לקוטי אמרים פרק כ' · תשפ"א

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו לומדים הערב את פרק כ'. אה, כמו שדיברנו כבר כמה פעמים, אנחנו נמצאים באמצע מהלך של שמונה פרקים שאדמו"ר הזקן בעצם בונה, בונה אותם לאט לאט מפרק י"ח עד כ"ה. בהתחלה, בפרקים הראשונים א' עד י"ז, הרבי הסביר איך עובדים את השם על ידי שמתבוננים בגדולת השם. זה מוח שליט על הלב, וכל אחד יכול לעורר את המידות שבליבו על ידי התבוננות בגדולת השם. אחר כך הוא הסביר — גילה לנו בסוף, בסוף, בסוף שבעצם זה קצת קשה. בשביל זה צריך לדעת הרבה חסידות וצריך הרבה להתבונן וצריך הרבה מאמץ. ולא כל אחד יש לו מוח גדול ולא כל אחד יש לו לב רחב. ובעצם למרות שזה קרוב וזה אפשרי, אבל זה לא קרוב מאוד. זה לא קל מאוד. מה כן קרוב מאוד? אז הוא מתחיל להסביר בפרק י"ח איך כן קרוב מאוד בפשטות לכל אחד לעבוד את השם. מה, מה הפטנט? מה השיטה? שיש לכל יהודי, הוא נולד עם נפש אלוקית. כל אחד מאיתנו נולד עם נשמה. והנשמה הזאת היא מעצמה אוהבת את השם. לא צ— היא לא צריך— היא לא צריכה ללדת אהבה. היא לא צריך— היא לא צריכה לשנות משהו בעצמה. היא לא צריכה לעבוד על עצמה כדי להתחיל, להתחיל לעבוד את השם. היא אוהבת את השם, ככה היא נולדה. כל נשמה של כל יהודי, זה המהות שלה. כמו להבה של נר, הוא, הוא אמר שהלהבה של האש תמיד שואפת כל הזמן לעלות. לא צריך להסביר לה שלמעלה זה המקור והשורש שלה ולכן היא צריכה לעלות למעלה. לא, ברגע שמדליקים אותה, הטבע שלה והרצון שלה, הרגילות שלה, זה מה שהיא רוצה, להידבק באלוקות. זה נשמה

01:45 דובר 1 של כל יהודי. למה אנחנו לא מרגישים אותה? למה באופן רגיל אני לא אוהב את הקדוש ברוך הוא? אם יש לי כזאת נשמה שכל כך אוהבת את הקדוש ברוך הוא, למה? למה זה לא בא לידי ביטוי ביום־יום? ומה אני צריך לעשות כדי שזה כן יבוא לידי ביטוי? הוא הסביר בפרקים י"ח, י"ט ש— בשביל להבין את זה קודם כל צריך להבין מה זה הנשמה הזאת. אז הוא הסביר מהו עניינה, מהו שורשה, מה היא רוצה, מה המבוקש שלה. ובפרק י"ט הוא הסביר מתי היא מתעוררת, אותה אמונה, אותה אהבת השם נפלאה: כשמעמידים יהודי אל הקיר ואומרים לו, "בוא תמיר את דתך". ברגע שאומרים ליהודי תמיר את דתך, לך עבוד עבודה זרה, באותו רגע אותה נשמה שנמצאת בפנים חבויה ואפילו לא הרגשנו בה שהיא קיימת, פתאום היא מתעוררת. פתאום אדם מוכן למסור את נפשו, למסור את נפשו. פירוש הדברים בפשטות ש— הוא מוכן לוותר על החיים שלו. בשביל להידבק בקדוש ברוך הוא, בשביל לא להיפרד מהקדוש ברוך הוא אפילו למראית עין, אפילו לשנייה, אפילו לרגע אחד מוכן, מוכן למות. היפך החיים. בשביל מה? בשביל— אפילו בשביל דבר קטן.

03:12 דובר 2 אבל הוא צריך להכיל את זה גם, לא?

03:13 דובר 1 מה?

03:13 דובר 2 הוא צריך להכיל את זה גם, כאילו, גם כשהוא מוסר את הנפש בשביל זה.

03:18 דובר 1 אז דיברנו שמסירות נפש מתעוררת לא רק אצל צדיקים, חכמים, יהודים שומרי מצוות. מסירות נפש יכולה להתעורר גם אצל יהודי קל שבקלים, בשביל שמירת האמונה.

03:30 דובר 2 יש סיפור גם על אחד שהשתגע.

03:32 דובר 1 אה?

03:33 דובר 2 יש סיפור על אחד שהשתגע, שאמרו, שאמרו, אמרו לו או לעבוד או, או, או למות, והוא החליט למות ובסוף הוא הרבה זמן השתגע. זה נורא מגעיל.

03:42 דובר 1 אז אני לא מכיר את הסיפור, אבל כן. אז אנחנו רואים בכל הסיפורים האלה את הכוח העצום שיש לאותה אהבת השם, אותה נשמה אלוקית, שברגע שהיא מחליטה לצאת החוצה או שדוקרים אותה והיא יוצאת החוצה, שום דבר לא עוצר אותה. אז ברור שאם היא תעבוד אצלי, אותה נשמה, ביום־יום, אז ברור שאני לא אעשה עבירות. אם אני מוכן אפילו להיפך החיים בשביל לא לעשות עבירה, אז ברור שאם יש עבירות יותר קטנות, אז ברור ש־ש־שהאהבת השם הזאת לא תיתן לי לעשות שום עבירה. רק השאלה, מה שראינו, מה באמת מעורר אותה, מתי היא יוצאת החוצה לפועל? כשמאיימים עליה שאנחנו מנתקים אותך מהקדוש ברוך הוא, די, היא מוכנה. אבל כשסתם מדובר על עבירה אחרת, עבירה קטנה, אותה נשמה אלוקית היא לא מרגישה שמנתקים אותה. היות והיא לא מרגישה שמנתקים אותה, למרות שזאת האמת. האמת שבכל עבירה שיהודי עושה הוא מתנתק מהקדוש ברוך הוא. אבל יש לנו נפש בהמית ויש לנו גוף, יש לנו צרכים ותאוות, והגוף והנפש הבהמית מטשטשים את הנשמה האלוקית הזאת והיא לא מרגישה. אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי שכן, באמת, בכל עבירה, בכל דבר קטן אנחנו נרגיש שכשאנחנו עושים את זה אנחנו מתנתקים מהקדוש ברוך הוא, ואז ברור שאנחנו לא נעשה שום עבירה. הנפש האלוקית הזאת תעבוד אצלנו כל הזמן בשוטף, ביום־יום. אז כדי להבין את זה, אדמו"ר הזקן עוזב את הנשמה האלוקית, עוזב את ה— כל ההסדר כאילו, ומתחיל להסביר לנו פרק שלנו, כ', כ"א, כ"ב, שלושה פרקים. מה זה אחדות השם ומה זה עבודה זרה. אנחנו לרגע אחד, כאילו השלושה שבועות הקרובים, אנחנו שוכחים מכל העניין של התניא, עוזבים את העניין של

05:57 דובר 1 עבודת השם. לא מדברים פה, לא על הנפש האלוקית ולא על הנפש הבהמית ולא על המלחמה שביניהם ולא על מה צריך לעשות כדי שנוכל להבין את הפרקים, שני הפרקים הבאים כ"ג, כ"ד, שני הפרקים האחרונים. אז צריך קודם כל לדעת מה זה עבוד-- אחדות השם ועבודה זרה. ואחר כך, כשנבין את העניין הזה לעומק, אז נוכל להבין גם איך משתמשים באותה אהבה מסתורית בחיים היומיומיים. איך אפשר לעורר אותה כל הזמן. אז אנחנו מתחילים בפרק כ', ללמוד מה זה אחדות השם. והנה מודעת זאת לכל, ידוע בציבור, אין יהודי שלא יודע את זה, כי מצות ואזהרת עבודה זרה, שהם שני דיברות הראשונים בעשרת הדיברות, אנוכי ולא יהיה לך, הם כללות כל התורה כולה. כל ילד יהודי שאתה שואל אותו יודע שאנוכי ולא יהיה לך זה כולל את כל התורה כולה, נכון? זה כולם יודעים. לא רק חב"דניקים. כי דיבור אנוכי כולל את כל רמ"ח מצוות עשה, ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצוות לא תעשה. ולכן שמענו אנוכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה. כמאמר רז"ל, כל שאר המצוות, כולל עשרת הדיברות, השמונה האחרונות, זה שמענו ממשה רבנו. שתי המצוות הראשונות, אותן ורק אותן, שמענו מפי הגבורה, מהקדוש ברוך הוא בעצמו. למה רק אותן? כי זה מספיק. זה הכלל הגדול. איך זה הכלל הגדול? אנוכי כולל את כל מצוות עשה, לא ת-- לא יהיה לך כולל כל שס"ה מצוות לא תעשה. מפני שהם כללות התורה כולה. ולבאר היטב עניין זה. למה צריך לבאר עניין זה? כולם יודעים אותו. מה צריך לבאר פה? כי לכאורה בפשטות, אנוכי זה האמונה בקדוש ברוך הוא. נכון? ולא יהיה לך זה אזהרה

08:18 דובר 1 לא לכפור באמו-אמונתו.

08:21 דובר 3 דבר נכון.

08:22 דובר 1 דבר נכון. אז אני מבין מצוין שאנוכי ולא יהיה לך זה היסוד לכל התורה. אמונה בהשם. אם יהודי לא מאמין בקדוש ברוך הוא אז, אז מה? אז, אז מה אתה הולך ל-ל-לשמור מצוות? הרי מצוות של מי? זה האלף בית. קודם כל צריך להאמין. אז שתי המצוות שמדברות על אמונה הן היסוד לאמונה-- לעבודת השם. יסוד לתורה ולמצוות. זה אפשר להבין. זה ברור. זה באמת ידוע לכל. אבל מה הפירוש? לא שזה היסוד. אנחנו לא אומרים שהם היסוד של רק ה-הבסיס. אנחנו אומרים שהם כוללים את הכול. זאת אומרת שבתוך-

09:01 דובר 3 כי אם אתה, אתה אומר שאתה עושה מצוות אנוכי ולא יהיה לך בגלל שהשם הוא האלוקים, שהקב"ה ציווה אותך, לכן אתה עושה את זה בגלל ש-

09:08 דובר 1 אז זה, אז זה רק היסוד. אני מאמין בקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ציווה א', ב', ג', ד'. למה להגיד שא', ב', ג', ד' הוא חלק מ-מ-מאנוכי ולא יהיה לך? מה הקשר?

09:19 דובר 3 הקדוש ברוך הוא.

09:21 דובר 1 אני מאמין בקדוש ברוך הוא ולכן אני עושה מה שהקדוש ברוך הוא אמר.

09:25 דובר 3 המצוות עצמן חלק מהקדוש ברוך הוא.

09:29 דובר 1 המצוות עצמן הן רצון השם.

09:31 דובר 3 הן ברצון ה...

09:32 דובר 1 כן. אבל למה, למה אני צריך לומר שאמונה בהשם כוללת בתוכה את רצון השם? אני מאמין-- יש אדם שאני מאמין בו, אני סומך עליו. לכן כל מה שהוא יגיד לי אני אעשה גם אם אני לא מבין. ואם הוא אומר לי, אני לא יודע, לך תקנה לי בחנות ארטיק. זה, זה, זה, זה-- איך זה קשור לזה שאני סומך עליו? זה לא קשור לכאורה. זה שני דברים שונים. אז זה אומר הרבי, צריך להבין איך הא-אמונה באלוקות היא לא רק היסוד לכל המצוות האלה, היא כוללת כל אחת ואחת מהמצוות, היא באמת פרט של, של אמונת השם. איפה רואים את זה? סתם, אני עכשיו, אני לא יודע, זה, זה מצווה לקחת-- מצווה, נטילת לולב. הקדוש ברוך הוא ציווה לי טול לולב, אז אני לוקח את ארבעת המינים ומנענע אותם. איפה יש פה את העניין של, של אמונה? בגלל שאני מאמין אז לכן אני עושה. אבל פה יש איזשהו תוכן של אמונה במצווה? לא, לא, לא, לא נמצא שום תוכן כזה. בסדר? אז זה מה שמתחיל בשורה שבע והוא י-ימשיך עם העניין הזה עד, עד סוף הפרק הבא. לבאר היטב עניין זה. צריך להזכיר תחילה בקצרה עניין ומהות אחדותו של הקדוש ברוך הוא. שהקדוש ברוך הוא נקרא אצל חז"ל במדרש יחיד ומיוחד. ישנו פיוט שאומרים אותו במוסף של הימים הנוראים, "וכל מאמינים שהוא לבדו הוא", כן? מה זה כל מאמינים? כולם מאמינים שהוא לבדו הוא. מה פירוש הוא לבדו הוא? כמו שהיה קודם, קודם שנברא העולם ממש, שהיה הוא לבדו, וכמו שכתוב "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם". אז השאלה היא פשוטה.

11:54 דובר 1 אתה הוא עד שלא נברא העולם, אני מבין. כשלא היה עולם, אתה הוא, רק אתה הוא היית. אבל מה זה הכפל? אתה הוא משנברא העולם. היה צריך להגיד אתה משנברא העולם. למה הוא אומר פעם שנייה הוא? היה צריך להיות כתוב אתה הוא עד שלא נברא העולם וגם אחרי שנברא העולם אתה עדיין קיים. אין בך שום שינוי. מה ההדגשה אתה הוא? אותו הוא שהיה לפני ואותו הוא גם אחרי. מה, מה הנקודה שהמדרש רוצה להגיד? מסביר הרבי על פי הבעל שם טוב פירוש: מי זה הוא? אותו הוא שנמצא אחרי שנברא העולם כמו לפני שנברא העולם. הכוונה הוא פעם שנייה זה בלי שום שינוי. כדכתיב אני ה' לא שניתי, לא שניתי בא מהמילה שינוי, לא השתניתי. לא השתניתי מלפני שנברא לאחרי שנברא העולם הזה.

13:07 דובר 4 כי העולם הזה.

13:09 דובר 1 מה זה?

13:09 דובר 4 כי העולם הזה.

13:10 דובר 1 לא שומע.

13:11 דובר 4 כי העולם הזה. אני ה' לא שניתי כי העולם, כי העולם הזה לא...

13:17 דובר 1 אוקיי, סליחה. אני ה' לא שניתי, כי העולם הזה וכל העולמות העליונים אינם פועלים שום שינוי באחדותו יתברך בהיבראם מאין ליש. וזה מאוד שונה מאצלנו. כשאדם עושה משהו, הדבר שהוא עושה פועל שינוי באדם. חוזר שיחה של הרבי. למד משהו שהיה לו קשה. עשה איזה ציור, איזו עבודת יצירה. אחרי שהוא עשה את זה אז הוא, הוא נהנה מזה או שהוא לא נהנה מזה. כן?

14:08 דובר 4 כל פעם שזה פעל בו שינוי.

14:10 דובר 1 זה פעל בו שינוי. כשאדם עושה משהו, הדבר, זה לא רק שהוא עושה את הדבר. הדבר גם פועל אצלו שינוי. זה נקרא שהאדם נתפס, נתפס בדברים שהוא עושה. לא רק הוא עושה אותם, אלא גם הדברים שהוא עושה תופסים אותו, עושים בו איזשהו שינוי. אצל הקדוש ברוך-

14:32 דובר 4 זה כל דבר?

14:32 דובר 1 מה?

14:32 דובר 4 זה כל דבר שאדם עושה?

14:34 דובר 1 תנסי לחשוב אם יש משהו שאת עושה שלא פועל בך שינוי. כנראה שבדקות כן. כאילו, אם נחשוב על זה לרגע אחד, אם אני עושה מה שאני עושה כי אני רוצה להשיג משהו, או שהשגתי את זה או שלא השגתי. אם השגתי את זה, זה עושה לי איזושהי הנאה, איזושהי נחת רוח. אם לא, אז אני מאוכזב.

14:55 דובר 4 עם מישהו.

14:55 דובר 1 אז אני מצטער. גם העשייה-

14:58 דובר 4 שאנחנו, שאתה מרצה. תודה.

15:00 דובר 1 חוץ מזה, חוץ מזה שגם- חוץ מההרגשה גם בזמן העשייה עצמה, אז אני כבר לא אני. עכשיו אני חושב איך לעשות. אני מוריד, מצמצם את השכל שלי, את הרגש שלי, את הכוחות שלי עכשיו בתוך... מתעסק עם הדבר הזה. כמי שמסתכל על עצמו, אני אומר: אני לא מכיר אותו בכלל, ועכשיו זה לא אותו בן אדם, אי אפשר לדבר איתו. הוא נמצא עכשיו בתוך ה-- הוא תפוס בתוך הדבר. הוא אדם שהוא עושה משהו, הוא נתפס בתוך הדבר שהוא עושה. הוא מצמצם את כל המהות שלו לתוך. אצל הקדוש ברוך הוא כתוב: ברוך שאמר והיה העולם. הוא לא עמ-- הוא לא עשה את העולם. הוא אמר והעולם נהיה מעצמו. הוא לא התעסק בלברוא את העולם. הוא לא הוריד את עצמו. הוא לא צמצם את עצמו בשביל לברוא. כן. אז אצל הקדוש ברוך הוא זה ״אני ה' לא שניתי״. העשייה עצמה של העולם, הוא לא מצמצם את עצמו בשביל לברוא את העולם. הוא רק, עצם זה שהוא רצה ונהיה כביכול מעצמו בלי שום התעסקות. ויותר מזה, גם אחרי שהעולם נברא זה לא פעל בו שום שינוי.

16:16 דובר 4 אז איך אומרים את הצמצום, שכן צמצם את עצמו?

16:20 דובר 1 זה צמצום בשביל לברוא את העולמות. זה לא-- בעצמותו זה לא פעל שינוי, בו זה לא פעל. שכמו שהיה הוא לבדו יתברך, הוא לבדו, הוא יחיד ומיוחד קודם שנבראו, כן, הוא לבדו יחיד ומיוחד אחר שבראם, משום דכולא קמיה כלא חשיב, וכאין ואפס ממש. אז החלק הראשון של ההסבר, מה שהסברנו עד עכשיו... זה לא חידוש של הבעל שם טוב. להגיד שהקדוש ברוך הוא יחיד ומיוחד זה כתוב במדרש. מה פירוש מיוחד? שהוא לא התעסק בבריאת העולמות, שבריאת העולמות לא פעלה בו שום שינוי. זה כתוב כבר במדרש ובשל"ה, כתוב בעוד מקומות. מחדש הבעל שם טוב הרבה יותר מזה. מה פירוש-- מה הקושי בהסבר הזה? כשאנחנו מסבירים כך עדיין לא מובן מדוע חז"ל אומרים: אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם. למה חוזרים פעם שנייה ״הוא״? אתה הוא עד שנברא העולם, וגם אחרי שברא אתה, זה לא פעל בך שינוי. למה עוד פעם ״הוא״? מה ה״הוא״ השני הזה עושה? מסביר הבעל שם טוב הקדוש שה״הוא״ פעם השנייה בא לומר שזה אותו ״הוא״. כמו שלפני שנברא העולם לא היה עולם, גם אחרי שנברא העולם אין עולם.

18:00 דובר 4 מיכה יגיע?

18:01 דובר 1 או וואו.

18:02 דובר 4 כן.

18:03 דובר 1 הייתי יודע שבאת, הייתי מביא לך את התזות שלך.

18:05 דובר 4 כן?

18:06 דובר 1 כן.

18:07 דובר 4 הן מחכות אליך. אני מחכה.

18:08 דובר 1 מחכות בסבלנות. כן. למה שלוש שנים כבר לחכות. נדמה לי שאת השתתפת בשיעורי תניא שלי לפני איזה שלושים שנה, כשהתחלנו.

18:33 דובר 4 נכון, נכון, נכון, נכון.

18:34 דובר 1 בימי ראשון זה היה.

18:37 דובר 4 לא, ראשון אני כבר לא מגיעה, אבל באתי לפה פשוט כדי להגיע כבר-

18:42 דובר 1 אז בשבתות.

18:45 דובר 4 מה עושה היום?

18:47 דובר 1 אה?

18:48 דובר 4 מה עושה?

18:48 דובר 1 מה, עכשיו אני אתחיל עוד פעם מההתחלה? יישאר לנו עוד-

18:50 דובר 4 נשבע, נשבע, אני יכולה לת-- לתמצת.

18:55 דובר 1 אנחנו כרגע עושים איזשהו מאמר מוסגר. אנחנו לומדים תניא. כרגע בשלושת הפרקים שאנחנו עוסקים בהם כעת, כ', כ"א, כ"ב, עזבנו בעצם את התניא, עזבנו את עבודת ה' ואנחנו כרגע לומדים מהי אחדות ה'. לא נחזור על ההקשר ללפני ולאחרי. כרגע אנחנו לומדים מהי אחדות ה'. התחלנו ללמוד בפרק הזה, בקטע הראשון שלמדנו עד לפה, את החידוש ה-המופלא אבל בלתי מובן של הבעל שם טוב, שמייד הרבי יתחיל להסביר אותו, שחז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא יחיד ומיוחד. מה פירוש יחיד, אחד? אני יודע מה זה אחד. אני אחד, אני לא שניים. כן, אבל מה זה מיוחד? מה זה יחיד? יחיד פירוש שהוא לא רק אחד שיש אחריו שני, שלישי, רביעי. לא אחד כזה שמורכב מראש, גוף, רגל, ידיים, עיניים ו-רמ"ח איברים ושס"ה גידים. יחיד, אחד שבלתי ניתן לחלוקה. חז"ל אמרו שהקדוש ברוך הוא לא רק אחד אלא גם מיוחד. הסברנו בזה שתי דרגות של הבנה. הדרגה הפשוטה של ההבנה שהקדוש ברוך הוא היה אחד וגם יחיד לפני שנברא העולם, וגם אחרי שנברא העולם הוא לא התעסק בבריאת העולם. בריאת העולם לא פעלה בו שינוי, וגם אחרי שנברא העולם הוא לא-- הוא נשאר אותו הקדוש ברוך הוא, הוא לא השתנה. שלא כמו אצלנו, שעשייה פועלת באדם משהו. מסביר בעומק את זה הבעל שם טוב: מה הפירוש ״אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם״? שגם אחרי שנברא העולם, לא נברא העולם. שכמו שהקדוש ברוך הוא היה יחיד בעולמו לפני שהוא ברא את העולם, גם אחרי שהוא ברא את העולם הוא עדיין יחיד בעולמו. אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו. פירוש על פי הבעל שם טוב, אין שום מציאות בעולם-- שום מציאות, אין

20:59 דובר 1 עולם, אין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה-- מה פשט אין מציאות? מה, מה, מה, מה ההבנה בזה? מה אני, אני לא מציאות? החברים שלי לא מציאות? אתם לא מציאות? העולם, העולם לא מציאות? מה אני רואה אותו, אני מרגיש אותו, אני חי בו. מה פשט, אז הכל זה דמיון? אם זה דמיון אז בשביל מה מצוות ושכר ועונש? זה רק דמיון הכל. לא. אי אפשר להגיד שזה דמיון. מוכרחים לומר שזה אמיתי. רגע, אבל אם זה אמיתי אז מה פירוש זה לא קיים? שרק הוא נמצא? אז הוא מתחיל להסביר בשורה שש. כי התהוות כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש. כן, הם התהוו. הקדוש ברוך הוא ברא אותם. זה מה שהם התהוו. כתוב בתורה. והם התהוו מאין ליש. זאת אומרת שיש להם מציאות. הם נקראים יש. התורה קוראת להם מציאות. התורה קוראת להם עולמות. התורה קוראת להם נבראים. אז הם מציאות אמיתית. וחיותם וקיומם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיה, אינו אלא דבר ה' ורוח פיו המלובש בהם. אז זה נקודת העניין. נכון שהעולמות קיימים, שיש להם מציאות, אבל מהי מהות המציאות שלהם? גם אחרי שהם נבראו, כל המציאות שלהם זה רק דבר ה'. אין פה שום דבר חוץ מדבר ה'. למה? בדבר ה', בדבר הוי' שמים נעשו. כתוב מפורש. מה זה אותו דבר ה' שבו נברא העולם? עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כמו שכתוב בבעל שם טוב שהם ניצבים וחיים ועומדים ברקיע השמים תמיד להחיותם. כל מציאות העולם היא מהותו. דיבור אלוקי כביכול. כמובן זה לא דומה, הוא אין לו פה, אין לו מיתרי קול, הוא לא מדבר. זה רק על דרך משל. כמו שכתוב

23:15 דובר 1 בשער היחוד והאמונה, אותה המשכה אלוקית שמחיה, מהווה את העולמות מאין ליש, אנחנו קוראים לה דיבור. אין לנו, אין לנו בשפה שלנו מילה בשביל, בשביל הדבר הזה אנחנו קוראים לזה דיבור. כמו שאצלי אני רוצה לספר לחבר שלי מה שאני חושב. איך תדע מה אני חושב? אני אספר לך, נכון? כן. אז כמו שאצלי הדיבור הוא מגלה לשומע את מה שאני חושב, אז ככה הדיבור האלוקי זה מין המשכה כזאת שהתכונה שלה לגלות את האלוקות לנבראים, לברוא את הנבראים. זה משל. זה לא שהוא אומר אותיות או משפטים או מילים, משל. אבל זה משל שהתורה נתנה, משל אמיתי. זאת אומרת נמצא שכל המציאות של כל העולמות וכל הנבראים, מהי בעצם המציאות? זה דבר ה'. ומהו אותו דבר ה'? אז הוא ממשיך, מביא משל מנפש האדם. למשל, כמו בנפש האדם כשמדבר דבר אחד, הכוונה מילה אחת, שדיבור זה לבדו כלא, כלא ממש נחשב, כאילו כלום, כאין ואפס, אפילו לגבי כללות נפשו המדברת. יש הרי לאדם כוח המחשבה, הדיבור והמעשה. שלושת לבושי הנפש. כוח הדיבור זה נקרא נפש המדברת, הנפש המדברת בפוטנציאל, בכוח. אין לה הגבלה כמה לדבר. היא יכולה לדבר בלי הפסקה. היא יכולה לדבר עד אינסוף. כל עוד האדם חי, תיתן לו לחיות עוד עשר שנים הוא ימשיך לדבר. מבחינת הכוח, הדיבור, הכוח שגלום בנפש המדברת לדבר הוא אינסופי. באיזשהו שלב מבטלים אותה אז היא כבר לא קיימת יותר. אז היא לא מדברת. אבל כל עוד היא קיימת, ולו יצויר שתהיה-- הקיום שלה יהיה אינסופי, והוא יהיה אינסופי כשיבוא המשיח. אז מבחינת הכוח, היכולת שלה, היכולת-- יש לה יכולת להוציא אינסוף דיבורים, אינסוף משפטים. מה הערך של מילה אחת לגבי

25:45 דובר 1 כללות הנפש המדברת? אפילו לא אין ואפס. כלום. עכשיו כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא את העולמות ביו"ד נברא העולם הבא ובה"א נברא העולם הזה. זאת אומרת כל העולם הזה עם כל הברואים וכל הכול, וכולל, וכולל השמים והארץ ומה שביניהם, רוחניות וגשמיות. זה נברא באות-- לא במילה אחת, באות אחת. אז נכון שהמציאות של העולם היא מציאות אמיתית כי יש-- הקדוש ברוך הוא ברא אותו, אבל לא סתם ברא אותו, ברא אותו בכוח אלוקי. מהי המהות של אותו הכוח האלוקי? אות אחת כמו אות אחת באדם, ובכללות הנפש המדברת אין ואפס ממש. שהוא מבחינת לבוש האמצעי שלה, שהוא כוח הדיבור שלה, שיכול לדבר דיבורים לאין קץ ותכלית. וכל שכן שמילה אחת, דיבור אחד הוא אין ואפס לגבי-- מבחינת לבוש הפנימי שלה, שהוא בחינת המחשבה. אם מילה אחת היא אין ואפס לגבי כללות הדיבור, אז ודאי שהיא אין ואפס של אין ואפס לגבי המחשבה, שממנה נמשכו הדיבורים והיא חיותם של הדיבורים. ואין צריך לומר שהיא אין ואפס לגבי מהות ועצמות הנפש של עשר בחינותיה הנ"ל, חב"ד וכולי, שמהם נמשכו אותיות מחשבה זו המלובשות בדיבור זה כשמדבר. כן, כשאדם... אנחנו אמרנו שדיברנו על זה בפרקים ד', ה', שמאחר אז דיברנו על לבושי הנפש, כשיש באדם את הלבושים של הנפש ואת ה-הנפש בעצמה. המהות של הנפש. מה זה המהות של הנפש? אז זה שכל ורגש. היה קצת קשה להסביר קצת מה ההבדל בין שכל למחשבה, אבל בסוף אני חושב שהצלחנו. שמהות הנפש, מהות נפש האדם זה שכל ורגש. ברגש של האדם ודאי שאין מחשבות. וכשמתבוננים קצת בעומק אז מבינים שגם בשכל אין מחשבות. ויותר מזה, לא רק שבשכל אין מחשבות, אלא אם ברגש

28:16 דובר 1 אין מחשבות, השכל הוא מעלה, מעלה, מעלה מהרגש. אז קל וחומר שבשכל אין מחשבות. מחשבה היא לבוש חיצוני. מחשבה היא חלק מהגוף, היא שייכת לנפש הבהמית, היא שייכת לצד ה-- ללבושים של הנפש. עצם הנפש, מהות הנפש עצמה, אין בה, אין בה מחשבות. דיבורים ודאי שלא.

28:36 דובר 5 זה דבר הנפש האלוקית? שאין בה מחשבות.

28:39 דובר 1 גם הנפש הבהמית, כן. עצם הנפש-

28:45 דובר 5 זה מאוד מבלבל בסוף.

28:47 דובר 1 נכון.

28:49 דובר 5 אז זה יכול להיות גם לנפש האלוקית יש מחשבות.

28:53 דובר 6 אני מקווה שאין בה מחשבה.

28:55 דובר 1 התגלה במחשבה. תחילת התגלותה אלינו היא במחשבה. המחשבה פועלת, שכבר נוהג.

29:08 דובר 5 כן.

29:08 דובר 1 כמו שה-- ה-- האדם כשהוא רוצה לגלות לזולתו זה על ידי דיבור. המחשבה, זאת אומרת הדיבור מגלה את המחשבה שלי לזולת. המחשבה מגלה את השכל שלי לעצמי.

29:27 דובר 5 מחשבה רבה.

29:29 דובר 1 המחשבה-

29:29 דובר 5 זה לא המהות, אבל זה נמצא.

29:30 דובר 1 המחשבה מגלה את מהות, את-את-את השכל לעצמי.

29:38 דובר 5 זה לא המהות, אבל זה נמצא.

29:39 דובר 1 מה?

29:40 דובר 5 כאילו הכוח של דיבור. הדיבור הוא מה שאמרנו שזה לא יהיה. זה לא. זה לא המהות של הנפש, אבל זה נמצא.

29:48 דובר 1 זה לבוש.

29:49 דובר 5 אוקיי.

29:51 דובר 1 לבוש כמו נעליים. כמו, כמו חולצה, כמו זה, כמו כל דבר אחר. זה לא חלק מהנפש.

30:00 דובר 5 זה לא. תפסתי את הלבוש.

30:06 דובר 1 אנחנו רואים שאדם... כל אחד יכול לראות את זה בפועל. אני עכשיו, אה, חושב ומדבר עם מישהו ואני לא יודע. פתאום אני קולט שהדיבורים שאנחנו מדברים זה לא מתאים. כן? אז אני יכול באותו רגע, אה, להתחיל לחשוב וגם להגיד לחבר שלי, "תשמע, לא מתאים, לא רוצה לשמוע. בוא נדבר על משהו אחר." כן? מאיפה זה בא, ההחלטה הזאת, ההבנה הזאתי? זה לא בא ממחשבה. לא חשבתי על זה קודם. קודם השכל שלי התלבש במחשבות כאלה ועכשיו אני תפסתי את עצמי ועכשיו השכל שלי מתלבש במחשבות אחרות. זה אותו שכל. המחשבה זה רק התגלות של השכל.

31:00 דובר 5 זה כמו הארה שאומרים שיש הארה על זה עניין.

31:03 דובר 1 מממ?

31:04 דובר 5 והתגלות זה נמצאות וזה לא, זה לא מחשבה. זה דיבור שונה.

31:11 דובר 1 אהמ.

31:12 דובר 5 יש לי הערה. זה לא מחשבה כמו ש... אה, התגלות, אה, לא יודעת מה.

31:18 דובר 6 לא הבנתי.

31:19 דובר 1 כאשר איזה...

31:21 דובר 5 מחשבה, לעשות את זה לבד. נכון, זה ניתן ל...

31:24 דובר 6 זה לא הנשמה אבל. הנשמה משתמשת במחשבה כדי לתת את... להביע את עצמה, אבל מחשבה טהורה היא לא חלק מהנשמה.

31:33 דובר 1 לא יודע. צריך עוד ללמוד פה פעם את המאמרים של הרבי הריי"צ. זה... מה הוא אמר? מה הוא דיבר? בואי נקבל את זה כרגע כאקסיומה. בסדר? אה, מחשבה, דיבור ומעשה זה לא עצם הנפש. זה גם לא חלק מהנפש. זה לבוש, "כלבוש תחליפם ויחלופו." זה משהו ממש כמו בגד. זה כמו שהבגד הוא לא חלק מהאדם בכלל. יכול להחליף אותו, ללבוש אותו. זה בכלל לא חלק ממנו. בדיוק כך מחשבה היא לא חלק מהנפש. מהות הנפש זה שכל ורגש. מחשבה זה גוף. זה משהו אחר. השכל... הנשמה מתלבשת בתוך גוף. הגוף. מה זה גוף? מחשבה, דיבור ומעשה. מחשבה היא חלק של הגוף. היא לא חלק של הנשמה. טוב, איך הגענו לשם? אה, אה אוקיי. כי רצינו להגיד שאם הדיבור אחד זה כלום, אין ואפס לעומת כללות של כוח הדיבור, אז קל וחומר שזה אין ואפס לעומת המחשבה. ובוודאי שזה אין ואפס לגבי עצם הנפש. עצם הנפש זה בכלל לא, זה לא לבוש.

33:00 דובר 7 אז מה התשובה? מאיפה זה מגיע? מאיפה שנפש הדיבור עצמו מגיע.

33:03 דובר 1 מה?

33:03 דובר 7 מאיפה זה מגיע, זה שאדם שולט בדיבורים שלו.

33:05 דובר 1 שאדם...

33:06 דובר 7 שולט בדיבורים שלו.

33:07 דובר 1 מהנפש עצמה.

33:08 דובר 7 מהנפש.

33:09 דובר 1 כן. מהרצון של הנפש, מעצם הנפש, מהרגש של הנפש. כן, הנפש עצמה פשוט. פה אנחנו מדברים, הרבי רוצה להמחיש עד כמה מילה אחת היא אין ואפס לגבי האדם. קודם כל היא אין ואפס לגבי כוח הדיבור. היא אין ואפס ודאי לגבי כוח המחשבה, וודאי וודאי וודאי שהיא אין ואפס לגבי עצם הנפש, שכל ומידות. הוא מסביר, מתחיל להסביר בשורה שבע עשרה, כי המחשבה היא גם כן בחינת אותיות כמו הדיבור, רק שהן רוחניות ודקות יותר. זה אותיות שנמצאות במחשבה, בראש. אבל עשר בחינות חב"ד וכו' הן שורש ומקור המחשבה ואין בהן בחינת אותיות עדיין, קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה. והרבי עושה לנו פה סדר איך זה עובד בכללות. למשל, מתי אדם מתחיל לחשוב, מתי מופיעה המחשבה?

34:22 דובר 7 כל הזמן.

34:23 דובר 1 מממ?

34:23 דובר 7 כל הזמן.

34:25 דובר 1 לא. באיזה שלב זה כבר לא נקרא עצם הנפש, זה כבר לא נקרא שכל ורגש, זה כבר נקרא מחשבה. מתי זה... מתי...

34:33 דובר 7 מתי זה נפרד מהנפש?

34:36 דובר 1 למשל, כשנופלת איזו אהבה וחמדה בליבו של אדם. הוא עכשיו, אה, עד היום הוא... הדבר הזה לא עמד לו מול העיניים, אבל עכשיו היא עברה ליד חלון ראווה ויש שם שמלה. מה זה יפה! עד עכשיו זה לא היה בראש. לא, היא לא חלמה שהיא תתחיל לרצות שמלות עכשיו. היא הלכה בדרך, אני לא יודע לאיפה. זה לא, לא, זה לא היה. זה לא היה בקונספט. זה לא היה בראש, זה לא נמצא שם בכלל. קודם שעולה מהלב אל המוח לחשוב ולהרהר בה, כדאי לי להיכנס לקנות. לא כדאי לי להיכנס לקנות. יש לי כסף, אין לי כסף. שווה, אני צריכה את זה. לא צריכה את זה. קודם שעולה, אה, מהלב אל המוח לחשוב ולהרהר, אין בה בחינת אותיות עדיין. רק חפץ פשוט וחשק בלב אל הדבר ההוא הנחמד אצלו. עוד אין פה שום אותיות, לא של דיבור ובוודאי גם אפילו לא של מחשבה. וזה כבר אחרי שהוא ראה את הדבר והתאווה לו. וכל שכן קודם שנפלה התאווה והחמדה בליבו לאותו דבר, לפני שהוא עבר... היא עברה ליד חלון הראווה. עצם זה שברגע שעברנו שם וראינו והתעוררה בנו התאווה והחשק הזה, הרצון הזה, מאיפה זה בא? זה, זה נולד יש מאין. כשפרה תעבור ליד אותה חנות ותסתכל בשעון לא תתעורר בה תאווה כזאת. למה? כי לפרה אין תאוות לשמלות. מה לעשות, היא לא נולדה עם תאווה לשמלות. אצלנו הרצון שדבר כזה הוא דבר שאני רוצה אותו, נודע אצלי שכזה דבר הוא דבר טוב. זה דבר שמובנה אצלי בנפש. זה חלק מהנפש שלי. יש לי נפש כזו מסוג כזה שדבר כזה היא אוהבת. זה לא בא לידי גילוי, זה

36:54 דובר 1 לא בא לידי ביטוי. אני לא מרגיש את זה. אני לא חי עם זה. זה נמצא כאשר העיניים רואות, אז הלב חומד ואז כלי המעשה. אז הוא מתחיל לחשוב. אבל לפני שהוא ראה לא רק שלא הייתה מחשבה, גם רגש לא היה. זה היה איפשהו כלול בעצם הנפש. רק הייתה בכוח חוכמתו ושכלו וידיעתו, שהיה כן בכוח ופוטנציאל, שהיה נודע אצלו אותו דבר שהוא נחמד ונעים וטוב ויפה להשיגו. הוא יודע שזה דבר טוב ויפה ומצוין, אבל הוא לא חשב ולא הרהר. זה לא היה בגלוי אצלו, ולהידבק בו, כגון ללמוד איזו חוכמה. כן, אני, אני יודע מצוין שזה, זה נפלא לדעת אנגלית. כן, אנגלית יכול ללמוד פה או שם, זה משפר. עוד מקצוע שלי מאוד צריך את זה. לכן אני עכשיו הולך ללמוד ולקחת קורס. אולי פעם זה לא. זה לא נמצא בתוך ה... זה נודע שזה דבר טוב. או לאכול איזה מאכל. הרי בגלל שאני יודע שיש איזה, לא יודע, איזה כל אחד. אם זה מאכל שהוא אוהב או זה ידוע אצלו שהמאכל הזה טעים לו, אז לכן הוא עכשיו חושב איך לבשל אותו, איך לקנות אותו, איך לעשות אותו. זה ידוע. הוא לא, זה לא. זה לא נמצא. הוא לא חי עם זה. זה לא נמצא אצלו בכלל כרגע. רק מתי זה כן מתחילה להופיע מחשבה, מתי נולדת המחשבה? לאחר שכבר נפלה החמדה והתאווה בליבו בכוח חוכמתו ושכלו וידיעתו, הוא ראה את זה, ואז זה התעורר אצלו. ואחרי שזה התעורר אצלו אז הוא התחיל לרצות את זה וזה ירד ללב ואחר כך זה חזר ועלה מהלב למוח לחשב ולהרהר בה איך להוציא תאוותו מכוח אל הפועל,

38:57 דובר 1 להשיג המאכל או למידת חוכמה בפועל. הרי בכאן נולדה בחינת אותיות במוחו, שאין אותיות מלשון עם ועם מדברים מהריב בין כל עולמות. אז מתי נולדה? נולד הלבוש של המחשבה, זה איפשהו שם. וסוף סוף סוף סוף התהליך. קודם כול יש את העניין, את הרצון, את התשוקה הזו. היא קיימת בנפש והיא נעלמת וכלולה בעצם הנפש. לא מרגישים אותה. כאשר משהו מעורר אותה, אז זה יורד מהמוח ומתעורר קודם כול במוח. אחר כך זה יורד ללב ואז מתעוררת תשוקה, ואז התשוקה הזאת חוזרת ועולה ללב. או עכשיו מהלב חוזרת ועולה למוח. עכשיו המוח מתחיל לייצר אותיות של מחשבה, איך את התשוקה הזאת להכניס לתוך אותיות שאני יכול להפעיל עם זה את הגוף. עכשיו המוח מתחיל להפעיל את הגוף. התחלת התחלת הגוף זה בלבוש הכי עליון, לבוש המחשבה. אחר כך זה יכול לרדת לדיבור ולמעשה וכן הלאה. אז נמצא שעצם הנפש הוא נעלה שלא בערך לכל בחינת המחשבה. כל כללות עניין החשיבה הוא אין ואפס לעומת אפילו המדרגות התחתונות ביותר שבנפש עצמה.

40:24 דובר 8 אבל קשה. אומרים מחשבה מייצרת מציאות.

40:26 דובר 1 מממ?

40:27 דובר 8 אומרים מחשבה מייצרת מציאות. אז זה לא מתחיל ל-לרדת?

40:32 דובר 9 זה לא סותר.

40:33 דובר 1 השיחה הראשונה בליקוטי דיבורים חלק א'. כדאי, כדאי להסתכל שם.

40:42 דובר 9 אחר כך יחיה. בשעה טובה.

40:45 דובר 1 כשהבת הגדולה שלי חני, בת כמה? שלושים וחמש היום. אז כשהיא הייתה בגן או בכיתה א' או משהו כזה, אז למדתי איתה את השיחה הזאתי. בא' ב'. מה שיחה נפלאה. טוב. אז מה למדנו עד לפה? אה. זהו, אז זה פרק, אה, סליחה, זה כבר-- זה הפרק של היום. מה המשמעות של זה? אנחנו רצינו להסביר. אמרנו שאנחנו עוזבים את העניין של עבודת השם כי כדי להבין איך ל-לעורר את אותה אהבה מסתורית, איך להשתמש בה בחיים היומיומיים שלנו, אנחנו צריכים להבין דבר שלכאורה לא נראה קשור. אז עזבנו את עבודת השם ואת הנפש האלוקית והאנושית, ואנחנו עכשיו הולכים להבין מה זה אחדות השם. מה פירוש אחדות השם? הא' של אחדות השם. אנחנו נראה אחר כך שיש גם ב'. הא' של אחדות השם זה "אני ה' לא שניתי", אין עוד מלבדו. מה פירוש אין עוד מלבדו? לא כמו שהעולם סוברים. פשוט לא כמו שמפורש בדברי חז"ל, שאין עוד אלוקים מלבדו, אין עוד שליט מלבדו, אלא אין עוד. הפירוש אין עוד, שרק הוא קיים. מה פירוש רק הוא קיים? הרי הוא ברא את העולם. גם העולם קיים ובעולם יש ריבוי פרטים. מה פירוש אין עוד מלבדו? מסביר הבעל שם טוב הקדוש שכל מציאות העולם, נכון שקדוש ברוך הוא ברא אותה, אבל איך הוא ברא אותה? על ידי דיבור. איזה דיבור? מילה אחת. מה זה מילה אחת? מילה אחת זה אין ואפס אפסים לגבי כוח הדיבור. וודאי שלגבי כוח המחשבה. וודאי לגבי עצם הנפש. אז כל העולמות כולם, הכוח האלוקי מהווה אותם, הוא אין ואפס לגבי אין ואפס לגבי אין ואפס לגבי עצמותו ומהותו. אז נכון שהם קיימים, אבל זה נקרא בטלים

43:04 דובר 1 במציאות. כן, המצ-המציאות שלהם היא לא מציאות. המציאות שלהם היא מציאות של אין ואפס. המציאות שלהם לא פועלת שום שינוי אצל הקדוש ברוך הוא. לכן אתה הוא עד שלא נברא העולם, וגם אחרי שנברא העולם אין שום שינוי. זה לא שנברא משהו כזה קטנצ'יק שנכן-- תסתכל במיקרוסקופ תראה אותו. אתה הוא אותו אחד, אחרי שנברא העולם אין שום שינוי. זה עוד לא מספיק. זה הא' של אחדות השם. למה זה רק הא'? כי גם אחרי שמסבירים שכל העולמות אין להם מציאות, אין להם חש-- אה, בטלים במציאות ואין להם שום חשיבות ושום ערך, עדיין יכול לבוא מישהו ולהגיד אוקיי, בשביל הקדוש ברוך הוא, לגבי הקדוש ברוך הוא, נכון, אתה מחביא את העולמות, הקדוש ברוך הוא ברור, אין ואפס. אבל לגביי, לגביי להגיד שאין להם מציאות. בשבילי זה-- העולמות הם אה-- דווקא מאוד חשוב לי. אני רוצה שיהיה לי טוב, אני רוצה שיהיה לי בנים, בריאות, פרנסה, כסף, ממון, כבוד. אני רוצה שתהיה לי גשמיות. אני רוצה שתהיה לי רוחניות וזה חשוב לי. זה שאתה אומר שהם-- איי, לגבי הקדוש ברוך הוא בסדר, אני לא הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, יכול להיות דבר כזה שאין לו מציאות, אבל כן יש לו חשיבות. אז לכן אנחנו צריכים גם את הפרק הבא, פרק כ"א, שבעזרת השם אה נלמד בשבוע הבא, כי הוא יסביר שהעולמות לא רק שאין להם אה חשיבות, גם אין להם בפועל שום מציאות שהיא.