לקוטי אמרים פרק מ"ב (חלק 1) · תשפ"ה

00:01 דובר 1 אנחנו נ-נ-נתחיל פרק מ"ב היום. נראה אם נגמור או לא נגמור, זה נראה, אבל נתחיל אותו. אה, פרק מ"ב הוא המשך של פרק מ"א. זאת אומרת מ"א, מ"ב זה...

00:15 דובר 2 על אותו רעיון, כן.

00:17 דובר 1 זה שני פרקים שמבררים את ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. ששורש העבודה, ראשית העבודה, התחלת עבודת השם זה עניין של יראה. ושני הפרקים מ"א, מ"ב מבררים את היראה שהיא תחילת העבודה. בפרק הבא הוא יסביר שיש גם יראה שהיא לא תחילת העבודה, אבל פה מדברים על י-- על היראה מהסוג שהיא ראשית העבודה. אז, אה, איך הוא מתחיל פרק מ"ב? הוא אומר, "והנה במה שנתבאר לעיל בעניין יראה תתאה יובן היטב מה שכתוב בגמרא על פסוק 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך'". אז הוא אומר מפורש.

01:06 דובר 2 אין. בדיוק קראתי על זה. לא התחתן ה...

01:11 דובר 8 מה? אחר אני מתחילה. אני לא מתחילה. הבן כבר לא מתחיל איתי.

01:19 דובר 2 מצאת לך מקום?

01:21 דובר 8 כן.

01:22 דובר 2 שיהיה פה.

01:23 דובר 8 חברה של אימא. כן.

01:32 דובר 1 אז הוא אומר מיד בתחילת הפרק שמה שהוא הולך לדבר עליו עכשיו זה קשור למה שנתבאר לעיל. זה ממש המשך ישיר למה שהיה בפרק הקודם. מה הוא הסביר בפרק הקודם? שיש, אה, שתחילת העבודה, הדבר הראשון שאדם צריך לעורר בעצמו זה יראה. אה, איזה יראה? יראה של קבלת עול מלכות שמיים, שאדם צריך לצייר לעצמו שהקדוש ברוך הוא מלך והוא כל הזמן עומד עליו ובוחן את, אה, בוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. הוא הסביר בזה הרבה פרטים ו-ו-ושם ב-ב-בפרק-- בהמשך הפרק הוא הסביר מדוע באמת היראה הזאת שייכת לכל אחד, כי זו יראה טבעית, דבר טבעי-- לא דבר שאדם צריך להוליד בנפשו. זה לא מידה, רגש שאדם צריך להוליד, לייצר משהו שאין בו. צריך לייצר משהו שאין בו, צריך לעבוד קשה. אבל היראה שמדובר עליה בפרק מ"א, מ"ב זה יראה טבעית. יש לאדם נפש-- לכל יהודי יש נפש אלוקית. הנפש האלוקית, כמו שיש לה באופן טבעי אהבת השם, יש לה באופן טבעי יראת השם. אז כל ה, כל ה-- מה שצריך זה רק לגלות, להוציא מה-- זה מוסתר איפשהו בפנים. זה כמו שהאהבה היא מסותרת, אז היראה הטבעית של האדם היא גם כן מאוד מסותרת, היא לא גלויה, אז צריך לגלות אותה. איך מגלים אותה? מורידים את העפר, מורידים את הבוץ, מ-מ-מורידים את ההרגלים ואז מתגלה מה שיש ממילא. היות ולכל אחד יש נפש אלוקית, ממילא לכל אחד יש יראה, יראה טבעית, והיראה תתאה שהיא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, המשמעות זה ל-ל-לגלות את אותה יראה שכבר יש לו. זה מה שהסביר בפרק הקודם, פרק מ"א. אז הוא ממשיך פה, "והנה במה שנתבאר לעיל בעניין יראה תתאה", שזה דבר טבעי ושייך אצל

03:44 דובר 1 כל אחד, ועל ידי התבוננות הוא צריך רק לגלות את זה, לא להוליד דבר חדש. אז בזה יובן היטב מה שאמרו בגמרא על פסוק, אה, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". כך אומר הפסוק. אז מה הפסוק אומר? מה-- כש-ב-ב-במילים שלנו, מה הפסוק אומר במילים שלנו? מה כבר השם דורש ממך? רק ליראה את השם. זה הכל. כן, ככה זה. מה ה' אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את-- זה כל מה שדורשים ממך, זה רק יראה, זה לא... אם היו דורשים ממך-

04:32 דובר 9 יראה ואהבה, לא?

04:33 דובר 1 הפסוק, הפסוק אומר, מה-- ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה. לא מבקש ממך לפרק הרים ו-ו-ולטחון גבעות. לא מבקשים ממך לא יודע איזה דברים שאתה... זה רק ליראה, זה הכל. שואלת על זה הגמרא, "אטו יראה מילתא זוטרתי היא?" זה-זה-זה כל מה שהשם דורש, רק יראה, זה הכל. וזה נקרא רק? הגמרא שואלת, רק לעורר את היראה זה נקרא רק? כמה אנשים מתייגעים כדי שתהיה להם יראת השם, וזה לא כל כך בא בקלות. מה-- איך, איך הפסוק אומר רק זה וזהו, זה רק-- זה לא רק, זה-זה-זה דבר שקשה לעורר אותו. זו שאלה, הגמרא שואלת, "אטו יראה מילתא זוטרתי היא?" אז שואלת הגמרא ומ-מתרצת הגמרא, גם עונה, היא לא רק שואלת, היא גם עונה. היא אומרת אם כן, יראה זה לא דבר גדול, דבר קטן, כל אחד יכול. מדוע? "לגבי משה מילתא זוטרתי היא". יראה זה דבר גדול. הגמרא, לא, יראה זה דבר קטן. לגבי משה זה דבר קטן. נו, מה שאלת? מה ענית? שואל הרבי שאלה המתבקשת, כן? לכאורה, אינו מובן התירוץ. איזה מין תירו-- השאלה של הגמרא מאוד מובנת. יראה זה לא דבר קטן לכאורה. אבל מה התירוץ של הגמרא? שואל, מה כתיב בפסוק? מה ה' אלוקיך שואל מ-- אם הפסוק היה אומר מה ה' אלוקיך שואל ממשה רבנו? רק יראה. נו, בסדר, דבר קטן. מה ה' אלוקיך שואל ממך? מה אתה עונה לי? מה זה לגבי משה זה דבר קטן? שואל, מבקש-- הוא מבקש את זה ממני, לא ממשה רבנו. אלא, אז מסביר הרבי מה-מה רוצה הגמרא לומר שם. מה הוא התחיל? במה שהוסבר בפרק הקודם יובן מה שחז"ל אמרו שיראה זה

06:46 דובר 1 דבר קטן לגבי משה רבנו למרות שמדובר על כל אחד ואחד. איך, איך זה מס-- איך מה שהסברנו בפרק הקודם מסביר את התירוץ של הגמרא? עוקבות אחרי המהלך?

07:00 דובר 9 כן.

07:03 דובר 1 אלא העניין, העניין הוא כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבנו עליו השלום. כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל שלכן נקראים בשם רועים. אז זה לא שאצל כל אחד משה נמצא בתוך כל אחד, אבל יש בחינה, משה רבנו, מין... איזושהי בחינה מסוימת, מידה מסוימת, עניין מסוים שהעניין הזה, שהוא באמת היה עניינו של משה רבנו, אז משה רבנו לא השאיר את זה לעצמו, אלא פרנס בזה את כ-- מה זה לפרנס? כש-כשאומרים שהאבא מפרנס את הילדים, מה זה מפרנס אותם?

08:04 דובר 9 דואג.

08:05 דובר 1 דואג, נותן לאכול. כן. לפרנס, נותן-- מחיה אותם, נותן להם לאכול, מחיה אותם. אז את העניין הזה המיוחד משה רבנו מפרנס בו את כל עם ישראל בכל הדורות. מאכיל אותנו את הבחינה הזאת, הבחינה שלו. ולכן י-יש בכללות, י-יש ב-בספר מיכה, בנביא מיכה כתוב "והקמנו עליו-- והקימותי עליכם", עתיד לבוא, אה, "שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". הגמרא אומרת מי זה הרועים ומי זה נסיכי אדם. זה גדולי ישראל שבכל הדורות. יש קצת מחלוקות, קצת דעות בזה. על כל פנים, לפי כל הדעות משה רבנו הוא לא מהנסיכי אדם, הוא מהרועים. מה, מה רו-- מה התפקיד של רועה?

08:58 דובר 9 להוביל.

08:59 דובר 1 להוביל את העדר, נכון, אבל לאן?

09:03 דובר 9 למרעה.

09:04 דובר 1 למרעה. לתת להם לאכול. הנה, הוא לא לוקח אותם לטיול. הוא לוקח אותם ל-- ל-להביא אותם למקום, למקום המזון. הוא גם דואג להם ש-ש-שלא יקרה להם שום דבר, שומר עליהם, אבל עיקר עניינו של רועה זה באמת לפרנס, להאכיל אותם. למה משה ר-- כל הרועים, כל שבעת הרועים, אז הם נקראים רועים? כי העניין שלהם הוא לא סתם איזה צדיק לעצמו. יש לו-- יש, יש צדיקים, כי היו הרבה צדיקים, יש לך דורות של צדיקים מאוד, מאוד גדולים ועם ישראל זוכר אותם לטובה ב-ב-בכל מיני עניינים. אבל העניין שלהם היה עניין פרטי שלהם. זה לא עניין ששייך לכל אחד ואחד בכל דור ודור. כן? שבעת הרועים שהנביא מיכה מונה הם היו יהודים צדיקים כאלה שהם כל אחד את העניין שלו נתן לכל יהודי שבכל דור. שלכן נקראים בשם רועים. ומשה רבנו עליו השלום הוא כללות כולם. הוא הרועה הכללי. למרות שבגמרא שמתארת איך הם עומדים השבעה רועים ודוד באמצע ומ-מימינו ומשמאלו, ומשה הוא האחרון משמאל. אבל למרות זאת, זאת אומרת, הרי יש לזה גם ביאור והסבר, אבל על כל פנים משה רבנו הוא הרועה הכללי. כללות עניינם של כל הרועים. והוא נקרא רעיא מהימנא, רועה-- מה זה רעיא מהימנא? מה זה מהימנא?

10:49 דובר 9 מהימן.

10:50 דובר 1 הממ?

10:51 דובר 9 מהימן.

10:53 דובר 1 אחד הפירושים, זה נכון. יש, יש-- כשאומרים מהימנא אפשר לתרגם בעברית בשתי-- שני אופנים ושתיהם נכונים. יש אופן אחד, אה, מהימן, נאמן. בעל סוד. אמרו לו, הוא לא מגלה. לא משנה מה שאמרו לו עושה... כן, נאמן. כן, אנחנו אומרים נאמן בית, כן? אבל יש עוד פירוש שהוא רועה אמונה. מה זה רועה אמונה? רועה אמונה זה לא שהוא, אה, מפר-- שהוא, אהם, מאכיל את עם ישראל באמונה, מפרנס אותנו באמונה. הם אומרים עליו רועה נאמן שהוא רועה, אהם, הוא נאמן כלפי הקדוש ברוך הוא. כשאומרים עליו שהוא רועה אמונה, הפירוש הוא נותן לנו אמונה. וזה עניינו העיקרי של משה רבנו. מה שהוא נקרא רועה זה לא בגלל שהוא נאמן. נאמן, יש הרבה צדיקים נאמנים. עניינו של משה שהוא רועה, ואם מדברים עליו שהוא רועה אז עיקר העניין של רועה זה שהוא רועה אמונה, לא שהוא רועה נאמן. היינו, איך רו-- משה רבנו מפרנס אותנו באמונה? היינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל. כללות עניינו של משה רבנו זה דעת. ומשה רבנו, מה שהוא נותן לכל יהודי זה את העניין שלו, העניין של דעת. ולכן אמרו חז"ל-- לכן אומר הרבי שמשה רבנו כללות כולם. מה למדנו? אולי אתן זוכרות בפרק ג' שמדבר ש-- תחילת התניא, שמדבר שיש-- מה עם המידות? מדבר שם בפרק ג' על המידות של נפש אלוקית. זוכ-- זוכרות שמד-- מדובר שם? מדבר שיש-- איך אדם מוליד את המידות שהוא מת-- אה, אה, מתחכם בחוכמתו ומתבונן בבינתו ועל ידי זה מוליד אהבה ויראה. אה, ו-ו-ואחר כך ושאר המידות הן, הן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן. ואז שואלים מה-- ומה עם הדעת?

13:26 דובר 10 מפני מה?

13:28 דובר 1 מה?

13:28 דובר 10 להתחבר.

13:29 דובר 1 כן, אבל שם בפרק ג' הוא לא מדבר על הדעת בתחילת הפרק. הוא אומר איך נולדות המידות. אדם מתבונן. א-א-איך זה אצלנו? בלי תניא. איך זה עובד אצלנו? ב-ב-בפשטות, אדם שהוא חושב על משהו מתעורר רגש. לא צריך דעת בשביל זה. נכון? הוא חושב, הוא מבין אם זה דבר טוב אז הוא... כן. ה-ה-המיד-- התעוררות המידות היא לא תלויה בדעת. המידות מתעוררות גם בחוכמה ובינה גם בלי דעת. מה אומר אחר כך שם בהמשך הפרק, פרק ג'? שבלי דעת למידות אין קיום, ובלי דעת המידות זה דמיונות שווא. זה לא שמתעור-- כשאדם מתבונן בגדולת השם זה נול-- נולד לו רגש של אהבה, זה לא שזה שקר. נולד לו רגש של אהבה כי הוא התבונן בגדולת השם. כן? אבל אחר כך זה נגמר. הוא מפסיק להתבונן, מפסיק לחשוב, זה נעלם. למה זה נעלם? כי כל ה-ה-האהבת השם שלו, יראת השם שהתב-- נולד מהתבוננות זה לא שייך אליו. הוא לא קשור לזה, זה לא קשור אליו. יש דבר שאדם יודע מלשון ידיעות, יש לו הרבה ידיעות. הוא למד הרבה, אז הוא חכם גדול, יש לו הרבה ידיעות, אבל הידיעה זה לא נוגע לו. יש סיפור ידוע, מספרים אותו הרבה פעמים, בטח רו-רו-רובכן מכירות. מספר אחד, אה... זה הסיפור מר' מיכאל בלינער שראיתי. אחד המשפיעים, ר' מיכאל בלינער קראו לו. אז הוא היה מספר, הוא היה, הוא היה מלמד את הפרק הזה. הוא היה מספר משל. משל מה זה עניין של-- מעניין הדעת. מדברים פה על הדעת, משה רבנו-- כל הפרק הסתובב סביב הדעת הזאת וזה נושא שצריך-- למרות שזה מוזכר בפרק ג', אבל פה זה מ-- זה המקום שבו מוסבר העניין. אה,

15:48 דובר 1 מספר משל. מה זה דעת? שהיה אחד, יישובניק. יישובניק אחד... חי באיזה כפר שהצמח צדק ייסד ועיבד את האדמה, היו לו ילדים. הוא לא ידע קרוא וכתוב. היו לו-- רצה לחנך את הילד שלו, אז הוא שכר מ-מ-מלמד מהעיר שיבוא ו... חי אצלו בבית, נתן לו לאכול, נתן לו איזושהי משכורת והוא לימד. חי אצלו כמה שנים ולימד את הילד שלו. והיות וכבר היה-- יש בבית כבר מישהו שיודע קרוא וכתוב, אז כל פעם שהיה-- מגיע מכתבים מהאבא של היישובניק הזה, אז המלמד היה קורא לו את ה-- קורא לו את המכתב. ויום אחד הגיע מכתב שהאבא נפטר. אז הגיע מכתב. טוב, לא נעים כנראה, אבל מכתב. אז הוא קרא, קרא לו את המכתב. כשהיישובניק שמע את ה, את ה, את הבשורה אז הוא, הוא, הוא, הוא היה כנראה מאוד קשור ל-לאבא שלו, מספר שהוא התעלף. ככה, ככה מספר. אני לא יודע אם לשמוע שמועה ולהתעלף. לא יודע. ככה, ככה מספר שהוא התעלף. היה כל כך נ-- הוא התעלף. אז ר' מיכאל בלינער אחרי שמספר את הסיפור היה ש-- מה קורה? כל מקום בחסידות מוסבר שכשאדם רואה משהו זה התקשרות. הוא מתקשר לדבר, נכון? אם הוא רק שומע, שמעתי. זה לשמוע זה לא כמו לראות. מה קורה פה? ה-המלמד הוא ראה מה כתוב. הוא ראה בעיניים. היישובניק הוא רק שמע. אז למה הוא התעלף? הוא היה צריך להתעלף, לא הוא.

17:29 דובר 11 כי זה אבא שלו.

17:31 דובר 1 כי זה אבא שלו. הוא קשור לאבא. זה למלמד, זה ידיעה. הוא אז הוא יודע עוד משהו, אז זה לא נוגע לו. הוא לא מרגיש את זה. כן? אז יכול להיות ידיעה שיהודי לומד אלוקות, לומד, לומד תורה, לומד חסידות, מבין, ובעקבות ההבנה גם מתעורר אצלו רגש, רגש אמיתי של אהבה ויראה, אבל אחר כך זה נעלם. למה זה נעלם? הוא לא שם, זה לא קשור אליו. כן? כדי שהרגש של-- שמתעורר, רגש לקדושה יחזיק, יהיה נצחי, יהיה אמיתי, יהיה לו קיום תמידי. בשביל זה זה צריך שהאד-- ש-ש-שזה יגע לו, שהוא ירגיש את זה, ש-שזה יהיה, שזה יתחבר אליו. כן? זה לא יהיה רק בהבנה. זה דעת. דעת זה מלשון להתק-- דעת זה, זה עניין של התקשרות. ואת הכוח הזה שמה שאני מבין יהיה נוגע לי, זה מקבלים ממשה רבנו. ולכן משה רבנו הוא כללות כל הרועים, כי אברהם נותן חסד ו-ו-ויצחק נותן יראה. הכל טוב ויפה, אבל אם אין דעת אז זה-זה-זה לא אמיתי. בסדר? החידוש הוא באמת שעניין הדעת זה מקבל כל אחד ואחד, כל יהודי. משה רבנו רועה נאמן ורועה אמונה, והוא נתן את הבחינה הזאת לכל יהודי עד סוף כל הדורות. ולכן זה נקרא כמו שיש לאדם אהבה טבעית. אהבה, כן, אהבה רבה, אהבה טבעית מסותרת בנפש ויש לו יראה טבעית כמו שמוסבר בפרק הקודם, יש לו גם דעת לכל אחד. ובכוח הדעת שיש לכל אחד גם כן באופן טבעי. למה יש לו? כי משה רבנו נתן לו את זה, אז יש לו את זה. אז היות ויש לך דעת, אתה יכול להתקשר, אתה יכול לעורר את היראה. בסדר? בוא נראה את זה בפנים. אלא

19:54 דובר 1 העניין הוא כי כל נפש... למעלה ויניקתה משורש נשמת משה רבנו עליו השלום המושרשת בדעת העליון שבי' ספירות דאצילות. אתה צריך שלושה דברים-- שלושה תנאים. נכון שלכל אחד יש את זה, אבל עד כמה זה יכול, הדעת הזאת, להתגלות אצל כל אחד? זה תלוי בשלושה תנאים. קודם כל מה הכישרונות השכליים שלו? השגת נשמתו. יש נשמות כאלה שהן נשמות נמוכות וקשה לו להבין גם כשמסבירים לו וגם כשהוא מבין.

20:57 דובר 12 הבנה.

20:58 דובר 1 גם קודם יכול להיות שהוא מבין רק קצת או אפילו מבין יותר, יותר פרטים אבל ההבנה שלו היא שטחית וזהו. הבנה לא חדה. ככל שההבנה יותר עמוקה, יותר חדה, האדם יכול-- יש לו יותר במה להתבונן. אז קודם כל צריך-- ו-ו-וזה תכונה שנולדים איתה. ו-- על כל דבר אדם יכול להתאמן, כן. ברור שכשאדם יתאמן במשהו אז הוא יפתח את התכונה הזאת אצלו, כן? אבל יש, אה, כישרון בסיסי עם מה הוא נולד. כן? אדם יכול להתאמן בריצה, לרוץ מאוד מאוד מהר, אבל גם האדם הכי מהיר בעולם לא ירוץ כמו צבי. לא יעזור לו כמה שהוא יתאמן. אה, אין לו את זה. מה לעשות? כן. זה כבר יקרר. כן, יפה.

21:55 דובר 12 אה לא, לא.

21:57 דובר 1 חיכיתי. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

22:06 דובר 12 אמן.

22:06 דובר 1 אז קודם כל צריך שיהיה לאדם... מדברים על השגת הנשמה, השגה של נפש האלוקית, אבל נפש האלוקית אצל כל אחד ואחד מורכבת באופן שונה, ויש כאלה אנשים ש-ש-שההשגה הזו הוא לא יכול להשיג כל כך הרבה. זה דבר אחד. דבר שני, שורשה למעלה. גם נפש אלו-- מה אדם יכול? ככה. יש דברים ש-- כ-כל אדם יש לו דברים, תחום שבו כשהוא י-יחשוב, יתעמק בזה הוא יבין בזה יותר. אדם עם חוש מסוים באומנות נאמר, כן? אז הוא יכול יותר להתחכם ולהבין ו-ואת הניואנסים ולא יודע, לא יודע להסביר בזה. אדם שיש לו חוש, אה, חוש ב-ב-בתחום אחר. א-א-אדם יכול להבין בתחום שבו יש לו כישרון. יש אדם אחד, יש לו חוש יותר ב-במספרים. אדם אחד יש לו חוש ב-אומ-- אה, אה, באומנות. יש אדם שיש לו חוש ב-ב-בכישרו-- כישרו-- ב-ב-בחברה, ביחסים חברתיים ובזה הוא אדם ש... מה?

23:37 דובר 12 אינטליגנציה חברתית.

23:38 דובר 1 מה זה?

23:39 דובר 12 אינטליגנציה.

23:40 דובר 1 אינטליגנציה חברתית. יפה. את-- כ-כל אדם, גם כשמדברים על השכלה, אז יכול להיות שני אנשים שיש להם רמת משכל שווה לגמרי. אבל זה, האדם הזה יבין יותר בתחום הזה והאדם הזה יבין יותר בתחום הזה. הם ישקיעו, ישקיעו את אותו מאמץ. מדוע? כי שורש נשמתו של האדם הזה מגיע מפה וזה מגיע מפה. האדם... הנשמה יש לה איזושהי צורה, איזושהי, נאמר זה איזה, איזושהי קופסה, איזושהי צורה רוחנית מסוימת. ההשכלה שלו יכולה להבין פה, היא יכולה להבין, בחוץ זה לא שלו. כן? אז יכול להיות אדם שיש, יכול להיות אדם שיש לו השכלה מאוד מאוד גבוהה, יש גם כישרונות שכליים מאוד מאוד נאים, מאוד מאוד חדים, מאוד טובים, אבל שורש הנשמה שלו לא כל כך גבוה כי זה הנשמה שלו מגיע מעולם, מעולם העשייה. הנשמה ש-- אז, אז כשהוא ינסה להבין עניינים ששייכים לעולם היצירה הוא לא יכול להבין. הוא לא שייך לזה. כן? אז כדי שהאדם, ה-ה-ה-ה-- ההתקשרות שלו בעניין מסוים תצליח, קודם כל הוא צריך את התנאי הבסיסי שהוא ירש, יש לו, שהוא יכול להבין, שהוא לא טיפש. דבר שני הוא צריך ששורש הנשמה שלו יגיע לאותו מקום שהוא, שהוא, שהוא רוצה להבין בו. אחרת איך הוא יכול להבין דבר ש-שזה לא שייך אליו? כן? גם אם יש לו את הכישרון השכלי, אבל הוא לא שייך לזה. ודבר שלישי, עד כמה הנשמה שלו קשורה למשה רבנו. יכול להיות שיש מישהו שיש לו נשמה מאוד מאוד גבוהה, נשמה, לא יודע, נשמה של עולם הבריאה, נשמה מאוד מאוד גבוהה, אבל היניקה שלו ממשה רבנו נמוכה, הדעת שלו קטנה, אז לא יעזור כמה שהוא יתבונן, כמה שורש הנשמה שלו, כי הוא

25:47 דובר 1 לא יכול להתקשר, אין לו עם מה. כן? אז כדי שאדם-- כדי שאצל אדם יהיה האלוקות, יהיה אצלו דבר מוחשי, דבר מורגש שזה יהיה הוא, שהוא מתקשר לזה, שהוא ירגיש את האלוקות, הוא צריך גם שתהיה לו השכלה, השגה, השגת נשמתו, גם ששורש נשמתו יהיה גבוה וגם שהוא יינק ממשה רבנו חזק. שלושה דברים. ואצל כל אחד ואחד כמה הוא יכול לתקוע את דעתו באלוקות זה תלוי בש-- בתנאים האלה. יש לכל אדם, יש לו איזשהם תנאים אה בסיסיים שעם זה הוא יכול לעבוד את השם ואצל כל אחד זה שונה. אין שני אנשים אותו דבר. המזיגה של שלושת התכונות אצל כל אחד זה שונה. כן, כי שורש נשמת משה רבנו עליו השלום הוא שייך באמת בדעת עליון, דעת-- שבעשר ספירות דאצילות. עשר ספירות דאצילות הן באמת מיוחדות במאצילן ברוך הוא, ושהוא ודעתו אחד והוא המדע וכולי. כמו ש-- עוד נסביר את זה, נדבר על זה באריכות. לא רוצה להתעכב על זה עכשיו. אז קודם כל, דבר ראשון הוא אמר מדוע הגמרא אומרת שיראה זה דבר ש-- דבר קטן לגבי משה רבנו? כי גם אצלך יש משה רבנו. אז יכול להיות אחד יותר, אחד פחות, אבל כל אחד יש בו מנשמת משה רבנו, ולכן כל מה שאמרנו בפרק הקודם, כל ההתבוננות וכולי, כל אחד שייך בזה. שייך יותר, שייך פחות, שייך-- אין יהודי, אין יהודי שאין לו יראה טבעית ואין יהודי שאין לו משורש נשמת ר-- משה רבנו. אז ממילא כל אחד יכול ל-ל-התקשר ולעורר בעצמו יראה, אז זה דבר קטן. ועוד זאת. למה עוד זאת? בסוף סוף כל אחד מאיתנו כמה דעת יש לנו באלוקות? נו. לא יותר מדי.

28:08 דובר 1 האריז"ל כן מבטיח שיש לכל אחד, יש לכל אחד, בסדר, אבל זה איזה מין הארה כזאתי שאנחנו לא מרגישים אותה כמעט או בכלל. אז אדמו"ר הזקן אומר יש עוד, עוד סיוע לקבל דעת ממשה רבנו. סיוע נוסף לא מצד הארת הנשמה, מצד עניין אחר. עוד זאת יתר על כן, יותר מה-מה-- הארת הנשמה של משה רבנו. "בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבנו עליו השלום ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה." מה ההבדל בין אור לניצוץ?

28:52 דובר 13 אור יותר גדול.

28:56 דובר 1 אה?

28:57 דובר 13 אור יותר גדול מניצוץ.

29:00 דובר 1 זה נכון, אבל זה המעלה של אור. מה המעלה של ניצוץ?

29:07 דובר 13 שהוא בהתחלה, שהוא לא הכול.

29:12 דובר 1 כשיוצא-- יש מדורה ועפים ניצוצים, אז נכון, האור שעושה המדורה הוא הרבה יותר גדול מאור של ניצוץ.

29:19 דובר 13 ניצוץ יכול-

29:20 דובר 1 ניצוץ זה האש בעצמה, זה חלק מהאש, זה הוא בעצמו, זה מהות של אש. זה לא הארה. כן? נכון, זה קטן, אבל זה הוא בעצמו. אז יש שני אופנים. יש מה שמשה רבנו מאיר מנשמתו בכל אחד ואחד בכל דור. זה אומנם מגיע לכל אחד, אבל זה רק הארה. אבל יש ניצוץ, משהו ממשי ממשה רבנו שהוא מתלבש בגוף ונפש של חכמי העדה. עכשיו, זה מאוד... איך אנחנו-- מה, מה מחיה את ה-ה... א-א-- איך הולך החיים? הנפש מחיה את הגוף, נכון? אז מה היה צריך להיות הסדר? עכשיו, ניצוץ משה רבנו הוא מתלבש בגוף. מה היה צריך להיות הסדר? לכאורה, הניצוץ משה רבנו מתלבש בנפש, נכון? והנפש מתלבשת בגוף. זה היה צריך להיות הסדר. כן? מה אדמו"ר הזקן אומר? ניצוץ מנשמת משה רבנו...

30:28 דובר 13 נכפה עליו.

30:29 דובר 1 זה היה הניצוץ. ניצוץ מנשמת משה רבנו מתלבש בגוף ונפש. למה הוא אומר קודם גוף? שומעות מה אני שואל?

30:50 דובר 13 כן, למה קודם גוף?

30:54 דובר 1 ניצוץ מנשמת משה רבנו, הוא מתלבש גם בנפש. קודם כל הוא מתלבש בגוף. אדמו"ר הזקן מדגיש פה מה פירוש מתלבש. שניצוץ מנשמת משה רבנו, כשמדברים על חכמי ה-- על עיני העדה, חכמי הדור, הוא מחיה את הגוף שלהם. מ-- אצל כל אחד מחכמי ישראל, הנשמה של משה רבנו או ניצוץ ממנה מחיה ישירות את הגוף. לא מתלבש בהעלם והסתר, ב-ב איכשהו שמה ב-ב-בנפש, ואחר כך בסוף גם מגיע-- משהו מזה מאיר בגופו. והיות ואצל חכמי ישראל נשמת משה רבנו מאירה בהם בגלוי, לא רק מאירה בהם, מתלבשת ומחיה את הגוף הגשמי שלהם, אז לכן הם יכולים לתת לנו דעת וללמד אותנו דעת באלוקות. יש שני אנשים של, ש-ש-שיודעים לצייר. בסדר? שני אנשים יודעים לצייר. שניים יודעים את הטכניקה מצוין. למדו ויש להם-

32:28 דובר 13 יש להם נטייה גם.

32:29 דובר 1 יש להם, יש, יש-

32:30 דובר 13 כישרון.

32:31 דובר 1 יש להם כישרון מצוין והם גם אימנו אותו באופן שווה ו... ושניהם ציירים. איך אומרים?

32:42 דובר 13 מוכנים.

32:42 דובר 1 איך אומרים זה, זה רץ להם. אבל יש הבדל. אחד יש לו חוש, אחד אין לו חוש.

32:49 דובר 13 כישרון.

32:50 דובר 1 לא. כישרון יש להם שווה. כישרון איך להפעיל הטכניקה. שניהם שפיצים. אין הבדל. אין הבדל. בכל זאת אתה רואה הציור הזה, אתה יכול להישאב לתוכו. והציור השני אתה לא. זה מושלם, אבל זה מת. זה לא מה אני, מה אני, מה אני-

33:14 דובר 13 כי אחד מצייר מהנשמה והשני לא.

33:16 דובר 1 מצייר מהנשמה.

33:18 דובר 13 נכון.

33:18 דובר 1 ההבדל הוא, ההבדל הוא שצייר שיש לו חוש אז הכישרון הוא רק ביטוי לחוש. זה רק, זה רק ה-ה-ה-

33:28 דובר 13 אמצעי.

33:29 דובר 1 האמצעי שהנשמה שלו מדברת על הדף. עכשיו זה לא משהו שאפשר להגדיר אותו, אבל גם אדם פשוט שלא כל כך מבין בציור יראה את הציור. אה, זה, זה נראה אחרת. נכון? יש שני בעלי תפילה, שני, שני, שני חזנים שיש להם קול יפה ולמדו מוזיקה ועשו, עשו פיתוח קול. אבל אחד הוא בעל תפילה והשני הוא, הוא יש לו נוסח. הוא יודע מצוין את הנוסח ומאוד נעים לשמוע אותו וזה זה לא זה. למה זה לא זה? הנשמה לא נמצאת בפנים. כן?

34:08 דובר 13 אבל כל דבר לא רק בציור.

34:10 דובר 1 אותו, מה זה נוגע לנו פה? יכול להיות שני חכמים גדולים ששניהם למדו חסידות ולמדו קבלה ויודעים להסביר ויש להם שכל ויש להם אני לא יודע מה, כן? אבל אחד מאיר בו נשמתו של משה רבנו והשני לא. זה שמאיר בו נשמתו של משה רבנו, כשהוא יגיד לי את אותם הדברים זה יפעל עליי. כן, מובן... כי זה מתלבש בגוף שלו. זה מחיה את הגוף שלו. אנחנו אומרים עוד זאת, יתר על כן, חוץ ממה שמאיר בנשמה של כל אחד ואחד, שזה רק הארה, בכל דור ודור יורדים ניצוצין מנשמת משה רבנו עליו השלום ומתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה. ומה הם עושים? זה ללמד דעת את העם, שהם ילמדו אותנו. הם אומרים את אותו דבר, אבל לשמוע את זה מהרבי זה אחרת. לידע גדולת השם ולעובדו בלב ונפש, כי עבודה שבלב היא לפי הדעת. כמו שכתוב דע את אלוקי אביך ועובדהו בלב שלם. זה לא מספיק שיש לך הארה מנשמת משה רבנו ושורש הנשמה והשכלה והכל. אתה צריך שיהיו לך ידיעות בגדולת השם, ואת הידיעות האלה אתה צריך לקבל ממי שמשה רבנו מתלבש בגופו, ואז זה יאיר גם, יפעל גם עליך. ולעתיד הוא אומר לא ילמדו איש את רעהו לאמור דעו את השם, כי כולם ידעו אותי. לעתיד לבוא לא יהיה בזה צורך, כי באמת בחינת הדעת תאיר בכולם. אך עיקר הדעת אינה ידיעה, לא די שידעו. יש לנו ידיעות בגדולת השם מסופרים וספרים, אלא העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת השם ולתקוע מחשבתו בהשם, בחוזק ואומץ הלב והמוח. מזכיר משהו המילים האלה? זוכרת את הלשון בפרק ג'? יש לכם פה תניא איפשהו.

36:49 דובר 14 אנחנו לא יודעים אם...

36:50 דובר 1 אז זה צריך להיות על המדף.

36:52 דובר 14 וואו.

36:53 דובר 1 אהה.

36:57 דובר 14 וואי וואי.

36:59 דובר 1 זה בטח, זה בטח צריך להיות על המדף.

37:01 דובר 14 איפה קנית אותה?

37:02 דובר 15 אני רגילה-- את מכירה את זה יותר יפה

37:04 דובר 14 אבל קיבלתי אותו.

37:06 דובר 15 מה זה?

37:08 דובר 14 נופלת. את צריכה סטנדר.

37:13 דובר 1 זה מהודר. פה הוא אומר ככה. הדעת מלשון והאדם ידע את חוה. לשון התקשרות והתחברות, שמקשר-- שמקשר דעתו בקשר-- מה זה דעת? שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד, ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא ואינו מסיח דעתו, כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת אין סוף ברוך הוא, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שווא. אז הלשון פה היא שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק. ממש אותן מילים שפה. נכון? פה בהפתעה. העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת השם, לתקוע מחשבתו בהשם בחוזק ואומץ הלב והמוח. פה הוא מוסיף משהו נוסף שלא כתוב בפרק ג' בתניא. עד שתהא מחשבתו

38:18 דובר 14 מקושרת בהשם

38:19 דובר 1 מקושרת בהשם בקשר אמיץ וחזק, כמו שהיא מקושרת בדבר גשמי שרואה בעיני בשר. זה לא כתוב בפרק ג'.

38:32 דובר 14 שאנחנו מקבלים.

38:33 דובר 1 אה?

38:34 דובר 14 שאנחנו מקבלים.

38:39 דובר 1 מה ההבדל אם אדם רואה משהו בעיני בשר, רואה את זה בגשמיות, או שהוא מבין את העניין בשכלו? כל אחד ברור שזה שני דברים שונים לגמרי, נכון? כן. מה הוא אומר? שעל ידי ש-- כל אחד יש לו נשמה מ-מ-מ-ממשה רבנו. איזו הארה, ועל ידי התבוננות במה שהחכמים, ושומע חכמים, וקושר דעתו בקשר אמיץ וחזק, אז יכול וצריך כל אחד להגיע עד שאלוקות, עד שהוא יתקשר באלוקות, כמו שהוא מתקשר בדבר גשמי שהוא רואה בעיניים. שהוא ירגיש אלוקות מוחשי. פרק ג' לא כתוב כזה דבר. שם כתוב שכדי שיהיה אהבה ויראה אמיתית צריך להתקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד וזהו. הוא לא מ-- הוא לא דורש שם שלאדם יהיה, אה, ראייה מוחשית באלוקות שהוא ירגיש. להרגיש אלוקות כמו שאני רואה דבר גשמי. הוא לא דורש את זה שם. מה? מה? למה פה כן, שם לא? אז הרבי מסביר שזה פשוט. שם מדובר להוליד את המידות לעבודת השם, זה בעיקר אהבה. בשביל להוליד אהבת השם לא צריך שהקדוש ברוך הוא יעמוד לך מול העיניים בגשמיות. אבל כשאדם צריך לעורר יראה, שהוא יפחד, אדם פוחד מדבר שהוא רואה. צריך לראות. צריך לראות בעיניים. אם אדם לא מגיע למצב שמוחשי אצלו שהקדוש ברוך הוא נמצא... אם זה זה שהקדוש ברוך הוא נמצא כל הזמן, זה אני רק מאמין בזה, אני מאמין. למדתי ואני יהודי מאמין, אני מאמין. לא, לא כופר, אני מאמין שהוא נמצא בכל מקום. כן? אז זה לא מפריע לי לעשות גם עבירות גם כן, נכון? לא, אני יותר מזה. אני התבוננתי וחשבתי ופה ושם, אז לכן אני כל רגע יכול להיזכר בזה. כן? אני יכול גם לשכוח, נכון? אני

41:14 דובר 1 רק מבין את זה. ועוד יותר מזה, אני תקעתי את דעתי בחוזק והתמדה, אז אני ממש, אה, לא אשכח את זה אף פעם, נכון? לא אשכח, בסדר, אבל סוף סוף זה עניין שכלי. אבל אם אני רואה את הקדוש ברוך הוא בעיניים, אני לא יכול לשכוח. אני לא יכול, אני, אני מרגיש אותו. אם אני מרגיש אותו, אני יודע אותו, אני קשור אליו.

41:43 דובר 3 זה שהוא קיים.

41:45 דובר 1 זה כבר לא שייך. לא שייך לדבר על עבירות. כן? כדי שיהיה לאדם יראה אמיתית הוא צריך להרגיש את הקדוש ברוך הוא. להרגיש אלוקות. ואומר הרבי, זה נשמע מופרך כש... אני יודע, זה לא פעם-- גם פעם עשירית ששומעים את זה, זה נשמע מופרך. שאני ארגיש אלוקות, כאילו מה, מה בדיוק דורשים ממני? אומר הרבי, הוא מדגיש, וזה שני פרקים. נראה בהמשך עוד, הוא ממשיך להגיד עד כמה זה שייך וכולי וכולי, ואיך, אם מתבוננים, נראה בהמשך הפרק. אריכות שלמה. כל יהודי יש לו הארה מנשמת משה רבנו, וכל דור ודור לעיני-- אצל עיני העדה יורד ניצוץ ומתלבש בגופם, ולכן יהודי, כל אחד ואחד... מדבר על-- לא מדבר על צדיקים, לא מדבר על צדיקים.

42:43 דובר 3 מי אמר את זה, הרבי אמר?

42:44 דובר 1 הרבי הזה, כן.

42:47 דובר 3 הוא אמר צדיקים.

42:49 דובר 1 מה? איפה?

42:50 דובר 3 שכל אחד יכול לראות אלוקות.

42:53 דובר 1 זה, זה מה שהוא אומר. שואלת הגמרא, אטו יראה מילתא זוטרת היא? כן, יראה זה דבר קטן. איך קטן? כי לך יש בחינת משה רבנו אצלך. ולא רק אצלך, יש לך גם את עיני העדה, לכן גם אצלך יראה. ומה זה יראה? יראה פירוש הדבר שאתה מרגיש את הקדוש ברוך הוא. זה דבר קטן לכל יהודי, או קטן עליך, מה שנקרא. לא פשוט.

43:26 דובר 3 אז כל אחד מרגיש את הקדוש ברוך הוא?

43:28 דובר 1 כל אחד יכול.

43:29 דובר 3 יכול.

43:29 דובר 1 אבל בשביל זה צריך דעת, לקשר את דעתו. אלא העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת ה' ולתקוע מחשבתו בה' בחוזק ואומץ הלב והמוח, עד שתהא מחשבתו מקושרת בה' בקשר אמיץ וחזק כמו שהיא מקושרת בדבר גשמי שרואה בעיני בשר, ומעמיק בו מחשבתו. כן? כשאדם מסתכל בדבר גשמי בעיני בשר ומעמיק בו במחשבתו, אותו דבר, אותה הרגשה לקדוש ברוך הוא.

44:03 דובר 3 זה לא, זה לא התקשרות, זה. כאילו, ברגע שאתה רואה דבר גשמי זה... אתה לא מתקשר איתו כי אתה ראית אותו.

44:09 דובר 1 כש-

44:10 דובר 3 אולי שיהיה לזה ממשות כמו דבר גשמי?

44:12 דובר 1 לא. כמו שאדם, צי... הדוגמה שהבאנו קודם, אדם רואה ציור אז הוא יכול לראות ציור, ציור יפה, ציור אמיתי, ציור, אה, אה, איך אומרים, ציור ש... כן, הוא יכול לראות אותו ו... ולהמשיך הלאה. מאוד יפה. הוא יכול אבל לעמוד מולו ולשקוע בתוכו עד שהוא מאבד את המציאות שלו, הוא-הוא-הוא כבר, הוא כבר שם בפנים כבר. כן?

44:36 דובר 3 כן.

44:37 דובר 1 אז שאדם... כמו שאדם יחסית קל לו להסתכל בדבר גשמי ו... ולשקוע בתוכו עד שהוא מאבד את המציאות שלו ו... ונבלע בתוך הדבר, כך צריך, כך צריך ויכול להיות גם באלוקות. "כנודע שדעת הוא לשון התקשרות, וכמו 'והאדם ידע' וגו', וכח זה ומדה זו לקשר דעתו בה' יש בכל נפש מבית ישראל ביניקתה מנשמת משה רבינו ע"ה." נו, אבל זה נראה לי מאוד רחוק, אז אני מאמין שזה כנראה נכון, אבל כשאני רגע אחד אחשוב, רגע, אז עכשיו אני צריך מה בשביל, כאילו איפה, איך, אה, ממה מתחילים? כן? אני הרי לא מרגיש את זה בפועל. ואיפה זה, איפה? מה אתה כל כך אומר לי שזה נמצא, אבל, אה, אני גם מאמין שזה נמצא, אבל אני לא מרגיש את זה. אומר למה? אה?

45:45 דובר 3 איך מתחילים להרגיש את זה?

45:47 דובר 1 אומר רק... אז יש לך את זה, רק מאחר שנתלבשה הנפש. איזה נפש? אתה, הנפש האלוקית שיש בה את היראה הטבעית ומבחינת הדעת היא ישנה, אבל היא התלבשה, הנפש, בגוף גשמי שלך, אז היא צריכה יגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת כדי להוציא את היראה והדעת הזאת מהכיסוי של הגוף. אז זה נמצא בפנים, אבל כדי לגלות אותו צריך יגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת. למה כפולה ומכופלת? יש... צריך גם יגיעה של הגוף וגם יגיעה של הנפש. מה זה יגיעה של הגוף? כפולה ומכופלת, זה הלשון כפולה ומכופלת, כן? מה זה יגיעה של הגוף? מה זה יגיעה של הנפש? "האחת יגיעת בשר", יגיעה של הגוף, "לבטש את הגוף ולהכניעו שלא יחשיך על אור הנפש, כמו שנתבאר לעיל בשם הזוהר." זוכ-זוכרים, אדמו"ר הזקן דיבר? מה זה ביטוש?

47:05 דובר 3 כלום ואפס ותולעת.

47:07 דובר 1 כן, בדיוק הפרק הזה. אחרי שהוא דיבר שמה ואיך מעוררים את האהבה המסותרת. פרק יפה. צריך כדי לנצח את היצר הרע צריך להיות בשמחה. אומר כן, אבל יש אחד כזה שעשה את כל הפטנטים ואת כל ההתבוננות ולא זה ולא שמחה. שום דבר לא, שום דבר לא-לא-לא הולך לו, לא עובד. אז זה בגלל שהגוף מכסה על ה... על הנפש, הנשמה. אז כשיש עץ, אנחנו מבינים מהזוהר, איזה בול עץ שלא נדלק, אתה זורק אותו למדורה, הוא גם כן לא נדלק. אז לפני שאתה זורק אותו למדורה קח גרזן, תפורר, תפורר אותו ל...

47:54 דובר 3 שבבים.

47:55 דובר 1 תעשה מהקלוץ קלעצלעך, אומרים ביידיש.

47:59 דובר 3 כן.

47:59 דובר 1 ואת זה תזרוק לאש, זה ייתפס. כן, אז אתה, הגוף שלך זה בול עץ כזה, מין כבד כזה שהנשמה, אור הנשמה לא תופס בו, לא מצליח לשרוף את הגוף שלך. אז תפורר קצת את הגוף ואז זה ייתפס. איך מפוררים את הגוף? איך מבטשים את הגוף? אז יש שם פרק כ"ט שככה, איך אה, אדם צריך להתבונן בזה שהוא אין ואפס ו... ואפילו שהוא עשה תשובה, אפילו שהוא לא עשה עבירות אבל יש לו מחשבות ויש לו פה ושם כל מיני. כמה וכמה וכמה עניינים שכשאנחנו למדנו את הפרק הזה אמרנו מתי כבר גומרים. זה לא... אחד הפרקים שלא נעים כל כך ללמוד אותם. פרק כ"ט בתניא. אז קודם כול זה נקרא יגיעת הגוף. אם אדם אז-אז יש לו נשמה בפנים, יש לו יראה טבעית ואהבה טבעית ודעת, אבל זה מלובש בגוף ואם זה לא מאיר אז צריך לבטש את הגוף. זה קודם כול. כמו שנתבאר לעיל בשם הזוהר, דגופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה. היינו איך? על ידי הרהורי תשובה מעומק הלב, כמו שנתבאר שם, שם זה באריכות גדולה, פרק כ"ט. והשנית, זה יגיעה כפולה. מה זה יגיעה מכופלת? השנית יגיעת הנפש. אז י-י-יגיעה ראשונה, יגיעת הגוף, לבטש את הגוף. היגיעה השנייה זה יגיעת הנפש. מה זה יגיעת הנפש? שלא תכבד עליה העבודה לייגע מחשבתה להעמיק ולהתבונן בגדולת ה' שעה רצופה, שעה גדולה רצופה, כי שיעור שעה זו אינו שווה בכל נפש. יש נפש זכה בטבע שמיד שמתבוננת בגדולת ה' יגיע אליה היראה ופחד ה', כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים סימן א'. זה ה... הלכה השנייה בשולחן ערוך נדמה לי, מיד על ה... איך פותחים את השולחן

50:04 דובר 1 ערוך, בעמוד הראשון. אז כתוב שם, "כשיתבונן האדם שהמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שמלוא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, מיד יגיע אליו היראה". אז שולחן ערוך מפורש. שולחן ערוך. אה, אה בעולם אומרים הרבה, שומעים ככה, לפחות אצל הגברים, "אז כתוב בשולחן ערוך!" כאילו איך אתה עושה? כתוב בשולחן ערוך. מתייחסים לשולחן ערוך כאילו זה ה-הטופ. כאילו אם אתה עושה כל מה שכתוב בשולחן ערוך אתה...

50:48 דובר 4 צדיק.

50:49 דובר 1 פחות צדיק. וצדיק זה כלום, זה פחות צדיק.

50:55 דובר 4 סופר.

50:55 דובר 1 כן, סופרמן. לא יודע איך זה נקרא. מה האמת? האמת הפוכה. בשביל מה נועד השולחן ערוך? בשביל מה נועדו ההלכות? ההלכות נועדו להגדיר את הגבול שבין כשר לטרף, בין טהור לטמא, בין אמת ושקר. שולחן ערוך מגדיר את, איך נקרא, המינימום האולימפי. פחות מזה זה לא יהודי. שולחן ערוך לא בא להגדיר איך צריך להיראות יהודי. זה לא מידת חסידות, זה לא... אפשר כבר להגיד, זה המינימום, מזה אל תרד. ועם מה השולחן ערוך מתחיל? כאילו הא'-הדבר הכי הכי הכי ראשוני, הכי הכי בסיסי, הא'-הא' של הא' של המינימום. מה? שיהודי מיד כשהוא מתבונן בגדולת השם נופלת עליו יראת השם. השולחן ערוך אומר שזה שייך לכל אחד. לא רק שזה שייך, עם זה מתחילים. אממ? כך כתוב. אני קורא את זה עוד פעם. זה-זה-זה-זה להתבונן בזה. שולחן ערוך מפורש, התחלה של השולחן ערוך. שולחן ערוך, אורח חיים סימן א', "כשיתבונן האדם שמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא עומד עליו ורואה במעשיו, מיד יגי-- מיד תגיע אליו היראה". מדוע? למה אצלי זה לא כך? כי הנפש שלי היא לא זכה בטבעה. מי שהנפש שלו זכה בטבעה, אצלו זה באמת כך. אבל יש נפש שפלה ב-- שפלה בטבעה ותולדתה ממקור חוצבה, והיא מגיעה נפש ממדר-- אותה נפש ממדרגות תחתונות של י' ספירות דעשייה, ולא תוכל למצוא במחשבתה אלוקות כי אם בקושי ובחוזקה. אז יש יהודים כאלה של שולחן ערוך ששם באמת הם רק מתבוננים בגדולת השם, מיד נופל-- נופלת עליהם היראה, ויש כאלה שצריכים להתאמץ בשביל זה. "ובפרט אם הוטמאה בחטאת נעורים", אם אדם יש לו איזשהו חטא אז העוונות מבדילים וכו', כמו שנדבר ב... אה... איפה

53:39 דובר 1 זה? בספר חרדים סימן ל"ה. "מכל מקום, למרות שיש אחד כזה שיש לו נפש שפלה, גם אחד כזה בקושי ובחוזקה שתתחזק מאוד מחשבתו באומץ ויגיעה רבה ועומק גדול להעמיק בגדולת השם שעה גדולה, בוודאי תגיע אליו על כל פנים היראה תתאה הנ"ל". למה? כי סוף ש-- סוף לכל יהודי יש מנשמת משה רבנו הרב שלו-

54:10 דובר 5 ניצוץ.

54:11 דובר 1 ניצוץ, סיירה, וכמו שאומרים חז"ל "יגעתי ומצאתי תאמין", וכדכתיב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים, אה, תחפשנה אז תבין יראת השם". אתן רוצות, רוצות לעצור כאן? מה?

54:30 דובר 5 אין בעיה.

54:31 דובר 6 יהיה מהרחתי.

54:32 דובר 5 אין בעיה.

54:33 דובר 6 אז תמשיך אם אין לה בעיה, תמשיך עוד קצת. כבר באנו, אז כן. אז תמשיך עוד קצת.

54:45 דובר 1 אז בסופו של דבר, אם אדם, גם מי שמאוד מאוד קשה לו, הוא לא מרגיש שום דבר והוא בטוח שהוא לא שייך בכל העניינים האלה, גם הוא, מבטיח אדמו"ר הזקן על סמך הביאור שהוא אמר קודם, אם "יגעתי ומצאתי תאמין, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת..." שמה זה כסף וכמטמונים? כשאדם יודע שבמקום מסוים מסוים יש מטמון הוא יחפור.

55:15 דובר 6 נכון, יחפש שם.

55:18 דובר 1 אם הוא יודע שיש שם מטמון הוא יחפור.

55:21 דובר 6 הוא יתאמץ.

55:22 דובר 1 גם אם זה יהיה לו מאוד קשה. אם הוא לא בטוח, לא יודע כמה הוא יתאמץ.

55:25 דובר 6 גם יתאמץ, גם.

55:26 דובר 1 ה... הוא לא, הוא לא בטוח, אולי הוא יתייאש, הוא לא בטוח שיהיה. אבל אם הוא בטוח הוא יודע שיש שם, הוא לא יתייאש, הוא, הוא יתייגע עד שהוא ימצא. "אז תבין יראת השם. פירוש כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ שחופר אחריו ביגיעה עצומה, כך צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמיים הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל". מה זה יגיעה עצומה? יגיעת נפש, יגיעת בשר, כמו שהוא הסביר קודם. לא, לא, לא הארכנו כל הפרטים. יש שם עוד מה להאריך. מה זה אוצר של יראת שמיים? "הצפון ומוסתר בבינת הלב", זה המטמון. מה מחפשים?

56:12 דובר 6 את המטמון.

56:12 דובר 1 את המטמון. מה זה אוצר של ירא-- מה זה הלשון הזאת? בואו נפרק אותו לאט לאט. יראת שמיים. זה יראת שמיים. זה ביטול לאלוקות. כן, הרגשת אלוקות מוחשית כמו שדיברנו קודם. קוראים לזה חבל. קוראים לזה בגמרא אוצר של יראת שמיים. למה? למה קוראים לזה אוצר?

56:42 דובר 6 זה יקר. זה יקר מציאות.

56:44 דובר 1 כי צריך לחפש אחריו כמו שמחפשים אחרי אוצר. הוא מוחבא בתחתית הארץ.

56:50 דובר 6 את מה? את יראת השמיים.

56:51 דובר 1 יש יראת שמיים, יש יראה טבעית לכל אחד, אבל הוא מוחבא מתחת לעפר כמו אוצר, לכן נקרא אוצר של יראת שמיים בגלל שהוא מוחבא מתחת לארץ.

57:05 דובר 6 בגלל שיראת שמיים זה דבר כל כך נחוץ.

57:12 דובר 1 כן. הנה חינמי. כן, בסדר.

57:14 דובר 6 לא רק הצורה שזה מוסתר, אלא גם צורה.

57:17 דובר 1 מוסתר זה מוסתר.

57:18 דובר 6 אוצר.

57:19 דובר 1 ולמה רודפים אחריו? כן. ואיפה הוא מוסתר? למה הוא נקרא אוצר? איפה הוא מוסתר? כי הוא צפון. זה מוסתר איפה? בבינת הלב. מה זה בינת הלב של כל אדם מישראל?

57:35 דובר 6 בנשמה שלנו.

57:36 דובר 1 נכון. למה זה נקרא בינת הלב? יש לאדם שכל ורגש. נכון, לב זה רגש, שכל זה בינה, זה שכל.

57:50 דובר 6 זה שכל וגם.

57:51 דובר 1 כן. באופן כללי כללות עניין השכל נקרא בינה. נכון שבשכל יש גם חוכמה וגם דעת, אבל כשאדם מבין משהו אז הוא לא אומר אני החכמתי. אני הבנתי. נכון, גם כשהוא מתקשר למשהו הוא אומר אני הבנתי.

58:07 דובר 6 הבנתי.

58:08 דובר 1 כללות עניין השכל זה הבנה, הבנה על הבנה.

58:11 דובר 6 החכמתי. הבינותי.

58:12 דובר 1 הבינותי.

58:14 דובר 6 יש עוד משהו.

58:18 דובר 1 באופן כללי בשכל יש שלושה כוחות כלליים, אבל הכללות כל העניין של שכל. מה זה שכל? שכל זה הבנה שהוא מבין. נכון. מה ההבדל בין שכל לרגש? רגש זה מתגלה כלפי חוץ. שכל זה רק אני מבין בפנים. אף אחד לא יודע מה אני מבין. אף אחד לא יודע מה אני מבין. כן הבנתי, לא הבנתי. אף אחד לא יכול לדעת. אם אני לא אדבר אף אחד לא ידע. כן. רגש זה החוצה. שכל זה פנימה, בפנים מוסתר בפנים. אומרים בינת הלב זה כמו שאומרים ש... מוסתר בלב. בינה זה מלשון שכל. שכל זה מלשון הסתרה, מוסתר. דבר שלא רואים אותו זה מוסתר בתוך הלב. מה מוסתר בלב? ולמה? ולמה זה מוסתר דווקא שם?

59:19 דובר 6 היראה, כי יראה זה רגש, יראה.

59:25 דובר 1 נכון, יראה זה רגש ולכן זה מוסתר בלב. ו... אבל מאיפה נובע הרגש הזה? מאיפה מגיע הרגש של יראה טבעית? מהנשמה. נכון. הנשמה היא לא, היא לא שכל ולא רגש. זה, זה, זה מובן? זה מובן או לא? מממ? יש לאדם, יש, יש את המהות שלו. מי הוא? אני. ויש את הכוחות שלו. אחד יש לו כוח לזרוק אבן רחוק ואחד יש לו כוח לזרוק אבן. אין לו הרבה כוח ביד, יש לו כוח. כן. הכוח שלו לזרוק זה לא הוא, זה כוח ששייך לו. נכון, זה נובע ממנו, מאיר ממנו, אבל זה לא הוא. כן. אף אחד לא יגיד על הכוח שביד, זה אני. נכון, זה כוח שלי, זה שלי, זה לא אני. זה שייך לי. וכוחות יותר נעלים. כוח הראייה. מה אני רואה? לי יש כוח ראייה. אחד רואה טוב, אחד רואה פחות טוב. כן. אז כוח ראייה זה הרבה יותר נעלה מהכוח של השרירים, אבל זה עדיין כוח שלי. זה לא אני. עכשיו הרגש. מה נגיד, הרגש זה? הרי זה כבר כן אני. פעם אני כועס, פעם אני-- פעם אני כועס, פעם אני שמח, אני זה אני. אני זה רק אחד.

1:01:06 דובר 7 הנפש עם כוחות הנפש.

1:01:08 דובר 1 אה?

1:01:09 דובר 7 גם בנפש כוחות הנפש.

1:01:11 דובר 1 אז זה כוחות-- נכון, זה כוח של הנפש. גם כל הרגשות זה גם כוחות של... זה לא הנפש, זה לא, זה לא אני, זה לא הנפש עצמה. כן. והשכל? אני מבין, שכל שלי. אני מבין יותר טוב ממך. אז יש אני ויש את הכוח. כוח השכל ששייך לאני. נכון, אז אני זה-- אז הנשמה, אני בעצמי זה הנשמה. לי יש כל מיני כוחות, כוחות נמוכים וכוחות נעלים, אבל הכוחות זה לא אני. כן?

1:01:52 דובר 7 אז מה זה הנשמה?

1:01:54 דובר 1 אני זה הנשמה, עצם הנשמה.

1:02:02 דובר 7 כן. אז הכל מהנשמה. הכל בעצם מהנשמה.

1:02:08 דובר 1 אז כשאומרים ש-- עכשיו אפשר לחזור לשאלה ששאלנו קודם. כשאומרים שהנשמה מתגלית בלב. למה דווקא בלב? למה להגיד שהנשמה מתגלית בלב יותר מאשר בשכל או באיזה כוח אחר? יש לאדם-- יש לנשמה, ל"אני", יש הרבה כוחות, נכון? המון כוחות וכל הכוחות שלו. למה להגיד שזה בלב? למה להגיד, איך אומרים, בינה ליבא, ובה הלב מבין, שהנשמה נמצאת ב-- ב-- ב--. למה בלב? ממ? אז למה אני לא יודע להסביר. אבל כל אדם ששואלים אותו, אתה עשית את זה? אני? אני זה בלב. איפה אדם מרגיש את עצמו? בלב.

1:03:03 דובר 7 בלב.

1:03:03 דובר 1 כן?

1:03:05 דובר 7 כן.

1:03:05 דובר 1 וכמו שהנפש הגשמית, הנפש החומרית, הנפש הבהמית, איך שלא יקראו לה, מרגישה את עצמה בלב, גם הנשמה האלוקית, הגילוי שלה זה בלב. אבל באופן רגיל שהלב שלי ישתוקק וירגיש ויחוש אלוקות, זה לא מה שאני מרגיש. תכף הלב שלי מרגיש ונמשך את המציאות של הגוף הגשמי שלי, ועד כמה אני רעב או או צמא או עייף או שמח ומה אני רוצה. הוא מרגיש עניינים של העולם הזה, ועצם זה שהלב שלי מרגיש כל כך חזק את העניינים של העולם הזה, זה מכסה ומסתיר על הנשמה שנמצאת בו, על בינת הלב. ולכן זה נקרא מצפוני. איך הלשון פה?

1:04:02 דובר 7 בינה.

1:04:04 דובר 1 אוצר של יראת שמים צפון ומוסתר בבינת הלב. זה נמצא אצל כל אדם מישראל וזה צפון ומוסתר בבינת הלב. שהיא בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן והיא היראה הטבעית המסותרת הנ"ל. אנחנו פה נעצור כי פה רק מתחילים, אה, עניין חדש, כאילו את החצי השני של הפרק.