לקוטי אמרים פרק מ"ב · תשפ"א

00:07 דובר 1 אה, בדיוק. ערב טוב. טוב, אנחנו נלמד היום את פרק מ"ב. יא... כבר חודש ומשהו לא היינו, נכון? משהו כזה.

00:22 דובר 2 כן, כבר

00:24 דובר 1 חודש וחצי, חודש וחצי כבר. טוב, אני מרגיש צורך להתנצל, למה שלא? לא, לא, לא, לא, לא היה בבחירתי. טוב, אה, אה, לפני שנתחיל פרק מ"ב, אה... יראה תתאה, אדמו"ר הזקן מדגיש את זה שני פרקים, מ"א, מ"ב. פרק ראשון למדנו בפעם הקודמת, פרק מ"א. מה צריך להסביר שני פרקים ביראה תתאה? מה כל כך... צריך להיות קבלת עול. תתבונן שהוא עומד לפני המלך וצריך שיהיה לו קבלת עול, זה בגדול. מה שני פרקים? מה הוא כל כך מסביר? אז לפני שנסתכל בפנים, בכלל כל השיטה זה... הרבי הולך פה בתניא לפי כל השיטה שלו לכל אורך התניא, שזה שונה, די שונה מהמאמרים של אדמו"ר הזקן. כל התניא הרבי הולך מהכבד אל הקל. קודם כול מציג בפניך את האוטופיה, איך זה צריך להיות, עד שאתה חושב: רגע, זה פשש, איך אפשר להגיע לזה? זה, זה משהו... ואחר כך מוריד ומוריד ומוריד. בסוף מראה שזה שייך לכל אחד ובפשטות ו... רואים את זה גם בכלל של התניא וגם בפרט לגבי כל נושא בפני עצמו. הנושא הראשון בתניא, מה זה, מיהו הבינוני? שנים עשר הפרקים הראשונים. אתה עומד על פרק א', אתה חושב ש... אתה רוצה לשים את התניא בצד, שזה לא מתאים לי. זה לא, זה לא נשמע... זה נשמע משהו, אני לא יודע, כמו משהו לא... לא בר השגה בכלל. אחרי שלומדים את השנים עשר פרקים לאט לאט, אז מה? אז בסוף מה יוצא בפרק, אה, אה, י"ב, של זה בינוני? בינוני זה בסך הכול יהודי כזה. מה דורשים? שלא תעשה עבירות. לא מבקשים לך להפוך את המידות. נכון שבינוני... אחר כך אומר פרק י"ג, נכון

02:48 דובר 1 שיש בבינוני הרבה דרגות, עוד יותר נעלה ועוד יותר נעלה ועוד יותר נעלה, אבל מהו הבינוני? הבינוני זה אחד כזה שהוא לא יהודי, יהודי נורמלי, יהודי שומר מצוות ולא עושה עבירות. זה, זה כל מה ש... זאת כל הדרישה. אחר כך כשמתחיל להסביר מהי העבודה של הבינוני, זאת אומרת ממה הוא מתחיל, העבודה הראשונה שהוא מציג בפנינו זה, אה, מוח שליט על הלב. תתבונן עד שתהיה לך אהבת ה'. אתה מתחיל לחשוב: רגע, איפה אני, אהבת ה', אני לא כל כך מרגיש שזה בוער בי, אני... אחרי שני פרקים אומר: טוב, תשמע, יש לי עוד דרך. גם מי שדעתו קצרה, גם הוא יכול לעבוד, גם הוא יכול להיות בינוני וגם הוא יכול לעבוד את ה' והכול בסדר. ועד רמה שהסברתי לך בשני הפרקים הראשונים של עבודת ה', צריך לעורר את האהבה באופן שכלי. זה באמת רק לאנשים בינוניים בדרגה מאוד גבוהה, אבל רוב האנשים באמת לא צריכים את זה. מספיק לעורר את היראה, האהבה הטבעית. איך עושים את זה? אז מסביר שם איזה שמונה פרקים. אחר כך זה עדיין קשה לך. ניסית ולא הצלחת. התקשית בזה, התקשית בזה, התקשית בזה. הנה יש פתרון לזה, פתרון לזה, פתרון. מוריד, מוריד את זה למטה, מטה, מטה. ככה זה הולך גם הלאה. בעניין שלנו, כשמדברים על יראה תתאה, זה עוד פעם אותה נקודה. בפרק הראשון מבין השניים, פרק מ"א, הוא הסביר מה זה יראה תתאה. בפרק שאנחנו הולכים ללמוד, אז הוא אומר, התוכן הכללי של הפרק, למרות שבפרק הקודם אמרתי לכם שזו עבודה קשה וזה דורש יגיעה וצריך להתאמץ כל יום וזה לא בא מעצמו

04:46 דובר 1 ו... האריך בזה, ובפרק הזה הוא ימשיך להאריך בזה שזו באמת עבודה קשה עוד יותר ממה שחשבנו בפרק הקודם. אבל למרות זאת, היות ומדובר על יהודי, מילתא זוטרתא היא, זה דבר קטן. בשביל יהודי אותו דבר שאנחנו קוראים לו יראה תתאה, שלמדנו פרק קודם ועדיין נשמע כזה... נכון, זה לא דברים גדולים, אבל זה צריך עבודה סיזיפית כזאת, כל הזמן לחשוב וקבלת עול ולהתבונן לפני שהוא, אמ, לפני שהוא מתפלל ולפני שהוא לומד ולפני מצווה, וכל הזמן... כל הזמן צריך לחשוב ולהחזיק את זה בראש. זה נשמע מאוד קשה. אז הוא אומר: תשמע, היות ואתה יהודי, בשבילך זה דבר קטן. אל תחשוב שזה כל כך קשה. גם פה הוא מוריד את זה מלמעלה למטה. האמת היא שבפרק הקודם, מ"א, אז המרכז של הפרק באמת היה לגבי יראה תתאה, אם אתם זוכרים, אז הוא אמר שבזה עצמו יש כמה דרגות. יש יראה תתאה שזה רק קבלת עול. הוא לא באמת מרגיש פחד בלב. הוא מבין שהקדוש ברוך הוא מלך ואני צריך להתבטל כלפיו, אז אני מתכופף כלפיו ואני עושה את מה שהוא רוצה, את מה שאני צריך לעשות, אפילו שאני לא מרגיש את זה. כמו עבד שעושה מה שהאדון אומר. אדון, יש... מספיק שהוא יודע שזה אדון ואני עבד, אז הוא עושה מה שצריך, מה שאומרים לו לעשות. הוא לא עושה כי הוא אוהב את האדון. הוא עושה כי הוא, כי הוא יודע שהוא עבד וזה התפקיד שלו ואין לו ברירה. אז זה קבלת עול. אחר כך הוא מסביר בהמשך שיש דרגות יותר נעלות ביראה תתאה, שזה מתבטא, מתגלה במחשבתו ועד שזה מתגלה בליבו. אחר כך הוא אמר

06:33 דובר 1 שיש עוד וכולי. אז זה, זה חלק אחד של הפרק שמדבר על דרגות ויראה תתאה. החלק השני שבפרק הוא אומר, הוא מזכיר לנו, הרי פרק מ"א מתחיל: "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, שאף שהיראה היא שורש לסור מרע והאהבה לועשה טוב, בכל זאת צריך להיות יראה", ואז הוא מסביר מה זה יראה. החלק השני של הפרק הוא אומר: למרות שהסברנו את החשיבות הגדולה של היראה, שהיא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, וזה חשוב ובלי זה אי אפשר, וגם אהבה לא יכולה להיות בלי יראה, אבל עם יראה לבד אי אפשר לעבוד את השם. צריך להיות גם אהבה, ואז הוא מסביר גם על אהבה. אז מה יוצא? שכל פרק מ"א מדבר על שלושה עניינים כלליים: קבלת עול, יראה תתאה, יראה טבעית ואהבה תתאה, אהבה טבעית. בפרק שלנו הוא מוריד את העניין המרכזי של הפרק, את עניין יראה תתאה, להסביר איך זה קשור ושייך באופן... לכל אחד, לא רק מצד השכל שאני מבין שצריך להיות לי יראה, אלא יהודי יכול לחוש את זה. יש הבדל גדול אם אדם מבין בשכל משהו או אם הוא מרגיש את זה. כן? אומר אדמו"ר הזקן, להרגיש יראה זה שייך לכל אחד. בפשטות, כל יהודי. אז בוא נראה את זה בפנים. פרק מ"ב: "והנה במה שנתבאר לעיל", בפרק הקודם בעניין יראה תתאה, "יובן היטב מה שאמרו בגמרא על פסוק ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". זה הפסוק, זה פסוק. לשון הפסוק הוא "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה". מה זה, מה הפירוש "כי אם"? כי אם, רק את זה. מה

08:49 דובר 1 הקדוש ברוך הוא דורש ממך? רק ליראה. זה הכל. שואלת הגמרא, זה הכל? "אטו יראה מילתא זוטרתי היא?" האם יראה זה דבר קטן? מה הפסוק אומר? רק את זה. זה־זה־זה הכל. זה לא דבר קטן, זה קשה מאוד להגיע לזה. איך אתה... איך אתה... איך הפסוק אומר רק זה וזהו? זה לא רק, זה־זה דבר, זה־זה קשה. עונה הגמרא: "אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא וכולי". אז הגמרא עונה תירוץ מאוד פשוט. מי אומר את הפסוק לבני ישראל? משה רבנו, נכון? משה רבנו הוא אומר לעם ישראל, מה אני כבר דורש מכם? שתהיה לכם יראת השם. נו באמת. כן. בשביל משה רבנו זה דבר קטן. משה רבנו הוא דורש את היראה מעם ישראל. הוא זה שמדבר. בשביל משה רבנו יראה זה באמת דבר קטן. אז לכן הוא מתייחס בלשון כזאת, "כי אם", זה הכל. זה־זה התירוץ של הגמרא. תירוץ יפה, לא? אבל הרבי לוקח את התשובה של הגמרא צעד אחד פנימה. "דלכאורה אינו מובן התירוץ". בפשטות... בפנימיות, בעומק, התירוץ של הגמרא לא מובן. "דהא שואל מעמך כתיב". משה רבנו שואל, מבקש, דורש יראה ממך, לא מעצמו. מה, משה רבנו לא יודע שלעם ישראל יראה זה לא דבר קטן? משה רבנו זה לא אחד כזה שיש לו פליטות פה. הוא מרגיש שזה דבר קטן. הוא אומר שזה "כי אם", זהו, זה הכל. משה רבנו, אם הוא אומר "כי אם", זאת אומרת משה רבנו מתכוון שיראה היא באמת דבר קטן לא לגבי עצמו, אלא גם לגבי כל יהודי. ואת זה צריך להבין. זאת אומרת, בפשטות, על פניו התירוץ של הגמרא נראה מאוד יפה, אבל כשרגע אחד חושבים עליו, לא ייתכן.

11:09 דובר 1 הפשט של הגמרא לא ייתכן, אי אפשר להבין אותו כפשוטו. מוכרחים לומר שטמון פה איזשהו עומק בדברים, בכוונה של משה, שהוא באמת התכוון לומר שיראה היא דבר קטן גם בכל אחד ואחד. והרבי בא להסביר את זה. "אלא העניין הוא כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבנו עליו השלום". כל יהודי ויהודייה, בנשמה שלו איזשהו חלק שמגיע ישירות ממשה רבנו. כשקוראים את זה ככה זה נשמע, אני לא יודע, אבל רגע אחד לחשוב על זה. כל אחד ואחד מאיתנו יש בו חלק מנשמת משה רבנו שנמצא בתוכו, ובגלל שאצל כל אחד מאיתנו יש חלק של משה רבנו, ולמשה רבנו היראה היא באמת דבר קטן... אז גם בשבילנו זה דבר קטן, וזה לא משהו רוחני. הרבי יפרוס את זה לפרוסות קטנות ויראה, יראה לנו שזה דבר שזה חי וקיים. אי אפשר להכחיש אותו. כל אחד רואה בעיניים. אז קודם כל, דבר ראשון, מה הקשר שלי למשה רבנו? אברהם אבינו הוא אבא של כולם. איכשהו, אתה יודע, סדר הדורות, הבן אחרי בן. אז גם אני קיבלתי מאברהם אבינו, מאבי. משה רבנו? אם אני לא משבט לוי, איך לי יש... מה הקשר שלי למשה רבנו? כי הוא משבעה רועים. שמעתם פעם את הפסוק בספר מיכה, "והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם"? שמעתם פעם את הפסוק הזה? פסוק בנביא מיכה, אם אני לא טועה. שהקדוש ברוך הוא הקים לעם ישראל, או בעולם בכלל, שמונה אנשים שנקראים נסיכי אדם ושבעה אנשים שנקראים רועים. מה ההבדל בין נסיך לבין רועה? נסיך, שניהם משפיעים, משניהם כל אחד מקבל. אבל רועה זה אחד שהוא נותן לאכול. לוקח את הכבשים למרעה

13:57 דובר 1 ומחפש ונותן לכל אחד את האוכל המתאים לו. זה נכנס מה שנכנס בפנימיות, וכל אחד מרגיש כמו שהוא אוכל. הוא מרגיש את הטעם, את ה... את המשקל. הוא חי מזה. רועה זה משהו שנותן דבר פנימי. נסיך, כמו המלך, הוא החיות של כל המדינה, זה המלך. כן. איך אומרים, היום יש שמה ב-ב-באוקראינה, יש שמה אחד זלנסקי שיושב שמה למעלה, ובגלל שהוא לא רוצה להיכנע לרוסיה אז טוב, אז חמישה מיליון אנשים, אה, אין להם איפה לגור, ופה הפציצו ופה מתו איזה שני מיליון אנשים. למה? כי הוא יושב בקייב והוא החליט שהוא לא ייכנע. אז לא-לא נכנס כרגע אם זה טוב או לא טוב, אני באמת לא יודע. אבל, אבל ה-ה-הברור שהרבה מאוד אנשים שמה, אם תשאל אותם: אתה, אתה רוצה שהמלחמה תיגמר, שהיא תיכנע לרוסיה או שהיא תמשיך? זה די פשוט שאנשים יגידו: תעזוב אותי בשקט. כן, תן לי לחיות, תן לי את הבית שלי, אבל אני מתחת לרוסיה. אבל הוא הנסיך, הוא המלך. הוא קובע מה יהיה, למרות שהוא לא נותן לי בפועל לאכול, לא מחיה אותי בחיות פנימית. זה ההבדל הכללי בין נסיך ורועה. שבעת הרועים... הם אותם אושפיזין שבאים בסוכות: אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף ודוד. ומשה הוא אחד משבעת הרועים. מה עושים הרועים? הם ממשיכים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל. אז קודם כול, מה הקשר האישי שלי, של כל נשמה, של כל יהודי, למשה רבנו? משה רבנו אחד מהרועים. כל העניין של הרועים, של כל אחד מהם, שהוא נותן. אז משה רבנו ממשיך את בחינת הדעת לכל יהודי. אברהם ממשיך את בחינת אהבת השם לכל יהודי, יצחק את בחינת יראת השם וכן

16:13 דובר 1 הלאה. אז גם לי יש חלק שאני מקבל, אה, אה, זה שהנשמה שלי יכולה לאהוב את הקדוש ברוך הוא כי יש בי, בתוכי, חלק מהנשמה של אברהם אבינו. זה שאני יכול להיות יראת השם, יש בנשמה שלי חלק מיצחק, וזה שאני יכול לדעת את השם, להכיר ולהרגיש בו, זה בגלל שיש בנשמה שלי חלק ממשה רבנו. זה נקרא המשכה פנימית. זה נקרא רועה, שהוא עצמו מתלבש בתוכנו וממנו יש לנו את הכוח לחיות. עכשיו, סתם מעניין, זו אנקדוטה, קוריוז, הולך להגיד את זה. בטח כולם מכירים את הסיפור על אדמו"ר הזקן, שהוא כתב את התניא, אז היה הרבה שבועות שהוא התעכב על איזה אות ו' אחת לכתוב. מכירים את הסיפור? כן, לא. אז זו הווא"ו הזאת.

17:12 דובר 3 זה לא בעיקרה ושורשה?

17:14 דובר 1 מה?

17:14 דובר 3 זה לא בעיקרה ושורשה?

17:16 דובר 1 לא. זו הווא"ו הזאת, כי הוא משבעה רועים ממשיכים חיות ואלוקות. אדמו"ר הזקן התלבט אם לכתוב, האם לכתוב חיות אלוקות או חיות ואלוקות? מה ההבדל? אם הוא, אם כ-- אם הוא היה כותב חיות אלוקות, הכוונה חיות שה-שבעה רועים ממשיכים חיות של אלוקות, אלוקות באופן של חיים. היו כות-- היות והוא כתב-- בסוף הוא החליט לכתוב חיות ואלוקות. זאת אומרת שכל אחד מהרועים ממשיכים לנו שני דברים. לא חיות שהיא אלוקות, אלא שני דברים. גם חיות באהבת השם, אהבה ויראה, רגש, כוונה, וגם אלוקות. גם שיהיה בפנים ביטול, הרגשת אלוקות. אבל זה, זה בסוגריים, זה רק מהצד. הנקודה היא שכל אחד מאיתנו יש בו ניצוץ או חלק או משהו, בחינה שמגיעה, לא רק משתלשלת, מ-מגיעה ממשה רבנו ונמצאת בתוכנו, ול-שלכן נקראים בשם רועים. אז קודם כול משה אחד משבעה רועים. דבר שני נוסף הוא, משה רבנו עליו השלום, הוא בעצמו לא רק אחד מהשבעה רועים, הוא כללות כולם. הרי אני חושב שלמדנו את זה, הזכרנו את זה כמה פעמים, שהדעת הוא מפתחא דכליל שית. הזכרנו את הפתגם הזה כבר פעם, פעמיים? כתוב בזוהר הקדוש שהדעת, כוח הדעת, הוא המפתח של כל ששת המידות האחרות. למה? כי חיים ו-- מי שזוכר את זה, למדנו בפרק ג', שאדם תוקע את דעתו בחוזק ובהתמדה בגדולת השם אז מתעוררת יראה ואהבה ותפארת וכל שאר המידות. זאת אומרת, מי שמאיר את המידות, מגלה את, מייצר את המידות האלוקיות, זה הדעת. אם אדם לא מתבונן בדעתו אז רק דמיונות שווא יהיו לו. אולי אני אגיד את זה קצת אחרת, יותר שיהיה יותר, יותר ברור. אמ, כשיש איזשהו עניין, גדלות השם. למדתי שב-ב-ב-בפרק כ"א בתניא או בתחילה

20:00 דובר 1 של שער היחוד והאמונה, שהקדוש ברוך הוא היה הווה ויהיה כאחד. כן, עניין, עניין באלוקות, עניין, עניין שכלי. כן? אז אם למדתי את זה והבנתי את זה, נו, זה לא יעורר שום רגש ושום מידה. הבנתי, למדתי. זה מאוד מעניין ומאוד יפה. זה אפילו ככה מתפעלים מזה, אבל ברגע שהפסק-- זה לא מעורר רגש של אהבת השם. אבל אם האדם יתקע את דעתו בזה ויקשר את עצמו אל הדבר ויחשוב ויצייר לעצמו וינסה לחשוב מה המשמעות שבתוך ה-- לא יודע, מה שהוא רואה פה מול העיניים שלו, בתוך זה נמצא הקדוש ברוך הוא והמציאות האמיתית של זה זה אין ואפס. והוא יחזיק את העניין הזה במחשבתו משך זמן אז, אז יתפתח איזשהו רגש. אז הדעת זה לא הכוונה לדעת ידיעה שכלית, אלא הדעת הכוונה להתקשר בדבר שהוא כבר מבין אותו. אז הדעת הוא נקרא מפתחא דכליל שית, הוא המפתח שפותח את הדלת, שמאיר, מגלה, מעורר את המידות. והיות ומשה רבנו הוא בחינת הדעת וכל שאר ששת הרועים הם מייצגים כל אחד מהם איזושהי מידה פרטית, אז יוצא שמשה רבנו הוא הכללות של כל הרועים. ממנו כל עניין האלוקות אצל יהודי מתחיל ממשה רבנו, וזה איפה נמצא? אצלי, אצל כל אחד מאיתנו. הוא כללות כולם ונקרא רעיא מהימנא, שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל לידע את השם כל אחד כפי השגת נשמתו ושורשה למעלה, ויניקתה משורש נשמת משה רבנו עליו השלום המושרשת בדעת העליון שבי' ספירות דאצילות. אז כל אחד מאיתנו, הנשמה שלנו, היא יונקת ישירות מנשמתו של משה רבנו. איפה נמצאת נשמתו של משה רבנו באצילות? איפה באצילות? בבחינת הדעת של אצילות. וממילא אצל כל אחד ואחד מאיתנו, כל כללות הנשמה שלו,

22:15 דובר 1 ממה הוא מקבל? מאיפה הוא יונק? מאיפה החיים שלו? מהדעת של אצילות. הוא מקושר באלוקות. ואותן ט' ספירות דאצילות מיוחדות במאצילן ברוך הוא, שהוא ודעתו אחד, והוא המדע והוא היודע. הדעת דאצילות היא עצמה אלוקות. זה עניין אחד. עוד זאת, יתר על כן, לא רק שהנשמה שלי איפשהו ברצוני או שלא ברצוני, כשאני חושב על זה, כשאני לא חושב על זה, היא מושרשת ומקבלת מנשמת משה רבנו. זה יכול להיות בהעלם, שהרבה יהודים שהם נולדו יהודים ומרגישים-- הם לא מרגישים שהם יהודים הם בעצמם. זה נמצא אצל-- זה, זה לא בא לידי ביטוי בפועל. ממש כל אחד מאיתנו מקבל ממשה רבנו. זה לא רק את העניין הרוחני הזה שהנשמה שלנו מקבלת ממשה רבנו, הרבה יותר. מה, מה יותר? עוד זאת, יתר על כן, בכל דור ודור יורדים ניצוצים מנשמת משה רבנו עליו השלום ומתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה, ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעובדו בלב ונפש. מה שהנשמה שלי מקבלת ממשה רבנו זה הארה. זה יניקה, משהו כזה. נכון, זה מקבל, אבל זה מאוד קטן מאוד. אין לזה השפעה. אין-- זה לא בהכרח משפיע באופן ממשי. אבל מה שאצל גדולי הדור הם מקבלים ממשה רבנו זה לא סתם הארה, זה ניצוץ ממנו עצמו. כשאתם יודעים שכשעף ניצוץ מה, מה-- יש איזו מדורה ועף ניצוץ, הניצוץ זה לא אור. כן, המדורה דולקת שם, אז האור יהיה גם על הקיר הזה. אבל הניצוץ זה לא אור, זה חלק מהמדורה עצמה. זה, זה מהות של אש ממש. כן? ואותה מהות של נשמה עצמה, אותו ניצוץ מנשמתו של משה רבנו, שהוא לא רק

24:36 דובר 1 הארה, אלא מהות מנשמת נשמתו, מתלבש בכל דור ברועה ישראל שבכל דור. איפה זה מתלבש בהם? תשימו לב, מה זה נפלא. דרך אגב, דרך אגב, מה אנחנו אומרים? מתלבש בנפש ובגוף, נכון? מה הרבי אומר? בגוף וגם בנפש. בגוף... אחר כך גם בנפש. מה, פשוט מתלבש בגוף.

25:08 דובר 4 איך זה מתבטא שזה מתלבש בגוף?

25:11 דובר 1 אז אחד ההסברים שמביאים על זה כשאדם... זה לא בדור שלנו. דורות קודמים הסבירו כך חסידים, ש... לא יודע עד כמה זה-- אתם לא זכיתם, אבל כש-כש-כשהיו בהתוועדות שהרבי מדבר, עם אלפי חסידים מסתכלים ברבי. חלק גדול מהם לא הבין מילה יידיש. בדידי הוה עובדא. מילה אחת. יושבים, לא שמעו, וגם היה רעש וגם דחפו וגם היה קשה לעמוד. מה? אתה עומד שם על ספסל ארבע, חמש, שש, שבע שעות דבוק, לא יכול להזיז את העיניים שלך. טוב, נגמרת ההתוועדות. מה הרבי אמר? לא הבנתי אף מילה. מה כל כך משך יהודים להתבונן ב-ב-מה? בגוף של הרבי. ניצוץ מנשמת משה רבנו מתלבש בגוף של חכמי העדה בגשמיות, ויהודי מרגיש את זה. מרגיש את זה. הוא נמשך לזה. הוא לא יכול להתעלם מזה. כדי להמחיש את זה יותר, מביאה תורת החסידות משל נפלא. יש תמונה יפה, תמונה מאוד, מאוד... מישהו צייר, צייר תמונה מאוד יפה. שני אנשים מתבוננים בתמונה. שניהם מתפעלים. זה תמונה, פשש, ציור. גם אני רוצה לצייר ככה. גם אני רוצה. ושניהם לוקחים דף ועיפרון וצבעים ומנסים להעתיק את התמונה. אבל מה? אחד משניהם הוא בעצמו צייר בעל חוש וכישרון והשני סתם מתפעל. אין לו, אין לו את זה. אז מה ההבדל? זה שאין לו חוש, הוא רוצה ל-- הוא רוצה גם שתהיה לו תמונה כזאת גם בבית, כן, אין לו מצלמה. זה היה לפני שהמציאו את המצלמה. אז הוא רואה מצויר שם בן אדם, אז עיניים, עיניים זה שני עיגולים. הוא צייר שני עיגולים. אחר כך יש מעל זה עוד קווים של ריסים. נו, קווים, הוא עושה קצת קווים, כן. אחר כך, בסוף הוא מצייר, הוא גומר

27:33 דובר 1 את הציור. נו, כל הפרטים שיש בציור המקורי יש גם בציור שלו. הכל. הוא לא, הוא לא פסח על שום פרט. איך נראה הציור שלו? על הפנים. הכל נמצא שם. איך זה נראה? זה נר-- זה לא נראה משהו אמיתי. זה נראה משהו-- זה אפילו לא נראה חיקוי. זה, זה משהו אחר לגמרי. לעומת זאת, הצייר שיש לו חוש בציור, הוא מסתכל על התמונה וקולט את הפנימיות של התמונה, את המסר של התמונה, את היופי, לא יודע איך להגיד את זה, והוא עכשיו ניגש לבד ציור, לדף, ומצייר.

28:16 דובר 4 אני לא מבין בזה, לא?

28:18 דובר 1 הוא מצייר את הדבר. הוא לא מעתיק את הקווים, הוא מצייר את מה שהוא ראה. יכול להיות שתמונה שלו תהיה יותר יפה מהמקור אפילו, לא מופרך. כן. מה ההבדל? אותו צייר שאין לו חוש, מה הוא קלט מהציור? רק את החיצוניות. אין לו את החוש להרגיש את הפנימיות. אין לו את זה. הוא מתפעל כשהוא רואה את זה, אבל הוא עצמו אין לו את זה. אין לו את הדרך. הוא קלט רק את המעשה, רק את החוץ. והצייר יש לו את החוש לקלוט את הפנימיות. הרבי אומר, מסבירה החסידות, שזה הבדל בין מי שיש לו דעת את ה', שזה בגלוי עיני העדה ובהעלם כל יהודי, לבין מי שאין לו נשמה של יהודי, אין לו ניצוץ מנשמת, הוא לא יונק ממשה רבנו. מי שיונק ממשה רבנו יש לו את החוש. כשמראים לו את הציור, מראים לו את הקדוש ברוך הוא. הוא קולט את האמת שיש שם בפנים, הוא מרגיש אותה. ההבדל הוא שגדולי ישראל האמיתיים, זה אצלם מתלבש גם בחושים הגשמיים שלהם. הם מרגישים את זה ממש, ולכן יש בכוחם להעביר לנו בגלוי לא רק את ה... לא רק את הקווים, לא רק את ההסברה השכלית, אלא גם את הרגש שיש בפנים. או במילים אחרות, הרבה פעמים יש המון סיפורים שיהודי ניגש לרבי והרבי אמר לו איזה מילה ומיד השתנו חייו מהקצה לקצה ממשפט או שניים שהרבי אמר. יש המון סיפורים כאלה. מה הרבי אמר להם? זה דברים מיוחדים. זה גם אני הייתי אומר את אותו דבר. אבל כשאדם אחד מאיתנו אומר את זה, מה הוא אומר? הוא אומר לשני את העניין השכלי והשני הוא גם יהודי. הוא קולט,

30:43 דובר 1 הוא מבין את השכל. בסדר, כשהרבי אומר לו את אותו שכל, בשכל שהרבי אומר מלובש בפנים החיות האלוקית, הדעת את ה'. אז זה אותם מילים. זה יכול להיות אותם מילים, מנוסח אותו דבר מילה במילה. אבל פה יש את הדעת את ה', יש פה את החוש, יש פה את האלוקות בפנים. ואת זה, את הדעת באלוקות, את הרגשת האלוקות, כל אחד ואחת מקבל ממשה רבנו בשתי דרכים. קודם כול נשמתו יונקת ממשה רבנו, ושנית, הוא מקבל את זה באופן ישיר דרך ההסברים שהוא שומע את ה... את החסידים והצדיקים מדברים. הוא מקבל את זה באופן פנימי וישיר. בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה, ללמד דעת את ה' לעם ולידע גדולת ה' ולעובדו בלב ונפש, כי עבודה שבלב היא לפי הדעת, כמו שכתוב: דע את אלוקי אביך. דע, ואתה תתקשר. תרגיש, לא תבין, את אלוקי אביך. תלמד, דע, ואז ועבדהו בלב שלם. לעבוד בלב שלם זה רק על ידי דעת, על ידי התקשרות, על ידי הרגשה. ונפש חפצה. ולכן באמת לעתיד לבוא, אז לעתיד הוא אומר: ולא ילמדו עוד-- לא ילמדו איש את רעהו לאמור דעו את ה'. איפה שהוא מדבר לעתיד לבוא, אף אחד לא יצטרך שגדולי ישראל יסבירו לו מה זה אלוקות ודרך זה יחדירו בו את הרגשת האלוקות. זה לא יהיה צריך להיות. יהיה ואשפוך את רוחי על כל בשר, יהיה ונבאו בניכם ובנותיכם, יהיה ולא יכנף עוד מוריך, יהיה ובאו מ-מ-מ-מפני פחד ה' בנקרות צורים וכולי. אז, אז, אז ה-ה-האלוקות תהיה בגילוי. אף אחד לא יצטרך להראות לשני ל-לדעת את ה'. כי כולם ידעו אותי, מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. הדעה, דעת את ה' תתרבה,

33:08 דובר 1 תגדל כמו שהמים שבים מכסים הכול, ככה לעתיד לבוא האלוקות תכסה, תתגלה בהכול. שידעו גדולת... אה כן, אח-- זה לעתיד לבוא. אך, תכף יש מה שאנחנו מקבלים את הדעת ממשה רבנו בשתי בחינות, או משורש הנשמה או מגדולי ישראל או שניהם ביחד. אך עיקר הדעת אצלנו כאנשים פרטיים אינה הידיעה לבדה השכלית, שידעו גדולת ה' מפי סופרים, מפי ספרים. ללכת לשמוע את הרב אומר חידושים, לא זה הנקודה, אלא העיקר הוא להעמיק דעתו, את הדעת הפרטית שלו, ולתקוע מחשבתו בה' בחוזק ואומץ הלב והמוח, עד שתהיה מחשבתו מקושרת בה' בקשר אמיץ וחזק כמו שהיא מקושרת בדבר גשמי שרואה בעיני בשר. יהודי צריך-- אם יש לך דעת, אז נכון שיש לך את הכוח לזה, כי יש לך נשמה כזאת ונותנים לך את זה במתנה. אבל להוציא את זה מהכוח אל הפועל אתה צריך להתקשר בזה. אתה צריך כמו ש... היום היה לנו איזה סיפור. אילנה סיפרה איזה סיפור מהבית ספר היום, שהייתה ילדה שהיה צריך-- ניסתה להבין משהו, הייתה משימה להבין מה כתוב. היא רא-ראתה מה כתוב, אבל היה חסר לה בהבנת הנקרא. כשעשו לה את השאלה, היא לא הבינה. היא קוראת את כל המילים, אבל היא לא אומרת מה, מה מתחבא פה בתוך המילים האלה, מה המילים האלה מסתירות שם בפנים. אז העיקר זה לא רק הידיעה, ההבנה השכלית, אלא ההכרה והרגשה מה מתחבא בפנים. יהודי צריך לקשר את דעתו באלוקות עד שיהיה ברור לו, בכל דבר שהוא רואה, והוא ימסור בהמשך, בהכרח, בהכרח בסוף הפרק, שהקדוש ברוך הוא זה דבר שנמצא. הוא יהיה מקושר בזה כמו שהוא רואה דבר גשמי. זאת הדרישה. כמו שאני רואה דבר גשמי, לא

35:32 דובר 1 צריך על זה שום הוכחות. לא צריך להוכיח לי ש-ש-שהשמש זורחת או שהצלחת עומדת על השולחן. אני רואה את זה, זה ברור לי. ומעמיק בו מחשבתו, כנודע שדעת הוא לשון התקשרות, כמו והאדם ידע וכולי. וכוח זה ומידה זו, לקשר את דעתו בה' עד שאני ארגיש שהקדוש ברוך הוא חי וקיים, כן, כמו שאני חי וקיים, להרגיש את זה יש בכל נפש מבית ישראל. איך? ביניקתה מנשמת משה רבנו עליו השלום. רק מאחר שהנשמה של משה רבנו, כמו שהיא אצלנו, התלבשה, נתלבשה בגוף, אז צריכה יגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת כדי להוציא את זה מהכוח אל הפועל. זה נמצא. דעת את ה' נמצא אצל כל אחד. הרי אני לא מרגיש את זה. נכון, הנשמה שלנו לבושה בגוף. צריך להוציא את זה מהכוח אל הפועל. בשביל זה צריך יגיעה. ולמה יגיעה כפולה? אז הוא אומר ככה, "האחת", שתי יגיעות, כן. יגיעת בשר, לבטש את הגוף ולהכניעו שלא יחשיך על אור הנפש, כמו שהתבאר לעיל בשם הזוהר, דגופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה, והיינו על ידי הרהורי תשובה מעומקא דלבא כמו שהתבאר שם. זוכרות שלמדנו את זה? בערך שני פרקים, כ"ט, ל', כן, כל שני הפרקים כ"ט, ל' זה עבודה של ביטוש הגוף. זה ה-- זה הצד הראשון, ה-היגיעה הראשונה. אתה רוצה שתהיה לך דעת, דעת את ה' תתגלה אצלך? אז שתי יגיעות. הראשונה זה ביטוש הגוף. כל עוד הגוף שלך מרגיש את עצמו ונמשך לתאוות העולם, הדעת את ה' לא יכול להתגלות בו. אז קודם כול צריך לבטש את הגוף. והשנית, היגיעה שאמרנו, יגיעה כפולה, יגיעת גוף ויגיעת הנפש. מה היא יגיעת הנפש? השנית היא יגיעת

38:04 דובר 1 הנפש, שלא תכבד עליה העבודה. איזו עבודה? עבודת ה', קיום תורה ומצוות. לייגע מחשבתו להעמיק ולהתבונן בגדולת ה' שעה גדולה רצופה. זה עבודה קשה. כל יום. כל יום שעה גדולה. יש לזה שני פירושים. פירוש אחד זה הרבה זמן, והפירוש השני זה כל יום. כל יום עשר דקות, מחר עוד עשר דקות, מחר עוד עשר דקות, זה שעה גדולה. וצריך להיות שעה גדולה רצופה. עכשיו הוא מתנתק מהעולם, עכשיו הוא שם. הוא חושב על גדולת ה'. הוא לא מנסה להבין מה זה גדולת ה'. זה הוא כבר למד מזמן בפרק כ"א, כ"ב. זה, זה הוא לא צריך לדעת. הוא כבר הבין. הוא כבר יודע מה זה גדולת ה'. הוא מבין את זה מצוין. עכשיו הוא מייגע את מחשבתו להתבונן בזה. אפשר עם ספר פתוח. כי שיעור שעה זו אינו שווה לכל נפש. יש נפש זכה בטבעה שמיד שמתבוננת בגדולת ה' יגיע אליה היראה ופחד ה', כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים סימן א'. ממש התחלת התחלת השולחן ערוך. זה... איך פותחים את השולחן ערוך בדף הראשון? כשיתבונן האדם שהמלך הגדול, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אשר מלוא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, מיד יגיע אליו היראה וכו'. כמה נשים אתן מכירות שאיך שהן מתבוננות שהמלך עומד עליו ורואה במעשיו, מיד תגיע אליהן היראה? אנחנו לא מכירים הרבה אנשים כאלה, נכון? או שאתן כן. אני, אני לא כל כך מכיר כאלה, אבל בזמן שכתבו את השולחן ערוך עדיין זה היה דבר כל כך פשוט בעם ישראל, שזה נכנס בהלכה ולא איפשהו בסוף, אחרי שאתה גומר ללמוד את השולחן ערוך. בדף הראשון, ההלכה הראשונה: תתבונן בקדוש ברוך הוא, מיד תיפול

40:46 דובר 1 עליך אימה ופחד. היה קצת ירידת הדורות בשש מאות שנים האחרונות. אז זה נפש שזכה בטבעה, ויש נפש ששפלה בטבעה ותולדתה ממקור חוצבה, והיא הגיעה ממדרגות תחתונות די' ספירות דעשייה. זוכרות שאמרנו שיש נפש מפה ויש גם נפש דנפש שמגיעה איפה ששם, מה... ממלכות נפש דנפש דמלכות. זוכרות שדיברנו על זה? יש נפש שהיא זכה בטבעה ומתבונן, מיד זה מאיר בו. יש כזה ש... צריך להתייגע יותר. נו, ואם אתה צריך להתייגע יותר, אז זה אומר שאין בך? זה רק אומר שאתה צריך להתייגע יותר. זה הכול. אותה נשמה כמו שלרבינו הזקן גם אצלך. ולא תוכל למצוא במחשבתה אלוקות כי אם בקושי ובחוזקה, ובפרט אם הוטמאה בחטאת נעורים ומחשבות עבירות, שעוונות מבדילים, וכו', כמו שכתוב ב... איפה זה? בספר חרדים סימן ל"ד. מכל מקום, בקושי וחוזקה שתתחזק מאוד מחשבתו באומץ ויגיעה רבה ועומק גדול להעמיק בגדולת ה', שעה גדולה, בוודאי תגיע אליו על כל פנים היראת ה' הנ"ל. אז לא יודע, יראה עילאה נדבר עליה בעזרת ה' שבוע הבא, אבל יראת ה', מה דורשים ממך? שתרגיש שהקדוש ברוך הוא עומד לפניך ובוחן את מחשבותיך. זה הכול. שזה כל אחד מאיתנו בפשטות הכי גדולה, ממש בפשטות שבפשטות. כמו שאדם יודע על עצמו שאם היה עומד מישהו, בן אדם, ומסתכל עליו, היה נמנע בעבורו לעשות כל מיני דברים שהוא לא עושה בציבור, וכשהוא לבד הוא כן מרשה לעצמו לעשות. אז הוא יכול לדמיין לעצמו שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו. הרי למד שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ומחיה את הכול, והוא יכול להחזיק דבר כזה בראש. אין מי שלא יכול. וכמו שאמרו רז"ל, יגעתי ומצאתי תאמין. כדכתיב, אם תבקשנה ככסף

43:16 דובר 1 וכמטמונים, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. אז יש פה שני רעיונות, אבל אני רוצה זה ל... לשני עניינים שונים. אז תבין יראת ה', פירוש, כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתית הארץ, חופר אחריו ביגיעה עצומה. שזה, זה, זה בעצם מקביל למשל שאנחנו מכירים, שהרבי מביא הרבה פעמים על משיח. ושואלים: איך כבר שלושים שנה, חמישים שנה הרבי כבר אומר שיבוא משיח? נו, עוד לא בא. אז... נו. אמר, אמר, אמר, בסדר, אמר, נו מה לעשות? לא בא. זה לא, הפוך בדיוק. זה כמו שאדם יודע שהוא איבד איזשהו משהו, איזה פתק חשוב מאוד, תוך ארגז גדול מלא פתקים. אז הוא מוציא עכשיו, זה הראשון זה איזה חשבונית. השני זה אני לא יודע מה, כן? מוציא, מוציא, מוציא. עכשיו כל נייר שהוא מוציא זה לא זה, הוא לא מתייאש. רגע, עכשיו יש לי כבר פחות ניירות פה בארגז. הנייר הבא זה בטוח יהיה זה. אם אדם יודע שיש לו את זה בפנים, ששם המטמון נמצא, אז ההתייחסות שלו לחיפוש היא אחרת לגמרי. אם הוא מחפש משהו שהוא הולך לחפש, אתה יודע, לחפש זהב ב-ב-במדבר סהרה. זה... מחפש, מחפש. אבל אם הוא יודע שפה יש מטמון, אז היגיעה שלו זה באופן אחר לגמרי. אז לכן אומר רבינו הזקן, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים, תהיה לך אוצר בתוך הבית. שחופר אחריו ביגיעה עצומה. כך צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמיים הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל, שהיא בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן. בגלל שזה למעלה מהזמן, זה לא תלוי בזמן, אז זה לא משנה באיזה מקום ואיזה מעמד ואיזה מצב אדם נמצא. גם אפילו אדם שעשה עבירות, שעוונות

45:29 דובר 1 מבדילים, אבל האוצר של יראת שמיים נמצא. הוא למעלה מהזמן, זה שמה בפנים. והיא היראה טבעית המסותרת הנ"ל. רק שכדי שתבוא לידי מעשה בבחינת יראת חטא, שזה לא יהיה איזושהי יראה כזאתי שצפונה במעמקי, אה, צפונות ליבו, אלא כדי שהוא באמת ירא, יהיה ירא חטא בפועל, להיות סור מרע במעשה דיבור ומחשבה, אז צריך לגלותה ממצפוני בינת הלב. זה לא עוזר לי שהיא נמצאת שם. אני יודע שהיא נמצאת שם, זה מצוין, אבל כדי שזה ימנע ממני לעשות עבירות אני צריך להוציא אותה החוצה, שהיא תתגלה אצלי בלב או לפחות במחשבה. לגלותה ממצפוני בינת הלב שלמעלה מהזמן ולהביאה לבחינת מחשבה ממש שבמוח. איך אני אוציא אותה מההיעלם לגילוי במחשבה? להעמיק בה מחשבתו משך זמן מה ממש עד שתצא פעולתה מהכוח אל הפועל. מאוד פשוט. היא נמצאת שם. אם הוא יחשוב על זה אז לאט לאט היא תתעורר ותימשך ותצא ותתגלה במחשבתו. המחשבה על אותה יראת השם, המחשבה על זה שהקב"ה נמצא בכל מקום, על זה שהמלך עומד כנגדו, מצד עצמו זה נמצא שם. אם הוא יחשוב על זה בשכל אז אותה אמונה שנמצאת שם בפנים היא תימשך ממעמקי צפונות הלב ותתלבש בתוך המחשבה ואז יהיה לו כמו אצל הצייר. זה לא יהיה רק אותיות של מחשבה, של הבנה, אלא אותיות של הבנה שנמצאת בתוכם אותה הרגשה, אותה דעת. אז זה תלוי פשוט בלחשוב בזה. לא רק להבין את זה, אלא פשוט להחזיק את זה בראש ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת עד שהוא פתאום מתחיל להרגיש שכן, כן, הוא באמת מרגיש את המלך. דהיינו להיות סור מרע ועשה טוב, מחשבה, דיבור ומעשה, כי ה' הצופה ומביט ומאזין ומקשיב

47:51 דובר 1 אל כל מעשהו ובוחן כליותיו ולבו. כי אמרו רז"ל הסתכל בשלושה דברים, עין רואה ואוזן שומעת וכו'. פה הקטע הבא זה סוגריים. כל הקטע, כל הקטע, מה שכתוב פה יום שלישי כ"ב ניסן. אדמו"ר הזקן לא שם סוגריים אבל זה סוגריים. זה סוגריים נפלאות. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

48:35 דובר 5 אמן.

48:35 דובר 1 מה אומר לנו כל הזמן במשל עוד פעם ועוד פעם ועוד מתחילת פרק מ"א, שמה אדם צריך לחשוב שהמלך עומד עליו ומסתכל ורואה במעשיו. נכון, זה הנקודה של יראה תתאה. סליחה. אין המשל דומה לנמשל אחרי שהוא גמר להסביר את העניין. רגע אחד. המלך יש לו אוזניים, הוא שומע מה אני אומר. יש לו עיניים, הוא רואה מה אני עושה. הקדוש ברוך הוא, כתוב, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. אז בסדר, אז הוא כל יכול, אז הוא יודע מה אני עושה. בכללות אני מבין, אני מאמין בזה, אבל זה לא כמו המלך שממש רואה אותי ומסתכל עליי ושומע אותי. אין לו אוזניים ועיניים. כן, ברורה השאלה? כן. אז מה התשובה? התשובה היא שזה לא נכון. התשובה היא שזה לא נכון, בדיוק הפוך. וזה, זה הקטע הזה בתניא. וגם כי אין לו דמות הגוף, אין לו עיניים ואוזניים, הרי אדרבה, הכל גלוי וידוע לפניו ביתר שאת לאין קץ מראיית העין ושמיעת האוזן על דרך משל. איך? איך הוא יודע אם אין לו את החושים ואת הכלים? היום בונים מחשבים. כן, מחשבים. מחשב לא יכול לעשות שום דבר אם אין לו איזה חיישנים. יש מכונית שנוסעת לבד, היא צריכה איזה רדאר שיגיד לה אם יש פה עץ או רמזור או אנשים. צריך איזשהו, אה, איזה מכ"ם, רדאר, מצלמה, משהו שיספר לו מה קורה, נכון? אז אם אין לו את החיישנים האלה אז איך הוא? איך הוא יודע? זה מסביר ככה. רק הוא על דרך משל כמו אדם היודע ומרגיש בעצמו כל מה שנעשה ונפעל באחד מכל רמ"ח איבריו, ויש בזה שלושה פרטים. כמו קור או חום, אפילו חום שבציפורני

50:53 דובר 1 רגליו על דרך משל אם נכווה באור, באור, באש הוא מיד מרגיש. אז דבר ראשון איך אדם מרגיש את האיברים שלו? שלושה דברים. דבר ראשון, איך הוא מרגיש? הוא מרגיש. הוא יודע מה קורה איתם. אם איזשהו איבר מקבל מכה, נצבט, מקבל חתך, מקבל איזה כוויה, קר לו אז הוא מרגיש, הוא מרגיש שהאיבר קר או חם או קיבל מכה. כן, הוא מרגיש מה קרה לו. דבר שני, וכן מהותם ועצמותם. אדם שהוא יודע מה קורה עם האיברים, הוא לא יודע רק מה קורה לאיברים, הוא מרגיש את האיברים בעצמם. כן, זה הרבה יותר. ויותר מזה, כל מה שמתפעל מה... אה, וכל מה שמתפעל מהם יודע ומרגיש. תראה, הרבי מגיה פה במקום בהם ומהם. יודע ומרגיש, יודע ומרגיש במוחו. אז יש שלושה דברים. יש איברים של האדם. אדם יודע את איבריו בשלושה דרכים. אופן הכי פשוט הוא יודע מה קורה איתו, מה הוא עושה, מה הוא מרגיש. דבר שני מרגיש את האיבר עצמו. דבר שלישי האדם מתפעל, מתרגש ממה שקורה. כשאיבר מקבל כוויה אז זה לא רק הוא יודע שהאצבע קיבלה כוויה, הוא בעצמו כואב לו. כן, זה לא רק שהוא יודע מה קורה שם, הוא, הוא זה הוא, והוא כואב לו. אז כשהקדוש ברוך הוא יודע את הנבראים זה לא כמו באדם שאדם יודע משהו היות והמשהו שהוא יודע זה חיצוני. הוא צריך איזשהו עיניים ואוזניים וחיישנים כדי לקלוט מה קורה שם. הקדוש ברוך הוא, הוא ברא את הכל והכל ממנו והכל זה הוא. הוא יודע את הנבראים בידיעת עצמו. הוא לא צריך עיניים ואוזניים. וכמובן שאדם יודע מה שקורה עם האיברים שלו זה ידיעה

53:00 דובר 1 הרבה יותר שלמה ואמיתית מאשר שהוא יודע מה קורה עם מישהו אחר או עם משהו אחר. כן, הוא רואה. לא יודע, נגיד הוא רואה, לא יודע, קיר נפל. כן, אה, לא יודע, ראה, ראה, ראה, קרה משהו. כן. ראה התנגשות. ראה את האור נדלק של הרמזור. לא יודע. כן. אז נכון שזה מאוד מוחשי ומאוד אמיתי והוא מאוד נתפס. הוא יודע, הוא ראה. זה מאוד מוחשי אצלו, כן. אבל למרות שראייה זה דבר מאוד מאוד מוחשי, אין לזה שום ערך ודמיון למה שאדם יודע את האיברים של הגוף שלו. זה הרבה יותר. וכן ידיעה זו, על דרך משל, יודע הקדוש ברוך הוא כל הנפעל בכל הנבראים, עליונים ותחתונים, היות כולם מושפעים ממנו יתברך, כמו שכתוב ״כי ממך הכל״. אה, וזהו שנאמר גם ״וכל היצור לא נכחד ממך״, כמו שכתב הרמב"ם, והסכימו לזה חכמי הקבלה, שבידיעת עצמו כביכול יודע כל הנבראים. זה בלשון ההלכה: כל הנבראים נמצאים מאמיתת המצאו וכו'. רק שמשל זה אינו אלא לשכך את האוזן. למה? כי באמת, אבל באמת, אין המשל דומה לנמשל כלל. כי נפש האדם, אפילו שכלית ואלוקית, מתפעלת ממאורעי הגוף עצמו, מחמת התלבשותה ממש בנפש חיונית המלובשת בגוף ממש, והקדוש ברוך הוא אינו מתפעל חס ושלום ממאורעי העולם ושינוייו, ולא מהעולם עצמו, שכולם אינם פועלים בו שום שינוי חס ושלום. אז זה עוד הרבה יותר. קודם כול, הקדוש ברוך הוא לא צריך עיניים ואוזניים כי הוא יודע את כל הנבראים בידיעת עצמו. וזו ידיעה הרבה יותר חזקה ואמיתית ושלמה לאין קץ מראיית עיניים ואוזניים. שנית, גם מה שהאדם יודע את עצמו זה רק משל, כי מה שהקדוש ברוך הוא יודע את הנבראים

54:54 דובר 1 זה הרבה יותר ממה שאדם יודע את עצמו. והנה, כדי להשכיל זה היטב בשכלנו, אז כבר האריכו חכמי האמת בספריהם. זה הרבה סיפורים והוכחות והסברים איך זה בדיוק ידיעת הקדוש ברוך הוא. אך כל ישראל, לענייננו, מאמינים בני מאמינים בלי שום חקירת שכל אנושי. אומרים ״אתה הוא עד שלא נברא העולם״ וכו'. את הדברים, דברים שהם הכי בלתי מובנים ובלתי נתפסים בכלל בשכל יהודי. זה כתוב ״אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם״. נו, אז זה בטח נכון. הוא לא שאל איך זה יכול להיות, הוא לא שואל שאלות. ככה כתוב אז הוא אומר את זה. הוא אומר את זה כל יום בבוקר אותו דבר. הוא לא, הוא לא מתפעל מזה. אז אה? מה, לא ככה? אצל יהודי זה דבר פשוט. יהודי מאמין, יהוד-- כל יהודי מאמינים בני מאמינים. אז אל תגיד שאתה-

55:46 דובר 6 דברים כאלה שחוזרים בתשובה, שפש צוויי האמונה שלהם בהקדוש ברוך הוא וההתפעלות היא ככה היטב ככה גם בתחילה בכלל.

55:53 דובר 1 כן, כן. אבל הוא רוצה להדגיש דווקא את הצד ההפוך, שזה כל אחד, אחד פשוט אומר דברים שרגע אחד חושב: איך יכול להיות שלפני שנברא העולם הוא היה לבד, ואחרי שנברא העולם גם כן לבד? סליחה.

56:10 דובר 6 לא להסתבך עם זה.

56:10 דובר 1 מה?

56:11 דובר 6 שאין לי, לא להסתבך עם זה. כאילו.

56:13 דובר 1 אז את זה אפשר ללמוד באמונה. עוד נטפל בזה באריכות בעזרת השם כשאני אגיע לשם. אבל, אבל עוד לפני כל העומק וההסברים וכו', רגע אחד תחשוב, ז-זה היפך השכל. איך, איך יכול להיות שהעולם גם נברא וגם לא נברא? שגם הקדוש ברוך הוא נמצא לבד וגם יש עולם. אם יש עולם אז איך הוא לבד? אם הוא לבד, איך זה שיש גם עולם ונבראים? איך זה עובד ביחד? זה לא מסתדר בשכל. כן? אז האריכו חכמי האמת בספריהם ויש הסברים וזה, אבל יהודי פשוט לא מחפש הסברים. אומרים לו שהקדוש ברוך הוא קיים, והוא היה והוא הווה והוא נברא ו-ו-והוא היה ויהיה וזה ו-- ואני הווה, לא שאני הייתי, אז הוא מאמין בזה. שלום על ישראל. אז ממילא ברור. אז כל זה היה, היה

56:56 דובר 6 מזמן.

56:57 דובר 1 איך אתה אומר ש-ש-שהמלך עומד מול, מולך ורואה? איך אתה מספר לי, רגע, אדמו"ר הזקן, איך אתה מספר לי שהמלך עומד מולי ומסתכל עליי ורואה, בוחן כליותיי ולבי? המלך הזה אין לו עיניים, אין לו אוזניים, אין לו, אין לו אף. איך הוא בכלל רואה? מה? לא רק שהוא יודע, הוא יודע יותר טוב... הוא יודע כמו שאתה יודע את עצמך ויותר טוב מזה. מה, הסבר? גם אתה יהודי, גם אתה מאמין בזה. אתה הרי בעצמך אומר כל יום ״ברוך שאמר והיה העולם״. זה הנקודה של כל הקטע הזה בתניא. טוב, אז אחרי ה-ה-המאמר המוסגר הזה, ממש נפלא. לא, אני כבר רואה את זה, מתפעל מחדש. אילן, אילן, אילן, אילן, העידה אה אתמול, אה, אתמול בלילה הכנתי את השיע-- הכנתי שיעור. צריך לקרוא. אני מלמד בציבור אז צריך, לא נעים להגיד שטויות או פתאום להיתקע באמצע וזה. אז אני מסתכל עוד פעם. שלוש שעות נתקעתי על זה, לא יכולתי לעבור את הפרק.

58:00 דובר 6 וואו. על הסוגריים?

58:02 דובר 1 לא, לא על הסוגריים, על הפרק.

58:03 דובר 6 וואו.

58:10 דובר 1 טוב, אז איך אומרים? ונחזור לעניין הראשון, נחזור לענייננו. אז הרבי חוזר לעניין שהתחיל לדבר קודם. מה העניין שדיבר קודם לפני הקטע הזה? ש-ש-שהיראה תתאה, כל אחד קל מאוד לעורר אותה, היות וזה נמצא במצפוני בינת לבו. אני לא זוכר את הלשון המדויקת שמה, וכל מה שהוא צריך זה רק להוציא אותה מהכוח אל הפועל. נכון, לא אומרים שלא צריך יגיעה, צריך יגיעה רבה ועצומה ושעה גדולה בכל יום. נכון. אבל היות והוא יודע שזה נמצא, זה עצמו נותן לו את הכוח, אה, להוציא, להתבונן בזה, לחשוב על זה, ועד שזה יוצא מהכוח אל הפועל. והנה, כל אדם מישראל, כל אדם מישראל, יהיה מי שיהיה, כשיתבונן בזה שעה גדולה בכל יום, איך שהקדוש ברוך הוא מלא ממש את העליונים ואת התחתונים ואת השמיים ואת הארץ ממש, מלוא כבוד-- מלא כל הארץ כבודו ממש. כמה פעמים ״ממש״ כתוב פה? וצופה ומביט ובוחן כליותיו ולבו וכל מעשיו ודיבוריו וכל צעדיו יספור. הוא יתבונן בזה כל יום, אזי תקבע בלבו היראה לכל היום כולו. אין בזה שום ספק. זה דבר ודאי כמו שהוא אמר קודם. כשיחזור, כשיחזור ויתבונן בזה אפילו בהתבוננות קלה בכל עת ובכל שעה, יסור מרע ועשה טוב במחשבה, דיבור ומעשה, שלא למרוד חס ושלום לעיני כבודו שמלא כל הארץ. אז עכשיו מובן, אם הוא בכל יום מתבונן בזה בבוקר שעה גדולה, כל אחד כמה שהשעה, כמה שאצלו זה שעה גדולה. יש אחד שאצלו שעה גדולה זה מיד, ויש אחד שאצלו שעה גדולה זה יכול לקחת אפילו חמש דקות או עשר דקות או יותר. יש אחד כזה שצריך לקחת לו שלוש דקות בכל יום עד שאחרי חודש פתאום נופל לו האסימון.

1:00:13 דובר 1 אבל כל אחד יתבונן בזה שעה גדולה עד שזה... עד שהוא מרגיש את האלוקות. ברגע שבאותו יום הוא הרגיש שהגיע להרגשה כזאת, מין פחד כזה שהנה באמת הקדוש ברוך הוא עומד ומסתכל. הוא הרגיש את זה בבוקר. אחר כך, במשך כל היום כולו הוא לא צריך להתבונן עוד פעם, להתאמץ. מספיק להיזכר בזה. ההתבוננות של אתמול להיום לא תעזור. כמו שמה שאכלתי אתמול להיום לא יעזור לי שאני לא ארעב. אותו דבר בדיוק. זה-זה-זה לא התכוונתי להצחיק. זה כאילו, זה לא בתור בדיחה.

1:00:53 דובר 7 לא, בסדר.

1:00:55 דובר 1 זה ממש ככה. הלילה, שינה, זה חד משמעי במיטה. אדם מתעורר, הוא אדם חדש. מה פירוש חדש? אתה צריך להתחיל מההתחלה. ההתבוננות של אתמול, הוא זה, הוא נמצא בדרגה יותר מעלה, אתמול יותר מזוכך, אבל ההתבוננות של אתמול לא תעזור להיום. אבל אם היום בבוקר הוא הגיע להרגשה הזאתי, הוא התאמץ קצת בבוקר כשהוא קם, לפני ברכות השחר או אחרי ברכות השחר. עכשיו אנחנו לפני ברכות השחר לא עושים כלום. אחרי ברכות השחר או לפני התפילה הוא הקדיש לזה כמה רגעים, והוא באמת... וזה נהיה יותר קל. ככל שמתאמנים בזה זה נהיה יותר קל. אחר כך במשך היום מספיק רק להיזכר בזה. לא צריך יותר. הוא נזכר, התבוננות קלה, זה-זה מיד נופל. זה כבר, זה... זה כבר נמצא אצלו. זה בתת מודע, אבל זה, זה הולך איתו כל היום וממילא הוא לא ייכשל במחשבה דיבור ומעשה. וזה מה שאמר, כמאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו כנ"ל, כמו שלמדנו בפרק הקודם. כן, ש-ש-שאדם צריך ל-- אה, שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. וזהו שאמר, וזהו שאמר הכתוב: כי אם... עכשיו, אחרי שהבנו על איזה יראה אומר הכתוב, משה רבנו דורש: מה ה' אלוקי-- מה ה' אלוקיך דורש ממך כי אם ליראה. משה רבנו לא מדבר על איזה יראה, אני לא יודע, יראת בושת, יראה עילאה. אני לא תשובה, לא יודע. הוא מדבר פשטות על יראה כי הוא עומד לפני המלך, שהוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו. זה, זה מילתא זוטרת היא. זה מילתא זוטרת היא לא רק בשביל משה רבנו שחי, שנתן את התורה בהר סיני. זה מילתא זוטרת היא בשביל כל אחד ואחד מאיתנו שיש בו בחינת משה.

1:02:58 דובר 1 לכן זה ״כי אם״, זה הכל, זה רק דבר קטן. ״ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו״, שהיראה מביאה לקיום מצוותיו, סור מרע ועשה טוב. זה דבר קטן. יראה עילאה זה באמת לא דבר קטן, אבל יראה כזאתי זה דבר קטן. והיא יראה תתאה הנ"ל. ״ולגבי משה, דהיינו בחינת הדעת שבכל נפש מישראל האלוקית, מילתא זוטרת היא״, כנ"ל, ״שהדעת הוא המקשר מצפוני בינת הלב אל בחינת גילוי במחשבה ממש״. על ידי כן, ולכל אחד יש דעת מבחינת משה בנפשו, אז כל אחד יכול להוציא את ה-- על ידי הדעת שלו את היראה ממצפוני בינת הלב אל הגילוי במחשבה. טוב. אחרי כל ההסבר, שבאמת הסבר יפה, סופו של דבר זה הסבר שכלי. הסבר שכלי. אני מבין את זה מצוין וגם נשמע טוב, אבל זה לא כמו שאני רואה בעיניים. עדיין המשל לא דומה לנמשל. כשהמלך עומד מולי, מלך בשר ודם, ואני יודע שהוא מסוגל, אם אני לא אתנהג כמו שאני צריך או כמו שצריך, אז הוא מסוגל להוציא עליי פסק דין. אז, אז, אז אני רועד מפחד כי אני רואה אותו בעיניים. הקדוש ברוך הוא, עם כל הכבוד, אני לא רואה אותו בעיניים. כאילו אני רואה אותו בעיניים. מה זה ״זה כאילו״? ואני לא רואה אותו. כן. איך אתה דורש ממני שתהיה לי יראה כעומד בפני המלך? ממש ממש ועוד ממש ועוד יותר ממש. כלומר, כל מה שהוא אמר ממש ממש ממש, כשזה לא ממש. את המלך אני רואה בעיניים, את הקדוש ברוך הוא אני לא רואה בעיניים. אני מבין. אז כל היראה שלי על מה היא יושבת? לא על משהו מוחשי. על אמונה, שיש לי דעת ויש

1:05:19 דובר 1 לי אמונה ויש לי מצפוני בינת הלב ואני יהודי. זה הכל יושב על אמונה והבנה שכלית, זה לא יושב על משהו שאני רואה בעיניים. נכון? אז זה הסבר מאוד יפה, אבל איך אתה אומר לי שזה קרוב מאוד ושזה מוחשי? זה לא מוחשי. זה כמו דברים אחרים שיושבים על, על בסיס שכלי, על בסיס של אמונה, על בסיס שכלי ובסיס רוחני. הרבי: לא. המשל מדויק. מדויק עד כדי כך שאת הקדוש ברוך הוא אתה רואה בעיניים הגשמיות שלך. זה הפשט. מה זאת אומרת? אז הוא מביא משל נפלא. אני יגיד את זה ואחר כך נראה את זה במילים של הרבי. זה ככה. בוא נפרק את המציאות של אדם שעומד לפני מלך. מלך גשמי. ממי האדם פוחד? פוחד מהגוף של המלך או מהנשמה של המלך?

1:06:30 דובר 8 מהמלך.

1:06:31 דובר 1 מה? פוחד מהגוף? נו, ואם ה-ה-המלך ישן? אז הוא פוחד שהמלך יתעורר. הוא יודע שהמלך נתן לו סם הרדמה. הוא לא יתעורר. הוא גם פוחד. הוא פוחד מהחיות הפנימית שיש למלך. ממה שמלך חושב, מה שמלך מבין, מה שמלך עלול להגיד. כן, הוא פוחד מהחיות של המלך, מהנשמה של המלך. מזה הוא פוחד. לא מהגוף. את הנשמה של המלך הוא רואה? הוא לא רואה. נכון? אז משהו מוזר קורה פה. אדם שנמצא במדינה של המלך. והוא נתין של המלך. והוא עבד נאמן והוא כפוף לחוקים. הוא אזרח, אזרח טוב. כן. יש לו, איך אומרים, יש לו אזרחות. איך אומרים את זה? אזרח נאמן. איך הלשון? לא משנה. ברור. ברור. כן. הוא לא פוחד מהמלך. גם מלך אמיתי, לא, לא המלכים שיש פה עכשיו במדינת ישראל, לא על זה מדובר. מלך שהוא מלך, כן, כמו פוטין למשל.

1:07:51 דובר 8 מה יש לנו לבחור

1:07:51 דובר 1 זה מלך. תראי, עם כל ה... עם כל הזה, הוא רוצה, הוא נותן, עושה ככה, ובן אדם מפסיק לחיות באותו רגע. זה בלי לשאול שאלות, בלי שרים, בלי יועצים. זה מלך. הוא לא מלך של קדושה. כן, לא על זה מדובר. אבל, אבל זה מלך. אין מי יאמר לו מה תעשה. הוא למעלה והוא מחליט מה יהיה. אף אחד לא אומר לו שום דבר. הוא זה שמחליט. אז כשאדם נמצא ב-ב-בעיר שלו, בעיירה שלו, בעסקים שלו, הוא לא פוחד מהמלך. מתי הוא פוחד מהמלך? כש-כש-כשהוא עומד מול המלך. איי, הוא יודע שהוא אדם נאמן. הוא משלם מיסים, הוא בחיים לא עשה שום עבירה. הוא, הוא הולך, הוא בא לראות את המלך כי הוא מכבד את המלך, כי הוא אוהב את המלך, והוא בכל זאת מפחד. מה גורם לו לפחד? זה אותו מלך וזה מלך טוב. זה לא מלך רשע, זה מלך טוב, מלך ישראל, והוא אדם נאמן. מה יש לו לפחד? לא, כשהוא רואה את המלך הוא מתחיל לפחד. אבל זה אותו מלך. אתה הרי ממילא מפחד מהנשמה של המלך, לא מהגוף של המלך. נכון? אז מה ההבדל אם אתה עכשיו עומד לידו או שאתה עכשיו עומד ב-ב-בעיר שלך? אתה ממילא מפחד רק מהנשמה שלו. את הנשמה שלו אתה לא רואה גם כשאתה נמצא לידו. אז למה עכשיו אתה מפחד? קודם לא פחדת. מה ההבדל? מה השתנה? ז-זאת השאלה. זה מה שהוא רוצה לומר. מה ההסבר? ההסבר הוא היות ואנחנו, אצלנו, הנשמה שלנו מלובשת בגוף. אצלנו זה לבוש ביחד, גוף ונשמה ביחד. מה שהנש-- מה ש-מה שהגוף רואה, הנשמה מרגישה. הנשמה שלנו מתפעלת ממאורעי הגוף. כשאדם רואה את המלך

1:09:41 דובר 1 הוא בכלל לא מתייחס לגוף. הוא רואה את הגוף, אבל הוא מיד מבין. זה תהליך אוטומטי. הוא לא עכשיו חושב, "רגע, אני עומד ובתוך הגוף יש נשמה ולכן צריך לפחד". לא. באוטומט שלו, ב-ב-בתהליך השכלי, ב-איך שזה, איך שזה עובד אצל האנשים, איך שהנשמה מלובשת בגוף. ברגע שהוא רואה את המלך, עצם זה שהוא יודע שבתוך הגוף הזה ישנו מלך, ישנה נשמה של מלך, הוא מתחיל לפחד. כי הראייה קשורה לנפש. כן? זה אותו דבר בדיוק. הרי חז"ל אמרו שמה הנשמה ממלאה את הגוף, הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם. כמו שאתה מסתכל במלך, אתה רואה את הגוף שלו, אתה מפחד מהנשמה שלו. אתה מסתכל בעולם, זה הגוף של הקדוש ברוך הוא. אתה צריך לפחד מהנשמה שנמצאת בפנים. אם יהיה ברור לך שהקדוש ברוך הוא הנשמה של העולם, כמו שברור לך שהגוף של המלך לא חי בלי נשמה, ברגע שהעיניים הגשמיות שלך יראו את העולם, אתה תחוש יראת השם. מובן עכשיו? עכשיו בוא נראה את זה בתוך המילים של הרבי. ועוד זאת יזכור, כדי להפוך את זה למוחשי יותר: כי כמו שבמלך בשר ודם עיקר היראה היא מפנימיותו וחיותו ולא מגופו, שהרי כשישן אין שום יראה ממנו. והנה פנימיותו וחיותו אין נראה לעיני בשר, רק בעיני השכל על ידי ראיית עיני בשר בגופו ולבושיו, שיודע שחיותו מלובש בתוכם. ואם כן ככה ממש יש לו לירא את ה' על ידי ראיית עיני בשר בשמים וארץ וכל צבאם, אשר אור אין סוף ברוך הוא מלובש בהם להחיותם. זה כל מה שאמרנו. ההסבר הארוך ב-ב-בחמש שורות. נכון? זה מה שכתוב. עכשיו בהגהה הרבי מוסיף עוד יותר מזה. עוד שלב אחד בראייה המוחשית הזאתי. וגם נראה

1:11:56 דובר 1 בראיית העין שהם בטלים לאורו יתברך. לא רק כשמסתכלים, כשמסתכלים על העולם. אז לא רק, אה, יודעים באופן שכלי שהקדוש ברוך הוא מחיה אותו, אלא רואים באופן גשמי שהם בטלים לאלוקות. איפה רואים את זה? בהשתחוואתם כל יום כלפי מערב בשקיעתם, כמאמר חז"ל על פסוק "וצבא השמים לך משתחוים". אז חז"ל אמרו על זה שהשכינה במערב, היות והשכינה במערב. כן, עברנו דף.

1:12:36 דובר 9 אני זוכרת.

1:12:38 דובר 1 אה?

1:12:39 דובר 9 זה כן-

1:12:39 דובר 1 אה, אה, אה, יש שם גם אותיות אפורות. אוקיי, זה ממשיך בצד השני. לא הבנתי למה אף אחד לא הפך דף. זה החידוש של, של פלד שהוא עשה את זה ככה מאוד, מאוד, מאוד יפה העריכה הזאתי. שכינה במערב, ונמצא הילוכם כל היום כלפי מערב הוא דרך השתחוואה וביטול. והנה גם. אז כן, אז, אז, אז לא רק שאדם צריך להאמין באמונה שה, שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם כמו שהנשמה מחיה את הגוף, אלא הוא גם רואה את זה בעיניים שכל הכוכבים זזים. כולם. ראיתם פעם כוכב שזז בכיוון ההפוך? כולם תמיד כלפי מערב, אין אף כוכב אחד זז בכיוון ההפוך. כולם באותו... פלא פלאים. כמה כוכבים יש בעולם? רק בגלקסיה שלנו יש מיליארדים על מיליארדים. לא יודע, מאה מיליארד. לא יודע כמה זה. פעם ראיתי מספר. כן, יש מיליארדי מיליארדים של גלקסיות שבכל אחת יש אינסוף. אין כוכב אחד ויחיד מכולם שזז בכיוון ההפוך. כולם באותו כיוון. פלא פלאים. נמצא הילוכם כל היום כלפי מערב הוא דרך השתחוואה וביטול. והנה גם מי שלא ראה את המלך מעולם ואינו מכירו כלל, אף על פי כן, כשנכנס לחצר המלך ורואה שרים רבים נכבדים משתחווים לאיש אחד, תיפול עליו אימה ופחד, אפילו שהוא לא יודע שזה המלך. על אחת כמה וכמה, כן. כן. עדיין יכול מישהו להגיד לא, לא לא לא לא, זה לא. זה לא מוחשי מספיק בשבילי. בכל זאת, כשאני רואה את המלך אני רואה מלך, כשאני רואה את הקדוש של העולם, נו, אני רואה עולם, אני עוד, אני עוד לא רואה פה מלך. אני רואה את העולם. כן, זה לא מספיק מוחשי. אז אדמו"ר הזקן מוריד את זה

1:14:31 דובר 1 עוד שלב אחד למטה. עוד פעם נעשה כמו קודם, נסביר את העניין ואחר כך נראה את זה בפנים. פה אסביר הרבה יותר קצר. כשאדם רואה את המלך, הוא לא רואה את המלך בלי בגדים, הוא רואה את המלך לבוש, כן? ואף על פי כן הוא פוחד. והוא לא פוחד מהגוף של המלך, אלא מהנשמה שלו. הוא אפילו את הגוף של המלך הוא לא רואה. ממה הוא פוחד? הוא פוחד לא מהלבושים ולא מהגוף, רק מהנשמה שנמצאת שמה איפשהו בפנים. אותו דבר. נכון שהעולם זה רק לבושים, זה אפילו לא גוף, זה רק לבושים. בסדר, גם מהמלך אתה פוחד רק מהלבושים. אז מה ההבדל? נראה את זה בפנים. ואף שהוא על ידי התלבשות בלבושים רבים, הרי אין הבדל והפרש כלל ביראת מלך בשר ודם, בין שהוא ערום, בין שהוא לבוש לבוש אחד, בין שהוא לבוש בלבושים רבים. אז אותו דבר לגבי הקדוש ברוך הוא. אלא מה? למה מהקדוש ברוך הוא אדם לא פוחד למרות שהוא רואה את העולם? כי זה לא ברור לו שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם. אם היית משקיע כל יום בבוקר דקה, שתי דקות, חמש דקות, חצי דקה, לא יודע, לחשוב על זה שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם, מהווה את העולם, מהווה את הנבראים. היה ברור לך, היית מחזיר לעצמך בשכל שהקדוש ברוך הוא כמו הנשמה שלך את הגוף, היית רואה את העולם, היה נופל עליך אימת פחד איך שאתה רואה אותו כמו שאתה רואה את המלך. אותו דבר בדיוק. למה לא? כי אתה לא מרגיל את עצמך. אז זה לא בעיה, אבל זה בעיה אצלך שאתה לא עובד על עצמך. האמונה נמצאת אצלך. המלך נמצא,

1:16:15 דובר 1 הוא נמצא באופן מוחשי וגלוי. זה שאתה לא רואה אותו, תפקח את העיניים, תראה אותו. אלא העיקר הוא ההרגל. "להרגיל דעתו ומחשבתו תמיד להיות קבוע בליבו ומוחו תמיד, אשר כל מה שרואה בעיניו השמיים והארץ ומלואה הכל הם לבושים החיצוניים של המלך הקדוש ברוך הוא. ועל ידי זה יזכור תמיד את פנימיותם וחיותם שזה הקדוש ברוך הוא עצמו". והעניין הזה, ההרגל הזה, הרגילות, אדם צריך להרגיל את עצמו, נכלל גם כן בלשון אמונה, שהוא לשון רגילות, שמרגיל האדם את עצמו כמו אומן המאמן ידיו וכו'. אנחנו חוזרים פה למשל הראשון של החסידות. אתם זוכרים את המשל של הצייר? כן? אז עוד פעם. אם אדם הוא-- יש לו חוש בציור, אז כשהוא הולך לקורס לאוניברסיטה, אני לא יודע איפה שמלמדים ציור, ולומד, אז יצא ממנו צייר. הוא יאמן את ידיו עד שיצא ממנו צייר לתפארת. אבל אחד שאין לו חוש זה לא יעזור לו ללמוד. לא יצא ממנו שום דבר. אתה צייר, אתה יהודי, יש לך ניצוץ מנשמת משה רבנו, יש בך-- הנפ-- הנשמה שלך יונקת מנשמת משה רבנו. משה רבנו בעצמו נמצא בתוכך. איפה? במצפוני בינת הלב. אתה אומן. כל מה שחסר לך זה רק אימון, רק רגילות. תתאמן בלחשוב ויצא החוצה. אין דבר כזה שאדם שיש לו פוטנציאל צייר שמתאמן שזה לא יצא לו יפה. זה לא יכול להיות. אין כזה דבר. אם יש לו את החוש ויש לו את הכישרון והוא מתאמן אז, אז, אז, אז, אז הציור יוצא יפה. זה לא יכול להיות שזה לא יקרה. זה דבר מוחשי. זה ב-- זה, זה בעיניים. טוב, אנחנו הגענו פה לדף האחרון ובדף האחרון, אה, בקטע האחרון אז הרבי

1:18:39 דובר 1 מזכיר לנו, מזכיר לנו נשכחות. אם אתם זוכרות בתחילה, בתחילה, בהתחלה שלמדנו פרק מ"א לפני, אה, ת-תחילת השיעור הקודם, אז הוא מתחיל שם "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה". למרות שיש עניין של אהבה ו-ויראה זה רק זה וזה. אבל עוד לפני שמדברים על יראה, בהתחלה זה קבלת עול. אחר כך הוא אומר יש, אה, התבוננות שמביאה ליראה ועוד יותר יראה ועוד יותר גילוי. אבל ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה קבלת עול. אתה כן מבין, אתה לא מבין, אתה כן מרגיש, אתה לא מרגיש. קודם כל קבלת עול. זה דבר ראשון. זה ה, זה ה... זה הבסי-- זה הא'-ב', זה היסוד, זה-- על זה יושב הכל. זה, איך אומרים, היסוד הוא, הוא לא-- נדמה לי שאמרנו את ה, את ה, את ה, את העניין הזה ב-בשיעור הקודם. היסוד של הבית הוא לא יפה, לא יפה. זה בטון ו-ו-ו-וברזלים ומכוער ואף אחד לא חושב לצבוע אותו ואין לו צורה. שום דבר. סתם איזה עמוד כזה מכוער. אפילו מסגרת לא עושים לו, סתם דוחפים או שופכים אותו בתוך איזה חור באדמה שעושים. אבל הוא חזק. אף אחד לא מחפש שהוא יהיה יפה. עליו יושב הכל. אף אחד גם לא רואה אותו. קבלת עול אף אחד לא רואה. אין בזה ניצוצות ויופי. שום דבר אין בזה. אבל על, על, על זה י-יושב הכל. אנחנו אומרים פה, אז הרבי מסכם בסוף הפרק. דיברנו על שצריך להיות, אה, קבלת עול ויראה כמה דרגות ואהבה, וצריך להיות שהיראה תהיה מוחשית וכו' וכו' וכו'. גמר-- למדתי את הכול, ניסיתי, התאמצתי. כן התאמצתי, לא התאמצתי, לא הצלחתי. מה לעשות? אין. לא התעורר. טוב, חשבתי, המלך הקדוש ברוך הוא.

1:20:39 דובר 1 לי זמן, לא היה לי ראש. לא הבנתי כל כך. אה... אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו. לא הלך. מה לעשות? אתמול כן הרגשתי, היום אני לא מרגיש. הרבי הבטיח שאם אני בבוקר אתבונן בזה כמו שצריך, במשך היום זה, בהתבוננות קלה, זה יבוא לי. אני בבוקר כן הרגשתי את זה, ובמשך היום היו כל מיני עניינים ש... תשמע, אם היה קורה לך מה שקרה לי, גם אתה לא היה לך ראש. לא, אדם, אדם הוא-הוא-הוא-- הדברים משתנים כל הזמן. כן? היות ואדם בסופו של דבר הוא לא יכול להרגיש כל הזמן בלי הפסקה את יראת ה'. מסכם הרבי: וגם להיות לזכרון תמיד לשון רז"ל, חז"ל, קבלת עול מלכות שמיים. יראה, הכל טוב. הכל טוב, הכל צריך להיות. תזכור שיש גם דבר כזה קבלת עול. לא הרגשת? אז לא הרגשת. אז מה קרה? אז אתה לא מרגיש. לכן אתה מ-מותר לך להפסיק לשמור מצוות, להתחיל לעשות עבירות? חס ושלום. מה זה קשור? קבלת עול צריכה להיות מידת הנצח. כן מבין, לא מבין, כן מרגיש, לא מרגיש. היום לא הלך לי. אז היום לא הלך לך. תוקעים יתד וממשיכים הלאה. לא נסוגים אחורה. שהוא כעניין שום תשים עליך מלך, כמו שכתוב במקום אחר, צריך לשים על עצמו עול, כי הקדוש ברוך הוא מניח את העליונים והתחתונים, מייחד מלכותו עלינו וכולי, ואנחנו מקבלים, מקבלים, והוא מייחד עלינו ואנחנו מקבלים את מלכותו וכולי, כמו שאמר בתחילת תחילת פרק מ"א. זהו עניין ההשתחוות שבתפילת י"ח אחרי קבלת עול מלכות שמיים בדיבור בקריאת שמע. בקריאת שמע, התוכן של קריאת שמע זה קבלת עול מלכות שמיים. כשאדם מ-אה-מקבל עליו את מלכותו של המלך. במה זה מתבטא?

1:22:55 דובר 1 שהוא משתחווה למלך. נכון? אז קודם קריאת שמע. אחר כך משתחווים בשמונה עשרה. קודם כל מקבלים ברוחניות קבלת עול, אחר כך בפועל אדם משתחווה. לחזור ולקבל בפועל ממש במעשה וכולי, כמו שנתבאר במקום אחר. טוב, אז זה שני הפרקים על יראה תתאה. עיקר המרכז של-- מרכז הכובד של שני פרקים מ"א מ"ב זה יראה תתאה, ומפה אנחנו מתחילים לטפס בדרגות האהבה שנתחיל לראות מהפרק הבא.