לקוטי אמרים פרק ל"ה · תשפ"א

00:02 דובר 1 כן.

00:04 דובר 2 טוב, ערב טוב, אנחנו נתחיל. אה, אנחנו מתחילים בפרק ל"ה. פרק ל"ה זה... דיברנו על זה קצת בשבוע שעבר, הוא התחלת החלק השני של התניא. למרות שהתניא לא מחולק לחלקים, מבחינת התוכן, מפה ועד סוף התניא מדובר על עניין שונה ממה שדובר מההתחלה ועד לפה. כדי להבין את זה נקדים שתי מילים. מה בעצם נקודת העניין שהסביר אדמו"ר הזקן מהתחלה, התחלה עד לפה? בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה, בדף השער... מה זה?

01:20 דובר 1 לא, אני רק...

01:23 דובר 2 אה. בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה, בדף השער, אדמו"ר הזקן אמר שהוא מייסד את כל עבודת השם, את כל התניא על הפסוק בתורה: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". מה השאלה? מה, מה, מה כל כך צריך להסביר? השאלה מאוד מובנת. מילא לעשות את התורה, כוח המעשה אני יכול לעשות. מילא לדבר, אני יכול לדבר, לחשוב. אבל אהבה קרוב מאוד לכל אחד לאהוב את הקדוש ברוך הוא. מה? איך זה קרוב מאוד? אומר לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד. זאת הייתה השאלה שאדמו"ר הזקן בא לענות עליה בתניא. איך קרוב מאוד לכל אחד ואחד לאהוב את הקדוש ברוך הוא. זה מה שהוא שאל. מה היה ההסבר? שהוא הסביר בכל שלושים וארבעה פרקים שלמדנו, הוא בעצם הסביר רק דבר אחד. איך זה קרוב מאוד. אומר אדמו"ר הזקן: נכון, צדיק אתה לא תהיה. לא נולדת צדיק, אתה עכשיו לא צדיק ואתה גם לא יכול להיות צדיק. אה, אולי וכולי, הלוואי. לא שייך להיות צ-- באופן רגיל. זה לא, זה לא דבר רגיל. זה דבר שמיוחד. יש בודדים שזוכים לזה. צדיק יש לו אהבת השם. אז איך התורה אומרת שקרוב מאוד לכל אחד שיהיה לו אהבת השם? הרי לא כל אחד הוא צדיק. הסביר אדמו"ר הזקן שלושים וארבעה פרקים על איזה אהבת השם מדבר הפסוק. על אהבה כזאתי שתגרום לך לקיים מצוות. על זה מדובר. זה קרוב מאוד. לא קרוב מאוד לכל אחד שתהיה לו אהבה בוערת בלב יום ולילה והוא רק יעניין אותו ויחשוב ו-ו-ו-הרגש שלו יהיה דבוק באלוקות. לא, לא על זה מדובר. על איזה, מה זה, איזה אהבה קרובה מאוד לכל אחד? אהבה שמביאה את האדם לידי עשיית המצוות.

03:32 דובר 2 זאת הייתה התשובה. את זה עצמו הוא חילק לשני חלקים. יש אהבה כזאת שמעוררים על ידי התבוננות בשכל, ויש גם אהבה מסתתר-- מסותרת שבלב שאותה לא צריך לחדש, לא צריך להוליד אותה, אלא שהוא מתבונן בדברים שמעוררים את האהבה, אותה אהבה שממילא קיימת אצלו, היא יוצאת מהכוח אל הפועל. אבל המטרה של שני הסוגים, גם אותה אהבה שמולידים על ידי התבוננות שכלית וגם אותה אהבה שרק מגלים אותה, זה אותה מטרה. אל תהיה לי פה צדיק. לא מחפשים ממך שאתה תהיה כל היום בוער באהבה כרשפי אש, אהבה כמים או לא יודע מה על הקדוש ברוך הוא. אתה צריך להיות לעורר בלבך באופן כזה או באופן כזה, כל אחד לפי עניין שלו כמו שראינו. אהבה כזו שתביא אותך לידי קיום המצוות בפועל. אם אתה תאהב את הקדוש ברוך הוא והאהבה שלך תהיה מספיק חזקה בשביל ש-- מה אני אעשה עבירה? אם היראה שלך תהיה מספיק, איך אני יכול לעשות עבירה? יש לך אהבה ויראה כזו שמונעות אותך מלקיים את המצוות, שמונעות אותך מלעשות עבירות ומביא אותך לקיים מצוות. זה מה שנדרש. זה קרוב מאוד. זה כל אחד יכול. בשביל זה לא צריך להיות צדיק. בשביל זה לא צריך להיות כישרון, כישרון מיוחד. לא צריך לקבל חינוך מיוחד. זה כל יהודי ויהודייה יש להם את הכוח להיות בינוני. זה נקרא בינוני של התניא. בינוני של התניא שהוא יכול כל-- שהוא שולט ברגשות שלו, שהוא תמיד מקיים מצוות. איזו מין תשובה זאת? זוכרות עוד את השאלה? איזה מין תשובה זאת? שאלנו איך אפשר להיות קרוב אליך שלושה דברים, בפיך ובלבבך לעשותו. מה הייתה התשובה? ש-שהאהבה שדורשים היא אהבה שמביאה לידי עשייה. זאת

05:48 דובר 2 הייתה התשובה. זאת אומרת שבעצם ה-- מה הסביר אדמו"ר הזקן עד לפה? שה"לעשותו" בפסוק זה תשובה על ה"בלבבך". הוא לא הסביר איך עובדים את השם בעשייה. איך אפשר לאהוב את הקדוש ברוך הוא? דורשים ממך אהבה שמביאה לידי לעשותו. אז ה"לעשותו" ב-במה שראינו מפרק א' עד ל"ד, ה"לעשותו" זה רק תשובה על איזה סוג אהבה מבקשים ממך. הוא בעצם לא הסביר מה זה לעשותו. הוא הסביר מה זה אהבה שמביאה לידי לעשותו. מה זה ה"לעשותו"? על זה לא דיברנו. נכון? בעצם. לכן מתחיל אדמו"ר הזקן את פרק ל"ה: "והנה לתוספת ביאור תיבת לעשותו". מפה ועד סוף התניא אנחנו מתחילים לדבר ביאור עמוק הרבה יותר ממה שהיה בחלק הראשון. אנחנו לא מדברים על אהבת השם, אלא מדברים על עבודת המעשה. שלושת הפרקים הראשונים, ל"ה, ל"ו, ל"ז. שלושת הפרקים הראשונים בחלק השני מדברים על המעלה של עבודת המעשה, מהי המעלה שלה ומהי החשיבות שלה. עוד לא מדברים איך עובדים ומה זה כולל והרבה הרבה פרטים שידוברו אחר כך. שלושת הפרקים הראשונים, וזה הפרק הראשון, מדברים מהי המעלה של עבודת המעשה. בואו נתחיל לראות בפנים. פרק ל"ה: "והנה לתוספת ביאור תיבת לעשותו וגם להבין מעט מזער תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעולם הזה, להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וסטרא אחרא". בשביל מה זה טוב? "מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם" ככה ראינו בפרק הראשון, בחלק הראשון שהבינוני לא יכול, פרק כ"ז ועוד, שהבינוני לא יכול לדחות את הרע. הוא יכול להזיז אותו הצידה באופן זמני, לבטל אותו, אבל למגר את הרע, להפוך אותו לטוב הוא לא יכול. "מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח".

08:23 דובר 2 אז אולי בשעת התפילה, כשהוא מתבונן, לומד חסידות. אחר כך בתפילה עצמה הוא מתבונן וחושב בגדולת השם. אז עכשיו בתפילה בוערת בו אהבת השם. עכשיו כשהוא לומד שיעור תניא, עכשיו בוערת בו אהבת השם. אבל אחר כך, כשהוא רואה את העולם, אז זה... זה חוזר למצב הקודם. והוא לא יכול לדחות שלא יעלו ממנה, מהנפש הבהמית, הרהורים אל המוח. כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתוקפה ובגבורתה אצלם, אצל הבינוניים, כתולדתה. גם בינוני בשיא השלמות שלו, שראינו בפרק י"ג שיש בזה עוד ועוד ועוד דרגות, עד דרגות הכי הכי נעלות שמדובר שם. אז גם בינוני כזה, שהוא נראה כמו צדיק גמור כל רגע, כל חייו, הנפש הבהמית שלו, לא רק שהיא לא התהפכה לטוב, היא נשארה במקומה, בתוקפה ובגבורתה, ויותר מזה, עוד התחזקה כל הזמן. הרי הוא אוכל ושותה. אוכל ושותה זה עניינים גשמיים של העולם. זה לא-- אכילה ושתייה לא מחזקת את הנפש האלוקית. את הנפש הבהמית היא מחזקת. זה אחרי שהנפש הבהמית התהפכה לטוב ואין בה רע, אז זה מחזק את הטוב. אבל אצל בינוני הנפש הבהמית שלו היא נפש בהמית, שכל עניינה זה לחיות את הגוף. וגם כשהנפש האלוקית פועלת בו מדי פעם וזורקת אותה לקרשים ומעוררת אהבת השם ומכופפת אותה, אז היא מתכופפת. וברגע שאדם מפסיק לחשוב מ-מ-מ-מ-מ-מאלוקות ומתחיל לחשוב על דברים, הוא יכול גם להמשיך לחשוב בענייני תורה. הוא לומד תורה, לומד הלכה, לומד לא יודע, לומד, לומד תורה, מדרש. הוא לא חושב על הקדוש ברוך הוא. באותו רגע הנפש הבהמית מרימה את הראש. באותו רגע. באותה שנייה שמפסיק לחשוב על הקדוש ברוך הוא, אם הממ היא חו-- היא נמצאת שם. אם

10:45 דובר 2 לא דוחפים, לא עומדים לה עם פטיש על הראש כל הזמן, היא שמה. רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם של הבינוניים, כמו שלמדנו בפרק י"ב כנ"ל. כי הנפש האלוקית היא מצליחה לדחות אותה מה-מה-מהמעשה, שהוא לא יעשה עבירות, ואפילו מהמחשבה, שהוא לא יחשוב דברים לא טובים. ומהלב מצליחה ל-ל-ל-- ומהדיבור מצליחה לדחות אותה. אבל שמה בפנים, בלב, היא נמצאת. היא לא זזה משם. אז אם כן, היות והבינוניים לא יכולים להפוך את הרע שבהם לטוב, מראש נולדו כאלה שהקדוש ברוך הוא אמר: אתה לא תוכל. ומה התפקיד שלך? אתה צריך כל החיים שלך להילחם בהרהורים שבאים מהיצר הרע. נו, זה לא, זה לא נשמע טוב. אומרים לאדם: תשמע, תשמע, הנשמה שלך ירדה לעולם כדי שכל החיים שלך אתה תילחם ביצר הרע, והוא ימשיך לתת לך הרהורים ולמשוך אותך לתאוות. ואני מודיע לך מראש שאתה לא יכול לנצח אותו. זה קצת מייאש. אם כן, למה זה ירדו נשמותיהם לעולם הזה ליגע לריק חס ושלום, להילחם כל ימיהם עם היצר ולא יוכלו לו? מממ. בפרק כ"ז נגענו בזה ואז הזכרנו את פרק ל"ו, אבל שמה זה היה בחצי מילה. פה הוא... אממ. פרק כ"ז, ששמה דובר שעצה להיות בשמחה. אז אה... נכון. שנייה אחת, אני אזכיר למי שזה לא יושב, יושב לה פחות טוב. מפרק כ"ו עד כ"ח היו שם עצות למי שנופל בעצבות, איך הוא לא ייפול בעצבות. בפרק כ"ז דובר מה גורם לאדם ליפול בעצבות. מה שמדובר שם, שכל הזמן יש לו הרהורים ודברים לא טובים עוברים לו בראש, תאוות לגשמיות. אומר שם אדמו"ר הזקן: תשמע, זה שנופלות לך תאוות לגשמיות, יש בזה כמה עניינים מאוד נעלים, מאוד חשובים, והוא

13:06 דובר 2 סופר שמה א', ב', ג', שלושה עניינים מאוד נעלים, ועד כדי כך שהוא אומר שם שעבודת השם של הבינוני היא יותר נעלית מעבודת השם של צדיקים. אז הוא באמת אומר את הנקודה הזאת שם, אבל שם זה רק באופן של, אה, של נקודה. פה זה הולך להיות עם, עם הסבר, ככה איך אומרים, מבושל ומטוגן. "ותהי זאת נחמתם לנחמם בכפליים לתושיה ולשמח לבם בה' השוכן אתם בתוך תורתם ועבודתם. והוא בהקדים לשון הינוקא." הינוקא כבר הזכרנו אותו, זוכרים? בפרק ז' הזכרנו את הינוקא. דיברנו עליו. זוכרים? זוכרות? כן? התינוק ש-אה, ידע לדבר מיום שהוא נולד. אז מפה עד פה זאת הייתה הקדמה קצרה כזאתי. מפה מתחיל אדמו"ר הזקן לבאר את לשון הינוקא, שהוא מביא פה בחמש שש שורות הבאות. מפה עד סוף התניא, עד סוף פרק נ"ג, זה ביאור לשון הינוקא, שהוא היסוד לעבודת השם באופן של קיום המצוות. בואו נראה את הלשון של הזוהר קודם כול בפנים. על הפסוק "החכם עיניו בראשו" דורש הזוהר. זוהר זה מדרש. "וכי..." שואל ה-הזוהר, "וכי באן אתר עינוי דבר נש?" וכי היכן נמצאות עיני האדם? אומר שלמה המלך בספר קהלת, החכם באדם: תדעו לכם החכם איפה נמצאות העיניים שלו? בראש. נו? באמת פתגם מאוד, מאוד מחוכם של שלמה המלך. והזוהר, כן, שואל הזוהר: אלא איפה יהיו העיניים שלו? אלא עונה הזוהר על השאלה: מה רוצה שלמה המלך להגיד? "קרא הכי הוא ודאי" — מוכרחים לומר שכך פירוש הפסוק. "דתנן" — שנינו, למדנו במשנה: "לא יהך בר נש בגילוי דרישא ארבע אמות", שלמדנו לא ילך אדם בלי כיסוי ראש ארבע אמות. "מאי טעמא?" למה? מה, אין מצווה ל-ל-ללכת עם כיפה? אין. "מאי טעמא?"

15:59 דובר 2 דשכינתא שריא על רישיה." השכינה שורה על ראשו של אדם כל הזמן. "וכל חכם עינוי ומילוי ברישיה", כן, אה, עיניו ודבריו בראש, היינו. מה זה בראש? מה זאת אומרת בראשו? "בההוא דשריא וקיימא על רישיה". מי נמצא מעל ראשו של כל יהודי? השכינה. השכינה שורה על ראשו של כל יהודי כל הזמן, גם אם הוא לא מקיים מצווה, גם אם הוא עושה עבירה יש לו נשמה אלוקית, יש לו שכינה על הראש כל הזמן. אז אם אדם עיניו בראשו, עיניו נמצאות, הוא חושב על זה ש-- שכל הזמן עומדת שכינה מעל ראשו. איך אתה הולך בגילוי ראש? קצת יראת כבוד. כך אומר הזוהר. "וכד עינוי תמן", כאשר הוא ישים, יישר את עיניו, יתבונן בזה שהשכינה נמצאת כל הזמן על ראשו. "לינדע דהא ההוא נהורא", אותו אור, אותו אור השכינה, "דאדליק על רישיה", ששורה-- דולק על ראשו, "אצטריך למשחא". צריך. מה זה משחא? שמן. אתה יכול לדלוק אור בלי שמן? נר בלי שמן? גם הנר, האור השכינה ששורה על ראש האדם, נכון, זה שורה שם גם בלי שום דבר, הוא נמצא שם ממילא. אבל כדי שהוא יאיר כמו שצריך אז צריך שמן, "אצטריך למשחא". למה? "בגין". משום. "דגופא דבר נש", הגוף של האדם, "איהו פתילה", הוא הפתילה. "ונהורא אדליק לעילא". האור של השכינה נתפס בגוף של האדם. ואנחנו, כמו שנר לא דולק בלי שמן, אז ככה גם האור של השכינה ששורה על גוף האדם צריך שמן. מה זה אותו ש-שמן? "שלמה מלכא", שלמה המלך, "צווח ואמר", הכריז, "ושמן על ראשך", ראשך, ראשך, לא זוכר. "אל יחסר, דהא נהורא דבראשו". ראשך. תודה. "נהורא דבראשו אצטריך למשחא". מה זה אותו השמן?

18:46 דובר 2 "ואינון עובדין טבין", מעשים טובים, או בלשון שלנו מצוות. "ועל דא החכם עיניו בראשו". עד כאן לשונו של הזוהר הקדוש. זה לשון הזוהר. מסביר אדמו"ר הזקן: "והנה ביאור משל זה שהמשיל אור השכינה לאור הנר שאינו מאיר ונאחז בפתילה בלי שמן, וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשל לפתילה אלא על ידי מעשים טובים דווקא. ולא די לו בנשמתו שהיא חלק אלוקא ממעל ממש להיות היא כשמן לפתילה". הביאור. למה? למה אור השכינה צריך? ברור שאור השכינה, הבנו, צריך שמן. למה אתה אומר לי, שואל אדמו"ר הזקן, שהשמן זה המעשים טובים? למה אתה לא תגיד שהשמן זה הפתילה-- זה-זה הנשמה? מה ההבדל? ההבדל הוא כזה, בגשמיות, אממ, כשמדליקים פתילה בנר לוקחים סתם צמר גפן בלי, בלי שמן ומדליקים אותו. אז קודם כל זה לא דולק יפה. זה מין אש כזאת לא מסודרת וגם זה נגמר צ'יק צ'אק. וגם אחרי שזה נגמר נשאר אפר. הוא לא בוער בשלמות. נכון? שמן-- מה?

20:31 דובר 3 לא אותו דבר.

20:32 דובר 2 מה זה?

20:33 דובר 3 גם לעץ וגם לפתילה.

20:34 דובר 2 גם לעץ, כן. אנחנו מדברים על פתילה כרגע. תכף נראה, מיד זה יהיה מובן. שמן, נכון שבלי פתילה לבד הוא לא דולק. זרוק אפילו לתוך שמן זה נכבה, אבל כשהוא נמשך דרך הפתילה אז א', הוא בוער מאוד יפה. יש לו להבה יפה כזאת מסודרת, נקייה, והוא בוער בשלמות, לא נשאר ממנו כלום. הוא בוער עד הסוף.

21:02 דובר 3 זה הרבה זמן.

21:03 דובר 2 הרבה זמן כי יש הרבה שמן. כן, גם הרבה-

21:06 דובר 3 גם ביחס ל-

21:07 דובר 2 כן, כן, זה-זה רצוף וזה יפה ולא נשאר כלום. למה? למה פתילה היא כזאת ושמן הוא כזה? ההסבר הוא שפתילה עשויה מחומר שהוא לא כל כך מתאים לבעירה, חומר יותר גס, לא כל כך מתאים לבעירה, אבל כשאתה כבר מדליק אותו בסדר, אוקיי, אפשר להדליק אותו, אבל זה לא זה, זה-זה האש לא נראית טוב וזה נגמר מהר וזה גם זה לא נשרף עד הסוף. זה לא, זה לא זה. שמן מהותו שהוא מתאים לבעירה אז כשהוא כבר בוער הוא בוער כמו שצריך. לא נשאר כלום עד הסוף. על-על פי זה שואל האדמו-- זה המשל. מסביר אדמו"ר הזקן מה זה הנמשל? אומר הזוהר מי זה השמן? השמן זה הגוף. שואל אדמו"ר הזקן הגוף? מה? סליחה, כן. השמן זה המצוות. שואל אדמו"ר הזקן למה צריך את המצוות בשביל שיאיר אור השכינה לאדם? שהמצוות יהיו שמן. יש לאדם נשמה. הנשמה שלו לא יכולה להיות שמן? מה יותר מתאים להתכלל ולהיכלל באור השם? מצוות שעשויות מדברים גשמיים או הנשמה של האדם? אם היו שואלים אותי אני עכשיו צריך לקחת משהו מהאור של השם פה ו-ל-ל שיתבטל לאור השם בשלמות כדי שהשכינה תוכל להאיר בו, להאיר דרכו, להאיר עליו, הוא יוכל להיכלל באור השם. מה יותר מתאים לך? המטבע של השקל שאתה שם בצדקה? חתיכת לא יודע נ-נ-נחושת או מבליט לא יודע מה עושים את זה או הנשמה שלך? התשובה פשוטה, הנשמה. נשמה הוא דבר רוחני, הוא דבר אלוקי. יש לה אהבת השם, יראת השם. למה היא לא יכולה להיות השמן? למה צריך את המצוות שיהיו שמן? זה שואל אדמו"ר הזקן. להבין את ביאור המשל. מבואר ומובן ל-לכל משכיל כך: כי הנה נשמת האדם,

23:33 דובר 2 אז נכון, אפילו אם מדובר על צדיק גמור, עובד השם ביראה ואהבה בתענוגים. בסדר, אבל אינה בטילה במציאות לגמרי, להיבטל ולהיכלל באור השם ממש, להיות לאחדים ומיוחדים בייחוד גמור. בסופו של דבר גם צדיק גמור, יש פה מציאות של בן אדם שהוא צדיק והוא דבר בפני עצמו, ירא השם ואוהבו. יש פה את האדם. הוא מרגיש את עצמו במציאות. אפילו משה רבנו שדיברנו על הביטול שלו בשבוע שעבר, לפני שבועיים, שבוע שעבר, הוא יודע שהוא משה רבנו והוא חושב והוא מרגיש. הוא אוהב את השם אז הוא נפרד. מה שאין כן המצוות ומעשים טובים שהן רצונו יתברך, ורצונו יתברך הוא מקור החיים שהן רצונו יתברך. אז יש הבדל מהותי בין אדם לבין מצווה. האדם הוא לא רצון השם, הוא מציאות נפרדת. הוא יכול לבטל את עצמו כלפי השם, אבל הוא עדיין נשאר מציאות. המצוות, כל המציאות של מצווה זה רצון השם. אין פה משהו אחר. רגע, רגע, רגע. אם כל המציאות של מצווה זה רצון השם, הקדוש ברוך הוא רוצה רק מצווה? הקדוש ברוך הוא רצה שיהיו עולמות, שיהיו שמיים, שיהיו דגים, שיהיו עצים. אז הקדוש ברוך הוא רצה את כל העולם, הוא רצה. נו מה, מה? למה דווקא מצוות הן יהיו כמו שמן לפתילה? כמו שהמצוות הן רצון השם, כל העולם הוא רצון השם. אז על זה הוא בא להסביר מה ההבדל בין רצון השם שבמצוות לרצון השם שבכל שאר העולם. רצונו יתברך הוא מקור החיים לכל העולמות ולכל הברואים. אבל איך רצון השם מחיה את כל העולמות והברואים? שיורד אליהם על ידי צמצומים רבים והסתר פנים של רצון העליון ברוך הוא, וירידת המדרגות עד שיוכלו להתהוות ולהיברא

25:53 דובר 2 יש מאין, ודבר נפרד בפני עצמו ולא ייבטלו במציאות כנ"ל, כמו שהסביר שם בפרק כ"א שלמדנו. מה שאין כן המצוות הן פנימיות רצונו יתברך ואין שם הסתר פנים כלל. ואין החיות שבהם דבר נפרד בפני עצמו כלל, אלא הוא מיוחד ונכלל ברצונו יתברך והיו לאחדים ממש בייחוד גמור. אז יש הבדל מהותי בין כל המציאות של הדברים הגשמיים שבעולם לבין המציאות של חפצי המצווה. כל הדברים שקיימים בעולם הקדוש ברוך הוא ברא ברצונו על ידי העלם והסתר וצמצום, והם באמת מציאות נפרדת. המצוות גם אחרי שהם נהפכו להיות דבר גשמי, אין בהם שום הסתר פנים, שום העלם. הקדוש ברוך הוא רצה שתהיה צדקה. אז המטבע הזאת היא רצון השם. אין פה משהו אחר. הגשמיות של המטבע זה רצון השם. התפילין שאוחזים ביד. למה זה קדוש? זה רצון השם. לוקחים אתרוג ומחזיקים אותו ביד. מחזיקים ביד את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אותו בעצמותו. כמו שאני רוצה משהו, אז אני לא אומר שיש אני ויש רוצה. הרוצה זה זה זה אני, זה זה שרוצה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה אתרוג אז הרו-- אז הרצון שלו זה הוא. ואם אני מחזיק עכשיו ביד את האתרוג, אני מחזיק עכשיו ביד אותו וזה דבר שקיים אך ורק במצוות. אז מתחילת הפרק עד לפה הסביר הרבי נקודה אחת. מה הנקודה שהוסברה עד לפה? על פי משל הינוקא שבזוהר הקדוש אנחנו רוצים להבין. הינוקא שבזוהר הקדוש אמר שכדי שהשכינה תשרה על האדם בשלמות צריך שמן. מה זה השמן? השמן זה מצוות. למה דווקא מצוות ולא דברים גשמיים אחרים? כי שאר הדברים הגשמיים שבעולם, גם הרוחניים, דרך אגב, זה בא על ידי צמצומים והעלמות

28:37 דובר 2 והסתרים ודברים נפרדים. ואפילו יהודי ואפילו צדיק גמור, ואפילו צדיק גמור שאוהב את השם באהבה ויראה ומתבטל לקדוש ברוך הוא, הוא עדיין מצומצם ונפרד ומוגבל. אבל המצוות הן עצמותו ומהותו ממש. לכן דווקא המצוות ורק המצוות, רק הן יכולות להיות השמן שיאיר על האדם את אור השכינה. זה מה שהסביר עד לפה. עכשיו הוא מתחיל עניין חדש. אנחנו רואים, הוא הולך להסביר עכשיו שבקיום המצוות עצמן יש שני סוגים ומזה הוא יבוא אחר כך לשאלה ובסוף הפרק הוא יסביר אותה. מה הם שני הסוגים שיש בקיום מצוות? והנה בשורה שלוש עשרה: עניין השראת השכינה... מתחיל-- על מה אנחנו מדברים? מדברים על השראת השכינה שעל ראשו של האדם. מה זה השראת השכינה בכלל? השראת השכינה הוא גילוי אלוקותו יתברך ואור אין סוף ברוך הוא. באיזה דבר? כל פעם שאומרים שיש פה השראת השכינה, מה-מה-מה-מה-מה קרה פה? כל בי עשרה שכינתא שריא. כל מקום שיש עשרה יהודים השכינה שורה. מה-מה-מה קרה פה? שיש פה עשרה יהודים? הם עומדים עכשיו בתחנת אוטובוס, מחכים שיגיע האוטובוס. יש שם שלושים איש, מתוכם הרוב גויים, אבל יש שם עשרה יהודים ואותם עשרה יהודים הם לא יודעים בכלל אחד מהשני. יש שם השראת שכינה. מה? מה קרה שם שיש שם השראת שכינה? השראת שכינה זה גילוי אלוקות. יש שם גילוי אלוקות. כתוב שכל הקורא ושונה, הקדוש ברוך הוא שורה, קורא ושונה כנגדו יש השראת שכינה. בכל מקום שנמצא יהודי יש השראת שכינה. מה זה השראת השכינה? השראת שכינה פירוש הדבר גילוי אלוקות. אגב, אני לא יודע. לא זוכר אם דיברנו על זה או לא. יש הבדל בין גילוי לבין התגלות. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא נמצא בגלוי,

31:15 דובר 2 אבל אני לא רואה אותו. יכול להיות כזה דבר? הוא בגלוי גמור, אבל אני לא רואה אותו. איך זה יכול להיות? זה כמו אדם שהוא עיוור, לא עלינו. הוא נמצא בחדר, בחדר יש אור. האור הוא בגלוי לגמרי. הוא לא מוסתר בכלל. אבל אותו אדם אין לו את הכלים לראות את זה. השראת שכינה פירוש הדבר שעכשיו הקדוש ברוך הוא נמצא פה בגלוי. זה שאני לא מרגיש כי לי אין את הכלי. יש כאלה שכן יש להם אז הם כן רואים את זה. השראת השכינה הוא גילוי אלוקותו יתברך ואור אין סוף ברוך הוא. באיזה דבר? היינו לומר שאותו דבר נכלל באור השם ובטל במציאות לגמרי, שאז הוא ששורה ומתגלה בו אור השם אחד. איפה מתגלה השכינה? בדבר שבטל במציאות לגמרי. אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי, אין אור השם שורה ומתגלה בו. ופה יש חידוש עצום בשבילנו לפחות. ואף צדיק גמור שמתדבק בו, בקדוש ברוך הוא, באהבה רבה, אהבה רבה עוד לא, עוד לא דיברנו על אהבה רבה כל כך. אולי קצת הזכרנו פה ושם. אהבה רבה זה אהבה טבעית, אהבה מסותרת, אהבה שאחר כך היא נקראת המסירות נפש של היהודי. אז גם צדיק גמור שמתדבק בקדוש ברוך הוא באהבה, בדרגה של אהבה רבה, הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת. מה המשמעות? צדיק גמור שאוהב, עובד את השם באהבה ויראה, אין לו השראת השכינה כלל. אין לו. אתם רוצים את זה? יש לו השראת השכינה על ידי מעשים טובים, על ידי האהבה המסותרת ש-שעל ידי הכוח מסירות נפש שנמצא בנפשו יש לו איזושהי השראת שכינה שלו. מצד אהבה ויראה אין לו השראת שכינה בכלל. אהבה ויראה, אהבת השם ויראת

33:50 דובר 2 השם, שזה כל מה שדיברנו בכל החלק הראשון של התניא, מא' עד ל"ד. שצריך להיות אהבת השם וצריך להיות אהבת השם. ולהתבונן באופן כזה, להתבונן באופן אחר. ומי שאין לו אהבת השם הוא לא יכול להגיע לשלמות בקיום המצוות וכולי וכולי וכולי. השראת השכינה לא יצא מזה. מצד זה כנראה שכן. מה? מצד ה-ה-ה... בכל מצווה יש שני עניינים, יש שני דברים. יש את העניין הפרטי של המצווה והעניין העק-- עצם זה שזו מצווה, שזה משותף לכל המצוות. אז מצד העניין של מצווה, אם זו מצווה, זו מצווה. אבל מצד עניינה הפרטי, מהו מהותה של אהבת השם? מהותה של אהבת השם גם-גם אהבה כזאת שכל עניינה הוא לי שהוא רוצה להידבק, או אפילו שהוא מרגיש דבוק. אני מרגיש דבוק. זה אני. אני זה נפרד. מצד קיום המצווה, אוקיי, אתה מקיים מצווה, יש לך השראת שכינה, בסדר, אבל מה פועל פה את העניין של השראת השכינה? לא התוכן של אהבה, כי התוכן של אהבה, הפירוש-פירושו זה אני. אני זה נפרד-נפרד. אין פה בכלל. ואפילו צדיק גמור עובד השם באהבה ויראה, השראת שכינה לא יצא מזה. לא מאהבה. מהמצווה כן, לא מאהבה. לית מח-- למה? כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל באמת. בסופו של דבר, כמה שהוא יהיה צדיק וגאון וכולי, השכל שלו מוגבל והרגש שלו מוגבל. והקדוש ברוך הוא, הוא בלתי מוגבל ודבר מוגבל לא יכול לתפוס דבר בלתי מוגבל. כי אמיתת השם אלוקים אמת הוא ייחודו ואחדותו שהוא לבדו הוא ואפס בלעדיו. ממש את זה אי אפשר לתפוס. אם כן, זה האוהב שהוא יש, הוא מציאות קיימת, הוא לא אפס. לית מחשבה תפיסא ביה. אין המחשבה שלו תפיסא בקדוש ברוך הוא כלל.

36:25 דובר 2 ואין אור השם שורה ומתגלה בו אלא על ידי קיום המצוות. למה? כי המצוות הן רצונו וחוכמתו יתברך ממש בלי שום הסתר פנים. אז אם יהודי רוצה שתשרה השכינה על ראשו, הדרך לזה זה אך ורק קיום מצוות. יש פה הערה, הגהה. אה, ההגהה הזאת הוא עניין יסודי בכלל בתורת החסידות, ויש אין-ספור מקומות, אה, אצל כל רבותינו נשיאינו במאמרים, כולל מאמר-מאמרים של הרבי. המון המון המון מאמרים שהרבי מדבר על השראת השכינה, וכמו שכתוב בתניא בפרק ל"ה בהגהה. אז אנחנו נקרא אותה, לא נסביר אותה יותר מדי, נקרא אותה ככה נקודת העניין. כאשר שמעתי ממורי עליו השלום, אומר אדמו"ר הזקן שהוא שמע את זה מהרב המגיד ממזריטש. פירוש וטעם למה שכתוב בעץ חיים. בעץ חיים כתוב שאור אין סוף ברוך הוא אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא על ידי התלבשותו תחילה בספירת החכמה. והיינו, מסביר אדמו"ר הזקן, משום שאין סוף ברוך הוא הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזוהי מדרגת החכמה וכולי. אומר ה-העץ חיים, זה כתבי האריז"ל. האריז"ל הקדוש אומר ש-- כדי לברוא את העולם, הקדוש ברוך הוא היה צריך להתלבש קודם כל בספירת החכמה של עולם האצילות. אחר כך, אחרי שהוא התלבש בחכמה, אז כבר הוא יכול לרדת לבינה, לחסד, למלכות, לברוא את-- הכל בסדר. אבל כדי לברוא את העולמות הקדוש ברוך הוא צריך קודם כל... כך אומר העץ חיים. קודם כל זה הסדר. הוא חייב, חייב להתלבש בחכמה. אחרי שהוא התלבש בחכמה יש על מה לדבר, אבל משם זה מתחיל הכל. לכן ספירת החכמה נקראת ראשית ועוד כמה עניינים ש-ש-קשורים לזה. מסביר הרב המגיד לאדמו"ר הזקן למה. מה כל כך מיוחד בספירה? הקדוש ברוך

38:43 דובר 2 הוא רוצה, הוא לא יכול להתלבש קודם כל בספירת הבינה, נאמר? בספירת החסד? למה? למה עץ חיים כל כך מדגיש שדווקא בספירת החכמה ורק אחר כך... מה כל כך מיוחד בחכמה? מסביר אדמו"ר, ה-ה-הרב המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן מסביר בשמו שמה זה חכמה? אממ, נכון, חכמה זה כוח מה. מה זה מה? אה? מה זה ביטול? מה ביטול, ביטול זה, זה לא. אין. עניינה של החכמה הוא אין. אני לא קיים. לא אני לא קיים. מתחיל מ"לא קיים". לא אני. אין, אין, אין אני. אין מציאות. כל עניינה של מדרגת החכמה זה ביטול. אה, למשל, את זה אפשר לראות אצל כל אחד ואחד מאיתנו שרוצים להבין, נפגשים פעם ראשונה באיזשהו עניין שכלי עמוק, רעיון פעם ראשונה. לפעמים יש דברים שקל להבין אותם, לפעמים יש דברים שיותר קשה להבין אותם, ו... אם מתייגעים ומתאמצים ונדבקים בנקודה, אז בסופו של דבר בדרך כלל או בהרבה מקרים כן מצליחים להבין. מהי התנועה הזאת בנפש? אדם מנסה להבין דבר שהוא עד עכשיו לא הבין. מה קורה פה? בוא, מנתחים את זה. הרעיון, השכל הוא עכשיו מעליו. הוא מרגיש שהוא צריך לטפס ולהגיע למשהו שנמצא מעליו, שאין לו את זה. וכל עוד הוא מנסה להסביר לעצמו, לדמות את זה לדברים אחרים, הוא לא מצליח להבין. ההבנה, הבנות קודמות שיש לו, לא רק דעות קדומות, גם הבנות נכונות, אבל אם הן לא קשורות לעניין, זה דבר חדש שהוא לא נתקל אף פעם, אז כל דבר שהוא מנסה, כל עוד השכל, ה-המחשבה עובדת הוא לא יכול להבין. מתי הרגע שבו הוא מצליח לתפוס את הנקודה? באותו רגע שבו הוא מצליח לבטל את המחשבות שלו ולהידבק בנקודה שמה.

41:16 דובר 2 שקיים אצלו עכשיו בראש, אין, הוא לא קיים יותר, הוא התבטל, מציאותו התבטלה, השכל שלו התבטל. עכשיו הוא דבוק בנקודה ההיא, עכשיו הוא הבין. אחר כך הוא יכול גם להוריד את זה למחשבות, לשכל, להבנה, להביא לזה משלים וכולי וכולי וכולי. עניינה של החכמה זה שאדם מבטל את המציאות שלו בגלל שזוהי מדרגת החכמה. שכל עניינה הוא ביטול, כוח מה, כמו שאמרו פה. אז לכן אור אין סוף, איך הוא יכול לברוא עולמות? קודם כל הוא צריך שהוא יהיה פה, ש-ש-ש-שיראו אותו. אין שום דבר שאור ה' יכול להיתפס בו, להיכנס בו, א-אלא חכמה. בגלל שכל עניינה הוא ביטול. זה התוכן של ההגהה. אז זה היה הקטע השני בפרק שבו הרבי הסביר מדוע. בחלק הראשון הרבי אמר ש-- שכדי שתהיה השראת השכינה על ראשו אז צריך דווקא מצוות ולא, אה, דווקא מצוות ו-ו-ולא שום דבר אחר. בחלק השני הרבי הו-הו-הוסיף והעמיק בזה מדוע אפילו נשמה ואפילו נשמה של צדיק שבתפילה, באהבה ויראה, היא לא יכולה להיות כלי להשראת השכינה, אלא רק מצוות. מדוע רק מצוות? כי רק מצוות הן רצון ה' בעצמו והן נמצאות בביטול אמיתי, ביטול מושלם. לכן רק על מצוות יכול לשרות אור השכינה. מפה מתחיל הרבי להסביר שבזה עצמו יש כמה דרגות. והנה, כשאדם עוסק בתורה, המצווה שמדובר עליה כרגע היא תורה, אזי נשמתו, שהיא נפשו האלוקית, עם שני לבושיה הפנימיים לבדם, כוח הדיבור והמחשבה. בלי המעשה, רק דיבור ומחשבה. למה? כי איך לומדים תורה? מחשבה ודיבור. אז הן באמת נכללות באור ה' אין סוף ברוך הוא, מיוחדות בו ייחוד גמור, והיא השראת השכינה, נפשו האלוקית, כמאמר הזוהר שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה השכינה עמו. אז

43:59 דובר 2 כשאדם עוסק בתורה, איך מקיימים את מצוות לימוד תורה? על ידי הלבושים של מחשבה ודיבור. אז מה נכלל באור ה'? איפה מאירה השכינה? על המחשבה שלו ועל הדיבור שלו. כי ב-, כי, כי זה הכוחות שמשתתפים במצווה. אך כדי להמשיך אור והארת השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית, שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש, אז פה התורה לא תעזור. הוא צריך שגם הגוף ישתתף במצווה, המעשה ישתתף במצווה. צריך לקיים מצוות מעשיות הנעשות על ידי הגוף ממש, שאז כוח הגוף ממש שבעשייה זו נכלל באור ה' ורצונו ומיוחד בייחוד גמור, והוא כוח המעשה ולבוש השלישי של נפש האלוקית. ואזי גם כוח נפש החיונית שבגופו ממש, שמקליפת נוגה, נתהפך מרע לטוב ונכלל ממש בקדושה כנפש האלוקית ממש. למה? מה קשור הכוח של הנפש הבהמית לכוח המעשה של הנפש האלוקית? מאחר שהוא הוא הפועל ועושה מעשה המצווה. שבלעדו לא הייתה נפש האלוקית פועלת בגוף כלל. כי היא, הנפש האלוקית, היא רוחנית והגוף, הג-הגוף הוא גשמי וחומרי. איך יכול להיות שדבר חו-- דבר רוחני יזיז דבר גשמי? יכול להיות כזה דבר? היה פעם, אה, שדיברנו על זה פעם, היה אורי גלר, היה תמיד מסתכל על כפית והיא הייתה מתכופפת. טוב, אז זו הייתה אחיזת עיניים. היה גם מי שגילה שזו הייתה אחיזת עיניים וגם גילה איך הוא עשה את זה. זה עוד עניין. אבל, אה, בעולם המעשי, בעולם האמת, אז אני רוצה לאכול, צריך לקחת את היד ו-ולקחת אותו.

46:28 דובר 4 לא אנחנו, אבל יש את האפשרות הזאת. מה עכשיו קראנו בחומש? משה הרג את המצרי בדיבור, כאילו...

46:35 דובר 2 נו, מה זה הרג? הוציא לו את הנפש.

46:39 דובר 4 אבל הוא עשה את זה לא, לא במעשה. הוא עשה את זה בכוח רוחני.

46:42 דובר 2 אבל הוא לא עשה דבר גשמי. הוא עשה פעולה, פעולה רוחנית.

46:49 דובר 4 זה פועל מאוד על הגשמיות, כאילו חיים של בן אדם זה דבר...

46:51 דובר 2 בסדר, כשאין, כשאין נפש בגוף אז ממילא לא... לבד הוא לא עובד. אבל, אבל לקחת, להזיז דבר... ה-ה-הגוף חי. ממה הגוף עשוי? מעפר באת ואל עפר תשוב. זה כמה יסודות כימיים של זה וקצת נתרן, קצת כלור, לא יודע מה יש שמה. ו... פעם מישהו עשה, שקל את כל החומרים שבגוף האדם ועשה חשבון כמה, כמה זה שווה בכסף. לא יצא הרבה.

47:24 דובר 4 רוב מים. מים זה טוב.

47:27 דובר 2 לא זוכר את המספר, אולי שלושה שקלים, חמישה שקלים, משהו כזה.

47:30 דובר 4 אולי ארבעים? שישים אחוז מהגוף שלנו זה מים.

47:34 דובר 2 אה? מים, כן. לא יודע כמה זה במחירים של היום. ראיתי את זה לפני שלושים שנה, אבל...

47:40 דובר 4 אולי יותר.

47:44 דובר 2 אין, אה, כן, ה-ה-ה-ה-ה-הערך של הגוף הוא כי יש פה נשמה שהיא מחיה אותו. זה, זה ה... זה כל המשמעות של הגוף. גוף בלי נשמה הוא, הוא... בר מינן קוראים לזה. עכשיו זה פלא פלאים. איך יכול להיות שנשמה שהיא דבר רוחני תחיה, תפעיל, תזיז, תזיז גוף שהוא גשמי? איך הם, איך הם, איפה נקודת החיבור? איך היא נוגעת? איך היא נוגעת בו? אומר אדמו"ר הזקן: יש נפש בהמית שזה תפקידה. תפקידה של הנפש הבהמית להחיות את הגוף. איך היא עושה את זה? הרי היא גם כן רוחנית. איך היא עושה את זה? זה עוד עניין. הרבי מסביר את זה, אבל זה עוד עניין. אבל הנפש האלוקית, היא רוצה לקיים מצווה, היא יכולה לרצות מהיום עד מחר. כדי לקיים מצווה היא חייבת את הנפש הבהמית. היא צריכה להתלבש בתוך הנפש הבהמית ולשכנע את הנפש הבהמית שעכשיו, במקום להישאר עוד שעה בבוקר לישון, היא תקום כי צריך להגיד קריאת שמע. ואחר כך צריך להזיז את הפה ואת הלשון ואת... ואת הריאות כדי שיזרום קריאת שמע מהפה. הנפש הבהמית עושה את זה. הנפש האלוקית רוצה לעשות את זה, אבל מי שבפועל עושה את זה זה הנפש הבהמית. לכן, היות וקיום המצוות בפועל נעשה על ידי הנפש הבהמית, היא זאת שפועלת, שמזיזה את הגוף, אז לכן כוח המעשה, הלבוש השלישי של הנפש האלוקית, הוא לא משותף. הוא מתלבש בתוך כוח המעשה של הנפש הבהמית, ואז הגוף מתחיל לעשות את מה שאומרים לו. אז יוצא שבעצם מי שבפועל מקיים את המצווה בסופו של דבר זה הנפש הבהמית. והיות והנפש הבהמית בזמן שהיא מקיימת מצווה, עכשיו היא, זה מצווה. ומה זה מצווה? מצווה אמרנו

50:13 דובר 2 קודם, זה רצונו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בלי שום... זה הוא בעצמו בלי הסתר פנים. עכשיו הנפש הבהמית כשמקיימת מצווה היא נכללת ובטלה לאור ה' בשלימות. כשאדם מתפלל ויש לו אהבה ויראה, הוא, יש לו אהבה ויראה. הנפש הבהמית, הוא דוחף אותה הצידה. שלא תרים את הראש, נותן לה פטיש בראש. עכשיו היא מהוממת לאיזה חצי שעה, שעה. עכשיו היא לא יכולה לדבר. אבל הוא לא שינה אותה, היא לא השתתפה במצווה. מי השתתף? בזמן שאדם מקיים מצווה עם הגוף שלו, הנפש הבהמית היא בעצמה נכללת באור ה'. שבלעדו לא הייתה נפש האלוקית פועלת בגוף כלל, כי היא רוחנית והגוף גשמי וחומרי, והממוצע ביניהם נפש החיות הבהמית המלובשת בדם האדם שבליבו וכל הגוף. ואף שמהותה ועצמותה של נפש הבהמית שבליבו, שמידותיה הרעות, עדיין לא נכללו בקדושה, מי נכלל בקדושה? כוח המעשה של הנפש הבהמית. מה זה כוח המעשה? זה הלבוש. זה רק הלבוש של הנפש הבהמית. זה לא הלבוש העיקרי שלה. כוח המעשה נכלל באלוקות. הנפש הבהמית בעצמה, אליה לא הגענו. גם לא התקרבנו אליה. מכל מקום, מאחר דאתכפיין לקדושה, בסופו של דבר הנפש הבהמית עכשיו התכופפה לקדושה, ובעל כורחן עונין אמן ומסכימין ומתרצין לעשיית המצווה על ידי התגברות נפשו האלוקית שבמוח ששליט על הלב. והן הנפש הבהמית בשעה זו בבחינת גלות ושינה, כנ"ל, והפוך. המצב הוא בדרך כלל שנפש אלוקית בגלות אצל נפש הבהמית, אבל בזמן שאדם מקיים מצווה עכשיו זה מתהפך. עכשיו הנפש הבהמית נמצאת בגלות אצל נפש האלוקית, ולכך אין זו מניעה מהשראת השכינה על גוף האדם בשעה זו. אז נכון, נפש הבהמית עוד נמצאת בו והיא לא בדיוק בטילה לאלוקות ולא נכללת, אבל

52:37 דובר 2 מספיק שהלבוש השלישי של כוח המעשה נכלל באלוקות, זה, זה לא מפריע שהיא נמצאת שם. האלוקות מאיר. דהיינו שכוח נפש החיונית המלובש בעשיית המצווה הוא נכלל ממש באור ה' ומיוחד ביחוד גמור, ועל ידי זה ממשיך הארה לכללות הנפש החיונית. זה עוד עניין. בסופו של דבר כוח המעשה זה לא משהו מנותק, הוא כוח של הנפש הבהמית. אז נכון שנפש הבהמית, עצמותה ומהותה לא נפגעה, היא נשארה, היא בסדר גמור ומרגישה טוב. אבל דגדגו אותה, נתנו לה איזה דקירה שמה. זה משהו. זה משפיע באופן מקיף גם על כל הנפש הבהמית שבכל הגוף. ויותר מזה, היות והנפש הבהמית שנמצאת באמת בכל הגוף והיא זו שמחיה את כל הגוף, אז זה משפיע לא רק על אותו איבר שבפועל עשו את המצווה, ולא רק על כל הנפש הבהמית, אלא גם על הגוף, על כל הגוף הגשמי. אלא מה? שהשראת השכינה הזאת שעל כל הנפש הבהמית ועל הגוף הגשמי זה לא באופן שזה מתגלה בהם בפנימיות, אלא רק בבחינת מקיף מלמעלה מראשו ועד רגליו. זה לא פועל בו, זה לא מורגש, לא נכנס בו בפנימיות, אבל באופן של מקיף זה נמשך על כל הגוף. וזהו שנאמר: ״ושכינתא שריא על רישיה״ דייקא. שאל שלמה המלך: ״החכם עיניו בראשו״. שאלנו על זה: אלא איפה, אלא איפה העיניים שלו? מסביר אדמו"ר הזקן מה הייתה שם השאלה. למה אומרים שהשכינה נמצאת על ראשו? כשאדם חושב אז היה צריך גם מרגיש. צריך להגיד השכינה נמצאת בראשו או בליבו. עכשיו כל גופו נכלל באור ה'. למה אתה אומר זה נמצא רק על הראש שלו למעלה? כי על מה מדובר? מדובר על קיום מצוות, וקיום מצוות זה נפעל על

55:12 דובר 2 על ידי כוח המעשה, הלבוש השלישי, ועל הגוף, ועל הגוף שורה השכינה רק באופן של מקיף, לא באופן פנימי. זה על ראשו, זה מלמעלה, על דייקא. וכן אותו הדבר, זה כמו שאמרו חז"ל: כל בי עשרה שכינתא שריא. אותו דבר. כמו שיש עשרה יהודים, אז אוטומטית שורה עליהם השכינה. הם לא עשו שום מצווה. אומר אדמו"ר הזקן, זה אותו דבר פה. נכון, כשאדם עושה מצוות צדקה עם היד, אז עכשיו, אני לא יודע, הלב שלו, הציפורן, היד השנייה, השערות שלו לא עשו מצווה, אבל אור השכינה מקיף את כל הגוף. זה אותו הדבר. כן, למרות ש-- כן, למרות שהשערות שלו לא עשו מצווה, אור השכינה מקיף גם אותם. למה זה דומה? לעשרה יהודים שנמצאים במקום אחד, ואור השם נמצא ומקיף עליהם למרות שהם לא עושים מצווה. נכון, רק האיבר ההוא עשה מצווה, אבל השכינה שורה באופן מקיף על כל הנפש הבהמית וגם על כל הגוף. אז יצא לנו פה משהו מאוד מוזר. יצא לנו שבהשראת השכינה יש כל מיני... יש השראת השכינה באופן פנימי, השראת השכינה באופן מקיף, השראת השכינה שתלויה בקיום מצווה, השראת השכינה שלא תלויה בקיום מצווה, השראת השכינה על הנפש האלקית, השראה על הנפש הבהמית, על הלבוש הזה ועל הלבוש הזה. מה קורה פה? כמה שכינות יש פה? מסיים אדמו"ר הזקן בעניין הזה: "והנה כל בחינות המשכת אור השכינה, שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא, אינו נקרא שינוי חס ושלום בו יתברך". כי לכאורה, אם עכשיו מתגלה השכינה, עכשיו מתגלה אור השם, עכשיו מתגלה האין סוף, עצמותו ומהותו, אז איך זה פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה? אור אין סוף הוא בלתי מוגבל. הקדוש ברוך הוא

57:38 דובר 2 בלתי מוגבל. אם הוא מתגלה אז-אז-אז או שהוא כן או שהוא לא. איך יכול להיות פעם ככה, פעם ככה בכל מיני אופנים שונים? אז מה זה ש-- אור השכינה מתגלה בכל מיני אופנים שונים? זה לא נקרא שינוי בו. למה? "ולא ריבוי, כדאיתא בסנהדרין", בגמרא מסכת סנהדרין, "דאמר ליה", אמר לו, "ההוא מינא לרבן גמליאל: אמריתו", אתם טוענים, "כל בי עשרה שכינתא שריא. כמה שכינתא אית לכו?" כמה הקדוש ברוך הואים יש לכם? שאל אותו מין את רבן גמליאל. השי-- אה, "והשיב לו משל מאור השמש שנכנס לחלונות רבים וכו', והמשכיל יבין". כמו שאור השמש נכנס בהרבה חלונות, אז לא אומרים שבכל חלון יש, יש חלון, יש... זה-זה יותר-- זה קצת-- זה יותר מזה. זה לא רק בכל... תחשבו חלון אחד יש צבע אדום, אחד עם זכוכית, אני לא יודע, איזה צבע אחר, אחד בכלל, אחד יש לו וילון. זה ממש שונה לגמרי. זה לא אותו אור בכלל. זה גרם איזשהו שינוי באור השמש. אחר כך מביא לזה משל עוד יותר, עוד יותר גשמי. כשלוקחים מים, מכניסים אותם בכוס מים. את זוכרת? מכירות את המשל? מכניסים מים לתוך כוס, אז, אה, אז אם הכוס יש לה זכוכית ויש לה צבע אז זה נראה. את מסתכלת, המים קיבלו איזה צבע יפה כזה. אחר כך כשאתה שופך את המים חזרה, פתאום אתה רואה שזה... נשאר אותו הצבע. איי, רגע אחד, לפני כן ראיתי אותם בצבע אחר. נכון, זה רק מצד הכלי, אבל הוא עצמו לא נהיה בו שום שינוי. חסידים מוסיפים בסוף הפרק הזה, יש גם של חסידים של אדמו"ר הזקן, אני חושב, עוד: "המשכיל יבין והעובד ירגיש". אחרי שלומדים את הפרק ומבינים

59:55 דובר 2 אז הבנתי. להבין זה לא מספיק. חסידות דורשת להרגיש. הרגשה זה הרבה הרבה יותר מהבנה. להבין אני יכול להבין, ואחר כך לא נגע ולא פגע. הדרישה היא שאני אבין את זה ואתבונן בזה ואחשוב על זה כמה וכמה פעמים, שוב ושוב, עד שתהיה בהרגשה. שמה יהיה בהרגשה? ש... שכשאני בא לקיים מצווה, אז ה... אפילו לא במחשבה. ההרגשה שלי תהיה הרגשה שאני הולך עכשיו להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. עכשיו אור השם הולך להאיר בי. עכשיו השכינה הולכת לשרות על ראשי. שזה יהיה דבר כזה אוטומטי, לא משהו שצריך לחשוב עליו. אז אם חושבים על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אז מגיעים לזה. עד פה פרק-- אמרנו שפרק ל"ה הוא הפרק הראשון מבין שלושה פרקים שמסבירים את חשיבות המעשה. פה הוסבר, אה, לא כל כך החשיבות שבמעשה. אה, הוסבר יותר המעלה שבמעשה. קיום המצוות המעשיות יש בו מעלה נפלאה. מהי המעלה? אור השם שורה עליי. אני נח... גופי ונשמתי ורוחי ודיבורי ומעשיי נכללים באור השם ומתב-- אני כולי מתבטל לאלוקות. זה דבר נפלא. יבוא יהודי ויגיד לאדמו"ר הזקן, "אוקיי, לא בא לי". אז מה? דבר נפלא. מצוין. שכנעת אותי. בסדר, נעבור הלאה. פרק הבא מסביר אדמו"ר הזקן למה זה לא רק דבר נפלא, אלא זה גם דבר חשוב.