לקוטי אמרים פרק ל"ט (חלק 3) · תשפ"ה

00:00 דובר 1 אנחנו נמצאים באמצע פרק ל"ט, בדף נ"ב נ"ג, בנקודתיים שלקראת סוף הדף. כמו שכבר אה-

00:14 דובר 2 "והנה שכר מצווה"?

00:16 דובר 1 מה?

00:16 דובר 2 "והנה שכר מצווה"?

00:16 דובר 1 "והנה שכר מצווה", כן.

00:26 דובר 2 נ"ג נ"ד.

00:31 דובר 10 לא. לא, פעם בחודש חלוקת בר מצווה זה יוצא ביום שלישי.

00:34 דובר 2 אה, הבאתם לפה?

00:35 דובר 10 לא, לא הבאנו, כי לא ידעתי אם אתם יכולים.

00:37 דובר 2 אם היינו-- נגיד לאבא מחר שידע.

00:41 דובר 10 כן.

00:41 דובר 2 עכשיו לאבא שידע שיש. לא, לא, הוא יבוא.

00:45 דובר 10 מחר יורד לה כולה.

00:46 דובר 2 כן.

00:46 דובר 10 שיהיה לו...

00:49 דובר 1 אז אנחנו נמצאים פה ממש בדיוק באמצע המהלך שאדמו"ר הזקן מסביר, אדמו"ר הזקן מסביר את ה, אמ, המעלה של הכוונה בקיום המצוות. לפני כן, בהתחלה הוא דיבר בשלושה פרקים באריכות גדולה על המעלה של המעשה. המעשה הוא העיקר ש-- כדי להביא את העולם לתכלית השלמות שבשבילה נברא, ש-- להפוך את העולם לדירה, כלי שבו יכולה להתגלות השכינה. דירה להשם בתחתונים זה דווקא על ידי המעשה. כל מה, כל קיום מצווה, כל מצווה שאנחנו מקיימים היא מקדשת איזשהו חלק מהעולם. והוא הסביר באריכות איך שעל ידי העבודה של כל היהודים בכל הדורות, אז כל העולם כולו, כולל החלקים הנידחים ביותר שבכדור הארץ, או שבאוויר או שבחלל או לא יודע מה, הכל קשור. הוא הסביר איך הכל קשור לקיום המצוות של יהודים, ועל ידי קיום המצוות שלנו, במשך דורות, לאט לאט מתברר ומזדכך ונהיה כל העולם כלי מוכן להשראת השכינה, לגילוי ה-- גילוי האלוקות שיהיה לעתיד לבוא. אבל על פי זה, על פי כל ההסבר הזה עלתה השאלה בשביל מה בעצם צריך בכלל כוונה? למה צריך אדם להתכוון כשהוא מקיים מצוות? אם כל זיכוך העולם והמשכת אלוקות והשראת אלוקות וגילוי האלוקות, הכל תלוי בקיום המעשה ובקיום המצוות בפועל. אז מה אכפת לי? מה זה משנה אם אני כן מתכוון? לא מתכוון? מה, מה, למה זה נוגע? יש לי אהבה ויראה, אין לי אהבה ויראה. כן עובד לשמה, לא עובד לשמה. מה, מה זה חשוב? בשביל מה צריך את זה בכלל? אז אדמו"ר הזקן התחיל להסביר שיש מעלה וחשיבות לא רק במעשה, אלא גם בכוונה. מה היה יסוד ההסבר? מה המעלה בכוונה? אז הוא אומר ש-ש-- הוא ייסד על זה, על מה שאמרו חז"ל

03:03 דובר 1 שמצווה בלא כוונה, אם אדם מקיים את המצווה בלא כוונה זה כמו גוף בלי נשמה. ככה אמרו חז"ל. ש-- כל אחד ברור שגוף בלי נשמה אין לו...

03:18 דובר 2 אין לו קיום.

03:20 דובר 1 טוב, פה לא הכוונה שאין לו קיום. הסברנו את זה באופן קצת שונה, אבל כל אחד ברור גם, גם בלי, בלי לה-- בלי לחזור על כל הפרטים, שגוף בלי נשמה זה, זה, זה לא שווה הרבה. העיקר כל המעלה של גוף מתי? כשיש בו נשמה. נכון שגוף בלי נשמה הוא גם כן גוף, אבל אם אין בו נשמה אז הוא, הוא שווה מעט מאוד. אז... וצריך להבין מה ב-ב-במה-- היות וגם בלי הכוונה נמשכת אלוקות, מתגלה, והעולם נהיה כלי ו-ו-ו-ו-- מתגלה הקדוש ברוך הוא בעולם גם בלי הכוונה. אז מה כל כך צריך את הכוונה? למה-- למה התכוונו חז"ל כשהם אמרו שה-- ש-- שמצווה בלי כוונה זה כאילו אין לו נשמה, כאילו הוא רק גוף מת. כי הרי, הרי ה-ה-המצווה כן עושה את הפעולה גם בלי הכוונה. אז מה, מה התכוונו חז"ל? אז הוא הסביר ש-ש... אה, אם כשמקיימים את-- אנחנו מקיימים את המצוות, אז המצווה, אה, מצד עצמה היא לא עולה לעולמות העליונים. היא נשארת בחוץ, נשארת בעולם הפירוד. ורק על ידי כוונה, כשאנחנו מקיימים את המצווה בכוונה, מקיימים את המצווה לשמה, רק אז היא מתאחדת, עולה ומתאחדת בעולמות העליונים. את זה עצמו הוא יסביר בפירוט מה המשמעות של זה בפרק הבא. אבל, אה, מה שהיה נוגע לנו כאן בפרק הזה, המהלך שהתחל-- שהוא התחיל להסביר ש-- שבקיום המצווה ב-ב-בכוונה יש כמה דרגות. כמו שיש, אה... כמו שיש בעולם ארבעה סוגים של, של נבראים: דומם, צומח, חי ומדבר. ו... למרות שמבחינת גילוי אלוקות אין שום הבדל בין כל הארבע. כלומר כמו שבאבן או בעץ אין גילוי, לא רואים עליו שום-- מסתכל על, על כל הנבראים שבעולם אתה לא רואה

05:54 דובר 1 שום גילוי אלוקות. אין הבדל אם אתה מסתכל על אבן או על עץ, או על בעל חיים או על בן אדם. אתה לא רואה את הקדוש ברוך הוא, אתה רואה את הדבר כמו שהוא. למרות שמבחינת גילוי האלוקות אין הבדל. אבל... אבל לכל אחד ברור שיש הבדל גדול בין דומם, צומח, חי ומדבר. כן? כשאומרים שאין הבדל מבחינת גילוי האלוקות אין הבדל, אבל הבדל בוודאי שיש. אתה לא יכול להשוות בין אדם לצמח או צמח לדומם וכן הלאה, לבעל חיים. כל אחד זה מה-- זה דרגה בפני עצמו. זאת אומרת, אם אין הבדל בגילוי האלוקות, מה כן יש הבדל? ההבדל בין ארבע דרגות הוא, הוא לא בהעלם והסתר, לא עד כמה הקדוש ברוך הוא מוסתר. זה שווה אצל כולם, אלא בגילוי והתפשטות. עד כמה, עד כמה חיות יש בדבר, כמה חיות אלוקית יש בדבר. שב-- באדם יש חיות הרבה יותר גדולה, בצומח יש חיות יותר קטנה וב-- ו-ו-ו-- איך אומרים? בבעלי חיים פחות ובצומח עוד פחות, ובדומם יש עוד פחות-- חיות מאוד מאוד מצומצמת. אז אבל למרות שבבעל חיים לדוגמה יש חיות הרבה יותר גדולה מאשר בצומח, אבל בשניהם בשווה לא רואים מהו מקור החיות. רואים שפה יש יותר חיות, אבל זה לא אומר שפה רואים שיש אלוקות. אתם מבינים מה רוצים להגיד? יש, יש שני עניינים ב-ב-כשמ-

07:51 דובר 11 רב, איזה אלוקות? איזה אלוקות נגלה? הרי אם אנחנו רואים שיש אלוקות.

07:58 דובר 1 אני אסביר את ה-- אני אתן משל אחר, יותר פשוט אולי. אה, כשיש אור, אור של שמש למשל, אפשר לצמצם את האור בשני אופנים שונים. אפשר לשים חלון שייכנס פחות, או דרך חור שייכנס רק מעט. כן. זה אופן אחד. אופן שני זה לשים וילון שייכנס, אה, רק מעט. כן, מה ההבדל בין שני האופנים? כשמכניסים את האור דרך חלון אז נכנסת כמות יותר קטנה. אבל מי שמסתכל על האור שנכנס, זה אותו אור של השמש-- של-- זה רק ההבדל הוא בכמות. כשמעבירים את האור אבל דרך וילון, למרות שיכול, יכול להיות שזה באותה כמות או לא באותה כמות, זה לא משנה. אחרי וילון כבר לא ברור לנו איזה אור זה היה קודם. זה-- לפני הווילון, זה האור של שמש, זה היה אור של מדורה, אור של נר, אור של פנס. הווילון הוא מעמעם, הוא, הוא משנה את הצורה של האור, הוא מפזר אותו. כן? זה, זה-- אז האופן הראשון נקרא צמצום, היעלם, מיעוט. האופן השני נקרא הסתר. אז יכול להיות שיעבור הרבה מאוד אור אבל יהיה מוסתר מאיתנו המקור של האור, המהות של המאור תיה-- של המקור תהיה מוסתרת. יכול להיות הפוך, שיעבור מעט מאוד אור, אבל יהיה לכולם ברור שהוא הוא. כן. אז יש, יש-- צמצום והסתר זה שני דברים שונים. יש עניין של צמצום ועניין של היעלם. אז על זה אומרים אותו דבר, זה בארבע דרגות שיש בנבראים שבעולם: דומם, צומח, חי ומדבר. יש את הדומם שבו החיות היא מועטת אבל-- ומוסתרת לגמרי. יש את ה-- את הצמח, את בעלי החיים, שה-- הוא עדיין מוסתר לגמרי. ה-- לא רואים, לא מורגש, לא רואים שזה

10:07 דובר 1 הקדוש ברוך הוא, רואים צמח. כן. אבל בעל חיים, אבל החיות הוא פחות ו-- זאת אומרת, ההבדל בין ארבעה סוגי נבראים הוא בכמות של החיות. כמה חיות יש בהם. אבל לגבי ההיעלם וההסתר כולם שווים. באף אחד לא רואים שזה הקדוש ברוך הוא בורא אותם. לא נרגש בהם. נרגש, רואים את הבעל חיים, את הצמח, לא. אומר אדמו"ר הזקן: על דרך זה, זה גם בכוונת המצוות. אם אדם מקיים מצווה... לא אם. סליחה. רגע, אני מבולבל היום. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.

11:00 דובר 12 אמן.

11:06 דובר 1 אנחנו מדברים עכשיו על יהודי חסיד, תמים, שהוא מקיים מצוות לשם שמיים. מה פירוש לשם שמיים? כשהוא מקיים עכשיו את המצווה, למה הוא מקיים את המצווה? כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. אוהב אותו, ירא ממנו. הוא לא מקיים את המצוות כי ככה לימדו אותו, כי ככה חינכו אותו, כי ככה הרגילו אותו או ככה הוא הרגיל את עצמו. בטח שהוא לא מקיים את המצוות לשם איזו פנייה. הוא לא, הוא לא עכשיו לומד תורה בשביל שיקראו לו רב. לא. הוא לומד את ה-- הוא לומד תורה, מקיים מצוות כי הוא, כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. הוא רוצה לעשות מה שכתוב על הקדוש-- הקדוש ברוך הוא רוצה שאני, שאני אלמד וזה יעשה לקדוש ברוך הוא טוב. אני אוהב את הקדוש-- אני רוצה לעשות משהו, משהו שטוב, לא כן? זה, זה המניע שלו. כן. באהבה ויראה יש שני סוגים. יש אחד כזה, למה הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא? היות והוא יהודי ולכל יהודי יש נשמה, והנשמה של יהודי היא אוהבת את הקדוש ברוך הוא. אז ברגע שהוא מגלה קצת את הנשמה שלו, אז הנשמה שלו מתחילה. היא קצת-- מורידים קצת את הבוץ, היא מתגלה והיא אוהבת את השם, אז הוא מקיים מצוות כי הוא אוהב את השם. זה אופן אחד. אופן שני זה משהו אחר לגמרי. הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. הוא מקיים את המצוות בגלל שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. למה הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא? לא בגלל שיש לו נשמה. לא, לא שום קשר. הוא חשב, התבונן בגדולת השם והגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא זה מקור כל החיים, מקור כל התענוגים. הקדוש

12:50 דובר 1 ברוך הוא הוא עצם הטוב. ואחרי שהוא התבונן והבין שהקדוש ברוך הוא זה דבר כל כך טוב, אז הוא רוצה להתקרב אליו. מה גורם לו משיכה, אהבה, רצון להתקרב לקדוש ברוך הוא? ההתבוננות שלו. זה לא קשור לנשמה שלו בכלל. השכל גרם שיהיה לו רגש. הוא התבונן, הוא חשב כמו כל דבר שאדם חושב על משהו, אז אם הוא חושב על משהו מרגיז הוא מתרגז. אם הוא חושב על משהו מצחיק אז הוא צוחק. הוא חשב על גדולת השם. זה גורם-- גרם לו שהוא יאהב את השם. אהבה כזאת לא קשורה לנשמה. זה לא קשור ליהודי. זה לא קשור לזה שהוא יהודי. בגדול זה כן קשור, אבל זה קשור להתבוננות, לשכל שלו. אז יש שני סוגים, שני אופנים שבהם יהודי אוהב את השם. יש אופן למה או איך הוא מקיים את המצוות מתוך אהבה שנובעת מהתבוננות, ויש אופן שבו הוא עובד את השם מתוך אהבה שנובעת מהתכונה של הנפש האלקית שלו. ובפרקים קודמים הוא הסביר באריכות איך מגיעים לאהבה כזאת ואיך מגיעים לאהבה כזאת. הוא הסביר. מה ההבדל? שורה תחתונה מה ההבדל? הוא מקיים את המצוות, כן. הוא מקיים את המצוות מתוך כוונה, כן. יש לו אהבת השם, כן. מה אכפת לי מה גרם לאהבה? זה בגלל שהוא התבונן או בגלל-- מה ההבדל? כן. על זה הוא ענה בפרק, בפרק של-- בפרק שלנו, בקטע הראשון שלמדנו בשבוע שעבר. מה ההבדל בין אדם לבעל חיים? בן אדם חושב, בעל חיים מרגיש. נכון שגם אדם יש לו רגש, ונכון שגם בעל חיים יש לו שכל. אבל האדם, הרגש שלו נובע, מונע, נולד-- הרגש של אדם נולד כתוצאה מהשכל. השכל הוא העיקר. זה

15:20 דובר 1 מתחיל מהשכל. בעל חיים הוא לא יכול לבחור אם לאהוב את זה או לא לאהוב את זה. אין לו בחירה. יש לו רגש, וכל מה שיש לו שכל, השכל זה בשביל לשמש את הרגש. הוא עכשיו מאוד רעב, אז יש לו שכל שעוזר לו איך להשיג את האוכל. יש לו איזה, לא יודע, איזה כלבה שהוא רוצה להשיג אותה, אז יש לו שכל ש-ש-איך להגיע לכלבה וכן הלאה. ה-ה-השכל של בעל חיים זה בדיוק הפוך. השכל של בן אדם זה שכל ששולט ברגש ומוליד רגש. השכל של הבעל חיים הוא משמש את הרגש. בסדר? זהו. מה זה קשור לאהבת השם? אומר אדמו"ר הזקן מילים שנשמעות בהתחלה מאוד קשות. אדם כזה שהוא מוליד את הרגש שלו, הרגש שלו בא מתוך התבוננות, אז כמו בן אדם, הוא דומה לבן אדם. מי מוליד את הרגש? השכל מוליד את הרגש. אדם כזה שעובד את השם רק באהבת השם הטבעית של הנשמה שלו, נו, זה כמו בעל חיים. יש לו שכל, למה הוא עובד את השם? יש לו טבע שהוא אוהב את השם. זה בדיוק כמו שבעל חיים אה... אז יש שתי דרגות בעבודת השם. מדברים על יהודי ששומר מצוות בקלה כבחמורה ולא עושה עבירות, והוא אוהב את השם ומקיים את המצוות בגלל שהוא אוהב את השם. אבל יש בזה שני אופנים. האם הוא אוהב את השם בגלל שכמו שבנ-- אדם אוהב-- כמו שבן אדם צריך להיות או כמו שבעל חיים צריך להיות? כן. אז כששומעים את זה פעם ראשונה זה לא נשמע כל כך מחמיא. זה לא, זה לא נשמע טוב שאני, עבודת השם שלי היא כמו... כן, במקרה הטוב כמו איזה כלב. זה

17:33 דובר 1 לא נשמע הכי נחמד שבעולם. מסביר אדמו"ר הזקן בפרק שלנו שלמדנו בשבוע שעבר. תשמע, תשמע, תעזוב רגע את הבעלי חיים, את הבן אדם. תעזוב רגע את המשל. נתחיל לדבר על מלאכים וצדיקים וצדיקים גדולים. עזוב את כל הנושא. ככה, המלאכים הם נמצאים בעולם היצירה. הצדיקים הם אחרי...

18:13 דובר 13 תקריא מהערות שלך.

18:19 דובר 1 הצדיקים אחרי מאה ועשרים מקבלים את השכר שלהם במקום יותר גבוה, בעולם הבריאה, והצדיקים הגדולים עוד יותר. מה אכפת לנו איפה הצדיקים נמצאים-- אה, מקבלים את השכר שלהם ואיפה המלאכים נמצאים? מה זה נוגע פה לתניא, לעבודת השם ולכל העניין שנוגע? אז אומר כי ההבדל שבין עבודת השם שכלית לעבודת השם רגשית, בין שני הסוגים של עבודת השם, זה מקביל להבדל שבין צדיקים למלאכים. למה הצדיקים מקבלים את השכר שלהם בעולם הבריאה? כי עולם הבריאה זה עולם השכל. הם עבדו את השם על ידי שכל, עוררו את הרגש על ידי שכל. לכן השכר שלהם זה בעולם של שכל אלוקי. המלאכים, שהעבודה שלהם היא עבודה רגשית. אז אדם שעובד את השם רק עם הנפש האלקית שלו, רק עם הרגש הטבעי שלו, אהבת השם הטבעית שלו, אז הוא כמו מלאך. אז לכן אחרי מאה ועשרים הוא מקבל את השכר שלו בגן עדן של המלאכים, באותה דרגה. בסדר? אז זה מה שהוא הסביר עד לכאן בתור הקדמה כדי להבין למה עבודת השם שלנו, של האנשים הרגילים, האנשים הפשוטים, שאנחנו בסך הכל עובדים את השם עם הרגש הטבעי שלנו, הרגש הטבעי של הנפש האלקית. כדי להבין מה המעלה שבזה ומה החשיבות של זה, ולמה צריך את זה למרות מה שאמרנו בהתחלה שהעיקר זה המעשה, ומה אכפת לך אתה כן מתכוון, לא מתכוון, יש לך רגש, אין לך רגש. למה כן צריך את הרגש, ואפילו את הרגש שלנו הנמוך הזה כביכול? מה כל כך-- למה הוא כל כך חשוב? אז הרבי עשה את כל ההקדמה הזו. אחרי שהוא עשה את כל ההקדמה, עכשיו מגיעים לעיקר. פה אחרי הנקודותיים, איפה שאנחנו נמצאים, שפה אדמו"ר הזקן מתחיל להסביר

20:26 דובר 1 את ה-- מה נוגע לנו, מה אכפת לנו מהעבודה של המלאכים והצדיקים וכולי. אז בוא נקרא בפנים בדף נ"ג, בשליש התחתון, זה שורה שמתחילה, "והנה שכר מצוה מצוה" אחרי הנקודותיים. נראה ככה. "והנה שכר מצוה מצוה. פירוש, שמשכרה נדע מהותה." כל מקום, כבר אמרנו, חזרנו על זה הרבה פעמים, כל מקום שאדמו"ר הזקן אומר "פירוש", זאת אומרת שהוא רוצה לפרש את הפסוק או את מאמר חז"ל שונה ממה שעד היום הבנו אותו. כשאנחנו בדרך כלל אומרים "שכר מצוה מצוה", למה אנחנו מתכוונים? מה פירוש-- כתוב ב-ב-בפרקי אבות "שכר מצוה מצוה", נכון? מ-מה הפשט? עשיתי מצווה. מה השכר? חז"ל אמרו "שכר מצוה מצוה". עשיתי מצווה. מה השכר שלי?

21:32 דובר 14 לקבל עוד מצווה.

21:33 דובר 1 לקבל עוד מצווה. עשית מצווה, יזכו אותך. מצווה גוררת מצווה, יזכו אותך לעשות עוד מצווה. זה הפשט. זה מובן מתוך המילים הפשוטות. כן. בתוך החסידות מסבירים בעומק יותר מה פירוש "שכר מצוה מצוה". לא ש... לא רק שייתנו לך עוד מצווה, אלא שהמצווה עצמה היא תהיה השכר שלך. מה פירוש המצווה? אני קיימתי מצווה, היא השכר. איזה שכר זה? אז זה מה שהוסבר בתחילת הפרק, שכאשר אדם עולה לעולמות העליונים אחרי מאה ועשרים, איזה שכר נותנים לו? כל מצווה זה גילוי של הקדוש ברוך הוא. המצוות שהוא קיים בעולם הזה, את אותן המצוות, את אותו גילוי אלוקות, זה מה שנותנים לו בעולם הבא. הוא הסביר את זה באריכות. זה היה מאוד מרגש ככה. כשלמדנו את זה כולם מאוד התרגשו שלמדו את זה בפנים. מה פירוש גילוי אלוקות ומה נותנים לו? זה באמת עניין, טוב, לא נחזור עכשיו על כל העניין. אז זה כמו הפירוש השני. הפירוש השני ב"שכר מצוה מצוה", שזה הפירוש של החסידות בדרך כלל, שמה השכר של המצווה? שאחרי מאה ועשרים יתנו לך בתור שכר את אותה מצווה שאתה קיימת. אבל פה הרבי אומר לא, יש פירוש שלישי. "שכר מצוה מצוה", פירוש, יש לו עוד פירוש אחד ל-למאמר חז"ל. מה הפירוש פה? "שמשכרה נדע מהותה". הרבי לוקח את המילים של חז"ל בכיוון ההפוך. "שכר מצוה מצוה". אתה רוצה לדעת מה זה מצווה? תסתכל מה השכר שלה. לפי השכר תדע מה המצווה.

23:41 דובר 14 מאיפה יודעים את זה?

23:44 דובר 1 רוצים לדעת אם אדם מסוים הוא צייר גדול? נו, תצייר משהו ואז נדע אם אתה צייר או לא צייר. כן. לפי התוצאה אפשר לדעת, אפשר להעריך, לשער את גודל העילוי של מי ש-- מה שהביא את התוצאה הזאת. כן. אז אם אדם מסוים יש לו שכר של מצווה בגן עדן התחתון, מזה אפשר להבין מהי מהות המצווה שהוא מקיים פה למטה. אם אדם מסוים אחר יש לו על אופן מסוים של קיום מצווה, מקבלים שכר בגן עדן העליון. נו, מזה אתה יכול להבין מה, מה... אני מקיים מצווה, אני לא מרגיש שום דבר. נו נכון, אתה לא מרגיש שום דבר כשאתה מקיים מצווה, אבל זה רק אתה לא מרגיש כי מסתירים לך את זה. שמו לך וילון שאתה לא תוכל להרגיש. אבל האמת היא, היות ואתה יודע שעל המצווה הזאת אתה מקבל שכר כזה וכזה, מוכרחים לומר שהמצווה שלך שאתה, שאתה לא מרגיש, האמת היא זה לא מה שאתה מרגיש, זה משהו אחר לגמרי. זה הפירוש שכר מצווה מצווה, שמהשכר של המצווה אפשר להכיר ולדעת את המהות של המצווה. מוסבר פה בפנים. שכר מצווה מצווה, פירוש שמשכרה נדע את מהותה ומדרגתה של המצווה פה. אומר רב, רב הזקן, אין, ואין לנו עסק בנסתרות. מה זה הנסתרות? הנסתרות הם צדיקים גדולים שהסביר קודם בתחילת הפרק שהצדיקים הגדולים הם בבחינת מרכבה, שזה עבודת ה' מאוד נעלית שדיברנו בפעם הקודמת. הדרגה של אברהם-- של האבות אברהם, יצחק ויעקב, שכל ימיהם היו מרכבה. נחזור עוד פעם בקיצור, ומי שישתעמם, שישתעמם קצת, לא נורא.

25:55 דובר 15 אב.

25:55 דובר 1 מה?

25:55 דובר 15 יש לי שאלה. זה אומר שכל מצווה ספציפית יכולה להיות שונה? כאילו שכר מצווה זה אותו שווה, כמובן לא סוגיית מצוות, אלא אותה מצווה של איך קיימת אותה. אוקיי. אז לפי העולם שבה זה הגיע, זה המהות שלה.

26:10 דובר 1 הוא, הוא מלמד אותנו מה המהות שלה פה. ו-- ה-ה-זה יהיה, יכול להיות הרבה יותר ברור אם, אם אני אחזור על נקודה אחת, אבל... בחסידות מובא הרבה פעמים, אה, אה, איך-- לא רק בחסידות. קדושה, מה ההבדל בין דבר קדוש לדבר שהוא לא קדוש? דבר קדוש זה דבר שמתבטל לקדוש ברוך הוא, ומומ-- מה שמורגש בו, מורגש בו הקדוש ברוך הוא, לא הדבר עצמו. מה המעלה של צדיק? למה אנחנו כל כך מעריכים צדיק?

27:12 דובר 15 כי הוא לא

27:13 דובר 1 כי הוא לא, הוא לא שום דבר. כל המהות שלו, הוא עושה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה וגם מרגיש מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ירגיש, וחושב מה שהקדוש ברוך הוא חושב ש-- רוצה שהוא יחשוב. השכל שלו והרגש שלו וכוח המעשה שלו וכוח הדיבור שלו הם מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. הוא מתבטל, מבטל את המציאות האישית שלו אל הקדוש ברוך הוא, לכן הוא נקרא קדוש. זה פירוש צדיק. כן. ככל שאדם יותר מבטל את עצמו כלפי הקדוש ברוך הוא, ככה הוא יותר... מה הדבר שהכי מתבטל לקדוש ברוך הוא? אז ברור שככל שמתבטלים יותר, אז זה יותר קדוש, יותר צדיק, שורה בו יותר קדושה, מתגלית בו יותר קדושה. אז קדושה תלויה בביטול. ככל שדבר הוא יותר בטל לאלוקות, כך יש בו יותר קדושה. מה הדבר שהוא-

28:11 דובר 15 זכור האדומים היה אמור להיות אחר בקדושה.

28:13 דובר 1 מה?

28:14 דובר 15 בזכור הדומים היה אמור להיות אחר בקדושה.

28:16 דובר 1 נכון. זה בדיוק מה שאומרים.

28:22 דובר 15 לכן הגוף הוא קדוש.

28:24 דובר 1 כן, דירה בתחתונים, קיום המצוות בפועל, דרכה, זה בדיוק מה שמסביר. הנה, חינם. תראי, אצל האדם אם יש אדם כזה שהוא מתי הוא מתבטל לקדוש ברוך הוא? באופן כללי הוא מגדל משפחה, יש לו ילדים ופרנסה, אלא מה? יש לו שעה ביום שהוא מתפלל. עכשיו הוא אומר תהילים, עכשיו הוא בטל. שאר היום הוא לא. יש אחד כזה שגם בשעה שהוא אומר תהילים ומתבטל אז ה-ה-הה הוא אומר את המילים אבל הראש שלו נמצא מטייל, אז הוא קצת פחות מתבטל. יש אחד כזה שלא רק שהוא מ-מ-מרוכז בעניין, אלא ויותר שעות ביום. יש אחד כזה שכל כך חשוב לו עד שהוא ממש כל הזמן אתה רואה אותו מתעסק, אבל גם הוא יש לו שעות או זמנים שצריך לישון ולאכול והוא... גם אדם שהוא לגמרי מ-מ-מוס-- מתמסר ל-לתורה ומצוות ל-ל-- איך אומרים, עד הסוף, עדיין אחרי כמה שעות הוא נהיה רעב, הוא צריך לאכול. הוא נהיה צמא, הוא צריך לשתות, הוא נהיה עייף, צריך לישון. הוא, הוא מרגיש שיש לו מציאות. כל המציאות שלנו זה מציאות של אדם בשר ודם יכול להתבטל לקדוש ברוך הוא באופן של ביטול היש. הוא יש, הוא מציאות שמתבטלת. הוא מתבטל, אבל הוא יש שמתבטל. הוא לא אין. הוא קיים. כמה הוא יכול להתבטל? לא יכול לבטל את הגוף שלו, את השכל שלו, את הרגש שלו. הוא קיים. יש ביטול הרבה יותר נעלה. כאשר, אה, מרכבה מתבטלת לרוכב... אין פה משהו שמתבטל. כן, האוטו לא מתבטל לנהג שנוהג בו. זה מצחיק להגיד. הוא לא עושה שום פעולה להתבטל, כי כל המציאות שלו היא לעשות מה שאומרים לו. כן? אז מרכבה היא בטלה לרוכב הרבה יותר ממה

30:40 דובר 1 שבן אדם יכול להתבטל, לבטל את עצמו. כן? אבל עדיין גם הביטול של מרכבה זה עוד לא הביטול הכי גדול שאפשר ל-ל-להעלות על הדעת. יש ביטול הרבה יותר גדול מאשר למשל, אה, ביטול של ה-הגוף לנשמה. כן? האוטו הוא לגמרי בטל לנהג, אבל הנהג צריך להגיד לו מה לעשות. אם הוא לא יגיד לו מה לעשות הוא לא ידע לבד לאיפה לנסוע. האיברים של הגוף בטלים לנשמה בדרך כלל, לנשמה. הנשמה לא צריך לגעת-- לא צריכה להגיד לעין, "עכשיו אני רוצה שתסתכל לפה".

31:21 דובר 15 המוח אומר.

31:21 דובר 1 מה?

31:22 דובר 15 המוח אומר, אבל אם אין נשמה גם המוח לא עובד.

31:24 דובר 1 את-את-את את רוצה ל-להסביר איך המדענים מנסים להסביר מה שהם לא יודעים להסביר? כשאדם רוצה להסתכל, הוא מסתכל, רוצה לדבר, הוא מדבר, הוא-הוא-הוא לא חושב איך להפעיל, איך להזיז את הרגליים. הוא לא חושב. מה שהוא רוצה לעשות הוא עושה. האיברים-

31:46 דובר 15 כן, כן.

31:47 דובר 1 כל תנועות שאנחנו עושים בידיים, בעיניים, בראש בלי הפסקה, ו-זה-זה הנשמה רוצה לזוז, אז הוא זז. כן? זה-זה-זה ביטול הרבה יותר נעלה מאשר ביטול של מרכבה. היא לא צריכה להגיד לו מה לעשות, הוא-הוא יודע, הגוף מרגיש. הוא כל כך בטל שהוא מרגיש מה היא רוצה, כן? יש גם דרגות ביטול עוד יותר נעלות מאשר, מאשר אה... על זה אומרים שהאבות הן-הן הן המרכבה. אברהם, יצחק ויעקב היו בטלים כל ימיהם. עד כדי כך הם ביטלו את עצמם שזה היה לא אנושי. מה שנקרא כמו ש-- כמו, כמו שמכונית בטלה ל-ל-לנהג, כך האבות לא היה להם שום רצון משל עצמם, כולל צורכי הגוף. שום דבר.

32:37 דובר 16 רגע, הביטול של מכונית זה יותר גבוה מהביטול-

32:39 דובר 1 הוא לא רצה לאכול. הקדוש ברוך הוא ציווה לאכול, צריך לאכול אז אוכלים בסדר. כאילו בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה, לא בגלל שאני רעב. אין, אני לא קיים.

32:48 דובר 16 לא, כן, אני שואלת האם של המכונית יותר נעלית מהביטול של הגוף והנשמה? כי זה היה נשמע מרגע שזה הפוך.

32:56 דובר 1 הפוך. ביטול הגוף לנשמה יותר גבוה. פרק כ"ד הוא מביא שם עוד דרגות.

33:01 דובר 16 כן. לא. אז למה שהדוגמה זה שהביטול של האבות זה כמו מכונית? יעני אנחנו דרגה נמוכה יותר.

33:10 דובר 1 נכון.

33:12 דובר 16 אז איך יש פה ביטול יותר גבוה אם אנחנו דרגה נמוכה יותר?

33:15 דובר 1 רק ציינתי. אמרתי דרך אגב שיש ביטול יותר גבוה משל האבות אפילו.

33:19 דובר 16 אה אוקיי, הבנתי.

33:22 דובר 1 ביטול של האבות זה ביטול של הצדיקים הגדולים שהוא הסביר קודם בתחילת הפרק. זה מה שנוגע כאן לענייננו. יש ביטול יותר נעלה.

33:31 דובר 16 הבנתי.

33:33 דובר 1 אבל גם בזה יש כמה דרגות. אבל לענייננו אומר כך. אז אומר הרבי: אין לנו עסק בנסתרות. מה זה הנסתרות? צדיקים גדולים. אני לא יכול אפילו לתאר בדמיון שלי מה פירוש ביטול של מרכבה. שאני אתבטל לקדוש ברוך הוא, אתמסר לתורה ומצוות הקדוש ברוך הוא בצורה כזאת, עד ש-שאני כל חיי לא ארגיש לעולם שום צורך בשום עניין ג-א-גופני גשמי. אני לא יכול לתאר לעצמי את זה. מספרים לי שהאבות היו כאלה. בסדר, אני יכול רק איך אומרים לגלגל עיניים. אין לנו שום, שום השגה בזה. לא יכולים לדמיין לעצמי. אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו מציאות כזאת אפילו. אז אומר הרבי: נכון שדיברנו קודם בתחילת הפרק שהצדיקים הגדולים, האבות, ה-השכר של המצווה שלהם היא באצילות, כי הם מקיימים את המצוות באופן של מרכבה. אז ממילא השכר שלהם הוא באצילות. זה, זה נסתרות. זה לא שייך. על זה לא מדברים. רק מה כן מדברים? שכר מצווה מצווה, מה שנוגע אלינו. הנגלות לנו אשר כל אדם ימשוך לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת אין סוף ברוך הוא. אהבה ויראה שכליים, שזה למרות שזה באופן כללי עבודת הצדיקים. אבל זה כן שייך לכל אחד, כי בסופו של דבר אצל כל אחד איפה שהוא יש לו שכל והשכל שולט על הרגש והוא יכול לעורר אהבת ה'. הרבה לא כמו הצדיקים, שזה כל הזמן ובקביעות ובעוצמה גדולה, אבל זה שייך לכל אחד. ועבודת ה' כזו מקומה בי' ספירות דבריאה. מתי מקומה בי' ספירות דבריאה?

35:37 דובר 16 שאם-

35:37 דובר 1 אחרי ההסתלקות או לפני ההסתלקות?

35:41 דובר 16 אחרי. השאלה למה אנחנו מצווה לאחר שהחייתי את ה...

35:48 דובר 1 מהשכר נדע מהותה. מה מהות של העבודה עכשיו?

35:54 דובר 16 כשלא יודעים את השכר עכשיו איך נדע לפני?

35:57 דובר 1 מספרים לנו מה השכר, ומזה שמספרים לנו מה השכר אנחנו מבינים. אנחנו צריכים לידע נאמנה. אנחנו צריכים להבין שהיות והשכר של אהבה ויראה שכליים, קיום מצוות אהבה ויראה שכליים, והשכר שלהם זה בגן עדן העליון בעולם הבריאה, המשמעות היא שעבודת ה' שלנו עכשיו פה היא עולה ומתאחדת בעולם הבריאה.

36:27 דובר 16 כדי להבין מה השכר שלנו פה.

36:30 דובר 1 איך זה יכול להיות? אנחנו נמצאים פה. ואיך זה עכשיו? המצווה שלנו פה, בעולם הבריאה, הבריאה זה למעלה, לא?

36:37 דובר 16 זה עולם רוחני, לא?

36:38 דובר 1 עולם רוחני. עולם הבריאה זה פה. זה לא שם. בשבילנו זה שם, כי אנחנו לא... אין לנו שום השגה בו, אבל הוא לא מוגדר במקום. כאשר יהודי עובד את ה' ומתבונן בגדולת ה' ומוליד אהבת ה' בליבו, קיום המצווה שלו עכשיו, עכשיו הוא נמצא בעולם הבריאה. ברגע זה. ועבודה בדחילו ורחימו, יראה ואהבה טבעיים שבמוחו, בי' ספירות דיצירה. מה זה דחילו ורחימו טבעיים? אהבה ויראה טבעיות של הנשמה. מה זה במוחו? אהבה ויראה אני מבין. טבעיים. הבנתי מה זה אהבה ויראה טבעיים במוחו.

37:37 דובר 16 התבוננות שהוא מסכים, שלא מסכים.

37:41 דובר 1 יפה. התבוננתי והגעתי למסקנה שאני צריך לאהוב את ה' וזה נשאר בשכל. יש פה איזשהו עמלק בדרך שנקרא מיצר הגרון, מקום צר שיש שם איזה עמלק בעורף או עוד כל מיני דברים שמפריעים וזה לא יורד ללב, בסדר, אבל במוח זה נמצא. ואם אדם אחרי ההבנה שלו, התבוננות והבנה, הוא מגיע להחלטה, להס... זה פנימי, זה לא משהו חיצוני, החלטה בתוקף. ולמה החלטה בתוקף? כי הוא התבונן, הוא מבין את זה לעומק והוא מאמין בזה והוא יודע שכך צריך להיות והוא לא יוותר לעצמו. כן, זה נקרא יראה. ואיך אומרים? דחילו ורחימו שבמוחו, במוחו ותעלומות ליבו. זה מגיע מהלב, אבל בלב זה נמצא בתעלומות. זה לא מתגלה עדיין. יש כאלה ש... אז עבודה כזאת היא, היא בי' ספירות דיצירה. למרות שזה הוא עובד עם המוח, הוא לא עובד עם הלב, אבל זה הוא מעורר במוח את אהבה ויראה טבעית, ואהבה ויראה טבעיים מקומם שלהם, זה מקום שלהם, זה ביצירה, לא בבריאה. אבל עבודה בלי התעוררות דחילו ורחימו אפילו במוחו מבחינת גילוי. מה פירוש שזה אפילו לא, לא מתגלה אפילו לא במוחו? דהיינו לעורר, שהוא לא מצליח לעורר את האהבה הטבעית המסותרת בלב, להוציאה מהעלם והסתר הלב אל הגילוי. הוא לא מצליח אפילו במוחו ותעלומות ליבו על כל פנים.

39:30 דובר 16 אין אפילו את ההתפעלות הזאת.

39:32 דובר 1 מה?

39:32 דובר 16 אין אפילו את ההתפעלות.

39:33 דובר 1 אין לו אפילו התפעלות כזאת שמביאה, שיכולה להביא אותו להחלטה. הוא מבין שבאופן... טוב, לוקח לנו המון. זה לא משהו. זה כן, אני שמעתי איזה שיעור או למדתי. הסתכלתי, התפעלתי, ראיתי משהו. כן, וזה התפעלתי מאוד. אני, אני באמת רוצה להיות כזה, אבל בזה זה נגמר. כן.

39:51 דובר 16 לא מגיע ליצירה?

39:52 דובר 1 אה?

39:53 דובר 16 לא מגיע ליצירה? מאיזה עולם זה מגיע?

39:58 דובר 1 הוא יגיד מיד לאיפה זה מגיע, לאיפה זה לא מגיע.

40:00 דובר 16 לא מגיע ליצירה.

40:04 דובר 1 אז מצד אחד אהבה ויראה אין לו אפילו לא במוחו. כן. מצד שני מדברים על אחד שכן עובד את השם. הוא מקיים מצוות, הוא מקיים מצוות והוא מתבונן והוא חושב, רק מה? ההתבוננות שלו לא הצליחה להגיע לשלב של גילוי, אפילו לא במוח בתעלומות לב. אבל לפועל את המצוות הוא כן מקיים. כן, אנחנו לא מדברים על אחד ש... לא חושב. כן, אחד שכן יש לו כוונה, אבל הכוונה לא הצליחה. זה, זה, זה לא הצליח ל... זה לא עורר, זה לא גילה את הלב בכלל. על כל פנים, היא רק, רק נשארת מסותרת בלב כתולדתה, כמו שהייתה קודם העבודה. הוא התבונן, אבל זה לא התגלה אפילו לא במוחו. הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות. אם זה נשאר למטה, מה היינו אומרים? למטה זה עולם העשייה, נכון? אבל מיד הוא אומר, מה הפירוש למטה? עולם הפירוד. איך זה נקרא חיצוניות ה... עולמות. עולמות. עולמות זה לשון רבים. זה גם בעולם העשייה. אז זה לא יכול ללכת על עולם העשייה, על חיצוניות העולמות. איזו חיצוניות של איזה עולמות? בריאה ויצירה. נו, בריאה ויצירה. הוא כן עולה לצד החיצוני. בדיוק. למדנו שבעולמות, כמו בכל דבר, יש את הפנימיות והחיצוניות, כמו שבאדם יש את ה... גם בגוף יש את האיברים הפנימיים שהנשמה תלויה בהם, הלב, ריאות. איברים חיצוניים, הנשמה והגוף. כל דבר יש פנימיות וחיצוניות. גם בעולמות העליונים הרוחניים יש את הפנימיות של העולמות, שזה אלוקות ממש, עשר הספירות. יש את החיצוניות של העולמות, המדרגות וההיכלות. לא כאן המקום להסביר. אני גם לא יודע להסביר יותר מדי, אבל יש את הפנימיות והחיצוניות, וכאשר

42:12 דובר 1 יהודי הוא כן שומר מצוות והוא מקיים את המצוות לשם שמיים, הוא לא מקיים את המצוות בשביל להתגדל, בשביל שיקראו לו רבי, בשביל, אה, בשביל לעשות רושם. הוא מקיים מצוות כי, כי צריך לקיים מצוות. אלא מה? הוא לא עושה את זה עם רגש. ולא רק שהוא לא עושה את זה עם רגש שנולד מהתבוננות, הוא עושה אפילו רגש של, של החלט... של... הרבה פעמים אדם מגיע לקיים מצווה מתוך הרגל. זה קורה לנו גם כן. מה פירוש מתוך הרגל? הוא בכלל לא חושב על הדבר. זה חלק מהסדר יום. הוא בכלל, כן, בלי שום כוונה. לא על זה מדובר. מדובר על אדם שכן מקיים מצווה. עכשיו אני יודע, עכשיו אני הולך לקיים מצווה. כתוב בהלכה שלפני שמקיים מצווה צריך כוונה. איזו כוונה צריך? לדעת שאני מקיים מצווה. זו הכוונה שמעכבת בכל המצוות. בלי זה, זה לא מצווה. מצווה צריכה להיות עם כוונה. מה הכוונה? קודם כול, אל"ף־בי"ת, לדעת שאני מקיים מצווה. כן. בתפילה עצמה יש, נגיד, דברים, נגיד שמע ישראל, בברכה ראשונה, ושם כי לא כיוון, כן, זה לא יצא. אבל יש שם דברים לא חיוניים, כן יצא. יצא. אמרת שבסדר, אתה יודע, זה עניין, עניין העלייה, זה תכף, תכף נראה בזה. אז יש מצב כזה שאדם מקיים מצווה בלי שום כוונה. הוא בכלל לא, לא חושב על זה שהוא מקיים מצווה עכשיו. הוא הרגיל אותו. הוא יודע, בבוקר נוטלים ידיים, לא יודע מה, כן? לא חושב בכלל. יש אחד כזה שהוא כן חושב. הוא יהודי, הוא עובד, הוא רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא. עכשיו הוא הולך להתפלל, עכשיו הוא רוצה ללכת להגיד

44:01 דובר 1 תהילים, לא יודע מה. הוא יודע שהוא מקיים מצווה, אבל זה בלי אהבה ויראה. למה זה בלי אהבה ויראה? הוא לא התבונן. הוא לא התבונן לפני כן בגדולת השם. הוא לא התאמץ, הוא לא התייגע לעורר אצלו אהבה, אז אין לו אהבה. זה לא מתוך הרגל, זה לא סתם כמתעסק, אבל אהבה ויראה גם כן אין פה, גם אפילו לא בתעלומות מוחו וליבו. כן, על זה מדובר. אדם שהוא כן מקיים מצווה. אז מצד אחד הוא מקיים את המצווה, מצד שני גילוי שיכול למשוך את המצווה הזאת לעולם היצירה או הבריאה אין פה, אפילו לא במסותר. אז מה קורה עם זה? המצווה מצד עצמה זה רצון השם. התורה מצד עצמה זה חוכמת השם. אז ברגע שמקיימים אותו, מה יתקיים פה? יתקיים פה חוכמת השם ורצון השם. אז זה קדושה. כן. אם זה קדושה אז זה עולה לעולמות עליונים. מה, אם זה תורה? זה לעולם הבריאה. אם זה מצווה זה לעולם היצירה, זה עולה לשם. אבל היות ואין בזה כוונה, הוא לא מתאחד עם המקום שאליו הוא מגיע. זה נשאר בחיצוניות העולמות. זה לא מתאחד עם הספירות. זו הכוונה להישאר למטה בעולם הפירוד.

45:30 דובר 17 ואיך כן אפשר עוד פעם?

45:32 דובר 1 רגע, עוד שורה, עוד שורה, עוד שורה. עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות, ואין בה כוח לעלות ולהיכלל בייחודו יתברך, שהן עשר ספירות הקדושה. כמו שהוא הסביר בתחילת הפרק. וכמו שכתוב בתיקונים, הוא אומר, אז זה חידוש להגיד כזה דבר, שיהודי מקיים מצווה וזה לא עולה בעולמות. זה חידוש להגיד כזה דבר. אז אדמו"ר הזקן מביא הוכחה. הנה כתוב בתיקונים, בתיקוני זוהר, תיקונים זה חלק מהזוהר. כתוב שמה: בלא דחילו, זה ציטוט מהזוהר, בלא דחילו ורחימו, מצווה בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא, זוהר מפורש, ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'. היינו אפילו אם אינו עוסק שלא לשמה. מה זה עוסק שלא לשמה? הוא עוסק בתורה שבמטרה, במטרה להתרחק מהקדוש ברוך הוא. אה? יש כזה דבר.

46:42 דובר 17 שעושה את זה כדי להתקרב.

46:44 דובר 1 אה?

46:45 דובר 17 כבוד. בשביל כבוד.

46:47 דובר 1 כן, בשביל כבוד. פשוט. בשביל, בשביל כסף. אדם הולך ללמוד תורה בכולל. כן, הוא לומד תורה. איך אומרים? אברך. אברך משי לומד תורה בכולל. אם הוא הולך לכולל, המטרה שלו בשביל ל-ל-להרוויח כסף שיהיה לו מה לספק למשפחה, אז התורה שלו זה תורה שלא לשמה. הוא לומד תורה בשביל הגשמיות, לא בשביל הקדוש ברוך הוא. לא נגע ולא פגע. זה יכול להיות בכל מצווה, אפילו בלימוד תורה. אם אינו עוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פנייה חס ושלום, לא בשביל כסף או כבוד, אלא כמו שכתוב: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". פירוש, מחמת הרגל שהורגל מקטנותו, שהרגילו ולימדו אביו ורבו ליראת השם ולעובדו. אז אביו הרגילו ליראת השם. יש לו יראת השם, אבל יראת השם מתוך הרגל, לא מתוך התבוננות. הוא אינו עוסק לשמה ממש. לשמה ממש. מה זה לשמה? שהוא מקיים את המצווה בשביל המצווה. לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו טבעיים על כל פנים, לפחות. למה? להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומות ליבו על כל פנים, לפחות הטבעיים. לפחות שיהיה ב-ב-ב-בתעלומות ליבו לפחות. לפחות. למה בלי זה אי אפשר? למה בלי זה זה, זה נשאר בעולם הפירוד? כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חברו למלאות רצונו, אלא אם כן אהבו או ירא ממנו. כאשר חבר שלי מבקש ממני לעשות משהו, אז יש שתי אופציות, אני אעשה. אני אעשה. למה אני אעשה? יכול להיות שאני אעשה כי אני מבין שזה דבר שצריך לעשות אותו. זה לא בשבילו. אני מבין שזה דבר טוב, שזה דבר הגיוני, שזה דבר נכון, אז אני עושה. אני מסכים איתו. אני עושה את זה בשבילי, לא בשבילו. כדי לעשות בשבילו

49:06 דובר 1 אני צריך לאהוב אותו או לירא ממנו. בלי רגש אני לא אעשה שום דבר בשבילו. אני אעשה את הדבר, אבל לא בשבילו. על דרך זה קיום מצוות. אם אדם אין לו אהבת השם ויראת השם, אפילו מינימום שבמינימום שבמינימום, רק שהוא יתבונן והוא רוצה שתהיה לו אהבת השם, איזשהו מינימום כזה, בלי זה זה לא בשביל הקדוש ברוך הוא. הוא יכול לשמור כל חייו את כל המצוות, הוא לא עושה, הוא עושה את זה בשביל עצמו. או שהוא עושה את זה לגמרי בשביל עצמו, בשביל לקבל, אה, כסף, כבוד, או בשביל איזה עניין רוחני שהוא ירוויח איזה גן עדן או משהו כזה, או בשביל עניינים עוד יותר זכים ועוד יותר נעלים, אבל בשביל הקדוש ברוך הוא זה לא. אי אפשר לעשות לשמו יתברך באמת, למלאות רצונו לבד, בלי זיכרון והתעוררות אהבתו ויראתו כלל במוחו, מחשבתו ותעלומות ליבו על כל פנים. כתוב ב-- בקטע שקראנו קודם, בתחילת הקטע הזה, שהזוהר כותב ש-שבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא. זוכרים שקראנו את זה לפני כמה שורות? כן? אז כל מה שדובר פה זה למה אני עושה בשביל החבר שלי? כי אני אוהב אותו, נכון? מה זה קשור ליראה? זה קשור לאהבה, לא ליראה. אז אדמו"ר הזקן מעיר: "וגם אהבה לבד-- לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי יראה תתאה לפחות". למה אהבה בלי יראה זה לא עבודה? הוא אוהב את-- הוא התבונן, ולהתבונן בגדולת השם זה יגיעה, הוא התאמץ. כן? התאמץ, התייגע והתייגע עד שהוא הצליח. זה לא פשוט. לא כל אחד מצליח, בטח שלא בפעמים הראשונות. צריך להתאמן על זה הרבה ולהשקיע. הוא התייגע. למה זה לא נקרא עבודה? הוא התייגע הרבה כדי

51:22 דובר 1 לאהוב ולהגיע לאהבת השם. למה זה לא נקרא עבודה בלי יראה? יש חילוק מהותי בתוכן בין אהבה ליראה. אהבה, היסוד של אהבה זה אני רוצה. נכון? היסוד של יראה זה אני פוחד ממנו. אהבה מתחילה בי. גם כשאני עושה בשבילו, אני עושה בשבילו כי אני נמשך אליו, כי אני מרגיש שזה טוב לי. היסוד של אהבה זה אני. היסוד של יראה זה הוא. כן? אז גם אם אדם יש לו אהבה בוערת כרשפי אש, אהבה בוערת בליבו והוא כל כולו, איך אומרים, כדור של-של אש של-של אהבה, בוער ב-ב-באהבת השם. אם אין לו יראה זה לא עבודה. הוא אוהב, טוב לו. הוא עושה את זה בשביל עצמו איפשהו. בדקות, כן, בדקות גדולה. הלוואי ונגיע לדרגה הזו של לאהוב את השם ממש עם-עם כזה תוקף, אבל בסופו של דבר כל אהבה, מה שלא יהיה דרגתה, היסוד שלה זה לי זה טוב. אז זה לא בשלמות עבודה בשבילו. עבודה בשביל הקדוש ברוך הוא מתחילה ביראה, ויראה הכי הכי הכי נמוכה, כמו שיסביר בעוד שני פרקים, היא יותר עבודה מהעבודה-- מהאהבה הכי נעלית. זה מה שאומר הזוהר, זה מה שהוא התכוון. זה כך מסביר אדמו"ר הזקן. זה מה שמתכוון הזוהר, ש"בלא דחילו ורחימו לא יכלא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'". זאת אומרת הוא מתחיל עם דחילו ולא-לא-לא בלא רחימו ודחילו. בלא דחילו ורחימו. יסוד ושורש העבודה זה יראה. עיקר העבודה, רוב העבודה, המסה של העבודה זה אהבה, אבל ההתחלה זה יראה. אם אין יראה לפני עבודה זה לא יתקדם הלאה.

53:50 דובר 3 למה קודם כל מתחילים עם כל המעלה של האהבה?

53:52 דובר 1 מממ?

53:53 דובר 3 למה מתחילים במעלה של אהבה? קודם כל עם היראה. מתחילים ביסודות באמת.

53:59 דובר 1 כשנגיע לסדר העבודה בפרק מ"א, אז שם באמת יגיד: "ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראה, זה יראה", ושם יש שני פרקים שמסבירים חמש דרגות ביראה תתאה והתבוננות שמביאה, זאת אומרת, ראשית העבודה. אבל פה לא מדבר על ראשית העבודה. פה הוא מדבר על מהות העבודה. מהות העבודה זה אהבה. "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא". נו, ומה קורה כשהוא עוסק שלא לשמה ממש? עכשיו פה כבר הגענו, איך אומרים, ירדנו, ירדנו, ירדנו. יש אחד שעוסק, אם הוא עושה ככה, אז אתה יודע, זה לפחות עולה לעולמות. חיצוניות של עולמות, אבל לפחות עולה לעולמות. מה קורה אם אחד הוא עובד את השם, עובד את השם, הוא עובד את עצמו ממש. מה, מה עם אחד כזה? זה גם, זה מצוי אצלנו. השם ישמור, אבל אדם צריך להיות ישר עם עצמו. מה? מה עבודה כזאתי? "כשעוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פנייה לכבוד עצמו, כגון להיות תלמיד חכם וכה"ג, אזי אותה פנייה שמצד הקליפה דנוגה מתלבשת בתורתו". מה זה קליפת נוגה? קליפת נוגה, דיברנו כבר הרבה פעמים, היא... מה זה קליפה? בגשמיות.

55:26 דובר 3 כיסוי.

55:27 דובר 1 כיס-

55:27 דובר 3 סתומה.

55:29 דובר 1 נו.

55:31 דובר 4 מכסה על הפרי.

55:31 דובר 1 מכסה על הפרי. רואים את הפרי. אתה מבין, אתה יודע, אתה כבר פתחת פעם פרי, אז אתה יודע שמתחת יש. אבל אם לא היית רואה בחיים שלך, לא היית פותח, לא היית יודע. כן, אדם יכול לעשות חשבון שאם יש קליפה כנראה שיש בפנים פרי, אבל את הפרי הוא לא רואה. מוסתר לגמרי. קליפה עניינה-- קליפת נוגה, עניינה-

55:58 דובר 3 הסתר נוגה.

56:00 דובר 1 הסתר. העלם והסתר. לא רואים כלום. אדם יכול לחיות בעולם הזה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, לא לראות את הקדוש ברוך הוא, לא לשמוע אותו, לא להריח אותו, לא לדעת שהוא קיים. אפשרי? אפשרי. למה? קליפת נוגה. לא רואים כלום. אם הוא לא יתבונן הוא לא ידע. וכשאדם לומד תורה בשביל מה? בשביל עניין גשמי. כבוד זה גם עניין גשמי. הוא לומד את התורה עכשיו בשביל מה? בשביל דבר שמקבל את החיות שלו מ... קליפת נוגה. אז התורה שלו עכשיו צוללת לתוך קליפת נוגה ומתכסה שם, וברגע שהיא מתכסה שם, יורדת לקליפות, היא כבר לא יכולה לעלות גם לא לחיצוניות של העולמות העליונים. אלא מה? בדיוק הפוך. זה נותן כוח לקליפות, לסטרא אחרא. אדם שלומד תורה או מקיים מצווה לשם עניין גשמי, זה מוסיף כוח בקליפות, בסטרא אחרא. הוא עושה דברים קדושים אבל בשביל עצמו.

57:20 דובר 5 בכל מקרה הכוונה לשמה.

57:22 דובר 1 מה?

57:22 דובר 5 בכל מקרה הכוונה של המצווה לשמה. הכוונה לתורה בפרט.

57:26 דובר 1 נכון, נכון, נכון, נכון. אז זהו, אותה פנייה שמצד קליפת נוגה מתלבשת בתורתו, והתורה בבחינת גלות בתוך הקליפה לפי שעה עד אשר יעשה תשובה, שתשובה מביאה רפואה לעולם. מה עושה תשובה? תשובה קורעת שם את קליפת נוגה ומושכת משם את התורה בחזרה. זה יוסבר באגרת התשובה באריכות איך זה נעשה, אבל זהו. שבשובו אל ה' גם תורתו שבה עמו. ולכן אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם וכו', שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

58:03 דובר 5 אבל מי שעושה את זה תמיד בשביל החוץ לא הגיע לאותו שיעור הזה בשביל החוץ.

58:07 דובר 1 מה, מה, מה, מה?

58:08 דובר 5 מי שלומד תורה בשביל החוץ שלמעלה גם תלמיד חכם בשביל החוץ ברוך הוא.

58:12 דובר 1 הו. השאלה היא עוד יותר עמוק. זה נכון, אבל זה רק חלק מהשאלה. אה, יש לנו שני אנשים: אחד לומד תורה בשביל להיות תלמיד חכם. ממש, איך אומרים, שלא לשמה למהדרין. השני הוא סתם לומד תורה כי הוא מתוך הרגל, כמו שלמדנו קודם.

58:37 דובר 5 לומד בקיאות.

58:38 דובר 1 כן, לומד. מה יותר-- מה, מה אמרו חז"ל? לעולם ילמוד אדם, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. מתי הוא יבוא לידי קיום מצוות לשמה? אם הוא ילמד שלא לשמה. מתוך שלא לשמה אז הוא יגיע לשמה. אבל אם הוא סתם ילמד תורה, לא, לא, לא בשביל פנייה, סתם כזה מתוך הרגל, פה חז"ל לא אומרים שהוא יגיע לידי לשמה. מוזר, לא? אה?

59:10 דובר 5 מאוד מוזר.

59:10 דובר 1 מאוד מוזר. כן.

59:14 דובר 6 כיצד זה נשמע קצת גרוע, זה לעשות בכוונה מאשר בלי כוונה.

59:18 דובר 5 לא, זה יותר טוב שלא לשמה. כי אם אני אלמד סתם ככה אני לא אגיע לשום מקום. אבל אם אני אלמד בכוונה לא לשמה אז אני כן אגיע למקום.

59:28 דובר 1 ו-ו-זה גוף הקושיה, זה מה שהוא אומר ו-ו-וזה מה ששואלים. מה הפשט באמת?

59:39 דובר 5 כל מה שהוא לא לשמה, על כל מה שזה לא לשם כוונה זה סתם, זה לא לשמה.

59:45 דובר 1 ליהודי יש נשמה. לכל יהודי יש נשמה, ולכן בוודאי שבוודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר. הנשמה, איך, איך כתוב? אמת מארץ תצמח. כשאתה שם גשם, מים, צומח. זה לא יכול לא לצמוח. יש שם בפנים, זה בסוף יפרוץ החוצה. זה לא יכול לא לפרוץ. יש יהודי נו-נו-נולד, כל אחד הקדוש ברוך הוא טבע בנו ירושה, לא עשינו שום דבר בשביל זה, טבע בנו נשמה אלוקית. נשמה אלוקית טבעה לאהוב את ה'. היא לא, היא לא יכולה להפסיק, היא לא יכולה להפסיק, זה המהות שלה. מהות, מסתכל מה זה? אתה מסתכל איך נראית נשמה של יהודי. איך אומרים, להבה של אהבת ה'? ככה זה נראה. היא לא מכירה דברים אחרים והיא נמצאת שם. היא נמצאת בפנים, היא לא יכולה לא להתפרץ. מתישהו היא תמצא בסוף את הסדק ולצאת החוצה. אלא מה? ככל שהאדם יהיה בדרגה יותר נמוכה זה יותר יכאב לה. היא נמצאת יותר בגלות, יותר במאסר. מתי אדם ירגיש יותר לחץ, כשהוא נמצא בבית והכל בסדר או כשהוא נמצא במאסר? נו, זה לא שאלה. אמרו חז"ל מתוך-- לכן אפילו שלכתחילה ודאי שאסור לעשות את זה, זה לא הדרך הישרה. אבל חז"ל אמרו שאפילו אם אדם נמצא בדרגה כזאת שהוא לומד שלא לשמה והוא למד את התניא והוא יודע שהוא לומד שלא לשמה וקשה לו להפסיק עם זה, בכל זאת שלא יפסיק ללמוד. למה? כזה מצב שאתה נמצא, מתישהו זה יעורר בך כזאת צעקה שהלשמה שלך יהיה כזה שזה שווה את הכל. לא שלכתחילה צריך ללכת לעשות עבירות. כן, לא, לא זאת המשמעות. כי לא יידח ממנו נידח. אך כשהאדם עושה סתם לא לשמה ולא שלא

1:01:59 דובר 1 לשמה, אין הדבר תלוי בתשובה, אלא מיד כשחוזר ולומד דבר זה לשמה, הרי גם מה שלמד בסתם מתחבר ומצטרף ללימוד זה ופרחא לעילא. הרי מה למדנו קודם? שאדם לומד סתם, כן, אז זה כן עולה לעולמות העליונים, רק מה? זה נשאר בחיצוניות שלהם. אבל ברגע שהוא ילמד את אותו דבר, את אותו נושא, את אותה הלכה, הוא ילמד את זה עוד פעם, אבל הפעם ילמד את זה לשמה, אז הלימוד של קודם הוא כבר נמצא שם.

1:02:28 דובר 7 זה מה שלמדנו על התפילות.

1:02:29 דובר 1 אז הוא יידבק אליו וייכנס גם כן.

1:02:31 דובר 7 עם התפילות אמרו כאילו איך זה למעלה, ואז כשיש תפילה ככה, ככה מעומק, אז ככה עם המרעה ולוקחת את כל התפילות.

1:02:37 דובר 1 זה גם כן אדמו"ר הזקן אומר באגרת הקודש. למדת את זה. מאחר שלא נתלבש בו עדיין שום קליפת נוגה, אז לא צריך תשובה בשביל לקרוע את המסך.

1:02:49 דובר 7 ומה זה כן יתלבש?

1:02:51 דובר 1 מה?

1:02:51 דובר 7 אז מה זה כן יתלבש אם לא בקליפת נוגה?

1:02:55 דובר 1 לא אמרנו שזה לא לשמה ולא שלא לשמה, זה עולה לו וזה נשאר בחיצוניות עולם הפירוד.

1:03:00 דובר 7 קדושה כלשהי.

1:03:01 דובר 1 זה בהחלט קדושה, אבל זה לא, לא, לא מתגלה בזה ה... נראה יותר בהמשך. בהמשך הוא לא מתאחד עם פנימיות העולם.

1:03:13 דובר 7 לא, אני אמרתי אם זה לא קליפה אז חייב.

1:03:15 דובר 1 זה יותר, זה יותר בהרחבה גדולה בתוכן של הפרק הבא. ולכן לעולם יעסוק אדם וכו', וכן העניין בתפילה שלא בכוונה, כמו שכתוב בזוהר.

1:03:27 דובר 7 עדיף בלי כוונה בכלל. אז יש כוונה אחת.

1:03:29 דובר 1 לא.

1:03:30 דובר 7 אז זה ישר עולם מה שכנראה תזניח.

1:03:32 דובר 1 לא.

1:03:32 דובר 7 הכוונה הזו.

1:03:34 דובר 1 זה לא. זה לא עדיף כי לעשות תשובה זה לא פשוט. אדם לא יכול לצאת מזה.

1:03:40 דובר 7 איזה תשובה הרבה יותר גדולה או שהוא מספיק פעם אחת כי זה מזכה את הלב יותר בכבוד.

1:03:45 דובר 1 אבל אבל אבל זה סיכון גדול.

1:03:47 דובר 7 סיכון גדול, אבל הסיכון יותר גדול זה שאני אפרוץ את זה מעומק ליבי.

1:03:52 דובר 1 או שכן או שלא.

1:03:54 דובר 7 זה בכלל לא יכול. איך זה יהיה עם העבודה שלו?

1:03:58 דובר 1 ה-ה-ה

1:03:59 דובר 7 בכל זאת איכשהו קיצרו את הרושם.

1:04:01 דובר 1 בנושא של אחרי כל, אחרי כל הביאור בעצם נשאר. לא שמישהו יכול לשים לב לזה כשלומדים את כל הפרטים בפנים, בתוך היער שוקעים בתוך ה... מאבד את הדרך. רק רואים עוד עץ, עוד עץ, עוד עץ. מה? מה? מה? אחרי הכול נשארת נקודה מאוד לא ברורה. שתי נקודות. קודם כול, בהתחלה אדמו"ר הזקן האריך להסביר שהמעשה הוא העיקר. הכול זה מעשה. אחר כך פתאום מסביר בדיוק הפוך. מה, בלי כוונה המעשה כאילו מה? איך-איך-איך, איפה מתחברים הדברים? זה דבר אחד שצריך להבין. עניין שני שצריך להבין, ועוד, והוא העיקר. התורה היא החכמה של הקדוש ברוך הוא. נכון? המצוות זה הרצון של הקדוש ברוך הוא. הוא רצה ככה, רצה ככה. זה החכמה של הרצון שלו. אם אני מקיים את המצווה עם כוונה, בלי כוונה, בזה אני משנה את הקדוש ברוך הוא? אני הופך את הרצון שלו שהוא כבר לא יהיה רצון שלו, את החכמה שלו שהיא כבר לא תהיה החכמה שלו. מה נוגע, מה אכפת למצווה, לחכמת השם, אם מי שלומד אותם ב-- ככה מ-מ-מתכוון? מה-מה-מה זה משנה מה מתכוון? הבנתי שיש קשר. כמו, אה, זה נשמע מאוד יפה, כן, כמו שהוא מתכוון-- מקיים את ה-- באהבה ויראה שכלית, אז הוא מקבל שכר שכלי ולכן גם הוא נמצא בעולם הבריאה. זה חשבון מאוד יפה, אבל כשלוקחים צעד אחורה ומסתכלים רגע, על מה אתה מדבר? אתה מדבר על חכמת השם. חכמת השם היא-- יש עכשיו חכמת השם והיא עצמה כבר אלוקות ממש, חכמתו של הקדוש ברוך הוא. מה הפירוש שהיא נשארת בחיצוניות שלו ולא נכנסת, לא מתאחדת איתו? היא צריכה להתאחד איתו בכלל? היא חכמת השם וזהו. בגילוי גמור. זה מה שהקדוש

1:06:19 דובר 1 ברוך הוא, ככה הוא מבין, ככה הוא רוצה. מה זה נוגע אם אני כן מתכוון, לא מתכוון, אז לכן זה לא הוא? מה זה משנה בכלל? מה זה? מה זה נוגע? כן. אז בשביל זה אדמו"ר הזקן חילק את העניין של-של-של הכוונה, הכוונה-- החשיבות של הכוונה בקיום המצוות. אדמו"ר הזקן חילק את זה לשלושה פרקים, לא שניים. בפרק הראשון הוא רק הסביר ש-- מה המציאות של-- מה זה כוונה. זאת אומרת כוונה זה כמו נשמה של ה... של הגוף. זה הנשמה שלו. אחר כך הוא הסביר מהי מהותה, מהי המדרגה שלה, שזה יש כוונה כזאת, זה שייך לעולם הבריאה ושייך לעולם היצירה ולאצילות וכולי. אם הוא מקיים ככה, זה עולה איפה? לשם.

1:07:12 דובר 7 רק שם.

1:07:13 דובר 1 אבל חסר לנו ה-ה-העיקר. מהי הפעולה, מה היא עו-- מה עושה ה-ה-הכוונה, איך זה עושה? מדוע כשאדם מקיים עם כוונה, מה, איזו פעולה, מה זה מוסיף? מה אומרים? אומרים שעל ידי מצווה עם כוונה התורה עולה מפה לשם. נכון? מה בדיוק עולה? אם התורה גם ככה היא חכמתו, מ-מ-מה קורה שם? מה, מה המכניקה? מה עובד שם בפנים? איך ה-ה-הכוונה שלי פועלת שה-שהתורה עולה למעלה? מה פירוש עולה למעלה? כן. זה, זה הפרק ה-- הפרק הבא, שהוא הפרק השלישי והאחרון מבין שלושת הפרקים שמסבירים את הכוונה. אחרי שאדמו"ר הזקן גו-גומר את כל השישה פרקים האלה, שלושה פרקים מהי מעלת המעשה ושלושה פרקים מהי כוונה והמעלה והכוונה והעניין של הכוונה, אחר כך הוא מתחיל להסביר. טוב, אחרי שאנחנו יודעים בשביל מה עובדים את השם ואיך עובדים את השם ומה צריך ליה-- איך צריכה להיראות עבודת השם, עכשיו אפשר להתחיל להסביר איך עובדים את הקדוש ברוך הוא. אז זה מפרק מ"א והלאה.

1:08:37 דובר 8 נראה לי המורות גם צריכות ללמד ככה, להכין את התלמידים לשיעור הבא ככה.

1:08:42 דובר 1 זה הלכות בית הבחירה או שגמרתם?

1:08:45 דובר 8 אה, עוד הלכה.

1:08:46 דובר 1 אה?

1:08:47 דובר 8 עוד הלכה.

1:08:48 דובר 1 הלכה אחת. זו הלכה פשוטה כזאתי שקל להבין אותה, משהו כזה. אמרתי שכל ההלכות האלה קל להבין אותן. רובן לכל הפחות.

1:09:10 דובר 8 בין כהן לארכיאולוג.

1:09:15 דובר 1 טוב, שתי הלכות. שולחן. שולחן לחם הפנים ברמב"ם זה שתי הלכות. אה, היה בבית המקדש, היו כמה כלים שנקראים כלי הקודש. זה השולחן, המזבח, המנורה.

1:09:32 דובר 8 ארון.

1:09:33 דובר 1 ארון לא נחשב לכלי, אבל מזבח הקטורת ועוד כמה כלים ומחתות, לא יודע. לא משנה. אחד מכלי המקדש היה השולחן שעליו שמים את לחם הפנים. מה זה לחם הפנים? כולם יודע-יודעת? יודעת מה זה לחם הפנים?

1:09:48 דובר 8 כן, שבוע שעבר.

1:09:50 דובר 1 ו-ו-כל, כל שבוע בשבת אחת מהעבודות בבית המקדש, שבשבת הכוהנים אופים, אופים את ה-- אופים בערב שבת, יום שישי, אופים שתים עשרה חלות.

1:10:02 דובר 8 אז בשבת.

1:10:03 דובר 1 מה?

1:10:03 דובר 8 אז בשבת.

1:10:04 דובר 1 ואז בשב-ש-בשבת, אה, מכניסים אותם לתוך המקדש ומניחים-- מוציאים את החלות משבוע שעבר, שמים את החלות החדשות.

1:10:12 דובר 8 לא, זה נכון.

1:10:13 דובר 1 והיה שולחן מיוחד לחלות האלה, היה להן גם צורה מיוחדת. זה היה נקרא שולחן לחם הפנים. קראו לחם הפנים כיוון שהצורה של הלחם הייתה כמו, אה, ארגז פתוח כזה, כביכול יש לו פנים לפה ולפה. אז היה, היה-- אז עושים שתים עשרה חלות, שמים את זה בשתי ערימות. כאילו השולחן היה בדיוק בגודל של החלות, היו שמים פה ערימה של שש ועוד ערימה של שש וזה היה ככה. השולחן היה אורכו שנים עשר טפח. זאת אומרת כמעט מטר, ורוחבו שישה טפחים. אז זה מטר על חצי מטר. שולחן לחם הפנים זה לא משהו ענק. מטר על חצי מטר בערך. היה מונח אורכו לאורך הבית. כשנכנסים לבית המקדש ממזרח למערב אז הולכים על האורך, אז השולחן היה עומד על האורך, לא, לא על-- המנורה הייתה לרוחב, השולחן היה הולך לרוחב, לאורך. אה, וכן שאר כל הכלים שבמקדש אורכן לאורכו של בית, חוץ מהארון שהיה אורכו לרוחב הבית. וכן נרות המערכה היו כנגד רוחב הבית. הארון, ארון הקודש והמנורה היו לרוחב וכל שאר הכלים היו לאורך. אממ?

1:11:27 דובר 8 ישר אני אומרת.

1:11:28 דובר 1 ישר. ארבעה סניפים של זהב היו לשולחן. סניפים זה תמיכות. התמיכות לשולחן, לא הכוונה על השולחן, אלא פשוט כמו שיש עמודים של רמקול או משהו כזה ששמים על הרצפה ליד השולחן. אז שני עמוד, עמודים לתמוך את הלחם, אז שניים בצד הזה, כאילו שניים פה ושניים פה. קראו להם סניפים. מפוצלים בראשיהם. כלומר כל, כל, אה, כל אחד מהעמודים היה לו, אה, פיצולים. חמישה פיצולים כאלה. וי כמו המנורה, כאילו אחד מעל לשני. אה, שהיו סומכין בהם שתי מערכות של לחם הפנים. על זה זה היה נשען. שניים מסדר זה, שניים מסדר זה, והם הנאמרים בתורה וקשותיו. קשות-- קשותיו זה הולך על העמודים האלה שסומכים עליהם את לחם הפנים. עשרים ושמונה קנים של זהב היו, כל אחד מהקנים כחצי קנה חלול. היו עושים כמו קנה של זהב חלול וחותכים אותו לשתיים, שזה יהיה עגול ומתחת פתוח. אה, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה. ארבעה עשר קנים לכל צד של לח-לחמים, והם הנקראים בתורה מנקיותיו. אז מנקיותיו, מפרש הרמב"ם, זה הקנים שעליהם מניחים את הלחם. ושני הבזיכים שמניחים בהם הלבונה על השולחן בצד המערכות. אה, כתוב שעל השולחן לחם הפנים, וכשמחליפים את הלחם אז גם היה שמה שני, אה, שתי כוסות ששמים בהם אה לבונה, איזשהו צמח. אה, יש בזה, שתדע, כתוב, בתורה כתוב שהבזיכים על השולחן. יש כאלה שמפרשים על השולחן, על השולחן. יש כאלה שמפרשים על השולחן, ליד השולחן. לכל דבר יש הוכחות. אה, הם הנקראים כפותיו, אז הבזיכים האלה זה הכפות, והדפוסים שעושים בהם לחם הפנים הם נקראים קערותיו. איך זה היה מונח? טוב, לא נקרא בפנים, לא ניגע אותם.

1:13:54 דובר 9 יש את התמונה, אני לא זוכרת.

1:13:55 דובר 1 אה?

1:13:56 דובר 9 יש את התמונה של זה.

1:13:57 דובר 1 איך זה היה מונח? אז היה-- הסניפים היו עם הפיצולים, ועל כל פיצול השולחן-- על החלה הראשונה שמים על השולחן עצמו. מעליה היה את ש-שני הסניפים עם אה, עם שלושה מקלו-- שלושה מקלות, ואת הלחם השני שמים על המקלות. לא על ה-- לא על הלחם שמתחתיו, שלא ימעך אותו. וכך היו אה עד הקומה החמישית, בקומה השישית--

1:14:27 דובר 9 לא צריך כי אין שום דבר מעליו.

1:14:28 דובר 1 מה?

1:14:28 דובר 9 לא צריך כי אין שום דבר מעליו. ושם גם כתוב ש--

1:14:31 דובר 1 אז שמו רק שתי-- שני קנים בקומה החמישית, למרות שזה לא כל כך מובן, כי הרי גם השאר לא היה שום דבר מעליהם, הרי כל אחד היה מוט-- תמוך עם קנים. לא יודע, ככה כתוב. אה, זהו, זה פחות או יותר כל ההלכות של השולחן. כן, מציירים את זה בכל מיני אופנים, כן.

1:14:53 דובר 9 שרכוק תודה רבה.