אגרת התשובה פרקים ב'–ג'

00:00 דובר 1 התחלנו ללמוד את אגרת התשובה בשבוע שעבר. שבוע שעבר זה היה, נכון?

00:03 דובר 2 לא, כמעט חודש.

00:05 דובר 1 מה, כל כך הרבה זמן לא היה שיעור? אה, בגלל פורים והיה.

00:08 דובר 2 פורים, גם המור.

00:11 דובר 1 נכון. ו... נלמד היום את שני הפרקים ביחד, ב', ג'. זה שני פרקים שהם גם קצרים, גם קלים וגם המשך של עניין אחד. ו... בזה שלושת הפרקים הראשונים של אגרת התשובה הם בעצם רק הקדמה לעניין התשובה, שעניין התשובה עצמו אדמו"ר הזקן מתחיל להסביר רק מפרק ד'. שלושת הפרקים הראשונים זה בעצם בירור בנגלה, שכל הבירור הזה הוא חידוש אחד גדול ומלא הרבה חידושים קטנים. חידוש של אדמו"ר הזקן: מה זה עניין התשובה. עניין התשובה בכלל, בעצם בעם ישראל, אצל גדולי ישראל יש כל מיני הסברים וכל מיני דעות וכל מיני... אם תשובה זה וידוי, או תשובה זה כפרה, או תשובה זה תעניות, או תשובה זה, אה, לשוב אל השם. כל מיני... הרבי הזקן לקח פה כבר בפרק הראשון את כל המושגים ופשוט חתך ועשה סדר, והראה מתוך המקורות שלנו, הוכיח בצורה... הראה בצורה מאוד מאוד ברורה, עשה סדר בכל המושגים. התוכן הכללי של הפרק הראשון זה שתשובה זה לשוב אל השם. לשוב אל השם וזהו. עזיבת החטא בלבד, בלשון אדמו"ר הזקן. כלומר, תשובה אין עניינה לתקן את מה שהיה, זה לא קשור לתשובה. תשובה זה לשוב, מהמילה לשוב, לחזור אל הקדוש ברוך הוא. לתקן מה שהיה קודם זה עוד עניין. זה כבר שלמות התשובה. זה לא קשור לעצם התשובה. והתיקון של מה שהיה בעבר, שזה השלמות של התשובה, לזה קוראים כפרה. כפרה מלשון לכפר. לכפר זה, אה, לכסות, להחליק את מה שהיה. אז אומר אדמו"ר הזקן, זה בעצם ה... יש שם עוד כמה הסברים וכמה נקודות עמוקות בנגלה, אבל התוכן הכללי של הפרק הראשון זה להסביר שתשובה זה מפה ולהבא, כפרה זה תיקון על מה שהיה.

02:32 דובר 1 זה ה... זה בגדול. תוך כדי ההסבר, אז הרבי שם שלל בצורה מאוד... מכל כיוון אפשרי, שתשובה זה לא תעניות וסיגופים. הוא הביא לזה מקורות מהגמרא ומכל מיני מקומות אחרים, שתעניות וסיגופים, שאדם מצער את עצמו, אין לזה שום קשר לתשובה. למה אין לזה שום קשר לתשובה? כי... בכלל, מתי שייך ייסורים בקשר לתשובה? אז יש שלושה חילוקי כפרה. אז על מצוות עשה, תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. אז מה קשור? אם עשית תשובה, קיבלת על עצמך לחזור לקדוש ברוך הוא, אז זהו, אז חזרת. גמרנו. מה קשור פה ייסורים? לא קשור. אה, עבר על כריתות ומיתות בית דין, על עבירות, עבירות חמורות. אז תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. אז, אז, אז למרות שעל עבירות כן צריך עניין של כפרה, אבל מה היא הכפרה? הכפרה נעשית על ידי תשובה ויום הכיפורים. לא צריך פה ייסורים. סליחה, על עבירות רגילות. סליחה, סליחה, על עבירות רגילות. ואם הוא עבר על העבירות החמורות שבתורה, כריתות ומיתות בית דין, אז שם תשובה ויום הכיפורים רק תולים, וייסורים שבאים על האדם מכפרים על ה... גומרים את הכפרה. ועל זה הוא אמר, הוא אמר על זה, חז"ל אמרו שמה זה ייסורים שבאים על האדם. ייסורים שהקדוש ברוך הוא מביא על האדם, לא שהוא מביא על עצמו. אז ממילא רואים מדברי חז"ל עצמם, הברייתא בגמרא, מפורש שאין שום קשר בין תעניות וסיגופים, לא לתשובה ולא לכפרה. זה היה התוכן. צד שני, זה מצד אחד. בשני הפרקים הבאים, ב' ו-ג', אז הרבי יאריך בשני הפרקים שלנו היום, שלמרות שתעניות וסיגופים הם לא שייכים לא לתשובה ולא לכפרה, כן בכל זאת יש להם תפקיד

05:04 דובר 1 חשוב, וחשוב מאוד, שקשור לתשובה, וזה אנחנו רואים בתוכן של שני הפרקים ב' ו-ג'. מהו אותו עניין שתעניות וסיגופים כן פועלים, ולכן כן צריך אותם, למרות שזה לא, לא תשובה ולא כפרה, בכל זאת כן צריך אותם. למה כן? ואיך עושים אותם? כמה, מתי וכולי. שני הפרקים שלנו. פרק ב' אנחנו מתחילים. אך כל זה, שתעניות וסיגופים לא שייכים בכלל לעניין התשובה, כל זה לעניין כפרה ומחילת העוון. בשביל לכפר על העוון ולמחול ולתקן את העבר לא צריך תעניות וסיגופים. שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך. מתי? כשעשה תשובה שלמה. אם הוא עשה תשובה, ולא עשה סתם תשובה, אלא תשובה שלמה, אז התשובה... הוא לא רק חוזר אל השם, אלא זה גם מתקן את העבר. לכן לא צריך תעניות וסיגופים בשום מצב. ואם הוא עשה תשובה שלמה, אין מזכירים לו דבר וחצי דבר ביום הדין, ולא עונשו על זה חס ושלום בעולם הבא, ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. אז ממילא בשביל, לא רק בשביל לשוב, אפילו בשביל כפרה, תעניות וסיגופים לא צריך. למה כן צריך? אמנם שיהיה לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא, להיות נחת רוח לקונו מעבודתו. פה זה משהו אחר לגמרי. ולפני שניכנס בפנים ונתחיל לקרוא בפנים, אז נסביר את זה קודם. זה פשוט איך זה אצלנו. כשאדם חוטא לחברו, אה, כועס עליו, מלכלך עליו, אומר לו ככה... מתייחס אליו לא יפה, אז כמובן אצל, אצל החבר זה מעורר, אה, אה, כעס ולפעמים גם רצון לעשות לו משהו. כי אתה עשית לי, אז אני אחזיר לך. והאדם מצווה לסלוח לחברו. על אחת כמה וכמה אם החבר בא וניגש ומבקש: תמחול, תסלח לי,

07:24 דובר 1 אז מצווה עליו לסלוח. עכשיו זה שהוא סלח, שמע, לא התכוונתי ולא, יאללה סלחתי, נשכח, היה, היה, גמרנו. מהלב זה לא נמחק. זה נשאר. מה לעשות? הוא סלח, אבל הוא כל הזמן, זה בלב, זה נשאר. זה לא כמו שהיה קודם ב-ב-ב-בטבע האדם. כדי-- אם אותו אחד שח-ח-חטא לחברו רוצה להיות חביב אצל חברו כמו לפני שהוא חטא לו, הוא צריך לעשות משהו מיוחד. אה, להביא לו מתנות, לכבד אותו באופן מיוחד, ל-ל-לפייס, צריך לעשות משהו מיוחד. זה לא מספיק "סלחתי, סלחתי, סלחתי, גמרנו". כדי להוציא את זה מהלב צריך משהו הרבה מעבר ל-לבקשת סליחה, נכון? זה התפקיד של התעניות והסיגופים. המעבר. בוא נראה את זה בפנים איך זה מתחיל. איך, איך בכלל מגיעים לתעניות וסיגופים? כי מה הקשר? אם, אם אני אעשה תענית, אז לכן זה נקרא שאני עשיתי משהו מיוחד לקדוש ברוך הוא, כאילו, ולכן מה זה קשור? אמנם שיהיה לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא, להיות נחת רוח לקונו מעבודתו, היה צריך להביא קרבן עולה אפילו על מצוות עשה קלה שאין בה כרת ומיתת בית דין, כמו שדרשו חז"ל בתורת כהנים על פ-על פסוק "ונרצה לו לכפר עליו". הוא אומר ככה: כשאדם... אומרת הגמרא, הלכה ברמב"ם, כשאדם, אה, חוטא אז יש עבירת לא-- מצוות לא תעשה, מצוות עשה. אם הוא ח-עבר על מצוות לא תעשה, הוא צריך להביא קרבן חטאת. מצווה, חובה עליו. אם הוא ביטל מצוות עשה, לא כתוב שצריך להביא קרבן. אין מצווה כזאת. אם הוא רוצה להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא כקודם החטא, בבקשה, תביא קרבן עולה, קרבן שלמים, כן? כדי להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא. אבל

09:40 דובר 1 ציווי מצווה אין פה. כך דרשו חז"ל בתורת כהנים על הפסוק "ונרצה לו". מתי נרצה לו? אם הוא ביטל מצוות עשה ומביא קרבן. כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, יש שמה כמה וכמה, שלושה ד-דפים בגמרא שעוסקים בזה. דעולה מכפרת על מצוות עשה והיא עולה, אומרת הגמרא, זה נקרא דורון, מתנה, לאחר שעשה תשובה ונמחל לו. יש שם שלושה שלבים. הוא עשה תשובה, נמחל לו העונש. עכשיו, אחרי שכבר נמ-- אחרי שנמחל לו עונש, עכשיו הוא מביא קרבן. למה מביא קרבן? נמחל לו העונש. כדי להיות חבי-- כדי להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא כקודם החטא. וכאדם שסרח במלך ופייסו על ידי פרקליטיו, מחל לו. אף על פי כן שולח דורון ומנחה לפניו למלך שיתרצה לו לראות פני המלך, כן? המלך סלח לו אבל הוא לא רוצה לראות אותו. פה יש קצת קושי מסוים כי הגמרא אומרת, "ונרצה לו לכפר עליו". אמ-אמרנו שכפרה זה למחוק את החטא, נכון? ולמחוק את החטא, אמרנו, זה לא קשור ל-- למה זה נקרא לכפר? כן? לכאורה לכפר זה לא להיות לרצון, זה לא לכפר. זה מה שיש לכפר זה, זה לנקות. ה-הניקיון כבר נגמר. כן? אז אומר הרבי בסוגריים שלשון מכפרת וכן מה שכתוב בתורה "ונרצה לו לכפר עליו" אין זו כפרת נפשו. זה משמעות אחרת של המילה כפרה, אלא לכפר לפני ה' להיות נחת רוח לקונו. כדאיתא שם בגמרא, או כמו שכתוב תמים יהיה לרצון. הגמרא אומרת מפורש שב-בהקשר הזה הכפרה שמדוברת זה לא כפרת נפשו, זה לא, אה, לא, זה לא כפרת החטא, זה לא לתקן את הפגם, אלא להיות ח-חביב לפני הקדוש ברוך הוא. זה משמעות אחרת של כפרה. שניהם ק-נקרא לכפר,

11:53 דובר 1 אותה מילה, המשמעות לגמרי שונה. זה לא לתקן, אלא זה כדי להיות לרצון לפני הקדוש ברוך הוא. זה היה כשהיה בית המקדש. אדם היה עובר על מצוות עשה, היה עושה תשובה. אז נכון, לתקן את הפגם אי אפשר כי את האור אי אפשר להמשיך כמו שהוא מסביר בפרק הקודם, אבל כדי להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא היה מביא קרבן כדי להיות חביב. ועכשיו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה', מה עושים עכשיו? התענית היא במקום קרבן. אז זה בדיוק הנקודה שתענית היא באמת לא שייכת לא לתשובה ולא לכפרה. מוחלים לאדם על ע-- על, על עבירה גם בלי תענית. אבל כדי להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא כקודם החטא, בשביל זה יש תענית. למה? כי תענית היא במקום קרבן. איך תענית מחליפה קרבן? כמו שכתוב בגמרא, שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתי לפניך. כמו שאדם מקריב את הבהמה, אז החלב שעל הבהמה נשרף ועולה על המזבח. אז גם כשאני צם החלב, השומן שלי מתמעט, שזה ייחשב לפניך כאילו אני קרבן. אחרי שהבנו בתחילת פרק השני בשביל מה כן טובה התענית. טוב, עכשיו כמה צריך להתענות ומתי? אז נכנסים לעניין הזה, ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאוד, כמו רבי אלעזר בן עזריה, שהיה מתיר שתהא פרה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת וחכמים אוסרים. זה משנה במסכת שבת. ופעם אחת יצאה כן פרתו של שכנתו, לא הפרה שלו. הפרה של השכנה יצאה עם רצועה שבין קרניה. הוא אוסר, אבל חכמים מתירים. סליחה, הוא מתיר אבל חכמים אוסרים, ולא מיחה בה. למה הוא לא מיחה בה? כי, כי הוא מתיר. זה מותר מבחינתו. והושחרו

14:03 דובר 1 שיניו מפני הצומות על שלא קיים דברי חבריו. זאת אומרת, הוא לא שינה את דעתו. לדעתו זה אכן מותר, אבל היות וההלכה נפסקה כמו חבריו, הושחרו שיניו מפני הצומות שלא קיים דברי חבריו. וזו לא הייתה הפרה שלו. הפרה של השכנה, ומה הוא בסך הכול? לא מיחה בה. וכן דוגמה נוספת, רבי יהושע שאמר: "בושני מדבריכם, בית שמאי", התבטא בצורה לא, לא מכובדת על בית שמאי. הושחרו שיניו מפני הצומות. ורב הונא, פעם אחת נתהפכה לו רצועה של תפילין, תפילין של ראש, הלבן יצא החוצה, והתענה ארבעים צומות. על מה? זה לא עבירה. לא קרה כלום. וכהנה רבות. יש בגמרא הרבה דוגמאות לזה, ועל יסוד הדוגמאות האלה בגמרא, על יסוד זה לימד האריז"ל לתלמידיו על פי חכמת האמת מספר צומות לכמה עוונות וחטאים, אפילו שהם עבירות וחטאים כאלה שאין בהם כרת ולא מיתה בידי שמיים. אמרנו בהתחלה בפרק הקודם שייסורים שייך אצל מי? אמרנו שייסורים ממרקים את העוונות של מי? רק עוונות של כרת ובית דין, וגם זה רק כאלו שבאים מלמעלה. אז קודם כול אנחנו רואים שרב הונא, שכל התנאים האלה צמו, התענו, הביאו על עצמם ייסורים וסיגופים על עבירות שהם לא כאלה, על סתם עבירות, ולא רק על סתם עבירות לא תעשה, אלא אפילו על מצוות עשה שבכלל לא שייך עניין של, של ייסורים. כמו... אדמו"ר הזקן מביא דוגמאות שהאריז"ל תיקן על כל סוג של ביטול מצווה, על עבירה, כמה תעניות צריך להתענות. אז על הכעס קנ"א תעניות. כל פעם שאדם כועס שיתענה מאה חמישים ואחת תעניות. זה יגמור. אה? זה

16:30 דובר 1 יגמור. וזה על, כאילו, כעס זה עניין חמור, כי כתוב כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. אז בוא נגיד זאת עבירה חמורה, אבל אפילו על איסור דרבנן כמו סתם יינם, הוא בטעות היה לו מונח יין שעשה גוי על השולחן, שזה מדאורייתא זה מותר ורק חכמים אסרו את זה כדי שלא נבוא משום איסור חתנות, שלא נבוא להתקרב אליהם. והוא לא ידע והוא שתה יין שהוא לא ידע בכלל. יתענה ע"ג תעניות וכולי. וכן על כל ביטול מצוות עשה דרבנן כמו תפילה. כן? אז אומר האריז"ל, כל מצוות עשה מדרבנן שאדם מבטל, כל פעם שיתבטל לו דבר כזה, ס"א תעניות וכולי. כן, ריבוי גדול של תעניות על כל מיני עבירות, אפילו קלות מאוד. ואומר הרבי מחדש שדרך כלל, באופן כללי, סוד התענית הוא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ברוך הוא. זאת אומרת, מה אמרנו עד כאן? בהתחלה שאלנו אם התענית היא בכלל לא חלק, לא מהתשובה ולא מתיקון החטא, למה צריך אותה? אמרנו: לא, כן צריך אותה. למה צריך אותה? צריך אותה בשביל להיות חביב ורצוי לפניו כקודם החטא. אוקיי. כמה צריך להתענות בשביל להיות חביב לפניו כקודם החטא? פתאום קיבלנו רשימה. הוסיף הרבי עוד יותר, עוד יותר עניין נוסף, שבאופן כללי סוד התענית הוא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ברוך הוא בלי קשר לחטא. אדם רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא בכלל, זה טוב להתענות. התענית הוא כמו שאדם יכול להקריב קורבן עולה גם אם הוא לא ביטל מצוות עשה, הוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. אותו הדבר בדיוק. אם הוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא,

18:46 דובר 1 אז התענית הוא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ברוך הוא, כמו הקורבן שנאמר בו "ריח ניחוח לה'", בלי קשר לחטא. אבל בדרך כלל, כאילו, בחסידות כמה שפחות תעניות. רגע, רגע, רק התחלנו. זה עוד הולך להיות הרבה יותר גרוע. חכי. כן. כן. אמרתי שני פרקים. וכמו שכתוב בישעיה, "הלזה תקרא צום ויום רצון לה'". לזה אתה קורא צום ויום רצון. זה, זה נקרא צום ויום רצון, זה משהו... מה אתה שומע? שאם זה צום אמיתי אז זה כן יום רצון. נכון? וזהו. לא, זה לא קשור לחטא. לא, לא, לא, לא לכריתות, מיתות בית דין, ואפילו לא למצוות לא תעשה ואפילו לא מצוות עשה, בלי קשר. מכלל שהצום הנרצה הוא יום רצון. לפני שנגיע לפועל כמה אנחנו כן צריכים לצום, אנחנו לא יודעים בדיוק מה כתוב בכתבי האריז"ל על כל... וכן הלאה, ומה אפשר לעשות. מי שלא יכול, אז הרבי קודם נכנס, אדמו"ר הזקן נכנס בתחילת פרק ג' לדיון בין חכמי המוסר האחרונים לגבי איך לממש את מה שכתב האריז"ל. כי יש בזה שתי דעות. אדמו"ר הזקן מציג אותן. פרק ג', והנה: חכמי המוסר האחרונים, כלומר אלו שבאו אחרי האריז"ל, נחלקו במי שחטא חטא אחד פעמים רבות, כי האריז"ל רק כתב על החטא הזה ככה, על החטא הזה ככה, על החטא הזה... הוא לא כתב אם מי שחטא חטא כמה פעמים. האריז"ל לא כתב. מה עושים? אז יש, אומרים, יש דעה אחת שמי שחטא כמה פעמים צריך להתענות מספר הצומות לאותו החטא פעמים רבות כפי מספר אשר חטא, כגון המוציא זרע לבטלה. והרבי הסביר למה אדמו"ר הזקן נוקט דווקא את ה, דווקא

21:12 דובר 1 את העבירה הזאת. אני לא זוכר את הנקודה. כגון המוציא זרע לבטלה, שמספר הצומות המפורש בתיקוני התשובה מהאריז"ל הן פ"ד תעניות. אז אם הוא חטא בזה עשר או עשרים פעמים, למשל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד, וכן לעולם. כן. ואם זה עשר זה כבר יוצא שמונה מאות ארבעים תעניות, ואם זה עשרים זה כבר, אה, וכן הלאה. אז למה? כי זה כמו, זה דומה לקורבן חטאת, שחייב להביא על כל פעם ופעם, כמו שאדם חוטא, כל פעם שהוא חוטא צריך להביא קורבן. תן לי פ"ד תעניות במקום קורבן, בבקשה. על כל פעם תצום כמה שצריך. זה, זאת, זה מה, זה, זאת הדרך. זו דעה אחת. ויש מדמים, יש דעה שנייה שמדמים עניין זה לקורבן עולה. קורבן עולה זה הכוונה, אה, זה לא קורבן חטאת, כן? זה קורבן, אה, שבא על מצוות עשה, לא על מצוות לא תעשה. מה ההבדל בין חטאת לבין עולה לעניין שלנו? יש כמה הבדלים. לעניין שלנו מה ההבדל? שחטאת, על כל פעם שהוא חטא הוא מביא עוד פעם. אבל עולה, שבא על מצוות עשה, אפילו עבר על כמה מצוות עשה, מתכפר בעולה אחת, כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים. ועוד יותר מזה, בפרק כ"ה בתניא שלמדנו מזמן, אז לא הדגשנו את הנקודה ולא שמנו לב לזה, אז שם הוא כותב שמקריבים קורבן, קורבן התמיד שמקריבים כל יום בשחרית ובין הערביים זה קורבן עולה, והוא מכפר על מצוות עשה של כל ישראל, ויש קורבן אחד שהוא מכפר על כל המצוות עשה. אחד ביטל זה, אחד ביטל זה, אחד ביטל זה, של כל עם ישראל. מה ההיגיון? למה קורבן חטאת יכול לכפר רק על חטא

23:24 דובר 1 אחד וקורבן עולה מועיל גם למצוות שונות ולכמה מצוות? אז ההיגיון מאוד פשוט. שאדם, הקורבן של חטאת בא לתקן את החטא, את הפגם. זה התקלקל פה, את זה צריך לתקן. כן? אבל כשאדם מקריב קורבן עולה על מצוות עשה הוא לא, הוא לא בא לתקן שום דבר. את התשובה הוא כבר עשה. מה לתקן? אין. ה-, כל הסיבה לקורבן זה כדי להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא. אז מה זה משנה כמה עבירות הוא עשה ואיך הוא עשה? על כל העבירות שהוא כבר כיפר, הוא רק רוצה להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא. אז קורבן אחד זה, זה, זה בשביל הכל. זה ההיגיון מאחור. אז יש, אה, מחכמי המוסר שאומרים שצריך לצ-צום תעניות כמספר הקורבנות, ויש חכמים שאומרים שצריך-- שהתענית היא באה רק במקום קורבן עולה. אז אתה יודע, אם זה קורבן עולה, אז צריך לצ-לצום רק פעם אחת על הכל ביחד. שאפילו עבר על כמה מצוות, מתכפר בעולה אחת, כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים. טוב, אז יש לנו שתי דעות. מה עושים לפועל? ההכרעה המקובלת בזה: להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות דחטא זה. בדוגמה, דהיינו רנ"ב צומות על הוצאת שכבת זרע לבטלה. כן, שמונים וארבע כפול שלוש זה רנ"ב, מאתיים חמישים ושתיים, וכן בשאר החטאים והעוונות. למה? למה דווקא שלוש פעמים? הטעם הוא על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש, סוף פרשת נח. כתוב בזוהר כך: "כיון דחב בר נש קמיה קודשא בריך הוא זימנא חדא", כיוון שחטא אדם, אה, לפני הקדוש ברוך הוא פעם אחת, "עביד רשימו", זה עושה רושם, זה עושה פגם וכולי. חוטא פעם שנייה, הרושם מתחזק, הפגם גדל. "זימנא תליתאה", אומר הזוהר, "אתפשט ההוא

25:31 דובר 1 כתמא מסטרא דא לסטרא דא". כשאדם חוטא באותו חטא פעם שלישית, מתפשט הכתם בנפש מקצה אל קצה. כל הנפש שלו נהיית שחורה לעניין הזה. אין כבר איפה ל-- אין מה לפגום יותר. היא פגומה כבר, גמרנו. גם אם הוא יחטא עוד פעם, אם ימשיך זה כבר לא משנה. זה כבר לא מוסיף בפגם. אז לכן כדי לתקן מספיק גם כן שלוש פעמים. לכן צריך מספר הצומות גם כן, אה... חסר לי דף.

26:07 דובר 3 ג' פעמים.

26:12 דובר 1 מה? אה, ג' פעמים, כן. ברחה לי השורה בסוף העניין. אוקיי, אז עד כאן, אה, מ-מה היה-- מה היינו צריכים לעשות על פי הכתוב בקבלה ובנגלה ומה צריך לעשות. עכשיו לפועל. אכן, כל זה מה שדובר, שלפעמים יכול להיות שאדם אם ב-בצעירותו, כשהוא עוד לא היה כל כך חזק והיו לו תאוות ופה ושם, אז יכול להיות שהוא עשה כל מיני חטאים ויכול להגיע לצומות שבקלות ש-ש-שהוא עם מספר ימי חייו לא יספיק לו בשביל לצום כל כך הרבה ימים. כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות-- ההרגשה היא כלל. לא מזיק לו כלל לבריאות גופו, כמו בדורות הראשונים. יש סיפור על ה-- בספר הזיכרונות, בטח פה כולם או רובם קראו, על, אה, אביו של אדמו"ר הזקן, אה...

27:21 דובר 3 ברוך.

27:22 דובר 1 ר' ברוך, שהייתה תקופה הוא החליט שהוא לא, לא מתפרנס ממתנת בשר ודם והוא הגיע למצב שלא היה לו מה לאכול והוא פשוט היה צם עוד יום ועוד יום ועוד יום, כי מתנת בשר ודם הוא לא יבקש. עבודה אף אחד לא נתן לו, אוכל לא היה לו. טוב, הוא התחיל לאכול אדמה, התחיל לאכול עשבים. אה, כמה זמן הוא היה מחזיק מעמד אני לא יודע, אבל א-אבל הנס כן קרה. למה הוא הרשה לעצמו? אז מוסבר ש-- מ-מתואר שם תיאור מדהים ש-של פרק אחד או שני פרקים, שבאותו זמן שהוא סבל ייסורי רעב של ייסורי תופת, א-א-אדם ש-ש-שהולך לאכול עשבים, אדמה. צריך להבין, אדם, אדם ששבוע לא אכל. אפשר-- כן? שותה-- יורד לנהר לשתות מים כדי להשקיט את רעבונו. אפשר לתאר מה שהוא סבל. הוא, הוא, הוא. מסופר שם איך שהוא נלחם בכל רגע לא להפסיק ללמוד, לא להפסיק להתבונן ברעיונותיו. "שוקע עוד שעה ועוד שעה ברעיונותיו הנעלים", שם הלשון. לשונות כאלה.

28:32 דובר 4 טוב שיצליחו גם

28:34 דובר 1 אדם כזה מותר לו לצום. הצומות לא מזיקים לו, לא מפריעים לו ללימוד התורה ולא מזיקים לבריאות גופו. הוא באמת כנראה קצת לא יודע, אבל אדם שהוא חזק ובריא הוא יכול-- זה בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיוכל לבוא לידי חולי או מיחוש חס ושלום כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות אפילו על כריתות ומיתות בית דין. אה, רב דוד עליו השלום שהיום היארצייט שלו, סיפר לי יותר מפעם אחת שהוא הכיר נשים זקנות בתענך שהיו, אה, עושות תענית הפסקה. השבוע לא אוכלים.

29:24 דובר 4 כל השבוע?

29:25 דובר 1 כל השבוע. זה לא מפריע להם להמשיך לעבוד ברפת ובלול ו... תענית הפסקה. השבוע לא אוכלים. זה בדור ש-- זה בדור הקודם פה בתענך עוד היו כאלה. אני שמעתי עדות, לא הכרתי כאלה, אבל שמעתי עדות אישית מרב דוד, ודוד הכרתי טוב. עליו השלום. היום היארצייט שלו. חס ו-- שתים עשרה שנים היום. כ"ג אדר. ואז אדמו"ר הזקן אומר שבדור שלו כבר לא היו אנשים כל כך חזקים שיכולים לצום, שזה לא יפריע להם לתפקוד הרגיל. זאת אומרת, מה שאנחנו מכירים בדור שלנו זה, זה-- אדמו"ר הזקן אומר שבדור שלו כן, עוד היו הרבה יותר חזקים מאשר בדור שלנו, ועליהם הוא אומר שזה כבר אי אפשר לצום כל כך הרבה, בדור שלו. ואז-- לכן בדורותינו אלו אסור לו להרבות בתעניות, בתעניות אפילו לא רק על מצוות עשה, אפילו על כריתות ומיתות בית דין. ומכל שכן שאסור לאדם להתענות על מצוות עשה ולא תעשה שאין בהן כרת, אלא כמה? כפי אשר ישער בנפשו שבוודאי לא יזיק לו כלל. כי אפילו בדורות הראשונים, בימי תנאים ואמוראים, לא היו מתענים בכהאי גוונא, אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו. אפילו אז רק בודדים היו מתענים באמת בכל ככה את כל הסט של התעניות, מה שבאמת היה ראוי. ואותו אדם דלא מצי לצעורי נפש-- נפש, זאת אומרת של-- לא, שהוא לא, לא יכול לסבול את ה-- שזה עלול להזיק לו, ובכל זאת מתענה, הוא נקרא חוטא בגמרא. פ"ק דתענית. כי אם אתה צם, יצא שכרו בהפסדו. אם אתה צם וזה מזיק לבריאות גופך ואתה לא יכול ללמוד, אז בשביל מה אתה צם? ואפילו מתענה על עבירות שבידו, כדפירוש רש"י שם בגמרא, וכדאיתא בגמרא פרק

31:32 דובר 1 קמא דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה וכו', ובכל זאת לא מחייבין כל אחד לצום. ומכל שכן מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים אם הוא צם, כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אז מה? מהי תקנתיה? מה יעשה אדם? הוא רוצה להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו קודם החטא, הוא חזר בתשובה וזה באמת כואב לו, באמת רוצה, ו-וקורבן הוא לא יכול להקריב, ותעניות עכשיו אומרים לו גם כן אל תצום. מה הוא יעשה? אלא מהי תקנתיה, כדכתיב: וחטאך, חטאך, לא יודע איך קוראים לזה, בצדקה פרוק. תן צדקה. במקום תענית תן צדקה. כמה? כמו שכתוב בפוסקים: ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י גדולים פוליש. אז ככה כבר אין בעיה. אני אעשה חשבון כמה... תעניות אני מחויב, ואחרי שחזרתי בתשובה אני אתן צדקה לפי מספר הימים שאני צריך. והעשיר יוסיף לפי עושרו, כמו שכתב המגן אברהם בהלכות תענית, שליתר ביטחון אפשר לתת צדקה גם, גם יותר ממה שהוא מחויב על פי ה-העניין הזה. כמה זה ח"י גדולים פוליש? אז יש מכתב של הרבי, לא נעשה לכם פה עכשיו את כל החשבון, אבל זה יוצא ב-- זה תלוי גם בערך הכסף וכמה הכסף טהור ובערך שלו בשוק היום, ופרטים מהסוג הזה, וזה גם תלוי, אה, לאיזה עניין, כי זה תלוי בכמה שווה ש-ש-שקל. סלע של תורה, והערך של סלע של תורה הוא משתנה. יש, אה, שקל של קודש, יש, יש, אה, אה, כמות גרם מסוימת של כסף שמחשיבים את זה מתי כש-לעניינים שהולכים לחומרה ודברים שמדרבנן הולכים לקולא ו-וכן הלאה. אז הערך של כסף ב-ב-- של ח"י גדולים

33:33 דובר 1 פוליש נע ב-בתחום ש-של נכון לאתמ-- שלאתמול בדקתי, אה, בין חמש עשרה לעשרים וחמש שקל. זאת אומרת לפי-- תלוי לפי איזה, איזה שיטה, איזה חישוב נוקטים. אז בעצם יוצא שח"י גדולים פוליש זה ח"י שקלים. או עשרים שקל. אז על כל יום של צדקה עשרים שקל. אז אם הוא ח-חטא באותה עבירה שצריכה, נניח הוא כעס, כן? הוא כעס. אז יוצא שהוא צריך לצום מאה חמישים ואחד תעניות כפול שלוש, זאת אומרת ארבע מאות חמישים ושלוש תעניות כפול עשרים שקל, זה תשעת אלפים שקל. לא נורא. כל פעם שהוא כועס יחזור בתשובה, ייתן תשעת אלפים שקל, חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו קודם לכן.

34:18 דובר 5 לא כל פעם. כאילו, הרב, נראה לי זה של כפול שלוש, לא?

34:21 דובר 1 כפול שלוש.

34:21 דובר 5 לא, אז לא כל פעם שהוא חוטא.

34:24 דובר 1 כל פעם שהוא חטא.

34:26 דובר 5 על כל חטא. על כל-

34:28 דובר 1 עכשיו הוא צריך לחזור בתשובה, אז על הכעס הוא ייתן תשעת אלפים שקל, על, אה, לא יודע, על ביטול תפילה, ייתן, לא יודע, כמה שצריך וכן הלאה.

34:38 דובר 5 כמה חובות.

34:38 דובר 1 כן. אז ו-ו-וייזהר מהיום והלאה לא לעשות יותר עבירות. מכל מקום, למרות שיש לנו פתרון פשוט, אה, קצת יקר אבל, אה, אפשרי. מכל מקום, כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו, להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר, הוא לא מסתפק בלצאת ידי חובה, לתת צדקה במקום תענית. הרי אני צריך להתענות, מה זה במקום? לא רוצה במקום. אני רוצה להיות חביב באמת לפני הקדוש ברוך הוא. תשובה מעולה. יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות בפועל לכל עוון ועוון מהעונות החמורים שחייבים עליהם כרת, עליהם מיתה, מיתה. לפחות העוונות האלה, לפחות פעם אחת אשלים את כל ה... אפילו בידי שמיים בלבד, כגון הוצאת דיבה ולשון הרע, פ"ד צומות, אה, פעם אחת בימי חייו. יכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ויתענה כעשר תעניות על דרך משל בחורף אחד או פחות, לגמור מספר הפ"ד צומות בתשע שנים או יותר כפי כוחו. גם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה ואף על פי כן נחשב לתענית אם התנה כן. אה, אבל צריך לצום הרי שלוש פעמים על כל חטא ו-ר-ו-פ"ד זה רק שליש. צריך לצום עוד לתשלום רנ"ב צומות שייצא לו שלוש פעמים פ"ד, אז יתענה עוד ארבע פעמים פ"ד, כל פעם רק חצי, עד חצות היום. כן? אבל... דמיחשב גם כן תענית בירושלמי, וב' חצאי היום נחשבים ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן, כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בישוב נפשו, אז הוא יצום ככה... כל שני וחמישי יצום פעם חצי יום, פעם יום, וככה במשך כל החיים שלו ולאט לאט יגרום ל-- יגמור לפחות פעם אחת בימי חייו

36:37 דובר 1 את כל הצומות הכתובים בכתבי האר"י ז"ל, והוא גם ב-- חוץ מהצדקה שהוא נותן, אה, לפי, לפי התחשיב הנ"ל, ו-ואחרי שהוא עשה תשובה כמובן לכפרת נפשו וכולי וכולי, ואז הכל יהיה בסדר. אוקיי. אכן מספר הצומות העודפים על רנ"ב, כהאי גוונא שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כנ"ל. שכחנו שהייתה גם דעה שכזאת. כן? נו, יפדה את כולן בצדקה, ערך ח"י גדולים פולניים בעד כל יום. תן עוד קצת צדקה. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה, ואפילו על ביטול מצוות עשה דאורייתא ודרבנן, ותלמוד תורה כנגד כולם, שאמרנו שהוא יצום רק על העבירות החמורות. מה עם כל העבירות הקלות? אותן הוא יפדה בעוד צדקה. כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר"י ז"ל, ורובם נזכרים במשנת חסידים מסכת התשובה. הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ"ל, אי לא מצי לצעורי נפשיה כנ"ל. לא יכול להתענות, אין ברירה. איי, גם אם אני אקח משכנתא לא יהיה לי כזה סכום. אף שיעלה לסך מסוים, אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש, כי כל הצדקה הזאת שמדובר זה לא חלק מהמעשר, כי זה לא חיוב. מעשר, מה שאדם נותן מעשר כספים זה חיוב. הוא חייב לתת. כל זה, זה צדקה שנותן לכפרת נפשו, זה לא חלק מהמעשר. זה מדובר, אה, אקסטרה. אז זה יוצא לו הרבה יותר, יותר מ-- הרבה יותר מאשר חומש יכול לצאת לו. אז ממה אני אחיה? ואולי זה... לא רק מה אני אחיה. הרי כתוב בתורה שאסור לבזבז יותר מחומש. הוראה של התורה שממש אסור. זה לא נקרא לבזבז. זה לא מקרי בזבוז בכהאי גוונא, מאחר שעושה לפדות

38:51 דובר 1 נפשו מתעניות וסיגופים, לא גרע מרפואת הגוף ושאר צרכיו. אם היה לו, חס ושלום, אדם היה חולה. אני רואה היום לצערי אנשים שבשביל, בשביל בריאות הגוף מוכרים את הבית שלהם והולכים לגור ברחוב. כאילו, זה דברים שקורים. גם בשביל, אז אם בשביל בריאות הגוף הוא מוכן הכול, אז, אז בשביל הבריאות הנ-- בשביל להיות חביב לפני הקדוש ברוך הוא, יהיה לך ספק בכלל? ודאי שצריך לתת את הכל. ולפי שמספר הצומות המובאים בתיקוני תשובה הנ"ל רבו במאוד מאוד, לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר השם להרבות מאוד מאוד בצדקה, מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי. וכמו שנתבאר במקום אחר בפסוק חסדי השם כי לא תמנו. ב-- בעזרת השם עוד נגיע פעם לאגרת התשובה, לאגרת הקודש, נראה לי סימן י"ט, שם חסדי השם כי לא תמנו. אז הרבי שם, אדמו"ר הזקן שואל, אה, היה צריך להיות כתוב חסדי השם כי לא תמו, משבחים את הקדוש ברוך הוא שיש לו כל כך הרבה חסדים שהם לא תמו, לא נגמרים. נכון? למה כתוב חסדי השם כי לא תמנו? מה זה קשור תמנו? הקדוש ברוך הוא עושה לי חסדים כי אני לא תמים. מה זה קשור? בגלל שאני לא תמים, מסביר שם אדמו"ר הזקן באיגרת צדקה, בגלל שאני לא תמים, כן, לא שלם, לא חלק, אז לכן אני נזקק לחסדים של הקדוש ברוך הוא הבלתי מוגבלים. והחסדים הבלט-- כדי להמשיך את החסדים הבלתי מוגבלים של הקדוש ברוך הוא, אני צריך לתת צדקה באופן בלתי מוגבל. חסדי השם כי לא תמנו. כדי לזכות בחסדי השם בגלל שאני לא תמנו, לא תמים, אז הדרך לזה היא לתת צדקה באופן בלתי מוגבל. זה מה

40:46 דובר 1 שהוא מסביר שם. אה, טוב, בואו נראה-- עוד שני דברים אני רוצה להוסיף על, על כללות כל שלושת הפרקים. קודם כל, אה, שלושת הפרקים הראשונים באגרת התשובה, א', ב', ג', אני חוזר עוד פעם, זה רק הקדמה לעניין התשובה. אדמו"ר הזקן עושה סדר, מסביר מה זה תשובה על פי נגלה. מה זה תשובה על פי נגלה? תשובה פירוש לחזור אל הקדוש ברוך הוא, להתחבר אליו, ל-ל-להשתוקק אליו, לאהוב אותו אהבה ויראה, לעזוב את החטא. זה תשובה. יש עניין נוסף שהוא לא קשור לעצם התשובה, אבל הוא כן שלמות התשובה, שהתשובה לא רק תהיה מכאן ולהבא, יחזור אל הקדוש ברוך הוא, אלא היא גם תתקן את העבר, את הכפרה. וזה כבר עניין נוסף של יום הכיפורים ותלוי ב-ב-ב-הרהורי חרטה וכן הלאה. זה כבר עניינים-- אז זה לא קשור לעצם התשובה. זה לתקן את העבר. מלבד שני העניינים האלה של תשובה וכפרה, אז יש גם שלמות הכפרה. כמו שתשוב-- כמו שכפרה היא שלמות התשובה, אז תעניות וסיגופים הם שלמות הכפרה. כדי שהכפרה תהיה בשלמות, אז לא מספיק רק תשובה ויום הכיפורים, אלא צריך גם שהאדם ייתן משהו מעצמו לקדוש ברוך הוא. איי, קורבן אני לא יכול לתת כי אין בית המקדש, תצום. לצום אתה לא יכול, תיתן צדקה. כמה צדקה לתת? בלי הגבלה. זה הנקודה של שלושת הפרקים הראשונים. מהפרק הבא, אדמו"ר הזקן יתחיל להסביר את עניין התשובה. טוב, אז אמרנו שתשובה זה להתקרב לקדוש ברוך הוא, לעזוב את החטא-- א-אך איך אני מתקרב לקדוש ברוך הוא? מה פירוש להתקרב אליו? אז זהו, מתחיל מהפרק הבא והלאה. עניין אחד. רגע, שנייה אחת. אה. אה, יש מכתב של הרבי על, על הפרקים האלה,

43:01 דובר 1 אה, שהרבי מאוד מרגיע, מרגיע מאוד את העניינים. הרבי אומר כך: זה שאנחנו לא יכולים לתת, להקריב קורבן, זה לא בגללנו. הקדוש ברוך הוא עשה שלא נוכל להקריב קורבן. האם שייך לומר שהקדוש ברוך הוא ימנע מיהודי לעשות תשובה בשלימות? לא שייך. ממילא מוכרחים לומר שמה שקודם היה אפשר לפעול על ידי קורבן, אפשר עכשיו לפעול גם על ידי תענית. אחרת הקדוש ברוך הוא לא היה עושה כזה דבר, לא שם, כן, לא היה מעמיד אותנו. אחר כך הרבי הולך עוד צעד אחד. היות וברור שהקדוש ברוך הוא לא יעמיד את האדם במצב שהוא לא יכול לעשות תשובה בשלימות, ולהתענות אנחנו לא יכולים, כי לא מצווה לצער נפש, נפש, שזה אסור פשוט על פי תורה, ומה יש לנו במקום זה? רק לתת צדקה. אז מוכרחים לומר שצדקה פועלת בדיוק את אותו העניין כמו תענית וכמו קורבן בשלימות לגמרי. הרבי לא מסתפק בזה. הולך עוד שלב אחד. איי, אנחנו רואים בדור שלנו שאנחנו אנשים חלשים גם ברוחניות ולא רק בגשמיות, ופה ושם אנשים נכשלים בעבירות. ואם אנחנו נרצה לתת את כל הסכומים שכתובים, כתובים בכתבי האריז"ל, אפילו על פי הדעה המקילה ביותר, אז... זה לא, זה לא שייך. אין מציאות כזאת, פשוט לא שייך. בלתי אפשרי. הרבי אומר ש... זה בלתי אפשרי. כן. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יעמיד אדם במצב שהוא לא יכול לחזור בתשובה בשלמות? אז הקדוש ברוך הוא לא יעשה כזה דבר. הרי הוא רוצה שנחזור בתשובה. מוכרחים לומר שמה שאני כן יכול לתת זה פועל את כל העניין בשלמות. יש מכתב כזה של הרבי, מכתב מודפס, נדמה לי אפילו בביאורים של ויינברג שם בסוף, אם

45:08 דובר 1 אני לא טועה. הנה פה לא יודע אם העתקתי את הכל. על כל פנים, זה לא את, את עצם העניין זה לא משנה. לתת, אה, אה, כדי שיהיה שלמות עניין התשובה, אז לא מספיק תשובה וכפרה כמו שנראה בפרקים הבאים איך עושים ומה עושים ובמה זה מתבטא, אלא צריך גם לתת צדקה, וצדקה בלי הגבלה.

45:37 דובר 6 אתה יכול להוציא כבר?

45:41 דובר 1 כן, כן, אני אוציא.