לקוטי אמרים פרק מ' (חלק 1) · תשפ"ה

00:00 דובר 1 אנחנו נלמד היום את פרק מ'. פרק מ' אדמו"ר הזקן פה מסיים את המהלך שהוא התחיל בפרק ל"ה. דיברנו על זה כבר כמה פעמים שמפרק ל"ה עד פרק מ' זה ההכנה לחלק השני של התניא. החלק הראשון של התניא אדמו"ר הזקן מדבר איך אפשר לנצל את ה-- איך, איך אפשר להגיע לשלמות בעבודת השם, שיעשה מצוות ולא יעשה עבירות. אם הוא יאהב את הקדוש ברוך הוא, תהיה לו אהבה ויראה, אז אהבה ויראה: מצד האהבה הוא ירצה לעשות מה שהקדוש ברוך הוא אומר. מצד היראה, יראה, הוא לא ירצה לעשות עבירות. אז אם תהיה לו אהבה ויראה אז הוא לא ייכשל ב-ב-בשום שום דבר אף פעם. אז כל החלק הראשון של התניא עד פרק ל"ד הוא עוסק בנושא הזה: איך לעורר את האהבה ויראה של האדם כדי שהוא לא ייכשל, כדי שיעשה-- להיות שלם בקיום תורה ומצוות. אז לפי זה, לפי ההבנה הזאת, כל המושג של, של עבודת השם. מה זה עבודת השם? עבודת השם זה דבר פנימי, שאדם שיש לו בפנים רגש. עבודת השם זה לא עניין של פעולה, עניין של, של שהוא מרגיש שהוא עובד על לשנות את המציאות האישית שלו, לשנות את האישיות שלו. אז כל העניין של עבודת השם שמדברים עליו כל כך הרבה זה רק אמצעי כדי להגיע למטרה. המטרה היא לקיים מצוות. אלא מה, אם לא תהיה לך אהבה ויראה לא תוכל לקיים מצוות. אז רק יוצא שאהבה ויראה זה מין דבר משני כזה. זה לא העיקר. בחלק השני של התניא הוא מסביר את הצד השני, את המעלה והחשיבות של, של, של, של עבודת השם הפנימית. וזה הפוך על הפוך. מתי מתבטאת, מתי מתבטאת המעלה

01:57 דובר 1 של עבודת השם הפנימית? דווקא בקיום המעשי של המצוות. החלק הראשון שמדבר על קיום המצוות כל כולו מדבר על איך לעורר-- על אהבה, אהבה ויראה. החלק השני שמדבר על, על העבודה הפנימית, כל הת-- כל התוכן שלו זה איך, איך לעשות שהמצוות, שקיום המצוות יהיה חדור ברגש, שהדברים משולבים אחד בשני. אז כדי, אה, אה, להבין, אה, מהי באמת עבודת השם הפנימית של, של האדם? איך, אה, איך, איך אדם מגיע לזה שקיום המצוות שלו יהיה חדור באהבה ויראה? לא רק ש-- אהבה ויראה בשביל לקיים את המצוות, אלא שהמצוות עצמן יהיו עם רגש של, של אהבת השם ויראת השם. אז הוא עושה הקדמה, הקדמה של שישה פרקים מפרק ל"ה עד פרק, עד הפרק שלנו, פרק מ'. וההקדמה הזאת עצמה מחולקת לשניים. בהתחלה הוא מסביר את החשיבות של קיום מצוות מעשיות, שהעיקר מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו זה מצוות מעשיות. מדוע מצוות מעשיות? כי תכלית הבריאה, בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא את-- את, אמיתי?

03:15 דובר 2 כן.

03:16 דובר 1 אני מרגיש כמו איזה טף כזה, באיזה מרצה כזה.

03:18 דובר 2 ממש כזה.

03:21 דובר 1 וה-- הסיבה שבשבילה, הסיבה. כמה שאנחנו יכולים להגיד סיבה שהקדוש ברוך הוא ברא בשבילה את העולם. חז"ל אמרו כמה וכמה עניינים, אבל הטעם הפנימי, הסיבה האמיתית הפנימית הכי עמוקה, בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? כי הוא רצה שתהיה לו דירה בתחתונים. נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, כתוב במדרש. וכדי להפוך את התחתונים, להפוך את העולם לדירה, צריך להשתמש בעולם, ולהשתמש בעולם זה על ידי מצוות מעשיות. כשאדם יש לו עניין של מחשבה או של רגש זה לא נמצא בתוך העולם, זה נמצא בתוך, בתוך האדם, זה לא נמצא בעולם. כשלוקחים את העולם, את הגשמיות, את הצמחים ואת הדומם ואת החי של העולם, ואיתם מקיימים מצוות, אז בזה מקדשים את העולם, וזה מה שעושה את ה-- ז-ז-זו תכלית הבריאה. על ידי זה, על ידי זה שורה הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה העולם מתעלה ומזדכך. אז על פי זה רק מתחזקת לכאורה השאלה: אם כל התכלית של בריאת העולם זה מה? לקדש את העולם, להפוך את העולם למקום מוכן להשראת אור השכינה. בשביל מה צריך כוונה? העולם נברא בשביל ל-- ה-ה-האדם נברא כדי להכין את ה-- את העולם להתגלות השם. איך מכינים? על ידי קיום מצוות. מה אכפת לך? מה, מה אכפת לי אם הוא מקיים מצוות? אם הוא כן התכוון, הוא לא התכוון, הוא קיים את המצווה. המצווה קידשה את אותו דבר ש-שבו קיימו אותה וזהו. והוא קדוש והוא מובדל והוא כבר כלי והוא ראוי להשראת השכינה והוא בטל והכול, הכול בסדר. מה, מה צריך את ה-- את ה-- את הרגש שלי? מה, מה, מה הרגש שלי מוסיף? אבל זה הוא התחיל

05:17 דובר 1 להסביר בשבעה פרקים אחרונים, אנחנו בפרק האחרון, ש-- אה, בשביל זה צריך-- בשביל זה צריך להבין, אה, מה פירוש כוונה. לקיים את המצוות בכוונה. מה פירוש? אז הוא מחלק את זה לשלושה עניינים. אבל קודם כול הוא מסביר מה זה בכלל כוונה, מה, מה המציאות של כוונה, מה הכוונה, מה הגדר של כוונה? וההסבר הוא, הוא מייס-מייסד את זה על מאמר חז"ל ש-- אה, מצווה בלא כוונה כגוף בלי נשמה. כלומר את המצ-- כלומר המצווה מחיה-- הכוונה מחיה את המצווה. נ-נכון ש-- הגוף לא תלוי בנשמה כמו שרואים אפילו בגוף חי של, של בעל חיים ש-- שגם אחרי שהנשמה יוצאת ממנו הוא ממשיך להיות, להתקיים איזושהי תקופה. אבל על אחת כמה וכמה כל שאר הגופים שבעולם, הצומח, בפרט הדומם, הם לא צריכים נשמה שתחיה אותם. ה-ה-הגוף לא חי מהנשמה. הנשמה מכניסה בגוף שהוא יזוז ו-ו-ו-ו-ויחשוב וירגיש ו-ו-ויפעל. אבל הנשמה לא, לא מקיימת את הגוף. הגוף ח-- מתקיים מהאוכל שהוא אוכל. אז למרות שהגוף השורש שלו זה לא מהנשמה, הגוף לא נברא מהנשמה והוא לא חי מהנשמה. אבל כל אחד ברור שגוף בלי נשמה הוא לא שווה הרבה. על דרך זה גם מצווה בלי כוונה. מצווה בלי כוונה היא מצווה, והיא עושה את כל מה שדובר בפרקים הקודמים, והיא מכינה את העולם שיהיה דירה בתחתונים. אבל זאת דירה כזאת, היא בלי חיות, בלי נשמה. זה אומר, זה המציאות של כוונה. מה זה כוונה? כוונה זה החיות של המצוות. אחר כך, בפרק הקודם הוא הסביר מה זה החיות הזאתי. חיות, חיות, אומרים חיות, מ-מ-מחיה, מחיה. מה, מה, מה, מה, מה, מה המשמעות של זה? אז הוא הסביר שזה כבר תלוי איזו כוונה

07:43 דובר 1 יש לאדם. יש כוונה שכלית ויש כוונה טבעית. אם האדם מקיים את המצוו-- את המצוות עם אהבה מסותרת, זה נקרא אהבה טבעית. לא צריך להרחיב עכשיו על כל, כל האריכות, נכון? אם מקיים באהבה שכלית, אז, אז אהבה שכלית. ו-וה-- היות וה-- לא היות. אז על דרך. כמו שאצל האדם יש-- מה זה אדם? יש לו שכל ורגש וגוף, אז כך כביכול האדם נברא בדיוקן של מעלה. גם לקדוש ברוך הוא למעלה בעולמות העליונים יש כביכול ציור של גוף. אז יש את העולמות, שזה הגוף, ובתוך זה יש את החיות הפנימית שלהם, וגם בחיות הפנימית של העולמות זה על דרך, על דרך משל, כמו באדם. עולם הבריאה זה על דרך משל כמו, כמו השכל של האדם, ועולם היצירה זה על דרך משל כמו הרגש של האדם. אז לכן כשאדם מקיים את המצוות עם אהבה טבעית, עם רק אהבה שנובעת מצד הרגש שלו, אז ה-המצווה שהוא מקיים עם כזה רגש עולה ומתאחדת בעולם היצירה. אם הוא מקיים את המצווה באהבה שכלית, אז האהבה, הכוונה, מ-- ה-ה-האהבה שיש לו, זאת אומרת הכוונה שיש לו במצווה, שזה אהבת השם שיש לו, היא לוקחת את ה, את המצווה ומעלה אותה לדרגה שלה. איזה דרגה שלה? לדרגה של השכל. זו אהבה שכלית. היא מעלה את המצווה לדרגה של השכל. איפה? לעולם הבריאה. ואם זה האדם הוא צדיק גדול והוא עובד את השם בביטול במציאות כמו הצדיקים הגדולים, שהוא ביטול של מרכבה, אז קיום המצווה שלו עם רגש כזה של ביטול מוחלט, זה כבר מעלה את המצווה לעולם האצילות. כלומר, אנחנו לא יכולים להיות צדיקים.

09:50 דובר 4 זה לא משנה באיזה מקום נמצאת המצווה?

09:52 דובר 1 או. אז זה אומר, זה לא משנה. פה לא רוצים לומר, אה... אז לומדים הפוך. היות ומצ-- ואהבה טבעית מעלה את המצווה לעולם היצירה ואהבה שכלית לעולם הבריאה. מה המשמעות? המשמעות היא הפוכה. אם האהבה שלי יש בה את הכוח להעלות את המצווה לעולם הבריאה, זאת אומרת שעכשיו כשאני מקיים את המצווה פה, אז עולם הבריאה מתגלה אצלי. אצלי עכשיו, בקיום המצווה שלי, יש גילוי אלוקות של עולם הבריאה, של המלאכים העליונים.

10:36 דובר 4 אנחנו לא יכולים לראות את זה.

10:37 דובר 1 ממ?

10:37 דובר 4 אנחנו לא יכולים לראות את זה, להרגיש.

10:41 דובר 1 אנחנו לא מרגישים את זה. אבל, אבל עצם הידי-- הוא כותב את זה ב-ב-- אומר את זה אדמו"ר הזקן. נכון שאנחנו לא מרגישים את זה, אבל עצם זה שאדם יודע שיש לו את זה, זה כבר עצמו גורם לו שמחה גדולה. מביא משל מאדם שיש לו, אה, נתנו לו ב-ב-במתנה קופסה שמלאה אבנים טובות, מרגליות, ו-ואומרים לו שזה שלו. אין לו את המפתח, אבל עצם זה שיש לו את התיבה והוא יודע שמתישהו יפתחו את התיבה, אז זה כבר מספיק, הידיעה. אז שני הפרקים הקודמים דיברו על מהי המציאות של המצווה, שהיא החיות של ה-ה-ה-- מה זה כוונה? זה החיות של המצוות. מה הפירוש חיות של המצוות? ש-ש-שהכוונה מחדירה במצווה גילוי אלוקות שיש רק בעולמות העליונים. מה עושה המצווה? לוקחים את ה, את העולם הזה ומחברים אותו עם העולמות העליונים, עם עולם היצירה או עם עולם הבריאה. זה הוא הסביר שם.

11:56 דובר 4 אמרת שהכוונה זה רק שכאילו עכשיו אני הולך לקיים את המצווה, כי אנחנו לא יכולים לעשות כוונות, אה, לכוון כוונות, אמ...

12:06 דובר 1 בזה עצמו, אז הוא הסביר שיש שלוש דרגות של כוונה. אולי כן נחזור רגע לסולם. יש אחד כזה שהוא מקיים מצווה. למה? כי הוא יודע ש-שהקדוש ברוך הוא ציווה. יש אחד כזה. למה הוא מקיים מצווה? הוא רוצה שיסתכלו עליו. שכולם יראו שאני מקיים מצוות. כן, שאני דתי, שאני חרדי, שאני מהדר במצוות. שיקראו לי רב, שייתנו לי כבוד. אז זו כוונה שלא לשמה. אם אדם מקיים את המצווה עם כזאת כוונה, זה מוסיף חיות לקליפות. יש אחד כזה שהוא מקיים מצווה סתם, כשהוא מקיים מצווה הוא בכלל לא חושב על מה שהוא עושה. הוא לא עושה שלא לשמה, אבל הוא לא עושה לשמה. הוא לא חושב שום דבר. הרגילו אותו, הוא עושה. כן, יש דרגה יותר עליונה שבזמן שהוא מקיים את המצווה הוא יודע שעכשיו לפני כל קיום מצווה, עכשיו אני ל-- עכשיו אנחנו לומדים שיעור. אז לפני תחילת השיעור הוא מתבונן. עכשיו אני הולך ללמוד את דבר השם. אני הולך לקיים, לקיים את מה שהקדוש ברוך-- הקדוש ברוך הוא ציווה עליי ללמוד תורה, ועכשיו אני הולך לעשות את זה. כן, הוא אומר תהילים והוא משתדל להבין את פירוש הפ-- את פירוש המילים. כן, הוא לא, הוא לא קורא תהילים ככה כמו אנחנו-- כמו שקוראים תהילים. הוא קורא תהילים ומשתדל להבין. אז זה כבר, זה כבר נקרא כוונה. כן, שהוא יודע מה שהוא עושה, הוא מבין מה שהוא עושה, הוא מודע למה שהוא עושה. יש כוונה יותר נעלית מזה. למה הוא עושה את זה? לא כי הוא מבין שצריך לעשות. כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא כזה גדול, כזה טוב, כזה מחיה את כל העולמות.

14:00 דובר 1 א-אני, אני רוצה להתקרב אליו, אני רוצה לעשות מה שהוא ביקש ממני. כן, זה כבר נקרא כוונה, ובזה עצמו שאדם עושה את המצווה עם רגש, גם בזה יש שתי דרגות. האם ה-הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא מצד שיש לו נפש אלוקית וה-והנפש האלוקית עכשיו התגלתה ולכן הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא? או מצד, מצד הבנה שכלית הוא מבין בגדולת השם וזה מעורר אצלו את האהבה. אלו שתי דרגות שונות לגמרי. דבר ש-- עד כדי כך ג-- ההפרש כמו חי ומד-- כמו בעל חיים ובן אדם. זה אהבה שכלית וטבעית. ובאופן כללי אני לא, לא רוצה סתם להתכנס לכל זה. ה-ה-ה-- אחרי שלמדנו את כל העניין הזה, נשארת לנו שאלה. בסוף השיעור הקודם, בסוף הפרק, אה, ל"ט נשארת לנו שאלה. מה הייתה השאלה? מה זה תורה? תורה זה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. נכון? מה זה מצוות? מצוות זה רצונו. מה הוא רצה? רצונו של הקדוש ברוך הוא. תורה ומצוות זה חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. מה הוסבר בכל הפרקים הקודמים? שאם תהיה לי אהבה כזאתי או אהבה כזאתי, אז אני אוכל לקחת את המצווה ולהעלות אותה לעולמות העליונים. אני שואל את הרבי שאלה פשוטה. החוכמה והרצון של הקדוש ברוך הוא צריכים אותי בשביל לעלות למעלה?

15:47 דובר 4 ברשותנו.

15:50 דובר 1 לא. כשאני מקיים מצווה באהבה ויראה, אני מעלה את המצווה לי' ספירות שבעולם היצירה או אשר בעולם הבריאה. מה? בשביל לקדש את הדברים הנחותים לא צריך אהבה ויראה. קיום המצווה ממשיך אלוקות. זה כבר הוסבר קודם. מה פועל? קיום המצווה ממשיך את, מגלה את האלוקות למטה, אבל כדי שה-ה-המצווה תעלה למעלה, אז בשביל זה צריך את האהבה ויראה שלי. זה נשמע, לא נשמע טוב. הקדוש ברוך הוא. א-א-א התורה וחוכמתו, אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. מה פירוש אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד? התורה זה חוכמתו, וחוכמתו זה הוא. הקדוש ברוך הוא צריך אותי בשביל לעלות מלמטה למעלה. נו באמת. כן. זה, זה... זה לא מסתדר. אז פרק מ' הוא המשך של הפרקים הקודמים, והוא בא לענות על השאלה הזאת בעיקר. כלומר, לא רק מה המציאות ומה המהות של, של הכוונה, אלא מה היא פועלת, מה היא עושה, מה בדיוק כשאומרים שהיא מעלה את המצוות למעלה. מה בדיוק המשמעות של זה? אז הוא מתחיל. אני אתחיל לקרוא בפנים. פרק מ'. "אך כל זמן שלא חזר ולמד דבר--" הוא התחיל בפרק הקודם, פרק ל"ט, שכשהוא לומד דבר, אה, לשמה לומד, לומד תורה לשמה, זה עולה לעולמות העליונים, יצירה ובריאה, לפי הכוונה שלו. מה קורה כשהוא לומד שלא לשמה? לא הכוונה שהוא לומד שלא לשמה, שהוא לומד דווקא שלא לשמה, אלא הוא לומד בלי כוונה. הוא לומד כי זה מעניין אותו. כי מצוות אנשים מלומדה, מתוך שהרגיל אותו. הוא לומד בלי כוונה, בלי אהבה ויראה, בלי כוונה לשמה. הוא לומד עם כוונה, אבל לא כוונה לשמה. לא, לא עם אהבה ויראה. אז הוא אומר ש-כ-היות והלימוד שלו היה בלי אהבה ויראה, מי

18:25 דובר 1 מעלה את הלימוד לעולמות העליונים? אהבה ויראה. אתה למדת בלי אהבה ויראה. מה קרה עם הלימוד? נשאר למטה. מה זה נשאר למטה? הלך להחיות את הקליפות? לא. הוא לא למד בשביל כבוד, הוא סתם למד. אז לקליפות זה לא הולך. להחיות את הקליפות זה לא הולך. למעלה זה גם כן לא עולה. מה קורה עם זה? אז הוא אומר שזה נשאר למטה, שזה, אה, אה, שזה כן עולה למעלה לעולמות העליונים, אבל לחיצוניות העולמות. יש בה, גם בעולמות העליונים יש את החיצוניות של העולם עצמו ויש את הפנימיות. זוכרים שדיברנו על זה? כן. בכל עולם יש את הספירות ויש את העולם. כמו שבאדם יש את הנשמה ויש את הגוף. אז גם בכל עולם יש את הגוף של העולם ויש את הנש-- בעולם הזה שלנו בגשמיות יש את כל העולם ויש את עם ישראל, יש את ירושלים. יש את הכוונה שבשביל זה נברא. יש את הסינים שמה, לא יודע, ו-וה, לא יודע, האתיופים ואת הערבים שחיים ב-ב-באלו שחיים בכל העולם כולו, והבעלי חיים וכו'. ויש את עם ישראל שבשבילו נברא העולם, יש את החיצוניות והפנימיות. אז גם בעולמות העליונים יש את החיצוניות, יש את החיצוניות. אז כשאדם מקיים מצווה בלי כוונה לשמה, בלי אהבה ויראה, זה גם עולה לעולמות העליונים, אבל זה נשאר בחיצוניות, זה לא מתאחד עם הפנימיות. וברגע שהוא-- ולמה חז"ל אמרו לעולם ילמוד אדם תורה גם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה? הרי כשהוא לומד זה הולך לחיצוניות, זה לא הולך לפנימיות. שלא ילמד בכלל? אומר לא, שכן ילמד. למה? כי למרות, כי-- למרות שהוא למד בלי כוונה, סוף סוף המילים שהוא אמר הם מילים קדושות, מילים

20:17 דובר 1 של תורה, ולכן זה כן עלה לעולם העליון. אלא מה? זה לא התאחד עם הפנימיות. בסדר. כשהוא ילמד בפעם הבאה את אותו הדבר עם אהבה ויראה, אז מה שהוא למד קודם יצטרף וייכנס גם כן פנימה, כי הוא לא מלובש בקליפה, הוא נמצא כבר למעלה, הוא רק לא מתאחד עם הפנימיות. תלמד עוד פעם עם אהבת השם, זה כן ייכנס פנימה, י-יתחבר ביחד. על זה הוא אומר, "אך כל זמן שלא חזר ולמד דבר זה לשמה--". הוא למד את זה פעם אחת שלא לשמה ולא למד את זה עוד פעם עם, עם כוונה, "אין לימודו עולה אפילו בי' ספירות המאירות בעולם היצירה והעשיה". לא רק שזה לא עולה, זה כן עולה בעולמות העליונים, אבל לא, לא בי' ספירות שבעולמות העליונים. ולא רק בי' ספירות שבעולמות העליונים, אפילו לא בי' ספירות שלמטה, רק בחיצוניות העולמות. מדוע? מדוע זה לא מתאחד עם פנימיות העולמות, עם הספירות? כי הספירות, הס-ספירות הכוונה זה אלוקות ממש. הוא אומר, "הספירות הן בחינת אלוקות ובהן מתלבש ומתייחד אור אין סוף ברוך הוא ממש". אולי נחשוב על זה. מה ההבדל בין פנימיות העולמות לחיצוניות העולמות? פנימיות העולמות זה הספירות. למה זה נקרא פנימיות? בכל דבר ה-ה-ה-הפנימיות זה הנשמה שלו, התוכן שלו, החיות שלו. מהי החיות הפנימית של העולמות? אלוקות, הקדוש ברוך הוא. נגיד משל מ-מ-מנפש אדם, זה יותר מובן. יש לאדם נשמה. נשמה. הנשמה של אדם שמחיה אותו, החיים שלו, האישיות שלו, כן? ויש איך שזה מתגלה בגוף. אז ראשית כניסת נשמה בגוף, איף-- איך הנשמה נכנסת בגוף? קודם כול היא נכנסת במוחין שבראש. חושב, זה ה-- שם יש את הגילוי הכי גדול של הנשמה, שמבין, חושב. אחר כך,

22:40 דובר 1 כשזה יורד למטה יותר אז, אה, מתלבש בלב. בלב יש רגש, התפעלות. זה כבר לא מוחין, אי אפשר לחשוב עם הלב, אבל יש בזה הרבה חיות בלב. אחר כך, כשזה יורד למטה יותר אז זה מחיה את הגוף, שהגוף יכול להיות, לחיות ולזוז, זה כבר מתלבש בכוח המעשה. אחר כך, כשזה יורד עוד יותר למטה זה רק החושים ויש עוד יותר נמוך. איך נגיד שיש באדם שלוש נשמות? יש לו נשמה אחת במוח, נשמה אחת בלב ונשמה אחת ב-ב-- אני לא יודע, ב-ב-במה זה. אף אחד לא יגיד כזה דבר, נכון? למה? כי כל אחד מרגיש שאני חושב ואני מרגיש ואני עושה. זה אני, זה לא מישהו אחר. כן? אז אם זה אני, אז למה לאני יש פעם צורה של שכל ופעם צורה של רגש ופעם צורה של, של, של, אה, משחק כדורגל? זה אותו אני. איך, איך, איך, איך, איך זה כל כך אנשים שונים אחד מהשני? אז הוא-- ההסבר הוא פשוט, זה עד כמה האני מצטמצם בתוך הכלים. כשיש את הכלי של המוח, הוא כלי מזוכך, אז שם האני שלי יכול להתגלות ל-ל-ל-- יותר בהתפשטות. הלב הוא כלי יותר מצומצם, כלי יותר מגושם קצת, אז האני שלי יכול להתגלות קצת פחות ובגוף עוד פחות וכן הלאה. אז זה אותו אני. כל ההבדל הוא עד כמה אני מתגלה, באיזה צורה אני מתגלה, אבל מי מתגלה? אני מתגלה, זה אני, זה לא מישהו אחר. אז ככה זה בעולמות העליונים. עולם הבריאה זה כביכול השכל של הקדוש ברוך הוא. ביו"ד ספירות שבעולם הבריאה מתגלה הקדוש ברוך הוא באופן של שכל. ביו"ד ספירות של עולם היצירה מתגלה הקדוש ברוך הוא באופן של

24:47 דובר 1 רגש. ביו"ד ספירות של עולם העשייה מתגלה הקדוש ברוך הוא באופן של-של-של עשייה, שכל אלוקי ורגש אלוקי ועשייה אלוקית. אבל מי נמצא שם? הוא נמצא שם. עשר הספירות שבכל עולם זה הקדוש ברוך הוא בעצמו. רק שפה הוא מתגלה ככה ופה ככה ופה ככה, אבל זה הוא בעצמו.

25:09 דובר 5 מה העולם שמקביל לשכל?

25:11 דובר 1 בריאה. אז כשאומרים שא-שאדם מקי-- אז מה אומרים? שכשאדם מקיים את המצווה באהבה שכלית, היות והוא קיים את המצווה באהבה שכלית, אז זה פעל שהמצווה שלו תעלה ל-- ותתאחד עם השכל של הקדוש ברוך הוא, כביכול, עם עולם ה... מה פירוש...? אז אם זה בלי כוונה זה יעלה לעולם הבריאה לחיצוניות, אבל אם זה עם כוונה זה יתאחד עם האלוקות בעצמו, עם עשר ספירות בעצמו. אבל אם זה בלי כוונה, מה מעלה, מה מחבר את המצ-- את הגשמיות של העולם? כמו שה-הגוף בלי הנשמה הוא-הוא מת, הוא לא גוף, אין לו חיות. מה-מה מחיה את-את המצווה? מה-מה מ-- מה מחבר אותה עם האלוקות? הכוונה שלי. אז אם הכוונה שלי היא כזאת, היא תתחבר עם האלוקות בדרגה הזאת. אם הכוונה שלי כזאת היא תתחבר עם האלוקות בדרגה כזאת. אבל אם עשיתי את זה בלי כוונה, אז בסדר, אז זה-זה תורה ותורה זה שכל, זה יעלה לעולם הבריאה, אבל זה לא יתחבר עם האלוקות שבה. אם אני מקיים, אה, אה, מצווה אחרת שהיא שייכת ל"סור מרע ועשה טוב", לעשה ולא תעשה, טהור וטמא וכולי, אז זה יתח-- ה-המהות של המצווה זה-זה-זה-זה ר-- עניין של רגש. לא נסביר עכשיו, אולי אחר כך. המהות של כל המצוות זה רגש, לכן זה יעלה לעולם היצירה, אבל זה לא יתחבר עם פנימיות. אם אני אקיים את זה עם רגש זה כן יתחבר עם הפנימיות, עם האלוקות. זה מחיה את המצווה. אז מה שאמרנו, הספירות עצמן הן אלוקות. זה כמו שהקדוש ברוך הוא בעצמו, זה הוא בעצמו, ולכ-- ו-ו-ובהן בתוך הספירות מתלבש ומתייחד אור אין סוף ברוך הוא ממש. אז לכן בלא דחילו ורחימו, הם מקיימים את

27:04 דובר 1 המצווה, הם מקיימים את המצווה בלי יראה ואהבה. לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'. שוב, זה איך דבר, איך מצווה שעשויה מדבר גשמי יכולה להתחבר עם אלוקות? אם יש לך את הכוונה זה יתחבר, אין לך את הכוונה זה לא יתחבר. כמו שכתוב בתיקונים, רק מה, אם מקיים את המצווה בלי אהבה ויראה לימודו כן עולה, אבל איפה? להיכלי-- היכלות ומדורים שהם חיצוניות העולמות שבהם עומדים המלאכים. כמו שדיברנו קודם. כמו שכתב הרח"ו ז"ל בשער הנבואה. זה באמת חידוש. אחרי כל ההסבר, אוקיי, אז אנחנו הבנו, אבל כש-- אנחנו מבינים ואדמו"ר הזקן אומר אנחנו מאמינים. אבל אדמו"ר הזקן לא יכול לסמוך על זה שכל העולם מאמינים לו, אז הוא צריך קודם דבר להביא הוכחות וראיות ולהגיד שתורה ומצוות עולים לעולמות העליונים גם בלי כוונה זה חידוש. לא הייתה פה כוונה, למה שזה יעלה? אז מביא אדמו"ר הזקן הוכחה מכתבי האריז"ל. כתוב בכתבי האריז"ל, כתב הרח"ו, רבי חיים ויטאל, שהוא כתב את כתבי האריז"ל. הוא כותב בשער הנבואה, פרק ב', שמהתורה שלא בכוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה ומהמצוות בלי כוונה נבראים מלאכים בעולם העשייה. זה בטח כל אחד יודע ש-שכל מצווה שאדם מקיים זה נברא מלאך. כן? זה יודעים, נכון? כולם.

28:42 דובר 6 חשבתי שרק בטעות שעושים אז זה נברא מלאך.

28:44 דובר 1 אה, זה מלאך רע.

28:47 דובר 6 מלאך פגום.

28:53 דובר 1 כל מצווה נברא מלאך. אם מקיימים את המצווה בצורה פגומה אז נברא גם המלאך פגום. זה ה... קיום מצווה הוא זה שעושה את המלאך. כותב הרח"ו, לא סתם נבראים מלאכים. זה שנבראים מלאכים זה כתוב כבר, חז"ל אמרו. הרח"ו, רבי חיים ויטאל, מוסיף שאם האדם מקיים מצווה בלי כוונה, איזה מלאך נברא בעולם היצירה?

29:20 דובר 6 עשייה. מהמצוות.

29:24 דובר 1 מהמצוות בעולם העשייה. ואם הוא, אם הוא לומד תורה בלי כוונה, אז נברא מלאך יותר גבוה, בעולם היצירה. אז מה הוא אומר? אם בדיוק-- אומר אדמו"ר הזקן, זה בדיוק מה שאמרתי. אתם רואים שרבי חיים ויטאל בעצמו כותב שגם אם אדם מקיים מצווה בלי כוונה, זה עולה למעלה. מה ההוכחה שזה עולה למעלה? אם נברא מלאך, איך נברא מלאך אם זה לא עלה לשם? כשהתורה שלו, שהוא למד בלי כוונה, הגיעה לחיצוניות העולמות, לעולם היצירה, היא בראה מלאך. עדיין אפשר להקשות. מי אומר שכשרבי חיים ויטאל... מה אומר רבי חיים ויטאל? שממצוות בלי כוונה נבראים מלאכים. איפה? בעולם העשייה. מה פירוש בלי כוונה? בלי כוונה כוונה, בלי כוונה לשמה, בלי אהבה ויראה או בלי כוונה בכלל? אפשר להבין בלי כוונה בשני אופנים. נכון? אמרנו שבלי כוונה יש כמה, כמה דרגות בבלי כוונה. כן. אז ש-- מה אומר אדמו"ר הזקן? אני רוצה, מה אני רוצה להוכיח לכם? שגם כשאדם מקיים תורה ומצוות בלי אהבה ויראה, בכל זאת זה עולה למעלה. סליחה, אולי הרח"ו, כשהוא אמר בלי כוונה, הוא התכוון בלי כוונה בכלל? מאיפה אתה מוכיח שזה בלי כוונה לשמה? כן? ברורה השאלה? אז על זה הוא עונה שכל המלאכים הם בעלי חומר וצורה. כתוב, "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". יש פסוק. אנחנו, כל הנבראים בעולם הזה, כותב הרמב"ם, עשויים מארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר. כל הנבראים שבעולם הזה עשויים מארבעה יסודות. המלאכים עשויים רק משני יסודות, אש ורוח. גם המלאכים עשויים, הם נבראים, ואם הם נבראים אז גם הם עשויים מאיזשהם יסודות. אבל הם עשויים רק מהיסודות הדקים יותר, הרוחניים, אש ורוח.

32:00 דובר 1 זה עצמו אפשר להבין בשני אופנים. אופן אחד מבינים שיש מלאכים שהגוף שלהם רוח, ומלאכים שהגוף שלהם אש. ואופן הסבר שני, גם שני ההסברים בראשונים, ברמב"ן ועוד, שיש מלאכים שהגוף שלהם רוח והנשמה שלהם אש. אבל על כל פנים, לפי שתי הדעות גם למלאכים יש גוף ונשמה.

32:31 דובר 7 גם להם יש נשמה.

32:36 דובר 1 נשמה ודאי יש לו. הוא חי. השאלה אם יש לו גם גוף. אז ההסבר הוא, אז הרבי הקודם כותב באריכות גדולה שכל נברא, הוא מוכיח את זה, מכריח את זה בהוכחה שכלית. לא נחזור עכשיו על ההסבר ש... מציאות נברא מוכרח שיהיה לו גם גוף וגם נשמה. לא יכול להיות נברא שיש לו רק נשמה או רק גוף. לא יכול להיות. כל נברא...

33:06 דובר 7 אז הקונספט דומם וצומח.

33:09 דובר 1 נכון, גם בדומם יש נשמה וגם במלאכים יש גוף, בדיוק. ולא משנה על איזה דרגה. אם מדובר על מלאך שבעולם היצירה או יותר נעלה או עוד יותר נעלה ואפילו הנעלים ביותר, שזה הרבה צריך להתבונן, ללמוד את זה ולהתבונן בזה, אבל על כל פנים, הכלל הגדול הוא שאין נברא שיש לו רק גוף או רק נשמה. אין כזה דבר, זה לא יכול להיות. כל נשמה-- ממילא, היות ולמלאכים יש גם גוף וגם נשמה. מי ברא את המלאכים?

33:45 דובר 7 שלנו.

33:46 דובר 1 לא, אנחנו. מצווה שאני מקיים בוראת מלאך, וחז"ל אמרו, נכון? והמצווה איפה היא עולה? לעולם של המלאכים, ולמלאכים יש גם גוף וגם נשמה. נכון? אם המצווה שאני קיימתי יש לה רק גוף, אין לה נשמה, איך נברא ממנה מלאך עם נשמה? ממילא מוכרחים לומר שמה שהרח"ו כותב, שעל ידי התורה ומצוות שלא לשמה כן נבראים מלאכים, ומלאך יש לו לא רק גוף, למלאך יש גם נשמה. מוכרחים לומר שמה שהרח"ו כותב, שהוא למד תורה ומצוות בלי כוונה, בלי כוונה לשמה אבל עם כוונה, אחרת לא היה נברא מלאך.

34:36 דובר 7 כי בעצם לעשות בלי כוונה לשמה זה כאילו בלי הנשמה.

34:39 דובר 1 כוונה לשמה זה עם אהבה ויראה. כוונה סתם, כמו שאילנה אמרה קודם, שהוא פשוט יודע מה שהוא עושה. הוא חושב על מה שהוא עושה. עכשיו אני מקיים מצווה כי הקדוש ברוך הוא ציווה. אני לא מדליק, מ-מ-מדליק נרות בערב שבת. כן, אז יש... מדליק הרבה פעמים. אני מזמן לא הדלקתי נרות בערב שבת. כן, אבל אני משער שזה קורה הרבה פעמים שמדליקים נרות וחושבים על כל מיני דברים הכי נעלים, שיהיו לילדים ושיהיה ברכה ושיהיה פרנסה. רק שוכחים לחשוב על זה שעכשיו אני הולך לקיים מצווה של הקדוש ברוך הוא. איך אומרים? העיקר חסר מן הספר.

35:16 דובר 7 אנחנו ניגשות ל-להדליק את הנר.

35:18 דובר 1 אז זה בדיוק נקרא בלי כוונה בכלל.

35:23 דובר 7 לא, אנחנו ניגשות עכשיו ל...

35:25 דובר 1 אם-- צריך לחשוב באופן מודע: עכשיו אני הולך לקיים מצווה של הקדוש ברוך הוא. זה נקרא לקיים מצווה עם כוונה. בלי זה, יכול להיות כל הדברים הכי נעלים שבעולם, הוא קיום מצווה בלי כוונה בכלל.

35:43 דובר 7 בקיצור, העולם המרי מצווה. הדלקת נרות בהדרת השמש ערב שבת. אנחנו באמת.

35:48 דובר 1 לא צריך איזה כוונות האר"י. פשוט לדעת. פשוט לדעת להעביר במחשבה. להעביר לשמה, הכוונה לקיים מצווה בצורה מודעת. שאני מודע לזה שאני מקיים מצווה. לא מ-מ-ממילא.

36:08 דובר 7 נראה לי שבכן אותי אמתי לשמוע. כי בדרך כלל אתה עושה כי כך לימדו אותך להדליק נרות. זה קודם כול, לימדו, לימדו אותך לדבר. לימדו אותך... כאילו פשוט עושים מה ש... לא, גם אם זה לא טכני, גם אפילו אם את כן. טוב, אבל אני לא חושבת שאני מקיימת את זה כי הקדוש ברוך הוא אומר לי את זה. אני מקיימת את זה כי כאילו, כי ככה יהודי אמור להתנהג, כי ככה זה מחבר אותי להשם. אבל אף פעם לא חשבתי כי השם אמר לי לעשות את זה ובגלל זה אני עושה. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. כאילו לא, זה לא מצוי.

36:37 דובר 1 אני משער שאת לא היחידה.

36:39 דובר 7 בדיוק.

36:41 דובר 1 ואני יכול להרגיע אותך שגם כשאני מניח תפילין כל יום, למרות שלמדתי את הפרק הזה מיליון פעמים, לא מיליון, קצת פחות, נדיר שאני מצליח. זה עבודה. עבודת השם זה עבודה. זה לא קל. איך אמרו עם ישראל למשה במצרים? זכרנו את האבטיחים והקישואים שאכלנו במצרים חינם. חינם יש רק במצרים, בקליפות. בקדושה אין חינם. מה שזה בלי עבודה...

37:14 דובר 7 לא נשאר.

37:17 דובר 1 לא עולה למעלה. כדי שזה יעלה למעלה, למעלה יש מלאכים. למלאכים יש גם גוף וגם נשמה. בסדר, אז זה לא כוונה לשמה, אבל אם זה בלי כוונה בכלל, זה פשוט נשאר בחיצוניות העולמות. זה לא עולה.

37:35 דובר 7 המלאכים שאנחנו בוראים הם עוזרים לנו או שהם מלאכים? כאילו הם קשורים אלינו באיזשהו אופן?

37:42 דובר 1 ברור שהם קשורים אלינו.

37:44 דובר 7 הם סביבנו, הם אלו שאיתנו, הם עושים את העבודה בשבילנו.

37:47 דובר 1 כתוב, איך כתוב? "הנה מיטתו שלשלמה, שישים גיבורים סביב לה", "ועשרת אלפים מימינך ואלף משמאלך". זה המלאכים שאנחנו בוראים, שהם נמצאים יחד איתנו כל הזמן.

38:04 דובר 7 ואם אני בוראת?

38:05 דובר 1 וסביב כל אדם מתפשט, סביב כל אדם מתפשט אוויר גן עדן ואוויר גיהינום, וכל המחשבות הטובות שלו נרשמות באוויר גן עדן, ואלו שלא טובות באוויר השני. זה, זה, זה נמצא כל הזמן. אנחנו לא מודעים לזה, אבל זה נמצא.

38:22 דובר 7 והמלאכים הפגומים, הוא מתייחס אליהם אחר כך גם?

38:26 דובר 1 פה מדברים על עבודת ה'.

38:28 דובר 7 אה, לפי חיובי.

38:30 דובר 1 על המלאכים הפגומים, על המלאכים הפגומים נדבר באיגרת התשובה.

38:33 דובר 7 אוקיי. אז רגע, אז רק...

38:35 דובר 1 מדברים עליהם. כן.

38:36 דובר 7 אולי אני אחזור אבל. אז לשמה זה כאילו לדעת שאתה מקיים את מה שה' רוצה.

38:40 דובר 1 להיות מודע לכוונה.

38:42 דובר 7 ושאמרת בלי כוונה בכלל, אז זה... אז שאתה פשוט עושה את זה טכני.

38:47 דובר 1 כן.

38:48 דובר 7 ויש עוד אפשרות באמצע פה, שיש אפשרות.

38:49 דובר 1 לא, יש אפשרות מתחת.

38:51 דובר 7 אה, מתחת לזה?

38:52 דובר 1 ועוד שתי אפשרויות מעל.

38:53 דובר 7 אה כן, מה שאמרת על זה שהוא עושה את זה שלא בכוונה.

38:56 דובר 1 כן. זה נקרא לשם פנייה. בכלל הוא, בכלל לא מתכוון לקדוש ברוך הוא, הוא מתכוון לעצמו.

39:03 דובר 7 אוקיי, זה מתחת לבלי כוונה.

39:05 דובר 1 זה כבר הולך לקליפות.

39:06 דובר 7 אוקיי.

39:07 דובר 1 ולמעלה יש עוד שתי דרגות בכוונה שדיברנו באריכות בפרק הקודם, שזה נראה את זה עוד פה, אבל טבעית זה צריך טוב.

39:14 דובר 7 צריך להגיד משהו?

39:15 דובר 1 לא צריך שום דבר. צריך חצי שנייה לחשוב שזה הקדוש ברוך הוא ציווה את זה. להיות מודע, זה הכל.

39:21 דובר 7 לא, כי לפעמים נראה לי שפעם אמרת שלפני מצווה צריך להגיד "אני עושה את המצווה". אולי, אולי היה איזה משהו.

39:29 דובר 1 נכון, דיברנו על זה. אצל הספרדים גם אומרים את זה בפה באמת בגלל הסיבה הזאת.

39:34 דובר 7 לא יודעת, אני צריכה, כאילו, כשאתה אומר כוונה.

39:36 דובר 1 למה את שומעת את זה? אנחנו עוד לא התחלנו.

39:38 דובר 7 לא. אה, כאילו זה בשביל מה עושות את זה.

39:41 דובר 1 אה, נבהלתי.

39:45 דובר 7 כשאתה אומר ספרדים, זה בגלל ה"לשם ייחוד".

39:47 דובר 1 כן. אצלנו אומרים את זה רק פעם אחת בבוקר בשביל כל היום. אצל ספרדים באמת אומרים לפני כל מצווה, אומרים את זה. למה? כי, כי אתה אומר את זה בפה. אז לפחות תגיד בפה. לא יודע אם התכוונת, לפחות תגיד.

39:58 דובר 7 זה הרבה פעמים בפה, אבל אפילו להגיד את זה אתה צריך. כן, את אומרת את זה, אבל את לא חושבת את זה.

40:09 דובר 1 טוב, תניא לא למדנו היום הרבה, אבל לפחות משהו יצא לנו.

40:12 דובר 7 זה חשוב.

40:14 דובר 1 טוב, בוא, בוא, בוא, בוא... אה, ובאמת זה, זה מין... כאילו זה, זה לא, זה לא, זה לא התוכן של הפרק. כל המלאכים... אז מה שאדמו"ר הזקן מוסיף תמיד עם כל המלאכים בעלי חומר וצורה, זה להוכיח שמה שהרח"ו כותב שגם בלי לשמה עולים לעולמות עליונים, הכוונה בלי כוונה לשמה. אבל תורה שלא לשמה ממש, זה כבר הצד ה... לא לשמה. הוא עושה בשביל שלא לשמה. כן? כגון להיות תלמיד חכם. כן. להיות תלמיד חכם, וכי גם לומד תורה כי, כי הוא רוצה להיות, להשכיל בתורה, להיות חכם בתורה. אפילו לא בשביל, אפילו לא בשביל להתפאר. הוא לומד תורה כי, כי, כי זה מעניין אותו. הוא רוצה לדעת הרבה תורה. זה בכלל לא בשביל הקדוש ברוך הוא. פשוט מעניין אותו ללמוד. זה נעים, כיף לו ללמוד. תלמיד, הוא יושב ולומד יום ולילה תורה כל היום, מהבוקר עד הערב. למה? כי זה, זה, כי זה מושך אותו. הוא לא מקיים מצווה. זה הכל הקליפות. לא, לא, לא אגיד שלא מקיים מצווה, זה לא נכון. הוא מקיים מצווה, וכל החיות האלוקית שנמשכת על ידי המצווה שלו הולכת להחיות את הקליפות במקום את הקדושה. אינה עולה כלל למעלה, אפילו להיכלות ומדור המלאכים דקדושה. לא רק לפנימיות, אפילו לא להיכלות ומדורים, אלא נשארת למטה בעולם הזה הגשמי, שהוא מדור הקליפות. פה לא נקרא את ה... הרבי מביא, אדמו"ר הזקן מביא פה שלוש הוכחות מהזוהר שגם מצווה בלי כוונה עולה למעלה. לא... קצת קוצר הזמן. זה התוכן של מה שלמדנו לפני. וכמו שכתוב בזוהר על פסוק "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?" אומר הזוהר:

42:14 דובר 1 מה זה כל עמלו? הפסוק אומר, שלמה המלך אומר, "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?" מה זה כל עמלו? איזה סוגים של עמל יש?

42:31 דובר 7 לא.

42:31 דובר 1 לכאורה, הפירוש, הפסוק, הפירוש הפשוט של הפסוק: מה עוזר לך כל העמל שאתה עמל תחת השמש? אתה, אה, מגדל ילדים ועושה פרנסה ועושה כל ענייני העולם הזה. מה... זה הכל תחת השמש. מה היתרון? מה זה נותן לך? כן? זה הפש... זה הפירוש הפשוט של הפסוק. אומר אדמו"ר הזקן שהזוהר מדייק. הזוהר מדייק למה הפסוק אומר, "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?" הפסוק היה צריך להגיד, "מה יתרון לאדם בעמלו שיעמול תחת השמש?" מה מוסיפה המילה כל? מה זה כל עמלו? אי אפשר להגיד את הפסוק בלי המילה כל? "מה יתרון לאדם בעמלו שיעמול תחת השמש?" חסר משהו? מבינים מה מוסיפה המילה כל? מדייק הזוהר: כל עמלו, אפילו עמלא דאורייתא. אפילו אם יהודי עמל עמל של תורה, אבל העמל של התורה שלו זה לא לשמה, זה בלי כוונה, אז בדיוק כמו שכל עמל העולם הזה נשאר תחת השמש, לא עולה למעלה, גם העמל של התורה שלו לא עולה למעלה. זה מוסיף, מדייק הזוהר מהפסוק, מהמילה כל. אפילו עמלא דאורייתא, אי עביד בגין יקריה וכולי. אם הוא לומד תורה בשביל כבודו, וכולי. תסתכלו מה כתוב בזוהר.

44:15 דובר 7 מה זה וכולי?

44:16 דובר 1 וכולי.

44:17 דובר 7 אה, וכולי.

44:20 דובר 1 אדמו"ר הזקן לא רוצה להוסיף. לך תסתכל בזוהר מה כתוב. זה לא עולה למעלה, הולך להחיות את הקליפות. וזהו שאמרו רז"ל, "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". מה פירוש הפסוק של... הפירוש... עוד מתבלבלות לי המילים בפה. מה הפירוש הפשוט של הפסוק "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"? מי שבא... אשרי מי שבא לגן עדן. ומה זה "ותלמודו בידו"?

44:47 דובר 7 שומע את ה...

44:49 דובר 1 מה?

44:49 דובר 7 שהוא למד.

44:50 דובר 1 אבל לא הפירוש הפשוט. הפירוש הפשוט, שכך מסבירים כל המפרשים, שאשרי מי שלמד הרבה הרבה תורה ובזכות זה הגיע לגן עדן. נכון?

45:04 דובר 7 אולי הפירוש של השם שמעון[?].

45:06 דובר 1 אה?

45:06 דובר 7 אשרי שבא לגן עדן, תלמודו בידו. אז איך הוא בא?

45:10 דובר 1 מי מגיע לגן עדן? מי שלמד תורה מגיע לגן עדן. מי שלא למד תורה, מה יש לו לחפש בגן עדן? גן עדן, גן עדן, גן עדן העליון זה שכר על לימוד תורה. מי שלא למד תורה לא נכנס לגן עדן.

45:25 דובר 7 אשרי שבא לאיפה? לגן עדן.

45:27 דובר 1 כן, כן.

45:28 דובר 7 אז הוא כבר בגן עדן. למה שתלמודו בידו? כאילו ברור שהוא בא בזכות הלימוד תורה. מה יש לחפש שם עדן? איך הוא בא? הוא בא לגן עדן.

45:36 דובר 1 הוא בא לגן עדן בזכות התלמוד תורה. אז לכאורה היה צריך ל-- לא יודע מה, איך היה צריך לומר את זה, אבל מה פירוש תלמודו בידו? כאילו שהוא בא לגן עדן יחד עם התלמוד שלו. אבל עכשיו על פי ההסבר כאן אז מובן כי לא מדברים שבזכות הלימוד תורה נתנו לו שכר להגיע לגן עדן, אלא שהלימוד שלו הוא זה שהכניס אותו לגן עדן. כשאדם לומד תורה עם אהבה ויראה, לומד תורה עם כוונה, לומד תורה לשמה, הלימוד תורה הזה מתאחד בספירות של גן עדן, בפנימיות העול-בפנימיות העולמות העליונים, והלימוד תורה הזה הוא מה שמכניס את האדם לגן עדן. זה הפירוש תלמודו בידו. אשרי מי שבא לכאן לעולם העליון ותלמודו בידו, שאז התלמוד שלו, הלימוד שהוא למד, מכניס אותו לגן עדן. פירוש שלא נשאר למטה בעולם הזה, כי יכול להיות יהודי שלמד תורה ולמד הרבה תורה, אבל כשהוא מגיע לגן עדן לא נותנים לו להיכנס פנימה. למה לא נותנים לו להיכנס פנימה? כי הלימוד תורה שלו נשאר בעולם הזה. הוא למד בלי כוונה לשמה. הוא למד-- לא בלי כוונה לשמה. הוא למד עם כוונה שלא לשמה. הלימוד שלו נשאר למטה בעולם, בקליפות, וכשהוא מגיע לגן עדן אין לו לימוד שיכול להכניס אותו פנימה. אז עד פה זה היה סיום של, של הפרק הקודם. ופה אחרי ההקדמה הזאתי, מה?

47:22 דובר 7 אני אוהבת את ההקדמות האלה.

47:31 דובר 1 עד פה היה סיום. הוא-הוא התחיל איזה פרק. אך כל זמן ש-- מה זה אך? זה הולך על מה שאמר בפרק הקודם. כן? כדי להגיע ל-ל"ואף דאורייתא", שזה התוכן של הפרק שלנו, בשביל זה היה צריך לסיים את העניין של הפרק הקודם. שצריך להבין מדוע באמת הוא שם את זה פה ולא בפרק הקודם, זה עוד עניין, אבל גם-- ל-לכל דבר יש הסבר, אבל לא, לא, לא, לא אפשר על רגל אחת ללמוד את כל התורה כולה. אז מה הוא הסביר עד לפה? עד לפה הוא הסביר שתורה ומצוות לשמה, כשאדם לומד לשמה אז זה מעלה את האדם, מעלה את התורה והמצוות לעולמות העליונים ומחבר אותו עם אלוקות. ואם הוא לומד בלי כוונה לשמה אז זה עולה רק לחיצוניות העולמות. ואם הוא לומד שלא לשמה זה לא עולה בכלל. זה נשאר תחת השמש. נשאר בחיות הקליפות שבעולם הזה. ופה הוא שואל את השאלה ששאלנו לפני שהתחלנו ללמוד. ואף דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. התורה והקדוש ברוך הוא זה דבר אחד, והוא הקדוש ברוך הוא ורצונו אחד. אז התורה אחד איתו ומצוות שזה רצונו הם גם אחד איתו. אז מה הפירוש שעל ידי הכוונה שלי זה עולה או יורד או לא עולה או לא יורד? מה זה תלוי בי? מה זה משנה? תורה זה תורה. אם אני לא לומד תורה היא לא תורתו של הקדוש ברוך הוא, היא לא מתאחדת איתו. לומד תורה עם כוונה, בלי כוונה. מה זה משנה? התורה היא תורה, זה הוא בעצמו. מה זה צריך אותי בשביל להתאחד איתו בלי, בלי שום, בלי שאני איוולד בכלל. אני גם כן אחד איתו. מה זה משנה? כן,

49:22 דובר 1 למדתי, לא למדתי עם כוונה בלי כוונה. מה זה נוגע? אף דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, שהוא ורצונו אחד. הרי קודשא בריך הוא איהו ממלא כל עלמין בשווה. ואף על פי כן אין העולמות שווים במעלתם. הקב"ה נמצא בכל מקום. הוא מהווה ומחיה את כל העולמות. יש הבדל איך הוא מחיה את עולם הבריאה, את עולם היצירה או את העולם שלנו. הכל זה הוא והוא נמצא ואת הכל הוא מחיה ואת הכל הוא מחיה בשווה. אז למה יש? מאיפה יש הבדל בין העולמות?

50:19 דובר 8 כלים.

50:20 דובר 1 מה?

50:20 דובר 8 אולי תלוי בכלים.

50:25 דובר 1 למרות שהוא נמצא ומח-- לא רק נמצא בשווה, אלא מחיה את כולם באופן שווה. למרות זאת, אין העולמות שווים במעלתם. מצד מה בא השינוי? השינוי הוא מהמקבלים בב' בחינות. א', שהעליונים מקבלים הארה גדולה יותר לאין קץ מהתחתונים. כמו שבשכל יש הארה יותר גדולה לאין קץ מאשר בלב. ובלב יש הארה יותר גדולה לאין קץ מהנפש מאשר ב-בידיים וכן הלאה. אז קודם כל בעולמות העליונים יש יותר, יותר גילוי. הוא נמצא בכל מקום בשווה, אבל הוא לא מתגלה בשווה. מבינים את ההבדל בין נמצא לבין לבין מתגלה? זה הבדל אחד. ההבדל השני, שהעולמות שמקבלים בלי לבושים ומסכים רבים כל כך-- העולמות העליונים מקבלים בלי לבושים ומסכים רבים כל כך כבתחתונים. מסך זה העלם, זה שלא רואים. כשיש, אה כשהנפש מחיה את הגוף. אז נכון שאת המוח היא מחיה יותר בגילוי ואת הלב פחות בגילוי. כן, אבל האם יש הבדל... בהעלם והסתר? ב-- לא נגיד את זה ש-- בצורה של-- נ-ננסח את זה אחרת. כש-כש-כשמישהו מסתכל על-על ה, אה, על-על עניין של שכל או עניין של רגש. השכל שלי, בסדר? לי ברור שהשכל שלי הוא של הנפש. הנפש לא מוסתרת בתוך השכל. היא מתגלה בתוך השכל יותר מאשר בלב. אבל בתוך השכל היא מוסתרת פחות, היא מוסתרת פחות מאשר בלב? איפה הנפ-

52:59 דובר 9 הלב היא מוסתרת יותר. למה?

53:04 דובר 1 אין שום הבדל. כשאני חושב זה ברור לי שאני חושב. שום דבר לא מסתיר על זה. אני יודע שזה אני חושב. לא צריכים להגיד לי, להוכיח לי. אני יודע שזה אני. זה בגילוי לגמרי אצלי. כן? כשאני מרגיש אז זה ברור לי שאני מרגיש באותה מידה שברור לי שאני חושב וברור לי שאני רוצה, אז ברור לי שאני מרגיש. שום דבר לא מסתיר על הנפש. לגבי גילוי יש הבדל. לגבי העלם והסתר אין שום הבדל. כמו שהנפש לא מוסתרת ב-בשכל, היא לא מוסתרת בלב והיא גם לא מוסתרת בגוף. כשאדם מזיז את היד זה הוא מזיז את היד. כן? אני אתן דוגמה הפוכה. איך שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם הזה. אז ברור שבמדבר יש בו חיות הכי גדולה ובבעלי חיים יש חיות פחות, פחות גילוי, כן? וב, ובצומח יש עוד פחות ובדומם עוד פחות חיות. נכון? כל אחד יודע שבדומם יש פחות חיות מאשר בצומח. לא צריך להוכיח את זה. זה גלוי לגמרי, החיות. אבל מה לגבי העלם והסתר? בדומם מורגש עליו שהקדוש ברוך הוא מחיה אותו, מהווה אותו מאין ליש? לא מורגש שום דבר. ובצומח? כשמסתכלים על צומח, צמח, גוי מסתכל על צמח. יעלה על דעתו שהקדוש ברוך הוא מהווה אותו עכשיו מאין ליש? לא. ובעל חיים?

54:59 דובר 9 גם לא.

55:00 דובר 1 גם לא. ואדם? גם לא. ויהודי גם לא. יש הבדל בגילוי, אבל בהסתר הכל אותו דבר. כמו שבנפש האדם יש הבדל בגילוי, אבל כל... מה... לא משנה מה תהיה דרגת הגילוי, אז מבחינת ההעלם והסתר אין בכלל העלם והסתר. לגבי החיות האלוקית שמחיה את העולם זה בדיוק הפוך. יש הבדל בגילוי, הבדלים גדולים, עצומים, אבל בהעלם והסתר אין הבדל. מהצד השני הכל מוסתר באותה מידה. פה הכל יהיה גלוי באותה מידה ושם הכל מוסתר באותה מידה. כן?

55:40 דובר 9 לא, אני לא הבנתי.

55:42 דובר 1 מממ?

55:42 דובר 9 אני לא הבנתי, אז ב... בוא נמשיך. איזה, איזה, על איזה הסתמכות?

56:01 דובר 1 אני מנסה לחפש משל אחר, איזה הסבר אחר. אני אנסה להסביר עוד פעם. ההבדל בין בעל חיים לצומח... יש הבדל.

56:31 דובר 10 כן.

56:31 דובר 1 אנחנו יודעים, כתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולמות. לא רק מחיה אותם, גם מהווה אותם. ולא רק מחיה ומהווה אותם, אלא מהווה אותם מאין ליש. ולא רק זה, אלא בכל רגע ורגע מחדש. יש על זה גם הוכחות, והוכחות צריכות להיות מדברי חז"ל, שכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא בורא כל פרט ופרט, כל אטום ואטום בעולם מאין ליש מחדש. כל רגע ורגע. רואים את זה? לא.

57:08 דובר 10 זה קיים.

57:09 דובר 1 אה?

57:09 דובר 10 זה קיים.

57:11 דובר 1 רואים את זה?

57:12 דובר 10 זה קיים אבל אנחנו לא רואים את זה.

57:13 דובר 1 לא רואים. למה לא רואים? שמו איזשהו מסך שמסתיר לנו את האלוקות שבתוך העולם. המציאות האמיתית של העולם היא כביכול, כ-כביכול כמו ש... ככה. גם כן משל שמדברים עליו, מביאים אותו הרבה. כשאדם עומד מול מראה, כן? אז האדם הוא אדם. מה המציאות של ההוא במראה? הוא מציאות? הוא גילוי של זה שעומד. הוא לא... הוא לא משהו נפרד, הוא התפשטות של זה. העולם הוא רק כביכול התפשטות, הארה מהאלוקות, כמו האור שיוצא מהשמש. האור הוא דבר בפני עצמו? תשים מסך, אין אור. אין אור בלי, בלי שמש. כן? כל העולם כולו, כל מציאות העולם מזה שהקדוש ברוך הוא אומר, כן, "ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים", אז, אז, אז זה מה ש-שעושה... המילים האלה שכתובות בספר בראשית הן אלו שמחיות את השמיים וכל מה שיש בהם, כל רגע ורגע עד עכשיו. ואם לרגע אחד הוא יפסיק להגיד את הדיבור, לא יהיו שמיים. למה? כי מה שמחיה את השמיים זה דבר השם. אין דבר השם, אין שמיים. אני רואה את זה? אני לא רואה את זה. אני לא רואה דבר השם ואת הכוח הפועל שבנפעל. לא רואה את זה לא בדומם ולא בצומח, לא בחי ולא בשמיים ולא במלאכים ולא בשום דבר. זה בהעלם והסתר גמור. אז חיות היא... את, את ההבדל בחיות אני כן רואה, אבל את האלוקות שבתוך זה אני לא רואה. לגבי החיות יש הבדל. פה יותר, פה פחות, פחות. לגבי העלם והסתר אין שום הבדל. עכשיו, מה... זה בעולם הזה. מה קורה בעולמות העליונים? אז בעולם הבריאה, אז גם החיות האלוקית היא הרבה יותר גדולה מאשר בעולם היצירה, והיא גם לא כל כך מוסתרת. הנבראים

59:20 דובר 1 שבמלאכים שבעולם הבריאה, אתה מסתכל עליהם, אתה רואה שזה מגיע מהאלוקות. אם היית שם, היית רואה. מי שנמצא בגן עדן רואה. הנבראים שבעולם היצירה, אז גם החיות שלהם היא פחות מאשר בעולם הבריאה, בכמות פחות, כאילו כמו בעלי חיים לעומת בעלי שכל, על דרך משל, אבל גם פחות ניכר בהם שאלוקות מחיה אותם. זה לא כל כך ברור כמו בעולם הבריאה. בעולם העשייה, העשייה הרוחנית, זה עוד יותר מוסתר ועוד פחות חיות, והעולם הזה הגשמי, גם החיות שמחיה אותו מצומצמת עד קצה אחרון. לכן נבראו נבראים גשמיים, שבזה זה משותף לכל הנבראים שבעולם הזה, דומם, צומח, חי, מדבר, כולם גשמיים. למה כולם גשמיים? כי מה שמחיה את העולם הזה זה חיות מצומצמת, חיות קטנה מאוד. לכן מה שיכול להתברר מזה זה רק דבר גשמי. בדבר הגשמי יש ארבע דרגות, אבל רק דבר גשמי, וגם הוא מוסתר עד קצה אחרון, שלא רואים שזה מגיע מאלוקות. שני דברים. טוב, מה זה קשור לענייננו? איך זה עונה על מה שאנחנו, מה ששאלנו? מה ענינו? שאלנו מה עוזר? הקיום, ה-ה-הכוונה, אהבה ויראה שלי להעלות את התורה והמצוות של הקדוש ברוך הוא למעלה. הם לא צריכים אותי לכאורה. כן. מה, מה ההסבר הזה עוזר לנו? אז הוא לא הסביר. זה תחילת הסבר. אז אני אומר ככה.

1:01:01 דובר 11 עשרה לעשר.

1:01:02 דובר 1 עשרה לעשר. נו, מה? בדיוק תחילת העניין. טוב.

1:01:07 דובר 11 עוד איזה שתי שורות, לא?

1:01:08 דובר 1 אה?

1:01:09 דובר 11 עוד איזה שתי שורות.

1:01:10 דובר 1 לא, לא, לא. זה הרבה יותר משתי שורות.

1:01:13 דובר 11 לא, זה...

1:01:14 דובר 3 זה ההקדמה. זה רק ההקדמה, לא?

1:01:16 דובר 1 אה? אמ, שנייה. עוד, עוד כמה שורות. סתם שלוש שורות.

1:01:25 דובר 3 בסדר, אני רק שאלתי. כבר אמרתי לך.

1:01:28 דובר 1 טוב, אז לבוא ל-לגמור איזשהו עניין.

1:01:30 דובר 3 לא אמרתי בכלל מספיק. רק ציינתי שעה.

1:01:35 דובר 1 עד שנכנסתי לתוך העניין.

1:01:38 דובר 11 אפשר לנסות עוד, בסדר.

1:01:42 דובר 3 תוצאה מרתקת.

1:01:45 דובר 1 אז אני מתחיל בשורה. עולם הזה, העולם הזה הוא עולם השפל ב-ב-ב-בחינות, גם מבחינת התפשטות החיות וגם מבחינת העלם והסתר, כי ההארה שבו מצומצמת מאוד עד קצה אחרון ולכן הוא חומרי וגשמי. ולא רק שהוא חומרי וגשמי, זה עניין שיש בו פחות חיות, אלא גם זאת היא בלבושים ומסכים רבים עד שנתלבשה בקליפת נוגה. קליפת נוגה דיברנו כבר הרבה פעמים החל מפרק ו' של התניא, שעניינה של קליפת נוגה זה להעלים ולהסתיר אלוקות עד שלא ניכר אלוקות בכלל. להחיות כל דברים הטהורים שבעולם הזה ובכללם היא נפש החיונית המדברת שבאדם. ולכן הוא, ובכלל, ובכלל הוא נפש חיונית מדברת שבאדם. אז כשאדם מדבר סתם ככה, מדבר לא דברי תורה, מדבר. לא, לא מדבר מרכל, לא דיבורים אסורים. מדבר על עניינים שצריך בשביל הבית, בשביל הכביסה, בשביל דברים שצריך לבית. דברים הנצרכים. אבל זה לא קשור לתורה. מדבר ענייני עולם הזה. כן. מי מדבר פה? הנפש החיו-חיונית שלו, נכון? הנפש החיונית שלו מאיפה היא מקבלת את החיות שלה? מקליפת נוגה. הוא לא עושה דבר איסור. זה לא קליפות הטמאות. קליפת נוגה, וקליפת נוגה, כמה חיות יש בה? המינימום האפשרי. כמה היא מוסתרת, מוסתר בה אלוקות? המקסימום האפשרי. אז כשאדם מדבר סתם עניינים של העולם הזה, איזה חיות הוא מקבל מהקדוש ברוך הוא? את החיות הכי קטנה שאפשר שייתכן באופן, באופן ההסתר הכי גדול שיש. הוא הכי רחוק מאלוקות מה שיכול להיות.

1:03:47 דובר 11 כאשר מה הוא עושה? לא זוכר.

1:03:49 דובר 1 מדבר בדברי העולם, בדברים הנצרכים. לא את דברי איסור, לא לשון הרע. דברים בשביל לחיות, בשביל להתפרנס. הוא לא חושב על הקדוש ברוך הוא, הוא חושב על דברים של העולם הזה. הוא מנותק מאלוקות בצורה הכי גדולה שרק יכולה להיות. הוא גם מקבל את מינימום החיות וגם מופרד ומורחק מאלוקות בצורה הכי גדולה שיכול להיות. הוא לא עשה שום עבירה. רגע, מה קורה כשאותה נפש החיונית עכשיו מדברת דברי תורה? אותה נפש חיונית שמדברת דברי תורה, מי מזיז את הפה? נפש החיונית. מה קורה עכשיו? את זה נשאיר לפרק הבא, לשבוע הבא.