התוועדות י"ט כסלו תשע"ד כפר חב"ד

00:09 דובר 1 פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי. פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי. ישמע אל ויענם, ויושב קדם סלה. ישמע אל ויענם, ויושב קדם סלה.

01:49 דובר 2 אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלהים. אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלהים. אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלהים. אוי, שלח ידיו בשלמיו, חילל, חילל, חילל בריתו. חלקו מחמאות פיו וקרב לבו. רכו דבריו משמן, והמה, והמה פתיחות. השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק, לצדיק. ואתה, ואתה אלהים תורדם לבאר שחת. ואתה, ואתה אלהים תורדם לבאר שחת. אנשי דמים, דמים ומרמה לא, לא יחצו, לא יחצו ימיהם. אנשי דמים, דמים ומרמה לא, לא יחצו, לא יחצו ימיהם. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. אוי, אוי, אוי. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח בך, אוי אוי אוי, ואני אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך. אוי אוי אוי, ואני אבטח בך.

09:40 דובר 2 ואני אבטח בך. אוי אוי אוי, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. אוי יוי. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. אוי יוי. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך. אוי ואני אבטח בך. אוי ואני אבטח בך. הווו! ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. אבטח, אבטח בך. אוי יוי יו. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. אבטח, אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח, אבטח בך. אבטח, אבטח. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. אבטח, אבטח בך. אויו. ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. ואני אבטח

14:18 דובר 2 בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. אוי, ואני אבטח בך. אוי, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך. אוי, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך.

15:58 דובר 13 לחיים, לחיים. גוט יום טוב, חסידים. ברוכים הבאים לחגיגת י"ט כסלו המרכזית פה בכפר חב"ד, ארץ הקודש תיבנה ותכונן. לחיים, לחיים. כמנהג חסידים, נאמר את פרק התהילים של הרבי, פרק קי"ב, על ידי הרב החסיד הרב וועלוועל קסלמן, משפיע בית הכנסת הזה, בית מנחם. מילות הפרק יוקרנו כאן על המסך. בבקשה נכבד את המעמד בעמידה.

16:46 דובר 23 הללויה. אשרי איש ירא את ה', במצוותיו חפץ מאוד. גיבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבורך. הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד. זרח בחושך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק. טוב איש חונן ומלווה, יכלכל דבריו במשפט. כי לעולם לא ימוט, לזכר עולם יהיה צדיק. משמועה רעה לא יירא, נכון לבו בטוח בה'. סמוך לבו לא יירא, עד אשר יראה בצריו. פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד. רשע יראה וכעס, שיניו יחרוק ונמס, תאוות רשעים תאבד. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד, יחי. יישר כוח לרב וועלוועל קסלמן. יחס מיוחד ביותר הראה הרבי להתוועדות המיוחדת הזו בה אנו יושבים כעת בכפר חב"ד. מדי שנה לקראת חגיגות י"ט כסלו משגר הרבי מברקי ברכה לאנ"ש לרגל החג. מברק אחד ממוען לכללות אנ"ש ומברק אחד מיוחד עבור משתתפי התוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד. נקרא כעת את מברקו של הרבי לחגיגה זו מאחת השנים. בקריאת המברק נכבד את יושב ראש אגודת חסידי חב"ד וצעירי חב"ד, הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב שליט"א. נכבד את מעמד קריאת מברקו של הרבי בעמידה.

20:27 דובר 31 וכל המשתתפים בהתוועדות הגדולה די"ט כסלו שליט"א. לחיים, לחיים ולברכה. ויהי רצון מהשם יתברך שבכל אחד ואחת יהיה ויקוים פדה בשלום נפשי במילואו, ושיצליחו בעשיית הכלים לזה. כביאור חז"ל בכתוב, שזהו העסק בתורה הנגלה והחסידות ובגמילות חסדים ובתפילה. וכל זה באופן דופרצת, וממשיכים מהמבצעים ובכל המבצעים, ובמיוחד שהשנה הוא ביום הויה מלך, גאולת ליובאוויטש, ערב שבת קודש ומנוחה שלמה. ימים זכאים למען קיום הייעוד בספר נעים זמירות ישראל, דוד מלכא משיחא: אלקים ניצב בעדת אל. אתו סינחל בכל הגים בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, ונר מיזכסימל.

21:57 דובר 32 אחד הרגעים... יישר כוח ותודה רבה ליושב ראש אגודת חסידי חב"ד, המזכה אותנו מדי שנה בקריאת מברקו של הרבי, וימשיך לעמוד בראש מפיצי המעיינות בארץ הקודש לנחת רוח הרבי. אחד הרגעים המיוחדים של התוועדות חסידית זהו הרגע של אמירת המאמר. מאמר חסידות, אלו הם דברי אלוקים חיים הנאמרים במנגינה מיוחדת ובנעימה מיוחדת. בשעת אמירת המאמר פניו של הרבי משתנים, וניכר כי הוא אינו נמצא איתנו. למאמר קודם ניגון הכנה, ניגון שאיתו מתכוננים לשמוע ולקבל את המאמר. חסידים נוהגים לחזור מאמר של הרבי בעת ההתוועדות החסידית, ועל ידי אמירת המאמר נשמת בעל המאמר מאירה במקום. בכלל, כשחוזרים דברי תורה נאמר על זה שיראה כאילו בעל שמועה עומד כנגדו. כנגדו זה אומר שהוא נמצא, אבל בריחוק מקום. בשעת אמירת מאמר חסידות, כאשר חוזרים את המאמר באופן הראוי, שומעים את המאמר בביטול הראוי, בהקשבה הראויה, הרי שהארת נשמת בעל המאמר מאירה בו ממש. והעניין הזה שייך לא רק ליחידי סגולה, שייך לכל אחד ואחד שחוזר מאמר חסידות ברבים, ולכן צריכים לייקר עניין זה כפי שהיה מייקר אם היה לו אפשרות כעת לראות את פני הרב. אנו נכבד באמירת המאמר את מי שזכות היא לו מיוחדת לחזור מאמר חסידות בהתוועדות זו, הרב הגאון הרב אליעזר ברוד, רבה של כרמי יוסף וראש בית מדרש להוראה. ניגון הכנה למאמר.

28:15 דובר 33 יא יא דאם איי דראי דראם יא יא דאם איי דראי דראם איי דראי דאי. אום. איי איי איי יא דאם איי איי איי יא דאם איי איי איי איי איי.

29:08 דובר 34 אמר, אמר רבי יאשיה: מהו שנאמר "צדקות פרזונו בישראל"? צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שפיזרן לבין האומות. הוא מדייק על כך הרבי הקודם במאמרו, דיבור המתחיל זה משנת תרפ"ט. שוב הוא מדייק ומסביר שהעניין הזה של "צדקות פרזונו בישראל" נאמר גם על העובדה הרוחנית, שבעצם העובדה שהקדוש ברוך הוא פיזר את עם ישראל בין אומות העולם גורמת לכך שגם אם ישנו שלטון שמקשה על קיום התורה והמצוות במקום שלו, וצריכים להגיע למסירות נפש בשביל ללמוד תורה ובשביל לקיים מצוות, ויתרה מכך, שישנם מצבים כאלו שגם מסירות נפש לא מועילה לקיים את המצוות האלו, כמו למשל מצוות נטילת ארבעה מינים בחג הסוכות, שאם נמצאים במצב שהמלכות והשלטון לא מאפשרים להביא את ארבעת המינים למדינה הזו, גם על ידי מסירות נפש לא יוכלו ליטול את ארבעת המינים. אז בכך עשה הקדוש ברוך הוא צדקה עם עם ישראל שפיזר אותם לבין האומות, שישנם יהודים במדינות אחרות ובמקומות אחרים שהם יכולים לקיים את המצוות האלו ולקיים אותם בצורה קלה, בלי מסירות נפש ובלי לחצים. ועל ידי זה שהיהודים האלו במדינות הרווחה מקיימים את המצוות האלו בצורה קלה, ללא, ללא, ללא מתחים וללא דאגות, זה גורם לכך וזה משפיע שהיהודים שנמצאים במצב שהם צריכים מסירות נפש על קיום התורה והמצוות יוכלו לקיים את המצוות גם מתוך מסירות נפש. וכידוע, שקלא וטריא בפוסקים, שישנם פוסקים שסוברים שאף על פי שחוץ מג' עבירות שעליהם נאמר הציווי של ייהרג ואל יעבור, אבל בשאר הציוויים של התורה הוא לא חייב למסור את נפשו. מכל מקום, לדעת כמה וכמה מהפוסקים, אם הוא רוצה למסור את נפשו גם על המצוות האחרות בשביל לקיים אותן, הוא יכול לעשות כן. ואז

31:31 דובר 34 על ידי שהיהודים האלו במקומות האחרים קיימו את המצוות בצורה הראויה, זה גורם להוריד את הלחץ ואת הקשיים מהיהודים שנמצאים במקומות שקשה להם לקיים את המצוות, עד שמגיעים למצב שהם יוכלו גם במקומות שלהם לקיים את המצוות בקלות, ללא, ללא לחץ וללא מסירות נפש. כפי דברי המשנה, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. והנה הרבי הקודם באחד ממאמריו, גם כן נאמרו בדרושי חתונה בשנת תרפ"ט, מתעכב על העניין של מצוות הצדקה, שהצדקה הגדולה ביותר זו המצווה של פדיון שבויים. ומסביר הרבי הקודם שהעניין של פדיון שבויים נאמר לא רק, לא רק במובן הגשמי, לפדות אדם שנפל בשבי בידי האויבים, אלא גם במובן הרוחני, שכמו שבשבי כפשוטו, כשהאדם נמצא, הוא כלוא בבית הסוהר, אבל מצד אחד כל גופו שלם, אבל מצד שני הוא לא יכול לזוז משם לשום מקום. כך זה גם במובן הרוחני, שיכול להיות מצב שהיצר הרע של האדם משתלט עליו לגמרי, עד שהוא כבול בידי היצר הרע והוא לא מסוגל לקיים את המצוות. וכפי שזה קורה אפילו לפעמים אצל בעלי העסקים, שמרוב הטרדות והדאגות שלהם בעסק שלהם הם לא פנויים ואין להם את הכוח והסבלנות והרצון לקיים מצוות כפי שזה מוטל על היהודי. הרי שיהודי כזה נמצא במעמד ומצב רוחני שהוא שבוי בידי היצר הרע שלו. ועל זה באים ואומרים "צדקות פרזונו בישראל", שעל ידי שיהודים שנמצאים במעמד ומצב אחר, שהם יכולים לקיים את המצוות בצורה, בלי שהם נמצאים במצב שהיצר הרע ישתלט עליהם, והם לא שבויים בידיו והם יכולים לקיים את המצוות בקלות ומתוך שמחה, אז על ידי קיום המצוות שלהם הם פודים את היהודים האלה שהם שבויים ביצר הרע שלהם, שגם הם

33:47 דובר 34 לאט לאט יוכלו לצאת מהשבי שלהם ולקיים את המצוות כפי שצריך להיות. והחידוש בזה הוא שאפילו יהודים, אפילו שמדובר על יהודים כאלה שגם הם שבויים בידי היצר הרע שלהם. אבל ידוע מה שנאמר, מאמר חז"ל "אבוך במאי זהיר טפי", שלכל יהודי ויהודי מישראל יש את המצווה הפרטית והמסוימת שהיא שייכת במיוחד אליו, וכתוצאה מכך עיקר ההתנגדות של היצר הרע שלו, עיקר המניעות והעיכובים שיש לו, זה על קיום המצוות האלו ששייכות במיוחד לשורש נשמתו. וישנם אבל יהודים אחרים שמצד שורש נשמתם המצוות המיוחדות ששייכות אליהם זה מצוות אחרות, ולכן ליהודים האלו יותר קל לקיים את המצווה הזו שליהודי האחר קשה לו. אז על ידי זה שמקיימים את המצוות האלו הם פודים מהשבי את היהודים שנתקלים בקשיים לקיים את המצוות ששייכות אליהם. וכפי שמצד העניין הזה גם במובן של הזמן, של הדורות, שלכל תקופה ותקופה ישנם את הניסיונות שלה. כפי שהגמרא אומרת שבזמן מנשה עיקר הניסיון היה על העניין של ה... הייתה תאווה לעבוד עבודה זרה, וזה היה ניסיון באותה תקופה. ואחר כך התאווה הזו הלכה ופחתה עד שכדברי הגמרא התאווה הזו חלפה לה לגמרי, נקטלה לגמרי, וכך בכל זמן וזמן יש את התאוות שלו, את הקשיים שלו ואת הניסיונות, ניסיונות שקשורים לאותה תקופה, ועל דרך זה אצל כל אחד ואחד יש לו את הקשיים המיוחדים הייחודיים אליו, ששם היצר הרע מנסה להשתלט עליו שהוא לא יקיים את המצוות ששייכות במיוחד אליו מצד שורש נשמתו. ומדייק על זה במאמר שם שאם כך היה מתאים שיאמר בפסוק "צדקת פזרונו בישראל", פזרונו מלשון פיזור. ומדוע נאמר "צדקת פרזונו בישראל"? הוא מסביר שם שהעניין של פרזונו זה מלשון "פרזות תשב ירושלים", שתכלית

36:05 דובר 34 העבודה של יהודי זה להגיע למצב בנפש שלו, במהות שלו, שהוא יהיה בבחינת "פרזות תשב ירושלים", ועל ידי זה הוא גואל את עצמו מהשבי של היצר הרע, ועל ידי זה הוא מביא את העולם כולו למצב של "פרזות תשב ירושלים". מה העניין בעבודה של "פרזות תשב ירושלים"? אז מוסבר שם שירושלים זה מלשון, כמו שהתוספות אומרים, מלשון יראה שלם, שמלכי צדק מלך שלם קרא לירושלים בשם שלם, ואברהם קרא לירושלים בשם יראה, וכך נוצר השם של ירושלים, יראה שלם. וכפי שזה נמצא בירושלים כפשוטו, בעיר ירושלים, במקום ירושלים, אותו הדבר זה גם כן אצל כל אחד ואחד מישראל: יש לו את הירושלים שלו, היראה שלם שלו, שזה נקודת היראת שמיים שקיימת בכל אחד ואחד מישראל, ויהודי צריך לבוא לידי מצב של "פרזות תשב ירושלים", שנקודת היראת שמיים שקיימת בתוך תוכו תפרוץ קדימה בבחינת "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", עד שהיא זו שתשלוט על הגוף שלו, כולל העניין של מחשבה, דיבור ומעשה שלו, שהמחשבות, הדיבורים והמעשים שלו יהיו כפי שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו. ומצד הנקודה של יראת שמיים כל היהודים שווים, אצל אחד זה יותר בגילוי ואצל האחר זה יותר בהעלם, שזה גם ראשי התיבות של ציבור. כפי שמובא בספרים שציבור זה ראשי תיבות צדיקים בינוניים ורשעים, והו"ו, ו"ו החיבור שלפני רשעים, היא מחברת את הרשעים עם הצדיקים והבינוניים, משום שהנקודה הזאת של היראת שמיים קיימת בכל אחד ואחד מישראל, ועל ידי מצוות שיהודי אחד עושה כשהוא רוצה לכלול את עצמו ולעזור ליהודי שני על ידי המצווה שהוא מקיים, ובכך פודה יהודי שני. ויהי רצון שעל ידי העבודה אצל כל אחד ואחד בבחינה הזו של "פרזות תשב ירושלים", שבאופן כללי זה

38:20 דובר 34 קשור לג' הקווים שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים. כדברי הגמרא על הפסוק "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי", אומרת על כך הגמרא שכל העוסק בתורה או בגמילות חסדים או מתפלל עם הציבור, כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. ועל ידי זה שיהודי עובד את הקדוש ברוך הוא בשלושת הקווים האלה של תורה ועבודה וגמילות חסדים, ועל ידי לימוד והפצת החסידות, שכדברי מלך המשיח לבעל שם טוב, ששאל אותו "אימתי קאתי מר", וענה לו "כאשר יפוצו מעיינותיך חוצה", אז על ידי עבודת השם בג' הקווים האלו, ובלימוד ובהפצת החסידות, זוכים לביאת משיח צדקנו, לעניין של "פרזות תשב ירושלים" עוד בזמן הגלות אצל כל אחד ואחד מישראל, ואת "פרזות תשב ירושלים" כפשוטה, שעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

39:30 דובר 35 מה נשמע? מה שלומך?

39:31 דובר 34 ברוך השם, ברוך השם.

39:33 דובר 35 דיברתי השראה.

39:39 דובר 34 יישר כוח גדול לכבוד הרב הגאון הרב אליעזר ברוד, רבה של כרמי יוסף וראש בית מדרש להוראה, על המאמר המיוחד, ובעזרת השם עוד שנים ארוכות כאן בהתוועדות הזו יחזור על דברי אלוקים חיים ברבים. מאתיים וחמש עשרה שנים חלפו מחג הגאולה הראשון, ובכל שנה מתעצמת ההכרה במהותו של חג זה, במהותה של אותה גאולה, גאולת אדמו"ר הזקן ממעצרו, גאולתה של תורת החסידות כולה והפיכתה למעיין המתגבר ומפכה בעוז, משקה עדרי הצאן עם ישראל בפנימיות התורה, עד "אימתי קאתי מר" מלך המשיח. מעניין מאוד ששנה אחרי י"ט כסלו המקורי טרם ידעו חסידים כיצד יחוגו השנה את היום הזה, בפרט לאור בקשתו של אדמו"ר הזקן שהשמחה לא תהיה כל כך בקול רעש גדול. לכן המתינו חסידים לראות איך ייפול דבר, ועלה במוחם הרעיון לכתוב מגילה ולקרוא לה מגילת י"ט כסלו, אותה יקראו בכל שנה. הגיעו לאדמו"ר הזקן ואמרו לו את ההצעה הנהדרת: בוא נכתוב מגילה. אמר להם אדמו"ר הזקן: לא. זה היום, ונשים לב למילות של אדמו"ר הזקן, "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל". היום הזה לא צריך מגילה. היום הזה הוא יום חג, מועד תמידי בישראל, כל הזמן הוא יימשך כמועד, יום אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, והתעוררו אלפי רבבות ישראל בתשובה ועבודה בלב. כי כשכותבים מגילה אז חוגגים את הנס שהיה באותם הימים, וצריך להיזכר שזה נוגע גם להיום. אבל י"ט כסלו לא צריך מגילה. כל שנה הוא מועד תמידי, מסמל את הפצת המעיינות, מאיר את אלפי רבבות ישראל לתשובה. מועד תמידי, מועד שנמשך על פני כל השנה כולה, ומני אז רואים במוחש איך שחסידי חב"ד בכל מקום חוגגים את היום הזה. אלפי רבבות עם ישראל חוגגים גם הם את

42:36 דובר 34 היום הזה, את ניצחונה של תורת החסידות. מיוחדת מאוד היא השנה הזו, כשהחג הגדול של י"ט כסלו נחוג ביום שישי. כשהייתה פעם קביעות נדירה כזו, סיפר הרבי שהוא קיבל מכתב מיהודי שמתאר לרבי איך חגגו את י"ט כסלו חמישים שנה קודם, כשהוא חל ביום שישי. ישבו חסידים והתוועדו מיום חמישי בלילה, יום שישי, ליל שבת, שבת ביום עד מוצאי שבת, וקראו את שמו של אותו י"ט כסלו „י"ט כסלו הארוך”. פותחים אנו, איפוא, את ההתוועדות הארוכה שתחילתה כעת וסיומה, אם ירצה השם, כשכל המתוועדים לחגיגות י"ט כסלו ברחבי העולם יתקבצו ביחד לירושלים עיר הקודש, להתוועדות המרכזית בבית המקדש השלישי עם הרבי בראשינו. לחיים, לחיים, גוט יום טוב! נמצא איתנו כאן אורח חשוב שמקפיד להגיע לכאן בכל י"ט כסלו ולברך אותנו בברכה קצרה, לזכות אותנו בדבר תורה קצר. הרב הגאון, הרב הצבאי הרב שמשון קליין שליט"א, בבקשה. נקבל בברכה את ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית בסבן סבנטי, הרב הגאון הרב שניאור זלמן לבקובסקי שליט"א. נקבל בברכה את הרב החסיד הרב משה קוטלרסקי שליט"א, שעוד נשמע את דבריו בהמשך.

44:52 דובר 36 לחיים, לחיים! שנה טובה בדרכי החסידות. כתוב בשיר השירים בפרק ז': „הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים”. אומר המדרש: „הדודאים נתנו ריח, זהו ראובן שהביא לאמו את הדודאים ונתנו ריח, ריח טוב שהוא הציל את יוסף, שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם; ועל פתחינו כל מגדים, זהו נר חנוכה שמצוותו אצל הפתח”. נשאלת השאלה: מה הקשר בין הצלתו של יוסף על ידי ראובן לנר חנוכה? הגמרא במסכת שבת דף כ"ב אומרת שתי דרשות יפות מרבי תנחום. רבי תנחום אומר: „נר חנוכה שהדליקו למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי”, ואמר רבי תנחום: „והבור רק אין בו מים”. מזה שהבור רק אני יודע שאין בו מים, אלא קא משמע לן: מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ונשאלת השאלה: מה הקשר לדברי הלכה להדלקת נרות למעלה מעשרים אמה לבין דברי אגדה שהבור ריק, אין בו מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים? אז אם נשים לב נראה שנר חנוכה שהדליקו למעלה מעשרים אמה פסול כסוכה. הגמרא במסכת סוכה דף ב' אומרת שיש שלוש שיטות למה סוכה למעלה מעשרים אמה פסולה. השיטה שהיא אליבא דהלכתא, משום שלמעלה מעשרים אמה זה בניין קבע ולא בניין עראי, והסוכה צריכה להיות בניין עראי. יש עוד שיטה שאומרת שלמעלה מעשרים אמה אדם יושב בצל דפנות ולא בצל הסכך. אבל יש שיטה שאומרת שלמעלה מעשרים אמה העין לא שולטת בגובה, ולכן כיוון שהעין לא שולטת בסכך הסוכה פסולה. ונר חנוכה לא שייך התירוץ של דפנות ולא שייך תירוץ של בניין קבע ובניין עראי. שייך רק הנושא שלא שלט בה עינא. כי עיקרו של נס חנוכה זה לפרסם את הנס. כל עיקרו של נר חנוכה זה לפרסומי ניסא, ואם

47:31 דובר 36 העין לא שולטת בכזה גובה, סימן שאין לנו פרסום הנס ואין לנו מצוות הדלקה. פוסק מרן באבן העזר שאם זורקים אדם לגוב אריות אי אפשר להתיר את אשתו להינשא, כיוון שהאריה לעיתים לא טורף בן אדם אם הוא לא רעב. אבל אם זורקים בן אדם לבור מלא נחשים ועקרבים, אשתו מיד מותרת להינשא. וזאת מדוע? כי הנחש והעקרב מכישים גם אם הם לא רעבים. אם כך, איזה הצלה של ראובן, אם ראובן זרק את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים? זוהי גופא תמיהה. מה זה „וישמע ראובן ויצילהו מידם”? אלא יש כאן חידוש גדול, מוריי ורבותיי: בגלל שהמימרות של רבי תנחום הם מימרא אחר מימרא, אנחנו למדים שהבור שראובן זרק את יוסף היה עמוק מעשרים אמה, ואם הוא עמוק מעשרים אמה, העין לא שולטת שיש בו נחשים ועקרבים. אז באמת ראובן התכוון לטובה להציל את יוסף. הוא לא ידע שיש שם נחשים ועקרבים, ואת זה אנחנו לומדים מהמימרא הראשונה שמדברת על הדלקת נר חנוכה למעלה מעשרים אמה. נמצאנו למדים, איפה, שראובן מציל את יוסף ולא הורג אותו בזכות נר חנוכה. אז עכשיו ברור: „הדודאים נתנו ריח”. זהו ראובן שהציל את יוסף. ומאיפה אני יודע שבאמת הוא התכוון להציל ולא להרוג אותו? הרי לזרוק אותו לבור מלא נחשים ועקרבים זוהי מיתה. התשובה: בגלל ש„ועל פתחינו כל מגדים”, בזכות נר חנוכה שהדליקו למעלה מעשרים אמה, גם הבור היה עמוק מעשרים אמה, ולכן ראובן לא ידע שבבור יש נחשים ועקרבים. מוריי ורבותיי, עיקרו של נר חנוכה זה פרסומי ניסא, ובחב"ד יש דבר גדול מאוד. כל הזמן, בכל מקום, בצבא, במשטרה, במדינה, בכלא, בכל מקום יש פרסומי ניסא, אבל לא רק בחנוכה. כל השנה כולה.

49:48 דובר 36 יהי רצון שבעזרת השם, חנוכה וסימנו מוסיף והולך והלכה כבית הלל, שיפוצו מעיינותינו חוצה ויקיים בנו „ופרצת”, ובעזרת השם על ידי זה נחיש ונראה את הגאולה עין בעין במהרה בימינו, אמן.

50:16 דובר 3 תודה רבה. תודה רבה לרב שמשון קליין שליט"א, שעוזר ומסייע בתפקידו לרבים רבים מחסידי חב"ד, ויאריך ימים על ממלכתו. לחיים, לחיים! יום י"ט כסלו הוא החג של הפצת המעיינות. מפיצי המעיינות הגדולים ביותר הם שלוחי הרבי הפזורים ברחבי הארץ והעולם. לשלוחים האלו, המוסרים את נפשם על מנת להגיע לעוד יהודי ולקרב את הגאולה, מינה הרבי איש מיוחד האחראי והמנווט את המערך הגדול הזה, שבמסירות עצומה דואג לכל ענייניהם של השלוחים ומטריח עצמו לכל פינה בעולם כששליח הרבי זקוק לעזרתו. לכבוד הוא לנו לארח כאן בהתוועדות הזו את כבוד הרב החסיד הרב משה קוטלרסקי שליט"א. בכבוד.

51:37 דובר 4 לחיים

51:41 דובר 5 ג'נטלס, לחיים. כבוד הרבנים, ראשי ישיבה, שלוחים, כל היהודים בעולם שנמצאים כאן. אספר לכם סיפור. אספר לכם סיפור שקשור עם אדמו"ר הזקן והרבי. פעם הייתי בניו אורלינס, בזמן שאנו פתחנו סניף של חב"ד שם, ופתאום באמצע היום אני מקבל טלפון מהמזכיר הראשי של הרבי, הרב חדקוב, ואומר לי שהרבי קרא אותו ואמר שהוא ימסור לי שעלי לחזור מיד לניו יורק. שאלתי למה? הוא אמר שכשאתה תגיע אתה תדע. לקחתי את המטוס הראשון ונסעתי חזרה לניו יורק. כשהגעתי נכנסתי לרב חדקוב והוא אמר לי שהרבי אמר לו שאני אקח מטוס, הטיסה הראשונה שיש, שאני יכול להגיע לאי מסוים בקריביים. בקריביים. באותו יום זה כבר היה מאוחר, אבל נסעתי למחרתו בבוקר. שאלתי מה אני צריך לעשות שם, אז הוא אמר שהוא לא יודע. הוא ישאל את הרבי. הרבי אמר שהוא ילך להדפיס שם תניא, וחוץ מזה כשהוא יגיע הוא ידע מה עליו לעשות. הגעתי... לפני שנסעתי קבעתי פגישה עם הנשיאות של הקהילה שם. קבענו אלינו אסיפה, פגישה. קבענו שיעשו שם מחנה קיץ. קבענו שישלחו שם בחורים בתקופת מרכז שליחות, אבל עוד לא ידעתי למה אני הגעתי. כשיצאתי מהפגישה פגשתי יהודי ואמר לי שהשם שלי חיימי גרוסמן וש"אתה כאן, זה נס גלוי שאתה נמצא כאן". שאלתי אותו מה, מה קרה? המדינה הזו הייתה שייכת לקתולים והחינוך שם זה היה תחת מרות של רומא ותחת מרות של התפילות של, של הכמרים. כל פעם שהיה שם יהודים היה דרך בכל השנים שמישהו שהגיע לשם בזמן שהם הלכו לתפילות, ל־להתפלל, אז הבחורים, התלמידים, התלמידות היהודיות, היהודים היו הולכים והיו משחקים כדורגל. הגיע בישופ חדש, הגיע כומר חדש שהוא התמנה על החינוך ואמר שזה לא טוב בשביל כל

55:45 דובר 5 התלמידים שבזמן שהם הולכים להתפלל, התלמידים היהודים משחקים כדורגל. ממילא כל התלמידים היהודים צריכים להיכנס לתפילות, לתפילות שלהם. הייתה מהומה גדולה. כתבו לרומא, כתבו, השתדלו ואף דבר לא עזר. אף דבר לא עזר, וביום מסוים כולם היו צריכים להיכנס לתפילות, לתפילות, להתפלל שם. אתמול בלילה חלמתי חלום בו ראיתי את הסבתא שלי. כשהגענו לכאן לאחר המלחמה מאוקראינה, אז הסבתא קראה לי, הייתי באותו זמן חמש שש שנים, והיא אמרה לי "תשמע לי חיימי, אני רוצה שאתה תבטיח לי שאתה תתחתן רק עם יהודייה". אמרתי לה, "סבתא, אני בן חמש. מה את מבלבלת לי את המוח?" אני לא ידעתי מה זה להתחתן גם כן. אז אמרה, "תבטיח לי רק עם יהודייה ועוד דבר. אם יהיה לך באיזה זמן בעיה בעניינים של היהדות שלך, תדע שהרבי מליובאוויטש, הרבי הקודם, הגיע לניו יורק ואתה יכול לפנות אליו והוא יעזור לך". והיא אומרת לי, "חיימי, יש לך בעיה. למה אתה לא פונה לרבי מליובאוויטש בניו יורק?" ופתאום למחרתו, לפני שהיה לי הזמן אפילו לחשוב איך לפנות לרבי, אתה נמצא כאן. שאלתי אותו, "מה הבעיה?" אומר לי, "הבעיה פשוטה. כל הילדים, הייתה בעיה אם הם כן נכנסים לתפילות, הם לא נכנסים לתפילות. הבן שלי, שהוא לא כל כך מסורתי, לא כל כך דתי, אני גם כן באותו זמן לא הייתי כל כך דתי. הוא התעקש שהוא לא נכנס לתפילות, לתפילות. הכומר הגיע אליו ואמר לו, 'אליאס, תיכנס'. הוא אמר לו, 'אני לא נכנס'. הוא אמר, 'אני אומר לך, תיכנס'. הוא אומר: 'אני לא נכנס'. הכומר מושך אותו ונתן לו קצת סטירה. הוא עשה כזה ונתן סטירה בחזרה לכומר והכומר נפל על הרצפה והילד ההוא זרקו

58:31 דובר 5 מה, מהבית ספר. הם לא עשו פרסומת לזה כי לא היה כדאי להם. אבל זה יומיים שאני מסתובב ואני לא יודע מה לעשות עם הבן שלי. ופתאום אתה הגעת. אמרתי לו: "תשמע, זה שבוע לפני פורים. תגיע לפורים לניו יורק ונסתדר מה לעשות עם הבן שלך". הוא הגיע לפורים לניו יורק, היה בהתוועדות של הרבי ואחר כך הוא כותב לי מכתב בו הוא כותב כזה שמאוד נהניתי להיות וזה, אבל בסוף המכתב הוא כותב: "אני לא יודע איך לכתוב לרבי, אז תעשה לי טובה אם אתה יכול למצוא לשון להגיד לרבי שהוא נגע לנשמה של יהודי קטן שגר באי קטן בקריביים". אני מסרתי את המכתב הזה לרבי והרבי אמר שיכתבו לו מכתב וחתימת, חתימת יד קודשו של הרבי, והרבי כתב כזה: "כל אחד ואחד מבני ישראל יש לו נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש, ולכן אין במציאות יהודי קטן, סמול ג'ו, כמו שקורא את עצמו במכתבו". וזה היסוד שיכולים להגיד שעל זה נבנה כל מפעל השליחות בעולם. כי אין יהודי קטן בעולם, וזה העבודה של כולנו, שאין אף אחד שהוא יהודי קטן. פעם קיבל הרבי מכתב מעיר קוצ'במבה. אני לא יודע אם אתם מכירים איפה קוצ'במבה, כי אני גם כן לא הכרתי. אבל על המכתב הרבי כתב "הידוע לך על דבר זה?" והשם שלי. הרב חדקוב מסר לי את המכתב ואמר לי שאני אלך למשרד, הוא יצלצל אליי. נכנסתי למשרד והוא צלצל ואני ידעתי שהרבי יהיה על הקו. הוא שואל אותי: "יש לך מענה? תשובה למה שהרבי שואל?" אמרתי: "אתה מכיר את המקום הזה?" "אתה, אתה לא מכיר." אמרתי שאני לא מכיר. פתאום אני שומע את הקול הקדוש של הרבי שהוא

1:01:31 דובר 5 אומר: אם אתה יודע מה עשית בשבילם, אם אתה לא יודע איך ייתכן שיהיה מקום במדינה שאתה ממונה, שיהיה להם הרוחניות שאתה לא יודע מזה. וזו הגישה של הרבי לכל יהודי ויהודיה בעולם. כל אחד ואחד מיוסד על התניא קדישא של בעל הגאולה של היום, של האלטער רבי. לכל אחד יש נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש, ולכן אין במציאות יהודי קטן. ומפני זה הרבי שולח שלוחים לכל העולם. אבל יותר מהשלוחים שהרבי שולח ושלח לכל העולם, הוא תובע מכל אחד ואחד מהחסידים שלו המקושרים, אלו שהם קשורים לבתי חב"ד בעולם, שהם גם כן צריכים לילך ולהפיץ תורה ומעיינות התורה החוצה, ולקרב את אלו שעדיין הם לא מגיעים לבית חב"ד, שעדיין הם לא שומרים תורה ומצוות. דיברנו בכינוס השלוחים הרבה שזה קרוב לשנה העשרים של ג' תמוז. ואמרתי: זה לא קרוב לשנה העשרים, זה יותר מדי שזה כבר תשע עשרה שנה, וצריכים להגיע שלא נגיע לשנה העשרים של ג' תמוז תשע"ד, שלא נגיע לזה. איך לא נגיע לזה? אם כל אחד ואחד מהחסידים וכל אחד ואחד מהיהודים יעשו מה שמוטל עלינו. שלא יהיה אף יהודי אחד בעולם שלא יודע שאין-- שיש מנהיג לבירה זו, שיש אלוקים, שיש מישהו שמנהיג את העולם, שיש תורה ויש תורת החסידות ויש תורה ומצוות. ולהגיע לכל יהודי ויהודיה בעולם. אז בעזרת השם לא נגיע לג' תמוז תשע"ד, כי הרבה לפני זה תהיה הגאולה האמיתית והשלמה ונהיה ביחד עם הרבי. ומגיעים עכשיו לי"ט כסלו, חג הגאולה, אנו צריכים לאחל הגאולה של כולנו, הגאולה, ביאת משיח צדקנו. יהי רצון שכולנו ייקחו ללב שאנו מכירים מישהו שעדיין לא מניח תפילין. ומכירים מישהו שעדיין לא מקיים מצוות. שכל

1:04:14 דובר 5 אחד ואחד צריך לדאוג עד ג' תמוז להגיע לעשרים אנשים לפחות שעדיין לא שומרים תורה ומצוות. שהם יעשו עוד מצווה ועוד מצווה. יגיעו לשיעור תורה, יגיעו לסעודת שבת בבית שלכם, שהם יראו מה זה שבת ומה זה שבת קודש. יהי רצון שינסו למלא את רצון רבנו, שהרבי הוא ממלא מקום, כמו שדיבר הרבה פעמים, של כל הרביים הקודמים, וממלא מקום כל הקודמים ויש לו את כל המעלות של אלו וגם שלו. בואו נתחזק בדור השביעי ולא יהיה דור שמיני, כי נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה. לחיים, לחיים וגוט יום טוב.

1:05:29 דובר 6 יישר כוח גדול. הרב החסיד הרב קוטלרסקי. רק אומר לכם שרוב השנה הרב קוטלרסקי לא גר בבית שלו, הוא גר במטוסים, נוסע ממקום למקום ומשליח לשליח. אנחנו יכולים לאחל לו מכאן שבעזרת השם עד י"ט כסלו הבא יהיה לו עוד כמה וכמה מקומות להגיע אליהם, ויחד עם השלוחים כולם יגיע לארץ הקודש עם הרבי בראשנו. כשיצא רבנו הגדול ממאסרו שיגר מכתבים לכמה מרעיו, תלמידי המגיד, לספר להם על הנס הגדול אשר עשה השם. "נתגדל ונתקדש ברבים, ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים, וענו ואמרו כי מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו". ומסיים הרבי במכתבו: "זה היום אשר עשה ה' עמנו, יום שנכפל בו כי טוב, י"ט כסלו, יום הילולא רבא של רבנו הגדול והקדוש המגיד ממזריטש, וכשקראתי בתהילים בפסוק 'פדה בשלום נפשי' קודם שהתחלתי הפסוק שלאחריו", כך כותב אדמו"ר הזקן, "יצאתי לשלום ואסיים בשלום, מה' שלום". מסירות הנפש של הרבי עמדה לו שיצא בשלום, מה' שלום, ויכל להפיץ את תורת החסידות. וכפי שביטא זאת החסיד רב אייזיק מהומיל באחת מהתוועדויות י"ט כסלו. אומר רב אייזיק: "למי הייתה הישועה בי"ט כסלו? לרבי?" אומר, "מה משנה עבור הרבי היכן הוא נמצא? גם במאסר לא היה חסר לו כלום. שמא תאמרו שהיו חסרים לו בגדי שבת להחלפה? אפילו בגדי שבת לא היו חסרים לו. כי בכל ערב שבת הוציא אדמו"ר הזקן בהיותו במאסר מטפחת שהייתה עמו, קרע ממנה רצועה והשתמש בזה כבגד חדש לשבת. אז לא היה חסר כלום לרבי. אז למי הייתה הישועה?" ואמר רב אייזיק מהומיל: "לה' הישועה, שכן על ידי הגאולה התפרסם גילוי אלוקות למטה. ואם כן, הבה נרקוד!" ויצאו החסידים בריקוד. נצא גם אנו בריקוד

1:08:10 דובר 6 של גאולה. נישא תפילה לפדה בשלום נפשי. לחיים, לחיים. איזו שמחה, ממש כמו שהיום מגיעה הבשורה על גאולתו של אדמו"ר הזקן. ואכן באמת זה כך, כי הגאולה לא הייתה לפני מאתיים וחמש עשרה שנה, אלא היא בכל יום ויום מחדש. לחיים, לחיים. ברוכים הבאים לכל המצטרפים איתנו להתוועדות. עשר זכויות, עשר זכויות מנו חסידים לאדמו"ר הזקן. ששש... עשר זכויות מנו חסידים לאדמו"ר הזקן. עשרה דברים שפעל בעולם. שתי הזכויות הראשונות שחסידים אמרו שהם הזכויות מה שאדמו"ר הזקן פעל כאן בעולם הן סידור השולחן ערוך וסידור נוסח התפילה. את השולחן ערוך חיבר רבנו הזקן הלכות בטעמיהן, ברר, זיקק, ליבן את ההלכות עצמן לאמיתתן. את נוסח התפילה תיקן הרבי כשהיו לפניו שישים סידורים מנוסחאות שונות, ומכולם בחר בנוסחה שאנו מתפללים בה היום, נוסח האר"י. שתי זכויות, אחת בתורה, אחת בתפילה. שני הדברים הללו שייכים למאסר ולגאולה. חסידים היו מתאספים ביחד. לשם מה היו מתאספים חסידים יחד? ללמוד תורה ולהתפלל יחד במניין בנוסח שתיקן אדמו"ר הזקן, ועל שני עניינים האלו מסר הרבי את נפשו. מצידם בא הקטרוג והמאסר ואחרי זה הגאולה של י"ט כסלו. רבותיי, לכבוד הוא לנו לשמוע כעת את מי שמתעסק במסירות נפש בשני העניינים האלו. לימוד וחידוש בשולחן ערוך רבנו הזקן, ואתמול, אתמול הגיע מבית הדפוס הספר החדש על סידור התפילה של אדמו"ר הזקן. ספרו החדש של כבוד הרב הגאון, המרא דאתרא של כפר חב"ד, הרב הגאון הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, בכבוד.

1:11:23 דובר 7 לחיים ולחיים, לחיים. יהי רצון שזכותו של בעל הגאולה תעמוד לנו, וכל המצטרך בבני חיי ומזוני ובכולהו רוויחי. לחיים, לחיים. היה פעם חסיד שקראו לו ר' אוריאל צימר, חסיד ידוע, אדם עם כישרונות גאוניים. היה פעם בהתוועדות בי"ט כסלו אצל הרבי. היה לפני ההתוועדות, עליו השלום, היה חולה ברגליו והוא ישב בכיסא גלגלים. ניגש אליו, אספר מעשה, ניגש אליו יהודי ושאל אותו: ר' אוריאל, וואס מאכט איר? ר' אוריאל, מה שלומך? אז הוא אמר: לא כל כך טוב. הוא אמר לו: מה פירוש לא כל כך טוב? מה קרה? אז הוא אמר לו: בכל שנה בי"ט בכסלו אני רגיל לשתות בקבוק ערק מההתחלה ועד הסוף. השנה הייתי צריך לעצור פעמיים. זה אצלו היה שבי"ט כסלו הרגיש לא כל כך טוב. הוא היה רגיל לשתות בקבוק משקה מההתחלה ועד הסוף. הוא התחיל להרגיש לא טוב והיה מוכרח לעצור פעמיים. זה מה שקרה לי עכשיו כשהתחלתי להשתעל. אבל אנחנו נמצאים בשנה זו בי"ט בכסלו שזה יוצא בימי השבוע שישי ושבת. טלפנה אליי היום אישה ושאלה אותי שאלה, אישה פשוטה. זו שאלה לכאורה אולי קשורה בעם הארצות, אבל למעשה כל כך התרגשתי מהשאלה. היא שואלת אותי: כבוד הרב, השנה יוצא י"ט בכסלו בשישי ושבת, בשישי ושבת. האם צריך לעשות עירוב תבשילים? היא רגילה שכל חג שחל בשישי ואחר כך השבת עושים עירוב תבשילים בכדי שאפשר יהיה לבשל מיום שישי לשבת. היום י"ט בכסלו שיוצא בשישי ושבת. היא שאלה אותי האם צריך לעשות עירוב תבשילים היום לפנות ערב בכדי להכין את צורכי השבת. שאלה לכאורה, אישה יכולה לשאול שאלה כזאת, אבל למעשה כל כך התרגשתי מהשאלה הזו. הרגישה

1:14:18 דובר 7 את החג של י"ט כסלו. האם צריך לעשות עירוב תבשילים בגלל שהיום יוצא חג י"ט כסלו ביום שישי? לכן אנחנו עכשיו בהתוועדות הזאת של י"ט כסלו נרגיש קצת שבעל השמחה עומד פה. אנחנו שמחים בשמחתו. אנחנו משתדלים ללכת באורחותיו, ללמוד בתורתו. זכותו תגן עלינו. לחיים, לחיים. כידוע אדמו"ר הזקן חידש את תורת החסידות. גם בתורת הנגלה וגם בתורת החסידות. יש גמרא מעניינת במסכת בבא קמא. הגמרא אומרת: "האי מאן דבעי למהוי חסידא", מי שרוצה להיות חסיד. יש בזה שלושה פירושים, דעות בגמרא. אחד אומר לקיים מילי דנזיקין, שהוא יקיים את ההלכות הקשורות להלכות נזיקין, הלכות שבין אדם לחברו. אחד אומר לקיים מילי דברכות, שהוא ייזהר לעשות ברכה כתיקונה. חס ושלום לא לעשות ברכה שאינה צריכה, לברך על כל דבר ודבר את הברכה הראויה לו. ואחד אומר לקיים מילי דאבות, שיקיים את הדברים של אבות. מה הפירוש מילי דאבות? הפשטות זה כפי שגם המפרשים אומרים, שמילי דאבות הכוונה היא ל־ל־לדברים, ההנהגות הקשורות בפרקי אבות. בששת פרקי אבות אנחנו לומדים כל מיני דרכים והנהגות בדרך ארץ ויראת שמיים. זה לא הלכות פסוקות, אבל זה הנהגות שאיך שאדם צריך להתנהג, החסיד וירא שמיים וכולי וכולי. שמעתי פעם שאחד הפירושים, יש לפרש עוד פירוש. מה הפירוש מילי דאבות? מילי דאבות הכוונה היא מה שהקשר שלנו עם האבות, עם אבותינו ואבות אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, ועם רבותינו נשיאינו. אחד הדברים היסודיים בתורתו של אדמו"ר הזקן בספר התניא זה החידוש של כל יהודי ויהודי עם אבותינו הקדושים. ישנם שני דברים שאבותינו הנחילו לנו, הורישו לנו, שזה נמצא בכל אחד ואחד, בכל יהודי ויהודייה. מה הם שני הדברים? אהבת השם. שכל יהודי ויהודי יש בסתר ליבו קשר

1:17:02 דובר 7 לקדוש ברוך הוא. אהבה לקדוש ברוך הוא. זה דבר אחד. והדבר השני זה האמונה באחדות השם. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. זה חקוק וטבוע בליבו ובנפשו ובמוחו של כל יהודי ויהודי. מאיפה יש לו את זה? זה ירושה מאבותינו שהנחילו לנו אברהם, יצחק ויעקב, הם הנחילו לצאצאיהם את האמונה הזו. ולכן אומר אדמו"ר הזקן, שיהודי, אפילו שהוא במצב של חס ושלום של קל שבקלים, רואים, הוא לא מבין הרבה, אבל הוא מוסר את נפשו על קידוש השם. למה? הוא לא יודע ולא מבין ואפילו לא יודע את ההלכה. אבל חס ושלום להיפרד מהקדוש ברוך הוא זה בלתי אפשרי. איך אפשר להיפרד מהקדוש ברוך הוא? מאיפה יש לו את ההנחה הזו שאי אפשר להיפרד מהקדוש ברוך הוא? זה ירושה לנו מאבותינו, וזה הפירוש לקיים מילי דאבות, שהוא יקיים בעצמו את הדבר, את הדברים שהנחילו לנו אבותינו. ישנם דברים שהנחילו לנו אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, ויש דברים שהנחילו לנו אבותינו רבותינו נשיאינו מאדמו"ר הזקן ועד הרבי. הם הנחילו לנו את תורת החסידות, את לימוד החסידות, את ההליכה בדרכי החסידות, והעיקר להאיר את הנשמה שאצל כל יהודי ויהודי. לכל יהודי יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, והחלק האלוקי הזה נמצא אצלו ובוער בקרבו ורוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. אלא מה? הוא נמצא בעולם הזה, בעולם החומרי, בעולם הגשמי. ישנם כל מיני מניעות ועיכובים, אבל הדרכים לעבודת השם, להתקרב לקדוש ברוך הוא, זה הנחיל, הנחיל לנו אדמו"ר הזקן בספר התניא קדישא, וזה הנחיל לנו כבוד קדושת הרבי בשיחותיו הקדושות ובמאמריו הקדושים, איך לעבוד את השם. בחג הזה של י"ט בכסלו, שהוא יום ראש השנה לתורת החסידות, אדמו"ר הזקן היה נקרא בשם

1:19:17 דובר 7 שניאור זלמן. פירוש שניאור זלמן, מפרש הרבי, מה זה שניאור? שני אורות. איזה שני אורות? יש אור של תורת הנגלה ויש אור של תורת החסידות, והוא האיר את העולם באור של תורת הנגלה על ידי השולחן ערוך שחיבר, והוא האיר את העולם באור של תורת החסידות על ידי ספר התניא וליקוטי תורה ותורה אור, כל ספריו הקדושים. אבל אומר הרבי שיש חיבור, זה לא ששתי תורות, תורה אחת ועוד תורה. התורה היא מאוחדת. איפה רואים את האחדות הזו שבין תורת הנגלה לתורת החסידות? יש על זה כמה וכמה דוגמאות. נביא אחת מהן מהלכה שכתובה בשולחן ערוך. ישנם שלושים ותשע מלאכות שבת, שזה מתחיל בחרישה, ואחר כך אחת המלאכות זה מלאכת מבעיר. מלאכת מבעיר פירוש הדברים שאסור לאדם להדליק אש בשבת. אסור לו ליצור שלהבת בשבת, וזה אחד מאבות מלאכות שבת. ואם הוא חס ושלום עושה את המלאכה הזו, הוא מתחייב סקילה וכרת וכולי וכולי. במלאכת מבעיר ישנם שני דברים: יש עשיית הלהבה, ועל ידי עשיית הלהבה גם הפתילה נכלית, נגמרת, הפתילה נגמרת והלהבה נוצרת. נשאלת השאלה בפוסקים: מהי המלאכה במלאכת מבעיר? האם המלאכה היא לכלות את הפתילה או המלאכה היא לעשות את הלהבה? ואדמו"ר הזקן בא ודן בזה בקונטרס אחרון בהלכות שבת, והוא מסיק שמלאכת מבעיר בשבת זה עשיית הלהבה, לא כליון הפתילה אלא עשיית הלהבה. והוא מביא ראיה לכך שכתוב בהלכה ברמב"ם, שאם אדם חימם ברזל עד כדי כך שזה נהיה גחלת שהוא יכול לשרוף, הוא מתחייב משום מלאכת מבעיר. נשאלת השאלה: אדם מחמם, מחמם ברזל, הברזל נשאר כמו שהוא, שום דבר לא נכלה, ובכל זאת הוא חייב משום מבעיר. למה?

1:21:44 דובר 7 סימן, ראיה לכך שהמלאכה במלאכת מבעיר זה לא הכליון של הפתילה אלא עשיית הלהבה. ולכן כשהוא, כשהוא חימם ברזל עד שנהיה גחלת, אז במילא אין בזה כליון הפתילה. אף על פי שאין כליון הפתילה ובכל זאת הוא מתחייב, ראיה לכך שהמלאכה היא עשיית השלהבת. שמעתי פעם בהתוועדות חסידית שמה כל כך אדמו"ר הזקן עורר בעניין הזה של הלכת מבעיר, שהמלאכה היא עשיית השלהבת, לא כליון הפתילה. הסבירו את הדברים חסידים. זה ההבדל בין תורת החסידות לתורת המוסר. תורת המוסר עניינה היא לבטל, לכלות את הפתילה. איך להשתלט על הגוף? איך לכלות את הגוף שלא יפריע לעבודת השם? תורת החסידות באה ללמד לעולם את עשיית השלהבת, להדליק את הנשמה, להדליק את האור, ובמילא כבר הגוף יתבטל מאליו. בזה ופה אנחנו רואים את השילוב של תורת הנגלה ותורת החסידות בתורתו של אדמו"ר הזקן. אנחנו נמצאים עכשיו בחושך הכפול והמכופל. עשרים שנה, כמעט עשרים שנה לאחר ג' תמוז. חובה עלינו להתחזק עוד יותר ועוד יותר, לעבור את הרגע, לרגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, לעבור את הרגעים האחרונים של החושך הכפול והמכופל. איך אפשר לעבור את זה? איך אפשר להתגבר על החושך הכפול והמכופל? אז זה בא תורתו של הרבי. אז זה בא הוראותיו הקדושות של הרבי. אם זה בעבודת השליחות, איך להפיץ יהדות ואיך לקרב יהודים? איך להדליק נשמות ישראל? אנחנו מתקרבים עכשיו לחג החנוכה, שעניינו עשיית האור, ולא בכדי הסמיכות ברורה בין חג י"ט בכסלו לחג החנוכה. לכן מהתוועדות זו נצא כולנו בהתחזקות ובהגברה בהוראותיו של הרבי, לכל אחד ואחד שהוא שליח שלו ושליח של הקדוש ברוך הוא. להתחזק בתורה ובמצוותיה, לחזק

1:24:05 דובר 7 בחינוך הילדים בדרך התורה ובדרך המצווה, ולחזק את הסביבה באור של הגאולה האמיתית והשלמה. ונזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלמה ומלכנו בראשנו תכף ומיד ממש.

1:24:24 דובר 8 תודה רבה לכבוד הרב, ואנחנו כולנו נאחל מזל טוב לכבוד הרב על הספר החדש "שערי תפילה ומנהג" שיצא לאור אתמול. ונאחל לו מקרב לב שעד לי"ט כסלו שנה הבאה, זה רק חלק א' על תפילות חול וברכת המזון, אז עד שנה הבאה יש גם את תפילות שבת ועוד. להוציא לאור עוד הרבה ספרים בתורתו של אדמו"ר הזקן, ויאריך ימים על ממלכתו, ויקבל פני משיח צדקנו תכף ומיד ממש. נמצא איתנו כאן מי שמקפיד להשתתף בשמחה הזו של י"ט כסלו כאן בכפר חב"ד, רב הכותל והמקומות הקדושים, הגאון החסיד הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, העוזר רבות ומסייע לכל ענייני חב"ד בהפצת המעיינות בכותל המערבי ובציון הרשב"י במירון. הרב רבינוביץ. לחיים.

1:25:33 דובר 9 לחיים, לחיים! כבוד המרא דאתרא, הגאון החסיד הרב שמואל אשכנזי, הרב מרדכי שמואל אשכנזי, שבשם כולנו נברך אותו לרגל הוצאת ספרו החדש. ימים על ימי מלך תוסיף, שנותיו כמו דור ודור, שיוסיף להגדיל תורה ולהאדירה ולהפצת תורתו של אדמו"ר הזקן בעולם כולו. כבוד כל הרבנים, כל היושבים כאן על שולחן הנשיאות, קהל קדוש, מוריי ורבותיי, שמענו את השיר פדה בשלום נפשי. אותן מילים של דוד המלך שאיתן אדמו"ר הזקן יצא ביום הזה מבית האסורים, ושם נאמר: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". האמונה שכל מה שהיה, הכל מאתו יתברך. כל הכניסה לבית האסורים, כל היציאה משם, כל הגאולה, כל מה שכרוך היה בזה להפצת אור החסידות עד היום הזה, ובעזרת השם, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. בזכות הפצת החסידות נזכה לגאולה השלמה. הכל היה לטובה, הכל היה מאת הקדוש ברוך הוא. בפרשת השבוע קראנו את התפילה של יעקב אבינו עם פגישתו עם עשיו, תפילה שכולנו זקוקים לה, תפילה שכולנו מתפללים לנוכח אויבינו מאיראן, שונאינו מכל צד שמבקשים לכלותנו. ומה אומר יעקב אבינו? "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב". שואלים כולם: מה זה כפל הלשון? "ואתה אמרת היטב איטיב עמך". בספרי חסידות נאמר: "ואתה אמרת היטב". אם יהודי אומר שהכל מהקדוש ברוך הוא זה לטוב, מבטיח הקדוש ברוך הוא: "איטיב עמך". אני איטיב לך ואתן לך כפליים לתושייה, איטיב איתך כפל כפליים על הטובה שנתתי לך. כולנו מכירים את אותו סיפור על נחום איש גמזו שכל דבר היה אומר גם זו לטובה. הגמרא במסכת תענית מספרת שפעם אחת נגזרה גזירה, אמרו: מי ילך וישנה את הגזירה? אמרו: נחום איש גמזו

1:28:53 דובר 9 שהוא מלומד בניסים. הוא יצא בשליחות עם מזוודה עם דורון שבה היו יהלומים ואבנים טובות, ובלינתו במלון בעל המלון ואנשיו גנבו לו את האבנים הטובות ושמו שמה עפר ואבנים. כשהוא הגיע אל המלך הוא הביא לו את הדורון. פתחו את אותו תיק ומצאו שמה עפר. המלך כעס ואז הופיע אליהו הנביא בדמות אחד משריו של המלך ואמר לו: שמא זה מעפרו של אברהם אבינו, שאיתו הוא נלחם נגד כל ארבעת המלכים. המלך, שהיה לו באותו זמן מאבק עם אחת מהמדינות, בדק את זה, ואכן היה לעפר הזה את סגולת העפר של אברהם אבינו, ואיתו הוא ניצח את המלחמה. כמובן שהמלך ביטל את הגזירה, היטיב עם נחום איש גמזו, מילא בחזרה את אותה תיבה באבנים טובות שיחזיר לשולחיו. כשחזר נחום איש גמזו פגשו אותו אנשי המלון ושאלו אותו מה היה. הוא סיפר להם מה הם עשו. הרסו את המלון ובאו למלך עם עפר עם אותה סגולה ואמרו: זה לא עפר של נחום. זה עפר שלנו. ניסו את זה והתברר שלעפר שלהם אין שום דבר, אין שום יכולת. וכמובן הענישו אותם. תלמידו של נחום איש גמזו היה רבי עקיבא. גם הוא נקט באותה דרך ואמר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. גם איתו היה אותו סיפור דומה כאשר הוא רצה ללון בעיר ולא נתנו לו. הוא ישן מחוץ לעיר והנר כבה. חמורו נטרף וכך גם הוא. התרנגול נטרף ובסופו של דבר התברר ששודדים באו לעיר, שבו את אנשי אותה עיר והוא ניצל. שואל הרבי למה תלמידו רבי עקיבא לא משתמש בלשון רבו ולא אומר גם הוא גם זו לטובה? למה הוא אומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד? אומר הרבי: יש הבדל.

1:31:33 דובר 9 לפעמים אדם חושב: אני מסתכל על התוצאות כמו רבי עקיבא שאמר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. התוצאה טובה למרות שבאותה שעה שהוא ישן מחוץ לעיר, באותה שעה שנטרף חמורו ותרנגולו, באותה שעה שכבה נרו היה לו מאוד קשה, אבל בסופו של דבר הוא האמין שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. לעומתו נחום איש גמזו ידע שגם בשעה הקשה, מה שקורה עכשיו גם זו לטובה. כל מה שאמר אדמו"ר הזקן, שהכל, גם מה שקרה איתו היה גם זו לטובה. ככה הוא כותב באיגרת הקודש שלו, שיהודי צריך להאמין שמהקדוש ברוך הוא יוצא רק טוב, גם אם נראה לו באותו רגע שמשהו משתבש זה לא נכון. לא משתבש שום דבר. הכל לטוב. התהליך טוב והתוצאות טובות. כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אבל יותר מכך, גם זו לטובה. מי ייתן ויקוים בכל אחד ואחד מאיתנו "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", שהקדוש ברוך הוא ייטיב לנו כפל כפליים, במיוחד בימים האלה שאויבינו רוצים לפגוע בנו, כאשר יש לנו מלחמות על תורת ישראל ומלחמות על קיומנו. שנזכה: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך, ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב, ואני אבטח בך". אמן.

1:33:54 דובר 10 "מי יטב ויודע כל אלוהי חיל ערוים מכל. קלי יטב ויודע אלוהי כאי הרואי מכל.

1:34:27 דובר 11 כלי יתו ויודקו. אלוהי כאי הרואי מכל. כלי יתו ויודקו. אלוהי כאי הרואי מכל.

1:35:01 דובר 10 אי כלי יתו ויודקו. אלוהי כאי הרואי מכל. כלי יתו ויודקו. אלוהי כאי הרואי מכל.

1:35:18 דובר 11 כלי יתו ויודקו. אלוהי כאי הרואי מכל. כלי יתו ויודקו. אלוהי כאי הרואי מכל.

1:36:07 דובר 10 צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים. איי איי איי איי איי. איי איי איי איי איי. איי איי איי איי איי, איי איי איי. איי כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. איי איי איי איי איי.

1:40:34 דובר 12 אנו מקבלים בברכת ברוכים הבאים את כבוד הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט"א. כבוד הרב הראשי לישראל. זו ההזדמנות עבורנו לאחל מתוך התוועדות חסידית לכבוד הרב הצלחה רבה בתפקידו. מזל טוב על היבחרו ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולסייע בהפצת מעיינות החסידות עד דקאתי מר מלכא משיחא בקרוב ממש. ונתכבד לשמוע כעת דברי ברכה מכבוד הרב הראשי הרב דוד לאו.

1:41:44 דובר 14 לחיים!

1:41:45 דובר 15 לחיים!

1:41:49 דובר 14 שהכל נהיה בדברו.

1:41:56 דובר 15 אמן!

1:41:56 דובר 14 ברשות המרא דאתרא. ברשות הרבנים, מוריי ורבותיי, קהל שמתאסף כמדי שנה לעמוד ושוב לחוג בשמחה רבה, לעמוד ולציין כאשר מאחוריי התמונה הגדולה והראויה של רבנו בעל התניא. ואנחנו עומדים היום וחשים שזה המקום הראוי לעמוד ולהזכיר נקודה חשובה מפרשת השבוע. מסיימת התורה בפרשת וישב, מסיימת את התורה עם חלום. שני חלומות שחולמים בלילה אחד. יוסף הצדיק מגיע לבית האסורים ובבור הוא רואה את שני השרים של פרעה, את שר המשקים ואת שר האופים, שניהם פניהם זועפים, כועסים. לא טוב להם וכאשר הפנים שלהם כל כך קשות, שואל אותם יוסף ואומר להם: הלא לאלוקים פתרונים. ספרו נא לי, תגידו לי מה קרה? יש כאן עניין מיוחד שאתם חושבים שאלוקים לא יכול חלילה. ספרו לי. הראשון מספר, שר המשקים, את חלומו והוא מתאר גפן, שלושה שריגים, ואז הוא סוחט את הכוס, סוחט את הענבים לתוך הכוס ומגיש לפרעה. אומר לו יוסף: מה שלושה? הכוונה היא לשלושה ימים. שלושת השריגים שלושת ימים הם. בעוד שלושה ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך. ונתת כוס פרעה על ידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו. רואה שר האופים שהפתרון טוב, ואז הוא מספר סיפור. גם אני בחלומי ראיתי משהו עם שלוש. שלושה סלים היו מעל הראש שלי, ובסל העליון מאפה כמו שהייתי רגיל לתת לפרעה, מכל מאכל פרעה, ועוף אוכל אותם מעל ראשי. אומר לו פרעה-- אומר לו יוסף: בעוד שלושה ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ. ואכן, כפי שאמר יוסף הצדיק כך נתקיים. תוך שלושה ימים יום הולדת פרעה. שר המשקים חוזר למעמדו לתפקידו. שר האופים נתלה. ומחפשים המפרשים לבאר מעבר לרוח הקודש שפשוט וברור ששרתה על יוסף הצדיק.

1:45:13 דובר 14 מנין זיהה יוסף בתוך החלומות את ההבדל הגדול? והמפרשים דנים בדבר. המגיד מדובנא יש לו על זה תשובה יפהפייה, אבל לעניות דעתי יש כאן מילה אחת גדולה משמעותית, שהיא למעשה מהותו של היום המיוחד הזה, בליל חג הגאולה. מה רואה שר המשקים מול העיניים? הוא רואה את עצמו חוזר ועושה עוד פעם את מה שהוא עשה כל השנים. הוא רואה את הגפן, הוא רואה את הכוס מתמלאת ויש לו אחריות לממש את תפקידו. יש לו אחריות. הוא היה עושה את זה שנים. נכון, עכשיו הוא שנה שלמה כבר בבור, אבל במשך שנים הוא לא ויתר על מאמץ עקבי קבוע, ובמשך שנים הוא הקפיד לתת לפרעה לשתות. אז על מה הוא חולם? איך אני משפר? יש לי אחריות ואני צריך לעשות אותה. רק איך לעשות אותה בצורה הנכונה? על מה חולם שר האופים? הוא חולם שהוא רואה עוף אוכל את המאכל של פרעה מעל ראשו. הרי אתה אחראי על האוכל. לא, התפקיד שלך זה לא לתת לעוף לאכול עכשיו את המאפה הזה. תפקיד שלך לשמור. תפקיד שלך לגרש את העוף, להקפיד שהמאכל יגיע אל פרעה. אין לך אחריות, אדוני שר האופים. אתה אפילו לא מרים יד אחת כדי לגרש את העוף. אומר לו יוסף: אם אין לך אחריות, סימן שאינך מתאים לתפקידך. אתה לא תקיים, לא תממש אותו. מוריי ורבותיי, אחריות, אכפתיות הייתה לשר המשקים, זכה לצאת מן הבור. חוסר אחריות, זלזול היו לשר האופים והוא נתלה על העץ. מוריי ורבותיי, המוטו שאנחנו יוצאים איתו הערב זה ידיעה גדולה שהיה יהודי ענק, שהייתה לו אחריות עצומה להפיץ את תורת החסידות. אז הוא היה בכלא, אבל לא נפלה רוחו, אלא להיפך, יצא

1:48:06 דובר 14 משם עם כוחות נוספים. כי יש לי אחריות. יש אחריות לכלל ישראל. יש אחריות לכל עם ישראל. יש אחריות לעולם כולו. ומכאן החלו מעיינות לפוץ החוצה, ואור עולם האיר מאדמו"ר הזקן דרך הדורות הבאים, וזכינו גם אנחנו בדורנו לראות ולחוש אחריות יהודית מה היא. אחריות של הפצת אור תורה, הפצת יהדות. זכינו לראות ואנחנו זוכים לראות ועומדים היום וחוזרים ואומרים לעצמנו שוב: והלוואי ונזכה כולנו להיות שליחים אחראים ולהמשיך להפיץ את האור הגדול. אימתי קאתי מר? כשיפוצו מעיינותיך. אשרינו שאנו רואים את מעיינות התורה והחסידות נפוצים בכל קצוות תבל. כן ייתן ה' וכן יוסיף שנזכה כולנו לראות את האור הגדול מאיר במהרה על ציון. ונזכה כולנו במהרה יחד לראות מהרה וליהנות מהאור הגדול שיאיר בהר מרום הרים, ירושלים עיר הקודש. בקרוב ממש במהרה, אמן ואמן.

1:49:53 דובר 16 הנציג שלנו פה לא מוצא שאנחנו צריכים עוד דובר.

1:49:55 דובר 14 נציג הוא, או. אורח הכבוד שלנו היום, כבוד הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון שליט"א, שבגיל צעיר מאוד הצטרף לצוות החוזרים של הרבי. החוזרים, אלו הרושמים וחוזרים את שיחותיו של הרבי הנאמרות בשבת ויום טוב, בימים בהם אי אפשר להקליט, ואז עומדים שם אנשים עם סרט הקלטה חי בראש ורושמים בראשם את דבריו של הרבי. ומני אז נטל על עצמו את המשימה להיות דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. בשש יבשות ברחבי הגלובוס, במאות בתי חב"ד, קמפוסים, אוניברסיטאות ואפילו בצבא ארצות הברית. כן, גם לשם הגיע הרב ג'ייקובסון והרצה את תורתו של הרבי. דרך אתר האינטרנט שייסד, ישיבה נט, מלמד הרב ג'ייקובסון את תורת החסידות לאלפי אנשים מדי יום, מפיץ המעיין חוצה. לכבוד הוא לנו לשמוע כעת את אורח הכבוד של ההתוועדות המיוחדת הזאת, הרב, החסיד, הרב הגאון הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון שליט"א. משקה עם מים.

1:51:51 דובר 17 מה? אה?

1:51:58 דובר 14 ראשוני את סופר מים.

1:52:00 דובר 17 ככה כתוב, לא? תקראו את הראשון בבי"ו, בכסף.

1:52:05 דובר 14 לחיים.

1:52:05 דובר 17 לחיים.

1:52:14 דובר 14 תודה.

1:52:14 דובר 17 שלא תתבלבל.

1:52:15 דובר 14 מים לחיים.

1:52:17 דובר 17 אמרת זה השני זה לחיים.

1:52:19 דובר 14 אז לחיים. גוט יום טוב! חג שמח, לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותחתמו, לחיים לחיים ולברכה. לחיים, לחיים, לחיים, לחיים. תנו רבנן. כך מתחילים חכמינו זיכרונם לברכה לספר אחד מהסיפורים הכי קשים ובלתי מובנים בתלמוד בבלי, במסכת חגיגה פרק שני. פעם אחת, זה היה בשבת קודש, רכב אלישע בן אבויה על סוסו. מי היה אלישע בן אבויה? מכל מאות חכמי תורה שבעל פה, תנאים ואמוראים במשך מאות שנים, אנחנו מודעים רק למקרה אחד של גדול הדור, של אחד מגדולי חכמי ישראל שקיצץ בנטיעות ועזב את דרך התורה. רק אחד ושמו אלישע בן אבויה, שאפילו לא רצו להזכיר את שמו ומכנים אותו עד היום הזה בכינוי אחר. לאלישע בן אבויה היה תלמיד אחד שנשאר נאמן ואדוק לרבו אפילו לאחר שהזניח את עמו, את תורתו ואת אלוקיו, וזה היה רבי מאיר. פעם אחת בשבת אלישע בן אבויה רוכב על סוסו. אחד מאיסורי חז"ל, אחד מהשבות שבשבת, לא רוכבים על סוס כפי שאומרת המשנה במסכת ביצה. אבל רבי מאיר ידע שבעת הרכיבה על הסוס אלישע בן אבויה יגיד שיעור, והוא לא רצה להפסיד את השיעור התורני בשבת קודש בצהריים של הגאון אלישע בן אבויה. אלישע בן אבויה רוכב ורבי מאיר מטייל ברגליו ושומע כל שיג, כל הגה, כל נקודה שיוצאת מפיו הגאוני של אלישע בן אבויה. ופתאום אלישע מפסיק ואומר לו, רבי מאיר, אומר: "מאיר, חזור בך". למה? אני הייתי סופר את עקבי הסוס שלי. כל פסיעה ספרתי בעת שרכב ובעת שנתן שיעור, ולפי המדידה שלי כאן נגמר תחום שבת. יצאנו אלפיים אמה מחוץ לעיר. אתה יהודי חרד לדבר השם, עם תחומים מדאורייתא או מדרבנן לא נגיע, אבל רבי מאיר לא עובר

1:56:28 דובר 14 על תחום שבת. חזור בך. זהו, עכשיו אני ממשיך את הטיול, את הכיף בעצמי. האפיקורוס בעצמו יכול ללכת, לא הדתי, לא החרדי. רבי מאיר פונה לרבו. הוא לא מאבד את עשתונותיו ואומר לו: אף אתה חזור בך. וכמובן שהוא מתכוון לפירוש כפול במילים חזור בך: חזור בך מבחינה גיאוגרפית, אבל חזור בך גם מבחינה אקזיסטנציאלית. חזור בך מבחינה נפשית, רגשית, קיומית, חזור בך. אומר לו לרבי מאיר: אני לא יכול לחזור. למה אני לא יכול לחזור? כי שמעתי בת קול שיוצאת מן השמיים, והבת קול הזו, השכינה, אמרה לי: שובו בנים שובבים חוץ מאחר. כל הבנים מבוקשים לשוב. אבל יש יוצא מן הכלל אחד: חוץ מאחר. אני לא יכול לחזור. וכך לפי הסיפור בחגיגה דף ט"ו, אלישע בן אבויה מת בלי החזור בך. ואני שואל אתכם, מוריי ורבותיי: איך הבת קול יכולה להשמיע משפט כזה? מה קרה לדבריו הגדולים של הנשר הגדול, הרמב"ם? אין לך דבר עומד בפני התשובה. אפילו פושע כל ימיו, מנשה מלך ישראל שהרג את סבו ישעיהו הנביא, חזר בתשובה. חמישים שנה של שפיכות דמים ועבודה זרה של מנשה, חתר לו אלוהים מחתרת תחת כיסא הכבוד, מספרת הגמרא בסנהדרין. ואלישע בן אבויה לא יכול לשוב בתשובה. מה קרה ליסוד הגדול של היהדות? שכל אחד ואחד עד הנשימה האחרונה יכול לשוב לאלוקיו ולעמו. איך זה הבת קול מכניסה חוץ מאחר? לפני זמן קצר הייתי נוכח בעת בר מצווה בארצות הברית. נכנסתי, היו באמצע הריקודים, ניגשתי לאבא של חתן בר המצווה, נתתי לו נשיקה חמה וברכת מזל טוב. הוא ביקש ממני לרקוד איתו. לקחנו את הידיים, חיברנו אותן והתחלנו את המחול באמצע אולם הבר מצווה. באמצע הריקוד אני רואה שדמעות

1:59:50 דובר 14 זולגות מעיניו. אני פונה אליו ושואל: למה אתה בוכה? והוא אומר לי: כשהייתי נער צעיר בבית ספר, אחד חשוב בבית ספר ניגש אליי ואמר לי פעם כדברים האלה: תדע שאתה מפסיד את הזמן שלך פה. ממך לא יצא שום דבר מיוחד. מסתכל עליי בעיניים ואומר: רבי ג'ייקובסון, תגיד לי, האם הוא היה צודק? האם יצא משהו ממני או לא? יהודי בן ארבעים ושתיים. אני מסתכל עליו ואומר לו: כמה זמן הסיפור הזה טמון לך בלב? הוא אומר לי: כל יום ויום מהיום שבו שמעתי אותן מילים, ממך לא יצא כלום. אתה סתם מקלקל, מפסיד את הזמן שלך. רבי ג'ייקובסון, תגיד לי באותנטיות, בכנות, האם יצא ממני משהו? כשהבעל השמחה והגאולה הכריז שהחסידות זה לא מפלגה, הוא לא רק התכוון למפלגה במובן פוליטי. יש מפלגה זו, מפלגה זו, והחסידות היא בלתי מפלגתית. הוא התכוון גם למפלגה במובן אמוציונלי, במובן שהחסידות שייכת לחוג החסידים. הוא התכוון שמסורת החסידות יש בה האור והחיות העונה לבעיות השעה. בי"ט כסלו תשע"ד, פה בארצנו הקדושה ובתפוצות, אנחנו ערים לשלוש מצוקות גדולות. אחד, בתוך הלב הפרטי שלנו, מצוקה פנימית. שנית, הפער, הקרע ההולך ומתרחב לדאבוננו בין שכבות שונות של אחינו בני ישראל, ובכל יום שני וחמישי מתפרץ עוד סיפור חדש פה או שם. מצוקה שלישית, היחס שלנו לא רק עם עצמנו, אלא עם שכנינו ועם העולם הרחב. ועל כל שלוש השאלות הגדולות בתקופתנו זו יש המסר והאור שתורת החסידות, מתורת הבעל שם טוב ותלמידיו, של אדמו"ר הזקן, רבנו הגדול בעל התניא והשולחן ערוך ותלמידיו, עד לדורנו, יכולים להעניק לנו, למשפחותינו, לקהילותינו, לעמנו ולעולמנו בתשע"ד. בוא נבאר, נסביר יחד מה היה מסר הבת קול שאלישע בן אבויה

2:03:52 דובר 14 שמע באותו יום. הגמרא הזו במסכת חגיגה בתלמוד בבלי נמצאת גם בתלמוד ירושלמי במסכת חגיגה. אבל יש שינוי אחד. מה אמרה הבת קול לפי התלמוד ירושלמי? שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה. בתלמוד בבלי: שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ואני שואל אתכם, מה אמרה הבת קול? האם הבת קול הכריזה חוץ מאחר כפי הבבלי או חוץ מאלישע בן אבויה כפי הירושלמי? בהלכה יש כלל: בבלי וירושלמי, הלכה כבבלי. פה מדובר על דברי אגדה, אבל גם הבבלי נכתבה מאה שנה מאוחר יותר, הלכה כבבלי, אבל בירושלמי כתוב חוץ מאלישע בן אבויה. מה קורה פה? בשינוי קטן זה בתלמוד טמון עומק הסיפור הגדול, הטראגי והמרגש הזה. מה שהבת קול אמרה הוא כך: שובו בנים שובבים חוץ מאחר. הבת קול פנתה לאלישע בן אבויה ואמרה לו: "תשמע, אתה בן שלי, אני אוהב אותך אהבה עצמית בלי תנאים. שום דבר לא יכול להשחית ולהמעיט באהבה שלי אליך, כי אתה בן שלי, אתה ואני זה עצם אחד. אהבה בלי שום תנאים. אתה בן, שובו בנים שובבים. תחזור לחיקי, הבן." אלא מאי, חוץ מאחר. יום אחד התעוררת בבוקר ופתאום איזו מחשבה, כמו איזה דיבוק, איזה רגש נכנס אליך והתחלת להגיד לעצמך: אני אחר, אני מנוכר, אני מנוכר לאלוקי, לעמי ולתורתי. אני כישלון. אני לא טוב. אני בגדתי בבוראי, באבא, באימא, במשפחתי. אני אחר, אני לא מזדהה עם האומה. אני לא מזדהה עם כנסת ישראל. אני לא מזדהה עם בית ישראל. אני לא מזדהה עם תורת ישראל. ספרי מינים, ספרי יוון נושרים מחיקו. הכרזת לעצמך בראי: אני אחר. ביום הזה, שלפי הירושלמי היה ביום הכיפורים, אלישע בן אבויה נוסע על סוס על הר הבית שנחרב ומאחורי

2:07:10 דובר 14 הפרגוד הוא שומע ביום הזה מסר אחד: אתה בן, שובו בנים, חוץ מאחר. תיקח את הזהות שלך שאתה מגדיר את עצמך בתור אחר ותשים את זה בחוץ. תפסיק לזהות את האחר שבך עם העצמיות שבך. אתה הכי טוב וקדוש וטהור ואצילי ומלכותי שיכול להיות. הדבר היחיד שלא טוב איתך הוא שאתה חושב שאתה לא טוב. זה הדבר היחיד שלא טוב איתך. זה אחר! זו בועה. אתה חי בתוך בועה וכל החיים שלך מתנהלים מאותו מקום. אני אחר, אני אחר, אני אחר. תניח בחוץ. שובו בנים שובבים. זה מה שהבת קול אמרה, כך כתוב בבבלי. אבל מה הוא שמע? הוא לא שמע חוץ מאחר. אתם יודעים מה הוא שמע? הוא שמע חוץ מאלישע בן אבויה, כי אצלו הטרגדיה של היהודי הזה הייתה שהסיפור העצמי שלו מיזג, הרכיב, עשה כלאיים בין האחר ובין האלישע בן אבויה. הקדוש ברוך הוא אמר לו חוץ מאחר, ומה שהוא שמע זה חוץ מאלישע בן אבויה. האם הסיפור הזה לא חוזר על עצמו בכל יום ויום בתוכנו ובתוך ילדינו ובתוך קהילותינו ובתוך משפחותינו? הילד הרך והנחמד והאהוב גדל אפילו במשפחה טובה ומנומסת ואוהבת. אני לא מדבר על משפחה, רחמנא ליצלן, שיש שם בעיות רציניות, ששם ברור. אז אני מדבר על משפחות מה שקוראים נורמליות. באנגלית קוראים לזה functional families, כביכול הכל פונקציונלי. אבל הילד גדל עם הציפיות הגדולות שהיהדות שמה עליו, ואפילו עם כוונתנו רצויה, מה שהוא שומע במשך ימי גידולו, בהכרה, בתת הכרה, הוא שאני תמיד צריך לרצות מישהו אחר, שאני צריך להצדיק את קיומי, שאני צריך לקבל מחמאה מאבא אמא כדי שאני אדע שהקיום שלי שווה משהו. כל החיים שלי תלוי בנסיבות מצידי, מסביבי, שאתה

2:10:07 דובר 14 ואתה ואתה תגיד לי עשית job טוב, ואז אני יכול להצדיק את עצמי, וכל חיי אני גדל בצורה עמוקה בסיפור עמוק. זה שאומר לי בתוך, תוך עצמי אני לא טוב כמו שאני. העצם שלי לא שווה כלום חוץ אם אני אקבל את ההצדקה מהסביבה, מהקהילה, מהבית ספר, מהמורה, מההורים, מהאחים, מהחינוך הזה, מהחינוך הזה, ואפילו אם הוא מצליח בסיסטם. אבל בתוך תוכיותו ופנימיותו הוא אחר. הוא זר לעצמו, הוא לא חוגג את החיים שלו, את העצם שלו. הוא שונא את עצמו כי הוא מאמין באמת שהחיים שלו ראויים לשמם רק אם זה וזה וזה יגידו: אה, אתה ילד טוב ירושלים, ילד טוב כפר חב"ד. הסתכלתי על היהודי הזה בבר מצווה בגיל ארבעים ושתיים, מכניס ילד שלו לבר מצווה. יהודי נגיד, ברוך השם, אולם יפהפה, סושי אינסופי, משקאות כמו אחשוורוש, חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן. כולם אומרים: וואו, איזו סעודה יפה! והוא רוקד איתי והוא בוכה כי הוא סוחב איתו סיפור. מה הסיפור? ממך לא יצא כלום. הוא יצא לדעת, ואני אומר לו: אם אני זה שיקבע שממך יצא משהו, אנחנו חוזרים לתוך אותה בועה. כשהאדמו"ר הזקן הכריז "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש", הפירוש הוא: האם אלוקים צריך הצדקה לקיומו? האם הקדוש ברוך הוא קיים כי אני אומר לך אתה מותר להתקיים? זה מה שנקרא בחסידות חיים עצמיים. הערך שלך עצמי. הקדוש ברוך הוא אוהב אותך. אני, את הילד, הילדה, בלי שום תנאים. הערך שלך לא מותנה בשום נסיבות ואפילו לא בשום הנהגות, ואפילו אם עשית טעויות גדולות, אין בכוחך להשחית העובדה שהזהות העצמאית והפנימית שלך היא תכלית השיא של טוב, אצילות, שלמות, טהרה וקדושה. מזה

2:12:47 דובר 14 עם זה תצא לעולם, עם זה תיכנס לברית נישואים. כך תסתכל על הילדים שלך כי אתה מסתכל ככה על עצמך. אחר כך שואלים בכל כינוסי מחנכים ובכל בתי ספר ובכל אסיפות הורים ומורים ובכל העיתונות על חינוך, כולם שואלים אותה שאלה: למה אנחנו משקרים כל כך? למה אנשים בחיי יום יום מחפים כל כך הרבה על האמת? למה מפחדים אנשים מלהיות אותנטיים? פשוט. איך אני לא יכול לפחד אם אני מאמין שהערך שלי הוא שאתה חושב שאני טוב? אם אני לא מחפה על האמת שלי, אם אני לא משקר, אולי אתה תתקיף אותי וכל הערך שלי יהיה כמו בלון שמתפוצץ ואני אין ואפס. אז כל היום אני הולך עם חומת מגן לדון מה להגיד, למי להגיד, איך להגיד, שזה יקבל אותי וזה יקבל אותי וזה יקבל אותי. תמהים למה קשה לגברים להגיד לנשותיהם "טעיתי, עשיתי טעות". למה זה קשה כל כך? פשוט. אם אני מאמין שערך הקיום שלי זה בגלל שאני לא עושה טעויות, ודאי שאני מפחד להגיד שטעיתי, אבל אם הערך שלי הוא בלי תנאים, אז טעיתי. מה יש? ביקשתי מחילה. זה לא, זה לא מנפץ את הקיום שלי. כשאני באמת אוהב את הנשמה שלי, אני יכול להיות בביטול הכי גדול. אנחנו עשינו עוול כשאנחנו פירשנו את דבריו של אדמו"ר הזקן וכל הרבי'ס עד לרבי, שאומרים ששיא החסידות זה ביטול, ופירשנו את זה לעצמנו באופן לא נכון ולילדינו גם. פירשנו לעצמנו מה זה ביטול? אתה אפס. אתה שווה כלום. אתה שמאַטע. אתה אסקופה הנדרסת, ורק אם אתה מתנהג לפי רוחי ואתה חי לפי הציפיות הגדולות שלי אז תהיה משהו, תהיה חסיד. איזו עוולה עשינו. איך לקחנו מושג של ביטול,

2:15:20 דובר 14 שהפירוש של ביטול הוא שאתה גדול יותר ממה שאתה חושב. אתה חלק מהאינסוף. ביטול פירוש: אל תחשוב על עצמך שאתה כלומניק, אתה קטן, אתה סתם בהמה גסה. אתה חלק מהאינסוף. הערך שלך היא אינסופית, מושרשת בעצמותו, מאותו אינסוף ברוך הוא. כך תסתכל על עצמך, ובלי תנאים. אי אפשר להפחית את זה. מציאותו מעצמותו, קבע רבנו הגדול בתניא. מה זה הקדוש ברוך הוא? מציאותו מעצמותו. הקדוש ברוך הוא לא יושב בהתוועדות וממתין למחמאה. תגיד לחיים. מציאותו מעצמותו. אם אני יכול להעניק לילד שלי הרגש הזה, שכיוון שיש לו חלק אלוקה ממעל, מציאותו מעצמותו, אז הוא לא יצטרך לשקר אף פעם בחייו. לא תהיה לו בעיה להודות על טעויות. עוד דבר, אנחנו שואלים: למה הנישואים היום כל כך מסובכים? למה גברים ונשים לא יכולים לתת בחופשי? למה יש בעיות ותסבוכים? אתה עשית, אני עושה. אני לא מרגיש טוב. אתה לא מרגיש. למה אתה לא יכול לאהוב ולתת לאשתך, לבעלך, לילדים, בחופשי, בחפץ לב? ודאי שאני לא יכול לתת. אני פצוע. אני לא מאמין שאני קיים. אני חוזר הביתה ואני ממתין שאשתי תגיד לי מחמאה, כי בזה תלוי קיומי. וכשהיא אומרת לי, אוי, איזה יום קשה היה לי, אני מתפוצץ, כי מה שאני שומע זה לא שהיה לה יום קשה. מה שאני שומע הוא: אני גבר לא טוב, אני לא מוכשר, אני לא מצליח לשמח את אשתי. אוי גוואלד, היא רק אמרה שהיה יום קשה. היא רצתה קצת אמפתיה. אם היית אוהב את עצמך, אם לא היית פצוע, היית יכול לתת בחופשי. אבל אם אני פצוע, אני תמיד עושה חשבונות, כי אני תמיד זקוק לך שתגיד לי משהו שיצדיק את קיומי. אין לי

2:17:31 דובר 14 חיים עצמיים, יש לי חיים תלותיים, תלוי בנסיבות. אני בניתי בועה ואני חי בתוך הבועה שנקראת אני. אני מסתכל על עצמי: אני לא טוב, אני לא טוב, אני לא טוב. זה כמו CD שבור. אתה יודע, זה סרט, אה, שריטה. כן. וזה חוזר על עצמו: אני לא טוב, אני לא טוב, אני לא טוב, אני לא טוב, אני לא טוב, אני לא טוב. ואחר כך הוא פותח מאמר חסידות, ובמאמר חסידות כתוב שאין עוד מלבדו, שהמציאות היחידה היא רק הקדוש ברוך הוא. איך הוא מפרש את זה? אפילו אדמו"ר הזקן, אפילו הרבי, שהיה אוהב ישראל, והוא אוהב ישראל גדול, גם מאמין שאני לא קיים. גם הם מאמינים שאני כלום. אשתי חושבת ככה, חמותי חושבת ככה, המנהל חושב ככה, וגם אדמו"ר הזקן חשב ככה. והוא לא מבין את האהבה השופעת מכל משפט ומכל שורה בליקוטי תורה ובתניא קדישא ובשיחות הרבי מלך המשיח, שאומר לך חוץ מהיהכי, כל הלימודים שלך על אין עוד מלבדו מיוסדים על איזו הנחה שקרית, מוטעית לגמרי, שאתה, מציאותך מעצמותו, עם עצמות אין סוף ברוך הוא ללא תנאים, שאתה חלק מהאלוקות ושום דבר לא ישחית את זה. אנשים תמהים למה כשיושבים להתוועדות, לקידוש, לחתונה, לבר מצווה, סביב שולחן, אף אחד לא מדבר בכנות. אף אחד לא פותח את הלב ומדבר על האתגרים שלו. כל אחד מוציא מהכיס שלו איזה סיפור ששמע מסבתא על חלום שחלם, או לחיים על לחיים, וזה נקרא קידוש והתוועדות טובה. התוועדות יכולה רק לקרות כשאנשים מאמינים שיש להם חיים עצמיים ואוהבים את עצמם כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם, ולכן אני יכול להגיד לך: זה מה שעל ליבי, כי אני לא מפחד שאני, אני,

2:19:55 דובר 14 אה, אה, עמוס כמו חמאה בתוך קדרה. לפני הנאום שלי יצאתי החוצה לנשום אוויר. הסתובבתי בחוץ וחשבתי. ישבו שמה שלושה ילדי הכפר חמודים מאוד ושתו סודה וראו אותי מטייל ככה. הייתי נראה קצת, אה, ככה, לא ממש בתוך הסיסטם, כפי מה שאומרים. ובמילים חמודות אומרים: "הכול בסדר? את מי אתה מחפש?" אז אני אומר לילדים: "כן, הכול בסדר. אני רק נואם עוד מעט, אז אני מטייל פה, אני חושב קצת." אז ילד אחד פונה אליי ואומר: "ואיך אתה מרגיש עכשיו? איך אתה מרגיש עכשיו? אתה מתרגש?" ואני ידעתי על מה אני אדבר, אז לא הייתי יכול להיות היפוקריט, היפוקריט, היפוקריט, צבוע ממש לפני הנאום. הסתכלתי על הילד ואומר: "אני לא כל כך מתרגש, מתרגש כמו שאני עצבני. יש לי עצבים, נרבוס, מתח." ושלושה ילדים שמעו את זה, הגביהו את פניהם ועשו ככה עם כל כך הזדהות בריאה, נורמלית, רגשית, כמו שהיו התרפיסטים שלי, עשו ככה. וראיתי, ראיתי שכשמביאים להם רגש אותנטי, זה העולם שבו הם צומחים, בו הם גדלים, בו הם בני אדם אמיתיים, שהקדוש ברוך הוא ברא בכל בן אדם מחשבות שאומרות לנו כל מיני דברים משוגעים. אני מתוח, אני כלום, אני לא זה, אני זה, אני זה, זה, ויכול לדבר על זה כי יש לי חיים עצמיים. אני כל כך הרגשתי הזדהות איתם. אמרתי להם: "אתם תיכנסו לדרשה שלי או זה יהיה משעמם בשבילכם?" כולם אמרו בפה אחד: "אנחנו נכנסים, אנחנו רוצים להקשיב. אתה צריך להבין," אמרו, "אנחנו באותה רמה של מבוגרים. אנחנו נקשיב לכל." אמרתי: "אתם יודעים למה אני בטוח?" אומרים: "ודאי. זה כמו שאנחנו לפני המאמר של הבר מצווה, בטוחים מאוד כי יש קהל גדול." אומר לי

2:22:30 דובר 14 ילד אחד: "אבל אתה צריך לדעת שאתה, במילים אלה, שאתה מי שאתה בלתי תלוי בדרשה. אתה מי שאתה, בלתי תלוי בדרשה." כך הוא אומר לי. איזה נחמד! איזה נחמד! אבל כמה גדלו בבועה האחר-- בבועה אחרת של אני. אומרת הבת קול: הגיע הזמן שתקלף את עצמך מתוך הבועה. אתה בן, אתה לא האחר. יש שתי מילים בתורת הקבלה. כולם שמעו את זה, רוב־רובכם: תשובה תתאה, תשובה עילאה. תודו, תודו לי, לא כולכם, אבל הרבה, ששתי המילים האלה לא נותנות לכם רגש כל כך משמח, עליז. לא תשובה תתאה ולא תשובה עילאה. אבל האם אנחנו מבינים מה זה? שוב, רבינו אמר, הרבי אמר, אני שמעתי מפי קודשו עשרות פעמים שבדורנו זה עיקר התשובה, תשובה עילאה. תמיד תמהתי: תשובה עילאה היא מדרגה מאוד נעלית. התבגרתי קצת. אוי, איך לא תפסנו? תשובה תתאה פירוש: אני עושה תשובה על טעויות שעשיתי, על דברים לא נכונים שעשיתי במעשה, בדיבור, במחשבה. תשובה עילאה, תשובה עליונה, זה אני עושה תשובה על זה שאני חושב שאני צריך לעשות תשובה.

2:24:16 דובר 14 תשובה עילאה היא: אני עושה תשובה על זה שאני מחשיב את עצמי לאחר, על זה שכל היום וכל הלילה אני הורג את עצמי מבפנים ואני אומר לעצמי: אתה לא טוב. על זה אני צריך לעשות תשובה, וזו התשובה של דורנו. התשובה העיקרית של דורנו. ואז קל להתוודות, להודות על טעויות, לתקן אותן. אותו דבר זה כשמגיע ליחסינו עם יהודים אחרים משכבות שונות. אם אני יודע שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי אהבה עצמית, אני לא יושב ודן אחרים. רק אם אני מאוכזב בעצמי, בעצמיותי, אני צריך להנמיך, להשפיל אותך כדי להרגיש יותר טוב. אם אני במקום של מציאות עצמית, של חיים עצמיים, של נפש השנית בישראל, אני אוהב את עצמיותי בגלל מה שהוא בעצם, אני יכול להסתכל עליך באותה אהבה, באותו כבוד, באותו ערך. באה החסידות והכריזה: לא רק על עצמך, על כל יהודי חוץ מאחר. תניח את האחר בחוץ ותזדהה באמת עם השובו בנים שובבים. אחד מגדולי חכמי החסידות היה רבי אברהם דב מאווריטש. בספרו החסידי בת עין הוא אומר רעיון נפלא, תשמעו, אני קראתי את זה. וואו. הבת עין אומר את זה. "ויהי כמשלוש חודשים ויוגד ליהודה לאמור הנה זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים. ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף." כל פסוק יש לו גם פירוש על פי הנסתר. אומר הבת עין: יהודה כולל ארבע אותיות שם הוי"ה, י' ו-ה', ואחר כך ו' ו-ה'. תמר זה צדק. תמר יפרח, כנסת ישראל, עם ישראל. "ויהי כמשלוש חודשים", ממתי? מראש השנה. בראש השנה, ביום הכיפורים, כל יהודי מגיע לבית כנסת, מכריז השם הוא האלוקים ושב בתשובה שלמה. "ויהי כמשלוש חודשים". עובר תשרי, עובר חשוון ועובר הרוב של חודש כסלו, כמשלוש חודשים.

2:27:10 דובר 14 עכשיו באמצע החורף פגה ההתעוררות, החמימות, הלהט של חודש תשרי, של ימי החגים, של ימים נוראים, של קירוב המאור אל הניצוץ. "ויוגד ליהודה לאמור". מידת הדין מגיעה לקדוש ברוך הוא, ככתוב בכתבי האר"י ז"ל. זה יש ליתן רווח בין פרשה לפרשה.

2:27:45 דובר 18 שנייה. אני אגיד, זה הראשון לציון, זה כבוד.

2:27:51 דובר 19 אנו מקבלים בברכה את כבוד הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א.

2:28:03 דובר 18 לא יודע איפה הוא.

2:28:09 דובר 14 משה, קבל את המיקרופון, שלא כל אחד ידבר לו, יעז, זה יותר מדי.

2:28:13 דובר 18 קדימה. את הסחוג.

2:28:25 דובר 14 לא, לא, לא.

2:28:47 דובר 18 אומר האר"י ז"ל שגמר הדין זה בימי החנוכה. "ויהי כמשלוש חודשים" — הגיע זמן חנוכה, "ויוגד ליהודה לאמור זנתה תמר כלתך". הכלה שלך, העם היהודי שבראש השנה צעק "ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו לבדך". "ויהי כמשלוש חודשים", פגה ההתעוררות, עבר הלהט, "זנתה תמר כלתך". היהודי מצא מקומות חופשיים אחרים, נוחים יותר, "וגם הנה הרה לזנונים". לא רק שהיא זנתה פעם אחת, היא רצתה לבנות בית, הרה לזנונים. "ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף". מה התכלית של העם היהודי אם הוא לא ממלא את תפקידו לחבר את הבורא והבריאה? היא מוצאת. "היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה". הגיע ליל ראשון של חנוכה. היהודי מוציא שמן מפך אחד שהיה חתום בחותמו של הכהן גדול. אחר כך מכניס פתילה לתוך השמן ומשתמש במנורה, בכלי. המטה בגימטריה כלי עם הכולל, והוא פונה לריבון העולמים ואומר: "הכר נא למי החותמת והמטה והפתילים האלה, לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה". למה אלפי שנה מסרנו את נפשנו להדליק את אור הנר, אור התורה, עם מטה נדודים שהלכנו בו ממדינה למדינה, מעיר לעיר, "לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה". איך יכול המחוצף הזה לקטרג? ואמר: "הנה הרה לזנונים". תמר עזבה אותך? תמר הרה רק מיהודה. תסתכל על המנורה. תראה, ההיסטוריה של העם הזה רוויית דם, דמעות, יזע, אהבה, מסירות בלתי גבולית. למרות שאומות העולם צעקו "שובי, שובי השולמית!" כפירוש המדרש. "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, ממני, וחלק אלוקה ממעל, כי על כן לא נתתיה לשלה בני". בפרשת ויחי נאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה", אומר רש"י: זה מלך המשיח.

2:32:14 דובר 18 "צדקה, כי על כן לא נתתיה לשלה בני". מה אתה מצפה? אלפיים שנות חושך כפול ומכופל בתוך כפול ומכופל, ואתה מצפה שאף יהודי לא יסתכל בי ויגיד שאני אחי. בשביל מי האשמה הזאת? בשביל מי האשמה הזאת? ממני, לא נתתיה לשלה בני. זה לא אחי, זה בני. מי שהיה שמה עוד זוכר את הלהט, כל תפילה ושיחה באותה שבת כשהרבי דיבר על מה הייתה התחלת הגלות, איך התחילה הגלות. אומרים: השבטים מכרו את יוסף למצרים. לא. למה השבטים יכלו למכור אותו? כי ראובן לא היה שמה. "וישב ראובן אל הבור ויקרע את בגדיו. הילד איננו ואני אנה אני בא." איפה היה ראובן בעת המכירה? מה אומר רש"י? לפירוש אחד, היה עסוק בשקו ובתעניתו אשר בלבל יצועי אביו. ראובן לא היה שמה כי הוא היה בתענית. הוא עשה תיקונים וייחודים. אמר, אמר רבן של ישראל: תפתחו את לבבותיכם. ממה התחילה גלות מצרים? לא מזה שאוהבי בצע מכרו ילד יהודי לעבד. מתחיל ממשהו הרבה דק יותר. שיש יהודי קדוש והוא עוסק בשקו ובתעניתו כשילד יהודי מושלך בבור. איך אתה יכול ללכת ולהתעסק בתעניות כשילד יהודי מושלך בבור? מזה מתחילה הגלות. מזה שאני מרגיש שאני מוצדק להניח ילד להישאר בבור כי אני עסוק בעצמי. מזה מתחילה הגלות, מהיעדר האכפתיות, מהיעדר ההזדהות, כיוון שגם אני פצוע בעבודת השם שלי. כי כלל גדול קבע רבנו הזקן בפרק ל"ב, שמהי אהבת ישראל? אהבת ישראל אמיתית פירוש: אם אתה אוהב את עצמיותך, אתה בטבעיות אוהב יהודי אחר. אם אתה לא אוהב בטבעיות יהודי אחר, זה כי אתה אוהב את החותם שלך, החליפה שלך, הבנק, המספר בנק שלך, ה-ה-לייבל היופי שלך. אתה לא אוהב את עצמך. אם אתה היית

2:35:21 דובר 18 אוהב את עצמיותך, היית נפתח ליהודי אחר והיית מסתכל על ילד בבור ואתה לא היית רואה אחר. מה אתה היית רואה? יוסף ה' לי בן אחר. היית לוקח את האחר ועושה ממנו בן. כפי שלקחת את האח שלך ועשית ממנו בן, ועם הילד שלך אתה תוכל לראות בן ולהגיד הנני. לאישה של אלה לא ינוח היא הרי, ופה מגיעים לנקודה השלישית: המצוקה והיחס בינינו ובין עולמנו. לא נתכחש לעובדה שאלפיים שנות גלות לא רק יצרו אנטישמיות, אלא גם יצרו רגשי נחיתות עמוקים בעם היהודי, שאנחנו לא סולחים לעצמנו במקום עמוק מאוד על זה שאנחנו יהודים. אני קורא הרבה מהסופרים פה בארץ, בתת הכרה של כל הכתבות שלהם. הם לא יכולים לסלוח לעצמם שהם יהודים. הם מאמינים לאלפיים שנות אנטישמיות שהם אשמים בשואה. האשמה הזאת עם כל הצרות הצרורות הן פה והן בעולם. עד להבעל שם טוב היהודים ניגנו תמיד איכה. איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה. הגיע מורינו הבעל שם טוב והתחיל את המנגינה הגדולה של שיר השירים, של ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. החסידות החזירה מלכות לנפש היהודי בתוך הגלות, לפני הגאולה. החסידות הגיעה ליהודי ואמרה: מספיק, הגלות זה לא צו כניעה לעולם. הגלות זה לא צו כניעה של רגשי נחיתות. הגלות היא זה: והתפללו בשלום העיר ההיא, ודינא דמלכותא דינא, ואין סומכין על הנס. כי בזמן הגלות הקדוש ברוך הוא קבע שצינורות ההשפעה יהיו על פי דרכי הטבע. אבל למכור את נשמתך, את מהותך, את עצמיותך? חוץ מהאחי. אתה בן של מלך מלכי המלכים. העולם מצפה ממך לשמוע את דבר ה'. וכשאתה כופף את ראשך, הם מתביישים בך, כי הם יודעים שאתה בן ואתה לא

2:38:14 דובר 18 אחי. לא מזמן צבא ארצות הברית הזמין אותי לדבר בפני קציני הדת של הצבא. יושבים אלפים נוצרים ויהודי מדבר אליהם. אני צריך להגיד, היה הרבה יותר קל לדבר אליהם מלדבר, להבדיל, לעם ה', פשוט כי הם סוגרים את הסלולריים. וגם, וגם הם יודעים להקשיב. יהודים, תבוא עליהם ברכה, לא מקשיבים. חושבים: הוא נואם טוב, טוב, לא טוב. זה רעיון טוב. זה שכבר שמעתי, זה אני יודע, זה לא טוב. כל יהודי הוא דיין, הוא דיין מומחה, לא רק דיין הדיוט, דיין מומחה, אבל הם, גויים, יודעים להקשיב. הקשיבו. וואו, איזה, מה היה מעניין. אני דיברתי בהסת-- אה שתיל שלי שעה, גמרתי הנאום, וראש הקצינים שמו דאגלס אל קרבר. אתם לא צריכים לזכור. הוא בפטיסט. אתם יודעים מה זה בפטיסט? איך אומרים? בפטיסט זה חוג בנצרות. והם מאוד לאודי, מאוד מתלהבים. הוא נעמד למיקרופון, הוא מודה לי על הנאום שלי. הוא חוזר על הנקודות, תפס טוב, ואחר כך הוא אומר בהומור, בהומור, הוא אומר: ברור כשמש שרבי ג'ייקובסון נתגדל, נתחנך אצל הבפטיסט. רואים איך שהוא מדבר, איך שהוא נואם. ודאי קיבל השראה מהבפטיסט. צחקו, כל הקהל צחק כפי שאתם צוחקים. אני יושב, המוח שלי אמר: תצחוק, זו בדיחה טובה. הלב שלי, משהו העיק עליי. מה העיק עליי? חשבתי, אני יושב פה היום כי אלפי שנים יהודים מסרו את נפשם בכפור בה' אחד. מיליוני יהודים נטבחו בימי הזעם והגזירות במשך שנות הגלות כי לא קיבלו את הנצרות. לא פחות מאות אלפי, אלפי, אלפים רבים. אפילו אם הוא עושה בדיחה, איך אני יכול לקבל בדיחה כזו שאני נתחנכתי אצל הבפטיסטס? ודאי כולם ידעו שהוא לא רציני. הייתי, הייתי עם זקן, עם פאות, עם

2:41:01 דובר 18 ירמולקה גדולה. לא חשבו שאני בפטיסט והתנצרתי. אבל אפילו בדיחה, אפילו בדיחה. נזכרתי בסיפור ששאלו את אדמו"ר הזקן בבית האסורים אם הוא שייך לבעל שם טוב, ואם הוא היה מכחיש היו מיד משחררים אותו, כי הם לא היו יכולים לסבול את הבעל שם טוב, וזה היה רק בבית האסורים, לגויים, לשנייה אחת. ורבינו הזקן אמר שלא היה יכול להיפרד מהבעל שם טוב אפילו לרגע אחד, אפילו רק למראית עין של לא יהודים בפטרבורג ברוסיה, ואמר: "כן, אני שייך לבעל שם טוב." אחר כך המוח שלי אומר: "יוסי יעקבסון, תפסיק להיות קנאי להוט כזה. עשה בדיחה. תירגע, זה אמריקה, זה לא ארץ מתוחה, זה לא ישראל. עושים בדיחות באמריקה. מה יש?" אבל אחר כך אני אומר לעצמי, אני-- הזמינו אותי לא כי אני גר ברחוב קרול סטריט בברוקלין. הזמינו אותי בתור נציג של העם היהודי. ראש הצבא אמר: "שמענו חמישים שנה מה הנוצרים אומרים לנו. בוא נשמע מה היהודים אומרים לנו". אם אני מנצ-- מייצג את העם היהודי, אני צריך להיות נאמן. כל הוויכוח הזה עלה במוחי, אתה מבין, בחצי שנייה, ככה, ככה, ככה, ככה, וזה גם ראש קציני-- ראש הצבא, להפסיק אותו באמצע? לא עושים את זה. זה לא, זה לא, לא, לא עושים את זה. ושם יש דרך ארץ, אתה יודע, לא-- יש דרך ארץ. אתה מבין? אבל החלטתי, יהי מה, אני מפסיק אותו בכבוד. אני אומר: "גנרל קרבר, קצין קרבר, טעית. טעית. הבפטיסטס למדו את זה מאיתנו! הבפטיסטס!" מה קרה? מה קרה? כל הנוצרים התחילו למחוא כף! ואני אומר לעצמי, ריבונו של עולם, לפני רגע אמרתי שאני למדתי מהם, נתנו צחוק. פה אני אומר להם אתם

2:43:31 דובר 18 למדתם מאיתנו, נותנים לי מחיאת כפיים סוערת! הרבה יותר טוב ממחיאת הכפיים שלכם. בסדר. ואז, ואז הבנתי ברגע אחד מה ששמעתי מפי קודשו של קודש הקודשים, רבנו נשיאנו, במשך עשרות שנים: שאם היהודים רוצים שהעולם יכבד אותם, יעריך אותם, יאהב אותם, הדבר הראשון, הם צריכים להעריך את עצמם, לאהוב, לאהוב את עצמם! להאמין במורשתם, בתורתם, בעצם, באלוקיהם! העולם, העולם... בי מלכים ימלוכו. העולם רוצה להיות מלכים ולא עבדים, להיות בנים ולא עבדים. זה שמעתי מהיהודי בעצמו. שנת תשל"ט, חנוכה. היום יש חנוכיות בכל העולם. אז זה היה דבר חדש. חנוכיות הדליקו בבית, בחלון, בבית, בפתח ביתו. בחוץ היה חידוש ומהפכה. ובתשל"ט בפעם הראשונה נדלקה מנורה בבית הלבן בוושינגטון, ומי יצא להדלקה? הנשיא של ארצות הברית אז, שמו ג'ימי קרטר. השליח שארגן את כל ההדלקה סיפר לי שהוא ונשיא ארצות הברית ויהודי אחד, יועץ הנשיא, שמו סטיוארט אייזנשטט, עלו מה שקוראים צ'רי פיקר. אתם יודעים מה זה צ'רי פיקר? כן? בלשון התורה זה נקרא ליפט, ליפט שמגביה את הבן אדם. משהו של הליפט. עולים למנורה, מנורה גדולה. כל העיתונאות האמריקאית הייתה שמה. טלוויזיה, עיתונות. זה היה חידוש גדול, נשיא ארצות הברית. חנוכה בבית הלבן פעם ראשונה. זה היה ליל רביעי של חנוכה. הם נתנו לנשיא ארצות הברית הכבוד הגדול להדליק את השמש. והיהודי אייזנשטט עשה את הברכות והדליק את המנורה, ארבעה נרות. פרסומי ניסא. נשיא ארצות הברית, מר קרטר, פונה לשליח הרבי בוושינגטון ואומר לו: רבי, למה אתה לא מדליק את כל המנורה? אומר לו הרב: לחנוכה יש שמונה ימים. הוא לא נכנס לכל בית שמאי, בית הלל, שבת דף כ"א, פרי החג, מיימון קודש, תוספות, רמב"ם, ספרדים, אשכנזים, התעסק...

2:46:45 דובר 18 לא נכנס לזה. וג'ימי קרטר, יש דברים טוב שלא נכנס לזה. עכו"ם של שבת, גוי של שבת. אבל הוא אומר לו הלכה למעשה: ליל רביעי, כל יום מוסיפים נר. עם כבוד הנשיא, יחזור בליל שמיני, ידליקו את כל המנורה. היום מדליקים רק ארבעה נרות. נשיא ארצות הברית לא מלך בדעתו, אומר: רבי, לכבודי תדליק את כל המנורה. הרב, שהוא לא בעל אופי חלש, אומר: הטרדיציה זה ארבעה נרות. אומר: אני מייצג את כל ארצות הברית, והדבר הנכון הוא שהוא, כמו רוב נשיאי ארצות הברית, האיש החזק ביותר בעולם הזה, הגשמי והחומרי, ואומר: לכבוד ארצות הברית, לכבודי אני מבקש. אני רוצה לראות תפארת המנורה השלמה. נו, הרב הזה מתחיל להתפלפל בראשו, מתחיל לשלוף כל היתר שאפשר. חושב לעצמו: זה הרי זה לא, זה לא הרי החפץ, הדלקת נרות חנוכה ממש. זה גבוה למעלה מעשרים אמה. זה ציבור רב. זה רק העניין של פרסומי ניסא. נו, פרסומי ניסא בוושינגטון בשביל העיתונאות? יש חילוק גדול, ארבעה, שמונה, ויש קידוש השם. זה עניין שיכול לגרום לטובת העם היהודי, לארץ ישראל. הברכה כבר עשויה, יוסיפו עוד ארבעה נרות. מה יש? הוא הדליק כל המנורה. הוא הדליק כל המנורה. הנשיא היה מבסוט, הוא היה מבסוט, כולם היו מבסוטים, וירד. הוא החשיב את זה למאורע ענקי, והוא היה צודק, זה היה מאורע ענקי. הוא סיפר לי שביום שאחרי זה הוא קיבל צלצול ממזכירו של הרבי מליובאוויטש. והרבי מסר לו משפט אחד ביידיש, ואני רוצה שאתם תשמעו את המשפט ביידיש ואני אתרגם. הוא לא אמר דברי מוסר, הוא לא התקיף אותו, הוא אפילו לא שלל את הנהגתו, הוא לא קצף עליו, הוא לא ייסר אותו, הוא אמר לו משפט אחד.

2:49:23 דובר 18 פון דיר האב איך ערווארטעט מער. ממך ציפיתי למשהו יותר. ממך ציפיתי למשהו יותר. אני מבין הלחץ, אני מבין מנוחך, אבל אתה נתחנכת בד' אמותיו של נשיא הדור, אתה נתחנכת בד' אמותיו של הבעל שם טוב, של אדמו"ר הזקן רבנו הגדול, בד' אמותיו של תורה ויראת שמיים צרופה, של החסידות שהחזירה מלכות לישראל. היית, אתה לא ייצגת את עצמך, אתה ייצגת עם השם. היית צריך להגיד: נשיא ארצות הברית, מעריכים אותך, מכבדים אותך. אבל זו היא ההלכה. זה מלכות. חוץ מאחד. שובו בנים שובבים, חוץ מאחד. כי בסופו של דבר לימדנו רבנו הזקן בעל הגאולה שכל העולם משתוקק לשים את פיו על פי היהודי ולהכריז ביחד יתגדל ויתקדש שמיה רבא. אשרי לכם. בליל ראש השנה של חסידות מגיע ההד של ההכרזה הגדולה של התעוררי, התעוררי, כי בא אורך, קומי אורי, עורי עורי שיר דברי. למה? כי כבוד השם עלייך נגלה. אם זה המצוקה הפנימית בתוכנו של הבועה הגלותית שבה הרבה מאיתנו חיים ומגדלים את ילדינו. הבועה שלא מאמינה אותם לחיות חיים מורחבים, לחיות חיים פנימיים עצמותיים, במילא מאושרים ושמחים, כי יודעים את האהבה של השם עליהם בלי תנאים. הערב שבו זוכרים את היחס בין יהודי ליהודי אחר של חוץ מאחר. לאישה של אלו לא ינח יחלה. והלילה שעוד בתוך הגלות, לפני, ברגעים האחרונים של הגלות, חזרה המלכות הפנימית לעם היהודי, הגאון יעקב, שמגיע מהידיעה שכבוד השם עלייך נגלה! זה יכול להוציא אותנו מגלות פרטית, מגלות שכובלת אותנו באזיקים, ביחסים בינינו לבין ילדינו, בינינו לבין משפחותינו, בינינו לבין קהילותינו וחברינו, בינינו לבין עמנו ובינינו לבין עולמנו. ומהגאולה הפרטית תיווצר גאולה כללית! תכף ומיד ממש ממש, לחיים, לחיים ולברכה.

2:53:10 דובר 20 אנו מתכבדים לארח פה בהתוועדות הזו את כבוד הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרב הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א. זו ההזדמנות שלנו בהתוועדות הזו לאחל לו מתוך התוועדות חסידית מזל טוב, מזל טוב על בחירתכם. הצלחה רבה בתפקידו, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולסייע בהפצת המעיינות חוצה, עד דקאתי מר מלך המשיח בקרוב ממש. כבוד הרב הראשון לציון, בבקשה.

2:54:01 דובר 21 כבוד הרבנים הגאונים, בראשם כבוד המרא דאתרא, הרב הגאון הרב אשכנזי שליט"א, שאנחנו מכירים אותו כבר כמה שנים טובות. כבוד כל הרבנים, כל אחד לפי כבודו ורום מעלתו. קהל קדוש, ציבור יקר, מוריי ורבותיי, יוסף השם עליכם ככם אלף פעמים.

2:54:30 דובר 22 אמן

2:54:30 דובר 21 קראנו-- קוראים בפרשה "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". "וישב יעקב", אומר רש"י, "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". יעקב אבינו, אחרי כל מה שעבר ברדיפה של עשיו ובית לבן הארמי, מה שקרה לו עם דינה, כל כך הרבה צרות הוא סבל, ביקש יעקב לשבת בשלווה, ללמוד תורה בשקט, בשלווה. קפץ עליו רוגזו של יוסף. הקדוש ברוך הוא בא לרמוז לו: אדם לא לומד תורה רק מתוך שלווה, שיש לו וילה והכול נוח לו. לומדים תורה גם כאשר קפץ עליו רוגזו של יוסף. יעקב אבינו היה עמוד התורה. "וישכב במקום ההוא" — במקום ההוא שכב; משך ארבע עשרה שנה לא שכב, היה לומד תורה בהתמדה, נרדם קצת על הסטנדר, אבל משך ארבע עשרה שנה בהתמדה של לימוד תורה. זה יעקב אבינו, היה עמוד התורה. בוצין בוצין מקטפיה ידיע. כבר במעי אמו גילה את חשקו הגדול לתורה. בפרשת תולדות קראנו "ויתרוצצו הבנים בקרבה". רבקה אמנו הולכת ליד בתי מדרש, היה יעקב אבינו מפרכס, רוצה לצאת. התרוצצו, לשון ריצה. הוא רוצה לצאת. כשהיא הולכת ליד חנות של חזיר או הולכת ליד בתי עבודה זרה, היה עשיו מפרכס לצאת. זה דברי חז"ל במדרש רבה. בגמרא מסכת נדה בדף ל' עמוד ב', הגמרא אומרת: עובר במעי אמו, בא מלאך מלמד אותו את כל התורה כולה. תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, את הרמב"ם על הסדר של שלמה יהודה[?], גר"א, רבי עמר[?], כל התורה לימד אותו. איזה תענוג זה. אתה עובר, נמצא במעי אמו, כל התורה מלמד. ככה צריך להבין למה יעקב אבינו רוצה לצאת? עובר ליד בית מדרש והוא רוצה לצאת. בשביל מה? תישאר שמה. תראה איזה ראש ישיבה יש לך. ראש ישיבה כמו המלאך

2:56:39 דובר 21 הזה לא תמצא פה בארץ. עשיו אני מבין, רוצה לצאת. הוא רוצה לאכול חזיר. איפה יאכל חזיר? בבית של אמא שלו? לכן הוא רוצה לצאת. אבל יעקב, למה יעקב מפרכס לצאת? לפני הרבה שנים שמעתי ממרן האבא, זכר צדיק לברכה, הריני כפרת משכבו, שהוא פירש כאן שני פירושים. יעקב אבינו יודע מה שכתוב בפרקי אבות: כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ אתה ישן ובתורה תעמל. דרכה של תורה, תסתפק במועט ובתורה תעמל. לא כתוב בתורה אתה לומד, בתורה תעמל. אם בחוקותיי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. אומר הספרי: הקדוש ברוך הוא מתאווה שנהיה עמלים בתורה, לא לומדים תורה, עמלים בתורה. עמל התורה זה מתבטא בכמה דברים. לעמול, להבין תוספות טוב, להבין ש"ך טוב. איזה סמ"ע קשה, קצות החושן קשה, ולא לדלג על זה. לעמול, לעמול ולהבין את הדברים האלו טוב, זה עמל התורה. עמל התורה מתבטא בעוד דברים. לקום לחפש ספרים. אתה כותב תשובה באיזה הלכה? לא תסתפק במגן אברהם וטורי זהב, פתחי תשובה, באר היטב. לא. קום תפתח ספרים, תפתח שו"תים. תראה מה אומר הזה שהוציא מהסדר קלוביץ[?]. מה אומר זה שערי מנהג והלכה? תפתח, תראה, תראה ספרים. עמל התורה. לא תתעצל. תקום, תפתח ספרים, תראה מה כתוב בחזון איש. מה אומר פתחי דביר? מה אומר רפאלי[?]? מה אומר רבי עקיבא איגר? תפתח. עמל התורה. עוד עמל התורה. גם כשאדם עייף, בעל הבית כל היום, כל היום הוא עובד קשה, מגיע בלילה לשיעור תורה, הוא עייף, ואז הוא בא לשיעור ונרדם באמצע השיעור. תעמוד, תשתה כוס קפה, תעמוד. אני עייף, לך לישון. לא, עמל התורה בכל המצבים, גם כשאתה עייף, גם כשזה

2:58:36 דובר 21 קשה לך, שב ותעמול בתורה. לא לקבל את הכול ככה על המוכן. יעקב אבינו נמצא במעי אמו, ובא המלאך. כל התורה כולה לימד אותו, וזה מצוין. עדיין יושב על מקומו ככה, שומע תורה, זה תענוג. אבל כשעובר ליד בית המדרש הוא שומע את הרעש, את הריתחא דאורייתא. אומר: אני רוצה לעמול בתורה, אני רוצה לצאת. כי מתי נעמול בתורה? זה פירוש אחד. פירוש שני פירש מרן האבא: ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות ולקיים. תכלית שלנו זה לקיים את התורה, לא רק ללמוד תורה ולא לקיים. הגע עצמך, אדם שלמד דף יומי משך עשרים שנה והמשיך לחלל שבת, המשיך לאכול חזיר. מה שווה התורה שלו? אתה רוצה לקרב אותו? בבקשה, תקרב אותו. המאור שבה מחזירו למוטב לאט לאט, אבל יש איזה גבול מסוים. אדם ילמד כל החיים שלו, ילמד תורה ויעבור על כל איסורי תורה, יחלל שבת, יאכל חזיר. לא. ללמוד, לשמור ולעשות ולקיים. גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, הלכה למעשה. יעקב אבינו נמצא במעי אמו. הוא לומד תורה, הכול טוב ויפה. מגיע סוכות, רוצה לקחת את ארבעת המינים. איפה ייקח אותם? במעי אמו? אם הוא לא ייקח אותם, ארבעת המינים, איך ייקח שמה? לכן כשהוא עובר, הוא רצה לצאת. למה רצה לצאת? כי ידע שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. כי לא העיקר המדרש, אלא המעשה, ולכן הוא רצה לצאת. האדמו"רים של חב"ד, כולם הם עסקו בהלכה, הם עסקו בהלכה למעשה. האדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש. כמה תורה, כמה תשובות שהוא כתב. הגאון בעל התניא, רבי זלמן. אין, אני חושב, אין תשובה ביביע אומר או ביחוה דעת, בכל נושא שאבא דן, אין

3:00:32 דובר 21 תשובה כמעט שהוא לא מזכיר את דבריו של הגאון רבי זלמן. הוא עסק, רבי זלמן, באיזה... במה הוא לא עסק? באיזה נקודה לא דן עליה בספרים שלו? הצמח צדק, האדמו"ר האחרון והספר שלו שערי הלכה ומנהג. כולם היו גדולים בהלכה. כל אדמו"רי חב"ד, אולי אני לא זוכר להזכיר את כולם, אבל כולם היו גדולים בהלכה. זה הייחודיות של האדמו"רים בחב"ד. חסידות זה דבר גדול, אין ספק. אבל לא רק זה. צריך שיהיה הלכה למעשה, שאנחנו נהיה בקיאים. כותב הגאון רבי זלמן בהלכות תלמוד תורה שלו. הוא כותב שצריך, התכלית, ללמוד הלכה למעשה בדברים הנוגעים באורח חיים, שלא יצטרכו לשאול עליהם רב כל דבר קטן. הוא נוטל ידיים, לדבר לפני המוציא אסור לדבר. כל דבר קטן נרוץ לרב לשאול? אומר רבי זלמן, צריך ללמוד הלכה למעשה, לדעת כל דבר שידע מעצמו, וזה הייחודיות של האדמו"רים מחב"ד, של רבני חב"ד. לפני הרבה שנים, בשנת תשי"ט, תש"כ, מרן האבא זכר צדיק לברכה, הוא עבר לגור מפתח תקווה לירושלים, ברחוב אלקנה. אבא השתתף בהנחת אבן הפינה של שיכון חב"ד שבנו בסוף רחוב אלקנה, כיום שיכון חב"ד. אני הייתי כילד קטן ואני זוכר את אותו מעמד של אבן פינה של שיכון חב"ד. יותר מאוחר, שבנו כבר כמה בניינים, היה מניין באחת הדירות למטה בשיכון חב"ד, ואבא היה מתפלל קבוע בשיכון חב"ד, ואחר כך, שבנו את בית הכנסת, הלך, ירד למטה והיה מתפלל איתם. הוא הכיר טוב את גדולי הרבנים של חב"ד. אם זה הרב סלונים, אם זה הרב זוין. היה בקשר הדוק איתם. כל השיכון חב"ד, מדי פעם לפעם היו באים למרן האבא, דנים איתו בהלכה, מתייעצים איתו בהלכה, שואלים אותו שאלות בהלכה.

3:02:29 דובר 21 הקשר ביניהם היה הדוק. בזמנו, לפני חמישים, חמישים וחמש שנה, תלמודי תורה בארץ לומדים חצי יום, אחת, שתיים, לא לומדים עד כמו עד יום, עד שעה ארבע, חמש. אני לא יודע מה יותר טוב, אבל כך היו נוהגים אז. אנחנו היינו באים לבית, משתעממים הילדים. תלמוד תורה גומרים את זה בשעה אחת, שתיים. אבא היה שולח אותנו ללמוד בחב"ד ליד הבית. כל הבנים, כל האחים למדנו בחב"ד, כיתת ממש, תהילים, תניא, כל ההתוועדויות שהיה שמה למדנו שם בחב"ד עד, עד שהלכנו לישיבה קדושה. הקשר של האבא עם חב"ד נמשך עשרות עשרות בשנים נמשך. תמיד גם כשהאבא נושא ונותן בדברי האדמו"ר, גם כשהוא נושא ונותן, הכל היה מתוך כבוד ועיקר כדרכה של תורה. היה מתפלפל בדבריהם, מביא את הצמח צדק. מביא את דברי האדמו"רים, ד-ד-ד, גם בדבריהם, אבל תמיד בשיא הכבוד. ידע את גדלותם בהלכה של האדמו"רים מחב"ד. אני חושב הערב הזה, ההתוועדות הזו צריכה לצאת מכאן את החיזוק הזה להמשיך בדרך של, של האדמו"רים, בדרך ללמוד הלכה למעשה. גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, כי הרי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. אדם שילמד כל הזמן רק דברים אחרים. אם למד זוהר, כל הכבוד. יקרא תהילים, למד חסידות, אבל לא ילמד לעולם הלכה, אז אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. על אסור יגיד מותר ועל מותר יגיד אסור וחופר וגולם. העיקר אצלנו, רבותיי, ללכת בדרך של האדמו"רים, ללמוד הלכה למעשה. אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אין דבר יותר גדול מהדבר הזה. התורה שלנו, רבותיי, היא ארוכה מן הים. כמה נלמד הלכה לא נגמור. עכשיו אחרי פטירתו של מרן האבא עשו מספר של הספרים של הבית של האבא, אתם

3:04:19 דובר 21 לא תאמינו. זה בית פרטי, זה לא בית כנסת עם חומשים כפולים, סידורים כפולים, בית פרטי ויש שמה קרוב לארבעים אלף ספרים. תבינו מה זה התורה שלנו, אם זה במחשבה, אם זה במוסר, אם זה חסידות, אם זה הלכה, אם זה על הש"ס. התורה ארוכה מן הים. צריך לחטוף ולאכול, לחטוף ולאכול, כי היום קצר והמלאכה מרובה. יום הולך ויום בא, יום הולך ויום בא. צריך לנצל, לנצל, ללמוד הלכה, הלכה, לדעת הרבה הרבה תורה, לדעת. ואז אם נדע הרבה תורה, נדע גם כן לקיים את התורה. נדע לשמור שלא ניכשל ולא ניכלה בעולם הזה ובעולם הבא. שלא ניכשל בכל מיני הלכות, נעשה איסורי בורר ואיסורי בישול וכל מיני דברים שיש. לכן נמשיך כולנו להתחזק בערב הזה בלימוד הלכה למעשה, ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה והמשיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.

3:05:22 דובר 24 אנו מגיעים לרגע המיוחד ביותר של התוועדות י"ט כסלו, הרגע שבו אנו מנגנים את הניגון המיוחד של ארבע בבות. מעניין לראות... כפי שהרבי אומר שעניינו של אדמו"ר הזקן היה שהוא יצר בעלי תשובה. מעניין לראות תיאור של בעל תשובה ידוע ומפורסם, אליעזר שטיינמן שמו, שמתאר מהו ניגונו של אדמו"ר הזקן, וכך הוא כותב בספר באר החסידות. הוא אומר, כותב שהחסידים של רבי שניאור זלמן, אשר שמו נודע בקהל עם בשם הרב, היו קוראים לניגון של הרב בשם תקיעה גדולה. כך הוא מתאר את ניגונו של הארבע בבות, שעוד רגע אחד אנו הולכים לשמוע אותו כשהוא מבוצע בידי ה-- המקהלה, מקהלת חסידי חב"ד, בביצועו של משה מונה רוזנבלום ותזמורתו, שזה תרומה של ידיד יקר של ההתוועדות הזו, ידיד יקר של כפר חב"ד, מר גבריאל בוזגלו, שהוא דואג לנו מדי שנה לתרומה הזו של התזמורת המיוחדת שמנעימה לנו את ההתוועדות. ככה כותב, שימו לב, ב-- בספר באר החסידות הוא אומר שניגונו של הארבע בבות הוא מכוון-- הוא מביא את מה שכתוב בחסידות, שהוא מכוון כנגד העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, כנג-- כנגד ארבע האותיות של שם הוי"ה, כנגד נפש, רוח ונשמה. והוא כותב כך: "הניגון בן ארבע הבבות מחיה ומעורר את ארבע הדרגות שבנפש. הוא נוקב ויורד, משתלשל ועולה לדרגה החמישית, ליחידה, דופק על שער נעלם, נמשך ומתמשך אל היחידה. זו היא מעלתו של ניגון וזהו ייחודו. כולו אתערותא דלעילא. סובב והולך מרום כל דרגין עד למדרגות העמקים. יש בו עומק רום ועומק מצולות. יש בו לב ומוחין, שמחה ועצבות, עמקות ומרירות. יש בו מזה ושכנגד זה. וכמו שנאמר בזוהר חדוותא תקיעא בליבא מסטרא דא ובכיה מסטרא דא. זהו המיוחד בניגון הדלת

3:08:31 דובר 24 בבות. ואמר הרבי הריי"צ פעם בהתוועדות: כשמנגנים ניגון של הרבי, הרבי מנגנו באותה שעה עם החסידים בגן עדן. הניגון של ד' בבות שננגן עכשיו מקיש על הדלת של אדמו"ר הזקן בגן עדן העליון. חסידים, בידינו ההבטחה שבשעה שינגנו את הניגון הזה, מתי שיהיה, היכן שיהיה, ישמע זאת הרבי אדמו"ר הזקן וירגיש באיזה מדרגות גבוהות שרק יהיה. זה תלוי בדבר אחד – בהכנות של המקבל. בואו נתכונן ביחד כאיש אחד ולב אחד לגשת אל הקודש פנימה, לנגן את ניגונו של אדמו"ר הזקן בהתעוררות פנימית. זהו זמן המוכשר לתשובה ולהתקשרות. כאשר מנגנים את הניגון הזה, אומר הרבי הרש"ב, עם טהרת הלב בהווי זה אפשר לבקש ישועה פרטית בבנים ובחיים. בי"ט כסלו בשנת תשי"ב אצל הרבי, הרבי ציווה לנגן ד' בבות. הרבי ציווה לכפול את הבבא הרביעית עשר פעמים ואמר דבר נפלא בשם הרבי הצמח צדק. כל האומר שמועה כאילו בעל שמועה עומד כנגדו, זה מדבר על ניגונו של אדמו"ר הזקן. והרבי הוסיף: "ינגנו כעת את הניגון ויציירו את פניו של אדמו"ר הזקן, ויהיה זה מברק שאנחנו שולחים עכשיו מברק לאדמו"ר הזקן באמצעות הניגון הזה של ד' בבות." וסיפר הרבי שפעם אמר הרבי הריי"צ לנגן את ניגונו של אדמו"ר הזקן, ואמר שכשמנגנים את ניגונו של אדמו"ר הזקן, הרבי נמצא איתנו. כשסיים הרבי הריי"צ את המילים האלה עמדו הנוכחים וכל אחד הסתכל הצידה לראות את אדמו"ר הזקן. בהתוועדות המיוחדת הזו, עליה התבטא הרבי במילים "מצטרף אני להתוועדותכם", ננצל את שעת הכושר המופלאה של ניגון ד' בבות ביום הזה של ראש השנה לחסידות, ובעת הניגון שננגן אותו יחד נפיל את תחינתנו לבורא עולם לשלוח רפואה שלמה לכל המצטרך, לשלוח זרעא חייא וקיימא לכל המצטרך. בני

3:11:28 דובר 24 חיי ומזוני רוויחי לכל אנ"ש. הצלחה רבה בעבודת השליחות לכל השלוחים. מתוך רחבות אמיתית, פרנסה בהרחבה, בגשמיות, ברוחניות ועוד ועוד. העיקר התגלות מלך המשיח, מלך ביופיו תחזינה עינינו תכף ומיד ממש. ובהקדים לניגון ננגן את ניגון ההכנה יחד עם הרבי בעת ההתוועדות ובסיום ניגון ההכנה יצטרפו אלינו מונה רוזנבלום ותזמורתו, מקהלת חסידי חב"ד ור' נמואל הרוש, וביחד עם כל הקהל לנגן ד' בבות. ניגון ההכנה.

3:30:38 דובר 25 לחיים, לחיים. התזמורת לא הולכת לשום מקום. אנחנו ממשיכים את שמחת חג הגאולה לשמוח ביחד. חסידים, היום הזה שבו עברו מאתיים וחמש עשרה שנים מיום י"ט כסלו תקנ"ט, יום הגאולה. אנחנו שמחים כמו באותו היום שבו יצא אדמו"ר הזקן ממאסרו. לחיים, לחיים. חמישים ושלושה ימים ישב רבנו הגדול במאסר מחול המועד סוכות ועד לי"ט כסלו. נ"ג ימים כנגד נ"ג פרקי תניא. הקטרוג בעולמות העליונים על הפצת החסידות גרם למאסרו של הרבי. והנה כמעט נגדע האילן, כמעט ונסתם המעיין. אך מסירות נפשו של הרבי בשבתו במאסר עמדה לו להמשיך ולהפיץ את תורת החסידות. וכפי שאמר הרבי הרש"ב מילים נוראות: לא רק גאולת אדמו"ר הזקן אפשרה את תורת-- את הפצת תורת החסידות. המאסר עצמו הוא שפעל את הפצת המעיינות הגדולה. אומר הרבי הרש"ב: כמו הזית שאתה סוחט אותו, אז הוא מוציא את שמנו. כך רבנו הגדול, שמנו, שמן תורת החסידות היה עצור בתוכו ובזכות המאסר הזית החל להוציא את שמנו. רבנו התחיל להפיץ חסידות בהרחבה. מסירות הנפש של הרבי בחמישים ושלושה ימי מאסרו, נ"ג ימים של מסירות נפש עבור חסידות פעלו שיוכל להפיץ את המעיינות של הקדוש ברוך הוא בגנו של הקדוש ברוך הוא. באתי לגני. ואז כשאנחנו מתבוננים בעניין הזה ורואים שמאתיים וחמש עשרה שנים עברו מאותו י"ט כסלו, יום הגאולה, ומאז שבעה דורות משקה המעיין את הגן ופועל לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. המונים מצטרפים מדי יום לתורת החסידות. ובדורנו זה דור השביעי שהמאמר הראשון של הרבי הוא באתי לגני, באתי אל הגן, וזכינו להתבשר מפי נשיא דורנו אשר הנה הנה ה' יורד לגנו. והמאמר האחרון לעת עתה שהרבי נתן לנו זה מאמר המדבר על הזית שכותשים אותו, על

3:34:00 דובר 25 השמן שמאיר באור המנורה. על הכתית למאור שלוקחים את השמן וכותשים אותו. ודווקא בזמן העניין הזה, דווקא בזמן הזה של הכתית שכולנו נמצאים בכתית למאור וקשה לנו. אנחנו רואים במוחש איך קנתה החסידות בדורנו שביתה בלב כל קהל ישראל. תורתו של הרבי מתפרסמת בכל פינה בעולם. המוני עמך ישראל הוגים בתדיר. הנה זה כעת בא מבית הדפוס. כרך נ"א, חמישים ואחת, של תורת מנחם. ההתוועדויות של הרבי הגיע אתמול מבית הדפוס. כרך חמישים ואחת בהתוועדויות של הרבי. בירושלים, בזמן הזה שאנו מדברים פה נמכרים כעת חצי מיליון ספרים, מתוכם חמישים ספרים יצאו לאור רק לי"ט כסלו בשנה הזו. בשנה הזו חסידים, שנת המאתיים להסתלקות אדמו"ר הזקן. מאתיים שנה אנו רואים איך נפר-- נפוצו מעיינותיו חוצה על ידי אלפי השלוחים של משיח הדור המקדשים שם שמיים ברבים. איך מתעוררים אלפי רבבות ישראל לתשובה על ידי סדרת המבצעים של הרבי. אלפי תלמידי התמימים יושבים והוגים בתורת החסידות, ומדי שבוע מתפזרים למבצע תפילין. אלפי בנות חב"ד מזכות בנרות שבת המאירות את הבית בקרן אורה, ובכל פינה בעולם יש לרבי בית, בית חב"ד. וכמו שאמרו פעם שהייתה פעם אימפריה שמעולם לא שקעה עליה השמש. אפשר לומר היום מעולם לא שוקעת השמש על בית חב"ד. בכל פינה בעולם יש בית חב"ד ומעולם לא שוקעת השמש, "והמעיינות נפוצו", אכן נפוצו המעיינות חוצה. רב מונא, לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. תזמורתו של מונה רוזנבלום, מקהלת חסידי חב"ד, נמואל הרוש, בתרומתו של ר' גבריאל בוזגלו, תשמח אותנו יחד בשמחה אמיתית שהיום הזה יום גאולתנו ופדות נפשנו. אנו אומרים לבורא עולם: "ונפוצו המעיינות חוצה". We want משיח now. חב"ד, חב"ד.

3:50:19 דובר 26 היום אני יודע שאין עוד בנו ריבוי ריבוי כבודו של עולם. כימי דוד איננו היום. היו הולכים עם דוד איננו. אהבה רבה. היה חילון ונפילתו ומיסודות נפשתי שלו. היה חילך יום אלף פעם אתו ומסוד בחצר צרפו. אה, היה חילך יום אלף פעם אתו ומסובב סביבו. היה חילך יום אלף פעם אתו ומסובב סביבו. אבל הוא לא יכול היה, נו. והוא יהיה לנו. ריבוי ריבוי קודש. היום אין לנו שיחה. שאותי לא אותו שור כי מיטב דורי בימי קודם שאושר אותו שור עם זה לא הייתי נותן. אהבה היה חילך יום אלף פעם אתו ומיסוד עולם סביבו. היה חילך יום אלף פעם אתו ומיסוד עולם סביבו. אהבה היה חילך יום אלף פעם מצור. מצאתי אותו. והיה חיל ובחיל גדול הוא בצור. מה אתה צריך טוב? היום היו עמוק מאוד ואני אוהב את סודותי ולבבי, הוי כולם עושים לבדוב שיהיו מאוחרים כמו גדודי אורח חיים וכתונות בלי לשיא והיום כל ימי החופש. אהאה אהאה איי לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה אני יה יא יא יא יא יא יא יא אייאיא איא יא יא יא יא יא איאיאיאיא אליאור. היום היכן את המציאות? איזה סודות היא תגלה לי היום? בוא נראה איך זה טוב. אהאה אהאה.

3:56:15 דובר 27 כמו. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יאבא בקיבוץ. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יאבא בקיבוץ טוב אין כמו. יחי המלך המשיח, יחי המלך. יחי המלך המשיח, יחי המלך. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, Moshiach now! יחי המלך המשיח לעולם ועד, יחי המלך המשיח, יחי המלך. יחי המלך המשיח לעולם ועד, יחי המלך המשיח, יחי המלך. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, Moshiach now! יחי המלך המשיח לעולם ועד, יחי המלך המשיח, יחי המלך. יחי המלך המשיח לעולם ועד, יחי המלך המשיח, יחי המלך.

3:58:20 דובר 27 We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, we want Moshiach now. We want Moshiach, Moshiach now.

4:00:37 דובר 28 אה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, אוי, אוי, אוי. אה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, אוי, אוי, אוי. אה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, אוי, אוי, אוי. אה, איה,

4:06:20 דובר 29 We want to see you now. We want to see you now. We want to see you now. We don't wanna wait. We want to see you now. We want to see you now. We want to see you now. We don't wanna waaaait. Hey diddle babba dab da diddle gab dab yay diddle eyeaye yada da. Hey diddle babba dab diddle gab dab yay diddle eyeaye dada da. We want to see you now. We want to see you now. We want to see you now. We don't wanna waaait. We want to see you now. We want to see you now. We want to see you now. We don't wanna waaaaait. Hay diddle babba dab diddle gab dab yay diddle eyeaye yada da. Hay diddle babba dab diddle gab dab yay diddle eyeaye dada da. We want to see you now. We want to see you now. We want to see you now. We don't wanna waiiiiit. We want to see you now. We want to see you now. We want to see you now. We don't wanna waiiit. We want to see you now! We want to see you now! We want to see you now! We don't wanna waaaaaait. We want to see you now! We want to see you now! We want to see you now! We don't wanna waaaait. We want to see you now! We want to see you now! We want to see you now! We don't wanna waaaaait.

4:08:32 דובר 30 תזמורתו של משה מונה רוזנבלום עם מקהלת חסידי חב"ד, עם הרב נמואל הרוש, מקיימים את דבריו של אדמו"ר הזקן: מי שישמח בשמחתי, אוציאנו מן המיצר אל המרחב, בגשם וברוח. אנו מסיימים ולא מסיימים. אנו מסיימים את החלק הרשמי. מונה רוזנבלום נשאר איתנו עם התזמורת לעוד משך זמן לרגעי שמחה, והרב החסיד הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון יתפוס את המיקרופון להתוועדות חסידית עד אור הבוקר. יתעסק איתו ארוך. ונסיים. כשהלשינו על אדמו"ר הזקן, שלחה המלוכה אחד משרי המלוכה לחקור את פרשת חיי אדמו"ר הזקן. שמו של השר היה דז'אבין. הוא היה שיכור, שונא ישראל גדול. מה הוא כתב למלוכה? הוא כתב למלוכה שחסידים מאמינים במשיח שיבוא בקרוב, ובגלל שיצטרכו אז הרבה כסף כדי לבנות את בית המקדש, אז אדמו"ר הזקן כבר אוסף כסף למטרה זו, עבור בניית בית המקדש בארץ ישראל. הרבי סיפר את הסיפור הזה והרבי אמר: "רואים מכאן שגם גוי מכיר ויודע מי נקרא חסיד: מי שמאמין במשיח שיבוא במהרה ולכן הוא מחכה לביאתו." נסיים את החלק הרשמי של ההתוועדות בבקשה פנימית מעומקא דליבא: רצוננו לראות את מלכנו תכף ומיד ממש. וכפי ששמעו את דבריו המאלפים של הרשב"ץ בהתוועדות המפורסמת של י"ט כסלו תרס"ב בליובאוויטש. ששש... הסכיתו ושמעו את דבריו של הרשב"ץ בי"ט כסלו תרס"ב בליובאוויטש, שהם יחתמו את החלק הרשמי של ההתוועדות. וכך אמר הרשב"ץ: "כמה וכמה עלינו לתת תודה והלל לה' אשר לא השבית לנו מגזע רבנו הגדול אדמו"ר הזקן, נשמתו עדן, רב ומושיע לעמוד ולשרת לפני ה', להורותם דעת את התורה ואת ה' נותן התורה. הרי הוא נשיאנו ואלופינו, עטרת תפארתנו, איש חי רב פעלים, הוד כבוד קדושת מרן אדמו"ר שליט"א, מייסד חברת תומכי תמימים,"

4:11:58 דובר 30 מנהלה ונשיאה אשר כי בימי זקנו כבוד קדושת אדמו"ר הזקן יראנו נפלאות". תראו כמה אקטואלי הדברים. "להשיב לבנים אהובים אל אבינו שבשמיים. הוא האדם הגדול בענקים הנושא ברמה אבוקת אור התורה והמדע. להודיע לעם השם מה השם דורש מאיתם ומה תכלית מעשיהם בעולם הזה". ואז הרביב"ץ[?] נעמד, החזיק כוס לחיים ואמר כך: "לחיי רבנו נשיאנו הנני מרים כוסי ובכל כוחות נפשי הנני קורא: יחי רבנו לעולם. הקדוש ברוך הוא יחזק כוחו וזרועו לשאת מגדל האורה, להאיר לארץ ולדרים עליה עד כי יבוא שילה. לחיים!" ואנחנו כאן רוצים לומר תודה לוועד כפר חב"ד ולעומד בראשו הרב החסיד ר' בנימין ליפשיץ על הארגון של ההתוועדות המיוחדת הזו. לרב מאיר אידלמן שכבר חודש שלם לא ישן לילה ויום בשביל ההתוועדות הזו. למקהלת חסידי חב"ד. יישר כוח לרב שייע סגל ולכל המקהלה. לרב יעקב, לרב נמואל הרוש שאיתנו כבר כמה שנים בשמחה הנפלאה הזאת. לבן דודי משה מונה רוזנבלום ובניו, צאצאי האדמו"ר הזקן, שבאו לשמח אותנו כאן ביום שמחתו של האדמו"ר הזקן, ולכל קהל החסידים שנשמח בשמחתו, שיוציאנו מן המצר אל המרחב ושנראה תכף ומיד בהתגלות מלך המשיח תכף ומיד ממש. אהובה בת יפה לרפואה שלמה.