לקוטי אמרים פרק ה' · תשפ"ה

00:00 דובר 1 לא בגלל זה איחרנו, כי הוא הכין לעצמו קפה שחור.

00:04 דובר 2 וואו.

00:04 דובר 1 אז אמרתי לו, אבל חני תמיד מכינה לך בשיעור. מה זה, אני צריך עכשיו...

00:08 דובר 2 חזק יותר.

00:09 דובר 1 כאילו, את יודעת, לבוא מעבודה, כל היום בעבודה, אז משהו שיעיר אותו לפני השיעור.

00:16 דובר 2 וואי.

00:18 דובר 7 טוב, בסוף פרק ד' הרי הוא דיבר על לבושי הנפש, זהו, עוד זה די. בסוף הפרק שמה אז הוא אומר ש...

00:28 דובר 1 לא נשאר לי מים.

00:34 דובר 2 יש לי, ישנו כבר רגע.

00:38 דובר 1 תקיאי את זה.

00:39 דובר 2 איך שאת הספר, הרבי, זה מזכיר.

00:41 דובר 1 איזה רבאק.

00:43 דובר 2 מאמי התחפף, אבל לא.

00:43 דובר 1 חני לא רוצה.

00:45 דובר 2 אבל מאיפה הבאת את זה?

00:46 דובר 1 מה הסיטואציה פה?

00:47 דובר 2 אה, זה מדי החליק את החיים.

00:53 דובר 7 אז בסוף הפרק שם, אז אדמו"ר הזקן מביא משל שמי שמקיים מצוות על ידי הלבושים אז הוא, אז הוא הרי זה כמחבק את המלך. ואחר כך הוא ממשיך את המשל ואומר, זה גם כאילו המלך מחבק אותו. הוא מביא שני הסברים של המשל. הכל, במשך כל הפרק הוא דיבר שעל ידי המצוות האדם, המ-מ-מצוות זה רצון השם, לכן הן מחבקות את האדם. אבל מה זה, מה זה, מה שהוא מ-מ-מביא שם בסוף, שעל ידי לימוד תורה אז האדם לא רק, לא רק הקדוש ברוך הוא מחבק את האדם, אלא גם האדם מחבק את המלך, את הקדוש ברוך הוא. איפה? איך על ידי קיום מצוות האדם מחבק את הקדוש ברוך הוא? זה לא הוסבר בפרק כלל. הוא אמר את זה במשל בסוף, אבל העניין עצמו לא הוסבר. אז בפרק הזה הרבי מסביר שהעניין מה שהאדם מחבק את הקדוש ברוך הוא, זה באמת לא הולך על כל המצוות, זה באמת הולך רק על מצוות תלמוד תורה. ומה ההסבר של פ-- של פרק ה'? שעל ידי המצווה של לימוד תורה, אז לא רק שה... ה... האלוקות, הקדושה עוטפת את האדם, אלא גם האדם עוטף אותה. נראה את זה בפנים. פרק ה': "ולתוספת ביאור באר היטב לשון תפיסא שאמר אליהו בפתח אליהו", שאומרים בערב שבת, הוא אומר, אומר אליהו הנביא: "לית מחשבה תפיסא בך", ששום מחשבה לא יכולה לתפוס בקדוש ברוך הוא. עצם זה ששוללים ששום מחשבה לא יכולה לתפוס, זאת אומרת שצריך לשלול דבר שהוא בכלל לא שייך? לא שוללים, שוללים זאת. אז מה הכוונה? "הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו". זה, זה...

02:58 דובר 7 נכון, לא רק כשאדם לומד תורה. כל שכל, כל עניין שכלי, כשאדם מבין אז השכל שלו מקיף את הדבר. מה, איך זה נקרא תופס? מה פירוש תופס? תפסתי את השכל, אז תפסתי. איך תופסים כדור?

03:17 דובר 1 עם הידיים.

03:18 דובר 7 אם אתה-- משתי הצדדים. אי אפשר לתפוס אותו מצד אחד, הוא, זה לא יתרומם. לתפוס זה על ידי שמגדירים אותו מכל הכיוונים. ככה השכל תופס את ה, את המושכל. "השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו, וממילא המושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו". וגם יש עוד דבר. "השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו". יש שני דברים. בזמן שאדם מעיין בשביל להבין את ה, להבין את המושכל, להבין את ה, את, את, את הרעיון השכלי, אז הוא עכשיו, איך אומרים, אני עכשיו שקוע בזה. תעזוב, אל תפריע לי, אני שקוע בזה. נכון? למה? ככה אדם מרגיש. הוא עכשיו נכנס בתוך השכל. הוא יותר גדול ממנו. למה הוא לא מבין אותו? כמו בגשמיות, כי זה יותר גדול, אז מ-מ-מה-- יותר גדול ממנו, אז הוא לא יכול לתפוס. לתפוס אחרי שהוא הבין. עכשיו השכל תפוס אצלו, אבל לפני שהוא הבין, עכשיו השכל תופס, מקיף אותו כביכול. זה שלב העיון ושלב אחר כך ה-הבנה. אה, אז "המושכל נתפס", אה כן, "וגם השכל מלובש במושכל". מתי? "בשעה שמשיגו", בזמן שהוא עסוק להשיג את השכל ולתפוס בשכלו, אז הוא מלובש בתוך השכל. "דרך משל, כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה", הוא מבין אותה, אה... לא סתם שהוא מבין אותה, הוא יודע אותה לאשורה על בוריה, עם כל הפלפולים, עם כל הצדדים ועם כל הנפקא מינה. איך, מה, מה שיצא מזה. אז כשהוא מבין בצורה כזו, "הרי שכלו תופס ומקיף אותה", כי הוא מקיף את כל צידי הסוגיה, "וגם שכלו מלובש בה באותה שעה", באותו זמן שהוא עסוק בסוגיה ולומד אותה. עכשיו הוא מעיין בה והיא גם מקיפה אותו.

05:39 דובר 7 "והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל, ושמעון כך וכך, יהיה הפסק ביניהם כך וכך". למה צריך להביא דוגמה? מה לא מובן פה בלי הדוגמה?

06:09 דובר 8 להבין שזה כאילו שני הצדדים הם רצונו, שזה לא רק משהו אחד, שזה לא-- כאילו, הדוגמה היא שהוא אומר ככה והוא אומר ככה. אז לפעמים חושבים שזה רק צד אחד זה נכון. רק צד אחד מדבר, ופה זה כאילו ששני הצדדים זה רצונות, ורצון השם ה...

06:29 דובר 7 מה מוסיף ה-ה-הדוגמה על ההסבר?

06:32 דובר 8 כי אם זה משהו שהוא לא היה ולא נברא, לא? אלו ואלו דברי אלוקים חיים. לא, זה היה...

06:39 דובר 7 רוצים להסביר. רוצים להסביר שכשאדם לומד משהו אז הוא שקוע בתוך זה וגם זה מקיף אותו. נו, למה? ואם אתה כבר מביא דוגמה, כבר צריך להביא דוגמה. מה אתה רץ להלכה ל-ל-- כשזה טוען ככה, זה טוען ככה? זה דין ב-ב-בהלכות טוען ונטען, זה חושן משפט ד-ד-של, של דיינים. זה שייך לחלק הרביעי של שולחן ערוך איפשהו שם בסוף. תביא איזה הלכה למעשה, משהו על החגים שכולם מכירים.

07:07 דובר 8 גם שם זה זה.

07:08 דובר 7 מה שנוגע-

07:09 דובר 8 זה לא רק מה שנכון, רגע.

07:11 דובר 7 למה בכלל צריך להביא דוגמה? ואם כבר אתה מביא דוגמה, למה מין דוגמה כזאתי? ואיזה דוגמה? שאם זה טוען כך וזה טוען כך, ייצא כך. אחד מהם משקר, אחד מהם שקרן. כשבאים שני אנשים לרב, אחד אומר המציאות הייתה ככה, השני אומר המציאות הייתה ככה.

07:39 דובר 8 ברור שמישהו משקר.

07:40 דובר 7 אחד מהם שקרן.

07:42 דובר 8 למה? אחד ראה את השש, אחד ראה את התשע.

07:47 דובר 7 על, על-- מפה אתה מבי-- כאילו איזה-- מה, מה, מה כל כך מיוחד בדוגמה הזאת שאדמו"ר הזקן רץ עד, עד לשם, והביא דווקא את הדוגמה הזאת? והוא אומר יותר: "ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם, לבוא למשפט על טענות ותביעות אלו". יכול להיות שאדם לומד הלכה, לא רק הלכה כזאתי שרוב האנשים בכלל לא לומדים את החלק הזה של השולחן ערוך, ולא רק הלכה כזאת שהיא הלכה ש-ש-שאחד מהם הוא שקרן, אלא הלכה כזאת, מין מציאות כזאת שהטענות שלהם, טענות שיכול להיות שזה לא, לא היה ולא יהיה אף פעם.

08:32 דובר 9 כמו בן סורר ומורה.

08:33 דובר 7 מממ?

08:33 דובר 9 כמו בן סורר ומורה.

08:34 דובר 7 כמו ההלכה הזאת. מי אמר שיבואו בדיוק על הטענות האלה? זה לא מחויב שיהיה כך. כן. מכל מקום, זאת הנקודה. מאחר שכך עלה ברצונו ובחוכמתו של הקדוש ברוך הוא, שאם יטען זה כך וזה כך, יהיה הפסק כך, הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה ערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא, שעל זה אמר אליהו: "לית מחשבה תפיסא ביה, ולא ברצונו ולא בחוכמתו". מה זאת אומרת? כבר למדנו שהקדוש ברוך הוא, כשהוא נתן את התורה, מה פירוש נתן את התורה? נתן את עצמו בתורה. אנוכי ה' אלוקיך, אנוכי ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית. אני נפשי כתבתי ונתתי. הקדוש ברוך הוא צמצם את עצמותו, את מהותו בכל פרט ופרט בתורה. יכול אדם לבוא ולהגיד: עד איפה? אבל כשאחד מהצדדים טוען שקר, אז הרי הטענה של השקרן זה לא בא מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אמר שצריך לפסוק אמת, אבל הטענה של השקרן היא לא מהקדוש ברוך הוא. זה השקרן טוען. כן? מה אומר אדמו"ר הזקן? לא. הטענה של השקרן גם היא באה מה-- גם היא רצונו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא. מה פירוש? כשאנחנו מסתכלים על בשביל מה צריך הלכה? בשביל מה צריך הלכות? כל מצווה יש הלכות איך לקיים אותן.

10:32 דובר 9 לדעת מה צריך אשר יעשו.

10:34 דובר 7 מממ?

10:34 דובר 9 לדעת מה צריך אשר יעשו.

10:37 דובר 7 אז בפשטות, מה אנחנו מבינים ומרגישים ומתנהגים? בשביל מה הקדוש ברוך הוא נתן לנו הלכה? כדי שנדע איך צריך להתנהג.

10:47 דובר 9 הוראות הפעלה.

10:48 דובר 7 כן, הקדוש ברוך הוא רצה שנקיים את המצווה. איך נקיים את המצווה? הוא מסביר לנו איך. התפקיד, התפקיד, המהות של ההלכה זה בשביל ללמד אותנו. מה אומר פה אדמו"ר הזקן?

11:00 דובר 9 גם אם ההלכה לא נותנת לנו שום דבר.

11:04 דובר 7 אם זה כל התפקיד של ההלכה, אז איך זה שיש הלכות כאלה שיכול להיות שלא היו ולא יהיו אף פעם? אז בשביל מה צריך אותן? אומר אדמו"ר הזקן: זה שיש הלכות כאלה שיכול להיות שלא היו אף פעם, זה הפרט שמלמד אותנו על הכלל כולו, שכל ההלכות כולן הן לא בשביל ללמד אותנו. ההלכות זה תורה. התורה זה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. כך מונח אצלו. כביכול, לקדוש ברוך הוא כביכול יש סברה שכלית, והסברה של הקדוש ברוך הוא מחייבת שאם יהיה עולם ואם יהיו אנשים, ואם זה יטען ככה וזה יטען ככה, אז, אז, אז זה יהיה הפסק דין. את כל, כל המציאות של ההלכה בכלל לא נועדה בשבילנו. כל התורה כולה היא חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. זה בכלל לא קשור אלינו. יכול להיות שיהיה בן אדם, אם יהיה בן אדם, ואם הוא ייכנס לסיטואציה כזאת והוא ירצה להתנהג במקביל כמו שהקדוש ברוך הוא מבין, אז הוא יעשה את ההלכה. אבל עצם ההלכה לא קשורה לבני אדם בכלל. היא רצונו של הקדוש ברוך הוא, חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. זה קדם לעולם, זה, זה הוא בעצמו. בכלל לא-- כן? אז ממילא כשאנחנו לומדים הלכה אז זה בכלל לא נפקא מינה לעניין להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. זה בכלל לא משנה אם מדובר על הלכה שנוגעת לפועל, אם הלכה-- אם מדובר על הלכה שנוגעת רק למעט אנשים, שרוב האנשים לא הולכים ללמוד דיינות, ומדברים שם על הלכות של טהרה ונידה, ואפילו לא משנה אם זו הלכה כזאת שיכול להיות שלא היה ולא יהיה. זה בכלל לא נוגע. כי כל הצד השווה בכל ההלכות, מהראשונה עד האחרונה, זה

13:00 דובר 7 שזה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. ולכן כשאדם לומד הלכה זה לא משנה איזו הלכה, אפילו הלכה כזאתי שלומדים אותה, אפילו כזאת שהיא טענות של שקר, אפילו כזאת שיכול להיות שלא היה ולא יהיה. הם כולם-- הוא לומד את חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. מה זה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא? אז כבר למדנו בפרק הקודם, פרק-- סליחה, פרק ב', שהקדוש ברוך הוא, הוא וחוכמתו זה דבר אחד. אז אם האדם עכשיו תופס את ההלכה, הוא מבין מה ההלכה אומרת. מה זה ההלכה אומרת? ההלכה זה חוכמתו. מי זו חוכמתו? חוכמתו זה הוא. אז על ידי שהוא תופס את ההלכה בשכלו הוא תופס את הקדוש ברוך הוא בעצמו. אותו הקדוש ברוך הוא שעליו אמר אליהו "לית מחשבה תפיסא ביה", על ידי שהוא הכניס את עצמו בתוך התורה, אז כשאני לומד את התורה, את החוכמה, אז אני תופס אותו. אז הקדוש ברוך הוא בעצמו נמצא בתוכי ואני תפסתי אותו. זה המשמעות האמיתית של לימוד הלכה. בסדר? מובן? "לית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחוכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו". למה? כי ככה הוא בחר. וגם שכלו באותו זמן מלובש בהם. זה כבר אמרנו קודם, כשהוא מעיין בהלכה, כן? אז הוא... אז היא מקיפה אותו. וכשהוא יודע אותה לאשור על בוריה אז הוא מקיף אותה. והוא, הדבר הזה, הוא ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. זאת אומרת שדבר אחד יוכל להתאחד, להתחבר עם דבר שני שהוא יהיה אחד, כי הוא באותו זמן גם מוקף וגם מקיף ויתאחד איתו בשלימות. איפה זה יכול להיות? רק בלימוד תורה. אדמו"ר הזקן כותב

15:10 דובר 7 פה למעט זה שזה לא יכול להיות בגשמיות. בגשמיות לא יכול להיות כזה דבר ש... גם יהיה מוקף וגם יהיה מקיף. יכול להיות רק ברוחניות. הרבי שלנו אומר-- כמה פעמים הרבי דיבר על התניא הזה, על השורה הזאתי, שלא רק זה בגשמיות לא יכול להיות, זה גם ברוחניות לא יכול להיות. מה הפירוש ברוחניות לא יכול להיות?

15:32 דובר 10 שום--

15:32 דובר 7 שאם אדם לומד איזושהי חוכמה מחוכמות העולם, חוכמת הטבע, כן? והוא לומד איזשהו עניין והוא מבין אותו מצוין והוא מעיין בו והוא... אז לכאורה זה בדיוק אותו דבר, לא? הוא מקיף אותו והוא מלובש בו והוא מתאחד איתו. זה בדיוק אותו דבר, לא?

15:52 דובר 10 צריך פרופסור.

15:53 דובר 7 כן. הרבי אומר לא, זה אחרת לגמרי. מה שעל ידי לימוד תורה יהודי מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, ייחוד נפלא שאין כערכו ולא נמצא-- ולא-- אין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות אחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה, זה דווקא בלימוד הלכות ולא בלימוד חוכמות חיצוניות. הרבי לא מסביר. הרבי אומר את זה כמה פעמים ולא מסביר. למה הרבי לא מסביר? ההסבר הוא פשוט, לא צריך הסבר.

16:31 דובר 11 כי אין מישהו כביכול שעומד מאחורי החוכמה.

16:34 דובר 7 מה ההבדל בין חוכמה, חוכמת העולם לחוכמה אלוקית וחוכמת התורה? מה ההבדל ביניהן? היסודי.

16:44 דובר 11 שזה מאת, שזה אמת, זה, זה, שזה.

16:48 דובר 7 חוכמת העולם יכולה להיות אמת, לא חייבת להיות שקר, אבל זאת חוכמה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אינסופי. אז חוכמה אינסופית, נכון? בלתי מוגבלת. חוכמת חוכמות העולם היא מוגבלת בסופו של דבר. אז חוכמת העולם

17:03 דובר 11 אפשר להבין אותה עד הסוף שלה.

17:04 דובר 7 אפשר להבין אותה עד הסוף. חוכמת התורה, כמה שהוא לא ילמד ויעמיק ויתפוס, יישאר גם מקיף עליו. ייחוד כזה, להיות מקיף ומוקף ביחד בשלמות, שגם אם הוא מבין בשלמות הוא עדיין מוקף בדבר, זה יש רק בלימוד תורה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ, אשר במצוות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות המעשיות. מה שדיברנו בפרק הקודם, שעל ידי כל המצוות המעשיות, אז הקדוש ברוך הוא, האלוקות, מקיפה את האדם, מקיפה את האדם ולא מוקפת בתוכו. אז מה זה המשל שבסוף הפרק הקודם? זה מדובר על התורה. אז זאת מעלת התורה על כל המצוות. וזה לא רק מעלה על מצוות מעשיות, אלא זה מעלה אפילו על מצוות התלויות בדיבור ואפילו על מצוות תלמוד תורה, שדיבור גם, מצוות שדיבור, או אפילו שמצוות לימוד תורה בדיבור. דיבור זה מקיף, זה לא פנימי.

18:20 דובר 11 לא בדיבור עצמו.

18:21 דובר 7 מה?

18:22 דובר 11 לימוד תלמוד תורה עצמו זה לא מצווה עשייה.

18:25 דובר 7 מצוות לימוד תורה היא בהחלט בדיבור. לא יוצא ידי חובה אם הוא לא מוציא בפיו, אבל אם הוא לא מבין הוא לא למד.

18:37 דובר 11 הפוכים במצווה.

18:38 דובר 7 מה?

18:38 דובר 11 הפוכים במצווה כי הוא קרא. כי הוא קורא מגילה.

18:42 דובר 7 אם הוא קורא דבר שהוא בטוח תורה אז כן.

18:47 דובר 11 וואו.

18:48 דובר 7 מממ?

18:48 דובר 11 מה? שהוא ממשיך לקרוא.

18:51 דובר 7 כשאדם קורא תהילים בלי להבין אף מילה, הוא אומר את המילים, זה קדוש.

18:57 דובר 11 זה מצוות תלמוד תורה אבל.

18:58 דובר 7 אה?

18:59 דובר 11 זה מצוות תלמוד תורה נחשב.

19:01 דובר 7 כן, זה מצוות ״ודיברת״, הוא מדבר בדברי תורה.

19:07 דובר 11 אז למה יש את זה דווקא בתפילה? כאילו, אם זה כאלה שמתפללים על משהו.

19:11 דובר 7 תפילה זה תפילה, זה לא דברי, לאו דווקא דברי תורה.

19:15 דובר 11 עם התפילה.

19:16 דובר 7 מה?

19:17 דובר 11 תלמוד תורה. אז למה תהילים מתקשרים עם התפילה אם זה בכלל תלמוד תורה?

19:21 דובר 7 תהילים. התהילים זה הכנה לתפילה.

19:24 דובר 11 לא הכנת תהילים. אבל בתהילים שמישהו רוצה להתפלל. אחרי.

19:27 דובר 7 מה?

19:28 דובר 11 אחרי התפילה. רבי אלעזר[?] צריך תהילים.

19:31 דובר 7 אה, תהילים שאומרים אחרי התפילה.

19:33 דובר 11 בתהילים.

19:34 דובר 7 כי יהודי צריך להגיד תהילים כל הזמן לטהר את האוויר.

19:37 דובר 11 לא, אבל כשמתפללים, כאילו כשרוצים להתפלל, אז לוקחים המון תהילים. אה. אני מדברת על קטע כזה. כאילו מאיפה הגיע המושג הזה שהתהילים זה שמכניסים אותו לתוך תפילה? שאני מתפלל נותנים לו תהילים כי זה בקשות. סליחה.

19:50 דובר 7 יש, יש מכתב של הרבי הזקן, מודפס בסידור תהילת השם, ששם הוא כותב שהתהילים שחז"ל תיקנו לומר לפני התפילה זאת ההכנה הכי גדולה. אני זוכר את הלשונות שמה, ״ואין הכנה גדולה ממנה״. זה הכנה לתפילה.

20:08 דובר 11 כן, לא, אני לא מדברת על זה. אני מדברת, מישהו לא מרגיש טוב. טוב, בואו נקרא תהילים. איך נשמת.

20:14 דובר 7 אז זה סגולה וזה לא קשור לפה. פה מדובר על להתאחד עם הקב"ה. להתאחד, שזה נכנס בתוכו, שהוא מקיף את זה, מקיף את זה בהבנה כשהוא תופס. דיבור הוא לא תופס. זאת אומרת, יכול להיות שאדם ידבר ויבין מה שהוא מדבר, אבל התפיסה זה בהבנה.

20:35 דובר 11 אז יכול להיות מפה עד יש כאילו זה יותר

20:38 דובר 7 תכף נראה, תכף נראה. עדיף, לא עדיף. קודם כול מה שהוא דיבר עד לפה שזאת המעלה. מה שדיברנו קודם, שיש גם דבר כזה שעל ידי מצוות אדם יכול להקיף את האלוקות. עכשיו הסברנו את זה. מה? זאת המעלה של תורה על כל המצוות. כי על ידי כל המצוות שבדיבור ומעשה הקדוש ברוך הוא מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה, ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחוכמת ה', שזה כמו בכל שאר המצוות, אז יש בתורה גם דבר נוסף מיוחד שיש רק בתורה. הנה גם חוכמת ה' בקרבו, מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו, מה שאפשר לתפוס ולהשיג מידיעת התורה. את הכול הוא לא יכול להשיג, כן, אבל מה שהוא תופס הוא תופס באמת. ואף הקב"ה לא מתחלק לחלקים. כשהוא תופס באמת, תופס גם הקב"ה עצמו. איש כפי שכלו וכוח דעתו והשגתו בפרד"ס. ולפי שבידי-- עכשיו נתחיל עניין חדש, עניין נוסף. לפי שבידיעת התורה, התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם, לכן, אז לכן זאת הסיבה שמה? שהיא נקראת, התורה נקראת לחם ומזון הנפש. כשאדם מתפלל לא אומרים שהתפילה זה מזון לנפשו. כשמקיים מצוות לא אומרים כזה דבר. אומרים את זה רק על לימוד תורה. מדוע? מה, מה, מה הדמיון בין אכילת לחם לבין לימוד תורה? כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש. ולא רק שהוא נכנס בקרבו, אלא הוא נהפך שם להיות דם ובשר מבשרו. הלחם לא נשאר לחם, הוא מתפרק ומתרקב וזה נהיה חלק מגוף האדם. ואזי יחיה ויתקיים. זאת אומרת, זה יותר מזה. לא רק שהוא מתאחד עם האדם, זאת החיות, זה הוא נהפך להיות החיות של האדם. כך

22:54 דובר 7 בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם, שזה לא רק שהוא לומד תורה, אז הוא מקיף את התורה ותופס אותה. זה לא רק זה. היא מתעכלת בתוכו ומשתנית, או הוא משתנה, לא יודע איך לקרוא, ומתאחדת איתו עד שהוא נהפך להיות תורה. היא מחיה אותו.

23:17 דובר 11 אומרים שהתורה נהפכת להיות שלו, נקראת על שמו. כשהאדם לומד תורה הוא מחזיר את התורה.

23:24 דובר 7 זה קשור. תכף נראה עוד כמה מילים, נרחיב בזה. כשהוא למדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים. ואז אם הוא באמת לומד אותה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת, זה לא סתם לימוד כזה שטחי, אז זה נעשה למזון לנפש. התורה נעשית מזון נפש שלו וחיים בקרבה. התורה, כמו שהלחם מחיה את האדם, התורה מחיה את הנשמה. חיים בקרבה מחיי החיים עצמו, ברוך הוא, המלובש בחוכמתו ותורתו שבקרבה. אני חושב שאמרתי את זה פעם כאן באיזו הזדמנות, אמ, יש מהרבי ש... לא יודע מהרבי, בחסידות על כל פנים זה מובא, ש... אה, מה פירוש תינוקות שנשבו? זה לשון של הגמרא. הרמב"ם מביא את זה. מה זה תינוקות שנשבו לבין הגויים ואחר כך גדלו ונהיו-- אז למה אתה קורא לו תינוק, תינוק, תינוק שנשבה? הוא היום בן חמישים והוא פוליטיקאי והוא צועק. זה תינוק? זה, זה-- אתה יכול להגיד נשמה שנשבתה. למה תינוק שנשבה?

24:41 דובר 12 כן, נשמה ש-

24:43 דובר 7 היות והוא לא למד תורה, הנשמה שלו לא גדלה, נשארה כמו-- נשארה תינוק. ה-ה-הנשמה, א-אנחנו לא רואים את זה ולא כל כך מודעים לזה, אבל זה דבר רוחני. אבל הנשמה גדלה, הנשמה מתפתחת. כשאדם לומד תורה אז ה-השכל שלו נהיה לאט לאט יותר, מבין יותר בגדלות, מבין יותר בקלות, מבין יותר בעמקות. ברגש שלו מתפתחת אהבת ה' יותר, יראת ה' יותר, אמונה יותר. ככל שהאדם יותר לומד תורה זה מחיה אותו. מה פירוש מחיה את הנפש? הנפש האלוקית, החיים שלה זה הבנת אלוקות והרגשת אלוקות, ואם אדם לא לומד תורה אין לזה מאיפה ל-- זה לא מקבל חיים. זה פשוט מחיה את הנפש כפשוטו. זה מה שמגדיל אותה. ז-זה לא סתם. זה הרבה יותר עמוק ממה שהסברתי בהתחלה. בהתחלה הוא שאל, שאלנו בכלל איך יכול להיות שאדם יתפוס באלוקות. אז הוא הסביר איך יכול להיות שאדם יתפוס. אחר כך הוא אמר זה לא רק תפיסה חיצונית, אלא זה מתאחד כמו מזון. מה פירוש כמו מזון? זה מחיה את האדם, את הנשמה. וזהו שנאמר ״ותורתך בתוך מעי״, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ד, פרק ג', שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות והתורה היא המזון למי? ופה הוא מוסיף: לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. אם אדם לומד תורה שלא לשמה-

26:28 דובר 12 במקרה שהאממ

26:30 דובר 7 זה לא קורה. כדי שהתורה תתאחד עם האדם צריך שלא רק יהיה לימוד בעיון, אלא שהלימוד יהיה לשמה. מה הכוונה לשמה?

26:39 דובר 12 שנרשום את זה שאנחנו התורה.

26:41 דובר 7 כדי, כדי להתאחד, כדי להתאחד עם הקדוש ברוך הוא על ידי הלימוד. כמו שכתוב בזוהר ויקרא דף ע"ג, לשמה, אוי, הוא אומר את זה מפורש, כדי לקשר נפשו לה'. כשאדם לומד תורה זאת צריכה להיות המטרה. זאת אומרת, אם אדם לומד הלכות, הוא לומד תורה, הוא לומד הלכות והוא לומד הלכות כדי לדעת מה לעשות. כן? אז אם הוא לומד מה-- כדי לדעת מה לעשות, מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה, אז, אז הוא קשור לקדוש ברוך הוא. אבל אם הוא לומד כדי לדעת מה לעשות והוא בכלל לא חושב על הקדוש ברוך הוא, זה לא נקרא לשמה. על כל פנים, זה דרגה מאוד נמוכה בלשמה. בלשמה יש הרבה דרגות. כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת תורה איש כפי שכלו, כמו שכתוב בפרי עץ חיים. יש פה סוגריים. סוגריים תמיד זה אצל אדמו"ר הזקן בתניא, זה איזשהו משהו לא מובן שצריך להסביר. מה חסר לנו כאן?

27:52 דובר 12 למה שמניף בדיבורו רק עכשיו זה.

27:55 דובר 7 ש...?

27:56 דובר 12 מניף, אה, להגיד את זה רק עכשיו.

27:59 דובר 7 זה קשור, כן. דיברנו על המעלה של מצוות ועל המעלה של תורה. נכון? המעלה של מצוות שזה אור מקיף והמעלה של ת-תורה זה אור פנימי, תופס את הפנימי.

28:10 דובר 12 ואז עכשיו הוא אמר שאצלך זה מקיף ומוקף.

28:12 דובר 7 מקיף מוקף. עיקר המעלה של תורה, מה דיברנו? שזה מזון, נכון? מה המעלה של תורה על מצוות? שהמצוות זה רק מקיף, רק לבוש, והתורה זה פנימי וזה מזון. אז כן, אבל הרי בפרק ד' למדנו שהלבושים הם יותר נעלים מהמזון. זוכרים שלמדנו כזה דבר?

28:37 דובר 12 יותר נעלה מהנשמה.

28:38 דובר 7 יותר נעלים מהכל, הלבושים זה הוא בעצמו. אז איך אתה אומר לי שהתורה יותר נעלית מכל המצוות ובשביל תלמוד תורה מבטלים וכו'. זו המצווה הכי חשובה. המצוות זה הלבושים. זה העיקר. אתה מס-מאריך להסביר לי עד כמה חשוב וכמה זה דבר גדול שאתה תופס ומתחבר לקדוש ברוך הוא על ידי מזון, לבושים זה עוד יותר. כן? ברור השאלה? אז הוא מסביר בסוגריים כך. ״והמזון היא בחינת אור פנימי והלבושים בחינת מקיפים. ולכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות״. למה? ״לפי שהמצוות הן לבושים לבד״, הן רק לבוש, ״והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת״. למה? כמו שאמרנו בתחילת הפרק, ״שמתלבשת בה בעיונה ולימודה, וכל שכן כשמוציא בפיו בדיבור, שהבל הדיבור נעשה בחינת אור מקיף, כמו שכתוב בפרי עץ חיים״. אז זה שהתורה היא מזון זה לא שהיא רק מזון ולכן היא פחות מכל המצוות. היא גם מזון וגם לבוש, ולכן יש לה את שתי המעלות ולכן היא למעלה מכל המצוות. אז בזה סיימנו את פרק ה', הלכות, איך זה נקרא, הלכות הנפש האלוקית. דיברנו שהנפש האלוקית מהותה זה ביטול לקדוש ברוך הוא. יש לה עשר כוחות ולב-- ושלושה לבושים, והלבוש העיקרי זה דווקא התורה, ולא דווקא, לא להגיד לא המצוות, אבל הלבוש העיקרי זה דווקא ה-ה-התורה, התורה, כי על ידי זה זה גם מחיה את הנשמה וגם יש בזה את המעלה של מקיף. הפרקים הבאים, שלושת הפרקים הבאים, יסביר את את את אותם עניינים. איך זה בנפש הבהמית, לעומת זה. עכשיו יש פה דבר נפלא. כמה זמן יש לנו? לא צריך הרבה זמן, זה מאוד קל.

30:50 דובר 12 יש לנו עוד רבע שעה.

30:51 דובר 7 אה, יופי.

30:53 דובר 13 אין אוטובוס הזה. ממש קשה.

30:57 דובר 7 יופי.

30:58 דובר 12 אני

31:00 דובר 7 את את אה על פורים תשי"ח אני משער שכולם שמעו, נכון?

31:07 דובר 12 זה יד המלך, אה, כיתה ילד המלך.

31:09 דובר 7 כל, כל הפושט יד נותנים לו, כל הסיפורים ה...

31:15 דובר 13 הפורים.

31:16 דובר 7 הפורים שלא היה ולא יודע. בינתיים, בינתיים, בינתיים לא היה.

31:24 דובר 13 מה לא היה?

31:25 דובר 12 עוד פורים.

31:25 דובר 7 פורים כמו שהיה אצל הרבי בתש-- תשי"ח לא היה לזה אח ורע. בזה היה משהו. זה צילמתי. לא מצאתי את הספר, אז בסוף צילמתי את זה ככה בטלפון. לכן זה נראה ככה.

31:42 דובר 12 יפה.

31:45 דובר 7 אה, יש ספר שנקרא בדרכי החסידים. דר-- כן, זה ספר של הרב יואל כהן. אז פה זה שני דפים שהוא מספר מה היה למחרת ההתוועדות הזאת.

31:58 דובר 12 אפשר לומר שהוא לא זוכר כלום.

32:01 דובר 7 כן, אבל הוא מסביר. מסביר למה בדיוק, אבל מסביר את הנקודה. מאיפה יודעים שהרבי לא זכר? הוא סיפר, אבל את זוכרת רק תווית. פה הוא מסביר. הרבי, למי הרבי? הרבי אמר את זה לו.

32:17 דובר 12 אה, שהכניס הרבי את המאמר לאגב, הרב אמר אני לא זוכר מה.

32:22 דובר 14 כן.

32:23 דובר 12 תראו, הוא לא מצא את המקור.

32:24 דובר 7 אז זה, זה, זה המקו-- זה המקור. אז מה שאתן זוכרות שביב--

32:28 דובר 12 אני מוצאת את המקור.

32:29 דובר 7 אז מה שאתן זוכרות, שביבים פה ושם, זה המקור.

32:34 דובר 14 חבל.

32:35 דובר 7 התוועדות פורים תשי"ח הייתה התוועדות מיוחדת ויוצאת דופן. אמנם בעת כניסת הרבי להתוועדות ולאורך כל ההתוועדות, כמעט עד סופה, לא היה ניכר על הרבי שום שינוי מהרגיל. אולם לקראת סוף ההתוועדות היה ניכר שהרבי אמר הרבה לחיים. היו דיבורים מיוחדים מאוד.

32:51 דובר 14 עד הסוף?

32:53 דובר 7 לאח-- זה כל פשטיה וזה. אחר כך הרבי יצא, אבל אז לא נתנו לרבי להיכנס למכונית מרוב

33:00 דובר 14 אז אם הרבי לא נתן אישור אז איך הרב כאן, כאילו, כתב את זה?

33:05 דובר 7 מה?

33:05 דובר 14 כאילו

33:06 דובר 7 מי אמר שהרבי לא נתן אישור?

33:07 דובר 14 לא. כאילו אם הוא לא זכר, הרבי, אז כאילו איך...

33:10 דובר 7 בואי תראי לי את זה. לאחר מכן אף התברר מאת הרבנית שהרבי לקח כוסות גדולות, גדולות של משקה כבר כאשר שהה בביתו לפני ההתוועדות. מאמר מוסגר. בהתוועדות הזאת היה מוזג, מי שנתן לרבי לחיים, ר' מרדכי מנטליק. כאשר, כאשר החסידים המבוגרים הבחינו שהרבי לוקח הרבה משקה, אמרו לו ככה, נתנו לו מרפקים, אה, שלא ימזוג הרבה, כי הדבר עלול להזיק לבריאותו של הרבי. הוא לא שמע אליהם והמשיך למזוג לרבי. באיזשהו שלב הרבי הבחין שככה ב... התכתשות הזאת מאחורי ה... מתחת לשולחן ואמר בצחוק: "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". בתחילת ההתוועדות הרבי אמר שתי שיחות. אחר כך אמר את המאמר "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע". במאמר דובר רבות על עניין אשל. מה זה? "ויטע אברהם אשל בבאר שבע", שאשל זה אותיות א', ש', ל'. מסביר א' זה גם פלא וגם האלף...

34:17 דובר 14 וואו, כאילו אכילה, שתייה ולוויה.

34:19 דובר 7 מה?

34:20 דובר 14 אכילה, שתייה ולוויה.

34:22 דובר 12 כן, גם אני חשבתי ככה.

34:25 דובר 7 זה, זה ה... זה המדרש. אכילה, שתייה ולוויה.

34:28 דובר 12 נכון, אמרתי.

34:29 דובר 14 איך זה קשור לפורים?

34:33 דובר 7 ללמוד את המאמר. אחד המאמרים הנפלאים.

34:35 דובר 12 תאמיני.

34:36 דובר 7 מאמר שהרבי אמר בהתוועדות הזאת. מאמר השנה למדתי, השנה למדתי אותו לא יודע כמה פעמים.

34:43 דובר 14 זה מוגה?

34:44 דובר 7 מה?

34:44 דובר 14 זה מוגה?

34:45 דובר 7 מאמר... לא, לא מוגה. הוא ארוך. הוא איזה עשר אותיות והוא לא מוגה.

34:50 דובר 14 וואו.

34:51 דובר 7 אבל הוא, הוא מאוד מאוד מוסבר. זאת אומרת, ביחס למאמרים לא מו... לא, לא מוגהים, הוא מאוד מאוד מוסבר. למרות שתיכף, תיכף הוא יגיד את זה פה בפנים ש... שיש שם, הרבי מסביר שם עניינים שהם, לא רוצה להגיד הפוך, אבל שונה מכל מה שמוסבר בכל מקום אחר בחסידות. מאמר אחד שמוסבר כך, כל, כל החסידות מוסבר אחרת.

35:17 דובר 12 אם אני עולה, יאללה.

35:19 דובר 7 טוב, הרבי מסביר שם "ויטע אשל בבאר שבע", סתם, שאשל באריכות מאוד גדולה, כמה וכמה אותיות, שאשל זה, זה קריאת שמע, וב... ושבבאר שבע זה השבע ברכות של קריאת שמע. "ויטע אשל בבאר שבע" — את האשל, את העיקרונות של קריאת שמע, צריך לנטוע בתוך הברכות של קריאת שמע. זה ה...

35:39 דובר 14 אלה שבע ברכות.

35:39 דובר 7 שזה...

35:40 דובר 12 משתנה.

35:41 דובר 7 בבוקר, בבוקר שתיים, שתיים ואחד, שתיים ואחד, ובערב שתיים ושתיים.

35:46 דובר 12 כן, כן.

35:48 דובר 7 הרבי מסביר שזה העניין של "ויטע אשל בבאר שבע" — לקחת את ה... את ה... את העד דלא ידע, את ה... את הפלא, ולטעת אותו בתוך באר שבע. זה העניין של פורים, שיש שני ההפכים ביחד. תכף נראה את זה בהמשך קצת. דרך אגב, בין יתר הדברים במאמר הרבי אמר כך: בחסידות מדובר רבות על כך שיש רצון שאין לו טעם ויש רצון שיש לו טעם. דיברנו על זה כמה פעמים פה. כן?

36:17 דובר 12 יכול להיות. זו תורה נוכחית של...

36:20 דובר 7 יש רצון שאדם רוצה, הוא...

36:23 דובר 12 אה, אוקיי.

36:24 דובר 7 צריך. ויש רצון שזה שמורגש הטעם הפנימי. הרבי אמר: "ודלא כסברת העולם שאומרים שרצון שיש בו טעם הוא למטה במדרגה מהרצון שאין לו טעם, אלא אדרבה, דווקא הרצון שיש לו טעם הוא יותר נעלה". במאמרי חסידות רבים כתוב שרצון שלמעלה מטעם הוא נעלה יותר, אבל אז הרבי אמר שזה לא כך ואף התב... התבטא שזו סברת עולם.

36:48 דובר 12 מעניין.

36:49 דובר 7 בכל מאמר... זה לא, הוא אומר פה בעדינות. בכל המאמר, בכל מאמר חסידות תפתח על, על רצון, מוסבר שיש רצון...

36:56 דובר 12 גם מאמרים של אדמו"ר הזקן.

36:58 דובר 7 כאשר הרצון, יש רצון פשוט. פשוט זה בלי טעם, זה רצון, רצון עצמו. כאשר הרצון מורכב פה איזשהו טעם, איזושהי סיבה, זה כבר רצון, הוא כבר מורכב, הוא כבר לא פשוט. פה הרבי מסביר בדיוק הפוך. באריכות גדולה, עם הוכחות, עם משלים.

37:17 דובר 12 מעניין.

37:18 דובר 7 אחרי המאמר היו עוד כמה שיחות, אבל במשך כל הזמן לא ראו על הרבי משהו מיוחד. רק לקראת סוף ההתוועדות, כשעה לפני הסוף, היה ניכר קושי דיבור אצל הרבי. היה קשה לו לדבר. זה הכל. ההתוועדות נמשכה עד ארבע, חמש לפנות בוקר. כך היה קורה לעיתים רבות בשנים ההם, בפרט בפורים.

37:36 דובר 12 חבל עליי.

37:39 דובר 7 ההתוועדות של פורים הייתה ביום חמישי. בשבת אחרי התפילה, מדובר יומיים אחרי ההתוועדות, כן? שבת בבוקר אחרי התפילה, אחד המזכירים פנה אליי ואמר שהרבי קורא לי לחדרו. נכנסתי. היה שם גם ר' אברמל שם טוב, כבר היה בתוך ה... יחד עם הרבי בחדר, חיכה. הרבי ישב עם טלית ואמר לנו: "עד אחרי המאמר התאמצתי ואני זוכר. מה היה אחר כך?" היינו מבולבלים לגמרי. אצל הרבי הרש"ב היו החוזרים נכנסים לרבי וחוזרים לפניו את המאמר, אבל זה היה כדי שהרבי יעיר הערות ויתקן דברים שצריכים תיקון. פה קרה משהו אחר לגמרי. הרבי ביקש שנחזור, נשחזר עבורו חלק מהמאמר שנאמר על ידו. כיוון שהרבי ביקש, התחלנו לחזור שני פרקים ממה שנאמר. חלק מהדברים שאמרנו היה נראה כאילו הרבי נזכר בהם, אבל חלק מהדברים היה נראה שהרבי בכלל לא זוכר מה הוא אמר. יתרה מזו, באמצע הדברים הרבי הפסיק, שאל אותנו: "מה? מה המקור של זה?" היינו מבולבלים מאוד. מאיפה נדע אנחנו מה המקור למה שהרבי אמר במאמר חסידות? ת... מי אומר, ר' יואל כהן מספר. ר' יואל כהן אומר: "שמעתי את הדברים, את הרבי אומר. בחסידות מוסבר אחרת". הרבי אמר, הרבי אמר, בסדר, אבל, אבל... הרבי שאל שוב: "זה ברור אצלכם לגמרי שכך אמרתי? איך יכול להיות שאני אמרתי כזה דבר? מוסבר אחרת, מוסבר הפוך". אז הנענו בראשינו, לא, כי לא ידעתי לדבר אפילו. אז הרבי אמר: "נו, אם ככה, חפש על זה מקום. אם אמרתי, חפש מקום". היינו בחדר עשרים דקות. הרבי ראה שאנחנו מאוד מבולבלים. הוא הפסיק ואפשר לנו לצאת. אמר שמסתמא יעלו על הכתב את תוכן ההתוועדות. עד פה הסיפור. עכשיו מה הוא, מה הוא מסביר? כמדומני...

39:38 דובר 7 סיפור זה משקף עניין עמוק מאוד בקשר ובהתאחדות של רבי עם אלוקות. יש כאן תנועה של לגמרי כן ולגמרי לא.

39:46 דובר 12 בו זמנית.

39:48 דובר 7 דוגמה מיוחדת ומובהקת שהמציאות עצמה, עם כל עוצמתה, נובעת מתכלית הביטול לקדוש ברוך הוא, שזה העניין של פורים. אחת השיחות שהרבי דיבר באותה ההתוועדות הביא הרבי דברי הגמרא: "אנא מחזיק טיבותא לרישאי דכי מטי למודים כרע מגרמיה". כאשר אני מחזיק טובה לראש שלי, שכשאני מגיע בתפילה למודים אז הראש מתכופף לבד. אני לא צריך לכופף אותו, הוא מתכופף מעצמו. והסביר, זה גמרא, והסביר שדבר זה לא נעשה מצד השכל של האדם, כי השכל יגיד לראש להתכופף. פה הוא לא אומר לו. זה גם לא בא מצד הרצון, כי הרצון, הרצון הוא רוצה שהוא יתכופף. מגרמיה זה מעצמו. זאת אומרת שזה לא מצד הרצון.

40:38 דובר 3 רגע, לא הבנתי. מה, מה, מה זה?

40:41 דובר 4 זה נגיד קורה, אבל זה לא טבעי.

40:44 דובר 3 אוקיי.

40:45 דובר 4 זה הרגל של עשיית זה.

40:46 דובר 3 אוקיי. היה מיש-- אחד ה-

40:48 דובר 7 מדובר על אחד התנאים, שהוא היה מגיע למודים אז הוא-

40:53 דובר 3 אצלו זה היה טבעי.

40:53 דובר 7 אצלו זה היה טבעי.

40:55 דובר 4 לא, אבל אומרים.

40:57 דובר 3 צריכה לפעול כך שזה יהיה טבעי.

41:00 דובר 4 באופן-

41:00 דובר 7 ולא בא לא מצד השכל, לא מצד הרצון וגם לא מצד הדעת, מעצמו מאליו. היות והוא, אותו תנא, היה חלק אלוקא ממעל ממש, ממילא הראש הגשמי שלו היה חלק אלוקא ממעל ממש, אז כשהקדוש ברוך הוא התכופף, הראש התכופף. כפי שמתנהג העצם, כך מתנהג החלק. הרבי הביא לכך דוגמה מדמותו של אדם שנראית במראה. אף על פי שבמראה יש ציור של אדם שלם, האמת היא שהדמות במראה אין לה רצון, אין לה עונג, אין לה כוח בפני עצמה. כפי שמתנהג האדם ש-- במראה, כך תתנהג התמונה שנראית במראה. כך גם נמשל שכמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם, התחתון לאדם העליון. היינו שה-שה-האדם שלמטה אינו אלא דוגמת דמות אדם עליון. זה הקדוש ברוך הוא עכשיו מוריד את הראש, אז הוא מוריד את הראש גם כן. הוא לא עושה בגלל ש... זה הוא בעצמו. עניין זה מבטא ביטול נעלה מאוד, שכל מציאות האדם בטלה לגמרי עד שכרע מגרמיה. היהודי, מישהו עבד בטל כל כך לקדוש ברוך הוא עד שהגוף מעצמו עושה כפי רצון העליון. כלומר, תכף נראה איך זה קשור לעניין של ה- של המאמר. בדרך כלל אדם עושה ממעשיו מדעתו ומרצונו, אפילו כאשר מעשיו נעשים כרצון ה' ורק מפני-- בגלל שה' רוצה ורק בגלל הציווי. מדובר על יהודי כזה שהוא צדיק והוא עושה רק מה שהקדוש ברוך הוא אומר. הוא לא עושה דברים אחרים. התענוג שלו זה התענוג של הקדוש ברוך הוא, והרצון והכול. אבל סוף סוף הוא עושה את זה מדעתו ומרצונו. הוא, הוא מחליט לקיים את הרצון העליון. הוא עושה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, אבל הוא עושה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. זה לא ממילא. כרע

43:01 דובר 7 מגרמיה, היינו שהביטול הוא כל כך עמוק שבדרך ממילא מציאותו היא בהתאם לרצון ה'. אין צורך כלל בציווי. בדוגמה המובאת בחז"ל בהבדל בין ביטול של מרכבה שיש צורך בציווי האדם שהיא תזוז, ובין ביטול איברי הגוף לנפש, שלשמם מתוחה משמעים לרצונה בדרך ממילא. זאת אומרת האוטו, המרכבה, אין לו רצון משל עצמו, הוא בביטול מוחלט לנהג. מה זה ביטול?

43:29 דובר 3 אבל צריך שהנהג יגיד.

43:30 דובר 7 צריך שהנהג יגיד לו לאיפה לנסוע. אבל האיברים של האדם הם בביטול הרבה יותר גבוה. לא צריך להגיד להם מה לעשות, מה שהאדם רוצה זה הם עושים. הם מרגישים מאוחדים לגמרי עם הנפש. לא צריך לצוות עליהם.

43:49 דובר 4 זה כמו מה שהיה עם בת עמי, לא?

43:51 דובר 7 מממ?

43:52 דובר 4 שיש רק מציאות אחת, להאמין בה', ואז כאילו ממילא כבר

43:57 דובר 7 אני לא יודע. לא, אני לא מבין מה את מתכוונת. בואי, בואי נגמור כאן. על דרך המסופר על אדמו"ר הזקן, שבכל ערב שבת היה מתנמנם מעצמו, כיוון שלמעלה זמן דורמיטא, בשונה מרבי ליל[?] שהיה שוכב לישון בזמן הזה.

44:09 דובר 3 למה?

44:11 דובר 7 עכשיו, עכשיו פה, פה, פה באה הנקודה ה-- פה באה הנקודה, החידוש הגדול. בסיפור הנ"ל, זאת אומרת מה שהיה עם הרבי במאמר, מתבטא עניין עמוק הרבה יותר. זאת אומרת ביטול עוד הרבה יותר עמוק מאשר ביטול איברי הגוף לנשמה. למה? בדרך כלל הביטול שבדרך ממילא מתבטא בכך שאדם בטל כל כך עד שפעולותיו נעשות מאליהן וממילא בהתאם לעניינים שלמעלה, לא, לא כל ציווי, כמו שהראש של ההוא כרע או שאדמו"ר הזקן היה נרדם. אז מה? ה-ה-הפעולה, הראש, ה-ה-היד, כן, ה-ה-הגוף היה בטל. האיברים בטלים לנשמה, הפעולה מתבטלת. כאן מדובר על אמירת עניינים עמוקים מאוד בהשגת האלוקות, דבר שבדרך כלל קשור עם האדם, השגת מציאותו

45:09 דובר 5 כאילו

45:10 דובר 7 איך אתה יכול להסביר? מה זה להסביר? עכשיו הרבי מסביר לי דבר שאני אבין. הוא צריך לחשוב איך את אותו דבר שהוא רואה הוא יכניס במילים שאני אוכל להבין. אז אם הוא עכשיו חושב על זה, אז, אז איך הוא יכול להיות באותו זמן בטל, בטל? זה, זה, זה, זה פשוט שני דברים שסותרים אחד את השני. זה לא יכול להיות שני הדברים ביחד. אדם שבטל לאלוקות, כמו נביא בטל לאלוקות, אישתו נותן משתרפים. הוא יכול ל-ל-להוריד את הבגדים, כך כתוב שהיו עושים. הוא לא, הוא לא מרגיש מה שהוא עושה. כן. פה מדובר שהרבי היה מצד אחד בשיא המציאות, ולא פעולה גשמית, ב-ב-במוח, מנטלי, שזה המקום שבו האדם הכי מרגיש את המציאות שלו. ומצי-- ו-ו- ולא סתם עניינים פשוטים, עניינים הכי עמוקים שלא מוסברים במקומות אחרים, הוסבר רק פה, ואת זה עצמו הרבי אמר בכזה ביטול שהוא לא אמר את זה. הוא לא היה פה בכלל. זה לא הוא. זה הקדוש ברוך הוא אמר. את ת-תופסת את ה-, את ה-, את הפלא? בפשטות, כדי לומר ולברר עניינים עמוקים אדם צריך לייגע את הבנתו ולהפעיל את מציאותו, ואף על פי כן הדברים האלו עצמם נאמרו כאילו מאליהם. המצב שבו נאמרו הדברים לא היה מצד גדרי המציאות. אדם לא מסוגל כל כך עכשיו, לא מקרה. הרבי אמר שממש כמו-- לקח משקה כמו, כמו שצריך. עד כדי כך שהרבי לא זכר כלל את מה שאמר, שזה עצמו מלמד שלא מדובר בדברים ידועים שנשלפו מהזיכרון. מה שהרבי, אם זה ה-- הרבי הרי לא שוכח. אם זה היה מדובר על מה שהרבי ראה באיזשהו מקום. לא. זה דברים, דברי תורה עמוקים שנתחדשו בשכלו והבנתו.

47:24 דובר 7 היינו עניין זה עצמו של אמירת מאמר ד"ה עמוק ששייך לחלק המציאות של האדם. זה עצמו נעשה בדרך מ-ממילא מצד למעלה. התכלית, המציאות, ההבנה וההתעמקות, זה עצמו נעשה לא מצד המציאות אלא מעומק הביטול. נאמרו דברי תורה עמוקים ששייכים לשכל האדם, למציאות שלו, וזה עצמו נעשה לגמרי לא מצד גדרי המציאות של האומר, אלא מצד למעלה. לא רק כוח המעשה של האדם, אלא גם הראש, משועבד לגמרי ועובד לא מצד גדרי האדם, אלא מצד למעלה. עכשיו הוא ממשיך להסביר פה את ה-, את ה-, את ה-, את העניין. איפה, איפה, איפה היה הסי-- מתי קרה הסיפור הזה? זה קרה בפורים. למה דווקא בפורים?

48:17 דובר 5 זה דלא ידע.

48:18 דובר 7 כי זה בדיוק עניינו של... זה בדיוק מה שהרבי מסביר במאמר הזה, מה זה עניינו של פורים. שבפורים כולם שואלים: מה פירוש עד, עד דלא ידע? כתוב בהלכה שאדם צריך לשתות יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו. זה הלשון של חז"ל. זה מובא בהלכה בשולחן ערוך. איך אפשר לדרוש כזה דבר מיהודי? אז פה הרבי מסביר שמה הדרישה, הדרישה שאדם יהיה בכזה ביטול, שלמעלה מהטעם והדעת יהיה מצד, מצד האלוקות. שב"לא ידע" הוא ירגיש את הכוונה האלוקית בתורה ומצוות. שני ההופכים ביחד. זה עניינו של פורים.

49:10 דובר 5 שכולם יבינו את זה.

49:11 דובר 7 אה?

49:11 דובר 5 שישתו ויבינו באמת את זה.

49:13 דובר 6 צריכים ללמוד איך ללמד.

49:15 דובר 5 קודם שיבינו איך לשתות.

49:18 דובר 6 גם זה חשוב.

49:26 דובר 5 לא?

49:27 דובר 7 כן.