לקוטי אמרים פרק ל"ט (חלק 2) · תשפ"ה

00:00 דובר 1 אז אנחנו מתחיל-- לומדים את פרק ל"ט היום. נמשיך מדף נ"ב, הנקודה למעלה, כמה שורות מלמעלה, באמצע השורה. אמרנו שפרק נ"ב הוא-- פרק ל"ט הוא אחד משלושה פרקים שבאופן כללי עונה על התמיהה שהייתה לנו. הרי בסוף פרק ל"ח, אחרי שאדמו"ר הזקן הסבי-- גמר להסביר על החשיבות של המעשה, שהמעשה הוא העיקר, ולעשות לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים זה דווקא על ידי המעשה. ואז שואלים: רגע, בשביל מה צריך כוונה? הרי אחרי כל הביאור שכל העניין זה המעשה, ודווקא על ידי המעשה נמשכת השראת השכינה. אז מה? אז מה זה כל-- מה הכוונה? איפה עבודת השם פה? אז הוא הולך להסביר עכשיו בכל הפרקים הבאים שהאמת היא, האמת של עבודת השם היא שכל מעשה, כשאדם מקיים מצווה, זה חדור ברגש. אם אדם מקיים מצווה סתם ככה, זה לא השלמות של עבודת השם. עבודת השם צריכה להיות שהמעשה הוא בא מתוך רגש. מה פירוש מתוך רגש? יכול להיות שאדם מקיים את כל המצוות, הוא חרדי, דתי, חרדי, יש לו כוונה, מקיים את כל המצוות. אבל למה הוא מקיים את המצוות? כי ככה לימדו אותו. כי ככה חינכו אותו. ככה הוא הסביר לעצמו אפילו. וזה הוא מקיים. זה לא שייך אחרת בכלל. המניע שלו לקיום המצוות זה לא רגש. רגש, הפירוש-- הכוונה היא שהיות ואני אוהב את הקדוש ברוך הוא, אז את זה אני רוצה לעשות, מה ש... מה שהוא אומר לי. כן. כן, כשאדם עושה משהו עבור חבר שלו, למה הוא עושה עבור חבר שלו? הוא אוהב אותו, יש לו איזשהו רגש כלפיו. סתם מישהו

02:08 דובר 1 ברחוב יבקש ממני כל מיני דברים, אז למה שאני אעשה? כן, אם זה נוח לי, כן, בסדר. אבל חבר שלי, אני אעשה לו. אז עבודת השם אמיתית היא דווקא כשהמעשה, המניע למעשי המצוות, הוא רגש. עכשיו, קודם כול, מה פירוש רגש? איך אני יכול לאהוב את הקדוש ברוך הוא? אני יכול לאהוב דברים שאני רואה אותם, שאני שומע, שאני מבין אותם. איך אפשר לאהוב את הקדוש ברוך הוא? מה, מה, מה פירוש לאהוב? לאהוב זה, זה, זה. אני יכול להבין ולאהוב. מה, מה, מה יש לאהוב? מה יש לאהוב שם? אז לפני שהוא מסביר בפרקים הבאים איך אדם יכול להגיע לאהבת השם, אז לפני כן הוא מקדיש שלושה פרקים להסביר בשביל מה זה צריך בכלל. מה השאלה? בשביל מה צריך? אם הסברנו קודם בפרקים הקודמים, ל"ה, ל"ו ול"ז שמה, שכל עבודת השם וכל הקדושה, לקדש את העולם ולהכין את העולם ולזכך, זה הכול על ידי מעשה. אז מה אכפת לך? זה כן רגש, לא רגש. מה אכפת לך למה אני עושה את המצוות? אני עושה אותן וזהו. אז לכן הוא מקדיש פה שלושה פרקים, ל"ח, ל"ט ומ', כדי להסביר בשביל מה צריך את זה בכלל. מה העניין של הרגש בעבודת השם? למה זה טוב בכלל? אם מדובר על רגש כמו שבפרקים הקודמים, מא' עד ל"ד, כל החצי הראשון של התניא, בשביל מה צריך רגש? כדי שאני אקיים את המצוות. אם לא יהיה לי רגש, אם אני לא אוהב את השם, אם לא אירא מהשם, אז אני לא אקיים את המצוות בשלמות. אז זה לא רגש שחדור במצווה, זה רק רגש שהוא אמצעי

03:53 דובר 1 לקיים את המצוות. אתם איתי?

03:56 דובר 2 אבל הוא אומר את זה כדי שאנחנו, כאילו לפי מה שאתה אומר, מה שאני חושבת זה שביום יום, בשגרת היום יום.

04:04 דובר 1 כן.

04:06 דובר 2 כשבא לעשות מצווה, כמה אני אוהב את המצווה הזאת.

04:09 דובר 1 כן.

04:10 דובר 2 אתה אומר.

04:11 דובר 1 צריך.

04:13 דובר 2 אומרים?

04:14 דובר 1 כן.

04:14 דובר 2 אומרים?

04:15 דובר 1 מה זה אומרים? לא צריך להגיד בפה, צריך להרגיש.

04:18 דובר 2 אתה מרגיש שאתה אוהב את המצווה הזאת של הנחת תפילין, של להתכסות בציצית.

04:23 דובר 1 זה עבודת השם. זאת עבודת השם.

04:26 דובר 2 נכון, אני יודעת, אבל אני אומרת, זה לא נעשה אוטומטי.

04:30 דובר 1 אם זה אוטומטי, זה לא עבודה.

04:32 דובר 2 אז מה קורה עם עם ישראל כשהם עושים את המצוות? את מה שזה.

04:38 דובר 1 בשביל זה אדמו"ר הזקן כתב את הספר של בינונים, כדי שנדע איך לעבוד את השם.

04:43 דובר 2 אז מה זה אומר? שהם כאילו צריכים להקדיש מחשבה.

04:45 דובר 1 עד, עד שהייתה, עד ש... עד ש... עד הדורות האחרונים.

04:51 דובר 2 אני מצטערת אם אני שואלת שאלות.

04:52 דובר 7 לא, זה מעולה.

04:54 דובר 1 אני, אני.

04:55 דובר 7 שואלת בשביל כולנו.

04:57 דובר 1 עד הדורות ה-- עד שבעצם, בשביל מה צריך תורת החסידות? עד הדורות האחרונים באמת לא היה צריך. למה זה לא התגלה? לא היה צורך, העולם היה מזוכך. אנשים הרגישו את זה באופן טבעי. אבל היות והעולם נהיה חשוך, יש שתי סיבות. הרבי מסביר למה התגלתה תורת החסידות דווקא בדורות האחרונים. אחת משתי הסיבות זה היות והעולם נהיה חשוך: גם גילוי מלמעלה נהיה פחות, וגם העולם מלמטה נהיה יותר עבה, פחות מרגישים.

05:33 דובר 2 כן.

05:33 דובר 1 אז מה שפעם אנשים היו באופן טבעי, היום צריך להסביר להם. אדם צריך לחנך את עצמו. ומי שבאמת לא לומד... ככה הרבי מסביר את זה על כל דבר. למשל, כשבאו וכתבו את השולחן ערוך, איך קיימו את המצוות עד שכתבו את השולחן ערוך? איך ידעו מה ההלכות? למדו מתוך המשנה, מתוך הגמרא. נו, אז למה עכשיו לא? אני אקיים עכשיו את המצוות, כל ההלכות, כמו שלמדו עד לפני שש מאות שנה. למה צריך שדווקא הוא יגיד לי לקיים? אני חושב כמו הוא. מה הבעיה? כן. אני אומר, הרבי אומר: לא. זה לא עובד ככה. השולחן ערוך נכתב כי בדור הזה נהיה צורך. עד שלא היה שולחן ערוך, עד שכתבו את ההלכות, באמת הדרך לקיים את המצוות הייתה על ידי הבנה מתוך הגמרא. אבל ברגע שהייתה ירידת הדורות ואנשים לא יכלו להבין מעצמם, אם מישהו אחרי כתיבת השולחן ערוך מנסה להבין בעצמו, הוא מבין לא נכון. אותו הדבר בדיוק גם לגבי תורת המשנה. לגבי כל דבר שמתגלה, ברגע שזה התגלה. היום אי אפשר לעבוד את השם בלי ללמוד חסידות. מי שלא לומד תניא, מי שלא לומד חסידות, לא יכול לעבוד את השם. למה? לא בגלל שהוא אשם.

06:55 דובר 2 לעבוד את השם, אבל לא את הדרך ה...

06:57 דובר 1 הוא לא יכול לעבוד את השם. הוא לא יכול לעבוד את השם כי הוא לא יודע מה זה עבודת השם. לא יודע איך אדם יכול. איך אדם יכול להשחיז סכין של שחיטה אם הוא לא למד איך משחיזים סכין? הוא לא יודע, הוא לא יודע. אי אפשר לעשות לבד.

07:14 דובר 7 גם כשלומדים חסידות יש מצוות, לא יודעת, כאילו ככה אני יכולה להבין או להרגיש שיש מצוות שכיף לעשות אותן באמת, שעושים אותן מאהבה. כמו סוכה שמגיעה אחרי שנה שלמה, זה כיף לצאת לאוויר לזה. ויש מצווה קשה כמו צניעות, שזה עכשיו כל יום, גם בקיץ. להתלבש, לשים גרביים, לשים פאה. ויש מצוות כאלה.

07:36 דובר 2 שאת באמצע הדברים שלך ואתה צריך לעצור.

07:39 דובר 1 כן, כן, כן, כן, כן, כן.

07:41 דובר 2 אני אומרת. אבל זה לא קל.

07:44 דובר 1 אף אחד לא אמר שזה קל.

07:45 דובר 2 לא, אבל אתה אומר את צריכה לבוא לעשות את זה מתוך אהבה.

07:49 דובר 7 שאם לא, וזה וזה, זה לא נקרא.

07:51 דובר 2 זה הקושי שאתה אומר.

07:54 דובר 1 זה לא נקרא עבודת השם. את המצווה הוא מקיים והעולם מתקדש והשכינה נמשכת. הכל כן. הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה עם רגש. למה? בשביל זה יש לנו את שלושת הפרקים האלה. אז בפרק הראשון, פרק ל"ח, הוא הסביר בהתחלה באופן כללי שיש... קטעתם אותי באמצע. סליחה. עוד, עוד הקדמה אחת קודם. אז בחצי הראשון של התניא הוא מדבר על בשביל מה צריך-- מדברים אהבה ויראה. בדרך כלל מדברים בעיקר על אהבת השם. "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא", אומר הזוהר. עיקר העבודה זה עבודת האהבה והיראה כלולה בתוך האהבה. זה עוד עניין. לא עכשיו. אה, עד תחילת התניא, עד חצי התניא הוא מדבר בשביל מה צריך אהבה ויראה. אם לא תאהב, לא תעשה. אם לא תירא אז תעשה עבירות. אהבה ויראה הם כלי. הם אמצעי בשביל קיום המצוות. מדוע? כי קיום מצוות זה העיקר. זה מה שמדובר בהתחלה. מפה, מהפרקים האלה מתחיל לדבר אחרת. לא. אהבה ויראה הם עצמם מטרה. כן? כדי להבין למה, כי לכאורה אם אתה אומר לי שזה אמצעי, זה העיקר וזה אמצעי להביא לעיקר. אוקיי, אז צריך את זה. אבל ברגע שאתה אומר לא, גם זה עצמו מטרה. מה, מה המטרה בזה? כן. אז בזה הוא מסביר עכשיו מה הוא התחיל לעשות. התחיל להסביר בפרק הקודם באופן כללי שיש, אה, שני סוגים של אהבת השם. יש אהבת השם טבעית ואהבת השם שכלית. אתן זוכרות שדיברנו, נכון?

09:34 דובר 8 כן.

09:34 דובר 1 אהבת, אהבת השם שכלית זה כשאדם-

09:38 דובר 8 מתבונן.

09:38 דובר 1 מתבונן, בעל בחירה מוליד אהבה וזה כמו... הוא אמר, זה כמו בני אדם. ואהבת השם, אמ, טבעית זה כמו בעלי חיים שהוא לא בעל חי-- יש לו שכל, אבל השכל לא יכול לבחור לשנות את הטבע שלו כמו בעלי חיים. ואז כשכל אחד, עכשיו כל אחד מאיתנו יודע, אף אחד לא חושב את עצמו לצדיק. אז ממילא אנחנו כולנו... אז אנחנו בעלי חיים. כאילו, אז מוכרח לבוא פה הסבר מה, מה, מה, מה, מה זה... הקדוש ברוך הוא רוצה שת-שת-שתהיה לנו אהבת השם. איזו אהבת השם הוא מאפשר לנו? רק כמו בעלי חיים. מה... זה... בשביל זה הוא הוריד אותנו לפה. אז מה הוא התחיל להסביר בפרק הזה? הוא אומר בוא נתחיל, הוא מתחיל מעניין צדדי כביכול. הוא מסביר מה זה עבודת המלאכים. כדי להסביר מה זה עבודת המלאכים אז הוא הסביר שיש שלושה עולמות. בריא-

10:37 דובר 8 כן דיברנו על זה.

10:39 דובר 1 ממ?

10:39 דובר 8 כן דיברנו על המלאכים.

10:41 דובר 1 כן, כן, בטח. זה התחלת הפרק. אז הוא אומר שיש, אה, שלושה עולמות: בריאה, יצירה ועשייה. ויש אמ-- באופן כללי המלאכים, דרגת המלאכים מעולם היצירה ודרגת הנשמות של הצדיקים הגדולים היא בעולם הבריאה. מדוע? כי עולם היצירה זה העולם של הו' של שם השם, העולם של המידות, העולם של הרגש והמלאכים, העבודה שלהם זה עבודה של רגש. מה פירוש עבודה של רגש? שהמלאך מיכאל הוא יכול לאהוב את השם. הוא לא כל כך יכול לירא את השם. למה הוא לא יכול? אין לו שכל? יש לו שכל. יש לו שכל גדול יותר משלנו, אבל לשנות את עצמו הוא לא יכול. כן. אז דרך זה המלאך גבריאל, יש לו שכל יותר מאיתנו ורגש לא רק יותר, אלא יותר בלי הרף. אבל לשנות את עצמו הוא לא יכול. כן. ולכן המלאכים נקראים חיות ובהמות ועופות. כן, לא בגלל שהם בעלי חיים.

11:47 דובר 8 לא בגלל שהם פשוטים, בגלל שהם...

11:50 דובר 1 בגלל שהם לא... מה העניין של הצדיקים? הצדיקים הגדולים, היות והם שינו את טבעם, הטבע של האדם זה להתאוות לענייני העולם הזה והם שינו את הטבע שלהם ומתאווים לאלוקות ושונאים את העולם הזה. כמו שלמדנו בפרקים הראשונים של התניא, פרק י'. אז ממילא השכר שלהם או דרגת העבודה שלהם זה בעולם הבריאה, כי הם באמת שינו את טבעם כמו העבודה שלהם על דרך של אדם. בסדר? אז זה הנושא שמדברים עליו. בואו נתחיל לקרוא מהפר-- מהנקודה ונסתכל ונראה בפנים. אז דיבר קודם על המלאכים שנמצאים בעולם היצירה. אומר אבל בעולם הבריאה, שהוא יותר נעלה, מאירות שם חכמתו, בינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא, שהן חכמתו, בינתו ודעתו הן מקור המידות ושורש להן. זה מובן מדוע החכמה, בינה ודעת הן אימהות ומקור ושורש למידות. זה מובן מדוע?

12:58 דובר 9 כי חכמה זה האבא. הבינה זה האמא.

13:02 דובר 1 למה שכל נקרא מקור לרגש? אמא של הרגש. האבא והאמא של הרגש.

13:08 דובר 9 שחושבים על זה, זה מוליד את זה.

13:10 דובר 1 כי כל דבר שאדם חושב עליו אז זה מוריד, מוליד רגש לאותו דבר. פשוט. איך נולד רגש? כשהוא חושב נולד רגש. אז כמו מבשרי אחזה אלוקה, כמו שאצל האדם כשהוא חושב נולד רגש. אז על דרך זה כביכול באלוקות. כן, הספירות חכמה, בינה ודעת זה כביכול השכל של הקדוש ברוך הוא וזה מוליד את המידות חסד, גבורה וכו'. וכדאיתא בתיקונים. אז בעולם הברי-- בעולם היצירה מאיר רק המידות. בעולם הבריאה מאירות חכמתו, בינתו ודעתו של אלוקות, שהן מקור, מקור, מקור המידות והן שורש להן. כדאיתא בתיקונים, אימא עילאה, ספירת הבינה, מקננא בתלת ספירן בכורסיא. כורסיא זה עולם הכיסא, מלשון כורסה. כיסא. כן. למה זה נקרא כיסא? כי למה עולם הבריאה נקרא כיסא? כי שם האלוקות יורד למטה, כמו אדם שיושב אז הוא יורד למטה, הוא מצומצם יותר. כן. אז בעולם הבריאה יש שלוש את הספירות הראשונות של עולם הבריאה, זה חכמה, בינה ודעת כמו בכל עולם. ובתוך, בתלת ספירן בכורסיא, בשלושת הספירות הראשונות של עולם הבריאה, מי מקננת שמה? בינה. הבינה של עולם האצילות. זה לשון הזוהר. במילים פשוטות שבכללות עולם הבריאה הוא שייך יותר לעניינים של שכל מאשר לעולם היצירה ששייך יותר לעניינים של רגש. לא השכל שלנו ולא הרגש שלנו. אבל... כדאיתא בתיקונים דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכורסיא, שהוא עולם הבריאה, ולכן בגלל ששם מאיר השכל והשכל הוא מקור המידות. הפירוש שהשכל יכול לשנות את המידות. לכן הוא מדור נשמות הצדיקים. מה הצדיקים? הצדיקים, איך הם עבדו את השם? בדחילו ורחימו הנמשכות מהבינה ודעת. הם לא עבדו את השם בדחילו ורחימו טבעיים. הם עבדו את השם בדחילו ורחימו שכליים. אז כמו שהם,

15:36 דובר 1 כנגד זה השכר שלהם הוא הדרגה של מקבלים את השכר שלהם בעולם הבריאה. דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה והדעת דגדולת אלוקות ברוך הוא. התבוננו בבינתם ודעתם בגדולת אלוקות ברוך הוא, וזה שינה, הוליד אצלם את הרגש, את אהבת השם ויראת השם, ולכן השכר שלהם בגן עדן זה בגן עדן של עולם הבריאה, שזה למעלה מהמלאכים, שהם רק בעולם היצירה. אהבה זו נקראת רעותא דלבא כנ"ל. רצון הלב.

16:18 דובר 9 איזה אהבה שבה-

16:20 דובר 1 אהבה שכלית. אהבה שכלית. אהבה שנולדת מהשכל נקראת בחסידות רעותא, גם בקבלה, רעותא דלבא, רצון הלב. פה הרבי לא מפרט בזה, אבל במשך התניא הוא מביא את הרעותא דלבא הזה בכמה הקשרים שונים. באופן כללי, יש בזה שלוש דרגות, שלוש דרגות שונות. יש רצון הלב שזה לא, לא ממש מתגלה. הוא התבונן וההתבוננות פעלה אצלו שהוא, הוא באמת רוצה, אבל הוא לא ממש מרגיש את זה בלב. הוא מבין ש... הוא מבין שצריך לרצות. הוא מבין שהוא צריך לאהוב, אבל לא סתם מבין שצריך, אלא ההתבוננות הזאת פעלה אצלו החלטה, ועומד לו, כל כך כואב לו שהוא לא מרגיש, שהוא החליט שהוא, הוא מתנהג כאילו הוא אוהב את השם. זה נקרא אהבה בתעלומות ליבו ומוחו. בפועל הוא לא מרגיש, אבל ההסכם הזה שהוא עשה שהוא מקיים את כל המצוות בגלל שאני התבוננתי ואני מבין שזה מחייב אותי ולכן כך אני עושה. הוא הגיע למסקנה הזאת כי יש משהו בפנים. אם לא היה משהו בפנים שהוא באמת מאמין בזה, אז בחוץ הוא לא היה יכול להגיע למסקנה כזאת, אבל ברגש בפועל אין לו. אחר כך יש האהבה הזאת עדיין אהבה שנקראת רעותא דלבא בהתגלות יותר, שזה לא רק בחיצוניות ליבו, אלא גם בפנימיות ליבו, לא רק בתעלומות, אלא גם בגילוי. ואחר כך יש עוד יותר מזה, שזה ממש תופס את כל מהותו שהיא בגילוי לגמרי. אז זה מקומות שונים בחסידות אומרים רעותא דלבא. פעם אומרים שזה מין כזה דבר שהוא בקושי, בקושי שלא מרגיש כלום, פעם מדברים שזה השיא השיאים של יום כיפור וכולי. מדובר על אותו דבר, תלוי כמה זה מתגלה. רעותא דלבא זה באופן כללי זה אהבת רצון

18:19 דובר 1 הלב, אהבת השם שנ-שנולדה כתוצאה מהתבוננות. והיות וזה נולד כתוצאה מהתבוננות, אז לכן המק-- השכר שלהם הוא בעולם הבריאה, עולם השכל. אהבה זו נקראת רעותא דלבא כנ"ל, ומרעותא דלבא נעשה לבוש של הנשמה בעולם הבריאה, שעולם הבריאה הוא גן עדן העליון. כדלקמן. עוד נדבר על זה קצת. וכמו שכתוב בזוהר ויקהל, שם כתוב שמדור הנשמות של נשמות הצדיקים זה בעולם הבריאה. אך היינו, על מי מדובר? על מה מדובר? מי מקבל את השכר? איזה צדיקים מקבלים את השכר בעולם הבריאה? דווקא נשמות ממש. מה זה נשמות ממש? יש צדיקים שאין להם נשמות ממש.

19:11 דובר 9 שאין להם גילוי מלא כמו שאמרת, לא?

19:14 דובר 1 אם הוא צדיק אז הוא אוהב את השם באהבה ויראה. זה הפירוש צדיק. כן. ואם יש לו נשמה, נשמה שמקבל את השכר, איפה? בגן עדן העליון. מה זה נשמות? מה זה נשמות ממש? דיברנו כבר בתחילת, ממש בתחילת התניא פרק ב', שכל נ-- כל נשמה כלולה מנפש, רוח ונשמה. האדם, נשמה זה בעיקר עניין של שכל. רוח זה בעיקר רגש ונפש זה בעיקר שייך לכוחות המעשה. אז כל אדם הוא גם מבין וגם יש לו רגש והוא גם יכול ל-לכתוב. יש לו גם כוח המעשה. כן, מה העיקר אצלו? יש אנשים כאלה שהם אנשים מאוד כאלה טכניים. כן, הוא יודע איך לעשות, אבל בהבנה פחות. כן, יש כאלה זה בדיוק הפוך. אתה רואה איזה גאון גדול, מבין, מבריק, אבל ת-תן לו איזה מברג.

20:04 דובר 9 שתי ידיים שמאליות.

20:04 דובר 1 שתי ידיים שמאליות, כן. ויש כאלה שהם מאוד הומניים, רגשיים וזה, והבנה זה לא הצד החזק שלהם. כן, זה נקרא נ-- כל נפש יש לה את הכל. היא כלולה מנפש, רוח ונשמה. כן, אבל אצל כל אחד השילוב ביניהם הוא, הוא משתנה. אינסוף, אינסוף שילובים אפשריים.

20:25 דובר 9 כן.

20:25 דובר 1 הסביר, הסביר את זה. דיבר על זה שם באריכות, עם כל ה-- עם כמה פרטים. על כל פנים, מי זוכה לשכר בגן עדן העליון? הנשמה ממש של הצדיק. מבחינת הרוח והנפש של הצדיק היא לא שותפה לדרגה הזאתי.

20:47 דובר 9 מה זה, מתפצלים?

20:48 דובר 1 כן.

20:49 דובר 9 כן.

20:49 דובר 1 איך זה? אף פעם לא הייתי שם, אז לא יודע. היינו דווקא נשמות ממש. מה זה נשמות ממש? הן בחינת מוחין דגדלות אין סוף ברוך הוא.

21:16 דובר 9 בואי לפה.

21:19 דובר 1 לא נס-- לא נסביר עכשיו את המושג מוחין דגדלות. מי שרוצה, שמה יש על זה ערך יפה בחב"דפדיה. אבל בחינת הרוח של הצדיקים... וכן שאר כל נשמות ישראל שעובדות ה' בדחילו ורחימו המסותרות בלב כללות ישראל, שעובדות ה' באהבה ויראה טבעיים, אין עולות לשם לעולם הבריאה, אלא מתי? רק בשבת וראש חודש לבד. זאת אומרת, מי מקבל שכר בגן עדן? הנשמה של הצדיק. אבל הרוח של הצדיק והנפש שלו, הוא מקבל את השכר שלו בגן עדן התחתון יחד עם שאר כל נשמות ישראל. ומדוע? פשטות. רוח זה עניין של רגש. וכמו שכל שאר עם ישראל, כל הבינוניים, אנחנו, עיקר עבודת השם שלנו זה עבודת אהבה מסותרת, אהבה טבעית, גם אצל הצדיק מבחינת הרוח שלו זה הטבע של הנשמה, אז גם היא מקבלת את השכר שלה בגן עדן התחתון בעולם היצירה. כן, זה, זה מובן. מה הוא מחדש? שבשבת וראש חודש אז הנשמות האלה גם, לא רק נשמות של הצדיקים שתגיד נשמה של צדיק. נכון, זה רק הרוח אבל היא שייכת לנשמה שלו. אז בשבת וראש חודש היא עולה למעלה. נו בסדר, הבנתי. אבל הנשמות שלנו, שאנחנו בכלל אין לנו... אני לא אגיד שאין לנו שום שייכות לעבודת הצדיקים, אבל ע-עבודת השם שלנו זה אהבה, אהבה מסותרת, אהבה טבעית. בזכות מה הנשמות שלנו, של הבינוניים, יעלו למעלה לגן עדן העליון בשבת וראש חודש? המלאכים לא זוכים לזה. מה יש לנו ש...? מבינים את השאלה?

23:16 דובר 9 כן.

23:18 דובר 1 כן. אבל קודם כל איך זה בכלל אפשרי? הרי עולם הבריאה ועולם היצירה יש ביניהם פרסא. פרסא זה מסך, וילון. דרך הווילון, כשאתה מסתכל דרך וילון אתה לא יכול לראות מה יש בצד השני. אז זה רק משל. בנמשל, הסיבה שאי אפשר לראות מה יש בצד השני כי זה בלי ערך. כמו שאדם בעיניים הגשמיות שלו לא יכול לראות שום דבר רוחני כי זה בלי ערך. אז ככה גם מי שנמצא בעולם העשייה הרוחני לא יכול לראות שום דבר מה שקורה בעולם היצירה, כי זה בלי ערך. ומי שנמצא בעולם היצירה לא יכול לראות שום דבר מה שנמצא בעולם הבריאה. ז-ז-זה דרגה אחרת. עד כדי כך ש-ש-שלא שייך בכלל. אי אפשר לראות. יש וילון. אז אם הדרגה שלי, אם אני בן אדם גשמי, כן? אז גם כשמגיע שבת וראש חודש אני לא יכול פתאום להתחיל לראות מה קורה בעולמות למעלה. עולמות מתעלים יפה מאוד, אבל אני לא יכול לראות כי אני לא שייך לזה. יש לי גוף והגוף מגביל ואני לא יכול לראות. אז דרך זה אותו דבר עם כל עבודת השם שלי. השכר של זה זה בגן עדן התחתון ועולם היצירה. מה קורה פתאום שב-ב-ב-- איך? לא מה קורה. איך יכול להיות בכלל ש-ש-- הרי יש לי גוף, גוף של עולם היצירה. איך פתאום אני יכול לראות מה קורה בעולם-- הגיע שבת. איך, איך אפשר לעלות? כן?

25:01 דובר 10 מי אמר שאפשר?

25:04 דובר 1 זה מה שכתוב. אה, "הן עולות לשם רק בשבת וראש חודש לבד". שבת וראש חודש כל הנשמות, גם אלו שעובדים את השם באהבה טבעית, עולים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון. אבל קודם כל איך זה אפשרי? דרך העמוד שמגן עדן התחתון לגן עדן העליון, שהוא עולם הבריאה, הנקרא גן עדן העליון. אז קודם כל הרבי לא מחדש, לא חידוש פה. זה כתוב בהרבה מקומות, הרבה מאוד מקומות, וגם מוסבר שבין גן עדן התחתון לגן עדן העליון יש עמוד. ודרך העמוד אפשר לעלות. בדרך כלל כשאנחנו רוצים לעלות קומה אז לא עושים את זה דרך עמודים. כן? יש מעלית, מדרגות, סולם. אני לא יודע, כן?

25:59 דובר 11 חבל.

26:00 דובר 1 חבל.

26:02 דובר 10 זה כבר דומה לעמוד. חבל זה כבר...

26:05 דובר 11 בנג'י.

26:06 דובר 1 העניין של, של עמוד. ש-ש-שני דברים, שתי נקודות שמדברים על עמוד. דבר אחד שעמוד הוא יחידה אחת. לא, לפני שהוא יחידה אחת. עמוד מחבר את הגג עם הרצפה. בשביל מה יש עמוד? לחבר את הגג עם הרצפה. זה עניינו. כן? באיזה אופן הוא מחבר? באופן-- אז מדרגות זה רק דרך לעלות, הן לא מחברות. כן? עמוד הוא לא רק זה שמחבר, הוא עשוי מחתיכה אחת. אין... בנמשל כביכול זה נקודה אחת. כן? אז כתוב בקבלה, ספרי קבלה, שהעמ-שהנשמות עולות מגן-- שעמוד בין גן עדן התחתון לעליון הוא, הוא חלול ודרכו עולות הנשמות. מה הכוונה עמוד?

26:59 דובר 11 לא ישירה.

27:00 דובר 1 עמוד חלול.

27:01 דובר 11 כמו גלגל של המעלית.

27:03 דובר 1 בסופו של דבר הפנימיות של גן עדן העליון וגן עדן התחתון זה אלוקות. זה נקודה אחת. ובגלל שהם נקודה אחת אז מי שיכול להיכנס, להתחבר לנקודה הזאת אז הוא, אז הוא, אז הוא שם.

27:21 דובר 10 אז למה זה מחולק?

27:23 דובר 1 מה?

27:24 דובר 10 לגן עדן העליון וגן עדן התחתון.

27:25 דובר 1 הפנימיות היא אחת. החיצוניות זה, זה יש מתח, יש הבדל. זה, זה שני דברים שונים לגמרי, שונים בתכלית. זה עולם הרגש ועולם השכל. אז קודם כל יכולות לעלות. נו, אם הן יכולות לעלות, אז למה שהן לא יעלו כל יום? למה רק שבת וראש חודש? אז לפני כן. לפני כן, איך הן יכול-- לפני שמסבירים למה זה שייך דווקא לשבת וראש חודש.

28:01 דובר 11 מה עם יום טוב?

28:03 דובר 1 ממ?

28:03 דובר 11 מה עם יום טוב?

28:05 דובר 1 אני לא יודע, אבל זה לא כתוב פה. כנראה גם יום טוב. לא יודע, לא רוצה סתם להגיד. גן עדן העליון הוא עולם הבריאה. ולמה הוא נקרא גן עדן העליון? כי הוא מיועד להתענג על השם וליהנות מזיו השכינה. כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור אין סוף ברוך הוא על ידי חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה. אז מה עניינו של עולם הבריאה? הוא אמר ששם אור אין סוף מצטמצם. למה אור אין סוף מצטמצם? עולם הבריאה, אמרנו, זה עולם הכסא, כורסיא. כן, מה עניינו שאור אין סוף מצטמצם? רוצים לתת שכר לצדיקים שהם עשו כזאת עבודה גדולה. למה אתה נותן להם אותו מצומצם? תן להם אותו... תשפיע. אתה הרי רוצה לתת להם, נכון? כן. ממה אפשר ליהנות? אדם יכול ליהנות רק בדבר שהוא יכול להכיל אותו. דבר שהוא יותר גדול ממנו הוא לא יכול ליהנות מזה. כן, הנאה נגרמת לאדם. הכוח הכי נעלה שיש באדם לא צריך לאף אחד להסביר. זה כוח השכל. כן, זה הכוח הכי נעלה שבאדם. ממילא היות והכוח הכי נעלה שבאדם זה השכל, אז כשהשכל מכיל את הדבר הכי נעלה שהוא יכול להכיל, זו ההנאה הכי גדולה שיכולה להיות בעולם. אין, אין תענוג לאדם, לאדם כאדם, כמהות אדם, לא יכול להיות תענוג יותר גדול מלהבין עניין, עניין חדש. זה התענוג הכי גדול ש-ש-ששייך שיהיה. זה כבר אמרו הפילוסופים היוונים. כבר זה לא חידוש של התורה. ו... את אור אין סוף אפשר לתפוס? אור אין סוף הוא אין סוף. אין סוף זה לא מוגבל. נשמה, גם אם תהיה נשמה של צדיק הכי גדולה. זהו. אמרנו קודם

30:35 דובר 1 שיש לו צורה, כי יש, אבל כל אחד גם רואה שיש שני צדיקים, אז אחד יש לו אופי כזה והשני יש לו אופי אחר. זה לא אין סוף, זה מוגבל. וכמה שלא יהיה צדיק גדול ונשמה גדולה ומה שלא, מה שלא יגידו, זה מוגבל. ואם זה מוגבל אז את אור אין סוף עצמו לא יכול לקבל, לא יכול לקבל, לא יכול להכיל, לא יכול ליהנות ממנו. אז הקדוש ברוך הוא צמצם את עצמו, כורסיא, עולם הכסא, את האור של חכמה, בינה ודעת של עולם האצילות שלו הוא צמצם. בשביל מה? כדי שהנשמות יוכלו ליהנות. איפה? בעולם הבריאה. זה מהותו של גן עדן עליון.

31:19 דובר 11 כל נשמה נהנית מדרגה אחרת, לא?

31:23 דובר 1 זה כן, אבל באופן כללי הצדיקים בדרגה הזאת ובינוניים בדרגה הזאת.

31:27 דובר 11 כל אחד יכול להכיל.

31:28 דובר 1 כן.

31:30 דובר 11 אמת אחרת.

31:31 דובר 1 עכשיו הוא שואל: ומה שזוכות נשמות אלו? איזה נשמות? הרוח של הצדיקים והנשמות שלנו שעבדנו את השם רק באהבה מסותרת, אהבה טבעית. למה זוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים? סוף סוף הרי אין לנו לא את השכל של המלאכים ולא את הרגש של המלאכים, ואנחנו גם יכולים לעשות עבירות ו-ו-וכל אחד מכיר את עצמו. בזכות מה? אוקיי, זה שבת, ראש חודש, ויש אפשרות טכנית, יש עמוד. אנחנו זוכים והם לא. למה?

32:15 דובר 11 אבל המלאכים זה המקום הטבעי שלהם, לא?

32:18 דובר 1 גם, גם המקום הטבעי שלנו.

32:21 דובר 11 מה? למה?

32:22 דובר 1 עולם היצירה. אדם שעובד את השם בדחילו ורחימו מסותרות, באהבה מסותרת. המקום הטבעי שלו זה... שם מקבלים את השכר, כולם.

32:34 דובר 12 כאילו אבל השבת וראש חודש וזה, זה מדובר כאילו אחרי מאה ועשרים, כן?

32:40 דובר 1 כל השכר שמדובר, כל מה שתב-- מתחילת הפרק הכל מדובר אחרי מאה ועשרים.

32:46 דובר 11 באסה.

32:50 דובר 1 דיברנו על זה שבוע שעבר, הדגשתי את זה מאוד.

32:52 דובר 12 אני לא זוכרת.

32:53 דובר 11 חלק ממנו לא חזר.

32:54 דובר 1 בסדר.

32:55 דובר 12 גם אני.

32:56 דובר 1 בסדר. א-א-א-אמרתי בתחילת הפרק שהרבי פה מתחיל לדבר על מלאכים ונשמות ועולמות. מה? מה? איפה אתה? איך, איך? מה אתה עושה לנו פה באמצע התניא? אני כבר רוצה שבסוף הפרק נקבל את התשובה. כרגע אנחנו עזבנו את כל הנושא של התניא ועבודת השם ומסבירים מה זה מלאכים, מה זה הנשמות, מה זה גן עדן. כרגע מתרכז... רגע, כרגע מתרכז. מתי נשמות מקבלות שכר בגן עדן? אחרי מאה ועשרים. ברור שאחרי מאה ועשרים. ולמה לפני?

33:26 דובר 12 לא, בגלל שהתחיל... נורא, כי התחיל להגיד שראש חודש, שזה, אז חשבתי אולי...

33:31 דובר 11 מושגים שלנו.

33:32 דובר 12 כמו שבשבת חזון מראים. כאילו סתם חשבתי כזה. לא, לא נורא.

33:41 דובר 11 חכה בסבלנות.

33:42 דובר 1 זה נקרא ליישר קו, כן.

33:45 דובר 12 כן.

33:49 דובר 1 אז הוא שואל למה נשמות שלנו אחרי מאה ועשרים זוכות לעלות למעלה מהמלאכים? בזכות מה? בזכות העבודה שהיית-- שעשית. אוקיי, הגעת לעולם היצירה. בסדר גמור, זה מגיע לך. אבל מה, מה הקשר שלך לעולם הבריאה? הרי לא היית שייך לזה. "אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד, היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם", של הבינוניים, "אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם". המלאכים לא משנים את עצמם. אנחנו גם לא משנים את עצמנו. לכן אנחנו נקראים בהמות וחיות ועבודה טבעית. הכל כן, זה נכון. אנחנו לא ממש משנים את עצמנו, אבל אנחנו משנים את ההתנהגות שלנו. המלאכים לא. לשנות את המהות שלי אני לא יכול. אדם נורמלי רגיל. יש-- דיברנו, יש אולי וכולי, תתעבר בו נשמה של צדיק בזכות או לא יודע מה, אבל באופן רגיל אדם לא יכול לשנות את המהות שלו. חתול לא יכול להיות עז פתאום. זה כך. זהו. כן. איש לא יכול להיות אישה, אישה לא... זהו. זה, זה, זה, זה הצורה שלו. אדם לא יכול לשנות את המהות שלו, אבל אדם כן יכול לבחור בטוב ולא ברע. יש לנו נפש הבהמית והמהות שלה היא הפוכה משל הנפש האלוקית, וכשהאדם מתגבר על הנפש הבהמית שלו, שהוא עכשיו רוצה לעשות כך וכך והוא עכשיו מונע את עצמו. כן, אז פה הוא עושה פעולה של בחירה. נכון שזה לא בחירה בנוגע למהות שלו עצמו, אבל זה כן בחירה לבחור בצד של נפש האלוקית ולא בצד של הנפש הבהמית. היות ויש פה עניין של בחירה, אז יש לו שייכות. העבודה שלו באמת עבודה של נפש הטבעית. זאת העבודה שלו. אבל יש לו שייכות גם לעניין שכלי, גם לעניין של

36:16 דובר 1 בחירה.

36:17 דובר 12 הבחירה הזאת שוב לא מגיעה מאהבה, היא מגיעה מהבנה.

36:20 דובר 1 נכון, אבל יש לו שייכות לבחירה, יש לו שייכות לשינוי, אז הוא לא נמצא שם כל פעם. אבל בשבת וראש חודש, כשכל העולמות מתעלים ויש יותר גילוי והכול יותר מזדכך, אז גם הוא זוכה לעלות לגן עדן העליון. כל שבת וראש חודש. "הוא כפה את הסטרא אחרא המלובשת בגופם, בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן, בין בבחינת ועשה טוב כנ"ל, והם", כלומר הנשמות של הבינוניים, "היו בעלי בחירה לבחור ברע חס ושלום, ובחרו בטוב, לאכפיא לסטרא אחרא, לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא". מה זה לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא? מה פירוש המילים?

37:12 דובר 12 להסתלק זה שהגיע לפה.

37:14 דובר 1 להסתלק זה לא נשמע טוב. הם זכו לסלק את הקדוש ברוך הוא מהעולם. זה... יקר זה כבוד, כבוד השם. להסתלק, הפירוש המילולי זה באמת להסתלק, להיעלם. אבל בלשון הקבלה זה לא מדובר על, אה, על, אה, אה, במובן הפשוט שלא יהיה, אלא בדיוק הפוך. ששורה אור כזה שלא יכול לשהות בפנימיות. על ידי העבודה של אתכפיא סטרא אחרא שורה הקדוש ברוך הוא, משרה הקדוש ברוך הוא גילוי אלוקות כזה, כזה נעלה שלא יכול לחדור בפנימיות של האדם. לכן זה נקרא הסתלק. שורה, לכן זה נקרא לאסתלקא יקרא. יקר זה כבוד השם. מה זה כבוד? מה ההבדל בין כבוד לאוכל? מה יותר חשוב?

38:23 דובר 13 למה ההשוואה הזאת?

38:24 דובר 12 מה הקשר ביניהם?

38:25 דובר 13 למה ההשוואה הזאת?

38:26 דובר 1 אה?

38:26 דובר 13 למה ההשוואה הזאת?

38:30 דובר 12 איך אפשר להשוות כאילו אוכל וכבוד?

38:33 דובר 1 נכון שבלי אוכל אדם לא יכול לחיות. נכון. כן. אז כשאדם יש לו איזשהו עניין של כבוד עכשיו, שהוא פגע בי או לא פגע בי, ועכשיו אני אעשה ככה ואז יכבדו אותי, הוא שוכח מהאוכל.

38:50 דובר 13 אהם.

38:50 דובר 1 יש דבר כזה, כן. האוכל זה מאוד חשוב, אבל כבוד יותר.

38:57 דובר 13 כן.

38:58 דובר 1 אז בטבע האדם, בטבע האדם—

39:00 דובר 13 בטבע האדם.

39:02 דובר 1 מדוע? כבוד זה מקיף. זה לא פנימי. פנימי זה מה שנכנס בפנים ומתאחד איתו ומחיה אותו. יכול להיות מה שמחיה אותו ברוחניות, מה שמחיה אותו בגשמיות. פנימי זה משהו שנכנס בפנים, שתופס אותו, מכיל אותו, מתאחד איתו, מבין אותו. זה הוא. מקיף זה מקיף. זה כמו ריח. כן, ריח, ריח, אה, ריח, דבר נפלא ריח, כן, אבל ברגע שאתה מרחיק אותו מהאף אז הוא, הוא לא נשאר מזה כלום. זה מקיף. כן. אז לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא זה לא, זה לא שהקדוש ברוך הוא— שעל ידי עבודת האדם מסתלק הקדוש ברוך הוא. אדרבה, עבודת האדם באופן של אתכפיא סטרא אחרא, שורה הכבוד של הקדוש ברוך הוא, שורה האור האלוקי שהוא בבחינת מקיף הנעלה, שהוא לא יכול להיות בפנימיות. באופן כללי. אה, לא זה המקום להסביר, רק, אה, בסוגריים. יש מקומות ששם מובא ברכה. אז "היות ובחרו בטוב לאכפיא לסטרא אחרא, לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא, כו' כיתרון האור כו'", גם הסביר כמה פעמים כבר מה זה יתרון האור, כנ"ל. הנה. מה יצא? מה היה מתחילת הפרק עד פה? יש מלאכים, יש נשמות. עבודת השם שלנו, של הבינוניים, היא כמו מלאכים. זה לא כל כך נורא, כי עבודת השם של המלאכים זה, זה לא מה שחשבנו קודם, זה לא בעלי חיים. כן? מה שאמרנו בפרק הקודם, שעבודת השם שלנו זה כמו בעלי חיים, עכשיו מובן שזה, זה לא בדיוק בעלי חיים, אלא מה? זה על דרך משל. אבל האמת היא שעבודה שלנו היא מאוד נעלית. כן. עכשיו עולים עוד שלב. "והנה כל זה הוא במדור"— מדור הנשמות. מה

41:14 דובר 1 זה מדור? המקום שבו דרים. הבניין. כן? הוא מקום עמידתן, מקום עמידתן של מי?

41:25 דובר 14 של הנשמות.

41:25 דובר 1 של הנשמות. מדור של מי? של הנשמות. "אבל תורתן ועבודתן נכללות ממש בי' ספירות שהן בחינת אלוקות". מה זה תורת— מה ההבדל בין הנשמות לבין תורתן ועבודתן? הנשמות עומדות בעולמות, אבל תורתן ועבודתן של הנשמות הן לא עומדות בעולמות, הן נכללות ממש בי' ספירות.

41:58 דובר 14 זה הרוח והנפש?

42:00 דובר 1 מה זה— מה יש בעולם היצירה והבריאה, הן לא י' ספירות? מה, מה ההבדל? יש לנו עולם היצירה. בוא, לאט לאט, בסדר? יש לנו עולם היצירה, בריאה, אצילות. איך— אנחנו, אנחנו שייכים לעולם היצירה. בסדר? עכשיו, אנחנו למדנו תורה וקיימנו מצוות וכמו שהרבי מסביר בתניא, עם אהבה ויראה טבעית, והתבוננו ועבדנו את השם מאוד צריך, כן? מגיע לנו גן עדן, הגענו. יופי. זאת אומרת, יש פה שני דברים. יש פה את המקום שבו אנחנו עומדים ויש את המקום שבו התורה והעבודה שלנו, מה התורה? התורה והמצוות שעשינו עומדות. זה לא אותו דבר. שניהם נמצאים בעולם היצירה, זה המקום שלנו. אבל בעולם היצירה יש שני דברים. יש את המדור, את ההיכל, את הבית, את המקום, ויש את הי' ספירות. אז כבר שומעים שתמיד מדברים שעולם היצירה וזה, זה עשר ספירות. לא. מבינים כבר שבכל אחד מהעולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשייה יש את העשר ספירות ויש את העולם. בסדר? קודם כול, זה כבר מובן. כן? כדי להבין את זה, מה פירוש, אז הכי פשוט זה להבין איך זה, מה קורה פה בעולם הזה. הפסוק הראשון בתורה, "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". אז אומר רש"י, בשביל התורה שנקראת ראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית. למה צריך את כל שאר העולם? איך יהודי יוכל ללמוד תורה ולהתפרנס ולאכול ולחיות וזה, אם לא יהיה עצים ועשבים ומים ורוח וגויים ובעלי חיים וכל העולם? כן. אז כל העולם כולו זה החיצוניות של העולם. ישראל והתורה זה הפנימיות של העולם, התכלית של העולם, זה העולם עצמו. כן. כשמדברים על עולם העשייה או היצירה או הבריאה זה אותו דבר, רק שזה ברוחניות. יש את המקום

44:12 דובר 1 ויש את האלוקות. בכל עולם, האלוקות— העשר ספירות שבכל עולם, מה זה ספירות? זה, זה, זה הוא. זה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא ובינתו ורצונו ודעתו וחסדו, זה הוא. מה זה החסד של הקדוש ברוך הוא? איזה קדוש ברוך... החסד של הקדוש ברוך הוא זה לא הקדוש ברוך הוא, זה הוא בעצמו, והוא נמצא כרגע בעולם היצירה או בעולם הבריאה וכן הלאה. כן?

44:39 דובר 3 אז הוא העיקר והנשמות מסביב?

44:43 דובר 1 הוא הפנימיות, הוא התכלית, בשבילו— כל העולם זה בשבילו, ויש את המקום של העולם. מה זה נקרא מקום ברוחניות? מה זה נקרא מקום בגשמיות?

44:59 דובר 3 שטח.

45:01 דובר 1 בגשמיות, מקום שמה שנמצא פה לא נמצא פה. נכון? זה מקום. כן. מה זה ברוחניות? מי שנמצא בחסד לא נמצא בגבורה. מי שנמצא בגבורה לא נמצא בחסד. מקום רוחני. כן? ויש את העולם ויש את ה-, את העשר ספירות שבעולם. עכשיו הוא עושה חילוק כזה, אני מסביר כך: הנשמות עצמן הן באמת מתעלות לעולם היצירה, לגן עדן, ושם מקבלות את השכר. כן? אבל המצוות שהוא קיים והתורה שהוא למד, זה נכלל ממש ביוד ספירות שהן אלוקות ממש. יש הבדל בין השטח של העולם לבין ישראל והתורה? בין הגויים לבין ישראל, או בין, לא יודע, בעלי חיים לבין... כן?

46:00 דובר 3 ברור.

46:00 דובר 1 אז הנשמות שלנו נמצאות בעולם היצירה. עולם היצירה זה לא, לא פשוט. ומקבלות את השכר. איזה שכר? שהן נהנות. איך הן נהנות? כי הן יכולות לקבל את הזיו. איך? כי שמה זיו ירד באופן כזה שהן יכולות לקבל אותו, ולכן... ואני חייב להביא לכם בלי נדר לשיעור הבא, יש, יש ספר, אה... ברח לי השם שלו עכשיו. יש ספר שהרבי הקודם נתן לרבי במתנה לחתונה, לפני החתונה, ואמר לרבי... זה ספר של סיפורים.

46:41 דובר 3 סיפורים נוראים?

46:41 דובר 1 סיפורים נוראים.

46:43 דובר 3 אמרת לנו את זה מתישהו.

46:44 דובר 1 כבר כמה פעמים. זה מאוד מרשים. צריך לקרוא את זה שם בפנים, את ה-

46:48 דובר 3 לא היית מקריא לנו לפני השינה.

46:50 דובר 1 טוב, זה היה בגלל שרציתי להפחיד אתכם.

46:53 דובר 3 אנחנו באמת פחדנו. עבד. סתם.

46:58 דובר 1 הרבי הקודם נתן ל-- והרבי הקודם אמר לרבי שיהיה בקיא בסיפורים שבספר הזה. את הספר הזה כתב יהודי שהוא הרבה מהסיפורים שמע מאדמו"ר הזקן בעצמו, ושאר הסיפורים קצת מתלמידי המגיד ויהודי שחי בדורות ההם. ספר, אה, עתיק. בהקדמה יש לו הקדמה די ארוכה, הקדמה מרתקת, ושם בהקדמה בין השאר הוא מסביר מה זה גן עדן. זה צריך לראות את זה בפנים, זה אי אפשר לחזור על המילים האלה, זה פשוט אה... זה לא העולם הזה, זה משהו אחר. אז אני אומר ככה. שהתורה והעבודה שלנו הן לא רק נמצאות בעולם היצירה, אלא הן נכללות ממש באלוקות שבעולם, ביוד ספירות. חיינו ביוד, אה... סליחה. תורתנו ועבודתנו נכללות ממש ביוד ספירות שהן בחינת אלוקות, אלוקות ממש, ואור אין סוף מתייחד בהן. במי זה בהן?

48:15 דובר 3 בשלוש שורות.

48:17 דובר 1 לא.

48:19 דובר 3 בתורה ובמצוות.

48:20 דובר 1 בתורה ובמצוות. התורה והמצוות מתייחדות, מתכללות בספירות שהן אלוקות ממש. אלוקות ממש זה אין סוף. אז אין סוף מתייחד בהן, במצוות, בתכלית הייחוד. היינו ביוד ספירות דבריאה על ידי הדחילו ורחימו שכליים, וביוד ספירות דיצירה דהדחילו ורחימו טבעיים. ובתוכן מלובשות יוד ספירות דאצילות. בתוכן, מה זה בתוך מי?

48:54 דובר 3 תורה.

48:55 דובר 1 על מי הוא דיבר עד כאן? הוא מתייחד בתכלית הייחוד. יוד ספירות דבריאה דהדחילו ורחימו שכליים, יוד ספירות דיצירה דהדחילו ורחימו טבעיים, ובתוכן יוד ספירות דאצילות.

49:12 דובר 3 הדחילו ורחימו.

49:14 דובר 1 בתוכן זה הולך גם על יוד ספירות דבריאה וגם על יוד ספירות דיצירה. את הקב"ה אי אפשר לחלק. הקב"ה אחדות פשוטה, אי אפשר לחלק אותו. עולם האצילות נקרא אצילות כי זה אצלו. זה הוא בעצמו, השכל שלו, החסד שלו, הוא בעצמו. מה הפירוש שיוד ספירות מאירות עכשיו בעולם הבריאה? מה, זה כבר לא הוא? זה כבר מישהו אחר.

49:52 דובר 3 הוא לא צריך להתחלק, הוא יכול להיות בהכול, לא?

49:56 דובר 1 הוא מצטמצם. זה הוא פחות. יש אור של השמש ואחר כך יש חלון. האור שנכנס דרך החלון זה פחות, אבל זה אותו אור. כשרואים אותו אף אחד לא יחלום שזה אור של נר או של מדורה או משהו אחר. זה של השמש. זה הוא. כן? אחר כך חלון, מעבירים אותו דרך נקב, אז זה אור עוד יותר מצומצם, אבל זה עדיין הוא. זה לא מישהו אחר. היוד ספירות של עולם הבריאה והיצירה, זה אומנם מצומצם, אבל זה היוד ספירות, בתוכן מאירות יוד ספירות דאצילות. הם נקודה אחת ממש. בגילוי. בלי, לא-- בלי העלם והסתר. על הספירות אין העלם והסתר. זה האור האלוקי בעצמו. זה הקדוש ברוך הוא בעצמו. והיות והתורה והעבודה שלנו מתייחדות ביוד ספירות, נכון, רק בעולם הבריאה, או רק בעולם היצירה, אבל... אז לכן הן מתייחדות בתכלית עם אור אין סוף ברוך הוא. וזה הכול הולך על תורתן ועבודתן. מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלוקות של היוד ספירות, אלא עומדות בהיכלות ומדורים דבריאה ויצירה ונהנין מזיו השכינה. מה זה זיו של השכינה? הוא אור אין סוף ברוך הוא המיוחד ביוד ספירות דבריאה ויצירה, והוא זיו תורתן ועבודתן ממש. ממה נהנית הנשמה בגן עדן?

51:39 דובר 3 מהאור של התורה והמצוות.

51:40 דובר 1 העבודה שלה, המצוות שהיא קיימה, אותה נשמה נכללות ביוד ספירות והיא עכשיו נמצאת לידם, והיא עכשיו נהנית מהאור של היוד ספירות שמתלבש בתורה שלה והעבודה שלה.

52:01 דובר 3 כל אחד נהנה מהעבודה שלו?

52:03 דובר 1 עבודה שלו. אז זה אמרו חז"ל, שכר מצווה מצווה. אז הפירוש הפשוט שכר מצווה מצווה, שכתוב בפרקי אבות, שאדם עושה מצווה אחת, נותנים לו שכר, מזכים אותו לעשות עוד מצווה. מצווה אחרת. עשית אחד. כל הכבוד, אני אתן לך עוד אחד. מגיע לך. כן. הפירוש של תורת החסידות: שכר מצווה היא המצווה עצמה. השכר שהוא מקבל בגן עדן זה האור של המצווה שלו שהוא קיים.

52:33 דובר 3 אז שווה לעשות.

52:34 דובר 1 המצווה שהוא קיים. היא מתאחדת בי' ספירות ממש, והיא הכלי שדרכו אור אין סוף יכול להאיר לנשמה שלו. ובלי המצווה אין לאור אין סוף שום דרך להגיע לנשמה שלו. היא לא יכולה לקבל את זה. נו, אז אנחנו כבר מתחילים להבין שגם להיות בעלי חיים זה לא כל כך נורא. וזהו כוונת רז"ל, כי שכר מצווה היא מצווה עצמה. נו, אז דיברנו באריכות על עולם הבריאה והיצירה, נכון? כן, אבל יש גם עולם האצילות. מה איתו? עולם האצילות בסופו של דבר גם כן נקרא עולם. עולם זה מלשון העלם. נו, מה? בשביל מה צריך אותו? עולם האצילות, שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא. מה פירוש שכל נברא? שכל נברא זה הולך לא רק על השכל שלנו או של המלאכים או של הנשמות. כל דבר שאפשר לקרוא לו שכל לא שייך שהוא יהיה באצילות. מדוע? מה עניינו של שכל? עניינו של שכל זה להבין משהו. כן. זאת אומרת, יש פה מישהו אחד שהוא מבין משהו אחר. בעולם האצילות אין אחר. כל המושג של שכל מתחיל רק כשיש מישהו אחר. באצילות אין אחר. אין עוד מלבדו. אז באצילות אין שכל. כן. עולם האצילות שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא. יש שם שכל. שכל של אלוקות, לא שכל נברא. כי חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא מיוחדות שם בו בתכלית הייחוד, בייחוד עצום ונפלא ביתר שאת ויתר עוז לאין קץ מבעולם הבריאה, כי שם באצילות, כי שם, סליחה, בבריאה ירדו להאיר בבחינת צמצום. למה? כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהן חב"ד. למה? לידע את השם ולהבין ולהשיג איזו השגה בבורא אין סוף ברוך הוא כפי כוח

55:18 דובר 1 שכלים נבראים שהם בעלי גבול ותכלית. למה? שלא יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל. אם יתגלה האור עצמו, רק יחזרו למקורם ושורשם שבבחינת האלוקות ממש, ואז הם יכולים ליהנות ובאצילות אין. מתגלה האור כמו עצמו, מתגלה האור האלוקי עצמו.

55:38 דובר 3 מתגלה למי? אם אין שם אף אחד.

55:40 דובר 1 או. ולמה זה נקרא עולם? ולמה צריך אותו בכלל? ולמה מספרים לנו שיש כזה דבר בכלל?

55:49 דובר 3 כן, אנחנו לא שייכים לשם משום כיוון.

55:51 דובר 1 משום כיוון שהוא. הנה צמצום זה של עולם הבריאה, כן? הוא סי-- היא סיבת הארה שמאירה שם חב"ד של אין סוף ברוך הוא לנשמות אלו בעולם הבריאה. אם כן, באצילות שהספירות אינם בבחינת צמצום כל כך, אי אפשר לשכלים לבדם לקבל מהן, ולכן "לית מחשבתא דלהון", אין המחשבה שלהם, של השכלים, תפיסא שם כלל. לכן עולם האצילות הוא מדור לצדיקים הגדולים. עד פה דיברנו שבעול-- שהצדיקים השכר שלהם הוא איפה?

56:44 דובר 4 בבריאה.

56:45 דובר 1 בעולם הבריאה. למה? כי העבודה שלהם עבודה שכלית והם יכולים לשנות את המידות ויש להם בחירה.

56:50 דובר 4 נכון.

56:51 דובר 1 כן. אבל יש צדיקים ויש צדיקים גדולים. צדיקים רגילים, רגילים, כן? כאלה שיש שלושים ושש בכל דור. אגב, כבר אמרתי את זה פה כמה פעמים. יש מכתב של הרבי ש... מכתב מודפס באגרות קודש, שמישהו שאל את הרבי אם גם היום יש ל"ו צדיקים כי, כי הוא לא רואה אף אחד. אז הרבי אומר לו ל"ו? הרבה יותר. ושאתה לא רואה, הם צדיקים נסתרים. אתה לא רואה. יש הרבה יותר.

57:29 דובר 4 מעניין.

57:30 דובר 1 אה הא.

57:32 דובר 4 מעניין.

57:32 דובר 1 אנחנו רגילים כזה בצמצום כזה אבל. מה הפירוש צדיקים גדולים? הרבי בא ל-- לפני שנגיע ל-- אנחנו מתקרבים לשתי נקודות שמשם מתחיל ה-- עיקר הפרק. עניין קצר, אבל העיקר של הפרק. אה, אחרי שהרבי מסביר באריכות עניין של בינוניים וצדיקים, שזה בינוניים זה כמו מלאכים וצדיקים וכולי. יש אנשים כאלה שברור שאם הם זוכים לקבל את השכר בגן עדן שלהם, זה באצילות. אז עבודת השם שלהם פה היא עבודה של מקביל, כמו שמי שעבודת השם שלו בדחילו ורחימו טבעיים, השכר שלו הוא ביצירה ומי שהעבודה שלו בדחילו ורחימו שכליים השכר שלו בבריאה, אז מוכרחים ממילא להבין שמי שהשכר שלו באצילות עבודת השם שלו היא כמו האצילות. כן? מה היא זה...? על מה יש לאדם חוץ משכל ורגש? הוא עובד את השם עם הרגש, אתה ביצירה. עובד עם השכל הוא צדיק, אתה בבריאה. אבל אם עובד את השם, את השם לא עם שכל ולא עם רגש, שם... אז איך כן?

59:10 דובר 4 אולי עם שתיים?

59:12 דובר 1 אה? עכשיו רק, רק, רק הצגתי את השאלה. לא צריך לנחש. זה לא מ-- זה לא משהו שאפשר לנחש אותו. זה... לכן מסבירים.

59:27 דובר 4 זה ארוך.

59:28 דובר 1 אה? אה, אבל את רוצה להגיע לסוף.

59:31 דובר 4 לא אני ב...

59:34 דובר 1 מה?

59:34 דובר 4 אני במתח. סתם.

59:36 דובר 1 אי אפשר לכבות את זה מהר. נקרא נ-נ-נקצר. מישהו רוצה להגיע ל-לסוף העניין. צדיקים גדולים, עבודתם למעלה מעלה, אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכים מן הבינה ודעת בגדולת אין סוף ברוך הוא. כמו שבעולם האצילות הוא למעלה מבחינת בינה ודעת ושכל נברא, אלא מה העבודה של אותם צדיקים? עבודתם של צדיקים הגדולים, עבודתם הייתה בחינת מרכבה ממש לאין סוף ברוך הוא. עבודה שלהם היא לא בשכל ולא ברגש, של הביטול.

1:00:13 דובר 4 אהמ.

1:00:15 דובר 1 להיבטל אליו ממציאות ולהיכלל באורו יתברך. לא רק הם, אלא כל אשר להם. גם צדיק, צדיק רגיל הוא עובד את השם כי הוא מבין שצריך לעבוד את השם. יש את המציאות שלו. אני מבין שצריך לעבוד את השם. אצל הצדיקים הגדולים אין אני. צריך לעבוד את השם, אין אני. אף פעם לעולם, כל ימי חייו, מיום שהוא עומד על דעתו ועד סוף ימיו לא יכול, לא עובר אצלו הרהור של מחשבה. אני רעב, אני עייף, אני צריך, חסר לי, טוב לי, רע לי, אין. זה לא, לא נכנס שם. לא רק שזה לא נכנס בשכל, גם לא נכנס בלב. זה לא עובר שם. לא קיים אצלו כזה דבר.

1:01:09 דובר 5 איזה כיף, רב.

1:01:11 דובר 1 כל המציאות שלו זה מה הקדוש ברוך הוא צריך. ביטול. אין אני. מה? נו, את זה גמרנו. מה עכשיו צריך לעשות? מה פה? לא רק הם, כל אשר להם. כשהוא מסתכל על הדברים הגשמיים ששייכים לו, יש לו בית. מה צריך את זה? אה, זה בשבילי. אין אני. האני שלו נמחק. זה נקרא מרכבה, כמו שמרכבה ש... אנחנו אומרים האוטו, כן? כשהוא נוסע, האוטו הוא לא חושב, אין לו מחשבות, אין לו רצונות. איפה ש... הוא, אין לו מציאות. כל המציאות שלו זה רק לשרת את קונו. גם השכל והרגש שלו, זה יותר קשה. על ידי קיום תורה ומצוות, על דרך שאמרו על האבות, "הן הן המרכבה, היינו לפי שכל ימיהם הייתה זאת עבודתם". מה דרגה-- מה, מה דגש כל עבודתם? מי ששורש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו, ליבטל ולהיכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות... הוא לא יכול כל הזמן להיות מרכבה. לפעמים כן. הצדיק הרגיל, אז לפעמים כן, אבל לא בקביעות, לא כל הזמן. כל ימיהם זה רק הצדיקים הגדולים. אז אם הוא אחד כזה שרק לפרקים ועיתים שהם עת רצון למעלה, כמו בתפילת שמונה עשרה שהיא באצילות, ובפרט בהשתחוויות שבה, שכל השתחוויה היא בחינת אצילות, כמו ש... בפרי עץ חיים. השתחוויה, אצילות, עניין ביטול באורו יתברך, דכולא קמיה כלא ממש. אזי גם כן עיקר קביעות נשמתו בעולם הבריאה. נכון, לפעמים הוא כן נמצא בדרגה הזאת של ביטול של מרכבה, אבל זה לא כל הזמן. מה הקביעות שלו? הקביעות שלו זה עבודה על פי שכל. אז גם השכר שלו זה על פי שכל. מי מגיע לעולם בריאה? רק אחד כזה שזאת מהותו. מהותו היא, הוא ביטול. שזה רק הצדיקים הגדולים,

1:03:21 דובר 1 וזה כמו שר-- רשב"י אומר: אם שניים הם, אני ובני; אם אחד הוא, אני הוא. רק לפרקים בעת רצון תעלה נשמתו לאצילות בבחינת מיין נוקבין, כידוע ליודעי ח"ן. כמו ש-ה-ה-הבינוני, היות ויש לו שייכות לעולם הבריאה, בשבת, ראש חודש, הוא יכול לעלות גם כן לבריאה, אז ככה הצדיקים הרגילים, היות ובכל זאת יש להם לפרקים, לפעמים כן יש להם את הביטול הזה, אז לפעמים הוא יכול גם כן לעלות לאצילות, אבל הקביעות שלו בעולם הבריאה. אז עד פה רבינו הזקן הסביר בעצם מהי, אה, מהות העבודה שלנו. מהות עבודת השם שלנו היא עבודה, אה, אני מסכם את כל מה שאמר בכל הפרק. עבודה באהבה, אהבה ויראה טבעיים, שזה דרגת עולם היצירה, עבודת המלאכים, ועל ידי העבודה שלנו, אחרי מאה ועשרים הנשמות שלנו מתעלות לגן עדן, גן עדן התחתון שנמצא בעולם היצירה. חלק מפה עד סוף ה-- עד סוף הפרק רבי יסביר מה המשמעות של הדבר.

1:04:33 דובר 6 מצטער. כל הכוח. אני אתעמק.