דינר שפרה ופועה תשנ"ה

00:00 דובר 1 טוב, אז הוא אמר שהוא רוצה להביא לידה טבעית. הוא חיכה יום, הוא חיכה יומיים, שלושה ימים, וזה לא הלך. ובבוקר, אה, ביום השלישי הוא אומר לדודתי, "תשמעי, זה לא ילך. אני עכשיו כבר לא יכול לעשות כלום." היא קיבלה חום. "אי אפשר לעשות ניתוח קיסרי. אני חייב להוציא את הוולד בחתיכות כדי שהאמא תישאר בחיים." טוב, הדודה שלי, בחורה בת שמונה עשרה, והיא שומעת שצריכים להוציא את הוולד בחתיכות. היא לא חשבה, היא חושבת על, על הוולד. היא חשבה על אחותה, שמי יודע מה יכול לקרות ואם אחותה לא תלך יחד עם הוולד. והיא נמצאת בעיר זרה, היא לא יודעת לאן ללכת. היא רצה לבית כנסת. היא עומדת בבית כנסת וצועקת גוואַלד על יד ארון הקודש, והיא אומרת שלא יודעת מאיזו פינה ניגשה אליה אישה ושואלת אותה, "מה את בוכה? מה את צועקת? מה קרה?" אז היא מספרת לה. אז היא אומרת, "בואי איתי לרבי." דודה שלי אומרת לה, "איזה רבי?" היא אומרת, "איפה יש פה רבי?" היא אומרת, "הרבי מליובאוויטש כאן בעיר." טוב, היא הולכת איתה לרבי, והמזכיר של הרבי אז בזמנו היה יחזקאל פייגין. בטח כולם יודעים. והוא שומע את הסיפור מהדודה שלי ונכנס לרבי, מספר לו את הסיפור, והרבי נותן לו פתק לתת לאמי את הפתק. הפתק נמצא בידי עד היום, והוא כותב שמה לאמי, כותב לגברת פרידה גיסא[?]. הוא כותב ביידיש: "גאָט זאָל אייך העלפֿן, איר זאָלט געבוירן אַ לעבעדיק געזונט קינד און אַלץ זאָל זיין כשורה." דודתי חוזרת לבית חולים. אני אתרגם לכם, בסדר. הוא אומר לה, זה אומר ככה, "שאלוהים יעזור לך שתלדי וולד חי ובריא." זה לא מספיק בריא, גם חי וגם

02:03 דובר 1 בריא. ושהלידה תהיה כשורה, שהכל יעבור כשורה, שהכל יעבור בשלום. דודתי רצה עם ה... עם המכתב מהרבי. היא רצה לבית חולים, וזה בטח עברו שעות, זה, זה לא כמו שאני מספרת לכם את זה תוך כמה דקות. והיא מגיעה לבית חולים והרופא אומר לה, "את יודעת", הוא אומר, "פריילין מירקין" הוא קרא לה, "גברת מירקין, האמא שלום לה ולבת שלום." אז היא אומרת, "מה קרה פה?" היא אומרת, "הרי בבוקר אמרת לי שאתה הולך, אה, לחתוך את הוולד לחתיכות, ועכשיו אתה אומר לי שהכל בסדר, שאה, לאם שלום ולילדה שלום. מה, מה קרה? מה עשית?" אז הוא אומר, "אני לא יודע", הוא אומר, "ברגע האחרון לקחתי את האסיסטנט שלי וביקשתי ממנו, אמרתי שבוא נעשה קונסיליום. אולי אנחנו יכולים לעשות משהו אחר. ובדקה הזאת", הוא אומר, "צץ לנו רעיון לחתוך את צוואר הרחם." זאת אומרת לחתוך משני הצדדים את צוואר הרחם ולשחרר את הלידה. וזה מה שהם עשו. אמי הייתה צריכה לעבור ניתוח אחרי זה, אבל, אבל בינתיים לא חתכו אותי. אני, אני עם הברכה של הרבי, כל החיים אני מלווה עם הברכות של הרבי. אני עם הברכות של הרבי הלכתי ללדת את הילדים שלי. אה, ה-הבן שלי גם הלך לרבי לבקש ברכות. אני באחת הפגישות שלי בחלוקת הדולרים, אני אומרת לרבי, "רבי, יש לי בן, יש לו קול אלוהי, אבל אף אחד לא מכיר אותו. רק החוג המצומצם הדתי. תן לי ברכה שהעולם ישמע ממנו, מפני שהקול שלו יכול לעשות כל כך הרבה, לקרב בין דתיים ובין חילונים." אז הרבי נותן לי דולר, אומר, "קחי דולר בשביל הבן ואלוהים יעזור והכל יהיה בסדר." בחלוקת דולרים אחרת אני אומרת לו, "תשמע,

03:59 דובר 1 שלחתם שליח לקריית טבעון. לשליח אין דירה. למה חב"ד לא עוזרת לו להסתדר? הוא רץ כל פעם עם שניים שלושה ילדים, מחפש כל שנה דירה. מה זה צריך להיות?" אני באה אליו עם טענות שלמות. אז הוא אומר, "יהיה לו דירה בעזרת השם." אמרתי לו, תן לי גם ברכה בשביל קריית טבעון. לא רואים שם יהודי. אני בטבעון מאלף תשע מאות שישים, לא רואים שם יהודי. תן לי ברכה ליהד את טבעון. אז הוא אמר, מטבעון עוד תצא תורה. ובאמת מנשה החב"דניק שלנו קנה דירה ויש לו דירה ברוך השם. הוא שכן שלי ואנחנו עוזרים באמת הרבה. למעשה אמרתי למנשה שאני השליחה הראשונה של חב"ד בקריית טבעון. זה כנראה הריי"צ אמר עוד אז. באלף תשע... עכשיו בתי, בתי עברה לגור בארצות הברית, ומאלף תשע מאות שמונים ואחת לצערי הרב התחלתי לנסוע לארצות הברית לראות את הבת, לראות את הילדים. והדבר הראשון שביקשתי מחתני בביקור הראשון, שאני רוצה ללכת לבקר את קברו של הריי"צ. ובאמת נסענו למונטיפיורי והיינו על קברו. ואחר כך הלכתי לראות את ה-- את הרבי. הבאתי לרבי את כל הברכות שקיבלתי, שסבתא שלי קיבלה ושאמא שלי קיבלה, והוא היה מאוד מאושר מה-- מההעתקים. אני צילמתי. אז הוא איחל לי, הוא אומר שכל מה שכתוב שהכל יתגשם. ותודה לאל, אין לי על הקדוש ברוך הוא שום טענות. אחרי כמה חודשים באמת שהייתי אצל הרבי, התחילו לדבר בתל אביב, שולחים, אה, לעשות את ההצגה של עלובי החיים בתל אביב, והבן שלי אומר לאמרגן שלו, רק תפקיד ראשי, אחרת אני לא לוקח. לא מתאים לי שום תפקיד שם, רק תפקיד ראשי. ושוב שולחים, אה, פקס לרבי ומבקשים ברכה. והרבי אומר

05:58 דובר 1 לבדוק את המזוזות ולבדוק את התפילין ומברך אותו, והוא שומע שהוא הולך לשחק בעלובי החיים. ובודקים את התפילין ואת המזוזות. היה, היה מישהו בבית ל-לבדוק את המזוזות לפני מספר חודשים, הוא גנב את כל המזוזות והשאיר בתים ריקים. אז הכניסו מזוזות כשרות ובדקו את התפילין. הכל תודה לאל היה בסדר. עכשיו הבן שלי, אה, באמת הצליח מאוד בעלובי החיים. אני חושבת אז באמת העולם התחיל לשמוע על הבן שלי. וכשהתחילו לבקש ממנו להופיע בארצות הברית בברודווי, אז שוב פעם, אה, הבן שלי הלך לרבי ואמר לו שאני מתבקש להופיע פה בברודווי, אבל בתנאי אחד: אני לא מחלל שבת. יום שישי שבת אני לא משחק. רק במשך כל השבוע. אז הרבי נתן לו ברכה ואמר לו שיהיה לך הכל בהצלחה. והוא המשיך להגיד לו באנגלית: And you should step from step to step in all the matters of Yiddishkeit. זאת אומרת, אני מברך אותך שאתה תצליח מה שאתה הולך לעשות, אבל שתמשיך לצעוד קדימה צעד אחרי צעד בכל המובנים של היהדות. וברוך השם אין לי טענות. הבן שלי עושה את מה שהרבי אמר, עושה את מיטב יכולתו. הבנים לומדים בישיבות, מנהלים אורח חיים יהודי, ובתי וחתני נהפכו לשליחים של הרבי מהביקורים שלי אצל הרבי. אז חתני ובתי נהפכו לשליחים של חב"ד, אז כבר כל המשפחה בתוך חב"ד. אז זה הסיפור. זה הסיפור למעשה, סיפור חיים שלי, שזה היה ממש אמיתי, מוחשי, ועד היום אם אני, אם יש לי איזה בעיה בחיים, אני כותבת מכתב, שמה את זה בתניא ואת התשובה אני מקבלת מהקדוש ברוך הוא. אז עכשיו בערב כזה, באמת לכל הפעילות פה של שפרה ופועה, אני מאחלת לכולן הצלחה! ואתם

08:12 דובר 1 יכולים להעביר את המסר איך שנלחמים חזק להביא ילד לעולם ושתמשיכו ותעשו חיל וכל טוב לכם ובהצלחה.

08:58 דובר 2 אתה יכול להראות את זה בבקשה? תגיד להם מה זה.

09:04 דובר 1 אנחנו מנסים להראות לכם את הברכ-- את הברכה שהריי"צ כתב לסבתא שלי, אה, בקשר לכל מה שהיא שאלה אותו על הלידה ועל כל הסיפורים האלה. אנחנו ננסה להראות לכם את זה בווידאו.

09:21 דובר 2 מישהי גנרה.

09:58 דובר 1 זה כתוב ביידיש, אבל אני אסביר לכם בעברית, בסדר? אז ככה פה כתוב ככה, עונה המזכיר יחזקאל פייגין. הוא כותב למרת הודה[?] שתחיה, זה לסבתא שלי. הוא אומר לה תשובה מהרבי שליט"א על הבקשה שלך. השם יתברך שיעזור לך שתהיו כולם בריאים. מאחר ובעלך כותב לך שהוא הגיע לדרום אפריקה וקיבל שם עבודה, אז שהשם יתברך יעזור לכם שיהיה לכם שם מקום טוב של פרנסה ושתוכלו להיות ביחד. השם יתברך שיצליח את דרכו של בנך. הוא כותב לה. דודי למד אז בישיבה בפוניבז', הוא רב, והוא כותב לה שבנך הירזון[?] זלגוטלר[?], שיהיה תלמיד טוב ושיהיה בריא. והשם יתברך שישלח לך שידוך לבת שלך רחל, לבת השנייה, או נר תוך תר גיס הפרידה[?]. זאת אמא שלי, והבת שלה, הבת שלך גיס הפרידה[?], שתעבור את הלידה. ריבר קומן קשור לזמן לידה, שתעבור את הלידה בשלום. נו וונדס דאגן איז גלייכר צו זיין אין אַ גרויסע שטאָט. כדאי להיות בעיר גדולה בשעת הלידה. והמזכיר כותב בשם כבוד האדמו"ר, יחזקאל פייגין. שמעתם איזה ברכה ארוכה? שכל הברכות שהרבי נתן שיתקיימו וכל מה שהרבי אמר יתקיים. ואני בטוחה בעזרת השם שגם את בואו של המשיח, שהרבי אמר שהנה הנה משיח בא, מקווים שיבוא בכל רגע. ואומנם זה ניכר עלייך שבעל השמועה ניצב נגד עיניך. הרבה תודה והרבה ברכה. מכיוון שאינה דומה שמיעה לראייה, נחליף את הדיבור והמילה בתמונה חיה ונצפה בתמונות מוסרטות המתארות את היום שאחרי. לא לחינם הזדמן לאירוע זה מר אבי פרידמן, שכן רוח ההתנדבות השוכנת בקרבו היא מהווה מכנה משותף בינו לבין פעילות הארגון. מר פרידמן הסריט את הסרט בהתנדבות. גם שהותו כאן היא בהתנדבות, ועל כך תשואות למר פרידמן.

14:16 דובר 3 יהא לנו ולכל ישראל. מזל טו-

14:25 דובר 4 מזל טוב, מזל טוב. אה, אה, אה. מזל טו-

14:30 דובר 3 מזל טוב. יהא לנו.

14:35 דובר 4 נה.

14:35 דובר 3 ולכל ישראל.

14:37 דובר 4 אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.

14:41 דובר 3 אוי, אוי, אוי, אוי, אוי. אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי. אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי-

14:57 דובר 4 הלו, זבובל'ה. זה אני, מה העניינים? איך הקטן? חמוד, בטח. הרי דומה לי, התפוח לא נופל רחוק מהעץ. הרופא התעלף ממנו. נו, נו, באמת, הבן שלי או לא הבן שלי? נו, מה חשבת? אהמ. תגידי, אמ, איפה צריכה להיות החליפה שביקשת שאני אביא לך? כן, אני יודע שזה בארון בחדר הילדים, אבל יש פה שלושה. לא, אני לא זוכר מה את אמרת. איך יכולתי לזכור? זה היה בלתי אפשרי. את נותנת שבע הוראות בדקה. תאמיני לי, חשבתי להביא טייפ. נו, באמת, לא עולה לך כסף להגיד את זה עוד הפעם. נו, בס-- אוק-- בארון עם צעיף. אוקיי, אוק-- מאה א-- ביי. טלפון. הלו? כן, זבו-- מה קרה זבובל'ה? כן, אני הכנסתי מכונת כביסה. עשיתי בדיוק מה שאת אמרת. בדיוק, בדיוק. א-אני יודע מה עשיתי שמה. אני חושב בי שלוש. למה את מתעצבנת? הרי הלחץ דם שלך יעלה. נו, נו, ל-למה את מתעצבנת? למה? נו, באמת, באמת. נו, הנה אני, אני עכשיו ארשום. אני ארשום בדיוק מה את אומרת. אל-- הכל יהיה בסדר. לכוון די שתיים, לסובב שמאלה. את רואה? הכל מאה, א-אני אומר לך מאה אחוז. תראי, אני תמיד הרי אני אמרתי שעדיף שהגברים ילדו. תראי איזה בלגן כשאת יולדת. מה-- סב-- אנחנו היינו זוכים שלושה ימים חופשה ללא תשלום והנשים היו ממשיכות בבית, מנקות, מבשלות, כביסה, עולם כמנהגו נוהג. תראי, את ילדת, איזה בלגן. נו תגידי, לא עדיף שאני אלד? מה הם ילבשו מחר? בדיוק מה שהם לבשו היום. מחרותיים הם ילבשו בדיוק מה שהם לבשו מחר. לא, אז נרחוב פונדיבופקס. אכפת לי מה יחשבו, זה גם העסק שלי. זה, זה, זה לא תקרה, לא ילבשו הילדים שבוע שלם

17:44 דובר 4 אותם בגדים. אז הזיק לשידוך? הבת לא תתארס עכשיו? באמת, מי שמפריע לו שיעצום את העיניים ככה. ממ, זהו. ביי, להתראות. הלו? זרובבלה! מיליון שנים לא דיברתי איתך. וואס גייט שיין. ל-לא לקרוא לאמא שלך לעזור לי? למה? היא חולה, יש לה נזלת, היא משתעלת, העיניים שלה בקופת חולים. ט-- ט-- מה אני אעשה? מה זאת אומרת אם אני אסתדר? שלושה ימים בלעדייך העולם לא יתמוטט. אתה רוצה שאני אקרא לאמא שלך? מסכנה חולנית, מה נעשה? טוב, בסדר. לא, אני עוד לא מצאתי את החליפה. עוד לא, אני מחפשת. מה זה לא לבלגן לך את ה...? קודם כל אני לא בלגנתי לך את הארון. הכל מסודר. את יכולה לבוא לראות, הכל מסודר. זרובבלה, ת-תש-- תני לי לארגן את העניינים בקצב שלי. לא, אני אומר לך, תסמכי עליי. את ביקשת חליפה, את תקבלי חליפה. בלי תנאים, בלי תנא-- הכל יהיה מסוד-- אני, ארונות, א-ארונות, ארונות, ארונות מבולגנים מעצבנים אותך? אז את יודעת מה? הכי טוב אל תעלי להסתכל. תסדרי את זה כשתחזרי. ביי. ר-ר-חבר'ה, רגע, רגע, רגע. חושבים, חושבים, חושבים. זרובבלה אמרה ככה: "בגד חלק עם, עם רגליות". חלק, חלק, רואים חלק, חלק, נכון? רגליות? יש. יופי, יופי. טוב, בינינו, בינינו, התינוק ייכנס פה יותר ממאתיים פעם. "אבל אני ראש קטן." חלק עם רגליות? יש! טלפון. תגידו תודה. הלו? כן, כן. מה, גם את אמא שלי לא? למה? מה, מה היא עשתה לך? זה רק בגלל השפיצר שלך לא? ל-ל-ל-ל-ל-מה? למה? תגידי ל-- למה? היא מתערבת? היא תראה שהארונות שלך מבולגנים? תגידי, את הארונות שלה את ראית פעם? תאמיני לי, תאמיני לי על אחריותי חומה בית המקדש, חומה בית המקדש. מה? ט--

20:54 דובר 4 תראי, אם זה אצלך עקרוני אז א-אין לי מה לעשות, נכון? אבל תראי, אני, אני בכלל לא מבין את העניין, תאמיני לי. מילא אמא שלה. נו, נו. אמא שלי זהב יצוק. תאמיני לי, אני שלושים שנה מכיר אותה, לנשק את האצבעות. אבל תראי, אם זה אצלך עקרונות. נו, כאשר אבדתי אבדתי. תלך לעזור לאחותי, נו, מה אני אעשה? כן מצאתי, מצא-- בטח מצאתי. מה, איך זה נראה? מה את לא סומכת עליי? טוב, טוב, בסדר. את-- רגע, את, את רצית תכלת עם רגליות, נכון? יופי, הנה, זה נראה תכלת עם רגליות. את יכולה לבוא לראות, לא באמת. איך זה נס-- ממ, מה זה משנה איך זה נסגר? נסגר. טוב, ריצ'רץ', ריצ'רץ'. את באמת חושבת שלתינוק זה משנה אם זה ריצ'רץ' או כפתורים? מה זה לא זה? זרוב-- זרובבלת, תני לעצום עין, זרובבלת, את יודעת. אני יודע שאת אחרי לידה, גם אני אחרי לידה. נו, נו, איפה אני אמצא את זה עם העצבים? איפה אני אמצא את זה? טוב, בסדר, לילה טוב לך. תגידו ב-ב-באמת באמת מה, מה רע בזה? מה רע? למה זה לא יכול להיות זה? למה? למה?

22:27 דובר 5 עם ישראל, עם ישראל, עם ישראל כשהשם מבקש, יהודי הוא חלב פון צדון, גם בצד צבור אז זה נודון אז נא נא הרי-

22:38 דובר 6 מזל טוב, הרבה נחת שיהיה לכם.

22:41 דובר 4 תודה רבה. תודה רבה, עם מי יש לי הכבוד?

22:44 דובר 6 שושנה משפרה ופועה.

22:46 דובר 4 מה קרה? אה, למה את מתקשרת? שמעת עלינו משהו? לא, אני, אני מבטיח לך שהכל בסדר מאה אחוז. אני שיגעון. את יכולה אפילו לשאול את אשתי. אפילו עגלה ועריסה כבר יש לנו. מה, מה, למה את מתקשרת?

22:58 דובר 6 לא, אין לזה כל קשר. שפרה ופועה עוזרת לכולם, עני ועשיר, מסתדר או לא. הבעיה היא שבדרך כלל הנשים לא מעדכנות אותנו במצב. במקרה הטוב השכנה מתקשרת להודיע שפלונית אלמונית ילדה וזה חבל, כי אם הייתם מתקשרים שבוע או שבועיים לפני הלידה היינו יוצרים קשר קודם ומושיטים יד.

23:20 דובר 4 מה את אומרת? אני כל מה-- אני חשבתי שכל מה שאתם עושים זה מחלקים עגלות ועריסות ללא מסתדרים. אתם יודעים, איזה חברמנים שלא יוד-- שלא יודעים להסתדר לבד, אז אתם עוזרים להם, ככה אני יודע.

23:34 דובר 6 נו, אתה באמת לא מעודכן. שפרה ופועה עוזרת מטרום הלידה ועד להתאוששות מלאה.

23:41 דובר 4 ל-ל-למה אני לא ידעתי על זה בלידות הקודמות? כל פעם הייתי צריך להת-- ככה להתחנן ככה לבד. לא, באמת אני אומר זה בסדר, זה בסדר, אין בעיה. בלידה הבאה אני מתקשר פונקט על השעון. אני, אני מתקשר, אני, אני מבטיח. אני אומר פעם בלידה, אבל תראי תשמעי באמת מטרום הלידה אנחנו כבר באמת פספסתי. נו מה אני אעשה? נשמע עם העזרי, אבל בואי תעזרי. אולי את יכולה לעזור לי? איפה אני מוצא בארון לא מוכר חליפה לא ידועה, אה, אה, להוציא ילד מבית הרפואה?

24:12 דובר 6 למה לך לשבור את הראש? לשפרה ופועה יש ערכה להוציא ילד מבית רפואה ואפילו סט לברית.

24:21 דובר 4 מה את אומרת? תשמעי, זה נשמע מעניין. מה עוד אתם עושים?

24:25 דובר 6 דבר ראשון שולחים את היולדת לבית הבראה להתאוששות.

24:29 דובר 4 וואלה, יופי. ותגידי, מה אני אעשה עם כל הגמדים בבית שאשתי תהיה בבית הבראה שם? אני גם צריך לעבוד בשביל לממן את זה, לא?

24:38 דובר 6 לא. קודם כל חמישים אחוז מממנת שפרה ופועה. ובקשר לשאר אז כך, בילדים תטפלנה בנות מתנדבות. יד בתיה, בית התבשיל, שולח אוכל חם מדי יום, כולל לשבתות ולחגים.

24:53 דובר 4 אוי, אני באמת נורא רעב.

24:55 דובר 6 ועוזרת שתנקה את הבית אחת לשבוע במשך שלושה שבועות.

24:59 דובר 4 ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, בורא מיני מזונות.

25:05 דובר 6 וסמוך לחגים ולחופשות אנחנו גם כן יש לנו קייטנות.

25:09 דובר 4 ביוטיפול, פנטסטי! אני אומר לך פנטסטי. אני הולך לארגן עזר לגבר. תשמעי את התוכנית שלי. במצב הזה, אז ככה, אשתי תהיה בלהם ולילד אני אהיה בעזר לגבר, בית הבראה לבעל היולד ושפרה ופועה תטפל לי בילדים ובבית. וואלה על הכיפאק, שיטה. אבל באמת, באמת בואי נהיה רציניים. לא, באמת. אולי תגידי לי למה למשל לא תוציאו פרוספקט לגבר שנ-- נ-נ-נלך ללדת בכיף? ככה קורס הכנה ללידה. ת-- לפני הלידה פותחים את הפרוספקט, מסתכלים, רואים את שפרה ופועה עושה ככה, יש ערכה לברית, ערכה להוציא ילד, בית תבשיל, קייטנות לילדים. אמ, מה עוד שכחתי שמה? עוזרת. כל-כל-כל-כל הדברים האלה אתם ככה כותבים ו-וככה אנחנו נלך לזה גם ככה ראש נקי. אני אומר לך זה מאוד חשוב. אני, אני אומר לך אני עוסק בשטח הזה, אני מוכן אפילו לעזור לכם. ממש. תרימי טלפון, טלפון אחד אני בשטח.

26:17 דובר 6 זה רעיון. אולי באמת צריך לחשוב על זה?

26:19 דובר 4 לא, לא, באמת, תראי, באמת. והנה עוד עניין, למשל, כן, איך אתם מסתדרים? תראי, בשביל דבר-- אתם עושים דבר גדול, אדיר. זה, זה פשוט אצלכם ממש כמו האו"ם אצלכם. אני לא, אני לא יודע אפילו מי נהנה יותר, אמא שלי או השוויגר שלי או אחיינית שלי שהיא קורבן התמים, ו... כולם נהנים ממכם. ובשביל דבר כזה גדול צריך כסף, המון כסף. מאיפה אתם מ-מ-משיגים את זה?

26:46 דובר 6 באמת יש רבים כמוך שתומכים ועוזרים, וישנם גם גופים שונים שמסייעים.

26:52 דובר 4 אבל אני מבין שבעיקרון אתם נתמכים על ידי תרומות של הציבור הרחב. תראי, אני, אני אומר לך, אני רק אני יוצא מהלידה הזאת, אני הולך לארגן לכם הפקה ברמה.

27:02 דובר 6 רק שלא תשכח אותנו כמו שאנחנו שוכחות את הלידות שלנו.

27:06 דובר 4 מה קרה לך? אני וזיכרון? עשר! תשאלי אפילו את אשתי. א-אבל באמת, באמת, באמת, עם יד על הלב תגידי, לא יכולת להתקשר קודם? לפני שארגנתי לי את כל הבלגן הזה, תגידי?

27:18 דובר 6 עם יד על הלב, בכנות, התקשרתי אבל היה תפוס.

00:05 דובר 1 תודה לך צילה על כתיבת הטקסט ועל הביצוע הנפלא. תודה לך טובה על הביצוע הנפלא. אני מגיעה גם אליך, על הראייה האומנותית שנתנה לנו לחוש עתה את רגש הכרת הטובה לארגון שפרה ופועה. למותר לציין שרעיון הסרט וביצועו הוא פרי יוזמתן הברוכה של נשים שנהנות מפעילותן של שפרה ופועה. וכדי שלא תתחמק המחשבה הטובה בים משימות היומיום, נעניק לה כבר עתה כלי מעשי שיקל עלינו להוציאה מהכוח אל הפועל. ומכוח היותנו חיים כעת בזמן הגאולה, זמן שבו ייעלמו כל הקשיים וההסתרות ואיתם רוב ארגוני הסיוע והצדקה, דווקא ארגון זה, שפרה ופועה, יפרוץ ויגדל, ומן הראוי כבר להכינו בכלים מעשיים, ונראה נא זאת כהכנה פרטית של כל אחד ואחת לגאולה הקרובה. וכנשים ידענו תמיד, כימי צאתך מארץ מצרים, ימי הגאולה הראשונה, את סוד הנתינה הנכונה. כנשות גאולת מצרים שתכשיטיהן לעגל לא נתנו ולמשכן ראשונות היו. ולכן נשתדל לספק לארגון להמשך המשימה. לפניכן מעטפות שכל מה שעלינו לעשות זה לרשום שם, כתובת, טלפון ואת הסכום שאותו אני רוצה לתת לארגון שפרה ופועה. וכדלהלן יש שלוש אפשרויות: מאה עשרים וחמש ש"ח, מאה חמישים ש"ח, מאה שמונים ש"ח. כל שעליך לעשות, ועלי ועל כולנו, זה לרשום באיקס את הסכום שאותו את רוצה לתת. ויש לך גם שלוש אפשרויות: במזומן, הוראת קבע, בצ'קים. אפשר לציין במספר צ'קים. וגם בכדי שהפי-- וגם שזה יהיה לנו קל, עלינו רק לפתוח את המעטפה השנייה הפנימית, להגיע הביתה ולשלשל לתוכה את הסכום הנדרש, וכל מה שעליך לעשות, זה גם יכול להיות על ידי ילד, ולשלוח את זה לארגון שפרה ופועה. ובכדי שהתמונות שראינו עתה לא תהפוכנה שוב למציאות של ממש, רציתי להציע בזה את עזרתי האישית בעניין.

03:48 דובר 1 אשמח לקבל סיוע מנשים נוספות שחשות כמוני. עזרה זו תבוא לידי ביטוי שכל אחת מאיתנו תזכיר לנשות החיל שעסוקות, ובטוח בגלל שהן עסוקות, את הבטחתן בערב זה, וכך תוצאנה מן הכוח אל הפועל את מחשבתן הטובה. כמובן שאשמח אם גם הכול יחליטו להשאירנו מחוסרות עבודה והכספים שהובטחו בערב זה יזרמו בכוחות עצמם ליעדם. מוכנה? יפה. איפה אסתי? אסתי בבקשה. איפה היא? וכך... הגיעה. יפה כוחן של גדיים מכוחן של תיישים. נשמע את קול הגדיים בשיר ובניגון על הארגון. אסתי ויפוש בבקשה. סליחה.

05:32 דובר 2 מהיום אמשר שזולת אתם שפרה ופועה היא עימי וזינוק ישי מבית רפואה לעיר טוב ואח למן. אמנה הנח האוספת כוחות ואני מצטרף לצרחות. אנו כאן מאושרים מאוד. אלוקיי, שלח נא ברכה והצלחה לכל העוסקות במלאכה, ייתן לכן הקב"ה את הברכות ותזכינה לעוד מצוות. הגענו עד הבית והתלבשנו וכבר אמא היווה פה סמרטוט. דפיקה נואשת נשמעת בדלת. הלו, זו היא העוזרת. אבא היא בוהה כי מי רפאל? ובפתח ניצבה בגאון שליח ילדתיה ונחוח שיכרון. אלוקיי, שלח נא ברכה והצלחה לכל העוסקות במלאכה. ייתן לכן הקב"ה את הברכות

07:24 דובר 3 ותזכינה לעוד מצוות. עברה לה שנה ומשפחתי התרחבה. אחותי הקטנה חמודה. ובזכות הכנסה קטנה אני זוכה לבייביסיטר גדולה. אותי היא לוקחת לטייל, נותנים לה קצת קרייר, מקל. ובזאת אתכן מאלץ. אלוקיי, שלח נא ברכה והצלחה לכל העוסקות במלאכה. ייתן לכן ה' כפל ברכות ותזכינה לעוד מצוות. מצטרפות לזה הברכות, הסבתות, הסבים, הדודות. כולנו כאן כבר עם כנפות וסבירים, מצטרפים לברכות והשירים. ייתן לכן ה' כפל ברכות ויעזור רבות מכות. וביחד נשיר ברוב קולות. אלוקיי, שלח נא ברכה והצלחה לכל העוסקות במלאכה. ייתן לכן ה' כפל ברכות ותזכינה לעוד מצוות. שלח נא ברכה והצלחה לכל העוסקות במלאכה. ייתן לכן ה' כפל ברכות ותזכינה לעוד מצוות.

10:02 דובר 4 תגידי שטוב. תגידי שטוב.

10:05 דובר 5 יפה כוחן של גדיים מכוחן של תיישים. ואמנם הם השכילו לעשות זאת. הם ירדו לסוף דעתן של התיישים והשכילו לבטא זאת בחן, ואת מה שאנו חשות עתה. תודה לך יפוש. תודה לך אסתי, בתה של צילה, ותודה לך טובה על המילים החכמות. אני התבקשתי כאן לקרוא מספר מכונית ארבע, אחד, שבע, שש, שבע, תשע שחוסמת את הכניסה. בבקשה לעזור להם לצאת. תודה. לכל מי מאיתנו שמתחייבת בערב זה, תעבורנה עוד מעט הילדות ותאסוף את המעטפות, וכל מי שמתחייבת בסכום יש לה את הבחירה לקבל את השי מהארגון. שי זה הסטנד לחיתול ולקופת צדקה לכל חדר תינוקות גדולים וילדים, או אחרי שיפושו קמעה וינוחו מבית ההחלמה, מתכון חוברת, ספר מתכונים בצורה אסתטית ונעימה שאף פעם לא יתלכלכו לא מהשוקו ולא מהקמח. ונהיה בלבוסטעס טובות. אני רוצה כאן, התבקשתי לציין מטעם הארגון: תמיד הכול בהשגחה פרטית, וגם טעות לדעתי היא בהשגחה פרטית. אמרו שנותנים מחצית הסכום לבית החלמה. עדיין קשה לתת את מחצית הסכום, אבל בוודאי כשנצא מהערב הזה ודאי וודאי שיוכלו לתת את כל הסכום לאפשרות האישה בהשתתפות בבית החלמה, והכול תלוי בנו. איפה ילדות? איפה ילדות? איפה ילדות שעוברות? ובינתיים שכולנו רושמות ומתכננות כמה אנחנו רושמות, אני רוצה לנצל דווקא לא בסוף הערב, אלא בעיצומו של הערב, ולהודות לכל העומדים מאחורי הקלעים ומאפשרים את קיומו ופעילותו החיונית והמגוונת של ערב זה. תודה רבה לחברת דוקטור פישר ותודה רבה לחברת נקה על השי הנאה שקיבלנו בכניסה. תודה רבה לך הגברת חנה אברמוביץ שבסיועך הנמרץ והמסור הגענו בארגון השי הזה. התודה והברכה לשפרה אהרונוב ולמסייעות על ידה שדאגו שגם העוגות המוגשות, אשר הן פרי מאפיהן, מוגשות במקוריות ובטוב טעם. שתי

14:23 דובר 5 שגריות. וכאן, לפני שאני רוצה להוקיר לך, הגברת לוין, אני רוצה לקרוא בפניכם שיר שנכתב לבית התבשיל, הצוות הפועל בו שיחיו. תודה וברכה על הדאגה הרבה, על האוכל המוכן, משופר הטעם, הארוז ומחומם, שהגיע בכל יום בדיוק בזמן. ואם שכחו להזמין, הקפדתם לטלפן ולהתעניין. לכל בקשה עניתם "כן". המשיכו במעשיכם והעיקר בנסיבות משמחות. פועלכם בוודאי מוביל אותנו צעד נוסף לקראת סוף הגלות להתגלות. ישראל וציפורה מדנצ'יק. כסלו תשנ"ה. ולגברת לוין, שידה בכל התבשילים לתינוק ולאם, לסב ולסבתא, שלוחה ברכה שתמ-- שתמשיכי לנצח על המלאכה מתוך בריאות נכונה. וכאן נמצאות איתנו כאן הערב המשאיות למשאיות. ישנה-- נמצאות איתנו כאן אחיות מבית הרפואה אסף הרופא, האחות ציונה, האחות זיוה, אותנו בהשתתפותן. שתמיד תהיינה ידיכן מלאות בעבודה הברוכה. תודה רבה לכן. ולך לבנה ולך גילה, האחיות המסורות הדואגות לבריאות הנכונה. תודה רבה ומילה קטנה, אבל שוב תודה. נמצאת איתנו גם הערב ד"ר ארז, ואנחנו באמת מברכים אותך שהגעת אלינו ומשתתפת איתנו ותמיד משתדלת בכל מאמץ להגיע כחלק מאיתנו. היי ברוכה! ולגברת יונה ולבניה על העריכה וההגשה הנעימה והיפה ועל המטעמים הטעימים. הרבה תודה והרבה ברכה. ייתן הקדוש ברוך הוא שתהיו עמוסים עד בלי די בעריכת שמחות. הרבה תודה למר אלינסון. הוא מצלם את האירוע מאז הכנס הראשון ומגיש לנו את התמונות באלבום יפה והכל כמובן מתאים לערב בהתנדבות. וכן תודה רבה לחברת קול שר על המערכת, ההגברה והווידאו, וכאן ברצוני לציין שהיה זה קול שר ארגנו הראשון, הדבר הראשון שלהם היה השמעת השידור הראשון מהתוועדות הרבי מלך המשיח כאן בארץ, ובקרוב ממש ישמיעו שוב, אבל בלי שידור קולו של משיח צדקנו. ועתה לכן הילדות הנחמדות שעמלו וטרחו לערב זה, אלקי וחני לוין,

18:35 דובר 5 אסתי יהודה, אסתר כהן, אביגיל ובת שבע אדרי, חני חדבי, אודליה ורבקה חדד. היינה ברוכות. הרבה הרבה תודה לכן. ואחרונים אחרונים חביבים, התינוקות והתינוקות בני אברהם, יצחק ויעקב, בנות שרה, רבקה, רחל ולאה שנותנות לנו הזכות והקיום לארגוננו זה ארגון שפרה ופועה. הרבה הרבה תודה לכן. אוי סליחה. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. כן. וכאן אני רוצה קצת מאחורי הקלעים האישיים שלי, שהשארתי אותם אחרונות ואחרונות חביבות. את טובוש ואת יפוש ריפקין עונות לטלפונים שלי בטוח אני יודעת, ולשל כולם כמה שהם עמלו במשך החודשים האחרונים, והרבה תודה לכן על הצלחת הערב הזה. אבן טובה ושמה החלמה. כאמור, עומדות אנו בשנת החי לארגון שנוסד ביום הכיפורים, ברגע שמתלכדים שלושה שיאים של קדושה. כהן הגדול, האדם הקדוש ביותר בקודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר ביום הכיפורים, היום הקדוש ביותר. נשמעת תפילה שתוכנה בקשה לגשמים, לילדים ולמשיח. מעניין שהבקשה הראשונה מתמקדת דווקא בצרכים גשמיים כאמצעי למטרה. על הצרכים הגשמיים המשמשים אמצעי למטרה העיקרית, על ביצור יסודות הבית והמשפחה מתוך בריאות נכונה, נשמע מפי הפסיכולוגית אילנה ישראל, בבקשה.

21:42 דובר 6 ערב טוב. אני מסתכלת על כל הקהל העצום הזה ואני באמת מתרגשת בעצמי. כשביקשו אותי לנסות לדבר על תהליכי ההחלמה, על החשיבות של התקופה הזו עבור היולדת, נזכרתי במשהו שאמר לי פרופסור מאוד, מאוד, מאוד מומחה לענייני נשים ולידות בבוסטון לפני הרבה שנים. זה היה במין לידה משונה כזו שבה בסגנון אמריקאי, הרופא הפרטי שאני לקחתי היה אמור לצאת לחופשה והוא היה בדרך לשדה התעופה כי הוא טס למקסיקו. אה, כך זה שם, אין חוכמות. לידה או לא לידה, אבל אם הלידה לא קרתה בזמן הנכון אז הוא כבר לא שם והחליף אותו איזשהו פרופסור מאוד ותיק בבית הרפואה שם. ואני אז הייתי עוד צעירה וחשבתי שמוכרחים לסבול וזה יופי לסבול ולא הרשיתי לאף אחד לעזור לי בשום צורה. עם באמת איזה דגל של קדושת הלידה הטבעית ואף אחד לא ימנע ממני מלסבול ככל יכולתי. ואחרי שהלידה עברה והייתה לידה מאוד ארוכה, מאוד מייגעת, אה, הוא הגיע ביום למחרת לבדוק שהכל בסדר והוא אז אמר לי משהו שאני זוכרת הרבה שנים. הוא אמר לי "את יודעת, ראיתי כבר הרבה נשים כמוך. טיפוסים כאלה שרוצות להיות גיבורות גדולות. אני רוצה לומר לך", הוא אומר, "ראיתי אותן גם שנה אחרי הלידה ואז מתחילים להרגיש את התשישות והעייפות והאין כוח. יש לך המון אנרגיה, את יכולה לרוץ, את יכולה להעמיד פנים לכל העולם ששום דבר בעצם לא השתנה ולחזור לפעילות מיד. אבל תזכרי מה שאני אומר לך", הוא אמר, "את תראי בעוד שנה שאת תרגישי את זה." שמעתי אותו וכמובן כמו הרבה מאיתנו אנחנו שומעות, אבל אנחנו עדיין ממשיכות כמו שאנחנו רגילות. ואז באמת, במין המון גבורה במירכאות, חזרתי לעבודה אחרי שישה

24:36 דובר 6 שבועות, כי באמריקה אין חופשת לידה, אין שלושה חודשים במקום העבודה מסתכלים בעין לא כל כך יפה על יולדת שמתחמקת מעבודה יותר מדי זמן. וחזרתי לעבודה, חזרתי לעומס. בקיץ שאחרי זה שמונה חודשים בערך, אפילו פחות משנה.

25:03 דובר 7 סליחה שאני צריכה לעצור באמצע, אבל כדי שנוכל לשמוע צריך להישמע מהקהל השקט. הרבה מאיתנו רוצות לשמוע, בבקשה אנא, תנו לנו להקשיב ולשמוע. תודה רבה.

25:23 דובר 6 בקיץ, כשמצאתי את עצמי מובילה את הקטנטונת שאיכשהו כבר הצליחה פחות או יותר לדדות על רגליה שם במגרש המשחקים, נזכרתי אז במה שהפרופסור אמר. הרגשתי עייפות, הרגשתי תשישות, הרגשתי שאני עושה כל מה שצריך עבור הילדה, אבל אני לא נהנית. אין לי כוח, אין לי כוח ליהנות. אני חושבת שהתופעה הזו קורית להרבה מאוד מאיתנו. אני רואה הרבה נשים, וזה לא משנה, לאו דווקא לידה ראשונה או שנייה, זה יכול להיות גם עשירית, בעלות חוש אחריות עצום, עם המון כוחות, המון אנרגיה, שלא רוצות ששום דבר יוזנח, לא רוצות ששום דבר ייפול. הן עוד לפני הלידה התחילו הרבה פעמים חודש קודם כבר לאחסן בפריזר ארוחות עם פתקים, עם מדבקות. הכינו כל ילד יותר גדול במשפחה למה יהיו התפקידים שלו או שלה כשהן ייעדרו ליומיים או לשלושה האלו מהבית, השתדלו שהכול יהיה מסודר. אתם בוודאי מכירות כולכן, מי שקרובה עוד ללידות, את תופעת הקינון, הנטייה הזו לסדר הכול. ובדיוק בימים האחרונים לפני הלידה, שבעצם היינו צריכות קצת לנוח ולאגור כוחות, אנחנו נזכרות בכל מה שעוד לא מושלם בבית וכל מה שעוד זקוק קצת ליד שלנו ולטיפול אחרון, והעיקר שנעזוב את הבית בצורה מושלמת. ואז אנחנו יוצאות והלידה, יותר ארוכה, יותר קצרה, יותר קשה, יותר קלה, עוברת, והראש שלנו הרבה פעמים יותר מדי מהר חוזר לענייני הבית והמשפחה שם. קצת באמת בנוסח, אה, הטלפונים שראינו בסרט, אה, קודם. ויש הרבה פעמים תחושת אשם, בייחוד אחרי לידה ראשונה, שנייה, על הזאטוטים שם שהשארנו בבית, וכל כך קשה להם והם רגילים שאמא יושבת על ידם כל יום לפני השינה, וכמה הם בטח בוכים וכמה אבא זה לא אמא וזה לא אותו דבר. ואיך

27:47 דובר 6 אנחנו בעצם יכולות לעשות להם את זה? ומרגישות כל כך לא בסדר, כל כך עצובות בשבילם, מזדהות איתם. ואז זה תלוי בכל אחת מאיתנו. יש כאלו מאיתנו שנהנות מהשהייה בבית הרפואה, מהמנוחה, מהשכנות לחדר, מהמבקרות שמגיעות עם מתנות ופרחים. כל אחת, ויש כאלו שלא יכולות לסבול בית רפואה. ואני עד היום זוכרת למשל זיכרון לא טוב מהחמש או חמש וחצי בבוקר, את האורות הנפתחים והאחיות שנכנסות לחדרים כדי להזכיר לנו שהגיע הזמן לקום ולהתעורר ולהתכונן להנקה הראשונה. תמיד חשבתי איפשהו שאם השגרה הזו בבתי הרפואה הייתה טיפ טיפה משתנה, זזה בשעה אחת למעלה, הייתי מאוד שמחה. בכל אופן, הרבה מאוד מאיתנו עסוקות מאוד כבר אז, כבר בימים הראשונים, במה קורה בבית ואיך מסתדרים בבית. וכשהבעל מגיע, הרבה פעמים במקום ליהנות משיחה שקטה, מ... מהיחד הזה שאפשר לנהל בשיחה אינטימית בינינו בבית הרפואה, מתחילות להפוך למפקחות, לשלט רחוק שרוצה לדעת אם הכול מסתדר בבית ואם הוא עושה בדיוק מה שביקשנו ואם כל ההוראות ממולאות. והבעל קצת מתעצבן ונכנס למתח, אבל הוא לא רוצה להרגיז אותנו, והוא הרבה פעמים גם מאכזב אותנו, כי אנחנו בתקופה כזו באמת מרגישות שאנחנו זכאיות לכל העזרה, לכל ההבנה, לכל הרגישות אלינו, והוא לא בדיוק תמיד בראש הזה. קשה לו, מעצבן אותו, כל השגרה מתקלקלת. לא תמיד הוא איפה שהיינו רוצות שהוא יהיה. לא תמיד יש לנו אמא שיכולה לעזור לנו בבית. יש לנו אמא שבעצמה עומדת ללדת לפעמים. יש לנו אמא שיש לה בעצמה עדיין כמה וכמה קטנים שהיא צריכה לדאוג להם. לא כל כך פשוט במשפחות גדולות. לא תמיד האמא פנויה לזה. ויחד עם זה אני מאמינה, גם מהניסיון האישי שלי וגם מהיכרות שיש

30:17 דובר 6 לי עם הרבה נשים וגם נשים שסבלו בסופו של דבר מהעובדה שהן לא נתנו לעצמן לנוח. אני מאמינה שאנחנו צריכות לכפות על עצמנו מנוחה, להכריח את עצמנו לדאוג קצת לעצמנו ולא לחזור הביתה כשאנחנו עדיין לא חידשנו את המצברים והכוחות. הרבה פעמים מבחינה פיזית, אם הלידה הייתה קלה, אנחנו מתאוששות די מהר. תוך יום, יומיים, ובית הרפואה רוצה לשחרר אותנו, אנחנו לא זקוקות להשגחה רפואית. אנחנו אפילו לפעמים יכולות להסתובב ולהרגיש די נוח. אלו מאיתנו שברות מזל להרגיש כך. אבל כשאנחנו מגיעות הביתה וכשאנחנו פתאום צריכות להתמודד, וזה לא משנה כמה ילדים יש בבית, אבל עם הדרישות, עם הנדנודים, עם הבקשות, אז אנחנו קולטות כמה עוד אין לנו את הסבלנות הנכונה. הרבה כ-