שמות: תשפ"ו - "וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר." רש"י: "מה חטאו ישראל להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך".…

00:01 דובר 1 פרשת השבוע מספרת התורה: "ויגדל משה ויצא אל אחיו". "ויגדל משה" — רש"י מביא: גדל בקומה, גדל לגדולה, אבל הוא לא שוכח את האחים שלו. "ויצא אל אחיו. וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". משה רבנו רואה סיטואציה כזאתי, שאיש מצרי, שוטר מצרי, מכה יהודי. לא יכול לסבול כזה דבר. "וירא כי אין איש" ויך את המצרי. אחר כך הוא רואה שני אנשים עברים ניצים, רבים ביניהם. "ויאמר לרשע למה תכה רעך?" ואז הם אומרים לו: "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?" אומר משה רבנו, והם מאיימים עליו: אנחנו עכשיו נלשין. אנחנו יודעים מה שאתה עשית. אתה חשבת שאף אחד לא רואה. אנחנו ראינו בדיוק מה שעשית. אנחנו נלשין עליך. אומר משה רבנו: "אכן נודע הדבר". מה פירוש "אכן נודע הדבר"? אז רש"י מביא שני פירושים. הפירוש הראשון: הוא חשב שאף אחד לא יודע. "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". אף אחד לא רואה. עכשיו הוא אומר: עכשיו אני רואה ש-- חשבתי שאף אחד לא יודע, עכשיו אני רואה שהדבר הזה כן נודע. אבל רש"י מביא פירוש שני. מהו הפירוש השני? עד עכשיו הייתי תמה, אומר משה רבנו. עד עכשיו הייתי תמה למה בני ישראל סובלים יותר מאשר כל שאר האומות. למה הם בכזו גלות קשה? מעבידים אותם בכזה קושי. למה? עד עכשיו לא הבנתי. עכשיו אני מבין. ראויים הם לזה. כאילו, מכיוון שיש ביניהם מלשינים ודלטורין, אז מגיע להם. הם ראויים לדבר הזה. ופה נשאלת שאלה שלכאורה לא מובן. משה רבנו אוהב ישראל היה. הוא מסר את נפשו בשביל יהודים שעבדו עבודה זרה. אומר לקדוש ברוך הוא: "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". היה מוכן למסור את

02:27 דובר 1 נפשו בשביל בני ישראל. פה משה רבנו אומר: "אכן נודע הדבר". עכשיו אני מבין דבר שתמיד הייתי תמה עליו, אבל אני רואה שהם ראויים לכך. איך אפשר לומר על משה רבנו שמשה רבנו אומר: אני מבין עכשיו שהם ראויים לכך, מגיע להם כזה דבר? משה רבנו אוהב ישראל, הוא אומר שבני ישראל ראויים לכך. זה דבר לא מובן. איך משה רבנו אומר כזה דבר? האמת היא שחיפשתי בכל מיני מפרשי המקרא ולא ראיתי שמישהו עומד על כך. איך יכול להיות שמשה רבנו אומר כזה דבר? ראויים הם לכך. בני ישראל ראויים לכזה עונש. אז חשבתי שאפשר להסביר את זה, שזה היה אחרי ש-- כל הסיפור הזה שהיה, זה היה לפני שהקדוש ברוך הוא התגלה אליו ואמר לו: לך הוצא את בני ישראל. משה רבנו כאילו היה בן אדם פרטי ולא היה לו אז את האחריות הזאת ואת המסירות הזאת בשביל בני ישראל. הוא היה-- "ויגדל משה ויצא אל אחיו", את האחים שלי, הולך לראות מה קורה איתם. "וירא בסבלותם", אבל אין לו שליחות מהקדוש ברוך הוא, שהטיל עליו שליחות שהוא צריך להוציא את בני ישראל ממצרים. כשהוא רואה כזו סיטואציה, יש דלטורין, יש מלשינים, הוא לא יכול לסבול את זה. הוא אומר: ראויים הם לכך. מה שאנחנו למדנו, שמשה רבנו יש לו מסירות נפש, הוא מוכן למסור את עצמו בשביל כל יהודי, לא משנה איזה יהודי, זה אחרי שהקדוש ברוך הוא מינה אותו שהוא יוציא את בני ישראל ממצרים, והוא יוביל את-- הוא יביא אותם לארץ. משה רבנו קיבל עליו את האחריות הזאת, אז זה לא אותו משה רבנו שהיה לפני כן. לפני כן הוא היה מסוגל להגיד כזה

04:26 דובר 1 דבר. אנחנו רואים את זה גם כן אצל יהודה והגישה של רבי יהודה. הוא ניגש אל פרעה, אל יוסף, ואומר לו: תשמע, אנחנו חייבים להביא את בנימין הביתה. וכתוב שדיבר אליו קשות. יהודה אומר ליוסף: אם תקניט אותי, אני אהרוג אותך ואת פרעה. הוא היה מסוגל לזה. מאיפה יהודה לוקח כזה, איך אומרים, כזה חוצפה? הוא בא למצרים ששלטה בכיפה. הוא בא ואומר ליוסף: אני אהרוג אותך ואת פרעה. אז הוא אומר: אני לקחתי על עצמי אחריות. ברגע שבן אדם לוקח אחריות, מתגלים אצלו כוחות כאלו שהוא לא היה מודע לזה, אז הוא היה מסוגל לעמוד לפני יוסף ולהגיד כאלו דברים. אחרי שהקדוש ברוך הוא הטיל על משה רבנו: לך והוצא את בני ישראל ממצרים, זה נתן לו כוחות. ואז משה רבנו רואה דברים אחרים בכלל. אז כל הסיפור הזה, "אכן נודע הדבר", אפשר אולי להסביר איך זה שאומר "ראויים הם לזה" לפני שהקדוש ברוך הוא מינה אותו להיות מנהיג ישראל. שיהיה שבת שלום, שבת של בשורות.

05:38 דובר 2 אמן.