התוועדות כ"ד טבת תשע"ג תל-אביב

00:02 דובר 1 שמע ישראל. לא הייתי בקיא דיו כדי לפתוח בדברים, אבל שומעים אותו? השם לא נותן לי רגע לפני שנתבשר. אבא. אבל אין לי בה ידיעה ואין לי בקיאות יותר מדי. בסיפור הזה מהרש"צ עם הצדיק הראשון. יש קשר בין בית הכנסת לרדק"א[?], לר"ח, לר' חרל"פ, אל תמיד כמו שאמרת הרש"צ, ר' יורקא[?], בית הכנסת, יש קשר, יש קהילה. השם לא נותן לדבר ברמה שרציתי. הוא דמייתי אבא, ואני יודע שהוא בכלל לא היה לו ספק הרצון לדבר עליו ולעשות בינינו פשרות. קוראים לזה צינס. פעם נעשה בעברית יותר ויותר. הוא היה בעצמו גם לא הזכיר לעצמו מעלויות, אבל מי שהיה הרבה מעל לזכרי הוא לא היה. זה נראה לי לעצמי הדמות של אדמו"ר מליובאוויטש, והשנה האחרונה עסקתי בשנה העשרים. אז אולי כדאי להזכיר אותו אל שום מקום אותו, ושידעו הבוס הססילי הציע לזכות לדבר על המרסידס. מר צבי הצעיר הציע להקריב עוד משהו. מבינים שאתם מבינים שאפשר אחרת, אבל לראות את דמות של חסיד. הרב היה חסיד בכל רחבי ארעא ושצריך לגאול. יש קשר מיוחד בין הבחירה שלו לבין חב"ד בתל אביב, והמורה שלו שהייתה בחב"ד בתל אביב היו. עד גיל שש עשרה נזכרתי, והזכרנו את זה שם בהלוויה. את הסיפור הידוע שקורה ביהדות בקשר לחסיד של אדמו"ר הזקן. איך קראו לו שם? היה לו בגיס? לא זוכר בגיס? אני מצטער. בכל אופן, שקרה לכמה מהחברים שלו, וגם בא ואמר להם: אני הולך עכשיו, אני יורד, אני נוסע לרבי, הולך לרבי, ולאחר כך היה שמבטא הוא מגיע להתוועדות. הוא אומר שמגיע להתוועדות של אדמו"ר הזקן בחב"ד בתל אביב, וכך היה. היה לו קשר מיוחד הרב עם ספר התניא, שתמיד מתישהו אני נזכר

03:06 דובר 1 שהוא היה יושב בבית הכנסת לפני התפילה, אחרי התפילה, בשעת התפילה, היה יושב שם שעתיים ולהסתכל על ספר התניא, בהתוועדות, ועוד שוב ועוד שוב ועוד שוב. כאילו ספר התניא היה חלק, חלק ממנו. כמה וכמה פעמים יצא לי לפגוש אנשים ששלוחים, שלוח לקרפטאו, שלוח לווינה, והיו אומרים לי תמיד: אתה לא יודע מה השכן שלך עושה בשבילי? מה הוא עושה? הוא כבר סוחר יהלומים. שאלתי אותו: מה הוא עושה? סוחר יהלומים? מה הוא? ודאי שיש עניין של פרסומת ודברים וזה, אבל רק כדי לשעשע. אתה לא יודע מה שצריכים לעשות בבית הכנסת? שרואים אותו כשבא לבית כנסת בבוקר, יושב שעה שעתיים להתפלל כאילו אין עולם, מתפלל ספר התניא. אתה יודע, תיפגש עם סוחרים. לא יודע איזה רושם זה עושה על אנשים של... אנשים מתחלקים, אבל לראות מה זה יהודי חסיד, מה זה תורה וצדיק. נסעתי עם כמה וכמה שנים, עשר שנים נסעתי באותה... הלילה הזה להליץ, ועל טיסה היו גם כמה חסידים מבצעי, לא מבצעי אלא באו וביקשו, אמרו לי, דווקא בדרך לשם בנמל צריכים לרדת ברגל. אומרים לי: אנחנו גרים בתל אביב, ואנחנו גם הצעת לנו להתפלל בברז וביבנה. היהודי ה... זה שם סמלי בתל אביב, הוא מכובד, שם של האבני של... אמרתי להם: מה אתם חושבים עליו? הצדיק, הצדיק, הצדיק, הצדיק, הצדיק. תגידו לו שהוא צדיק, הוא היה יורה בו ברוצף. הוא היה חסיד, היה חסיד חב"ד, היה חסיד תורה וצדיק. לא יכול לשכוח. הייתי אז עוד יותר בנסיעה בפעם הראשונה ברכב בשנת אלף תשע מאות ותשע עשרה. ונסעתי עם תיקים. מה זה לנסוע ברכב? זה לא כמו שהיום אתה לוקח טיס חסיד, הסידור שלהם, אז

05:28 דובר 1 תעשי את היתר, את היציע, ולקדש כרגע בבנייני האומה. זה עוד דרך עם כיפור הבא גם להגיד להם את היתר, את היתר יציע, והיה צריכתי עוד גל של חמישה וכיכר וירכנים. בנסיעה גם ברכבי זה מחר, יום כיפור במועד. כמובן שזה היה יום כיפור, אז זה בתל אביב, בבית הכנסת. אני לא זוכר כמה אנשים התפללו בכלל. כל רגע מישהו אחר הגיע לשם. היה שם את הקבל, ישב שם ביידר[?], ישב סגיר[?], ישב סמוטריץ'[?], שץ, כל אחד אמר, נסע, אמר לו: תזכיר לי, תזכיר לזה, תזכיר לזה, תזכיר לזה. אנחנו עושים יום כיפור בבית כנסת רב רשי התוועדות. הגיסה הייתה צריכה ללכת למסעדת תפילה במגרעית כי זה היה חובה. לקחת את הרגל. וואי, צריך לצאת. השעה כבר הייתה ארבע וחמש, שש וחצי, והיינו צריכים לצאת בארבע. אנחנו צריכים לצאת לשדה תעופה. בארבע לצאת לשדה התעופה עם תלמידות והמדינה של הסבא בחוץ למשרד. ואבא העמיס לי, תניח את התיקים, ורצה לקרוא לפני שהלכו לדרך. לפני עשר דקות המונית כבר עמדה. לקח את אותו לזיהוטן בשדה התעופה ולבוא אתו. אמרו אנשים: אתם יודעים איזה קרישנה[?]? קרישנה[?], הסבא שלו. איך עכשיו גודל, אתה זוכר אותה? היא הייתה אישה ממשפחה פולנית שהייתה מלאה עם תלתלים ורצתה להסתובב, וכולם מודאגים וצריכים לצאת לשדה התעופה. אז סבא ביקשה לסבא. סבא דסלי אומר אותו בגלל שאני דתי. אז שיוריד אותי ואני אלך ברחוב. אני זוכר אותו הולך לשוק של מרמרה. אתה יודע שזה היה זורם עשר שנים. אז מה יש שם? בקיצור, אז הוא גמר להתפלל כאילו שום דבר. איזה בישראל לא מתעסקים בו עשר דקות. זה לא משנה מה שהוא ביקש. תפילה הוא מתפלל, אז הוא

07:39 דובר 1 לא יודע. לא יודע איך כבר הולך עכשיו. כן, זה משהו שאפשר לנסוע, אבל עכשיו זה זמן של תפילה. גמרת את התפילה. אני רוצה ללכת לכנסייה. זה דברים של חוקים וכל מיני יוגה, וזה דברים שאי אפשר לשכוח. מה זה תפילה של חסידים? מה זה? אפשר פשוט להתפלל. להתפלל, וככה היינו עוזרים לעצמנו, ולשון עד. עד הרגע האחרון שלו, תפילה הייתה תפילה. חצי שעה. שלוש מאז השעה שהוא התפלל לא היה לו. לא היה יכול יותר לעצור. מכין לעבוד צרכים. הטוב, הכי טוב אף פעם לא היה לו, אבל הטוב בעסקים יכול היה להיות, היה שומע בעיה והוא: "יהיו ברכה בקדושה". זה דמות של חסיד, אבל לא רק דמות של חסיד אלא דמות של יהודי, של חסיד של הרבי. סיפרו פה קודם את המגע שלו, ש... שהיה מסנסני, אז אף פעם לא היינו יושבים כשהרבי היה נכנס לבית הכנסת. אבל אני רוצה לספר על זה, כבר היה בשנים האחרונות, אני לא יכול לשלוט. זה היה אז, הרבי קודם הזכיר לי, זה היה בשנה תשנ"א. הרבי רצה לנסוע לארה"ב וכמה ימים שם בשבת קודם. אבל כשהוא גורס, הרבי יוצא מבית מיוחדת 1 בבית הכנסת מלמעלה עם המגבת על ה... עם המגבת על הכתף. נדמה לי שהוא הולך לבנה לבית לצד זה, פנה, פנה ימינה והוא נכנס. הוא בא וישר לבית הכנסת. פתאום הוא מסתובב, והיו רק עוד שני אנשים בבית הכנסת למטה. פתאום הוא מסתובב, הוא רואה את הרבי. זה מה שהוא סיפר לי. אני הגעתי אחרי. אה, הוא מסתובב, רואה את הרבי. הרבי כבר יושב בבית הכנסת עם המגבת על הכתף ומשחק עם ספר, איזה ספר כזה? אה?

09:44 דובר 2 ספר תורה.

09:46 דובר 1 עם ספר, עם ספר. אומר לי: "וורטינג שש עשרה, אני חשבתי שהמשיח". הקשר בין משיח לספר עם מגבת. הוא אומר: "אה, הנה, הנה בא המשיח פתאום, לא, בלי להתכונן ובלי שום דבר, ככה זה יהיה". אבל אני רוצה לחזור כמה שנים אחורה. תמיד אני חושב לעצמי, הרי יש הרבה תמונות מפורסמות של הרבי, שהרבי עם הספר תורה. והוא זכה לדבר מיוחד. יש הרבה הרבה יהודים, חסידים, קשורים, שעשו את המשימה של הרבי, איש ומשפחתו. אבל דווקא הוא זכה. כשרואים את הרבי בתמונה של המסירת תורה, ישר כתוב 1990 1992 1972. רש"י, מה זה רש"י? הולוול. כולם ידעו, ויהודים, שזה אבא שלו וסבא שלו, והוא זכה להיות כאילו זה מסתכל שהוא צמוד לרבי שלו. הוא זכה. הוא לא רוצה את זה. מתי שלמה עם הרבי? רואים את השם שלו ליד הרבי שלו. מתי הוא כתב שהוא עכשיו נמצא בקבילות של הרבי שהיה תקופה של זה, הרבה לפני שג', ד'. והיהודים שהיה פה, סנדלר רבי שמעון, סונדרס. הוא היה אז שר החוץ של חב"ד והוא בא. אני זוכר שהוא בא לבית הכנסת ואמר לאבא שלי שיש ספר תורה שמאוד מיוחד, שילכו לסביבתי, שכדאי לתת את זה לרבי. אבא שלו לא כל כך רצה לעשות. לא כל כך רוצים לעשות סוג של בונא. זה התיק הזה. כמה זה דביק? אני לא זוכר, אבל הוא אמר שהילד הזה כנראה יעלה בירושלים עם הכסף שלו. והוא... והוא אמר לו שצריך. הוא בחר לקרוא לזה. הוא אמר שהוא מוכן לתת, אחד שאמא שלו יראה את זה. אבל הוא קנה את זה ולא היה לו את הכסף. הוא לוקח מהכסף לבן ולבית כנסת בירושלים, והתשלומים של

12:11 דובר 1 חמישים לירות כל חודש זה היה הרבה כסף, וכבר אחרי שלושה חודשים חמישים לירות היה שווה הרבה יותר מחמישים לירות. חצי שנה הוא הרגיש בבית של הכנסת. הוא אמר לו: מה קרה? אתה לא משלם את הקצבה שלו. הוא אמר: לי יש הוכחות. כתוב שם נכסת של אל. לא יודע מה צומח לי מסביב. אז אדם אמר אז שכשמקבלים הרבה דבר, אז צריך להיות דבר שלמה לפני שמתיישבים. ונתתי שמות, אבל לכל ה... פששש, פשוט חבל לו להיות אשם בשום דבר שהוא לא קיבל תשלום. הוא רוצה שזה יהיה דבר נקי. תמיד ראיתי את ההנהגה הזו, וזו הנהגה ש... שהוא אמר תמיד שמצווה, בדיוק כשמגיע, צריך לדעת איזה מצווה זה, לתרום, איזה דודא, איזה תפילין וציצית. בדיוק מה שאומר לך, תשלם. אולי עכשיו את ההלכה תדעו איזה דין זה על ההנהגה הזאת. הלוחם חייתי במצוע צהלות בבית המכונה, הלחץ הגדול בצרה הגדולה. הראשיה היחידון שהוא פנייה של מצווה אף פעם לא התעכב. והעיקר, העיקרי, תלמידי הראי שזכר לטובה את דמות של האבא הגדול. תלמידי הראי מנהג כל אחד, ובא למה שרק יכל לקבל הילד הקטן הקטן הקטן הזה. השמיך היה בא איזה חילוקי דעות משפטיים. הוא רצה לשמוע מה סוברים תלמידי פסח. זה היה מחשבת עולמי, והוא שמע, חיפש לא רק הראי אלא הרבה מעל על הדבר. אז רבי הגיב ואמר: "תספר לי מה שאתה מדבר עכשיו על היהודי הזה, ובוחנים הוא שייך לכל, על היהודי הזה אף פעם לא שמעתי על גזירת גורלו של עם ישראל שיטביע אותו כך". זה דבר שזה היה המהות של הרבי מליובאוויטש. היהודי הזה רוקח, על ידי רוקח, על ידי כך סיפר לי שהוא אמר

14:31 דובר 1 שהוא שיער כגומא. וזה בתקופה שכולם שפכו כי נמת אחד על השני. מה שהיה חשוב היה, אבל כך היה, היהודי הזה לא שמעתי על גורלו. צריך דבר יותר... כל ההנהגה שלו, כל ההנהגה שלו, הביטוי שלו, הרבי אבא בישראל, לא התחיל לבצע סרטים ולא, ולא היו שומעים את זה מהרבי. הייתה תקופה, אבל מהרגע הראשון, מהרגע הראשון היה כולו מוכן לעשות רצון שמיים. כשהרבי הגיע לתל אביב, אולי היה אדם גנוז גדול, לא היה בו מרד גדול, אבל היה דתי מאוד בסוד. תזכרו את התקופה שהיה החדר, פעם היה המקדש של התורה, היה פה בתל אביב. אחר כך זה רק התמעט בעולמות אחרים, אה, אה, קריית הווא וכולי. והייתה ישיבה גדולה, חדר גדול, היסוד הגדול, היסוד של כל ישיבות תל אביב בבביש. בארץ חוץ מירושלים זה היה בתל אביב. ואחר כך אחד אחד נשפכו מהתור, מהחיילים התמעט, נשארו שניים, שלושה ילדים, ארבעה ילדים. ואבא הרצי"ם ודוד רמת מכספם בבית הכנסת שהיו אותי אמרו בשנה שני, וזאת השנה זה היה מהקיץ החברתי שלו. למה? כי הרב רוצה שיעלה לתל אביב אז זהו, אז הוא השאיר רק את איציק. הוא החזיק את המנה דאז'ע כש... הוא הבין, הרב ישלח אותי לתל אביב, אני צריך לדאוג שתל אביב תהיה חילון. כמה שאני אוכל, אני אוכל אחר כך את הילדים ויבנו את העיר ה-- העיר של הנהג. אבל בסוף, אבל את זה הוא לקח על עצמו בשיטות. וראיתי אותו שוב, כאילו צריך לדעת כן או לא. זה השכונות שלי וכך אני צריך לעשות. אז מכאן יש הרבה הרבה דוגמאות. אני צריך רק להיזכר. אבל הילדות של-- של יהושע שלנו, רגע אם אני מתייחסים בכלל

16:59 דובר 1 למהלך. הוא רצה מההתפתחות של תל אביב ו... הוא שמח מכל דבר שנוסף בתל אביב. לא עניין של סין, עניין של רמת השרון. אף על פי הוא לא חשב לעצמו אזרח עם כל הקבה וקבה הרבים. אז מה היה התפקיד שלי? לא יודע. אותו דבר בעצם. עשיתי עם תל אביב ותל אביב עשיתי גדולה בשביל היהודים והעיקר שיהיה פה מצוינת. ה-- השלטון הזה והרצון הזה והמשמעת הזה זה תל אביב. אפילו בשנים האחרונות שכבר היה קשה לו ואימא הייתה חייב ורצו שאולי יעבור דירה ויעזוב את הילדים לצפת. הוא לא רצה. לא, לא, לא, תל אביב, אמר, זה המקום שלי ופה המקום שלי. ופה גם יעשו את המנגל. הוא הבין שזה השכונות שלו והוא רצה והוא שמח מכל התפתחות של תל אביב. שמח שהרכבת פה, שמח שיש פה ישיבה ועוד ישיבה ועוד ישיבה וברוך השם יש לכולם. אני מספר דוגמה קטנה, אני מספר את זה ופעם אז הוא לא היה רב, אבל ישב שם. מה זה מוסר מסכן? מה זה ברמה אלף החמישי של רב? איזה פעם בניו יורק בליל גשרוס, ניגש אליי הרב ... הרב ניו יורק אומר לי תשמע, אני זוכר אז אשתי היא הרצה גם בתוך בלא, לא, לא הכי טוב. אני לא יודע. אבל אני לא זוכר דונדה.

18:55 דובר 3 אמפייר

18:56 דובר 1 אמפייר. אז הלכנו לטיול סרסר כי על הבוקר היה, יש לי איזה שניים חמישי ניגש אליי, רצה ללכת אליו, אומר לי הרב שטרן תבוא איתי רגע. תצעקי, תצעקי, אני רוצה להגיד לך קרה. אז הוא אומר לי שהוא קנה פה בילדינג בקינגסטון, ברחוב קינגסטון, באמפייר בבניין גבוה. והוא השכיר שם סוויט, סוויט גדולה את הכסף שלו מתוך חשבון שהיה לו מכירה של לוינס, והוא אומר לי היא עוברת לקינגסטון, היא נמצאת בקינגסטון בין קראון ובין כל מיני. מה אני אשכיל לתת את כל הכסף שלי ועכשיו באמת אני לא רוצה לנהל בעניין ישראל אפילו מה אני אומר? וככה הם ירשו לי לקנות פה בניין או קומפלקס אחר. לא חשוב, אני רוצה קרוב. ומה יהיה אני אשכיל את הכסף שלי בשער החלון כסף גדול. אז הבנתי שלא סוד כי אלוקק. אבל בכל זאת אמרתי לו אני אשלם לך, אבל בוא תגיד לי את זה יש. הוא אומר לי אתה יודע מה? בוא נדבר בסדר עכשיו להם. אני אתפלל. טוב, אז אני, אני אכנס ל-- נכנס, נכנסתי. כבר היה, כבר דברי. לא יכולתי כבר לדבר. אני אדבר חצי שעה. סוגר את הדירה. בוא ניכנס אה אה... רב גרונאו[?]. ואני אשאל אותו את השאלה ואם הוא יגיד לך שאתה צודק, אז אני ישר אתחיל להלחין את התפילה ואני אתפלל שעות. ואם הוא יגיד לך שאתה לא צודק, אז אני אשב ואז... זהו. נכנסנו. אז היה רב בקרונות עמי, האבא של מאיר ארליק[?], היה רב בפרדס כץ, רב אמיץ. נכנסנו הביתה, ישבנו, אני שומע אותו. משתגע. אז אומר לו: "אני רוצה את זה", נשמע שתי מילים מהם והוא שינה את זה שלו. זה היה

21:11 דובר 1 יכול להיות, זה היה יכול. אז אומר לי הרב: "ומה עם הפרנסה שלי? אני יושב, אני לא אעשה כלום". אז הוא אמר: "אני אתחיל לשון זה לי. זוכר שחזר על השום וזה וזה יציל שוכנו בכל הכיף. תודה לך". תביא אני רוצה לשלם כל כך הרבה. הרמיטי. אני מקבל שבעים תשעים הרמיטי. די תוינו פאלצי זעט אויס. התורה מאחרת את הגאולה. אני מתחיל מלכתחילה. ואם הוא חס ושלום היה, היה נגרם לאיזה נזק יהודי פה תזכור אותו. אם התורה לא, אז צריך לבוא ואומר את האויס. צריך לשים עליו ספינלז עם יידיש אויס. אז זה לא שונה. תבוא. אבל די תוינו פאלצי זעט הירדה אלף שנים קדימה מה שיכול להיות. בגלל אותה משכנו או פסקה הוציא כתב שזה וזה יכול להבין נזק במלוא המילה זה הסיפור שלו. זה פלאפון. טוב, מה עוד יצאתי מה? מה שהיהודי לראש השנה, שתי שורות של אויס עם יודיע מה אתה מהר אתה מביא את המים. אני מדבר על עניינים אחרים. רואים את העניין הזה? אני אתן עוד כמה מילות אני חושב שזו היהודי נא וזה היה ה-- השקפה הגדולה של הרב שהכלה זה סתם לקרוא את זה בתור דוגמה. יש מקום לכולם, יש אפשרות לכולם והכול רוצה לגלות בכולם הוא שמח וכל התפתחות של חב"ד בתל אביב הוא היה מוכן לעזור אף על פי שהאמא לא הייתה כל כך תמימה כמוהו ותמיד היא הייתה אומרת לא יותר מהרבה זה עושה זה ככה אני רוצה וכאן זה יהיה ועולמי לא ישתנה וככה זה רוצה לראות את כל הדברים. וברוך השם היום כבר עושים עליו לא זוכרים אותו, אבל יש לו יד גדולה בכל הזכות שלו. איפה שהוא

24:08 דובר 1 נמצא שם, יודעים ודאי ודאי את האמת. הזכות הגדולה שיש לו בשליחות של הרבי ובהרחבה של הנתינה להתפתחות של מוסדות חב"ד פה. וודאי וודאי שזה, אה, ההוכחה הגדולה כי יש לו, יש לו מעלה עצומה. חוץ מזה, רציתי להזכיר פה כמה דברים שראיתי בהנהגה שלו, הנהגה יראת שמיים, דברים מיוחדים. יש פה המושג הנהגה. דרכים שלי בצבא, הוא היה מהקציני דת הראשונים של צבא ההגנה לישראל, של אנשים דתיים בצבא ההגנה לישראל. אני זוכר את הלילה הזה שהפקידו אותו על הצבא. זה היה הקמת כל המדינה. המדינה קמה ביום שישי, היה מוצאי שבת-- שבת, היו יהודים כבר בבית הכנסת שהוא היה אלוף איל, שהוא ניצב בשיירות ירושלים. הוא בא לבית הכנסת, צעקות. הוא ראה שם את כל הדרכים לבית הכנסת, עבר עם האברכים. ראיתם, לא היו ביום ראשון בצבא, אני העליתי אותם ניידת. אז הלכנו למחרת בבוקר והתגייסו. תגיד, אי אפשר להגיד שבדיוק זה המצב, מצב, מצב. הוא היה בתנועה דתית והיה ממש קרוב לסגור את המכשות ואיכשהו הצליחו להוציא אותו משם ולהביא אותו ל... הוא עצמו לא, לא היה לו רגע לעצור שהוא רב. אני תכניס אותו לתנועה דתית ש... לא תנועה דתית, אבל אחרת. אני זוכר את אותם פרטים. אחר כך גם בשנת תש"ח, אחרי-- מיד אחרי הסכם של תת המדש הגיע פסח תש"ח. היה כמה חודשים לפני שהוא קם כבר לחברה. פעם אחת הוא קם ב-ה' תשרי, התחילו המלחמות הראשונות. זה היה ביום פסח תש"ח, אז, אה, הוא היה מועמד שהיה אז קצין דת של פיקוד מרכז. הרב הצבאי של פיקוד מרכז היה הרב, אה, ישראלי שוקרון[?], גם הרב של חיפה. את הסיפור הזה סיפר לי

26:24 דובר 1 בראשית דרכו מנחם היה סגן אלוף, אחרי אלוף משנה, הוא צוחק לי, הוא היה סגן של הרב גולד[?]. זה היה בתקופת ש-- ה-- הסדר הראשון, סדר בבסיס של צה"ל, היה בבסיס של חיל-- נקרא סרפנד. הוא בתור קצין דת היה צריך לערוך את ה-- להכין את הסדר. אני קורא ל-- כל הרבנים באו לערוך את הסדר ב-ב-בסרפנד. היו צריכים להכין את המטבח לפסח. הוא לא יכול לעזוב, הוא חייב להיות שם כל היום. איך מכינים מטבח בשביל המטבח בפסח? הוא היה בכור, הוא לא הספיק לעשות סיום, אז היה צריך לצום כל היום. והוא עבד כל היום שם במטבח עם החיילים, החיילים שעזרו לו. הוא הכשיר את המטבח והגיע ל-- לסדר וערכו את הסדר, אבל אחר כך הוא היה צריך לאכול מצה ויין. עכשיו, בצבא הוא לא, לא אכל, אז הוא החליט לקחת כבד של עכבר מלא. אני זוכר שהוא דיבר על הקשיים של היום עם גובה האקלים, עם ה-- כל הזהות וקם עם משקל של עשרים, שלושים קילו עם הנעליים הצבאיות והחליט ללכת לתל אביב מסרפנד לתל אביב. אז עוד היה-- מסרפנד לתל אביב היה חושך גמור, מלא תנין, אבל הוא ה-- הלך. הלך ברגל אחרי הסדר שם, הלך ברגל לתל אביב. אז אני הייתי בן שש. העירו אותי בשעות לפנות בוקר וש-- ראו אותו בפתחה של רחוב שינקין מגיע. העירו אותי ש-- ש-- שקום ל-- לשים את ה... אבל אז הוא צם כל היום והוא הכין את המטבח והלך ברגל. הגיע בשעות לפנות בוקר ל-- ל-- לבית של הסבא ברחוב שינקין שבעים ושתיים פינת ארלוזורוב. הוא הגיע למעלה המדרגות, אז הוא כבר התעלף בגלל שכל

28:20 דובר 1 המים הוא קם והוא הלך לסדר ולהתפלל אותי ושם את התחבושית וזהו. בבוקר בא שבתים, ישבתי ואז, "איך הלכת ברגל עם הראייה של טרומבוס?" אז הוא אמר, "אז מה אני אעשה? אני לא יכול לקחת טקסי." אז הוא חשב שהוא לא מתקבל הוא פעם אחת. אבל הוא דאג עדיין. דבר שני היה, היה לו שעה תשע ורבע. בסוף תשע ורבע. הוא לא החליט שהוא תשע ורבע. דיברתי עם אחיו, הוא בא הביתה נשבר, צעק כל הצפונות. ישב שמה בצד אחד של הספה. אז זה להיות עם הסבא, אבא שלו. הרב שפירא זצ"ל, הרב של חיפה. והסבא קרא, "אסי!" הוא יושב, הסבתא נמצאת. הוא צועק, הוא צועק, צועק. קיצר לא הבנתי מה צועקים. אחר כך הייתי ילד זקן והסבירו לי אחר כך מה קרה. הוא היה בארבעים צבאית והודיעו אז, אז היה רב טולה[?], אז בערך לפני מלחמת ששת הימים. הרב תולה[?] בא בערך בשתיים עשרה צהריים ואז הודיעו לו מפיקוד מרכז שעשו בור עם עצמות ב-- ליד בית ריק. בערך צריכים ללכת איזה שתיים עשרה, שלוש עשרה קילומטר לשטח הירדני ולבדוק אם הירדנים נתנו אישור להיכנס לתוך השטח ולבדוק אם, אה, אם זה עצמות יהודיות. אז חיפשו את המפות של הרב עמיחי[?], מי שמכיר את ההיסטוריה של-

30:04 דובר 4 שיירת-

30:04 דובר 1 השיירה של הרב עמיחי[?], של החברים שציון, אז חששו שמא זה העצמות האלו. קיצור, הרב הצבאי אסף את כל פנה קדימה צה"ל, ונסע מול צרפת ששם גדל עליו. ואמרו לו שהוא צריך לצאת ל-- אה, היה-- הגיעו יומיים, היה ג'יפ של הלגיון, היה יוני ו-ו-כמה קצינים של האו"ם ושתיים שלושה חיילים של, אה, של צה"ל. הוא רואה את צמיגות הפצצים שיבדוק את זה. ואמרו לו שצריכים לצאת עד שעה תשע. והתחילו לצעוק בבית, והסבא אשכנזי צעק ואמר, "אני אלך לרב, איך צוברי, אני אבקש עוד דוח, מה זה יקרה?" את הבן יחיד שלי, ישלחו אותו עכשיו שתיים עשרה, שלושה עשר קילומטר לתוך ה-- כל הירדני, אז לא היה חוק כאלו כמו שהיום ה-- ערביות אמריקאיות. אבל אבא אמר שפקודה זה פקודה. אתה לא נוסע. אז מה אני אלך לשלוח מישהו אחר? אם אני לא אלך, אז אלך, יצטרך ישלחו קצין דת אחר. או מה? מה יכול זה סדום ליווען, סומק פאי. אין דבר כזה. פקודה זה פקודה. אבא שלו, אני לא יודע איך הלשון, כיבוד אב, לא כיבוד אב, אבל זה מה שהוא אמר. הוא הלך ונסע וחזר וברוך השם הכל היה בסדר. הם בדקו את העצמות וראו שזה לא... היה לו כזה לחות שזה לא יכול להיות. בכל אופן, אחרי זה העניין הזה, זה אמנם זה עניין של, של חייל אה, בצבא, אבל זה, זה היה הגודש שלו. פקודה זה פקודה. כשהגיע הזמן להתפלל אז להתפלל. הגיע הזמן ל-לקרוא קריאת שמע אז לקרוא קריאת שמע. הגיע הזמן של כינסו בית הכנסת, אז מזמנים. אז כעכשיו, גם ישנה את התפטן. הגיע לסבא שלי וגרנו בדירה ברחוב רש"י, הייתה לה שתי קומות, הקומה

32:22 דובר 1 השלישית, היו שני חדרים. אחר כך אני אספר סיפור מעכשיו עם הדירה הזאת. ואז זה חצי. גרנו בדירה של שני-- של שלושה חדרים, חדר אחד מסתור, שני חדרים. חדר אחד היה סלון וגם קצת שינה, והחדר השני היה חדר הורים. והחדר שלי מהחדר שינה והסלון היה מרפסת מאחור, מאחורה. האמת היא, היה, היה, היה חצר פנימית. אמא הייתה עם מטאטא, מנקה. פשוט ישבה ועמדה במרפסת. עומדת במרפסת ומתחיל לצעוק לאמא, "ב-- ב--" ילד בוכה. ילד למטה, ילד למטה, ילד מהחצר. אז אמא מיד רצה לחלון, הסתכלה למטה ברחוב. זה היה רע בשכונה, כמעט לא הכירו. זה רע לשני.