לקוטי אמרים פרק ה' · תשפ"א

00:01 דובר 1 טוב, אה, ערב טוב. אנחנו, אה, מי שזוכר למדנו פרק, פרק ד' בשבוע שב-- בפעם הקודמת. אז דיברנו, אמרנו שעד, עד סוף פרק ה', עד הפרק שלנו, אדמו"ר הזקן מסביר מהי הנפש האלוקית. אחר כך בפרקים הבאים ו', ז', ח' הוא מסביר מהי הנפש הבהמית ואחר כך מתחיל להסביר את היחסים ביניהם. אז פרק ה' זה הפרק האחרון שמסביר מהי הנפש האלוקית. ומה שדיברנו בפרקים הקודמים, אז בהתחלה הוא הסביר מהם מקורם, מאיפה מגיעה הנפש האלוקית, שהיא ירושה מא-- מאבותינו אברהם, יצחק ויעקב, ולפועל בדור שלנו, כל דור ודור, אז כל אחד מקבל את הנפש האלוקית שלו מהרבי. הרבי הוא ראש בני ישראל. הנשמה האלוקית הכללית מתלבשת בו והוא הצינור שדרכו מגיעה החיות האלוקית לכל יהודי. גם יהודי, אה, חסיד, גם יהודי שומר מצוות וגם, כמו שהרבי הקודם אומר, ״אשר בשם ישראל יכונה״, גם יהודי כזה שהוא אפילו לא יודע שהוא יהודי, רק מכנים אותו יהודי, ״אשר בשם ישראל יכונה״. מכנים אותו, אומרים עליו שהוא יהודי, גם, גם זה יהודי. אז... יש סיפור על, אה, אה, נדמה לי שמו הרב מנחם מנדל, אם אני לא טועה, מבוברויסק. היה רב גדול ברוסיה, רב של, של, אה, שטח עצום של, של כמה עיירות. אחד הרבנים הגדולים. היה חסיד, חסיד חב"ד. ובכניסה לבית שלו, כמו כל רוסיה של אז, תמיד היה בוץ. ממש בכניסה לתוך הבית הרעוע שלו הייתה תמיד קבוע איזו שלולית כזאת. קיץ, חורף, תמיד הייתה שמה שלולית ואף פעם זה לא התייבש. פעם אחת באיזו התוועדות שאלו אותו, ״תגיד, כבוד הרב, מה זה השלולית בפתח של הבית?״ הרי היה חסיד חב"ד שנון, אז הוא בלי להסס הוא ענה, ענה בלי

02:25 דובר 1 להסס ש״ידוע שהקדוש ברוך הוא הראה לאדם הראשון, אה, מה יהיה על, על כל הדורות מצאצאיו, וחז"ל אמרו שכל מקום שהאדם הראשון נתן את עינו התיישב. מקום שהאדם הראשון לא הסתכל שמה, שמה אין, שמה לא חיים בני אדם. שכל, כל תולדות יישוב האנושות תלוי במה שהאדם הראשון הסתכל באותו מקום. אז כשהאדם הראשון הסתכל על בוברויסק וראה את הרב של בוברויסק, אז 'טפו! גם זה רב?' ומהיריקה שלו נהייתה שלולית. היות שזו יריקה של אדם הראשון, אז זה לא מתייבש אף פעם״. אז דור דור ודורשיו. אז גם יהודי כזה שהוא הכי נמוך, אפילו לא הרב של בוברויסק, הוא סתם חי בעפולה, גם הוא מקבל את החיים שלו ישירות מהרבי. אז זה היה פרק ב'. דרך אגב, בפרק ג' הוא הסביר שאותה נפש אלוקית שאנחנו כבר קיבלנו אותה וחיים איתה, יש בה עשרה כוחות כלליים. חוכ-- שלושה כוחות של שכל. זוכרים? כן, חוכמה, בינה ודעת, ושבעה כוחות של מידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שזה השכל והרגש שלנו. אז רק צריך לזכור, הזכרנו את זה, גם הדגשנו את זה אפילו מאוד, שלא מדובר על שכל ורגש של הנפש הבהמית, אלא על שכל ורגש של הנפש האלוקית. השכל של הנפש האלוקית, אלוקית, הוא רק מבין רק תורה, הוא מבין רק מצוות, הוא מבין רק תפילה. דברים אחרים הוא לא מסוגל להבין. הוא לא-- המבנה הנפשי שלו לא מסוגל להבין דברים אחרים. מראים לו מטבע, מראים לו, הוא לא מבין על מה מדובר. זה השכל של הנפש האלוקית וגם הרגש של הנפש האלוקית. אהבה בשביל הנפש האלוקית זה אהבת השם. יראה זה יראת השם. שנאה אצלה זה לשנוא את

04:38 דובר 1 הדברים שמפריעים לעבודת השם. זה, זה ככה היא נראית. זה הצורה של הנפש האלוקית, זה השכל והרגש שלה. זה דובר בפרק ג'. אמר שכמו שבגשמיות בשביל, אה, לעורר את הרגש למשהו, לא משנה למה, איך אדם רוצה, אה, כשאדם מסתכל על משהו, הוא חושב על משהו, אז מתעורר הרגש שלו לדבר הזה. אם הוא לא חושב על זה, אז לא מתעורר הרגש לדבר הזה. אותו דבר בנפש האלוקית. אדם רוצה שתהיה לו אהבת השם, יראת השם, צריך להסתכל בגדולת השם. הוא יחשוב, הוא יתבונן, הוא יסתכל על הק-- על הקדוש ברוך הוא, על גדלות של הקדוש ברוך הוא, אז תהיה לו אהבת השם, יתעורר אצלו, ואם הוא לא יתבונן לא יהיה לו. זה כל זה שהיה בפרק, אה, פרק ב' ו-ג' על הנפש עצמה. אחר כך פרק ד' שלמדנו פעם הקודמת הוא דיבר שלנפש יש גם לבושים. מה זה לבושים? לבושים זה מחשבה, דיבור ומעשה. מחשבה, דיבור ומעשה זה גם כוחות של הנפש. הרי הכוח לדבר, הכוח לחשוב, הכוח לעשות זה כוח רוחני. יש פה איזשהו כוח רוחני בנפש שהוא מניע את הידיים ואת הרגליים. איזשהו כוח רוחני בנפש שהוא מניע את כלי הדיבור. איזשהו כוח רוחני בנפש שהוא, הוא זה שחושב. אז כוח המחשבה, כוח הדיבור, הכוח במעשה, כוחות רוחניים. אבל הוא הסביר שם, למרות שזה כוחות רוחניים וזה כוחות רוחניים של הנפש, הם לא חלק מהנפש. הם עד כדי כך נחותים, הם עד כדי כך חיצוניים שזה כמו בגד לגבי האדם, לגבי הגוף. השכל והרגש זה הגוף, זה האדם עצמו, והכוחות של מחשבה, דיבור, מעשה זה חיצוני לגמרי. זה רק לבוש. זוכרים כזה דבר שדיברנו? כן? ואז

06:34 דובר 1 הוא אמר, טוב, אז בשביל מה צריך כזה דבר? יש לנו את השכל והרגש, בשביל מה צריך את הכוחות החיצוניים? אז הוא אמר, נכון, הכוחות האלה הם חיצוניים, הם פחותים, הם נחותים, הם נפרדים. נכון, אבל יש בהם מעלה. מה המעלה שבהם? זוכרות מה המעלה שבהם? הוא דיבר-- זה היה את כל התוכן של פרק ד'. שלמרות שהלבושים הם נחותים מאוד, יש בהם מעלה נפלאה. עם שכל ורגש אי אפשר לתפוס את הקדוש ברוך הוא. האדם הוא מוגבל, השכל שלו מוגבל, הרגש שלו מוגבל. כמה שלא יתבונן, להבין את הקדוש ברוך הוא אי אפשר. כמה שהוא לא יאהב, לתפוס את הקדוש ברוך הוא עם הרגש שלו מוגבל. הקדוש ברוך הוא אינסופי, והשכל והרגש של האדם הם סופיים, מוגבלים. אי אפשר לתפוס את הקדוש ברוך הוא עם שכל ורגש. מה כן? על ידי המחשבה, דיבור ומעשה. עם זה אפשר לתפוס את הקדוש ברוך הוא. זה מה שהוא אמר. זה פלא, פלא עצום. כן? אדם לוקח, אה, מקיים מצווה. מצווה, לא יודע איזה מצווה שתיקחו. הוא מקיים את המצווה עכשיו, הוא אומר את הברכה והוא עושה משהו עם הידיים שלו. הוא תפס את הקדוש ברוך הוא, הוא התאחד עם הקדוש ברוך הוא. הוא התפלל, הוא חשב, הוא התבונן, הוא למד, הוא לא תפס את הקדוש ברוך הוא. הוא עשה משהו גשמי, מצווה עם הכוחות החיצוניים של הנפש. עכשיו הוא תפס את הקדוש ברוך הוא. עכשיו הוא-- למה? כי מה זה כל המצוות? המצוות זה רצונו. הוא רצה שזה יהיה מותר. הוא רצה שזה יהיה חייבים והוא רצה שזה יהיה אסור. אז כשאדם מקיים את המצווה הוא, הוא, הוא עכשיו אחד עם

08:34 דובר 1 הרצון. הוא מקיים את הרצון של הקדוש ברוך הוא. הוא אחד עם, עם, עם-- מי זה הרצון? הרצון זה הוא. הוא והרצון של הקדוש ברוך הוא זה דבר אחד. איך? על ידי מצוות. מה? איך מקיימים את המצוות? על ידי הלבושים. אי אפשר לקיים מצוות ברוחניות, נכון? אה, טוב. אז, אז זה היה פרק ד'. פרק ד' היה מעלה של לבושי הנפש, שלמרות שהם רק לבושים יש בהם מעלה נפלאה שדווקא איתם ורק איתם תופסים את הקדוש ברוך הוא. זה היה פרק ד'. אז זה הוא הביא שם את הפתגם. אה, "לית מחשבה תפיסא בך כלל", זה זוכרים את הפתגם? כן, אנחנו אומרים את זה בפתח אליהו. מי שאומר את זה בערב שבת, אז אומרים שאין שום מחשבה שתופסת בקדוש ברוך הוא. רק איך אפשר לתפוס אותו? רק עם המצוות. עם מחשבה ורגש אי אפשר. רק עם המצוות אפשר לתפוס אותו. בשבוע שעבר, בפעם הקודמת השארנו את זה ככה, אבל האמת היא, אומר אדמו"ר הזקן, ועל זה הולך כל פרק ה', למה אליהו הנביא, כשהוא רצה להסביר איך אנחנו מתחברים עם הקדוש ברוך הוא, איך אנחנו מתאחדים איתו, למה הוא השתמש בלשון לתפוס? לתפוס דבר גשמי, אני תופס אותו. איך אפשר לתפוס את הקדוש ברוך הוא? עם מה תתפוס אותו? הקדוש ברוך הוא זה משהו שאפשר לתפוס אותו? למה אליהו הנביא השתמש במילה לתפוס לגבי הקדוש ברוך הוא? היה אומר להבין. שום מחשבה לא יכולה להבין אותו. בסדר. שום מחשבה לא יכולה להשיג אותו. בסדר. אבל מה זה המחשבה לא יכולה לתפוס אותו? ממתי מחשבה תופסת? מחשבה לא תופסת, מחשבה מבינה, מחשבה משיגה. מה זה לתפוס? אז על זה הולך

10:45 דובר 1 פרק ה'. אנחנו עכשיו נקרא בפנים. פרק ה': "ולתוספת ביאור באר היטב לשון תפיסא שאמר אליהו 'לית מחשבה תפיסא בך' וכו' שהוזכר בפרק הקודם. הנה, כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו, והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו". ראיתם פעם שחקן כדורסל תופס כדור ביד אחת? ככה, ראיתם פעם כזה דבר, אה?

11:33 דובר 2 אפשרי.

11:33 דובר 1 שחקן כדורסל יכול, אני לא יכול. למה? מה ההבדל? למה הוא יכול ואני לא? יש לו יד גדולה. היד שלו מספיק גדולה בשביל לתפוס את הכדור משני הצדדים. אם הוא היה ככה שטוח אי אפשר לתפוס. זה רק שזה מספיק גדול בשביל לתפוס משני הצדדים, אז זה יכול להיתפס. לתפוס משהו זה על ידי שמקיפים אותו מהצדדים שלו. זה נקרא לתפוס. מה זה לתפוס שכל? כשהוא מקיף את השכל מכל הכיוונים. הוא מבין את השכל מפה. הסבירו לו איזה רעיון, הוא הבין אותו טוב, אז הרעיון נמצא בתוכו. הוא מבין אותו מפה, הוא מבין אותו מפה. הוא תפס את השכל משני הכיוונים. בסדר? עד כאן פשוט. נכון? והיות והוא תפס את השכל, אז זה נקרא עכשיו שהאדם אחרי שהוא הבין משהו, אז הוא מעל השכל. הוא מקיף את השכל, כביכול את הרעיון, והשכל עכשיו מלובש. הוא נמצא בתוך האדם, מוקף מהאדם. זה מצד אחד. מצד שני הוא ממשיך גם הפוך. "וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו". אז זה בדיוק הפוך. בזמן שהאדם עכשיו מתאמץ להבין משהו, הוא עוד לא הבין אותו. עכשיו הוא רק מתאמץ להבין אותו. אז אנחנו גם כן יכולים להגיד שהוא מקיף את השכל. איך הוא מקיף את השכל? הוא לא מקיף אותו, הוא לא תופס אותו. השכל יותר גדול ממנו. הוא מ-- הוא כביכול נכנס לתוך הרעיון ומנסה לחפש. הוא מחפש את הקצוות שלו. הוא מחפש איך להגדיר אותו. נכון? איך אנחנו מנסים להבין משהו? רגע, זה כן. זה לא. נכון? זה התהליך של ההבנה. אז בזמן שאנחנו עדיין בתהליך ההבנה, בעצם זה מציאות שעכשיו השכל הוא מקיף אותי. אז אחרי שהבנתי אני מקיף

13:47 דובר 1 את השכל, ובזמן שאני מנסה להבין, אז זה הפוך. עכשיו השכל מקיף אותי. נכון? נכון או לא? יופי. עכשיו, אם יש מציאות כזאתי שאני כבר הבנתי, אבל למרות שאני הבנתי, אני ממשיך לחשוב על זה, להתבונן בזה, לצלול בתוך העניין, לצייר את העניין בשכלי. אה, חשוב, כן, תודה. עד סוף השיעור יתקרר, ואל. אז אם אני כבר הבנתי משהו, ועכשיו יש שני הדברים: אני גם הבנתי אותו, אני גם מקיף אותו, ואני גם צולל בתוכו. אז זה שני הדברים ביחד. אני מקיף את השכל והשכל מקיף אותי. נכון? דבר כזה, התאחדות כזאת עם משהו, אין לזה דוגמה בעולם. אין לזה אח ורע. אין שום דבר בעולם שהם שני דברים שיכולים להתאחד ביחד כמו שכל ורעיון. ניתן דוגמה. עכשיו כשמכינים לי קפה, כן, אז שמים את הקפה בתוך המים. ואז קודם זה היה הקפה לחוד והמים לחוד. עכשיו ערבבו אותם, אז הם עכשיו מעורבבים ביחד. עכשיו, זה שהם מעורבבים ביחד זה נקרא שהם התאחדו? לא, הם נמצאים במקום אחד, באותה כוס, מעורבבים טוב טוב. הקפה נהפך להיות מים? לא. המים נהפכו להיות קפה? גם לא. תרתיח את זה, המים יתאדו והקפה יישאר. הם לא התחברו להיות דבר אחד. הם רק נמצאים ומעורבבים במקום אחד. נכון? כל חיבור בעולם הוא חיבור מהסוג הזה. חיבור של שכל זה משהו אחר. לפני שהבנתי משהו, אז הרעיון היה שם ואני הייתי-- היינו שני דברים נפרדים. אחרי שהבנתי... אני מבין ולא מישהו אחר. השכל נהפך להיות אני ואני נהפכתי להיות שכל. התאחדות כזאת של שני דברים שנהפכים להיות דבר אחד ממש, אין לזה דוגמה בגשמיות. רק בשכל יכול להיות כזה דבר. עכשיו הוא ממשיך. אז זה

16:18 דובר 1 על פי זה מובן מה זה שאליהו אמר, אה, לשון תפיסה על שכל. כי באמת שכל הוא עניין של-של תופס, תופס ברעיונות. דרך משל, כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה, הרי שכלו תופס ומקיף אותה, וגם שכלו מלובש בה באותה שעה, מובן. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. אז עם מה הוא התאחד? אמרנו שהשכל הוא נהפך להיות דבר אחד עם הרעיון שהוא מבין. כשהוא לומד הלכה, מה זה הרעיון הזה? הרעיון הזה זה חכמת השם, זה רצון השם. אז הוא עכשיו נהיה אחד, השכל שלו נהיה אחד עם רצון השם וחכמת השם, אחד ממש. מ-מבינות את המשמעות? כן? עכשיו דבר כזה, התאחדות כזאת עם עצמותו ומהותו, עם חכמתו, עם רצונו, זה יכול להיות רק על ידי הלבוש של המחש-- של-- רק על ידי לבוש, רק על ידי המחשבה. עצם הנפש, חכמה שבנפש, בינה שבנפש, רגש שבנפש, הם לא יכולים להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. הוא יכול לקבל זיו והארה; עם עצמותו ומהותו לא יכולים להתאחד. להתאחד ב-ב-- כשנהפכים לדבר אחד ממש, זה רק השכל. אז זה מעלה נפלאה שיש בשכל, בלימוד התורה, על-על-על כל דבר אחר בעולם. יהודי רוצה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, יש לו דרך אחת בלבד: ללמוד תורה. ברגע שהוא לומד הלכה אחת, אות אחת בתורה, באותו רגע הוא מאוחד עם ר-רצונו וחכמתו. הם הופכים להיות דב-- מה זה מאוחד? זה לא שהוא מתחבר איתו. הוא נהיה אחד, אחד ממש. הוא והקדוש ברוך הוא דבר אחד. מסביר את זה הרבי בלשון של אדמו"ר הזקן, שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך, דרך משל, ושמעון כך וכך, יפסוק ביניהם

18:50 דובר 1 כך וכך. ואף אפילו אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבוא למשפט על טענות ותביעות אלו. איזו הלכה שהיא לא מציאותית ולא התקיים ולא יכול להתקיים אף פעם. יש כמה דברים בתורה, מצוות שדנות בעניינים שחז"ל אמרו עליהם שלא היה ולא יכול להיות. כן, בן סורר ומורה ועוד כמה. מכל מקום, מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא, שאם יטען זה כך וזה כך, ייפסק כך. הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה ערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה אותו אדם עכשיו משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא. את אותו רצונו וחכמתו שאמרנו דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו, אז שום מלאך לא יכול לתפוס את רצונו וחכמתו, ואפילו לא הספירות העליונות, ואפילו לא עולמות עליונים לא יכולים לתפוס את רצונו וחכמתו. אבל יהודי, כשהוא לומד תורה, הוא תופס את רצונו וחכמתו בפשטות. כי אם בהתלבשותם בהלכות ערוכות לפנינו. איך זה יכול להיות באמת? מה, המלאכים כאלה טיפשים? הם לא יכולים להבין דברים שאנחנו יכולים להבין? הם נשמות וזה- אה?

20:25 דובר 6 מלאך אין לו יצר הרע.

20:27 דובר 1 נכון, אבל למה? אז זה, אז זה כתוב בפרק הקודם, ב-ב-בפרק ד', שהקדוש ברוך הוא אה צ-- בפרק הקודם אה צמצם את רצונו וחכמתו וירד ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות דרך עילה ועלול וצמצומים רבים, עד שה-- הוא הלביש את חכמתו בהלכות האלה. פה הקדוש ברוך הוא התלבש, שם הוא לא התלבש. אין שם הלכות. הקדוש ברוך הוא ברצונו הוא כל יכול. הוא החליט לצמצם את עצמו בתוך ההלכות של התורה. ככה הוא רצה, ככה הוא החליט, ככה הוא עשה. אז ממילא הדרך היחידה להתאחד איתו זה על ידי לימוד תורה. רק פה הוא נמצא.

21:16 דובר 6 ושם במצוות הוא לא מתאחד?

21:20 דובר 1 אנחנו נראה בהמשך את המעלה של המצוות. כמובן שצ-צ-צריך גם, גם לא מספיק ללמוד תורה, אלא צריך- אלא צריך- אה, צריך גם ללמוד, גם ללמוד תורה, גם ל-ל-לשמור, לשמור מצוות וגם להתפלל, בשלושה עמודים. כרגע אדמו"ר הזקן מדגיש בפרק הזה את העניין של לימוד התורה, ובהמשך הוא יתייחס בעשרת הפרקים, אנחנו מיד נראה גם, אז מה עם מצוות? זו שאלה מתבקשת הלאה.

21:53 דובר 6 רגע, מה-- כאילו הם אומרים שלכאורה זה נשמע מוזר שאנחנו כאילו מדרגה הרבה יותר נעלית ממלאכים.

22:00 דובר 1 נכון.

22:00 דובר 6 אז למה יש את העניין הזה של ה-- אם ראשונים כמלאכים, כאילו לכאורה זה... כאילו שמה זה נשמע שמשהו-

22:07 דובר 1 מצד הנשמה. מצד לימוד התורה יש לנו את האפשרות שאין למלאכים.

22:12 דובר 6 אוקיי, אז הם כאילו מדרגה הרבה יותר גבוהה מאיתנו?

22:15 דובר 1 אין להם תורה.

22:19 דובר 6 הבנתי.

22:19 דובר 1 המהות שלהם בוודאי, אין להם יצר הרע, אין להם נפש הבהמית, אין להם גוף, הם לא צריכים לאכול ולשתות, וכל היום הם רק משבחים את הקדוש ברוך הוא. וודאי שמהותם נעלית הרבה יותר ממהות האדם. אבל להת-- עם מה הם מסוגלים להתאחד? רק עם אור של הקדוש ברוך הוא, עם זיו של הקדוש ברוך הוא, לא עם עצמותו ומהותו. זה מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל.

22:46 דובר 6 זה לא ישים בתורה.

22:47 דובר 1 מממ?

22:47 דובר 6 זה לא ישים בתורה.

22:49 דובר 1 אז לא.

22:50 דובר 6 לא?

22:51 דובר 1 לא. אנחנו נראה את זה גם כן פה בהמשך. ממש מפורש לגמרי. זאת אומרת, זה לא איזשהו מפסק תורה, זה לא איזשהו כזה מין מתג. אני מדליק אותו, נדלק האור באוטומט. לא. זה-זה צריך, צריך עוד משהו בדרך. תכף, תכף נראה.

23:12 דובר 6 צריך להיות חשמל.

23:14 דובר 1 צריך, צריך להבין מה עושים. כן, נכון. אה, "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". בוודאי ששום מחשבה לא יכולה לתפוס. הרי הוא לא, הוא-- הרי הקדוש ברוך הוא זה לא שכל. אמרנו ש-ש-שכל יכול לתפוס ברעיון. הקדוש ברוך הוא זה לא רעיון. אז, אז, אז איך שכל יתפוס בו? שכל, שכל לא יכול לתפוס רגש למשל. שכל לא יכול לתפוס דבר גשמי. אני נורא רוצה שהמזלג הזה יזוז. אני יכול לרצות עד מחר. כן. יד גשמית יכולה לתפוס דבר גשמי. שכל לא יכול לתפוס דבר גשמי. שכל יכול לתפוס רעיונות. הקדוש ברוך הוא לא דבר גשמי. הוא גם לא דבר רוחני. הוא גם לא רעיון. השכל לא יכול לתפוס בו. "לית מחשבה" — שום דבר שהוא שכל לא יכול לתפוס בו, כי אם בהתלבשותו בהלכות הערוכות לפנינו. וגם, כמו שאמרנו בהתחלה, שכלו מלובש בהן. בזמן שהוא עכשיו לומד תורה, אז זה לא רק שהוא תופס את התורה, הוא עכשיו מלובש בתוך לימוד התורה, והוא ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. אין לזה דוגמה ואפילו לא כערכו, אפילו לא משהו קרוב. אין בגשמיות אפילו משהו שיכול לדמות להיות משל לדבר הזה. ההתאחדות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, להיות אחד ממש, הם, הוא והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נהפכים להיות דבר אחד ממש על ידי לימוד תורה. אין לזה דוגמה בגשמיות וגם לא משהו שיכול להיות משל לזה. נהפכים להיות אחד ממש. וזאת מעלה יתירה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצוות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות מעשיות. כי במצוות מעשיות הוא, הוא לא מקיף את רצון השם. הוא אולי מוקף מרצון

25:39 דובר 1 השם, אבל הוא לא מקיף את רצון השם. כשהוא מקיים מצווה אז רצון השם מקיף אותו. הוא עכשיו מקיים את רצון השם. נפשו צרורה בצרור החיים, מעלות, דברים נפלאים. אבל האם הוא עכשיו מקיף את רצון השם? לא. הוא מקיים מצווה, הוא לא מבין למה, הוא לא מרגיש שום דבר. אז זו מעלה יתירה גדולה ונפלאה במצוות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות המעשיות ואפילו על מצוות התלויות בדיבור ואפילו על מצוות תלמוד תורה שבדיבור. הרי מצוות לימוד התורה יש בה שני רבדים באופן כללי. כתוב, "והגית בו יומם ולילה", זה עניין של להגות, לחשוב, להבין. ויש בהלכה בשולחן ערוך שמי שלומד תורה ולא מוציא את המילים-

26:46 דובר 7 ודיברת בם.

26:47 דובר 1 מה?

26:47 דובר 7 ודיברת בם.

26:47 דובר 1 ודיברת בם. ומי שלא מוציא את הלימוד בפיו לא יצא ידי חובה. יכול להבין עד אין סוף. אם הוא לא אמר את המילים בפה, הוא לא יצא ידי חובה לכמה עניינים. למה? מה זה שני הרבדים? יש הקיום הגשמי של המצווה ויש את הקיום הרוחני של המצווה. ה-ה-המצווה תלמוד תורה שבדיבור היא כמו כל שאר המצוות. אין הבדל אם הוא מקיים במעשה מצווה הדלקת נרות שבת או סוכה או לולב, או שהוא מקיים עכשיו, מדבר דברי תורה בלי להבין. הדיבור בדברי תורה זה דבר גשמי. דיבור זה דבר גשמי. בזה שווה התורה לכל שאר המצוות. אבל על ידי הבנת התורה בזה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא, כמו שדובר קודם. כי על ידי כל המצוות שבדיבור ומעשה, הקדוש ברוך הוא מלביש את הנפש ומקיפה אור השם מראשה ועד רגלה. אז על ידי קיום כל המצוות נמשך אור מקיף על האדם. ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחוכמת השם, שזה גם בשאר המצוות, הנה גם חוכמת השם בקרבו. זה יש רק בידיעת התורה. מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו, מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכוח ידיעתו והשגתו בפרד"ס. אז נכון שיש בתורה פשט, רמז, דרש, סוד. יש אחד שיש לו שכל גדול, הוא מבין בסודות התורה, ואחד פחות מבין רק בדרש או ברמז, ואחד עוד פחות מזה, הוא רק מסוגל ללמוד חומש עם רש"י, ואחד גם, גם הלכות קשה לו ללמוד. אבל הוא למד עניין אחד בפשט התורה, הוא עכשיו מאוחד עם התורה. הוא מאוחד עם הקדוש ברוך הוא, מאוחד עם רצון. בזה אין שום הבדל בין הצדיק בעל ההשגה הכי גדול לבין היהודי הכי פשוט. ברגע

28:53 דובר 1 שהוא אחד עם הקדוש ברוך הוא, אחד. עכשיו הוא אחד, אותו דבר, מאוחד איתו לגמרי. זה לא משנה כמה הוא הבין. עכשיו הוא הבין את חוכמתו של הקדוש ברוך הוא, חוכמתו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, הוא עכשיו אחד איתו. מה זה משנה כמה? הכמות פה לא נוגעת. אז עד פה. לפני שנעבור לקטע הבא אני רוצה ל-ל-לסכם, להדגיש קצת. עד פה הוא הסביר בעצם את ההבדל בין מצוות-- הוא מדבר על, על-- הוא ממשיך לדבר על הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה. מה ההבדל בין הלבוש של דיבור ומעשה, שזה בעצם כל המצוות, לבין הלבוש של מחשבה, שזה לימוד התורה. הלבוש על ידי קיום כל המצוות, הוא-- הקדוש ברוך הוא מקיף אותו, ועל ידי לימוד התורה הוא מקיף את הקדוש ברוך הוא. זה מה שדובר עד לפה. זה יהיה קצת יותר מובן. עוד מעט נגיע לסוגריים אז זה יותר שייך שמה. ההסבר-- נדבר על זה שמה. ההבדל בין מקיף ומוקף. מביא הרבי משל גשמי. לפני שאנחנו יורדים לתוך הסוגריים, מביא הרבי משל גשמי להבין מה ההבדל בין מקיף ומוקף. לפי שבידיעת התורה, התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם, לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש. כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואזי יחיה ויתקיים, כך בידיעת התורה. זה דבר נפלא. צריך להתבונן בזה. א-אדם-- מה מחיה את-- אדם אם הוא לא אוכל הוא לא יכול לחיות. דיברנו על זה כבר. האוכל מחיה את האדם. לחם זה שם כללי לאוכל. לחם. אדם אוכל לחם. אחרי שהוא אוכל אותו, הלחם מתעכל בתוכו ומשתנה. קודם זה היה צומח

31:42 דובר 1 שצמח מהאדמה והוא השתנה ונהפך להיות אדם. החלק הגשמי שלו נהפך להיות בשר של אדם ועצמות וגידים וכו', והחלק המובחר שבו עולה למוח ומזה אחר כך נהיה דם ומזה נהיה שכל-- רגש בלב ושכל במוח. חז"ל אמרו: "אין אדם יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן" בגשמיות. המשמעות של זה שהלחם לא רק מחיה את הגוף הגשמי של האדם. הלחם הוא מחיה את החלק הרוחני של האדם, את השכל של האדם. עד שהוא לא אוכל, טועם דגן, השכל שלו-- אין לו שכל. הוא לא יכול להגיד אבא. הוא לא מבין מה זה אבא. מי גורם לו ל-- הלחם שהוא אכל השתנה ונהפך להיות מהות אחרת. קודם זה היה צומח, עכשיו זה אדם. אומר הרבי הזקן שהתורה קוראת ללימוד התורה לחם. אומר הרבי הזקן: זה לא משל שלי. חז"ל אמרו שהתורה נקראת לחם. למה התורה נקראת לחם? כי כשאדם לומד תורה זה קורה אותו התהליך בדיוק כמו שהוא אוכל לחם. כשהוא לומד תורה, אמרנו שהתורה נכנסת ומתאחדת איתו. זה אמרנו קודם, נכון? מה פירוש התורה מתאחדת איתו? התורה משתנה ונהפכת להיות מהות של נפש וזה מה שמגדל את הנפש. שמעתם פעם את המושג תינוק שנשבה? מה זה תינוק שנשבה? אז זה ילד שמסכן גדל בין הגויים או שההורים שלו לא שומרים מצוות והיום הוא כבר יהודי בן חמישים ושמונה. למה אתה קורא לו תינוק שנשבה? תקרא לו מבוגר שנשבה. למה אתה קורא לו תינוק שנשבה? אז הפשט שהוא היה תינוק, הוא נשבה, לכן עכשיו הוא נראה כמו שהוא נראה. אבל על פי הפנימיות עכשיו מובן הרבה יותר בעומק. הוא נקרא תינוק כי הוא נשאר תינוק. מי שגורם לנפש לגדול, מי שלא

34:28 דובר 1 אוכל הוא, הוא נשאר תינוק. הוא לא למד תורה, האיברים שלו לא גדלו, הוא נשאר תינוק. הגוף שלו גדל אבל הנשמה שלו נשארה נשמה של תינוק. הוא-- גם היום כשהוא בן חמישים וכמה הוא עדיין תינוק. הנשמה שלו כמו, כמו, כמו, הוא לא אכל לחם.

34:49 דובר 8 מי דתי ולא לומד תורה?

34:51 דובר 1 מה?

34:52 דובר 8 לא לומד תורה. כאילו הוא שומר מצוות אבל איכשהו לא, לא לומד תורה.

34:58 דובר 1 אין, אין פטנט אחר לגדל את הנפש. מי שלא אוכל לא חי. אי-אי אפשר לחיות ללא לחם.

35:04 דובר 8 נשים לא לומדות תורה.

35:06 דובר 9 אין לפי דעתם מצוות על נשים.

35:09 דובר 8 אמרו להם אתן צריכות לעשות ככה מצווה וככה זה. גם אין להם כאילו מקום.

35:13 דובר 1 אין, אין, אין. זה לא עניין של אשם או לא אשם. כמו שאדם הוא לא אוכל אז הוא מת גם, גם, גם, גם אם הוא לא אשם, מה הוא יעשה שאין לו מה לאכול? מי שלא לומד תורה הנשמה שלו לא גדלה. זה מה שמגדל את איברי הנשמה. מוסבר גם במקומות אחרים ב-באורך ובעומק מדוע ואיך זה בדיוק קורה, אבל, אבל זה התהליך. פה הרבי מביא את המשל והמשל הזה הוא, הוא נכון לכל אורך הדרך. כמו שהלחם מחיה את הגוף, כך לימוד התורה מחיה את הנשמה. בפשטות מחיה זאת אומרת שהתורה שהוא לומד אנחנו לא מבינים בדיוק כמו ש-- גם איך ה-- איך הלחם מתעכל ומשתנה אני גם כן לא מבין. אבל זה לא איזו סגולה, זו המציאות. הרבי הזקן מספר לנו מה המציאות. המציאות של לימוד תורה היא שאדם לומד תורה, הלימוד מתעכל, מתאחד ומגדל את הנפש שלו. התורה נקראת לחם ומזון הנפש. על מה את מדברת? כאילו

36:36 דובר 10 קודם הוא רשם פה או שאני לא... שלא נמצא כלל בגשמיות. כאילו ש... אין, אין משהו כזה בגשמיות.

36:45 דובר 1 אה, אין לזה משל.

36:49 דובר 10 שגם מה שהשכל

36:50 דובר 1 זאת אומרת שהלחם הוא, הוא משל טוב.

36:53 דובר 10 אני שואלת כי כאילו נראה לי זה שלא מובן פה.

37:00 דובר 1 אולי זה לא בגשמיות, לא יודע. לא יודע. שאלה טובה. צריך לחשוב על זה או אולי להסתכל. על כל פנים, זה היה המשל שהוא מביא והוא מסביר את זה גם באריכות, לא פה, במקומות אחרים. אזי כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים, אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה. כשיהודי לומד תורה, אז אור אין סוף, עצמותו ומהותו, מחיה את הנשמה שלו באופן ישיר, מתאחד איתו ומחיה אותו. וזהו שנאמר, "ותורתך בתוך מעי". אז האמת היא שבא... שם בדברי הימים, איפה שהוא אומר, "ותורתך בתוך מעי", אז רש"י מסביר את זה קצת אחרת.

37:59 דובר 10 אנחנו רק בגלל ה... לא בגללנו. בואו נחזור שוב עוד פעם.

38:05 דובר 1 ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

38:08 דובר 10 אמן.

38:25 דובר 1 יש פה דפים. טוב, נחזור מהתחלה. טוב, רק בשביל ל-להיכנס לעניין, שתי מילים מה שדובר באופן כללי. דיברנו שהפרק ה' שאנחנו עכשיו עוד מעט מסיימים ללמוד אותו, אה, הוא מדבר על המעלה של לבוש המחשבה על שני הלבושים. בפרק הקודם הוא דיבר על המעלה של לבושי הנפש לעומת עצם הנפש. שעצם הנפש, עם כל הכבוד לעצם הנפש, היא לא יכולה לתפוס את הקדוש ברוך הוא. דווקא לבוש-- הלבושים, דווקא הם יכולים לתפוס את הקדוש ברוך הוא. ובפרק הזה הוא מחלק ש-שבפרק הזה הוא מחלק, למרות שכל שלושת הלבושים תופסים בקדוש ברוך הוא, אבל יש, או יש הבדל איך הם תופסים. ה-על ידי דיבור ומעשה, אז אור השם מקיף את הנשמה, ועל ידי לימוד התורה, לבוש המחשבה, אז היהודי מקיף את הקדוש ברוך הוא. אחר כך הוא הדגיש עוד יותר שבלימוד התורה לא רק שהשכל מקיף את האלוקות, אלא זה כמו לחם שהוא אוכל, מתאחד עם האלוקות והאלוקות מחיה אותו ומגדלת אותו. על זה הוא מביא את הפסוק איפה שאנחנו נמצאים עכשיו, "ותורתך בתוך מעי". אז רש"י מסביר מה זה "ותורתך בתוך מעי": אכלתי רק דברים כשרים, לא עשיתי עבירות. זה רש"י. גם הרד"ק שמסביר משהו כזה, "ותורתך בתוך מעי" מסביר פשוט אני לא-לא-לא אכלתי טריפות. אבל אדמו"ר הזקן מסביר על פי ההסבר שהוא הסביר כאן בעומק הרבה יותר גדול. אז פנימיות העניין, מה זה תורתך בתוך מעי? שהתורה היא כמו לחם. למדתי את התורה באופן כזה שהיא התאחדה איתי, ועד שהתורה היא זו שמחיה אותי, החיים שלי מהתורה. כמו שאמר-- הזכרנו ק-- קודם גם שהוסבר ב-בכמה מקומות שהתורה מגדלת את האדם, את נשמת האדם, ומי שלא לומד תורה אז הנשמה

41:30 דובר 1 שלו נשארת נשמה של תינוק גם אחרי שהוא נהיה אדם מבוגר. ופה באה התשובה על מי שעל-- את שאלת, נדמה לי, לגבי אה-- וכשגוי לומד תורה. אם זה כזה פטנט נפלא, אני לומד תורה, תק, אני מאוחד עם הקדוש ברוך הוא, נשמתי גדלה איתו ואני... אז מצוין, אז אפשר כל גוי יכול להיות יהודי. אז הוא אומר, זה לא עובד ככה. למה? אה, וכמו שכתוב בעץ חיים. עץ חיים זה כתבי האריז"ל. בשער מ"ד בפרק ג' כותב שמה עץ חיים שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות, והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. אז מוסיף העץ חיים מילה שעד עכשיו לא הזכרנו אותה. מתי זה עובד? כשהוא לומד תורה לשמה.

42:46 דובר 11 ככה זה בונדים.

42:47 דובר 1 אה?

42:48 דובר 11 ככה זה מבינים.

42:50 דובר 1 מיד מסביר עץ חיים מה פירוש תורה לשמה, ולשמה... מי יודע מה זה ללמוד תורה לשמה?

42:58 דובר 11 מה הכוונה שללמוד תורה לשמה?

43:01 דובר 1 האמת היא שזו שאלה מכשילה, כי בלימוד תורה לשמה יש הרבה דרגות והרבה עניינים. יש כל מיני דברים שנקראים לשמה. למשל, אם יהודי לומד תורה כי הוא רוצה לדעת איך הוא, איך הוא יכול לדעת מה ההלכה אם הוא לא ילמד תורה, אז הוא לומד תורה בשביל לדעת, נכון? אז זה נקרא תורה לשמה בדרגה מסוימת. אבל בעומק יותר אז אומרים לו: זה נקרא שאתה לומד-- אתה לומד בשביל לדעת. אתה לא לומד בשביל התורה, אתה לומד בשביל לדעת מה לעשות. זה לא בשביל התורה. ללמוד תורה בשביל התורה פירושו ללמוד בשביל, בגלל שאני רוצה לדעת מה כתוב בה. לא בשביל עניין צדדי. אני לומד תורה בשביל לדעת מה לעשות. לא? אז אתה לומד תורה בשביל עניין אחר, עניין צדדי. נראה לך לומד תורה בשביל לדעת את התורה עצמה בלי קשר למה לעשות. אחר כך יש דרגה יותר נעלית, אומרים: זה נקרא ללמוד תורה לשמה? מה, הוא לומד תורה ולא חושב על הקדוש ברוך הוא? אז מה, אז, אז מה שווה כל התורה שלך? אז יש איזה כמה וכמה דרגות. אומר העץ חיים, של לימוד תורה לשמה שמדובר כאן לעניין הזה, זה שהוא לומד תורה בשביל להתקשר לקדוש ברוך הוא. מתי התורה מתאחדת עם האדם? כשהו-- מטרת הלימוד היא בשביל להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. איך הוא אומר את זה? אה, כולם יודעים שאחרי העולם הזה כל אחד מק-- כל יהודי מקבל שכר, אה, בגן עדן. נכון? כל אחד?

45:07 דובר 12 בשום אופן. על כל ישראל יש שכר, אבל השאלה

45:11 דובר 1 למי מגיע חלק בגן עדן ולמי לא מגיע?

45:14 דובר 12 תלוי.

45:15 דובר 13 תלוי.

45:16 דובר 12 תלוי.

45:16 דובר 1 אז ככה, גן עדן זה שכר על לימוד התורה. מי שלא למד תורה אין לו חלק בגן עדן. יכול להיות צדיק הכי גדול. מי שלא למד תורה אין לו חלק. ח-- גן עדן זה שכר על לימוד התורה. נקודה.

45:35 דובר 12 יש לי שאלה.

45:36 דובר 1 זהו. כן.

45:36 דובר 12 איך אתה יכול להגיד שאם מישהו לא לומד תורה אז הוא... אין לו חלק בגן עדן? כי הרי יש איזה רב, כאילו נראה לי שזה היה אדמו"ר הזקן או עוד מישהו, אמר לו-- לא זוכרת איזה רב, תכתבי לי nachlas1@gmail. ואז, אה, הוא אמר לאיזה מישהו: אתה צריך לעשות בשבילי איזה משהו, ואז הוא הלך ובדק ו... לא יודעת, משהו שזה היה קשור לשבת, אבל ה-הסוף של הסיפור היה שכאילו שהוא אומר לו: שבת אחת, אה, שאתה תשמור יכולה, אה, להכניס אותך לגן עדן. אז כאילו איך אתה יכול להגיד שאם אתה לא תלמד תורה אתה לא תוכל להיכנס לגן עדן, שאם, אה, יש רבנים שאומרים ששבת אחת שאתה תשמור, שכאילו אם תעשה משהו באמת מהלב ומהנשמה ותקדיש את עצמך לקדוש ברוך הוא, אז אתה כן יכול להיכנס לכ-- לגן עדן מתי שתראה נכונות לקדוש ברוך הוא.

46:18 דובר 1 צ-צריך לראות בסיפור מה בדיוק הצדיק הבטיח. א', צריך לראות אם הוא הבטיח לו גן עדן או עולם הבא. זה שני עניינים שונים לגמרי, וגם אם הבטיח לו גן עדן אפשר לתת מתנות. אז הצדיק נתן לו חלק משלו.

46:32 דובר 12 איך זה בא לידי ביטוי לבנות? כאילו בנות הרי לא לומדות גמרא ותורה.

46:36 דובר 1 שיש להן ש-- יש להן חלק בתורה של בעליהן.

46:39 דובר 12 כן? וגם זה אני חושבת שהן מקיימות מצוות כמו שבת ואיכות בנוה, וזה גם נחשב?

46:45 דובר 1 גוף אחד ממש.

46:47 דובר 12 אה. אז למה צריך את זה כאילו

46:49 דובר 13 ושאולי נראה את זה כאילו ש...

46:51 דובר 12 מה?

46:52 דובר 1 כתוב: נשים במאי זכיין-- הגמרא אומרת, נשים, זה, זה, זה לא חסידות, זה גמרא. נשים במאי קא זכיין, נשים במה הן זוכות ל-לגן עדן? בזה שהן, אה, שומרות, אה, שומרות, לא זוכר את הלשון, שומרות ל-ל-ל-לבעליהן עד שהם חוזרים מה, מהבית כנסת, מה, מהבית, מהבית מדרש.

47:13 דובר 12 מה הקשר בין גן עדן לעולם הבא?

47:15 דובר 1 אה לא, אנחנו עכשיו לומדים פרק בתניא.

47:19 דובר 12 תבוא בפעם הבאה. כל שיעור תבוא.

47:24 דובר 1 נקודת העניין שגן עדן זה מסדרון זמני לעולם הבא. עולם הבא זה...

47:31 דובר 12 מה זה עולם הבא?

47:32 דובר 13 עליות שאין...

47:33 דובר 1 עולם הבא זה פה בעולם הזה, בגשמיות.

47:37 דובר 12 אה, אוקיי.

47:41 דובר 13 זהו גן עדן.

47:42 דובר 12 כן, בסדר.

47:42 דובר 13 אבל יהודי שנכנס כאילו ש-- כאילו ששם.

47:45 דובר 1 מה?

47:45 דובר 13 יהודי שנכנס כאילו ששם.

47:46 דובר 1 נו?

47:47 דובר 12 נו, זה לא מגניב.

47:49 דובר 1 שכר נפלא ומגיע לו המון דברים טובים. יש הרבה דברים טובים שאפשר לתת לו, אבל גן עדן, עניינו של גן עדן זה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, נהנים מזיו השכינה. הם נהנים מהשגת לימוד התורה. זהו. מה, איזה השגה? מה שהם למדו פה בגשמיות, שם יש להם את זה ברוחניות. זהו. מה, זה מה יש שם מה לעשות? אלא מה? האור האלוקי בגן עדן הוא כזה נפלא, כזה עצום, שרק על ידי לימוד תורה אי אפשר לקבל אותו. זה כמו שמדליקים פרוג'קטור כזה גדול, מכניסים אותו ישר בעיניים ואי אפשר לפקוח את העיניים ואי אפשר ל-לראות כלום. לכן בגן עדן לא מספיק רק לימוד תורה, אלא צריך גם מצוות. המצוות נקראות בכמה מקומות אוניות.

48:34 דובר 3 איך בגן עדן יש מצוות? או שזה...

48:37 דובר 1 המצוות בעולם הזה, צריך אותן בשביל גן עדן. המצוות, יש מקומות שנקראות אוניות ויש מקומות שנקראות לבושים ועוד כמה שמות. עמודים. הכל, הכל באופן כללי אותו דבר. כדי לקבל את השכר של התורה בגן עדן צריך איזשהו לבוש. צריך משקפי שמש כדי שאפשר יהיה ל-ל-להסתכל ב-- לראות משהו. אז המצוות הם הלבושים שמאפשרים לקבל את ה-, את השכר שבגן עדן. למה מזכירים את כל זה עכשיו? כי דיברנו שהמצוות בדיבור ומעשה זה מקיף. אור מקיף. וה-התורה היא אור פנימי. לימוד התורה פנימי. נכון? הזכרנו קודם. שעל ידי הלימוד האדם מקיף את הרעיון ועל ידי המצוות אז אור השם מקיף את האדם מסביב. מה זה מקיף? כמו שהבגד מקיף את האדם. נכון? מה זה פנימי? כמו שהלחם נכנס בפנים, זה מחיה. כן? אז כמו שאדם בשביל לחיות ולהסתובב בעולם הוא צריך לאכול והוא צריך גם להתלבש, אז לכן בשביל גן עדן העיקר החיות שבגן עדן זה בא מלימוד התורה שלו בעולם הזה. אבל כדי שהוא יוכל להסתובב שם בגן עדן ולקבל את זה, אז הוא צריך את הלבושים, שזה נעשה מהמצוות. וזה מה שאומר בעץ חיים, שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות. מהמצוות נעשים לבושים לנשמה, והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. מדוע לשמה? כל העניין של גן עדן זה להתקשר בקדוש ברוך הוא, שיתגלה לי הקדוש ברוך הוא. בעולם הזה הקדוש ברוך הוא לא יכול להתגלות ובגן עדן הקדוש ברוך הוא מתגלה. למי הוא מתגלה? הוא מתגלה למי שרוצה שיתגלה לו. אדם שלא מחפש את הקדוש ברוך הוא, למה שהקדוש ברוך הוא יחפש אותו? מידה כנגד מידה. מי שמשתוקק לגילוי השם, חשוב לו אלוקות, חשוב לו רוחניות,

51:13 דובר 1 הוא רוצ-- הוא רוצה לראות את הקדוש ברוך הוא, הוא רוצה להתחבר איתו, אז הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו. מתי? בגן עדן. אבל אם הוא לא רוצה, למה שיתגלה לו? איך האדם מביע את רצונו?

51:27 דובר 3 מה זה?

51:29 דובר 1 שהוא לומד תורה לשמה.

51:31 דובר 3 עוד.

51:32 דובר 1 לשמה, מה הסיבה שמניעה אותו ללמוד תורה? הוא לא לומד תורה בשביל לדעת את ההלכות. הוא לא לומד תורה בשביל לדעת מה כתוב בה. הוא לומד תורה, המטרה שלו בשביל שהוא יודע: על ידי זה אני מתחבר עם הקדוש ברוך הוא. נכון, עכשיו אני לא מרגיש את זה, אבל זה שאני יודע שעל ידי לימוד התורה אני מתחבר עם הקדוש ברוך הוא, כמו שהסביר קודם באריכות, זה מה שמניע אותי ל-- זה נקרא תורה לשמה. זה מה שמניע אותו ללמוד את התורה. זאת הסיבה והטעם שעומד מאחורי הלימוד שלו. לימוד כזה אחר כך בגן עדן באמת מגלה לו את האלוקות. היינו לקשר נפשו להשם על ידי השגת תורה איש כפי שכלו, כמו שכתוב בפרע"ח. מוסיף הרבי, ובכן, בסוגריים...

52:24 דובר 3 אבל, אה, כמו שכתוב בזוהר ויקהל...

52:26 דובר 1 מה?

52:27 דובר 3 זה כמו שכתוב בזוהר ויקהל.

52:29 דובר 1 כמו ש...

52:29 דובר 3 כתוב בזוהר ויקהל. אז מה הקשר לראיה פה? מה הקשר?

52:34 דובר 1 כמו שכתוב בזוהר ויקהל דף ר"י, לשמה. מה פירוש לשמה? כדי לקשר נפשו להשם על ידי השגת התורה. שמה, בשביל מה הוא לומד תורה? בשביל לקשר נפשו להשם. איש כפי שכלו. אז כמו שאמרנו קודם, שזה לא משנה מה גודל ההשגה שלו ועד כמה השכל שלו חד או עקום, כמה שהוא מסוגל להבין בשכל שלו, הוא מתקשר עם הקדוש ברוך הוא בדיוק כמו גדולי החכמים והצדיקים. הרבי מוסיף פה בסוגריים הערה. עד כאן מה דיברנו, ההבדל בין תורה למצוות? שמצוות זה אור מקיף והתורה זה אור יותר חזק שחודר עד למטה, עד לפנימיות. נכון? לא למדנו שיש הבדל במהות של האור הזה. לא אמרנו שיש הבדל בין המקיף. רק זה האור של-- סליחה, הפוך. האור של-- סליחה. האור של התורה. הפוך. סליחה, סליחה. האור של התורה, אור פנימי שאדם יכול לקלוט אותו ולהכיל אותו בקרבו, והאור של המצוות זה אור כזה גדול שהוא אולי שאי אפשר להבין אותו, זה נשאר מקיף, זה נהיה לבוש. מוסיף הרבי בסוגריים: המזון היא בחינת אור פנימי והלבושים בחינת מקיפים. זאת אומרת, ההבדל בין פנימי ומקיף, בין תורה למצוות, זה לא רק העוצמה של האור, העוצמה של הגילוי, שבתורה יש עוצמה קטנה, לכן זה יכול להיכנס ולהתלבש בתוך השכל של האדם. זה מצומצם מאוד והאור המקיף הוא אור יותר נעלה ולא יכול להיכנס בפנים. זה לא הבדל בכמות, זה הבדל באיכות. התורה, המזון היא סוג של אור שהוא פנימי, והמצוות זה סוג של אור שהוא מקיף, שהוא נעלה יותר. זה אור מסוג לגמרי שונה. ובכל אחד מהם יש מעלה שאין באחר. המעלה במצוות שזה אור מקיף, זה אור נעלה, זה אור חזק, זה עצמותו

54:57 דובר 1 ומהותו ממש. החיסרון, האדם לא יכול לקלוט את זה בפנימיות. המעלה בתורה היא בדיוק הפוכה. זה אור קטן, זה אור מצומצם, זה אחרי כל ההגבלות והסתרים והמניעות והחלונות וכל מה שעבר ב-בדרך עד שיכול ל-להיכנס לתוך הלכה כתובה בתורה שאני יכול להבין אותה. מצד שני, עם זה אני יכול להתאחד. ולכן אמרו רז"ל שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות. זה אמרנו קודם. קודם אמרנו שלתורה יש מעלה על כל המצוות. נכון? זוכרים שאת זה כבר אמרנו?

55:44 דובר 3 כן.

55:44 דובר 1 שרק על ידי תורה יכול להתאחד עם הקדוש ברוך הוא.

55:46 דובר 3 מחשבה.

55:47 דובר 1 להתאחד בגלל שזה מחשבה. הוא אומר עוד יותר מזה. התורה היא לא רק נעלית יותר מכל המצוות, אלא ששקולה כנגד כל המצוות. זאת אומרת, כשאומרים שהתורה יותר נעלית מכל המצוות, תיקח את התורה לעומת המצווה הזאת. התורה, אתה יכול להתאחד; עם המצווה לא. לעומת המצווה הזאת, עם התורה אתה יכול להתאחד, עם המצווה הזאת לא. התורה היא יותר נעלית מכל אחת ואחת מהמצוות. אבל יש בתורה עוד עניין. היא לא רק נעלית, היא שקולה. כל המצוות כולן כלולות בתוך התורה. בתורה יש גם את המעלה של הלהתאחד וגם את המעלה שיש בכל המצוות כולן. מה זה? כי התורה היא לא רק מזון לנפש, התורה היא גם לבוש לנפש המשכלת. שהרי אמרנו בהתחלה, בהתחלת הפרק, שמתלבש בה בעיונה ולימודה. בזמן שאדם לומד תורה אז עכשיו הוא מתלבש בתוך... נדמה לי שאיבדתם אותי. כשאדם לומד תורה, לומד רעיון שכלי, עכשיו לומד משהו. נו, מה אנחנו לומדים? לומדים פרק ה' בתניא. עכשיו אנחנו צוללים לתוך הפרק. כן? צוללים לתוך הפרק עכשיו, זה, זה, עכשיו הפרק, עכשיו זה גדול עלינו. אנחנו פעם ראשונה-- יש כאלה שלא פעם ראשונה. אנחנו עכשיו פעם ראשונה שומעים את זה, והרעיון הזה אנחנו מנסים להבין אותו, מנסים לתפוס אותו, כאילו הרעיון הזה הוא מסביבנו. אנחנו שקועים בתוכו. אז אם אנחנו עכשיו שקועים בתוכו, זאת אומרת שהוא מקיף עלינו. אבל אמרנו קודם שמקיף זה העניין של מצוות.

57:34 דובר 4 גם זה.

57:35 דובר 1 נכון. בתורה יש גם את המעלה של המצוות, היא גם מקיף.

57:41 דובר 4 איך זה מסתדר עם העניין של המעשה הוא העיקר?

57:44 דובר 1 ש...?

57:45 דובר 4 המעשה הוא העיקר.

57:45 דובר 5 את לומדת בעל פה, בדיבור.

57:48 דובר 4 אבל עוד פעם אומרים לו, הדיבור הוא סך הכול מעשה.

57:52 דובר 5 את לומדת בראש אבל ככה את אומרת את זה בפה. את קוראת את זה בספר-

57:56 דובר 4 אבל דיבור זה לא מעשה.

57:58 דובר 1 בפרק הזה-

57:59 דובר 5 לימוד תורה זה

58:01 דובר 1 בפרק הזה לא מדובר על תכלית הבריאה. זה מדובר בתניא בפרק, אה, ל"ו עד ל"ט, שמה באזור ההוא. פרק הזה מדובר לגבי העניין של התאחדות הנשמה עם אלוקות. התאחדות של נשמה עם אלוקות זה לא נעשה על ידי מצוות. זה נעשה על ידי, אה, לימוד תורה. המצוות עוזרות לזה, ובלי מצוות אי אפשר. אבל עיקר ההתאחדות של יהודי עם אלוקות זה בא על ידי לימוד תורה. אם שואלים מה העיקר מצידו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא רוצה? למה הוא ברא את העולם? הוא לא ברא את העולם בשביל שיהודי יתאחד עם אלוקות. בשביל זה הוא לא צריך לברוא עולם.

58:46 דובר 5 בשביל מה?

58:48 דובר 1 הוא יכול להשאיר את הנשמה חבוקה או דבוקה, טהורה היא, כמו שהיא שמה למעלה, חצובה מתחת כיסא הכבוד, היא תישאר שמה, היא תהיה דבוקה איתו מצוין. בשביל זה הוא לא ברא את העולם. הוא ברא את העולם כי הוא רצה להיות לו דירה בתחתונים. כדי שתהיה דירה בתחתונים, בשביל זה צריך מעשה. בשביל זה המעשה הוא העיקר. אבל זה לא העניין של הפרק הזה. וגם לבוש לנפש המשכלת שמתלבש בעיונה ולימודה, וכל שכן כשמוציא בפיו בדיבור, שהבל הדיבור נעשה בבחינת אור מקיף, כמו שכתוב בפרי עץ חיים. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים. כ-כ-כמה מכם ניסו בחיים שלהם למסור שיעור? טוב, אז כל מי שאי פעם ניסתה או תתנסה בחייה למסור שיעור, אז היא תגלה מהר מאוד שתוך כדי הדיבור, תוך כדי הלימוד, אז פתאום היא מתחילה להבין הרבה יותר טוב דברים שכמה שהיא הייתה לבד והתאמצה והתייגעה והסתכלה בספרים ושאלה את הרבנים הגדולים ו-ו-וקצת נשאר. ברגע שמתחילים לדבר פתאום מתחילים להבין. זה מוסבר בחסידות בכמה מקומות. מדוע זה כך? הדיבור, הבל הדיבור נעשה בחינת אור מקיף. שורש הדיבור יותר נעלה משורש הנפש. אגב, לכן נקרא אדם מדבר ולא משכיל. כי עיקר האדם זה מדבר. דיבור, כוח הדיבור. אז ברגע שהדיבור מתחיל לעבוד, מתחיל להתגלות, אז נ-נמשך על הנפש אור מקיף, כוחות יותר נעלים ממה שהיה לה קודם, ומה שהוא לא יצליח להבין על ידי מחשבה, ברגע שהוא מתחיל לדבר פתאום הוא מתחיל להבין. דבר זה קורה ביום-יום. אז על כל פנים, לענייננו, מה הסביר פרק ה'? פרק ה' הסביר שיש, אה, דווקא על ידי לבושי הנפש שהם לא חלק מהנפש, אפשר להתאחד עם הקדוש ברוך הוא יותר

1:00:57 דובר 1 מאשר על ידי הנפש עצמה. זאת אומרת, שכל ורגש. יש לו אהבת השם והוא תופס מלאכים בזנב או מתחת לזנב. הוא לא יכול להתחבר עם הקדוש ברוך הוא, עם אלוקות, אבל על ידי לימוד תורה במחשבה, דיבור ומעשה הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. וצריך בשביל זה גם את הלימוד וגם את המצוות. המצוות הן האור המקיף, ממשיכות עליו, נותנות לו את הכוח להתאחד. ומי שבפועל פועל את ההתאחדות עם הקדוש ברוך הוא זה לימוד התורה. אז עד פה, פרקים א' עד ה' למדנו את עניינה של הנפש האלוקית. אמרנו שלכל יהודי יש שתי נפשות, אלוקית ובהמית. הנפש האלוקית היא חלק אלוק ממעל ממש. שורשה ומקורה היא, הוא בעצמותו ומהותו יתברך. היא יורדת לתוך גוף של כל יהודי, ובתוך גוף של כל יהודי נמצא אותו חלק אלוק ממעל ממש. ניצוץ אלוקות נמצא, ויש בנ-בניצוץ הזה עשרה כוחות, שבאופן כללי זה שכל ורגש אלוקיים של קדושה. וגם יש לנפש האלוקית שלושה לבושים, מחשבה, דיבור ומעשה, שעל ידם, על ידי הלבושים, הנפש האלוקית לא רק בשורשה מחוברת עם אלוקות, אלא מתחברת עם הקדוש ברוך הוא גם כמו שהיא נמצאת פה למטה בגוף גשמי בעולם הזה. ויותר מזה, לא רק כמו עכשיו, אלא גם כל מה שיתגלה לו לעתיד לבוא, גם בגן עדן וגם לעולם הבא ועד תחיית המתים ועד קץ כל הדורות. הכול תלוי בקיום המצוות ובלימוד התורה שהוא עושה עכשיו בשבעים או ש-- ואם בגבורות שמונים שנה שנותנים לו בעולם הזה. וזה היה הנפש האלוקית. שלושת הפרקים הבאים שנתחיל עוד שבוע הבא, פעם הבאה בעזרת השם, מדברים על נפש הבהמית. אנחנו נגלה שגם לנפש הבהמית, גם היא יש לה את עיקר

1:03:09 דובר 1 הנפש ועשר כוחות. גם היא יש לה שלושה לבושים וגם היא יש לה דברים שהלבושים שלה פועלים יותר ממה שהנפש עצמה. אבל זה לא באותו אופן כמו אצל הנפש האלוקית, באופן אחר לגמרי.