לקוטי אמרים פרק מ"ד (חלק 1) · תשפ"א

00:01 דובר 1 ערב טוב. אנחנו מחזיקים בפרק מ"ד. אה, היום למעשה זה ההתחלה של ה... עיקר של התניא שמדבר על עבודה של אהבת ה', איך שכל יהודי צריך לעבוד את ה', כל חסיד, כל יהודי, כל... אז עיקר העבודה זה עבודת האהבה. כמו שהזוהר אומר: "אין עבודה כעבודת האהבה". והיום מתחיל, אה, להסביר את העניין הזה. אז באמת שכבר הפרק הקודם, פרק מ"ג... תודה רבה. אה, התחיל העניין באופן כללי, אבל שם זה היה בלי פרטים כל כך, בלי פרטים בכלל, יותר נכון. רק אמר שיש באופן כללי שתי דרגות של אהבה ושתי דרגות של יראה. על יראה אנחנו לא נדבר בהמשך כמעט בכלל, כי באמת עבודת ה' זה עבודת האהבה. ולגבי שתי הדרגות של האהבה, אהבת עולם ואהבה רבה, שהוא הזכיר שם, אה, הוא אמר עוד כמה פרטים שאחד החילוקים העיקריים שם היה שאהבת, אמ, שזה לא רק שתי דרגות באהבה, אלא זה שני סוגים של אהבה. זאת אומרת, יכול להיות שבן אדם יאהב משהו, יאהב אותו מעט או יאהב אותו, ירצה אותו מעט או ירצה אותו מאוד בתוקף מאוד חזק. זה דרגה שונה. אבל יש, אה, כשמדברים על רגשות האדם, אז יש באהבה גם לא רק דרגות שונות, חוזק שונה, אלא גם סוג לגמרי אחר. אהבה שהאופי שלה אחר, שהמקור שלה אחר, אחר. יש אהבה שנובעת מהשכל, אהבה שנובעת מהרגש, אהבה שהיא כמו משיכה, כמו מים זה נקרא, משיכה עדינה, רכה. ויש אהבה שמתבטאת בזה שאדם רוצה לצאת ממציאותו, וכרשפי אש. אז באופן כללי, מה ששתי הדרגות הכלליות של האהבה הן גם שני סוגים כלליים של אהבה. מה הוא הסביר שם? יש אהבה שהיא נולדת בלב האדם

02:40 דובר 1 כשהוא מתבונן בגדולת ה'. זה נקרא אהבה שכלית, אהבה שנולדת על ידי התבוננות. ויש אהבה שהיא אהבה של הנפש עצמה. הנשמה שלנו, כבר דיברנו על זה כמה פעמים, נשמה של יהודי מהותה זה אהבת ה'. כשדיברנו, אמרנו כמה פעמים, אם להסתכל על נשמה, לו היו... לו יכלו העיניים להסתכל, לראות דברים רוחניים, היינו מסתכלים על נשמה, מה היינו רואים? היינו רואים שלהבת שעולה מאליה ורוצה להידבק במקורה ושורשה. הטבע, מה צורה, איך נראית נשמה של יהודי, נשמה של יהודי נראית כמו איזה משהו שהוא רוצה להידבק במקורו ושורשו. זה המציאות שלה, המציאות של האהבה זה היא, זה המהות שלה. וכשיהודי מתבונן בגדולת ה', אני חוזר לאהבת עולם. כשיהודי מתבונן בגדולת ה' ונולדת אצלו אהבה, אז אנחנו לא אומרים שמתגלה קודם האהבה הזאת, שהאהבה של הנשמה הייתה בהעלם, עכשיו היא התגלתה. לא. אנחנו לא אומרים שהאהבה התגלתה, התעוררה. אנחנו אומרים שהאהבה נולדה. קודם הוא לא אהב, עכשיו הוא אוהב. אהבה שכלית זה לא אהבה של הנפש הטבעית שלנו. זה משהו אחר לגמרי. זה משהו שנולד כתוצאה מהתבוננות. אהבה טבעית שיש לנשמה היא לא צריכה שכל בשביל להתקיים. כי יש ליהודי נשמה, יש לו נשמה, נשמה שאוהבת. זה נקרא אהבה שכלית שהיא נולדת כתוצאה מהתבוננות, וזה נקרא אהבה רבה או אהבה טבעית שהיא הטבע של הנפש האלקית. זה היה שני סוגי האהבה שהוא דיבר עליהם בפרק הקודם. ולגבי זה הוא הסביר שההבדל בין שני סוגי אהבה הוא לא רק שזאת אהבה קטנה וזו אהבה גדולה, שזו המקור שלה מהשכל וזה המקור שלה מהרגש. ההבדל ביניהם הוא גם באופי שלהם, באיך שהם נראות. למה? כי כשאדם מתבונן בגדולת ה'

05:18 דובר 1 הוא מתבונן בדבר שמחוץ ממנו, בדבר שמעליו, בדבר אוטופי, בדבר נשגב, בדבר מופלא, דבר שהוא זה לא... זה רחוק ממנו. הוא מרגיש שיש שם משהו נפלא והוא, והוא רוצה להגיע לשם. אז האופי של משיכה כזאת, של אהבה כזאת נקרא רשפי אש. כמו שהאש, שתנסה להצמיד את האש, את הלהבה לאיזה גפרור, אתה רואה שהיא שורפת אותו ומכלה בו את זעמה ו... היא לא נרגעת עד שהעץ או ה... מה שקשרו אותה למטה, עד שזה לא נגמר, עד שהיא לא שורפת אותו, היא לא נרגעת. היא לא מסתדרת עם החומר שבו תופסים אותה למטה. מה שהיא רוצה זה להתנתק מהחומר ולהידבק במקורה שתחת גלגל הירח. זה נקרא אהבה כרשפי אש. מתי נולדת אהבה כזאת של אדם שהוא רוצה לצאת ממציאותו? כשהוא מתבונן בדבר שלמעלה ממציאותו. אז באופן כללי אהבת עולם היא אהבה כרשפי אש. לעומת זאת, האהבה של הנפש עצמה, הנשמה האלקית שלנו, היא לא משתוקקת לאלוקות בגלל שזה משהו שגבוה ממנה, היא בעצמה אלוקות. היא נמשכת לאלוקות כי זה, כי זה טוב לה, כי זה נעים לה. הנפש האלקית משתוקקת להידבק בקדוש ברוך הוא כי היא מרגישה שהקדוש ברוך הוא מקורה ושורשה. והיות והיא הנפש... הנשמה, היא רוצה את הקדוש ברוך הוא, את האלוקות, כי זה קרוב אליה, כי היא בעצמה אלוקות, אז היא לא משתוקקת לצאת ממציאותה. אין שם אש. היא, היא אהבה רגועה כזאת, זה נקרא אהבה כמים. זה באופן כללי מה שדובר בפרק הקודם. שני סוגי האהבה: אהבת עולם, אהבה רבה. המקור שלהם זה שכלי וזה רגשי או הטבע של הנפש, והאופי שלהם שזו כרשפי אש וזו כמים. אולי עוד פרט אחד נוסיף שבמבט ראשון

07:51 דובר 1 זה נשמע לנו שאהבה כרשפי אש זה הרבה יותר עוצמתי מאשר אהבה כמים. נכון? זה בוער כמו אש. אבל זה לא נכון. יכולה להיות אהבה כמו אש שהיא פחות ממים או אהבה כמו מים שהיא פחות מאש, וכמו שנראה בהמשך כבר בפרק שלנו, שיכול, יכולה להיות אהבה שכלית שיש לה אופי של מים, לא של אש, ויכולה להיות אהבה של הטבע, של הנפש, של הנשמה עצמה, שיש לה אופי של אש ולא של מים וכן הלאה. כל השילובים האפשריים ועוד הרבה יותר מזה. מה שמדובר בפרק הקודם היה רק באופן כללי, שבאופן כללי אהבה שכלית זה כאש וזה כמים. אבל, אבל זה לא אומר שום דבר על ה-- על העוצמה, על הדרגה, על החוזק, על המקור, רק על האופי שלה. אז בואו נתחיל בפרק מ"ד בפנים. פרק מ"ד, והנה: כל מדרגת אהבה מב' מדרגות אלו, אהבה רבה ואהבת עולם שהוזכרו בפרק הקודם, נחלקת לכמה בחינות ומדרגות. כמה? לאין קץ. כל אחד לפום שיעורא דיליה. כל אחד לפי השיעור, לפי הגודל שלו. מי שיש לו לב גדול או לב קטן, אז ממילא האהבה היא בהתאם. כמו שלמדנו שהאהבה היא לפי הדעת. ככל שהוא תוקע את דעתו יותר, ככל שדעתו יותר רחבה, אז ה-האופי של האהבה שלו והתוקף שלו והסוג של זה ייראה אחרת. ובאופן פרטי לכל אחד ואחד מבני ישראל יש אהבה שונה. אין שני יהודים שיש להם את אותה אהבת השם. אין כזה דבר. כל אחד יש לו את האופי שלו, את הרגש שלו, את השכל שלו והאופן, הצורה, הסגנון שבו הנשמה שלו משתוקקת לאלוקות זה אחרת. כמו שזה גם בגשמיות. רואים את זה בגשמיות אצל כל אחד שאתה יכול לשים

10:05 דובר 1 שני אנשים אחד ליד השני והם שניהם ירצו את אותו דבר אפילו, אבל כל אחד זה, זה נראה אחרת. כמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה". מי זה בעלה? הקדוש ברוך הוא זה בעלה של כנסת ישראל. אז נודע בשערים בעלה, הקדוש ברוך הוא, דא קודשא בריך הוא, אומר הזוהר, הוא הקדוש ברוך הוא, דאיהו, שהוא הקדוש ברוך הוא, אתידע ואתדבק. הוא נודע ונדבק לכל אחד, לכל יהודי, לפום מא דמשער בלביה וכולי. כל אחד לפי הגודל של הלב שלו, לפי כמה שהוא מתייגע עם הלב שלו, אז מתעוררת אצלו בלב אהבה שונה. ולכן נקראים דחילו ורחימו, יראה ואהבה, הנסתרות לה' אלוקינו, כי א-אצל כל אחד זה שונה ואף אחד לא יכול לשער בדיוק איך זה אצל החבר שלו. גם אצלנו קשה לנו לשער איך ש... ותורה ומצוות הן נגלות לנו ולבנינו לעשות וכולי. יהודי מקיים מצווה, אז משה רבנו קיים את המצווה או אני מקיים את המצווה. אותו דבר בדיוק, אין הבדל. היום נכנס אליי מישהו לקנות מזוזות ושואל אותי כמה זה עולה, כמה זה עולה, כמה זה עולה. זה מאה שישים, זה עולה שלוש מאות עשרים, זה כבר עולה ארבע מאות, זה יותר יקר. אז תגיד לי מה ההבדל? אז מבחינת המצווה זה כשר בדיוק כמו ש-- אין הבדל. זה-- ברגע שזה כשר זה כשר, זה פסול זה פסול. שמת את זה כשרה, קיימת את המצווה, שם-- אז מה ההבדל? אז ההבדל זה בנסתרות לה' אלוקינו. כמה הסופר התייגע, כמה הוא התאמץ, כמה הוא השקיע, כמה, כמה זה נראה יפה. יופי זה לא משהו שאפשר למדוד אותו ב-ב-בסרגל. להגיד זה... אז גם ככל שזה עניין יותר רוחני

12:14 דובר 1 אז ככה זה פחות, פחות נמדד. כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו בקיום כל התורה והמצוות בבחינת מעשה אין הבדל בין אחד לשני. מה שאין כן בדחילו ורחימו שהם לפי הדעת את השם שבמוח ולב כנ"ל, אז אצל כל אחד זה שונה. אז אדמו"ר הזקן לא נכנס פה לפירוט של סוגי האהבה. בכלל בתניא הוא לא כל כך נכנס לפירוט של דרגות וסוגים של אהבה. הוא מדבר מאוד באופן כללי, הוא רק אמר תדע לך שיש באהבת השם סוגים רבים לאין ספור, לאין קץ. בתורת החסידות באמת מבואר, אה, איך נראית אהבה שנובעת מצד דרגת הנפש, מצד דרגת הרוח, מצד דרגת הנשמה, אהבה שמתעוררת מ-התבוננות כזאת, מהתבוננות כזאת בעצם הנשמה, באהבה רבה, ב-בספירות כמה וכמה וכמה דרגות, באהבה בתענוגים, כמה וכמה דרגות וכן הלאה. כל הזמן יש אהבה שכלית ואהבה של הנפש וזהו. ותדע לך שיש הרבה בכל אחד מהם. אך מה שנוגע לנו אחרי כל ההקדמות, אחת היא אהבה הכלולה מכל בחינות ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם. יש סוג אחד של אהבה, אומר אדמו"ר הזקן, על זה אני בא לדבר איתך. אהבה, אהבת השם שהיא גם אהבה שכלית והיא גם אהבה של עצם הנפש. איך יכול להיות כזה דבר? על זה אני בא לדבר איתך. זה דבר ששייך לכל אחד. כי זה סוג כזה של אהבה, כמו שמיד נראה, שהוא כולל בתוכו את כל-- את שני הסוגים הכלליים של האהבה, ויותר מזה את כל הדרגות שיש בכל הסוגים, וזה שייך אצל כל אחד. אחת היא אהבה כלולה מכל בחינות ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם, והיא אותה אהבה שווה לכל נפש מישראל. אם אתם זוכרים, אז כשדיברנו בשיעור שעבר

14:50 דובר 1 על אהבה רבה, אז הוא כתב, הוא אמר שם, אדמו"ר הזקן, שאהבה רבה אי אפשר להשיג אותה. זה מקבלים במתנה. מי ששלם ביראה אז אהבה רבה מתגלה אצלו כי דרכו של איש לחזר אחרי האישה. איש, אהבה זה כתוב זכר חסדו זה איש, ויראה נקרא יראת השם היא תתאה, זה אישה.

15:15 דובר 2 מה זה תשובה מאהבה רבה?

15:17 דובר 1 מה?

15:17 דובר 2 תשובה מאהבה רבה.

15:18 דובר 1 זה תשובה.

15:20 דובר 2 לא, אני אומרת, אבל אדמו"ר הזקן אומר על מישהו שחוזר בתשובה מאהבה רבה שרק אז הוא, אה, מתבונן לחזור לתכלית.

15:27 דובר 1 נכון, אז זה באיגרת התשובה, בעזרת השם נגיע לשם.

15:30 דובר 2 אז כאילו, אוקיי.

15:33 דובר 1 פרק ח' באיגרת התשובה.

15:35 דובר 2 אה, כמו פרק ח'.

15:38 דובר 1 עוד נגיע לשם בעזרת השם.

15:40 דובר 2 פשוט היה לנו יום עם כל התניא.

15:44 דובר 1 אה?

15:45 דובר 2 כל היום היינו בתניא.

15:47 דובר 4 כל התניא.

15:49 דובר 2 כן, ממש.

15:51 דובר 1 שהזדמנות נעשו לו כזאת. הוא כבר הזכיר את הדרגה בהקשר אחר, אבל, אה, פה לא מדובר על תשובה.

15:58 דובר 2 למה זה אחר?

16:03 דובר 1 החלק הראשון של התניא נקרא ליקוטי אמרים. החלק השני נקרא שער הייחוד והאמונה. החלק האחרון נקרא איגרת הקודש. בקונטרס האחרון יש באמצע חלק שנקרא איגרת, איגרת התשובה. אף אחד מארבעת החלקים... בכלל, איפה ראיתם איזשהו ספר חסידות שקוראים לו איגרת? מכתב? כן, אז דיברנו על זה כבר פעם. הזכרנו מזמן, לפני הרבה זמן, שאיגרת, כזה ההסבר של הרבי. הרבי כותב שאיגרת למי שולחים. אדם שאתה יכול לדבר איתו אתה לא שולח לו מכתב, אתה מדבר איתו. איגרת שולחים למי שהלך רחוק. יהודי שנכשל בעבירות, אז אדמו"ר הזקן שולח לו איגרת. אז בכלל, באופן כללי, כל איגרת התשובה, כל הדרגות וכל העניינים שמדברים באיגרת התשובה, גם העניינים הכי, הכי נעלים שמבוארים שם, זה מיועד ליהודי שעבר עבירה. יהודי שהוא נכשל בשמירת מצוות. ה-ה-החלק הראשון והשני של התניא לא מדברים ליהודי שעשה-- ש-ש-שיש לו עבירות. זה נקרא ספר של בינוניים. בינוני זה אדם שאין לו עבירות. התניא פרק א' מתחיל כשאין עבירות. מי שיש לו עבירות, אז הוא כותב שם מיד בתחילת התניא, לפני שמתחילים את העניינים של עבודת השם, פרק י"ז, לפני שמתחילים בכלל את התניא, אומרים: תשמע, אם יש לך עבירות אל תמשיך הלאה. תעבור לאיגרת התשובה, תלמד מה שכתוב בה ואחר כך תחזור לפה. התניא מתחיל א' ב', אם אתה, אם אתה, אם יש לך עבירות, אדם שיש לו עבירות אז, אז יש לו עוונותיו מבדילים, וכמה שהוא לא יתבונן ב-ב-בגדולת השם לא, לא יתעורר אצלו שום דבר, כי יש שם איזה, איזה משהו שמפריע באמצע. אז שולחים לו מכתב בשביל לעזור לו, איגרת. העניינים שבאיגרת התשובה לא שייכים. טוב, זה הכל כמובן מאמר מוסגר, זה לא שייך

18:02 דובר 1 פה באמצע. פשוט. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אז דווקא אותה אהבה שהיא כלולה, היא כוללת בתוכה את כל דרגות האהבה, החל מהמדרגה הכי נעלית, אהבה רבה, שזה רק בפרק הקודם אמרנו זה אי אפשר להגיע אליו. ועד האהבה השכלית, שזה אהבת עולם, שזה הוא אמר בפרק י"ז שזה מי שדעתו יפה. אני אין דעתי יפה, אני מתבונן וזה לא מתעורר. אז מה אני אעשה? אומר אדמו"ר הזקן, האהבה שאנחנו הולכים לדבר עליה עכשיו היא שייכת אצל כל אחד ואחד, ופה כל אחד יכול לעורר אותה בליבו, והיא כוללת בתוכה גם את האהבה השכלית ש-ש-שהיא לכאורה מתאימה רק למי שדעתו יפה. אומר אדמו"ר הזקן: גם אתה יכול. אפילו אהבה רבה, שהיא מגיעה רק למישהו שלם ביראה, אבל זה הדגשנו בשבוע שעבר, איזה יראה. מדובר על יראה עליונה, יראה דבקות וכולי וכולי, ואהבה רבה שמקבלים מתנה מלמעלה. אהבה שהולכים לדבר עליה עכשיו כוללת גם את זה, וזה כן שייך אצל כל אחד. היינו-- ואיך? כי ירושה לנו מאבותינו. אם היה מדובר על אהבה שאני צריך לעורר בכוחות שלי, נו, ברור שבכוחות שלי אני לא יכול לעורר איזו אהבה כזאת שכוללת את כל הדרגות. נכון? זה די מובן. אם היה מדובר על אהבת השם שאני צריך לעורר עם ההתבוננות שלי, נו, מה השכל שלי שווה? כמה אני כבר יכול לחשוב? כמה אני יכול להתבונן? איזה לב יש לי? באמת לא הרבה. בטח לא בשביל כזה דבר גדול. אבל היום מדובר על אהבה שהיא ירושה לנו מאבותינו. כל יהודי קיבל את התכונה של הסוג הזה של האהבה. הוא מקבל את זה בירושה, מתנה, איכשהו הוא נולד. היינו, מה שכותב

20:28 דובר 1 הזוהר על פסוק "נפשי אויתיך בלילה" וגומר. מפרש הזוהר, עוד לפני שנסביר, נ-נ-נראה מה מפרש הזוהר, צריך להסביר את השאלה. "נפשי אויתיך" זה... הוא מתחיל. שתי המילים "נפשי אויתיך", נפשי זה גוף ראשון, הנפש שלי. סליחה, זה גוף, אה, שלישי. כן. היא, הנפש שלי. נכון? נפשי זה היא. כן. "אויתיך" זה אני אויתיך. נכון? אז נפשי זה גוף שלישי ו"אויתיך" זה גוף ראשון. אז בדרך כלל אדם מדבר במשפט אחד, שתי מילים אחת אחרי השנייה. הוא לא מתחיל לדבר בגוף שלישי וממשיך בגוף ראשון. או שהוא היה צריך להגיד, "נפשי איוותה אותך" או שהיה צריך, היה צריך להגיד, "אני איוויתי אותך", אבל להגיד, "נפשי אויתיך" מה? מה אומר הפסוק? מה מתכוון הפסוק להגיד? כך שואל הזוהר. מה הוא-- על פי פשט זה לא שאלה. על פי פשט, "נפשי אויתיך" הנפש. סגנון דיבור כזה. אבל הזוהר מדייק במילים. מסביר ככה: "דירחם לקודשא בריך הוא", שירחם, שיאהב אדם את הקדוש ברוך הוא. "רחימותא דנפשא ורוחא", אהבת נפש ורוח. "כמה דאתדבקו אילין בגופא וגופא רחים לון". יהודי צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא אהבת רוח ונפש, כמו שעוד-- שהם הרוח והנפש נדבקים בגוף והגוף אוהב אותם. מילים כאלה מסובכות כאלה קצת. עזוב, זה חשבון פשוט. הנפש, אה, אה, אה, הנפש, נפש, נפש ורוח מחיות את הגוף, נכון? הגוף מתאים לו. הגוף אוהב להיות חי, נוח לו עם זה, נעים לו עם זה, הוא מרגיש, הוא קצת חולה, קצת כואב לו, אז הוא מרגיש לא טוב. הגוף אוהב, טוב לו שיש לו נפש ורוח שמחיה אותו. כן. אומר הזוהר שיהודי צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא כמו שהגוף אוהב את הנפש והרוח שלו.

23:07 דובר 1 מה אומר הזוהר, מובן, כן? איך זה תשובה על השאלה? הזוהר מפרש שנפשי זה הקדוש ברוך הוא. כשיהודי אומר, "נפשי אויתיך", זה כמו-- זה-- הוא אומר נפשי, הוא מתכוון הקדוש ברוך הוא. נפשי זה, זה הוא. הקדוש ברוך הוא, אתה הנפש שלי, אני מתאווה אליך. כן? כך מסביר הזוהר. ומסביר, אה, ומסביר הרבי: זהו שנאמר, "נפשי אויתיך", כלומר מפני שאתה ה' נפשי ואתה חיי האמיתיים, לכך אויתיך. פירוש שאני מתאווה ותאב לך כאדם המתאווה לחיי נפשו, וכשהוא חלש ומעונה, מתאווה ותאב שתשוב, אה, שתשוב נפשו אליו. אז מהי אותה אהבה של נפשי אויתיך? אומר הזוהר, על פי מה שמסביר התניא, שיהודי יאהב את הקדוש ברוך הוא כמו שהוא אוהב את חיי גופו. זאת אומרת, יהודי צריך לעשות חשבון כזה. זה האהבה שעליה אנחנו מדברים. אני אוהב להיות חי. בכלל אומרים, זה נקרא-- היום הרבה מחפשים אנרגיה, כן? זה כל מיני פטנטים שיהיה לו יותר, אה, לא יודע, קאוצ'ינג וכל מיני, אה, תרופות וסממנים ולא יודע. לפעמים אנשים עושים התעמלות והוא רוצה, הוא רוצה להרגיש, רוצה להרגיש חי, רוצה להרגיש חיות. ואם הוא קצת עייף, קצת כואב לו, קצת כבד לו, קצת לא נוח לו, אז אה, חסר לו. הוא מתאווה לחיים. הדבר שאדם הכי מתאווה זה לחיים. אומר הזוהר הקדוש: החיים האמיתיים זה הקדוש ברוך הוא. הוא זה שנותן חיים לכל חי. אם אני רגע אחד אעצור ואבין שכל החיים, שהאנרגיה שאני מתאווה אליה וכל כך רודף אחריה ורוצה שיהיה לי כל הזמן, זה אין ואפס, זה כלום. זה חיים גשמיים. החיים האמיתיים זה חיי החיים, זה נפשי אויתיך, זה הקדוש ברוך הוא. אם אני אפנים

25:53 דובר 1 את זה שהקדוש ברוך הוא, הוא החיים האמיתיים, אהבת ה', דבקות בה', שמחה בה', תענוג בה', אני לא ארצה את העולם הזה בכלל. כל מגמתי, כל חפצי, כל רצונותיי, כל תשוקתי, לא יודע באיזה מילים להשתמש-- אני, אני רק ארצה את הקדוש ברוך הוא, כי אני אבין שכל החיים הגשמיים שיש לי זה שום דבר, לא. זה אין ואפס. נפשי אויתיך, הקדוש ברוך הוא, אותך אני מתאווה. וכן, כשהוא הולך לישון אז הוא מתאווה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשייעור משנתו. כך אני מתאווה ותאב לאור אין סוף ברוך הוא, חיי החיים האמיתיים, להמשיכו בקרבי על ידי עסק התורה. אז כאשר אני אבין, אני אתבונן בזה, אני אחשוב על זה שהקדוש ברוך הוא, הוא החיים האמיתיים, ותענוג אמיתי של יהודי זה רק דבקות בה'. שאני ארגיש את הקדוש ברוך הוא, את אלוקי בקרבי. ואיך אני יכול להרגיש את הקדוש ברוך הוא? על ידי לימוד התורה. התורה היא חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. אז אני אעשה חשבון שאם אני אלמד תורה אז פשוט יהיה לי תענוג. אם אני אביא את עצמי למצב שה, ה, שאני מבין שהתורה היא הקדוש ברוך הוא, זה חוכמתו. זה כמו שבא אדם, ה-ה-החוכמה שלי זה החו-- אני, זה החוכמה שלי. אני, אני חושב, אני מבין, אני מה-- החוכמה שזה אני, כן? אז אם אני אבין, אחשוב על זה, אתבונן בזה שהתורה, שהיא חוכמתו של הקדוש ברוך הוא, זה הוא. וכשאני לומד תורה אני מתאחד איתו, מתדבק, נדבק בו, ואני גם מרגיש את זה. אז, אז, אז אני לא אוכל לישון בלילה. איך אומר בלשון של התניא, בהקיצי משנתי בלילה, אדם פשוט, פשוט באמצע הלילה הוא,

27:56 דובר 1 הוא לא יכול לישון, הוא, הוא מתעורר והוא מחפש להוריד את התניא מהמדף ולהתחיל ללמוד. הוא לא יכול... אומר אדמו"ר הזקן, זה שייך לכל אחד, כי זה הבנה פשוטה. כי האמת היא שזו האמת. האמת היא שהחיים של כל יהודי והחיים של כל חי בכלל זה החיים של הקדוש ברוך הוא. אבל יהודי יכול להרגיש את זה. וכשיהודי לומד תורה והוא חושב על זה, מתבונן בזה שהתורה היא החיים האמיתיים שלנו, הוא יתחיל לאהוב את התורה עד כדי כך שהוא לא יוכל להירדם. או שהוא יתעורר מוקדם ו-ו-ו-, או שברגע שהוא מתעורר הוא רק יחשוב מתי, מתי כבר יבוא לידי ואקיימנה. זה סוג של אהבה שמביא את האדם באופן ישירות ללימוד תורה. נפשי אויתיך. כן, הוא יבין שהוא ראה את הקדוש ברוך הוא כ-כ-כל אחד, אז-אז הוא לא יכול. הוא יתעורר באמצע הלילה ו-וירוץ ללמוד. כמו שכתב הזוהר שם באותו מקום, "דבעי בר נש מרחימותא דקודשא בריך הוא למיקם בכל ליליא". ירצה אדם, יבקש אדם מרוב שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא לקום בכל לילה, לאשתדלא בפולחניה עד צפרא, והוא כבר באמצע הלילה הוא כבר לא יכול לישון. אז הוא קם לתיקון חצות, אז הוא קם, אז הוא עושה תיקון חצות. אחר כך יושב והוא לומד ועד שמגיע הבוקר. הו, עכשיו אפשר להתפלל. עכשיו יש כל, כל, כל ה-- הוא פשוט לא יכול לישון, לא יכול להירדם. הוא כל כך אוהב את הקדוש ברוך הוא ו-ו-והוא לא רגוע.

29:40 דובר 5 לשמור על שמות המשיח כל כך

29:48 דובר 1 אז זה מסבירים. הוא עוד ימשיך, יסביר, יסביר את זה בהמשך. שזה למרות ש-- למה זה נראה לנו, אפשר להגיד, מופרך? כי אנחנו... שמעתי פעם סיפור בשם ר' ראובן דונין, שהיה מספר, אבל בטח הרבה פה מכירות אותו. הוא סיפר באיזו התוועדות שיש בעל חיים אחד ש-- הוא כל החיים שלו בתוך הבוץ ורק האף שלו בולט החוצה, ויש לו רק ד-- הוא כל כולו מדושן תענוג, ויש רק דבר אחד בעולם שמפריע לו בחיים. מה? שהוא לא יכול להכניס גם את האף בפנים. אנחנו כל כך שקועים בתוך הבוץ של העולם, שאנחנו מתענגים בזה ולא מרגישים שזה בוץ. אם יהודי, הרבי אומר, יפקח את העיניים, הוא יבין, כמו שאפשר להסתכל על זה בפרק, אה, כ"ט, ל' שלמדנו, ששם מדבר על ריקות מעשי העולם הזה והגשמיות של העולם הזה. שיהודי מבין שחיים זה אלוקות, שטוב אמיתי יש רק בתורה ומצוות, וכשהוא ישמור מצוות, ועל-- מצוות זה יותר קשה להרגיש אלוקות. אבל כשהוא לומד תורה, תורה זה דבר פנימי. הוא מבין, הוא נהנה, הוא מתענג, הוא מרגיש אלוקות. בפרט כשהוא לומד חסידות. אז, אז, אז הוא יהיה שם. כשהוא יתבונן, יחשוב על זה שכל הדברים שאני תמיד שואף אליהם זה באמת דברים זמניים, דברים שנרקבים, הכל בלה, הכל הולך לעפר. ותורה באמת זה נצחי. וזה באמת מענג, שיהודי לומד חסידות, לומד תורה. אני זוכר פעם הראשונה שנכנסתי לזאַל של הישיבה במגדל העמק לפני לא זוכר כמה שנים. לא, לא למדתי שם אף פעם. בתור בחור עוד נכנסתי פעם לזאַל. נכנס, רק פותח את הדלת. עד היום ככה דרך אגב, רעש מחריש אוזניים, מחריש אוזניים. יושבים בחורים אחד מול השני, שולחנות קטנים,

32:22 דובר 1 יושבים בחורים שולחן מול שולחן, בקושי יש מקום לשים את הגמרות באמצע. לא מדבר חסידות. גמרות. לא יודע כמה בחורים יש שם היום. שלוש מאות, לא יודע, מאתיים, לא יודע כמה יש שמה. אולם גדול, אבל יושבים כולם ביחד. יש שולחן פה ומטר, איזה מטר. שולחנות צמודים אחד ליד השני. אלו צועקים ואלו צועקים, ורעש, ואין יכולים לשמוע אחד את השני. ההתלהבות ב-ב-בלימוד היא כזאת עצומה. זה לא סיפורים, זה דבר שהוא שייך ביום יום, ואני ראיתי את זה בעיניים שלי פעמים רבות. שבחורי ישיבה לא איזה צדיקים גדולים או מי יודע מה. הם פשוט... ברור שיש גם כאלה שמנערים שם כל היום. לא, לא כולם צדיקים, כן, אבל אבל ה-ה-אתה נכנס לזאַל בישיבה, ולא רק ישיבה של חב"ד. השבוע יצא לי להיות בכולל, לא בחורים מלאי מרץ. כולל אברכים ליטאים, ואין שם שלוש מאות בחורים, היה שמה לא יודע, אולי עשרים, שלושים. ההתלהבות והחיות והתענוג שיש, אתה רואה את זה בעיניים. לא צריכים להגיד לך שהם נהנים מזה. אתה רואה שהם חיים. וזה שייך בפשטות הכי פשוטה אצל כל אחד, כל יהודי. בגלל שאני יהודי והנשמה שלי מרגישה שאני לומד, היא מרגישה שזה החיות שלה. אז אפילו אם הוא מתנגד והוא לא יודע מה זה הקדוש ברוך הוא, הוא לומד תורה, הוא מרגיש, הוא מרגיש אלוקות. הנשמה שלנו מרגישה את זה. נפשי איוויתיך בלילה. אז הזוהר מגלה את זה והתניא מסביר את זה. אבל כל יהודי כשהוא לומד תורה בהתלהבות יש לו תענוג נפלא. זו המציאות. נפשי איוויתיך בלילה. כל יהודי שייך אצלו אהבת השם בוערת. כל אחד. זה אהבת השם של לימוד התורה. עד כדי

34:43 דובר 1 כך שזה כל כך, הוא למד משהו וזה מפריע לו. הוא לא גמר ללמוד, הוא לא גמר להבין וחסר לו. רוצה ללמוד עוד משהו חדש. הוא מתעורר באמצע הלילה. אני אישית מכיר לא מעט יהודים שבלילה מתעוררים. כן, כן, זה לא. זה לא. זה לא. זה לא עניין לצדיקים. זה שייך בדור שלנו לאנשים כערכנו, אנשים פשוטים. זה סוג אחד של אהבה. הרבי עוד לא הסביר למה זה כלול מכל המדרגות של האהבה. יש אהבה שהיא כלולה מאהבה רבה ומאהבת עולם, ומכל הסוגים. זאת היא אהבה. הוא עוד לא הסביר למה. נראה בהמשך. לפני שנראה את ההסבר, אומר אדמו"ר הזקן בקטע הבא שיש אהבה רבה וגדולה מזו, יש עוד סוג של אהבה, והיא עוד יותר גדולה מהאהבה שדיברנו עליה עכשיו, אהבת השם, והיא מסותרת גם כן בכל נפש מישראל, וגם היא כל אחד מאיתנו מקבל בירושה מאבותינו. והיא אהבה אחרת. על מה מדובר עכשיו? היא מה שכתוב ברעיא מהימנא. דיברנו פעם. נזכיר עוד פעם, בטח לא כולם היו, לא כולם חברותות או לא כולם זוכרות. בספר הזוהר יש בו קטעים, קטעים שלכל קטע יש שמות. לפעמים יש קטעים שמחולקים, מתחילים פה וממשיכים אחרי עשרות דפים או כל מיני דברים מהסוג הזה. ספר כזה, ספר ליקוטים כזה, ואחד הקטעים בזוהר נקרא רעיא מהימנא. רעיא מהימנא זה רשב"י מצטט מה שאמר משה רבנו. רעיא מהימנא זה, יש שמה קטע שנקרא ספרא דצניעותא. הספרא דצניעותא הזה גם כן זה שלושה ארבעה דפים בתוך הזוהר. זה מה שאמר יעקב אבינו. יש שמה בזוהר כל מיני קטעים כאלה. אז רעיא מהימנא זה הקטעים בזוהר שאותם אמר משה רבנו. אז מה שכתוב ברעיא מהימנא, כלומר מה

37:03 דובר 1 אומר משה רבנו בזוהר? על איזו אהבה מדובר שכוללת את כל המדרגות, גם אהבה רבה וגם אהבת עולם וגם ירושה מאבותינו, וגם שייכת לכל אחד ואחד מישראל. כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה. כמו בן שאוהב, משתדל עבור אביו ואמו. דרחים לון, שהוא אוהב אותם, יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה וכולי. אז נכון שיש ילדים שאצלם זה לא כל כך בגלוי. יש ילדים שאצלם זה כן בגלוי, אבל זה מצד סיבה צדדית. סליחה. כשנולד ילד להורים אז הילד אמנם נולד מההורים, אבל אחרי שהוא נולד הוא נפרד מהם לגמרי. הוא מציאות עצמאית לגמרי. הוא יודע שהמקור שלו, הוא נולד מאבא ואמא, אבל הוא לא מרגיש את הקשר הזה. הוא לבוש בגוף גשמי. יש לו את החיים שלו, את האישה שלו, את הילדים שלו, את-את-את המשכורת שלו, את האופי שלו. הוא-הוא נפרד. הוא מכבד את אביו כי הוא מבין. הוא יודע שאביו הוא אביו ואמו היא אמו, אבל הוא לא מרגיש את הקשר הזה אליהם, כן? הוא באמת עובד על זה וכולי. זה קשר בין בן לאב, אבל הנשמה האלוקית גם כשהכניס אותה לתוך הגוף, גם כשהיא נעשית בחינת נברא, היא מרגישה מצוין את מקורה ושורשה. היא מרגישה שהקדוש ברוך הוא אבינו. אז ממילא המשל הוא לא לכל בן שמוכן למסור את נפשו בשביל אביו ואמו, אלא לבן כזה שבאמת עושה את זה בפועל. דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה. הבן מוכן למסור את נפשו עבור אביו ואמו יותר מ-יותר מעצמו. גרם זה עצם. כן, יותר מעצמו ונפשו ורוחו וכולי. כי הלא אב אחד לכולנו. שואל הרבי מיד: נו, באמת מי אומר את הדבר הזה? זה משה רבנו, רעיא מהימנא. רעיא מהימנא, משה רבנו, הוא

39:33 דובר 1 יכול לאהוב את הקדוש ברוך הוא עד מסירות נפש.

39:38 דובר 6 לאבא שלו.

39:39 דובר 1 מה?

39:40 דובר 6 מסירות נפש. ולמה אהבה של בן לאב?

39:43 דובר 1 ובן לאב, אהבה אמיתית. ומה פירוש מס- אה, בן לאב, אהבה אמיתית עד מסירות נפש לבן לאב? שהוא אוהב את האבא יותר ממה שהוא אוהב את עצמו. זה מה שכתוב, נכון? דרחים לון, הוא אוהב את אביו ואמו יותר מגרמיה, יותר מאשר שהוא אוהב את עצמו. אז תארו לעצמכם שיש בן כזה שהוא בכלל לא חושב על עצמו. הוא לא, הוא לא צריך פרנסה, לא צריך לחיות, לא צריך רפואה, לא זה—הוא רק מה שמעניין אותו בחיים זה מה אבא שלו רוצה. זהו. הוא לא... איך אמר רשב"י? אנא סימנא בעלמא. אני פה רק סימנא לקדוש ברוך הוא, כמו איזה, איזה יתד, שלט שתקעו בארץ: פה נמצא הקדוש ברוך הוא. לא מציאות בכלל. זו אהבה של רעיא מהימנא, שהוא לא מחפש ב-באהבה שלו לקדוש ברוך הוא, אין שום... אין עצ- הוא לא נמצא פה. נמצא פה האבא, מה אבא צריך. מתמסר לאביו לחלוטין, לאביו שבשמיים. לא רק ששום דבר גשמי לא מעניין אותו, גם שום דבר רוחני לא מעניין אותו. הוא לא מחפש שכר רוחני, הוא לא מחפש להתענג על אלוקות, הוא לא מחפש גן עדן, הוא לא מחפש עולם הבא, הוא לא מחפש ימות המשיח, לא מחפש בית המקדש, לא מחפש גאולה, לא מחפש כלום. מה אבא רוצה? זהו. זו אהבה של משה רבנו. איך אומר הרבי שזה שייך אצל כל אחד מאיתנו? זה דבר מאוד נעלה ומאוד נפלא. אז מיד הוא שואל: "ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת אהבת רעיא מהימנא?" אז מה אתה מביא לי את זה? תזכיר לי את זה בתניא, שזה כי

41:51 דובר 1 קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. מה, מה זה שייך אלינו ה... אז משה רבנו בזוהר אומר שיש לו כזאת אהבה. נו בסדר, אבל מה, מה קשור אליי? מכל מקום, הרי אפס קצהו ושמץ מנהו מר-מרב, מרוב טובו ואורו מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור. מר-מרוב טובו ואורו של מי?

42:25 דובר 7 של

42:25 דובר 1 של?

42:26 דובר 7 משה רבנו.

42:26 דובר 1 של משה רבנו. אבל בהתחלה הוא אמר שהאהבה הזאת היא ירושה לנו מאבותינו. משה רבנו לא נקרא אבותינו. זה שתי שורות לפני כן, נכון? מתחיל, שווה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו. ואחר כך, שלוש ארבע שורות אחר כך, שמץ מנהו ורב טובו ואורו של משה רבנו מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור, כמו שכתוב בתיקון. איך ככה מסתדר ביחד? אז ההסבר הוא פשוט. זה שיש לכל יהודי אהבת השם זה מאבותינו. זו ירושה. ירושה מקבלים מהאבות. אבל את האופי, איך תיראה האהבה, אז בשביל זה יש רעיא מהימנא. מבחינת הדעת שבכל אחד, כמו שלמדנו בשיעור הקודם. אז יש את עצם האהבה ויש איך שהיא נראית. אהבת השם באופן שהאדם מוכן לוותר על העצמיות שלו, על הרצונות שלו, על ה... מוכן לוותר על המציאות שלו בשביל הקדוש ברוך הוא. סוג כזה של אהבה, אופי כזה של אהבה, זה מקבלים מבחינת משה רבנו שיש אצל כל אחד מאיתנו. נכון, זה לא יכול להיות אצלנו בשלמות, כי אנחנו לא משה רבנו. הנשמה שלנו מלובשת בגוף. יש לנו זה, כן, בסדר, אני יודע, מכיר אותך, אתה לא... הכל בסדר, אבל אפס קצה- אפס מן קצהו ושמץ מנהו יש לך. מדי פעם, לא בשלמות, בעניינים מסוימים. אז כל אדם שיתבונן בעצמו אז יראה שפה ושם הוא לא תמיד אינטרסנט. יש לפעמים שאני מוכן אפילו בשביל הקדוש ברוך הוא דברים שיש- שאף אחד לא יגיד לי תודה- אף אחד לא יגיד לי תודה אחר כך. כל אחד יש דברים ונקודות כאלה, ואת הנקודה הזאת שיהודי במקום מסוים, בזמן מסוים, בעניין מסוים יכול, מסוגל לבטל את עצמו בשביל הקדוש ברוך הוא, זה יש לכל יהודי. כמו

44:38 דובר 1 שכתוב בתיקונים דאתפשטותא-- התפשטות, ההתפשטות של משה בכל דרא ודרא לאנהרא לכל. זה מאיר אצל כל יהודי בנפש, רק שהארה זו היא בבחינת הסתר והעלם גדול בנפשות כל בית ישראל. אז נכון שזה ירושה מאבותינו ועל ידי משה רבנו יש את זה לכל אחד, אבל זה נמצא באופן של העלם והסתר. אז באופן כללי כשמדברים עם יהודי פעם ראשונה ש-ש-שאתה יש לך אהבה כמו של משה רבנו, אז הוא נבהל ואומר, "מה, לי?" כן, זו התגובה הטבעית של כל אחד ששומע את זה פעם ראשונה, כי-כי באמת זה כזה העלם והסתר. אני לא ידעתי שיש לי כזה דבר. ולהוציא אהבה זו המסותרת מההעלם והסתר אל הגילוי. אז פה יש כבר משהו חדש. על אהבה של "נפשי אויתיך" הוא רק אמר שיש אהבה כזאת, אבל הוא לא דיבר איך להוציא אותה מהכוח אל הפועל. נכון? יש כזה דבר, זה שייך, זה בירושה, זה נמצא. עבר לאהבה השנייה. אהבה שנייה הסביר את המהות שלה ועכשיו הוא מגיע איך להוציא את שני הסוגים ה-- של האהבה מהכוח אל הפועל. אז הוא אומר ככה. ולהוציא אהבה זו המסותרת מההעלם והסתר אל הגילוי, להיות בהתגלות ליבו ומוחו, הרי עד עכשיו הייתה מסותרת. לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, אלא קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך. מה פירוש בפיך ובלבבך? דהיינו להיות רגיל על לשונו וקולו לעורר כוונת ליבו ומוחו. אנחנו כבר נמצאים בתניא פרק מ"ד. על אהבת השם ויראת השם אנחנו שומעים כבר מפרק א', פרק ב', נכון? כל הזמן. אתם זוכרים פעם אחת ויחידה שהיה מדובר שצריך לדב-לדבר על אהבה בקול? לא היה כזה דבר. נכון? לא היה כזה דבר.

47:05 דובר 8 לכיוון זה היה אחרון.

47:06 דובר 1 תתבונן, תחשוב, תחשוב על זה, תחשוב על זה. לא היה מקום אחד ויחיד שדובר שצריך לדבר על אהבה בקול. לא היה כזה דבר. מה, מה פתאום מתחדש לנו כאן? אז ה-ה-ההסבר הוא מאוד פשוט וזה גם נותן הבנה כללית על, על כל ה-ה-המילים האלה. להיות רגיל על לשונו וקולו זה נותן מבט כללי ככה על, על כל ה-- על כל התניא כולו. איך, איך, איך צריך להתייחס לכל העניין? אז ככה. אנחנו מדברים על לעורר אהבה שהיא קיימת. איך מעירים מישהו? "מוישל'ה, קום", נכון? קוראים לו, מדברים איתו, מעוררים אותו. אם המיטה ריקה, אין במיטה אף אחד. "מוישל'ה, קום". מה קום? המיטה ריקה. את מי אני מעורר? כן? אהבה שכלית היא אהבה שנולדת. אין למי לקרוא. אין את מי לעורר. צריך להוליד אותה, לייצר אותה. כל עוד דיברנו על אהבה שכלית עד שבע עשרה פרקים הראשונים של התניא, בטח שלא דיברו על לעורר. מה לעורר? מדברים על להוליד, לא מדברים על לעורר. אחר כך, כשהתחלנו לדבר על אהבה מסותרת מפרק י"ח והלאה, ואז כבר מדברים על אהבה מסותרת, יש פה מישהו במיטה, צריך לעורר אותו, צריך להקים אותו מרבצו. כן, אבל מה היה מדובר שם? שם לא היה מדובר לעורר שתהיה אהבה בלב. שם היה מדובר שאם אני אזכור שיש לי נשמה, אני אזכור שיש לי, אני כל הזמן אזכיר: יש לך נשמה, יש לך אהבה, יש לך מסירות נפש. עצם זה שאני אזכור שיש לי מסירות נפש זה מספיק בשביל שאני לא אעשה עבירות. אני אזכור שהיו יהודים שמסרו את נפשם על קידוש השם. אז עכשיו מה, אני אכשל ב-ב-ב-ב-ברכה ולאכול בלי ברכה? כן. אדם בשביל, בשביל להימנע מעבירות

49:21 דובר 1 ולקיים מצוות לא צריך שתהיה אהבה בלב. צריך לזכור שיש לי אהבת השם. צריך לזכור שיש לי מסירות נפש. זהו. אז על זה מדובר. איך מזכירים לעצמנו במשך שמונה פרקים. ואחד שקשה לו לזכור את זה ולהחזיק את זה בראש כל היום, אז עוד כל מיני עצות לשמחה ולעצבות ולביטוש ולטמטום הלב. איך-- כל, מה היה מדובר? איך להזכיר לעצמי שזה קיים? אבל מפרק שלנו מתחילים לדבר, לא רק לדעת שיש לי כזה דבר, אלא איך אני יכול לחוש אותו בלב. איך אני יכול להעיר אותו? איך מעירים את אהבת השם שהיא תהיה בלב, שאני אקיים מצווה ואני ארגיש שבאמת חשוב לי הקדוש ברוך הוא. אני לא עושה את זה כי הכריחו אותי. אני לא מקיים את המצווה כי לימדו אותי, כי אמרו לי, כי התרגלתי. אני מקיים את המצווה כי אני יודע שפה עכשיו אני מניח תפילין-- ככה אני מתחבר לקדוש ברוך הוא כי אני אוהב אותו. כדי להרגיש את זה בלב צריך להעיר אותה, ולהעיר, אז זה דבר ידוע, כבר חז"ל אמרו שהקול מעורר את הכוונה. כוונה זה אהבת השם ויראת השם, והקול מעורר את הכוונה. אז לא מספיק-- עד עכשיו היה מספיק לחשוב, להתבונן. עכשיו צריך לדבר, להוציא את זה בקול, בדיבור. ואיך אני אדבר על זה ש-ש-שיש לי, אה, אה, אה-- שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא כמו אבא שלי? נו, מישהי מוכנה להדגים? איך עושים כזה דבר? אז על זה הסבירו חסידים דבר מאוד מעניין. שבטח כולכם שמעתם שבחסידות חב"ד בפרט, אז ניגון זה חלק מעבודת השם. אדמו"ר הזקן שם דגש מאוד חזק על ניגון, ויש בחב"ד המון שירים, המון ניגונים שיש להם

51:32 דובר 1 מילים. אבל כשיהודי מגיע לתפילה, לקריאת שמע, והוא יודע שהוא כבר התבונן בגדולת השם ו-ו-ו וכל הפרטים שדיברנו עליהם בסדנה בשיעור הקודם, זה לא מתעורר, לא מתעורר לו, לא, זה לא הוא מרגיש. הנה, הנה קריאת שמע. צריך לצאת ממצרים. צריך למסור את נפשי על קידוש השם. ו... אז יש שם פסוק ממש, ממש ככה, רגע אחד לפני שאומרים קריאת שמע, אז הוא מתחיל לנגן לעצמו. אבינו אב הרחמן המרחם, רחם נא עלינו ושים בליבנו בינה. אצל חסידים נהגו, וזה הטעם בתפילה, לשיר. כשאדם בתפילה לא אומר את המילים, הוא שר את המילים עם מנגינה. לא צריך להיות בקול רם ש-ש-שכל העולם ישמע. לא צריך להיות כל יום, לא צריך את כל התפילה וגם לא צריך רק בתפילה. אדם נמצא בעצמו, רוצה להזכיר לעצמו שהקדוש ברוך הוא אבא שלנו, אז יכול רגע לעצור בשקט ובלי שאף אחד ישמע, לזמזם בעצמו. אבינו מלכנו חננו ועננו. כשאדם אומר את המילים ביחד עם קול וניגון מתעוררת הכוונה. כל אחד יודע את זה, כל אחד מרגיש את זה כשהוא שר אז זה... הוא מרגיש את זה בפנים. יותר פשוט מזה? שייך, אומר אדמו"ר הזקן, איך המילים? לא נפלאת היא ולא רחוקה היא. זה שייך לכל אחד ואחד בפשטות הכי גדולה, אלא קרוב הדבר מאוד. בפיך ובלבבך, דהיינו להיות רגיל על לשונו וקולו לעורר כוונת ליבו ומוחו. יש גם, יש גם מאמרי חסידות. לא הרבה, אבל יש כמה ש-

53:53 דובר 9 הלח"מים למדו את זה?

53:54 דובר 1 אה?

53:54 דובר 9 הלח"מים למדו את זה?

53:56 דובר 1 אה, אה, לא יודע אם זה מופיע בתורה שלהם. לא חרשתי את ליקוטי מוהר"ן, אבל ברור שזאת הכוונה.

54:04 דובר 9 יפה.

54:06 דובר 10 אבל אפשר גם לשיר בלי להתכוון. זה לא, לא דבר ש-ש-שרים עם כוונות. אפשר גם לשיר כאילו בלי לחשוב על המנגינה.

54:13 דובר 1 נכון, נכון, נכון, נכון.

54:16 דובר 10 אז למה, אז למה כאילו ששרים עם זה?

54:18 דובר 1 צריך לשיר עם כוונה.

54:20 דובר 10 אה, אחרי זה שרתי שירים, זה כבר-

54:22 דובר 1 לא, זה אין, אין אוטומט. אין, בחב"ד אין ממילא. זה בחסידות פולין, בחב"ד אין ממילא. צריך כל דבר לעשות, להתאמץ ולהתייגע, ויצר הרע מפריע. אין ממילא, אבל זאת הדרך.

54:33 דובר 10 אה, אוקיי.

54:36 דובר 1 אדם רוצה להרגיש מי הוא, שהקדוש ברוך הוא אבינו, תשיר. לא, זה לא להפך. אם הוא שר אז הוא יתחיל לחשוב. לא, אם הוא חושב והוא שר אז... מסופר על רבי הלל מפאריטש, יש את... האמת שמופיע בשתי נוסחאות. אה, אין איתנו יודע עד מה, אף אחד לא יודע מה הנוסחה הנכונה. שרבי הלל מפאריטש ה-היה נוהג לומר ש-- אה, מי שיש לו כישרון בנגינה יכול להיות חסיד. ויש עוד נוסחה אחת שלפי הנוסחה השנייה מה שהוא היה נוהג לומר זה מי שאין לו כישרון בנגינה לא יכול להיות חסיד. דהיינו להיות רגיל על לשונו וקולו, לעורר כוונת ליבו ומוחו, להתרגל, להתאמן, פשוט להתאמן, להתרגל. להעמיק מחשבתו בחיי החיים אין סוף ברוך הוא, כי הוא אבינו ממש האמיתי ומקור חיינו. להתרגל לחשוב שאני בן של הקדוש ברוך הוא. פשוט ל-לחשוב על זה ולהגיד את זה במילים ו-ולנגן את זה. היינו לעורר אליו אהבה כאהבת הבן אל האב. וכשירגיל עצמו כן תמיד הרי ההרגל נעשה טבע. היום סיפר לי יהודי, שמו ברוך, אה, זלמן שמעון שפרינגר. סיפר לי היום ש-שהוא זכה עוד ל-לשמוע מאחד מזקני החסידים מהדור הקודם שכבר הסתלק לעולמו, ש-שהוא זוכר שכשהוא היה בליובאוויטש אז היה מרגלא בפומא כי אנשים ברחוב בליובאוויטש, ליובאוויטש שבליובאוויטש, אז אנשים היו ככה: "איי טאטע". חסידים בליובאוויטש היו מתייחס-- מרגיש-- מ-- ה-ה-היה כל כך פשוט אצלם שהקדוש ברוך הוא אבינו האמיתי, איי טאטע. זה-זה-זה-זה-זה-זה נהיה הרגל. זה כבר מ-מעצמו זה נהיה. ואף אם נדמה לו לכאורה שהוא כוח דמיוני, בסופו של דבר, אה נו, אוקיי, אז עוררתי את אהבת השם ואני מוכן למסור את נפשי על קידוש השם ממש כמו משה רבינו. נו, למי אתה מספר

57:16 דובר 1 סיפורים? על מי אתה מנסה לעבוד? זה דמיון, לא? אני משה רבינו? אני מנסה להתנהג כמו משה רבינו, אבל להרגיש כמו משה רבינו, אף אחד מאיתנו הרי לא... אנחנו יכולים לעגל פינות, אבל לא, שקר לבן לא שייך אפילו אצלנו. אז אומר אדמו"ר הזקן, ואף אם נדמה לו לכאורה שהוא כוח דמיוני, אז אתה חושב שאהבת השם שהתעוררה אצלך, המסירות נפש שלך, שאתה חושב שהקדוש ברוך הוא, אני חושב עכשיו הקדוש ברוך הוא אבא שלי, אבא שלי, אבא שלי, אבא שלי, אה, אני יודע שזה לא אמיתי. אם נדמה לך שזה דמיוני, אל תאמין לעצמך, זה אמיתי. עוד פעם המילים, אף אם נדמה לו לכאורה שהוא כוח דמיוני, לא יחוש. אל תשים לב למחשבות של יצר הרע שלך. אם אתה חושב שהקדוש ברוך הוא אבינו ואתה חושב שאתה מרגיש את זה, אתה באמת מרגיש את זה. גם אם נדמה לך שזה לא נכון. למה? מאחר שהוא אמת לאמיתו מצד עצמו, הרי זו האמת. מי אבא שלנו, של הנשמה? הקדוש ברוך הוא. אז נדמה לך שאתה חושב ואתה מרגיש אבל-אבל זו-זו האמת. אז לא יחוש מאחר שהוא אמת לאמיתו מצד עצמו בבחינת אהבה מסותרת. רגע, רגע, רגע, רגע. סליחה, שנייה. בהתחלה אמרת לי שזה רעיא מהימנא, לא שייך לכל אחד. אוקיי, קיבלתי. אחר כך הסברת לי למה זה כן שייך אליי. אוקיי, הבנתי. אחר כך אתה אומר טוב, אבל זה בעצם רק דמיון. נו, הבנתי. לא, אבל זה לא דמיון, זה-זה אמיתי מצד עצמו. נו? כן, בסדר, עיכלתי גם את זה. בסדר? משחק איתנו ככה פינג פונג. אומר אדמו"ר הזקן, אם זה אמת מצד עצמו, אם באמת יש לי נשמה והנשמה

59:34 דובר 1 שלי היא באמת יש לה מסירות נפש והיא באמת אוהבת את הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא באמת אבא שלה והיא באמת מרגישה את זה, אז מה אכפת לך אם אתה מרגיש או לא? זאת האמת. אז אמרנו, מה אכפת לך אם זה נכון-- אם אתה מרגיש או לא? למה להתייגע להוציא את זה מהכוח אל הפועל? רק שתועלת יציאתה אל הגילוי כדי להביאה לידי מעשה. אם-אם יש לי אהבה כזאת מסותרת בלב והיא לא מביאה אותי לידי מעשה בפועל, לידי לימוד תורה, שמירת מצוות, אז-אז מה אני צריך אותה? אז צריך להתבונן ולנגן ולשיר ולדבר כדי להוציא את זה מהכוח אל הפועל, כדי שיביא אותי למעשי המצוות, שהוא עסק התורה והמצוות שלומד ומקיים על ידי זה כדי לעשות נחת רוח לפניו יתברך כבן העובד את אביו. על זה אמרו... סליחה. בסופו של דבר, אחרי הכול, הבנתי את כל הקונספט, התבוננתי, שרתי, ניגנתי, התעוררתי, דמיינתי, לא דמיינתי. יש אהבה כזאת ואני בפועל מוכן למסור את נפשי בשביל הקדוש ברוך הוא. הרי האמת היא שאני באמת יודע ש-ש-ש-- זה גם אחרי שזה התעורר במוח שלי ואני מבין את זה ומתנהג ככה בפועל, אני לא ממש מרגיש את זה ב-ב-בלב ככה כל ליבי. זה נמצא שם, אבל אני לא ממש מרגיש את זה. ודיברנו בפרקים הקודמים. לא, לא, לא מצפה שמישהו פה תזכור את פרק כ"ז. דיברנו בפרקים הקודמים ש... אולי נחזור לעניין מאמר ה-- פותח סוגריים ממש בנקודת העניין. אמ, כשיהודי מקיים תורה ומצוות באהבה ויראה, התורה ומצוות שלו עולות למעלה ומתייחדות בעולמות העליונים. כשמקיים את המצוות כמצוות אנשים מלומדה, אז זה נשאר פה למטה. את העניין הזה בטח זוכרות,

1:01:53 דובר 1 נכון?

1:01:53 דובר 11 כן.

1:01:54 דובר 1 מתי התורה ומצוות שלו עולות למעלה? כשזה עם כוונה. אם, אם האדם מקיים את המצווה עם רגש, הרגש נכנס בתוך הכוונה, הכוונה נכנסת בתוך המעשה, אז הרגש, הכוונה לוקח את המעשה ומעלה אותו למקום של הרגש. זה הגיוני, נכון? אם בסופו של דבר הרגש הוא לא אמיתי, אין לי ממש רגש בלב. יש לי במחשבה, אני רוצה להרגיש. אני מבין שאני צריך להרגיש. אני לא באמת ממש מרגיש בלב שהקדוש ברוך הוא אבא שלי. כן? אני מבין את זה, אני מרגיש משהו, אבל זה לא ממש בלב. אז, אז כשאני מקיים את המצווה עם אותה כוונה, היות והכוונה היא לא ממש אמיתית, חדורה בלב, אז היא לא ממש מתלבשת במעשה. כן? יש איזשהו הפסק, איזשהו נתק בין המחשבה לבין המעשה, ואז התורה והמצוות שלי יישארו למטה. על זה אומר התניא: ועל זה אמרו שהמחשבה הטובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. נכון שהמחשבה שבשכל היא נעלית מהמעשה, היא לא יכולה להעלות את המעשה לעולמות העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא עושה לנו טובה ומצרף את המחשבה הטובה שלנו, את הכוונה שלנו למעשה, גם אם היא לא לגמרי אמיתית. בסדר? להיות גדפין לפרחא כנ"ל. והנחת רוח שזה גורם לקדוש ברוך הוא כשיהודי מקיים מצוות מתוך כוונה של אהבה ויראה, אז הרבי מביא פה שני משלים. כמשל שמחת המלך מבנו שבא אליו מצאתו מבית האסורים, כנ"ל. או משל שני, להיות לו דירה בתחתונים, כנ"ל. פה מסתיים העניין. הרבי אמר פה שני דברים. דיברנו על שני סוגי אהבות. אהבת נפשי אויתיך, נכון? שיהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא ח-- אני אוהב, אני אוהב את הקדוש ברוך

1:04:06 דובר 1 הוא כי הקדוש ברוך הוא החיים שלי, או אהבת כברא דאשתדל, אני אוהב את הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אבא שלי. שני סוגי אהבה. אוהב את הקדוש ברוך הוא בגלל שהוא החיים שלי או בגלל שהוא אבא שלי, כן? כשאני מעורר את האהבה באופן שהוא חיים שלי, זה מעורר אצל הקדוש ברוך הוא נחת, עושה לקדוש ברוך הוא נחת רוח כמו בן שיצא מבית האסורים. עד עכשיו לא הרגשתי שהוא... לא חיפשתי אותו, עכשיו אני מחפש אותו. אז גם הקדוש ברוך הוא נהנה מזה כמו אבא שבן שלו יצא מבית האסורים. אם אני מעורר את האהבה שהקדוש ברוך הוא אבא שלי, אז כל התורה והמצוות שלי זה לא בשבילי, זה בשבילו, בשביל האבא. מה האבא רוצה? שתהיה לו דירה בתחתונים. אז זה מעורר אצל הקדוש ברוך הוא נחת רוח שעושה לו דירה בתחתונים. שני הסוגים. טוב, איך אנחנו עם הזמן שכבר, אה, הגזמנו לגמרי היום?

1:05:08 דובר 3 חמש לעשר.

1:05:10 דובר 1 אה? אמ, וואו, וואו, וואו, וואו. מה עשינו?

1:05:15 דובר 3 אה.

1:05:15 דובר 1 אה? טוב, בוא נ-

1:05:19 דובר 3 אבל הם מפסידים.

1:05:19 דובר 1 מה?

1:05:20 דובר 3 אבל הם מפסידים וחבל.

1:05:22 דובר 1 אז נגמור את, את הקטע הזה ו... בסדר? נגמור עד, עד סוף הקטע הזה. אז עד פה הוא דיבר איך להוציא מהכוח אל הפועל את האהבה של, אה, נפשי אויתיך, של, של, אה, כברא דאשתדל. נכון? אהבה ראשונה, נפשי אויתיך, הוא רק אמר שיש כזאת אהבה. הוא לא הסברנו עוד איך לעורר אותה. אז זה הוא מדבר עכשיו. "והנה גם בבחינת נפשי אויתיך הנ"ל", הראשונה שדיברנו עליה-

1:05:59 דובר 3 אבל השנייה היא יותר נעלית, לא?

1:06:00 דובר 1 נכון, זה בקטע הבא.

1:06:02 דובר 3 אבל הוא אמר את זה פה. לא?

1:06:03 דובר 1 אה? לא, לא, זה אני אמרתי בדרך אגב.

1:06:09 דובר 3 אוקיי.

1:06:09 דובר 1 אה, "גם בבחינת נפשי אויתיך הנ"ל קרוב הדבר מאוד להוציאה מההעלם אל הגילוי על ידי הרגל תמיד בפיו ולבו שוין... אך אם אינו יכול להוציאה אל הגילוי בלבו, אף על פי כן יכול לעסוק בתורה ומצוות לשמן על ידי ציור עניין האהבה הזו במחשבה שבמוחו, ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה וכולי". אז הדיוק של אדמו"ר הזקן הוא גם בבחינת נפשי אויתיך. זאת אומרת, לאדמו"ר הזקן פשוט שאת אהבת הבן לאב כל אחד יכול לעורר בפשטות. הוא ידבר על זה, הוא יחשוב על זה, הוא ישיר על זה, אהבה תתעורר. אהבת נפשי אויתיך, שהקדוש ברוך הוא החיים שלי, זה פחות ברור, פחות פשוט לאדמו"ר הזקן שגם אותה אפשר לעורר. למה? מה ההבדל? טוב, זה, זה אני לא רוצה סתם להגיד. זה לא, לא יושב לי עד עכשיו. עזוב את זה. הרבי מדייק פה שזה, שזה גם. זאת אומרת, אהבה של, של-- שני סוגי אהבה, אהבה מעוררים. למעשה בפועל? שני הסוגים של אהבה מעוררים באותו אופן על ידי קול, דיבור, ניגון. אבל את האהבה של כברא דאשתדל, למרות שהיא אהבה יותר נעלית, כמו שנראה בהמשך הפרק, דווקא אותה יותר קל לכל אחד לעורר. טוב, תירוץ קצר. למה לקחנו כל כך הרבה זמן?

1:08:10 דובר 3 מה קורה?

1:08:11 דובר 1 בסדר גמור.

1:08:13 דובר 3 מוכנה כבר? היא ברבע