שיעור בהלכות מזוזה ובדיני חג הפסח מאת הרב מרדכי שמואל אשכנזי

00:06 דובר 1 אולי נפתח ב-- נחזור כל הזמן לאותן הלכות. היום הרי משנה לשנה, ברוך השם יש, כל אחד כבר מטבח של פסח וכבר הרבה שאלות כבר ירדו בזה, אבל אולי נדבר על מזוזות. שאלו אותי בקשר למנהגי חב"ד. תמיד אנחנו נוטים לדבר פה על הסידור. נדבר על שני מנהגי חב"ד. פשוט בימים האחרונים היו הרבה שאלות בקשר למזוזה. כדי להסביר את המנהג שלנו בקשר למזוזה. אולי זה גם קשור לליל פסח. כי בדרך כלל מנקים את הבית, גם רואים את המזוזות ובאים שאלות אם נותנים המזוזות ליהודי זר לברך או לא לברך. אז כשעשיתי אותה חזרה, יש מנהג שלנו שהוא מאוד תמוה. כולם יודעים שמנהג חב"ד שמניחים מזוזה לפי היכר ציר. מה זאת אומרת היכר ציר? שהפירוש של היכר ציר לא כמו שיוצא, שבגלל ש-- יש אי הבנות בדברים האלה. היכר ציר, הפירוש הוא לא כמו שהציר נמצא, אם הציר של הדלת לצד ימין או לצד שמאל. היכר ציר זה נקרא איך הדלת נפתחת. אם הדלת נפתחת פנימה אז הכניסה היא פנימה. הדלת נפתחת החוצה אז הכניסה היא החוצה. איפה יש דבר כזה כניסה החוצה? מי שמע בדבר כזה? כניסה זה פנימה.

01:42 דובר 1 אז מנהג חב"ד ששמים את ה-- אחרי הכותל או כל מיני הרעש, שמנהג חב"ד, הם שמים את המזוזה בכיוון ה-- ציר של הדלת. זאת אומרת, אם הדלת נפתחת פנימה, צד ימין של הנכנס; אם הדלת נפתחת החוצה, אז כשנכנס לחדר אתה נכנס לצד שמאל. למה? כי זה צד ימין של היציאה מבית הכ-- מכל מקום, בבית הכנסת נפתחת הדלת החוצה, אז תשים את המזוזה בצד שמאל של הנכנס, שבצד ימין של היוצא. וזה דבר מאוד תמוה. חוץ מזה, חוץ מזה יש מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש אם פתח שאין בו דלת חייב במזוזה או לא חייב במזוזה. בשביל זה כתוב בהערה הזו שבעצם אנחנו חוששים לשתי הדעות. פתח שאין בו דלת, אז אנחנו שמים אותם בלי ברכה. אנחנו, יש לנו מזוזה, אז שמים אותם בלי ברכה. למה? כי זו מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש. האם פתח בלי דלת חייב במזוזה או לא חייב במזוזה? וממילא כראיה שמפני שפתח דלת היא כבד. וממילא בא חב"ד והראה ש-- איך ש-- הראה שהדלת היא פתח. זה גם דבר מאוד מאוד תמוה. אפילו יותר, מה עם דלת של שתי דלתות? חוץ מזה, חוץ מזה יש מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש, אז לא צריך לדעת בדיוק מהמבוא הינוזה. אז רבאק מרגיש שעליו לעשות את ההפך מכל העולם ודווקא שמים את הדלת לצד ההפוכה. שלנו לדעת הכל יותר מבינים בדבר הכלל. כך, אבל לפעמים רבנים ואנשי הלכה פותחים את הדלת, מחפשים את המזוזה. אין לצד שמאל. במיוחד כשאין ב-- בחדרים, בבתי ספר, בישיבות, שם זה לפי החוק של הג"א, בשביל האורח, הדלת בציבור היא צריכה להיפתח תמיד החוצה. כדי שאחד השלוש בא,

04:22 דובר 1 שיהיה אפשר לדחוף את הדלת ולברוח. אז יוצא שתמיד הדלת היא נפתחת החוצה, ואין מזוזה שנכנסת לחדר בצד שמאל. מחפשים את המזוזה. מה זה, חבל על המזוזה? זה לא, בצד שמאל המזוזה. נו, מה אתה אומר? זה, אז כאילו ככה זה. מזוזה, תראה אותי אם חייבים להקפיד על זה אפילו במקומות לא חב"דיים. ואיך, איך לנהוג בזה? ומה לנהוג בזה? רציתי לשאול אולי את הרב, לדעתי מה, מה המקור של המנהג הזה? יש מחלוקת בין רש"י לרבנו תם על כל הלכות התורה, מזוזה. איך, איך צריכה להיות? איך צריכים להבין אותם? הגמרא אומרת במנחות שהמזוזה צריכה להיות כמו נגר, כמו בריח. מה זה בריח? יש שני בריחים. יש בריח שזורק, סוגר את הדלת למטה, ויש בריח שסוגר מדלת לדלת. היום לא רואים את זה, אבל בדלתות הישנות כולם מכירים את זה. יש בריח שסוגר בקרקע ויש בריח שהולך. אז המחלוקת זה רש"י ורבנו תם, היא כמו מזוזה, כמו נגר. צריכה להיות כמו נגר, כמו, כמו בריח. אבל איזה בריח? אז יש על זה מחלוקת. רש"י אומר שהפירוש הוא ככה. ורבנו תם אומר ככה. זאת אומרת, לפי רש"י המזוזה צריכה להיות בשכיבה ולפי רבנו תם המזוזה צריכה להיות בעמידה. המחלוקת היא לא רק במזוזה. המחלוקת היא בכל כלי הקודש. בתפילין. שוב אותה מחלוקת, איך צריכים להיות תפילין, בעמידה, בשכיבה או בעמידה? אנחנו נוהגים לשים אותם בעמידה, אבל לפי הדעה השנייה זה צריך להיות בשכיבה. אני זוכר לפני הרבה הרבה שנים, חמישים שנה, היה פרופסור יגאל ידין. הוא חקר את התפילין שמצאו במצדה. ראיתי אז הייתה כתבה שלו. הוא לא ידע הרבה הלכות, והוא מה שהוא הבין מהצורה של תשמישי התפילין.

06:29 דובר 1 אבל נדמה לי לפי התמונות שראיתי, לא ראיתי את ה-- ראיתי מעוזים, לא ראיתי את התפילין עצמן. נראה לי ששם הפרשיות היו מונחות בשכיבה, לא בעמידה, וכנראה שנהגו כדעה הזו שזה צריך להיות בשכיבה. אצלנו, אצלנו המנהג-- אז איך נוהגים בבית כנסת? בשולחנות, אותו דבר ספר תורה. איך הספר תורה בארון קודש? הוא צריך להיות בעמידה או בשכיבה? אלה שאומרים שכי נהגה ראו שהוא בעמידה, אז הוא צריך להיות בעמידה. אלה שאומרים שבשעה צריך להיות בשכיבה, אז יש בזה מחלוקת. אז זה מה שאנחנו רואים, שני דפים בבית הכנסת בשיפוע. למה הביאו בשיפוע? כותבים האחרונים, זה לא בגלל שנוח לנו להגיע לקרוא, אלא פשוט בכדי לצאת את שתי הדעות. זה אומר שצריך להיות בשכיבה, זה אומר שצריך להיות בעמידה. תעשו את זה בשיפוע, שזה כאילו לצאת את שתי הדעות. זה אני זוכר שהייתי בא עם אלו שמנהיגים, שהיו מביאים ספר תורה לארון קודש, היו משתדלים להעמיד את זה קצת בשיפוע, כדי שכאילו גם אותו דבר כמו הרעיון של ה-- של הבימה. יש רבנות גדול בעבר הבא ואומר שנוהגים לעשות פשרה בין הדעות בקשר למזוזה. בטבעי אין לנו אפשרות, אבל מזוזה לשים אותה בשיפוע, כמו שהזכרנו עולמות. זה אחרי כולם אל העמוד, זה לא זה ולא זה. אבל העמוד זאת אומרת שזה יוצא בשני עולות, כאילו זה גם בשכיבה וגם בעמידה. כשמתבונן במנהג הזה אז נראה מבדיל עכשיו מי שעובר ליד ביתי ורואה, כשהוא רואה אצל ספרדים המזוזה היא בעמידה. אצל האשכנזים היא בשכיבה. אתה רוצה להבחין מי גר בבית, אם גר פה יהודי ספרדי או אשכנזי, אתה רואה לפי המזוזה. אם המזוזה היא בעמידה אז מי שגר פה היא מאלה שנוהגים

08:50 דובר 1 כמנהג הספרדים שהמזוזה היא בעמידה. אלו שנוהגים כרמ"א, אז המזוזה היא ברוחב. כשהמזוזה היא... מה ההבדל בין שני הדברים? לכאורה זה אותו דבר. כשהמזוזה היא בעמידה, אין לה ראש וסוף, היא ישרה. כשהמזוזה היא בשכיבה, אז יש לה ראש וסוף, היא הולכת לאיזשהו כיוון מסוים. היא מראה כאילו על כיוון מסוים. במזוזה יש, חוץ לפרשה, חוץ לפרשה עצמה, שנמצא שם... יש שם גם שם של שד"י, שמשויך לבחוץ. הרמב"ם כותב שזה המנהג העתיק, ואפילו האר"י בזה בסידור, שיש לפי הזוהר השמירה של המזוזה זה לא כל כך... בנוסף לשמירה של הפרשה עצמה, השמירה של השם הזה, של שד"י, זה השמירה של הבית. למה דווקא בחרו את השם הזה של שד"י? אז יש בזה מחלוקת בין הרמ"א בדרכי משה ובין האר"י, סידור האר"י. בכולל כתוב, למה בחרו את השם שד"י? כי הראשי תיבות של שד"י: שומר דירת ישראל. הוא שומר את דירת ישראל. בסידור האריז"ל כתוב שהראשי תיבות של שד"י זה לא שומר דירת ישראל אלא שומר דלתות ישראל. הוא שומר את הדלת של יהודי. זאת אומרת, יש לנו שני פירושים למה עשו את ה... את המזוזה? למה את השם הזה של שד"י? אם זה שומר דלתות ישראל או שומר דירת ישראל. בואו עכשיו נתבונן. אתה אומר שהפירוש של שד"י זה שומר דלתות ישראל. אם הדלת נפתחת פנימה ואתה שם... זאת אומרת, מי, יהודי שנוהג כמו הרמ"א ונוהג כמו האריז"ל, כמו שאנחנו נוהגים גם תמיד למנהג של... וגם כן של הברכה. הוא שם את המזוזה באלכסון. כששם את המזוזה באלכסון,

11:08 דובר 1 הרי השד"י הוא בשליש העליון, יותר קרוב, יותר קרוב לסוף. הוא לכיוון מסוים. הראש שלו מצד אחד והרגל שלו מצד השני. והפרט מפרש שד"י זה שומר דלתות ישראל. אז תמיד הרי צריך להיות הראש הזה של שד"י מכיוון הדלת. אז אם הדלת נפתחת פנימה, מובן שהשד"י הוא מכיוון הדלת. אבל אם הדלת נפתחת החוצה ואתה שם את המזוזה עם הראש פנימה, אז היא לא שומרת את הדלת, שומרת את החדר, לא את הדלת. אז מה? אז המזוזה תמיד צריכה להיות... אם אתה הולך לפי השיטה הזו שהמזוזה היא גם באלכסון וגם אתה נוהג כמנהג האריז"ל, שהפירוש של שד"י זה שומר דלתות ישראל, אז צריך להיות תמיד השד"י לכיוון הדלת. אז אם הדלת נפתחת החוצה, אז השד"י צריך להיות כלפי חוץ. אז כך, למה באמת? למה באמת בדלת הראשית לא שמים את המזוזה לכיוון הדלת אלא שמים את זה לכיוון הבית? כי אנחנו נוהגים... זה הרי מנהג חב"ד תמיד לתווך בין שתי הדעות, לא לפסוק כדעה, להשתדל בין שתי הדעות. אז בדלת הראשונה אנחנו, אנחנו נוהגים כפירוש של הרמ"א, שזה שומר דירת ישראל. אם זה שומר דירת ישראל, אז השד"י צריך להיות לכיוון הדירה. הוא שומר את כל הבית. שאר מזוזות, זה שומר דלתות ישראל, השד"י צריך להיות לכיוון הדלת. בעצם זה לכאורה הטעם, יכול להיות בדרך אפשר שזה הטעם של המנהג שלנו, שזה אחרת מכל העולם, כי אנחנו נוהגים כשני הפירושים. ועכשיו נבין למה תיקון חב"ד זה לא שייך למחלוקת של הרמב"ם והרא"ש. יש הרבה מחלוקות בין הרמב"ם לרא"ש. פה יש, פה יש שאלה עקרונית. אנחנו נוהגים כהרמ"א ואנחנו נוהגים כהרא"ש. אז איך אפשר

13:10 דובר 1 לתווך את שני הדברים? מצד אחד, אם אתה אומר... יוצא שהמזוזה ישרה, בסדר, אז איך שהיא תלויה אז זה בסדר. אבל אם אתה אומר כהרמ"א שהמזוזה היא באלכסון, הראש יהיה לכיוון מסוים, ואתה אומר שזה שומר דלתות ישראל. אם הדלת היא לצד החוץ, הרגליים של המזוזה ליד הדלת והראש הוא לצד פנים. אז יכול מאוד להיות שזאת הסיבה באמת למה חב"ד נוהגים את העניין הזה, שהוא שומר דלתות ישראל ולא... זאת אומרת לכיוון היכר ציר ולא... זה דרך אגב הנושא הזה, כבר שבימים האחרונים היו כמה שאלות אז נזכרתי בזה. אז עוד דבר שרציתי להעיר גם ולהגיע למנהג חב"ד, גם מנהג מאוד תמוה. יצא לי כמה פעמים לדבר בקשר לבדיקת חמץ, ש... שהרב מקדים במנהגים, במנהג בית הרב. הרב כותב כך: "מנהג בית הרב, איך בודקים את החמץ? מפזרים עשרה פתיתי חמץ, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר". שלוקחים עשרה פתיתים, כל אחד כרוך בפיסת נייר. ואחרי שבודקים, מוצאים את החמץ, כותב הרב כך: "הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר", מניח את החמץ בשק קטן של נייר. "בגמר הבדיקה מניח שק זה, הנוצה ושיירי הנר אם ישנם, בקערורית כף העץ. בקערורית של כף העץ, מעטף הכל בנייר, אבל לא יד הכף שנשאר בלתי מעוטף". שאלתי פעם מישהו מה פירוש הדברים האלה? שזה הכוונה. לוקח, לוקח שתי שקיות נייר. בשקית אחת עוצרים את ה... אוספים את פתיתי החמץ. את הפתיתים האלו שמים בתוך כף של... לתוך... לבדיקה לוקחים גם כף, לתוך הכף, ועוטפים את זה בתוך הכף עם השקית הזו, ו... שמים את הכף עם הפתיתים האלו שנמצאים בתוך השקית לתוך שקית אחרת, ושמים את החמץ הזה

15:50 דובר 1 בתוך כף נייר ואת הידית משאירים בחוץ. מה? מה? מה הולך פה? מה? מה זה פה? נדמה לי, ידית? איך...? אה, רציתי להגיד איזה מחמאה, איזה ביאור בזה שיש פה דבר מאוד תמוה. הרי הוא אומר, הרי הוא מחדש, הוא אומר: מה הטעם שמניחים את עשרה פתיתים? למה שמים את עשרה פתיתים? הרי ההלכה היא שאפילו שאדם צריך בערב בדיקת חמץ על ביעור חמץ, ואפילו אם הוא לא מצא שום דבר בבית, היה הבית נקי, אז זו לא הייתה ברכה לבטלה. כך פסק אדמו"ר הזקן שאין ברכה לבטלה, אלא אם כן הוא... שאפילו הבית, הבית היה נקי לגמרי, אז כך מברך על ביעור חמץ. אז למה? אז למה זו לא ברכה לבטלה? צריך לבדוק. בדקת, אז כך, למה באמת שמים את עשרה פתיתים? אמנם יש הראב"ד מביא גם מהגזית זה בדיקה, אבל הרבי אומר שיש לזה גם טעם עמוק יותר. אז הוא מביא כמה טעמים ואז הוא מחדש חידוש, הוא אומר: יש להסב את הלב. למה שמים? למה שמים את עשרה פתיתים? כדי שבדיוק יהיה מחילה, כל חמירא וחמירא דאיכא. טוב, זה אולי בהמשך נבאר את זה. וגם הוא אומר: לא יצטרך לשרוף את הכלי שלקח לבדיקה, שלא יצטרך לשרוף את הכלי שלקח לבדיקת חמץ. לבדיקת חמץ, לפני הבדיקה אנחנו לוקחים, מחזירים עשרה פתיתים, מכינים שקית גם לעשרה פתיתים, לוקחים אותה וגם כף. למה לוקחים את הכף? למה שמים? למה לוקחים את הכף? בשביל שצריך את הכף. אז ברמ"א כתוב שצריך לקחת לבדיקת חמץ כלי. למה? כי אם הוא, כי אם הוא יבדוק ולא ימצא שום דבר, אז שישרוף את הכף למחרת בבוקר בשעה עשירית.

18:14 דובר 1 שישרוף את הכף. למה שישרוף את הכף? כדי שלא ישכח חובת ביעור. כי אם אנחנו, כל יהודי שבודק בליל בדיקת חמץ את החמץ בבית, ובדרך כלל לא מוצאים שום דבר, כי הבית ברוך השם מנוקה, נקי, אז הוא מחר בבוקר אין לו כלום מה לעשות, אז הוא ישכח בכלל שצריך לשרוף חמץ. אז הוא גם לא יבטל את החמץ, כי בבוקר הרי גם מבטלים וגם שורפים. כדי שהוא לא יבוא לידי שכחה אמרו לו: תיקח כף, ולכל הפחות אם לא מצא חמץ תשרוף את הכף. ברגע שהוא ישרוף את הכף, יודע שצריך לשרוף. הוא גם יודע שהוא צריך גם לבטל ולא ישכח את הביטול. כך זה הרבי, שזאת הסיבה. אז מה? אז אם כך, מה? כדי לתת מה... שלא יצטרכו לשרוף את הכף, אז מה אמרנו? שישים עשרה פתיתים. עשרה פתיתים, אז תמיד ימצא חמץ. אם ימצא חמץ אז יש לו מה לשרוף, אז לא יצטרך לשרוף את הכף. אז מי שאכפת לו הפירוש של הדברים של הרבי, זה לגמרי לא מובן. אתה אומר אני אקח, אז למה... אז זאת אומרת שהוא לא צריך מלכתחילה לקחת כף, כי אם אתה שם עשרה פתיתים אז יש לך כבר מה לשרוף. וחוץ מזה, איך אנחנו נוהגים? שורפים תמיד את הכף, כי בדרך כלל אני לא ראיתי ש... רגע, רגע, אומרים: מה העיר? למה שצריך לשרוף את הכף? כי הרי יש איסור בל תשחית. סתם לקחת כף ולשרוף אותה, אז זה בל תשחית. אז בשביל מה צריך לשרוף כף? אפשר לשים עשרה פתיתים ולשרוף את זה מחר בבוקר. מה אנחנו עושים? גם שורפים את החמץ וגם שורפים את הכף. אז לא תגידו לי

19:56 דובר 1 שהרבי לא נהג כך. אני ראיתי כמה פעמים בביעור חמץ של הרבי. הרבי שרף את הכף. הוא כותב בהגדה שלא יצטרך לשרוף את הכף, והרבי לקח ושרף את הכף. אז מה זה פה? מה? מה? מה הפירוש הפנימי של הדברים? עכשיו, לעניות דעתי אפשר לומר פה את הפירוש כך: שאנחנו שמים את עשר הפתיתים. עשר הפתיתים האלו, כתוב בשערי תשובה שצריכים לראות, שכל אחד ישתדל שכל אחד מהפתיתים לא יהיה בו כזית. למה? כי אם קורה שאדם מפזר את החמץ בבית ולא מוצא, מוצא רק תשע. הניח עשר, מצא תשע. אז מה יהיה אם אין בו כזית? ההלכה אומרת שפחות מכזית הוא לא עובר בבל יראה ובל ימצא. אז בזה עדיף שלא יהיה כזית. אז ממילא, אפילו אם יאבד איזשהו אחד מהפתיתים, אז לא יעבור בבל יראה ובל ימצא. אבל מצד שני, מצד שני, מצווה לבער חמץ זה בכזית. אם אדם לקח חמץ פחות מכזית וביער אותו, הוא לא מקיים מצוות תשביתו. מצוות תשביתו זה בכזית, גם בל יראה ובל ימצא זה בכזית, וגם תשביתו זה בכזית. אז אם כך, מצד אחד אומרים שכל אחד מהפתיתים יהיה פחות מכזית. אז יוצא... אז אם כך, מה הוא מבער למחרת בבוקר? איך הוא מקיים מצוות תשביתו? הרי ״תשביתו שאור מבתיכם״, צריך לבער חמץ, חמץ כזה שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא. אז איך הוא... מה הוא מבער? אז בזה נוהגים כך: אמנם כל אחד מהפתיתים אין בו כזית, אבל כשמשווים את כל הפתיתים ביחד יהיה להם כזית. אז מצד אחד, אם הוא, אם הוא יאבד, הוא לא יעבור בבל יראה ובל ימצא. מצד שני, כשמוצא את כל

22:14 דובר 1 עשר הפתיתים ביחד יש כזית, והוא מקיים מצוות תשביתו.

22:20 דובר 2 אם הוא יאבד את כולם.

22:21 דובר 1 מה?

22:21 דובר 2 אם הוא יאבד כמה, אז אין כזית.

22:23 דובר 1 אז מה?

22:24 דובר 2 אם הוא יאבד כמה.

22:25 דובר 1 רגע, רגע, רגע. אפילו אם הוא יאבד כמה, אז הוא לא יעבור. למה? כי ההלכה אומרת בגמרא, זו סוגיה בפסחים, כך מביא הרבי בשולחן ערוך, שהבית לא מצרף. שאפילו מאבד כמה, פירור אחד פה, פירור אחד שם, פירור אחד, הבית לא מצרף, אז ממילא הוא לא עובר בבל יראה ובל ימצא. אבל פה יש בעיה עוד יותר גדולה. כי אם אתה לוקח עשרה פתיתים, והרבי כותב שכל פתית יהיה מעוטף בנייר, ואתה מצרף את כולם יחד, אז הם גם כן לא מצטרפים. כך כתבו מפרשי השולחן ערוך, כן? אפילו ערימה של חיטים, ערימה גדולה, אם אין מים עליהם בעיסה. המים מחברים את העיסה והכול נהיה כזית או כביצה. אבל בפתיתים שמונחים אפילו אחד על השני, יש הרבה דעות שהם לא מצטרפים לכזית, כי זה צריך להיות חתיכה אחת. כמו שאמרנו שהבית לא מצרף, ככה גם הערימה לא מצרפת. אז עכשיו, כשהוא לוקח למחרת בבוקר את עשרה הפתיתים האלו ושם אותם ומצרף אותם, אז הוא גם לא מקיים מצוות תשביתו, כי אין בו כזית. מה שיש בכולם ביחד כזית, כל אחד זה שקית בפני עצמה. מה הרבי עשה? נתנו לנו פתרון בדבר. לקחת, לקחת את הפתיתים, לשים אותם בתוך שקית. השקית לא מצרפת אותם, כי כל אחד בנייר בפני עצמו. הרב אומר: כף, כף עץ. לשים את זה בתוך קעורית של כף עץ. זאת אומרת, כאילו הם נמצאים בתוך הקעורית. אז מה עושה הקעורית? וזה, יש ירושלמי שהמוסר מביא את זה בקונטרס, שאם אתה לוקח את עשרה פתיתי הבדיקה ושם את זה בתוך הקעורית, ואתה קושר אותם, ועם הכף אתה מרים אותם,

24:43 דובר 1 הכף מצרפת אותם. ככה זה בכלי שרת, ככה זה בקודשים, וככה זה גם פה בחמץ. זה הפירוש בדברי הרבי, שהרבי אומר להניח את הידית בחוץ, וברגע שהידית היא בחוץ ואתה תופס את עשרה הפתיתים על ידי הידית, זאת אומרת שיש לך פה בתוך הקע-- ואתה מהדק את הפתיתים בתוך הקעורית, היוצא שיש לך פה כזית.

25:13 דובר 4 לא באמת בתוך הקעורית.

25:14 דובר 1 לא חשוב, זה מהודק בתוך הקעורית, והעיקר שעל ידי הכף אתה יכול להרים אותם. אז זאת אומרת, כך ההלכה אומרת, שזה נקרא שהם נמצאים בכלי והכלי מצרף אותם.

25:27 דובר 4 מצרף את מה?

25:28 דובר 1 איך?

25:28 דובר 4 לא, ככה זה מצרף אותם.

25:30 דובר 1 איך? איך? להוציא אותם מהנייר? להוציא אותם מהנייר. אז כנראה שלא רצו לחשוש להוציא אותם מהנייר, כי שמא-- למה שמים את זה בתוך נייר? כדי שלא יתפורר. עכשיו תלך להוציא אותם, אז יתפוררו. שמא יתפר-- יפלו פירורים בבית. אז באו ואמרו, הרי הרבי מדייק שמניחים פתיתי חמץ, וקושרים ועוטפים את כל אחד בנייר, כי הכול חששו שמא יתפורר אפילו פירור אחד. זה הפירוש של מנהג בית הרב. שמנהג בית הרב איך לקיים את מצוות תשביתו כהלכתו, לקיים איך לבער כזית חמץ. מצד אחד אין בהם כזית, כל אחד ואחד, והם כל אחד עטופים בנייר, ומצד שני אתה לוקח אותם על ידי הכלי. אז פה נבין עכשיו מה הרבי פה אמר: למה צריך לעשות פתיתים? כדי שלא יצטרך, שלא יצטרך לשרוף את הכלי? מה אנחנו עושים? לוקחים ושורפים את הכלי. ודאי, הרי הרבי בא ואמר מה שהראב"ד אומר, שאתה צריך לעשות פתיתים, כי אם לא תשים, שאם לא תמצא חמץ, תצטרך לקחת כלי ולשרוף אותו ללא שום תועלת. פה, כשאנחנו שורפים את הכלי, אנחנו לא, לא בגלל ש... בגלל ש... שלא תשכח. הכלי פה עושה את כל ה-- את כל המצווה של תשביתו. הכלי מצרף את כל ה... את הכזית ועושה אותם, שעל ידי זה אנחנו יכולים לקיים את מצוות ביעור חמץ כהלכתו. פה אין בעיה של-של-של-של בל תשחית. כי כל אופן הביעור חמץ זה על ידי הכלי. אנחנו צריכים, הרי אומר, לשרוף כלי לבד בלי-בלי חתיכות חמץ, ודאי שזה בל תשחית, אבל כשאתה לוקח את הכלי הזה ומצרף את כולם יחד, אז זה אין פה. בכל אופן, זה כמה נקודות שאפשר, אפשר עוד להרחיב

27:35 דובר 1 בדברים האלו, אבל לא, לא. הגיעו לי כמה וכמה שאלות בנושא הזה של... אם אחד רוצה להעיר, זה פה בשאלות, אבל שצריך לדעת כבר, בעוד פסח בשנה הבאה אם ירצה השם זה שנת שמיטה. אז בכל אופן, אם ירצה השם, שנת שמיטה רק מתחילה בראש השנה. אבל ישנם דברים שכבר צריכים לדעת כבר בקיץ, כי אלו שרוצים לשתול עצים או גפנים, אז צריכים לשתול את זה לפני חמישה עשר בשבט. מה? חמישה עשר באב. לפני חמישה עשר באב, כי אחר כך תהיה בעיה עם הצירוף של השנה הזאת לזה, ולעשות את זה הכול ל-- לשתול אותם באדמה לפני חמישה עשר באב. אחר כך, כשנגיע לשמיטה עצמה, יש עוד חזון למועד. השנה זה גם שנה של, של מעשר עני. אז אלו שיש להם יין עצמי, אז צריכים לא לשכוח גם להפריש תרומות ומעשרות וגם להפריש מעשר עני. כדאי גם להפריש מעשר שני בספק, כי הענבים הם משנה קודמת, וגם השאלה מתי נתחיל לתסוס, לפני ט"ו בשבט, אחרי ט"ו בשבט, אז כדאי להפריש בספק את שני המעשרות, גם מעשר שני וגם מעשר עני. למי שיש להם טבל ודאי, אז צריך להשתדל ש-- שה-- מכיוון שזה יין של ארץ ישראל, שלא יהיה בעיה להפריש את העשירית ולתת לעני לפני, לפני פסח. לא חייבים לתת מהיין, אפשר גם לגבות את זה ולתת בכסף, כמה שזה שווה, אם זה טבל ודאי. אם זה לא טבל ודאי אז בספק בקשר ל-- אלו, אלו תמיד נזכיר את אלו שנוסעים לפני פסח, לפני פסח ולכל הפסח: נשתדל, נשתדל פחות או יותר לנקות חדר אחד ולקיים בדיקת חמץ בלילה לפני שיוצאים. אם יוצאים לפני

30:11 דובר 1 ליל י"ד, אז צריך ל-- צריך לבדוק את הבית, את החדר הזה בלי ברכה, ולקחת איתם את החמץ שמוצאים ולבער את זה בערב פסח בבוקר. כדאי איפה שנמצאים להיות ליד בעל הבית ששם הוא בודק את החמץ, האבא או השווער, ולהתכוון לצאת עם הברכה שהוא מברך על ביעור חמץ, ולצאת ידי חובה איתו וגם לעזור לו קצת לבדוק, גם לעזור בבדיקה. כך שיוצא ידי חובה גם של הברכה. לברך בבוקר כשהוא מבער את החמץ שלו, שלא יצטרך להיכנס לשאלה אם צריך לברך על ביעור, צריך לברך על הביעור, לא צריך לברך על הביע-- לברך על הביע-- אה?

30:58 דובר 5 נגיד ורק אני הולך לבד בבית, הוא בודק איתך או שהוא

31:03 דובר 1 למה?

31:04 דובר 5 צריך לבדוק רק באזור מסוים בחדר?

31:06 דובר 1 צריך לקחת חדר ולבדוק אותו. זה מה ש--

31:08 דובר 6 לא, לא חדר.

31:11 דובר 1 אלו שיוצאים מהבית ומכניסים-- מישהו לוקח מהם את הבית לכנסת, או מכניסים אורח, או מישהו נכנס לאכול, לאכול הפסח. אז גם כן כדאי-- אז אם זה צריך לבדוק את כל הבית, אפילו אם יוצא לפני פסח והאורח נכנס בערב פסח, זה תהיה בעיה כי הבית הוא לא בדוק, והשאלה איך הוא יכול להיות שם בפסח. אז או שהוא יבדוק, או שהאורח ייכנס ויבדוק לפני, לפני, לפני, בלילה של בדיקת חמץ. רציתי ב-ב-בעמוד, אה, מהירות זה כל שנה, אבל במיוחד מהדרים בהידורים גדולים לפסח. אחד ההידורים הכי גדולים זה שלא להשתמש במים חמים בכיור בפסח. אפילו, אפילו מאלו שיש להם, אה, שיש להם מטבח של פסח. אז גם כן בתוך הפסח, אם משתמשים בדוד, וזה בעיה גדולה עם הדוד: אם הוא נקרא חמץ בפסח, הוא נקרא כלי של חמץ בפסח. הוא לא נקרא כלי כל השנה. מערים עליו מים רותחים, על חמץ. וממילא יכול מאוד להיות שבפסח עצמו אי אפשר, אה, להשתמש, להשתמש במים החמים האלו. מה שאפשר להשתמש במים רותחי-- במים, אה, במים קרים, אבל מים חמים אחרי פסח לכבוס את הכלים אפשר, או אפילו לפני פסח לכבוס את הכלים. אבל בתוך הפסח להשתמש במים, זה, זה לא רק הידור, זה פשוט שאלות. קודם כול שאלה של יותר מהידור בקשר להשתמשות הזאת של מים חמים. אני מדבר רק על, כמובן, על מים, מים חמים למטבח, אבל לא לרחיצה. זה אין בעיה להתרחץ במים חמים כאלו, אבל להשתמש בכלים או באוכל. מה? מה?

33:18 דובר 7 מטבח פסח?

33:19 דובר 1 זה מה שאני אומר, אפילו מטבח פסח, אבל הדוד, הדוד אפילו במטבח פסח. הדין במטבח פסח, המעלה במטבח פסח, שיש, נאמר, אוכל רותח, אוכל רותח. אז אם זה לא במטבח של פסח, רק שמים קערה בתוך הכיור, אז, אז אסור אפילו לערות מהכלי הרותח לתוך, לתוך הכיור הזה של חמץ, אף על פי שיש בו קערה, כי הכיור שלמטה הוא כיור של חמץ. וממילא כשאתה מערה מהסיר לתוך הכיור הזה, יכול להיות שיש גם כבר בליעה בתוך הסיר עצמו. אז זה המעלה של מטבח של פסח, שאפשר. אם המטבח הוא מיוחד לפסח אפשר לערות אפילו מאכלים חמים לתוך כיור, אבל להשתמש בדוד זה כבר שאלה אחרת. זה בעיה אחרת כבר.

34:16 דובר 7 לא התולעת.

34:17 דובר 1 מה?

34:17 דובר 7 לא מאכילים

34:18 דובר 1 בפסח חדר דלי.

34:19 דובר 7 נראה תולעת.

34:20 דובר 1 לא נראה תולעת, אפילו קשין, אפילו חבל לבד גם יש עכשיו של, של משהו, כי אנחנו בפסח שזה אפילו טעין גם מאפיה טוב מביא.

34:29 דובר 7 מה הקשר לדוד?

34:31 דובר 1 מה?

34:31 דובר 7 מה הקשר לדוד?

34:32 דובר 1 מה?

34:33 דובר 7 מה הקשר לדוד?

34:35 דובר 1 הדוד הוא-- יש לו עירוי עם כל השאלה של חמץ.

34:43 דובר 7 זה

34:44 דובר 1 אז ה... אז התנור עושה את השיר תת א', שה-- שיר תת א' שנוהג ביושן שלא להשתמש כלים כזה שעירו עליו במשך השנה כמו חמץ. זה מנהג נוהג משהו, וזה מנהג שאף פעם לא מביא את התלמידים.

35:05 דובר 7 אבל איפה עירו על הדוד?

35:07 דובר 1 מהדוד? פתחת את הברז עם מים רותחים, פתחת ברז עם מים רותחים ועירית על תוך סירים, לתוך, או לתוך סיר שם.

35:18 דובר 7 עיגול ישיב.

35:19 דובר 1 מה?

35:19 דובר 7 ועכשיו עיגול ישיב.

35:21 דובר 1 נו, מה אני...

35:22 דובר 7 אז אולי גם המים מהכינרת לא התחילה של גם יגרום לה הרבה חבל.

35:26 דובר 1 על מה היא באה כדי ראה את המים הצלולים ובאמת-- מה?

35:32 דובר 7 בחדר

35:32 דובר 1 לא, אז שבנו כל השנה. מה בפסח? אם הגענו כל השנה לעניין צניעות, בפסח, של פסח אסור, אי אפשר להשתמש בזה. אפשר להשתמש בזה בשביל מה? באמת בחוץ לארץ, באמריקה או ברוסיה, זה באמת שם זה עוד יותר שאלה, ששם זה בתוך הפסח. שמה הרי אין, אין הכול. זה הרי עירוני, שיש באותו זמן מערים על חמץ, חמץ מתה בבתים של גויים וגם מערים ב-- שם זה, זה לא כפי נוהג בנושם. שם יש משהו בלי ממש. תאר לעצמך אפילו שיש שם, אה, דוד ענק, כן? ובאותו זמן הגוי, אה, שופך מים על חמץ. אבל בפסח היא משהו גם כן, אפילו, אפילו משהו מתוך ים הגדול גם אוסר.

36:37 דובר 8 מה לגבי פריכות? לא רק חמץ.

36:39 דובר 1 מה?

36:40 דובר 8 בחו"ל.

36:41 דובר 1 פסח זה גורות ושישים. אז זה ביטול הכול. מה, מה החומרה בפסח? שמשהו, אם יש שק לחם בכינרת אז אסור לשתות מים מהכינרת כל הפסח. אחרי פסח מותר לך. לפני פסח מותר לך. זה לא אוסר. זה לא נעשה אחרי פסח, אבל בתוך הפסח אסור, אסור לך לשתות. כל ההיתר של אה, פה אצלנו ברוך השם, אני מקווה שברוך השם ישודר, זה שאנחנו מקבלים לפסח מים מה-, מה-, מהבורות, מהבארות. ואפילו אם זה לא מים מהבארות, יש עירים בזה שה-- זה לא... אפילו שמקבלים אפילו מהמוביל הארצי, אז זה לא ממש מחובר למוביל הארצי. זה עובר לבריכות, מבריכה לבריכה, כך שיכול מאוד מאוד להיות שבתוך הפסח המים האלו לא מחוברים לכינרת. אבל אם זה מחובר אז אין לזה שום... אז באמת יש בעיה. היו פה עוד כמה מיני שאלות בקשר ל-- בקשר לתינוקות. כן, שהייתה פה שאלה בקשר לתינוקות. אני קראתי, אה, כמה פעמים יצא לי לדבר על זה אחרי שהתקיף אותי על זה, אבל בכל זאת אני, אני יודע את זה. תינוקות, מה עדיף לתת, קטניות או לתת, אה, או לתת שרויות? אני חושב שקטניות עדיף מאשר שרויה. כמובן שקטניות מדובר על קטניות שהן בהכשר, הכשר טוב, שאין בזה חשש חמץ. אז זה לכאורה, כי לפי ההלכה לא צריך ששרויה זה חשש ממש של חמץ. ככה בתשובה של הרב, אבל אם זה החשש של אדמו"ר הזקן, שהוא אומר בתשובה שלו שעכשיו, שעכשיו, שאחרי כמה דורות, ב-ב-בכמה עשרות שנים אחרי זה, כנראה שמאז שלזמן של הבאשל"ט שהתחילו למהר באפיית מצות, שיהודים ישראל הוא דיי שמן, והתחילו למהר מה שיותר לעשות את זה, מה שיותר מהר את העיסה. אז ממילא ולא

40:08 דובר 1 שוהים בגלגול הרבה זמן, אז הקמח נשאר ב-ב-בעיסה. ברגע שהקמח נשאר בעיסה, אז אם זה בא עם מים, יש בזה מחלוקת. יש מחלוקת בין הט"ז למגן אברהם, האם קמח שעבר תנור, האם הוא מחמיץ או לא מחמיץ? אדמו"ר הזקן מחמיר שלדעתו הוא כן מחמיץ. יש כאלה שאומרים שקמח שעבר את התנור אז הוא נקלה, ואפילו עכשיו יתערבב עם מים, הוא גם אף פעם לא יגיע לידי חמץ. אבל אדמו"ר הזקן אומר שקמח שנקלה יש כן חשש חמץ. אם יש חשש חמץ, זה אומר שהוא היה מעורב במים. אז, אז, אז יש חשש חימוץ בזה. בזה כל החומרה הזו ששרויה אצלנו. חוץ מזה ש-ש-סתם אצל הרבים יעבדו את המצות, את העיסה כמו שצריך, אבל בכל זאת, כיוון שיוצאים מפה מדבר שיש חשש חימוץ בזה, נזהרו מזה עד שעה אחרי. אז ממילא אני חושב כי קניידלעך, לחומרה של הגזירה, שמא יבואו לעשות ב... אם יתירו קמח של קניידלעך, יבואו לעשות גם קמח של אבטיח ויעשו מקמח מצה גם. אבל פה יש חשש חימוץ כבר. האחרים אמרו שזה יותר גרוע. בכל אופן, מה שאני יודע. יש שאלות?

41:31 דובר 9 שאלות.

41:34 דובר 1 מה?

41:35 דובר 10 למה בכפר עשו את זה?

41:38 דובר 1 מה אני אומר, שמרדדים את זה עם הברזלים—

41:40 דובר 10 מדי מרדדים את זה.

41:41 דובר 1 אז מה?

41:42 דובר 10 מדי מרדדים את זה.

41:44 דובר 1 אני לא בא עכשיו לעשות פרסומת למצות של הכפר, אבל אני רק אומר שאם יש.

41:53 דובר 9 לגבי מצות מכונה, מה בדיוק האמת שבאמת יש חשש של חמץ, שמתעסק עם הפינים, זה חמץ?

42:04 דובר 1 יש מצב—

42:04 דובר 9 שזה חמץ, שלא לכבוד המכונה, אבל השאלה לגבי, מבחינה הלכתית, האם יש ממש של חמץ במצות?

42:12 דובר 1 כמובן שהמכונות של היום זה לא מכונה של פעם. פעם היה יותר חשש של חמץ, שאי אפשר לנקות את זה כמו שאפשר לנקות את זה היום. אבל בנושא של מכונה יש לה בעיה של לשמה, שאי אפשר לצאת ידי חובה במצת מצווה. אפילו אם יש כאלו שיקילו לעניין הזה עצמו. אבל חוץ מזה עוד דבר, העניין הזה אצלנו שהחמירו בה דווקא לעשות עבודת יד ועבודת יד. הפירוש הוא שעבודת יד מתחילה ועד הסוף. אבל עכשיו שהמציאו כל מיני כלי עזר איך יותר לעבד, איך יותר, איך זה? אז זה לא עבודת יד שהייתה מקובלת מדורי דורות.

42:55 דובר 9 עד איזה גיל יש להקפיד?

42:57 דובר 1 אה? ילד שלא יכול לאכול מצות, שהוא אוכל געקע. ילד שצריך לאכול געקע, אתה מקפיד.

43:05 דובר 9 מה זה צריך? אם הוא רגיל לאכול.

43:08 דובר 1 אז טוב, איך שמעת?

43:10 דובר 9 ברזלים קבועים בפה.

43:13 דובר 1 מה?

43:13 דובר 9 ברזלים קבועים בפה, מה לעשות?

43:16 דובר 1 ברזלים קבועים בפה. אז כך: אם זה קבוע לגמרי, זה אף פעם לא נשלף, אז מים מספיק לנקות את זה היטב לפני פסח. אבל בכל זאת יש את הדעה שבכל זאת להחמיר. אז העצה היא עשרים וארבע שעות לפני פסח לא לאכול חמץ חם, וערב פסח בבוקר לנקות טוב את השיניים. אז ממילא זה נותן טעם לפגם. אף אם זה נותן טעם לפגם בערב פסח, המון מחמירים בזה נותן טעם לפגם, אבל סומכים על הדעה הזו שזה בכלל לא בולע. זה מחובר לגוף. אבל אלו השיניים האלו שנשלפות ו... אז שם איתם כן צריך להכשיר. וגם כן עשרים וארבע שעות לפני פסח, לפני ליל פסח, לא מספיק העשרים וארבע שעות, צריך גם מערב פסח. זאת אומרת לא משעה, בשעה שישית, אלא מלפני ערב. זאת אומרת מיום שני בצהריים לא להשתמש בחמץ חם. ואחר כך להכשיר את זה, כבר להכשיר את זה גם בפסח עצמו אחרי שש. מצות ההכשר זה לראות מתי הם מתחילים ה... אה? סליחה, יום ראשון.

44:26 דובר 9 למה זה לא בולע את הגוף?

44:27 דובר 1 מה?

44:28 דובר 9 כשזה מחובר לגוף לא בולע.

44:30 דובר 1 הכלל הוא שדבר המחובר לגוף לא בולע. יש פיקוח נפש, ומעשה שקרה שעורב נפל לתוך סיר רותח ונהייתה שאלה על הסיר, אז הרב חצרוני פסק שהוא כשר ואין שום בעיה, כי החי לא, מה פתאום בולע. אז איך הוא נשאר חי שם אני לא יודע, אבל בכל אופן.

44:58 דובר 9 שיש, סיר רותח.

44:59 דובר 1 אה?

44:59 דובר 9 שיש, עם חציצה, עם מחיצות, שיש.

45:02 דובר 1 שיש, אם מכסים אותו היטב. אבל העיקר הבעיה שלא יהיה דבר שנשפך בפסח על הקיר, על השיש, שזה לא יעבור בין ה—

45:14 דובר 9 לגבי נייר.

45:14 דובר 1 כן, אבל אם אתה מכסה היטב, איך החשש שהרטיבות תעבור? כי השיש עצמו זה חמץ, וברגע שאתה, לפעמים זה תבשיל חם, כמו שאמרנו קודם, אפילו כלי שני, אפילו עירוי מכלי שני, אפילו עירוי מכלי חמישי בפסח הוא מפליט ומבליע. מה העניין? למה באמת בפסח כל כך מחמירים? כי החכמים החמירו בפסח במשהו. כל— בכל השנה יש לנו כלל עד שישים זה בטל, אבל בכ— יש לנו כללים: כלי ראשון, אה, עירוי מכלי ראשון מפליט ומבליע, כלי שני מחלוקת אם כן מפליט ומבליע, לא מפליט ומבליע, אבל זה הכל כשאין עניין של משהו. כשיש חשש של משהו, כמו שאמרנו קודם, שאפילו טיפה של כיכר לחם יהיה בכנרת, אז אסור לשתות מים מכל הכנרת בפסח. למה? כי משהו, משהו, אין לזה שיעור, כמו שאדמו"ר הזקן אומר. אז ממילא בזה גם החומרות בעירוי ובכלי שני ובעירוי מכלי שני. בזה מחמירים כל כך בעניין הזה של תוך הפסח. תשמע, תוך הפסח הכוונה היא מהלילה, מצאת הכוכבים, לא משעה שישית. משעה שישית כבר אסור לאכול חמץ, אבל כל החומרות האלו של משהו זה רק מתחיל מהלילה ולא משעה שישית. שעה שישית, הוא, יש כללים שישים, נותן טעם לפגם, יש כל מיני כללים מתי זה כן אוסר ומתי זה לא אוסר. אבל תוך הפסח הכל אסור. נותן טעם לפגם. כל השנה אנחנו יודעים שכלי שאינו בן יומו הוא לא אוסר. למה? כי נותן טעם לפגם. בפסח בא רב הונא אומר, והמנהג להחמיר בנותן טעם לפגם. למה? כי מחשש של משהו. אם יש משהו, אז ממילא, אז בתוך הנותן טעם לפגם יכול להיות שמשהו לא פוגם.

47:09 דובר 11 כלים חמוצים צריך למכור?

47:11 דובר 1 מה?

47:13 דובר 11 כלים חמוצים כל השנה.

47:14 דובר 1 כלי חמץ לא צריך למכור. יש דיון בזה בפירוש בשולחן ערוך, אבל כפי שידוע לי כלי חמץ לא נמכרים. למה? אם אדם כבר מרגיל את עצמו כל כך לגרד את הכלים ולהדיח אותם ולשפשף אותם, הרי בטח אנחנו רואים את הכל. אין מה. זה שכלים, זה שכלים לא נמכרים זה רק כשהכלים נקיים. ברגע שהכלים לא נקיים אז אותם אפשר למכור. ממש מלשון השולחן ערוך זה כן נמכרים. כי ברגע שכלי לא נקי אז הוא נמכר, החמץ נמכר, הכלי עם החמץ שלו, לא יוצא חג. חמץ שבלוע בתוך הכלי לא צריך למכור. חמץ שבלוע לא עובר בבל יראה ובל ימצא. למה מוכרים את החמץ? שלא נעבור בבל יראה ובל ימצא. בל יראה ובל ימצא זה על דבר ממש, על טעם, על טעם בלוע בכלי לא, אין איסור של בל יראה ובל ימצא. אבל אם יש חמץ בתוך הכלי שדבוק לכלי אז, אז, א-א-אז כן עוברים על... אז כן מוכרים אותו. אבל ברגע שמוכרים אותו לא מתחיל פה הסיפור.

48:22 דובר 11 חמץ כדאי.

48:23 דובר 1 אה?

48:23 דובר 11 לא עובר על בל יראה.

48:25 דובר 1 לא עובר. אבל מדרבנן אתה כן עובר, אז ממילא מדאורייתא אתה לא עובר אבל מדרבנן אתה כן עובר. אז ממילא גם צריך לבער. אז ממילא מכוסה עכשיו של שבעה ימים ולא אוכלין. אבל זה באו גם אמרו ש-- למכור את זה. אז אם-- א-א-אז איך אתה מוכר את ה, את הזה, את ה... אז, אז, אז משמע שהכלי חמץ שיש בהם בל ימצא. משמע מלשון השולחן ערוך שזה כן נמכר. אז ממילא למה מנקים את הכלי? כי אם אנשים כבר צריכים-- אם אתה מוכר את זה אז יש את טבילת שמחרת פסח אז צריכים לסגור את זה. אז על זה מנקים את הזה. אז לא צריך למכור אותם, אך מה צריך? לסגור אותם. צריך לסגור אותם בארון בפני עצמו כדי שלא יבואו להשתמש בהם. כמו שהגמרא בפסחים אומרת, חזרו על סימן תנ"א, שלא יבואו להשתמש בהם צריכים להיות בפני עצמם. אבל למכור אותם לא צריך. הם בטח לא נמכרים.

49:25 דובר 11 מה לגבי עוגיות שהיה מכן עכשיו שבעה ימים אחרי פסח?

49:32 דובר 1 נו, אז מה?

49:33 דובר 11 נו, אז לא יכול-

49:36 דובר 1 אם זה עמד אז אתה שואל את עצמך.

49:39 דובר 3 מה לגבי מניות?

49:41 דובר 1 אה?

49:42 דובר 3 מניות.

49:43 דובר 1 מניות הם אה... יש כאלו שבתוך שטר המכירה הם-- זאת אומרת בשטר מכירה שאני כותב אז כתוב שם גם מניות. אבל אלו שממנים אותי שאני אמכור, אני לא יודע מה שהם כתבו. אני לא עובר על כל פתק ופתק. כמובן שכדאי ל-לציין את זה.

50:04 דובר 11 מה?

50:09 דובר 1 מה?

50:10 דובר 11 מה?

50:10 דובר 1 לא שומע.

50:11 דובר 11 מה?

50:12 דובר 1 מה שבלעדיות זה בלעדי ולא אוכל את הרבה.

50:14 דובר 11 עד מהמטה.

50:18 דובר 1 מה?

50:18 דובר 11 מתי?

50:18 דובר 1 אז זה בדרך כלל עד שלושים יום. ככה החוק אומר שאחרי שלושים יום אפשר כבר. אולי שמענו את זה אפילו פחות מזה. אז דרך אחרי שלושים יום זה לא חודשים שזה כבר התחלף. זה כבר תרופה חדשה.

50:30 דובר 11 לכל אחד יש תרופות מרשם.

50:32 דובר 1 נכון, אז צריך לציין את זה.

50:37 דובר 11 גם היה חולה עם מחלות כבד שממתינות ממש אולי.

50:39 דובר 1 בימי ליל.

50:40 דובר 11 לילי.

50:45 דובר 1 צריך לפתוח את הארון.

50:48 דובר 11 מכירה חריג. אני מכרתי את זה בסדר. מוכרחה.