התוועדות ג' תמוז תשע"ג כפר-חב"ד

00:01 דובר 1 זכיתי להכיר שנים רבות את החסיד הוותיק הידוע ר' אברהם פריז. הוא היה, הגיע גם לירושלים, לשכונת לידתי, שערי חסד, שארגנו שם ישיבות ערב, ואני זוכר שהוא אמר לי כך: "חסיד, חסיד צריך להקנות את המשכורת שלו לרבי. להגיד: המשכורת, קיבלתי משכורת, רבי, המשכורת הזאת היא שלך." ומה עושים? הוא אומר שצריך לחם, חלב, דגים. אומרים: רבי, אני צריך לחם. נותן רשות. רבי, אני צריך חלב. נותן רשות. אני צריך דגים. הרבי נותן רשות. מה הרווחת? אומר, שני דברים הרווחת. דבר ראשון הרווחת הכרה בהתקשרות לרבי, והדבר השני שהרווחת, הרי תתבייש לבקש מהרבי מותרות, אז יהיה לך פחות מותרות. כך שמעתי מר' אברהם פריז. רבותיי, התקשרות. זה הנושא שלנו שאנחנו חייבים להתחזק. אתכבד בזה להזמין את המרא דאתרא שיחזק אותנו, יסביר לנו, יעורר אותנו להתקשרות לרבי. הגאון החסיד ר' מרדכי אשכנזי שליט"א.

01:22 דובר 2 לחיים, לחיים. אנחנו נמצאים בהתוועדות של ג' תמוז. ובשנה מיוחדת. תשע עשרה שנים מאז היום הקשה של ג' תמוז תשנ"ד, ונכנסים לשנת העשרים. הרבי כמה וכמה פעמים ציין בשנים הראשונות של נשיאותו בקשר לריי"צ שדור, פירושו כמה זה שנות דור? עשרים שנה. ולכן הג' תמוז הזה, השנה הזו הבאה עלינו לטובה היא שנה מיוחדת ושנה שדורשת מכל אחד ואחד מאיתנו לצעוק עד מתי. אנחנו כמעט ועוברים את שנות דור, אבל זה לא ייתכן שנעבור דור ולא נראה את הרבי. אנחנו נמצאים עכשיו בחודש תמוז, שג' תמוז היה תחילת השחרור של הרבי הריי"צ, הוא השתחרר בי"ב תמוז. אחר כך, אחרי שמחת תורה תרפ"ח, הרבי צווה לעזוב את רוסיה ואז הוא עבר לריגה ואחר כך לפולין ואחר כך לאמריקה. שמעתי פעם מאמא שלי עליה השלום, שהיא זכתה להיות אחרי שמחת תורה תרפ"ח כשהרבי עזב את רוסיה. היא הייתה ילדה בת חמש, אבל את המראה הזה היא זכרה תמיד, שהיא תיארה לי איך שזה היה נראה. הרבי עלה על הרכבת, וכמובן היה אסור לו לקבל חסידים ליחידות כי הקג"ב בלש אחריו וגם אמרו לו שאסור לו לקבל חסידים. אבל החסידים כולם נאספו לתחנת הרכבת שהייתה נקראת ורשבסקי ווקזאל, תחנת הרכבת לוורשה. היא תיארה לי איך שהמקום היה נראה, ואומנם לפני עשרים שנה יצא לי להיות בפטרבורג, הדבר הראשון הלכתי לראות את המקום הזה וזה היה בדיוק כמו שהיא ציירה לי. ליד התחנה היה שדה פתוח ושם נאספו כל החסידים, והרבי עמד בחלון של הרכבת והוא עשה כך עם היד. תמונה כזו אנחנו זכי-- ראינו אצל הרבי בחפצי באודו. הוא עמד ברכבת ועשה כך עם היד, וכשהרכבת רק התחילה

04:30 דובר 2 לזוז, עמדו שם אולי כמה מאות חסידים. ויצאה צעקה מהלב של כולם בבת אחת: "אוי טאטע! אוי טאטע", אוי אבא. זה מה שהיא זוכרת וזה מה שהיא הזכירה לי המון המון פעמים, סיפרה לי איך שזה היה נראה. המראה הזה, ילדה בת חמש, כמה היא כבר יכולה להבין? אבל את הצעקה הזו של חסידים, אוי טאטע, פה התבטא הקשר העמוק בין חסידים לרבי. הרגישו שהרכבת זזה והרבי יוצא מרוסיה ואנחנו נשארים בגלות המר והנורא. צעקו אוי טאטע. מה פירוש הצעקה אוי טאטע? אבא, אנחנו רוצים להיות איתך. אבא, אנחנו איתך, אבא, אנחנו לא נפרדים ממך. ככה היא פירשה לי את הדברים. ואומנם אחר כך התפרסם המכתב שהרבי הריי"צ כתב ברכבת שחסידים ורבי לא... לא נפרדים. יש לפעמים הבדלים של מקום, אבל ברוחניות וגם בגשמיות הם נמצאים ביחד, וזוהי הצעקה שצריכה לצאת היום והלילה מהג' תמוז הזה: אוי טאטע! עוברים תשע עשרה שנים, לפעמים מתרגלים חס ושלום למצב. וכך הזמן עושה את שלו, החיים עושים את שלהם. התרבות, תרבות העולם עושה את שלה, אבל זה לא יכול להימשך כך. אנחנו מתקרבים לסוף שנות דור. אנחנו צריכים לצעוק אוי טאטע. בפרשת קורח, הרבי מביא בשיחות הקדושות בקשר מה "נענה מלך מלך" שמה הייתה הטענה של קורח. הוא טען שמשה רבינו, לא צריכים את משה רבינו. אפשר לקבל מהקדוש ברוך הוא ישירות. בשביל מה צריך מתווך? וזו הייתה הטענה של קורח. "כי כל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו", אז בשביל מה צריך את כל המתווכים האלו? ופה הייתה הנקודה של קורח, ופה הייתה ההתגלות של משה רבנו. נשאלת שאלה, ועם קורח היו המון אנשים, מקדושי ישראל, מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות. ואיך זה

07:28 דובר 2 שכולם הצטרפו לקורח? הרי רק שנה וחצי לפני זה ראו את קריעת ים סוף ומה היה שם? "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". פתאום באו בטענה שאפשר גם להסתדר בלי משה רבנו. איך זה ייתכן? מי יודע, מה אנחנו אנשים גדולים כאלו אנחנו? אי אפשר להיכנס לנעליים שלהם, אבל אפשר להרגיש את זה. אמנם ראינו את קריעת ים סוף, אבל הזמן עושה את שלו. וחס ושלום אם ניגרר ל-ל-ל-להרגל הזה שהזמן עושה את שלו, דבר גרוע ביותר, ולכן אנחנו צריכים להתחזק ולחזק והעיקר לצעוק "עד מתי, עד מתי", ויהי רצון שמההתוועדות הזו של ג' תמוז נזכה לראות את מלכנו ביופיו, את הרבי בעינינו.

08:45 דובר 3 תשואות חן למרא דאתרא, יאריך ימים על ממלכתו בטוב, בריאות ושמחה, ומכפר חב"ד יצאו המעיינות חוצה לכל העולם כולו. מוריי ורבותיי, כשהרבי הרש"ב היה ילד בן ארבע, הצמח צדק, הסבא, קרא לו והוציא לו מטבע מחצית שהיה ברוסיה ואומר לו: "מה זה?" אומר לו: "מחצית של המטבע". אז אמר לו הסבא הצמח צדק: "תשים לב למחצית. המרכז של המחצית זה הצדיק, הרבי. ומי שקרוב תמיד לרבי, ח"י, חי לאורך ימים ושנים טובות". איתנו כאן, מכבד אותנו בנוכחותו, רבה הראשי של העיר מודיעין שמחובר לצדיק, עוזר לשליח של הצדיק הנמצא איתנו כאן, הרב ברוך סלוני. מתכבד בזה להזמין את הרב להביא את דברו בבקשה.

09:55 דובר 4 ברשות הרב מרא דאתרא, הגאון והחסיד הרב מרדכי אשכנזי שליט"א. ברשות הרבנים, רבני ערים, ראשי קהילות, שליחים ויהודים שבאו להתוועד היום, ואנחנו נאספים היום כאן ביום ההילולה. פרשת חוקת מתארת את הפרידה של עם ישראל ממרים הנביאה ומאהרון הכהן. בפרשה הזאת אנחנו גם שומעים על הפרידה שתהיה ממשה רבנו. כשמדברת התורה על הפרידה ממשה, מאהרון וממרים, התורה מזכירה באגב, מיד אחרי הסתלקותם, שמשהו קרה. מיד אחרי הסתלקותה של מרים, "ותמת שם מרים ותיקבר שם ולא היה מים לעדה", אין מים לשתות. כאשר אהרון הכהן נפטר, מסתלקים להם ענני הכבוד, כי בעת חיותם של אהרון ומרים לא תמיד ידעו להעריך את העובדה שאנחנו זוכים למים בזכותה של מרים, לעננים בזכותו של אהרון. לעיתים מרחק הזמן מאפשר לקלוט ולהבין דברים, ולעיתים אנחנו משכילים לקלוט את התמונה דווקא כשלא רואים אותה, רק אז מרגישים שמשהו חסר. הדמות הענקית הזאת של הרבי זו דמות שעמדה ועומדת אל מול עיניים, אם אני אגיד רבבות זה מעט, הרבה יותר מזה. אני יכול לתת לכם כדוגמה קטנה אחת את הספר של האבא שלי, שמתאר את הימים הקשים שהוא עבר בחורבן יהדות אירופה ועוד נקודות שאחר כך. הספר "אל תשלח ידך אל הנער" תורגם לכמה שפות. אחת השפות שהיא תורגם, שתורגם הספר, זה השפה הסינית. אנשים בסין, לא יהודים, ביקשו לשמוע, ביקשו ללמוד, ביקשו לדעת, והתברר ששוק גדול מאוד בסינית קיים לספר הזה. מוכרח לומר לכם, מוריי ורבותיי, לקחתי את הספר ליד, ראיתי את הספר המתורגם לסינית, באתי אליו ופתחתי בעמוד שבעים וחמש ואמרתי לו: "פה בשורה הזאת נראה לי התרגום לא מדויק בכלל". הוא הסתכל עליי. "הספר כולו ציורים, אתה לא מבין ממילא שום דבר". הם לקחו

12:56 דובר 4 כמה וכמה תמונות. תמונה שלו יוצא מהחורבן. תמונה שלו ליד הכותל המערבי. כמה וכמה תמונות לא רבות, ומבין התמונות של הרבנים שמופיעות במהדורה העברית, אישיות אחת בלבד, התמונה שלה גם במהדורה הסינית. אתם כבר מבינים. ואבא שואל את המוציא לאור: "מעניין, מבין כל התמונות למה בחרת דווקא את התמונה הזו?" אז הוא אמר: "קודם כול העיניים מאירות לי. דבר שני, אני חושב שגם בסין, על המיליונים שנמצאים שם, אין צל של ספק שאת התמונה הזו הם ראו. את הרב הזה הם מכירים, אז ממילא זה ידבר אליהם". סינים בקצה העולם לא קשורים לשליח, אפילו לא קשורים לשליח. נמצאים באיזשהו כפר, אבל התמונה הזאת מדברת אליהם. הדמות הגדולה הזאת שאנחנו לא רואים בעיני בשר, והייתי רק בחורף האחרון, הייתי וזכיתי להתפלל תפילת שחרית ואחוז בספר התורה בחדרו של הרבי. לעמוד על הציון. זכיתי לעמוד ולהיות חלק מכינוס השלוחים. ואתה רואה את הדמות הגדולה והמאירה הזאת שהיא מאירה גם לעיני הבשר שלנו, כי גם עיני הבשר שלנו רואות את התלמידים, את השליחים, את המבקשים, את המתוועדים, את אלה שמתאספים בכל פינה ופינה בעולם ורוצים להיות חלק גדול מהמורשת הגדולה ומהתורה הגדולה שחיה וקיימת ונשמעת בכל פינה ופינה בעולם. הזכות הזאת תעמוד גם לנו, לכל אלו שמתוועדים היום ומבקשים מריבונו של עולם לזכות ולראות מהרה את תפארת עוזך, ולזכות ולראות במהרה בביאת גואל צדק ובניין בית הבחירה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, אמן.

15:25 דובר 5 יישר כוח, הרב לאו.

15:30 דובר 4 איך נגיד? ברכה רבה, יפה כוח הבן מכוח האב. יאריך ימים על ממלכתו. ושוב, מה אמר הרב דוד לאו? מה הוא אמר לנו? שלוש מילים. יש לנו רבי. רבותיי, יש לנו רבי. נותר לנו רק דבר אחד, להביא אותו פה למטה. אז הדברים האלה נעשים דווקא מתוך שמחה. אנחנו נבקש מהמקהלה להמשיך את ההתוועדות, ומתוך שמחה. ברוכים הבאים לפרופסור שוסהיים. ברוכים הבאים. לא ראינו את כבודו. המקהלה ואלה שמתלווים עם השמחה ליציאה. לא לשכוח ברכה אחרונה. התודה והברכה לאברך החסידי הנמרץ והצנוע ר' ראובן פזנר[?], ארגן את כל האירוע, התוכנית היפה והנפלאה הזאת. מחיאות הכפיים. תודה רבה כמובן לצעירי אגודת חב"ד, מארגני האירוע. תודה רבה לר' יוני שלמה. תודה רבה לאהרל'ה. תודה רבה לכם המקהלה, כל אחד בכבודו, ותודה לכם כקהל שהייתם איתנו ותמשיכו להיות איתנו.