אגרת התשובה פרק ה'

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו לומדים היום את פרק ה' באיגרת התשובה. ל-ל-להזכיר איפה אנחנו אוחזים, אה, דיברנו ש-- את העניין של התשובה עצמו אדמו"ר הזקן מ-מ-מסביר בפרק ז'. עיקר עניין התשובה פרק ז', ואחר כך משם עוד פרטים ועניינים ועומק בעניין התשובה. וש-ש-שישה הפרקים הראשונים, א' עד ו', זה הכנה. זאת אומרת, כדי שבכלל נ-נ-נבין מה זה תשובה ונדע איך עושים תשובה ושהתשובה תקבע בליבנו, אז צריך קודם כל לעשות שישה פרקים של הכנה, והשישה פרקים האלה גם כן מחולקים לשניים. שלושה פרקים ראשונים זה רק להבין מה זה תשובה. עוד לפני שמתחילים לדבר איך לעשות תשובה, קודם כל מה זה תשובה. מה זה תשובה? אדמו"ר הזקן-

00:53 דובר 2 תשובה.

00:55 דובר 1 לא, תשוב ה' זה כבר באיך לעשות, זה כבר בסוף.

00:58 דובר 2 אה, זה כבר פרק ז'?

00:59 דובר 1 זה כבר מדובר על איך לעשות תשובה, זה בסוף. אה, אה, בפשטות. תשובה, אדמו"ר הזקן מסביר שם שלושה פרקים לא, לא פשוטים. עניינה של תשובה זה ל-ל-לשוב אל השם. זאת אומרת, מה שרוב העולם מדברים, מה זה תשובה? זה חרטה, זה מתקן את העבר, זה מכפר את העוונות. ו-ו-ו... אדמו"ר הזקן מסביר שכל המושגים האלה של כפרה ותיקון ותיקון העבר ותיקון הנפש וכולי, אה, זה לא שייך לתשובה באופן ישיר. זה נקרא שלמות התשובה. תשובה פירושה לשוב אל השם. מפה ולהבא. מהיום אני עבד של הקדוש ברוך הוא. מהיום יש לי קבלת עול. מהיום אני שומר מצוות ולא עושה עבירות. אלא מה, בשביל שהתשובה תהיה בשלימות, אז צריך גם להתחרט על העבר. ותשובה נותנת אפשרות לתקן את העבר ועד שאפשר גם להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא כקודם החטא. אבל זה, זה-- אבל זה לא עניין התשובה. עניין התשובה זה לשוב אל השם. זה מה שהוא הסביר בשלושת הפרקים הראשונים. אחר כך התחלנו להסביר שכדי לשוב אל השם... מ-מה יכול לגרום לי לרצות לשוב אל השם? אדם-- מי צריך לעשות תשובה? בפשטות, אדם שעשה עבירות. אדם שהולך בדרך הישר, בינוני, הוא משתדל, יש... הוא, הוא, הוא לא צריך לעשות תשובה. תשובה עיקרה זה על עבירות. אבל תשובה באופן-- במוש-- במובן הפ-פ-פשוט הבסיסי שלה. אז מי צריך לעשות תשובה? אדם שעושה עבירות. למה שאחד כזה ששייך בעבירות, שעושה ופועל עבירות, חס ושלום, למה שפתאום יתעורר בו רצון לח-- לשוב אל השם? עד היום עשיתי, מהיום זהו. למה שתיפול בליבו מין החלטה כזאתי? למה שמין החלטה תקיפה כזאתי? ברור שכדי שאדם יחזור בתשובה אז הוא צריך להתבונן במה שפוגם החטא. כל עוד אדם לא

03:24 דובר 1 מבין מה החטאים שלו גורמים, מה הוא עושה לעצמו, מה הוא עושה לקדוש ברוך הוא, מה הוא עושה ל-ל-לכוונת הבריאה וכולי, כל עוד אדם לא מבין את המשמעות של לחטוא, למה שירצה לעשות תשובה? הוא מבין שזה אסור, אז הוא משתדל לא לעשות. אבל כדי שתהיה בליבו החלטה תקיפה, בשביל זה צריך להבין מה החטא עושה. כדי להבין מה החטא עושה, א-א-אז אדמו"ר הזקן מחלק את זה לשלושה פרקים. את הפרק הראשון למדנו, פרק ה'. למד-- פרק, אה, ד', הפרק הראשון מהשלושה, למדנו בפעם הקודמת, ושם אדמו"ר הזקן הסביר שהשלב הראשון כדי להבין מה החטא פוגם בנפש האדם, מה החטא פוגם בכלל, אז קודם כל צריך להבין מה ההבדל בין נשמת יהודי לבין כל שאר הנבראים שבעולם. זוכרת שדיברנו על זה?

04:23 דובר 2 נראה.

04:25 דובר 1 נשמה של יהודי מגיעה מפנימיות האלוקות. "ויפח באפו-- באפיו נשמת חיים". נשמה של יהודי זה לא נברא. הקדוש ברוך הוא נפח אותה מהפנימיות שלו, כמו ש-שאדם מדבר אז יש את הדיבור, המילים, הגשמיות, האוויר והתנועה של השפתיים ויש אפילו את המילים, את מה ששומעים ויש את הכוונה. הבל הלב. מה הוא רצה להגיד פה? כן, הלב שלו. מה-מה התוכן של הדיבור? אז כל הנבראים כולם נבראו מהדיבור האלוקי, מחיצוניות הדיבור. הנשמה של יהודי נבראה מהבל הלב, מפנימיות האלוקות. אז השאלה איך זה יכול להיות? אפילו המלאכים, הרי המלאכים יש בהם גילוי אלוקות והם... אין מה להשוות בין מלאך לבין בן אדם, שגם צדיק הכי גדול שבעולם לא מגיע ל-ל-לציפורניים של אהבה ויראה של מלאך. איך אפשר להגיד על המלאכים שהם רק מחיצוניות? אומר כן, נכון, מבחינת הגילוי אז אצל המלאכים יש יותר גילוי, אבל גילוי של מה? אצל המלאכים מה שמתגלה זה החיצוניות של האלוקות, החיצוניות של הדיבור האלוקי. המלאכים נבראים יש מאין, עד שהם לא נבראו הם לא היו. אין זה אפס. נשמה של יהודי זה המשך של הקדוש ברוך הוא. זה הוא התפשטות שלו בעצמו. וזאת הסיבה, הוא הסביר באריכות, שיש לנו בנשמה עשר כוחות: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, אה, נצח, הוד, יסוד ומלכות. בגלל שזה עשר הכוחות האלוקיים. מה זה אלוקות? אלוקות זה עולם האצילות. מה זה עולם האצילות? עשר ספירות. העשר ספירות האלה הם, הם בעצמם יורדות להיות נשמה של יהודי וזה לא מישהו אחר, זה הוא בעצמו. אז זה מה שהסביר בפרק הקודם עם הרבה, הרבה פרטים שיש הבדל מהותי בין נשמת היהודי לכל שאר הנבראים ואפילו למלאכים, שכולם, כולם בלי יוצא מהכלל

06:51 דובר 1 נבראו מחיצוניות הדיבור והם נבראים, הם יש מאין ונשמה של נשמת עם ישראל היא נצחית והיא עצם האלוקות. זה מה שהוא הסביר בפרק הקודם. עכשיו זה לא מספיק, כי בסופו של דבר-- למה זה לא מספיק? כי זה שהנשמה היא אלוקות. מה זה עוזר לי? הנשמה היא אלוקות. אני חי בעולם גשמי, אני חי בגוף גשמי, אני מתמודד עם עניינים גשמיים. אז הנשמה היא אלוקות. נו אז מה? כן. בפרק הזה הוא ממשיך להסביר. אנחנו מיד נראה את זה בפרטים ש... האמת היא שהנשמה האלוקית היא זו שמחיה את הגוף של היהודי.

07:48 דובר 2 כי הוא רק פה

07:50 דובר 1 מה?

07:51 דובר 2 אדמו"ר הזקן חידש את זה. אף אחד לא דיבר על זה לפני אדמו"ר הזקן.

07:54 דובר 1 אני לא יודע. אני לא יודע אם זה חידוש של אדמו"ר הזקן, אבל אדמו"ר הזקן מסביר ומראה את זה מתוך הפסוקים. בואו נראה את זה בפנים. והנה, המשכת וירידת הנפש האלוקית לעולם הזה, כי למעלה היא נשמה. הבנתי. למעלה היא אחד עם אלוקות. היא ארבע אותיות שם השם. היא עשר ספירות. הבנתי. אבל ירידתה והמשכתה לעולם הזה, ולא סתם לעולם הזה באופן כללי, להתלבש בגוף האדם, לחיות גוף גשמי, היא נמשכה מבחינת פנימיות ומקור הדיבור, הוא הבל העליון המרומז באות ה' תתאה כנ"ל. יכול אדם לשאול: מה אתה מספר לי שכל הנבראים נבראו בדיבור, והנשמה "ויפח באפיו נשמת חיים"? לא? כתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". גם האדם נברא בדיבור. זה פסוק מפורש. כן, אומר אדמו"ר הזקן--

09:00 דובר 4 זה לא הבריאה עצמה של

09:01 דובר 1 מה?

09:02 דובר 4 אבל זה לא הבריאה של האדם עצמו.

09:03 דובר 1 אלא מה?

09:04 דובר 4 זה לא הבריאה.

09:06 דובר 1 נעשה אדם זה לא הבריאה?

09:07 דובר 4 זה לא הבריאה של יצירת הגוף, כאילו.

09:14 דובר 1 גוף. עוד יותר. את אומרת שזה לא הבריאה, רק העשייה זה הבריאה של האדם. אז בכלל מה אתה אומר לי שזה קשור לנשמה? אז אני לא... זו שאלה טובה, אני לא יודע לענות כרגע, אבל בכל מקום מתייחסים למאמר "נעשה אדם" כדיבור שבורא את האדם.

09:37 דובר 4 אחד מעשרה מאמרות?

09:40 דובר 1 לא, לא, כתוב "ויאמר אלוקים נעשה אדם". הוא אחד מעשרה מאמרות. ובחסידות, בכל מקום שכתוב על בריאת האדם, כתוב שהאדם חי מהמאמר "נעשה אדם". אני לא יודע כרגע, לא חשבתי על זה אף פעם. צריך להתבונן בזה. על כל פנים, מהתורה משמע שבריאת האדם נעשתה על ידי דיבור ומעשה, ולא על ידי "ויפח" רק הנשמה "ויפח". אבל אדם נעשה על ידי-- אז מה אתה, מה אתה רוצה לומר? לכאורה כל הנבראים האחרים גם כן, כמו שהשאר נבראו בדיבור, אז גם הוא נברא בדיבור. אז הוא יש לו גם את ה"ויפח". מה ההבדל אבל? מה ההבדל המהותי? זה אומר גם בבריאת הנשמה כמו שהיא למטה יש הבדל, שהנשמה נמשכה לעולם הזה להתלבש בגוף האדם. היא נמשכה מפנימיות הדיבור, לא מהחיצוניות של הדיבור. כל שאר הנבראים, ראינו בפרק הקודם, נבראו מחיצוניות הדיבור, והנשמה, לא כתוב שהיא נבראה מפנימיות הדיבור, אלא שהיא נמשכה מפנימיות הדיבור. למה? מה ההבדל? יש הבדל גדול. הרי רק הרגע אמרנו, הרי רק הרגע אמרנו. הזכרנו בפרק הקודם שהנשמה יש בה עשר ספירות. נכון? עשר ספירות, עשר כוחות שהשתלשלו מעשר ספירות. והעשר ספירות, העשר כוחות שיש בנשמה, הם מתחלקות באופן כללי לארבע אותיות. זה אתן זוכרות שדיברנו? זוכרת? כן.

11:28 דובר 4 נראה לי.

11:30 דובר 1 אמרנו שהארבע אותיות, י', ה', ו', ה', ארבע אותיות של שם השם, הם השורש של עשר הספירות. היו"ד הוא עניין החוכמה. הה"א הראשונה זה בינה. הו"ו זה שש מידות, והה"א האחרונה זה מלכות. אז יוצא שכל עשר הספירות הם נובעים משם הוי"ה, שם י-ה-ו-ה. וממילא כמו שבנשמה למעלה, בשורש שלה, יש עשר ספירות, אז גם בנשמה למטה, כמו שהיא בתוך הגוף שלנו, משתקפות בה עשר הספירות וארבע אותיות של י-ה-ו-ה. אז למה אתה אומר פה שהנשמה נמשכה לגוף מה"א? למה בנשמה יש רק את הה"א? בנשמה יש את כל העשר ספירות ואת כל הארבע אותיות. לא רק את הה"א.

12:35 דובר 5 אז זה הרי ה...

12:37 דובר 1 אז זה דיוק הלשון פה. שהנשמה נמשכה.

12:41 דובר 5 די! וואלה.

12:44 דובר 1 היא נמשכה לגוף. היא נמשכה למטה, לעולם הזה, על ידי הה"א, על ידי הדיבור. אבל המקור שלה והשורש שלה זה לא הדיבור. עשר הספירות. הו, יופי. זאת אומרת בדיוק כמו במשל, כמו שבמשל כשאדם מדבר יש את הדיבור, ובדיבור שהוא מדבר יש בפנים, נמשך את התוכן, הכוונה מה שהוא רוצה להגיד. הוא יכול להגיד את אותו תוכן שהוא רוצה ובמילים כאלה, במילים אחרות, גם בשפה אחרת, נכון? או ברמה אחרת, להסביר את זה לילד קטן, להסביר את זה לאדם מבוגר, להסביר את זה בציבור, להסביר את זה בסגנונות שונים, את אותו התוכן. כן? אז יש את הדיבור עצמו ויש את התוכן שבפנים. אז נכון שהנשמה נמשכה לגוף על ידי הה"א. מה זה הה"א התחתונה?

13:39 דובר 5 מלכות.

13:39 דובר 1 זה אמרנו, זה המלכות. והמלכות זה הדיבור. מלכות פה, תורה שבעל פה קרינן לה. הדיבור, דבר השם, זה הה"א האחרונה. אז נכון שהיא-- הנשמה נמשכה מהדיבור, אבל הדיבור הוא לא השורש שלה. הדיבור רק מעביר את התוכן. מה זה התוכן? זה עשר הספירות. מהותה של הנשמה זה עשר הספירות. זה לא הדיבור. מה שאין כן כל שאר הנבראים. מה יש להם? הדיבור עצמו הוא המקור שלהם. הוא לא רק ממשיך אותם למטה, הוא המקור, הוא השורש.

14:16 דובר 5 ש-איך זה כאילו מגיע פה המשל, שהתוכן הזה זה תוכן שהוא יכול להתבטא בכמה דיבורים שונים, בכמה אופנים שונים. אז איך זה כאילו משמש במשל? פשוט כאילו משל ספציפי על הנשמה. יש איזשהו משל שכאילו... להבין איך ששאר הנבראים נמשכו אליו מהדיבור הזה.

14:40 דובר 1 אפשר למצוא לזה כי זה משל שמובא בחסידות. מסתבר שכן אפשר למצוא, אבל אני לא רוצה, אני לא רוצה סתם להמציא. מה שמובא בהקשר הזה זה בכיוון ההפוך. לא להראות איך הנשמה יכולה להתבטא בכל מיני אופנים, אלא בדיוק הפוך. להראות שאת התוכן אפשר ל-- שהדיבור... לתוכן אין קשר ישיר לאותיות. החיצוניות של הדיבור והפנימיות של הדיבור הם שני דברים שלא קשורים אחד לשני. אז נכון שהנשמה נמשכה על ידי הדיבור, אבל מה נמשך שם? נמשך שם עצם האלוקות. וממילא זה ההבדל המהותי בין הנשמה לכל שאר הנבראים, שהנשמה גם כמו שהיא ירדה למטה היא חלק אלוק ממעל ממש. ושאר הנבראים גם כשהם למעלה, למעלה הנבראים הכי עליונים, הם רק חיצוניות, הם רק הדיבור. הם נבראים יש מאין, הם לא, הם לא חלק אלוק. וזה לומדים מהפסוק כמו שכתוב בשורה ארבע: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אז הנה הפסוק בעצמו אומר "ויפח באפיו נשמת חיים". ויפח אמרנו מה זה? זה מורה על הפנימיות. "ויהי האדם לנפש חיה". מהי הנפש שמחיה את הגוף? אותה נפש שעליה נאמר "ויפח", לא מישהו אחר. ומאן דנפח מתוכיה נפח. זה מאוד מעניין. מי שזוכרת בפרק הראשון — למה הוא מביא את זה כמו פסוק? מה? הוא סוג של מביא את המשך הפסוק. לא הבנתי. "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" זה הפסוק. והוא מסביר מאן דנפח מתוכיה נפח. זה לשון הזהר. אבל מעניין שבפרק הקודם הוא התחיל איתו. רוצים להבין מה זה נשמה של יהודי? "ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכיה נפח". מה עם סוף הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה"? הוא לא הזכיר בפרק הקודם. כי שם לא דובר

16:58 דובר 1 על איך שהנשמה בגוף. שם רצינו קודם כל להבין מה זה נשמה. אחרי שהבנו מה זה הנשמה, מה זה "ויפח", מה זה עשר ספירות, מה זה ארבע אותיות. זה... אוקיי. עכשיו עוד שלב אחד מהחצי השני של הפסוק שמביאים אותו עכשיו לומדים שאותה נשמה שעליה דיברנו היא זו שמחיה ופועלת בגוף הגשמי, בשונה מכל שאר הנבראים. וזהו שנאמר בפסוק אחר "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". אז גם בפסוק הזה יש שני חלקים: חלק ה' עמו. מי זה עמו? עם ישראל. יש להם חלק מהשם. ואותו חלק של השם הוא החבל שיורד ומחזיק, מחיה, מקיים את, את נחלתו, את הגוף שלמטה. למה צריך על זה שני משלים? אז המשל הראשון של "ויפח--" התורה מביאה על זה שני משלים. פעם אחת התורה קוראת לנשמה "ויפח באפיו" ופעם התורה קוראת לנשמה חבל נחלתו. כי יש בנשמה שני עניינים. מהעניין של "ויפח" לומדים שהנשמה היא פנימיות האלוקות. מה לומדים מהעניין שהנשמה נמשלה לחבל? פירוש כמו חבל על דרך משל שראשו אחד קשור למעלה וקצהו למטה. מה המשמעות? כי הנה פשט הכתוב מה שכתוב "ויפח" הוא להורות לנו כמו שעל דרך משל, כשהאדם נופח לאיזה מקום, אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום. אז זה כבר לימוד חדש מהמילה "ויפח". אנחנו רוצים להבין מה פירוש המילה חבל נחלתו. כדי להבין מה זה חבל נחלתו, מסביר קודם כל אדמו"ר הזקן מה זה "ויפח". אז קודם הבנו מה זה "ויפח", שזה הנשמה באה מהפנימיות. נכון? יש מהמילה "ויפח" לימוד נוסף. מה ההבדל בין נפיחה לדיבור? כשאדם מדבר גם אם שמים קיר, מי שמאחורי הקיר שומע. אבל

19:34 דובר 1 כשהאדם נופח, עושה פו, אז גם ישימו פה דף נייר זה לא יגיע לצד שני. נכון? למרות שזה מהפנימיות וזה מהחיצוניות. הדיבור זה רק החיצוניות אמרנו. דיברנו באריכות, נכון? אבל זה כן יכול לעבור את הקיר לצד שני. אבל הנשמה היא באה מהפנימיות והפנימיות היא כמו נפיחה, והנפיחה אם יש דבר הכי דק מפסיק, בגלל שזה בא מהפנימיות זה לא יכול לעבור לצד השני. אז יוצא שאם אדם עושה-- יש משהו מפסיק, מפריע להבל האלוקי, לפנימיות האלוקות להגיע לגוף האדם, אז הוא לא מגיע. מה יכול-

20:30 דובר 6 רגע, אבל מה שיחלק את הנשמה, היא זאת שמחיה אותו.

20:34 דובר 1 ואז הוא ימות. כי אין מה שמחיה אותו. נכון?

20:42 דובר 6 הנשמה לא הייתה לפני?

20:44 דובר 1 מה?

20:45 דובר 6 הנשמה היא זו ש... גוף שעוזרת לו לעשות את המחסום. זה דף הנייר הזה, כאילו-

20:51 דובר 1 הרבי אמר פה דבר מאוד מאוד מאוד מרשים. הנשמה האלוקית היא זו שמחיה את הגוף הגשמי, ובגלל שהיא באה מהפנימיות ופנימיות זה כמו נפיחה. אם יש עבירה אז זה כמו דף נייר שמפסיק והנשמה לא יכולה להחיות את הגוף. ולכן כשאדם עושה עבירה הוא מת. זה מה שכתוב פה. את פה בסדר? רק, רק עם מה כתוב. זה הכל.

21:22 דובר 6 לא, זה רגע להבין. כאילו אם היא מחיה זה כאילו איך, איפה בדיוק הדף נייר הגיע כאילו באמצע, כאילו היא כבר נמצאת בתוך הגוף.

21:30 דובר 1 או! זאת השאלה. מה זה אותו דף נייר שמפסיק? בואי נראה. ככה ממש. אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון שזה הנשמה שלו, אז הרבי לא ממשיך את הפסוק. אבל זה מה שכתוב. אבל שאלה באמת? הרי אנחנו יודעים שאין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך. מה זה נשמה? אמרנו הבל העליון. פנימיות הכוונה, פנימיות הרצון האלוקי. העשר ספירות עליונות. הקדוש ברוך הוא רוצה לרדת פה למטה ל... מישהו יכול להפריע לו? מה פירוש? והרבי מוכיח מכמה-- מארבעה פסוקים. ארבעה מקורות. כן, "כי הלא את השמיים ואת הארץ אני מלא" פסוק. אז הקדוש ברוך הוא נמצא בשמיים ובארץ. מה יכול להפריע לו? אני-- אדם יעשה משהו שהוא לא יהיה בשמיים או בארץ? פסוק נוסף, "ומלוא כל הארץ כבודו". הממ? וזה לא מספיק? הרבי מביא הוכחה נוספת. אה, "לית אתר פנוי מיניה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". זו הוכחה שמשולבת מ-

23:09 דובר 6 מאז-

23:10 דובר 1 מאמר זוהר ופסוק. והוכחה רביעית, אה, "איהו ממלא כל עלמין וכו'". אז אדמו"ר הזקן מביא פה ארבע הוכחות שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ואי אפשר לחצוץ בעדו. למה צריך פה ארבע הוכחות?

23:30 דובר 6 כי יש ארבע אותיות.

23:32 דובר 1 כי בנשמה שלנו יש ארבע אותיות. אז...

23:37 דובר 6 לא בנשמה עצמה, בגלל שהנשמה מורכבת י-ש-מ-ה או בגלל י-ה-ו-ה?

23:44 דובר 1 י-ה-ו-ה. מהות הנשמה היא י-ה-ו-ה, רק שזה ירד כמו הבל עד למטה. אבל זה ההבל העליון, זה אותו י-ה-ו-ה, אותן עשר ספירות שיורדות ומשתלשלות ומתבטאות כמו שהיה בפרק הקודם באריכות בנפש האדם, וזה מה שמחיה אותו. אז אם זה הוא הקדוש ברוך הוא עצמו, אלוקות ממש, מה פירוש שיהיה ש... הנה על כל אחד, על כל אות בנפרד יש לנו הוכחה שיש בליקוטי לוי יצחק על הזוהר. הוא מסביר איך, איך כל פסוק הולך על כל אות וכל הנשמה מגיעה. לא משנה איזה עבירות שאדם עושה, הוא נמצא גם כשאדם עושה עבירות, שום דבר לא יכול לחצוץ ולהפסיק. אז מה הבעיה שאנחנו עושים עבירות בעצם? אם אדם, גם כשהוא עושה עבירות, הקב"ה בכל זאת נמצא בתוך נשמתו והיא נמצאת והיא מאירה, ואז הכל בסדר. אז הוא אומר ככה: אלא מה הבעיה? כמו שכתוב בישעיה: "כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". זה לא מלמעלה למטה. הקב"ה, שום דבר לא חוצץ, אבל ממך למטה ועוד איך זה יכול לחצוץ. מה ההבדל בין מלמעלה למטה לבין מלמטה למעלה? דיברנו על זה, על דברים דומים כבר כמה פעמים, אבל פה נקודת ההסבר היא בגלל שאדמו"ר הזקן משתמש במילה חוצץ. בדרך כלל כשרוצים להגיד שמשהו לא מגיע, אומרים: תשים קיר מפריד, מנתק. מה זה המילה הזאת חוצץ? המילה חוצץ רומזת לדיני חציצה שבשולחן ערוך, שבטבילה, שבדיני טבילה, כשאדם טובל במקווה, כדי שהטבילה תעלה לו כשהוא יוצא טהור מהמקווה. אז יש שני דינים. דין אחד. מה?

25:46 דובר 7 כל הגוף במים.

25:47 דובר 1 כל הגוף במים. ששערה אחת לא תצא החוצה. זה דין אחד, אבל זה עוד לא מספיק. אם כל הגוף בתוך המים אבל יש על הגוף משהו חוצץ, לכלוך קטן, אבל זה חוצץ.

26:00 דובר 7 כן.

26:00 דובר 1 אז הטבילה, אז הוא לא טבל, כאילו לא תופס. אה, אבל אם הלכלוך הזה זה דבר שהוא לא חשוב, אז זה כן תופס. נכון?

26:14 דובר 7 זה משהו לא.

26:16 דובר 1 אם זה אדם שהוא רגיל, הוא צבעי, הוא צבעי ויש לו כתם של צבע, כתם של צבע רואים.

26:22 דובר 7 לא תופס.

26:24 דובר 1 אם הוא צבעי וזה לא מפריע לו, אז זה כן תופס. הטבילה תופסת.

26:30 דובר 7 זה תופס כמו נטילת ידיים.

26:32 דובר 1 אה?

26:32 דובר 7 נטילת ידיים.

26:33 דובר 1 כמו נטילת ידיים, זה אותם דינים של חציצה. כן. אז שני דינים: דין אחד, שכל הגוף צריך להיות בתוך המים. דין שני, אפילו אם מתקיים התנאי הראשון אבל יש חציצה, אז זה לא תופס, בתנאי שזאת חציצה, היא דבר חשוב.

26:53 דובר 7 זה לא לא חשוב.

26:54 דובר 1 זה שהקב"ה נמצא בכל מקום גם למטה, הוא נמצא, הוא נמצא, אבל מצד האדם למטה תלוי במציאות של החציצה. אם החציצה היא דבר חשוב, אז לא עלה לו. אז זה חוצץ. אז ההבל לא מגיע. יש משהו שמפריע. למה העוונות נחשבים לדבר חשוב? לדבר שחוצץ?

27:27 דובר 7 לנתק חבל.

27:28 דובר 1 כי כך בחר הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בחר בבחירתו החופשית לאהוב את המצוות ולשנוא את העבירות. ככה הוא בחר. אנחנו לא יודעים למה.

27:42 דובר 7 זו התשובה היחידה שאתה.

27:43 דובר 1 וברגע שהקב"ה בחר שהעבירות הן דבר שהוא שונא אותן, שהן מפריעות לו, אז מאותו רגע הקב"ה נתן לזה חשיבות. ולכן אם אדם עושה עבירות, היות והקב"ה נתן לזה חשיבות, כי בזה הוא בחר שזה יהיה, שזה יהיה חציצה, מאותו רגע זה נהיה חציצה, וכשאדם עושה עבירות אז יש חוצץ. אז למרות שהקב"ה מצידו נמצא, אבל האדם לא יכול לקבל את החיות.

28:15 דובר 8 ולכן

28:17 דובר 1 מלמעלה, עוונותיכם מבדילים בין אלוקיכם לביניכם? אין שום דבר. הקדוש ברוך הוא, איך אומרים, בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת, אבל מצד האדם למטה, עוונותיכם כן מבדילים ביניכם, בין הלמטה, לבין אלוקיכם. והטעם, לפי שהם, עבירות, הם נגד רצון העליון, והרצון העליון אמר שעבירות זה דבר שחוצץ, שזה מפריע לו. הוא שונא אותם. ברוך הוא המחיה את הכל, כמו שכתוב: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ". בזה הוא חפץ, שיהא, שהוא רוצה, ובזה הוא חפץ שהוא לא רוצה. וזה גם כן מעורר שאלה, כי דיברנו קודם: מה זה חוצץ? חוצץ, אמרנו, זה משהו שמפריע בין המקור לבין הגוף. נכון? בין הה"א, שהיא שורש, משם נמשכת הנשמה, לבין הגוף. עכשיו, אז העוון מפריד. לכאורה הוא שואל: למה העוון מפריע להמשכה מה"א תתאה לתוך הגוף? לכאורה העבירות מפריעות, למה אמרנו? מפריעות לרצון העליון. נכון? איפה נמצא הרצון העליון? הרצון זה למעלה מהאצילות. אז מה אכפת לרצון ל-- העבירות מנגדות לרצון. הן לא מנגדות לכאורה להמשכה של הנשמה לתוך הגוף. הן לא, הן לא נכנסות באמצע.

29:51 דובר 8 אבל אם לא יהיה רצון לא תהיה המשכה.

29:53 דובר 1 אה?

29:53 דובר 8 אבל אם לא יהיה רצון לא תהיה המשכה.

29:56 דובר 1 אז זה מה שבהלן אמרנו בסוגריים. מילים של הרבי, זה נכון. כמו שנתבאר לעיל בפרק הקודם, פרק ד', שהוא, הרצון העליון, הוא מקור השפעת שם הוי"ה ונרמז בקוצו של יו"ד. אמרנו שהעשר ספירות הם י' ה' ו' ה', שהראשון זה מתחיל מ-י', מהחכמה, אבל י' עצמו... אף אחד פה לא כתב, אני מניח, מזוזה בחיים שלו.

30:25 דובר 8 לא.

30:25 דובר 1 אבל אה, כש-

30:26 דובר 8 לא ידעתי, גם לא הבנתי.

30:27 דובר 1 אה כן. אבל כשכותבים מזוזה אז בדרך כלל אין הלכה איך לכתוב את האותיות. ככה, נגיד את א'. תגיע לזה. תכתוב מלמעלה למטה, מלמטה למעלה. תתחיל מה-י' למעלה, מהחלק העליון לחלק התחתון. תכתוב את זה עם, עם קולמוס, עם קנה, עם נוצה, עם אצבע. תגיע לזה. זה א'. כן? אין סדר, אין חשיבות. אבל כשכותבים את שם השם, אז כתוב בהלכה שפה כן יש סדר חשיבות לסדר איך לכתוב את האות. אתה חייב להתחיל מהאות י'. אתה לא יכול לכתוב... כל מילה אחרת בתורה אפשר לכתוב אותה מהסוף להתחלה. יש לי חבר שהוא, אה, אה, הוא ימני. הוא לא גר בעפולה. עד מאה ועשרים הוא גר בחברון, בקריית ארבע, עבר לפני כמה שנים. אה, הוא ימני והוא סופר סת"ם. התחיל לכתוב ספר אריז"ל והוא ראה שיש לו הרבה דיבוקים, כי הוא כותב, כשהוא כותב אז האותיות נדבקות לו.

31:35 דובר 8 חצי דף.

31:35 דובר 1 אה?

31:36 דובר 8 חצי דף.

31:37 דובר 1 כן, כי כשהוא כותב הוא, הוא לא רואה את האות שהוא כתב קודם. כן? אז זה נדבק לו. אז מה הוא עשה? הוא התחיל לכתוב את הספר תורה מהסוף להתחלה.

31:48 דובר 8 אמאל'ה.

31:48 דובר 1 כתב את כל הספר מהסוף להתחלה. אז הלך, יצא לו ספר מהודר, אז הוא כתב ככה שניים שלושה ספרים. אחר כך הוא בא לכתוב מזוזות אחרי כמה שנים. אז המזוזות הראשונות שהוא כתב יצאו לו מצ'וקמקות. כי מזוזה אתה חייב לכתוב לפי הסדר הנכון, אסור לכתוב מהסוף להתחלה. הוא היה כל כך לא רגיל שכל האותיות יצאו לו עקומות. זה חבר טוב שלי. אז בספר תורה הכל מותר לכתוב, אבל שם השם י-ה-ו-ה חייבים לכתוב לפי הסדר. י', אחר כך ה' לפי-- יותר מזה, גם באותיות עצמן את היוד אל תכת-- לא איך שבא לך. קודם כל את הקוץ, אחר כך נקודה, אחר כך תמשוך, אחר כך יש סדר. למה? כי י-ה-ו-ה זה שורש ההמשכה של כל העולמות, של הנשמה שלנו ושל כל העולמות בכלל. אז זה מתחיל מהקוץ. מהקוץ, הנקודה, הכתר העליון. משם זה יורד ליוד לחכמה, ומהחכמה זה נמשך לה"א, ובצורת כתיבה עושים את זה: כשכותבים את הה"א עושים בהתחלה צורה של יוד, יוד קטנה. אחר כך לוקחים את הדיו ומורחים אותו לפה ולפה ולפה. לוקחים את היוד ופושטים אותו, ואחר כך את הווא"ו. זה ממש בגשמיות.

33:04 דובר 9 מותר להגיד שכשכותבים את המזוזה להשאיר את שם הוי' אחר כך?

33:07 דובר 1 לא, אסור. אסור. יש על זה סיפור מפורסם. לא לעכשיו.

33:12 דובר 9 בתפילין לא?

33:12 דובר 1 גם בתפילין, נכון. דין מיוחד בתפילין ומזוזות, כן. כתוב "וכתבתם" וכתוב "והיו בהווייתם". שצריך לכתוב. צריך לכתוב אותם לפי הסדר. בסדר. על כל פנים, אז בשם השם י-ה-ו-ה זה לא רק הארבע אותיות, יש גם את הקוץ, והקוץ העליון שעל היוד שממנו מתחיל שם הוי' רומז לכתר העליון. אז נכון שעבירות מנגדות רק לקוץ, לא לכל סדר ההמשכה. כן, אבל אם הן חוצצות בין הכתר, בין ההתחלה, אז כבר, אז כבר אין שום דבר אחר כך בהמשך. אז זה היה ההערה הקצרה שם בסוגריים. אחרי שהסברנו באריכות מהו עניין הנשמה, מהי מהותה ושהיא מחיה גם את הגוף הגשמי, ושאדם שעושה עבירה נשמתו מפסיקה להאיר בגופו, מסביר אדמו"ר הזקן את המשמעות של חטא, שלזה רצינו להגיע: "וזהו עניין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי' ברוך הוא, שנמשכה מה"א תתאה כנ"ל". וכמו שכתוב בפרשת אמור: "ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני ה'". שהכרת שייך רק על מה שבא מהפנימיות, על המשכה פנימית. וזאת הסיבה שגוי שעושה עבירה אפילו מאוד, מאוד חמורה, הוא לא חייב כרת, כי החיים שלו באים מהחיצוניות, והחיצוניות זה דיבור, ודיבור גם כשעושים עבירות זה לא מפריע לדיבור לעבור את הקיר.

35:10 דובר 9 אז למה גוי שעושה עבירה חייב מיתה? כן.

35:12 דובר 1 מה?

35:12 דובר 9 למה גוי שעושה עבירה כן, או שזה לא כרת?

35:14 דובר 1 חייב מיתה זה לא עונש מידי שמיים. וגם עונשים שיש לגויים, גם עונשים בידי שמיים. אבל זה לא העניין הזה של עונש כרת. ה-ה-העבירות שהוא עושה לא מפ-- הוא מאבד את זכות קיומו, אבל הן לא מפריעות לאור האלוקי להמשיך לחיות אותו כי הוא חי מהחיצוניות. הדבר, המציאות היחידה, היחידה בכל העולמות שהחיים שלה בפועל, בגשמיות וברוחניות, נובעים ישירות מהאור האלוקי, מעצם האלוקות, זה רק יהודי. אין עוד בעל חיים כזה בעולם, ולכן רק יהודי שעושה עבירה נכרת שורש קיומו. "ובשאר עבירות שאין בהן כרת". לא כל עבירה זה כרת. יש עבירות אה פחות חמורות. "על כל פנים הן פוגמות הנפש, כנודע". כאן-- "ופגם הוא מלשון פגימת הסכין". זה הרבי פה מדגיש, מחדד, שאדמו"ר הזקן רוצה לשלול שיש גם פגם כמו שכות-- אומרים "נותן טעם לפגם". כן, היה פה משהו, אה, טעים. זה מאכל ככה כמו שצריך, וזרקו לתוכו משהו שזה נותן טעם לפגם. אז הדבר הזה שזרקו הוא לא חיסל שום דבר מהמאכל, הוא הוסיף לו. הוא הוסיף לו טעם, אבל הוא הוסיף לו טעם שיהיה פגום. כן? אז פה לא. פה העניין של פגם שמדובר לגבי מה שעבירה עושה לנשמה זה לא שמוס-- עבירה מוסיפה, מדביקה איזשהו לכלוך על הנשמה. לא זה הבעיה. אם היא רק הייתה מדביקה על הנשמה איזשהו לכלוך, מנקה אותו וזה ירד. אבל הנש-- ה-עבירה חותכת, היא מחסרת מהאור, מהחיות שמחיה את הנשמה. "מלשון פגימת הסכין, והוא על דרך משל כחבל עב השזור מתרי"ג חבלים דקים. אז כך חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצוות, וכשעובר חס ושלום על אחת מהן", אחת מהמצוות, "הנה נפסק חבל הדק וכו'".

37:42 דובר 10 רגע.

37:42 דובר 1 מה זה?

37:43 דובר 10 הדוגמה הזאת, לא?

37:44 דובר 1 מה?

37:44 דובר 10 הוא כבר נתן את הדוגמה של החבלים בתניא, לא? שבעצם ב-

37:49 דובר 1 יעקב חבל נחלתו, בדף הקודם.

37:52 דובר 10 לא, אני מדברת על ה... משל של החבל שבעצם כל מצווה היא כמו חבל, ובעצם מ-- אז, זה דזרא, דזרא ממש עשה רע. רודן. תמרים משהו כזה. לא?

38:03 דובר 1 אני לא זוכר, אבל יכול להיות כי זה אותו עניין.

38:06 דובר 10 כי הוא ש-- היה לו את המשל הזה בעל פה, לא?

38:08 דובר 1 יכול להיות בפרקים י"ח, י"ט, שם המקום שמדבר על, על-- כ"ד, כ-

38:14 דובר 10 אז זה שבעצם-

38:15 דובר 1 גימל דלת.

38:16 דובר 10 ובעצם הוא קוצר.

38:18 דובר 1 פה הוא מסביר. שם הוא אמר, פה הוא מסביר. מה זה וכולי? "נפסק חבל הדק וכו'". מה זה וכולי?

38:28 דובר 10 המשך החיים. לא רוצה להמשיך.

38:34 דובר 1 כמו שבגוף, גוף גשמי שלנו, יש איברים שסתם, סתם איברים. חס ושלום. כן? יש איברים שהנשמה תלויה בהם, שאם לאדם חס ושלום נפגע לו האצבע, נחסר אפילו אחת מה... הוא נשאר חי, אבל בלי ראש או בלי לב או בלי כבד וכן הלאה, איברים פנימיים אי אפשר לחיות בלעדיהם. יש איברים שרגע אחד אי אפשר לחיות בלעדיהם. יש איברים שכמה דקות אי אפשר לחיות. כן? אז כמו שבגשמיות יש באדם איברים שהנשמה תלויה בהם, איברים יותר חשובים ופחות חשובים, אז גם בחבל ההמשכה של הנשמה. אז יש מצוות שהן פחות קריטיות ויש מצוות שלמרות שזה רק מצווה אחת, זה כבר החבל נכרת. זה לא יכול, הקשר להמשיך להתקיים.

39:28 דובר 10 זה בעצם מצוות שחייבים עליהן כרת.

39:30 דובר 1 מה?

39:30 דובר 10 זה בעצם מצוות שחייבים עליהן כרת.

39:32 דובר 1 זה המצוות שחייבים בכרת או מיתה בידי שמיים, שזה שני סוגים, אבל כן, בעיקרון.

39:38 דובר 10 תראה את זה גם בתלמידי חכמים.

39:38 דובר 1 מממ?

39:40 דובר 10 זה גם תלמיד חכם.

39:42 דובר 1 זה בשורה הבאה? "אך גם באדם שהוא חייב כרת ומיתה נשאר בו עדיין הרשימו מנפשו האלוקית, ועל ידי זה יכול לחיות עד נ' או ס' שנה ולא יותר". אדם שחייב עבירה ש-- עבר עבירה שחייבים עליה כרת יכול להמשיך לחיות עד גיל חמישים, כתוב בגמרא, ואדם שחייב עבירה שהע-העונש עליה הוא מיתה בידי שמיים, יכול להמשיך עד גיל שישים לחיות, נדמה לי, או שהפכתי, לא זוכר. כן? אז על כל פנים-

40:29 דובר 10 הוא כותב פה כרת ומיתה, כנראה כמו שיש

40:32 דובר 1 כן.

40:32 דובר 10 במתמטיקה בעתמ"א.

40:35 דובר 1 אז כרת, מיתה בידי שמיים, זה שני סוגים של עבירות שעל שניהם חייבים מיתה, כי שניהם פוגעים באיברים, בגידים המרכזיים של חבל ההמשכה. עכשיו שאלה. אם אמרנו שכל ה... חיות הגשמית של יהודי נובעת מחבל הנשמה שלו, אז מה? סליחה, אני ראיתי בן אדם שהוא עשה עבירה שחייבים עליה כרת והוא ממשיך-

41:09 דובר 10 שמונים

41:09 דובר 1 לא בן שמונים, אבל עד גיל חמישים או לשישים-- איך זה אומר? אז אומר, זה מה שאומר אדמו"ר הזקן: מהרגע שהייתה פה נשמה אלוקית, עכשיו היא כבר לא קיימת. אבל מהאינרציה, מהכוח שהכניסה בגוף, הוא יכול להמשיך לחיות עד גיל חמישים ולא יותר.

41:34 דובר 10 הרגע

41:35 דובר 1 רגע, זה בפרק הבא. שנייה. הרגע יבוא בפרק הבא, תכף נגיע אליו. שנייה. עד כאן ברור? אומר האדמו"ר

41:44 דובר 10 כן

41:44 דובר 1 מה-מה שכתוב פה?

41:46 דובר 10 אוקיי

41:46 דובר 1 מה שכתוב פה זה שהיהודי, בגלל שהחיים הגשמיים שלו הם מנשמתו והעבירות מנוגדות לרצון העליון, ונשמתו באה מהפנימיות, לכן אם הוא עושה עבירה הוא לא יכול לחיות. איי, ראיתי אחד שעושה עבירה. טוב, זו עבירה קטנה, אז לכן זה לא פסק את החבל, הוא לא י-- ראיתי אחד שעשה עבירה גדולה. כן, גם הוא יכול עד חמישים או שישים שנה, מהאינרציה הוא יכול להמשיך לחיות. עד כאן. שנייה, שנייה

42:17 דובר 10 זה כמו שזה, אה, התראה בבית דין או שזה לא-

42:20 דובר 1 מה?

42:21 דובר 10 זה כולל התראה בבית דין או שזה לא קשור לזה? לא

42:24 דובר 1 בואי לא... עד כאן. בסדר, זה מובן. הרבי מעיר ב-בסוף בסוגריים, לפני שנגיע לשאלות, הערה שהרבי, שאדמו"ר הזקן מוסיף. אומר ככה. מי שלומד בכתבי האריז"ל, אז שם בכתבי האריז"ל כתוב שאדם שנכרתה נפשו, אז ברגע שחל עליו עונש כרת, נכנסה בו בחינת המקיף. הרי לנשמה יש את החלק הפנימי של הנשמה והאור המקיף של הנשמה. אז האריז"ל כותב, נכון, ברגע שהאדם נכרתה נשמתו הנשמה מפסיקה, אבל האור המקיף לא מפסיק. האור המקיף הוא מקיף, העבירות לא פוג-לא פוגעות בו. אז לכאורה אפשר להגיד, אז היו כאלה שרצו להגיד לאדמו"ר הזקן: למה שיחיה רק עד חמישים שנה? למה הוא ממשיך לחיות אחרי שהוא עשה עבירה? בגלל שנכנס לו האור המקיף. עד עכשיו הוא חי מהאור הפנימי. עכשיו הוא חי מהאור המקיף. האריז"ל כתב שהולך האור הפנימי, נכנס האור המקיף. נו בסדר, אז עד עכשיו הוא חי מזה, עכשיו הוא חי מזה. יש לו ממה לחיות, הוא יכול להמשיך לחיות. אומר אדמו"ר הזקן: לא. זה לא עובד ככה. למה לא? כי זה אור מקיף. מקיף לא יכול להחיות. אדם יכול להרי-- לחיות מריח?

43:53 דובר 10 לא

43:53 דובר 1 בשביל לחיות צריך לאכול. משהו שייכנס בפנים ויתאחד עם הגוף. כדי שהנשמה תחיה את הגוף, היא צריכה להיכנס לתוך הגוף, להתלבש בתוך הגוף, ושיהיה לה חכמה ובינה ודעת והיא תדע להתלבש באיברי הגוף ולהחיות אותו. המקיף זה מקיף, הוא לא-- מקיף לא יכול להחיות גוף. אז אם ככה, מה התכוון האריז"ל? אז הוא מסיים, מה האר"י דיבר? האריז"ל התכוון עד נ' שנה, ש-- גם אדם, אפילו אחד כזה שעבר עבירה שחייבים עליה כרת, היות והוא ממשיך לחיות עד גיל חמישים או שישים שנה, אז בזמן הזה בחינת המקיף מאירה בו ויש לזה משמעות, וזה לא נוגע לעניין של החיים הגשמיים. או אפשרות נוספת, מה שדיבר האריז"ל, האריז"ל, אה, בזמן הזה כדלקמן. מה זה כדלקמן? כמו שנסביר-

44:56 דובר 11 בפרק הבא

44:57 דובר 1 בפרק הבא. יפה.

44:58 דובר 3 אז זה קורה שהוא לא מתכפר על זה, לא מתכפר עליו.

45:01 דובר 11 לא יודעת מה הקשר

45:04 דובר 1 אה?

45:04 דובר 11 לא יודעת מה הקשר

45:05 דובר 1 תשובה זה כשנגיע לפרק ז'.

45:07 דובר 3 סוף הפרק.

45:09 דובר 1 לא סוף הפרק.

45:10 דובר 11 לא!

45:10 דובר 1 זה ההתחלה. פרק ז' זה ההתחלה, זה לא הסוף. פרק ז' זה התחלת ההסבר. עד פרק ז' זה רק להסביר את ההתבוננות שמביאה לתשובה שאנחנו-- ברור שאחרי שאנחנו למדנו כזה דבר, אז אנחנו עכשיו מתייחסים לחטא בצורה לגמרי אחרת.

45:28 דובר 3 צריך להעריץ כי אחד כתב את זה קצת מרד כי הוא

45:31 דובר 1 עד עכשיו-

45:32 דובר 11 זה כזה פופולרי

45:34 דובר 1 עד עכשיו, עד עכשיו חשבנו שחטא זה באמת דבר איום ונורא. זה נוגד את הקדוש ברוך הוא וזה באמת לא טוב. אבל פ-פ-- סליחה, זה-זה-זה-זה-זה-זה החיים שלי. ההתייחסות לחטא, מרגע שקולטים את המסר של הפרק הזה, התייחסות של אדם לעבירה נהיית אחרת.

45:55 דובר 11 באמת שזה נראה-

45:56 דובר 1 עכשיו לגבי השאלה שכולם שואלים, זה לא סתם, לא רק את קפצת. כל אחד שרואה את זה מיד קופץ, והשאלה מתבקשת. אני מכיר הרבה אנשים שעשו עבירות, גם כרת וגם מיתה בידי שמיים, וגם חזרו ושנו וממשיכים לחיות את שנותיהם בנעימים, לא סתם לחיות את שנותיהם, חיים, חיים טוב מה שנקרא. אז סליחה, מה שכתוב בתניא זה לא נכון חס ושלום. ודאי שזה נכון, אלא שיש לנו עוד פרק אחד ללמוד ואחר כך נעבור לעניין התשובה.

46:29 דובר 11 רגע, אבל יש עבירה שאחרי, אחרי גיל חמישים.

46:33 דובר 1 מממ?

46:33 דובר 11 זה מי שעשה את העבירה אחרי גיל חמישים.