אגרת הקודש פרק ד'

00:00 דובר 1 תני לי שי, תודה. לא נכון, ממש לא נכון.

00:03 דובר 2 לא.

00:03 דובר 1 טוב, נו.

00:04 דובר 2 היא לא בוגרת של סמינר בית חנה.

00:05 דובר 8 אנחנו נתחיל.

00:07 דובר 2 בוגרת של בית חנה.

00:08 דובר 8 אין פה אף אחד שהתחיל אוטובוס היום? אז אפשר-

00:10 דובר 1 שי עבודה ושי צל. נזכיר את מינו חנה בת מרים, בת שירה לישועת וישועות, ואילנה בת אה...

00:17 דובר 8 פירוזה.

00:18 דובר 1 פירוזה, פירוזה בבקשה. אילנה, הרבה בריאות.

00:21 דובר 8 אמן.

00:21 דובר 1 וכן מזל בת טלי.

00:23 דובר 8 אמן.

00:23 דובר 1 ושני בת נתן, ולילוד חדשה בהריון לבית המשפחה.

00:28 דובר 8 אנחנו נלמד היום את איגרת, איגרת הקודש ד'. ב-- אמרנו ששתי איגרות קודש הראשונות היו פתיחה כזאת. הראשונה הייתה "חגרה בעוז מתניה", שם דובר שהתורה שבעל פה היא, היא מה שמחזקת את האמונה. היסוד, זאת אומרת, יש אמונה. האמונה באה על ידי הלימוד, שער הייחוד והאמונה. אבל לחזק את האמונה, זה צריך תורה שבעל פה. זה היה שמה. אחר כך, אה, מה היה באיגרת הקודש ב'? אה, החבר בו-- מפטרבורג. זה שמה היה. אה, צריך להיות בשפלות, בביטול. ואחר כך התחילו איגרות הקודש של צדקה. באיגרת הקודש הראשונה שדיברה על צדקה, שלמדנו בפעם הקודמת, שם דובר שהצדקה היא כמו שריון. ומה הפירוש כמו שריון? שהצדקה עושה נקבים בלבוש המצמצם את אור אין סוף, ככה ש-שהאדם נותן צדקה, אז אור אין סוף בכבודו ובעצמו יורד ישירות לתוך גשמיות העולם הזה ונותן לאדם אושר, כבוד, פרנסה, בריאות, בנים, ילדים, כל הדברים הטובים ש-ש-- אה, זאת אומרת, מה שלא יכול להתגלות בעולמות עליונים ויתגלה רק לעתיד לבוא. אז כשאדם נותן צדקה הוא מקבל את הפירות, את הפירות של זה כבר כאן בעולם הזה, פה ועכשיו. ואמרת-- אמרנו שאיגרת הקודש ההיא שמדברת על מעלה כזו נפלאה בצדקה, מה כבר יכול להיות יותר מזה? אז יש פה שמונה עשר, שמונה עשרה איגרות שמדברות על צדקה וכל אחת מוסיפה מעלה נוספת. היום נלמד את העניין השני. אין ישראל נגאלים אלא בצדקה.

02:17 דובר 2 אה.

02:19 דובר 8 שנאמר "ושביה בצדקה". שביה הולך על אלה שהיו שבויים אצל הגויים, ולעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יגאל את עם ישראל ויחזיר אותנו. ו...

02:35 דובר 2 כן.

02:35 דובר 8 ועל זה, על זה אומר הפסוק שכדי שהקדוש ברוך הוא יחזיר אותנו, יחזיר את היהודים לארץ ישראל, יגאל אותנו מהגלות, זה בא על ידי צדקה. זה הפשט של הפסוק. וכמובן שהרבי רוצה להסביר את העניין הזה, איך זה בעבודת השם אצל כל אחד ואחד באופן פרטי. זאת אומרת שהגאולה מהגלות הפרטית היא נהיית על ידי צדקה. אז הוא מתחיל ככה: כתיב, יש פסוק "צדק לפניו יהלך", והוה ליה למימר "ילך". מה ההבדל בין ילך ויהלך? ילך זה הוא, נכון? אז...

03:22 דובר 2 גם יהלך זה הוא.

03:24 דובר 8 כן, אבל אם אני רוצה להגיד-- עכשיו אדם הולך, כן? הולך לפניו צדקו, כן? אם אני רוצה להגיד הולך בלשון עתיד.

03:33 דובר 2 ילך.

03:34 דובר 8 ילך. בלשון עבר, הלך. מה זה יהלך?

03:38 דובר 2 יתהלך?

03:38 דובר 8 לא.

03:39 דובר 2 לא.

03:39 דובר 8 יהלך זה נקרא פועל יוצא. זה לא הוא הולך, הוא עושה שהשני ילך. הוא מהלך. ה-ה-האמא מהלכת את הילד שלה, כן?

03:48 דובר 2 מלווה.

03:49 דובר 8 מלמד אותו ללכת.

03:51 דובר 2 זה סבי. סבי זה מולה.

03:54 דובר 8 עכשיו, זה נקרא פועל יוצא, אני חושב שזה נקרא, נכון? אני לא בקיא גדול בדקדוק, נדמה לי שזה השם שלו. על כל פנים, אז זה מה שאדמו"ר הזקן שואל: למה כתוב "צדק לפניו יהלך"? אדם נותן צדקה, אז אומרים צדקו ילך לפניו. צריך להיות "צדק לפניו ילך". למה יהלך? את מי הצדק הזה מהלך? אך העניין על פי מה שכתוב "לך אמר לבי בקשו פני". זה פסוק שאנחנו אומרים אותו בחודש אלול. זה מתאים עכשיו.

04:27 דובר 2 בטח.

04:28 דובר 8 ואדמו"ר הזקן אומר שיש איזה פירוש. אנחנו כבר יודעים מפעמים קודמות, ראינו כמה פעמים שכל פעם שהרבי מביא פסוק ואומר פירוש, זאת אומרת שבפשט של הפסוק יש איזשהו קושי, ואדמו"ר הזקן רוצה להביא פירוש פנימי שעל פיו הקושי שבפשט מתיישב. זוכרות? הבאנו כבר. היו לנו כבר כמה דוגמאות מהסוג הזה. אז מה הקושי בפסוק? הפסוק אומר "לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש". נכון? מה אומר שם? איך מסביר רש"י את הפסוק, פשוטו של מקרא, בתהילים? הוא אומר "לך אמר לבי" — בשליחותך. זאת אומרת, הלב שלי אומר לי בשליחות שלך, הקדוש ברוך הוא, שאני אחפש את הפנים שלך. "לך אמר לבי בקשו פני". הלב שלי אומר לי בשליחותך לבקש את הפנים שלך. מה אומר החצי השני של הפסוק? "את פניך ה' אבקש". הלב שלי אומר לי ואני עושה את זה. כן. ה-ה-הבעיה שעל פי ההבנה הפשוטה הזאת בפסוק, המילה ה' בחלק השני של הפסוק מיותרת. "לך אמר לבי בקשו פני את פניך אבקש". מה הוא עושה פה עוד פעם? אנחנו יודעים שמדובר על ה'. למה כתוב פה עוד פעם ה', על מי? זה כפל, כפל מיותר. לכן מסביר הרבי שיש לו פירוש אחר על פי פנימיות. אומר ככה. אז מסביר אדמו"ר הזקן שבאמת שני החלקים של הפסוק זה לא, זה לא כאילו בקשה ותוצאה, אלא זה שני עניינים שונים. "לך אמר לבי בקשו פני" פירושו פנימיות הלב. כלומר, שבחלק הראשון מה הלב מבקש? הלב לא מבקש את הפנימיות של הקדוש ברוך הוא, אלא את הפנימיות של עצמו. "לך אמר לבי בקשו פני" — הלב מבקש את הפנימיות שלו. אז אתה כבר שומע שללב יש פנימיות. לכאורה, מה

06:48 דובר 8 זאת אומרת שללב יש פנימיות? יש לב. הוא אוהב את השם או אוהב ענייני העולם הזה? מה פירוש פנימיות, חיצוניות פנימיות בלב?

06:58 דובר 2 רמה מסוימת?

06:59 דובר 8 מה?

07:00 דובר 2 רמה מסוימת?

07:01 דובר 8 אה כן, ויותר מזה, אפשר לומר אפילו שיותר מזה. כי הנה בלהב יסוד האש האלקית שבלב, או בניסוח אחר יש באיגרות קודש שהיו. הרי זה בא בהעתקות והיו כמה נוסחים. אז הכניסו פה הבנים של אדמו"ר הזקן גם את הנוסח השני. הנה בלהב יסוד האש האלקית שבלב יש שתי בחינות, ואין הבדל בתוכן. זה אותו.

07:34 דובר 2 לא עכשיו מה שזה היה מסובך.

07:38 דובר 8 כן, הכוונה היא ש-ב-ב-ב.

07:41 דובר 2 אה, בלב ובלהב.

07:42 דובר 8 בלהב. פה זה בלהב ופה זה בלב. אין הבדל בתוכן. הכוונה היא אותה כוונה. למדנו פרק ג' בתניא. ערב טוב. ומה זה פרק ג' בתניא? שכמו שבנפש הבהמית יש בה ארבעה יסודות, אז גם בנפש האלוקית יש ארבעה יסודות. כן, יסוד האש, יסוד הרוח, יסוד המים, יסוד העפר. אז יסוד האש הוא אומר שמה נמצא בלב. מה פירוש יסוד האש נמצא בלב? אש זה עניין של התלהבות והתפעלות. אז היסוד, האש, היסוד, האהבה, ההתפעלות לה' שבנפש האלוקית הוא נמצא בלב, וזה נקרא להב, כמו להבה שהוא מתלהב להידבק באלוקות. זה יסוד האלוקית, האש שבלב. זה אומר שבזה יש בחינות. כלומר, באהבת ה' שנמצאת בלב, שהיא באופן כללי להב, להבת אש. היא רשפי אש, היא רותחת וגועשת ומתפעלת. היא יסוד האש האלוקית. היא נמצאת בלב. יש בה שתי בחינות. בחינת חיצוניות ובחינת פנימיות. מה ההבדל בין חיצוניות הלב ופנימיות הלב? אני רק אקדים שפה הרבי מדבר על הנושא הזה בכמה שורות קצרות ממש, ארבע, חמש, שמונה שורות. והנושא הזה בחסידות הוא אחד הנושאים ה... יש בחסידות סוגיות. ומה הסוגיה בחסידות? יש בפרשת תצא, שעכשיו היינו בשבוע שעבר, יש בליקוטי תורה של אדמו"ר הזקן מיד בתחילתו מאמר כי תצא למלחמה על אויביך. עכשיו הוא מסביר שהזמן ש-- איזו מלחמה מדובר? מלחמת נפשות הכתוב מדבר. ואיך שאדם יוצא למלחמה-- הלשון כי תצא למלחמה אתה מיד על אויביך. מה פירוש על אויביך? יש פה אויב, אתה נלחם בו. איך, איך אתה? איך אתה מעליו? עוד לפני שהתחלת רק. הוא מסביר כי לכל, לכל-- בנשמה של יהודי יש פור, יש לו כאילו אקסטרה נשק שאין לאויב, שזה פנימיות הלב. ושם הוא מסביר באותו מאמר

10:07 דובר 8 באריכות גדולה מאוד, ב-ב-המון מילים, עם הרבה משלים והרבה דוגמאות, את העניין של פנימיות הלב. על המאמר הזה אחר-- כשאדמו"ר הזקן אמר את המאמר שמה שמודפס שמה, כמה ימים אחר כך הוא אמר עליו ביאור, ועל הביאור הזה, על שני המאמרים האלה, יש מאמרים של הצמח צדק, שניים או שלושה קיצורים, הגהות, מאמרים שהרבי הצמח צדק שמע את אדמו"ר הזקן וחזר. ויש גם את המאמרים האלה. אחר כך יש מאמרים של אדמו"ר האמצעי, שגם כן היה באותו מעמד, וגם הוא יש לו מאמרים על זה, וכן הלאה בקודש עד דורנו זה. אבל הנקודה הזאת מוסבר, מוסבר שם את העניין של יפת תואר ואשת יפת תואר, יפת תואר, יפת מראה, צלם, שתי בחינות של צלם. צלמו כדמו-- בצלמנו כדמותנו, צלם ודמות. המון המון המון עניינים. הכל, הכל, הכל מוסבר על העניין הזה של פנימיות הלב. כי באמת זה עניין שקצת קשה לתפוס אותו. פה הרבי מ-נקודת העניין בכמה שורות. נחזור לענייננו. אז עד כאן הרבי דיבר שבשביל להבין את העניין, את ה-- את הקושיה על פשט הפסוק, מה פירוש "לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש"? צריך להבין מה זה, מה זה הפנים, מה זה פנימיות הלב, מה זה פנימיות הלב. ביסוד האש האלוקית שנמצא בלב יש פה שתי בחינות, חיצוניות ופנימיות. חיצוניות הלב היא ה-התלהבות המתלהבת מבחינת בינה ודעת בגדולת ה' אין סוף ברוך הוא. פשוט. חיצוניות הלב? זה פרקים, זה פרקים קצרים וקלים ופשוטים, אבל, אבל אדמו"ר הזקן מטלטל אותנו מעניין לעניין. צריך להחזיק ראש על ה-- על המפה. על מה מדובר? וחיצוניות הלב זה כשאדם מתבונן בגדולת ה' ונולדת לו אהבת ה'. זה דיברנו אינספור פעמים. להתבונן

12:43 דובר 8 בגדולתו, להוליד מתבונה זו אהבה עזה כרשפי אש וכולי, כמו שדובר באריכות, בהרחבה, ריבוי פעמים. זה חיצוניות הלב. אז זה פנימיות הלב, אהבה. אנחנו מדברים. אם אנחנו מדברים שלב זה יסוד להב, איך הייתה הלשון פה? להב יסוד האש האלוקית שבלב. אז מדברים פה על אהבת ה'. אז איזו אהבת ה' יכולה להיות שהיא לא באה מהתבוננות? כל אהבת ה' שבאה מהתבוננות זה נקרא חיצוניות הלב. זאת אומרת, יש עוד סוג של אהבה, אהבת ה', שהיא לא באה מהתבוננות בגדולת ה'.

13:35 דובר 9 אהבה מסותרת.

13:36 דובר 8 זה כבר אמרו.

13:38 דובר 9 עוד אחת.

13:39 דובר 8 לא, לא, לא. דיברנו על אותה אהבה מסותרת, אבל פה לא, פה לא משתמשים בלשון הזאת כל כך, אהבה מסותרת. אבל כן, זה אותה נקודה. פנימיות הלב היא הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא, שהיא למעלה מעלה מבחינת הדעת והתבונה. והיות והיא למעלה מהדעת והתבונה, אז לא יוכל אדם להתבונן בליבו בגדולת ה'. איך הוא יכול להתבונן אם זה ל-- איך הוא יכול ל-- איך הוא יכול להוליד את זה מהדעת אם זה למעלה מהדעת? כן, הדעת לא יכולה להוליד דבר שהוא, שהוא, שהוא מעליה. כן, ה-הבן לא יכול להוליד את ה-- את האימא. וכמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'", מעומקא דליבא. שבלב יש שתי בחינות של עומק. מעמקים לשון רבים. יש עומק אחד שמתגלה על ידי התבוננות, אהבת ה', ויש עומק נוסף, עומק בפנים מעומק, שהוא לא יכול להתגלות על ידי התבוננות. כי התבוננות היא מתחתיו, אז איך היא תגיע לשם? ומסביר הרבי בסוגריים מה פירוש, לתת לנו קצת מושג, קצת תחושה, איך בכלל שייך שיהיה, אה, בלב יורגש משהו שהוא, שהוא לא לב, שהוא לא רק למעלה מהלב, שהוא גם למעלה מהמוחין. איך, כאילו, על מה מדובר? מה זה? מה זה המציאות הזאת? אז מסביר את זה בסוגריים על דרך משל. כמו במילי דעלמא, בדברי העולם, בענייני העולם, לפעמים יש עניין גדול מאוד מאוד שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל, וגורם לו לאדם לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים שלא בדעת כלל. אתה רואה לפעמים בן אדם על כל מיני דברים, יכול להיות עניין של כסף. לא, לא צריך להיות דווקא עניין שמאיימים עליו על נפש החיים. יכול להיות ש-ש-שהוא הפסיד איזה סכום גדול או

16:05 דובר 8 שמישהו, אה, אה, סידר אותו, רימה אותו או הרגיז אותו, או אפילו עניין של שמחה. אתה רואה לפעמים בן אדם, אתה רואה-- אתה רואה בן אדם יוצא מהכלים. אתה לא מכיר אותו. מכירים מצבים כאלה, נכון? לפעמים יש גם לאדם, גם על עצמו גם כן. לפעמים אדם פשוט יוצא מהכלים, יש משהו שנוגע לו ו-ו-הוא פשוט לא-לא-לא שולט בעצמו. עובר אחר כך יום, יומיים או כמה שעות, הוא-הוא-הוא-הוא מתבייש בעצמו. הוא לא מבין איך הוא הגיע למצבים האלה, א-איך הוא יכול לחשוב ככה? איך הוא יכול להתנהג ככה? א-אך-- זה לא הוא, זה לא אני. זה מישהו אחר. כן? זה נקרא... עכשיו איפה זה מתגלה? כשמתגלה רגש כזה, איפה זה מתגלה? זה מתגלה בלב. נכון? ז-ז-זה... מאיפה זה בא? זה לא בא משכל, מהתבוננות. אדם חושב זה טוב וזה לא טוב, ככה צריך להיות. ממחשבה כמה רגש יכול להיווצר מ-ממחשבה? אז הוא יביא, הוא יכעס. אדם לא יצא מהכלים לעולם מ-מ-מהתבוננות של-של-של, אה, מ-ממחשבה. מחשבה מו-מולידה רגש. אבל איזה רגש? רגש מוגבל, רגש בתוך כלי. הוא נולד על ידי זה, אז הוא לא יכול להיות יותר גדול ממי שהוליד אותו. אבל לפעמים מתגלה אצל אדם דבר כזה. לא יודע, הרבה שנים לא נולד ילד ופתאום, אה, לא יודע. כן, אדם פשוט יכול לצאת מהכלים מדבר שהוא לא שכלי בכלל. זה לא בא מ-מ-מצד התבוננות. קרה משהו שהזיז את עצמותו, כל עצמותו זזה. זה מתגלה בלב. זה לא בא מהלב. בסדר? ואומר אדמו"ר הזקן, אני ממשיך, שזה לעומת זה, כמו שיש כזה דבר במילי דעלמא, ב-ב-בגשמיות, ככה ממש גם יש בעבודה שבלב. איפה ראינו את זה? ראינו את זה ב-ב-ב--

18:20 דובר 8 כשלמדנו חלק א' בפרק י"ט, שם דובר על הנפש ה... אה, שם דובר שמעמידים אדם מול הק-- מול הקיר. כן? רוצים-- מכריחים אותו לעבוד עבודה זרה. כן? אז... לא כל אחד שמכריחים אותו לעבוד עבודה זרה אז הוא ימסור את נפשו. אבל כשמעמידים בן אדם בכזה מצב והוא... והוא מוכן למסור את נפשו בפועל, למה הוא עושה את זה? מצד שכל, תוריד את הראש, תגיד כן. אחר כך תוכל להמשיך ל-ל-לקיים מצוות לאורך ימים ושנים טובות. אז עשית עבירה קטנה ובאונס. לא קרה כלום. כן? הנפש האלוקית לא מוכנה. למה היא לא מוכנה? מה אכפת לה? היא רק תרוויח. מ-מ-מובן העניין? למה היא עושה את זה? כי מ-מבחינת הנפש האלוקית עבודה זרה זה כמו שבשביל הנפש הבהמית ש-ש-שיורים בו, שהורגים אותו. הנפש הבהמית פוחדת ממיתה גשמית. הנפש האלוקית פוחדת ממיתה רוחנית. היא לא יכולה לנתק את עצמה מאלוקות. היא לא מסוגלת. כמו שנפש הבהמית, אדם לא ילך לקפוץ לתוך האש גם אם יבטיחו לו אני לא יודע מה, הרים וגבעות, הוא לא יעשה את זה. הוא, הוא לא יכול לעשות את זה. הנפש האלוקית לא יכולה לכפור באלוקות, היא לא יכולה. זה היפך מהותה. זה כל, זה כל החיים שלה, זה היא. כן? לנפש האלוקית ברור שלהתנתק מאלוקות זה גרוע פי אלף מאשר למות בגשמיות. היא לא תעשה את זה. אז אם היא מתגלה היא לא תעשה את זה, אם היא לא מתגלה זה לא מתגלה. כן? אז ה-ה-ה-- אז כמו שיש בגשמיות עניין כזה שנוגע לאדם על-- עד עצם נקודת לבבו, יש גם ב-ב-ברוחניות גם כן כזה דבר של הנפש האלוקית. מתג-- הנקודה שבה היא ואלוקות זה דבר אחד.

20:44 דובר 8 אז זה לעומת זה, כך אומר, בעבודה שבלב. היינו לפי שבחינת נקודת פנימיות הלב היא למעלה מבחינת הדעת המתפשט ומתלבש במידות שנולדו מחב"ד כנודע, רק היא, אותה נקודה פנימית שבלב, בחינת הארת חכמה עילאה שלמעלה מהבינה והדעת, ובה, באותה פנימיות הלב, מלובש וגנוז אור ה' ממש, כמו שכתוב: ה' בחכמה יסד ארץ. ואם זה בחכמה, זה למעלה מהבינה. אמרנו, כבר דיברנו כמה פעמים שאור אין סוף יכול להתגלות רק בחכמה ולא ב... כן? דיברנו או לא דיברנו?

21:25 דובר 10 נכון שדיברנו איך ה'

21:30 דובר 8 אני זוכר שאפילו הדגשנו את זה, אבל נחזור עוד פעם. זו נקודה קצרה וחשובה ויסודית, כי יש ריבוי אינסופי של מקומות בחסידות שכתוב, אה, אור אין סוף מתגלה בחכמה, ואז יש כוכבית קטנה ולמטה בהערות כתוב: ראה תניא בהגהה פרק ל"ה. תניא פרק ל"ה בהגהה. מה כתוב שם, פרק ל"ה בהגהה? ש... יש עשר, עשר כוחות הנפש, עשר הספירות: חכמה, בינה, דעת וכן הלאה. מה עניינו של חסד? זה לתת. בינה זה להבין. אה, כל אחד-- מה זה חכמה? חכמה זה לא להבין. מה זה חכמה?

22:16 דובר 10 לתפוס את הנקודה.

22:18 דובר 8 חכמה זה לא לתפוס. לא תופסת שום דבר. עניינה של חכמה זה לא לתפוס. חכמה זה ביטול. שהוא לא מרגיש את עצמו. היות והוא לא מרגיש את עצמו, אז הוא כלי לקבל את מי ש-- כלי ריק. אם הוא כלי, אם הוא ריק, אז הוא, אז אור אין סוף יכול לשרות בתוכו. כן, בסדר? וההבדל אגב בין חכמה למלכות: מלכות זה שהוא מבטל את עצמו. הוא מרגיש את עצמו אבל איך מרגיש? הוא מבטל את עצמו. חכמה זה ביטול אמיתי. הוא באמת לא מרגיש את עצמו למציאות. בגלל שהוא לא מרגיש עצמו למציאות, אז הוא כלי לאור אין סוף. בגלל שהוא אפס, אז, אז האור הבלתי מובן יכול להתגלות. אז זה מה שהוא אומר פה. אותה נקודה עוד פעם. ש... איפה יכול להתגלות נקודת פנימיות הלב, אור אין סוף, ניצוץ אלוקות, איך שלא יקראו לו. אהבה מסותרת, אהבה רבה. לא משנה איך, איזה שם נותנים לו. איפה הוא יכול להתגלות? רק בחכמה שבנפש. שם הוא יכול להתגלות, ולכן שום התבוננות של האדם לא יכולה לגעת שם, כי התבוננות זה כבר, זה כבר ירדנו למטה. כבר הגבלנו, נתנו לזה צורה. כן, אני מבין ככה, מבין אחרת. יכול להתווכח איתי. ההוא, ההוא מבין אחרת ממני. זה כן מתאים, זה לא מתאים. בחכמה, בחכמה אין כאלה דברים. הוא-הוא-הוא-הוא לא מבין ולא מרגיש ולא שום דבר. הוא לא קיים בכלל. כן, בסדר? אז בגלל שפנימיות הלב מתגלה רק בחכמה, אז לכן הדעת, על ידי דעת והתבוננות, אי אפשר ל-- אי אפשר לו-- אי אפשר להביא אותו, אי אפשר לגלות אותו. רק מבחינת הארת חכמה שלמעלה מהבינה ובה... מלובש וגנוז אור ה' ממש, כמו שכתוב ה'

24:10 דובר 8 בחכמה כו', והיא היא בחינת ניצוץ אלוקות שבכל נפש מישראל. אז אותו ניצוץ אלוקות שפעם קראנו לו יחידה שבנפש, פעם קראנו לו אור אין סוף, פעם קראנו לו, לא יודע איך עוד שמות נתנו לו. איפה הוא נמצא? הוא נמצא. הוא נמצא בלב של כל אחד מישראל. צריך להעיר פה משהו. מאמר מוסגר. נפתח סוגריים רגע, אבל זה עניין חשוב. היו פה סוגריים לפני כמה שורות, משורה תשע עד שורה שלוש עשרה. נכון?

24:59 דובר 11 הסביר לי מיד.

25:01 דובר 8 כן, הוא הסביר בתוך הסוגריים, הוא הסביר מה, מהי אותה הנקודה הפנימית. נכון? איפה בעצם מסתיים ההסבר? רק פה, בשורה תשע עשרה, אחרי המילה מישראל. פה גמר להסביר. איפה הסוגריים נמצאות? בשורה שלוש עשרה. כן, הסיום של הסוגריים. אז הרבי מעיר שזה כנראה טעות. זאת אומרת שצריך את הסוגריים להזיז לפה, וממילא אחרי המילה מישראל, ״ומה שאין כל אדם״, זה בעצם המשך למה שהיה לפני הסוגריים בשורה תשע.

25:35 דובר 11 שממקדים בה מה שאנחנו פה.

25:38 דובר 8 בסדר, זה קצת. יש לרבי הרבה הערות כאלה על התניא. לא, ממש לא מעט. אגב, כל ההערות של הרבי כתובות, מודפסות בתוך התניא. יש בסוף לוח התיקון וההערות של הרבי, שמה הדברים האלה כתובים כולם.

25:53 דובר 11 עכשיו בדפוסים החדשים ובתניא האמריקאי מציינים את לוח התיקונים.

25:58 דובר 8 בפנים?

26:00 דובר 11 מתקנים את התניא פה.

26:03 דובר 8 מה, מה, מה? האמריקאים האלה, אין להם גבולות.

26:08 דובר 11 למה לא מכניסים את זה מתוקן כבר?

26:12 דובר 8 אה, נפתח, נפתח עוד סוגריים. נספר עוד פעם. זה ממש סיפור שכבר סיפרנו אותו כמה פעמים. אההה, התניא לא נכתב בפעם אחת. התניא התפתח לאט לאט לאט. אדמו"ר הזקן עצמו אמר אותו וכתב אותו ודיבר אותו כמה וכמה פעמים. לא נחזור פה עכשיו על כל התהליך, גם לא כל התהליך בדיוק ידוע. משך קרוב לשלושים שנה, עשרים, עשרים וחמש שנה בטח, שרק כשאדמו"ר הזקן נאלץ, בגלל שהיו זיופים, להדפיס, רק אז הוא הדפיס. אבל כל עוד אדמו"ר הזקן אמר אותו וגם כתב אותו וחילק אותו בקונטרסים שהיו מעתיקים בכתב יד, היו כל פעם שינויים, שינויים, שינויים. ברגע שהדפיסו אז היה דפוס ראשון. מיד אחר כך, אחרי שנתיים, היה דפוס שני, שהיה שינויים מרחיקי לכת מהדפוס הראשון לשני. אחר כך, בדפוס השלישי, הביא עוד שינויים. בדפוס השמיני התווסף בכלל פרקים וחלקים שבכלל לא היו כתובים במקור, וככה תניא המשיך להתפתח עוד ועוד ועוד במשך מאה ושלוש שנים, מהדפוס הראשון עד תרס"ו. כל, כמעט כל דפוס היו הרבה שינויים, וכל השינויים האלה כתובים בסוף ברשימה, גם כן ברשימות שבסוף התניא כתובים כל השינויים.

27:43 דובר 11 רגע, בשקלוב מתי היה אדמו"ר הזקן?

27:46 דובר 8 שקלוב, כן, בטח, זה הדפוס הראשון. ומה קרה בתרס"ו שהפסיקו פתאום? זהו, לא משנים יותר. הרי היו עוד תיקונים והיו עוד דברים שהתגלו במשך השנים עד עצם היום הזה. יש עוד דברים כמו זה. מה קרה בתרס"ו? זה היה כמה שנים אחרי שהרבי הרש"ב הקים את הישיבה של חב"ד, ישיבת תומכי תמימים, ולבחורים לא היה מה לאכול. לא היה לישיבה כסף. אז הרבי הריי"צ, שהוא היה מנהל של הישיבה, הוא הציע לרבי. הרבי הרש"ב היה הנשיא, נשיא הדור, והרבי הריי"צ, אה, הבן שלו, ניהל את הישיבה. והרבי הריי"צ הציע לרבי הרש"ב: בוא נדפיס תניא, נמכור ויהיה כסף לישיבה. את ה... את מלאכת ההכנה לדפוס החדשה נתנו ליהודי בשם אה, ר' אשר מניקולייב, שוחט ובודק, היהודי חסיד מגדולי החסידים של הרבי הרש"ב. וכך היה. זה היה בסדר. עברו עוד כמה שנים, זה כבר היה. צריך לזכור, תרס"ו הרבי שלנו היה בן ארבע. הרבי נולד בתרס"ב. עברו עוד כמה שנים, הרבי גדל והתחיל לשאול שאלות: למה כתוב ככה, למה כתוב ככה, למה כתוב ככה? אם יש תיקון, למה לא מתקנים? הרבי עם כל השאלות שהיו לו היה הולך לרבי הריי"צ. כשהרבי הלך לרבי הריי"צ על אחת השאלות, אז אה, אז הוא שאל, אז הרבי שאל את הרבי, את ה... את הרבי הריי"צ: למה ר' אשר הדפיס ככה ולא ככה? התשובה של הרבי הריי"צ הייתה: על ר' אשר אפשר לסמוך. זאת הייתה התשובה. הרבי שמע. כשהרבי הריי"צ אומר שעל ר' אשר אפשר לסמוך, פה נגמר הסיפור. הרבי הריי"צ אמר שעל ר' אשר אפשר לסמוך. זהו. פה נחתם התניא. מאותו משפט שהרבי שמע מהרבי הריי"צ, הרבי לא הרשה להזיז פסיק בתניא, פסיק. והגם

30:06 דובר 8 שלרבי עצמו היו הרבה הרבה, הרבה הרבה תיקונים. הרבי לא הכניס כלום בפנים. הכל — תסתכלו בעמוד הזה, בדף הזה, פה אולי צריך להיות, פה אולי צריך לשנות. בפנים לא משנים כלום. זה היה הסיפור. טוב, סגרנו את הסוגריים, אפשר להמשיך?

30:25 דובר 12 כן. אפשר ללכת.

30:27 דובר 8 אז אנחנו ב-

30:29 דובר 12 שורה תשע עשרה.

30:31 דובר 8 שורה תשע עשרה. אז גמרנו את הסוגריים. אנחנו מבינים מה זה פנימיות הלב באופן כללי, ההבדל בין חיצוניות הלב לפנימיות הלב. הוא אומר ככה: היות ופנימיות הלב, מה הבנו בתוך הסוגריים, שהיא נמצאת אצל, בלב של כל אחד מישראל. למה אצלי לא נמצאת? אני גם כן הייתי רוצה כל החיים לחיות עם כזו פנימיות הלב, ויקוד אש ואלוקות. אם יש לי את זה בלב, למה אני לא מרגיש את זה? ומה שאין כל אדם זוכה למדרגה זו לעבודה שבלב מעומקא דליבא בבחינת פנימיות, אלא רק הוא, על ידי שהוא מתבונן בגדולת ה' ומתאמץ ומתייגע, אז נולדת אצלו אהבה חיצונית. למה אהבה פנימית לא מתגלית? היינו לפי שבחינה זו אצלו היא בבחינת גלות ושביה. זה מתחיל לדבר על מה שכתוב בהתחלה, ״ושביה בצדקה״.

31:33 דובר 12 לא צדקה.

31:33 דובר 8 מה זה אותה גלות ושביה? היא בחינת גלות השכינה ממש, כי היא, היא בחינת ניצוץ אלוקות שבנפשו. מה דיברנו? שהשכינה, האלוקות, זה הנפש האלוקית שבו. ואם עכשיו השכינה, ניצוץ אלוקות שלו, בגלות בנפש הבהמית, אז השכינה בגלות. למה הוא נמצא בגלות? מי שם אותה בגלות? מה? אה, זה לא בדיוק. וסיבת הגלות הוא, כמאמר רז"ל, כמו שאמרו רז"ל: גלו לבבל שכינה עמהם. למה יש גלות? בגלל שהוא מבלבל את עצמו בענייני העולם. לכן השכינה שלו, הנפש האלוקית שלו, נמצאת בגלות. דהיינו, מפני שהלביש בחינת פנימית נקודת לבבו בזה לעומת זה. אף אחד לא שם אותו בגלות. הוא שם את עצמו בגלות. דהיינו, בלבושים צואים, צואים זה מלוכלכים, דמילי דעלמא ותאוות עולם הזה הנקרא בשם בבל. והיא בחינת ערלה המכסה על הברית ועל הנקודה הפנימית שבלב. אז מה זה אותה... איך נגרמת אותה גלות לנפש האלוקית, לנקודה הפנימית, לפנימיות הלב? על ידי שהאדם מלביש את עצמו בלבושים צואים דמילי דעלמא. אז אצל, אה, נשים, לא כל כך יודע על מה הנשים מדברות. נניח עכשיו על, אה, ילד... על, אה, על ילדים, על לידות. אני לא יודע על... כן? על שמלות, לא יודע על מה. בגדים. אצל גברים מדברים על מכוניות וכן הלאה. כשאדם מדבר, חושב, מדבר, מונח, הוא לא שם לב. טוב לו עם זה. כשאתה מדבר עם חברים, אנשים נהנים. לפעמים אנשים יושבים, אנשים יושבים כל הלילה ומדברים. פשוט, פשוט נהנים מלדבר. על מה מדברים? יעשה סיכום. מה דיברנו כל הלילה? הוא בעצמו לא יודע על מה הוא דיבר, אבל הוא היה מונח בזה. זה העסיק אותו, זה, זה... הוא אפילו, הוא לא הרגיש שהוא

34:11 דובר 8 נהנה מזה. כשאדם מדבר על, על עניינים שקרובים לליבו, עניינים שמעניינים אותו כגבר, כאישה, כחברה שלו. ענייני דמילי דעלמא, עניינים של העולם הזה. מה צריך, מה הכסף, מה הפוליטיקה? לא יודע, לא משנה מה. עניינים של העולם הזה זה כל כך מושך אותו, הוא כל כך נכנס בפנים. הוא לא מרגיש בכלל שהוא שם. הוא אפילו לא מרגיש שהוא נהנה. זה, זה, זה הוא בעצמו נמצא שם. אז אומר הרבי, אם האדם מכניס את עצמו, את פנימיות נקודת לבבו, הוא נמצא שם בתוך העולם הזה. איך היא יכולה להתגלות עכשיו? הוא פשוט במו ידיו, במו פיו ובמו מחשבתו לקח את פנימיות נקודת לבו והכניס אותה לגלות. וממילא, ועכשיו יש ערלה שחופפת על הברית ונקודה פנימית של הלב. על זה נאמר: "ומלתם את ערלת לבבכם". יש ערלה, צריך, אה, לחתוך אותה. איך חותכים את הערלה? עם סכין. אבל הנה, במילה יש שתי בחינות: מילה, אמ, מילה ופריעה. כן, מכירות, נכון? ואומר שיש ערלה גסה וקליפה דקה. אומר הרבי, זה כן כמו בגשמי וזה גם ברוחניות. כן, בערלת הלב יש גם כן ערלה גסה ודקה. מה ההבדל ביניהם? תאוות גסות ותאוות דקות. שלכן צריך אדם גם מילה וגם פריעה. ואם הוא רק מל והוא לא פרע, הוא נפטר מהתאוות הגסות אבל לא מהדקות, כאילו לא מל. מפני שסוף סוף עדיין נקודת פנימית הלב היא מכוסה בלבוש שק, מבחינת גלות ושביה. מה זה משנה אם מכסה עליה לבוש עבה או לבוש דק? מכוסה, מכוסה, לא מתגלה. אז איך, אה, איך עושים את זה? קודם כל מה אנחנו יכולים ומה אנחנו לא יכולים לפני איך. הנה. על מילת הערלה ממש, זאת אומרת

36:43 דובר 8 הערלה הגסה, התאוות הגסות, שאדם כל כולו, אנחנו אומרים, כמו איזה שור, כמו איזה בהמה, שקוע בתוך תאוות העולם הזה. אז על זה כתיב: "ומלתם את ערלת לבבכם". זה עבודה שלכם, זה תעשו לבד. אתם רואים, יש, אה... תמיד מביאים את הדוגמה מתפוז או איזה פרי הדר, שיש את הקליפה הגסה, זה קל מאוד לקלף. הקליפה הדקה, זה סיפור להתעסק איתה. אבל הקליפה הגסה, התאוות הגסות, זה הקדוש ברוך הוא אומר: "זה אני משאיר לכם", זה עבודה שלכם. אתם בעצמכם. אך להסיר הקליפה הדקה, זהו דבר קשה על האדם, ועל זה נאמר בביאת המשיח: "ומל ה' אלוקיך את לבבך". אז יש "ומלתם את ערלת לבבכם" ויש "ומל ה' אלוקיך". מתי זה "ומלתם"? זה מה שאתה יכול. מה אתה יכול? תאוות גסות. אל תשקיע את עצמך בתוך, אה, תשים לב על עצמך. אה, יש לך גם, אתה יודע, דברים, אה, לא כל אחד יש לו תאוות לגמרי. נו, אני לא צריך להסביר מה זה תאוות גסות ומה זה תאוות דקות, נכון? תאוות גסות, תחזיק את עצמך, תפוס את עצמך בידיים. תאוות דקות, אדם לא יכול את הלב שלו לטהר אותו. הוא כזה, הוא לא יכול. את זה הקדוש ברוך הוא יעשה. מתי הוא יעשה? כשיבוא המשיח. מה עוזר לי? יבוא המשיח עכשיו? כשיבוא המשיח כתוב: "ומל ה' אלוקיך את לבבך וכו' לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". זה אומר כשיבוא המשיח, מה המשיח יעשה? הוא באמת יפרע את ה... קליפה הדקה, את הערלה הדקה שצריך רק לפרוע אותה, ואז באמת תתגלה אצלי, אצל כל עם ישראל, נקודת פנימיות עומק הלב וכל השמות העזים שקראנו לה קודם, ואז תהיה

38:50 דובר 8 דבקות באלוקות. ומה יהיה אז? אז יהיה כמו שכתוב בפסוק, זה שם בפרשת ניצבים: "לאהבה את השם", סליחה, "ומל ה' אלוקיך את לבבך וכו'", שם, "ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך". אז הקדוש ברוך הוא ימול את הלב. על איזה מילה מדובר? על המילה הדקה. למה הוא יעשה את זה? בשביל מה? מפורש בפסוק: "לאהבה את ה' אלוקיך". עד שהוא יסיר את הערלה הדקה, את הקליפה הדקה, אז תתגלה פנימיות הלב ונאהב את השם. זאת המטרה של המילה שהשם יעשה. ובאיזה אופן תהיה אהבה? "בכל לבבך ובכל נפשך". למה? ברור, כי מתגלה נקודת פנימיות הלב. מה מוסיף הפסוק? "למען חייך". מה זה למען חייך?

39:47 דובר 13 למען השם.

39:49 דובר 8 אה?

39:49 דובר 13 כתוב, למען, למען השם.

39:51 דובר 8 למען החיים שלך כתוב.

39:52 דובר 13 לא כתוב למען חייך, כלומר למען השם.

39:55 דובר 8 אה, רגע, רגע.

39:57 דובר 13 אה.

39:57 דובר 8 זה נכון. אבל צריך להבין...

40:02 דובר 13 כלו עציצות.

40:02 דובר 8 זה נכון מה ש-מה שאת אומרת, אבל צריך להבין מה-מה-מה כתוב, מה הפירוש למען חייך. זה אותה נקודה שהסברנו קודם, ש... אולי נסביר את זה ככה. יש, יש, אה... יש שני סוגים של רגש בכלל אצל האדם. יש רגש שאדם מרגיש. הוא מרגיש שהוא מרגיש. כן? עכשיו, קודם, עכשיו אני שמח, עכשיו אני אוהב, עכשיו אני מתלהב. הוא מרגיש את עצמו... כן. אבל יש רגש שאדם לא מרגיש שהוא מרגיש. כמו שדיברנו קודם, הוא כל כך שקוע בתוך ההנאה, שיחה נאה. כן? הוא יכול לדבר שעות, שעות, שעות, שעות, שעות, הוא לא מרגיש הזמן עובר. הוא גם לא מרגיש שהוא נהנה. הוא, הוא כל כך מתאחד עם ההנאה, עם האהבה, עם הרגש. הוא כל כך מתאחד עם זה, הוא-הוא-הוא לא מרגיש שהוא אוהב, הוא לא מרגיש שהוא נהנה. אחר כך הוא אומר "וואי איזה כיף היה", למרות שהוא לא זוכר שום דבר מה שהיה. כן, מובן? אז איזה רגש יותר נעלה? יותר פנימי? אז ברור, אם אני מרגיש שאני מרגיש, אז זה-- יש פה שני דברים: יש אני ומה שאני מרגיש. אבל אם הוא כל כך שקוע בתוך הדבר עד שהוא לא מרגיש את זה בכלל, אז הוא ממש מתאחד עם הדבר. זה נקרא אהבה בלתי מורגשת. רגש בלתי מורגש. כן? מה פירוש למען חייך? שכאשר מתגלה נקודת פנימיות הלב, אהבת השם תהיה כמו החיים. מה זה כמו החיים? אדם לא מרגיש שהוא חי. הדבר שהכי חשוב לו, הכי נחוץ לו, הכי... כל-כל כולו מסתובב מסביב לחיים. נכון?

42:14 דובר 14 יש את הביטוי

42:18 דובר 8 זאת התאווה הכי גדולה ולכן לא מרגישים אותה. אף אחד לא מרגיש ולא חושב על זה ש-שאני רוצה לחיות. זה דבר שלא מרגישים אותו. מתי מת-מרגישים? מתי מרגישים שחסר לי, שחסר לי בחיים, שיש חס ושלום איזשהו עניין של-של מניעה, של עיכוב כזה או אחר בבנים, בריאות, פרנסה. אז אני מתחיל להרגיש ש-ש-- את החיים, אבל כל עוד החיים זורמים אני לא מרגיש אותם.

42:45 דובר 14 שמרגישים שהחיים זורמים.

42:46 דובר 8 כן. אז כשימול השם את העורלה הדקה תתגלה פנימיות נקודת הלב. מה פירוש? שאהבת השם שלי תהיה למען חייך. שאני לא ארגיש מציאות, לא ארגיש שאני אוהב את השם. שאני את-אתאחד עם אלוקות בתכלית השלמות. ועל זה הוא מסביר, כלומר למען חייך, כי השם לבדו הוא כל חייך ממש, שעכשיו גם כשמתעורר אצלי אהבת השם, אז זה לא החיים שלי. יש לי את החיים ואני אוהב. אבל כשימול את עורלת הש-- את עורלת הלב, אז אהבת השם היא תהיה מהות החיים שלי. לא יהיה לי משהו אחר. זה יהיה החיים. שלכן בגלל שהאהבה הזאת היא נקודה כל כך פנימית בעומק, עומק, עומק פנימיות הלב, ואל תבי-- כך שקוראים לזה יחידה של הנפש ופנימיות הלב, וזה יתגלה רק כשיבוא המשיח ויסיר את עורלת הלב, והיא, אותה נקודה, היא, אה, למעלה מבחינת הדעת. לכן כתוב שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל, כי מה שמשיח בא, הוא בא לגלות את הנקודה הזאת והנקודה הזאת היא למעלה מהדעת. זה לא שייך לדעת. והיא גילוי מבחינת נקודה פנימית הכללית ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד עולמי עולמים. טוב, מה זה עוזר לי? יבוא משיח, השם יעזור, יהיה טוב. מה זה עוזר לי עכשיו? על זה אומר הרב, עכשיו אחרי שהבנו את הנקודה, מה זה ש-שביסוד האש שבלב יש שתי בחינות, חיצוניות ופנימיות. חיצוניות הלב אדם יכול לעורר על ידי אהבה. פנימיות הלב היא נמצאת בגלות בגלל המעשים שלי, בגלל ההתנהגות שלי, בגלל שאני הכנסתי אותה בגלות. מתי זה, מתי זה יתגלה? זה יתגלה רק לעתיד לבוא, כי זה נקודה כל כך פנימית. מה זה עכשיו כל זה נוגע לפועל אלינו עכשיו? וכן, כל ניצוץ פרטי

45:09 דובר 8 מהשכינה. מי זה אותו ניצוץ פרטי? שהוא ישנו בנפש כל אחד מישראל שעליו דיברנו בהתחלה, יוצא מהגלות והשביה לפי שעה בחיי שעה זו תפילה. כל יום שמגיעה שעת התפילה, בפרט מדובר על תפילת השחר, תפילת שחרית כמובן. אז אצל כל אחד ואחד מישראל חלה התגלות המלך המשיח. מה זה התגלות המלך המשיח? הגאולה העתידה השלמה, שמתגלה יחידה, יחידה שבנפש הכללית. מה קורה בשעת התפילה? מתגלה אצל כל אחד, יכול להתגלות אצל כל אחד. אמרנו כבר בפעמים הקודמות, זה שעת הכושר וכולי וכולי, יכול להתגלות אצל כל אחד יחידה שבנפש, נקודת פנימיות הלב. באופן כזה ש-שהוא מתאחד עם אלוקות בכ-בכזו-- בכזה אופן שזה החיים שלו, שאין לו חיים אחרים. לא שהוא אוהב-- וזה הנקודה של תפילת עמידה. מה זה תפילת עמידה? בהתחלה, בפסוקי דזמרה, בקריאת שמע מדברים על ה... כמה הקדוש ברוך הוא עושה דברים טובים ומחיה את העולם ומהווה את העולם. ו-ואחר כך בורא אור, יוצר חושך, בורא-- יוצר אור, בורא חושך ועושה את המלאכים וכולם מתפעלים. זה תנועה של התלהבות. אחר כך אנחנו מגיעים לתפילת עמידה. תפילת עמידה זה ביטול. הוא מתאחד עם השם בכזו-- בכזה ביטול שהוא לא יכול לזוז. טוב, אבל אני לא מרגיש את זה. למה אני לא מרגיש את זה? כי אצלי יחידה שבנפש לא התגלתה. למה היא לא התגלתה אצלי? זה בשעת התפילה של כל יום אמור להתגלות אצל כל אחד ואחד מאיתנו. ספר של בינוני. תמיד זה ספר של בינוני. בינוני זה כל יהודי. כל יהודי שהוא לא צדיק הוא בינוני. רשע זה רק אחד שעושה עבירות. אף אחד מאיתנו לאאא לא הולך, לא מחלל שבת ולא אוכל טריפות ו... לא, כולנו יהודים

47:35 דובר 8 בינוניים. אומר הרבי, אז כן, שכל אחד ואחד מאיתנו, אנשים, נשים ואפילו טף, בשעת התפילה של כל יום אמור להתגלות אצלו היחידה שבנפש, נקודת פנימיות הלב. למה זה לא קורה? אז בואו נראה. הזמן שזה צריך לצאת זה, אה, יוצאים מהגלות והשביה לפי שעה, בחיי שעה זו תפילה. אז הרבי מוסיף פה, דיברנו על זה. לפי שעה, מה לפי שעה? באופן תמידי ונצחי זה לעתיד לבוא, אבל באופן זמני פרטי זה כל יום אצל כל אחד, בשעת התפילה. עבודה שבלב ומעומקא דלבא, בבחינת נקודה הפנימית, אה, נגאלת מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה רבה בבחינת למען חייך. אז אותה-- אותו עניין, אותה הרגשה, אותו דבר בדיוק שיהיה לעתיד לבוא, בביאת משיח, יכול וצריך להתגלות אצל כל אחד מאיתנו כל יום בשעת התפילה. אותו עניין של למען חייך. והוא גם כן בבחינת היסח-- היסח דעת האדם, כמו שלעתיד לבוא זה לא משהו שתלוי בעבודת אדם, משהו שהקדוש ברוך הוא ימול את ערלת לבבנו. אז גם אותה נקודה, אותו עניין שמתגלה אצל אדם כל יום בתפילה, זה גם כן בא באותו אופן של היסח הדעת. זה לא בא על ידי דעת והתבוננות, כי בחינה הזו שמתגלה היא למעלה מדעת האדם והתבוננותו בגדולת השם. והיות וזה למעלה מהדעת, אז לא שייך שהדעת תוליד את זה, כי זה למעלה מהדעת. רק היא בחינת מתנה נתונה מאת השם מן השמיים, מהארת בחינת פנים העליונים. כמו שכתוב, "יאר ה' פניו אליך". פניו זה מלשון פנימיות. בשעת התפילה הקדוש ברוך הוא מאיר את פניו, מאיר את הפנימיות, נותן, מגלה אצל כל אחד את אותה פנימיות הלב. וכמו שכתוב, "ומל ה' אלוקיך", שבכללות נאמר הפסוק על העתיד לבוא. אומר אדמו"ר

49:49 דובר 8 הזקן, זה כן, זה גם אצלך כל יום בשעת התפילה. אז מה כל ההסבר שקראנו פה בא להסביר?

50:00 דובר 15 לא הבנו.

50:02 דובר 8 אומר אדמו"ר הזקן ככה. זה שיש לך כל יום אהבת השם באופן של השתפכות הנפש, זה אני יודע שיש לך. לא מדברים פה על מי שאין לו, אלא מי שיש לו. ואומר אדמו"ר הזקן, אל תחשוב שזו עבודה שלך. האהבה באופן של התלהבות שבאה מהתבוננות, זה אתה עשית. מה שאחר כך בתפילת עמידה אתה מגיע להשתפכות הנפש ממש, זה לא אתה, זה קיבלת מתנה מלמעלה. עכשיו, אחרי שהבנו איך צריך להיות ואיך באופן נורמלי אמור להיות אצל כל אחד מאיתנו, אז ממילא עולה השאלה למה אצלי זה לא ככה? אך מודעת זאת כי אתערותא דלעילא היא באתערותא דלתתא דווקא. זאת אומרת, הגם שאת הבחינה הזאת מקבל כל אחד במתנה, אבל מתנה נותנים רק למי שאוהבים אותו. נכון? בגשמיות. הקדוש ברוך הוא נותן לך מתנה, אז אתה תגרום שהקדוש ברוך הוא יאהב אותך, ייתן לך מתנה. אז יש עבודה שאתה עושה בעצמך, ויש עבודה כזאת שאתה רק עושה לקדוש ברוך הוא נחת רוח ולכן הוא נותן לך מתנה. אלה שני דברים שונים לגמרי. מהי אותה אתערותא דלתתא? בבחינת העלאת מים נוקבין. כמאמר, כמו שאמרו רז"ל, "אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולות כנגדה מלמטה". כדי שתרד טיפה אחת של גשם מלמעלה, צריכות שתי טיפות לעלות מלמטה מהארץ כלפי, כלפי מעלה, כך אומרת הגמרא. כמו שזה בגשמיות, ככה זה ברוחניות. כדי שהקדוש ברוך הוא יוריד לך אהבת השם הזאת, פנימיות הלב, יגלה אותה אצלך, אתה צריך לרצות את זה. אם לא תרצה, זה לא יגיע. זה תלוי שתרצה. ולכן איך אני אראה לקדוש ברוך הוא שאני רוצה? צריך האדם לעשות בעצמו תחילה מילה זו, את מה שהוא כן יכול לעשות. איך אני

52:26 דובר 8 אראה לקדוש ברוך הוא? אני אעשה את מה שאני כן יכול לעשות. את העורלה הגסה אתה יכול להסיר, וזו עבודה שזה תעשה. הקדוש ברוך הוא יראה שאתה רוצה, שאתה משתדל, אז הוא, הוא את שלו יעשה, אין בעיה. הוא לא צריך להתאמץ בשביל זה.

52:39 דובר 3 לראות שיש פרטנר.

52:41 דובר 8 כן, לראות שיש פרטנר, בדיוק. להסיר את עורלת הלב, הקליפה הגסה ודקה, מלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימיות הלב, שהיא בחינת אהבת השם, בחינת למען חייך, שהיא בגלות בתאוות עולם הזה. שזה דיברנו קודם, שהם גם כן בבחינת למען חייך וזה לעומת זה. אז מה אני רוצה? אני רוצה שיתגלה אצלי אהבת השם, למען חייך. איך אני אעשה את זה? אני אראה לקדוש ברוך הוא שאת הדברים שהם החיים שלי כרגע, לא רוצה אותם. קח אותם לעצמך. איך עושים את זה? היינו על ידי נתינת הצדקה לה' מממונו. למדנו בפרק ל"ז שהממון הוא חיות האדם. הרי האדם עובד, הולך לעבוד בשביל מה? בשביל כסף. כן, מה הוא עושה עם הכסף? קונה אוכל, אוכל, צרכים, מה שהוא צריך. כן. אז יוצא שבעצם עכשיו כשאדם הולך לעבוד הוא מתאמץ. אם הוא לא יתאמץ לא יקבל. אי אפשר. יפטרו אותו. נכון? אדם בזמן העבודה, אדם משתדל, משקיע, הוא כל כולו נמצא. החיות שלו נמצאת בתוך העבודה. אז כשהוא מקבל את הכסף בתור תמורה, מה יש בתוך הכסף הזה? כל החיות והמאמץ שהוא התאמץ במשך החודש. והחיות הזאת, בשביל מה הוא התאמץ? בשביל ענייני העולם הזה? אז נמצא שבתוך המשכורת שהוא מקבל בסוף החודש, או משא ומתן, לא משנה מה שהוא יעשה, אז בתוך המטבעות שיש לו בבנק, או ב-- לא יודע איך זה בווירטואלי או איך זה נמצא, לא משנה, בתוך הכסף שיש לו, בתוך זה נמצא כל החיות של העולם הזה, של הגשמיות שבשביל זה הוא התאמץ. אז אם עכשיו הוא לוקח את אותו כסף שהוא מכיל בתוכו את כל החיות הגשמיות שלו, ואת זה הוא ייתן לצדקה, מה הוא עשה? הוא

55:02 דובר 8 לקח את כל החיות של הגשמיות ואת זה נותן לקדוש ברוך הוא. זה כתוב בפרק ל"ז. מזכיר את זה פה במילה אחת. ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים ודחיקא ליה שעתא טובא, טובא, זה מאוד הרבה. ככה טובא טובא, דחוקה לו השעה. טובא טובא, מאוד מאוד דחוקה לו השעה. אם הוא נותן מחייו, אז כשהוא נותן צדקה זה מחייו ממש. זה כבר לא מהמותרות שלו. אין לו ובכל זאת הוא נותן. אז הוא נותן, כל, כל אגורה זה משמעותי.

55:44 דובר 3 מרגיש שזה גם מהבשר ממש.

55:46 דובר 8 מרגיש שזה הבשורה. כן, וככל שזה יותר קשה לתת את הצדקה, אז ככה יותר מחיות העולם הזה נכנסת לתוך הכסף שהוא נותן. ובפרטות אם נהנה מיגיע כפיו, שאי אפשר שלא עסק בהם פעמים רבות בבחינת נקודת פנימיות הלב, מעומקא דליבא, כמנהג העולם בעסקיהם במשא ומתן וכהאי גוונא. והנה הפעם, כשמפזר מיגיעו ונותן לה' בשמחה וטוב לבב, הנה בזה פודה נפשו משחת. זאת אומרת, את אותה נקודת פנימיות הלב שהוא נתן לענייני עולם הזה, הוא עכשיו לוקח אותה, גונב אותה מהסטרא אחרא ונותן אותה לקדוש ברוך הוא. דהיינו, שהוא עכשיו לוקח את בחינת נקודת פנימיות לבבו שהייתה בבחינת גלות ושביה בתוך הקליפה, גסה או דקה, כמו שכתוב, "מכל משמר נצור לבך". משמר זה פירוש בית האסורים, כי הם שמו אותו במשמר, שמו אותו בבית האסורים. ועתה נפדה מהחיצוניים בצדקה זו. אז זאת העצה. אדם לא מבין. אני התבוננתי והשתדלתי ואפילו הייתה לי קצת אהבה וכן התרגשתי, כן נפלתי, אבל לא הגעתי להשתפכות הנפש. זה לא קרה. למה זה לא קרה? לא נתת צדקה. לא נתת מספיק צדקה. כשנותנים צדקה, הצדקה מוציאה את פנימיות הלב מהגלות.

57:26 דובר 4 אני מדבר פה כאילו על צדקה לפני התפילה, כאילו

57:29 דובר 8 לא.

57:29 דובר 4 אפשר לדבר על כל העניין הזה של

57:31 דובר 8 מה?

57:32 דובר 4 הדוגמה הזאת של השבוע שחל עם השריון והנקדים גם יש כאלה שמפספסים את זה. זה באמת סוגריים, כמו שאמרתי עם השריון

57:40 דובר 8 אבל זה, זה

57:40 דובר 4 זה נכתב ככה

57:42 דובר 5 בסוגריים.

57:43 דובר 4 בסוגריים. אני רואה את זה

57:45 דובר 8 אבל זה ממש לא, לא, לא

57:48 דובר 4 לא קשור

57:49 דובר 8 לא קשור

57:52 דובר 4 לא, אני יודעת

57:52 דובר 8 אולי בסוף נחזור, אם ירצה השם.

57:56 דובר 5 תראה שתצם את וכל הצדקה גפר לך

58:00 דובר 4 לא, פשוט יש יום, יום של הצדקה לפני התפילה זה צדקה

58:04 דובר 8 כן, זה חלק מ-- זה חלק מהעניין, אבל

58:06 דובר 5 הצדקה שפה זה לאו דווקא לפני התפילה. הצדקה באמת שהיא השביה הזאת פועלת של התפילה

58:11 דובר 4 לפני

58:13 דובר 8 וזה גם כן הלשון פריעה. אנחנו אומרים פריעה במילה, מילה ופריעה, ואומרים פריעת חוב במטבעות. אז אדמו"ר הזקן, זה אותו עניין בדיוק. על ידי הצדקה הוא פורע את החוב מהחיצוניים, לוקח, לוקח, מוציא את הנפש מהקליפות, וזה פורע את ה-- את העורלה. עניין פריעת חוב שהוא נתחייב ונשתעבד לחיצוניים בזה שהוא הכניס את פנימיות נקודת לבבו בענייני עולם הזה, ולכן הם משלו בו על נקודת פנימיות לבבו, וזהו "ושביה בצדקה". אז עד פה אדמו"ר הזקן הסביר את העניין של "ושביה בצדקה". מה זה "ושביה בצדקה"? שיש ב-- יש בלב חיצוניות הלב ופנימיות הלב. חיצוניות הלב, אדם שולט בזה. אם אין לו טמטום הלב וטמטום המוח, שלמדנו במקומות אחרים איך נפתרים העניינים האלה, אבל באופן כללי חיצוניות הלב, אדם מתבונן ובאופן טבעי אם הוא חושב על דבר טוב, מתעורר בחשק לזה. אם הוא, אם הוא מתבונן שאלוקות זה טוב, אלוקות זה החיים שלי ואלוקות זה החיים של כל העולם, אז הוא רוצה את זה, אז זה מתעורר. אבל פנימיות הלב זה דבר שלא בכוחו של האדם, כי זה עצם הנפש. זה בחינת יחידה שבנפש, זה למעלה מתבונה ודעת, כי תבונה ודעת לא יכולים להוריד את זה. איך זה כן מתגלה? זה מתגלה בזמן התפילה. למה? כי זמן התפילה זה שעת כושר. למה לפעמים זה לא מתגלה? בגלל שאני את הלב שלי הכנסתי בענייני העולם הזה. איך אני אוציא אותו משם? ניקח את ענייני העולם הזה וניתן אותם לקדוש ברוך הוא. עד כאן מובן מה זה, למה היציאה "ושביה בצדקה". למה היא-- למה מוציאים את השבוי, את הנפש האלוקית מהשבי על ידי צדקה? אז בכל-

1:00:12 דובר 4 זה קורה רק כשמכוונים שעכשיו לוקח את ענייני העולם ונותן צדקה, או שאת המעמד צדקה נותן צדקה.

1:00:22 דובר 8 א', אני לא יודע מתי זה פועל יותר ומתי זה פועל פחות. אני מניח שכמו שכתוב, כמו שאמרנו בפרק ל"ט–מ' בתניא, שכל דבר שאדם עושה עם כוונה זה עניין אחר ואופן אחר ודבר אחר לגמרי לגמרי לגמרי מאשר שעושה בלי כוונה. הוא דיבר שם על כמו גוף בלי נשמה. שאם אדם עושה דבר בלי כוונה אז זה כמו גוף בלי נשמה. כמובן שאם הוא עושה את זה עם כוונה זה אחרת לגמרי, וחוץ מזה זה לא כתוב אבל סברה שלי ש... אם אדם לא יתבונן בזה הוא לא ייתן. אם אדם לא יתבונן בגודל המעלה של צדקה. מה שדיברנו בשבוע הקודם, מה שדיברנו שבוע זה ומה שנדבר בשבועות הבאים, שכל שבוע זה עוד עניין. אם אדם לא יחשוב על זה הוא לא נותן. אז הוא ייתן מעשר, הוא ייתן חומש, אבל איך הוא ייתן? אז הוא יוריד את זה בהוראת קבע, שיודע לעשות את החשבון. הוראת קבע זה יורד. הוא אפילו לא יודע שהוא נותן צדקה, ולכאורה לא על זה מדובר. מדובר שאם הוא צריך לפדות את הנפש שלו, הנפש שלו צריכה לעשות משהו. הנפש שלו צריכה להתאמץ. דיברנו על זה שבוע שעבר, שאם אדם נותן, אה, במשך היום, סתם אדם מקבע לעצמו "אני לא גומר את היום לפני ששלושים פעם נתתי צדקה". שלושים פעם. כל פעם אגורה, אבל שלושים פעם זה יוצא הרבה, הרבה, הרבה, הרבה פחות מאשר לתת הוראת קבע של חמישים שקל בחודש. אבל זה, זה מזכך את הנפש. זה מוציא אותו מהקליפות, כי פה הנפש שלו, הוא כל פעם מחדש, עוד פעם מכניס את היד לכיס. זה כל פעם קשה מחדש. כל פעם זז

1:02:16 דובר 8 פה משהו, זה עובד משהו בפנים. זה לא, לא, זה לא אוטומט. כן, זה לא כתוב במפורש, אבל לכאורה, לכאורה כך נראה לי שמדובר פה על עבודת ה'. עבודה זה עבודה. אם אדם... דברים לא באים, לא, לא צונחים מהשמיים. אין, אין, אין, אין אכילה חינם.

1:02:36 דובר 4 לא, אבל כאילו שמימוש נים את זה. אז כאילו למה כאן זה מתכוון שעכשיו אני לוקח את כל מה ש-

1:02:41 דובר 8 טוב, בוא, בואו נתקדם. עד פה הייתה הקדמה. מה הייתה הקדמה? הבנו מה זה, איך פודים את פנימיות הלב מ... זה עניין של "ושביה בצדקה". מה זה קשור לכל מה ששאלנו בהתחלה? זוכרים את מה ששאלנו בהתחלה בהתחלה?

1:02:56 דובר 4 צדק לפניו.

1:02:57 דובר 8 מה פירוש צדק לפניו? אתם לא הייתם, נכון? הוא שאל בתחילה, בהתחלה כתוב צדק, "צדק לפניו יהלך". מה זה יהלך? אם אומרים הולך אז בעתיד זה ילך, בעבר זה הלך. מה זה יהלך? יהלך, הפירוש, המילה זה שהוא מוליך את השני. יהלך כמו שאמרנו, אישה מדדה את בנה, מהלכת את בנה, מלמדת אותו ללכת, ויהלך הוא גורם לשני ללכת. מה פירוש צדק? איך הצדק מהלך? את מי הצדק מהלך? ומה? מה, מה, מה, מה פירוש? מה פירוש הפשט? כדי להבין את זה צריך להבין מה זה שווה בצדקה. מה זה שווה בצדקה הבנו. עכשיו חוזרים. מה זה צדק לפניו יהלך.

1:03:44 דובר 4 חוזרים שוב איך שזה מתקשר.

1:03:48 דובר 8 הוא סוגר את המעגל.

1:03:49 דובר 4 כי הוא מקשר בין שניהם?

1:03:51 דובר 8 כן, הרי זה בעצם בכלל. זה בכלל במאמרי חסידות, לא רק פה. זה כמעט כל מאמרי חסידות. אז בהתחלה שואלים שאלה. אחר כך כדי להבין את השאלה מסבירים איזה עניין שהרבה פעמים נראה לא קשור בכלל, ואחר כך-

1:04:09 דובר 4 מחברים את זה.

1:04:10 דובר 8 אז זה תלוי. לפעמים יש זה שני אופנים. לפעמים השאלה בהתחלה זה רק משטח המראה. זאת אומרת הרבי בעצם רוצה להסביר איזשהו עניין. אז הוא ככה נתפס באיזשהו פסוק וממריא, ואחר כך אתה רואה שמאותו פסוק הוא הולך לפה, לשם, לכל מיני. עד כדי כך שיש ריבוי גדול של מאמרים ש-ש-שהרבי אמר אותם או שהם נכתבו, הם נכתבו בלי הפתיחה והסיום. כי הפתיחה והסיום זה לא חלק מהמאמר, זה רק פירוש. יש הרבה מאמרים כאלה שאין, אין פתיחה ומודפס רק המאמר עצמו. ויש מאמרים כמו זה שבדיוק הפוך, שכל העניין של ההסבר באמצע הוא בשביל הנקודה. זה מעין הקדמה כדי להגיע לנקודה. כי פה זה מדובר-- הרי האיגרת הקודש שאת מדברת, מדברת על מעלת הצדקה. אה, מכתב שאדמו"ר הזקן כתב ל-ל-למקושרים שלו כדי שיתנו צדקה לארץ ישראל. אז אחרי שהוא הסביר את כל העניין, עכשיו הוא מגיע לעיקר.

1:05:15 דובר 6 כל צדקות שאדמו"ר הזקן כותב זה בשביל שיתנו לארץ ישראל?

1:05:19 דובר 8 עם כולם אני לא יודע, אבל רובם המכריע בוודאי. וזהו "צדק לפניו יהלך". עכשיו מובן מה זה יהלך, שהוא-- את מי הצדקה שלו מהלכת, את מי היא מוליכה. צדק לפניו יהלך. לפניו הוא מלשון פנימיות. כלומר לפניו הכוונה פנימיות הלב. ויהלך הוא מלשון הליכה, שהצדק, הצדקה מוליך את פנימיות הלב לה'. ואחר כך הוא ישים לדרך ה' פעמיו, כמו שכתוב "והלכת בדרכיו". אגב, הרבי מעיר, למה כתוב פעמיו? הלשון הרגיל הוא, הוא צעדים. אדם הולך, צועד. מה זה פעם? זה מילה לא, לא רגילה. אז הרבי מקשר את זה עם מה שכתוב בשמשון, ש"ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול". מכירים בוודאי את הפסוק. אז מה זה שם מדובר, לפעמו? אז רש"י כותב שם ששכינה, חז"ל מדברים שם, אה, שכינה מקשקשת לפניו כזוג. זוג זה פעמון. זאת אומרת, חז"ל מפרשים לפעמו מלשון פעמון. כן, אצל שמשון. אז הרבי מסביר שלשים לדרך פעמיו כאן זה כמו ה... זה בא מלשון פעמון. מה זה פעמון? פעמון זה דבר כזה שיש לו את ה, את הגוף. איך נקרא את הגוף? את הענבל בפנים. זאת אומרת, סתם לידע כללי. מאמר מוסגר לידע כללי. יש ב-- אצל חז"ל, אצל חז"ל, בפוסקים ובספרי קודש, בהרבה מקומות. אז יש מקומות, יש מפרשים שמסבירים שהפעמון זה החיצוני והענבל זה הפנימי, ויש כאלה שמסבירים הפוך, שהפעמון זה הפנימי והענבל זה החיצוני.

1:07:34 דובר 6 בעצם הפעמון זה שעושה את הרעש, הענבל-

1:07:36 דובר 8 אז בלשון שלנו, בעברית של ימינו זה רק חד משמעי, אבל בחז"ל זה לא כל כך דבר ברור. יש על זה הרבה דיונים. על כל פנים, מה עניינו של פעמון? שיש את הגוף שעושה את הצליל ויש לו את המקל שמכה בו בפנים או בחוץ. גם זה יש כמה דעות מה הכוונה. על כל פנים, הפעמון הוא מקבל מה, מהענבל. הפעמון עצמו לא עושה קול. מאיפה מגיע לו הקול? הוא מקבל אותו מהענבל. כן. אז ככה שמשון קיבל את הארת הש-- קיבל מהארת השכינה. ואותו דבר, מה זה ישים לדרך פעמיו? מתי האדם מקבל מי את הזוג שבתוכו, את ה-- מתי הענבל שבתוכו מתחיל לצלצל בו? כאשר הוא נותן צדקה. ישים לדרך פעמיו. אה, כמו שכתוב "והלכת בדרכיו", "אחרי ה' אלוקיכם תלכו". אז יש את האופן שאדם הולך אחרי ה', "וראית את אחורי ופני לא יראו", שזה קיום המצוות בלי אהבה ויראה. אבל כשהוא מתפלל וממלא עבודת הלב וכולי ונותן צדקה, אז על ידי זה הוא הולך. שם לדרך פעמיו, שהפנימיות מתחילה לצלצל, לפעמו, לצלצל בו. בכל מעשי המצוות ותלמוד תורה כנגד כולן, שכולן, כל המצוות והלימוד תורה שלו עולים לה' על ידי פנימיות הלב ביתר שאת ומעלה, ביתר שאת ומעלה מעלה מעלייתן לה' על ידי חיצוניות הלב. אז גם כשאדם עובד את ה' רק בחיצוניות הלב, כמו שכתוב שם בפרקים ל"ט מ' בתניא, בפרק ד' למדנו את זה ב-בהרבה הרבה פרטים, ביתר פירוט, שעל ידי עבודת ה' שאדם מקיים את המצוות עם רגש, אז המצוות שלו, הגשמיות והרוחניות והנפש האלקית והנפש הבהמית והנפש הצמחית, הכל מתעלה מעלה מעלה. הסביר פה איך זה מתעלה ובמה זה מת-- ובמה זה מתבטא. אז הגם

1:09:53 דובר 8 שגם על ידי חיצוניות הלב האדם כולו מתעלה ומזדכך, אין שום ערך והשוואה למה שקורה כשמתגלה אצלו פנימיות הלב, שזה התאחדות מוחלטת בה', למה? כי הוא חייך. יתר שאת ומעלה על עלייתן לה' על ידי חיצוניות הלב, שזה אהבה ויראה שנולדו מתבונה ודעת לבדן בלי הארת פנים מלמעלה, אלא בבחינת הסתר פנים, כי אין הפנים העליונים מאירים למטה אלא באתערותא דלתתא. מהי אותה אתערותא דלתתא? מעשה הצדקה הנקרא שלום. שלום זה מחבר-- בכלל עניין של שלום זה חיבור שני הופכים. קודם היו מנגדים, עכשיו הם מחוברים ביחד. אז שלום שייך לשני סוגים באופן כללי. יש שלום שמחבר ימין ושמאל, אש ומים, חסד וגבורה, ויש שלום שמחבר מעלה ומטה. אז מעשה הצדקה שנקרא שלום כאן הוא מחבר את מעלה ומטה, את עצם נקודת הנפש, נקודת יחידה שבנפש, פנימיות שבפנימיות שבלב, שהיא תאיר בתוך הלב הגשמי שלו פה למטה. וזהו שנאמר: "פדה בשלום נפשי". למה לא כתוב "פדה בשלום אותי"? הייתי בגלות, הייתי בשבי ואני נפדתי בשלום. אז הדיוק הוא "פדה בשלום נפשי", נפשי דייקא. כי על ידי צדקה אדם, נפדית נפש האדם, עצם הנפש נפדית על ידי צדקה. זהו גם כן הטעם שנקראת צד-- נקראת צדקה שלום, לפי שנעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים, שמתאחדים. כמאמר רז"ל, דהיינו על ידי פדיון נפשותיהם, הם חלק ה' ממש, מידי החיצוניים. ופה מגיע הפאנץ', מה שנקרא התכלית של כל האיגרת: "ובפרט צדקת ארץ ישראל". אז אנחנו זכינו שאנחנו חיים בארץ ישראל, אין לנו בעיה, לא צריכים לשלוח על ידי משולחים לתת צדקה במקומות רחוקים. כל אחד שנותן צדקה, והצדקה שמדובר פה זה במיוחד צדקה כפשוטה. זאת אומרת, היום אנחנו מכלילים בצדקה,

1:12:20 דובר 8 שנקרא צדקה, כל מיני עניינים של מבצעים ו... עניינים שהם עניינים חשובים ועניינים של קדושה, וצריך לתת צדקה גם לעניינים האלה, אבל לא לשכוח שעיקר המושג של צדקה זה להחיות את נפש העני. שזה בלשון הקודש, בעברית של ימינו, זה נקרא כולל חב"ד כפשוטו. בוא נ-נקרא לילד בשמו. אותו כולל חב"ד-

1:12:49 דובר 7 של רבי מאיר בעל הנס.

1:12:50 דובר 8 קופת רבי מאיר בעל הנס. אותה, אותה ק-- שזאת אותה קופה שהרבי הזקן הקים אותה והיא מתנהלת עד עצם היום הזה על פי אותן הוראות ואותם כללים, כללים שקבע הרבי הזקן, והנשיא של הקופה הזו זה כל רבי בדורו. הרבי שלנו הוא עדיין נשיא הקופה והקופה עדיין מתנהלת ו... יש דרישה, דרישה מהרבי שבכל בית תהיה קופת צדקה של רבי מאיר בעל הנס. זאת אומרת, קופה של כולל חב"ד.

1:13:22 דובר 7 נרות.

1:13:22 דובר 8 מה?

1:13:22 דובר 7 בית רום-

1:13:22 דובר 8 בית רום לפני הדלקת נרות. זאת אומרת, גם יכול להיות לך מאתיים קופות צדקה בבית, אבל קופה של רבי מאיר בעל הנס צריכה להיות בכל בית. אם זה לתת לפני שמכינים אוכל.

1:13:32 דובר 7 יש להם ניסיון שם מאוד יפה.

1:13:36 דובר 8 יש, יש הרבה כאלה שמקפידים. הרי יש קופה אחת של רבי מאיר שצריכה להיות קבועה בקיר, לפחות אחת. שתהיה במטבח. אז יש כאלה אנשים שמקפידים שדווקא את הקופה הזאת, היא זאת שתהיה. זאת הקופה של ההוראה של הרבי, אותה, שהיא תהיה הצדקה שלך, שהיא צדקת ה' ממש. למה דווקא צדקת ארץ ישראל נקראת צדקת ה' ממש? כמו שכתוב: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה". הרי כשאדם נותן צדקה לעניי ארץ ישראל, זאת הצדקה שהשם נותן ולא משהו בשביל. זאת, היא, היא הצדקה שהשם בעצמו נותן. "והיו עיני ולבי שם כל הימים, והיא שעמדה לנו לפדות חיי נפשנו מעצת החושבים לדחות פעמינו". הרבי הזקן משתמש עוד פעם באותו, אותו עניין: "ותעמוד לנו לעד לשום נפשנו בחיים אמיתיים". אז יש גם חיים שהם חיצוניות הלב, שזה גם חיים וזה גם קדושה. אבל חיים אמיתיים זה שמתגלה פנימיות נקודת הלב. "מחיי החיים לאור-- לאור באור החיים אשר יאיר ה' פניו איתנו סלה. אמן כן יהי רצון".

1:14:56 דובר 7 אמן.

1:14:56 דובר 8 אז מה בעצם ההבדל בין ה... מה הוסיפה לנו האיגרת הזאת שלא נתנה לנו האיגרת הקודמת? האיגרת הראשונה דיברה שאדם נותן צדקה אז הוא עושה, לבש... אה, איך הלשון שם?

1:15:16 דובר 7 שריון.

1:15:16 דובר 8 לבש צדקה כשריון.

1:15:19 דובר 7 כן.

1:15:19 דובר 8 וכובע ישועה בראשו. זה הפסוק, נכון?

1:15:22 דובר 7 כן.

1:15:22 דובר 8 שהצדקה היא כמו שריון. מה, מה העניין כמו שריון? אז הוא הסביר שמה ששריון זה כ-- זה קשקשים על חורים. אם אתה רוצה לעשות בגד, אל תעשה חורים. אתה רוצה-- תחליט. אתה רוצה רשת או אתה רוצה חורים? לא. זה דווקא צריך להיות שיהיו גם חורים וגם קשקשים שמכסים עליהם. אתה אומר למה? מה הקשר שצדקה צריכה להיות לבוש דווקא כזה ולא סתם בגד רגיל? אז הוא מסביר שמה שסתם בגד רגיל, סתם לבוש, זה כל המצוות. צדקה היא דווקא בגד שנראה כמו שריון. למה? כי כל המצוות הן עושות, מ-מ-ממשיכות, מלבישות את האדם בלבושים שעל ידי הלבושים האלה יכול להתגלות אצלו אור אין סוף. איפה הוא יתגלה? בעולם הבא. פה איך הוא יתגלה? אור בעולם מוגבל. איפה הוא יתגלה פה? מלבישות לבושים שבגן עדן בעולם הבא, לעתיד לבוא, על ידי הלבושים האלו יוכל לקבל את האור. אבל פה מה שייך? וצדקה זה משהו אחר. צדקה זה לבוש עם חורים.

1:16:29 דובר 7 ממשיך.

1:16:29 דובר 8 כשאדם עושה צדקה אז הוא עושה חורים בלבוש העליון שמצמצם, שמסתיר, ואור אין סוף ברוך הוא יורד מטה מטה ופועל אצל האדם שיהיה לו בנים, בריאות, פרנסה, אושר, כבוד, כל הדברים הטובים שאדם רק יכול לחלום עליהם. ישירות אור אין סוף. זה ש-- איך אמרו חז"ל? דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה. אף מצווה אחרת הוא לא אוכל פירותיה בעולם הזה. למה? כי ה-- כי המצוות זה לבוש, לבוש שהאור לא יכול להיכנס. בעולם הבא. צדקה הוא אוכל את פירותיה כי האור אין סוף יורד דרכם. אז למה זה מכוסה בקשקשים? כדי שהחיצוניים לא יוכלו ליהנות מזה, שזה יגיע רק לדברים הטובים ולא יגיע לאיפה שזה לא צריך להגיע. זה הסבר שם. אז שם באיגרת הקודש הקודמת נקודת העניין הייתה שצדקה נותנת לאדם גשמיות, ופה הוא מסביר שצדקה מגלה את... את נקודת פנימיות הלב. אז זה רק שתי מעלות בצדקה. יש לנו שמונה עשרה איגרות. זאת אומרת, יש לנו עוד שישה עשר עניינים שכל אחד ואחד מהמכתבים האלה הבאים הרבי הזקן מוסיף עוד נדבך ועוד נדבך ועוד נדבך. כל אחד זה פשוט עניין שלם בפני עצמו, שונה לחלוטין, שצדקה נותנת.