סימפוזיון לנשים בענייני שליחות ופעילות

00:00 דובר 1 דווקא היום בתור חב"דניקית, ואני בהחלט עושה, אני מצליחה למתן את הפעילות שלי הרבה יותר, ובעזרת השם להשתדל לתת את ה... אמ... באלאנס, האיזון הנכון בין הפעילות והמהות שלי בבית כאמא וכאישה לבין הפעילות בחוץ. דווקא בגלל ההכרה הזאת של ההתעצמות שאמרתי לכם קודם, שנובעת דווקא מהנושא הפנימי של ח"י אלול, דווקא בגלל זה אני מצליחה למסד ולמתן את זה יותר, דווקא בשל היותי חסידה של הרבי, מהבעל שם טוב, אדמו"ר הזקן וכן הלאה. כי יש לי את ההכרה הנפשית הפנימית למה אני עושה את הדברים האלה, וזה לא רק מין ריצה מטורפת אחרי עשייה כמו שהיא מצטיירת לפני הרבה אנשים או שהן לא פעילות. לפעמים כן פעילות, רק נדמה להן שהן לא, כי הן לא מסתחררות סביב עצמן וסביב השעון. וכשהעשייה הזאת היא פנימית, אז למעשה אנחנו חדורים בה כל הזמן. אמ, חשבתי שלמעשה אני לא רוצה לדבר על האיזון הזה, כי כבר גברת קרניאל דיברה על זה ואני בטוחה שידברו על זה הלאה. אני רוצה לקחת נקודה אחרת שאני מאמינה שבנקודה של הוספת אור, אז על ידי זה דווקא אנחנו מרחיקים את החושך בחיי היומיום בכלל, לא רק כתיאוריה. הרבי שנים על גבי שנים דאג להורות לנו מבצעים ומבצעים ומבצעים ומבצעים. המילה הזאת, כל ילד שנולד, נולד ל... ילד חסיד חב"ד שנולד, נולד למילה מבצעים. לנו נדמה שתמיד לצאת החוצה. מה זה מבצעים? זה לעלות על האוטו שנוסע לנש"ק, או אם מישהי מוכשרת לתת שיעורים, לתת שיעורים וכולי וכולי. למעשה ישבתי וחשבתי שזה לא כל כך מדויק. המעגל הזה של מבצעים מתחיל ממני עצמי, וזה מה שדיברתי קודם. זה כל הנושא הזה של לידה, שזה המצב האישי הנפשי

01:56 דובר 1 שלי שאני צריכה להיות בבחינת לידה. זאת אומרת, אני צריכה להתעצם. כל הכוחות שלי צריכים להיות. אני צריכה להיות מתאחדת ומתעצמת עם הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לי ואז לתת את זה הלאה, להשפיע את זה על בעלי ועל ילדיי. ולדוגמה, אישה שלא מסוגלת לצאת, לא פעילה. כשאני נותנת לילדים שלי לשים קופת צדקה בחדר שלהם על הקיר, כפי שהרבי ביקש, ולכל ילד יש חת"ת בחדר, זה כבר מבצע. מי אמר שמבצעים זה ללכת וכל יום נדהור? והמעגל הנוסף, המעגל הבא זה הסביבה שלי, שגם עליה אני יכולה להשפיע, וזה לפעמים עזרה פשוטה לשכנה, אבל בסבר פנים יפות. אחר כך זה, זה מגיע לעם שלי. יש הרי כל מיני מצבים בתוך העם שאני יכולה לעזור, וזה אולי יותר נוגעים שם המבצעים הקונבנציונליים הרגילים שאנחנו מכירים אותם ופועלים בעזרתם. היום יש לנו גם את המבצע של המבצעים שלי לארצי, שיש לנו הרבה מה לתרום בנושא הזה של שלמות הארץ. יש לנו גם את המעגל האחרון, שזה המעגל של המבצעים העולמי, שא' ושבע מצוות בני נח זה לא כך נוגע לנו כאן בארץ. אבל יש את המעגל של להביא את המשיח, וזה המעגל העולמי כי זה יביא את השלמות לעולם. אז אני אישית, כאמא, כעובדת, כאמא עובדת מרגישה, וכאישה מרגישה, שלמעשה כל המציאות שלי חדורה בזה שלאו דווקא זה תמיד עם איזשהו שלט ולאו דווקא זה פעילות מסוימת, אלא אם אני מרגישה חדורה שזה התפקיד שלי ושלשם כך נולדתי, ושאני בת של הבעל שם טוב ושל אדמו"ר הזקן וכל השושלת, בהכרח זה מלווה אותי כל היום.

03:43 דובר 2 תודה רבה. ובכל אופן, יש רק עשרים וארבע שעות ביממה. ומה עם כל התפקידים הרבים שמוטלים על האישה? והשאלה שנפנה אותה לגברת תרצה בוטמן, שליחה צעירה ברמת השרון. האם ניקיון, סדר, בישולים וכדומה בבית הם ערך חשוב בפני עצמו, או שזה ערך שניתן לוותר עליו או לגרוע ממנו למען ערכים רוחניים יותר? בבקשה.

04:29 דובר 1 טוב. ערב טוב לכולם. אה, אולי אני לא אדבר בתור דוגמה ממה שאני עושה, או אולי יותר ממה שאני חושבת שצריך להיות. אל תבואו הביתה לבדוק. אבל אני חושבת שבמצב שבו אני נמצאת דווקא ניקיון, אולי בישולים קצת פחות, לעיתים יותר רחוקות, זה לפעמים חלק, אה, מתוך השליחות. זה חלק מתוך המבצעים. כי אם אנחנו החב"דניקים היחידים ברמת השרון, ואם מישהו ידפוק על הדלת רק בשביל לשאול אם יש במקרה שופר או איפה אפשר להשיג אני לא יודעת מה, יראה ש... אה, כל הבלגן חוגג, אז כבר, אה, הפסדנו כמה נקודות בשבילנו, בשביל הפעילות שלנו. אני לא יודעת אם יסגרו בפנינו דלתות, אבל יסתכלו עלינו כבר רק, אה, כאנשים מסוג ב'. כך שאני חושבת שמאוד חשוב לפחות חזית הבית ואיפה שאנשים יכולים להפתיע שייראה כמו שצריך להיראות. ואני משתדלת אולי לא מספיק כדי, אה, באמת לא, לא לבייש כשדופקים בדלת, שייראה נורמלי. משתדלת למשל שהילדים יצאו, שייצאו תמיד לבושים יפה, שאנשים מסתכלים. ילד עם כיפה הולך ברחוב והוא ככה לבוש יפה, במיוחד בשבת ובבגדי שבת, זה מאוד מרשים אנשים. אנשים יכולים להיעצר ולהסתכל ככה כמה שניות, אה, עד שאנחנו מתרחקים מהעיניים שלהם. כך שלפעמים ניקיון והדברים החיצוניים הם במיוחד כשנמצאים במקום שאנחנו די יחידים בכלל כדתיים וכחב"דניקים במיוחד, אז זה די חשוב. אבל שוב, אה, תמיד אפשר למצוא את ה... אני חושבת את האיזון כמו שהיא אמרה, אמרו כולם, ולא צריך להגזים, כן? אפשר תמיד למצוא איך, איך מה שנקרא לטאטא מתחת לשטיח. לא צריך הבית להיות, אה, נקי בצורה מאוד קיצונית, ואף אחד לא יבדוק את התריסים והחלונות ומה שעומד מאחורי זה. אבל שיהיה מסודר וסביר זה

06:29 דובר 1 חשוב. לגבי בישולים, אני חושבת שבבישולים אפשר לעשות יותר הנחות. בשבתות כשמגיעים אורחים ומארחים אנשים, אז חשוב להשתדל באמת לכבד את השבת ולכבד את האורחים ויותר מה שנקרא להרשים. יום חול זה בני הבית. אני חושבת אפשר ל... היום במציאות שיש היום הרבה דברים שהם מוכנים כמעט לגמרי.

06:53 דובר 3 נקניקיות.

06:54 דובר 1 כן, כמו שהציעו פה את הנקניקיות. יש דברים שהם בריאים ומזינים. חבל להשקיע בזה את האנרגיה ואת הזמן. אני חושבת שהילדים בכל אופן בגיל שלי נהנים מאוד מהדברים האלה. אף פעם לא התלוננו. אני חושבת שהם, אה, אוכלים אוכל בריא ואני לא משקיעה מאוד הרבה זמן באוכל של אמצע שבוע. זה מה שאני חושבת.

07:18 דובר 3 בקיצור, בכל דרכיך דעהו. ולשאלה הבאה נפנה אותה לשליחה פעילה במבצעים, גברת אסתר רוכברגר. בבקשה.

07:35 דובר 4 תודה.

07:35 דובר 3 השאלה היא שוב שאלה. בעצם שמענו שאפשר לפעול, שאפשר להסתדר, אפשר למצוא את דרך המיצוע, אבל בכל אופן, אולי לא כולן מתאימות. האם רק נשים בעלות אופי או כישורים מיוחדים יכולות לפעול בהפצת היהדות? האם את יכולה מתוך ניסיונך העשיר להציע אפיקים שונים לפעילות לנשים שקשה להן לקחת חלק בפעילות בתנאים הרגילים? בבקשה.

08:16 דובר 4 ערב טוב. הסכמתי לקחת חלק בסימפוזיון חשוב זה בגלל הזכות שהייתה לי לקבל תשובה והוראה מאוד מאוד מיוחדת מהרבי, יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד, בנוגע לנושא הזה. כך בתשובת מ"ב: לפני שיצאתי לראשון לציון גרתי בכפר חב"ד ב'. הרבי בהקשר מסוים כותב לי מ"ב: כל כבודה בת מלך פנימה, ואין דבר לבטלה בעולם, כולל כישרונות. וכאן כל הער-- כל הסימפוזיון הקצר הזה כל הזמן מדברים על איזון. והנה הרבי כותב לנו בעצם במפורש, במפורש שהאיזון הזה קיים. ואם הרבי, בהוראה אחרת, הרבי אמר לי שאם יש הוראה בתורתנו הקדושה, אז ודאי שניתנת לביצוע. אחרת אפילו השכל האנושי לא נותן הוראה שלא ניתנת לביצוע. זה גם היו הדברים שלו. אז ממילא כשמדברים על כל כבודה בת מלך פנימה, פנימה, מובן שמשתמע עם כל הדברים שאישה צריכה להיות קודם כול, להסתכל על הבית שלה קודם כול. הבית צריך לשרת את האנשים, האוכל נמצא, כביסה מסוימת וכולי. עכשיו, יחד עם זה, הרבי אומר: אין דבר לבטלה בעולם, כולל כישרונות. וזה היה בכתב ידו. אז לכל אחד ואחד יש כישורים, ולכל אחד. אני לא מסכימה. יש נקודה שצריך לדייק: הכישורים והאופי קובעים לאיזה מבצע אני מתאים. אבל כדי לצאת למבצע צריך הרבה הרבה רצון, ועוד יותר המודעות לחשיבות של המבצע. אתה יודע בשביל מה אתה יוצא? האם הילדים שלך יודעים למה אתה יוצא? אני כל הזמן חוזרת בכל השיעורים על אותו סיפור של רבי מנדל זכרונו לברכה. האם הקורה נמצאת מול העיניים שלך? האם אתה לא מתבלבל כמו דוב סביב הדבש שכבר שכחת את המטרה? אם

10:57 דובר 4 המטרה נמצאת מול העיניים שלך, הקורה הזאת נמצאת מול העיניים שלך, אז מה הפחד שלך ללכת על החבל הדק? אם הקרקסן מסוגל לעשות את זה, גם אתה מסוגל. אז נכון, החבל הוא דק, וכל אחד ואחד זה באיזונים, ולכן הרבי אמר לנו לקחת משפיע, ואם לא אז לפחות להסכים עם הבעל, וכל אחד ואחד יודע איפה הזמנים שלו ומתי ואיך. ועכשיו אני רוצה להעביר עוד נקודה, החלק השני של השאלה: איך בעצם מתחילה הפעילות? הייתי צריכה לצאת מכפר חב"ד ב', הסגורה, אני קוראת לזה תחנת ביניים, לראשון, ופתאום תפסתי נקודה נורא אישית. אני יוצאת לא כבית חב"ד, לא כאשת רב, אלא אלמונית. איך נמשיך? והתשובה נמצאה לי דווקא בשיעור הלכה אצל הרב גרין. למדנו בהלכה: כלי שפולט אינו קולט. ואז אחרי שעברנו לשיעור ההלכה, הוא עבר ואמר: והחסידים אומרים בדרך צחות, חסיד שפולט בסביבתו לעולם אינו קולט, כי כך היא ההלכה גם בנגלה. כל זמן שהכד הזה שפולט את החמץ שלו, הוא אינו בולע את הטריפה שלו, אז בזמן הזה הוא לא יכול לקלוט מהסביבה. ואז נדלק לי אור ואני אמרתי: אסתר, זהו, גמרנו. אין יום. את מגיעה לראשון עם ארבעה תינוקות, תאומים בני שלוש, תינוקת, ילדה בת שנה וחצי ותינוקת בת חצי שנה, ואת צריכה יום יום לפחות מבצע אחד לעשות. איפה את לא בית חב"ד? אז הולכים לשכנה, שם המנקה נמצאת, ושואלים אותה נקודה אחת: יש לך קופת צדקה בבית? זהו, היום סימנת וי. זו התחלה. כל הסביבה המזרחיסטית עוינת לך. את לא יכולה להוסיף יותר. למחרת הולכים לטיפת חלב עם התינוקת ואומרים ככה לאישה, ומוסרים לה פתק ומדברים איתה, ונדמה שהיא לא מקשיבה. נדמה

13:33 דובר 4 לי שהיא מקשיבה לי, אבל מתברר שהשכנה הזאת היא שמה עין. זאת דווקא עם המכנסיים הקצרים. היא זאת שקלטה אותי. עוברים שנים, אותה אישה עם המכנסיים הקצרים הולכת לסמינר. הבת שלה מגיעה לצבאות השם שאנחנו מנהלים. ואז הילדה בביישנות אומרת לי: אמא שואלת אם גם את נותנת שיעור, כי גם אמא רוצה לשמוע אותך. רגע, רגע, מאיפה אמא שלך מגיעה? מכירה אותי? את לא זוכרת שכשהיית בטיפת חלב עם התינוקת שעכשיו היא הבת התשע או עשר, את מסרת לאמא פתק? האישה הזאת היום, ברוך השם, הבת שלה לומדת בבית ספר חרדי. אנחנו רוצים להכניס אותה לחב"ד, היא עוד רוצה לגמור בבית יעקב, וברוך השם את הבת השנייה, ברוך השם, זכינו בתל השומר להוציא אותה מלשכת גיוס, ואת הבן ברוך השם לפני שבוע היה בחתונה פה והוא התחיל לכסות את הראש ולשמור שבת, וכך משפחה שלמה. והכול בזכות מה? בזכות זה שאסתר פחדה שהבית שלה יתקלקל. איך היא לא תפלוט יום אחד? אם יום אחד היא לא תפלוט, הכלי הזה יקבל חזרה. והרי היא לא בית חב"ד והיא לא אשת רב, אז איך יקרה-- מה יהיה? ואז נפלה ההחלטה. יום אחד באותה תקופה שבעצם לא היו הסעות לילדים שלי כי אני גרה בקצה קצה, הרי כך קבע. אבל על הדירה הזאת הוא אמר לקנות מיד. אז מה יקרה? וברוך השם, כמובן היום זה בכלל סיפור אחר. נותנים שיעורים, יש צבאות השם, יש, כל הפעילות רצה, אבל אני כרגע מחזירה אחורה. אין מבצע שאין אפשרות לעשות. גם מדברים לשכנה, הולכים לטיפת חלב, הולכים לכל מקום ואחר כך כמו בומרנג הכול חוזר. בעלי פוגש אישה, בחורה, הוא-הוא ראה מישהי שמתפללת בבית כנסת

15:56 דובר 4 שלנו. הוא שואל, "מה פתאום?" "אסתר, שימי לב אליה." האיש-- הבחורה הזאת שנה שלמה אחר כך למדה תניא כל שבת אצלנו בבית בשעת הצוהריים עד שהבעל חוזר מבית הכנסת. תראו, אנחנו צריכים לעסוק בתורה. סוחר זה שעוסק, סוחר לא מבזבז זמן, סוחר כל הזדמנות שלו מנסה לעשות משהו. ולמרות הכול, הפעילות היא בבית, הפעילות היא בחוץ, הפעילות מאוזנת. מה יותר יפה מאשר בחורה שיושבת ולומדת תניא בשבת בצהריים עד שהבעל מ-מ-מגיע הביתה וכל הבנות שלי מסתובבות, מסובבות אותה וכולם שומעים שיעור תניא. יש הרבה הרבה עצות, הרבה הרבה מה לעשות, אבל לא האופי ולא הכישור הוא החשוב. החשוב הוא הרצון והמו-מודעות. אנחנו צריכים להתחזק ולהסתכל כל הזמן על הקורה, ונחכה בעזרת השם שבזכות זה המשיח יבוא, די כבר.

17:12 דובר 5 תודה רבה. וכפי שידוע, בעצם אין לנו התלבטות אם לעשות או לא לעשות. הרי הרבי אמר לנו, וזה כתוב בפירוש בהיום יום: "נשי ובנות החסידים עומדות בשורה הראשונה בהפצת האור והחסידות." אין לנו ברירה. אנחנו יוצאים מתוך הנחה שאנחנו חייבות לצאת ולפעול. ובכל אופן, איך אפשר למנוע את תחושת החסר והקיפוח של הילדים כפי שבאה לידי ביטוי בקטע פתיחה? בבקשה, גברת הני קרנין[?].

18:09 דובר 4 טוב, בקשר לילדים, שלא יהיה קיפוח חס ושלום. אז קודם כול צריך לשתף אותם גם. גם הם צריכים לצאת למבצעים, גם הם צריכים לעשות. יש יום או יומיים, או חלוקה אחרת, שהאמא יוצאת. יש ימים שהאבא יוצא. זו הדוגמה האישית לילדים, ויש ימים שאנחנו דוחפים אותם לצאת והם צריכים לעשות. היה שנה, שנת הקהל. הייתם צריכים לראות את הילדים שעשו. ילד בן חמש עשה לילדים בני שנתיים־שלוש, וזה היה דבר נפלא, והוא קיבל ממתקים שיחלק להם והוא מאוד נהנה. גם הוא עשה מבצעים, אז בטח שהוא לא ירגיש מקופח כשאמא שלו הולכת והוא צריך לאכול רוגלך ולא עוגה עם קצפת. לא נורא. פעם־פעמיים בשנה אפשר גם לעשות עוגה עם קצפת. לא נורא. הנקודה היא שלמשל ילדות יותר גדולות, שאנחנו... אולי זה קצת... אני מדברת ככה עניינים שנוגעים לי, הילדות היותר גדולות שאת כבר מצפה שיעזרו לך. פתאום הם אומרים: רגע, רגע, יום ראשון לומדים עד ארבע, יום שני הולכים לפעילות פה, יום שלישי שם — נגמרה העזרה. הם עסוקות מאוד. צריכים לתת להם, אבל צריכים גם אותם וגם אותנו ללמד פשוט להסתדר עם הזמן, לקבוע דברים מסוימים. זה החלק שלך והחלק שלך, זה החלק שלי ואת השאר. אה, אני שמעתי פעם מאחד החסידים פה בכפר שנתן הרצאה לנשים פה, והוא דיבר בעצם שהרבי אמר את זה לתמימים בישיבה, אבל הוא אז אמר שזה מתאים גם לנשים, ואני באמת חושבת שזה מתאים לכולנו: לא לצאת למבצעים על חשבון אחרים. לצאת למבצעים על חשבון הזמן הפרטי שלך. זאת אומרת, את עושה לך סדר עדיפויות, את יודעת לחלק את הזמן יותר טוב. לא צריך כל יום להתעסק עם הכביסה, גם אם יש

20:32 דובר 4 הרבה פיצ'לעך. ברוך השם, המכונה עושה צ'יק צ'אק היום, זה לא מה שהיה פעם, שהיו צריכים לעשות ביד. היום יש לנו הרבה זמן פנוי יותר מאשר לאמהות שלנו וכמובן לסבתות. אנחנו צריכות לדעת לנצל את זה בצורה הנכונה. אם ננצל את זה, אנחנו נראה שזה מביא ברכה לבית. היציאה למבצעים והסידור הנכון והשיתוף של הילדים רק מביא ברכה, ובשום אופן לא הרגשת קיפוח. בהצלחה.

21:08 דובר 6 יישר כוח. תודה רבה, והלוואי שנוכל ליישם את כל הדברים ולהפנים אותם, ובאמת נצא למבצעים והבתים יהיו מטופחים והילדים יקבלו את חינוכם וגם ישתפו פעולה, ובעזרת השם בזכות הפעילות הזאת באמת נביא את המשיח. אנחנו נעבור לקטע הבא. גם מתוך חיי יום־יום של נשים, של פעילות, קטעים שמנת חלקנו כמעט כל יום או כל שבוע, לפחות מדי פעם. בבקשה.