צו: תשפ"ו - החלק החמישי בשו"ע: כשרבה של ירושלים הרב יוסף-חיים זוננפלד, שהכריע בשאלה בליל הסדר על חיטה שנמצאה במרק. הרב שמעון זוננפלד, בסיום…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:02 דובר 2 בעיירה היהודית, הרב שהיה כבר בא בימים הלך לעולמו. היה צריך למנות רב חדש. היה שמה אברך תלמיד חכם, היה תלמיד של הגאון מיהודה[?], ולכאורה היה מתאים להיות רב. אבל היה גביר של העיירה שהיה לו חתן שלא היה כזה חכם, והוא החליט שהחתן שלו, הוא צריך להיות הרב. בעל המאה ובעל הדעה. אז היו הרבה שצידדו בגביר הזה. היו הרבה שצידדו באברך תלמיד חכם שבאמת ידע ללמוד, ונהיה שמח בעיירה. מי יהיה הרב? הגיע לאוזניו של הפריץ, שהוא היה הפריץ, מושל שמה בכל האזור. שמע בעיירה היהודית יש שמה שמח. מי יהיה הרב? אז הוא חשב לעצמו: אני הרי בעל הבית, אני אחליט מי יהיה הרב. שלח להודיע שהוא יחליט. איך הוא ידע? איך הוא יחליט מי יהיה הרב? אז הוא הודיע שהוא יבחן אותם, ולפי הבחינה שהוא יבחן אותם קבעו זמן ומקום ששני המועמדים יבואו לבחינה. הגיע היום, הפריץ מה הוא יודע? מה הוא למד תערובות? הוא למד סוכנוף? מה הוא יודע? אז הוא שלח ליהודי החצר, מושקה. תגיד לי איזה ספר אצל היהודים הוא הכי חשוב? אומר לו היהודי: סידור תפילה. תביא לי סידור תפילה. הלך והביא לו סידור תפילה. קרא לראשון, שזה היה החתן של הגביר של העיירה. פותח את הסידור ואומר לו: תתחיל לקרוא. נפתח לו בדיוק באשרי. יהודי אומר שלוש פעמים אשרי ביום. אמר את זה בעל פה, שוטף. סגר. עכשיו לקרוא למועמד השני, שזה היה אברך תלמיד חכם. פותח את הסידור, תתחיל לקרוא. נפתח לו בסידור בדיוק יוצרות לשבת זכור. יש ארבע שבתות שיש אומרים יוצרות, זה כל מיני פיוטים, והיוצרות של שבת זכור הם-- יש שמה מילים שלא רגילים, מילים מאוד-מאוד

02:22 דובר 2 קשות. אז הוא התחיל לקרוא, אבל זה לא היה כל כך שוטף, אז הוא החליט, החתן של הגביר הוא-הוא הרב. האברך הזה, היה לו שברון לב. למה עשה השם ככה? איך זה ככה שיוצא שבדיוק נפתח לו ב-ב-ביוצרות שמה? אז הוא הגיע לרבו וסיפר לו את הסיפור ושאל למה. אומר לו הרב שלו, אומר לו: "כי אתה באמת לא ראוי להיות רב". אז הוא עוד יותר נפגע. למה? אומר לו הרב שלו: "תגיד לי, כשהוא פתח לך בשבת-- ביוצרות לשבת זכור, למה לא המשכת להגיד אשרי?" הרי הוא לא יודע, הוא לא מבין פשוט לא מה ש-- "היית יכול להמשיך באשרי. למה לא עלה בדעתך כזה דבר? אם לא עלה בדעתך הדבר הזה אתה באמת לא ראוי להיות רב". אנחנו לומדים מכאן שרב צריך לדעת את החלק החמישי של שולחן ערוך. לפעמים הם לא דברים כתובים. צריך להבין לפעמים דבר מתוך דבר. כל זה זה ההקדמה לסיפור שרציתי לספר שקשור לפסח, שזה היה עם רבה של ירושלים, זוננפלד זכרונו לברכה. הוא היה עורך את הסדר מהר כדי שאם מזדמנת שאלה, והרבה שאלות לפעמים שבפסח כל מיני דברים, אז שהוא יהיה מוכן ומזומן בשביל לפסוק הלכה ולדעת שאנשים יכולים לבוא. בליל הסדר הגיעה איזו אישה אחת. אוי ואבוי, מה קרה? קיצור, בבית, באחת הצלחות שהגישו במרק שמה בשולחן עורך, מצאו שמה חיטה בתוך המרק, בתוך הצלחת. יכול להיות שכל התבשיל עכשיו צריך לזרוק אותו? זה חמץ, חמץ במשהו. ומה יהיה עם כל הכלים עכשיו? צריך לזרוק את כל הכלים, והם לא יודעים מה לעשות. אמר לה הרב: האוכל הוא בסדר, אפשר לאכול, להמשיך אותו. אין שום בעיה על הכלים. למה? מה קרה? אז

04:35 דובר 2 הוא אמר: מנהג ירושלים. היה שמה חתן שהתחתן כמה ימים קודם. בירושלים נוהגים שבשעת החופה זורקים חיטים. כן, זה סימן ברכה. אז הרב אמר: כנראה שבשטריימל שלו נתקעו כמה חיטים, וכשהוא אכל את המרק אז נפל לו מהשטריימל, נפל לו לתוך הצלחת. לא צריך לזרוק את כל האוכל, לא צריך. אין שום שאלה על הכלים. ובאמת חיפשו שמה, מצאו בתוך השטריימל עוד כמה חיטים. זה החלק החמישי של השולחן ערוך. לפעמים כן צריך להבין דבר מתוך דבר, איך זה קרה ולמה זה קרה. אז הוא אמר: אין שום בעיה על המאכל, על התבשיל, אין שום בעיה על הכלים, הכל בסדר גמור. רק את הצלחת הזאתי שהוא אכל משמה, כנראה שזה נפל מתוך השטריימל. אז שיהיה לנו בעזרת השם חג כשר ושמח.