שיעורו של הרב מרדכי שמואל אשכנזי אודות מנהג חב"ד בתקיעת השופר (אלול תשע"ג)

00:01 דובר 1 אחרי שהרב היה פה, חשבתי שאולי כדאי לבדוק את זה בפנים, בתוך השו"ע, לראות מה הבעיות ואיך אפשר לבצע את זה במנהג שלנו. כמו שאתה רגיל לשבת בנוח, אז הייתי רוצה לשבת בנוח. והסכמת ל-- ל-- ללכת קצת בפנים. אני רוצה להגיד, האמת היא, את השיעור של תקיעה לא מצאנו בתורה. תקיעה זה קול פשוט, אבל כמה, כמה צריך להיות אורך התקיעה? לא מצאנו. לא כתוב מפורש כמה ש-- כמה, כמה האורך של התקיעה. באותו דבר, כמה האורך של השברים גם כן לא כתוב מפורש, אלא אנחנו לומדים את זה מתרועה. תיכף, תיכף אני אסביר. היסוד זה תרועה. מה זה תרועה? תרועה יכול להיות, תרועה יכול להיות חריק מיתרים. הוא, הוא, הוא צ'ו צ'ו צ'ו. כל מיני. האמת שזה קול. אבל מה זה? איך נראה זה? אז זה נשמע קרוב ל--

01:17 דובר 2 כמו התרועה.

01:18 דובר 1 אה?

01:18 דובר 2 כמו התרועה.

01:19 דובר 1 אה?

01:19 דובר 2 כך אומר אדמו"ר הזקן שהתקיעה דומה לתרועה.

01:22 דובר 1 כן, דומה לתרועה, אין שאלות. אבל, אבל התקיעה עצמה לא כתובה. אנחנו לומדים את זה מתרועה. אבל, אה, מה השיעור של ה-- של התרועה? אבל איך נראית התקיעה? איזה מינות? הרי יכול להיות כמה מינות. הרי אתה יודע לבד, יש לך בובובו, בובו, דודודו. אז כתוב ב-- בירושלמי, שגבולה בבחינת שלוש, שזה טו טו טו. אז פירוש טו טו טו זה טו טו טו. לא בובובו, לא בובובו, לא בובובו, אלא טו טו טו טו טו טו טו טו. זה, כך, כך נראית הצורה של התרועה. אבל עוד דבר. אתם יודעים ש-- שתרועה זה, כשאנחנו אומרים טו טו אז הפירוש טו טו. טו טו זה שני כוחות. טו טו טו זה שלוש כוחות. אז זה היסוד שלנו שפה. זאת אומרת, הגה כזה זה נקרא כוח. עכשיו מה אומר לנו זה? כן, שיעור תקיעה כתרועה, כי שיעור תרועה אמרו בפרק. השיעור תקיעה שכתוב בתורה, למה הולך שמה? כי שיעור תרועה אמרו בפרק. כי שיעור התרועה אמרו בפרק, ואז שיעור תקיעה אמרו בפרק. איפה? איפה כתוב בתורה, אמרו שיעור תרועה? אז הוא אומר, שיעור תרועה אמרו בפרק כי גנוחי גנח. תרועה פירושו שלושה יבבות. בפרק שלפני זה, הפרק הראשון, אנחנו מקריאים סיסרא, ״ותיבב אם סיסרא״, שהאמא של סיסרא, כי היכן מפרש תרועה? יבבות. אז אנחנו רואים מה הפירוש של תרועה. אנחנו יודעים את זה. האמא של סיסרא, ״ותיבב אם סיסרא״, בכתה. איך היא בכתה? אז יש לנו שתי דעות. יש דעה אחת שבכתה אנחות. יש דעה שהוא מפרש שזה... יש אחד שזה אומר ב-- יללה. יש אנחות ויש יללה. מה ההבדל בין יללות לאנחות? יללה זה קול קצר, אנחה זה קול יותר ארוך.

03:44 דובר 1 אבל שוב פעם, מה זה יותר? כמה יותר? אנחנו יודעים שאנחה יותר ארוכה מיללה, אבל זה ודאי שיללה זה קול קצר, הקול הכי קצר שיש, אבל מצד שני זה כוח. אז עכשיו מה? אז איך אנחנו יודעים מה זה תרועה? מה זה? כמה זה תרועה? אז הוא אומר כך: שיעור תרועה אמרו בפרק כי גנוחי גנח. זה שתרועה עצמה, ״ותיבב אם סיסרא״, כשהיא יללה אז היא לא יללה תרועה, אלא תרו-- לא קול אחד. כשאדם מיילל הוא מיילל בכמה קולות. נאנח, הוא יכול להיאנח פעם אחת. אבל ליילל הוא בדרך כלל מיילל בכמה קולות. אז הוא אומר שמה זה שיעור-- חז"ל כתבו שז-- שיעור תרועה זה ג' יבבות.

04:40 דובר 6 הרי המזוזה.

04:42 דובר 1 אז היא לא. ואז מתחילים--

04:44 דובר 6 מזוזה.

04:45 דובר 1 נקובה, דשי ורי קיס. הדעה הראשונה של הגמרא מזכירה יש העברית והדיבור כעס, אז זה, אז זה הגיבראות והסכימו כעס. כי אם כעס באהבה, זאת אומרת פחות באהבה בלי שום המשך, הם דיבורים טרומיטין. זה נקרא טרומיטין. זאת אומרת, שמה הבנתי מזה עכשיו? שמה זה שיעור תרועה? זה שלושה פעם טו טו טו. זה שיעור תרועה. אומר לפי הדעה שאנחנו אומרים ששיעור תרועה זה שלושה טרומיטין. אז עכשיו אנחנו כבר יודעים מה זה תקיעה. כשאנחנו אומרים עכשיו ששיעור תקיעה זה כשלושה טרומיטין, כשיעור תרועה, שהשיעור תקיעה צריך להיות באורך של שלושה, שלוש כוחות. מה ההבדל? זה תקיעה ארוכה, זה שלוש כוחות קצרים. טו טו טו זה טו, אבל טו זה אורך שיש בתוכו שלוש כוחות. זאת אומרת כך. יש לנו עכשיו אמירה שאנחנו יודעים שתרועה זה כוחות. מה שיעור תרועה? זה שלוש כוחות. ממילא שיעור תקיעה, כי יש לי שיעור תרועה. עכשיו פה, עכשיו זה מתחיל להתבצע. ועכשיו שוב פעם, מה זה? זה תלוי אם תרועה זה, אם תרועה זה שברים או שתרועה, אז לפי זה כבר יהיה, התקיעה גם נעשית יותר גדולה. אבל קודם נדלג על העיקר גם. מה זה אומר? אז בואו, זה כאן. לפי זה שיוצא ששיעור תקיעה זה כשיעור תרועה, והשיעור תרועה זה שלוש כוחות. אז לפי זה יוצא שהשיעור תקיעה, התקיעה צריכה להיות ארוכה לא פחות, לא פחות כשלוש כוחות. עכשיו מה זה שברים? מה האורך של שברים? אנחנו יודעים ששברים זה באמצע בין תקיעה לתרועה. אבל מה האורך של שברים? לא כתוב. רק מה? מסכים, פה באמצע הגמרא אומר כשיעור ש-- ג' שברים בינוניים. זאת אומרת שכל, כשאתה צריך לתקוע שלוש--

07:05 דובר 1 שברים, שלוש, שלוש כוחות בינוניים. מה זה בינוני? שוב פעם הוא לא מסביר, אבל אומר, זאת אומרת שבינוני בין תקיעה לבין תרועה. תרועה אמרנו לפי, לפי זה שתרועה זה כוח אחד. תקיעה זה תקיעה ארוכה כשלוש, כשלוש כוחות. אז ייקח ה-ה-השבר הוא בינוני. זאת אומרת שהוא באמצע בין התקיעה ובין, בין התרועה. ופה יש אריכות של מה, איך צריך להיות מתחילת הצליל.

07:40 דובר 7 אני, תרועה זה שלוש--

07:53 דובר 1 רק רגע, רק רגע. אני אומר לך תחילה את אדמו"ר הזקן, שאפילו בסדר תשר"ת, בסוף סעיף ה'. אפילו בסדר תשר"ת לא יהיה לך בשבר אחד כדי שיהיו ב-, ב' זה כתוב יש בתוך סוגריים, ב' ג' ט', שלא יאריך בשבר אחד כשיעור שלוש כוחות. למה? כי אם אתה תאריך בתקיעה כשיעור שלוש כוחות, אז, אז, אז, אז יוצא שלמעשה אם אתה בשבר אתה תוקע שלוש כוחות, אז יש לזה כבר תקיעה. איפה? בסדר תר"ת. בסדר תר"ת. שאתה אומר שכל התרועה זה שלוש כוחות, אז שמה תקיעה כאורך התרועה, ששם כאורך שלוש כוחות. אז אם בשבר אתה תאריך שלוש כוחות, אתה לכתחילה לא לעשות את זה אפילו בסדר תש"ת, ששמה האורך של תקיעה זה לפי החשבון הזה שתים עשרה כוחות. אבל בכל זאת לכתחילה לא לעשות את זה. אז זה אומר ככה, שלכתחילה לא לעשות את השבר באורך שני כוחות. אה, זה תלוי בגרסאות, כשיעור ב' או ג' טרומיטין, אלא כמה? אלא כמה? לא כדי ג' אלא כמה? כמה כבר? השבר מצטמצם. כוח אחד זה, זה תרועה. שלוש כוחות זה כבר תקיעה. אז, אז צריך להיות פחות. כמה פחות? למעשה, עוד לא הגענו לדעה השנייה. למעשה אני רוצה להגיד שהצמח צדק בחידושי הש"ס כותב: זה הדעה של רש"י. עד היום זה הדעה של רש"י. שצריך להיזהר שהעיקר כרש"י, כהשיטה של רש"י, ובמילא צריך להיזהר לעשות את השבר משהו יותר קצר. אבל הוא גם לא כותב כמה. משהו יותר קצר. מה השמע מינה? שלכתחילה השבר לא צריך להיות כאורך שלוש כוחות, פחות משלוש כוחות. כמה פחות הוא לא אומר. למה? כדי ששוב פעם שלא יהיה, אם זה שלוש כ-- אם,

09:53 דובר 1 אם השבר יהיה באורך של שלוש כוחות הוא ממילא כבר תקיעה. זהו. אחר כך ב...

10:01 דובר 8 כי היא באורך של שלושה שברים.

10:02 דובר 1 מה, מה?

10:03 דובר 8 התקיעה היא כאורך של שלושה שברים.

10:05 דובר 1 כש-- זה אומר שלכתחילה, לכתחילה להיזהר אפילו מזה, כיוון שזה שם תקיעה בסדר תש"ת, לכתחילה להיזהר בכל ה-, בכל השברים אפילו בסדר תש"ת. שלא לעשות את זה אפילו בסדר תש"ת. שלא לעשות את זה כי כיוון שלוש כוחות, מכיוון שבסדר תר"ת יש לזה שם של תקיעה. כאמור, כאמור בזה. בוא, כן, גם הוא. יש פה הרבה פרטים, לא להתבלבל. יש האומרים, הדעה השנייה זה הדעה של התוספות, ששיעור יבבה הוא, דין הוא, לא כוח אחד אלא שלוש כוחות. ועכשיו כשאני אומר שתרועה זה שלוש יבבות, אז זה תשע כוחות. זאת אומרת כך, לפי השיטה הזו יוצא ככה שלמעשה השבר הוא הרבה יותר ארוך מאשר-- השבר לפי השיטה הזו הרבה יותר ארוך מאשר השבר לפי התנא דסיפא. לפי שיטת התנא דסיפא, שיש שבר שיש לו אורך של שלוש כוחות, הוא כבר תקיעה. לפי הדעה הזו צריך כבר להיות, כבר להיות תקיעה. תקיעה מתי זה יהיה, אה, תקיעה? כשיהיה לו תשע כ-- אורך של תשע כוחות, אבל אם הוא פחות מתשע כוחות הוא לא תקיעה. זה הדעה השנייה של תוספות. זאת אומרת, יש לנו מחלוקת דרש"י ותוספות. לפי תנא-- לפי דעת התנא שיבבה זה כוח אחד, ולפי הדעה של תוספות שיבבה זה שלוש כוחות. ובתרועה צריך להיות שלוש יבבות, אז ממילא זה תשע כוחות. לפי דעת התנא דסיפא זה שלוש כוחות, לפי הדעה של תוספות זה תשע כוחות.

11:29 דובר 8 רק שניים זה בשברים. זמנים פיקוניים.

11:33 דובר 1 רציתי לצאת לפלסטר. אבל בכל אופן, א-אנחנו תכף נראה איך שאצלנו בסוף, לפי המנהג שלנו, כך להלכה. אני לא יודע, אני לא מוצא לזה אף רמז, אבל מתחילים-- כשמתחילים להתעמק בנושא הזה פה... אבל אני רוצה להמשיך הלאה.

11:53 דובר 8 פירש מה זה שבר ותרועה.

11:54 דובר 1 מה, מה?

11:55 דובר 8 פירש מה זה שבר ותרועה.

11:57 דובר 1 מה זאת אומרת?

11:59 דובר 8 תרועה מה הוא, מה הוא כולל?

12:01 דובר 1 ממילא שתרועה זה שלוש כוחות.

12:03 דובר 8 ושברים?

12:05 דובר 1 שבר זה פחות, כמה פחות לא. הוא לא... אני אומר לפי ההסבר פה בסוף סעיף ה' צריך להיות פחות. פחות משלוש כוחות. אבל כמה לוקח? אבל זה אנחנו יודעים שצריך להיות יותר מכוח אחד, כי אם לא, כי אם לא זה זה, כי אם לא זה, זה תרועה. אז אתה יודע ש-שצריך להיות באמצע. כמה? למה הישיבה הזו גם משתמש כמה פעמים, עד מה תגיע, שהשבר זה כוח בינוני. אנחנו אומרים כשאומרים ביני לביני, הכוונה היא לכאורה בפשטות זה שני כוחות, כי זה שלוש כוחות. שבר, אה, תרועה זה כוח אחד. שבר שהוא באמצע אז זה שני כוחות. אז צריך לקחת בינוני, אז זה יכול להיות, היה באמצע בפועל. זאת אומרת בפועל שני כוחות, לא מדויק שני כוחות. ביני, קרא ביני.

12:57 דובר 8 לפי הדעה הראשונה.

12:59 דובר 1 לפי הדעה הראשונה. לפי הדעה השנייה אז זה שלוש כוחות ונמצא זה שלוש כוחות. עכשיו סעיף, סעיף ז' כתב אדמו"ר הזקן כאן: "מן הדין יש להחמיר כשתי הסברות. בעניין ההלכה יש להחמיר כשתי הסברות. דהיינו שיאריך בתקיעות תשר"ת כשיעור י"ח טרומיטין וכו', ובתקיעות תש"ת לא פחות מכשיעור ט' טרומיטין וכו'. וכל שבר יאריך עד כדי ג' טרומיטין." פה התחבטו גדולי ישראל. למה? עכשיו צריך לצאת ידי חובה בזה? אנחנו רוצים-- לא, זה כנראה עניין הלוחם. יש להחמיר כשיטת התוספות. רק להושע. רק להושע כשיטת התוספות. אם אתה מחמיר כשיטת התוספות ואתה תוקע כשלוש כ-- כשלוש כוחות, אז אתה לא יצאת ידי, ידי רש"י. לרש"י אנחנו אומרים שלא יתקע כדי שלוש כוחות. איך אפשר ל-- אז איך אפשר? אנחנו הרי רוצים, כשאנחנו החלטנו להנהיג, רוצים לצאת ידי כל הדעות. כן? אז לכאורה זה או זה או זה. או שאתה תתקע פחות משלוש כוחות, אז זה לרש"י ולא לתוספות, כי תוספות צריך להיות שלוש כוחות. או שאתה תוקע שלוש כוחות, אז זה לא לרש"י. איך אפשר לצאת גם ידי רש"י וגם ידי תוספות ביחד? ואדמו"ר הזקן אומר מההיפך, יש להחמיר בשתי...

14:25 דובר 9 החומרה.

14:26 דובר 1 מה החומרה פה? אתה מחמיר כתוספות, אז אתה לא יצאת ידי רש"י. החומרה שהוא צריך להתאמץ יותר. שלוש כוחות, זה החומרה. אז יש פה עוד כמה דיוקים ואולי נדבר על זה אחר כך. פשוט שלא נשעמם. אז כן. למעשה אצל האשכנזים, אולי לא אצל הספרדים, אצל אשכנזים היו שני מנהגים ב-ב-בצורה של השבר. באוסטרו-הונגריה השבר היה טו טו טו טו. ברוסיה-ליטא הייתה צורה של שבר טו טו טו טו טו טו. מה, מה מונח פה? בפשט זה: כשאתה אומר טו, זה שני כוחות. טו טו טו, שני כוחות. טו טו, זה שלוש כוחות. זה נהג כמו שיטת התוספות, טו טו, וזה נהג טו כשיטת רש"י. זאת אומרת שאנחנו אמרנו שלפי שיטת רש"י לכתחילה השבר לא צריך להיות שלוש כוחות אלא שני כוחות, אלא פחות. אז הם נהגו לתקוע טו, אז זה טו ואו, זה שני כוחות. אז זה יוצא ידי חובת רש"י אבל לא יוצא ידי חובת תוספות. אלה שנהגו לתקוע טו טו אז יש להם שלוש כוחות, אז איך הם יוצאים ידי רש"י? כי לפי רש"י זה צריך להיות, אה, פחות משלוש כוחות, ואנחנו פה יש לנו שני כוחות. אבל מה עשינו? בפשט זה, אבל מה זה כן לא כתוב. איך צריך, איך הצורה, איך... אין פה תווים. איך? איך תוקעים? איך זה נראה השבר? אבל כשלומדים טוב את שתי השיטות אז בכל מקרה זה נראה. ש-השיטה הראשונה, שיטת רש"י, זה השיטה של הונגריה ו-ופראן[?], טו, טו, טו, זה שני כוחות. השיטה שנהגו באנגליה, ברוסיה, טו או טו, זה שיטת התוספות. שטו טו טו טו טו טו, זאת אומרת יש לו בכל טו טו שלוש כוחות.

16:38 דובר 1 אז עלו כתוספות. אבל הפמ"ג כותב, מיהא לא כי יש לך אחרי כשל, אה, כתוספות. אז אם אתה יצאת ידי חובה כתוספות ויצאת ידי חובה רש"י, אז איך, איך, אי-איך זה שני הדברים ביחד? אתה חייב לתת את השם. מה? שיודעים, יודעים כן את מצוות שופר, דחור דההרגשה, יודעים כן את מצוות שופר, בא, זה עם כל הזה, הוא הציע לך מה זה תוספות ורש"י. אם הוא פוסק כתוספות, אז מה זה, אבל בכל מה זה דהאחרי? אז אמר מיהא לא, דינא קאמר תורת תוספות לא קאמר רש"י. מה זה דהאחרי? זאת אומרת, כשאתה אומר דהאחרי זה יוצא שכאילו יש לו גם את הרש"י אז זה מחמיר כתוספות. אתה הולך לפי שיטה כבוכה, לפי רש"י לא צריך לעשות ככה. ומה זה שמתחיל, התחיל את הבעל מנגן, אז זה היה ככה. אני מודה אני לא בעל מנגן גדול, אבל סיפרתי על זה הסכמה וכמה וכמה איזה שלומדים, אה, ב-בתווים ובניגון. ה-התקיעה אז מוריד משתי נקודות טו ואו. זה לא טו ולא או. טו ואו. טו, טו או טו, טו, טו, טו, טו. אבל זה הכל סביב טו ואו, טו ואו, טו ואו, טו ואו. כך קבעו חכמינו ז"ל שזה ה-, זה הצורה של, זה הצורה של התקיעה. אבל מה הבעיה שאני מזהה רק טו? טו הוא. אומר שטו, טו זה טו טו. אבל תקיעה מרמזת פה ש-- אז וייזל- גם בתקיעה כנראה יש, יש שני קולות. כן, כן, נכון. אולי יותר קל. רק אתה יודע, אני לא מצליח. בתקיעה שתי קולות, איזה טו והו? נכון. אבל לכאורה, כשמתחילים קצת להתעמק זה יהיה ככה. אתה תוקע טו.

18:38 דובר 1 טו טו. ה"או" זה המשך של הטו. כשאתה, כשאתה, אתה תוקע או טו, אתה משתמש בלשון לעצור את ה"או" ומתחיל עם טו. נכון? נכון? זה מסתדר ככה. כשאתה אומר טו טו, אז יש לך טו, שזה המשך אחד טו. טו, הלא נחשב טו עוד. תקיעה זה טו טו. אני לא מדבר כשיטת התימנים, שיטת התימנים בכלל שאומרים שהתקיעה צריכה להיות בלי טו. או. אבל נגיד כפי שאמרנו מהרבי, כפי שמקובל אצלנו בכל ה-- תמיד התקיעה הייתה טו טו, לא או אלא טו טו טו. זה מתחיל עם טו וממשיך עם או. אך מה זה קצר? זאת אומרת התקיעה היא ארוכה. אז יש שם טו והו. מה, כשאתה אומר טו זה טו והו, ה"או" זה המשך של הטו. טו טו, טו טו. יש לך טו והו המשך אחד, או טו. זה כבר קול אחר. אתה כבר עצרת והתחלת קול אחר. אז לכאורה אפשר לומר שהמנהג הזה של מבייסי[?] שהיו תוקעים טו טו, זה לא רק כשיטת התוספות. זה לא רק, זה לא רק כשיטת התוספות, כי יש פה גם את השיטה של רש"י גם. כי טו זה שני קולות אבל בהמשך אחד. לכאורה זה תקיעה קצרה לפי רש"י. רק הוסיפו טו. זאת אומרת ככה: יש פה טו, שני כוחות. כי רש"י, הרי אמרנו לפי שיטת רש"י האורך של השבר זה שני כוחות, אז זה טו והוספת עוד טו כדי שיהיה שלוש כוחות, שיהיה גם כשיטת ה-- כשיטת התוספות ש-ש-ש-שצריך להיות שלוש כוחות. מובן?

20:43 דובר 10 למה זה לפי רש"י?

20:44 דובר 1 אה?

20:44 דובר 10 למה זה לפי רש"י?

20:46 דובר 1 טו זה רש"י. הוספתי עוד טו, זה התוספות.

20:49 דובר 10 רש"י לא צריך להוסיף.

20:52 דובר 1 אז לכאורה, אז לכאורה יש כאלו שרצו לומר ככה, שזה הפירוש טו טו. שיוצא טו זה רש"י, טו זה מוסיפים עוד כוח לתוספות. אבל לכאורה זה קשה לומר שזה, שזה, ש-- זאת אומרת להסתמך על זה, זה שיטת התוספות, כי אז יוצא שלפי רש"י זה הפסק. רש"י הרי לא צריך את הטו הזה. זאת אומרת ככה: אם מבינים אחרת ככה, לפי רש"י טו זה תקי-- זה השבר. כשאתה מוסיף אחר כך עוד טו זה לא מאריך את השבר כי זה הרי כבר קול אחר. אבל אז לכאורה זה הפסק. אם אתה לא צריך את זה, זה הפסק. אז מה אמרת? אז מה זה? אז מה זה? היה מקום לומר על זה, היה מקום לומר שהפירוש ב... אני חושב שמכאן אולי המנהג שלנו. המנהג שלנו זה את כל האותות טו טו טו, אלא אותו אותו אותו. ומה מונח בצורת ה-- אל תשאלו אותי מכל מיני מנהגים שונים היום שאני לא יודע. כל אחד כותב אחרת אחרי הבעש"ט ואי אפשר לדעת דבר שאחרי הבעש"ט. אני חושב שזה היה קשה מאוד, אבל. בכל אופן, כפי שמה ש-מה שאני שמעתי, מה שהיה מקובל ב-- זהו, היה או טו או טו או טו. אתה תוקע או טו, או טו, או טו. אז בכל קול השבר הוא בצורה הזאת. מאוד יפה. אנחנו אמרנו, ומה זה של דוד תורג'מן[?]? עכשיו שאתה תראה את הקטע: "ולעניין הלכה יש להחמיר בשל תורה... היה שהיה בתקיעות תשר"ת... קשר"ק... ובכל שבר יאריך מעט כדי ג' כוחות." מה הפירוש? שהמש"ק של מאריך יאריך מעט כדי ג' כוחות. הוא לא כותב.

23:05 דובר 1 הוא היה יכול לכתוב פשוט יאריך ג' טרומיטין, יאריך מעט כדי ג' טרומיטין. מה שאתה רוצה שאתה תראה זה שלכאורה, שלכאורה זה גם שיטת התוספות שזה צריך להיות שלוש טרומיטין, אבל זה לא צריך להיות דווקא שלוש טרומיטין. כאילו, שתיים ושלושת רבעי זה גם טוב. זה גם נקרא ג' טרומיטין. יאריך מעט כדי ג' טרומיטין. מה, מה הפירוש של זה? כשאתה תוקע או תו, או תו, או תו, או תו. בוא נחשוב טוב. האו, האו זה לא שני קולות, זה קול בשלושת רבעי. כשאתה תוקע או תו תו תו זה שלוש קולות. או תו זה כאילו דגש קל. או תו זה קול, כאילו חצי קול, חצי או שלושת-- שמינית קול, שלושת רבעי קול. אז זה או תו, או תו, או תו. אז זה יוצא. יצא ככה, שאנחנו אמרנו שלפי רש"י צריך להיות כי אנחנו שני קולות, שני, שני קולות. כשאתה תוקע או תו, ולמה יש את אדמו"ר הזקן? מה המשמעות של יאריך? הצמצום זה כביכול שהוא יקצר. אז אדמו"ר הזקן זה שיאריך, אבל שלא יהיה שלושה כוחות אלא שיהיה פחות משלושה. אבל איך זה? שאתה תוקע או תו, או או. אז זה כוח בשלושת רבעי. האו זה כוח בשלושת רבעי. אחר כך אתה מוסיף-- אתה מוסיף עוד תו שביחד זה שניים ושלושת רבעי. מה, מה העניין פה? ופה נגיד את הדברים. אדמו"ר הזקן אומר שה-- לרש"י השבר הוא, היה יכול לכתוב בפשטות שהשבר הוא הכוחות, שני כוחות, שניים וחצי כוחות. יש שלושת רבעי, בינוני בין תקיעה ותרועה. מה זה בין? מה פירוש בין? זה רק אדמו"ר הזקן משתמש בלשון הזה? יש עוד לשון כזה, בין. שבר הוא קול

25:06 דובר 1 בינוני של קול בינוני. מה זה בינוני? מה זה בינוני? אנחנו למדנו תניא, יש לנו בינוני ויש צדיק ורשע. מה יש לצדיק ולרשע? יש קשר אחד לשני. זה אחד הפוך מהשני. ובינוני צריך להיות באמצע, שיש לו גם שקשור לצדיק וגם קשור לרשע. זאת אומרת שהשבר יש לו גם תקיעה. מה הכוונה של שבר? שיש לו גם, גם, גם תקיעה וגם תרועה. מה הכוונה? אנחנו אמרנו שה-- ה-ה-התקיעה זה בנויה משני קולות, משתי, שני כוחות. או תו ואו. תו ו-- תו אנחנו מוצאים בתו תו תו. או אנחנו מוצאים בתקיעה. ולמה יש-- כשאנחנו מתחילים עכשיו ב-- כשאנחנו מתחילים, מתחילים עכשיו בשבר לפי, לפי המנהג של, של פולין ו-- לפי המנהג שלוגש אמר שתוקעים תו תו תו תו. אז בתקיעה הזו יש לו את שני הכוחות, תו ואו. אז עכשיו בואו נתבונן מה יש פה. השבר הזה, צורת השבר תו, הוא בינוני בין, הוא בינוני בין תקיעה לבין תרועה. תרועה זה תו, תו, תו. תקיעה זה תו, תו ואו. תו ואו ארוך. בשבר יש לו גם תו וגם או. אז הוא בינוני בין התקיעה לבין התרועה. אבל, אבל... רק מה, יש לו רק שני כוחות, לא שלוש כוחות. אבל למה זה הוא בינוני בין התקיעה לבין התרועה? לפי שיטת הרדב"ז או לפי שנהגו, שנוהגים בפולין, בליטא, שתוקעים תו, תו, תו, תו, תו, תו, אז השבר הוא לא, אין לו, אין לו שום דמיון ל-- תו תו זה אין לו שום דמיון ל-ל-לתקיעה ו-רק מה, הוא כולו בנוי על, על התרועה. תו, תו, תו, תו. יש לו, יש לו, יש לו, אה, פעמיים תו אבל יותר ארוך. אז למה זה

27:26 דובר 1 יוצא כך? אנחנו אמרנו שה-- בשבר יש שני כוחות. בתקיעה יש תו, בש-בש-בשבר יש לפי מנהג פולין וליטא, אה, לפי המנהג של, של זה של ה-- פולין זה יש לו שוב פעם תו ארוך קצר ויש את ה-תרועה שזה תו תו תו, רק תו. אז זה השבר הבינוני כי יש בו גם תו וגם או. אבל מה, האו יותר קצר מה-מה-או שבתקיעה. כשאתה תוקע או תו, כשאתה תוקע או תו, לא תו אלא או תו, אז יש בו גם את שני הכוחות. או זה ה-או של התקיעה והתו זה גם של התקיעה. התקיעה גם יש הרי תו. אז מה אתה עושה את זה בצורה הפוכה. לא תו אלא או תו. אז למה הסברה פה לפי השיטה הזו ש-- אנחנו אומרים שאם אתה תגיד או תו, אז אין כבר את הקושיה שהקשנו קודם. כשאנחנו תוקעים תו תו תו תו תו תו. אז כבר תקעת תו אז מה אתה צריך את התו האחרון? לפי רש"י זה הפסק, אבל כשאתה תוקע או תו אז זה לא הפסק. אתה צריך את התו גם בשביל רש"י, כי הרי אנחנו אמרנו שהשבר הוא בינוני שצריך שיהיה לו גם כוח של או וגם כוח של תו. מובן? אז ממילא כשאתה תוקע את זה בצורה הפוכה או תו, אז התו הוא לא הפסק כי אתה צריך את זה לפי רש"י. יש לך את האו שזה תקיעה.

29:02 דובר 11 שמעו, שתיים, לא שלוש.

29:04 דובר 1 האו זה אחד בשלושת רבעי, אמרנו. ותו זה זה-

29:08 דובר 11 תו זה...

29:08 דובר 1 אז זה כמה זה? שניים ושלושת רבעי. ופה ככה, לפי דעתי זה הפירוש שאתה עכשיו מסתכל טוב אתה תראה ככה. אני רוצה להוסיף עוד דבר שעכשיו מאוד מעניין. הסידור, כשהוא הביא את השיטה של תוספות, זה יותר ככה. שיעור תקיעה-- שיעור זה ג' טרומיטין ושיעור תרועה זה ג' יבבות של תשע טרומיטין ושיעור תקי-- ושיעור תקיעה גם כן תשע טרומיטין. שיעור שבר בוודאי. תראה, תראה, פה אנחנו רואים שהשיעור של שבר לא ברור, אלא בוודאי פחות משיעור תקיעה, גם כן תשע טרומיטין לכל הפחות. מכאן, הוא אומר כך צריך ל-- מכל שבר לפחות מג' טרומיטין כדי שבג' שברים ביחד לא יהיה פחות מתשע טרומיטין. מה כל האריכות הזו? הוא אומר ככה, צריך להאריך מכל שבר לא פחות מג' טרומיטין, מג' כוחות, כדי שבכל התרועה תהיה תשע טרומיטין. כל אחד מבין אם אתה אומר שאתה צריך ל-- לתקוע, שכל שבר צריך שלוש טרומיטין, זה מובן. בשלוש יבבות יש תשע, אה, תשע טרומיטין. מה ששלוש השברים, זה כן שההקפדה הזו של שלוש טרומיטין זה לא הקפדה בגלל השבר שהוא צריך שלוש כוחות, אלא שביחד יהיה תשע. בכל השבר, בכל השלוש שברים ביחד שיהיה תשע כוחות. אז אתה אומר ככה, אפילו אם בכל כוח וכוח היה שניים ושלושת רבעי. אבל יש אפשרות שלוש פעמים שניים ושלושת רבעי, שזה כמה?

30:48 דובר 12 כמה זה שלוש וארבע?

30:50 דובר 1 כמה?

30:51 דובר 12 שמונה ורבע.

30:51 דובר 1 שמונה ורבע! אם תוסיף עוד כוח יהיה תשע.

30:57 דובר 12 תשע.

30:58 דובר 1 יהיה תשע.

30:59 דובר 12 אה, אוקיי.

31:00 דובר 1 יהיה תשע. על זה בא הרבי וחידש להוסיף עוד כוח. אחרת או תו או תו תו. לא או, תו. אז אתה אומר שמה? יש לך ביחד תשע כוחות. זאת אומרת, למעשה זה מה שאדמו"ר הזקן אומר שלכל הפחות יהיה תשע כוחות, כי למעשה יכול להיות שיבואו ויגידו ששבר לא צריך שלוש כוחות. הוא צריך גם שניים ושלושה כמו עצמו הצד השני גם ככה, שיהיה משהו יותר קצר. אבל מה? אם נוסיף עכשיו עוד כוח, יהיה תשע כוחות. זאת אומרת ככה, מבינים מה הכוונה?

31:43 דובר 12 זה בנפרד הכוח.

31:44 דובר 1 מה?

31:45 דובר 12 זה לא בהעצם, זה הוספה כאילו.

31:48 דובר 1 לא הקפדתי. זה לא הקפדתי. לא. אז אם אני לא הפסקתי באמצע אז אני אמשיך שלוש... של שבר.

31:55 דובר 12 באותה נשימה.

31:55 דובר 1 באותה נשימה, די. באותה נשימה. אז יוצא לנו ככה, למעשה. פה יוצא, פה בהתעמק במנהג הזה, יוצא לנו שאנחנו יצאנו ידי חובה של כל הדעות. מצד אחד תקענו או, שזה לפי רש"י. זה כוח השלוש, זה יותר מ... זה יותר, זה יותר מכוח אחד שהוא מהתורה. אנחנו תקענו... אנחנו, אה, את האו הו, הוספנו את הטו, שיש בזה קמא, שצריך את הטו לפי רש"י, שצריך את הטו לפי רש"י, כי השבר צריך להיות משני כוחות, גם מטו וגם מאו. אבל מה? היה לנו רק שתיים בשלוש דפי, הוספנו עוד לטו, אז ביחד זה תשע. אז עכשיו אנחנו מבינים מה הפירוש שיש להך ויר. הרשב"י אז כן אומר שיש להך ויר כסברת התוספות. כי באמת אחרי שאתה... אפשר לצאת ידי חובה של שתי הדעות ביחד. אפשר לצאת לתקוע ב... זאת אומרת גם או טו, או טו, או טו, או טו. אז יוצא ככה שזה גם לפי רש"י שזאת תקיעה קצרה, או, וגם את הטו שצריך לפי רש"י, וגם אחר כך להוסיף עוד כוח, יהיה לנו תשע כוחות. וביחד יהיו תשע כוחות.

33:15 דובר 13 אבל בסעיף ד' נוסף הוא מה שהיה מנהג לא לעשות.

33:19 דובר 1 איפה?

33:21 דובר 13 במימרא אחרונה.

33:22 דובר 1 לא, שם הוא דבר שונה. שם אומר ש...

33:28 דובר 13 כן, כן, כל פעם כן, כן.

33:30 דובר 1 ג' שברים עוד שבר הוא עושה, אבל לא מוסיף כוח.

33:35 דובר 13 זאת אומרת בשתי נשימות.

33:36 דובר 1 אפילו בנשימה אחת, אבל כשמוסיף שבר שלם. ולמה באמת? בוא, בוא אחרי זה נדייק בזה. אז מה שכן הביא, שלפי רש"י שלא להוסיף על ג' שברים. לא הוסיף על ג' שברים. למה הוא לא כתב? זה היה צריך לומר, צריך, שהוא מביא שיטה אחת משיטת התוספות שלא להוסיף על ג' שברים. מה שכתוב להוסיף על ג' שברים זה רק לרש"י. לפי תוספות אפשר להוסיף על ג' שברים. למה? מה ההבדל? מה ההסבר? אם, אם יש עניין לא להוסיף על השברים, להוסיף עוד שבר, למה? למה לפי רש"י כן? למה רק לפי רש"י? הפירוש הוא כך. זה היסוד של המחלוקת בין רש"י ותוספות. מה הפירוש שבר? מה הפירוש שבר? האם... לפי, לפי, לפי רש"י שבר פירוש תקיעה שבורה. זה בהמשך מה שאמרנו קודם. שבר זה תקיעה שבורה. אמרנו שב... בשבר, בתקיעה יש שני קולות, טו ואו. אז זה טו עמוק. שבר... אתה, אתה, אתה, את התקיעה הזו אתה שובר לשלוש, לשלוש, לשלוש חלקים. הרי התקיעה צריכה להיות ארוכה כשלוש, כ... כשלוש תרועות, כן? את התקיעה הזאת תשבור לשלוש, לשלוש חלקים, כל שליש זה שבר. אז אם אתה בא עכשיו ומוסיף עוד אחד, אתה... לא עניין להוסיף עוד אחד כי אתה מוסיף על ה... כי הש... זה פירוש שבר. אתה לוקח תקיעה ושובר אותה לשלוש. לפי תוספות שבר פירוש קול שבור. למה? תוספות אומר מה זה יבוא ו... שכל כוח של... מה זה תרועה? שלוש תרועות. כל ש... שכל תרועה, כל אחד. מה זה תרועה? שלוש כוחות שבורים. לפי רש"י זה רק כוח אחד. כוח אחד. אז אין פה שבר. או. איזה שבר יש פה? כש... לפי תוספות הוא... אז הכוח הוא

35:40 דובר 1 שבור, אבל לפי רש"י אין כוח שבור, אלא מה? מה השבירה פה? השבירה בתקיעה. אתה לוקח את התקיעה ומחלק אותה לשלוש. אז זה אדמו"ר הזקן ואומר שלא להוסיף עוד אחד, עוד כוח, עוד, עוד שבר אחד, כי כל העניין לחלק את התקיעה לשלושה חלקים. יש מישהו שקרא את זה? איפה הוא מצא שזה מנהג קדמון? אה? איפה הוא מצא שזה מנהג קדמון לעשות ככה? איפה זה כתוב? איפה כאילו המקור? הרב מולא[?] זה טילים, טילים. אני אגיד לך דבר אחד. אין, אין בכלל מקום בשולחן ערוך ששני המנהגים האלה. אבל דבר אחד שאפשר למצוא מקום כאילו מפורש. נו, אז אני מדבר על הסעיף, סעיף י"ז, שיש הרי שני דעות איך, איך לתקוע את התשר"ת, בנשימה אחת או בשתי נשימות. אז כן. אז זה לא רק הדעה השנייה, דעה הזו שצריך לתקוע בנשימה אחת צריך להפסיק באמצע. כך הוא כותב. וכל וקריאת שמע בין עין שיהודה חלוקין בבית כור. שיהודה חלוקין, שיהודה חלוקין לבית כורות, כן, כך הוא אומר, בתשר"ת. בתשר"ת. בתשר"ת שתקוע בבית כורות. לפי אם הנקייה של הבבא מרי שתיקון בפה הוא טו טו טו טו טו טו טו טו. משמע צריך להפסיק באמצע וצריך להתחיל במקום אחר. תוקע טו טו טו טו טו טו. אם אתה, אם לפי המנהג של ליטא דהייס שתוקעים טו טו טו טו טו טו טו טו טו טו טו, אז הטו האחרון נראה כהתחלה של, של השבר. בעצם זה כמו שכתבנו שצריך להפסיק. אז מכאן משמע, מכאן משמע זה אחד היסודות. שם בפשטות כתוב בשולחן ערוך וכתוב תביא. אבל, אבל משמע מכאן שהרי יש כמה רעיונות. אבל שהפירוש הוא שהוולק שבלבייז

37:40 דובר 1 הוא עוסק על פסס. הולך לשיטת פסס, שאת הפסס זה הצורה של השבר: טו טו טו טו טו טו. אבל מה? מצד שני עוד מהר"ן קראים בו, והוא כותב שבו גמר שלוש כוחות אל משהו שתיים ומשהו. אז איך זה? ואיך אפשר לצאת ידי חובה עם משהו? אז אני חושב שכאן נגמר המנהג של חב"ד לתקוע או טו, או טו, ולהפוך את השבר. לא או טו אלא או טו. אז יוצא שיש לנו גם את השיטה שלו, יש גם את השיטה של פסס. אז גם לשני כוח, שני כוחות ושני שליש, ולהוסיף עוד כוח. אז זהו, זה תשע כוחות.

38:26 דובר 3 מה זה, הכל פשוט שלא מגיעים לעשות כך? כאילו למה הכוונה בכל פשוט?

38:30 דובר 1 זה כל פשוט זה בהמשך, ארוך. לכן היו תוקעים טו, טו, אבל לא טו. כשאתה מוסיף רק, רק כוח אחד.

38:45 דובר 4 זה איך מסתדר ב"גנוחי גנח"?

38:47 דובר 1 מה?

38:48 דובר 4 אז איך מסתדר...

38:49 דובר 1 מה?

38:50 דובר 4 אז איך מסתדר על פי זה ה"גנוחי גנח"?

38:52 דובר 1 בסדר. זהו, כי אתה תוקע או טו, או טו, או טו, טו טו טו טו. אתה מוכרח להפסיק. אתה תוקע או טו, או טו, או טו. אז, אז, אז הקול האחרון, הטו של השבר, זה רק כלאו... כי לתחילה, כי לתחילה של התרועה. אבל אם אתה תתקע כמנהג, אה, כמנהג פעיל, אז מה אכפת לך? בשביל מה אתה צריך להפסיק?

39:22 דובר 4 זה גם תחילת שבר.

39:23 דובר 1 מה?

39:24 דובר 4 זה גם תחילת שבר.

39:25 דובר 1 איך? טו טו טו. אתה גומר, אתה גומר עם או.

39:29 דובר 4 אה, אוקיי.

39:30 דובר 1 אז בשביל מה אתה צריך להפסיק?

39:49 דובר 3 ופה, כשמקריבים את התקיעה או את השברים.

39:52 דובר 1 נו? מה?

39:56 דובר 3 כשמתחילים את התקיעה או את...

39:57 דובר 1 פה יש כל מיני, שני פרטים. רק כותב משהו אחר. איך היה נהג... איך נוהגים הרבה להתחיל את השבר. יש כאלה שאומרים שהרשב"י, אני לא זוכר את הככה, את השבר הראשון מתחיל בטו ולא באו. שני השברים האחרונים זה ודאי...

40:17 דובר 3 בשתיים האלה מתחילים באו.

40:19 דובר 1 הם אומרים שהשבר הראשון מתחיל ב-תו. אני לא יודע. איך זה יוצא החשבון שלנו? ה... הרי, הרי מה, שוב פעם. יכול מאוד להיות. יכול מאוד להיות שזה, ש-ש-שזה נכון. למה? כי אנחנו צריכים להוסיף תו בסוף. הרי המהרש"ם מוסיף את זה בהתחלה, שיהיה תשע כוחות. אתה מבין?

40:43 דובר 3 אז אי אפשר לתפוס את החבל-

40:44 דובר 1 אבל אפשר לתפוס את החבל משני הצדדים. תו, תו, תו או תו תו תו תו. אז-

40:52 דובר 3 עכשיו בתקיעה, תקיעה פשוטה. היא מתחילה, היא מתחילה תו או שהיא מתחילה אוו.

40:58 דובר 1 לא, אז זה מה ש...

40:59 דובר 3 זה מה ש...

41:00 דובר 1 כך יוצא מזה שמה זה. עכשיו תקיעה, תקיעה מתחילה ב-תו.

41:05 דובר 3 ב-תו.

41:05 דובר 1 ב-תו וממשיכה או.

41:07 דובר 3 זה פשוט מתחלק אם הלשון, אם בתחילת התקיעה הלשון נוגעת בשפתיים או לא.

41:11 דובר 1 אני ראיתי שיש את הבריסקער והם מקפידים דווקא להתחיל באו, לא ב-תו. אף על פי ש... הם ודאי טוענים שרב חיים וכולם תקעו כמו שהמנהג שלנו תו תו תו תו תו תו. אבל הם כותבים הרבה תו תו תו תו תו. זה שבר של תסיס. מפני שאין שם משככות.

41:32 דובר 3 אז תקיעה צריכה להתחיל ב-תו.

41:33 דובר 1 איך מסבירים את זה אחרת? איך מסבירים? למה תקעו תו תו תו תו תו תו תו? כי צריך להיות תשע כוחות. אז אם אתה, אם אתה תתקע תו תו תו, אז זה, זה הרי תרועה. אם תקע תו תו תו, כן, אז זה לא שבר ולא תקיעה. זה השינוי בין שבר לתקיעה. אבל הם לא נכנסו לחשבון של הכוחות. כמה כוחות צריך להיות בכל שבר.

42:03 דובר 3 מה ההבדל בין נעשה תו או או?

42:05 דובר 1 מה?

42:06 דובר 3 מה ההבדל ב-ב-ביחס לתקיעה בין אנחנו נתחיל עם תו או עם או. מה... בתקיעה זה לא משנה באיזה סדר.

42:15 דובר 1 לא, אני אומר שזה הפירוש של המרדכי. שהשבר הוא ביניהם. השבר נובע מביניהם, כי יש בו גם בדומה לתקיעה ודומה לתרועה. איך? כי גם בתקיעה וגם-- כי בתקיעה יש תו וגם ב-בתרועה יש תו. רק בתקיעה יש-- ב-בתקיעה יש או ו-או והשבר יש בו תו או. זה השיטה של פנים.

42:39 דובר 3 כי אז מה, מה אכפת לנו אם אנחנו נעשה תקיעה כאו? אבל אז בשברים יהיה או מהתקיעה ותו מהתרועה. אם אנחנו נתחיל תקיעה עם או בלי תו, אז מה, מה זה משנה? זה גם הוא בין. שברים גם יהיה בין, בין זה לזה. מה-- כי יש לו את ה-תו מתרועה ויש את האו מה, מהתקיעה.

43:00 דובר 1 אז מה, אז מה, איך צריך שבר? דומה לתקיעה ודומה לתרועה. הוא צריך להיות הרי דומה לשניהם.

43:05 דובר 3 נו, אז הוא-- האו תו, אז יש לו את האו את ה-תו.

43:08 דובר 1 אבל הוא צריך להיות דומה לשניהם, כן? אם אתה אומר שגם בתקיעה וגם ב-- וגם בשברים יש תו, אז אתה אומר שהשבר דומה לשניהם, יש בו גם את ה-תו של שניהם וגם את האו של תקיעה. אבל אם בתקיעה יש או ובתרועה זה לא, אז זה לא בין.

43:26 דובר 5 איך הרב יתקן?

43:29 דובר 3 אני לא יודע.

43:37 דובר 5 אז תקיעה, תקיעה צריכה להתחיל. תקיעה בפועל צריכה להתחיל ב-תווו.

43:43 דובר 1 כן.

43:44 דובר 5 עכשיו, בסתם. פשוט מישהו... ולהסתיים, היא צריכה להיחתך או שזה כמו שהרבה... זאת אומרת ככה, תקיעה, אני מדבר הפשוטה, כן? אז מתחיל. האם לעשות ככה: תווו, כמו שכולם י-יודעים קצת לבסוף או תווו, לחתוך את זה ב-באמצע עם הלשון. הסוף של התקיעה.

44:07 דובר 1 עם הלשון מה יש שם? לשון. אז מפסיק. בשופר אתה ממשיך מכניס כוח.

44:17 דובר 5 למה? מה אני עושה?

44:20 דובר 3 אותו עם הלשון-

44:20 דובר 5 עצרתי עם הלשון. מישהו אמר לי, מישהו אמר לי שכשעושים, רוב העולם כשעושים ככה, כשעושים בסוף תמיד יש כזה מין כזו גניחה קטנה שהיא לא ממין התקיעה, כזה מ-

44:36 דובר 1 אני לא יודע, אני צריך לחשוב על זה אבל בכל אופן, אה, אבל בכל אופן מה שזה נראה, השפה או השפה עצמה נראה שהולך לפי השיטה הזו של מפסיק בין ה...

44:51 דובר 5 שיער השפם חוצה בין השפם לשפם?

44:56 דובר 1 יוכל להסביר...

44:57 דובר 5 זו שאלה למייקל.

44:58 דובר 1 לא, זה לא חשוב.

45:06 דובר 3 נושא כמו היוש שמיעה.

45:20 דובר 1 את הסרטה של הרחוב. הקול בסוף השבירה, עשית מסוף, לא הוספת. רגע, רגע, רגע, ואם עושים שטותו ב-בס פעמיים, יש בעיה? זה ההוא צריך שיהיה קול, אין את זה. זה האורך הוא בסדר, אבל הוא צריך להיות קצר מדי. זה בסדר, תעשה ההוא, אז זה, זה רגע עוד פעם אותו? קטן, זה עוד פעם אותו? אחרון בסוף עוד פעם אותו בסוף? לא, עוד לא הוא, רק הוא. רק הוא עכשיו עשית שמינית, רבע, אבל אולי תעשה לאט, תעשה לאט. לא, לא ביחד, לא ביחד. רגע, מה הבא? בסוף שלא ישמיע שתי קול, יש לו יותר מכוח. לא, אתה מתחיל ב-ו ובשתיים ב-תו? אם אתה עושה אותו, מתחיל השלוש רבעים זה קול ברבע. לא, לא, לא, חזר. אתה כבר מוריד לי, נו. תו, תו, תו, תו, ככה. כמו רבי שיעשה. לא יודע. כנראה עשה משהו. קצת יותר טוב. רגע. קח את השופר יותר למעלה, רק למעלה. פעם אחרונה, עוד פעם בשביל התמונות. אי אפשר, זה לעיכוב הפשוט. אולי זה מדי, רק את השברים, רק את השברים. אבל אתה אמרת שזה טוב, איפה הבעיה עכשיו?