שיעור בהלכות תלמוד תורה ובדיני איסור והיתר מאת הרב מרדכי שמואל אשכנזי

00:05 דובר 1 לומדים פה יורה דעה ועוסקים בהלכות איסור והיתר, מכיוון שאין פה אורחים. אז נאמר משהו שקשור ללימוד התורה. אנחנו נמצאים עכשיו בערב חג השבועות, ראש חודש סיוון. ימי הכנה לקראת חג השבועות. חג השבועות זה עניין, עניינו זה מתן תורה, שאנחנו קיבלנו את התורה ומאז אנחנו לומדים אותה, לומדים אותה, תורת משה. כמה שלומדים, לומדים ורואים שעדיין לא התחלנו להגיע לאוצר סודות. זה סוד הרמב"ט עם הים. יש ספר של אדמו"ר הזקן, כנראה שמעתם וראיתם אותו, על הלכות תלמוד תורה. ספר מיוחד, כותב כזה קצר, אבל מעט הכמות ורב האיכות. יש שם המון המון דברים חדשים וחידושים חדשים. יש שם דבר מאוד מעניין, שלכאורה שואלים עליו מאין הוא לקח את זה, אחרי שכבר חידש דבר אחד החידושים שלו. ואחרי שלומדים רואים את זה בתחילה שזה כל כך דבר ברור, שזה כאילו איך אפשר ללמוד בלי זה? בהלכות תלמוד תורה אז הגמרא אומרת בפרק ירושלמי: איך אנחנו יודעים שאדם חייב ללמוד תורה? שנאמר ״ולמדתם אותם״. נאמר ״ולמדתם אותם״. מהפסוקים יש שתי מצוות: יש מצווה של אבא ללמד את בנו, ״ולמדתם לבניכם״; של הרב ללמד את תלמידו, שנאמר ״ושננתם לבניך״. יש אדם חייב לעצמו ללמוד, שנאמר ״ולמדתם ושמרתם״. זה ספר דברים, פרשת ואתחנן, כאן אנחנו למדו. לומדת הגמרא בפרק ירושלמי שאדם חייב ללמד את עצמו. אז אמרה דנה: אם הוא חייב, קודם כול אני לומד בעצמו. אבל לא ניכנס כרגע לנושא הזה. בספר הלכות תלמוד תורה מחדש אדמו"ר הזקן חידוש גדול ואומר שמצוות לימוד התורה מתחלקת לשתיים: יש מצוות ידיעת התורה, יש מצוות ״והגית בו יומם ולילה״. כי כל מסכת ירושלמי הגמרא אומרת שהמצווה ללמוד תורה משום שנאמר

02:20 דובר 1 וללמוד אותה משמעות. מצד שני, מסכת מנחות אומר, אומר רבי: אפילו לא למד אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים ״והגית בו יומם ולילה״. הגמרא השני אומר: אפילו לא קרא קריאת שמע אלא פרק. אז איך משתלבים שני הדברים יחד? קודם כול אנחנו יודעים שאדם חייב ללמוד את כל התורה כולה, וכל אחד חייב ללמוד כל התורה כולה. מצד שני אני אומר שאפילו פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. וגם הקושיה הזו פירשו לפני אדמו"ר הזקן בספר יפה תואר, מהר"י יפה על המדרש, על מדרש שהוא שואל איך שתי האמורות משתלבות. גם בספרי חידושי יש הרבה על זה. אדמו"ר הזקן מחדש חידוש שלו בפירוש של שתי הגמרות ואומר שיש שתי מצוות בלימוד התורה. יש מצווה אחת שאדם חייב ללמוד את כל התורה, לדעת את כל התורה, שהרי התנאים והאמוראים למדו וכבר יודעים את כל התורה כולה. אחרי שהוא כבר יודע, אז ככה, מה הוא יעשה? אבל חייב בלימוד התורה. הוא כבר יודע. אומר אדמו"ר הזקן שאז באה מצוות ״והגית בו יומם ולילה״, שאחרי שכבר למד, כל זמן פנוי חייב ללמוד. ומה שרבי אומר במסכת מנחות, שאפילו פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית, אחד התלמידים שלו, מדובר באדם שהוא הגיע לידיעת התורה כולה ומקיים את ידיעת כל התורה, את כל המצוות, ידיעת כל ההלכות, התפיחות. אז, אז אם הוא לומד רק פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, הוא גם מקיים מצוות ״והגית בו יומם ולילה״. בכל אופן, זה החידוש שלו, שמצוות לימוד התורה מתחלקת לשתיים: מצוות ידיעת התורה, מצוות ״והגית בו יומם ולילה״. אף על פי ש״והגית בו יומם ולילה״ זה פסוק בספר יהושע, בדברי קבלה, אבל

04:10 דובר 1 הוא מביא ראיות שיש לזה את התוקף של מצוות מן התורה. זאת אומרת שמצוות לימוד התורה מתחלקת לשתיים. מצוות... ראיתי בכמה ספרים של החיים שאתה לא יכול ללמוד. חידוש כל כך גדול. איך הוא לקח את זה רק כזה? אף אחד לפני אדמו"ר הזקן לא, לא הבין את זה. לא ב... כל גדולי ישראל. אף אחד לא חידש דבר כזה. הוא בא וחידש. שאין דבר ל... מאיפה הוא לקח? אף אחד לא, אף אחד לא עלה על דעתו חידוש כזה. יש פה דבר, יש פה סידור. זה דבר מעניין. ההבדל, ההבדל בין מצוות ידיעת התורה למצוות ״והגית בו יומם ולילה״ הוא מסביר ככה: מצוות ידיעת התורה, אדם צריך ללמוד, להבין טוב תורה לאשורו. ״והגית״, אחרי שהוא כבר יודע. הוא כבר יודע. אז ״והגית״ זה לחזור כל הזמן, ללמוד את אותו הדבר כשהוא לא מחדש שום דבר, אבל לעשות אותו דבר. ללמוד פרק אחד שחרית, פרק אחד... אז יש פה דבר מעניין. יש לנו שתי ברכות ביום. בבוקר אנחנו מברכים ברכות התורה, שלוש ברכות: ״על דברי תורה״, ״והערב נא״, ואחר כך ״אשר בחר בנו״. אחר כך יש עוד מצווה על לימוד התורה, עוד ברכה על לימוד התורה, וזה כבר לפני קריאת שמע. אנחנו אומרים ״אהבת עולם״, פסקה, ״אהבה רבה״, ״אהבת עולם״. יש עוד ברכות בזה, ואנחנו שם, אנחנו אומרים, מבקשים מהקדוש ברוך הוא: ״אבינו אב הרחמן המרחם, רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע וללמוד לשמור ולעשות״. ואחר כך, כנראה אנחנו יודעים שזו מצווה, ברכה על לימוד התורה. וכתוב בירושלמי: אם אדם לא אמר ברכות התורה והוא אבל ענה כך פסוק בכלל. אבל אם אחד אמר את ברכת

06:15 דובר 1 אהבת עולם, אז הוא נתקן בברכת אהבת עולם כנגד ברכות התורה. אחר כך בלילה אנחנו שוב פעם מבקשים. מבקשים וממלאים. זה תפילת ערבית. אנחנו אומרים אהבת עולם בית ישראל. תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת. ה' אלוקינו, בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך. שוב פעם זה ברכה על לימוד התורה. עד כדי כך שיש פוסקים שאומרים שזה ככה: שאם אדם לא קרא, נאמר, לא, לא התפלל שחרית, לא קרא, לא אמר ברכות התורה, ואחר כך בלילה הוא אמר ברכת אהבת עולם, הוא יצא ידי חובת ברכות התורה, בברכה הזאת של אהבת עולם. בואו נתבונן. זה דבר מאוד תמוה. בואו נתבונן בתוך השיעור הזה. בבוקר אנחנו אומרים רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, ללמוד וללמד. והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך. מה אנחנו מבקשים? ה' ייתן בינה להבין ולהשכיל. לדעת מה אנחנו אומרים בלילה. על כן ה' אלוקינו, בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך. לא מבקשים אפילו מילה אחת להבין. לדעת מה זה לדבר. מה הפירוש של זה? לדבר בדברי תורה זה מספיק. הרי, הרי העניין הוא להבין. אם אדם למד ולא הבין מה שהוא מדבר, אז לא מקיים מצוות ידיעת התורה. אז למה אנחנו לא מבקשים מה' בלילה? מה אומר הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה? שאין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, שאז הוא זוכה לכתרה של תורה. אז בלילה אנחנו יכולים לעשות כל עיקר העבודה. נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך. למה? מה, מה אני אגיד לך? לכאורה לפי הביאור של הרמב"ן אנחנו מבינים את המילה מצויה. יש שתי מצוות בלימוד התורה. יש מצווה של ידיעת התורה ויש מצווה של והגית בו יומם ולילה. אחרי שכבר קבענו

08:37 דובר 1 את כל התורה יש לנו מצווה לדבר. כך כתוב בתניא בפרק ה' שמצוות הדיבור בתורה זה יותר גדולה מ-- כך כך על העניין הזה. זאת אומרת שיש שתי מצוות בלימוד התורה. יש מצווה של להבין ויש מצווה של לדבר. אפילו שאתה כבר למדת והבנת, לחזור ולשנן זה נשיח בחוקיך. אז ממילא אנחנו בביטחון. למה? בברכה בבוקר. ומה זה? כמו שיש שתי מצוות בלימוד התורה, כך יש שתי ברכות, על כל מצווה בפני עצמה. אהבת עולם בבוקר אנחנו מברכים על הידיעה בתורה ו-ואנחנו בלילה מברכים על ה-- על הדיבור בתורה. זה שתי מצוות. מצוות ידיעת התורה ומצווה-- ועוד דבר, בואו נראה מה כתוב פה. נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך וחוקותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. מצוות והגית. אז מה זה? שני דברים כתובים. פה כתוב מצוות ידיעת התורה. פה כתוב ובהם נהגה, מצוות והגית בו יומם ולילה. אז פעם יצא לי לדבר על זה. אמרתי-- מישהו שאל אותי, הכל טוב ויפה, אבל למה? אז למה לא עשו את זה הפוך? שבבוקר יברכו, יבקשו והגית בו יומם ולילה ובלילה יבקשו על להבין את דברי התורה. למה לא? אז כשלימדתי יותר את הדברים ראיתי שהדבר כל כך מבריק. הסדר בלימוד התורה שקודם אדם צריך להבין, ואמרנו אחרי שאתה מבין הוא צריך והגית בו יומם ולילה. אז לכאורה נראה שבבוקר הוא מברך על ידיעת התורה ובלילה הוא מברך על והגית בו. למה זה מתחיל בבוקר? למה? נושא הפוך. הרי בכל המצוות, הרי אצל עם ישראל המצוות, הרי במצוות היום, הלילה, היום הולך-- רק בקודשים הלילה הולך אחר היום. נכון, הלילה הולך אחר היום. אז הם צריכים בלילה לבקש על,

10:49 דובר 1 על, על זה. יש על זה בספר ברכות מאוד מעניין. שם בקשר בהלכה י"ד, בקשר למצוות לימוד התורה, אומר ההלכה אומרת שאם אדם... מה עושים ברכות ראשונים? ודאי שמובן שדיברנו. מה עושה כך? נקבע לכם שאם אדם בירך בבוקר ברכות התורה, מה שהוא לומד אחר כך עד למחרת לפנות בוקר, אם הוא היה ער כל הלילה, אז הוא נפטר עם ברכות התורה שהוא בירך לו בבוקר. למחרת מתחיל יום חדש. ועוד יותר כתוב בירושלמי אנוך ויספי ואימו, מה אנוך ויספי ואימו, מעופרים בלילות. כשאדם, ירושלמי מסכת ברכות, שאם אדם היה לו חוק קבוע ללמוד כל יום והוא היה עסוק בדבר אחר, בפרנסה, ולא הספיק ללמוד את מה שהוא, אדם שלומד כל יום, אמר כן. הוא לא הספיק במשך היום ללמוד. הוא יכול ללמוד ביום ולקרוא בלילה. כך פשוט של ירושלמי. הוא יכול ללמוד ביום ולקרוא בלילה וללמוד בלי-- רק בלילה. למחרת הוא כבר לא יכול. זה כבר יום אחר. אבל פשוט יכול ללמוד ביום. שואל הרבי מזויזן[?], למה באמת? למה באמת? למה באמת? הרי תמיד היום הולך אחר הלילה. אומר רבי נתן מכללי[?], בלימוד התורה הלילה הולך אחר היום, לא היום אחר הלילה, אלא הלילה הולך אחר היום. ולכן אומר הירושלמי, דנהר דפארי ביומא ואיזיל בליליא, מכיוון שזה הדרך כמו בכל סדר, אומר רבי נתן. עוד מעט נוכיח את הדברים. מאין רבי נתן לקח את זה שבלימוד התורה ככה? בשבת, יום טוב, יום כיפור, כל הדברים, היום הולך אחר הלילה, אבל בלימוד התורה הלילה הולך אחר היום. אם כך אנחנו מבינים טוב, אם הלילה הולך אחר היום, שמתחילים את המצוות. מצווה ראשונה זה קריאת התורה. אהבת עולם בבוקר

13:12 דובר 1 ואחר כך, ואחר כך בלילה. למה באמת עשו את זה כך שהלילה הולך אחר היום, והיום הולך אחר הלילה? בכל מצוות התורה היום הולך אחר הלילה. יש פה דבר מאוד מאוד תמוה, שאחרי זה כמה יחידים שואלים בדיוק מה ששאלת. יש קושיה ששואלים בבבא בתרא. רבי שמעון בן יוחאי אמר שאפילו אדם למד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים בו ״והגית בו יומם ולילה״. למה רבי שמעון בן יוחאי תפס פסוק בספר יהושע? הרי כתוב, אנחנו אומרים פעמיים ביום בקריאת שמע, ״ובשכבך ובקומך״. ופרשה ראשונה ודאי, אומרת הגמרא במסכת ברכות, ודאי בדברי תורה כתיב. פרשה שנייה הולכת על קריאת שמע. פרשה ראשונה מדברת בדברי תורה. מה כתוב? ״ובשכבך ובקומך״. אנחנו תפסנו פסוק בפרק יהושע, ומשמה למדו אשר רבי שמעון בן יוחאי, אם אדם למד פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית, או אפילו לא קרא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים ״ובשכבך ובקומך״. מה פתאום? ואחרונים ממש המון המון תירוצים יש על זה. השיטה של אדמו"ר הזקן מאוד מאוד במקום. אם אנחנו לומדים את זה מקריאת שמע, הכתוב ״ובשכבך ובקומך״, קודם לילה, ״בשכבך״, וקודם אחר בוקר. אבל אם אני לומד מ״והגית בו יומם ולילה״, יומם ולילה, הלילה הולך אחר היום. אבל זה נכון. היסוד של הלימוד של המצווה הוא ״ובשכבך ובקומך״. אבל סדר הלימוד העמידו את זה על הפסוק של ״והגית בו יומם ולילה״. ולכן הרב אינו מזכיר את זה. ולכן הרב אומר שבלימוד התורה הלילה הולך אחר היום, מכיוון שזה למדו מהפסוק ״והגית בו יומם ולילה״. זה ספר יהושע פירש את מצוות התורה של ״ובשכבך ובקומך״, שזה לא כמו שאתה לומד ומפרש ״ובשכבך ובקומך״, תחשוב שהיום הולך אחר הלילה. לא, לא נכון.

15:25 דובר 1 הלילה הולך אחר היום, ובמילא מצווה שהלילה הולך אחר היום. אז בזה העמיד את זה על הפסוק ״והגית בו יומם ולילה״. ולכן כשבאו חז"ל וקבעו את סדר התפילה, סדר התפילה, אז מובן, כיוון שהלילה הולך אחר היום, בבוקר מבקשים על עניין התורה: ״ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד״, את כל הדרגות הכי גבוהות בלימוד התורה. אבל לילה, שכבר למדנו תורה, אנחנו כבר יודעים את התורה. מה אנחנו מבקשים? ״ונשמח בדברי תורתך״, ״ובהם נהגה יומם ולילה״, ״והגית בו יומם ולילה״. ובאמת, חז"ל מיד נתנו לנו את הרמז. מה פתאום הם ככה העמידו את הדברים? ״כי הם חיינו ובהם נהגה יומם ולילה״. בפסוק לא כתוב ״ובשכבך ובקומך״, אלא ״ובהם נהגה״. תזכרו את הפסוק בספר יהושע, ששם נאמר ״והגית בו יומם ולילה״, שהלילה הולך אחר היום. אז אנחנו רואים שפשוט הפירוש פשוט זה כן. אני לא יודע איך אחרים למדו. אם לא החילוק הזה, איך אפשר ללמוד אחרת? אפשר להבין את שתי הברכות, אפשר להבין את, אה, את הדברים בצורה אחרת. אם לא, פשוט התורה שציוו. יש לך שאלות?

16:46 דובר 2 שאלה עוד אחת. איך מסבירים את הרמב"ם של ״אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה״? אם כל ההגדרה של הלימוד בלילה זה חזרה, אז איך מבינים את הרמב"ם? איך אומרים חזרה?

16:54 דובר 1 זה יש שיחה ארוכה מהרבי, שהוא מסביר שהרמב"ם-- הרבי מסביר, הראיה שהרמב"ם למד גם נסתרות התורה, גם קבלה. ו-והפירוש הוא עניין כתרה של תורה. הרבי מאריך לדבר שהרא-- מביא כמה ראיות שכתרה של תורה גם באה לידי ביטוי בלימוד התורה, לימוד הקבלה. וזה שקבלה זה בלילה, אז לא היה לו צורך להגיד את זה.

17:19 דובר 2 אחרת.

17:19 דובר 1 כן.

17:20 דובר 2 מה בדיוק ההגדרה של מצוות ידיעת התורה?

17:22 דובר 1 ידיעת התורה... אוי, זה קשה מאוד להגדיר את זה, אבל מצוות ידיעת התורה, כפי שנראה ברב, שהרי הוא פוסק, שאם אדם למד תלמוד תורה, ארבע חלקי שולחן ערוך ורמב"ם טהרה, כן? למד את הרמב"ם הלכות, שאר ההלכות. כאילו, הוא לא חייב ללמוד כל ה-- משפטי המלך ואת כל ה-- הלכה עם טעם ודרך הכרעה, אז הוא קיים מצוות ידיעת התורה.

17:50 דובר 2 אז אני לא יכול לקיים את מצוות ידיעת התורה.

17:53 דובר 1 והגית.

17:54 דובר 2 והגית אני לא יכול לקיים.

17:55 דובר 1 יש, כן. יש, כן, מצוות ״והגית״. וכן הרב כותב במקומות אחרים, נראה שאם אדם למשל, יש אדם שאין דעתו יפה, אדם שלא שייך לו ללמוד עוד, אז הוא לא חייב ידיעת התורה. אז אם כך הוא פטור מלימוד התורה? חייב ״והגית בו יומם ולילה״. זאת אומרת, יהודי פשוט שלא למד שום דבר והוא-- אז איך הוא מקיים מצוות לימוד התורה? אז יגיד, ורק זה שאומר, זה שאומר תהילים. רק מה? הוא לא חייב ללמוד כל היום, מותר לו לעסוק בתורה בשעה. אם קיים פרק אחד תהילים, פרק אחד... כשמחברים פרק, מה פירוש פרק? פרק זה בוודאי הלכות. כך גם נוכל שפרק זה הלכות, הלכות בלי טעמי הלכות. למה? כי הוא לא חייב. הוא לא שייך ללמוד יותר, אז הוא פטור ומקיים ״והגית בו יומם ולילה״.

18:42 דובר 4 אחת בשנייה. אבל בעיקרון כן. או בלי ידיעה. טוב, אני לא יכול לקיים מצוות לימוד תורה, ומי שיודע בגדול כן.

18:56 דובר 1 לא. אם אנחנו אומרים שזה שני דברים שונים, שבכל אופן זה נכלל בפנים.

19:02 דובר 4 אז זה כן בחור ואפשר לקיים.

19:04 דובר 1 והגית בו.

19:05 דובר 4 זאת אומרת, יגיעה בלי ידיעה. אבל כמו שהרב אמר, אז מי שכן יודע ללמוד.

19:11 דובר 1 מי ששייך. מי ששייך אז ודאי.

19:13 דובר 4 מי ששייך בלימוד התורה לא יקיים את מצוות לימוד בלי ידיעה, כל ארבעת המצוות.

19:17 דובר 1 זה גם, זו השאלה.

19:18 דובר 4 זו שאלה על יהודי ששייך ללימוד תורה ויהודי ששייך להבנה, ואם יגיד רק תהילים אז זה לא.

19:24 דובר 1 זה לא יצא.

19:25 דובר 4 לא יצא ידי חובת לימוד תורה. הוא לא יצא גם חובת ״והגית בו יומם ולילה״ או שהוא לא יצא ידי חובת ידיעה?

19:30 דובר 1 לא אגיד אם הוא יצא, אבל הוא לא יצא ידי חובה.

19:33 דובר 4 בזמן הזה הוא בא במקום המצווה של ״והגית״, בגלל זה לא קרה.

19:40 דובר 1 אדם ששייך לעיון.

19:43 דובר 4 ידע את מה שהוא יכול להגיד בקיצור. אז בקיצור, תורה בידיעה. יכול להיות שגם בלילה יש חילוק לידיעה בתורה, ידיעת התורה. כתוב בנוסח ״שמחה״, ״להשכיל״. כלומר, הידיעה בתורה זה גורם השמחה הכי גבוהה. שמחת תענוג זה דווקא על ידי הבנה של הדברים. יכול להיות שלדעת בדיוק המילים, אני סתם מעיר על דרך הניסוח.

20:06 דובר 1 שניסוח... הנוסח זה מה שלמדתי בבית חינוך. אדם שלמד במשך יום, אז הוא שמח בלילה. מתי אתה שמח? אחרי שאתה אוכל את הבשר.

20:17 דובר 4 חז"ל מחלקים בין ״ישמח״ ו״יעלוז״, זה תלמוד תורה. יש ״ישמח״ על הבוקר ו״יעלוז״ על הלילה.

20:23 דובר 1 השכל גורם לנו בשיעור הגבוה.

20:26 דובר 4 נכון. למה הסידור מתחיל עם שחרית ובלילה מעריב?

20:28 דובר 1 מה?

20:29 דובר 4 למה הסידור מתחיל עם שחרית ובלילה מעריב?

20:32 דובר 1 זה קשור לכל תענית שבעה ניסיון.

20:34 דובר 4 אה, מה?

20:35 דובר 1 יש סיפור גם ששאלו למה הסידור מתחיל עם שחרית ולא... תסתכל בצמח צדק, כי הלילה לא הולך לפני היום.

20:46 דובר 4 לא, כי זה מובן. למה אנחנו פותחים בשחרית ובליל? זה צריך להיות הכנה שלא צריך לעשות.

20:52 דובר 1 המשנה מתחילה בערבית, כן? המעמד העיקרי נשמע בערבית והסידור מתחיל עם שחרית. כי ה-, כי במצווה של לימוד התורה, במצווה של קריאת שמע, הלילה הולך לפני היום. בשכבך ובקומך.

21:07 דובר 4 אתה צריך לקבוע.

21:09 דובר 1 והגית בו יומם ולילה. על פי זה יש כמה וכמה דברים.

21:15 דובר 4 לא, עשינו זאת מתוך כוונה פיקנטית.

21:18 דובר 1 היית אומר שמהלילה. כיוון שהזכרת את העניין הזה של, של שמחה, לשמוח ביום יום, נאמר לי זה מאוד קצר שחשבתי זה קשור לחג השבועות. יש שאלה: אדם חייב לאכול בשר ב... אנחנו בשחיטה, שחיטה של בשר לחיים או פסח. מתי אדם חייב לאכול בשר ויין? בלילה או ביום?

21:58 דובר 4 ביום.

21:59 דובר 1 מה?

21:59 דובר 4 ביום.

22:01 דובר 1 ביום? הלילה. למה? למה לא ביום? למה ביום? אה? אז יש כאן הרי בשולחן ערוך שאדם חייב לאכול קודם את השוואס. אדם חייב לאכול ביום. מה שהרב אומר. הבורא ברא את עם ישראל לאכול חלב, חלב, אבל ביום טוב צריך לאכול בשר. אז איך אפשר לעשות את שניהם ביחד? אז אני מוכר וזהו. זהו. נכון, אפשר לאכול את הבשר בלילה. חלב ביום סימן שיש מצווה לאכול בשר דווקא ביום ואין מה לעשות.

22:38 דובר 5 אה כן, אפשר לאכול חלב בלילה ובשר ביום.

22:40 דובר 1 לא, חלב ביום, זה מתיר את היום ביום. כל העניין הטעמים של הבשר. הבשר והבשר הוא תלתין חסידות.

22:49 דובר 5 ביום.

22:50 דובר 1 הבשר הוא תלתין חסידות. זה היה יכול. היה אפשר לאכול בלילה, אבל לא, כנראה שכאן יש איזו שאלה שהיצר הרע דחף לזה. האם יש מצוות שמחת יום טוב בלילה? שמחת יום טוב נלקחת מהזמן שבית המקדש היה קיים ושהיו מקריבים את הקרבנות בשמחה. קרבנות היו מקריבים רק ביום ולא בלילה. זאת אומרת היו שמחים בלילה שאחריו. אבל הלילה הראשון, האם יש מודל לזה? וכאן וכאן. הרבי פעם הביא באחת השיחות ראיה מלשון אדמו"ר הזקן בברכות יום טוב, שמשמע שכן יש מצווה, שאפילו לילה ראשון גם יש מצוות שמחה. לא כמו מה שיצא מפה, כמה ראיות לכך. אז יוצא שבאמת יש תורה גם לאכול בלילה, אבל בגלל שביום ודאי וודאי שחייבים. שלום שיחוג. כן, הרב אומר שהרב ממהר אז אולי הרב יגיד משהו.

23:53 דובר 5 נשמה להתבסם בקדושה.

23:55 דובר 1 ברשות הרב.

23:58 דובר 5 נשמה, נשמה. לא, לא, לא, יש לנו עוד זמן.

24:04 דובר 1 חבל. יש פה בנושא הזה. הם לומדים בישיבה, בחורים.

24:09 דובר 5 אה לא.

24:10 דובר 1 אה.

24:11 דובר 5 איזה שבועות חמישה

24:32 דובר 1 יש פה גם רב ממהר. הרב ממהר.

24:35 דובר 5 לא, לא, יש אירוע מאוחד איתו.

24:42 דובר 1 יש פה ב-- הזכרנו פה את הסימן הזה בסימן תצ"ד. יש פה שלושה דברים לכאורה חדשים שנעים בלשון של הבמה. כן, רואים דברים חדשים שמביאים ל-- ליודע. בכל מקרה, כשה-- כשעושים את הלחם שקוראים להם בכלי חלב, ואף פעם התנורים היו תנורים... לא היו עושים שם בשר. היית צריך לקנות בכלי חלב. מה לעשות עם התנור? מה לעשות עם התנור? איך מכשירים את התנור? הרב מוסיף ככה: "תיזהרו כשמכשירים את התנור קודם האפייה, שיסיקו יפה יפה עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו כדי להפליט ממנו את רוטב של בשר שנשפך עליו מקודם ונבלע בתוכו". זה הדבר הראשון, שאת התנור צריכים לעשות לו ליבון. וליבון, יש שני מיני ליבון. יש ליבון קל וליבון חמור, ליבון עמוק יותר. הוא אומר שמכשירים את התנור לבשר או לחלב צריך ללבן אותו שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו. זה דבר אחד. הדבר השני אומר: "וכן יזהרו לקחת מרדה חדשה להוציא בה הלחם מן התנור". פעם היו עושים לא כמו היום, היו שמים פה לחם, שמים על ה-- על הרצפה של התנור, ומרדה להוציא את זה כמו שאצלנו היום עושים. שיקחו מרדה חדשה להוציא בה לחם זה מן התנור, ולא יוציאו במרדה שנוטלים בה שאר כל הלחמים, שאינן של חלב, אפילו אם רוצים לאוכלה בפני עצמה. למה? לפי שעכשיו היא גזרה בהם טעם החלב בכל עוביה. אה, כשיציאו בה לחם מלוש בחלב ואחר כך שיאפו לחם אחר לאכול עם בשר. כלומר בזה יהיה נפקא מינה טעם החלב שבלע הלחם. אומר כך. אומר שעכשיו שולחים את ה-- אוכלים עכשיו את העוגה הזאת, עוגה הזו שאופים אותה בתנור. היזהרו לקחת מרדה חדשה להוציא את הלחם. אז הם מוציאים את

26:59 דובר 1 הלחם מהתנור, לא את ה-- הלחם לא היה בתוך, אה, בתוך תבנית. כשמוציאים את המרדה, שיוציאו אותו עם מרדה חדשה. למה? מרדה מיוחדת לעשות הלחם. למה? אם שעכשיו שיוציאו את המרדה, שיוציאו את הלחם עם המרדה הזו, היא בלעה טעם חלב במרדה, במרדה הזו. אחר כך... וכמה היא בלעה? בכל עוביה, בכל המרדה. לא כדי קליפה אלא בכל העובי של המרדה. שיוציאו בה לחם מלוש בחלב. כשיציאו הלחם מלוש בחלב, אחר כך שיאפו לחם אחר לאכול עם בשר ויוציאו במרדה זו, יהיה נפקא מינה טעם חלב, ייבלע בלחם כדי קליפה. זה בסדר. עכשיו כשאנחנו לוקחים את ה-- את המרדה הזו ומוציאים את העוגה של חלב, המרדה הזאת תהיה חלבית, חלבית לגמרי. אם אחר כך, אם אחר כך יוציאו עכשיו לחם אחר, וזה יכול להיות שהם אופים פה לחם לאכול עם בשר, אז הלחם השני יהיה חלבי. כל הזמן, כל קודם כדי קליפה. אז יבואו ועכשיו יאכלו את הלחם השני שנבלע בו חלב כדי קליפה, יעברו לאכול אותו עם בשר. יהיה חשש של בשר וחלב. יש פה לכאורה שני דברים, שלושה דברים חדשים שכשלומדים ילדי לא מבחינים בזה, ואלה דברים מאוד מאוד גלויים. אולי נתחיל מהסוף. הרי אם אתה תוציא עם הלחם את המרדה הזו, את הלחם, את העוגה הזו, אז העוגה הזו תהיה חלבית. ואם אחר כך, אם המרדה הזו תוציא לחם אחר, אז הלחם השני יהיה שוב פעם חלבי כדי קליפה, כי כדי קליפה יהיה אי אפשר, יהיה אי אפשר יהיה לאכול את זה עם בשר. נשאלת שאלה למה הלחם השני חלבי? יש לנו כלל של נ"ט בר נ"ט, נותן טעם בר נותן טעם. הרי, הרי המרדה הזו

29:19 דובר 1 נהייתה חלבית. מאיפה? מהעוגה. ועכשיו העוגה הזו. עכשיו המרדה הזו. אז יש לה. אז את ההיתר ראשון. הלחם הזה, המרדה הזו, המרדה הזו תבלע את הלחם בלחם השני. אז הלחם השני נ"ט בר נ"ט. אז למה יהיה זה?

29:44 דובר 6 בהיתר בינתיים.

29:46 דובר 1 מה?

29:46 דובר 6 בהיתר בינתיים.

29:47 דובר 1 זה מה שאני אומר. אז זה נ"ט בר נ"ט.

29:50 דובר 7 יש את הבליעות על המרדה. אבל מה יש, שאריות על המרדה?

29:53 דובר 1 לא לא לא לא, הוא אומר זה שעות דקות קטע. לא, הוא אומר שהיא בלעה טעם. הוא לא אומר משהו בזה.

29:58 דובר 6 שאריות זה כבר לא משום בליעה. זה לא.

30:02 דובר 1 נ"ט בר נ"ט.

30:03 דובר 6 לא, זה לא יוצא שם. הרב, אנחנו מדברים רק, אנחנו מדברים על הבליעה שיהיה במרדה.

30:08 דובר 1 אז זה נ"ט בר נ"ט.

30:09 דובר 6 זה לא יצא שאחד באוכלים. אפשר לקחת אחד, לכאורה יצא בעורכי דין עם לחם השני.

30:14 דובר 1 מה זאת? מה זה?

30:15 דובר 6 זה, זה לא נ"ט בר נ"ט, כשניים בכלי מזה אחד באוכלים. יש לנו כאן.

30:19 דובר 1 למה?

30:20 דובר 6 מרדה. יש לנו את המרדה.

30:21 דובר 1 המרדה, והמרדה נותנת טעם ב-ב-באוכל.

30:26 דובר 6 בעוגה.

30:26 דובר 1 בעוגה. אז זה, זה נ"ט בר נ"ט.

30:29 דובר 6 אין שום שומן.

30:30 דובר 1 אז זה היה נ"ט בר נ"ט. אז למה זה יהיה? למה? למה יהיה אסור לאכול את זה? רק מה? רק מה? פה בעניין הזה צריך לדון בזה. צריך לחשוב, וכאן יש מניעה, וכאן יש מניעה, וכאן. יש לנו מחלוקת בין הרמ"א לבית יוסף, שיכול להגיד שנ"ט בר נ"ט אם זה באפייה או בבישול. זאת אומרת, הבית יוסף מקל ש-שדגים, שלו, דגים מותר לאוכלם בכותח. שהדגים שעלו בקדרה של בשר מותר לאכול אותם. זה נצלו, זה נ"ט בר נ"ט. הדגים שהתבשלו בכלי בשרי מותר לאכול אותם בכותח. אז לפי הבית יוסף אין שום, שום דבר. רק מה, בא הרמ"א ואומר: יש להחמיר בנצלו או נתבשלו. שאם, אם בישלת בתוך כלי, בכלי חלבי, בישלת דבר פרווה, זה ביצים, כן, או כותח. הרי יש להחמיר באפייה ובבישול ולא לאכול אותם עם חלב. אז לכאורה עכשיו ליישב את הדברים. תופסים שאדמו"ר הזקן מתכוון פה לרמ"א, כיוון שהרמ"א אומר שמחמיר באפייה ובבישול. אז בזה בא אדמו"ר הזקן, אומר המרדה הזו שאתה מוציא, שאתה מוציא אותה עכשיו עם, עם בשר. זאת אומרת עכשיו חלב. אז, אז עכשיו לפי הרמ"א אסור לקחת. זאת אומרת אסור, אסור לבשל, אסור לשים על המרדה לחם, פעם היה לחם פרווה, כי הוא יהיה חלבי, וחלבי אז זה יהיה אסור לאכול את זה עם בשר. אז יש פה שאלה. הרמ"א מחמיר רק באפייה או בישול. למה? זאת אומרת, הדבר הזה בסוף מוציאים, ואפייה או בישול הוא מוציא הרבה טעם, אבל פה אני לא אפיתי בתוך המרדה. אני בסך הכול לקחתי עם המרדה והוצאתי את זה מהתנור. אני לא אפיתי בה. אמנם אין לנו להחמיר שגם להוציא עם המרדה שזה כמו דין של, של,

32:56 דובר 1 של, של, שזה כמו אפייה או בישול. אבל מה? נראה ממנו שהוא סובר שגם להוציא במרדה זה גם כמו אפייה או בישול, שיש להחמיר, ואיכשהו אפשר להסתדר. אבל יש פה שאלה אחרת. הוא אומר שהתנור הזה צריך להכשיר עד שיהיו ניצוצות ניתזין. כן, ניתזין. למה צריך? למה צריך להחמיר פה עד כדי שניצוצות ניתזין? אנחנו פה לא מכשירים דבר טרף, אנחנו מכשירים תנור שייבשל בו בשר. זה נקרא היתרא בלע. היתרא בלע. הוא עצמו לכאורה נראה שהוא סותר את עצמו. שים את התמונה ל-- יש הגה בשולחן ערוך, ששם הוא מחדש חידוש עצום, שכל החכמים מגיעים לשולחן ערוך. כן, החידוש הזה, הוא אומר ככה: ש-- כלי, שפוד נאמר, כן, שפוד ששמו אותו עם בשר, כן, הוא נהיה בשרי. ואחר כך, ואחר כך הכלל הוא הרי כך: כלי שתשמישו באור צריך ליבון. כלי שתשמישו בחלב אז זה בהגעלה. משהו בלע באור, לא על ידי רוטב, הוא צריך ליבון. בהגעלה זה צריך, כמו שרוטב זה בבישול, זה הגעלה. אם אני לקחתי, וככה לך, אם אני נאמר, צליתי בשר טרף על שפוד ואני לקחתי והגעלתי אותו, לא עשיתי לו ליבון, לא מספיק. מה הדין אם אדם לקח שפוד שצליתי עליו בשר ועשיתי לו הגעלה ואחר כך צליתי עליו גבינה? מה יהיה הדין? מה אמרנו? אם לקחתי חתיכת נבלה וצליתי אותו, אז בכדי להכשיר את השפוד הזה צריך מה? צריך ליבון. לא, צריך ליבון. אז בדיעבד אפילו אם הגעלתי אותו זה עושה כי עדיין נשאר בו טעם. למה? מה הסברה? הליבון מוציא, הליבון מוציא את הכול, אבל ההגעלה לא מוציאה את הכול, ונשאר בו טעם, ואדם אסור. אז אם לקחתי כלי, שפוד שצליתי

35:33 דובר 1 עליו בשר ואחר כך עשיתי בו הגעלה, אז מה יהיה הדין? מותר לי, מותר לי אחרי הגעלה לצלות על זה גבינה או לא? מחבר אדמו"ר הזקן אומר שמותר אפילו לכתחילה. טוב, טוב. אומר סברה, סברה בדברי הרמ"א לכאורה, אבל לא מפורש בכתוב. אומר ככה: הפירוש, כלי שתשמישו באור צריך ליבון. לא מספיק הגעלה. למה? למה? כי ה-- הבליעה של אור שלא ברוטב היא חזקה יותר. כך מפרש לכאורה את הדברים. היא חזקה יותר, ובולע חזק-- עוד אומר, נבלע בה יותר מאשר כשאני מבשל. אחר כך, כשאתה עם מים זה לא מספיק להוציא את הכול, נשאר עוד מה שנבלע באור. אז בזה אנחנו רואים שכלי שתשמישו באור לא מועיל הגעלה, אלא צריך ליבון. זה הכול אומר באיסור, דבר שבלע איסור. אז מה שנשאר נשאר איסור. הטעם הזה נשאר איסור. לא בבשר ובחלב, הוא אומר ככה: אני עכשיו עשיתי הגעלה, כן, הוצאתי את הטעם, רק מה, לא הוצאתי את הכול, נשאר טעם. הטעם מה הולך עכשיו עם-- על השפוד הזה שצלית בשר, שצלית בשר, כן, והוצאת ממנו את עיקר טעם בשר. נשאר בו טעם, טעם קלוש הוא קורא לזה, שצריך לצאת על ידי הליבון. ואני עכשיו אלך ואצלה גבינה, כן. אז איפה, איפה יהיה פה המפגש של הבשר וחלב? הטעם הקלוש. אז הוא אומר, הטעם הקלוש הזה לא יכול לחול בשר ובחלב. זה אומר ככה: בואו נבין טוב את הדברים. זה חידוש עצום פה בהמון עומק והמון היגיון. אם אני לקחתי שפוד וצליתי עליו בשר וחלב ביחד, כן, אז, אז הבליעה של הבשר והחלב יחד נבלע בכל השפוד. אם אני אלך עכשיו ואגעיל את זה אז יישאר אסור כי

38:05 דובר 1 יש פה בליעה. הטעם-

38:08 דובר 8 יש טעם קלוש.

38:09 דובר 1 הפעם כשאני כבר הוצאתי את ה, את ה, את עיקר הטעם. פה רק הטעם הקלוש. על הטעם הקלוש הזה שיכול שם בשר בחלב. אני מוכרח, ומה העניין? זה כמו שאנחנו אומרים בנ"ט בר נ"ט, זה אותה סוגיה. שבנ"ט בר נ"ט אנחנו אומרים שבנ"ט בר נ"ט, אז הטעם הקלוש הזה לא יכול לחול שם. שם אנחנו מגדירים בנ"ט בר נ"ט מכלי, מכלי לאוכל. אבל פה, פה הוא מדבר על בתוך הכלי עצמו. הוא אומר בתוך הכלי עצמו איני רואה שיחול על הטעם הקלוש הזה שם של בשר או של חלב. כך, נשאלת השאלה מאוד יפה, לנו בא בסימן תצ"ד שאת ה, שאת התנור הזה שאנחנו רוצים עכשיו לאפות מאכלי חלב בשבועות, שכל השנה אפינו בו בשר, צריך לצאת בו כמש"כ. יש גם ליבון קל. הרי ליבון-- יש לנו קל, ליבון קל זה כמו הגעלה. ליבון קל זה כמו הגעלה. אז תעשה לזה הגעלה ואחר כך תראה לבד. אמרת שאין לזה איסור של בשר וחלב. מה זה? נכנס פעם ופורט. זה דבר מאוד מאוד תמוה. אז יש לכאורה מקום ביאור ממקום שלישי בשר וחלב, ושם נראה הסבר בדברים. דבר ראשון אנחנו צריכים לתת כלל בזה. כל דבר שלא משוך להלכה לבד זה לא מספיק. צריך לדעת כל דבר את המציאות. זהו, דיברנו עכשיו בדרך. אפשר ללמוד הרבה הלכות בדיקות וטריפות, כל מה שלא נפגשים עם המציאות, אז זה לא טוב. הכלים, הכלים של כבר בעבר היו כלים מחרס. פעם היו כל הכלים היו מחרס. אתם מבינים ששרפו אותם באש, לא כמו שהתנורים שלנו היום עשויים ממתכת. עשויים מחרס. אז כנראה שבסימן תצ"ד זה סתם תנורים. גם בהלכות שבת כבר אמרו שהסתם

40:33 דובר 1 תנורים היו חרס, מחרס. פה מדברים בשפודים של ברזל, של מתכת. מה זה? מה זה? בסדר, שם בהלכות כלי חרס הוא כותב ככה: "כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם. אי אפשר להכשיר כלי כזה." למה? למה? התורה היא כלי חרס. כלי זכוכית חרס עם מגרש לא יצא מידי חרס. למה? אז למה להתחיל עם זה? הוא אומר כך: "שמה שכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם. אעשה לו הגעלה. אעשה לו הגעלה." הפירוש הוא שכלי חרס בולע הרבה. משיע, מהכבשים. זה הטעם, הוא בולע הרבה. אז אפילו עם הגעלה, אפילו עם הגעלה. לא מבין ככה את הדברים. יש דבר שבליעתו באור. יש כלי חרס. דבר שבליעתו, אמרנו קודם, כן, שאי אפשר, לא מועיל לו הגעלה וחוץ מזה הוא נשאר איסור. יש כלי חרס לא מועיל הגעלה. האם הדברים דומים או שיש בין הדברים הבדל? אז הוא אומר ככה: בדבר שבליעתו באור מה שלא מועילה הגעלה. למה? כי האור מחבר את האיסור לכלי הרבה יותר חזק, כאילו מדבק את זה יותר חזק מאשר במ-- מאשר במים. אז ממילא הגעלה לא מועילה, צריך ללבן ולשרוף את זה. בכלי חרס זה לא הטעם בגלל שהוא-- האיסור נדבק לכלי ואי אפשר להוציא אותו, אלא פשוט הוא בולע הרבה. זה בולע המון. זה בולע המון. אז אם הוא בולע המון אתה לא יכול עם הגעלה לבד להוציא את זה. אתה צריך לשרוף את זה. אז אחד זה כש-- שני אופנים שגם בכלי חרס זה מועיל. מבינים כך. זה שהוא חידש בסימן תנ"א שבכלי חרס, בכלי חרס אם עשו לו הגעלה, אם עשו לו הגעלה לכלי של בשר, נשאר טעם

43:36 דובר 1 קלוש. מה הוא מדבר שם? הוא מדבר שם בדבר שבליעתו על ידי האור. אז הוא אומר כך: דבר שבליעתו על ידי האור. עוד ציטט את עיקר הטעם. נשאר טעם קלוש, והטעם קלוש, לא חל איסור, איסור בישול בשר בחלב. אבל אם אנחנו עכשיו מדברים על כלי חרס, לא על כלי של תבשילים באור, שאתה-- שמה שלא מועיל לו הגעלה זה בגלל שהוא בולע הרבה, כן? אז אפילו אם עשית הגעלה אבל נשאר עיקר טעם. לא שנשאר הטעם קלוש. אז ממילא נשאר עיקר טעם. אז שיבוא עכשיו עם בשר, יש איסור של בשר וחלב. אז זה הוא הצריך שם בסימן תצ"ד את העניין של ניצוצות ניתזים. למה? כי פה אנחנו רואים יסוד לעניין הזה של מה ההבדל בדבר שבליעתו בין שתשמישו באור לבין כלי חרס. כלי חרס הבליעה שלו היא חזקה, זאת אומרת היא מרובה. אבל ממילא אפילו כשעשית לו הגעלה נשאר בו טעם. הטעם הזה יכול לאסור לבשר וחלב. לכן זה צריך לעשות אה... ניצו-ניצו-ניצוצות ניתזים. אבל מדובר שם בשפוד. זה מה שאפשר לומר על זה.

44:56 דובר 9 כן.

45:02 דובר 1 כמה קצת?

45:03 דובר 9 כמה הוא...?

45:04 דובר 1 כמה קצת?

45:05 דובר 9 מה השימוש של זה?

45:06 דובר 1 מי אומר את זה?

45:14 דובר 9 זה מה שאומרים.

45:18 דובר 1 איפה זה כתוב? איפה זה כתוב? תראו, תחפשו את המפרשים. אחד מיוצאי שכותב מה זה מעט, כמה זה מעט. אה? מה?

45:30 דובר 9 כתב אולי שאנחנו לא בקיאים בדבר.

45:32 דובר 1 מה זה כתוב?

45:32 דובר 9 אולי שאנחנו לא בקיאים בדבר.

45:34 דובר 1 מה? מה לא בקיאים?

45:35 דובר 9 במליחה. שאנחנו לא יודעים, לא בקיאים בין מליחה אצלה ומליחה בזה.

45:40 דובר 1 מה זה שומן? מה זה קשור? זה מדבר על הרמ"א אומר שצריך מליחה מעט.

45:45 דובר 9 אני לא מדבר לגבי שומן, לגבי זמן, שעה. לא לגבי שעה, לגבי כמות המלח. הרמ"א מחמיר.

45:52 דובר 1 אבל אומר למליחה צריך מליחה מעט. כמה זה מעט?

45:57 דובר 9 מעט.

45:57 דובר 1 כמה מעט? כמה זה מעט? אני פעם בחדרי ומי שואל כמה צריך-- שמים מלח על הבשר. כמה מלח צריכים לשים?

46:09 דובר 9 צריך לכסות אותו.

46:10 דובר 1 זה כך כמו הראש של הלכת עירובין.

46:12 דובר 9 אה?

46:13 דובר 1 שהאישה מלחה את זה. לא, כמה, כמה? נכון. נו תשמע, שימי עשר אחוז. לא הבנת?

46:19 דובר 9 שיהיה הכול מלמעלה. שלא יהיה מקום אחד. לא יהיה רואה.

46:23 דובר 1 מקום אחד. אפשר לעשות גבעה על פני זה.

46:25 דובר 9 לא, אסור לעשות גבעה.

46:25 דובר 1 בוא תראה איך עושים, מורחים, שופכים. שלא יהיה הפסק.

46:29 דובר 9 שלא יוכלו לאכול את זה.

46:31 דובר 1 אבל כמה? בוא נדבר. הרי כשאדם שואל אותך, עובד-- עובד-- אתה נורא לפרונט במפעל. תמלח את זה טוב, טוב, טוב. כמה? כמה צריך לשים? כמה צריך?

46:39 דובר 9 שלא יוכלו לאכול את זה, כדי שלא יאכלו את זה.

46:41 דובר 1 שלא יישאר בו מקום עם טעם בשר. יש את זה מפורש במחבר. לא יישאר בו מקום עם טעם בשר. המחבר אומר: "אין לך חתיכה שאין בה שלושים כנגד המלח שלה", כן? יש מחבר כזה? כן. כך כתוב, כן. זאת אומרת, אם חתיכה זה שלושים קילו, כמה קילו מלח היא צריכה? שלושים. אה, נכון? אהמ. זאת אומרת שאם קילו מלח אני יכול לפזר, רק צריך לפזר את זה בכל מקום, אבל אני לא חייב. אם ישאלו אותי במפעל כמה מלח אני צריך לשים, כמה צריך לשים, אני יודע, יש לי תעודות של מינימום. קילו. אתה יכול יותר, אתה יכול להוסיף, אבל קילו מלח צריך ללכת לכל... כמה שוקל רבע? שלושים קילו. קילו מלח. אבל פה אומר הרמ"א שבקליצה תליכך מעט. השיעור זה מעט. זה רק כתוב על זה כן בכל יום טוב. הוא אומר את זה דרך אגב ככה, מישהו ישאל. ישאל בדיוק כזה ליום טוב אתה מביא, הוא אומר שמולחים נגד כמו שמורחים צלחת. זה השיעור של המלח. זה נהפך להיות סובייקטיבי. אה? יש כאלה שמורחים הרבה ויש כאלה שמורחים פחות. לא, אבל כך כתוב במחבר. אין לך חתיכה שאין לה שלושים כנגד המלח שלה, אה? זה סובייקטיבי מאוד. זה כל הזמן. זה אותן סובייקטיבי. מה? נכון? מה? דיברנו על לבישת הצלחת. זה מה שהוא אומר שזה תלוי. למה להביא ביד?

48:22 דובר 9 כמה זה היתר מרובה?

48:23 דובר 1 אה?

48:24 דובר 9 כמה זה היתר מרובה?

48:25 דובר 1 תלוי ב... ביובל.

48:32 דובר 9 תודה רבה גדולה.

48:35 דובר 1 חודש טוב, להתראות.

48:36 דובר 9 חודש טוב.

48:36 דובר 1 להתראות בירושלים עיר הקודש.

48:38 דובר 9 אמן. בירושלים במגרש הספרדי, בין היתר.

48:44 דובר 1 ברובע.

48:44 דובר 9 אה, ברובע.

48:45 דובר 1 ברובע. כן, לחלק את המקום שבין הר הבית עד הים.

48:49 דובר 9 אה, זה גם בבאר שבע?

48:50 דובר 1 כן. לא, הוא גם בבקעה בעצם, אבל גם השימוש עשיתי בבאר שבע. כן, אצלי בבאר שבע. טוב, תודה רבה, באמת המחילה שאני צריך לבקש.

48:59 דובר 9 אין בעיה.

49:01 דובר 1 תודה רבה. תודה רבה לרב.

49:06 דובר 9 כל הכבוד.

49:09 דובר 1 תודה רבה. אין בעיה.

50:15 דובר 10 בחיי, ל-להניע זייטנינג, מותר לדבר על טבע החיות אחרות, אבל אסור לו שמותר לשים את זה אצל רבני. זה כבר לדבר הרבה. למה אסור לך לדבר? אז איך זה קורה? ליטה, אתה כל הזמן שומע מילה. זה כמו מרי. זה כמו מרי בלבד. מה זה סידור? סידור זה סידור. אז איך קוראים לזה? זה משהו זר? לא, זה לא. סידור זה סידור כזה. לא יודע. אז, אז, אז אין בעיה. ראינו זך כבר די. יש לי סידור. סידור.

51:00 דובר 11 זה אותו דבר.

51:02 דובר 10 זה אותו דבר כמו שלימד אותי הסבא. אז את לא יודעת מי זה הרגוד? אז אמרו שמצידי, אבל הוא כבר נפרד ממנו. אבל אחרי איזה שבוע שהוא בטח היה ברוך הדגן, אין להם ידע, ברוך ה', את התורה. זאת לא התחכמו סידור. אבל אז אמרו לי הזאת גוי, לא גוי. זאת אומרת שכל מי שרוצה יחידם זה טוב. זה טוב.

51:25 דובר 11 אז אני אקרא לך לפי הסידור. וכך זה גם סידור.

51:37 דובר 10 טוב.

51:37 דובר 11 זה לא סידור רחום, כן? הוא-

51:39 דובר 10 כמו פויזנר. סידור על כשרותנו וכישריני ועיני עומד ועיני. אבל כשכל אחד אומר לעצמי כי נרצה משהו כזה סידור תפילה.

51:49 דובר 11 מי כתב על זה?

51:50 דובר 10 אה? אז הנה זה קל. זה יחידם. יש סידור. יש חלק בדבר זה. ממי זה הסידור? אז לא, יש משהו כזה בסידור. זה לא סתם גייס אומר את התפילה הזו. זאת לא פרטיקולרנה. או-או-או זה איזה מיתוס של סידור. והוא זה משהו. אז הקדיש מספר שמונה עשרה זאת סך הכול תפילת סידור. חבל על זה טטע מוסרים מנחה, שם של מנחה. איזו קדיש משטוך סאוואטער אדער דוט, ואדרבה זה עוד אז. אז המראים לשון כתפילה און א קדיש לפרגן. אין לנו מתחילים זה אונא קדיש לפרגן ומשתמשת די סחנה פון תפילה דער קדיש. איזה צן מנשה זה נון קדיש און חזן תפילה. תוסמר דען חלף תפילה ותפילה אוף קדיש. כן, אז אז במקום תפיסת עולם מן החיים אתה רואה ווי טאג־ליין תפילה זקס שדוצן זכציה. איינער, איינער האלבא בימים בשבת מתנגד מישר, אהה... פוניסר און דער וועלט פירטך מיט בקר. וואלט זו גידולים זה לאורבך. זה גדל איך זה כזה? רב זה משהו וואלט גידולים במוקד הוא מתארז עם איך זה נפטל צוזאמען וואס איז א איינער האלדון איינער האלדוס דרך זה אתה... כן, אז עוד חזור תשע"ת ובטרנטי היינו בסך קדיש. אבל איזה קדיש לי מאחת' חלוץ תפילות.

53:13 דובר 3 קדיש לחמתי זה היה מאוד-

53:15 דובר 10 אינה הנה, אינה הנה, אינה הנה. כן, זה אינה הנה. והדר דייך חנן אייסה בשערך. אם במאירי ובמאירי ובמנחה ובמנבור אז דער קדיש מספר שמונה עשרה תוסמר תופעים תפילה. כי אם חזן מאיפה ליד שערך? שערך זה פישלת עם קדיש.

53:36 דובר 3 קדיש עם ברכה.

53:38 דובר 10 קדיש עם ברכה ושתיים חמשים וקרוב מישה סבר דוש או שמשהו. אז הקדיש עם ברכה נוגע את ה- מיינר דעת התפילה. אז יש לי מה שתבינו. זה לא צריך הזה, זה לפעמים עם הצ"ח עם החבר'ה-

53:51 דובר 3 אמר לי משהו. זה צריך אנשים. נו. למה זה אנשים לא אנטימיני עם ברכה?

53:56 דובר 10 נו.

53:56 דובר 3 סיבה מיני כמו קדישא מספר שמונה עשרה.

53:59 דובר 10 שמונה עשרה, יא.

54:00 דובר 3 זה מה פשט של תפילה-

54:01 דובר 10 ני, זה סיא, זה סיא פשט.

54:03 דובר 3 זה גם מסובב.

54:05 דובר 10 כן, אבל זה שתי, זה שתי דרכים.

54:07 דובר 3 ני.

54:07 דובר 10 אה, די וורטוס, די וורטוס.

54:12 דובר 3 זה זה זה-

54:12 דובר 10 זה שתי דרכים. אבל ברכה זה אסור, או כאלה שחוזרים עכשיו לקרוא את מה שחוזר. עכשיו זה ידענו מראש. זה מה שאמרתי לו.

54:21 דובר 3 לא יכול ללכת על זה עם החבילה.

54:25 דובר 10 בו עכשיו. אז איך?

54:29 דובר 3 הלכתי באמת למען.

54:30 דובר 10 זה? בחבל. זה ספרי, לא סתמי. איזה רץ מראש לבית הלו המרד כי הוא קדיש. זה אותה דעה שהחולף הוא תפילה. יכול.

54:46 דובר 3 להתחיל להזדון ואז זה יוצא מזה שגם אם זה היה מזכיר זה בערך.

54:51 דובר 10 שתיים עשרה.

54:51 דובר 3 אה?

54:51 דובר 10 זה גם זה. גם אם זה שמונה עשרה.

54:52 דובר 3 זה כבר מילא שמונה עשרה. זה גם.

54:58 דובר 10 זה מה שעודד אותי. זה סידור תפילה. הוא ידע. הוא ידע שנגמר.

55:02 דובר 3 אין לך סידור.

55:03 דובר 10 פיזי. הוא ידע שנגמר.

55:05 דובר 3 אוקיי, זה זה. זה גם על הגויים.

55:10 דובר 10 זה הפתרון הפרקטי. אני רוצה. אני רוצה.

55:13 דובר 3 לא, אני שואל זאת כדי.

55:14 דובר 10 לפתור את הפתרון הפרקטי. זה לא הלכה. זה לא פתרון פה.

55:19 דובר 3 מה עם ישיבה? זה לא תלמיד חכם. זה לא הפעם.

55:23 דובר 10 הפתרון הכי טוב של אור גן חן זה הכול בסדר.

55:26 דובר 3 אה?

55:26 דובר 10 הפתרון הכי טוב שיתפללו מלכתחילה ביחד.

55:29 דובר 3 זה מה? איוון מה?

55:31 דובר 10 מה?

55:33 דובר 3 אבל מי דוחק בזה? אז את רואה שאת ניש ניש לך? ניש לא לדבר.

55:39 דובר 10 זה דבר שאין לך מה לעשות.

55:40 דובר 3 אז גם אני.

55:41 דובר 10 חוזר. חוזר לשאט.

55:42 דובר 3 כן.

55:45 דובר 10 תודה. אני חוזרת לשאול אותך. אני מגיעה לזה שאת סופגת את העידן בקלות. הרבה זה גם זה.

55:53 דובר 3 מי זאת בוקי?

55:56 דובר 10 נעים. אני יודעת שאת יש גיהנו.

55:59 דובר 3 יש גיהנו.

56:00 דובר 10 אחילה שתינו. זה סוג של זין הבוקי. אז יש קדושה קדושה. ואם אתה רוצה לעשות שם.

56:07 דובר 3 זה חוזר.

56:08 דובר 10 יו. נו, זה בדיוק.

56:10 דובר 3 זה.

56:11 דובר 10 בזה דווקא הקל. הקל זה לא זה. זה בלחש. זה טוב. זה בכל מקום. בשליט שמחויב. או בסוף.

56:19 דובר 3 אפשר לגדל.

56:22 דובר 10 כסף, אפילו משהו גדל לנו.

56:23 דובר 3 איזה זרזים אתה אומר?

56:25 דובר 10 על מה?

56:26 דובר 3 לא, זה לא.

56:27 דובר 10 על מה לציין? על צומת ציין את זה לגמרי עם הקדושה. עם הקדושה. אני רוצה להתחיל לזוז. כבר בלי להפסיד אפילו אפעס. זה מזה, מזה זרוק. זה נכון. זה מי זה קלע קודש? זה זו דברי שטיבל.

56:43 דובר 3 אינפוגרפיקה.

56:45 דובר 10 אתה יודע, ככה.

56:47 דובר 3 משפט.

56:48 דובר 10 יש.

56:48 דובר 3 סתם טיפ.

56:50 דובר 10 זה שלי. זה סתם.

56:51 דובר 3 נגיד את זה.

56:54 דובר 10 אצלי כזה גם תשפץ כמה שווה.

56:58 דובר 3 כמה הוא כבד? שלא נקרא.

57:01 דובר 10 כל סיכנים שיכולים.