יתרו: ארון משה או ארון בצלאל? פתרון הסבך הפרשני

00:05 שלום לכל הצופים והמאזינים. אנחנו ממשיכים בספר משנה תורה בנאומו האחרון של משה רבנו לבני ישראל, בו הוא מסכם להם את ההיסטוריה, והשבוע בפרשה אנחנו לומדים איך שהוא מסכם את הסיפור של הלוחות השניים. אחרי שהוא תיאר את שבירת הלוחות ואחר כך את ה-- זה היה בארבעים יום אחרי הארבעים יום הראשונים שהוא ירד ושבר את הלוחות, ואחר כך הוא תיאר איך שארבעים יום הוא ישב וביקש רחמים, ובארבעים יום השלישיים, ראש חודש אלול, הוא קיבל את הפיוס מהקדוש ברוך הוא, ואז הוא מספר מה קרה שם. אנחנו בפרק י', בעוד-- בפסוק א'. אומר משה רבנו: "בעת ההיא אמר ה' אליי: פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי-- ועלה אליי ההרה ועשית לך ארון עץ." פסוק ב': "ואכתוב", הקדוש ברוך הוא אומר, "ואני אכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם", את מי? את הלוחות, "בארון." אומר על כך רש"י, מתחיל בשתי מילים, דיבור המתחיל "בעת ההיא", אומר רש"י: "לסוף מ' יום." כי יש פה כמה "בעת ההיא". יש ארבעים יום הראשונים, אחר כך "ואתנפל לפני ה' בעת ההיא", בארבעים יום השניים גם כתוב "בעת ההיא". אז צריך לדייק ש"בעת ההיא" עכשיו הכוונה היא לסוף מ' יום של ה-- של הארבעים יום השניים, כלומר תחילת חודש אלול. נתרצה לי. הקדוש ברוך הוא התפייס ואמר לי "פסול לך" ואחר כך "ועשית לך"-- "ועשית ארון". ואני, אומר משה רבנו, אני עשיתי ארון תחילה, למרות שהוא אמר לי קודם "פסול לך" ואחרי זה "ועשית ארון", אני עשיתי ארון תחילה. למה? הוא פרקטי, משה רבנו. אומר: כש-כש-כשאני אחזור חזרה והלוחות בידי, היכן אתנם? אני לא יכול אז

03:09 לעשות ארון. איך אני אחזיק אותם בידיים? אז לכן עשיתי ארון קודם, שכאשר אני ארד מההר יהיה לי היכן להניח אותם. רש"י לא גמר, הוא ממשיך. ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל. הרי ידוע שבצלאל עשה את הארון. אז הוא אומר: לא, לא, זה לא הארון הזה. מנין לך שזה לא הארון הזה? אומר רש"י שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום כיפור. זאת אומרת, עכשיו מה שהוא אומר שהוא עולה אל ההר זה בראש חודש אלול. המשכן רק אחרי יום כיפור, כשהוא ירד, "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", ואז הוא אמר להם להתחיל לתרום למשכן, ועד שתרמו ועד שבנו עד ראש חודש ניסן הבא. אז משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכיפורים, כי ברידתו מן ההר ציווה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה משכן תחילה. זה גם לקח לו זמן, ואחר כך ארון וכלים. חייבים לומר, אומר רש"י, נמצא זה, מה שמשה עשה, ארון אחר היה, זה לא אותו ארון. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. זאת אומרת, הארון שמשה אומר ועשי-- שאני עשיתי ארון עצי שיטים, זה הארון שהיה יוצא איתם למלחמות, ואותו שעשה בצלאל לא יוצא למלחמה חוץ מפעם אחת, אלא בימי עלי, אומר רש"י, ונענשו עליו ונשבה. עד כאן דברי רש"י. והרש"י הזה מלא קושיות כרימון. שאלה ראשונה: הוא פותח דיבור המתחיל "בעת ההיא". אז הוא מסביר מה זה "בעת ההיא". בסוף מ' יום. שלום, סגרנו את הדיבור המתחיל. עכשיו כל ההמשך ברש"י בא רק להסביר את טעם השינוי, שלמרות שהשם אמר למשה קודם לפסול את הלוחות ואחרי זה לעשות ארון, הוא עשה הפוך. זה נושא חדש. היה צריך להתחיל דיבור המתחיל חדש.

05:48 שאלה שנייה. מה פתאום רש"י מדבר פה על זה שאני עשיתי ארון תחילה? עוד לא למדנו בפסוקים עכשיו שהוא עשה ארון? זה יהיה בפסוק הבא. אנחנו קראנו עכשיו פסוק ב'. פסוק ג', שעוד לא למדנו אותו, כתוב בתורה שמשה אומר: "ואעש ארון עצי שיטים ואפסל שני לוחות אבנים כראשונים ואעל ההרה ושני הלוחות בידי." או, פה מתעוררת השאלה, הופה, קודם עשית ארון עצי שיטים ואחרי זה "ואפסל". הרי הקדוש ברוך הוא אמר לך הפוך. אז פה המקום של השאלה. בפסוק ג' היה צריך רש"י לתרץ את זה. מה פתאום הוא מתרץ איזה פסוק שעוד לא למדנו את השאלה בכלל. ובכלל על, על איזה דיבור המתחיל? "בעת ההיא". תתחיל דיבור המתחיל חדש. שאלה שלישית. אם באמת הקדמת עשיית הארון מוצדקת מבחינה פרקטית, אחרת איפה הוא ישים אחר כך את הלוחות? אז למה הקדוש ברוך הוא ציווה הפוך? קודם פיסול הלוחות ואחרי זה לעשות ארון. הקדוש ברוך הוא לא התחשב ברעיון הפרקטי הזה? מעניין, על העניין הזה יש תירוץ מאוד יפה מרבי יושע בער, בעל בית הלוי. רבי יושע בער מבריסק. הוא אומר דבר כזה: למה הוא הצטווה הפוך? קודם "פסול לך" ואחרי זה "ועשית לך ארון עץ". אז הוא אומר רעיון כזה. יש מחלוקת אם הזמנה מילתא היא או לא. זאת אומרת, אם לקחתי חפץ שאני הכנתי אותו למצווה, האם כבר יש בו קדושה או שמא עד שאני לא אשתמש בו ממש למצווה עדיין לא חלה עליו קדושה. דוגמה, אחד עשה תיק של תפילין והוא הזמין אותו להיות תיק של תפילין. עדיין אין לו תפילין, אבל לא. האם זה כבר יש לו איזו קדושה או לא? אז אפשר לדון בזה כן

08:41 או לא, אבל הוא אומר רעיון מעניין. אילו יצויר שלא היה בכלל דין של תפילין בעולם, עדיין השם לא אמר על תפילין ואחד הכין תיק, אז ודאי שלא שייך להגיד שיש לו ערך קדושה לתיק הזה. הרי אין עדיין בעולם הגדרה של תפילין. אז זה אומר גם פה, הרי כל הארון הוא בשביל הלוחות. אם אין עדיין ציווי על הלוחות, אז מה? איזה הכנה יש בעשיית הארון ללוחות? איזה קדושה תהיה בו? לא תהיה בו שום קדושה, כי עדיין לא נצטווה על לוחות. לכן הקדוש ברוך הוא הקדים קודם ציווי על לוחות ואז יש הגדרה בעולם שיש דבר כזה לוחות, ואז מתאים לומר שגם אם עדיין לא הבאתי אותם ועשיתי ארון, הזמנתי אותו זה כבר קדוש. לכן הקדוש ברוך הוא הקדים את זה. אבל התירוץ שלו קצת לא מובן. שני דברים. א', אה, מעניין, הוא מוסיף גם כן ראיה. ראיה שמה? שכל הארון תפקידו רק בשביל הלוחות. אז הוא מביא ראיה ממקדש שני. בבית שני לא עשו ארון. למה? כי לא היו לוחות. אז אתה רואה שאיפה שאין לוחות לא שייך להגיד ארון. אז לכן הקדוש ברוך הוא קודם ציווה על הלוחות ואז יש ערך לעשיית הארון. התירוץ שלו קצת בעייתי משתי סיבות. א', מבחינה היסטורית קצת קשה שהוא אומר שבבית שני לא עשו ארון, ומפורש כתוב שהיה שם ארון עם הלוחות בתוכו, אלא שיאשיהו ציווה לגנוז אותו במקומו בתוך קודש הקודשים, במטמוניות העקלקלות שמתחת, ויש שיחה שלמה של הרבי שבלי זה אין לזה גדר של מקדש. הוא לא היה בגילוי, אבל היה ארון והיו לוחות. סתם מבחינה מעשית, איך הוא אומר שלא היה ארון ולוחות? אבל יותר מזה, גם

11:13 אם הקדוש ברוך הוא לא היה אומר למשה "פסל לך שני לוחות אבנים", הייתה אפשרות להזמין ארון. מדוע? כי כבר בעלייה ראשונה שלו בארבעים יום הראשונים, עוד על ההר, שם הוא הצטווה על כל המקדש, "ועשו לך ארון עצי שיטים" ו"את העדות תשים בתוך הארון". אז כבר היה גדר של המושג לוחות והמושג ארון כבר היה בעולם, אלא בגלל חטא העגל הייתה השהייה, עיכוב, ואחרי שהוא התפייס חזר. אז זה לא נקרא שאתה עושה ארון כשאין עדיין כזה דבר לוחות. הרי היו כבר לוחות והיה הצי-- הציווי על המקדש. אז אם כך, נותרה הקושיה למה באמת הקדוש ברוך הוא ציווה קודם לפסל את הלוחות ורק אחר כך לעשות ארון עץ, כשבפועל הוא עשה הפוך. שאלה רביעית. כל הבעיה של משה היא שהוא לא יכול להשאיר את העשייה של הארון אחרי שהוא ירד מההר. הוא עומד עם הלוחות ביד. איך הוא יעשה ארון? אז הוא צריך להכין מראש. בסדר, אבל תעשה את הארון לפני שאתה עולה להר. אבל למה הוא עשה את הארון עוד לפני שהוא פיסל את הלוחות? היה יכול לעשות כמו שהקדוש ברוך הוא אמר לו, לפסל את הלוחות ולפני שהוא עולה להר הוא יכין את הארון שיהיה מוכן לאחרי שיחזור. אבל למה הוא הקדים את עשיית הארון עוד לפני פיסול הלוחות? בזה הוא לא הרוויח שום תועלת. שאלה נוספת. אם יש כזה רעיון פרקטי, כשאני ארד, איפה אני אשים את הלוחות? נשאלת השאלה למה משה לא חשב על זה בלוחות ראשונות לפני שהוא עלה להר? היה צריך להכין משהו. איפה ישים את הלוחות כשהוא ירד? למה אז הוא לא חשב על זה? עכשיו לחלק הנוסף ברש"י קשה עוד

13:55 כמה קושיות. בשביל מה רש"י נכנס לכל הדיון הזה? האם הארון הזה שמשה עשה זה אותו ארון של בצלאל או לא אותו ארון של בצלאל? זה נוגע לפירוש הפסוק שלנו. אי אפשר להבין את הפסוק בלעדי זה. גם רש"י אומר על הארון של בצלאל, הוא אומר, "וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה." למה היה צריך להוסיף את כל העניין של המלחמה? מספיק היה שיגיד זה לא אותו ארון של בצלאל, אלא ארון אחר. מה עשו עם הארון הזה? מה נפקא מינה עכשיו? מה זה מעניין? למה הוא צריך להוסיף שהוא שימש למלחמה? מי דיבר על מלחמה בכלל? גם אפשר לדייק שרש"י אומר, "וזהו הארון-- וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה." כשהוא אומר, "וזהו", משמע שזה ארון ידוע. זאת אומרת שהילד כבר יודע שיש ארון כזה שיוצא למלחמה. אתה יודע, הארון הזה ששמעת שהוא יוצא למלחמה זה הארון הזה. מי אמר שהילד יודע בכלל ש-- היה יכול להגיד פשוט ארון אחר היה שבו יצאו למלחמה. הוא מודיע עכשיו לתלמיד מידע, אבל אם הוא אומר, "וזהו", משמע שהתלמיד כבר יודע שיש ארון כזה שיצאו למלחמה. מאיפה הוא יודע? הכי קשה זה הסיום. הוא אומר חוץ מפעם אחת בהיסטוריה, היה בימי עלי שהם יצאו איתו למלחמה ונענשו שהוא נשבה, הארון, בידי הפלישתים. מה צריך להוסיף את הסיפור ההיסטורי הזה? זה אין דרכו של רש"י. השאלה הכי גדולה שבזה נסיים את סדרת השאלות. מי לחש לו לרש"י שאומנם היו אלו שני ארונות נפרדים? יש בזה מחלוקת בגמרא וזו דעה בלתי מקובלת בגמרא. בגמרא יש כאלה שאומרים שזה היה אותו ארון. אז למה רש"י נדחק להגיד דווקא שזה לא היה אותו ארון? הבה נראה. כדי להבין את זה נקדים

16:53 פירוש מפתיע של המלבי"ם על הבעיה הזאת של הארונות. גם הוא מתייחס לשאלה: הרי בצלאל עשה את הארון. אז איך כתוב פה שמשה עשה ארון עצי שיטים? אז הוא מביא רעיון מאוד מעניין, מאוד חדשני. הוא אומר שמשה הצטווה בלוחות השניים לעשות ארון עץ, ככה השם אמר לו. אז הוא עשה אותו מעצי שיטים. למה דווקא מעצי שיטים? כי כך הוא שמע בארבעים יום הראשונים שהוא היה בהר, הוא שמע מהקדוש ברוך הוא על ארון: "ועשו ארון עצי שיטים". אז ממילא הוא עשה אותו גם בדיוק במידות שהוא קיבל בארבעים יום הראשונים. הוא עשה את הארון, ארון שמוכן באמת למשכן. רגע, אז למה כתוב אחר כך שבצלאל עשה את הארון? אז הוא אומר משה רק לא ציפה אותו זהב. הארון שהוא עשה זה היה רק ארון עץ לא מצופה זהב, לא עשה לו כפורת ולא כרובים. למה? כי כשהוא יחזור הוא צריך לשים בתוכו את הלוחות. וכדי לשים את הלוחות בארון מספיק גם בלי הכרובים עד שיהיה המשכן. אז נדבר. רגע, אז למה כתוב שבצלאל עשה את הארון? אז הוא אומר אחר כך, כשנתרצה השם לישראל ביום כיפור ואמרו לבצלאל לעשות ארון, הוא לא היה צריך לעשות ארון עץ. ארון עץ כבר היה עשוי על ידי משה רבנו. ולמה כתוב שהוא עשה את הארון? הוא השלים אותו והוא ציפה אותו. יש רש"י שמה שהוא אומר ששלושה ארונות עשה בצלאל. הוא מתכוון חוץ מארון עץ היה מבפנים ציפוי בצורת ארון מזהב ובחוץ עוד ציפוי, אז הוא רק ציפה אותו, הוא השלים אותו ועשה כפורת. אבל זה אותו ארון ושדרוג של הארון שמשה התחיל לעשות את העיקר שלו מעצי שיטים ובצלאל רק

19:31 ציפה אותו והכין כפורת וכרובים כדי לשים אותו במשכן. מעניין שלפי זה הוא גם מסביר תופעה מעניינת. אני אשתף לכם. מסביר את העניין של-- בפרשת תרומה כתוב בכלל, בהתחלה כתוב שתעשה את הארון, לפני שמוזכר פרוכת כתוב שתשים בתוכו את העדות. אחרי זה כתוב "ועשית כפורת", עשית כפורת. אחרי שכתוב "ועשית כפורת" וכרובים כתוב עוד פעם "ולארון תיתן את העדות". כבר אמרת כבר שאני אתן את העדות עוד לפני שאמרת לי לעשות כפורת. האמת היא שרש"י גם מתלבט שם בזה והוא נדחק, והמלבי"ם אומר: מצוין. מה שכתוב שתשים את העדות לפני הכפורת, זה הקדוש ברוך הוא צפה מה שיהיה כשירד מההר: יהיה רק ארון בלי כפורת. תשים בתוכו את העדות ואחר כך, אחרי שתעשה את הכפורת, אז שוב בצלאל יוריד את הכפורת וישים מחדש את הלוחות בתוכו ואז הכל יסתדר בצורה יפה וזה נשאר ארון אחד של משה שבצלאל שיפץ אותו ולא שני ארונות. נשאלת השאלה למה רש"י לא יאמץ פירוש כזה פשטני שמסביר גם את הפסוקים וגם את הכל? אז הבה ננסה לראות מה ההיבט של רש"י בסיפור הזה. נקודת הביאור היא כך. בהתחלה רש"י בא לקבוע מה פירוש הביטוי "בעת ההיא". היה מקום לחשוב שבעת ההיא הפירוש במרווח הזמן של ארבעים היום האמצעיים שהיו בכעס, אז באמצע הוא כבר התפייס. לא, לא, לא, לא. אם הוא היה מתפייס באמצע, בחודש אב נגיד, אז הוא אז אומר לעשות את המשכן. לא, לא. "בעת ההיא", אומר רש"י, הכוונה בסוף ארבעים יום, רק אז הוא התפייס, כי ארבעים יום היו בכעס. והוא התרצה לי. אז בפשטות חושבים מה התרצה לי? לתת לי לוחות. האמת היא שזה עמוק יותר. נתרצה לי, מתכוון

22:42 רש"י להגיד שהקדוש ברוך הוא כבר עכשיו התרצה להשכין שכינתו בתוכנו. לא רק נתינת הלוחות, אלא גם השכנת השכינה. ולכן בציווי שה' מצווה למשה הוא מצמיד את "פסל לך" אל "עלה אלי ההרה". הוא לא ציווהני לעשות ארון. מעניין. תסתכלו בפסוקים. הוא לא אומר "עשה לך ארון עץ", לשון ציווי. בפסילת הלוחות הוא אומר "פסל לך". לא אומר "ופסלת לך". הוא לא אומר "ועלית על ההר". בעלה היה צריך להגיד "ועשה ארון עצי שיטים". אז אולי אפשר לפרש את מה שרש"י אומר: "ואמר לי פסל לך" ואחר כך "ועשית". רש"י מתכוון לא רק את העניין של הוא אמר קודם ככה ואני עשיתי הפוך ממה שהוא אמר. אולי אפשר לפרש, רש"י אומר: קודם הוא אמר לי "פסל לך" בלשון ציווי, אחר כך מה הוא אומר לי? "ועשית". מה זה "ועשית"? מזה הבין משה שהקדוש ברוך הוא מתכוון, מסתמא כבר עשית ארון עצי שיטים. זאת אומרת, הוא לא מצווה עליו עכשיו לעשות את זה. הוא סומך עליו, אומר לו: מסתמא אתה כבר עשית ארון עצי שיטים. למה? שיהיה איפה לשים את הלוחות. רגע, מה אכפת לקדוש ברוך הוא? שהוא יירד והלוחות בידו, אז יחזיקו אותם שמה כמה שעות עד שיעשו את הלוחות, את הארון, ואז יהיה איפה להניח אותו. תפסו רעיון. הקדוש ברוך הוא רצה להשכין שכינתו בתוכנו מיד שמשה יורד מההר עוד לפני שנבנה המשכן. איפה תהיה השראת השכינה? בארון שבתוכו הלוחות. ולכן הקדוש ברוך הוא כבר תכנן מראש שכשהוא יורד מההר, מסתמא כבר עשית לך ארון עצי שיטים. למה? כדי שאיך שתרד מההר כבר תהיה השראת השכינה בתוך הארון. אפשר להגיד שזה מעין מיני משכן. זה יהיה הנחת אבן הפינה

25:31 של המשכן. לכן היה כל כך חשוב. וזאת הסיבה של השינוי בלשון, לא ציווי. לשון עבר. עשית. מסתמא כבר עשית לך. אז זאת אומרת הוא לא עבר על רצון השם, הוא רק פירש את זה. איי, שאלנו שאלה. אז אם זה כל כך פרקטי, אז למה בלוחות הראשונות הוא לא דאג להכין ארון כשאני אחזור? היכן אניחם? תשובה מאוד מעניינת. כשהוא עלה לקבל את הלוחות הראשונות עוד היה בטרם שהוא קיבל את הציווי למשכן בהיותו בהר סיני. אז כאשר הוא עלה לקבל את הלוחות, התוכנית הייתה רק לקבל לוחות, לא משכן. אז מה השאלה איפה יניח אותם? יניח אותם על גבי כרים או כסתות באוהל של משה. מה הבעיה? מי אמר שצריך להניח אותם דווקא בארון? אבל פה היות והקדוש ברוך הוא התרצה לי וההתרצות שלו התבטאה בזה שהוא נותן לי, לא רק שהוא חוזר בו משבירת הלוחות ונותן לי את התורה, אלא שהוא הולך להשכין שכינתו בתוכנו. ולכן הקדוש ברוך הוא מעוניין שאיך שנרד מההר שלא ישהו זמן ומיד יהיה ארון והעדות בתוך הארון וכבר החלה השראת השכינה עוד לפני, עד שיתרמו ועד שיכינו את המשכן כבר יהיה השראת השכינה. חידוש גדול. או אז עכשיו שאלנו מה ההמשך ברש"י? שיגמור עם הנושא הזה שאני עשיתי ארון תחילה כדי שיהיה לי איפה לשים אותם. אלא כאן התלמיד שואל שאלה. זאת אומרת, אני מניח עוד הקטעים ברש"י בצורה משתלשלת זו מזו. זה לא נושא חדש, זה נושא משתלשל. אחרי שהחלטנו שמשה עשה ארון עץ מעצי שיטים, התלמיד שואל הרי למדנו בפרשת תרומה שבצלאל עשה את ארון הברית. ופה אני שומע משהו חדש שמשה עשה את זה. פסוק מפורש בשמות פרק

28:20 ל"ז, פרשת ויקהל. שם כתוב "ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים ויצפהו זהב טהור". ורש"י אומר שם את מה הוא עשה. לא כמו המלבי"ם. רש"י אומר שלושה ארונות עשה בצלאל. מה הוא מתכוון שלושה? ארון עץ שבמרכז ושני הציפויים בצורת ארון הפנימי והחיצוני. את שלושתם הוא עשה. אז זה לא הארון שמשה עשה. אז מה קורה פה? אז מה נכון? משה עשה את הארון או בצלאל עשה את הארון? לכן נאלץ רש"י להוסיף. אתה צודק. שני ארונות היו. ובזה הוא גם מסביר. דרך אגב, שאלנו למה הוא מזכיר את כן יוצא למלחמה, לא יוצא למלחמה. בזה הוא בעקיפין מסביר למה הוא לא סבור לפי הרעיון שהעלה המלבי"ם. בוא נגיד שזה אותו ארון וגם בגמרא יש דעה כזאת ואז זה יהיה יותר פשוט. בצלאל רק שיפץ אותו ועשה לו את הציפוי ואת הכפורת. אבל זה אותו ארון. למה רש"י לא יגיד ככה? אז מיד רש"י ממשיך, "וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה". הארון הזה שמשה עשה, אתה יודע מה היה התפקיד שלו? הוא היה יוצא עם בני ישראל למלחמה לפניהם. ואותו שעשה בצלאל לא יצא עמהם למלחמה. מאיפה התלמיד יודע שזהו הארון? כאילו ארון ידוע שמדובר עליו כבר. אז הוא אומר למד את זה כבר ברש"י. בספר במדבר פרק י' פסוק ל"ג. כתוב שם "וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושה, שלושת ימים לתור להם מנוחה". שם אומר רש"י זה הארון היוצא עמהם למלחמה. מה פירוש זה הארון? מה הוא רוצה לשלול? זה לא הארון של בצלאל. ולמה באמת? לכאורה הארון של בצלאל היה הארון שבו שוכנים הלוחות והכרובים. למה הוא לא היה יוצא למלחמה? מאיפה אתה יודע שלא הוא

31:13 יצא למלחמה? אז הטעם הוא מאוד מעניין. ארונו של בצלאל הוא נישא על ידי בני קהת, ומי שזוכר את המסעות שרש"י הסביר כשהתחיל הענן סימן להם לפרק את המשכן ולהתחיל לנסוע. אז ראשונה יצאה יהודה עם שלושת השבטים שתחתיה. רק אחר כך באו הלויים שהם במרכז והם בני קהת שנושאים ארון. אז אם כך ארון לא נוסע לפניהם הוא במרכז מחנה ישראל מוקף בדגלים, וכאן כתוב שארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים. מה בני קהת יצאו עם הארון שלושה ימים לפני שהתחיל המסע של יהודה? לא יכול להיות דבר כזה. אלא ודאי חייבים לומר זה הארון של משה שהוא נסע לפניהם. איי, נשאלת השאלה אם הלוחות היו בארון של בצלאל בסוף זה בטוח. כתוב שבתוך הארון תשים את העדות. אז מה זאת אומרת הארון של משה יצא למלחמה? איזה כוח יש בארון של משה? מה כוחו אם הוא בלי לוחות? אז לכן מוסיף רש"י שם בבמדבר "ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלושת ימים לתקן להם מקום חניה." זאת אומרת היה ערך חשוב גם בארון של משה כי נותרו בו שברי הלוחות. הארון הזה הוא היה נוסע לפניהם גם לתור להם מנוחה וגם "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך." זה הארון שיצא למלחמות. לאחר שראינו את כל זה, אשתף אתכם במרגניתא, מרגלית טובה שראיתי בשיחה של הרבי. ש... לא מופיעה בליקוטי שיחות. בשיחת קודש תש"ל, עמוד ארבע מאות חמישים ושש. התוכן אני מסביר את זה. הרבי אומר שמה לו היה רק ארון אחד של בצלאל ובו היו שברי הלוחות וגם הלוחות. אם היה ארון אחד, כדעת המלבי"ם, אז בארון הזה

34:15 יש גם לוחות וגם שברי לוחות, כמו ראשי התיבות המפורסם אלול: ארון לוחות ושברי לוחות. אז אם כך, טוען הרבי, הארון הזה היה יושב איפה? בקודש הקודשים. אז מה אתה רוצה לומר? אולי זה הארון שיצא למלחמות? כי אין ארון אחר לפי המלבי"ם. כן. שואל הרבי: בשעת מלחמה, שצריך לצאת עם הארון הזה לקראת האויבים למלחמה, מי ייכנס לקודש הקודשים להוציא את הארון למלחמה? הרי זה מנוגד לאיסור "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". אף אחד אסור לו להיכנס לקודש הקודשים. רק הכהן גדול ורק ביום כיפור. אז איך אפשר להוציא את הארון הזה למלחמה? מעניין. בתקופת המשכן שהיה במדבר זה לא כל כך שאלה. למה? כי כאשר יש מלחמה אז המשכן לא שוכן. כשהם יוצאים למלחמה הם מפרקים את המשכן. הם נוסעים קדימה לקראת ה... האויב. כן, ואז מפרקים את זה. אז ממילא אין צורך להוציא את הארון מקודש הקודשים כשהמשכן מפורק. אבל לאחר הכניסה לארץ, שהמשכן, המקדש, עומד על תילו, בסוגריים אפשר לומר שגם בזמן המשכן היה מקרה שיצאו למלחמה מבלי לפרק את המשכן: מלחמת מדין. לא כל העם יצא למלחמה. המשכן עמד על תילו עם כל המחנות סביב, והיה רק אלף למטה, אלף למטה, שהם יצאו למלחמה. ואז המשכן עומד. אז מי נכנס למשכן להוציא אותו בשביל מלחמת מדין? לא יכול להיות. אסור להיכנס. אז לזה רש"י התכוון, הוכחה שלפי רש"י היו שני ארונות. מי היה יוצא למלחמה? ארונו של משה, שהוא לא עמד בתוך קודש הקודשים. איתו היו יכולים לצאת גם למלחמה וגם לתור להם מקום. אבל הארון של בצלאל היה בקודש הקודשים, והוא לא היה יוצא למלחמה בגלל האיסור של ביאת מקדש. הזכרנו

37:18 קודם שיש ראשי תיבות אלול, זה ארון לוחות ושברי לוחות. וידוע גם מה שהגמרא אומרת שבמקדש, בארון שהיה במקדש, היו שם גם הלוחות השניות השלמות וגם שברי הלוחות. התשובה היא: זה היה באמת אחרי הכניסה לארץ. עד שנכנסו לארץ השם נלחם לפניכם. כל המלחמות היו בדרך נס. הארון הולך לפניהם וכולם נופלים לפניהם. איך שנכנסו לארץ הפכו להיות המלחמות בדרך הטבע. ואז נגנז הארון של משה. פעם אחרונה שהם עברו איתו את הירדן. אחר כך כבר המלחמות היו מלחמות טבעיות, אז לא צריכים שהארון ילך לפניהם. אז באמת בסופו של דבר בזמן המקדש לא היו שני ארונות. אבל בזמן המדבר היו שני ארונות, כי היות והיו צריכים לצאת איתו למלחמה, אז לא יכול להיות שזה אותו ארון, כי הוא עומד בקודש הקודשים ויש איסור "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". שכאן אפשר לשאול שאלה. תלמיד ממולח יכול לשאול כך: אמנם הוכחנו שהפסוק שכתוב "וארון ברית השם נוסע לפניהם דרך שלושת ימים" זה ארונו של משה, כי לא יכול להיות שזה ארון בצלאל, כי הוא נותר במרכז המחנות עד שיהודה ימשיך ורק אחרי זה קהת יצא, אז הוא לא יכול לצאת עם בני קהת לפני המחנה, ארונו של בצלאל. אבל אולי הארון הזה שנוסע לפניהם דרך שלושת ימים, אולי הוא שימש רק לתור להם מקום, כמו שהפסוק אומר. הפסוק אומר מפורש: "וארון ברית השם נוסע לפניהם לתור להם..." לתקן להם מקום חניה. אז אולי זה היה תפקידו? ושמא נאמר שלמלחמה כן השתמשו בארון של בצלאל. למה? זה ארון עם שתי הלוחות השלמות, עם הכפורת, עם הכרובים. זה הארון שהיה צריך במלחמה. איי, שאלנו שאלה. הרבי אומר: איך ייכנסו? הרי יש איסור ביאת

40:28 מקדש. "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". איך יכולים להיכנס שמה? אפשר היה לשאול: אולי מאחר ומלחמה זה עניין של פיקוח נפש והניצחון במלחמה הוא מאוד חשוב להצלת נפשות, אז אולי בגלל הפיקוח נפש שיש במלחמה זה דוחה את האיסור של "ואל יבוא בכל עת אל הקודש"? אולי? לכן נאלץ רש"י להוסיף: באותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה. הוא לא אומר בגלל איסור ביאת מקדש. הוא בכלל לא מיועד לשימוש במלחמות. להוציא את הארון הקדוש של בצלאל מקודש הקודשים בשביל מלחמה זה חילול הקודש. זה חלילה עלול לגרום למפלה במקום לניצחון. רגע, אז איך אתה יודע? אז הוא אומר, היה פעם כזה דבר. לכן רש"י ממשיך את הסיפור ההיסטורי מימי עלי להוכיח מה היה בימי עלי. פעם אחרונה שכן השתמשו בארונו של משה למלחמה, אתם יודעים מתי היה? בכיבוש יריחו כתוב: וארון השם יוצא לפניהם. זה היה ארונו של משה. כי אמרנו כי אז היה על הסף בין משה ליהושע. אז הכניסה הראשונית לארץ הייתה בדרך נס, הפלת חומות יריחו. שם היו צריכים את הארון שהוא ינצח את המלחמה, אבל מאז ואילך הוא נגנז. רק בתקופת עלי, שנלחמו עם הפלישתים, אז פעם אחת הוא יצא למלחמה. נשאלת השאלה: ואמרת שיש איסור ביאת מקדש, אז איך יכול להיות שהוציאו אותו למלחמה? אז מי שיסתכל שמה יראה באמת מי הוציא את זה למלחמה. לא עלי. היו שמה, עלי היה כבר זקן, היו לו שם שני בנים, חפני ופינחס, שידוע רמת הקדושה שהם שמרו שם במקדש, כידוע. והעם בחוצפתם, הם ראו שהם נופלים לפני הפלישתים, אמרו: בואו נוציא את הארון. הארון כבר יעשה את הכל במקומנו. אז איסור ביאת מקדש. פיקוח נפש דוחה את איסור

43:49 ביאת מקדש. יכלו להמציא כזה רעיון ויצאו איתו. יצאו איתו, נפלו בקרב והארון נשבה. זו הוכחה שזה לא רק הבעיה של איסור כזה. זה בכלל לא מיועד למלחמות. הייעוד שלו זה תורה, להיות בקודש הקודשים. מה הדבר שאנחנו יכולים ללמוד מזה? הוראה אקטואלית לימינו? יש היום ויכוח בחברה הישראלית. באים בטענות לבחורי הישיבות: מדוע אתם לא משתתפים במלחמות ישראל? אני לא אשכח שעוד היה בזמן מלחמת ששת הימים. היינו בחורים צעירים אז, והגיעו מקול ישראל לראיין בחורים בישיבה. הם שאלו למה לא יצאו בחורי הישיבות להשתתף. בפרט הם דיברו את זה לאור שהרבי מאוד הפליא במלחמת מצווה, וזה עניין של ניסים ונפלאות, והרבי עודד את המלחמה הזאת. ולמה לא יצאו למלחמה? ואחד ציטט שם, אחד הכתבים, שכתוב שמלחמת מצווה אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, שהם פטורים ממלחמות, יוצאים לקרב. למה אתם לא יצאתם? אז אחד הבחורים, תלמיד חכם, ענה לו: לא אותו דבר. חתן וכלה זה רק פטור אישי בגלל שמחתם האישית, אז לא רוצים להעסיק אותם בקרבות. יש גם עניין של פן ימות במלחמה, אבל אם זו מלחמת מצווה אז מוותרים את הפטור הזה. אבל, הוא אומר, בחור ישיבה לא הולך לצבא לא בגלל פטור. בגלל שאנחנו מאמינים שלימוד התורה הוא זה שיביא לניצחון במלחמה, ולכן אם מישהו מציע: אולי נוציא את לומדי התורה, אדרבה, בגלל שהם לומדי תורה זכותם תגן עלינו והם יצאו ראשונים בקרב. והם הרי הכרובים שסוככים על העם. אז בוא נוציא אותם מקודש הקודשים למלחמה. אומר רש"י: לא. הארון הזה של בצלאל, שבו הלוחות השלמות, הוא בכלל לא נועד למלחמה. ואם תעבור וכן תוציא אותם למלחמה, אז לא רק שזה לא יביא לניצחון, זה עלול

46:55 חלילה לגרום לתבוסה במקום לניצחון. כי התפקיד של בחורי ישיבות זה שהארון יהיה במשכן והקדוש ברוך הוא הולך לפניך ומפיל את כל האויבים. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. אלו תפילין שבראש, מבצע תפילין, ולא צריכים בשביל זה להוציא את ארונו של בצלאל מקודש הקודשים. המקום של בחורי ישיבה זה ללמוד בארון בקודש הקודשים. הם הכרובים שמגינים על העם. אז ראינו כאן את הרש"י, שזה רש"י מתגלגל. מתחיל ״בעת ההיא נתרצה לי״, וה״נתרצה לי״ מתבטא לא רק בנתינת הלוחות, אלא בבשורה שהוא עתיד להשכין שכינתו בתוכנו. לכן הוא אומר לי על הארון, כי אם הבעיה היא רק איפה להניח אותם, נניח אותם על כרים וקסתות באוהלו של משה עד שייבנה המשכן. מה יש? לא מכובד? על מיטות זהב וכסף. אלא אומר לי: ״ועשית ארון״, והוא זוכר שכבר בפרשת תרומה, בארבעים יום הראשונים, הוא אמר לו שהארון הוא יהיה ״ונועדתי אליך מבין הכרובים״. אז הקדוש ברוך הוא רוצה שכבר בירידתו מההר, עוד לפני שהוא הודיע אפילו לעם שהולך להיות משכן, כבר תהיה הנחת אבן הפינה של המשכן בארון של משה שהלוחות בתוכו. ואז נוצרה השאלה: אבל, אה, בצלאל עשה את הארון. מה זה ארון אחר? והוא לא רצה להגיד כמו המלבי"ם, כי אם הארון שהיה יוצא למלחמה זה הארון שבצלאל שעומד בקודש הקודשים, מי יוכל בכלל לבוא אל הקודש ולהוציא אותו? הרי יש איסור ״ואל יבוא״ וכולי ״אל הקודש״. לכן רש"י גרס שמדובר פה בשני ארונות, ומה שכתוב בתלמוד ששתי הלוחות השבורות והשלמות היו בארון קודש הקודשים, זה אחרי בניית המקדש, שכבר הסתיימו המלחמות הניסיות בתקופת משה, ואז נגנז הארון של משה והיה רק ארון אחד. שבת שלום.