לקוטי אמרים פרק כ"א · תשפ"א

00:00 דובר 1 אה, קפה מוכן זה כבר חשוב. אנחנו, אה, נלמד היום את פרק כ"א. אמרנו ש-- התחלנו לדבר: כדי לעבוד את השם, כדי שנוכל לשמור את כל המצוות, יקל עלינו לשמור את כל המצוות, אנחנו צריכים לפתח בעצמנו איזשהו רגש של אהבת השם. אם אנחנו נאהב את הקדוש ברוך הוא, אנחנו נרצה לעשות את כל מה שהוא אומר, אז ממילא נקיים את כל המצוות. אם אנחנו נירא ממנו, יהיה לנו רגש של פחד, אנחנו ממילא לא נעשה כל עבירות. אז הדרך הפשוטה והקלה והישרה לעשות את זה זה מוח שליט על הלב. יהודי, אדם יתבונן בגדולת השם, כמו שכתוב ברמב"ם, מיד ילבש אותו אהבה ויראה. אז עצם זה שהוא יתב-- יתבונן בגדולת השם בדרך, ממילא יתחיל לאהוב את השם וליראה ממנו וממילא הוא יקיים את כל המצוות. אז זה מה שהוא הסביר איך-- בפרק, אה, י"ז-ט"ז. אחר כך נשארנו בסופו של דבר שם עם שאלה, אה, מה זאת אומרת? ואם אני לא יודע במה להתבונן, יש לי דעה-- דעתי קצרה, אה, לא היו לי הזדמנויות. אני לא נולדתי בבית דתי או בבית ספר שלי לא לימדו אותי איך מתבוננים. אני לא יודע במה מתבוננים, לא יודע איך מתבוננים, לא יודע מה לחשוב, לא יודע כמה לחשוב. אז אני בכלל לא מ-- וגם כשאני מנסה כבר לחשוב משהו אז, אז המוח שלי לא נדבק בזה וגם כשאני כבר מבין משהו אז הלב שלי, אני גם חי בדור השביעי, בדור עקבתא דמשיחא, והלב שלי הוא יותר דומה לסוליה של נעל מאשר ללב בשר. הוא לא מרגיש כלום, אין לו אהבה ויראה, אז זה לא עוזר ל-- כל ההתבוננות הזאתי. אומר אדמו"ר הזקן: נכון,

01:52 דובר 1 יש מציאות כזאת שיהודי לא יכול לעבוד את השם בדרך הרגילה, בדרך של מוח שליט על הלב. מי שדעתו קצרה אז באמת הדרך הפשוטה והקלה והישרה היא, היא לא שייכת אליו. הוא לא יכול, לא מציאותי אצלו. לכן, אומר אדמו"ר הזקן, היות והתורה אומרת בכל זאת שקרוב אליך הדבר מאוד, התורה אומרת את זה לכל יהודי, אז מוכרחים לומר שישנה דרך נוספת לעבוד את השם. ישנה דרך נוספת לעורר בלב אהבה ויראה שלא על ידי התבוננות, לא על ידי מוח שליט על הלב. איך עושים את זה? אומר אדמו"ר הזקן: בואו אנחנו נסביר את זה עכשיו איך עושים את זה. הוא מקדיש לזה שמונה פרקים מפרק י"ח עד כ"ה. איך גם יהודי שאין-- דעתו קצרה יכול לעבוד את השם באהבה ויראה. מה נקודת ההסבר? הוא מתחיל שם בשני הפרקים הראשונים, י"ח, י"ט, ש... היות ואנחנו יהודים וכל יהודי נולד עם נשמה. הנשמה, מה זה הנשמה? נשמה זה מין יצור כזה שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. הוא הסביר את זה מאוד באריכות. מה זה נשמה? נשמה, אתה מסתכל על נשמה, אתה רואה מישהו שאוהב את הקדוש ברוך הוא. אתה רואה איזושהי להבה של נר שהיא כל הזמן מתנענעת ומשתוקקת ומחפשת רק ל-ל-להאיר ולהידבק במקורה, וכל המהות של הנשמה זה אהבת השם. אם הנ-- אה, אותה נשמה תתגלה בי, אז אני כבר לא אצטרך לא להתבונן על שום דבר ולא לעורר בעצמי שום אהבה ושום יראה. ברגע שהנשמה תאיר ותתגלה בי, אז אני ממילא אני אוהב את השם ואני אירא את השם ואני אשמור את כל המצוות ושום דבר אחר לא יעניין אותי. אז איך מאירים את אותה אהבה מסותרת? איך

03:53 דובר 1 מגלים אותה בנפש? אז קודם כל צריך להכיר אותה, לדעת את מי אנחנו מחפשים. אז הוא הקדיש את שני הפרקים י"ח, י"ט כדי לעשות היכרות עם הנשמה האלוקית שיש לה-- שהיא זו שאוהבת את השם. אחרי שהכרנו אותה, אז צריך עכשיו לחפש איך להאיר אותה, איך לדגדג אותה, איך לגלות אותה, איך להמשיך אותה בתוך הגוף, שאני ארגיש אותה בשכל, ברגש. זה שיש לי נשמה ואני לא יודע ממנה בכלל, לא-- זה לא עוזר לי. אני צריך שהיא תתגלה בתוכי. איך אני מגלה אותה? אומר אדמו"ר הזקן: כדי לגלות את הנשמה אני אסביר לכם בהמשך, אבל קודם אנחנו צריכים להבין מה זה אחדות השם ועבודה זרה. זה מין פצצה כזאת. הוא לא מסביר למה. בואו נעזוב רגע את הנושא של הנשמה ואהבת השם ואיך עובדים את השם. בואו נסביר מה זה אחדות השם ועבודה זרה. אחרי שנסביר את שני הנושאים האלה, נחזור איך משתמשים בעניין הזה של אחדות השם ועבו-וע-ועבודה זרה, איך משתמשים בזה בשביל לגלות את אותה אהבה מסותרת, את אותה נשמה אלוקית שנמצאת בי. אז אנחנו התחלנו בפרק הקודם להבין מה זה אחדות השם. אחדות השם זה החלק הראשון. אדמו"ר הזקן מסביר אותו בשני פרקים. פרק הראשון שלמדנו בשבוע שעבר, הרבי הסביר, אה, מה פירוש אחדות השם. מה הייתה נקודת ההסבר שם? נקודת ההסבר הייתה אחדות השם זה לא כמו שכל העולם טועים. כל העולם טועים לחשוב מה פירוש להאמין, מה-מהי המצווה להאמין שהשם אחד, שהאומות העולם חושבים שיש כמה אלילים. יש להם, לא יודע, אל הים ואל המים וזה. לנצרות יש להם, אה, האב, הבן והרוח. יש כמה וכמה אלילים לכל אומה. אנחנו לא. אנחנו יודעים שיש

06:03 דובר 1 רק אלוקים אחד בשמיים. זה מה שהעולם סוברים. אומר אדמו"ר הזקן בפרק שלמדנו שבוע שעבר שזה לא נכון. זה טעות. זה טעות גדולה וטעות חמורה. כשיהודי מצווה להאמין שהקדוש ברוך הוא ה' אחד, המצווה היא לא להאמין שאין עוד אלוקים. לא זאת המצווה. המצווה היא להאמין שאין עוד מלבדו, אין שום מציאות מבלעדיו. מה פירוש אין מציאות מבלעדיו? שכמו שהקדוש ברוך הוא היה הוא לבדו הוא לפני שהוא ברא את העולם, גם אחרי שהוא ברא את העולם הוא לבדו הוא, עדיין אין שום דבר. זה הפירוש ה' אחד. הפירוש ש-- ה' אחד, הכוונה לא שאין עוד אלוקים. ה' אחד, הכוונה אין עוד. אין שום מציאות מבלעדיו. מה הפשט? מה זאת אומרת אין מציאות מבלעדיו? אני רואה עולם, אני רואה אנשים, אני רואה פילים ושמש וכוכבים. אני רואה עולם. מה זאת אומרת אין עוד מציאות? אז הוא הסביר שכל המציאות של כל הנבראים הגשמיים והרוחניים זה דבר ה'. המציאות של כל הנבראים שבעולם היא לא משהו נוסף על הקדוש ברוך הוא, אלא היא נבראת, העולם מתהווה, מציאות העולם מתהווה בפועל בסך הכול מדיבור של הקדוש ברוך הוא, והדיבור של הקדוש ברוך הוא לעומת הקדוש ברוך הוא בעצמו זה אין ואפס. הוא הסביר את זה באריכות. כמו שבאדם אצלנו אז מילה אחת שאנחנו אומרים זה אין ואפס לעומת כללות הנפש שמדברת, והנפש שמדברת היא אין ואפס לעומת המחשבה, וזה אין ואפס לעומת המידות, הרגש, וזה אין ואפס לעומת עצם ה-ה-ה-הכוח השכל של הנפש וכולי וכולי וכולי. אז אם באדם אצלנו מילה אחת שאני אומר היא אין ואפס לעומת אין ואפס, אין ואפס וכולי לעומת עצם הנפש, אז קל וחומר, כל שכן וקל

08:20 דובר 1 וחומר לגבי הקדוש ברוך הוא, שאם הוא-- התורה אומרת לנו שהוא ברא את כל העולם בדיבור. משמעות הדבר היא שלעולם אין שום ערך, אין לו שום חשיבות והוא פשוט הוא שום דבר לעומת הקדוש ברוך הוא. אז גם אחרי שהוא ברא אותו, זה מה הוא ברא? הוא ברא שום דבר. הוא ברא דבר שאין לו ערך. הוא ברא דבר שאין לו חשיבות, אז לכן הוא אחרי שהוא נברא כמו לפני שהוא נברא. זה הפירוש אחדות ה'. אין עוד מלבדו. זה מה שהוא מסביר בפרק הראשון, ועל זה שאלנו בסוף השיעור בשבוע שעבר. רגע אחד, איזה מין תשובה זאת? התשובה הזאת חסר בה משהו. זה שאנחנו מסבירים למה הקדוש ברוך הוא, למה ה' אחד, בגלל שהעולם הוא אין ואפס לעומתו. בסדר, אז לעומתו הוא אין ואפס. אבל אם אני רגע לא מסתכל על הקדוש ברוך הוא, אני הרי לא רואה את הקדוש ברוך הוא, אני לא מרגיש אלוקות. האמת, בואו נודה על האמת, אף אחד מאיתנו פה לא ראה את הקדוש ברוך הוא, לא דיבר איתו, לא הריח אותו, לא יודע מה זה. אנחנו הרי לא מרגישים את הקדוש ברוך הוא. אז זה שאנחנו אין ואפס לעומתו, איך אומרים, שיהיה לו לבריאות. אבל אני את העולם כן רואה. בשבילי העולם הוא כן מציאות. איזה מין תשובה אתה בא להגיד לי מה פירוש ה' אחד? אין עוד מלבדו, שהעולם הוא אין ואפס לעומתו. מי מדבר לעומתו? אני מ-מרגיש אותו? אני מרגיש את עצמי. אני לא מרגיש אין ואפס. אני מרגיש ועוד איך מציאות. אני רוצה ואני חושב ואני מבין. ואם אומרים לי משהו אז אני גם נעלב ונפגע ורוצה כבוד וחסר לי כסף.

10:16 דובר 1 אני רוצה ילדים ורוצה פה ורוצה שם. אז אתה אומר מה פשט שא-שאני אין ואפס. אני בכלל לא מרגיש אין ואפס. אני מ-ממש מרגיש מאוד מציאותי. שוקל כך וכך קילו, כן, עירבוב וכן הלאה. אז על השאלה הזאת בא הרבי לענות בפרק השני של אחדות ה', פרק כ"א, שבא להסביר שהעולם לא רק שאין לו שום חשיבות, שום ערך לגבי הקדוש ברוך הוא, גם אין לו שום מציאות. הוא גם לא מציאות אמיתית. בוא נראה את זה בפנים. פרק כ"א, שמה למטה בשורה שבע עשרה: "והנה מדת הקדוש ברוך הוא שלא כמדת בשר ודם". באופן כללי נכון שמבשרי אחזה אלוקה. עדיין אנחנו רוצים לדעת איך מתנהלים העניינים למעלה בעולמות העליונים. אנחנו לוקחים משל מהגוף הגשמי ויש לזה גם סיבה טובה, אבל לא כאן המקום. אבל ברור שזה רק משל ורק דמיון. הקדוש ברוך הוא זה לא בן אדם, זה לא גוף. וכשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא במשל שהוא, אה, אף ה', חרה אף ה'. מה, הקדוש ברוך הוא יש לו אף? מה, הוא כועס? כן, יש פסוק "עיני ה' משוטטות". הקדוש ברוך הוא יש לו עיניים? מה, הן יוצאות מהחורים שלהן ומסתובבות בעולמות? איך כתוב? "ותגבר יד ה'". הקדוש ברוך הוא יש לו ידיים? מה, הוא זורק חרבות? ברור שזה הכל רק משלים. מדת הקדוש ברוך הוא לא כמדת בשר ודם. זה רק משל ומוכרחים לומר שיש הבדל עצום בין המשל לנמשל. אנחנו דיברנו בפרק הקודם איך הק-- איך הסברנו שהקדוש ברוך הוא, ה' הוא אחד? לקחנו משל מעניין הדיבור. נכון? אז כל השאלה שלנו למה הייתה לנו שאלה שם בסוף? שלמרות שהקדוש ברוך הוא-- שהעולם אין לו ערך

12:22 דובר 1 וחשיבות, יש לו מציאות. ממה נבעה השאלה? מהמשל. כן. אמרנו שהדיבור אין לו ערך לעומת האדם, אבל הוא מדבר. יש פה מציאות של דיבור. מפה נבעה השאלה. רגע, אתה שוכח שזה רק משל. זה לא נמשל. יש הבדל גדול בין המשל לנמשל. מה ההבדל? שהאדם כשמדבר דיבור, אומר מילה, משפט, הרי הבל הדיבור שבפיו הוא מורגש. אדם מרגיש את הדיבור, שעכשיו יש פה משהו גשמי, "ונראה דבר בפני עצמו מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה". אני רוצה, אה, להאריך קצת בעניין הזה כי זו נקודה עקרונית, נקודה שצריך להבין אותה. בחסידות מוסבר בהרבה מקומות שהדיבור לעומת הנפש הוא ממש, הוא דומם. הוא לא סתם גשמי, הוא דומם. מה פירוש דומם? אני מדבר, אז אני חי. אני בעצמי נמצא שם בתוך... כל השכל והמחשבה והרגש שלי נמצאים בתוך הדיבור. למה אתה אומר שזה נפרד? אני מדבר ואני אמרתי את זה. נכון? למה? למה להגיד שהדיבור הוא דבר נפרד? אז מסבירים את זה בכמה וכמה אופנים ומשלים. למשל, אה, יש איזשהו רעיון, רעיון שכלי שאדם אחד מסביר אותו לחברו. הרי אם מישהו אחר יסביר את אותו, אותו רעיון עצמו, הוא יסביר את זה במילים אחרות לגמרי. נכון? את אותו הרעיון שני אנשים יסבירו כל אחד במילים אחרות ובסגנון אחר, אבל זה אותו רעיון. זאת אומרת שהדיבור הוא לא שייך לרעיון, לשכל. זה שיש איזשהו רעיון, איזשהו שכל, זה לא מחייב לבטא אותו דווקא במילים כאלה. אפשר גם לבטא אותו במילים אחרות. יותר מזה, אפשר להגיד אותו בכלל בשפה אחרת, את אותו רעיון עצמו בשפה אחרת. אז בעצם אין שום קשר בין הדיבור לבין השכל והרגש.

14:55 דובר 1 עוד יותר מזה, אם אדם... אף אחד מאיתנו לא יעלה על דעתו להסביר משהו לפיל, כי אני יודע שהוא לא יבין. מה יש לי לדבר ל... יש פתגם, "דבר אל העצים ואל האבנים". מה יש לך לדבר אל העצים? אתה יודע שהם לא מבינים שום דבר. מה יש לך לדבר אליהם? כן? מה ההבדל? אם השכל, אני אומר ככה, אם הדיבור זה דבר שנובע מהשכל, הוא קשור לשכל, אז כל מי ששומע את הדיבור מקבל את השכל. ככה היה צריך להיות. נכון? אם הדיבור, עוד פעם, אם השכל והדיבור זה שני דברים, זה שני שלבים של אותו דבר, אז כשאני לוקח את השכל, מכניס אותו לתוך דיבור, עכשיו את הדיבור אני לוקח ומכניס אותו לתוך מישהו אחר ששומע את הדיבור. אז יחד עם הדיבור נכנס שם גם השכל, נכון? אז מה זה משנה אם השומע הוא בן אדם או אדם מבוגר או פיל? אם הוא שמע, למה הוא לא מבין? הרי השכל שלי נמצא בתוך האותיות של הדיבור. למה הוא לא מבין? הסיבה היא בגלל שבאמת הדיבור הוא נפרד לגמרי. הדיבור הוא דומם מצד עצמו. הדיבור הוא לא חלק מהנפש, הוא לבוש, הוא נפרד לגמרי. אנחנו מנסים להסביר את זה עכשיו, אבל בעצם כל אחד יודע את זה גם בלי להתבונן ולהגדיר את זה בצורה כזאת יפה. אז כל אדם יודע שהדיבור... כל אחד מרגיש שהדיבור זה לא חלק ממנו. כשאני רוצה לדבר, אני בעצמי רוצה להסביר, לדבר. אז את אותו דבר אני אומר פעם בצורה כזאת ופעם בצורה אחרת. הדיבור זה לא אני. אני מתבטא... הדיבור זה איזשהו כלי שעל ידו אני מבטא

17:05 דובר 1 את השכל והרגש והמחשבה. אבל הדיבור עצמו זה לא אני, הדיבור מצד עצמו הוא נפרד לגמרי. זה מובן? ומה לגבי הדיבור של הקדוש ברוך הוא? אז על זה הוא אומר: פה טמון ההבדל בין דיבור האדם לדיבורו של השם. אבל הקדוש ברוך הוא אין דיבורו מובדל ממנו יתברך חס ושלום, כי אין דבר חוץ ממנו, ולית אתר, אין שום מקום פנוי מיניה. ולכן אין דיבורו כדיבורנו חס ושלום. אז מה פירוש שאמרו חז"ל שאין דיבורו כדיבורנו ואין מחשבתו כמחשבותינו? שלמה... סליחה, על זה עוד נגיע בהמשך, על הלמה. שיש הבדל עצום בין הדיבור שבאדם לדיבור של הקדוש ברוך הוא. הדיבור של האדם, כשאדם מדבר, זה לא הוא בכלל. נכון, בתוך הדיבור יש את השכל, את הרגש, אבל הדיבור עצמו זה לא אני, זה מישהו אחר, זה משהו אחר, זה רק כלי, זה רק לבוש. אצל הקדוש ברוך הוא זה לא כך. הדיבור של הקדוש ברוך הוא זה הוא בעצמו. אמרנו בשיעור הקודם שהדיבור של הקדוש ברוך הוא, זה מצחיק לקרוא לזה דיבור. זה המשכה אלוקית שאנחנו קוראים לה דיבור. הקדוש ברוך הוא אין לו פה, אין לו מיתרי קול. לאותה המשכה אלוקית שהיא בוראת את העולם אנחנו קוראים דיבור. אז עכשיו רגע אחד. אם אותה המשכה אלוקית שבוראת את העולם היא בעצם לא נפרדת מהקדוש ברוך הוא, היא מאוחדת איתו ממש, זה הוא בעצמו. אז למה אתה קורא לזה דיבור? למה אנחנו נותנים לזה משל של דיבור? תקרא לזה מחשבה. המחשבה של האדם מאוחדת עם האדם. כל עוד הוא חי הוא לא יכול להפסיק לחשוב. אז תקרא לאותו כוח אלוקי שבורא את העולם, מהווה את העולם מאין ליש, תקרא לזה מחשבה.

19:33 דובר 1 אז יהיה כתוב בתורה, במקום בעשרה מאמרות נברא העולם, יהיה כתוב בעשרה הרהורים נברא העולם. ל-למה התורה קוראת לזה בכלל דיבור? זה לא דיבור. דיבור מהותו שהוא נפרד. הכוח האלוקי שמהווה את העולם הוא לא נפרד, זה הוא בעצמו. ברורה השאלה? הוא אומר בסוגריים: כמו שאין מחשבתו כמחשבתנו, כדכתיב ״כי לא מחשבותי מחשבותיכם״, וכתיב ״כי גבהו דרכי מדרכיכם״. זה שני פסוקים צמודים שבספר ישעיהו. אז למה בכלל לקרוא לזה דיבור? הוא עונה: לא נקרא דיבורו יתברך בשם דיבור רק על דרך משל, כמו שדיבור התחתון שבאדם מגלה לשומעים מה שצפון ונעלם במחשבתו. זאת אומרת שבדיבור שלנו יש שני דברים. הדיבור הוא, כשאדם מדבר משהו, נכון? מצד אחד זה נפרד מהאדם, מצד שני על ידי הדיבור אנחנו מגלים לזולת את מה שאנחנו חושבים ומרגישים. נכון? נכון או לא? אז יוצא שבדיבור, כשאנחנו מדברים, יש פה שני, שני עניינים, שני פרטים. פרט אחד, שהדיבור מגלה לשומעים את מחשבותיי. פרט שני, שהוא נפרד ממני. אומר בעל התניא: למה הדיבור של הקדוש ברוך הוא נקרא דיבור? לא בגלל שהוא נפרד, רק על שם העניין השני שבדיבור. הכוח האלוקי שבורא את העולם, למה הוא נקרא דיבור? כי זה הכוח שמגלה את האלוקות. הרי בדיבור שלנו יש עוד עניין, שהוא גם נפרד. זה לא שייך, זה רק משל, הכוח האלוקי הוא לא נפרד. בסדר, הדיבור התחתון שבאדם מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו, כך למעלה באין סוף ברוך הוא, יציאת האור והחיות ממנו יתברך מההעלם אל הגילוי לברוא עולמות ולהחיותם, זה נקרא בשם דיבור. מה שהוא מגלה אלוקות לברוא, ולברוא נבראים. והן הן עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ולא רק הכוח האלוקי שמהווה את העולמות

22:02 דובר 1 מאין ליש, אלא וכן שאר כל התורה נביאים וכתובים. הרי כל התורה כולה, בהתחלה בפרשת בראשית יש עשרה מאמרות, יהי אור, יהי רקיע וכולי, שאיתם הקדוש ברוך הוא בורא את העולם. זה הדיבור האלוקי שבורא את העולם. מה זה, ש-שאר כל התורה נביאים וכתובים, זה לא הקדוש ברוך הוא אמר? ברור שגם זה דיבור אלוקי. כן, אז איזה מין דיבור אלוקי זה אם זה לא בורא את העולם? אם זה כזה דבר, כוח אלוקי שמגלה אלוקות לברוא את העולם, אני מבין למה קוראים לזה דיבור, אבל שאר התורה והנביאים והכתובים, למה לזה קוראים דיבור? למה זה נקרא דברי השם? כי גם זה מגלה אלוקות. הוא לא מתגלה בבריאה, בלברוא משהו. הוא מ-מגלה לנביאים את סודות השם. אז כל התורה כולה, תורה נביאים וכתובים, שספרי הנביאים הן נבואתם. אז כל התורה כולה זה דבר השם. בדבר השם עצמו יש כמה אופנים, כמה סוגים. יש דבר השם כזה שהוא רק מגלה את הסודות העליונים. יש דבר השם כזה שהוא מגלה את רצון השם, מצוות, ויש דבר השם כזה שהוא בורא את העולמות בפועל. אז כל התורה כולה זה דברי השם. לכן הדי-- הכוח האלוקי שמגלה את האלוקות בעולם, יש לזה כמה וכמה אופנים. זה הכל נקרא דיבור, למרות שהוא לא נפרד ומאוחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית. טוב, אז עד פה הוא הסביר את ההבדל בין הדיבור ה-א-א-נושי, שהוא גם נפרד וגם מגלה, לבין הדיבור האלוקי, שהוא רק מגלה והוא לא נפרד. מה פירוש שהוא לא נפרד? אז מה בעצם הוא מגלה? ולמי הוא מגלה? את זה אנחנו הולכים לראות בפרק הבא, בקטע הבא. והרי דיבורו ומחשבתו כביכול של הקדוש ברוך

24:11 דובר 1 הוא מיוחדות עמו בתכלית הייחוד. דרך משל. איך? גם לזה הוא מביא משל, וגם לזה הוא מביא משל מדיבור. כמו דיבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכוח חכמתו ושכלו, או בתשוקה וחמדה שבליבו, קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות. אנחנו למדנו בפרק הקודם את הסדר איך זה הולך באדם, מתי נולדת אצל האדם החשיבה באותיות, חשיבה במילים. אמרנו שיש דבר שהוא נודע אצל האדם, שזה דבר טוב או דבר לא טוב, הוא יודע מה הדבר הזה. עכשיו הוא לא חושב על זה, זה לא, לא נמצא אצלו בראש. דיברנו בשבוע שעבר על הסדר, מתי נולדת או נולדה, איך אומרים, המחשבה בשכל של-שלנו, מתי מתחיל התהליך? תהליך החשיבה עם מילים, עם דיבור, עם עוד כביכול שאנחנו מדברים לעצמנו, מתי זה מתחיל? אמרנו, יש דבר שהנפש שלנו מכירה בו כדבר טוב או כדבר לא טוב, אבל בפועל אני לא מהרהר, לא חושב בזה. נחזור על זה, אני חוזר על זה בקיצור. אחר כך יש לנו את השלב שמשהו מעורר אותי לאותו דבר. ראיתי אותו, שמעתי עליו. פתאום זה נכנס לי בתוך הראש, אותו הדבר. אם זה דבר שהוא ידוע אצלי כדבר טוב, אז מיד ברגע שהוא נכנס לתודעה שלי, אז זה מיד יורד צ׳יק צ׳ק ללב. זה לא צריך להתבונן בשביל זה. זה דבר שכבר הנפש שלי יודעת מאז ומעולם. היא-היא נולדה עם התכונה לאהוב את הדבר הזה. אז ברגע שזה נכנס לי בתוך הראש, באותו רגע זה מיד יורד ללב בלי שום מניעה ועיכובים, והלב מתחיל לרצות את זה, לחמוד את אותו הדבר. הלב, ברגע שהוא רוצה לחמוד את אותו הדבר, אמרנו שהרי כל האיברים מקושרים אחד עם השני. אז

26:15 דובר 1 הלב הוא-- איך הוא ישיג את הדבר? הלב יודע שכדי להשיג משהו אז צריך לתכנן איך לעשות את זה. ותכנון זה לא השטח שלו. אז הלב שוב מתחיל לשלוח. זה עולה מהלב למוח, שולח תשדורות. יש פה משהו שאנחנו צריכים להשיג אותו ביחד, ואתה צריך לעזור לי לעשות את זה. ואז המוח מתחיל, או! פשש, באמת דבר טוב, זה דבר מצוין. אני יודע שזה דבר טוב, הנה אנחנו באמת רוצים את זה, ואז הוא מתחיל לחשוב איך להשיג את אותו דבר, מתחיל לעלות בו הרהורים. רק בשלב הזה עולה באדם לראשונה מחשבה מסודרת עם מילים, אותיות, דיבור. לפני כן זה רק נודע אצלו, אותו דבר, נקודה כזאת שהוא ידוע אצלו שזה דבר טוב או שזו תשוקה בלב. אבל אותיות באופן של דיבור זה רק בשלב האחרון, בסוף, בסוף, בסוף. איך זה עובד אצל הקדוש ברוך הוא? אצל הקדוש ברוך הוא, אומר אדמו"ר הזקן פה בקטע של שתיים שלוש שורות שקראנו, זה אחרת לגמרי. הדיבור של הקדוש ברוך הוא זה כביכול כמו הדיבור אצלנו לפני שבכלל חשבנו לחשוב. לפני שזה עלה תשוקה בלב, עוד לפני שראינו את הדבר. הדיבור כמו שהוא בשורש, כמו שאצלנו זה בשורש שורשו הראשון, שיש לי יכולת לדבר, יכולת לחשוב. הדיבור של הקדוש ברוך הוא בפועל זה כמו הדיבור של האדם בעודו בכוח חוכמתו או בתשוקה שבליבו בטרם התחיל לחשוב. מאוחד איתו בתכלית הייחוד. כמו שאני עכשיו חושב על איך להסביר את התניא. כן. אז לפני השיעור חשבתי, זה היה במחשבה, איך אני אסביר, איך נסדר את הדברים, ולפני כן, אתמול או שלשום או לפני שבוע, למרות שלמדתי את העניין ואני יודע אותו באופן כללי, אבל

28:24 דובר 1 כל המחשבות והדיבורים וההרהורים האלה שעכשיו אני אומר אותם, איפה הם היו לפני שבוע? אם אני אומר אותם עכשיו, הם יוצאים ממני, הם היו איפשהו. איפה הם היו קודם? היו כלולים איפשהו ומאוחדים ומיוחדים בעצם הנפש, ולא הייתה להם שום מציאות עצמאית. ככה זה הדיבור של הקדוש ברוך הוא שאיתו הוא בורא את העולמות. זה לא כמו שאצלנו זה נפרד מהנפש, אלא זה כמו אצלנו הדיבור בטרם בכלל הייתה לו מציאות של דיבור. בשורה שמונה עשרה: שמה הנמשכות לחמדה ותשוקה זו בכוח הלב ומיוחדות שם בתכלית הייחוד בשורשן, שהן החכמה והשכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב. ככה ממש דרך משל מיוחדות דיבורו ומחשבתו של הקדוש ברוך הוא בתכלית הייחוד במהותו ועצמותו יתברך גם אחר שיצא דיבורו יתברך אל הפועל בבריאת העולמות, כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות, והפלא ופלא ממש. הקדוש ברוך הוא, אותו כוח אלוקי שעכשיו הוא בפועל בורא ומהווה ומחיה ומקיים אותנו ומתגלה לנביאים במראה נבואתם והוא התענוג של הצדיקים בגן עדן וכולי וכולי. כל העולמות כולם, אחרי שבפועל כבר נברא העולם, הוא עדיין מיוחד במקורו ושורשו כמו האדם לפני שהוא בכלל חשב שהוא ידבר על זה אי פעם. אז זה הבדל עצום, בין-- הבדל, זה לא אותו דיבור. ואין שם בשורה חמש: ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך. לפני שהוא דיבר ואחרי שהוא דיבר. מה ההבדל? תחשבו על ה-- על ההבדל אצלנו לגבי סתם, לגבי הדיבור שאני מדבר עכשיו. כן. מה ההבדל בין לא מדבר, כמו שמדבר-- מדברים את זה עכשיו ופה על הנושא. כן, כמו שזה היה, הדיבורים האלה היו כלולים במחשבה בעצם הנפש לפני שבוע. מה ההבדל בין לפני שבוע ללפני שבועיים? אין

31:05 דובר 1 שום הבדל. כמו שלפני שבוע זה היה כלול בעצם הנפש, לפני שבועיים זה גם היה כלול בעצם הנפש. אין שום הבדל. אז אצל הקדוש ברוך הוא, אחרי שהוא ברא את העולם זה כמו שהוא לפני שברא את העולם. באמת אין הבדל. זה לא כאילו אין הבדל כמו שרצינו לומר בפרק הקודם. פרק הקודם מה אמרנו? שהעולמות אין להם שום ערך, אין להם שום חשיבות. למה? כי זה בסך הכול דיבור. נו טוב, אבל זה מציאות. זה דיבור, זה נפרד. לא, לא, לא, לא, לא. הדיבור של הקדוש ברוך הוא זה לא כמו הדיבור שלנו. לא נפרד גם אחרי שהוא ברא את העולם, אחרי שהוא דיבר בפועל. זה בדיוק כמו לפני שהוא דיבר. למה? כי הדיבור שלו בפועל כלול בעצם בעצמותו ומהותו ממש. לכן אתה הוא עד שלא נברא העולם וגם משנברא העולם אין שום הבדל. אז אם ככה, אם המציאות האמיתית היא שאין הבדל, אז בעצם מה המסקנה שכל אחד צריך לצעוק? וקורה כשמסבירים את הפר-- את הנקודה הזאת אז פתאום כולם נזעקים. רגע, אז הכול דמיון? נכון? אם אין הבדל בין לפני שנברא העולם לאחרי שנברא העולם, מצד האמת אין הבדל, אז, אז, אז אין עולם.

32:42 דובר 2 התגלה.

32:44 דובר 1 אז מה באמת קורה פה? מצד אחד אני מרגיש שאני מציאות. לא רק אני מרגיש שהמציאות, הקדוש ברוך הוא נתן לי, הוא ציווה. את זה מותר לך לעשות, את זה אסור לך לעשות. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מתייחס פה... זה לא משחק. יש פה מציאות. מצד שני אין פה מציאות ואין הבדל. איך, איך זה עובד ביחד? אין שום, שום שינוי כלל לפניו יתברך. אלא איפה כן יש שינוי? אלא אל הברואים, הברואים מקבלים, המקבלים חיותם מבחינת דיבורו יתברך, מבחינת יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם להחיותם. ואיך הדיבור מתלבש בברואים להחיותם? על ידי השתלשלות. מה זה השתלשלות? מעילה לעלול. מה זה עילה ועלול? בערך סיבה ותוצאה. נכון.

33:47 דובר 2 גורם.

33:48 דובר 1 כן. עילה ועלול זה יותר קרוב מסיבה ותוצאה. סיבה ותוצאה זה לא חייב להיות. כן? אני הגשתי בקשה לראש העיר שיאשר לי גן חדש, וכתוצאה מזה הוא אישר או שהוא לא אישר. אז הבקשה שלי הייתה סיבה, אבל היא לא מחייבת את התוצאה. עילה ועלול, אתה הפכת את שעון החול, אז החול מתחיל לרדת למטה. כן, זה, זה סיבה ותוצאה, אבל שבאות בהכרח. יותר קרובות. ויש חוץ מזה גם ירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים. יש צמצומים שזה... יש כמה סוגים של צמצומים באופן כללי. יש שרוצים, אה, יש דבר גדול ואי אפשר, אני לא יכול להבין את כל העניין. טוב, נלמד לפחות חלק. זה סוג אחד של צמצום. כל השאר אני באמת לא יודע אותו, רק את אותה נקודה הבנתי. יש צמצום באופן שאתם יודעים, העניין הזה הוא מדי מורכב, מדי עמוק. בוא נעשה סיכום. את הסיכום אני יכול להבין, את התמצית, את הנקודה. כן? זה גם כן סוג של ירידה. יש סיכום באופן של בדיוק הפוך. תשמע, העניין הזה, להבין אותו לעומקו גדול עליי. בוא נפרט אותו לפרקים קטנים. את זה, את זה, את זה. באמת את, כן, את כל העניין אני לא מצליח לתפוס את הנקודה המרכזית, מה פה הולך. אבל כל פרט בפני עצמו כן, אני כן יכול להבין אותו. וכן הלאה. יש בזה הרבה סוגים של צמצומים ושל המשכות שונות בשכל, וככה גם ברגש, וככה גם ברוחניות וגם באלוקות. והאור האלוקי יורד בעילה ועלול, בצמצומים רבים, ולא רק רבים, אלא גם שונים מסוגים שונים, עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם, אה, ממנו ולא יתבטלו במציאות. כי אם יתגלה האור האלוקי כמו שהוא, אז באמת לא יהיה

36:11 דובר 1 עולם. לא נרגיש מציאות. אם הקדוש ברוך הוא הרי רצה, ברא את העולם. נדמה לי כבר דיברנו על זה, כי נתאווה להיות דירה בתחתונים. הוא רצה לעשות לעצמו דירה. הוא רצה שיהיה עם ישראל שיעבדו אותו, שישמרו תורה ומצוות, שיגלו אותו בעולם. וכדי שיגלו אותו בעולם צריך להיות עולם. כדי שיהיה תורה ומצוות אז צריך שיהיה מישהו שיקיים אותם. כי צריך שיהיה יצר הרע. אז הקדוש ברוך הוא ברא צמצומים והעלמות והסתרים כדי שיהיו נבראים ועולמות וכולי, כדי שהוא יוכל לקיים את תאוותו, שיהיה תורה ומצוות וגילוי. ומה המטרה בזה? זה מוסבר במקומות אחרים, לא פה. אבל ה-ה-העניין הזה כלול משני קצוות, משני צדדים שהם סותרים אחד את השני במידה מסוימת. מצד אחד האור האלוקי מצד עצמו הוא כלול במקורו, אין לו שום מציאות משל עצמו, הוא לא נפרד. זה לא כמו דיבור האדם שנפרד ממנו. מצד שני, מה פירוש שהוא מגלה שהצמצומים וההעלמות והסתרים פועלים, שאנחנו לא נרגיש אותו? וזה שאנחנו לא מרגישים את האלוקות זה אמיתי. למה זה אמיתי? הקדוש ברוך הוא עשה את זה. מי עשה את הצמצומים? מי העלים? מי ברא את ההעלם? אותו הקדוש ברוך הוא שברא את כוח הגילוי הוא גם עשה את כוח הצמצום. אותו אחד שמגלה הוא גם זה שמסתיר. אז כמו שכוח הגילוי הוא אמיתי, והוא עצמו גם הכוח שמסתיר, זה גם כן הוא עצמו. אז ממילא יש פה את שני הצדדים. מצד אחד הדיבור האלוקי הוא מגלה את האלוקות, מצד שני אנחנו לא מרגישים את זה, אז הכול אמת. בקטע האחרון של הפרק אז הוא ממשיך להסביר את העניין הזה שקצת הסברנו עכשיו בעל פה, מהי המטרה של הצמצומים. בואו

38:25 דובר 1 נראה בפנים. "וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדיבורו יתברך שלא יתגלה". לא שהוא לא יהיה. שלא יתגלה. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. מה עושים הצמצומים? שלא נרגיש אותו. שלא יוכלו התחתונים לקבל. כמו בגשמיות. אם השמש הייתה מתגלה פה אז לא היה עולם. "ולכן גם כן נדמה להם", בגלל אותם העלמות וצמצומים והסתרות, "נדמה להם לנבראים אור וחיות הדיבור של מקום ברוך הוא המלובש בהם, כאילו הוא דבר מובדל ממהותו ועצמותו יתברך". אז לנו זה נראה מובדל. כשמתגלה אלינו קצת הרגשה של אלוקות, מתגלה אלינו תורה ומצוות, אז אנחנו לא מסוגלים לראות את הקשר בין תפילין או נר שבת או לא יודע, מצוות הצום בתשעה באב. אנחנו לא מסוגלים לראות איך זה הקדוש ברוך הוא. זה-- אנחנו-- לנו זה נראה נפרד. למה זה נראה לנו נפרד? כי אנחנו לא רואים את ה... את ה... את הכוח המצמצם. הסתירו לנו אותו. "כאילו דבר מובדל ממהותו ועצמותו יתברך, רק שנמשך ממנו יתברך כמו דיבור האדם מנפשו", ככה זה נראה לנו. "אך לגבי הקדוש ברוך הוא אין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר ומעלים לפניו". הרי הוא זה הגילוי והוא זה הצמצום. זה לא שני דברים, זה הוא בעצמו. זה כמו ש... דרך משל, זה איזה משל שלי, לא יודע. כשאדם רוצה להסביר משהו לחבר שלו, פתאום, לא, את זה אני לא אסביר לו. אז השני באמת לא יודע את זה. מאיפה הוא ידע אם לא הסבירו לו? אבל האדם עצמו, שהוא לא מדבר, בשבילו זה לא העלם, הוא-הוא, בשבילו זה אותו דבר. ההעלם זה רק על גבי המקבלים. "ולפניו כחשכה כאורה". מכירות את הדיוק

40:50 דובר 1 כאורה? יש-- לכאורה היה צריך להגיד שבשביל הקדוש ברוך הוא החושך הוא כמו אור, כמו שבאור הכל גלוי אז גם בחושך הכל גלוי. אז היה צריך להיות כתוב חשיכה כאורה. ככה היה צריך להיות כתוב, אבל הפסוק אומר כ-ח-ש-י-כה כאורה. למה כ'? למה פעמיים כ'? כי לגבי הקדוש ברוך הוא כמו שהחושך הוא כמו אור, גם האור הוא כמו חושך. הוא ברא את האור בדיוק כמו שהוא ברא את החושך. הוא ברא את כוח הגילוי והוא ברא את כוח הצמצום. בשבילו זה לא מגלה וזה לא מסתיר. אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא-- בשבילו כל השינויים וההבדלים הם לגבינו. לנו זה נראה דיבור כי אנחנו לא מרגישים, לנו מסתירים, אבל מצד הקדוש ברוך הוא אין שום-- באמת אין שום הבדל. זה לא שיש איזה הבדל קטן שצריך להסתכל עליו במיקרוסקופ כמו שדיברנו בפרק הקודם. מצד ה-- עצם עצמותו ומהותו באמת אין שום הבדל. כדכתיב גם חשך, כדכתיב גם חשך לא יחשיך ממך וגומר, משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו. זה לא מישהו, מישהו מסתיר עליו, אלא כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה, כמו אותו צב או לא יודע איזה בעל חיים. אף פעם לא יודעים להסביר איזה, מה זה אותו קמצא. לא, באמת זה תמיד מתב-- תמיד טוחנים את זה בלי סוף. מה זה אותו קמצא? איזה-- על-על מה מדובר? יש כל מיני הצעות. אוקיי, אז זה כמו אותו צב שהלבוש שלו זה חלק ממנו, זה הוא בעצמו. כמו שכתוב כי השם הוא האלוקים. השם, שם הויה יוד קי ואו קי, כוח הגילוי הוא האלוקים. אלוקים זה צ-- כוח הצמצום. נכון, ההיעלם והסתר הדין, והויה

42:50 דובר 1 זה מידת החסד, כוח הגילוי. אז בשבילנו זה נראה לנו גילוי וזה נראה לנו צמצום. זה נקרא לנו חסד וזה נראה לנו דין ומשפט. אבל בשביל הקדוש ברוך הוא השם הוא האלוקים. לגביו אין שום הבדל. כל ההבדל הוא רק לגבינו, כמו שהתבאר במקום אחר, ולכן קמיה כולא כלא חשיב ממש. אז הפרק עצמו הוא מאוד ברור, מאוד מובן, מאוד-- התשובה. מה מוסיף הפרק השני על הפרק הראשון? פרק כ' דובר שהעולמות אין להם ערך וחשיבות. רגע, אבל יש להם מציאות. הפרק השני אומר לא, מה פתאום, אין להם שום מציאות, גם מציאות אין להם. אז זה מאוד מובן. השאלה היא הפוכה: מה באים פרקים כ', כ"א להסביר? אין עוד מלבדו. אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא גם אחרי שנברא העולם. זה התוכן. אם יש לך כזה הסבר נפלא שכל העולם כולו זה רק דיבור כמו שהוא כלול במקורו ושורשו לפני שדיברו אותו בכלל, וכל מציאות עולם זה הוא עצמו והויה הוא האלוקים. זה מה שאתה בא להסביר לי, נכון? בשביל מה אתה צריך להסביר לי את הפרק הראשון שעולם זה כמו דיבור שאין לו ערך וחשיבות? אתה מסביר שעולם אין לו מציאות. בשביל מה אתה צריך להגיד לי-- בשביל מה אתה צריך לספר לי שאין לו ערך ואין לו חשיבות? אין לו מציאות בכלל. אז ברור שאין לו ערך וחשיבות. נכון? לכאורה. אז לכן אומר הרבי שמוכרחים לומר שבכל אחד מהפרקים יש משהו שאין בפרק השני. אחרת אדמו"ר הזקן לא היה כותב פה שני פרקים, ומוכרחים לומר שזה העניין. אז מה ההסבר בזה? אה, ח-- כנראה שיש בזה כמה ביאורים. אחד הביאורים שראיתי דווקא מרבי יואל

44:46 דובר 1 כהן, לא מהרבי, וזה אפילו מודפס בספר הערכים, נדמה לי ראיתי את זה. אומר ככה, שיכול להיות דבר כזה שבאמת הוא לא קיים. אין מציאות כזאת, אין לו מציאות, הוא לא קיים, אבל חשיבות הוא דבר מאוד חשוב. אני אנסה לתת כמה דוגמאות למרות שהוא לא נותן שם דוגמאות. משיח, משיח זה דבר מאוד חשוב, דבר אה, אבל הוא לא קיים במציאות, בפועל. אז זה דבר שיהיה פעם בעזרת השם ובוודאי שיהיה ותיכף ומיד ממש. אבל כרגע בית המקדש חרב ועם ישראל מפוזר בין האו-- בין-- בכל העולם ופה בארץ הקודש רוצחים יהודים וכרגע זאת המציאות. כן. אז יכול להיות דבר שהוא מאוד חשוב גם בחיים הפרטיים של כל אדם. אני הייתי מאוד רוצה שיהיה כך וכך, אבל בפועל זה לא, זה לא המצב. אדם חולה באיזו מחלה סופנית והוא היה מאוד רוצה להיות בריא. יש חשיבות גדולה בבריאות, אבל זה אז זו לא המציאות. כן. יכול להיות דבר שלמרות שבפועל הוא לא קיים אבל יש, יש לו חשיבות. הייתי רוצה שזה יהיה. אז אומר אדמו"ר הזקן, "תשמע, העולמות אין להם חשיבות. תגיד אבל יש להם מציאות? לא, אין להם מציאות". טוב, תגיד אולי אין להם מציאות, אבל יש להם איזו חשיבות? לא, לא. יצאנו מהפרק הראשון. גם חשיבות אין להם. שני הפרקים כ', כ"א, בעצם הרבי הביא פה שני משלים, מעניין ששניהם מעניין הדיבור, כדי להסביר לנו, אה, מה פירוש שהשם הוא אלוקים, אין עוד מלבדו, ואתה הוא משנברא העולם ואתה הוא עד שלא נברא העולם, והשם אחד ושמו אחד. מה פירוש אחדות השם? כדי ל-ל-ל-- אה, שנוכל להאיר את הנשמה האלוקית, שזה בעצם המטרה הכללית שלנו בפרקים

47:05 דובר 1 האלה, אנחנו צריכים להבין עוד דבר אחד חוץ מאחדות השם וזה מה זה עבודה זרה. אז מה זה עבודה זרה? זה בפרק הבא, וגם מה זה עבודה זרה הרבי יסביר על פי עוד משל מעניין הדיבור, נראה בעזרת השם בפרק הבא.