כינוס ו' תשרי לנשות חב"ד ב"בהיכל הפאר" תל אביב

00:08 דובר 1 עד שיגמל הנער, שזה בערך עד גיל שנת-- עד שהוא יהיה בן שנתיים, ואז היא תיקח אותו ושניהם ביחד יעלו עם אלקנה לשילה. עכשיו כאן הרבי עוצר והוא מסביר את זה. חנה הייתה נביאה, ובתור נביאה כשהיא הגיעה לשילה זה היה הרבה יותר עבורה מכל אישה אחרת הייתה מגיעה. היא, לה הייתה ההכנה, ההבנה האמיתית, ההנאה האמיתית, הרגש האמיתי בלראות את גילוי האלוקות בשילה. לה הייתה נבואה, ואם היא באמת הייתה רוצה להצטרף ולהמשיך לעלות לשילה יחד עם בעלה, היא הייתה יכולה לסדר את זה. אנחנו יודעים שאלקנה היה איש עשיר ולא חסר לו כסף. הוא היה יכול לקחת מטפלים, מטפלות, משרתים, כל מיני דברים לעזור להם, לסייע להם, שחנה הייתה יכולה יחד עם שמואל לעלות לשילה ושטלטולי הדרך לא היו מדי קשים בשבילו. אפילו שברור שכמה נוחיות שיעשו בדרך, בכל זאת, כשבן אדם בדרך הוא לא יכול להקפיד על דברים קטנים, הוא לא יכול להיות זהיר בכל דבר כמו שכשהוא נמצא בבית. אבל בכל זאת, זו הייתה אפשרות שהיא הייתה יכולה לעשות אם הייתה רוצה. ואם בכל זאת היא חששה, אולי לא כדאי לקחת תינוק קטן וטלטולי הדרך, אבל בכל זאת היא לא רוצה להפסיד את העלייה לשילה, אז יש ברירה אחרת. יש מה שנקרא בייביסיטר, והיא הייתה יכולה במשך שבועיים שלוש, כמה זמן שזה לקח הלוך וחזור, להשאיר את שמואל בבית, להפקיד אותו בידיים נאמנות עם מטפלות מסורות. היא בינתיים תעלה לבד לשילה והיא תספוג שמה כל מה שבתור נביאה היא יכולה לקבל, ובסופו של דבר זה יהיה לטובת הילד שלה גם כן. היא מרוויחה וגם הוא ירוויח מזה. מה אנחנו רואים? שחנה לא עשתה את זה ולא עשתה

02:31 דובר 1 את זה. מסופר בהפטרה שהיא אמרה לבעלה שהיא נשארת בבית ואנחנו רואים שאלקנה הסכים לזה. לא רואים בשום מקום שהוא התווכח איתה. הוא קיבל את הדברים שלה כאמת. וחנה הסבירה שעל ידי זה שבמשך השנתיים האלה היא לא תעלה לשילה, היא תוכל להתמסר בצורה הרבה יותר טובה לחינוך של הבן שלה. הרבה יותר מכשהיא בדרך. אפילו שזו דרך שמובילה לשילה. ככה היא נהגה, זה מה שהיא עשתה, ואחרי שנתיים היא עלתה לשילה והביאה את שמואל. ואז היא הביאה אותו לעלי הכהן ואמרה: לנער הזה התפללתי, ואז הוא נשאר שמה כל הימים שלו. מה שחנה זכתה שהבן שלה יהיה שמואל הנביא, זה היא השיגה את זה על ידי המסירות נפש שלה. ואנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא גם כן הסכים להתנהגות הזאת, כי כשהיא הביאה אותו אז היא זכתה לנבואה שכתובה בתורה, שירת חנה, כפי שאנחנו מכירים. הרבי ממשיך בשיחה והוא אומר: יש הרבה פרטים בחיים של אלקנה ובחיים של חנה שלא מסופרים בתורה. סך הכול פרק אחד וכמה שורות מתוך הפרקים האלה שמסופר על העניין הזה של חנה וזה שהיא לא רצתה לעלות לשילה. אבל גם זה חלק בתורה. ואם יצא שזה קוראים בראש השנה, דווקא בראש השנה, שזו הראש של השנה, והקריאה של ראש השנה צריכה להשפיע על כל ימות השנה, אז כאן יש הוראה בשביל כל הנשים לכל ימות השנה. מה שחנה עשתה זו דוגמה בשביל כל הנשים היהודיות בכל הדורות.

04:50 דובר 2 זהה את הפתיח. עידו-

04:53 דובר 1 היא לא מהנשים שמרגישות צורך להיאבק ולהוכיח שאם הגבר יכול להחזיק במשרה מסוימת אז גם היא יכולה לעשות את זה, וגם היא יכולה להראות שהיא יכולה לעשות את זה. שאם לבעלה יש את הזכות לצאת מהבוקר מהבית מוקדם בבוקר ולחזור בערב עייף ותשוש, אז גם לה יש את הזכות לעשות בדיוק אותו דבר, לחקות אותו וגם לצאת בבוקר ולחזור בערב מאוחר עייפה. ההפטרה מלמדת אותנו שזה לא נכון בשביל אישה לחשוב שהשלמות האמיתית שלה זה מחוץ לבית, ולהראות שהיא יכולה לחקות מה שגברים עושים. בשבילה זה שקר וזה ביזיון. היא משפילה את עצמה ואת הערך מהשליחות שהשם הטיל עליה. מה שהשם העניק, העניק לכל אישה יהודייה, התפקיד שלה להיות בבית ולגדל את הילדים זה משהו נעלה לאין ערוך. זה לא בערך אפילו לעלות לשילה ולהביא לזכות אנשים אחר-- לזכות שאנשים אחרים גם כן יעלו לשילה. מה שיש לה, מה שהיא יכולה להשיג על ידי זה שהיא תישאר בבית ותתמסר לחינוך הבנים שלה והבנות שלה, ושהיא תדאג שהבית שלה תהיה מבוססת, בנויה על יסודות התורה והמצוות. כאן היא משיגה משהו הרבה יותר, וכאן השליחות העיקרית שלה. שבתורה רואים שסופרים, שהשם אמר למשה לספור את בני ישראל, הוא אמר לספור למשפחותיכם. אפילו שלמעשה הספירה הייתה לפי השבטים והספירה הכללית של כלל ישראל, ולא רואים ספירה למשפחות של המשפחות. בכל זאת, השם אמר שם את הדגש על המשפחות, כי היסוד של העם היהודי זאת המשפחה וההמשך והקיום של העם היהודי זה בידיים של האישה, שהיא זאת שמכוונת את כל מה שנעשה במשפחה. שהבית יהיה כפי שהקדוש ברוך הוא רוצה, שהבעל יעשה את התפקיד שלו והיא תעשה את התפקיד שלה. והתפקיד שלה זה

07:28 דובר 1 לא פחות מהתפקיד של בעלה, ואולי אפילו יותר. במיוחד כשמדובר על כל מה שקשור לילדים וחינוך הבנים והבנות. היום, בתקופה שאנו חיים, אנחנו רואים תופעה מצערת שבגלל שיש נשים שמשיקולים כלכליים צריכות לעזוב את הבית ולעבוד מחוץ לבית, אנחנו רואים שהעולם לקח את זה כמלכתחילה, שהשלמות האמיתית של האישה, הסיפוק האמיתי שלה, היא תמצא מחוץ לבית. ואישה שנשארת בבית ומקדישה את זמנה לגידול הילדים שלה, זה לא כל כך ראוי להערכה. הרב מניס פרידמן מספר שהוא פעם נתן הרצאה באיזו אוניברסיטה באמריקה בפני קבוצה של סטודנטיות, נשים פמיניסטיות ליברליות, והוא דיבר על הבית היהודי, על התפקיד של האישה, על כל מיני נושאים ביהדות. בסוף ההרצאה שלו הייתה, אמ, היה זמן לשאלות ותשובות, ואישה אחת מהקהל קמה והיא אמרה לו: "יפה מאוד. אתה נהנה מהחיים. אתה מסתובב, מוסר הרצאות, טס ממקום למקום. ומה עושה, עושה אשתך?" אז הוא ענה: "אשתי? אשתי מנהלת מעון לילדים חסרי בית." אז האישה השתתקה כי זה... היא לא ציפתה לתשובה כזאת. זה באמת נשמע משהו מכובד, משהו יפה. אחר כך הוא המשיך ואמר: "למען האמת, הילדים הם הילדים שלנו והמעון זה הבית שלנו. אנחנו שאלנו את כל השכנים וכל השכנות אם מישהו רוצה אותם, אבל אף אחד לא רוצה. אז היא החליטה לגדל אותם לבד." זה מה שאנחנו רואים בדור שלנו. אם אישה מגדלת את הילדים של מישהו אחר, אם זה במעון או אם זה משפחתון, זה דבר שזה באמת דבר טוב. זה ראוי להערכה. אבל אם אישה יושבת בבית וגודלת, מגדלת את הילדים שלה, זה דבר שלא צריך. זה לא עושה רושם במיוחד. והמסר שהאישה של היום מקבלת מהעולם, מהאוויר, מהאווירה שבחוץ, זה שבכלל להיות

10:15 דובר 1 בבית ולחתל ילדים ולקנח את האף זה דבר שכל אחד יכול לעשות. לא צריכים כישורים מיוחדים בשביל זה. עדיף לצאת מהבית, להתלבש, להרגיש כמו בן אדם, ובמילא אם היא תישאר יותר מדי בבית היא עלולה להשתגע ולהיות עצבנית ולא לתת לילדים חינוך טוב, ובינתיים היא גם תכניס קצת פרנסה הביתה. אז מה רע? אני רוצה לספר לכם על יחידות שהייתה לי לפני עשרים ושלוש שנים. נסענו לרבי לקראת י"א ניסן, שזה היה שנת השבעים, יום הולדת השבעים של הרבי. הבן הבכור שלי היה אז בן שנה, ולפני שנסענו... לפני שנסענו הציעו לי עבודה בנחלה להיות מנהלת חשבונות. היות שידעתי שהנסיעה הזאת מתוכננת, אז אמרתי שבינתיים אין מה לחשוב ואין מה לדבר. אנחנו נוסעים לחודש, כשאני אחזור נחשוב על זה. וכשנכנסנו ליחידות, אז הייתה יחידות בתוך החדר של הרבי. בין הדברים שכתבתי בפתק כתבתי גם כן שהציעו לי עבודה כזאת והאם כדאי לקחת את זה או לא. אני לא זוכרת שום דבר אחר מהיחידות. רק את השאלה הזאת והתשובה שהרבי ענה לי. והרבי ענה לא בדיוק במילים האלו, אבל המסר היה כזה. הרבי הסתכל והוא אמר: "אולי אפשר לקחת את העבודה רק משרה חלקית, או אולי אפשר לקחת את העבודה ולעשות את זה בבית. העיקר לראות שזה לא יזיק לילד." וזה היה כשהייתי אמא סך הכל לילד אחד. אבל הרבי דאג כל כך לחינוך של ילד אחד. וההוראה מזה ברורה מאוד, שכל אישה, גם אישה שלא עובדת וגם אישה שכן עובדת, אבל הדאגה העיקרית שלה צריכה להיות כמו הדאגה של חנה הנביאה, שמה שהיא עושה, החינוך של הילדים צריך לקחת מקום ראשון. והמסר שלנו לשנה הבאה מההפטרה של ראש השנה,

13:10 דובר 1 שאישה שהיא אם בישראל או נערה שהיא מתכוננת בבוא הזמן להיות אם בישראל, כשהשם בעזרת השם יברך אותה, שהיא תתחתן ויהיו לה ילדים. האישה צריכה להכיר שכל הפעולות הטובות והברוכות שלה, אפילו פעולות כמו לראות את פני השם אלוקיך בשילה, צריכים לעבור למקום שני כשמגיע הזמן והשם יברך אותה עם משפחה ועם ילדים. התפקיד העיקרי של האישה זה להיות עקרת הבית, עיקר הבית. כאן שליחותה. זו תפקידה, תפקידה וזו גדולתה האמיתית. ועל ידי זה שהיא מקיימת את זה בשלמות, אז היא זוכה להביא את הילדים שלה. בסופו של דבר היא כן תגיע לשילה, והיא מביאה אותם לפני הכהן גדול. והיא אומרת: "לנער הזה התפללתי", והנער הזה גדל להיות כמו שמואל, שהוא משח את דוד המלך שממנו בא המשיח. כל זה ניתן בידיים של האישה והיא יכולה למלא את זה. למלא את התפקיד הזה לא חלילה מתוך עצבים או תסכול, אלא ממש בשמחה ובטוב ליבה. כמה זמן עוד יש לי? אוקיי, זאת השיחה. אני רוצה לספר משהו מהזיכרונות שלי של הרבנית חנה. הרבנית חנה נפטרה לפני שלושים ואחת שנה ואני לא יודעת אם יש הרבה נשים בקהל. זה היה עוד לפני התקופה שהיו הנסיעות ההמוניות לחצר הרבי. אני לא יודעת כמה נשים כאן באמת ראו אותה והכירו אותה. אני הייתי ילדה קטנה וחבל, כי בתור ילדה קטנה לא יכולתי לעמוד על גדולתה. ידענו שזאת הרביצין, זאת האימא של הרבי. וכשאני מנסה להיזכר מה אני זוכרת מהרבנית חנה בתור ילדה קטנה, יש שני תמונות שאני רואה ואני אספר לכם בקיצור מה אני זוכרת, מה אני רואה בתמונות האלה. התמונה הראשונה אני רואה את הרבנית עומדת מחוץ לבית שלה. הבית שלה היה על

15:40 דובר 1 רחוב פרזידנט פינת קינגסטון, בקומה ראשונה, והרבנית הייתה יוצאת. היה לה מנהג לצאת ולעמוד על קינגסטון. מי שהייתה כאן הייתה יודעת שזה מקום מאוד מרכזי. כל הנשים עם הקניות, ההולכות והבאות והילדים והגברים. זה מקום שכולם עוברים שם כל היום. הרבנית עמדה כמו מלכה עם חיוך נפלא על הפנים שלה. יותר מהכל אני זוכרת את החיוך שלה. אנחנו כולנו מכירים ומכירות את החיוך של הרבי. גם לרבנית היה חיוך מקסים, אצילי ולבבי כל כך, והיא הייתה עומדת ברחוב וכל מי שעבר היה ניגש אליה. היא הייתה נותנת לכל אחד שלום ומתעניינת בשלומם, אם זה היה ילד או אישה או גבר. כל מי שזכה לעבור באותו יום, לראות את הרבנית ולקבל ממנה חיוך ושלום וכמה מילים טובות, בוודאי היום שלו היה הרבה יותר בהיר אחרי זה. התמונה השנייה שיש לי מהרבנית זאת תמונה מאוד מעורפלת. זה כשהיא הייתה תמיד באה לכנסים של נשי חב"ד ויושבת בראש. זאת תמונה מאוד, מאוד קצרה. עכשיו אני עוברת באמת לשלוש תמונות. התמונה השלישית, אני זוכרת את הרבנית ב-770. כנראה שזה היה ראש השנה. בית הכנסת עדיין היה קטן. זה היה לפני שהרחיבו אותו פעם ראשונה, ופעם שנייה ופעם שלישית, והמקום של הרבנית היה בשורה הראשונה בקיר המזרחי, ממש ליד הקיר. הצפיפות בבית הכנסת הייתה כמו בשנים הבאות. אם לתאר את הצפיפות, אני רק אתן לכם דוגמה: כשהיינו צריכים לבוא לבית הכנסת, להתפלל ולקחת מחזור להתפלל, אז תמיד לקחנו איתנו רק את המחזור כיס. מחזור קטן, הכי קטן שיש. למה? כשהתפללנו עם המחזור ככה לא היה אפילו מקום להחזיק מחזור פתוח בצורה נורמלית. לא היה מקום להחזיק את הידיים, אז המחזור היה פה מול הפנים. מחזור

18:03 דובר 1 קטנצ'יק. כשהתפילות הסתיימו והרבנית הייתה והיו צריכים לצאת מ-770, אז מה עושים? כמובן, צריכים לתת לרבנית את הכבוד שהיא תצא הראשונה. היא לא תחכה שעה עד שכל בית הכנסת מתרוקן. אבל מצד שני, איך יוצאים מ-770 כשאנחנו עומדים שם צפופים כמו סרדינים? אצל הגברים למטה אנחנו יודעים שהייתה קריעת ים סוף, שכולם התחילו לדחוק, לדחוף ופתאום נהיה שביל של הרבי לעבור. אבל בעזרת נשים לא יכולנו לעשות את זה. קודם כל רוב השטח היה תפוס עם כיסאות וספסלים והשביל היה מאוד מאוד צר והרבנית ישבה שמה אחרי שורה ארוכה של ספסלים. אז כמה שנשים נדחקו אבל לא נוצר, לא נוצר מעבר. אז מה עשו? פשוט עזרנו. עזרו לרבנית לצאת מבית הכנסת, כמו שעוזרים לכל איש, כמו שכל אחד יוצא, ככה היא יצאה. נדחקו והצטופפו עד כמה שאפשר לפנות לה מקום. וכשהרבי יוצא אז הרבי הוא מלך. ממלך יש יראת כבוד, אז ממלך מתרחקים. אבל כשרבנית הייתה צריכה לעבור, הרבנית הייתה אמא של המלך ולאמא מותר להתקרב ורוצים להתקרב. אז המראה בעזרת נשים היה בדיוק הפוך מהמראה למטה אצל הגברים. כולם ניסו לעזור לה. אחד מושיט יד מקדימה ואחד מושיט עוד יד, ומאחורה מרימים אותה ואחד ליד פה ואחד פה. וכמו כולם הרבנית קצת מטפסת על הספסלים ועל הכיסאות והיא מוקפת עם נשים מחייכות, נשים אוהבות, ואני רואה את הרבנית מטפסת, מטפסת והחיוך הנפלא שלה לא מש מהפנים שלה. כל הזמן היא עוברת ונדחקת ומחייכת. מחייכת עם חיוך מקסים. וככה כל הדרך עד שהיא יצאה מ-770-- מעזרת נשים. היא הייתה מלווה עם שרשרת של אהבה מצד הנשים. אמנם התנאים הפיזיים של 770 לא היו תנאים מלכותיים, אבל

20:24 דובר 1 לנו בעזרת נשים הייתה לנו מלכה. והלוואי שבקרוב ממש נוכל שוב לראות אותה. יישר כוח על הדברים החמים, הנעלים שמחזקים אותנו יותר ויותר במעמדנו, בתפקידנו. הוסף לנו עוד כוח בשליחותנו ויהי רצון שזה יהיה תמיד מלווה גם עם חיוך שלא יסור מפנינו. הנקודה המרכזית של הערב הזה היא המגבית. מגבית זאת נערכת מדי שנה בשנה לקרן חנה ולעילוי נשמתה. כידוע הרבי מלך המשיח מדבר רבות על שלושת המבצעים של חנה: חלה, כשרות, מידת טהרת המשפחה והדלקת נר שבת. הארגון מבקש להגביר את המבצעים בכל הקשור לחנה. ידועים סיפורים רבים על משפחות רבות שחזרו ליידישקייט בזכות מבצעים אלו, וכך חזרו לחיק היהדות משפחות רבות בשרשרת. הפרוספקטים שיוצאים לאור מטעם הארגון מופצים גם ברוסית וגם באנגלית. הרבה משפחות רוסיות התעניינו בהכשרת מטבח בזכות אותו פרוספקט שנתקלו בו, וזה דחף אותן לעשות את המבצעים ולהכשיר את מטבחן, ושרשרת של משפחות הצטרפו גם כן להכשיר-- להכשרת המטבח. עד היום הפיק הארגון שלוש קלטות בנוש-- בשלושת הנושאים. בנושא של כשרות, בנושא של טהרת המשפחה ובנושא של שבת, גם ברוסית. הארגון מבקש בזכות המגבית הזאת לפתח ביתר שאת את כל הקשור למבצעים האלו, וזכותה של כל משתתפת וכל תורמת תהיה השפעה גדולה מאוד ועצומה מאוד בקירוב לבבות לאבינו שבשמיים. והקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחת ואחת מידו המלאה הפתוחה, הקדושה והרחבה ותתברך נא בכל מילי דמיטב ויוסיף להן הקדוש ברוך הוא ברכה והצלחה עשרת מונים ויכפיל וישליש את שכרן. וכל אחת ואחת שמשתתפת בקרן הזאת יברך אותה הקדוש ברוך הוא בברכת בני חיי ומזוני רוויחי. השנה מעלים את דמי החברות למאה ותשעים ש"ח. אפשרי לחלק זאת לכל השנה, לפרוס בצ'קים לכל השנה. לכל אחת ליד ה...

23:29 דובר 1 ליד המקום, על מקומה ועל השולחן ישנה מעטפה. שם היא יכולה להכניס את התרומה הצנועה הזאת לקרן חנה, לרשום על המעטפה את השם. בנות תעבורנה בין השולחנות וכל אחת שתמסור את המעטפה תקבל תמורה, שי קטן צנוע, מלחייה מכסף שניתנה לנו מחברת הצור-- הצורפים במחיר עלות נמוך מאוד. את הסכום, מאה תשעים ש"ח, אפשר לפרוס לכל השנה, אפשר לתת בשני תשלומים, כל אחת כפי יכולתה. נעשה פסק זמן עכשיו וכל אחת מתבקשת להוציא את העט, את פנקס הצ'קים. נצא עכשיו למסע אל אותה עיר שבה חייתה הרבנית, דנייפרופטרובסק. אמרתי נכון? לא. דיאן... טוב, שמעתם, כן. דנייפרו, בקיצור, דנייפרו. כשהבת שלי הייתה שם שאלו אותי איפה היא נמצאת, אמרתי דנייפרו. הבינו למה הכוונה. נצא למסע לדנייפרו ונראה את נפלאות הבורא. מי חלם פעם שבעיר הזו יקום ויעמוד בתפארתו סמינר בית חנה לבנות על שמה של הרבנית הצדקנית עליה השלום. מה יכול להיות יותר נעלה מללכת בעקבותיה ולהמשיך בדרכה ולחנך דור של מורות בישראל מפרי המקום, שם הרבנית זרעה את הזרעים הראשונים והיום רואים את הפירות. איננו צופיות על המפ-

25:28 דובר 3 יש הרבה תלמידים במוסדות, שמונה מאות תלמידים לומדים בבית הספר ובגני ילדים. אה, אני לא רוצה לקחת הרבה מהזמן שלכם. אני רוצה לאחל לכם לכולכם גמר חתימה טובה ושנה טובה ומתוקה, שנזכה למשיח צדקנו בקרוב ממש. הצלחה רבה.

25:46 דובר 1 אפשר להעלות את האור בבקשה? את הפמוטות, כעותק מהפמוטות של הרבנית, עליה השלום. הם הגיעו לארצות הברית, שם הם העתיקו את הדוגמה והם חיקו את הדוגמה, עשו עותק. כאשר הם יוצאים עכשיו במבצע במקום שבע מאות שבעים דולר לזוג פמוטות, הערב הזה בלבד הם עושים לנו הנחה של עשרה אחוז ואפשר לפרוס את זה בשבעה צ'קים. אני רוצה לציין אותם, את חברת הצורפים, שהם כל כך מעריכים את המבצעים של חב"ד ומעריכים את מבצע נש"ק, שהחליטו לתרום את זוג הפמוטות כאן שלפנינו לטובת הערב הזה להגרלה. מגיע להם מחיאות כפיים על כך. יישר כוח! הפמוטות האלה, מיותר לספר או שכדאי לספר שהרבי המשיך להדליק לאחר פטירת אמו, הרבי המשיך להדליק בפמוטות האלה, הרבי עצמו ואחר כך הרבי המשיכו להדליק בפמוטות הללו את נרות שבת קודש, וכמובן שכאשר כל אישה, אם היא תרכוש אותם או מי שתגריל תדליק את הנרות, באותו רגע תוכל להתקשר ולהתייחד עם עצם הרעיון שגם הרבנית, עליה השלום, הדליקה בכאלו פמוטות. אני אבקש את הנציגה של חברת הצורפים, הגברת נורית, שתעבור עם הפרוספקטים בין השולחנות. כל אחת שמבקשת לתת איזושהי התחייבות וכבר היה מישהו שבתחילת הערב נתן את ההתחייבות לרכוש זוג פמוטות במחיר מבצע, הערב הזה בלבד, עשרה אחוז הנחה ש-- כמדומני במקום שבע מאות שבעים דולר, שש מאות תשעים ושלושה דולר ואפשר לפרוס את זה בשבעה תשלומים. הבנות, תעזורנה לנורית לעבור בין השולחנות לחלוקת פרוספקטים. וכרגע היא תוכל, מי שמעוניינת כבר יכולה הערב לרכוש את הפמוטות. יש לה מלאי. יש לך מלאי כאן? ישלחו הביתה. נורית תשב בסוף האולם ומי שמעוניינת תוכל... נורית, גברת בוטמן מציעה שגם את תעברי בין השולחנות, שאולי ישאלו שאלות שתוכלי לענות

29:04 דובר 1 עליהן.

29:19 דובר 4 אני רק רוצה להגיד שמי שתרצה במהלך השבוע הקרוב גם לקנות, כי זה קשה להחליט היום ולהוציא את הכסף היום, אז היא תוכל להתקשר במספר טלפון, לבקש את נורית ובאותם תנאים אנחנו נוכל ל-ל-לתת את זה ולשלוח לבית, עד הבית. תודה.

29:37 דובר 1 תודה. ונעבור. עכשיו את חייבת לבחור עוד ועוד ועוד ועוד. היה פנקס ירוק, צהוב, לבן. נכון. היה בסוף גם לבן. לאחר ההגרלה אנחנו נצפה בשיר נוסף של הילה ברזילי לסיום. אז, אה, וגם חלוקת קפה, כך שלא למהר. הכוסות מחכות. ובכן, הזוכה הפעם-- שושי, את מי ינחת בך כפך? תבדקי שזה אחד. הזוכה היא טובה לוינהרד[?]. טובה לוינהרד[?]. תודה לשושי. אפשר לראות את הגברת טובה לוינהרד[?]? והיתר צריכות לזכות בכסף כדי לרכוש את הפמוטות. בבקשה. יש פה איזה ניירות. אולי יש פה גם קופסה? אני רואה רק את חצייה. הקופסה היא פה. בבקשה. הרשו לי לסיום לספר סיפור קצר מתוך ספר תולדות לוי יצחק שסיפר הרב רסקין, זכרונו לברכה. הרב החסיד יהודה גוראריה ז"ל מיקטרינוסלב קיבל את השופר של כבוד קדושת אדמו"ר מוהר"ש מאביו והחזיקו אצלו. בעת שהרבנית חנה עליה השלום התכוננה לנסוע לבעלה אל מקום גלותו בצ'יאילי, ביקשה ממנו שייתן לה את השופר בכדי להעבירו לבעלה. הלה מילא בקשתה והעבירה את השופר לבעלה. הוא ממשיך לספר: "כאשר התכוננתי לעזוב את מדינת רוסיה, היה זה שבועיים לפני ראש השנה. ביקשתי מהרבנית שתיתן לי את השופר שברשותה, שמלבדו היה לה עוד אחד, שופר לבן של הצמח צדק, והיא פעלה לתת לי את השופר הידוע בשם השופר השחור במתנה. כעבור כמה ימים, ביום ו', כ"ו באלול, ערב שבת קודש נצבים תשל"י, העברתי את השופר לידי בנו, הרבי מלך המשיח אשר תקבע כל חיי." ויהי רצון שנזכה תכף ומיד ממש לשמוע את התקיעה הגדולה משופרו של מלך המשיח והוא יגאלנו. עם הילה ברזילי. יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד. הוא יגאלנו, עם הילה ברזילי. זה

33:21 דובר 1 לא בגלל הפתק. זה היה רשום.

34:43 דובר 5 וגם הפעם נוכל לראות על המרקעים את מילות השיר. וגם הפעם נוכל לראות על המרקעים את מילות השיר.

36:15 דובר 6 אם כך מוילי יוז. אז שם נאבקו, נאבקו כה ויהי רוח. יימך יואל המוקש ענינו היום. אוי בשאיר סרויי, אוי אספינו שאף. והיינו מי הולכה פה. אוי אוי רצנו תרצו. אוי רצנו תבינו. לא אוי דז'יסו אין להם. כי שים שניה, כי שים ושניה. כי שים שניה ניר אוכל כי נגדה. כי שים שניה, כי שים ושניה. כי שים שניה ניר אוכל כי נגדה. כי שים שניה, כי שים ושניה. כי שים שניה ניר אוכל כי נגדה. כי שים שניה, כי שים ושניה. כי שים שניה ניר אוכל כי נגדה. די איו דיו אוי דינגו יפו. די איו דינגו יפו. חתי לויות נוכלו פיילינגו יפיל לינגו יפיל את רובו. די איו דיו אוי דינגו יפו. די איו דינגו יפו. חתי לו יחלוף כל הפיילינגו יפיל לינגו יפיל את רובו. בומבו. איי שים שאניה, ישים משעניה, ישים שנירו כי כנגד. ישים שאניה, ישים משעניה, ישים שנירו כי כנגד. ישים שאניה, ישים משעניה, ישים שנירו כי כנגד. ישים שאניה, ישים משעניה, ישים שנירו כי כנגד. די יני יו, הוי נגויה בו. די יני יו, הוי נגויה בו. כך ליוכו כל ויילינגו יא פילינגו יא בילרורו בו בו. די ימי יו, הוי נויא בו. דיוויניטי יו, הוי נגויה בו. כך לא יחכו כל י פיילינגו יא פילינגו יא בילרו רו בו בו. לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה פה פה פה פה רה פה פה פה פה פה פה רה פה רם פה פה לה לה לה לה לה לה לה לה לה

39:30 דובר 6 לה לה. אז איפה שים שאניה, ישים משעניה, ישים משע--