חכמה עילאה הוא מקור ההשכלה וההשגה. מה זה השגה?

21:16 דובר 9 הבנה.

21:17 דובר 1 השגה זה הבנה. אז הבנה זה בינה. כן, השגה זה בינה. מה זה השכלה?

21:24 דובר 9 שכל, חכמה.

21:26 דובר 1 השכלה זה חכמה. יש השכלה והבנה. כן, השכלה זה המצאת השכל, השכלה מלשון שכל. זה המצאת הרעיון השכלי ואחר כך את הרעיון השכלי אנחנו מבינים. מה היחס בין השכלה לבין הבנה? השכלה זה נקודה והבנה זה שטח. לוקחים את הנקודה. היה לי קשה להבין, לא הבנתי. התאמצתי, התייגעתי. פתאום אה! הייתה לכם פעם את ההרגשה הזאתי?

22:03 דובר 9 כן.

22:05 דובר 1 מכירות את ההרגשה הזאתי שמתאמצים, מתאמצים, מתאמצים, פתאום אה, כן? תפסתי את ה-- פתאום זה בבת אחת מאיר את ה... כן?

22:14 דובר 9 ואז הכל מתקשר.

22:16 דובר 1 ואז הכל מתקשר. אבל כשאני מנסה ב-ב-ברגע, לפעמים אפילו אם זה עניין עמוק, אפילו יום, יומיים, כמה ימים, גם כשתפסתי את הנקודה וברור לי, אני רואה את זה בעיניים, אבל אני עוד לא מצליח להסביר לעצמי איך זה מסתדר פה ושם ושם ושם. תפס-- הנקודה כבר נמצאת אצלי, אבל היא עוד לא ירדה בהשגה, בהבנה. היא עוד לא, זה לא נתפס בכל הפרטים. עכשיו, לנקודה הזאת של ההבנה הראשונית קוראים ברק המבריק. זה נקודה של אור. זה ברק, כאילו זה מבליח נקודה. זה לא אור שמאיר. אי אפשר, כשמאיר ברק אז לשנייה אחת פתאום אתה רואה את הכל. אבל זה חלקיק של-- זה רגע אחד. זה לא מאיר את העולם. כדי שזה יאיר את העולם צריך עם כוח הבינה לתפוס את הנקודה ולהיתקע בו ולהמשיך אותו ולפשט אותו. אבל-

23:20 דובר 9 שולטים בברק שיש.

23:21 דובר 1 מה?

23:22 דובר 9 שאתה כאילו שולט על החשמל של הברק.

23:26 דובר 1 גם בסדר, זה עוד...

23:29 דובר 9 שאלה מורכבת.

23:29 דובר 1 כן. לא, לא רוצה להיכנס לפרטים האלה. עכשיו בואו נתמקד רגע בנקודה של הברק. הנקודה של הברק, הרגע של ההבנה השכלית. יש לה גודל או אין לה גודל? מצד אחד, זה נקודה. אני לא רואה פה כלום. מצד שני, יש פה משהו שאני יכול לתפוס אותו. נכון? יש לי על מה להתבונן, אז זה קיים או זה לא קיים? זה נקרא נקודה שכלית. באותיות זה היחס בין י' ל-ה'. ה-י' הוא בחינת נקודה, אבל זה נקודה עם שטח. זה נקודה שאפשר להסתכל עליה. זה נקודה שיש לה גודל, יש לה צורה. יש, יש פה משהו. אני לא יודע להגדיר אותו כי זה רק נקודה. אין לו גדר, אבל יש פה איזושהי מציאות שאני יכול לתפוס אותה. נכון? מאיפה היא מגיעה? מוכרחים לומר שלאותו ברק שכלי, לאותה נקודה יש איזשהו מקור קדום יותר שאני לא מודע אליו בכלל. נכון? ההיגיון הפשוט אומר ככה. לאותן-- אותו עניין שהוא מקור השכל, קדמות השכל, זה, זה נקרא חוכמה עילאה. זה לא נקודת החוכמה, זה חוכמה עילאה. זה מקור ושורש החוכמה. מה מתגלה בגן עדן? הדרגה כמו שעל דרך המשל בנפש שלנו. סתם תנסו לתאר לעצמכם ב-ב-במשל, לא מדבר על הנמשל, במשל. שעכשיו יתגלה אצלי, אצלי בהבנה שלי. אמרנו שעולם הבא, גן עדן זה בינה. כן? מה מתגלה בבינה? קדמות השכל. עצמות האלוקות שלמעלה מהשכל. תתארו לעצמכם שעכשיו יתגלה אצלי פתאום קדמות השכל. מה שבעצם הנפש רק בכוח. הרי בכוח השכל, בכוח הנפש, כל ההשכלות שאני אשכיל אי פעם בימי חיי, עד מאה ועשרים, עד מאתיים שנה ואילך, הן נמצאות שם. רק שזה לא נ-- זה לא מתגלה אצלי, זה נעלם ממני לגמרי למרות שזה

26:18 דובר 1 שלי. אדרבה, זה, זה הנפש עצמה, זו המהות שלי, אבל זה לא מתגלה אצלי. מאיפה זה מגיע?

26:30 דובר 10 לא, אבל מה זה ברק? הוא בא.

26:33 דובר 11 מאיפה הוא מגיע?

26:34 דובר 1 מאיפה?

26:36 דובר 10 מהשם. הוא לא היה קודם.

26:38 דובר 1 את מדברת על ה-על הברק של ההבנה השכלית?

26:45 דובר 10 כי אתה אומר שהמוח פתוח.

26:53 דובר 1 שאלה טובה.

26:56 דובר 10 תיהנו.

26:57 דובר 11 תודה.

26:58 דובר 10 שיבוק. מה זה? יש לנו אוטובוס חשוב.

27:03 דובר 11 תודה.

27:05 דובר 12 תודה רבה שהגעתם.

27:06 דובר 10 תודה רבה.

27:17 דובר 1 שאלה מצוינת. שמעתי מה היא שואלת.

27:20 דובר 10 מה היום זה אומר?

27:20 דובר 1 מאיפה אתה כל כך בטוח שמה שאני מבין זה מגיע מקדמות השכל? אולי זה, זה הקב"ה נתן לי את זה באיזשהו מקום אחר.

27:29 דובר 12 יש כאלה שכאילו רק ש-- רק כשהשם נותן להם את ההבנה הם מבינים.

27:32 דובר 1 טוב, אני לא יודע כרגע לענות על זה, אה, לא בצורה מסודרת בטח. למרות שכן משהו מרחף אצלי, אבל, אה, אה, על כל פנים כך מוסבר בכל מקום. זה עניין פשוט בחסידות ש-שהשכל מגיע מקדמות השכל. זאת אומרת, יש לי ב-בשכל, בכוחות הנפשיים שלי יש את מציאות השכל ויש לי את הכוח להשכיל. הכוח להשכיל הוא אינסופי. מצד הכוח להשכיל כל אחד מאיתנו הוא חכם כמו שלמה המלך ונביא כמו משה רבנו ואני לא יודע מה. כן וכן הלאה. רק שאצלי זה מתגלה ככה, ואצלו זה מתגלה ככה ובאופן אחר ובאופן-- כן, אבל ה-ה-השכלות מגיעות מ-מאותה נקודה שנקראת קדמות השכל. וזו שאלה טובה למה זה? למה מוכרחים לומר שזה כך ולא אחרת? אבל כך מוסבר. זה המשל. עכשיו תארו לעצמכם שאצלי באיזשהו שלב בחיים פתאום יתגלה בתוך ההבנה, בהבנה שלי באופן גלוי קדמות השכל יתגלה אצלי. ה-ה-הרי אני באותו רגע שזה יקרה, אז אני אהיה מוצף ב-ב-באושר אינסופי. זה רק לנסות לחשוב על זה יכולות לעלות דמעות בעיניים. זה-זה-זה פשוט... וזה מה שקורה בגן עדן. עצם האלוקות מתגלה אצל הנשמה בהבנה, בבינה. "והוא קדמות השכל קודם שבא לידי גילוי השגה והבנה, רק עדיין בבחינת העלם והסתר"-

29:26 דובר 13 נראה לי זה לא משורה.

29:28 דובר 1 שורה ארבע עשרה.

29:30 דובר 13 וההשגה נקרא בשם בינה.

29:32 דובר 1 מממ? איזה שורה את?

29:34 דובר 13 לא, פשוט אהה ש-שנקרא בשם בינה. אז רגע, החוכמה עילאה היא גם נקראת בינה?

29:39 דובר 1 החוכמה עילאה שמדובר פה היא לא עניין של חוכמה עילאה שאנחנו רגילים. חוכמה-- בדרך כלל מדברים על חוכמה או אצל האדם או אצל הקדוש ברוך הוא, מדובר על נקודת השכל. פה מדובר על קדמות השכל.

29:53 דובר 13 שזה בעצם בינה, חוכמה, בינה?

29:56 דובר 1 לא. מה זה קדמות השכל? לתת לזה שם? קוראים, קוראים לזה אהה מוחא סתימאה. איפשהו שמה מעל אה, מעל אריך אנפין ומתחת לעתיק יומין. מה-מה זה נוגע כרגע? מה השם של זה בקבלה? זה-זה-זה העצם, הכוח ה-ה-הנפש ש-שבכוחות המקיפים של הנפש. עצם כוח השכל, בכוחות המקיפים של הנפש. זה מוסבר, אבל אנחנו לא-לא-לא-לא-לא לומדים קבלה פה. "הוא קדמות השכל קודם שבא לידי כלל גילוי השגה והבנה, רק עדיין בבחינת העלם והסתר". רק מה מתגלה בגן עדן? מעט מזעיר שם זעיר שם, כלומר צמצום אחרי צמצום, שופע ונמשך משם לבחינת בינה. להבין ולהשיג שכל הנעלם. ולכן נקרא בשם נקודה בהיכלא בזוהר הקדוש. גן עדן נקרא נקודה בהיכלא. כאשר אני לוקח איזשהו עניין שכלי, נקודה, ש... כן, את הברק ומוריד אותו לעצמי ומבין אותו, אז כבר אין שם נקודה. עוד פעם? עוד, עוד מעלה. מה ההבדל בין נקודת השכל לקדמות השכל, לעצם השכל? נקודת השכל, אותה נקודה שירדה אצלי ונתפסה אצלי, שלמרות שהיא רק נקודה יש לה איזושהי צורה, איזשהו שטח, איזשהו גודל. כשהתבוננתי בה והתעמקתי בה ותפסתי אותה והרחבתי אותה והלבשתי אותה והכנסתי אותה לתוך כל הפרטים, הנקודה כבר לא קיימת. זה כבר לא נקודה. נכון? היא נהייתה, היא נהייתה הבנה שלמה. המציאות של הנקודה הראשונית בעצם התפוגגה והיא עצמה התרחבה לכל הפרטים.

32:11 דובר 13 ונשאר עצם העניין.

32:14 דובר 1 לקדמות השכל לא קוראים נקודה. קוראים נקודה, אין לנו שם אחר בשביל זה. זה לא הנקודה השכלית הראשונית, אלא זה עצם השכל, עצם העניין, עצם העניין, ה-ה-אור שבדבר. גם אחרי שהבנתי את הנקודה השכלית, ה-הקדמות השכל נשאר באופן של נקודה.

32:39 דובר 13 מזכיר לי את הוולד כאילו.

32:43 דובר 1 כן.

32:44 דובר 13 כאילו האישה איתו כש... ליד אותה.

32:47 דובר 1 כן.

32:48 דובר 13 שהיא...

32:48 דובר 1 כן.

32:49 דובר 13 כאילו זה ממש מקביל לזה.

32:51 דובר 1 נכון. אז זה המשל של, של נקודה והרחבה, אבל עצם מהות הנפש זה דווקא משל טוב.

33:01 דובר 13 כן.

33:01 דובר 1 כן, שגם אחרי שה-ה-הטיפה עצמה כבר יש בשר וגידים ועצמות וגוף שלם, הנשמה עצמה לא נתפסת שם. כן. הנקודה הראשונית שממנה יתפתח הכל, היא התפתחה, היא כבר לא קיימת כי היא נהפכה להיות משהו אחר לגמרי. אבל הנשמה שהייתה בפנים היא נשארה אותו דבר, וכמו שבהתחלה הייתה נשמה גם עכשיו היא נשמה, היא לא השתנתה. כן. אז כך זה גם הדבר ברוחניות, בגן עדן. זה נקרא נקודה בהיכלה, שבגן עדן מאיר לא רק האור האלוקי שירד לתוך עולמות והתלבש בו, אלא נשארת בו כל הזמן בגילוי, מאירה בו הנקודה של קדמות השכל, עצם האלוקות שמלמעלה. אז נכון שמצד אחד זה לא נתפס, זה נשאר נקודה. מצד שני זה נמצא בגלוי, רואים אותו. ואכן זה נקרא נקודה בהיכלה בזוהר הקדוש, וזוהי בחינת, אה, י' של שם הוי' ברוך הוא, ונקרא עדן אשר עליו נאמר "עין לא ראתה אלוקים זולתך", שגם כשהיא נמצאת בגן עדן ונמצאת בגילוי, עדיין זה נקרא עין לא ראתה בגלל שזה דבר עצמי שלראות אותו אי אפשר. עכשיו להכיר בו, להבין בו, להרגיש אותו ויהיה בגילוי אצלי, אבל לראות את זה אי אפשר. אז עד כאן שלב א' של הבנת, אה, עולם הבא. מה מתגלה בעולם? אמרנו כדי להבין מה זה שעל ידי צדקה עושים לקדוש ברוך הוא שם, אנחנו עושים את שמו של הקדוש ברוך הוא, צריך להבין מה זה עולם הזה, עולם הבא. מה זה עולם הבא? עולם הבא זה גן עדן וזה המקום שבו מתגלה האלוקות. איך מתגלה האלוקות? מקדמות השכל האלוקי מתגלה בגלוי אצל הנשמות בגן עדן.

35:10 דובר 13 עולם הבא זה שאלה או שאתה זה שנשאר איתו?

35:15 דובר 1 שאלה מצוינת. יש איזה מאמר של הרבי, אה, אה, שהרבי עושה שם סדר במושגים, אה, שבמילה עולם חז"ל אמרו עולם הבא. אז צריך להסת-- כל מקום לפי עניין למה מתכוונים. יש מקום שכתוב עולם הבא ומתכוונים לעולם הנשמות. יש מקום שכתוב עולם הבא מתכוונים לימות המשיח ויש מקום שכתוב עולם הבא שמתכוונים לתחיית המתים. זה שלושה מושגים שונים לחלוטין שכולם נקראים עולם הבא.

35:49 דובר 13 אנחנו בעולם הבא כבר?

35:51 דובר 1 אה? תלוי מי.

35:55 דובר 13 ג'ול.

35:56 דובר 1 וגם תלוי מתי. במאמר המוסגר אני חושב שהזכרתי את זה כבר. גם אנחנו בכלל בחסידות אין לנו מספיק מילים בלשון הקודש. יש המון עניינים ומושגים ש-שמדברים עליהם ומסבירים אותם, אבל משתמשים הרבה פעמים באותה מילה עצמה כדי להסביר עניינים שהם שונים ממש מן הקצה אל הקצה. ולפעמים זה יכול להיות בלי-- באותו משפט. הנה עכשיו דיברנו על נקודה. כן? אז פעם דיברנו על נקודה שהיא הברק המבריק. פעם דיברנו על נקודה שהיא עצם, עצ-- איך נקרא לזה? כן? אמרנו שהנקודה-- ה-ה-ה-יוד, ופעם אמרנו שהיוד זה עניין שהוא מסמל עניין, עניין של שטח, נקודה שיש לה שטח. פעם אחת אמרנו שהיוד הוא דבר שהוא שאין פה שום השגה ואי אפשר לתפוס אותו בכלל. העניינים הם רוחניים. ראיתי היום מהבעל שם טוב. שלחו באחת הקבוצות. זה ממש נפלא. נדמה לי שזה משהו, זה שתי שורות מאיזו שיחה של הרבי או מאמר או משהו. לא זוכר בדיוק את המקור, אבל זה נפלא. ממש בעניין הזה. אה, מסופר שמה שהבעל שם טוב עשה עליית נשמה והגיע להיכלו של הרח"ו, רבי חיים ויטאל, שהוא כתב את כל כתבי האר"י ז"ל ובא אליו בטענות. כתוב שם בשתי שורות. בקיצור, אה, בא אליו בטענות, איך לקחת את תורת הקבלה, את היסודות הכי עמוקים ועשית את זה בכזאת הגשמה? איך העזת? הרי כל ה, כל ה, כל הכתבי אר"י ז"ל הכל מביא-

37:54 דובר 14 מי אמר לבעל שם טוב?

37:55 דובר 1 הבעל שם טוב בא בטענות לר-לרבי חיים ויטאל, שוויטאל כתב את כתבי האר"י ז"ל. האר"י ז"ל לא כתב כלום.

38:03 דובר 14 כאילו לכאורה אמור להיות הפוך כי הבעל שם טוב

38:10 דובר 1 בעל שם טוב בא, בעל שם טוב בא בטענות לרח"ו, רבי חיים ויטאל. מה הייתה הטענה? מה? מה? מה כל כך גשמיות? לקחת עניין של, של, אה, אה, אה, ייחוד עיוני-- אל-- ייחודים עליונים ואתה ממשיך את זה לעניין של ייחוד זכר ונקבה. איך, איך עשית כזה דבר? לקחת עניין הכי, הכי, הכי עמוק, רוחני, מופלא, אלוקי, ולתת לזה משל מ-מ-מ-מכזה דבר. לא מצאת משל יותר טוב? ככה הייתה הטענה. אז שם מוסבר שהרח"ו דווקא מאוד נהנה מהשאלה ואומר לו, "אין בעיה, קח את הקולמוס, תכתוב אתה. יש לך משל יותר טוב, בבקשה. אין בעיה. קולמוס אצלך. אתה בעולם הזה, שם טוב לך, תסביר." אז הבעל שם טוב הרים ידיים ואמר שאכן אין משל יותר מוצלח מזה. אבל צריך לזכור שאנחנו מדברים בגשמיות כי אין, אין ל-, אין לנו מילים אחרות. אבל העניינים רוחניים. צריך להפשיט את הדברים מגשמיותם בכל, בכל עניין שמדברים עליו. אז גם פה זה אותו דבר. משתמשים במילים גשמיות. צריך לחפש את ה, את ה-העניין שמסתתר פה מאחורה. טוב. אה, אז עד כאן הוא הסביר את העניין של גן עדן שבו מתגלה האלוקות. מתחיל להסביר עניין נוסף שנמשך מבחינת חוכמה. העניין הראשון שנמשך מבחינת חוכמה זה קדמות השכל, עצם האלוקות שמתגלה בגן עדן. עניין שני. חוכמה גם נקראת אבא יסד ברתא. בתורת הקבלה אז מוסבר שחוכמה ובינה הם אבא ואמא שמולידות את הילדים, בנים ובנות. הבנים, הבן זה ז"א, זה המידות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, למה? כי על ידי חוכמה בינה נולדות. אדם מתבונן, נולד הרגש. כן. והבת זה מלכות, זה הקבלת עול. זה משל שמובא בקבלה בריבוי מקומות, והאדמו"ר הזקן מרחיב את זה

40:31 דובר 1 וכן הלאה. לא כאן המקום. אז עשר הספירות הם אבא ואמא, בן ובת. עכשיו עיקר הולדת המידות. מאיפה? מאיפה נולדות המידות? מהאמא. מהתבוננות. אדם מתבונן נולדות המידות. דיברנו על זה אלף פעמים. נכון?

40:51 דובר 3 כן.

40:51 דובר 1 הבת מאיפה נולדת? הקבלת עול.

40:56 דובר 3 מהאבא.

40:57 דובר 1 אז זה כתוב שזה דווקא אבא יסד ברתא. עיקר היסוד של מלכות הוא דווקא מאבא. זה גם מתאים למה שכתוב על פרשת תזריע. איש מזריע תחילה יולדת נקבה. אישה מזרעת תחילה יולדת זכר. עיקר עניין, עיקר לידת הזכר הוא מהאמא. עיקר לידת הנקבה היא מהאבא. זה כתוב. מה?

41:26 דובר 3 בעצם נכנסים פה למעגל שבעצם בהמשך הבן שנולד והבינה הופך לחוכמה. אז איך אתה חושב-

41:32 דובר 1 לא, לא, לא. רק הסברתי את הקונספט ככה, איך זה עובד בגדול, נלמד לפני שנכנסים לתוך הפרט. פה כרגע מעניין אותנו בשורות הבאות רק פרט אחד. ההמשכה בחוכמה. בהתחלה דיברנו עד כאן. מה הפירוש ההמשכה בחוכמה? זה מקדמות השכל לבינה. ופה הוא מסביר על עניין אחר שנמשך מחוכמה, מחוכמה למלכות. מה הפירוש? מה נמשך מחוכמה למלכות? נראה כך. פירוש: מה פירוש שאבא יסד ברתא? כי הנה התהוות אותיות הדיבור היוצאות מה' מוצאות הפה. אז אנחנו כבר יודעים ממקומות קודמים שמלכות זה דיבור. נכון? יודעים או לא יודעים?

42:22 דובר 3 עכשיו יודעים.

42:23 דובר 1 ה' זה ה' אחרונה של שם השם. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בדיבור.

42:28 דובר 3 שזה גם

42:29 דובר 1 כן?

42:29 דובר 3 קצת יותר מובן.

42:31 דובר 1 מכירים את זה? מלכות פה, תורה שבעל פה קרינן לה. מלכות קשור לפה. מלכות זה דיבור. גם בכוחות הנפש יש לנו את הכוח, החוכמה והבינה. אחר כך יש את הרגש והדיבור. זה הכוח החיצוני. אז מלכות קשור לדיבור. למה קשור דיבור דווקא לחוכמה? זה בעצם מה שאומר הזוהר: אבא יסד ברתא, שהדיבור קשור דווקא לקדמות השכל, לחוכמה עילאה.

43:04 דובר 3 מוציא.

43:05 דובר 1 מממ?

43:05 דובר 3 מוציא. מוציא דרך הדיבור את מה שיש לך.

43:08 דובר 4 אבל את יכולה להגיד שזה בינה, כי הבינה, כי דיבור מסביר.

43:11 דובר 1 אנחנו מיד נראה שלא.

43:13 דובר 3 שאלה טובה.

43:15 דובר 1 בהשקפה הראשונה זה נראה שהדיבור מוציא את השכל, מגלה את השכל. אבל אם לרגע אחד נחשוב על זה, אז מיד נגלה שבדרך כלל רוב הדיבורים שלנו לא מגלים שום שכל, אלא מגלים רגש. אדם מדבר כל הזמן על מה שהוא מרגיש, לא על מה שהוא מבין.

43:37 דובר 3 מדברים פה.

43:38 דובר 1 כשהוא לומד תורה או לומד איזה שהוא עניין שכלי, עכשיו הוא מדבר על מה שהוא מבין, אבל בדרך כלל—

43:43 דובר 3 אפשר להגיד שכשאנחנו רואים אז אנחנו מדברים את השכל.

43:47 דובר 1 אוקיי, אז זאת בדיוק השאלה. היות והדיבור מגלה את השכל ואת הרגש, למה אומר הזוהר שהדיבור קשור לא לשכל ולא לרגש, אלא לקדמות השכל? לאבא, לחוכמה עילאה שדיברנו עליה קודם. מה הקשר? אז הוא מסביר כך: כי הנה התהוות אותיות הדיבור היוצאות מה' מוצאות הפה אינן דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו. מדברים על אותיות הדיבור. אותיות הדיבור זה לא דבר שכלי ולא דבר טבעי. למה? נמשיך עם המילים שלו ובסוף עליו נוסיף עוד כמה מילים. זה לא דבר מוטבע, זה לא טבע של המוצאות האלו. מה זה המוצאות האלו? חמש מוצאות הדיבור. כן, הלשון, שיניים, אההה

44:46 דובר 5 שפתיים, חך.

44:47 דובר 1 שפתיים, חך וגרון. כן. אז חמש המוצאות האלו זה לא הטבע שלהם להוציא מבטא אותיות על ידי הבל וקול המכה בהם. כן, הרי איך זה עובד בגשמיות? יש איזה הבל שיוצא מהלב, מהריאות, והוא מכה באברי הדיבור ויוצא קול. נו, אז למה פעם יוצא ב' ופעם יוצא ח' ופעם יוצא א', פעם יוצא ו' ופעם יוצא א'? מההבל יוצא כל הזמן אותו דבר. אז אם כל הזמן יוצא אותו הדבר, אז גם אם ה־ה־ה, אם הדיבור, אם התכונה של דיבור הייתה דבר טבעי. יש לנו מיתר, מיתר של גיטרה. כן? אם אני כל הזמן מכה בו, הוא תמיד יעשה אותו צליל. כן? למה, למה שהוא פעם אחת יתכווץ ופעם אחת יתמתח, פעם אחת ככה, פעם— מה גורם לכל השינויים האלה? זה לא הוא עצמו, כן? השפתיים עצמן אין בהן איזושהי תכונה שפעם יגיד ב' ופעם יגיד פ' ופעם יגיד מ'. זה לא בא מהשפתיים. יש פה משהו שמזיז את השפתיים, נכון? זאת אומרת, התנועה של השפתיים לעשות תנועות שונות זה לא תכונה, זה לא טבע של השפתיים. יש פה משהו אחר שמזיז אותן. זה דבר... זה מובן?

46:25 דובר 5 כן.

46:25 דובר 1 יופי. אז קודם כול זה לא דבר טבעי. זה לא, זה לא מוטבע, זה לא טבע באיברים האלו. לא על פי, אה, אה, וזה בוודאי גם לא על פי דרך השכל. כשאדם משמיע איזושהי אות, אז הוא חושב איך להזיז את אברי הדיבור?

46:47 דובר 5 לא, כן.

46:47 דובר 1 אפילו ילד שלומד לדבר הוא לא חושב איך להזיז את אברי הדיבור.

46:56 דובר 5 אז למה זה לא טבעי?

46:57 דובר 1 ילד שלומד לדבר בשלב הראשון כשהוא לומד, אומר את המילה הראשונה שלו, הוא חושב? האם הוא חושב?

47:06 דובר 5 האם זה שייך בגמרא?

47:07 דובר 1 האם שייך לומר שהוא חושב? אני אזיז את השפתיים, מ' או ב', אז יצא— ייצא לי צליל כזה. הוא לא חושב על זה. זה לא, זה לא השכל מזיז את איברי הדיבור. אז אם האיברים של הדיבור, מה שגורם לאדם להוציא חיתוך של הברות ואותיות שונות זה לא דבר טבעי וזה לא דבר שכלי, אז מי מזיז אותם? שאלה טובה?

47:45 דובר 5 כן.

47:45 דובר 1 זה לא על פי דרך הטבע ולא על פי דרך השכל. כגון שפתיים על דרך משל, שאותיות בומ"ף שהן יוצאות מהן, מהשפתיים, אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת מבטא ארבעה חלקי שינויי ביטוי אותיות אלו על פי שינוי תנועת השפתיים שמתנועעות בהבל אחד וקול אחד המכה בהן, פוגע בהן בשווה. אדרבה, בדיוק הפוך. שינוי התנועות שבשפתיים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתיים כרצונה.

48:23 דובר 5 והנפש מה?

48:25 דובר 1 בדיוק הפוך. לא השפתיים רוצות להשמיע אותיות. האותיות מזיזות את השפתיים. שמעתם את זה?

48:42 דובר 5 נפש, לא אותיות. נפש.

48:46 דובר 1 הנפש עצמה, עצם הנפש. חז"ל אמרו שהנפש מלאה אותיות. לכן נקרא האדם מין המדבר. למרות שבפשטות, במבט ראשון, כמו שאמרנו קודם, אה, הדיבור הוא הדבר הכי חיצוני שבאדם, הוא רק לבוש. הוא בכלל לא חלק מהנפש. יש הנפש עצמה. ומה אני מבין? מה אני מרגיש. אחר כך יש מה אני חושב ו-ו-ומה אני עושה ומדבר. זה כבר לבושים של... דיברנו פעם על ההבדל בין, כמה פעמים דיברנו, נכון? ההבדל בין עצם הנפש ללבושי הנפש. הדיבור זה, זה לכאורה רק לבוש, אבל לא. ה-ה-המציאות של דיבור זה באמת רק לבוש. אבל המהות של דיבור, איך? איך קורה שהאדם מדבר? זה בא מעצם הנפש, מקדמות השכל, ולכן נקרא האדם מין המדבר ולא מין השכלי, כי מעלת הדיבור היא, היא המעלה של עצם הנפש ולא העניין של שכל. השכל מגיע מדיבור ולא הדיבור משכל. ובגלל שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה, נעוץ תחילתן בסופן. אז דווקא העניין הכי נעלה שבנפש הוא מתגלה במקום הכי נמוך. אה, לבטא בשפתיים כרצונה לומר אות ב או ו או מ או פ, ולא להיפך. לא להיפך שיהיה רצון הנפש, כוונתה לעשות שינוי תנועת השפתיים כמו שהן מתנענעות בביטוי ד' אותיות אלו. לא שהנפש רוצה להזיז את השפתיים, ואז הנפש רוצה לומר אותיות ואותיות ממילא מזיזות שפתיים. כנראה בחוש אין הנפש מתכוונת ויודעת לכוון כלל שינוי תנועות השפתיים בשינויים אלו. ויותר נראה כן, יותר רואים את זה ב-ב-חוש, בביטוי הנקודות, כשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ, אז ממילא נקמצים השפתיים. כן, ב... בלשון הקודש קמץ זה או, כן? אז קומצים את השפתיים, ובפתח נפתחים השפתיים, וזה לא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח. זה לא עכשיו

51:19 דובר 1 הנפש רוצה לקמוץ את השפתיים, לכן יוצא או. לא, הנפש רוצה להגיד או, לכן נקמצות השפתיים.

51:26 דובר 5 אוטומט.

51:27 דובר 1 כן, הנפש לא רוצה לקמוץ ולא רוצה לפתוח כלל. זה לא מעניין אותה בכלל. היא רוצה להגיד את התנועה. אז השפתיים הולכות לפי זה. ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל, שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן. אלא האותיות מאיפה מגיעות? משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת, ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל. אנחנו רואים הרבה פעמים אצל תינוקות. אפשר ממש לראות את זה בחוש שהוא מבין לא רק את הטון של הדיבור, הוא מבין מה שאומרים. אז, אז אם הוא מבין אז ידבר. תוציא מילה מהפה. הוא לא יכול. למה? שכל זה מדרגה נמוכה בנפש יחסית, זה הכוחות הגלויים של הנפש. זה התגלה אצלו. השכל יש לו, אז הוא מבין. אבל קדמות השכל, עד שמתחיל להאיר משהו בתוך הגוף הגשמי, לוקח זמן עד שזה יורד למטה.

52:33 דובר 6 אז איך זה קשור לדגן?

52:34 דובר 1 איך זה קשור ל...?

52:35 דובר 6 דגן.

52:36 דובר 1 מה זה קשור לדגן?

52:37 דובר 6 כי הרי התינוק לא אומר אבא עד שהוא טועם את הדגן.

52:39 דובר 1 אה, למה דווקא הדגן ממשיך את העניין הזה? עוד עניין. זה במאמרים של פסח. ששת ימים תאכל מצות בליקוטי תורה, מסביר את הנקודה הזאת. זה לא נוגע עכשיו. אז החלק הראשון של ה- של איגרת הקודש הסביר שמחכמה עילאה, מקדמות השכל, יורד עצם האלוקות ומתגלה בגן עדן, בעולמות העליונים, בעולם הבא. החלק השני הסביר שמקדמות השכל נהיה גם עניין אחר לגמרי, עניין הדיבור, האותיות. איך אנחנו עם הזמן? עד כמה אנחנו קוראים היום?

53:32 דובר 6 תשע וחצי.

53:33 דובר 1 תשע וחצי? או שאם אתם רוצים עוד איזה עשר דקות כדי להשלים גם את הקטע הבא, או שנעשה את זה בפעם הבאה?

53:48 דובר 6 פעם הבאה.

53:56 דובר 1 השאלה כזאת, אם יש לכם חשק להמשיך או לא.

53:58 דובר 6 לי? האחרות אלה שיצביעו.

54:03 דובר 1 מממ?

54:05 דובר 6 אה.

54:05 דובר 1 איך הוא יצביע, נו?

54:06 דובר 6 אה, כן.

54:07 דובר 1 אה?

54:08 דובר 6 מה שנשאר לנו.

54:09 דובר 1 נסיים. אוקיי, אז רק נעשה סיכום. אז זה מה שלמדנו עד פה. ראינו. אנחנו לא, לא ראינו, להיפך, זה באנו. באנו להסביר מה זה עניין של צדקה. אמרו לנו, כדי להבין מה זה צדקה אתה צריך להבין מה זה עולם הזה, עולם הבא. נו, מה עולם הבא עוד הבנו איכשהו. מה זה עולם הזה עוד לא בדיוק הבנו. נכון? התחיל לדבר על אותיות. כן. אז בהמשך הוא ידבר עוד קצת מה-מה האותיות. אחרי שיסביר, יגמור להסביר את העניין של אותיות, יובן מה עניינו של עולם הזה. כי העולם הזה הרי נברא באותיות, נברא בדיבור. ואז תהיה לנו שאלה. רגע, הרי גם העולם הבא הוא גם כן נברא. גן עדן הרי הוא גם כן זה בעולמות. אז גן עדן הוא גם כן נברא בדיבור. אז-אז רגע אחד, סליחה, זה נברא בדיבור וזה נברא בדיבור. אז מה אתה רוצה לעשות לי כזה חילוק בין מה-מה-מה יש, איפה, איפה נעוץ ה-ה-העניין? אז, אז הוא מסביר אחר כך את ההבדל בין האותיות, איך שהן בוראות, מאירות את העולם הבא לבין איך שהן בוראות את העולם הזה, שזה הבדל מהותי, הבדל, שוני מהותי. ואחרי שהבנו את ההבדל בין איך נברא העולם הזה לאיך נברא העולם הבא, אפשר אחר כך, יהיה אפשר להבין מה זה עניין של שם ואת העניין של מה שצדקה פועלת בזה. אז זה יהיה ההמשך של האיגרת. אנחנו נעצור פה.

55:41 דובר 6 שנה טובה ומתוקה.