לקוטי אמרים פרק מ"א (חלק 3) · תשפ"ה

00:00 דובר 1 שלושים ושש היה כתוב.

00:02 דובר 2 לפני שנתחיל, מכירות את הספר הזה? חלק בטח מכירות.

00:06 דובר 4 מה זה ספר הערכים?

00:07 דובר 2 כן.

00:08 דובר 1 זו הוצאה חדשה, לא?

00:09 דובר 2 אה?

00:10 דובר 1 הוצאה חדשה, לא?

00:10 דובר 4 הוצאה יפה.

00:11 דובר 2 לא, זו לא הוצאה חדשה. זו הוצאה של בערך שלושים שנה.

00:14 דובר 1 זה מה שעשית בחב"ד?

00:17 דובר 2 לא, לא, זו הוצאה של בערך שלושים שנה. זה לא ספר חדש.

00:22 דובר 4 ספר אחד או כמה?

00:23 דובר 2 אה, זה הספר-- זה כרך הראשון בסדרה של עשרה כרכים. אה, ספר הערכים זה ספר שהרבי נתן לו את השם. הרבי גם יזם את ההוצאה שלו לאור וגם דחף אותו.

00:38 דובר 4 מה, ההוצאה לאור שלו?

00:39 דובר 2 של הספר. הרבי, הרבי יזם-

00:42 דובר 1 לפני שזה יצא לאור, זה לפני שלושים שנה. הרבי דחף?

00:47 דובר 2 הרבי, הרבי ביקש-- הרבי פנה לרב יואל כהן וביקש ממנו שיכתוב אנציקלופדיה לחסידות.

00:54 דובר 1 הנה, סוסה הגיעה.

00:58 דובר 4 ומה זה, על מה מדובר כל הספרים האלה? מה התוכן שלהם?

01:08 דובר 2 אני לא זוכר באיזה שנה זה היה. הרבי פנה ליואל כהן וביקש ממנו שיכתוב אנציקלופדיה לחסידות, אבל בגלל שזה ספר יהודי ואנציקלופדיה זו לא מילה יהודית, אז הרבי אמר שיקראו לזה ספר הערכים, הערכים של החסידות. כמו מילון, אבל אנציקלופדיה.

01:30 דובר 4 אז כל הערכים.

01:31 דובר 2 כל ערך.

01:32 דובר 4 עשרה ספרים.

01:32 דובר 2 כל ערך בהרחבה גדולה. הרב יואל כהן עבד על האנציקלופדיה הזאת כל החיים שלו, מאז שהרבי אמר, לא יודע, איזה עשרות שנים הוא עבד על זה, והרי זה הולך לפי אותיות א', א"א, א"ב, כן? וכן הלאה. אז בסוף חייו הוא הצליח להגיע עד א"ח. זאת אומרת הוא היה רחוק מאוד מלסיים את אות א'. על אות א', מה שהוא הגיע עד א"ח, על זה יש לנו עשרה כרכים.

02:05 דובר 4 ומה?

02:06 דובר 1 וכמה עולים העשרה האלה?

02:08 דובר 2 כמה עולים? זה שישים שקל כל ספר.

02:11 דובר 1 לא, אבל זה קשה לקרוא את זה. להבין את זה.

02:13 דובר 4 זה לא לרמה שלי.

02:15 דובר 2 זה, זה הספר חסידות שמי שרוצה להבין, אה, ערכים בחסידות, מה, מה זה אהבה, מה זה יראה, מה זה-

02:26 דובר 1 אה, את כל מה שלמדנו.

02:28 דובר 2 זה הספר המוסמך ביותר, המקיף ביותר, המדויק ביותר ואין לו אח ורע. אני-

02:37 דובר 1 אפשר לקנות רק ספר אחד?

02:38 דובר 2 אפשר לקנות רק אחד.

02:39 דובר 1 רק אחד.

02:42 דובר 2 אני פשוט ב-ב-- יצא עכשיו לאור, לקראת היארצייט שלו. לפני שבוע שבועיים היה היארצייט שלו, אז הוציאו כרך נוסף לאור. הוא פשוט הספיק לכתוב הרבה ש--

02:55 דובר 1 מי הרב הזה שוב?

02:56 דובר 2 הרב יואל כהן. הרבה ממה שהוא כתב נשאר על המחשב ופשוט אחרי הסתלקותו אז אלו שעבדו יחד איתו פשוט לקחו את מה שהוא כתב והוציאו עוד-- כנראה שיוציאו עוד כרך אחד או שניים בהמשך. אז פשוט... להציג את הספר, שידעו שיש, שידעו שיש כזה דבר. אני, אני רוצה לקרוא כמה שורות בודדות.

03:20 דובר 1 כן.

03:22 דובר 2 הפרק שלנו הוא עוסק קצת באהבה, ביראה. הוא הזכיר אהבה טבעית. אז אני רוצה לקרוא כמה שורות על אהבה טבעית.

03:34 דובר 1 הנה, איפה שכתוב אחרי אהבת ה' וגעגועים.

03:36 דובר 2 כן, כל הספר זה אהבת ה' וגם הספר השני. וכל שלוש ארבע שורות זה נושא חדש. וזה לא חוזר על עצמו.

03:48 דובר 1 כדי להכין את השיעור. לכן משתמשים גם בספר.

03:51 דובר 2 אני בשביל ללמוד. מי שבאמת רוצה ללמוד חסידות אז הספר הזה צריך להיות לא למוש ממנו. אמ...

04:06 דובר 1 זה קצת קטן יותר מהכי קטן.

04:10 דובר 2 כן.

04:15 דובר 1 לפני שמוציאים את הספר אומרים לך וזה?

04:18 דובר 2 לא.

04:18 דובר 1 לא, מה פתאום. מי יגיד לו? מה הקשר? אחד עשרה, אז כאילו יש כאלה- כנראה הוא אה- תחביבים אז כאילו מציעים- מסדר את העניינים, הקדמות וזה ואז...

04:29 דובר 2 טוב. אהבת ה', אהבה מסותרת. הוא בהתחלה, יש פה את הסעיפים, את השמונה סעיפים הראשיים, שמונה-- שמונה, הוא מציג את שמונת הנושאים הכלליים שיש באהבה מסותרת. אחר כך הוא מתחיל ככה. הקדמה ל-- הקדמה לעניין. "בכל אחד מישראל מסותרת בליבו אהבה טבעית לה', ובה ב' מדרגות כלליות. אהבה טבעית שלמעלה מטעם ושכל גלוי ואהבה טבעית שבלי שום טעם כלל". מובן? אהבה שלמעלה משכל גלוי ואהבה שלמעלה משכל בכלל.

05:15 דובר 1 תסביר פעם מה זה אהבה למען ה'.

05:18 דובר 2 "האהבה שלמעלה משכל כלל גם בה יש שתי דרגות: תנועה של חיוב ותנועה של שלילה. התנועה של חיוב זה מה שכל אחד מישראל רוצה בטבעו להידבק בה', והתנועה של השלילה שכל אחד בטבעו לא רוצה ולא יכול להיפרד מה'". זאת ההקדמה לאהבה מסותרת. אחר כך זה מתחיל. יש פה משהו כמו חמישים, שישים עמודים שהוא הולך ומפרט. זה כמו עץ, מפרט ומפרט ומפרט ומפרט לפרטי פרטים. מי שרוצה להבין זה הספר.

05:58 דובר 1 זה בשפה מובנת אבל? כאילו אולי-

06:00 דובר 2 ראית.

06:01 דובר 1 ראיתי שאתה תרגמת אבל לא הבנתי, זה לא הכי מובן.

06:04 דובר 2 לא, אבל כשמשלבים את האותיות מול העיניים זה לא... ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

06:14 דובר 1 אמן.

06:17 דובר 2 וגילוי נאות, אני רק עושה פרסומת, אין לי שום אה... לא מקבל מזה אחוזים ולא ש...

06:22 דובר 1 אין לי בעיה עם המשיח הזה, בסדר, אין לי בעיה.

06:28 דובר 2 טוב. לענייננו, אנחנו אוחזים בפרק מ"א. פרק מ"א, דיברנו כבר כמה פעמים שפה אדמו"ר הזקן מתחיל לדבר על עבודת ה', איך יהודי מעורר בעצמו אהבה ויראה ומחדיר את זה ככה שהתורה וקיום, קיום המצוות שלו יהיה חדור באהבה ויראה. אז התחיל את הפרק, התחיל את ההסבר והוא אמר שראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראה.

06:55 דובר 1 זה בעמוד נ"ח.

06:57 דובר 2 אנחנו ב-נ"ח, אני רק חוזר קצת. הוא אמר, הוא הקדים שראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראה. עכשיו כשאומרים עבודה, עבודת ה', מה זה עבודת ה'? כבר היינו בפרקים הקודמים. עבודת ה' זה אהבה. שיהודי אוהב את-- מעורר בעצמו, מתבונן בעניינים של לעורר את האהבה, להוליד אהבה. זאת אומרת, אף על פי שעבודת ה' עצמה זה אהבת ה'. לעורר את האהבה ולעבוד את ה' מתוך אהבה. אבל ה... ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראה. עכשיו, כשאומרים ראשית העבודה ועיקרה ושורשה מתכוונים לא רק שכדי-- לפני שיש אהבה קודם צריך יראה. לא כך, אלא שהיראה עצמה היא השורש של האהבה. מה פירוש היראה היא השורש של האהבה? כמו שהעץ יונק את החיים שלו מהשורשים, אהבה יונקת את החיות שלה מהיראה.

08:12 דובר 1 אבל היה- בלי יראה אין

08:16 דובר 2 יכול להיות אהבה בלי יראה, אבל אהבה בלי יראה היא אהבה מתה. אהבה בלי חיות. לא נחזור עכשיו על כל ההסבר מדוע ואיך. זה רק הנקודה. מה שהוא כן התחיל להסביר זה איך אדם מעורר על עצמו יראה. מה פירוש ראשית היראה? יש יראה תתאה ויש יראה עילאה. מה שדורשים מכל אחד זה רק יראה תתאה. מה זה יראה תתאה? באופן כללי, יראה תתאה זה שאדם מביא את עצמו להרגשה שהוא עומד לפני המלך. שאדם מרגיש כל הזמן שהוא עומד לפני המלך. פשוט להביא את עצמו להרגשה כזאת. זה האל"ף בי"ת, וזה עצמו הוא אמר שיש כמה וכמה דרגות. קודם כול יש אחד. אדם צריך להתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא המלך, מהמלכות שלו חיים כל העולמות. עצם זה שאני יודע שהקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולמות, אז זה כבר מביא, מביא יראה. יותר מזה, מה פירוש מלך? מלך זה שהוא מלך, לא מלך. במדינה של המלך יש חוץ מאנשים, יש גם בעלי חיים, עצים, אבנים וכל מיני נהרות. לא יודע מה. כן, כל מיני דברים. המלך לא מולך על כל הדברים שבמדינה. המלך מ-מ-מולך על האנשים. כן, הקדוש ברוך הוא ברא המון דברים בעולם וגם בעולמות העליונים. על מי הקדוש ברוך הוא מולך? על עם ישראל. אכפת לו מעם ישראל. אדם, זה כבר, זה כבר מביא את האדם ליראה הרבה יותר גדולה. לא רק שהקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולמות, כל העולמות הגדולים והנפלאים והמלאכים. ו-ו-ו-ואדם, כשאדם מתחיל לצייר לעצמו מה פירוש עולם, מה יש בעולם, זה אין ואפס. כמו שהמלך מתייחס לעצים ואבנים, כך הקדוש ברוך הוא מתייחס לכל, לכל העולמות. מי זה האנשים במדינה של המלך?

10:27 דובר 2 רק יהודים. זה כבר אחרת לגמרי. אחר כך הוא אומר שהמלך מייחד את מלכותו לא רק על עם ישראל בכלל, אלא עליו בפרט. מה פירוש עליו בפרט? שאדם יכול להגיד לעצמו, בסדר, אני יהודי, אז המלך, הקדוש ברוך הוא, מולך על היהודים, גם אני, גם עליי. כן. לא, הקדוש ברוך הוא לא מולך על כל היהודים. הקדוש ברוך הוא מולך רק עליך, רק עליו בפרט, רק עליך. כשאומרים שיש כלל ופרט, יש שני אופנים להגיד. יש אופן אחד להגיד: אין בכלל אלא מה שיש בפרט. ממה? ממה הכלל? ממה הכלל עשוי? יש פרט ועוד פרט ועוד פרט. אז יש כלל. כן. אין בכלל אלא מה שיש בפרט. כן. אז אומר אדמו"ר הזקן, לא ככה צריך להסתכל. זה שהקדוש ברוך הוא מלך, הוא לא מייחד את מלכותו לעם ישראל, ואתה פרט שממנו בנוי הכלל. הוא מייחד את מלכותו רק עליך. איך זה יכול להיות? הרי יש גם את השני והשלישי והרביעי. הוא מייחד מלכותו מה, רק עליי ורק עליו ורק עליו ורק... אז לא רק. כן. אז אומר אדמו"ר הזקן, את הבעיה הזאת תשאיר לקדוש ברוך הוא. הוא מייחד את המלכות רק על, רק על... חשוב לו כל יהודי באופן פרטי, לא, לא בתור חלק מהכלל. אחר כך אדם צריך להתבונן עוד יותר מזה. הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות ואפילו את כל היהודים שבעולם בשבילי.

12:20 דובר 1 נברא העולם.

12:22 דובר 2 זה כבר... אחר כך, עוד יותר מזה. יש גם יראה כזאת שאדם לא מסתכל רק בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא, אלא זה שאני מקבל את מלכותו. זה כבר מהצד שלי. אחר כך הוא אומר עוד יותר מזה. יכול להיות אדם שהוא מקבל את מלכות המלך. מה שמלך אומר הוא עושה. הוא מקבל את מלכותו ברצון, בשמחה, עושה כל מה-- אבל יש הבדל גדול אם האדם נמצא במדינה של המלך מאתיים קילומטר ממנו או שהוא נמצא עכשיו בהיכל של המלך. הקדוש ברוך הוא לא רק מייחד את מלכותו. אדם צריך לראות כאילו הק-- השם עומד עליו עכשיו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. מה זה כראוי? אם שווה את הבריאה של כל העולמות כולם וכל עם ישראל על כל הדורות בשביל מה שאתה עושה עכשיו. זה כבר, אה, זה כבר מפיל על האדם יראה עוד יותר גדולה. אחר כך הוא אומר עוד יותר מזה. הקדוש ברוך הוא לא רק סתם ככה ברא אותך באופן כללי, הוא ברא אותך שתשמור מצוות. בוא נראה איך אתה את המצווה אתה מקיים. לא איך אתה-- מה עובר לך בראש בשעות הפנאי. אתה מקיים מצווה, אתה חושב עכשיו עליי או על כל מיני דברים אחרים? זה עוד דרגה ביראה. וכך אדמו"ר הזקן ממשיך שאדם צריך להתבונן ב-ב-בעומק ובכוונה ובפרטיות בעניין של, של מלכות השם ועד כמה זה נוגע באופן פרטי אליו עד שתיפול עליו יראה. זה נקרא יראה תתאה, יראה תחתונה. מה זה יראה עליונה? יסביר, יסביר אחר כך. אחר כך הוא אומר, אה, זה נקרא יראה, ובלי זה, ובלי זה אין עבודת השם. הוא אמר כי כמו, כמו שור שאם לא מחנכים אותו כמו

14:34 דובר 2 שצריך כשהוא צ-- כשהשור הוא צעיר עוד, זה צ-- לא שמים עליו איזה עול-

14:39 דובר 1 מפרע.

14:40 דובר 2 אם, אם כשהוא צעיר לא שמים עליו עול, כזה, זה הקרש הזה שרודפים למחר שה-- אחר כך לך תשים על זה ג-- כשהשור גדול לך תשים עליו את העול הזה, הוא ינפנף את זה, כן? טוב, יש לזה עוד מקום במשנה, עזוב את זה עכשיו. אחרי שהוא אומר, טוב, אני התבוננתי והתבוננתי באריכות ו... לא, לא התעוררה יראה, מה לעשות? כן? ניסיתי, אבל יש לי מוח, לא יודע מה, לב אבן, ולא התעוררה יראה. אומר אדמו"ר הזקן, לא נורא. גם אדם שמתבונן ולא מתעוררת בו היראה, אבל על כל פנים הוא עבד את השם. ולא רק שהוא עבד, הוא התייגע, התייגע ביראה. יראה בלב והיגיעה, עבודת השם, זה שתי מצוות שלא קשורות אחת לשנייה. אז את החלק של ה-, של היראה, לא פחד בלב, אין לו, מה לעשות, זה לא תלוי בו, אבל את החלק שכן תלוי בו, את העבודה הוא עשה. וחוץ מזה, לפחות בזמן שאדם מתבונן, באותו זמן לא יעשה עבירה. עכשיו הוא חושב על הקדוש ברוך הוא, איך שמולך עליו. עכשיו, כן? עכשיו הוא ממשיך יראה במוחו, עכשיו לא יעשה עבירה. אחרי כל זה, זה היה בתחילת הפרק. אחרי כל זה הוא אומר, אבל למרות שיראה היא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, ואם אדם, אה, עובד את השם רק באהבה הוא בכלל לא עובד את השם. זוכרת שהסברנו את זה? שאם-- אם יש אדם רק אהבת השם אז הוא בכלל לא עובד את הקדוש ברוך הוא. כן?

16:33 דובר 5 אמרנו את זה.

16:34 דובר 2 אה?

16:35 דובר 5 אמרנו את זה.

16:36 דובר 2 למדנו כזה דבר. מאחורי כל אהבה, המניע לכל אהבה זה מה אני מרגיש, אם זה טוב. אם אני מרגיש טוב אז זה, יסוד זה אני. אם זה אני אז אני לא עובד אותו, אני עובד את עצמי בדקות. למרות הכל, היסוד של עבודת השם זה יראה, עבודת השם עצמה זה אהבה. אם אדם יש לו רק יראת השם, איך הוא יקדש את העולם? איך הוא יעשה מהעולם דירה להשם בתחתונים? איך הוא יעשה, יעשה את עבודת הבירורים שדיברנו עליה? ברור שעיקר העבודה זה אהבה, אלא שהאהבה עצמה צריכה להיות חדורה ביראה. מהי אהבת השם הנדרשת? אהבת השם צריכה להיות כמו בן שמשתדל אחר אביו ואמו יותר מ... סליחה. אהבת השם זה שאדם יקיים את המצוות כי הוא רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא. קשור ללשמה. דיברנו על זה בפרקים הקודמים. מה פירוש לשמה? אדם מקיים עכשיו מצווה לשמה. לשם מה? מה זה לשמה? מה הוא רוצה להשיג? כל אהבה יש לה מבוק-- כל אהבה יש לה מבוקש. מה הוא אוהב? נכון? מה פירוש אוהב? למה הוא נמשך? מה הוא רוצה להשיג? לכל אהבה יש, זה נקרא איזשהו מבוקש. אז גם כשיהודי אוהב את השם לשמה, מה לשמה? מה המבוקש של אהבה לשמה? מה הוא רוצה להשיג?

18:34 דובר 5 להתקרב להשם, לא?

18:37 דובר 2 להידבק בהשם. כן. אהבה כפשוטה. אהבת השם כפשוטה, שהוא רוצה. עכשיו הוא מקיים מצווה. בשביל מה? בשביל להתקרב להשם. זה פירוש לקיים את המצווה לשמה. אם אדם מקיים את המצווה בשביל כל מיני סיבות אחרות, הסיבות הכי נעלות שלא יהיו. איך אמרנו? כל מיני דוגמאות: כדי שיהיה לו זכויות, שיהיה לו ילדים, שיהיה לו גן עדן, שיהיה לו אור, שיהיה לו אני לא יודע מה, שיהיה לו בריאות, פרנסה של החברים שלו, של הילדים שלו. אם אדם מקיים מצווה בשביל משהו שזה לא בשביל להתקרב לקדוש ברוך הוא, זה לא לשמה. הוא מקיים מצווה, את המצווה בשביל עניין, בשביל משהו פרטי שלו.

19:21 דובר 5 להשיג משהו.

19:22 דובר 2 להשיג משהו. זה לא בשבילו. למרות שבאופן כללי עניין האהבה ו-- אהבה אמיתית להשם, אהבה לשמה, זה שאדם רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא, אומר אדמו"ר הזקן: יש מדרגה באהבה יותר גבוהה. מה זה מדרגה יותר גבוהה? מדרגה של משה רבנו עליו השלום. משה רבנו עליו השלום כל כך אהב את הקדוש ברוך הוא, שהוא עבד אותו לא בשביל להידבק בו, אלא בשביל שרצון השם יתמלא. כל כך אוהב את הקדוש ברוך הוא עד שיותר חשוב לו מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממה שהוא רוצה. אני לא רוצה שום דבר, רק שיהיה מה שאתה רוצה. כן? נו, אהבה כזאת זה דבר, אה, נפלא שלא כל אחד זוכה לזה, רק צדיקים. אומר אדמו"ר הזקן: אף על פי שזה דבר מאוד נפלא ושייך רק לצדיקים, משהו מזה כן שייך לכל אחד, גם אליך. איך? למה? מאיפה? אתן שומעות את השאלה? נו, מאיפה?

20:37 דובר 6 כי יש לנו חלק אלוקה ממעל.

20:38 דובר 2 כי יש לכל אחד חלק אלוקה ממעל ממש בתוך הנשמה שלו. כן, החלק אלוקה הזה, זה מה שהוא רוצה. אז אצלי זה לא כל כך בגילוי, אבל בגלל שיש לי את זה, אז כשאני חושב על זה משהו מזה זה כן אמיתי. אז צריך להשתדל גם ב-- גם בזה. אחרי זה היה עוד קטע ארוך שאדמו"ר הזקן אמר ש... יש דבר עוד יותר נעלה. שיהודי ישמור את המצוות לא רק בשביל שרצון השם יתמלא, אלא בשביל ש-- לייח-- לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שאור השם ישרה בעולמות העליונים. זאת אומרת גם זה-- ואפילו זה שייך, משהו מזה שייך לכל אחד. למה? מאותה סיבה. יש לך נשמה, הנשמה שלך מרגישה את רצון השם, היא באמת רוצה לעשות, אז גם זה שייך משהו אצלך. כן. ואז אנחנו מגיעים לקטע שלנו. נתחיל משתי שורות למעלה. אה, ״אבל יחוד נפשו״, אחרי הנקודה, רואים באמצע שורה? אחרי כל המדרגות העליונות באהבה שדיברנו עליהן, אבל המדרגה שדיברנו עליה בהתחלה, המדרגה הפשוטה: ״יחוד נפשו״, הנפש שלו, ״והתכללותה באור ה׳ להיות לאחדים, בזה חפץ כל אדם מישראל באמת לאמיתו לגמרי בכל לב ובכל נפש, מאהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל לדבקה בה׳ ולא ליפרד ולהיות נכרת ח״ו מיחודו ואחדותו יתברך בשום אופן״. אז... אז לאהוב את השם באופן-- לא באופן של כבן המשתדל, אלא באופן של... מדברים פשוט, מדברים אלינו. מה-מה זה אלינו? שכל אחד ואחד מישראל, כל יהודי יכול לקיים את המצוות וללמוד תורה עם כוונה אמיתית שהרצון האמיתי שלו והפנימי שלו יהיה: אני עכשיו מקיים מצווה בשביל להידבק

22:52 דובר 2 בקדוש ברוך הוא. זה שייך לכל אחד. היי, אני לא מרגיש את זה ואני לא מרגיש-- גם את זה אני לא מרגיש שזה שייך לי. יש לך אהבה מסותרת, ואת האהבה המסותרת הזאת אתה יכול לגלות. אז יכול להיות שזה לא יתגלה אצלך בלב, אבל לחשוב על זה זה מאוד קל. אולי לחדד אולי. לחשוב שאני עכשיו מקיים את המצווה בשביל ש-שמידות דאצילות יתייחדו עם מלכות. נו, אני יכול להגיד, לחזור את המילים, אבל זה לא נדבק. כן? אבל להתכוון שאני רוצה לקיים את המצווה בשביל להתחבר לקדוש ברוך הוא, זה כן נדבק. נכון? זה פשוט. זה שייך לכל אחד. ובאיזה אופן? ״אפילו במסירת נפש ממש״. אם אתן זוכרות, היה בפרק י״ט... אדמו"ר הזקן דיבר שלכל יהודי יש-- שם הוא התחיל לדבר על אהבה טבעית, אהבה מסותרת, אהבה רבה. מה עושה האהבה הזאת? שאם יהודי מעמידים אותו בניסיון באמונה, הוא מוכן למות על קידוש השם. כן, זה מסירות נפש. למה? הרי אם אתה עכשיו רגע אחד תוריד את הראש, אז תוכל אחר כך להמשיך לשמור מצוות לאורך ימים ושנים טובות. מה אתה-- מה זה העקשנות המטופשת הזאתי? זה, זה הוא לא יכול אחרת. הוא לא יכול. זה לא עניין של שכל. זה לא הוא, הוא בעצמו לא מבין למה הוא עושה את זה. זה לא שכל. זה למעלה מטעם ודעת. הוא דבוק בקדוש ברוך הוא והוא לא יכול להיפרד. כן. עניינה של האהבה המסותרת היא, כמו שראינו עכשיו בספר, שהוא לא יכול להיפרד. אז כל עוד זה לא מתגלה אצלו, אז הוא יכול להיפרד. אבל כשזה מתגלה, הוא לא יכול להיפרד. בדרך כלל באופן טבעי, מתי זה מתגלה? באופן

25:09 דובר 2 רגיל, האהבה-- האדם לא מרגיש את זה שהוא לא יכול להיפרד מהקדוש ברוך הוא בשום אופן. אדם לא, לא חי עם ההרגשה הזאתי. באופן רגיל זה מתעורר באמת רק כשמעמידים אותו בניסיון. חס ושלום, ושאף אחד לא יעמוד בזה. כן? אבל שם מסביר אדמו"ר הזקן שלמרות שאדם-- שלא צריך לעמוד בניסיון כדי לגלות את זה. חידוש של אדמו"ר הזקן. מה פירוש לא צריך לגל-- לעמוד בניסיון? זוכרות מה הוא מסביר שם? זה שמונה פרקים ארוכים. וזה מתחיל מי"ח עד כ"ה שמה. זה הסבר ארוך. נקודת ההסבר שמסביר בכל השמונה פרקים היא מאוד קצרה, מאוד קצרה ומאוד פשוטה להבנה גם כן. אם אני יודע שיש לי מסירות נפש, שיש לי, יש לי נפש אלוקית, כן? עכשיו בא לידי איזה דבר עבירה. עכשיו פה מדברים איזו שיחה נאה, ובשיחה נאה מתחילים להיכנס כל מיני האשמות וקצת לשון הרע, ואני יודע שזה לשון הרע, כן. מדברים על אחד שהוא, שהוא כן יודע שזה אסור לדבר, כן? ומתחיל להיות אצלי התלבטות. מצד אחד זה נורא, אני נורא נמשך לשמוע, אפילו להגיד את הצד שלי ב... ב... מצד שני אני יודע שזה אסור. כן. אז אם אני אתחיל את המלחמה הזאתי, כן לא כן לא, אני עלול, עלול ליפול בסוף. נכון? אולי אני כן אצליח להתגבר, אבל יכול להיות גם שלא. נכון? אומר אדמו"ר הזקן דבר פשוט: אם אני אזכיר לעצמי באותו רגע של התלבטות, אני אזכיר לעצמי שיש לי נפש אלוקית, ואם היו מעמידים אותי עכשיו אל הקיר הייתי מוכן למות בשביל זה. נו, אז בשביל כזה דבר אני אעשה עבירה? מספיק להיזכר שיש לי כזה דבר בשביל שזה ימנע אותי מכל

27:20 דובר 2 העבירות. זה הנקודה ש-- פשוט. וכל אחד ברור לו שזה נכון. כן? אז כש-- עניינה של האהבה המסותרת שיהודי מוכן ויכול, לא רק מוכן, גם יכול ומוסר את נפשו בפועל על כל פרט ופרט של תורה ומצוות במשך היום כפשוטו, בלי להרגיש שיש לו אהבת השם. מספיק שהוא יודע שיש לו כזה דבר. זה מספיק. כן, זה נקרא ל-- אז נכון, האהבה המסותרת היא לא באה לגילוי בליבו, אבל היא מתגלה במוחו וזה מספיק. כן. מוחו, תאמרו. אומרת לא, יש כמה דרגות בזה. אז עניינה של האהבה המסותרת זה מסירות נפש. אז מה הוא אמר בהתחלה? להידבק בקדוש ברוך הוא, כל אחד זה שייך לכל אחד. כל אחד, הסכמנו עם זה. נכון? מה עניינה של הדבקות? זאת מסירות נפש. זה כבר אמרנו קודם. נכון? איך מביאים את זה עכשיו לפועל? עסק התורה ומצוות והתפילה הוא גם כן עניין מסירות נפש ממש. כשאדם עכשיו לומד תורה, למה הוא לומד תורה? זה נותן לו משהו, איזו פרנסה או...

28:49 דובר 7 מתחבר לקדושה.

28:50 דובר 2 אה?

28:50 דובר 7 מתחבר לקדושה.

28:53 דובר 2 בעולם זה לא נותן לו כלום חוץ מלהתחבר עם הקדוש ברוך הוא. חוץ מלעשות רצון השם זה לא נותן לו כלום. אדם עכשיו מקיים מצווה. מה זה נותן לו בעולם? כלום. זה נותן לו להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. נכון? אז הכללות, כל העניין של תורה ומצוות מה זה? כל העניין של תורה ומצוות זה שאדם מוסר את נפשו. מה זה נפש? איך אומרים נפש בעברית?

29:29 דובר 7 חי כאילו.

29:30 דובר 2 נפש זה גם מחיה את הגוף. אבל נפש שמחיה את הגוף זה ה-- יותר מדברים על הגוף הגשמי.

29:38 דובר 7 נשמה.

29:39 דובר 2 אהה.

29:40 דובר 7 נשמה.

29:41 דובר 2 נפש זה נשמה, זה עוד שם לנפש. נפש זה רצון. רצון. מה אני רוצה? מי זה הנפש? מי זה אני? מי זה הנפש שלי? מי זה אני? מה אני רוצה? זה אני. נכון? אם אני רוצה, אני אעשה ככה, אני רוצה, אז אני אלך ללמוד משהו אחר. מהות האדם, הנפש של האדם זה רצון. כן? מה זה למסור את הנפש? למסור את הרצון. לא לעשות מה שאני רוצה, אלא לעשות מה שהוא רוצה.

30:17 דובר 7 יש את ההגדרה של נפש?

30:18 דובר 2 מה?

30:19 דובר 7 ערכים.

30:20 דובר 2 עוד מעט תגיע לאות נ'.

30:22 דובר 7 איך עשינו את א'? מה א', זה רק ערך אחד כאילו? או מה?

30:28 דובר 2 לא, הערכים שב-א'. כל הערכים שיש פה זה עד אל"ף חי"ת. אל"ף חי"ת מגיע בסוף אני חושב. אבל יש פה בפנים, זה כולל. אפשר למצוא בפנים גם על נפש הרבה.

30:40 דובר 7 לא הגדרה. לא יודעת איך להגיד את זה.

30:43 דובר 2 אבל בתוך מה שיש זה כלול גם הרבה דברים שהם אמורים להיות כביכול בערכים הרבה יותר קדימה. מה היה כותב שמה? בטח שם היה מוצא עוד מה לכתוב, אבל... נפש פירוש רצון, מסירות נפש, מסירת הרצון. אדם לא עושה-- אז מה זה שאדם לומד תורה ומצוות, לומד תורה, מקיים מצוות? הוא לא עושה מה שהוא רוצה, עושה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אז כל עניין של תורה ומצוות זה מסירות נפש. הוא לא עכשיו הולך למות. כן? אבל את הנפש שלו, את הרצון שלו הוא מוסר לשם. נכון?

31:16 דובר 7 למרות שבכל מיני, יש כל מיני מצוות שיש בהם כל מיני תועלות. נגיד אני לומדת תורה אז אני מחכימה, זה להבנת החיים.

31:24 דובר 2 אין הכי נמי. על זה בדיוק מדברים. אם אדם מקיים את המצוות בשביל ליהנות מהם, אז זה לא לשמה.

31:31 דובר 7 כן. לא, אבל אני, אבל אני מוסרת את הנפש בזה אבל בסוף יש לי גם תועלת.

31:36 דובר 2 אפשר לקיים את כל התורה והמצוות גם שלא לשמה, אבל לא על זה מדובר. אפשר אפילו לעשות מהתורה קרדום לחתוך בה. יש אנשים שמתפרנסים מללכת ללמוד בכולל. יש כזה דבר. אז אם אדם הולך ללמוד בכולל כי כל המטרה שלו זה להידבק בקדוש ברוך הוא, בסדר, אבל אם הוא הולך ללמוד בכולל פשוט בגלל שזה המקצוע היותר קל מאשר ללכת ל-ל-לא יודע מה, לעשות דברים אחרים, אז הוא, אז הוא לא שונה מכל מקצוע אחר. או כן שונה מכל מקצוע אחר, כי בסופו של דבר הנשמה השתלטה על הגוף גם בלי כוונת האדם. אבל מבחינת מציאות האדם, מציאות מאיפה שהוא מוסר את נפשו, מוסר את רצונו. מה קורה אחרי מאה ועשרים? אחרי מאה ועשרים, איפה הנשמה? מה עושה הנשמה בגן עדן? לומדת תורה. כן. אז מה ההבדל אם הוא עכשיו מוסר את נפשו ורק לומד תורה או אחרי מאה ועשרים הוא רק לומד תורה? זה אותה תורה. ואם הוא עושה את זה לשמה אז הוא נדבק בהשם אותו דבר. אז מה ההבדל? אז הוא אומר ככה. אה, "הוא גם כן עניין מסירות נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף במלאת שבעים שנה, שאינה מהרהרת בצורכי הגוף, אלא מחשבתה מיוחדת ומלובשת באותיות התורה והתפילה שהן דבר ה' ומחשבתו יתברך, והיו לאחדים ממש, שזהו כל עסק הנשמות בגן עדן, כדאיתא בגמרא ובזוהר." אז כשאדם לומד תורה בעולם הזה הוא דבוק בקדוש ברוך הוא בדיוק כמו שהוא נמצא בגן עדן. אלא מה? אלא ששם מתענגים בהשגתם והתכללותם באור ה' ופה לא מתענגים. שם מרגישים ופה לא מרגישים. אבל כשיהודי מוסר את נפשו ולומד תורה הוא נדבק באלוקות כמו בגן עדן. בפועל. "וזהו שתיקנו חז"ל,

33:54 דובר 2 תיקנו בתחילת ברכות השחר קודם התפילה, אלוקיי נשמה וכולי. שנתת בי, אתה בראתה, אתה נפחתה, כן, וכולי. אתה עתיד ליטלה ממני." מה-מה-מה קשור שם אתה עתיד ליטלה ממני? עכשיו בבוקר, על הבוקר הוא קם, הקדוש ברוך הוא, אתה עוד מעט תיקח ממני את הנשמה. מה זה קשור עכשיו? כן. "כלומר, מאחר שאתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני, לכן מעתה אני מוסרה ומחזירה לך ליחדה באחדותך, כמו שכתוב 'אליך ה' נפשי אשא'. היינו על ידי התקשרות מחשבתי במחשבתך, דיבורי בדיבורך באותיות התורה והתפילה, ובפרט באמירה לה' לנוכח כמו ברוך אתה" ראשון, בגוף ראשון. "וכהאי גוונא. והנה." נמשיך, נראה את זה כן ונפרט. אז אנחנו כבר יודעים שעיקר עבודת ה' זה עבודת היראה. על זה יושב הכל. ועבודת ה-- והאהבה צריכה להיות חדורה ביראה, כי אהבה בלי יראה זה לא עבודה ויראה בלי אהבה זה לא מקדש את העולם. והם צריכים להיות, האהבה עצמה צריכה להיות חדורה ביראה. ואיך-- מה פירוש אהבה? לאהוב את ה', לקיים את המצוות לשמה רק בשביל להידבק בו, שזה כן שייך לכל אחד. ואין הבדל בדבקות של יהודי בקדוש ברוך הוא אם הוא נמצא בעולם הזה או בגן עדן, זה אותה דבקות. כל ההבדל זה רק ששם מרגישים ופה לא מרגישים. מתי צריך להתבונן בזה? לחשוב על זה, על הדברים האלה. הנה, "בהכנה זו של מסירת נפשו לה'" כלומר שכל-- שצריך למסור את נפשי לקדוש ברוך הוא על ידי תורה ו-- תורה ומצוות. "בהכנה הזו יתחיל ברכות השחר ברוך אתה וכולי." כל בוקר לפני שהוא אומר ברוך השחר-- ברכות השחר, לעצור, לחשוב. הקדוש ברוך הוא מלך העולם מייחד את מלכותו על כל העולם, על עם ישראל, עליי

36:07 דובר 2 בפרט. אני מקבל את מלכותו. הוא עכשיו עומד ומביט עליי ובוחן כליות ולב אם אני עובד אותו כראוי. מה פירוש כראוי? אם אני עושה את זה בשבילו ולא בשביל מישהו אחר.

36:17 דובר 8 להגיד את כל זה?

36:18 דובר 2 מה?

36:19 דובר 8 אחרי ברכות השחר?

36:20 דובר 2 לא. הכנה לפני ברכות השחר.

36:22 דובר 8 לפני?

36:23 דובר 2 לא להגיד. לא עכשיו. כש-כש-כש-כשזה יושב טוב בראש אז זה-זה-זה-זה-זה מחשבה. זה לא צריך לקחת זמן. בהתחלה עד שמתרגלים צריך באמת להתבונן בזה, אבל אחרי שמתבוננים זה פשוט ל-ל-ל-להעביר בראש את העניין. וכן לא מספיק רק בבוקר לפני ברכות השחר שזה יימשך על כל היום ככה באופן כללי, זה לא מספיק, אלא כן בהכנה הזו יתחיל ללמוד שיעור קבוע מיד אחר התפילה. עוד פעם יחשוב על זה וילמד שיעור קבוע. וכן באמצע היום קודם שיתחיל ללמוד צריכה להיות הכנה זו לפחות. כל פעם שאדם יושב ללמוד תורה צריך לעצור רגע ולחשוב, עכשיו אני לא עושה מה שאני רוצה. אני עושה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ובזה אני מ-מ-נדבק בו. וצריך לעשות את זה קודם הלימוד, לפחות קודם ללימוד. כנודע שעיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחילת הלימוד בבינונים, ב-ב-בינונים. צ-צ-צדיק יכול ללמוד ותוך כדי הלימוד להיות מונח אצלו בראש שזה לשמה. אדם בינוני, אדם כמונו, אם תוך כדי הלימוד יחשוב כל מיני מחשבות כאלו הוא ילמד, לא ילמד כלום וזה יבלבל אותו, לא יכול. אבל ההכנה צריכה להיות לפני והרושם נשאר בשעת הלימוד. הוא מביא דוגמה כמו בגט וספר תורה. מה מיוחד בגט וספר תורה מכל שאר המצוות שצריכים לשמה לעכב? ספר תורה, אם הוא כתב את זה לפי כל ההלכות, הוא לא התכוון ל-ל-ל-לשם מצווה, הספר פסול.

38:20 דובר 8 הוא כותב את זה, לא...

38:21 דובר 9 צריך להגיד לפני לשם קדושה.

38:23 דובר 8 אה.

38:24 דובר 2 אם אדם כותב ספר, את יודעת מה? ניקח ככה. אה, אה, מדפיסים ספר תורה ב-ב-במכונה ב-בדפוס. כשר?

38:34 דובר 8 כן.

38:34 דובר 2 לא.

38:34 דובר 9 לא. ספר תורה על קלף.

38:37 דובר 2 ספר תורה שקוראים ספר תורה, קוראים על ספר תורה, כן. זה פסול. למה זה פסול? כי מכונה לא יודעת להתכוון ל-ל-לשם השם. פסול. מה לעשות? אז יכול להיות אפילו, איך אומרים את זה? קוראים לזה הדפסת משי על קלף. קח קלף כשר ודיו כשר ויעשה הדפסה ו-ו-וזה יהיה יותר יפה מ-- אבל ספר יהיה מהודר שכזה. פסול. למה פסול? מכונה לא יודעת לעשות לשמה. גמרנו. אין. יותר מזה, יבוא גוי. גוי. גוי יש לו מחשבה, יש לו כוונה והוא יכתוב ספר תורה והוא יכוון לשם הקדוש ברוך הוא. פסול. למה פסול? כי גוי לא יכול לכוון לשמה. עוד יותר מזה, יבוא יהודי. יהודי. אפיקורוס וכותב ספר תורה על פי כל ההלכות וכל הדינים ו-ו-ומדויק מדויק. כן? מה אומרת ההלכה? ספר תורה שכתבו אפיקורוס יישרף עם שם השם שבו. יותר מזה, יבוא יהודי חסיד, ירא שמיים ולמדן, והוא כותב את כל ספר התורה כולה לשמה. אות אחת, חצי אות הוא כתב בלי כוונה, הספר פסול. אסור לקרוא בו. אם קוראים בו זה ברכה לבטלה.

40:16 דובר 9 וסידור, וזה סידור שמדפיסים.

40:18 דובר 2 מה זה קשור לסידור? ספר תורה הוא ספר תורה.

40:22 דובר 9 זה בספרי קודש. סתם ספרי תורה.

40:26 דובר 2 אז אומרת ההלכה, אומרת ההלכה, אומרת ההלכה, שאי אפשר, אדם בינוני, אדם רגיל לא יכול לעמוד בזה. אדם רגיל לא יכול לכתוב ספר תורה, לוקח שנה שלמה או כמה חודשים. אדם לא יכול. מה לעשות, אנחנו בני תמותה. אז מה צריך להיות? שמספיק להיות בתחילת הכתיבה? בתחילת הכתיבה תגיד ותתכוון שכל הכתיבה של הספר תורה אני כותב לשם השם. אם אחר כך באמצע אתה קצת, המחשבות יזוז לך. כן, אבל בהתחלה התכוונתי שהכל יהיה לשם השם, לשם קדושה.

41:05 דובר 9 זה יותר הגיוני. זה יותר הגיוני.

41:08 דובר 2 זה מה שאומר. אז יש הלכה. אז מה זה נוגע לנו פה? יש הלכה שאומרת שספר תורה חייב להיות כתוב לשמו, לשמה. נכון שכל תורה, אבל אתה לא יכול, אומרת התורה לפחות. לפחות לפני שאתה אומר, תגיד מראש. אותו דבר גט, גט שכותבים. איש ואישה מתגרשים, אז צריך להיות כתוב לשמו ולשמה. אם הסופר כותב את, כותב את הגט ככה, אדם הכין לעצמו גט ככה. אתה יודע, שיהיה, כותב גט לשמו ולשם אשתו ככה, ואחרי כמה שנים בא לו. אי אפשר. למה? כשהוא כתב זה לא היה, הוא לא התכוון. כן, יש לו שתי נשים עם אותו שם. הוא נשא, אדם נשא שתי נשים עם אותו שם, והסופר כתב את הגט לשמו עם השמות הנכונים, אבל הוא התכוון לאישה הזאת. הוא לא יכול לגרש את האישה השנייה. כן. זה אומר, מתי צריך להיות הכוונה של הסופר? לפני שמתחילים לכתוב. אז אומר הרבי, זה כן, כמו שרואים את זה בהלכה, שכשצריך את הדבר שזה לשמה לעכב, מספיק בהתחלה. אותו דבר אתה גם כן, אתה שצריך, אתה חייב לקיים את כל המצוות לשמה. אתה לא יכול תוך כדי כל פעם. לפני שאתה מתחיל תתכוון לשמה, ותתכוון שזה יתפוס לך על כל האורך. למה? מה?

42:42 דובר 9 זו נקודה משמעותית. אני לא חשבתי על זה ככה לפני.

42:47 דובר 2 למה הוא מביא שתי דוגמאות, גט, ספר תורה? לא מספיק דוגמה אחת? גם שאלה. אפשר להביא עוד. אני אביא עשר דוגמאות.

42:57 דובר 9 מצוין.

42:58 דובר 2 כן, יש עוד מאה דברים כאלה. למה דווקא אז? יש הסבר נפלא של הרבי על זה. התגלה רק בשנים האחרונות, אני חושב. ספר תורה זה עניין חיובי, וגט זה עניין של ניתוק. אז גם כשאתה מדבר על עניין של אהבה, של מצוות שקשורות להתקשרות לקדוש ברוך הוא, וגם כשאתה מתכוון מצוות לא תעשה של לא להתנתק מהקדוש ברוך הוא, מספיק כוונה בהתחלה. "וכשלומד שעות הרבה רצופות יש לו להתבונן בהכנה זו הנ"ל בכל שעה ושעה על כל פנים". קודם כל בתחילת היום. אחר כך אחרי התפילה. אם אתה במשך היום לומד עוד פעם, אז עוד פעם צריך להתבונן לפני. אם אדם לומד שעתיים רצוף, כל שעה תעשה הפסקה ותתבונן על זה עוד פעם. למה? התבוננתי לפני תחילת הלימוד. למה צריך כל שעה לעצור ולחשוב על זה עוד פעם? זוכרים על מה לחשוב? כן. זוכרות או לא זוכרות?

44:06 דובר 9 ברגע.

44:07 דובר 2 שהקדוש ברוך הוא עומד וניצב, הוא מלך כל העולם, ואני מקיים את המצוות בשביל להידבק בו. נקודת העניין. אז אפשר לחזור על הפרק, לראות את הפרטים על זה. למה כל שעה? כי בכל שעה ושעה היא המשכה אחרת מעולמות עליונים להחיות התחתונים, והמשכת החיות האלוקית שהחייתה את העולם בשעה שלפניה חוזרת למקורה בסוד רצוא ושוב שבספר יצירה. כמו ש... למה קוראים ל-ל-לנשמה, אחד מהשמות של הנפש זה נשמה. למה קוראים לזה נשמה? זה כמו נש-- על דרך, כמו נשימה. מה-- א-א-איך אדם חי? כשהוא נושם. איך, איך הנשימה מחיה את האדם? מכניס ומוציא, מכניס ומוציא. למה לא מכניס כל הזמן? למה, למה צריך להוציא כל הזמן? למה אחרי כל פעם שהוא שואף אוויר צריך להוציא? למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה ככה שזה... אה?

45:07 דובר 9 לא מוציא, לא.

45:10 דובר 2 ייכנס מפה ויצא משם. יהיה כזה מעבר, אה, חופשי. לא, אפשר לסדר משהו. זה לא... הקדוש ברוך הוא לא, לא חסרים לו פתרונות. זה לא... אה, אה, למה זה כך? כתוב "והחיות רצוא ושוב". האופן שבו ה-ה-החיי-- ח-חיות זה עניין של שינוי. כל הזמן משתנה. חיות זה הולך, חוזר, הולך, חוזר, הולך, חוזר. מלמעלה עד למטה, בכל העולמות, בכל האופנים. מהלמטה למעלה. ה... אה... כמו שה-ה-הנשמה מחיה את הגוף באופן של רצוא ושוב, נשימה שנכנס פנימה, אז גם הקדוש ברוך הוא מחיה את העולמות, את הגשמיות של העולמות בכל רגע ורגע גם כן באופן של רצוא ושוב. לא כאן המקום להסביר כרגע. זה גם כן עובד כך. היות והקדוש ברוך הוא מחיה את ה-- מה פירוש רצוא ושוב? שכל שעה הקדוש ברוך הוא מכניס חיות, נושם ונושף ונושם ונושף. הח-החיות שמחיה את העולם זה כמו האוויר שנכנס לגוף, שהוא כל הזמן מתחלף. כל שעה מתחלפת החיות.

46:22 דובר 9 שעה זה לפי שעון?

46:23 דובר 2 לפי שעה זמנית. הרבי מסביר פה על זה. יש שישים דקות וכן הלאה. בסוד רצוא ושוב שבספר יצירה, אז כל שעה חוזרת החיות למקורה עם כל התורה ומעשים טובים של התחתונים. אז כל מה שהוא למד עכשיו ב-ב-בתורה בשעה הזאתי עם ה-- עם הכוונה הטובה שלו, הכל חוזר למעלה. עכשיו יש חיות חדשה. אז תתבונן עוד.

46:54 דובר 9 כל כמה זמן?

46:55 דובר 2 אהה?

46:56 דובר 9 שעה.

46:57 דובר 2 כל שעה זמנית. אפשר, אפשר, אפשר לחלק גם אחרת, זה בסדר.

47:02 דובר 9 אבל מה זה זמנית? מה הכוונה שזה תשע, עשר? מה?

47:04 דובר 2 לא. שעה, אה, זמנית זה כשמחלקים את היום לשתים עשרה שעות והלילה לשתים עשרה שעות. מהזריחה עד השקיעה. עכשיו זה משתנה כל יום בהתאם לשעות הז-- השקיעה והזריחה. זה גם משתנה ב-ב-בהתאם למקומות. יש מקומות שהיום יותר ארוך והלילה יותר ארוך, אז החי-- הכל בהתאם.

47:27 דובר 9 יש מקום באינטרנט לבדוק את זה?

47:28 דובר 2 מה?

47:29 דובר 9 כאילו אפשר לבדוק את זה? אפשר לדעת מהי השעה?

47:31 דובר 2 שעה זמנית? בגדול.

47:33 דובר 9 אה.

47:33 דובר 2 הרבה, המון.

47:37 דובר 9 מה?

47:38 דובר 2 כל ה-- כל החשבונות של הכניסת שבת וזה, זה הכל מחושב על שעות זמניות. היום מחשבים את זה לפי זווית השמש ביחס. בטח שיש חשבונות. עניין מעניין, אבל לא... טוב. מסכת פסחים, מסכת ראש השנה. יש כמה מסכתות בגמרא שעוסקות בזה ב-ב-באריכות בנושא. אז אה, מה פירוש שבכל ש-ש-שעה מחיה את העולם חיות שונה? כי בכל שעה שולט צירוף אחד מי"ב צירופי שם הוי"ה ברוך הוא בי"ב שעות היום, וצירופי שם אדני בלילה, כנודע. כמה צירופים אפשר לעשות מארבע אותיות, א', ד', נ', י'? זה ארבע אותיות, נכון? כמה אפ-אפשרויות אפשר לצרף?

48:37 דובר 10 כמה אותיות.

48:38 דובר 2 ממ, אם יש אות אחת, כמה אפשרויות אפשר לעשות ל-ל-לעשות-- ל-ל-לסדר אותה?

48:44 דובר 10 אחת.

48:44 דובר 2 רק אחת. אם יש שתי אותיות?

48:47 דובר 10 שתיים.

48:47 דובר 2 שתיים. ככה וככה, נכון? אם יש שלוש?

48:52 דובר 10 ככה וככה וככה.

48:54 דובר 2 שתי אותיות שהיו קודם, ככה וככה, נכון? כשהאות השלישית באה בהתחלה. עכשיו נחליף אחת ואם נשים פה, אז יש לנו פה עוד פעם שתיים, עוד פעם ככה וככה, נכון?

49:03 דובר 10 שש.

49:04 דובר 2 ניקח את זאת, נשים פה עוד פעם ככה וככה. אז זה שש, נכון?

49:08 דובר 10 נכון.

49:09 דובר 2 יופי. אז מה יוצא? החשבון הוא כזה. אחד כפול שתיים כפול שלוש כפול ארבע. כל פעם שמתווספת עוד אות, זה מכפיל את מספר האותיות הקודמות. כן? אז כמה זה אחד כפול שתיים כפול שלוש כפול ארבע?

49:26 דובר 10 שתים עשרה. שתים עשרה, לא?

49:30 דובר 2 בטוח?

49:31 דובר 10 כי ארבע עם שלוש אמרת זה שש כפול שתיים.

49:34 דובר 2 מה?

49:35 דובר 10 עשרים וארבע.

49:36 דובר 2 עשרים וארבע.

49:38 דובר 10 שש כפול ארבע.

49:40 דובר 2 אחד כפול שתיים זה שתיים. שתיים כפול שלוש—

49:42 דובר 10 אה, כפול המספר הבא.

49:43 דובר 2 זה שש.

49:45 דובר 10 מה, פעם שתיים?

49:46 דובר 2 עשרים וארבע?

49:47 דובר 10 כן.

49:48 דובר 2 אז הגענו לעשרים וארבע. יופי. יש בקבלה, בספרי קבלה, באין־סוף מקומות, אינספור מקומות ממש רבים מספור, בכל ספרי קבלה כ"ד צירופי אדנ"י. שם א', ד', נ', י' יש בו עשרים וארבע צירופים. כמה צירופים יש בשם י', ה', ו', ה'?

50:10 דובר 10 יש שני ה'.

50:12 דובר 2 יש שני ה' אותו דבר. כן? אה המ. אבל מצד שני הה' הראשונה והה' השנייה זה לא אותה ה'. זה בינה וזה מלכות. אז יש שתים עשרה, יש עשרים וארבע. פה זה כבר יותר מסובך קצת. כן? אה, למה הרבי מדבר פה על שתים עשרה צירופי אדנ"י? מה שתים עשרה? יש עשרים וארבע. כשמדברים על שתים עשרה—

50:40 דובר 10 ביום ובלילה.

50:41 דובר 2 לא, שתי— זה, יש פרד"ס שמדבר על היום ועל הלילה. זה לא מה שאדמו"ר הזקן כותב. אז ככה. אז יש, יש הסבר ל— והרבי בשנים הראשונות כתב ארוך ארוך. משהו אחד מהמכתבים הראשונים באגרות קודש חלק א'. מכתב מאוד מאוד ארוך של הרבי שמסביר את כל הנושא הזה ממש פשוט, מתוק מדבש, כל הפלפול שהרבי עושה שם. מה שיוצא בסוף, השורה התחתונה, הרבי אומר פשוט: לא בכל מקום כל הצירופים שייכים. כשמדברים על איך החיות שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם, לא שייכים הצירופים שמראים על חיות שהיא למעלה מעולמות. כל צירוף יש לו משמעות. יש צירופים שהם לא שייכים לעניין שלנו, לעניין של להחיות את העולם, להחיות את הזמן. בפועל יש שנים עשר צירופים של שם הוי' השייכים להחיות את שעות היום, ושנים עשר צירופים כאלה שהם הולכים להחיות את שעות הלילה. זה פחות או יותר חידוש של אדמו"ר הזקן. זה לא כל כך כתוב במפורש, זה לא כתוב בשום מקום קודם. אצל אדמו"ר הזקן זה גם כן די רמוז. יש לזה איזה שורש ברב המגיד בעוד איזה מקום. זה מה שכתוב פה, השורה הזאתי זה המקור. י"ב צירופי הוי' ביום, י"ב צירופי אדנ"י בלילה. השורה הזאת בתניא זה המקור, ומפה זה מועתק באינספור מקומות, עד שהרבי הסביר את זה. כן. על כל פנים, לענייננו, היות וכל שעה יש חיות אחרת, כל שעה צריך להתבונן עוד פעם. והנה כל כוונתו במסירת נפשו לה' על ידי התורה והתפילה, להעלות ניצוץ אלוקות שבתוכה למקורו, זה הכוונה לשמה. כן? קיים בשביל להידבק בקדוש ברוך הוא. דהא לא בשביל עצמו, כדי שאני אדבק בקדוש ברוך הוא, אלא רק כדי לעשות נחת רוח

52:46 דובר 2 לפניו יתברך. כמשל שמחת המלך בבוא אליו בנו יחידו, בצאתו מן השביה ובית האסורים כנ"ל. היי, אמרנו קודם שכשאני אתכוון לא בשביל עצמי, מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, זה דבר מאוד, אה, ככה. זה לא בדיוק שייך לכל אחד. שאני ארצה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הנה כוונה זו היא אמיתית באמת לאמיתו לגמרי בכל נפש מישראל, בכל עת ובכל שעה, להידבק ב— לרצות שיהיה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. לעבוד את הקדוש ברוך הוא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, כמו שכתוב בפרק י' בעבודה של צדיקים. זה באמת לא שייך לכל אחד. לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשביל להידבק בו. וזה ש— ויותר מזה, למה אני רוצה להידבק בו? בגלל שאני יודע שזה מה שהוא רוצה. זה אמיתי לגמרי. אמיתי באמת לאמיתו לגמרי בכל נפש מישראל, בכל עת ובכל שעה, כי זה דבר ששייך לאהבה טבעית, ואהבה טבעית יש לכל אחד. אהבה טבעית מדוע יש לכל אחד? כי ירושה לנו מאבותינו. אז אתן חייבות לזכור איפה זה כתוב.

54:11 דובר 11 מגילה?

54:12 דובר 2 איפה כתוב שאהבה טבעית היא ירושה לנו מאבותינו?

54:20 דובר 11 לא.

54:21 דובר 2 תנסו להיזכר.

54:27 דובר 11 זה מה שמשה אמר, לא?

54:29 דובר 2 אה?

54:29 דובר 11 זה לא קשור למשה? הוא אמר לבני ישראל שידעו את ה'.

54:33 דובר 2 הביאור, הביאור הארוך הוא בפרק י"ח בתניא. אבל, אה, אבל הרבי כן מדבר על זה כבר בפרק ב': בנפש הטבעית מישראל היא— ״ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש״. שם אנחנו לאורך הפרק, הוא מוכיח באריכות שהנשמה של כל יהודי היא חלק אלוקה ממעל. אחר כך בפרק י"ח הוא אומר גם איך היא ירושה לנו, מה פירוש ירושה. רק למרות שזה אמיתי לגמרי אצל כל אחד, צריך לגמרי לעיתים להתבונן בגדולת השם, להשיג דחילו ורחימו שכליים וכולי, היי ואולי וכולי כנ"ל. אז למרות שעיקר העבודה, ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, זה אהבה, זה יראה, יראת ה— זה אהבת השם ששייכת לכל אחד ואמיתית לגמרי, זה אהבה מסותרת. אהבה מסותרת, סוף סוף, זה אהבה טבעית. זה לא אהבה שכלית. אהבה שכלית, אז כבר דיברנו כמה פעמים שזה דבר יותר נעלה. שאדם יתבונן עד שהנפש הבהמית שלו, שהגוף שלו, יתחיל לאהוב את הקדוש ברוך הוא. לא שהנפש— הנפש האלוק— אהבה טבעית זה רק לעורר את האהבה של הנפש האלוקית. הנפש האלוקית היא כבר אוהבת את השם. לא צריך לשכנע אותה לאהוב את השם, היא אוהבת אותו. צריך לגלות את זה. לגלות את זה, תיזכר, זה מתגלה. לשכנע את הנפש הבהמית, את הגוף, שהוא יאהב את הקדוש ברוך הוא, זה כבר, אה, איך הוא אמר שם בפרק ט'? לעורר את ה— להוליד את האהבה בחלל הימני עד שזה יישפך לחלל השמאלי, שגם החלל השמאלי יתחיל לאהוב את הקדוש ברוך הוא. זה כבר אה... איך הוא אמר על זה ב־ב־ב...

56:30 דובר 3 זה לצדיקים?

56:31 דובר 2 אה? זה לא לצדיקים, זה גם לבינוניים. אבל, אבל זה כבר דורש שיהיה לאדם אה, אה, נשמה יותר גבוהה, שורש נשמתו יותר גבוה. צריך שיהיה לו קצת יותר שכל וקצת יותר דעת ולב קצת יותר מזוכך. צריך בשביל זה קצת תכונות שלא לכל אחד יש אותן. בטח שלא בדור שלנו. להוליד אהבה...

56:57 דובר 3 אז זה צדיקים.

56:59 דובר 2 לא. אהבה זה—

57:01 דובר 3 לא צדיקים, צדיקי הדור התכוונתי.

57:03 דובר 2 לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. ל-ל-ל... אני אסיים בנקודה הזאת. אני אבהיר את הנקודה הזאת. ו... איך אנחנו עם הזמן?

57:14 דובר 3 מצוין.

57:17 דובר 2 אמ, כשמדברים שה-שה-שהנפש הבהמית תתחיל לאהוב את הקדוש ברוך הוא, יש לזה שני אופנים כלליים. כמו שזה אצל בינוני, כמו שזה אצל צדיק. זה שני דברים שונים. בשני-- שניהם מדברים שה-שהלב הגשמי של ה, של, של ה-- הוא עכשיו מתפעל, הוא מתלהב, הוא, הוא, הוא אוהב, הוא משתוקק לקדוש ברוך הוא וזה מה שהוא רוצה. יש לזה שני-- יש בזה שני אופנים שונים בתכלית. אופן אחד: למה הוא אוהב? למה הוא אוהב את, את, את הקדוש ברוך הוא? כי עכשיו ה-הוא התבונן, עכשיו הוא חשב, עכשיו הוא מבין, עכשיו הוא לא רעב, הוא לא צמא. ו-ו-ו-וזה עכשיו הוא נמצא בתוך העניין אז הוא מתלהב מזה. כן. אופן שני זה שנהיה דבר טבעי אצלו. הוא אוהב את השם לא בגלל משהו. הטבע שלו לאהוב את השם. יש הבדל גדול עם מה ש-- מה שאדם, אה, הבאתי כבר כמה פעמים את הדוגמה הזאת, סליחה. הבאתי כבר כמה פעמים את הדוגמה מ-מההפך. אה, עד כמה אדם מתעב משהו, שונא משהו. כן. יש אדם, למה הוא שונא את הדבר הזה? כי, כי, כי זה דבר לא טוב, אז הוא לא אוהב את זה. כן? אבל יש שהוא לא אוהב את זה בגלל סיבה או... מה ההבדל בין, בין לחם מעופש לבין ג'וק? את שניהם הוא לא יאכל. זה אותו דבר?

59:04 דובר 3 לא.

59:04 דובר 2 זה לא אותו דבר, נכון?

59:06 דובר 3 בטח שיש תהליך.

59:13 דובר 2 זה לא אותו דבר! עכשיו, רגע אחד. לא גמרנו.

59:18 דובר 3 הוא עובר עבירה.

59:19 דובר 2 לא גמרנו. לא גמרנו. יש אנשים שכן אוכלים ג'וקים ואפילו טעים להם.

59:27 דובר 3 אפילו הם עושים ממתקים.

59:28 דובר 2 יש כאלו? יש כאלו? למה אצלנו זה כל כך פשוט שזה...

59:37 דובר 3 מאוס.

59:38 דובר 2 אי אפשר ל-להעלות את זה על הדעת בכלל. מ-מצד מה? מה, אנחנו עשויים מחומר אחר? אנחנו אנשים אחרים? הם-- אנחנו-- הם לא בני אדם? מה, מה, מה, מה ההבדל?

59:49 דובר 3 הם לא יהודים אם כבר.

59:50 דובר 2 י-י-יכול להיות גם יהודים כאלה. אני, אני יכול לתת לך שם של חב"דניק כזה.

59:55 דובר 3 שמה? שהוא אוהב ג'וקים?

59:57 דובר 2 כן.

59:59 דובר 3 אז.

59:59 דובר 2 הוא לא אוכל, זה אסור.

1:00:02 דובר 3 אה, הוא אכל פעם.

1:00:05 דובר 2 ברבי. אה, בלי להרחיב בדבר המצער. מה ההבדל? מה? אה, אה, ל-למה? מה, מה זה לזה?

1:00:19 דובר 3 הנפש של אדם.

1:00:20 דובר 2 הוא-- אנחנו מילדות חוש-- החדירו בנו וחשבנו על זה והתבוננו עד שהלב שלנו השתנה. אצל צדיק הלב שלו השתנה לא רק לגבי זה. כל דבר שהוא עבירה הצדיק מרגיש לגביו כמו שאני מרגיש לגבי ג'וק, הוא לא יכול להתקרב לזה. למה צדיק לעולם לא ייכשל בעבירה? הוא שונא את זה וזה מאוס אצלו. הוא לא יכול. אדם יכול להיכשל בעבירה כשבעצם הוא כן נמשך לזה. למה הוא יודע שזה אסור? אז זה יכול בטעות. אדם לא יכול בטעות לקפוץ לתוך האש. זה לא יקרה בטעות. יש דברים שאדם כן יכול לעשות בטעות. יש דברים שאדם לא יכול לעשות בטעות. למה זה כן ואת זה לא? זה הוא לא כל כך יתבונן וזה הוא כן יתבונן. צדיק זה אחד כזה, אה, מצד אהבת השם. זה אוהב עם הנפש הבהמית וזה... אבל למה הוא אוהב? זה הבינוני אוהב את השם. הוא הוליד אהבה שעכשיו יש אהבה, כי עכשיו יש שכל ש-ש-ש-שמחזיק אותה. איך אומרים, יש שם איזשהו איזה אש ש-ש-שמדליק. השכל הוא כמו איזה אש כזה שמחמם את זה, זה רותח. למה זה רותח? יש משהו שמחמם אותו אז זה רותח. ת-ת-תזיז את האש זה ישכך. הצדיק הוא-הוא-הוא-הוא-הוא עצמו אש, הוא עצמו רותח. כן, מבחינת זאת את ההבדל. אז אהבה אז-אז עניין של לאהוב וקודם כל להוליד בלב אהבה שכלית זה כן שייך גם אצלנו, אבל זה באמת דורש התבוננות ודעת, לתקוע את הדעת. ולא כל אחד מאיתנו, גם שהוא למד ויודע ויש לו על מה להתבונן, אנ-- פשוט אין לנו את התוקף הזה של הדעת ל-להידבק בדבר עד כדי כך שזה יהיה אצלנו, יבעיר משהו בפנים. אבל עקרונית, גם בדור שלנו

1:02:48 דובר 2 ובטח בדורות קודמים היו הרבה יהודים ויש עדיין הרבה יהודים שכן, שלמרות שהוא בינוני אז לפחות בשעת התפילה ולאו דווקא רק בשעת התפילה, כשהוא מתבונן בגדולת השם זה פועל אצלו האהבה. אהבה אמיתית בלי שהוא יהיה צדיק. טוב, אה, פרק מ"א דיבר על ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. הפרק מ"ב, הפרק הבא, ימשיך לדבר על ה-על-- עדיין על אותה יראה תתאה. הוא יסביר כמה דרגות שיש בזה והתבוננות שמביאה לדרגות האלה. אחרי שאנחנו נגמור לסכם את שני הפרקים מ"א מ"ב, ראשית עבודה ועיקרה, מה זה יראה תתאה, שני פרקים. אחר כך מתחילים מפרק מ"ג לדבר על אהבת השם וההתבוננויות ש-- ו-ו-ומה ששמה קשור, קשור אלינו לעבודה שלנו. איך מחדירים את זה בתוך התורה והמצוות, איזה התבוננות כן שייכת אלינו ועוד יותר שייך אלינו ועוד יותר שייך אלינו עד שמגיעים ל-ל-לשיא.

1:03:54 דובר 3 למה דווקא פרק מ"א לפני התפילה, בפרק לפני... מתוך?

1:03:58 דובר 2 ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, להתבונן בכל שעה ולפני שהוא מתחיל להתפלל.

1:04:10 דובר 3 אבל אם יש פירוט אז עוד יש את הפירוט כאילו על זה.

1:04:13 דובר 2 אה, גם בסדר, תתחילי. זה זה הנקודה. נקודת העניין היא