לקוטי אמרים פרק ל"ז (חלק 1) · תשפ"א

00:00 דובר 1 מה זה?

00:15 דובר 2 זה בשביל המזוזות.

00:17 דובר 1 אה.

00:19 דובר 2 תשים, תשים אותם שלא יהיה. אני מניחה שברחובות.

00:31 דובר 1 טוב. מחכים, לא מחכים. מה קורה?

00:42 דובר 2 שמעתי שמשהו.

00:44 דובר 1 מממ.

00:44 דובר 2 שני פרקים היום?

00:47 דובר 1 לא, זה פרק אחד שהוא קצת ארוך והוא גם עשיר בריבוי עניינים.

00:51 דובר 2 ל"ז זה קצר.

00:54 דובר 1 לא מ"ז.

00:55 דובר 2 אה.

00:57 דובר 1 כן.

00:58 דובר 2 מה שהייתי אומרת עכשיו בפרק. תורנות של עשרה. מה קורה? אני מתחילה. אבל יופי. לא, לא, לא, אנחנו מתחילים. אנחנו מתחילים. אנחנו אמרנו נריץ טלפון לפני שנתחיל.

01:36 דובר 1 אהמ.

01:37 דובר 2 אני שמה לב שאני קצת בבית. מה עם שירה לידך? רק אני מתעסקת עם זה.

01:56 דובר 1 עכשיו פשוט מורידים. טוב, אנחנו לומדים היום את פרק ל"ז, הפרק האחרון משלושת הפרקים של חשיבות המעשה. עד כמה חשוב לקיים מצוות. הפרקים לפני כן דובר יותר על אהבה ויראה שמביאים לידי מעשה, ופה מדובר למה בעצם צריך, למה בעצם כל כך חשוב לשמור מצוות. אז הוא הסביר בשני הפרקים הקודמים את החשיבות ואת המעלה שבקיום מצוות מעשיות, של מצוות מעשיות, אז מקדשים את העולם והנפש הבהמית נכללת במקורה, נכללת בנפש האלוקית, וזו כל תכלית בריאת העולם. בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הוא דיבר בעניין הזה באריכות. עד כמה נעלה העניין של קיום המצוות, ולא רק כמה נעלה אלא עד כמה זה חשוב, שזה תכלית כל בריאת העולם. בפרק שלנו, פרק ל"ז, זה מעין סיכום של שני הפרקים הקודמים, והסיכום הוא מכיל בתוכו במשמעות שלו עניין חדש. בפרק הזה אדמו"ר הזקן כאילו לא אומר שום דבר חדש. הוא מפרט את מה שהוא כבר אמר קודם, מה שהוא אמר קודם, שהנפש על ידי קיום מצוות מעשיות מקדשים את העולם. אז אדמו"ר הזקן פה מתחיל לרדת לפרטים איך זה מקדש את ה-, את הדומם ואיך את הצומח ואיך את ה-- ואיך את החי ואיך את הנפש הבהמית ואיך את הגוף, איך זה מתבטא בתורה ואיך זה מתבט-- אה, אדמו"ר הזקן יורד לפרטים עוד ועוד ועוד ועוד פרטים איך על ידי קיום מצוות מעשיות מתקדש העולם. ה... מה שעומד מאחורה, הרעיון שמאחורי הפרק הזה, בשביל מה הוא מסביר את כל האריכות הזאתי? זה כמו שהוא אומר מיד בהתחלה ונראה את זה בפנים. פרק ל"ז: "והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם

05:02 דובר 1 הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל משך-- כל זמן משך הגלות". זה עד עכשיו עוד לא אמרו. אדמו"ר הזקן אמר שזה חשוב מאוד ושזה מעלה וזה, וזה מעלה את העולם, מעלה את, את הגשמיות. זה תכלית בריאת העולם. פה הרבי אומר נקודה חדשה. לא רק, לא רק שימות המשיח ותחיית המתים באים על ידי קיום מצוות, ולא רק שזו התכלית, אלא יותר מזה, התורה והמצוות הם אלו ש... הם אלו שבפועל מביאים את ימות המשיח. עכשיו מעניין, הוא קורא לזה שכר.

05:58 דובר 8 הרי הוא אמר שזה לא שכר.

05:59 דובר 1 נכון. כ-- אה, מיד נקרא את זה בפנים. "כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה". את-- הבדל של שכר על מצווה מכל שכר אחר, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שכל שכר רגיל אין קשר בין המשכורת לבין העבודה. המשכורת היא רק תמורה על העבודה, היא לא תוצאה של העבודה. מה שאין כן שכר המצוות. שכר המצווה הוא המצווה בעצמה. מה שהמצווה פועלת, מה שהמצווה גורמת. לא, תודה. מה שהמצווה יוצרת בעולם זה השכר שלה. מיד שאלת, אבל בפרק הקודם אמרנו שעיקר השכר זה באלף השביעי, שהוא אחרי ימות המשיח, וזה לא שכר על מצוות, זה משהו הרבה מעבר, לגמרי נעלה. אז נכון, שם כשהוא דיבר לגבי האלף השביעי הוא דיבר עיקר השכר. עיקר השכר הוא באמת באלף השביעי, שזה לא תלוי בעבודת האדם ולא תלוי במצוות ולא תלוי בכלום. אבל ימות המשיח ותחיית המתים זה שכר. זה לא עיקר השכר, אבל זה שכר שתלוי בעבודת האדם. איזה שכר? לא שכר שהוא תמורה, אלא שכר מצווה עצמה, שהמצוות עצמן הן אלו שפועלות שיהיה ימות המשיח ותחיית המתים. למה? איך? "כי בעשייתה", כשאדם עושה מצווה, "ממשיך האדם גילוי אור אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עולם הזה בדבר שהיה תחילה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה". מה הקדוש ברוך הוא רוצה? שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים? כלומר שהוא-- מה זה דירה? כמו שדירה של האדם, האדם עצמו גר בה. הקדוש ברוך הוא רוצה לגור בעולם הזה. איך הוא יגור? איך הוא ייכנס? מי יביא אותו לפה? המצוות זה רצונו, התורה זה חוכמתו. וכשלומדים את תורתו ואת חוכמתו ואת רצונו ומקיימים בעולם הזה, אז הוא נמצא פה. אז הוא נמצא

08:18 דובר 1 פה בגלוי. אז קיום המצווה הגשמית הוא זה שמוריד את הקדוש ברוך הוא לתוך העולם והופך את העולם לדירה לו. שאותו דבר, אותם דברים שהיה תחילה תחת ממשלת קליפת נוגה, כל העניינים המותרים בעולם שלמדנו בפרק ו', שהם מקבלים את החיים שלהם מהקליפות ומקבל חיותה ממנה, "שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשית בהם מצווה מעשית, כגון קלף התפילין ומזוזה וספר תורה". פה דיוק מאוד יפה. הוא אומר כל הדברים ממה עושים-- ממה עושים תפ... תפילין, מזוזה וספר תורה?

09:10 דובר 9 אבל התפילין עצמם, הבתים עצמם

09:13 דובר 1 כן, גם גם הבתים. אבל הוא מדבר פה על הקלף. כגון הקלף. ממה-- מה עושים מקלף? תפילין, מזוזה וספר תורה. אז הוא אומר שזה דברים, אה, ממה עושים את הקלף? מדברים טהורים ומותרים. למה אתה אומר גם טהורים וגם מותרים? מה החילוק? מה-מה זה שני עניינים? ידועה הלכה, הלכה פשוטה, שכשעושים קלף אפשר לעשות אותו גם מחיות ובהמות טהורות שלא נשחטו, שהרגו אותם. אדרבה, רוב, רוב הקלפים בעולם הם עשויים מבהמות שהרגו אותם ב-בבתי מטבחיים של גויים, ששם הורגים אלפי, אלפי, אלפי בהמות ביום, ופה מפעלים בארץ לוקחים מהם, את ה-- קונים מהם את העורות ומעבדים את זה לקלף, שזה לא, לא, לא הייתה שם שחיטה כשרה. זאת אומרת שממה עושים מצווה? מדברים שהם מותרים ואפילו דברים שהם אסורים, כמו בהמה שהיא נבילה אסורה באכילה, אבל היות והיא טהורה אז אפשר לעשות ממנה-- זה עדיין קליפת נוגה ואפשר לעשות מזה תפילין ומזוזה וספר תורה.

10:39 דובר 9 שחיטה ושחיטה כשרה זה לא

10:43 דובר 1 אם היא... ודאי. אז, אז השחיטה ש-- אה, ש-שחיטה, הלשון על השחיטה הוא מביא את מאמר חז"ל, "אין ושחט אלא משך". השחיטה מושכת את החיות מהקליפות ומעלה אותו לקדושה.

11:01 דובר 9 קליפת נוגה.

11:02 דובר 1 מה?

11:04 דובר 9 קליפת נוגה.

11:07 דובר 1 ברגע שהוא אוכל את זה, ש-שהוא שחט את זה לשם, לשם קדושה, אז זה כבר נהיה-- זה עדיין קליפת נוגה, אבל זה בדרגה יותר נעלית בקליפת נוגה.

11:20 דובר 9 ירד לשלוש קליפות הטמאות. אבל יש איזה נבילה

11:21 דובר 1 ירד לשלוש קליפות הטמאות. אבל למרות שזה י-- ש-שזה נבילה, זה ירד, עכשיו, עכשיו הוא משלוש קליפות הטמאות, אבל זה לא מהותו. הוא דבר מותר, הוא בהמה מותרת. גם אחרי שהוא ירד, יש לו ציור של טומאה, ציור של רע, אבל המהות שלו הוא עדיין טוב. אפשר, אפשר עדיין למשוך אותו בחזרה משם, כי עדיין מהותו הוא קליפת נוגה. זה הלשון טהורים ומותרים. לא חייב שיהיה מותר, גם אם זה טהור אפשר לעשות עם... זה קליפה. ולא רק שזה קליפה, אפילו זה דבר אסור וזה דבר גשמי ומסתיר ומעלים על האלוקות. אבל אם גזעו טהור אז אפשר להעלות אותו לקדושה. אפשר להשתמש בו, לעשות ממנו קלף לספר תורה.

12:09 דובר 9 העור בעצם זה דווקא בכאלה ש

12:12 דובר 1 זה, זה עוד עניין. הדור של הרבי הקודם?

12:15 דובר 9 המאמר

12:16 דובר 1 הרבי הקודם.

12:20 דובר 9 שהיה

12:20 דובר 1 ספר תורה של משיח.

12:21 דובר 9 לא, שכתבו, שכתב מאמר חסידות.

12:27 דובר 1 כן, גם שם כתוב על עורות שחוטה? אוקיי, לא זוכר. בסדר, יישר כוח. אז זה דבר אחד, כמאמר חז"ל, לא הוכשר למלאכת שמיים אלא טהורים ומותרים בפיך, כאלה שמותרים בפיך, וגם כאלה שהם רק טהורים, אף על פי שהם לא מותר, אבל הם טהורים. אז א-אז אפשר, אז הם כשרים למלאכת שמיים. וכן אתרוג שאינו עורלה. אם אתרוג הוא עורלה, הוא אסור באכילה ואסור בהנאה, הוא קשור לשלוש קליפות הטמאות, אז אי אפשר לעשות ממנו, נכון? כי הוא... אבל אם הוא אינו עורלה, אז, אז כן. תכף נראה את ההגהה בפנים. בואו נעבור, אחר כך נחזור אליה. נעבור רגע לדף הבא. ומעות צדקה שאינן גזל. אז עוד פעם, אם המעות צדקה הן מעות, זה כסף שהשיגו אותו בצורה לא כשרה, אז הוא מקבל את החיות שלו משלוש קליפות הטמאות. אתה עושה איתו מצווה, זה כבר מצווה שבאה בעבירה, זה עוד מוסיף חיות בקליפות. לא רק שזה לא מוסיף בקדושה, זה עוד מוריד את האדם לקליפות. אבל אם זה מצ-מצ-מעות שהן טהורות, הן לא באו בגזל, אז כשאדם נותן אותן לצדקה, הוא ממשיך את האור והחיות האלוקי שהתגלה באותן מטבעות. שימו לב, אדמו"ר הזקן נקט פה דוגמאות מחי, צומח ודומם. הוא התחיל מהחי, מקלף עור בהמה. אחר כך הוא עבר לאתרוג שאינו עורלה, צומח, ובסוף נתן דוגמה גם מדומם, ממטבעות של נחושת. זאת אומרת שעל ידי כללות העניין, שעל ידי קיום מצווה מעשית יהודי ממשיך חיות אלוקית למטה, לא רק בדברים העליונים של העולם הזה, בחי, אלא אפילו בצומח ואפילו בדומם. כן? בואו נחזור רגע להגהה. אה, כשמדברים על אתרוג שאינו עורלה, אז מי ששם לב למה שהוא קורא מיד

14:47 דובר 1 צריך לקפוץ. משהו פה לא מסתדר. למה? כי לגבי בהמה אז אמרנו אם היא...

14:57 דובר 9 בהמה עורלה

14:59 דובר 1 בדיוק. אני אסביר את השאלה. בהמה היא טהורה. הרי עשו בה איסור, היא נבילה. בסדר, אז אבל עדיין אפשר לעשות את המצווה. מה הבעיה עם אתרוג? אם אתרוג זה פרי שהוא מותר באכילה, אז עכשיו שלוש שנים בזמן הזה אסור, אבל מהותו הוא עדיין, הוא עדיין אתרוג, הוא עדיין עץ. מה הבעיה איתו? למה זה שלוש קליפות הטמאות? מה ההבדל בין אתרוג עורלה לבין בהמה שהיא טמאה? למה את זה אפשר ואת זה לא? כן? שאלה מובנת? אז על זה עונה בהגהה. בשביל זה, בדיוק, ב-בדיוק בשביל זה נועדה ההגהה, לענות על השאלה הזאת. שעורלה היא משלוש קליפות הטמאות לגמרי. עורלה זה לא נבילה. נבילה היא קליפת נוגה ועורלה, למרות שזה בא מעץ מותר, היא באה משלוש קליפות הטמאות שאין להם עלייה לעולם, כמו שכתוב בעץ חיים. עורלה זה דין מיוחד, מקרה מיוחד, ולכן הוא הביא פה דווקא את הדוגמה הזאת של עורלה כדי שנדע שזה לא אותו דבר. וכן כל מצווה הבאה בעבירה, ופה הוא כבר רומז ל-לעניין הבא שראינו. למעות שאינן גזל. שאם הוא עושה מצווה, הוא נותן צדקה, כן? אז אי אפשר להגיד מה אכפת לי שזה מעות גזל? העני נהנה. יש לו ממה לחיות, יכול לאכול וזה בסדר. העני נהנה אבל אתה קיימת עבירה, לא מצווה. אהמ, טוב, אז אנחנו גמרנו את הנושא הזה. אנחנו בדף ס"א בשורה שלוש ארבע. תחילת, תחילת דף ס"א למעלה. אז כשאדם מקיים מצווה מעשית עם הדברים הגשמיים שבעולם, הוא לא-- הוא לוקח את הקדושה האלוקית, את המצווה, רצונו יתברך, ומחדיר אותו לתוך גשמיות העולם. ועכשיו שמקיים בהן מצוות ה' ורצונו, הרי החיות שבהם, במה? בקלף, באתרוג, במטבעות, עולה ומתבטל ונכלל באור

17:36 דובר 1 אין סוף ברוך הוא, שהוא רצונו יתברך המלובש בהם. במצווה מלובש רצון ה', אור ה' בגילוי גמור. עכשיו המצווה מתח-מתחברת, מתאחדת עם הדבר הגשמי. הדבר הגשמי עכשיו מאיר באור ה'. אז כל החיות שהייתה קודם מהקליפה מתבטלת ואותו דבר נהפך להיות קדושה, חפצה של קדושה, חפצה של מצווה. מאחר שאין שם בחינת הסתר פנים כלל להסתיר אורו יתברך. המצוות, אין שום דבר שמעלים על מצווה. אני חושב שכבר הזכרנו את זה פעם. נזכיר את זה עוד פעם. למה אנחנו אומרים שעל מצווה אין דבר שמעלים ומסתיר? כי אה, כשאדם מברך ברכה, כן, יש מצווה לברך את ה' לפני אכילה, אחרי אכילה ושתייה. כן. אז כשאדם מברך ברכה אף אחד לא יכול להגיד שזה המצאה שלו. הקדוש ברוך הוא ציווה. אדם מניח תפילין, אדם מדליק נרות שבת. אה, לא יודע. כל מצווה אחרת. אדם מקיים מצווה. הוא לא יכול להגיד שזה עכשיו נפל לו רעיון. מה זה נפל לך רעיון? זה אתה יודע, אתה עושה בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה. אין פה משהו שמעלים ומסתיר על זה. אז כשאדם מקיים מצווה מתגלה רצונו בלי הסתר פנים כלל. מאחר שאין שם בחינת הסתר פנים כלל להסתיר אורו יתברך. עובר הרי לשלב נוסף. אוקיי, הבנתי. על ידי קיום מצווה יורד אור ה' ומתלבש בגשמיות העולם. צומח, חי ו-- חי, צומח ומדב-- ודומם והופך אותו לקדושה. הוא מתעלה, חיותו מתעלה בקדושה. טוב.

19:47 דובר 10 אבל רגע, לא אמרנו ש-שאור ה' עצמו מתגלה פה בכלל? זה לא משהו. אפילו לא בהסתר, משהו-

19:58 דובר 1 מצד עצמו. העולם כמו שהוא נברא הוא מעלים. העבודה שלנו היא לגלות אותו. לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. על זה מדובר. אלא מה? גם כשאור השם מתגלה בפועל. עכשיו אני מקיים מצווה, והקדוש, עצמותו ומהותו, נמצא, רצונו עכשיו מאיר פה בתוך הידיים שלי כשאני נותן מצווה, אני נותן צדקה. נו, איפה? אני לא רואה כלום. אז זה בגלל שאני לא רואה, לא בגלל שהוא לא מתגלה. לי אין עיניים לראות. יבוא המשיח, תכף נראה בהמשך הפרק, אז גם אנחנו נוכל לראות, וגם נראה למה נוכל לראות.

20:40 דובר 11 זה בעצם סוג של שכר?

20:42 דובר 1 וזה השכר. השכר של ימות המשיח הוא שאנחנו נוכל לראות, להתגלות ול-- לא רק שזה יהיה ש-- ה-ה-האלוקות תהיה בגילוי, אלא שלנו זה יהיה בגילוי, ואנחנו מיד נראה איך המצוות שאנחנו עושים פועלות את הדבר הזה. לא רק את עצם ההמשכה, אלא גם את השכר שלה, שזה יהיה בגילוי. על כל פנים, עד פה דובר שקיום מצווה מעשית. כן, לא מדובר פה על תפילה, על לימוד. מצווה מעשית, גשמי, מוריד אלוקות לתוך העולם. נו, ומה איתי? אני רוצה שאלוקות תתגלה גם אצלי. לא כל כך מעניין אותי שהיא תתגלה שם בחוץ, בעולם, בגשמיות של העולם. כי אני רוצה שהיא תתגלה גם אצלי.

21:34 דובר 11 מצווה.

21:36 דובר 1 מה?

21:37 דובר 11 מצווה.

21:38 דובר 1 אז, אז, אז עכשיו הרבי מתחיל לפרט את הנושא הזה. וכן, לא רק גשמיות העולם, זאת אומרת חי, צומח, מדבר, אלא גם האדם עצמו. וכן כוח נפש החיונית הבהמית שבאיברי גוף האדם המקיים המצווה, הוא מתלבש גם כן בעשייה זו ועולה מהקליפה ונכלל בקדושת המצווה שהיא רצונו יתברך ובטל באור אין סוף ברוך הוא. הדיוק פה הוא שלא נפש הבהמית מקיימת את המצווה, אלא מי מקיים את המצווה? לא, מה כתוב?

22:21 דובר 11 נפש החיונית.

22:24 דובר 1 וכן כוח נפש החיונית, לא הנפש החיונית עצמה. לא יצא לדבר על זה אף פעם. גם עכשיו לא נדבר על זה. אבל נקודת העניין בקיצור נמרץ, יש לנשמה נפש האלוקית, נפש הבהמית. יש את עצם הנפש, השכל שלה, הדיבור שלה, השכל והרגש שלה, המהות, ה-- מי היא, כן? האופי שלה והאופי של האדם וכולי. ויש את הלבושים. כדי להתגלות באדם-- בעולם, אז היא מתלבשת במחשבה, דיבור ומעשה. אז יש את השכל והרגש של הנפש האלוקית והלבושים שלה, והשכל והרגש של הנפש הבהמית והלבושים שלה. חוץ מזה, הארה יותר נמוכה, יותר חיצונית מהנפש, שהיא אפילו לא לבוש, היא נקראת כוח. כאשר האדם עכשיו מזיז את היד, אז זה לא כללות לבוש המעשה של הנפש הבהמית מזיזה את היד. יש כוח פרטי מכללות לבוש המעשה, כן? מכללות כוח המעשה שיש לנפש נמשך עכשיו כוח פרטי שהוא מתלבש ביד ומזיז את היד. זה כוח עשייה שהוא ביד. כן, כוח עשייה שמתלבש ביד לא יכול להתלבש ברגל. אדם לא יכול לצייר עם הרגל, כן? הוא לא יכול לרוץ עם הראש. כן? לכל ה-ה-הלבוש המעשה הוא כולל בתוכו את כל הכוחות הפרטיים של העשיות הפרטיות. בסדר? כשאדם מקיים מצווה הוא לא מקיים את המצווה עם כל הגוף. יש מצוות שמקיימים עם הידיים. הוא רץ לבית כנסת, אז עכשיו הרגליים מקיימות את המצווה בעיקר. כן? נותן צדקה, והיד. כאשר אדם מקיים מצווה, אז זה לא עכשיו שכל הנפש החיונית שלו, השכל והרגש והמחשבה, דיבור ומעשה ומחשב, היא לא, לא-- הנפש לא נמצאת שם יחד איתו במצווה. מי שמקיים את המצווה? נפש האלוקית. הנפש האלוקית עכשיו חטיב על הנפש הבהמית, מצווה אותה. עכשיו פה אנחנו עושים מצווה.

24:50 דובר 1 נפש הבהמית, מה לעשות, נכנעה, לא הייתה לה ברירה במקרה הזה. אז היא שולחת איזשהו שליח, איזשהו כוח. יאללה, בסדר, תן לו צדקה, כן? אבל כל מהותה של הנפש הבהמית לא נמצאת שם. לא רק שהשכל, והרבה פעמים קורה שאדם עושה איזושהי צדקה, זה ככה כמצוות אנשים מלומדה, מתוך הרגל, מתוך חינוך. הוא לא נמצא שם כל כולו בתוך המצווה. כן? מי כן נמצא בתוך המצווה? כוח עשייה פרטי. כוח אחד קטן. מי מתעלה לקדושה? אותו כוח. לא כל הנפש, כמו שכל אחד מרגיש בנפשו בפשטות. שאני קיימתי הרבה מצוות בחיים שלי, ולמרות זאת הנפש הבהמית שלי לא נגע ולא פגע, היא נשארה אותה בהמה כמו קודם. היא לא השתנתה. כן? אותו כוח פרטי הוא כן, אבל הוא? אז זה גם כן משהו. קודם כול, דבר ראשון, כוח פרטי הוא, הוא עולה לקדושה ועולה מהקליפה ונכלל בקדושת המצווה, שהיא המצווה, היא הרי רצונו יתברך, ואותו כוח פרטי בטל באור אין סוף ברוך הוא. אנחנו נראה בהמשך עוד פרטים בעניין הזה. זה טוב לאיזה מצוות? לכל המצוות המעשיות. לכל המצוות המעשיות לפחות איזשהו כוח, לא רק הכללות העולם חודרת בו קדושה ואלוקות, אלא גם בנפש האדם, אפילו בנפש הבהמית משהו נכנס בפנים. אבל זה נכון מתי? כשמדברים על מצוות מעשיות. כשמדברים על מצוות שהעיקר שלהן הוא רוחני, מה יש לנפש הבהמית ולרוחניות? כשאדם לומד תורה הוא עכשיו, מי מתעסק? מי עכשיו נמצא פה? הנפש האלוקית היא זאת שלומדת תורה. בשביל לקיים מצוות צדקה הנפש האלוקית חייבת את הנפש הבהמית. היא, היא, אין מה לעשות, צריך את הגוף. כן? אז מי שבפועל מקיים את המצווה, אז הנפש הבהמית, אז היא מתעלה לקדושה

27:12 דובר 1 גם כן, כי היא קיימה את המצווה. אבל כשאדם לומד תורה, המחשבה והדיבור וזה, זה של זה, שזה, זה לבושים של נפש האלוקית. הנפש הבהמית לא משתתפת.

27:23 דובר 12 איך פה אפשר לדבר?

27:25 דובר 1 שנייה. עיקר מצוות תלמוד תורה זה ב-הבנה. גם כוח הדיבור. אז יש לנפש האלוקית שלושה לבושים שהם מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. כתוב בפרק, אה, פרק ג' שם. יש לה, יש לה את ה-- היא לא צריכה את הנפש הבהמית. בקיום דברים רוחניים, תורה ותפילה, הנפש האלוקית היא לא צריכה את הנפש הבהמית.

28:01 דובר 12 איך פה אפשר לדבר?

28:02 דובר 1 שנייה. היא מסתדרת לבד כאילו, לכאורה. שנייה. אני מדגיש את השאלה. בסדר? אז לכאורה היה מקום לומר שכל מה שעל ידי מצווה מקדשים את העולם ואת הנפש הבהמית, זה רק על ידי מצוות מעשיות, לא על ידי תלמוד תורה ותפילה, כי פה הנפש הבהמית לא משתתפת. על זה עונה אדמו"ר הזקן מה שאת אמרת באמת. שורה שתים עשרה: "וגם במצוות תלמוד תורה וקריאת שמע ותפילה וכיוצא בהן, אף שאינן בעשייה גשמית ממש תחת ממשלת קליפת נוגה". והיה מקום לומר שהנפש הבהמית היא לא משתתפת במצווה, אז איך היא תעלה לקדושה? מכל מקום, הא קיימא לן, כתוב בגמרא, "דהרהור לאו כדיבור דמי", הרהור לא דומה לדיבור. "ואינו יוצא ידי חובתו עד שיוציא בשפתיו". כך כתוב בהלכות תלמוד תורה בשולחן ערוך, שכשאדם לומד תורה ולא מוציא בשפתיו, הוא לא יצא ידי חובה. הוא לא קיים מצוות תלמוד תורה. וקיימא לן-

29:32 דובר 13 לומד מהתורה, לומד מהתורה שככה בלי להגיד את זה בקול לעצמו אז הוא לא

29:39 דובר 1 לא יכול לברך. לכאורה, פשטות.

29:42 דובר 13 לא, לא לברך. הוא לומד משהו-

29:44 דובר 1 מברכים כשמקיימים מצווה.

29:47 דובר 13 אבל לא מברכים. לא יכול לברך כשאתה לומד תורה.

29:49 דובר 1 אה?

29:49 דובר 13 לא מברכים כש-

29:52 דובר 1 מברכים בבוקר, שזה הולך ברכה אחת על כולם, כי יהודי לא מפסיק לרגע ללמוד. לא פסק פומיה מגירסא. י-יש בזה מה להבין עוד. אבל בכללות, ב-ב-בכללות וב-ב-בפשטות, בפשטות, בגמרא, בפוסקים, בשול-- עד הלכה פסוקה בשולחן ערוך, הלכה שאין בה מחלוקת, שזה מצוט-- זה ציטוט. כן, קיימא לן "הרהור לאו כדיבור דמי ואינו יוצא ידי חובתו עד שיוציא בשפתיו". ופה רק הרבי מסביר למה. למה? כי קיימא לן "דעקימת שפתיו הוי מעשה". אמנם זה לא נקרא מעשה ממש, זה נקרא מעשה זוטא, מעשה קטן. למה? כי בסופו של דבר נכון, כמו שאת אמרת קודם, שהנפש האלוקית בשביל להפעיל את השפתיים בפועל תכל'ס היא מוכרחה את הנפש הבהמית בסופו של דבר. אבל כשמדברים על מצווה מעשית, מי שעושה את זה זה הנפש הבהמית. הנפש האלוקית רק נותנת את ההוראה. אתם מדברים על מצווה מעשית, הנפש הבהמית אומרת ככה צריך לעשות, הנפש הבהמית עושה. מי שעושה את המצווה זה הנפש האל-- הנפש הבהמית במצווה מעשית. מצוות תלמוד תורה לא. מצוות תלמוד תורה מי שעושה את המצווה זה הנפש האלוקית. היא רק מתלבשת בנפש הבהמית. לנפש הבהמית יש בה קצת השתתפות כי אי אפשר בלעדיה להזיז את הגוף. אבל בתלמוד תורה ותפילה מי שמקיים את המצווה זה הנפש האלוקית, לא הנפש הבהמית. אז אם זה הנפש האלוקית, אז למה? אז למה אתה אומר ש-שזה מוריד אלוקות לעולם? זה הנפש האלוקית עושה את זה לבד, היא לא משתמשת בנפש הבהמית. איך זה מוריד אלוקות בעולם? כי היא עושה את זה על ידי הנפש הבהמית. בסדר? זה חילוק עדין כזה. כי אי אפשר לנפש האלוקית לבטא בשפתיים ופה ולשון ושיניים גשמיים, כי אם על ידי נפש

32:09 דובר 1 החיונית הבהמית המלובשת באיברי הגוף ממש. הנפש האלוקית גם נמצאת שם, אבל היא לא מלובשת שם ממש. וכל מה ש-- לכן, כל מה שמדבר בכוח גדול יותר הוא מכניס ומלביש יותר כוחות מנפש החיונית בדיבורים אלו. אז ככל שאדם לומד תורה עם יותר התלהבות, יותר, יותר אקשן, יותר, ואז, אז ככה הוא יותר מקדש את נפשו הבהמית. יותר כוחות מנפשו הבהמית משתתפים עכשיו בלימוד, וזהו שאמר הכתוב "כל עצמותיי תאמרנה", וזהו שאמרו רז"ל: אם ערוכה, אם התורה שהוא לומד ערוכה בכל רמ"ח איברים, הוא, בלימוד התורה הוא משתתף, כל הגוף שלו לומד, אז תורתו משתמרת. ואם לאו, אינה משתמרת, הוא שוכח. למה? מה הקשר? רגע, סליחה. אני למדתי תורה, אני הבנתי מצוין. למדנו חברותא שני חבר'ה. הוא היה כולו עם כל הגוף. אני ישבתי בשקט, לא השתגעתי ואני הבנתי יותר טוב ממנו. למה שאני אשכח והוא לא? אני הבנתי יותר טוב. בגלל שהוא, הוא עשה הרבה אקשן אז לכן הוא מבין יותר טוב? לא, אני הבנתי. אני יודע שאני הבנתי. אני הסברתי לו. מה? ל-ל-ל-למה אני שוכח והוא לא? לא. כי הנפש, הוא השתמש בנפש הבהמית. הנפש הבהמית שלו הזדככה, עלתה לקדושה. בקדושה אין שכחה לפני כיסא כבודך. שכחה זה נובע מהטומאה, מהסטרא אחרא, מהקליפות, מההעלם וההסתר. ברגע שאותו לימוד שלו, לא מדבר מה שהוא לומד לפני כן, מה שהוא לומד אחרי כן אני לא יודע מה, אבל אותו לימוד שהוא למד בכל רמ"ח איברים, הלימוד הזה, בלימוד הזה ספציפית, עכשיו כל הנפש הבהמית שלו השתתפה במה שנוגע ללימוד, לרעיון, לעניין הזה. הנפש הבהמית שלו עלתה לקדושה. אין שם משהו שמפתיע. אתה למדת מצוין והבנת יותר, אבל נפש האלוקית שלך

34:33 דובר 1 הבינה. זה לא חדר לתוך הנפש הבהמית. האור לא האיר שמה. אה, הוא רק עשה תנועות, נכון? ככה נפש הבהמית, זה מה שהיא יודעת לעשות. זה חז"ל אמרו בגמרא, "אם ערוכה בכל רמ"ח איברים ואם לאו אינה משתמרת, כי השכחה היא מקליפת הגוף ונפש החיונית הבהמית שהן מקליפת נוגה הנכללת לפעמים בקדושה. דהיינו, דהיינו, כשמתיש כוחן ומכניס כל כוחן בקדושת התורה או התפילה, ואז ערוכה בכל רמ"ח איברים זה משתמר". נו, איך אומרים, ביג דיל? אז מה הסברת לי? שעל ידי קיום מצווה מעשית אז כל העולם כולו, כל ה-, כל הגשמיות עולה לקדושה. חי צומח מדבר. על ידי לימוד תורה ותפילה יש איזשהו כוח פרטי של הנפש של הזה שהוא גם כן, גם, גם הוא נכלל. ומה עם כל שאר הנפש הבהמית שלי, מה יהא איתה? אז פה ממשיך. זאת ועוד אחרת. יש עוד עניין בלימוד תורה. זה עניין חדש, עוד אחרת.

36:01 דובר 14 לא, אני מדברת כאילו גם, אוקיי, כאן אנחנו כאילו חלק כבר

36:06 דובר 1 אני לא יודע. יש כמה סוגים של, כמו שאת אומרת, של, של הפסקות בתוך, באמצע פרקים. פעם זה נקודה, פעם זה שתי נקודות, פעם זה רווח, פעם זה אותיות מודגשות. ניסיתי כמה פעמים לעקוב אחרי זה, לא הגעתי.

36:31 דובר 14 נמחק לי מה שדיברתי

36:33 דובר 1 לא יודע, לא הגעתי. לכאורה זה נראה כמו עניין חדש לגמרי. אני לא יודע. יש. אני לא יודע להסביר. יש. יש לי עוד הרבה שאלות בנושא הזה ל-לחזק, לחזק את השאלה שלך, אבל תשובה אין לי. גם לא ראיתי שמדברים על זה בשום מקום. אף אחד מהספרים של הביאורים שראיתי לא, לא, לא מתייחס להפסקות ולהדגשות ולנקודות. מקום אחד או שניים שהרבי מתייחס לנקודותיים, לסוגריים במקומות מסוימים, במקרים ממש מקומות בודדים. אבל זה לא, זה לא דבר שלפחות לא, לא, לא ראיתי מוסבר. אבל בכללות ברור שפה מתחיל עניין חדש. למה זה פה עניין חדש בצורה כזאת ושם בצורה אחרת? אני לא יודע, אבל מתחיל פה עניין חדש. מה העניין החדש? לא רק אותו כוח פרטי של הנפש הבהמית, אלא למרות שזה רק כוח פרטי משתתפת אפילו, אפילו שהמצווה היא של נפש האלוקית, ואפילו שזה בא בנפש הבהמית דרך כוח פרטי, בכל זאת זה נוגע לכללות כל נפש הבהמית. איך? זאת ועוד אחרת, שכוח נפש החיונית המתלבשת באותיות הדיבור בתלמוד תורה או תפילה וכיוצא בהן, או מצוות מעשיות, הרי כל גידולו וחיותו מהדם. מאיפה יש את ה-- כתוב ש״הדם הוא הנפש״? מאיפה ל-- איזה נפש? לא נפש האלוקית. נפש הדם זה נפש הבהמית. כתוב בפרק א'. וכשהנפש הבהמית עכשיו מקיימת מצווה, נכון, רק כוח פרטי, אבל עכשיו היא מקיימת מצווה מעשית. מאיפה, מאיפה אותו כוח מקבל את החיות שלו? מהנפש הבהמית. נפש הבהמית מאיפה היא מקבלת את הכוח והחיות שלה? מזה, מהדם. הדם מאיפה הוא הגיע? הדם הוא מקליפת נוגה ממש. זה לא סתם נפש הבהמית. נפש הבהמית היא מקבלת את החיות מקליפת נוגה, אבל הדם שהוא מקור החיות של

38:47 דובר 1 נפש הבהמית הוא קליפת נוגה עצמה. מה? כן. שהן, וממה עשוי הדם? למה זה נקרא קליפת נוגה? כי ממה עשוי דם? שהן כל אוכלין ומשקין שאכל ושתה. למדנו בפרק ו' שכל הדברים של העולם הזה המותרים הם קליפת נוגה, נכון? ואם הוא אכל ושתה ומזה נהיה הדם, אז הדם, מהותו של הדם של האדם, הוא קליפת נוגה. הוא, הוא. שהיו תחת ממשלתה וינקו חיותם ממנה. ועתה, כשהוא מקיים מצווה, היא מתהפכת מרע לטוב ונכללת בקדושה על ידי כוח נפש החיונית הגדל ממנה. אז נכון שבאמת כרגע רק כוח פרטי משתתף בפועל בעשיית המצווה. הכוח הזה, סליחה, יש לו קיום וחיות בלי כל הנפש? אין לו מציאות בלי כל הנפש. הוא נובע, הוא ירד מהנפש הבהמית? אז אם הכוח נמצא בתוך המ-- המצווה היא רצונו-- רצון השם. הכוח נכלל בתוך המצווה. חיותו עולה לקדושה. הכוח מאיפה הוא מגיע? כל מציאותו ומהותו זה מכללות הנפש. נו, אז כל הנפש נמשכת אחריו, אז היא לא ממש מתהפכת לקדושה, אבל היא משתתפת, זה משפיע עליה. על ידי כוח נפש החיונית הגדל ממנה שנתלבש באותיות אלו או בעשייה זו, אשר הן הן פנימיות רצונו יתברך בלי שום הסתר פנים, וחיותן נכלל גם כן באור אין סוף ברוך הוא, שהוא רצונו יתברך, ובחיותן נכלל ועולה גם כן כוח נפש החיונית, ועל ידי זה תתעלה גם כן כללות קליפת נוגה, שהיא כללות החיות של עולם הזה, הגשמי והחומרי. אופס, שמתם לב שעברנו-- קפצנו מדרגה פתאום? עד עכשיו מה דיברנו? על ידי המצווה מתעלה. מה מתעלה? אותו פרט שבו קיימנו את המצווה. החי, הצומח, המדבר, הנפש הבהמית, הכוח שלה. כן? מה פתאום הוא אומר כאן שעל ידי אותו

41:09 דובר 1 כוח פרטי מה עולה לקדושה? תתעלה גם כן מה? כללות, כללות קליפת נוגה. סליחה. איך הגעת לכללות קליפת נוגה? כללות קליפת נוגה זה, זה, זה, זה, זה, זה...

41:24 דובר 15 אדם זה חלק מקליפת נוגה.

41:28 דובר 1 אז מפה מתחיל להסביר איך על ידי קיום מצווה פרטית של כל אדם מישראל מתעלה כללות קליפת נוגה. כאשר. איך זה קורה? כל נשמ-- הנשמה... כבר עשיתי את זה פעם אחת היום. קודם, קודם אמא שלי, היא, שתהיה בריאה, כבר כמעט בת תשעים, הייתה אצלי בבית, ביקרה קודם. אז בין השאר היא שאלה אותי, לא זוכר בקשר למה זה היה, אה, אם אני יכול להסביר לה מה זה קליפות. היא שמעה את קליפות. מה זה קליפות? אה כן. מישהי בקיבוץ שלומדת קבלה וזה שמעה ממני את המושג קליפות ורצתה להבין מה זה. אה... בפרק ו' בתניא שלמדנו די בהתחלה, אה... הוא מסביר שם, שם הוא מתחיל להסביר מה זה הנפש הבהמית. זה שלושה פרקים ז', ח', ט'. הוא מסביר מה זה הנפש הבהמית. ז', ח'... ו... נקודת ההסבר היא שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם שני סוגים של נבראים. נבראים שבטלים לקדושה, בטלים לאלוקות, ונבראים שלא בטלים לאלוקות. שני סוגים של נבראים. מה ההבדל ביניהם? הנבראים שבטלים לאלוקות שום דבר לא מכסה עליהם, שום דבר לא מסתיר עליהם, אז הם רואים, הם מרגישים. הנבראים שלא בטלים. למה הם לא בטלים? כי יש איזשהו מסך, איזושהי קליפה שמעלימה ומסתירה ומפריעה להם לראות את האלוקי. האלוקי מגיע עד אליהם. יש שמה איזושהי קליפה שלא נותנת להם לראות ולהרגיש אותו. ובזה עצמו, בקליפות, אז הוא מסביר שמה בפרקים ו', ז' שיש שני סוגים. יש סוג אחד של קליפה שהיא כל כך עבה, כל כך גסה, כל כך חשוכה, שהוא לא רק לא מרגיש אלוקות, אלא הוא מתנגד לאלוקות. הוא שונא אלוקות. הוא רואה דתי, הוא יורק, הוא לא יכול אחרת. פעם, פעם ביום

44:18 דובר 1 העצמאות פה בעפולה, לפני הרבה שנים אני יצאתי מהמקווה, הלכתי חזרה הביתה, וברחוב ביום העצמאות, אני יודע, שמונה בבוקר, הרחובות ריקים מאנשים.

44:32 דובר 3 עוברים אלינו

44:34 דובר 1 כן, זה מין שבתון כזה. רחובות ריקים וזה. אני יוצא, הולך ונח-- לא הייתי לבוש כמו דתי בכלל, כאילו לא חליפה, כובע, תגיד משהו. אתה יודע, ככה כמו שנראה עכשיו פחות או יותר. בא מולי איזה זקן אחד, רואה אותי. פו!

44:53 דובר 3 מה אתה

44:56 דובר 1 אה? אני לא זוכר. בטח אמרתי לו שם ״חג שמח״, אני יודע? לא, אני צוחק. לא, לא הפריע. לא... א-אני יודע מאיפה זה מגיע.

45:13 דובר 3 היום זה יפה.

45:14 דובר 1 אה?

45:15 דובר 3 היום זה יותר

45:17 דובר 1 היום אף אחד לא יירה עליך כי ישר יתבעו אותו למשפט. יש טלפ-- יש טלפונים, יש מצלמות, יש זה. היום, היום לא, לא יעיזו לעשות את זה כל כך. אבל, אה, כן. אז... ה-ה ג' קליפות הטמאות עניינן שהן מנגדות לאלוקות. בזה עצמו יש שלוש דרגות: חושך, ענן, רוח סה-- סערה, חושך וענן גדול. שלוש דרגות בזה עצמו. קליפת נוגה, הוא לא מרגיש אלוקות, הוא גם לא מתנגד. הוא מחפש מה שטוב לו, מה שנעים לו. אז מצד אחד אתה לא יכול להגיד שזה קדושה. זה קליפה. הוא לא מרגיש אלוקות, הוא לא בטל, הוא לא שום דבר. הוא לא מחפש אלוקות. מצד שני הוא גם לא... אז שם מוסבר בהמשך לנושא הזה שהנפש הבהמית של יהודי נמשכת מקליפת נוגה, לעומת הנפש, הנשמה של אומות העולם, שהן נמשכות מג' קליפות הטמאות. זה מה שמוסבר שם, נקודת העניין. טוב, זה הכל היה מאמר המוסגר. אז אנחנו חוזרים. איך יכול להיות שעל ידי פעולה פרטית קטנה שלי, שבסך הכול מה מלובש פה מנפש הבהמית? איזשהו כוח צ'יק קטנצ'יק, זמני, חד־פעמי. זה-- טוב, הבנתי איך זה ישפיע על קליפת נפש הבהמית שלי, א-א-- מה, מה פשט שזה על ידי זה יעלה כללות קליפת נוגה? כאשר כל נשמה ונפש אלוקית שבכל ישראל המתחלקת בפרטות לשישים ריבוא, תקיים כל נפש פרטית כל תרי"ג מצוות התורה, אז זה יעבוד. נכון. כשאתה עושה-- אדם פרטי מקיים מצווה פרטית בזמן פרטי במקום פרטי, זה לא מעלה את כללות קליפת נוגה. אבל יש שישים ריבוא נשמות, וכל השישים ריבוא זה רק שורשים, שכל אחד מהם מתחלק לשישים ריבוא ניצוצות, וכל אחד מהניצוצות מתחלק גם כן אני לא

47:44 דובר 1 יודע לכמה. אינספור יהודים בכל הדורות, וכל יהודי חי שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, והוא יבוא מאה ועשרים שנה ועד מאה ושמונים ושבע שנים.

47:57 דובר 3 מי מאה עשרים שנה?

47:58 דובר 1 אה?

47:58 דובר 3 מי מאה עשרים שנה?

47:59 דובר 1 סלח?

48:03 דובר 3 מאה עשרים.

48:05 דובר 1 מאה שמונים, לא מאה שמונים ושבע. אולי אני טועה.

48:09 דובר 3 מאה שלושים ושבע.

48:11 דובר 1 לא, מאה שלושים ושבע זה ישמעאל. גם טוב. פעם רב דוד כרס[?] אמר לי: מה אתם חושבים ככה, ישמעאל היה איזה פושטק? היה רב גדול עם כל... מה, עם חליפה? אז כאשר כל יהודי במשך כל הדורות, כל אחד חי ריבוי שנים ומקיים ריבוי מצוות, אז עוד חלק, עוד חלק, עוד חלק, עוד חלק, עוד חלק, עולה כל קליפת נוגה. הוא מפרט.

48:46 דובר 3 אז רגע, הם לא עשו את זה בכל הדורות הקודמים?

48:49 דובר 1 עלו, עשו.

48:50 דובר 3 מה?

48:51 דובר 1 לכן משיח צריך להגיע. לכן אין שום הסבר למה הוא לא מגיע, למה הוא עדיין לא הגיע. כל יהודי מקיים שס"ה לא תעשה. מה זה שס"ה לא תעשה? עד עכשיו מה דיברנו? שעל ידי מצוות עשה הוא מוריד את האור האלוקי, נכון? זה היה כל הנושא. מצוות עשיות, תלמוד תורה, חי, צומח, דומם, מצוות עשה. ממשיך. מה זה מצוות לא תעשה? למה צריך אותן? מצוות לא תעשה עניינן להפריד שס"ה גידים של דם נפש החיונית שבגוף, שלא יינקו ויקבלו חיות בעבירה זו מאחת משלוש קליפות הטמאות לגמרי.

49:36 דובר 3 מה זה אומר? שהוא פשוט לא עושה את המצווה שהוא

49:41 דובר 1 שהוא, שהוא לא עושה את העבירה? כן.

49:44 דובר 3 בעדינות.

49:45 דובר 1 נכון. ועל זה אמרו חז"ל: "ישב ולא עשה עבירה, מעלים עליו כאילו קיים מצווה". כי כדי להמשיך את האור האלוקי צריך שני דברים. קודם כל-

49:57 דובר 3 שש מאות ושבע לא תעשה.

49:59 דובר 1 מממ?

50:00 דובר 3 שיהיה שלוש מאות שישים וחמש מצוות

50:02 דובר 1 כן, כן, כן, כן, כן, כן. במקום אחר זה מוסבר עוד יותר נעלה מזה, אבל פה מוסבר ככה: ה-ה-כדי ל-להמשיך את האור האלוקי, לגלות אותו בעולם, צריך שני דברים. אמנם צריך להוריד אותו למטה, אבל קודם כל צריך שהלמטה יהיה מקום מוכשר. אם הלמטה, העולם, הגשמיות, אם הוא מקבל את החיות שלו משלוש קליפות הטמאות, א', לא יעזור להמשיך לשם את האור האלוקי, הוא לא יתקדש. יש, יש, אה, לגבי כלי חרס שנטמאו. את מכירה את הנושא?

50:47 דובר 3 כן.

50:47 דובר 1 לא, לא, לא, לא. אה, כן, כן, כן, בדיוק. אמ...

50:57 דובר 3 ש...

50:58 דובר 1 מה שם? כיס, כיס בצד התחתון זה משהו אחר. אה, הוא נהיה דו-- שם, שם זה בגלל שהוא נהיה דבר חדש. אמ, ועל זה יש מחלוקת גדולה באמת אם זה נהיה דבר חדש או לא. זאת בדיוק נקודת המחלוקת. אה... הגמרא אומרת ככה: יש, אה... יש דברים שמטמאים. הכי מפורסם זה מת. אבל יש גם דברים אחרים שמטמאים. שרץ, כל מיני, ריבוי עניינים אחרים שגורמים טומאה. כשכלי נוגע בדבר טמא, כל דבר שיש לו קיבול הוא נחשב לכלי. דוגמה, יש גם דברים אחרים. כלי נוגע בדבר טמא מבחוץ, בפנים, יש לזה כל מיני כללים. הוא נהיה טמא. איך מטהרים אותו? תכניסו למקווה, תוציאו אותו. כן? זה הכלל הגדול. יש דברים שנטמאים בטומאה כל כך חמורה, מקווה לא עוזר. צריך, אה, מי גשמים, צריך מעיין, צריך עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר טהור, אבל בס-- בסופו של דבר תטביל אותו במים המתאימים, הוא חוזר לטהרתו. למה ככה? יש הסברים, לא כאן. יש יוצא מהכלל אחד. כלי חרס. כלי שעשוי מחרס ונטמא, שבירתן זוהי תקנתן. אין מה לעשות. נפץ אותו לרסיסים, הוא יהיה טהור. למה? הוא נקשר לשלוש קליפות הטמאות. אמרתי, לא כאן המקום להסביר את ה-, את ה-, את אריכות העניין, ויש בזה ארי-אריכות גדולה, יש הסברים. לא, לא זה. הנקודה היא למה? מה ההבדל בינו-- הוא קשור, מקבל משלוש-- היות והוא מקבל משלוש קליפות הטמאות, זה לא יעזור שתכניס לתוכו קדושה, אין לה איפה להיכנס. ויכול להיות יותר גרוע, עוד יותר גרוע, שאם אדם מכניס קדושה למקום טמא, לא רק שאותו דבר טמא לא ייטהר, אלא עוד הרבה יותר גרוע, החיות של הקדושה תיתן כוחות לטומאה. יש לזה המון

53:28 דובר 1 דוגמאות. אפילו בין אדם לחברו, אחד, אה, מתרגז והשני, אה, זורק לו איזו מילה כאילו הוא רוצה להרגיע אותו, והמילה הזאת, אה, מרימה לשני את הטורים. הוא בסך הכול רצה לעשות דבר טוב. הוא לא רצה להזיק. כן? אבל עכשיו הוא לא כלי. אם הוא לא כלי, אתה תוסיף-- אתה מוסיף שמן למדורה, זה לא עוזר. על דרך זה יש לזה הרבה דוגמאות. טוב. אז לכן לא מספיק לקיים מצוות מעשיות, צריך לנתק את הגשמיות משלוש קליפות הטמאות. איך עושים את זה? שס"ה מצוות לא תעשה. אה, שלא יינקו ויקבלו חיות בעבירה הזו מאחת משלוש קליפות הטמאות לגמרי, שמהן נשפעים שס"ה לא תעשה דאורייתא וענפיהן שהן מדרבנן, ושוב לא תוכל נפש החיונית לעלות אל השם אם נטמאה בטומאת שלוש קליפות הטמאות שאין להן עלייה לעולם, כי אם ביטול והעברה לגמרי, כמו שכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אז אם יהודי נכשל חס ושלום בעבירה, אפילו עבירה קלה שאדם דש בעקביו, אפילו רק עבירה מדברי סופרים, אפילו לא יודע מה, אפילו הכי קלה שבעולם, עכשיו נפשו הבהמית קשורה לשלוש קליפות הטמאות דרך אותו גיד של חיות, של עבירה. הוא לא יכול לעלות לקדושה. זה לא יעזור כל המצוות שהוא עושה. מה הפתרון?

55:13 דובר 4 חזרה.

55:14 דובר 1 לחזור בתשובה?

55:17 דובר 4 אבל אם כבר חזרתי על כל עבירה שיש איתה, כאילו אני מוסיפה כלי שאני לעולם לא אשוב בה.

55:31 דובר 1 אנחנו נגיע עוד מעט לאגרת התשובה, עוד איזה שלושים ארבעים פרקים, ותראי שזה קל מאוד. אין עם זה בעיה, זה בסדר.

55:44 דובר 4 מי שיעבור את המבחן עם כל הפרקים האלה.

55:49 דובר 1 בנקודת העניין, רצון טוב, רצון אמיתי, רצון כנה של שנייה אחת מספיק. לכל העבירות שבעולם. אה, אז ממילא צריך את השס"ה מצוות לא תעשה כדי להפריד מהרע. וצריך את הרמ"ח מצוות עשה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה, להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות נפש החיונית שברמ"ח איברי הגוף, באיחוד גמור להיות לאחד ממש, כמו שעלה ברצונו יתברך להיות לו דירה בתחתונים, והם לו למרכבה כמו האבות. אז ברגע שיהודי שומר, נשמר ממצוות לא תעשה ומקיים מצוות עשה, גופו וכל איבריו נהיים מרכבה לאלוקות כמו האבות. בשביל זה לא צריך להיות צדיק, לא צדיק גמור ואפילו לא צדיק שאינו גמור. כל אחד ואחד מאיתנו שבפועל פשוט הוא לא עושה עבירות. בפועל הוא פשוט מקיים את המצוות. אל תחייכו לי ככה. מי זוכר את הפעם האחרונה שעשית פה עבירה? אנחנו לא עושים כל כך הרבה עבירות. העבירה שמדובר זה עבירה, את יודעת, עושה עבירה. לאאא, את יודעת, מתחלק לו. אף אחד מאיתנו לא... יש לו התלבטות אם לעשות עבירה. לא, כן, אני, אני אעשה עבירה. אה, זה לא, זה לא אנחנו. קורה שאדם נכשל ולא במזיד, זה בשוגג. אף אחד מאיתנו לא עושה עבירה במזיד. בשוגג. ואם אחר כך הוא עושה אז הוא גם מצטער על זה. הצטערת? תעשה את התשובה. זה כבר, זה כבר, היא כבר לא קיימת העבירה. מה ההוכחה לזה שהיא לא קיימת? זו הוכחה. אנחנו אומרים בתפילת שמונה עשרה שלוש פעמים ביום, מי שמתפללת. כן.

58:07 דובר 5 אם הוא מברך שמע ישראל?

58:10 דובר 1 איך אתה מברך? מה זה ספק ברכה לבטלה? איך אתה מברך חנון המרבה לסלוח? אולי הוא לא סלח לך? אתה מברך. למה אתה מברך?

58:19 דובר 5 סולח.

58:19 דובר 1 כי זה ב-ברור שהוא-- ודאי שהוא סלח. אם אתה ביקשת אז הוא סלח. זה מצווה להאמין בזה. מצווה. אחד מתרי"ג מצוות. יש מצווה, חלק ממצוות תשובה זה להאמין שכשאני מבקש מהקדוש ברוך הוא סליחה, הוא סולח.

58:40 דובר 5 אבל אז כאילו גם כשאתה עושה את העבירה, גם אם אתה לא רוצה לעשות אותה במאה אחוז, אז אתה אומר טוב, אני מצטער והוא יסלח. ואז כאילו זה כמו אחטא ואשוב.

58:51 דובר 1 ושם גם כן ב-ב-באותם, באותו, אה, זה האומר אחטא ואשוב, שם גם כן זה ייקרא תשובה. נגיע בעזרת השם. טוב, אז עד פה דיברנו על כללות נפש חיונית שלו. כללות הקליפה. מה, מה, איך הגעת עדיין? איך הגעת לכללות ה-ה-הקליפת נוגה של כל העולם? אוקיי, אז יש מיליון יהודים והם מקיימים מצוות. איך הגעת ל-ל-ל-ל-ל-ל-ל-ל-לעלות לקדושה את התוכי שנמצא בעובי הג'ונגל של אני לא יודע מה, ש-ש-של אפריקה או את החול במדבר סהרה? איך? איך? איך? איך? איך? איך הגעת לכללות קליפת נוגה? הגעת למאכלים וזה שאתה אוכל. ומאחר-- על זה הוא ממשיך פה בשורה ארבע עשרה. מאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה מרכבה קדושה להשם, אזי גם כללות החיות של עולם הזה, שהיא קליפת נוגה, עכשיו תצא אז מטומאתה וחלאתה. בפעם אחרת נסביר מה זה שני הפרטים. ותעלה לקדושה להיות מרכבה להשם בהתגלות כבודו, וראו כל בשר יחדיו, ויופיע עליהם בהדר גאון עוזו, וימלא כבוד השם את כל הארץ. וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה. אז יש פה הרבה פרטים חדשים. קודם כל כל העולם נברא בשביל מי? בשביל ישראל. אז אם כללות ישראל מעלים את כללות נפשם וכללות העולם נברא בשביל כללות ישראל, אז גם כל כללות העולם גם עולה לקדושה. קודם כל. נכון? זה חשבון פשוט. ואז מה יקרה? היות וכללות כל העולם תתגלה בו הקדושה. למה? כי כללות ישראל, כי כל אחד פרטי שמר את המצוות. אז יופיע השם בהדר גאון עוזו, אז זה כבר תהיה תוצאה. זה כבר לא איזו מתנה שמקבלים, אלא ימות המשיח ותחיית המתים זה תוצאה ישירה מהעבודה שלנו בקיום מצוות. כל עוד יש פה קליפות שמעלימות ומסתירות, אז גם

1:01:37 דובר 1 כשאני ממשיך ומגלה אלוקות בעולם אני לא יכול לראות את זה. אבל ברגע שכללות כל העולם יעלה לקדושה וכבר לא תהיה פה קליפה שמסתירה, אז יראו. כן. אז כל הגילוי של ימות המשיח זה לא סתם מתנה שמקבלים עבור עבודה קשה. זאת התוצאה הישירה הפשוטה שבאה מקיום מצוות. ויראו עין בעין כבמתן תורה. דכתיב: אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים. מכירים את הביטוי הזה, עין בעין? מה זה עין בעין? בעברית מה הביטוי? מה הביטוי בעברית עין בעין? לא. זה ביטוי, אה, ספרותי כזה קצת. חז"ל משתמשים בו כששני אנשים רואים ומבינים. ראינו אותו דבר בדיוק. עין בעין ראינו את זה. אותו דבר בדיוק ראינו. כן? זה ביטוי של חז"ל. עין בעין יראו, עין בעין ראו. ראו את אותו דבר. איזה שתי עיניים ראו את אותו דבר. בדרך כלל הקדוש ברוך הוא, כשהוא מסתכל על העולם, מה הוא רואה? הוא רואה אין ואפס. הוא רואה רק גילוי אלוקות. הוא רואה את עצמו. ואנ-- ואנחנו כשמסתכלים על העולם, מה אנחנו רואים? פה היש ולמעלה הוא האין. הקדוש ברוך הוא רואה שהעולם הוא אין מיש. נכון? אני כשאני מסתכל על העולם זה נראה לי שהעולם הוא יש מאין. אני יש. מאיפה העולם נברא? מכלום, מאין. אני לא רואה את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא איך הוא מסתכל על העולם? שהעולם נברא אין מיש. הוא היש האמיתי והעולם הוא אין. בדיוק הפוך, נכון? אז בדרך כלל האין של הקדוש ברוך הוא הפוכה מהאין שלנו.

1:03:42 דובר 6 אין שלנו.

1:03:43 דובר 1 אין שלנו. בסדר. נכון. במתן תורה ראו עין בעין. ראו את העולם כמו שהקדוש ברוך הוא רואה את העולם. התבטל ההעלם והסתר. אתה הראת לדעת כי ה' — ראית בעין שלך מה שהקדוש ברוך הוא רואה בעין שלו. ועל ידי זה יתבלעו ויתבטלו לגמרי כל השלוש קליפות הטמאות. עד עכשיו מה דיברנו? על ידי קיום מצוות ושמירת מצוות לא תעשה, אז קליפת נוגה עולה לקדושה. נכון? מה קשור שלוש קליפות הטמאות? כי יניקתן וחיותן מהקדושה עכשיו היא על ידי קליפת נוגה הממוצעת. ואם קליפת נוגה הממוצעת תתבטל ממציאותה ותעלה לקדושה, מאיפה יהיה להם ק-קיום וחיות לקליפות הטמאות? לא יהיה להם. לא יהיה-- יתבטלו מעצמם. לא יהיה מציאות של משהו שמעלים ומסתיר. ונמצא, בשורה חמש, כי כל תכלית של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי כבודו ואלוקותו יתברך ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ, הכל, זאת אומרת אפילו להעביר את ג' קליפות הטמאות, הכל, הכל, הכל במה תלוי? בהמשכת אלוקותו ואור אין סוף ברוך הוא לנפש החיונית שבכללות ישראל בכל רמ"ח איבריה על ידי קיומה כל רמ"ח מצוות עשה, ולהעביר רוח הטומאה ממנה בשמירת כל שס"ה לא תעשה, שלא יינקו ממנה שס"ה גידיה. כי כללות ישראל הם שישים ריבוא נשמות פרטיות, הם כללות החיות של כללות העולם שבשבילם נברא, כל העולם בשבילם, וכל פרט מעם ישראל מהם הוא כולל ושייך לו החיות של חלק אחד משישים ריבוא מכללות העולם שתלוי בנפשו החיונית להעלותו לה' בעלייתה, דהיינו במה שמשתמש האדם בעולם הזה לצורך גופו ונפשו החיונית לעבודת ה', כגון אכילה ושתייה ו... מה זה דומיהם? זה יותר מאשר שינה. הוא מפרט. ודירה וכל כלי תשמישיו. יש סיפור ידוע, סיפור חסידים ידוע ש... אחד מהאדמו"רים מספר

1:06:27 דובר 1 אותו. היה צדיק, היה, היה גביר עשיר, גוי, גביר עשיר מאוד. בנה לעצמו ארמון גדול וחי בו את כל חייו. ו... אחר כך, במשך השנים הארמון נחרב והמקום נהיה שומם ומכל הארמון המפואר נשאר איזשהו קיר כזה, ככה בצד הדרך שעברה שמה. ויום אחד עבר שמה צדיק. הוא כבר התעלף מחום, מצמא, והוא נשען על הקיר, על הצל של הקיר וזה החיה את נפשו. סיפור. העשיר הזה והרכוש שלו והחיים שלו והעבדים שלו והבית שלו וכל מה שהם אכלו ושתו כל ימי חייהם והכלים שהם השתמשו בהם והמפעלים שיצרו והכבשים והעדרים וכל, כל, כל מה שקשור וקשור וקשור וקשור, קשור ל-, ברגע שאותו צדיק נשען ונהנה מהצל, הכל עלה לקדושה. בשביל זה נברא הכל. אז ממילא כשיהודי אוכל עכשיו לא יודע כזה, כן? אז זה יוצר במפעל והמפעל יש שמה מכונות ואת המכונות יצרו מהנדסים וזה-- ואת הברזל לקחו אני לא יודע מאיזה מדינה ואת הנחושת משמה ועיבדו את זה פה. בכל פעולה של קדושה קטנה שיהודי עושה, משתתפים בזה חלק עצום מכל העולם כולו, מגשמיות של כל העולם. ועל ידי קיום מצוות של היהודים במשך הדורות הקדוש ברוך הוא עוסק בהשגחה פרטית שכל אחד ואחד חי שבעים או שמונים שנה בשביל מספיק זמן שבהשגחה פרטית כל מה ששייך לנשמה שלו מגיע אליו. אלא ששישים ריבוא נשמות פרטיות שורשים וכולי. טוב, איך אנחנו עם הזמן? מה השעה עכשיו?

1:08:51 דובר 7 עשר דקות.

1:08:52 דובר 1 עכשיו שהגזמנו לגמרי, לא? לא, זה, זה עוד צריך עוד לא יודע. עוד, עוד שלושת רבעי שעה בשביל... אני יודע, זה פרק הוא גם ארוך וגם עשיר בעניינים. אני חושב שאנחנו נפצל אותו לשניים. זה נראה לי, נראה לי מוגזם.

1:09:13 דובר 7 טוב, תן לנו קצת עוד זמן.

1:09:15 דובר 1 טוב. עד פה... רגע, עוד, עוד קטע, עוד קטע אחד. עוד קטע אחד, הקטע הבא זה סוף העניין ואחר כך נתחיל את העניין השני של הפרק. וכל ניצוץ, זאת אומרת כל נשמה פרטית, לא ירד לעולם הזה, אף שהיא ירידה גדולה ובבחינת גלות ממש, כי גם שיהא צדיק גמור עובד השם ביראה ואהבה רבה בתענוגים, לא יגיע למעלת דבקות בהשם בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעולם הזה, איך אמרינן, לא מינה ולא מקצתה, ואין ערך ודמיון ביניהם כלל, כנודע לכל משכיל. בשביל מה הוריד הקדוש ברוך הוא נשמה של יהודי לעולם? אי אפשר לומר שזה בשביל שהוא יתגבר על היצר הרע שלו ויהיה צדיק. למה? אם מה שהקדוש ברוך הוא מחפש זה צדיקים, לא חסר לו. בשביל זה לא צריך לגרום סבל לנשמה. הקדוש ברוך הוא הוריד את הנשמה לעולם בשביל לקדש את העולם, בשביל לעשות את העולם דירה לו יתברך. וחלק מהעולם זה הנפש הבהמית. זו תכלית בריאת העולם. אלא ירידתו לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש החיונית הוא כדי לתקנם בלבד ולהפרידם מהרע של שלוש קליפות הטמאות על ידי שמירת שס"ה לא תעשה וענפיהן, ולהעלות נפשו החיונית עם חלקה השייך לה מכללות עולם הזה ולקשרם לייחדם באור אין סוף ברוך הוא, אשר ימשיך בהם על ידי קיומו כל רמ"ח מצוות עשה בנפשו החיונית, שהיא המקיימת כל מצוות מעשיות כנ"ל, כמו שדיברנו קודם. וכמו שכתוב בעץ חיים שער כ"ו: "כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל ולא צריכה להתלבש בעולם הזה" וכולי. רק להמשיך אור לתקנם וכולי. הוא ממש דוגמת סוד גלות השכינה לברר ניצוצין. העניין הזה של סוד גלות השכינה ולמה זה דומה כרגע לא נסביר. אנחנו נסכם בנקודה הזאת. עד

1:11:24 דובר 1 פה דובר מתחילת הפרק, אחרי שאמרנו בפרקים הקודמים ש-שקיום מצווה... מה רוצים להסביר? רוצים להסביר לנו עכשיו בפרקים האלו עד כמה גדול ערך קיום המצוות המעשיות. נכון? זה הנושא הכללי. אז מה הוא התחיל? הוא התחיל, תשמע, על ידי קיום מצוות מעשיות אתה מעלה את הנפש לקדושה וכולי. משל הינוקא שבזוהר הקדוש והשמן, הנשמה, כל העולם נכלל באלוקות. אחר כך הוא אמר שזאת תכלית, בשביל זה נברא העולם. בפרק שלנו הוא מוסיף ומפרט ומבאר איך על ידי קיום מצוות מעשיות זה לא סתם באופן כללי עולה הנפש החיונית. זה גם ה-ה-החי וגם הצומח וגם הדומם וגם הנפש הבהמית שלו. ולא רק זה, אלא על ידי זה כל כללות חיות העולם וכולי וכולי. ועל ידי זה פועל שיהיה גילוי אלוקות, שיבוא המשיח ויחיו המתים. מה שיסביר את זה. נו, ואחרי שהבנו באריכות ובסדר כזה נפלא, אה, בשביל מה ולמה והחשיבות וגודל המעלה של קיום מצוות מעשיות. סליחה, למה חז"ל אמרו שתלמוד תורה יותר חשוב? תלמוד תורה כנגד כולן? אז כשנלמד על שבת נבין שמה. אבל פה השאלה היא "אי הווי אמרו", כל ההסבר הוא שהמעלה היא תלמוד תורה. נו, זה גם כן עושה איזושהי פעולה, אבל העיקר, העיקר, העיקר תכלית בריאת העולם תלוי במצוות מעשיות. מה טמון באימרה הזאת של חז"ל שדווקא תלמוד תורה הוא יותר מכל המצוות המעשיות ביחד? מה מונח פה? לא. זה אימרה אחרת. לא, זה עניין אחר. אז זה החצי השני של הפרק. מפה והלאה הוא מסביר את המעלה של לימוד תורה בעניין הזה של קידוש העולם. ואנחנו נראה שיש בלימוד תורה שלושה עניינים של קידוש העולם שלא קיימים במצוות מעשיות, שקיימים דווקא רק בתלמוד תורה. ואז

1:13:52 דובר 1 תבוא השאלה בכיוון האחר, הכיוון האחר. רגע, אם תלמוד תורה זה דבר כל כך נעלה והוא זה שמקדש את העולם, אז מה דיברת איתי כל כך הרבה על מצוות מעשיות? יש מעלה במצוות מעשיות ויש מעלה בתלמוד תורה, ולכן צריך את שניהם, וזה סיום הפרק.