אגרת התשובה פרקים א'–ב'

00:01 דובר 1 כן, פרק א' באגרת התשובה. מתחילים. אגרת התשובה זה החלק השלישי של התניא. הרבי הקודם אומר שארבעת חלקי התניא מקבילים לארבעת חלקי השולחן ערוך. תורה של-- תניא זה תורה שבכתב של החסידות, וכמו שאצל ה-תורה שבכתב היא יסוד חיי, יסוד כל היהדות, אז יסוד ההלכות איך להתנהג זה השולחן ערוך אצלנו, והשולחן ערוך מחולק לארבעה חלקים, וכנגד זה גם התניא מחולק גם כן לארבעה חלקים. החלק הראשון של התניא, ליקוטי אמרים, זה אורח חיים. איך יהודי צריך-- מה אורח החיים של יהודי? החלק השני של השולחן ערוך זה יורה דעה. כל מה שקשור להלכות טריפות, קדושה, אמ, איסור והיתר. זה הכל שייך לחלק... לחלק-- לספר תורה. כל מצוות הלאו, זה, זה, זה נקרא יורה דעה. אז החלק השני של התניא זה שער היחוד והאמונה, לדעת את השם. החלק השלישי של השולחן ערוך זה אבן העזר, כל הדינים ששייכים לנשים. והחלק השלישי של התניא, כך הרבי מסביר, זה תשובה. תשובה זה לחזור, לחזור אל-- שהאישה חוזרת אל הבעל. זה כמו שבתורה, למרות שזה לא כל כך נשמע לנו בדרך המקובלת, אבל כך כתוב בתורה שקודם היה גירושין ורק אחר כך הקידושין. קודם כל הקדוש ברוך הוא גירש את האדם מגן עדן, ורק אחר כך במתן תורה היה קידושין. וגם ב-ב-גמרא במסכת-- בסדר נשים בגמרא, אז קודם כל יש את מסכת גיטין ורק אחר כך מסכת קידושין. גם פה אצלנו ברוחניות זה אותו דבר. כדי שיהיה לחזור בתשובה אז קודם יש את העניין של החטא ואחר כך יש את העניין של התשובה והקידושין. אז החלק השלישי של התניא זה הולך על סדר נשים, וזה באופן כללי. באופן פרטי, כמו שבשני החלקים

02:23 דובר 1 הראשונים אז הרבי הפך את העולם. היה שם כמה חידושים עיקריים בכל ה-, בכל ההבנה של כל העניין בחלק הראשון. איך-- מה זה יהודי ולאן הוא צריך להגיע ומה השאיפות שלו, מה דרך החיים שלו, שזה שמה צורת הסתכלות חדשה ש-ש-שלא מצינו כמותה לפני כן, גם לא אחרי כן. על דרך זה בחלק השני. אז גם בחלק השלישי בעניין של התשובה, למרות שתשובה זה עניין שנדון אצל כל גדולי ישראל בכל הדעות, בכל הדורות. לרבי הזקן יש הרבה מה לחדש וחידושים מאוד מאוד עיקריים שממש עושים סדר בכל עניין התשובה. הבעיה, לא יודע אם קורא לזה בעיה. כששואלים יהודים מה זה תשובה אז מקבלים כל מיני תשובות, כל מיני תשובות מה זה תשובה. תשובה זה כפרה, תשובה זה תענית, תשובה זה סיגופים, תשובה זה חרטה, תשובה זה וידוי, תשובה-- כל מיני, המון תשובות. מה זה תשובה? הרבי הזקן עושה סדר מופתי בכל המושגים, בזה הוא מתעסק כל שלושת הפרקים הראשונים א', ב', ג'. זה פשוט ביאור עניין התשובה על פי נגלה. מה זה תשובה? ורק אחרי שאנחנו מבינים מה זה תשובה ומה זה כל המושגים האחרים, איפה כל אחד והמקום שלו, רק אז בפרק ד' הוא מתחיל להסביר, להבין עניין תשובה על דרך הסוד, על פי פנימיות התורה. אז קודם כל מתחילים להתעסק, להבין ב-- קודם כל עושים סדר, עושים סדר מה זה תשובה. פרק א', תניא. ה-ה-הפרקים עצמם הם פרקים קלים. לא, לא מבחינת... אין פה איזה עניינים שקשים להבנה בפרקים הראשונים. תניא בסוף יומא. יומא זה מסכת יומא בגמרא. שלושה חילוקי כפרה הן ותשובה עם כל אחד. שם זה ברייתא, זה לא תניא, אבל זה לא לענייננו,

04:26 דובר 1 לא נוגע כאן כרגע. אז ה-הגמרא אומרת שיש שלושה חילוקי כפרה, שלושה סוגי עבירות שעל כל אחת מהן יש כפרה מסוג אחר, וכל אחד מסוגי הכפרה צריך גם תשובה. זאת אומרת, ה-ה-הברייתא בגמרא מחלקת את העבירות לשלושה-- שלוש דרגות חומרה ואומרת שעל כל אחד יש כפרה מסוג אחר, אבל תשובה צריכה להיות עם, עם כולם. למעשה יש שם בגמרא ארבעה חילוקי כפרה, לא שלושה, ואת הרביעי אדמו"ר הזקן לא מביא כי זה לא נוגע ל-לעניין התשובה. אז אומרת הגמרא כך, פשוט ציטוט: "עבר על מצוות עשה", יהודי עבר על מצוות עשה, "ושב", חזר בתשובה, "אינו זז משם עד שמוחלין לו". זאת אומרת, מי שמבטל מצוות עשה הוא לא צריך כפרה. "ושב", עושה תשובה, זהו. לא צריך כפרה, לא מוכרחת כפרה. "עבר על מצוות לא תעשה ושב", אז פה כתוב שהתשובה היא רק תולה, אבל יום הכיפורים מכפר. זאת אומרת, לעניין מצוות לא תעשה תשובה לבד לא מספיקה, אלא צריך, פה כבר כן צריך כפרה. ועל זה מיד יש שאלה. הרי אנחנו יודעים שכשיש התנגשות של מצוות עשה ומצוות לא תעשה, אז מה אנחנו אומרים? מי דוחה את מי?

06:23 דובר 2 עשה דוחה.

06:23 דובר 1 עשה דוחה את לא תעשה, נכון?

06:26 דובר 2 אהמ.

06:26 דובר 1 הדוגמה הקלאסית, את מכירה את זה, אלה? הדוגמה הקלאסית שתמיד מביאים זה מצוות ציצית. מצוות ציצית, יש מצווה לעשות את הציצית מ-אה, מצמר. וה... והחוט של תכלת, היום אנחנו לא עושים חוט תכלת, אבל המצווה של חוט תכלת היא מפשתן. אז המצווה היא לקחת חוט של פשתן ולעשות איתו ציצית של צמר. זה המצווה. אבל הרי כתוב "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו". אז מצד אחד יש מצווה לעשות צמר ופשתים, מצד שני יש איסור במקום אחר לא לעשות צמר ופשתים. יש פה שתי מצוות שמתנגשות. אי אפשר לקיים את שניהם ביחד. אז מה עושים? יש כל מיני מצבים כאלה. אפשר לתת עוד דוגמה. למשל, יש מצווה, אה, מצווה למול, לעשות ברית מילה, ויש מצוות לא תעשה. אם מישהו יש לו צרעת אז אסור לחתוך את הצרעת, את הכתם של הצרעת. צריך להביא את זה לכהן. מה י-- מה קורה אם לתינוק שבאים לעשות לו ברית מילה ומתברר שיש לו כתם של צרעת על המילה, במקום שצריך לחתוך? מה עושים? יש עשה ויש לא תעשה. אז יש כלל. כל מקום שיש שתי מצוות שמתנגשות, יבוא עשה וידחה את הלא תעשה. עושים את המצוות עשה, מבטלים את המצוות לא תעשה. כן? מה אני מבין לכאורה במבט ראשון? מה יותר חשוב?

08:12 דובר 2 עשה.

08:13 דובר 1 עשה. אחרת למה הוא דוחה? הוא יותר חשוב, לכן הוא דוחה. נכון. מה למדנו פה? פה למדנו שהמצוות עשה לא צריך כפרה. עושים תשובה וזהו. מצוות לא תעשה, תשובה לא מספיק. צריך גם כפרה. צריך גם יום כיפור. מה יותר חמור? לא תעשה. נו, אז מה עושים? כן, מה יותר חשוב? עשה או לא תעשה? את העניין הזה מסביר הרבי בסוגריים, אחרי סוף הסוגריים, כשהוא מסביר את הסתירה הזאת, לכאורה חוזרים לברייתא. אז הוא מסביר ככה: פירוש, דאף על גב דלעניין קיום מצוות עשה גדולה. מה ההוכחה? שדוחה את לא תעשה. למה? היינו משום שעל ידי קיום מצוות עשה ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור אין סוף ברוך הוא. זה כבר למדנו בפרק א' בחלק א' באריכות, שיהודי כשהוא מקיים מצוות עשה הוא ממשיך אורות עליונים, ממשיך אלוקות וממשיך גילוי אלוקות בעולם. כמו שכתוב בזוהר, דרמ"ח פיקודין, רמ"ח מצוות עשה, אינון רמ"ח איברין דמלכא. כמו שהאיברים של האדם ממשיכים את החיות מהנפש בגוף, אז ככה מצוות ממשיכות את החיות האלוקית בעולם. זה מה שמצוות עשה עושות. וגם ממשיכות הגילוי אלוקות על נפשו האלוקית, האלוקית. כמו שכתוב: אשר קדשנו במצוותיו. איך אנחנו נהיים קדושים? על ידי מצוותיו. אז מצוות עשה ממשיכות אור וגילוי בעולם ובנפש האלוקית. ומצוות לא תעשה הן לא ממשיכות שום דבר. הוא לא עושה. איך הוא ימשיך? כן. מצוות לא תעשה לא ממשיכות שום דבר. אז לכן מובן מאוד, כשיש התנגשות בין זה וזה, מצוות לא תעשה היא לא ממשיכה שום דבר. אם אנחנו נבטל אותה לא החסרנו כלום. איי, אבל אם אני אקיים את העשה אני אבטל את הלא תעשה. בסדר, אז פה כשאני מבטל את הלא

10:39 דובר 1 תעשה זה על פי תורה, אז גם פגם אני לא גורם. אז את האור המשכתי, פגם לא גרמתי, אז ברור למה עשה דוחה לא תעשה. זה מובן. אבל למה כפרה לא תעשה יותר קשה? זה עוד לא ראינו. אבל לעניין תשובה, אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו יתברך ולא עשה מאמר המלך, מכל מקום האור נעדר וכו'. רגע, רגע, רגע. זה שבן אדם ביטל מצוות עשה ועשה תשובה, מה קרה? הקדוש ברוך הוא מחל, הוא עשה תשובה. הקדוש ברוך הוא חנון ורחום, מרבה לסלוח, וסלח. מה עם האור שהיה צריך להימשך? הוא לא נמשך. זה לא יעזור שהקדוש ברוך הוא מחל. מחל, סלח. תראה, אנחנו אומרים, נתן, נתן יריקה והמשיך הלאה. גמרנו. האור לא נמשך. את האור רק מעשה אדם יכול להמשיך. הוא לא עשה את המעשה. הוא ביקש תשובה. ביקש יפה. הקדוש ברוך הוא סלח לו, סלח, סלח. גם מה עם האור? האור נעדר. זה שאין על מצוות עשה כפרה זה לא בגלל שהיא פחות חמורה, זה בגלל שאי אפשר לתקן. מצוות לא תעשה גורמת פגם. דבר שקלקלתי אני יכול לתקן. מצוות עשה, הוא לא עשה שום פגם. אין מה לתקן. שום כפרה לא תעזור פה. הוא יכול לבקש תשובה, יכולים לסלוח לו. אין כפרה. זאת אומרת, זה שעל מצוות עשה אין כפרה זה לא משום ה-ה-הקלות. הפוך. כן? בגלל ש-שאי אפשר לתקן את זה. כפרה לא תעזור. אין, מכל מקום האור נעדר וכו', כי מאמר הזוהר על הפסוק מעוות לא יוכל לתקון. מה זה מעוות לא יוכל לתקון? שאי אפשר לתקן? זה שביטל קריאת שמע של ערבית. פעם אחת בחיים שלו ביטל קריאת שמע של ערבית. היה

13:01 דובר 1 עייף, ברח לו.

13:03 דובר 3 מה, אבל באמת שאפשר להשלים את זה?

13:06 דובר 1 ממש ממש.

13:08 דובר 3 לא, אבל אין איזה... לא יודעת. זכור לי ככה, אבל אני לא יודעת.

13:13 דובר 1 אממ.

13:13 דובר 3 שכן, יש איזה משהו ש-

13:16 דובר 1 על מצוות עשה? איך?

13:19 דובר 3 לא יודעת. זה נראה.

13:22 דובר 1 כל העניין של כפרה, כמו שבאמת הרבי מסביר פה בצורה מאוד ברורה, מצוות לא תעשה. ואף שנזהר מעתה לקרוא את קריאת שמע של ערבית ושחרית לעולם, אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פעם אחת. עכשיו כשהוא בא למחרת לקרוא קריאת שמע של שחרית או של ערבית, זה-זה ממשיך את האור של מחרת. מה עם האור של אתמול? הוא לא יכול להחזיר את הזמן אחורה. והעובר-- אז כל זה לגבי מצוות עשה. והעובר-

14:06 דובר 3 כל זמן שהנשמה נמצאת כאילו אפשר לתקן כי מעודדים את הבן אדם.

14:10 דובר 1 כן, בטח אפשר לתקן. מצוות לא תעשה אפשר לתקן ומצוות עשה אפשר למחול, לסלוח. ואפשר, כמו שנראה אחר כך בהמשך, שאפילו יכול להיות חביב ומרוצה כמו קודם החטא. כן, אבל זה הכל לגבי ה-היחס בין האדם לקדוש ברוך הוא. אבל לגבי מה שהוא היה צריך לפעול, אין, גמרנו. זה חד פעמי. כל רגע ורגע, עביד עבידתיה, כל רגע נברא בשביל מטרה מסוימת. אם את הרגע הזה הוא לא ניצל, הרגע עבר. אחר כך זה כבר רגע אחר, זאת כבר המשכה, המשכה אחרת. מפחיד, אה?

15:00 דובר 3 כן.

15:00 דובר 1 אבל, אבל העובר על מצוות לא תעשה, על ידי שנדבק הרע בנפשו, הוא עושה פגם למעלה בשורשה ומקור חוצבה של נפשו. מהו שורשה, מקור חוצבה של נפשו? בלבושים די' ספירות דעשיה. כמו שכתוב בתיקוני זוהר, אנחנו אומרים את זה ב-בערב שבת, בחב"ד נהוג. לבושין תקינת לון, הקדוש ברוך הוא, אתה תיקנת להם, לספירות, עשית להם לבושים, דמינייהו, שמהם, מהלבושים של הספירות, פרחין נשמתין לבני נשא. שהלבושים של הספירות הן שורש נש-נשמות האדם. אז היות ושורש הנשמה בלבושים של הספירות, אז לכן כשאדם עושה עבירה, עובר על מצוות לא תעשה, זה פוגם בנפשו מעלה, מעלה, מעלה עד שורשה ומקורה בלבושים של הספירות של אצילות. ולכך, היות והוא פגם עד הלבושים של הספירות, כל עבירה, גם עבירה קטנה, אפילו עבירה דברי סופרים, אז עושה פגם קטן. אבל הוא עשה פגם, והפגם פגם בנשמה והנשמה קשורה. זה כמו חבל, זה קשור עד למעלה. אז גם דבר הכי קטן נוגע עד למעלה, ולכן אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יום הכיפורים. אז זה בדיוק הפוך. מצוות, מצוות עשה. זאת אומרת, כשאדם שב, עושה תשובה על עבירה, על ביטול מצוות, על, אה, על שהוא עבר על מצוות לא תעשה, יכול להיות שיסלחו לו מיד, אבל הפגם לא מתוקן. כפרה זה תיקון הפגם. לסלוח אולי כן יסלחו לו. הוא עושה תשובה. למה שלא יסלחו לו? כי התשובה כמו מההיא דביצה, תעשה, לא תעשה. אבל הפגם נשאר גם אחרי שסלחו לו עד יום הכיפורים. למה? הקדוש ברוך הוא יכול לתקן את הפגם על ידי התשובה, שיתקן לו אותה כבר עכשיו. למה צריך לחכות עד יום כיפור? אז הוא מסביר: כי לגבי יום כיפור כתוב וכיפר

17:24 דובר 1 על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם, על כל הדברים שבני ישראל עושים באופן של פשע, של עבירה, שמבטלים מצוות לא תעשה. מי שמכפר על זה? יום הכיפורים. למה? כי ביום הכיפורים נאמר: "לפני ה' תטהרו", לפני ה' דייקא. כל ששם ה' באופן כללי זה הספירות של עולם האצילות. בספירות הוא פגם. כדי לתקן את הפגם צריך שיתגלה אור שהוא למעלה מעולם האצילות, למעלה מהספירות. זה קורה רק ביום כיפור. אז לסלוח יסלחו לו. אבל כדי שהפגם בנפש ובעליונים יתוקן, צריך לחכות עד שיהיה אותו, אותו יום אחד בשנה שמתגלה אותה נקודה שהיא מעלה מעלה מעלה מעל עצם האלוקות, ורק אז יתמלא הפגם. בתנאי שהוא עשה תשובה.

18:27 דובר 4 ומה הפגם הזה אומר?

18:35 דובר 1 אני לא בקיא גדול ברוחניות, אבל אני יודע שכש... אני יודע שכשמיקסר מתקלקל אז צריך לקרוא לטכנאי לתקן אותו, אז אם לא, אז הוא לא עובד.

18:48 דובר 4 אבל זה משפיע על האדם. את אמרת לי.

18:50 דובר 1 בוודאי שזה משפיע.

18:52 דובר 4 גם כמו אחורה שצריך לסדר את זה.

18:59 דובר 1 אנחנו דיברנו הרבה על טמטום הלב, טמטום הנפש, טמטום המוח, אה, על טומאה, אה, מחשבות זרות, כל מיני גסות גשמיות, חומריות, כל מיני דברים שמושכים את האדם ל... איך אומרים, מוציאים אותו מהאלוקות, מושכים אותו לעולם הזה. וכשאדם פוגם בנפשו, זה, זה, זה, האלוקות לא יכול להתגלות שם. אז יהיה לו יותר קשה בתפילה, ואולי הוא לא יוכל לעורר את הלב שלו, ואולי יהיה לו יותר מחשבות זרות. הוא יימשך לעניינים אסורים. אני לא, לא יודע להצביע, להצביע על כל פגם באופן מדויק ומפורט. כן, מפורט, אני לא יודע להסביר, אבל, אבל זה כללות העניין. לכך אין כפרה על נפשו ולא למעלה עד יום הכיפורים. "וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם", כי "לפני ה' תטהרו", לפני ה' דייקא. לכן אין ללמוד מכאן שום קולא חס ושלום במצוות עשה, בפרט בתלמוד תורה. כן, אז מזה שכתוב ב... שחז"ל אמרו בברייתא שאנחנו הבאנו פה, שעבר על מצוות עשה ושב, לא... כאילו התשובה היא בקלי קלות. עושה תשובה ומיד סולחים לו. על תשובת לא תעשה זה, זה התשובה יותר קשה. מפה אל תלמד קולא במצוות עשה. לא זה המקום ללמוד ממנו קולא. להפך, זה שמקילים, שמקילים בעניין התשובה, זה בגלל החומרה שבדבר, בגלל שאי אפשר לתקן. המ?

20:36 דובר 5 הפוך על הפוך.

20:36 דובר 1 הפוך על הפוך. ואדרבה, זה... אדרבה, זה הפוך על הפוך בלשון של אדמו"ר הזקן. זה גם קשור לפורים, להפוך. אדרבה, אמרו רז"ל: ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, על שלוש עבירות הכי חמורות של ייהרג ואל יעבור. הקדוש ברוך הוא, זה, זה בסדר, זה לא נורא, עם זה אני יכול לחיות, ולא ויתר על תלמוד תורה. כי זה מצוות לא תעשה ותלמוד תורה זה מצוות עשה. אף שהן עבירות כאלו שהן כריתות ומיתות בית דין, על זה הקדוש ברוך הוא היה מוכן לוותר, ולא ויתר על ביטול תלמוד תורה. זה מצוות עשה, על זה אי אפשר לוותר. אז פה הסתיימו הסוגריים שמסבירות את השאלה, והוא חוזר לברייתא. אמרנו עד עכשיו, אה, שני חילוקי כפרה, נכון? עבר על מצוות עשה ועבר על מצוות לא תעשה. החילוק השלישי: עבר על כריתות ומיתות בית דין. עבירות כאלה שיש בהן כריתות ומיתות בית דין. עבר על כאלה עבירות, אז תשובה ויום הכיפורים ביחד רק תולים, וייסורים שבאים על האדם הם ממרקים את ה... גומרים את הכפרה. גם יום הכיפורים עם תשובה עדיין לא מספיק. פירוש, גומרים הכפרה, ממרקין פירושו שהם גומרים את הכפרה, כי כפרה יש כבר. יום הכיפורים כן פועל ותשובה כן פועלת, אבל לגמור את הכפרה זה רק על ידי ייסורים. והוא מלשון, אה, ממרקין זה מלשון מריקה ושטיפה, לצחצח את הנפש, שלא תהיה סתם כפרה, אלא שהנפש תהיה מצוחצחת כמו קודם החטא. כי כפרה הוא לשון קינוח, שמקנח לכלוך החטא. שנאמר... מאיפה לומדים שהייסורים הם רק גומרים את הכפרה? שנאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם". עד כאן לשון הברייתא. ויש לנו שלושה סוגים של עבירות. בביטול

22:57 דובר 1 מצוות עשה תשובה לבד מספיקה, אין מה לעשות יותר מזה. על מצוות לא תעשה יש שני סוג... כן צריך כ... אפשר כפרה, ולכן צריך כפרה. אבל יש בזה שני חילוקים. העבירות הקלות יותר, יום הכיפורים מכפר, מתקן את הפגם בתנאי שהייתה תשובה, ועל העבירות החמורות יותר אז צריך גם, אה...

23:25 דובר 5 ייסורים.

23:25 דובר 1 גם ייסורים שיבואו על האדם. נו, סליחה. והנה, מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד. פה החידוש הגדול של כל אגרת התשובה, במילים האלה. כל העולם כולו אומרים שתשובה זה כל הדברים שזכרנו מקודם. אומר אדמו"ר הזקן: צריך לעשות חילוק, וחילוק חד בין תשובה לבין כפרה. כפרה זה לא תשובה, וההבדל שביניהם הוא הבדל של מן הקצה אל הקצה. תשובה זה להבא, כפרה זה על העבר.

24:15 דובר 5 אה.

24:17 דובר 1 כפרה זה לתקן את החטא. תשובה זה ל-ל-לשוב להתקשר אל הקדוש ברוך הוא. אדמו"ר הזקן עושה את זה ככה ימין ושמאל. זה יסוד-- זה יסוד הביאור. ולכן מובן שמצוות התשובה מן התורה, מדאורייתא. מהו עצם מהות התשובה? עזיבת החטא. הוא עזב את החטא. ברגע שאדם עזב את החטא, הוא החליט בליבו שזהו. זה כבר לא נוגע. מה קודם כן היה לא היה. אחר כך צריך גם כפרה בשביל שלמות התשובה. כי שלמות התשובה היא כן לתקן את החטא. אבל זה רק שלמות התשובה, זה לא עצם התשובה. עצם התשובה היא עזיבת החטא בלבד. כדאיתא, והיות וזה באמת חידוש, אז אדמו"ר הזקן אומר לא, זה לא חידוש, זה כבר כתוב גם מקודם. איפה זה כתוב? בגמרא פרק ג' בסנהדרין, בחושן משפט סוף סימן ל"ד לעניין עדות. יש כמה מקומות שהרבי מסביר למה אדמו"ר הזקן מצטט, מ-מציין דווקא לעניין הזה. אבל נקודת העניין היא מה שמוזכר שם, שאדם שעשה עבירה ונפסל לעדות, אה, ממתי הוא חוזר להיות כשר ל-- כשר לעדות? לא דורשים ממנו שם שום עניין של כפרה או של ייסורים או של תענית. שום דבר. ברגע שאנחנו יודעים שהוא עשה תשובה, הוא חוזר להיות כשר לעדות. אז נכון שהיות ואנחנו בשר ודם אנחנו לא יודעים מה בליבו של האדם. אז לכן אדם כזה שהוא פסול לעדות והוא רוצה להעיד בפני בית דין, אז צריך-- הוא צריך להגיע לבית דין ולהגיד עוויתי, חטאתי, פשעתי, עשיתי כך וכך ואני מקבל על עצמי לא לעשות את זה יותר. אז ברגע שהוא מקבל על עצמו בפני בית דין ואומר, מתוודה, אנחנו מניחים שהוא חזר בתשובה ומקבלים אותו והוא חוזר להיות כשר לעדות.

26:35 דובר 1 או אם לדוגמה היה אחד כזה שעושה-- משתתף בהגרלות, כן, עושה משחק הימורים, כן? אז מרגע שהוא שובר את הפספסים שלו, את הדברים האלה שאיתם הוא שובר את הרולטות שלו, אז אוקיי, אנחנו מאמינים לו שהוא, שהוא חזר בתשובה, אבל זה רק בגלל שאנחנו לא יודעים, אנחנו בשר ודם. אבל מצד האמת, מצד הקדוש ברוך הוא, אם כן, ברגע שהוא חזר בתשובה הוא-- מפה הוכחה גמורה שקודם התורה קראה לו רשע. עכשיו התורה קוראת לו צדיק. לא צריך שום דבר, לא צריך כפרה, רק עזיבת החטא בלבד. דהיינו שיגמור בליבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך. ולא יעבור עוד את מצוות המלך חס ושלום. ברגע שהוא החליט בליבו שהוא לא ימרוד יותר בקדוש ברוך הוא כבר חזר בתשובה, גמרנו. את עיקר מצוות התשובה, עצם התשובה הוא כבר עשה. וזה, אה, ופה מוסיף אדמו"ר הזקן שתי מילים שכשמתבוננים בהם זה נוסף עומק נוסף במצוות התשובה. לא יעבור את מצוות המלך חס ושלום, הן במצוות עשה, הן במצוות לא תעשה. הופה, מה קרה? סליחה. הוא עשה עבירה על לא יודע. עשה עבירה מסוימת, כן? למה דורשים ממנו? מתי אני יודע שחזרת בתשובה? כשאתה תחליט בלבך שאתה לעולם לא תעשה לא את העבירה הזאת ולא אף עבירה אחרת וגם לא מצוות עשה ש... עד שבן אדם לא מק-- עשה, לא משנה איזה עבירה הוא עשה. עבירה הכי קלה. על דברי סופרים. מתי זה נקרא שהוא חזר בתשובה בלב שלם? כשהוא מקבל על עצמו לא למרוד במלכותו בכלל.

28:53 דובר 6 על כל דבר או-

28:54 דובר 1 על כל דבר לעולם. חזרה בתשובה זה לא חזרה בתשובה על העבירה. זה מה שכתוב פה.

29:04 דובר 6 לא ילדים שמבטיחים שהם לא יעשו משהו ואז זה תלוי-

29:07 דובר 1 כן, אבל זה צריך להיות באמת. אם אחר כך אדם לא עומד בזה, זה כבר עניין אחר. זה שהוא הבטיח והוא רצה באמת, זה לא, לא נעקר ממנו היצר הרע באותו רגע, אבל ההחלטה שלו צריכה להיות באמת. ואם-- ותשובה זה רק כשההחלטה שלו באמת היא לא למרוד ולא להיכשל לעולם באף מצוות עשה ואף מצוות לא תעשה. למה? מה ההיגיון? היגיון מאוד פשוט. מה גרם לאדם לעשות עבירה? רוח שטות.

29:55 דובר 6 רצון.

29:56 דובר 1 פריקת עול. הוא לא מרגיש שהקדוש ברוך הוא עומד עליו. אם הוא היה מרגיש אימת השם, הוא היה מרגיש את עצמו כעומד לפני המלך, הוא היה מרגיש את עול מלכות הקדוש ברוך הוא עליו כל הזמן, הוא לא היה נכשל בעבירה. אומר אדמו"ר הזקן זה שהוא נכשל בעבירה נקודתית פה זה רק סימפטום. אז הוא נכשל כאן. הבעיה זה לא העבירה. הבעיה זה, זה, זה פריקת העול. לכן לא יעזור לנו, לא יעזור לו שהוא, שהוא יחזור בתשובה לעניין הזה. לא פה הבעיה. הבעיה בפריקת עול, ולכן על כל עבירה שאדם עושה הוא צריך לעשות תשובה על עצם ה-ה-ה-הגישה שלו, ההסתכלות שלו, ה... לא יודע איך לקרוא לזה, על פריקת העול שלו, על כל מצוות עשה ולא תעשה. וזהו עיקר פירוש לשון תשובה. לשוב אל השם בכל ליבו ובכל נפשו לעוב-, לעובדו ולשמור כל מצוותיו. איי, איך, איך אפשר להגיד כזה דבר? לדרוש מכל אחד שעל כל דבר קטן הוא יקבל על עצמו את כל התורה כולה? אומר אדמו"ר הזקן, זה פסוק כמו שכתוב, "יעזוב רשע דרכו". הרשע לא צריך לעזוב את עבירותיו, את מעשיו. הוא צריך לע-לעזוב את דרכו, את הדרך שהובילה אותו לאותה עבירה. "ואיש און מחשבותיו וישוב אל השם". אז מה זה תשובה? התשובה זה שאדם צריך לתקן את דרכו, את הדרך שלו ולשוב אל השם. בפרשת נצבים גם כן יש פסוק כתוב, "ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו". כתוב פה משהו, כפרה, ייסורים, חרטה, וידוי? כלום. "ושבת עד השם ושמעת בקולו" זה תשובה. "בכל לבבך" וכולי. "שובה ישראל עד השם אלוקיך". "השיבנו השם אליך" וכולי. בכל הפסוקים שמדברים על תשובה אין לו, אין, אין. זהו. תשובה.

32:13 דובר 1 לא כתוב עניין נוסף. ולא כדעת ההמון שהתשובה היא תענית. אפילו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין, שבאמת גמר כפרתו על ידי ייסורים. והרי אמרנו קודם כן. כן. היינו שהקדוש ברוך הוא מביא עליו ייסורים, לא שהוא יביא על עצמו ייסורים. וכמו שכתוב: ״ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם״. ופקדתי, שהקדוש ברוך הוא יפקוד עליו ייסורים. היינו שתשובתו רצויה לפניו יתברך בשובו אל ה' בכל ליבו ונפשו מאהבה. אזי, באתערותא דלתתא, כמים הפנים וכולי, הקדוש ברוך הוא יעשה איתו חסד מרוב אהבתו ויביא עליו ייסורים קשים שימרקו את עוונותיו, או אפילו ייסורים קלים. אתערותא דלעילא לעורר את אהבת וחסד ה' למרק עוונו בייסורים, ולא שהוא יביא ייסורים על עצמו. אם אדם היו לו עניינים שהוא עשה לא כמו שצריך ואחר כך הוא הצטער על זה מאוד, ובאמת שב בתשובה שלמה ואחר כך הגיעו לו ייסורים מסוגים שונים, אז הוא צריך לקבל את זה בשמחה. צריך לדעת שזה מאהבת ה'. לא קל. וכמו שכתוב: ״כי את אשר יאהב ה' יוכיח״. אז את מי ה' מוכיח? את מי שחזר בתשובה אמיתית.

33:53 דובר 7 כי הייסורים זה השלב השלישי ב...

33:56 דובר 1 זה, זה, זה הכפרה על העוונות הקשים. כריתות ומיתות בית דין. חס ושלום שלא... זה לא עבירות כאלה שעוברים אותן בשוטף ביום־יום. אבל, אבל. ולכן מדובר שם על עבירות של, של, של עריות, של עבודה זרה, עבודה... עבירות. ברוך השם אנחנו אצלנו לא כל כך נתקלים בהן, ברוך השם. ולכן עכשיו מובן למה לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצוות התשובה. הרי כתבו הלכות, ויש הלכות תשובה לרמב"ם ובסמ"ג גם כן יש. אז לא מוזכר שמה תענית. אפילו על כריתות ומיתות בית דין הם לא כותבים שום תענית, שצריכים להתענות בשביל לכפר על הנפש. לא, אין שם כזה דבר, זה לא קיים. רק מה הם כותבים? וידוי ובקשת מחילה, כמו שכתוב ״והתוודו את חטאתם״ וכולי. אז זה כבר באמת קשיא. למה וידוי כן? קודם אמרנו, זה כבר חידוש. זה כבר פה משהו שקצת לא מתאים למה שאמרנו קודם. הרי בהתחלה אמרנו שתשובה... צריך לחלק בין תשובה לכל השאר. תשובה זה מפה ולהבא וכל השאר כפרה על מה שהיה. פה פתאום הוא מוסיף משהו שלא היה לנו קודם, וידוי. ווידוי הרמב"ם והסמ"ג כן כותבים. מה זה וידוי? אתה אומר שזה לא תשובה וזה גם לא כפרה, אבל זה, זה, אבל זה כן, צריך את זה. אז, אז מה זה עושה? ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. אז הרבי הזקן לא, לא, לא מפרט את זה פה. מה שמוסבר בעניין, שכל עבירה שאדם עושה, אז לעבירה יש גוף של העבירה ויש את הנשמה של העבירה, וכשאדם מתחרט ושב בלב שלם אז זה הורג את הנפש של העבירה. אבל הגוף, הגוף הרוחני של העבירה הוא

36:20 דובר 1 עדיין קיים, ונפש אפשר לבטל עם נפש, אבל גוף אפשר לבטל רק עם גוף. כשאדם עושה וידוי דברים, עקימת שפתיו הווי מעשה, והדיבור שהוא מדבר, חטאתי עוויתי פשעתי, הדיבור הזה הורג את הגוף של העבירה. אז לכן לא מספיק, אף על פי שהווידוי הוא לא חלק מעצם התשובה, אבל הוא כן שייך לשלמות התשובה. זאת אומרת, וידוי לא שייך ל... הוא כן שייך לתשובה, לא לכפרה, אבל גם בתשובה עצמה יש שני, שני דברים. יש עיקר התשובה ושלמות התשובה. עיקר התשובה, עצם התשובה, זה ה... הפנימי, הרגש, ההחלטה, והווידוי זה שלמות התשובה. להרוג גם את הגוף של העבירה. אז אם ככה, איך זה מסתדר עם מה שכתוב בפסוק מפורש בספר יואל? ״שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי״. אז כתוב בספר יואל שהתשובה, איזו תשובה הקדוש ברוך הוא דורש מעם ישראל? בצום ובבכי. לא רק לבכות, גם לצום? זה לא כמו שלמדנו. כן? מה זה הצום הזה? אומר אדמו"ר הזקן: לא, היינו לבטל הגזירה שנגזרה למרק עוון הדור על ידי ייסורים בארבה. הייתה גזירה למרק את עוון הדור, דור, בייסורים בארבה. הצום מבטל את הגזירה. הוא לא מכפר על העבירה שהייתה. הוא מבטל את הגזירה שתהיה. אז גם פה בפסוק הזה התענית, הצום הוא לא שייך לעניין הכפרה של לתקן את העבר, הוא רק שייך לבטל את הגזירה שתהיה בעתיד. וזהו הטעם בכל תעניות שמתענים על כל צרה שלא תבוא על הציבור, כדי לבטל את הגזירה שנגזרה על הדור. לא בשביל לתקן את העבירות. כמו שכתוב במגילת אסתר, כן, ״צומו עלי״, לבטל את הגזירה של המן. ומה שכתוב בספרי המוסר... עדיין, עדיין אפשר לשאול שאלה: מה, מהו שכתוב בספרי המוסר, ובראשם

38:52 דובר 1 ספר רוקח, רוקח, וספר חסידים, הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין? כתוב מפורש, מי שעובר עבירה כזאת צריך לעשות צומות, ככה וככה צומות וכולי וכולי. כתוב מפורש שזה חלק מהעניין. איך אתה אומר לי שזה לא? וכן מוציא זרע לבטלה, שחייב מיתה בידי שמיים. אז גם שמה יש רפ"ד תעניות וכן הלאה. כמו שכתוב בתורה לגבי ער ואונן, אז דינו כחייבי כריתות לעניין זה וצריך לצום, להתענות. כך כתוב בספר הרוקח ובספר חסידים והם ידעו מה שהם אומרים. אז אומר, היינו, מסביר אדמו"ר הזקן, כדי להינצל מעונש ייסורים של מעלה. זה לא בשביל לכפר, רק בשביל להינצל מהייסורים. לכפרה זה לא עוזר, וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו. זה כבר טעם שני. כן? וגם אולי טעם שלישי, אולי אינו שב לה' בכל ליבו ונפשו מאהבה, כי אם מיראה, ואם הוא יגזור על עצמו תעניות וסיגופים, זה יעורר בליבו את היראה, ואז... אז יש, אפשר להגיד כמה וכמה סיבות והסברים מדוע בספר רוקח וחסידים כתוב להתענות הרבה תעניות. על כל פנים, מה שלא יהיה, זה לא בשביל לתקן את העבר. כפרה זה לא. אז זה פרק א'. פרק א' הרבי הזקן עושה סדר. מה זה תשובה ומה זה כפרה. תשובה זה להבא, לשוב אל ה'. כפרה זה לעבר. לתקן את הפגם שעשתה העבירה. זה פרק א'. הפרק השני שנעמוד עליו בבא בעזרת השם, הרבי הזקן מביא את העניין של תעניות עוד פעם ובאריכות הרבה יותר גדולה, ושם הוא אומר שבכל זאת, למרות מה שאמרנו פה, שתעניות זה בכלל לא קשור לעניין הכפרה, יש בתעניות עניין מסוים שכן שייך לכפרה, ונקודת הביאור תהיה על דרך העניין של

41:11 דובר 1 הווידוי עם ה-- עם התשובה, שכמו שבתשובה יש את עצם התשובה ושלמות התשובה, גם בכפרה יש עצם הכפרה ושלמות הכפרה. אז לעצם הכפרה, צומות ותעניות זה לא שייך לעניין עצם הכפרה, אבל לשלמות הכפרה כן צריך את התעניות ואת הצומות.

41:32 דובר 8 לזרז את זה מהר, אה?

41:33 דובר 1 אה?

41:33 דובר 8 לזרז את זה מהר.

41:34 דובר 1 כן, זה נראה בפרק הבא. מה-מה-מה ההבדל בין עצם הכפרה ושלמות הכפרה.

41:40 דובר 8 נראה שנסים זה מהר.

41:42 דובר 1 אמרתי, זה פרקים קצרים וקלים. לפחות השלושה הראשונים. אחר כך זה כבר מתחיל להיות אה...

41:49 דובר 8 בסדר.

41:49 דובר 1 זה נגלה, זה נגלה. זה אין, אין, אין, אין פה חסידות. זה הקדמה כדי להבין על מה מדברים.

41:56 דובר 8 טוב.