לקוטי אמרים פרק ל"ד (חלק 2) · תשפ"ה

00:01 דובר 1 אני צריכה להגיע בעוד שעה.

00:03 דובר 2 בסדר, היא שמעה את ההקדמה בשיעור הקודם. אנחנו אוחזים בפרק ל"ד עכשיו. מכירות? אתן, אתן בעניינים? יודעות מה זה תניא? איפה תניא? מה?

00:18 דובר 1 קצת, כי התחלנו כבר שמה לפני הרבה.

00:21 דובר 11 אבל לא כולן היו.

00:22 דובר 2 אה?

00:22 דובר 11 שאלתי אותן אם היו בשיעור הקודם. הן לא.

00:25 דובר 2 טוב, אני לא אעשה את ההקדמה של השיעור הקודם, כי זה עוד פעם ייקח את כל השיעור, אבל התניא הוא מדריך בעבודת השם. אדמו"ר הזקן כתב את התניא בתור מדריך שכל יהודי יוכל לעבוד את השם. עד כתיבת התניא לא היה אף ספר בעולם ביהדות שמדריך יהודים איך לעבוד את השם. היו כל מיני הדרכות מקומיות, אבל לא הדרכה מסודרת כזאת מ-א' ועד ת', לא היה. גם אחרי שכתבו את התניא לא נכתב אף ספר כזה. התניא הוא הספר היחיד ביהדות שפשוט מדריך יהודים מ-א' ועד ת' בעבודת השם. לא נחזור עכשיו על כל העניין, אבל בקיצור, אה, רק בשביל מה שנוגע ל-ל-למה שאנחנו אוחזים כרגע, אמ, ההתחלה של התניא היא עבודת השם עצמו. עד פרק כ"ה, עשרים וחמישה פרקים ראשונים, אדמו"ר הזקן מסביר איך... מה פירוש עבודת השם. שהתוכן הכללי, הנקודה שמדוברת שם, זה שיהודי על ידי שהוא מתבונן בגדולת השם או מתבונן בעניינים אחרים, מה שהוסבר שם, הוא מעורר בעצמו אהבת השם. זה מילים גבוהות קצת.

01:55 דובר 1 הנשמה מבינה, זה בסדר.

01:56 דובר 2 אהה?

01:56 דובר 1 הנשמה מבינה, זה בסדר.

02:00 דובר 2 כל דבר... כשאנחנו חושבים על משהו, כל דבר שאני חושב עליו מעורר אצלי איזשהו רגש. בטבעיות, אצל כל אחד. כן? אז אם אני אחשוב... הרי אומר אדמו"ר הזקן ככה: אם אני אחשוב כמה הקדוש ברוך הוא גדול, כמה הוא נפלא, כמה הוא קדוש, אז יתעורר אצלי רגש של אהבה. זה, זה ה... זה מה שנקרא מוח שליט על הלב. על ידי התבוננות זה מעורר את הרגש. אומר אדמו"ר הזקן, אם אתה תתבונן בצורה הנכונה, באופן הנכון, בסדר הנכון, בכמות הנכונה וכן הלאה, יהיה לך רגש של אהבת השם, וברגע שאתה תאהב את השם, אתה ממילא תרצה לקיים את המצוות ואתה לא תרצה לעשות עבירות. זה הנקודה של עשרים וחמישה פרקים הראשונים. התבוננות שמביאה את האדם לקיום המצוות. אחר כך, אחרי, אחרי הביאור, כשהוא גומר את הביאור הזה, אז אדמו"ר הזקן נכנס לעניין חדש. הוא אומר, גם יהודי שרוצה לעבוד את השם ויודע לעבוד את השם ויש לו את הכלים והוא גם למד את התניא, הוא יודע את הכל, יכול להיות שיהיה לו מאוד קשה בפועל. למה יהיה לו קשה? כי אדם שנמצא בעצלות, בכבדות, בדכדוך, ב... מגיע אליו היצר, הוא לא יכול להתמודד עם זה. צריך להיות בשמחה. אי אפשר לעבוד את השם, אדם שלא נמצא בשמחה לא יכול לעבוד את השם. הוא כותב את זה כמה פעמים. עכשיו, כדי שאדם יוכל לקיים את ההוראות, כן, את הרצפט של עשרים וחמישה פרקים הראשונים, אז אחר כך מתחיל הרבי להסביר כל... איך, איך אדם יכול לצאת מכל מיני מצבים של עצבות ואיך הוא יכול להיכנס ולהיות בשמחה. אז בהתחלה יש שישה פרקים, נדמה לי, שהוא כולל שם את כל הסוגים

03:54 דובר 2 של העצבות. מה שאדם יכול להיות עצוב ממנו, מ... שחסר לו משהו בגשמיות, חסר לו משהו ברוחניות, כל מה שאדם יכול להיות עצוב ממנו. הרבי מסביר איך לצאת מזה. אממ?

04:07 דובר 1 ואיך להיכנס בשמחה.

04:08 דובר 2 ואחר כך מפרק ל"א הוא מתחיל איך להיות בשמחה. לא רק איך לא להיות עצוב, אלא איך כן להיות שמח. באופן כללי, בעצות לשמחה יש שתי עצות כלליות שבכל אחת מהן יש כמה וכמה פרטים. תתבונן בזה, תחשוב על זה וכן הלאה. זה שתי עצות כלליות שכל אחת יש כמה וכמה פרטים ש... את ההתחלה של זה זה בפרקים, אה, פרק ל"א. זאת אומרת, העצה הראשונה היא פרק ל"א. העצה השנייה היא פרק ל"ג. ל"ב, נעזוב אותו עכשיו, לא לעניין, לא, לא קשור כאן לכאן. פרק ל"א, ל"ג, הרבי נותן שתי עצות לעבודה. מה הן שתי עצות? אז העצה הראשונה שהוא נותן בפרק ל"א זה, אה, תחשוב על עצמך כאילו אתה נמצא בשבי ובאים לשחרר אותך. אדם שנמצא בשבי, לא בגלות, שבי, כן? סובל ומענים אותו, כן, מענים אותו. מה הוא רוצה? הוא רוצה רק דבר אחד, לצאת. הוא לא חושב אחר כך, "כשאני אצא, איך אני אסתדר? מה אני אלמד? ממה אני אתפרנס? עם מי אני אתחתן?" זה לא מעניין אותו. הוא לא חושב על שום דבר. חושב רק על דבר אחד, איך יוצאים מפה. כן? וברגע שהוא יוצא יש לו שמחה עצומה. השמחה ממה? הרי אתה, אתה בלי פרנסה, אתה בלי זה, אתה מתחיל... צריך להתחיל עכשיו חיים, הכל מחדש. מה אתה כל כך שמח? לא, יצאתי מהשבי. השמחה הכי גדולה שיכולה להיות לבן אדם, שהוא יצא מהשבי. אומר אדמו"ר הזקן, "הנשמה שלך נמצאת בשבי. כל מצווה שאתה מקיים היא יוצאת מהשבי. תחשוב על זה, אתה תהיה בשמחה." הוא מסביר את זה באריכות עם כמה פרטים. הוא מסביר איך זה נוגע לנפש האלוקית, איך נוגע ל... איך מתבוננים,

06:05 דובר 2 איך יוצאים, איפה יוצאים. אריכות שלמה. זו העצה הראשונה. העצה הראשונה היא בשמחה להתבונן בזה שכל מצווה שאנחנו מקיימים אנחנו מוציאים את הנשמה האלוקית מהשבי. זו העצה הראשונה באופן כללי. לא, זה לא הפרק שלנו, אז לא נאריך בזה עכשיו. מה העצה, העצה השנייה בפרק ל"ג? אה, תחשוב, תחשוב רגע. נניח שאתה חי באיזו מדינה שיש מלך גדול מאוד, מלך חשוב, לא דיקטטור. מלך, מלך ישראל, מלך שכולם אוהבים אותו ומעריצים אותו. רבי, רבי מליובאוויטש, כן? ויום אחד המלך מזמין אותך אליו לארמון. נו, אין, אותי? אדם נמצא בהתרוממות הרוח. עכשיו תחשוב, לא, הוא אומר, לא רק מזמין אותך, הוא בא אליך לבית שלך. הוא לא רק בא לבית שלך, הוא מתאכסן איתך. הוא לא רק מתאכסן איתך, הוא גר איתך באופן קבוע. כאילו, אדם שהוא חושב על זה אז הוא, הוא... אומר אדמו"ר הזקן, כן, זה בדיוק. זה, זה בדיוק מה שקורה. הרי הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, בורא את כל העולם מאין ליש כל רגע ורגע. איך הוא בורא את העולם? הוא נמצא בכל מקום, כן? רק תתבונן על זה שכל העולם נברא כל רגע מאין ליש על ידי הקדוש ברוך הוא והוא נמצא יחד איתך פה עכשיו, אתה יותר מזה לא צריך כלום. אז זה שתי עצות לשמחה. עצה ראשונה, על ידי מצווה בורחים מהרע כמו אחד שיוצא מהשבי, והעצה השנייה להתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם וממילא הוא נמצא בכל מקום ולכן הוא קרוב אליי. וכאשר-- ואיך הוא קרוב אליי, באיזה אופן? בגלל שאני יהודי, עם קרובו, כמו שהוא הסביר שמה, אז זה כמו המלך שגר עם האדם באופן

08:06 דובר 2 קבוע איתו בבית. אדם מתבונן בזה כל הזמן באריכות שלמה, כן? אפשר להתבונן על זה אז הוא נהיה, נהיה שמח. מתחיל פרק ל"ד: "והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה, שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל". מה הוא מתחיל לדבר-- מה הוא מתחיל פה לדבר פתאום על האבות? אנחנו מדברים איך יהודי צריך, על מה אדם צריך לחשוב, להתבונן כדי, כדי להרגיש שהקדוש ברוך הוא איתו. זה מה שמדובר בפרק הקודם. מה אומר ככה פה? הנה תדע לך, מודעת זאת, תדע לך האבות הן הן המרכבה. מה אתה שומע? האבות הם מרכבה ומי לא?

09:04 דובר 12 אנחנו.

09:05 דובר 2 אנחנו לא. מה זה קשור למה שנאמר בפרק הקודם? איך זה קשור למה שנאמר בפרק הקודם? האבות הם מרכבה ואנחנו לא. מה זה קשור למה שנאמר קודם? ברוך אתה הקדוש מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

09:34 דובר 12 אה, מה זה? זה אגוז עם שערות קדאיף. זה דובאי, זה נקרא דובאי. דובאי זה, כן, זה דובאי.

09:42 דובר 13 אולי מזרחיה.

09:44 דובר 12 לא. עץ. זה עץ.

09:46 דובר 13 אה, עץ.

09:46 דובר 12 כן, כן.

09:47 דובר 13 גבעות העץ.

09:49 דובר 12 זה משהו מהדר.

09:51 דובר 13 אה.

09:53 דובר 2 ואני אחזור קצת על הת-- קצת על התוכן בכל זאת, כדי שיהיה יותר מובן. אני אומר ככה. מה הפירוש שהקדוש ברוך הוא בורא? זה מפורסם, כולם יודעים. כל מי שלמד תניא או שמע חסידות יודע שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם כל רגע מאין ליש מחדש. בסדר, כן, זה מובן. זה כאילו מובן. לא יודע כמה מבינים את זה, אבל אה--

10:14 דובר 12 יודעים.

10:14 דובר 2 יודעים, כל כך מדברים על זה אז כולם יודעים מה, מה המשמעות. אנחנו מדברים תמיד שני משלים גם, ודיברנו עליהם פה הרבה פעמים. אנחנו גם נדבר עליהם עוד הרבה פעמים.

10:37 דובר 12 שיהיה לנו מזל טוב! היה לנו חצי שעה נוראים. מזל טוב!

10:46 דובר 2 ניקח את המשל שיותר קל להבין אותו, למרות שהמשל השני יותר מדויק. אדם עומד מול המראה, כן? הדמות שבמראה זה מציאות או לא מציאות? אז במחשבה הראשונה נגיד מה?

11:06 דובר 12 מחשבה ראשונה זה...

11:08 דובר 2 זה, זה מציאות. זאת אומרת יש שם זה-- הדמות ההיא זה לא אני. נכון? אז יש שם, לא יודע. לא יודע ממה היא עשויה, אבל זה לא אני. זה, זה משהו. כן, איזושהי מציאות. המחשבה השנייה, מה, מה, מה המשמעות של אותה מציאות? היא עצמאית? היא לא עצמאית, היא תלויה בי. כן? אי אפשר להסתכל על הדמות במראה כאילו יש משהו שאם אני עומד פה אז השני, אז החבר מופיע. זה שטות, כן? ברור. מובן לכולם שזה שטות לחשוב בצורה כזו. כן. זה לא שיש פה איזשהו תנאי. יש איזושהי דמות שהוא בצורה שלי, ואלא מה, כשאני עומד מול המראה פתאום רואים אותו. כשאני זז אז הוא, אז הוא גם כן הולך משם. זה, זה ברור שזה לא ככה, נכון? למה זה לא ככה? כי כל המציאות שלו תלויה בי. גם כשהוא קיים, בזמן שהוא קיים יש לו מציאות. גם בזמן שהוא קיים כל המציאות שלו זה רק, זה רק מה שאני עומד פה. נכון שבפועל הוא זה לא אני, אבל כל הקיום שלו תלוי בי. אז כש-- אז... כן? אתן שומעות מה אני רוצה לומר?

12:28 דובר 12 כן.

12:30 דובר 2 זה נקרא שהמציאות שלו בטלה אליי. המציאות שלו היא לא מציאות אמיתית, לא מציאות עצמאית. המציאות שלו היא תלו-- היא תלויה בי, היא כאילו השתקפות שלי, הארה שלי, לא יודע מה, כן? בסדר? יש עוד משל יותר מדהים ויותר קשה להסביר אותו, אז נעזוב אותו עכשיו, שיהיה יותר זמן. כשהקדוש ברוך הוא בורא את העולם, מבחינה מסוימת זה אותו דבר. כל מציאות ה-- הקדוש ברוך הוא אומר, הדיבור שלו מקיים את העולם. עשרה מאמרות שהוא אומר, יהי רקיע, יהי, יהי... כן, וכן הלאה, מקיימות את הרקיע, את כל ה-- את כל המציאות של כל העולם, ואם הוא לרגע אחד יפסיק אז הכל יתבטל. למה זה יתבטל? לא שהוא צריך לשרוף את העולם כדי שהוא יתבטל. היות וכל מציאות העולם תלויה בדיבור, כשלא יהיה דיבור לא יהיה עולם. בדיוק כמו האיש שעומד מול המראה. אבל זה לא בדיוק. למה זה לא בדיוק? כי במשל הדמות שבמראה היא השתקפות שלי, נכון? בנמשל העולם הוא לא השתקפות של הקדוש ברוך הוא. אין שום קשר בין הקדוש ברוך הוא לבין העולם. האופן שבו הוא בורא את העולם דומה לאופן שבו המראה, אה, נוצרת ממי שעומד מולה. אבל, אבל הנמשל רחוק מאוד מהמשל. במשל הדמות מציירת את האדם. בנמשל זה שהוא אמר שיהיה עולם כזה, אין שום קשר בין העולם שנהיה לבין המציאות שלו. זה משהו אחר לגמרי, רחוק בלי ערך. כן? אז ממילא אם הדמות שבמראה היא אין ואפס לעומת האדם בגלל שכל המציאות שלה זה רק... כן? אז מה המציאות של העולם לעומת הקדוש ברוך הוא? בטלה בלי, בלי ערך יותר, בלי ערך יותר מאשר המראה. כן?

14:47 דובר 2 מובן? בערך. אז זה הביטול. כשאדם מתבונן בזה שכל העולם כולו בטל, אז בעצם אם אני, כל העולם וגם אני בטלים לקדוש ברוך הוא, אז הוא נמצא איתי. אז אני יכול להבין את זה. זה קשה להבין את זה, זה עניינים קצת מופשטים, וכשחושבים, מתבוננים, לומדים את זה בחסידות, הרבה מדברים על זה, אפשר להבין. אפשר להבין עד שזה נהיה ממש כזה, ככה, אני ממש מתחיל ל... זה נהיה פנימי אצלי, נהיה פשוט אצלי באיזשהו שלב. האם אני יכול להרגיש את זה?

15:28 דובר 12 להרגיש את מה? סליחה.

15:30 דובר 2 האם אדם יכול להרגיש שהוא בטל לאלוקות?

15:34 דובר 12 משהו שהוא מרגיש...

15:35 דובר 14 מרגישים את זה כל יום, נראה לי.

15:36 דובר 2 אה?

15:37 דובר 14 מרגישים את זה כל הזמן.

15:38 דובר 2 להרגיש באופן כזה?

15:42 דובר 14 לאנשים שירגישו שזה לא היה בטל.

15:44 דובר 2 אדם יכול להבין שהעולם בטל וגם אני בטל. בגלל שאני בטל, אז לכן אני ממילא, אני אעשה מה שהוא רוצה. אבל אני מרגיש בטל? אני מרגיש את השכל שלי. יש לי דברים שאני רוצה. יש דברים שאני מבין. יש לי דברים שאני מרגיש, ופעם אני רעב ופעם חם לי ופעם קר לי ופעם טוב לי ופעם מרגיזים אותי ופעם אני שמח, פעם אני עצוב. אני. אדם מרגיש את עצמו. אדם לא יכול לא להרגיש את עצמו. להיות בטל פירוש אין. שאין לו מציאות. אדם לא יכול... מה פירוש שאני לא ארגיש את עצמי? אדם לא יכול—

16:32 דובר 15 צדיק יכול.

16:32 דובר 2 רגע. לא, לא לרוץ קדימה אמרתי. אנחנו צריכים קצת להתעכב בשביל... הנקודה פחות או יותר מובנת? אז על זה אומר אדמו"ר הזקן, הנה נקודה זאת: האבות הן הן המרכבה. האבות אברהם, יצחק ויעקב היו מרכבה. מה פירוש מרכבה? מרכבה בטילה לרוכב. המרכבה אף פעם לא תגיד לרוכב, "תיסע לפה, תיסע לשם". כן. למה היא לא תגיד לו? כי אין לה דעה. למה אין לה דעה? כי היא בטילה. המציאות של האבות הייתה מציאות כזאת, מציאות כזו שלא הייתה להם שום רצון, שום הרגשה עצמית כלל. היו בטלים לאלוקות בתכלית, כמו שמרכבה בטילה לרוכב, אז ככה לא רק הם עשו מה שהקדוש ברוך הוא אומר. השכל שלהם הבין אלוקות. כביכול לא היה להם שכל עצמי משלהם. האלוקות התגלתה בתוכם. הרגש שלהם אלוקות. המחשבה שלהם, הדיבור שלהם, המעשה שלהם, התנועה שלהם. ומדגיש אדמו"ר הזקן בתניא בשני מקומות: בכל ימי חייהם, כל ימיהם, אפילו כשהם ישנו, בטלים בביטול במציאות. אז על זה אומר אדמו"ר הזקן: ידוע, האבות הן הן המרכבה. מה אמרת לי בפרק הקודם? מה העצה שתהיה לי שמחה? שאני אהיה בטל לאלוקות, שאני אהיה בטל לאלוקות, אז הקדוש ברוך הוא, אני ארגיש שהקדוש ברוך הוא איתי, אבל אני לא יכול. זה יפה מאוד שאני מאמין בזה. אבל אמונה זה דבר חיצוני. אדם יכול להאמין בדבר אחד ולעשות דבר הפוך. מכירות בטח את מאמר הגמרא "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא". מכירות?

18:38 דובר 15 לא.

18:38 דובר 2 אה?

18:42 דובר 15 לא.

18:42 דובר 2 לא, אף פעם לא?

18:45 דובר 15 לא.

18:45 דובר 2 מובא המון. הרבי מדבר על זה, מביא את זה המון. גנב על פי המחתרת קורא לקדוש ברוך הוא, מתפלל שיעזור לו.

18:56 דובר 15 לגנוב?

18:57 דובר 2 כן. למה אתם צוחקים?

19:03 דובר 15 לא מבין.

19:05 דובר 2 אם אתה מאמין למה אתה גונב? אם אתה לא מאמין למה אתה מתפלל? יצרת איזו סתירה. זה סותר. כן, אתה סותר את עצמ— אתה לא מרגיש, אתה סותר את עצמך. לא, לא מרגיש. למה הוא לא מרגיש? הוא מאמין. אמונה זה לא שכל, זה לא פנימי. אמונה זה מקיף. אמונה לא פועלת על השכל והרגש של האדם. הוא מאמין. יש המון יהודים היום מאמינים והם לא שומרים מצוות. והוא אומר לך, "אני מאמין יותר ממך", והוא צודק. מאוד יכול להיות שהאמונה שלו יותר חזקה משלך. אין שום סיבה שלא. אמונה זה דבר שהוא מאוד בתוקף ויכול להתגלות אצל אדם בתוקף עצום מאוד, מאוד חזק. זה לא קשור לשמירת מצוות. זה מקיף. לא פועל, לא, לא נכנס בפנים, מבחוץ. מכירים כאלה? אה? אפשר ל— המון סיפורים, דוגמאות, וכל אחד יכול להביא דוגמאות מעצמו. אז מוסבר בחסידות שאותו גנב שעומד על פי המחתרת וקורא לקדוש ברוך הוא זה כל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו גם כן אה גנ— לא גנב כזה גדול, אבל אה קצת גנב. כל אחד שהוא קצת יחשוב, לא צריך הרבה זמן. לעצום את העיניים קצת בשקט שאף אחד לא רואה בחושך. יחשוב שלוש דקות, ימצא שמונה מאות פעמים ביום ש... כן, אני יודע שזה אסור, אבל עיגלתי פינות. אני יודע שזה לא טוב, אבל אה היה לי קשה. אם אתה יודע למה אתה עושה, בדיוק אותו גנב. למרות שאתה מאמין, לא חדר בך בפנימיות. אז אומר אדמו"ר הזקן שכל מה שהסברנו בפרק הקודם, העצה לשמחה, זה עניין של הבנה שאני מבין שאני צריך להיות כזה. צריך להיות בביטול, ואם אני אהיה בביטול אז באמת תהיה לי שמחה. תודה רבה.

21:11 דובר 2 האבות הן הן המרכבה. מה אתה רוצה ממני? לי יש שכל כזה קטן ונשמה כזאת נמוכה ואני לא אבות. אני לא יכול להרגיש את הביטול הזה. אז איזה מין עצה נתת לי להיות בשמחה? עצה שאני לא יכול לקיים אותה? עצה שאני רק ככה ארמה את עצמי שאני מאמין שקדוש ברוך הוא יציל ואז אני אשמח. פה זה לא משחקים, נדמה לי. פה צריך אה צריך להיות שמח. אז לכן בא אדמו"ר הזקן בפרק הזה להגיד איך, איך— להסביר לנו איך אפשר את אותה עצה תיאורטית וירטואלית להוריד במעשה בפועל אצלנו. בסדר? אז בוא נראה בפנים. "והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה, שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו יתברך. ואחריהם" — זה לא היה רק אצל האבו— האבות, אלא כל הנביאים. לא רק האבות, כל הנביאים. כל אחד, כל נביא לפי מדרגת נשמתו והשגתו, זה שני דברים. יכול להיות אחד שיש לו נשמה מאוד מאוד גבוהה, אבל השכל שלו קצת יותר חלש, אז הוא יהיה שייך מצד הנשמה לדברים מאוד מאוד גבוהים, אבל זה יהיה לו קשה להכניס את זה בפנימיות. כן? ויכול להיות הפוך. יכול להיות מישהו שיש לו, הקדוש ברוך הוא חנן אותו בשכל מאוד מאוד גדול, אז הוא יכול באמת להבין עניינים מאוד מאוד נעלים, אבל יש לו נשמה נמוכה, הוא לא יכול להרגיש אותם, לא יכול לקלוט אותם כי מצד שורש נשמתו לא מגיע לשם. אז באופן כללי אצל כל הנביאים היה אותו ביטול כמו של האבות, אבל לא באותה דרגה. יש מרכבה בדרגה יותר גבוהה, מרכבה בדרגה יותר נמוכה. בהזדמנות נדבר על הדרגות, זה לא עכשיו. יש

23:13 דובר 2 מרכבה של בריאה, יש מרכבה של יצירה. במרכבה של בריאה עצמה יש שור, נשר, אריה ובני אדם וכן הלאה. יש ריבוי, ריבוי גדול של דרגות, ריבוי אינסופי של דרגות, וכל אחד ואחד מהנביאים התבטל לקדוש ברוך הוא לפי שורש נשמתו והשגת שכלו. אבל המשותף לכולם, שכולם היו בביטול של מרכבה. דרגות של ביטול של מרכבה, אבל כולם היו בביטול של מרכבה. ואנחנו? אף אחד מאיתנו לא מגיע לזה. לפי אדמו"ר הזקן, השגתו ומדרגת משה רבנו עליו השלום היא העולה על כולן. משה רבנו, דרגתו, דרגת הביטול שלו הייתה יותר משל כל הנביאים ואפילו משל האבות. מה הראיה? שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה? מה הראיה פה? מה ההוכחה שאם שכינה מדברת מתוך גרונו, לכן הוא יותר נעלה מהאבות וכל הנביאים? סתם שאלה מעניינת. מה התפקיד של הגרון?

24:38 דובר 16 להוציא צליל.

24:40 דובר 2 לדבר. כן, לדבר. כמה תפקידים. לדבר, להוציא-- מה זה לדבר? לדבר זה לבטא את מה שאני מרגיש. נכון? אדם ששמח, מדבר דיבורים של שמחה. אדם עצוב, אז הוא מדבר-- לא מדבר בכלל. אדם שכועס, מדבר דיבורים של כעס. כן, הגרון מבטא את מה שהאדם מרגיש בלב. לגרון יש איזשהו... איך זה נקרא? איזושהי דעה? נכון, אתה עכשיו מרגיש ככה, אני רוצה לדבר דיבורים אחרים. הגרון בטל לחלוטין ללב. אין לו ש-- הוא כמו מרכבה של הלב. כן? מה אומרים אצל משה רבנו? שהגרון שלו לא היה מרכבה ללב שלו. הגרון שלו היה מרכבה של הקדוש ברוך הוא. משה רבנו לא דיבר, לא היה לו רגש משלו, או יותר נכון הרגש שלו התאחד, התייחד והתאחד עם האלוקות, והרגש שלו היה הקדוש ברוך הוא בעצמו. הקדוש-- כשמשה רבנו דיבר זה הקדוש ברוך הוא דיבר. זה הפירוש שכינה מדברת מתוך גרונו. אברהם אבינו-- אתה, אתה שומע שהקדוש ברוך הוא נתן לו הוראות והוא כן הבין והוא לא הבין והוא הלך ו... משה רבנו, הוא היה אחד, דבר אחד עם האלוקות. שכינה מדברת מתוך גרונו. ממשיך הרבי. אז מה? כל זה קשור אלינו? שמעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני. מעמד הר סיני. כל ישראל, כל היהודים שבעולם זכו לגילוי הזה של משה רבנו. שכינה מדברת מתוך גרונו. ביטול מוחלט, לא מצד שהם עשו משהו. הקדוש ברוך הוא התגלה ועשה להם, נתן להם את זה מתנה. ואגב, זה קשור קצת לקריעת ים סוף. אתן זוכרות, עכשיו למדנו על פסח ויציאת מצרים. כתוב שכשיצאו ממצרים אז אמרו שירה. אז שמה, ״אז ישיר משה ובני ישראל״. אז כתוב שמה ש... חז"ל--

26:53 דובר 2 חז"ל בגמרא אומרים ש... אמרו שירה אפילו זה, אפילו זה, אפילו עוברים שבמעי אמם נעשה להם כרסם כאספקלריא המאירה, כמו זכוכית שקופה, וראו ואמרו שירה. אפילו עוברים ש... איך? עובר במעי אמו. כאילו אין לו שכל, אין לו רגש. חז"ל אמרו במקום אחר, שלעובר במעי אמו הוא לא חושב ואין לו רגשות.

27:29 דובר 16 גם לא רואה, נו.

27:30 דובר 2 הוא לא רואה והוא גם לא אוכל. אוכל מה שאמו אוכלת, שותה ממה שאמו שותה. אין לו, אין לו, אין לו שום מציאות. מה הפירוש פתאום ראו ואמרו שירה? מה? מה? מה קרה פה? כשמתגלה עצם האלוקות ומתאחד עם האדם, אז אין הבדל. לגבי הקדוש ברוך הוא יש ואין שווה, אור וחושך שווה, נולד ולא נולד שווה, הכל אותו דבר. כשהתגלה, מת-- התגלה עצם ה-- הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה, אז הוא התגלה לכולם, אז אין הבדל.

28:08 דובר 16 אם הם יכולים ללמוד תורה בדרך, הם אז יכולים גם--

28:12 דובר 2 לא, זה משהו אחר.

28:14 דובר 16 למה?

28:16 דובר 2 את מתכוונת לומר שמה שחז"ל אמרו שתינוק במעי אמו מלמדים אותו כל התורה כולה. זה לא אותו, זה את הנשמה שלו. הוא ב-- הוא-- כמו שהוא בתוך הגוף הוא, הוא לא יודע מזה.

28:30 דובר 16 כן.

28:32 דובר 2 אה? ומעמד הר סיני היה גילוי עוד הרבה יותר נעלה מאשר בקריעת ים סוף. ולכן באמת בקריעת ים סוף אולי הם ראו אלוקות, אבל הם לא-- לא כתוב שפרחה נשמתם. אבל במעמד הר סיני לא יכלו לסבול, כמאמר חז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתם. פשוט הנשמה בתוך הגוף לא י-- לא יכלה להכיל את זה. שהוא עניין ביטול במציאות הנ"ל, ביטול במציאות כפשוטו. התבטלה המציאות שלהם, הם מתו.

29:11 דובר 16 אה.

29:11 דובר 2 ולכן מיד אמר להם הקדוש ברוך הוא, משה, לעשות לו משכן ובו קודשי הקודשים להשראת שכינתו, שהוא גילוי ייחודו יתברך כמו שיתבאר לקמן. פעם למדנו פה איזה מאמר של הרבי. זוכרות את זה? למדנו תקופה ארוכה, איזה חודשיים, במשך חודשיים מאמר של הרבי על אה מה, מה עניינו של בית המקדש. אז שם הרבי מסביר באריכות את ה-- חצי-- את השלוש מילים האלה שעניינו של בית המקדש זה גילוי אלוקות פה בעולם הזה. אז היות והם לא יכלו להכיל את זה בעצמם, הקדוש ברוך הוא אמר טוב, תעשו משכן. בתוך המשכן אני אתגלה בגלוי. לא משנה כרגע מה המשמעות של זה בדיוק, ועל ידי המשכן אז מה שאתם יכולים לקבל תקבלו גם כן מהביטול הזה. ומשחרב בית המקדש, אין לקדוש ברוך הוא בעולמו משכן ומכון לשבתו יתברך-- לשבתו או ייחודו יתברך, אלא ארבע אמות של הלכה. אז גם היום, למרות שאנחנו לא אבות, וודאי שלא משה רבנו ואפילו לא נביאים, וגם מתן תורה אנחנו כבר לא, וגם משכן כבר אין לנו, משהו מהייחוד הזה, מההארה הזאתי, מהביטול הזה לאלוקות אנחנו כן יכולים לקבל. איך? על ידי לימוד הלכה. למה דווקא לימוד הלכה? שהוא רצונו יתברך וחוכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו. כבר למדנו את זה פעם בפרק ה' בתניא שיש הבדל בין כל החוכמות שבעולם לחוכמת התורה. כל החוכמות שבעולם הן חוכמות מוגבלות, חוכמות של העולם. התחילו בעולם, מדברות על העולם והן נגמרות בעולם. החוכמה של התורה היא חוכמה של הקדוש ברוך הוא, היא לא חוכמה אנושית. איפה רואים את זה? אז למשל, יש הלכות שכתוב עליהן בתורה שלא היו לעולם ולא יהיו לעולם. יש בן סורר ומורה, יש

31:40 דובר 2 עיר הנידחת. כמה, כמה מצוות כאלה שחז"ל אמרו שזה לא היה, לא יכול להיות, לא היה ולא יהיה. נו איזו מצווה אתה נותן על מצווה? מתוך מאתים מצוות, כמה מצוות שאומרים לך מפורש, המצווה הזאת לא קיימת אותה, אף אחד לא קיים אותה ואף אחד לא יקיים אותה לעולם. זו מצווה בתורה. איזה מ-- מצווה זה בא מהמילה ציווי.

32:03 דובר 16 ציווי.

32:04 דובר 2 נכון, מצוות. מה אתה מצווה עלינו דבר שאתה יודע מראש ואומר לנו, מודיע שאת זה אתה לא תוכל לקיים? מה, מה, מה קורה פה? ה-- זה-- יש, יש כלל. לא יודע, אתם בסידור, כשמתפללים בתפילה. לא יודע, לא יודע בדיוק איזה קטעים בתפילה אתן אומרות, אבל לפני התפילה, תחילת התפילה, יש אומרים שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. קל וחומר, גזירה שווה. אז שם, לקראת האמצע בערך, יש, אה, אה, כלל, אה, דבר שיצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. זוכרות כזה פתגם כזה? מה המשמעות? כשיש בתורה דבר ש-- יש כלל ויש יוצא מהכלל. אומרת התורה-- הכלל אומר שכשהוא יצא מ-- יצא מן הכלל, לא יצא ללמד על עצמו. זה לא-- הוא לא בא ל-- הדבר הזה שיצא מן הכלל לא בא להגיד, "הנה אני לא כמו כולם". הפוך. הוא יצא מן הכלל ללמד שכל הכלל כולו, למרות שזה לא נראה לכם, כולם כמוני. מה שמיוחד בי זה משותף לכל התורה כולה. בעניין שלנו, כי יש אותן מצווה אחת או שתיים או שלוש שאותן אי אפשר לקיים. זה יצא מן הכלל. זה לא יצא ללמד על עצ-- ללמד על עצמו, זה יצא ללמד על הכלל כולו. מה זה יצא ללמד על הכלל כולו? שכמו שהמצוות האלה, העניין היחיד שיש בהן זה שהן ביטוי של חכמתו של הקדוש ברוך הוא, גם כל המצוות שנדמה לך שאתה כן מבין אותן וכן יכול לקיים אותן, גם הן העניין היחיד שלהן זה חכמתו של הקדוש ברוך הוא. יש עוד כמה דברים ש... עוד כמה אופנים שבהם מראים את זה. אז

34:09 דובר 2 כשאני לומד תורה, מצד אחד הוא מבין, ודבר שאדם מבין זה, זה מתאחד איתו, זה הוא. דיברנו על זה גם כן. שרצנו בקיצור. ניקח לכם עוד דקה.

34:34 דובר 17 יש לי כיסא.

34:37 דובר 2 אדם יכול להגיד שתיים ועוד שתיים שווה עשרים וחמש. יכול להגיד. הוא גם יכול לחשוב ככה. להגיד את המילים עם מחשבה הוא יכול. להבין ככה הוא לא יכול. למה להבין הוא לא יכול? כי להבין זה הוא. מי זה הבנה? הבנה זה, זה אני. אני. מי זה אדם? אדם. האישיות שלי זה השכל והרגש. השכל שלי זה, זה אני בעצמי. כדי להבין ששתיים ועוד שתיים שווה עשרים וחמש צריך משהו להשתנות אצלי, משהו להשתנות. כן? ההבנה זה אני בעצמי. אז אם קודם לא הבנתי ועכשיו כן הבנתי משהו, משהו בי השתנה. המציאות שלי השתנתה. איך היא השתנתה? אם קודם יש פה איזשהו עניין, חכמתו של הקדוש ברוך הוא. קודם לא הבנתי, לא ידעתי מזה. עכשיו אני מבין את זה. מה התאחד איתי? מה השתנה בי? חכמתו של הקדוש ברוך הוא נהייתה חלק ממני. זה ה-- זה הפירוש. אדם מבין הלכה בתורה, הוא מתאחד עם חכמתו של הקדוש-- עם החכמ-- איתו בעצמו. הרי שלקדוש ברוך הוא אין הוא ורצונו וחכמתו. הוא אחד הפשוט. אבל כשאני מבין את חכמתו וחכמתו נהיית אני, המציאות שלי נהיית החכמה שלו, אני התאחדתי איתו בתכלית השלמות, וזה דבר שקיים בכל הלכה והלכה שבתורה שאדם לומד.

36:10 דובר 17 אפשר ללמוד דברים אחרים כאילו ולהתאחד איתו ככה?

36:14 דובר 2 מה זה דברים אחרים?

36:16 דובר 17 לקרוא את התורה עצמה. ללמוד אותה, אני לא יודעת, כאילו אין, זה לא--

36:23 דובר 2 זה נמצא באופן כללי, זה עניינה של כל התורה כולה, אבל באופן פרטי זה נמצא דווקא בהלכה, כי ההלכה מבטאת את הרצון שלו. מה הוא רוצה, מה הוא רוצה מאיתנו?

36:34 דובר 17 אבל גם התורה נכתבה על פי מילותיו.

36:37 דובר 2 נכון, נכון, באופן כללי זה נמצא בכל עניין בתורה, אבל באופן פרטי מדגישים תמיד דווקא את ההלכה. גם פה הרבי אומר הלכה. למה? כי הלכה זה מה, מה צריך לעשות פה, מה צריך לעשות, מה רוצים ממני? יש כמה מאמרים שמסבירים את זה. אז הוא אומר ככה. להתאחד עם הקדוש ברוך הוא סתם על ידי שאני אחשוב שהוא נמצא איתי, אני יכול להבין את זה ולהאמין בזה, אני לא יכול אפילו להרגיש את זה. אבל בית המקדש גם אין לי, כן, וכן הלאה. צדיק ונביא אין לי גם לא. אבל כשאני לומד הלכה אני מתאחד איתו בפועל. זה לא משנה אם אני מרגיש את זה או אני לא מרגיש את זה, אבל אני מ-מתאחד איתו. אתם מ-מבינות את ההבדל?

37:33 דובר 17 אהמ.

37:36 דובר 2 יש דבר שניצב אצל האדם בגלוי, שהוא מרגיש אותו. יש דבר שניצב אצל אדם שהוא לא מרגיש אותו. סתם, אני לא מרגיש שאני נושם אוויר. אם אני לא חושב על זה, אני כל הזמן כאילו לא מרגיש שאני נושם. כן? זה מחיה אותי. לא, אולי זה משל שלי. אולי זה לא משל מוצלח. כן, יש דברים. אז בין השאר העניין הזה, כשאדם לומד תורה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות. אולי, לא רוצה סתם להגיד, אבל יכול להיות שאפילו יותר ממה שהתאחדו בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא במתן תורה בהר סיני, ויותר ממה שהתאחד משה רבנו עם הקדוש ברוך הוא אולי, אז הוא לא מרגיש. זה שהוא לא מרגיש לא משנה את המציאות. הוא נהיה אחד עם אלוקות. ולכן, אחר שיעמיק האדם מחשבתו בעניין ביטול הנ"ל, שעל ידי כל הלכה שהוא לומד הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא ממש. באריכות זה נמצא בפרק ה' בתניא. מי שרוצה לראות שם. כפי יכולתו, זאת ישיב אל לבו, כי מהיות קטן שכלי ושורש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו יתברך באמת לאמיתו. להיות כמו משה רבנו אני לא יכול. מאחר דלית מחשבה דילי, המחשבה שלי לא תופסת ומשגת בו יתברך כלל. אין לי נשמה מתאימה ולא שכל מספיק כלל וכלל, ושום השגה בעולם לא שמץ מינהו מהשגת האבות והנביאים. אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו, הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה, כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה. כמאמר רז"ל אפילו פרק אחד שחרית וכו', ובזה ישמח לבו ויגיל וייתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפיזכן.

39:39 דובר 2 לגבורה פעמיים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו. אז אדם פשוט-- אז העצה לשמחה שהרבי מביא פה, העצה נשארה אותה עצה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתך. אבל בפרק הקודם דובר מעין כזה, זה רק יותר עניין של אמונה. ופה אומר ברגע שאתה תתבונן, תבין שעל ידי לימוד הלכה אתה מתאחד עם הקדוש ברוך הוא ממש אפילו יותר מאשר מוסבר בפרק הקודם. ו... אתה תחשוב, תחשוב על זה שהנה על ידי שעכשיו אני אלמד הלכה, אני עכשיו אתחבר איתו. ועם, עם המחשבה הזאת עכשיו תפתח ספר ותלמד, הלימוד עצמו ישמח אותך. ישמח אותך בזה שאתה מתקרב אל הקדוש ברוך הוא, מתחבר איתו, מתאחד, מתייחד איתו. עצה פשוטה. צריך קצת להתבונן בזה כדי שבאמת נאמין בזה ולהרגיש את זה ולחשוב את זה. אבל העצה, עצה פשוטה. עצם הידיעה מזה שאני על ידי לימוד מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, אם אני מבין את זה ומאמין בזה, פשוט זה יגרום לי שמחה. השמחה הכי גדולה. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נמצא איתי. רק פה אדמו"ר הזקן אומר שהעצה הזאת טובה בשביל להיות אושפיזכן לגבורה פעמיים בכל יום. מה זה אושפיזכן?

41:06 דובר 18 מארח.

41:07 דובר 2 מארח את הגבורה פעמיים ביום. בפרק הקודם הוא דיבר שעל ידי התבוננות אז, אז הוא לא רק מארח את המלך. המלך מתאכסן איתו, גר איתו בקביעות, כל הזמן בלי הפסקה. הוא מדבר פעמיים בכל יום כזה, מארח אותו מדי פעם את המלך. מה ההבדל? אז יש מעלה בזה, יש מעלה בזה, לכן צריך להיות שניהם. בעניין של אמונה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתי זה לא מוגבל לפעמיים ביום. אדם יכול להתבונן במה שמוסבר שם בפרק הקודם ולהגיע למסקנה שאכן הקדוש ברוך הוא נמצא איתו כל היום ולהאמין בזה, לחשוב על זה כל היום והקדוש ברוך הוא יהיה איתו כל היום. אז באמת יהיה כל היום. אבל זה רק מקיף, זה לא פנימי. פה על ידי לימוד הלכה זה שמחה אמיתית, פנימית, אבל זה לא יכול להיות כל היום, רק כשהוא לומד תורה. אז צריך להיות גם את זה וגם את זה. צריך-- ממ, כך הוא גם ישמח כל היום שהקדוש ברוך הוא איתו כי הוא מאמין וגם תהיה לו שמחה פנימית על ידי לימוד התורה.

42:17 דובר 18 נכון.

42:21 דובר 2 ואם ירחיב ה' לו עוד, אזי טהור ידיים יוסיף אומץ. ילמד יותר שעות. אם אני יכול להתקרב, להידבק בקדוש ברוך הוא, לארח אותו יותר זמן, נו, כל שנייה שאני יכול יותר אני אלמד עוד יותר, עוד משהו. ומחשבה טובה... הקדוש ברוך הוא מה זה עושה?

42:45 דובר 18 מצרפה.

42:46 דובר 2 הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, נכון? מה זה נוגע פה? מה זה קשור פה?

42:54 דובר 18 שזה לא יהיה בגדר מחשבה. ילמד בפועל.

43:02 דובר 2 חיכיתי לשמוע את זה.

43:05 דובר 18 לא בטוחה כי

43:06 דובר 3 נראה לי היא אמרה פשוט בפעם שעברה.

43:09 דובר 18 מה?

43:09 דובר 3 נראה לי פעם שעברה.

43:10 דובר 2 לא, לא, לא, לא, לא.

43:11 דובר 18 לא?

43:12 דובר 2 ככה באמת כולם מבינים. הרבי מסביר בדיוק הפוך.

43:19 דובר 3 אני לא סמכתי מיד.

43:27 דובר 2 בדרך כלל איך אנשים מסבירים? מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. אם אני אחשוב הקדוש ברוך הוא יעזור לי לעשות את זה. ככה מבינים, נכון? אני אחשוב, הקדוש ברוך הוא יצרף לזה מעשה, נכון?

43:38 דובר 3 מעשה ישר. לא, לא רק יצרף.

43:40 דובר 2 מה, מה?

43:41 דובר 3 הקדוש ברוך הוא ישירות יעשה-- יחשיב את זה כמעשה.

43:44 דובר 2 יחשיב את זה למעשה עוד יותר, כן. אני אפ-- אפילו לא צריך לעשות, אני רק זה והקדוש ברוך הוא יחשיב את זה מעשה עוד יותר טוב.

43:52 דובר 18 אז אני רק אחשוב.

43:53 דובר 2 אז זה לא הפשט אבל. אבל זה לא הפשט.

43:57 דובר 3 עוד הדרך הקלה. אני רק אחשוב.

44:06 דובר 2 מחשבה... מה הקשר בין מחשבה למעשה? מחשבה זה שכל. נכון? שכל זה דבר רוחני. כן? מעשה זה דבר גשמי, נכון? אה, אני עכשיו, אה, חושב שהכוס הזאת, אה, על פי שכל היא צריכה לעמוד פה. יש לי הוכחות, הוכחות מאוד מאוד חזקות, ואני יכול להוכיח לכם שהיא עכשיו אמורה לעמוד פה. בסדר. עולם השכל לא קשור לעולם המח-- לעולם, לעולם המעשה. עולם המחשבה לא... זה... לא מדברים באותו, באותו... אין להם מכנה משותף.

44:50 דובר 4 אני פעם אתה הסברת לנו אבל שזה כן אפשרי.

44:53 דובר 2 מממ?

44:54 דובר 4 שכאילו דבר עובד במקום אחד, אז הוא באותו מצב הוא יכול גם באותו מקום, מקום אחר.

45:00 דובר 2 על זה דיברנו פעם על תורת הקוונטים, איזה הזכרנו את זה בדרך אגב. זה לא דובר על דברים, אה, כאלה. בחלקיקים של החומר. טוב, לא חשוב. שכל, עולם השכל הוא לא עולם מעשי. למה? מה יכול, מה יכול לגרום שכשאדם עושה איזשהו מעשה מצווה תהיה בזה קדושה? איך, איך, איך? איך זה מתחבר? מעשה זה מעשה. כן. אדם לקח פרה, אני עוסק בתפילין, כן? שחטו אותה, לקחו את העור, עיבדו אותו עם כל הריח הטוב שיש בזה, ו... איך זה נהיה קדוש פתאום? מה קרה? מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מצד המציאות, מחשבה ומעשה אין להם חיבור. הקדוש ברוך הוא, בכוחו המפליא לעשות, הוא יכול לחבר מחשבה עם מעשה, להצמיד אותם ביחד, להכניס קדושה בגשמיות. כשאדם חושב שהוא רוצה, טהור ידיים יוסיף אומץ. הוא רוצה ללמוד יותר שעות, הוא לא יכול. כן? אבל הקדוש ברוך הוא יכול לצרף את המחשבה שלו שזה כן יהיה. לא מצד המציאות. מצד המציאות, אם הוא לא יעשה, זה לא יהיה. הקדוש ברוך הוא יכול. מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרף. זה מוסבר יותר באריכות בפרקים, אה, ל"ח, ל"ט, שמה נדבר על זה באריכות. ואם ירחיב ה' לו עוד, אזי טהור ידיים יוסיף אומץ ומחשבה טובה וכו'. וגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת צדקה. וגם, כשאדמו"ר הזקן אומר וגם, אופס, עוד משהו. מה זה וגם ועוד? דיברנו קודם על עצה אחת להיות בשמחה. קודם דיברנו באופן תיאורטי ואחר כך באופן מעשי על ידי לימוד הלכה. וגם יש עוד עצה להיות בשמחה על ידי שאני מארח את הקדוש ברוך הוא, שמקרב עוד,

47:33 דובר 2 כן, שהוא יתארח אצלי. איך? שאר היום כולו. להיות קרוב, שאני אארח את הקדוש ברוך הוא על ידי לימוד תורה. אדם עובד, עסוק, מגדל ילדים, לא יודע, מתפרנס, צריך לחיות. פעמיים ביום. אבל השעות, שאר כל היום? אומר אדמו"ר הזקן, כן, גם שאר כל היום אתה יכול. איך? לא על ידי לימוד תורה. איך? על ידי צדקה. מה, מה, מה צדקה פתאום? על לימוד תורה הבנו. לימוד תורה, כשאני לומד אני מתאחד איתו, עם עצמותו. אז זה ברור שאני מזה, אם אני מבין את זה אני אהיה מזה שמח. מה קשור צדקה? נו, קיימתי את הציווי שלו. למה? למה זה? למה על ידי זה שאני מקיים את הציווי שלו זה גורם לו להיות איתי? אני משער את זה אחרת. יש מלך, מלך, לא מלך. פה בארץ שלנו יש ראש ממשלה וממשלה, אפילו לא ממשלה. יש חוק. כן, החוק אומר שאדם צריך, אני לא יודע, כשהוא מגיע לתמרור עצור בכביש לעצור. כן.

48:44 דובר 5 תודה רבה. שבוע שלום.

48:51 דובר 2 בוא נאמר יש מלך. יותר קל להבין את זה עם מלך. יש מלך. המלך חוקק חוקים. אחד מהחוקים של המלך, שיש כבישים, שעל הכביש יש תמרורים ויש תמרור עצור. אתה מגיע, תעצור. המלך חוקק חוק. בסדר? כן? אדם נוסע בכביש ועכשיו מגיע לתמרור עצור ויש... הוא שומע בחוקים, הוא עוצר. כן? הוא התאחד עם המלך?

49:14 דובר 5 לא. מה הקשר?

49:18 דובר 2 מה הקשר של... המלך לא יודע ממנו והוא לא יודע מהמלך. שום קשר. הוא קיים את הציווי.

49:26 דובר 5 מיכאל יודע שזה ציווי של המלך?

49:28 דובר 2 מה?

49:28 דובר 5 מיכאל יודע שזה ציווי של המלך?

49:29 דובר 2 נו, שכן או שלא, זה לא נוגע. הוא לא, הוא לא קשור שום קשר. כשאדם מקיים ציווי, הקדוש ברוך הוא ציווה לתת צדקה. נותן צדקה. הוא אמר, אתה תקיים את הרצון שלי, תיתן צדקה, אני אתן, אתן לך שכר. אתן לך שכר. בסדר? שכר. אז איך, איך זה גורם לי להתקשר אליו? זאת השאלה. אדמו"ר הזקן אומר שכמו שעל ידי לימוד הלכה אדם מתקשר. איך על ידי לימוד הלכה? הבנתי איך אני מתקשר. מה, מה הקשר לצדקה? גם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת הצדקה שיתן מיגיעו. מדוע? שהיא, הצדקה, ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא רחום וכו' אף אתה. מה פירוש מה הוא רחום? הקדוש ברוך הוא, מה הוא עושה? נותן צדקה. איך הקדוש ברוך הוא נותן צדקה? איפה אנחנו רואים שהוא נותן צדקה? מה זה צדקה? צדקה זה כשאדם נותן משהו שהוא לא חייב בו, נכון? כן? מחיה את השני שהוא לא חייב לו שום דבר. הקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולם בלי להיות חייב לו שום דבר. עצם זה שהקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולם זה נקרא שהקדוש ברוך הוא רחום וחנון ונותן צדקה. אז אם אני נותן צדקה, אני לא רק, לא רק מקיים את הציווי שלו, אני עושה את מה שהוא עושה. כמו שכתוב בתיקונים, בתיקוני זוהר. דיברנו פעם על הספר. חסד זה יד ימין, דרועא ימינא. החסד של הקדוש ברוך הוא נמשל ליד ימין. ימין זה היד שנותנת. אז כשאני נותן צדקה אני מתחבר עם יד ימין של הקדוש ברוך הוא. אז נכון שזה לא כזה חיבור פנימי ואמיתי ועמוק כמו לימוד תורה, לימוד הלכה, אבל היות וזה

51:45 דובר 2 גם מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אז גם, גם על ידי זה אני מארח. גם אז אדם יכול לשמוח לא רק בזמן שלומד תורה, אלא פשוט לתת במשך היום. זה, זה עצה טובה בהחלט. להחזיק בארנק הרבה, הרבה, הרבה מטבעות קטנים.

52:01 דובר 5 במיוחד כשיוצאים לקניות.

52:02 דובר 2 מה?

52:03 דובר 5 במיוחד כשיוצאים לקנות.

52:04 דובר 2 לא! במיוחד כשהוא יוצא מהבית.

52:07 דובר 5 אה, אוקיי.

52:09 דובר 2 וגם במיוחד כשהוא נמצא בתוך הבית. רק שהיום יש לנו קצת בעיה עם זה, כי היום שווה פרוטה זה רק שמונה עשרה אגורות. אז צריך לתת מטבע הכי קטן ששווה פרוטה. היום זה חצי שקל. לא יודע, עשרים אגורות בכל פעם, אבל אה...

52:25 דובר 5 אמא שלי פעם אחת אמרה שמישהו אמר לה ששלושים אגורות.

52:28 דובר 2 מממ?

52:29 דובר 5 אמא שלי אמרה שכאילו מישהו אמר לה ששלושים אגורות אפילו.

52:32 דובר 2 לפי החזון איש, נכון.

52:33 דובר 5 לפני כמה זמן אמרה את זה?

52:35 דובר 6 לפני, אה, חודש.

52:37 דובר 5 אה.

52:41 דובר 2 זה, זה היום זה נורא פשוט. את יכולה לשאול את GPT כמה ערך שווה פרוטה היום לפי שיטת הגר"ח נאה, הוא יעשה לך את החישוב בשלוש שניות.

52:50 דובר 5 הוא ג'מיני, כן, יותר מוכר מג'יפיטי.

52:53 דובר 2 נו, אותו דבר בדיוק.

52:54 דובר 5 לא, ג'יפיטי הוא ה... המידע הקודם, לא...

52:58 דובר 2 נתווכח אחר כך.

53:01 דובר 5 אין לך מה להתווכח, זה פתוח.

53:09 דובר 2 יש לי הרבה מה להגיד על זה. שואל הרבי שאלה טובה. "אף שאינו נותן אלא חומש". כשאדם נותן צדקה, הוא נותן רק חמישית מהרווחים שלו. יש כאלה שנותנים קצת יותר, אבל אף אחד לא נותן את כל הרווחים שלו לצדקה. אז איך אני יכול להתחבר עם הקדוש ברוך הוא? אוקיי, אז ניתן לקדוש ברוך הוא צדקה והתחברתי, חיברתי אליו חמישית מה... חמישית מהרכוש שלי. מה עם כל השאר? כשאני לומד תורה אני בעצמי מתחבר אליו עם כל המהות שלי, עם כל מה ששייך אליי. כשאני נותן צדקה זה רק, רק חלק, זה לא הכל. אומר אדמו"ר הזקן ש"הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך". איך? "כנודע ממארז"ל שמצות צדקה שקולה כנגד כל הקרבנות". חז"ל אמרו שצד... חז"ל קישרו את מצוות צדקה עם מצוות קורבנות. מה הקשר? מסביר אדמו"ר הזקן: "בקורבנות היה כל החי שבעולם עולה לה' על ידי בהמה אחת וכל הצומח שבעולם עולה על ידי עשרון סולת אחד בלול בשמן וכו'". אז אותו דבר. לכן חז"ל אמרו שצדקה זה כמו קורבן. כשאדם נותן לצדקה לקדוש ברוך הוא רק חמישית מהרכוש, אבל זה מעלה לה' את כל הרכוש שלו.

54:59 דובר 5 החומש, שזה לא קשור למעשרות שנותנים כאילו יותר מעשר.

55:03 דובר 2 כן.

55:03 דובר 5 אז צדקה וחומש הרי זה לא אותו דבר, נכון?

55:06 דובר 2 מה?

55:07 דובר 5 צדקה וחומש זה לא אותו... זה כאילו מה שאתה אומר זה לא אותו דבר.

55:09 דובר 2 למה לא?

55:10 דובר 5 זה אותו דבר? כי אני לא יודעת את שני הדברים.

55:14 דובר 2 את רוצה לתת צדקה מעבר לחומש?

55:17 דובר 5 אני נותנת מעשר, נגיד קבוע כל חודש.

55:19 דובר 2 כן.

55:20 דובר 5 אז אם אני מביאה, עושה כאילו כל יום נגיד כמה שקלים לצדקה או משהו וזה, אז כאילו מה זה לתת חומש בעצם? אני אתן... כאילו זה תרומה מתלמד? אני פשוט לא מבינה, כי חשבתי שצדקה זה בנפרד לחומש, למעשרות. אז זה לא?

55:35 דובר 2 ה... ה...

55:36 דובר 5 זה לא בנפרד? זה...

55:39 דובר 2 החכמים חייבו אדם לתת לצדקה עשירית מרכושו, מהרווחים.

55:46 דובר 5 זה מעשר אבל, לא?

55:47 דובר 2 אז כן. זה אחי-- זה-- בכל דבר יש שורת הדין ולפנים משורת הדין. העשירית זה שורת הדין. זה המינימום הנדרש. בדרך כלל הדרישה, מה שחז"ל אמרו בפרקי אבות, ש-שצריך לתת חמישית, לא רק עשירית אלא חמישית. רצוי לתת חמישית. זה, זה כבר אמרו חז"ל. הרבי הזקן מוסיף שמה שאמרו חז"ל לתת חמישית זה רק בן אדם שהוא אף פעם בחיים לא חטא ולא יחטא. אבל אדם שקצת עשה חטאים והוא צריך לכפר-- לכפר עליהם והוא לא רוצה לצום, וה-והצומות שצריך לעשות לפי תיקוני האר"י ז"ל זה על כל פעם, על כל פעם שאדם כעס צריך לצום איזה שלוש מאות ימים או משהו כזה. זה לא רלוונטי כל כך. אז לכן את כל הימים שאתה לא יכול לצום תפדה בצדקה. הרבי הזקן שם עושה חשבון באגרת הקודש ומגיע מהר מאוד ללא יודע, מיליוני שקלים. אז הוא אומר לכן נהגו, לא זוכר את הלשון בדיוק, הכל להרבות מאוד מאוד בצדקה. ועור ב-- עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. כשמדברים על חומש, מעשר או חומש, מדובר על צדיקים. אבל בדור שלנו, אצל, אצל אנשים שהם לא צדיקים וכן שייכים ב-בחטאים, אז עור בעד עור צריך לתת את כל הרכוש לצדקה. ככה כותב הרבי הזקן באגרת הקודש.

57:18 דובר 7 אוקיי, בסדר.

57:22 דובר 2 לתת. מצד שני, ברור שאם תשאלי רב, אף רב לא יגיד לך לתת את כל, את כל ה-מה שיש לך לצדקה. אבל לא יודע. צריך לשאול רב. צריך להסתכל. צריך-- קודם כל צריך לראות מה שכתוב שם באגרת הקודש.

57:36 דובר 7 מעשר צדקה זה כאילו אותו דבר? זה, זה אותו משמעות?

57:40 דובר 2 כן.

57:40 דובר 7 מעשר צדקה.

57:41 דובר 2 כן.

57:41 דובר 7 זה הכוונה לזה?

57:41 דובר 2 כן, כן, כן.

57:43 דובר 7 אוקיי.

57:44 דובר 2 יש בזה כללים כל מיני. מה צריך באמת, כמה צריך לתת לעניים בפועל ל-לאוכל וכמה צריך-- מה כן נחשב? מה לא נחשב?

57:55 דובר 7 אוקיי.

57:55 דובר 2 כל אחד שואל את הרב שלו מה בדיוק נכלל בזה ומה לא.

58:00 דובר 7 תודה.

58:01 דובר 2 על כל פנים, אז הרבי הזקן אומר העצה הראשונה על ידי לימוד הלכה, העצה השנייה על ידי צדקה. העצה של צדקה זה לא-- צדקה זה רק נותן רק, רק חלק. אז זה כמו הקורבנות שמעלה את הכל-- את כל השאר. אז הרבי: "מלבד זה, הרי בשעת התורה והתפילה עולה לה' כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע יסודות" כמו-- "לבריאות גופו, כמו שיתבאר לקמן". עוד מעט יהיה בפרקים ל"ו, ל"ז באריכות. אומר שגם מה שאדם, אה, אה, לא נתן לצדקה. מדברים ככה, לגב-- איך מקשרים לאלוקות את, את הרכוש שלי שלא נתתי לצדקה? אז יש שני דברים. דבר אחד זה שאני נותן לצדקה, זה מעלה את כל השאר. דבר שני, כשאני מתפלל, מאיפה יש לי כוח להתפלל? בגלל שעבדתי ואכלתי והרווחתי כסף, כן? אז עצם זה שאני מתפלל אני משתמש, משתמש עכשיו בכוחות של כל שאר רכוש, רכוש שלי, ואז הכל עולה גם כן. אז יש שני אופנים ששאר הרכוש שלי עולה לקדושה או אני מארח את הקדוש ברוך הוא על ידי שאר הרכוש שלי: או על ידי מה שהצדקה מעלה, או על ידי שאני לומד, מתפלל בכוח של כל שאר הדברים. למה עוד פעם? למה הרבי הזקן צריך את שתי הסיבות? למה צריך שתי הסיבות? למה לא מספיק סיבה אחת? עוד פעם, גם פה זה אותו דבר כמו שם. בהרבה מקומות זה מופיע. כש-כשצדקה, צדקה זה מצווה. כשאדם אוכל לשם שמיים הוא אוכל לשם שמיים. זה לא מצווה. זה כדי שאחר כך אני אוכל לעשות עם זה מצווה. נכון? יש הבדל? כי אני מקיים מצווה, עכשיו אני בפועל מקיים מצווה. כשאני אוכל לשם שמיים או עובד לשם שמיים, זה

1:00:22 דובר 2 אני עכשיו עושה רק הכנה למצווה. נכון? נראה ככה. כשאדם נותן צדקה זה ממש מצווה. אז העלייה שזה גורם לכל שאר הדברים זה ממש מצווה. אבל איזו עלייה זאת? הקשר הוא די רופף, כי הוא נותן את זה. ואיך כל השאר קשור לזה? הקדוש ברוך הוא מחבר אותם, אבל הקשר הוא... לעומת זאת, כשאדם אוכל זה ממש נהיה חלק ממנו. כשאדם אוכל ואחר כך מתפלל, ה-הכוח שהיה באוכל הוא עצמו עכשיו עולה לקדושה. נכון? אבל איזו עלייה? רק עלייה של לשם מצווה, לא עלייה של מצווה עצמה. אז צריך את שני הדברים כדי להעלות את-את-- להעלות לקדושה, להכניס את הקדוש ברוך הוא לתוך כל הרכוש שלי, צריך גם את העניין של צדקה שזה מעלה עלייה גדולה אבל רק חיצונית, וגם את העניין של להתפל-- של לעשות את הכל לשם שמיים, שזה מעלה את כל הרכוש לקדושה באופן פנימי. אבל עלייה קטנה. אז צריך את שני הדברים. טוב, כל מה שלומדים בפרק ל"ד. יש לך-- את יכולה להחזיק עוד קצת?

1:01:40 דובר 8 אני צריכה ללכת, בסדר?

1:01:41 דובר 2 וואי, עכשיו זה העיקר.

1:01:43 דובר 8 נו, אז תסכם לי. תסכם.

1:01:45 דובר 2 לומדים פרק ל"ד בשביל ה-- בשביל השיעורים האחרונים.

1:01:50 דובר 8 תסכם.

1:01:53 דובר 2 פרק ל"ד הוא מבחינה מסוימת סיום התניא. פה מסתיים התניא. הרבי הזקן כתב את התניא להדריך אותנו בעבודת השם. אחרי שהוא הסביר איך עובדים את השם והוא הסביר איך אפשר להיות בשמחה, איך אפשר לא להיות בעצבות, וזה את כל העצות להיות בשמחה. גמרנו. אנחנו יודעים איך לעבוד את השם. זהו, נגמר הספר. פרק ל"ד, מבחינת ההדרכה המעשית איך יהודי יכול לשמור את כל המצוות, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", פה נגמר ההסבר. אנחנו יודעים איך זה קרוב. אנחנו יוד-- זה עד פרק, אה, עד פרק י"ח. אנחנו יודעים איך זה קרוב מאוד. זה עד פרק כ"ה. אנחנו יודעים איך זה קרוב, קל מאוד לעשותו על ידי כל העצות להיות בשמחה מפרק כ"ו עד פרק ל"ד. אז גמרנו להסביר את כל הפסוק. פה נגמר התניא. אז לפני שנדבר על מה הוא-- מה יש בפרקים מל"ה עד סוף הספר, אם בעצם פה כבר גמרנו. אז בוא'נה, אז הרבי פה עושה סיכום על כל מה שהוא לימד מתחילת התניא עד לפה. הוא אומר ככה: "והנה, בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ"ל", מה שדיברנו, כל הפרטים בפרק ל"א ול"ג ובפרק שלנו, "אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ולב נשבר ורוח נמוכה בשעת השמחה ממש". אדם יכול להיות באותו זמן גם שמח וגם עצוב. איך זה יכול להיות? הרי פרקים ל"ח, אה, כ"ט ל"א הסביר שאדם חייב לבטש את עצמו וחייב להיות במרירות וחייב להיות בעצבות. כי באמת ככה וככה וככה וככה תחשוב על עצמך, אז א-א-אתה חייב להיות במרירות. חייב להיות, חייב לבטש את עצמך. בלי זה אין עבודת השם. כל הפרקים לפני כן ואחרי כן, הוא מסביר שאתה

1:04:17 דובר 2 חייב להיות בשמחה. איך, איך, איך חייב להיות? אז איך אני אעבוד את השם? ואומר אדמו"ר הזקן: זה לא סותר. אתה יכול להיות, לא אחד אחרי השני, בו זמנית, גם את כל העצות לביטוש, להיות במרירות, וגם להיות בשמחה באותו זמן ממש. לא אחד אחרי השני. איך? מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' מצד הגוף והנפש הבהמית, והיותו בשמחה מצד נפש האלוקית וניצוץ אלוקות המלובש בה להחיותה כנ"ל. וכהאי גוונא איתא בזוהר. כך גם כתוב בזוהר מפורש: בכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא, וחדוה תקיעא בליבאי מסטרא דא. סיפר שם על הבן של רשב"י, רבי אלעזר, שרשב"י לימד אותו את סודות המקדש והוא התחיל לבכות. אז רשב"י שואל אותו, אבא, כן? שואל אותו: למה אתה בוכה? מה זה, סודות המקדש? אתה בוכה? כאילו, מה? אז הוא אמר לו: בכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא, וחדוה תקיעא בליבאי מסטרא דא. אני חושב שנחרב בית המקדש, אז אני בוכה. אני חושב על סודות התורה, אז אני שמח. אז אני גם שמח וגם בוכה. יכול להיות שני הדברים ביחד. מסביר אדמו"ר הזקן ככה: כל עוד אדם נמצא בדרגה שהוא שייך לעבירות. מה פירוש שייך לעבירות? זאת אומרת, יכול להיות מצב כזה אצלו שיתחשק לו לאכול משהו לא כשר והוא יאכל אותו. יש אנשים כאלה, נמצאים בדרגה כזאת, כן. שבת, כן, אבל קשה לו. כשאדם נמצא בדרגה, זה נקרא רשע. רשע זה אדם שנמצא בדרגה רוחנית שהוא לפעמים לא יכול לגבור על היצר. הכוונה לא שהוא נכשל ב-ב, שהוא נכשל ב-ב, שהוא יודע שזו עבירה והוא עושה אותה בכל זאת. זה נקרא רשע. כל עוד אדם נמצא בדרגה כזאת, בעצם מי ששולט בו זה הנפש הבהמית, וכל

1:06:26 דובר 2 עוד הנפש הבהמית שולטת בו, אז הוא באמת לא יכול גם לבטש את עצמו וגם להיות בשמחה. איך הוא יהיה בשמחה? נפש הבהמית שולטת בו. הנפש האלוקית לא יכולה לצאת מהמאסר. אז לאדם כזה באמת אומר אדמו"ר הזקן שם באגרת התשובה: אתה באמת בלילה תעשה תיקון חצות, בבוקר תתפלל בשמחה. אתה צריך להפריד. אבל פה מדברים על ספר של בינוני. בינוני זה אדם נורמלי שלא עושה עבירות. אף אחד מאיתנו, אני מקווה, ככה נראה לי גם כן, אנחנו לא עושים עבירות. כל דבר שאני יודע שזה אסור, אני לא אעשה אותו. זה נקרא בינוני. בינוני זה אדם שיש לו פשוט: מה שאסור אני לא עושה, מה שמצווה אני כן עושה. זה בינוני. יכול להיות לו מלחמה, קשה לו, אז הוא יודע, אז הוא לא יעשה. בפועל הוא לא יעשה. זה בינוני. אדם כזה, אז נכון שהנפש הבהמית גם אצלו מאוד מאוד בתוקף. יש כל מיני דברים שהוא רוצה ומתאווה לתאוות העולם, וזה לא פשוט. יש מלחמה, אבל בסופו של דבר הנפש האלוקית מנצחת. הוא לא עושה עבירות, הוא כן עושה מצוות. אז יש לו נפש האלוקית, יש לה מילה אצלו. אז אדם כזה, וגם הנפש האלוקית אצלו בתוקף, גם נפש הבהמית אצלו בתוקף, אז אין לו שום בעיה. לא אמורה להיות לו שום בעיה להיות גם במרירות, להתמרמר על זה ש... למה אתה מפריע לי? וגם לשמוח בזה שהוא מקיים, שהוא קרוב לקדוש ברוך הוא. לא סותר אחד את השני. אז אומר אדמו"ר הזקן, זה הסיכום בעצם של כל התניא כולה, שמה הדרך לעבודת ה', שהאדם צריך להיות כל הזמן גם במרירות על הנפש הבהמית וגם בשמחה מצד הנפש האלוקית. מה הוא

1:08:22 דובר 2 יסביר אחר כך הלאה? מה חסר לנו? באמת, עד פה הוא רק הסביר את השאלות ששאלנו בפרק א'. כשהתחלנו את פרק א' שאלנו: איך קרוב אליך הדבר מאוד, קרוב לשמור את כל המצוות, אליי... אליך מאוד. כל התורה. כאילו, כן, זה אפשרי. הסברנו. חסר עוד, חסר עוד משהו. המילה האחרונה: קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. יש הרבה מצוות שהן לא שייכות דווקא לעשייה. שייכות ללב, להתבוננות. כן. מה הדגש הזה ״לעשותו״? למה התורה מדגישה שקרוב אליך על

1:09:12 דובר 9 תודה רבה.

1:09:37 דובר 10 יש למה לחכות.

1:09:48 דובר 9 תודה רבה.

1:09:50 דובר 10 תצלמי. תצלמי את הדפים.

1:09:54 דובר 9 את זה אבל. זה דבר שלפרש