התוועדות י"ט כסלו תשע"ג כפר-חב"ד

00:00 דובר 1 מחזנים את המלחמות עם עשיו. סוף סוף מגיע בגיל מאה ושמונה, אצלנו בגיל שבעים וחמש יוצאים לפנסיה. הולכים למועדון שישי או שקולינג'י לחמש בבוקר, זה פנסיונרים. מה עשה יעקב אבינו עכשיו בגיל מאה ושמונה? סוף סוף עכשיו, אחרי כל השנים והסבל והמאבק, קפץ עליו רוגזו של יוסף. אתה אבי י"ב השבטים. אתה מקים את עם ישראל. אתה לא יכול לשבת בשקט, לא אפילו רגע אחד, תגזיר למען זרע ישראל ואתה לא יכול לשבת. קפץ עליו רוגזו של יוסף. מוריי ורבותיי, אני חושב שאת העוצמה של יעקב אבינו, את עוצמת קירוב הרחוקים והשליחות בכל אתר ואתר, ברוך השם חסידי חב"ד ממשיכים בגאון ולשם שמיים. אני מסייר בהרבה מקומות בעולם, נפגש עם תפקידים, במיוחד כשאני סגן אדמו"ר. אין מקום בעולם שאני מגיע ואני לא רואה שם חסידי חב"ד. אם זה בתוניס, אם זה בהודו, אם זה בסין, בכל מקום ומקום שליחות שיש להם לטייל. תמיד אני אומר לעצמי: מאיפה הכוחות האלה? מאיפה העוצמה של מסירות נפש לעזוב את הבית עם אישה וילדים, להתמודד? זו עוצמה מדהימה. לא יודע איך אני מוכן לעשות את זה, אבל הכוח הזה, העוצמה הזאת וההצלחה הזאת אתם שואבים מהשושלת של אדמו"רי חב"ד שעשתה כל כך רבות למען כל עם ישראל וכל ההיסטוריה. ואתם הממשיכים במסגרת של שלושת אבותינו הקדושים ויעקב אבינו שלא ישן בשקט רגע אחד אלא ממציא. אני מאחל לכולנו בעזרת השם חג שמח, ושבעזרת השם תמשיכו בפעילות, בשליחות העצומה הזאת, ונזכה כולנו לביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן ואמן. חג שמח! לחיים, לחיים! אתמול היו צריכים לומר לחיים, מי שמנגן... חיים, חיים וברכה. שני אורות, שני חיבורים חיבר רבנו הזקן, שני אורות; אחד מאור החסידות,

04:42 דובר 1 ספר התניא, אחד מאור הנגלה, שולחן ערוך. בגיל עשרים ואחת כותב רבנו הזקן את השולחן ערוך שלו על פי ציוויו של הרב המגיד, וכפי שכותבים בני המחבר בהקדמתם לשולחן ערוך, שציווה עליו הרב המגיד לכתוב שולחן ערוך והפציר בו הרבה ואמר לו: "אין נבון וחכם כמוך לרדת לעומקא של הלכה לעשות מלאכה זו, מלאכת הקודש". הבטחה קיבל רבנו הזקן מהרב המגיד שספרו יתקבל בכל קצוות ישראל, ואכן נתקבל ספרו של רבנו כפסק הלכה ומשנה אחרונה לעם ישראל. יש העוסקים בהפצת המעיינות בגופם ויש על ידי כוח קולמוסם. לכבוד הוא לנו לשמוע את מי שעוסק יומם וליל במלאכת הקודש של הבנת דברי שולחן ערוך הרב והסברתם לרבים, הן במאמרים מלהיבים מדי שבוע בעיתון כפר חב"ד ובעיקר בסדרת הספרים הלכות תלמוד תורה, ספרים שקנו להם מקום של כבוד בעולם התורה. כבוד המרא דאתרא בכפר חב"ד, הרב הגאון והחסיד מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א. וכולנו נאחל לכבוד הרב מזל טוב, מזל טוב, על הולדת הנין לרב, שנהיה אב לזיידע. סבא רבא. נאחל לו אריכות ימים ושנים טובות.

06:32 דובר 2 אמן. לחיים, לחיים, לחיים. דבר ראשון אנחנו צריכים-- נמצאים עכשיו בהתוועדות של י"ט בכסלו. השמחה של אדמו"ר הזקן שיצא לחירות. ההתוועדות של י"ט בכסלו. אז נאמר לחיים. בואו נאמר כולם לחיים. לחיים, לחיים. השנה היא שנה מיוחדת. שהרי בכ"ד בטבת ימלאו מאתיים שנה להילולה של אדמו"ר הזקן. ואומנם בהתוועדות שהייתה לפני חמישים שנה, בשנת המאה וחמישים, אמר הרבי בהתוועדות שזה עכשיו עת רצון, ומי שרוצה לבקש משהו שיבקש עכשיו בהתוועדות הזאת. אנו למדים שכשאנו נמצאים עכשיו בהתוועדות בשמחתו של אדמו"ר הזקן, שזה הרי היום של חג י"ט בכסלו, זה לא רק חג שהיה לפני מאתיים וארבע עשרה שנים. אנו בטוחים שגם עכשיו בהתוועדות הזאת משתתף אדמו"ר הזקן בשמחתו, כפי שנאמר על שמחת רשב"י, שהרשב"י קבע שמי ששמח בשמחתו הוא ישמח גם בשמחה של מי ששמח איתו. אותו הדבר גם לגבינו. משתתפים עכשיו בשמחתו של אדמו"ר הזקן. ודאי ודאי שנמצא עכשיו בהתוועדות הזאת ומשפיע שפע של ברכה, שפע של חיים, שפע של ברכה בכל וכל אחד ואחד מהמשתתפים, בבני חיי ומזוני וכו' וכו'. לחיים, לחיים!

08:55 דובר 3 לחיים, לחיים, לחיים.

09:00 דובר 2 כפי שהזכירו, אדמו"ר הזקן כתב שני ספרים. ספר אחד זה השולחן ערוך וספר אחד זה ספר התניא. ותוספת לספר התניא הוסיפו עוד כמה חלקים: אגרת התשובה, שער היחוד והאמונה וגם אגרת הקודש. זה אוסף של אגרות שאדמו"ר הזקן כתב, חלק לשואלים וחלק שהוא כתב לאנשי שלומנו מבלי שישאלו. בפרק כ"ז באגרת הקודש כתב אדמו"ר הזקן אגרת לתושבי ארץ ישראל שהיו אז, שהגיעו השלוחים הראשונים של מתלמידי המגיד, עלו לארץ לטבריה. בראשם עמד רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שהוא היה התלמיד הבכיר מתלמידי המגיד, ועלו לארץ ישראל, ולאחר הסתלקותו בטבריה כתב אדמו"ר הזקן אגרת לנחם את משפחתו ואת תלמידיו, והאגרת הזו נאמרה בשני אופנים: האיגרת וביאור על האיגרת. ושם מסביר אדמו"ר הזקן את מאמר הזוהר הקדוש: צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי. הצדיק שהוא מסתלק מהעולם, אז אל לנו לחשוב שהוא יסתלק לגנזי מרומים ומשפחתו כבר לא נמצא איתה. כותב הזוהר הקדוש: צדיקא דאתפטר, הצדיק שהוא נפטר מהעולם הוא נמצא בעולם הזה עוד יותר מאשר הוא היה בימי חייו. איך זה? איך פירוש הדברים? הרי אנחנו לא רואים אותו. הוא נמצא בגנזי מרומים, עולה ועולה מדרגה לדרגה בגן עדן. מסביר שם אדמו"ר הזקן באריכות איך זה שהצדיק נמצא עכשיו איתנו בהתוועדות הזו שמתקיימת בכפר חב"ד. אנחנו לא ניכנס כרגע שם לדברים עמוקים, דברים שצריך הרבה הרבה ללמוד אותם. אבל תוך אחד מהדברים, אחת הנקודות שמוסבר שם: איך, איך הצדיק? איך נקשרים לצדיק אחרי שהוא לא נמצא איתנו, אחרי שהוא נמצא בגנזי מרומים? הוא אומר על פי שני דברים. הדבר אחד אמונה, יראה ואהבה. הדבר השני זה על ידי לימוד תורתו ועבודתו שאמר בימי חייו. הוא מסביר שם שהצדיק

11:37 דובר 2 הזה שהיה בעולם, אור התורה שלו השפיע על אוויר העולם, והאוויר הזה נמצא עכשיו איתנו. האוויר הזה שהיה בימי האדמו"ר הזקן, שיצא לחירות, יצא מהמאסר, מסכנת מוות לחיים. האוויר הזה, על ידי זה התפשטה ונתפשטה תורת החסידות בכל העולם כולו. האוויר הזה נמצא עכשיו והולך ומתגבר מחיל אל חיל. אנחנו רואים את זה במוחש. אנחנו רואים את זה בדורנו. התפשטות של תורת החסידות, לימוד תורת החסידות. מעיקר העיקרים, אני, כפי שהרבי הורנו, ללמוד עוד יותר, להכין את העולם לביאת המשיח, וההכנה של העולם לביאת המשיח זה על ידי יפוצו מעיינותיך חוצה. יהי רצון שמההתוועדות הזו נצא ביתר שאת וביתר עוז, נלך באורחותיו של האדמו"ר הזקן, שדרכנו ללמוד עוד יותר ועוד יותר, לקבוע קביעות לעיתים לתורה בלימוד השולחן ערוך, בלימוד זוהר, תניא, בלימוד ספרי חסידות, בלימוד מאמריו של הרבי, לימוד הליקוטי שיחות, שיחותיו של הרבי על פרשת השבוע. ובזה אנו מתקשרים לצדיק, וכך אנו קשורים אליו, וכך אנו כלים לקבל את ברכותיו הקדושות. יהי רצון שברכותיו שעכשיו יורעפו עלינו, בכל אחד ואחד מאיתנו, בגשמיות ורוחניות, ובני חיי ומזוני, לחיים וחיים. השנה היא שנת ראש השנה לחסידות. הרי הקביעות של השנה זה שני ושלישי, כמו שהיה בראש השנה. אנו רואים את הקשר ההדוק: ראש השנה של אחד בתשרי וב' בתשרי היה בשני ושלישי. ככה גם י"ט וכ' בכסלו זה ביום שני ושלישי. אנו רואים את קשר הדברים שמתחיל אדון ה' ברא בסדר העולם, הקשר בין ראש השנה של העולם לראש השנה של תורת החסידות. ויהי רצון שביום ראש השנה זה ניכתב, ניכתב בתורת החסידות, בלימוד החסידות ודרכי החסידות והתקשרות לאילנא דחיי, ונזכה כולנו לזכות ולראות את הגאולה במו

13:56 דובר 2 עינינו. לחיים ולחיים. יש לי הכבוד לכבוד הרב מרא דאתרא, הרב אשכנזי, וכולנו נאחל לו באמירת לחיים, שיהנה לחיים עמנו נולדת מתוך בריאות הנכונה, ויהי לו רוב נחת מבניו ונכדיו וניניו וכל משפחת בית חב"ד. לחיים, לחיים. מספרים, והרבי סיפר את הסיפור הזה, שבזמן המסירה על האדמו"ר הזקן האשימו אותו שהוא שולח כספים לארץ ישראל כי הוא רוצה להיות מלך בישראל. באותו הזמן הביאו לרבי פרופסור שיבדוק את תכונות ומהלך נפשו. אחרי שהפרופסור דיבר עם הרבי, אז הוא מסר דו"ח והוא אמר שהאדם הזה, הרבי, יש לו תאווה גדולה ביותר שאינו יכול להשיגה. מהדברים האלו הביאו ראיה שהם צודקים. מה זה תאווה שאינו יכול להשיגה? האדמו"ר הזקן אינו תאב לממון. אינו תאב לכבוד. ודאי שאינו תאב למנוחה. אחרי שהאדמו"ר הזקן השתחרר מהמאסר שאלו אותו: מה עכשיו? מה זה אומר תאווה שאינו יכול להשיגה? השיב אדמו"ר הזקן שזהו מצד העבודה שלו באופן של "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ", שהיה נשמע על לשון הרבי שאינו חפץ במאומה כי אם בה' לבדו. הקדוש ברוך הוא בלי גבול, אי אפשר להשיגו. לכן זוהי תאווה שאינו יכול להשיגה. אני רוצה רק לומר, להקריא לכם קטע מהקדמה לספר שיצא לאור לכבוד י"ט כסלו הזה. לכבוד י"ט כסלו הזה יצא לאור ספר "חלקי ה', אמרה נפשי". ספר ביאור מפי הרב יהושע שפירא שליט"א, ראש ישיבת רמת גן, ביאור על מאמרים של הרבי. ובהקדמתו לספר כותב הרב שפירא כך: "פסוק אחד מרגלא בפומיה של הרבי, ירושה מבעל התניא שחצב את יסודותיה של חסידות חב"ד וסלל את דרכה: מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. לא שפע גשמי ולא שפע רוחני, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. רק אותך

16:55 דובר 2 לבד מבקש היהודי. הרבי", כותב הרב שפירא, "חכם מופלא, גאון בין גאונים, מעיין המתגבר ובור סוד שאינו מאבד טיפה בעת ובעונה אחת. לא לנו קו אמידה למדוד בו את מדרגותיו שבקדושה, ועל מפורסמות אינן צריכות ראיה או הגדרה." זה שורות מהקדמה לספר "חלקי ה' אמרה נפשי", עם ביאור למאמרים שנכתב ביד אומן על ידי הרב הגאון הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן. רמת גן, בבקשה. היום הזה יום גדול לישראל. אני רוצה לעמוד על הדברים בשום כוונה ורמנה. מהשער שכתב האדמו"ר הזקן לספר התניא. על אותה תשוקה ותאווה שאינה יכולה להתמלא. כל ספר התניא, האדמו"ר הזקן לא מבקש שיהודי יקיים את המצוות בלבד. אפילו לא שיכוון את דעתו ושתהיה צלולה ועסוקה ושרויה במעשי המצווה. העיקר זה שיהודי יהיה בוער, מלא תשוקה להשם יתברך. והיה שבעניין הזה היה חידוש עצום בחסידות חב"ד לעומת מה שהתקבל עד אז בעולם. אומר האדמו"ר הזקן בפתח ספר התניא שהספר הזה נכתב בדרך ארוכה וקצרה. דרך ארוכה וקצרה. בוודאי לקוח מסיפור של רבי יהושע בן חנניה, מסכת עירובין, שאמר שמעולם לא ניצחני אלא אישה, תינוק ותינוקת. והגמרא אומרת: מהו מעשה התינוק? שהגיע רבי יהושע בן חנניה לפרשת דרכים ומצא שם תינוק. שאל איך מגיעים לעיר. אמר לו: זו דרך קצרה וארוכה וזו דרך ארוכה וקצרה. הלך רבי יהושע בן חנניה בדרך הקצרה, והנה הגיע סמוך לעיר, אבל היו גנות ופרדסים חוצצים בינו לבין העיר. חזר ואמר לתינוק: זו דרך קצרה? אמר לו: ולא אמרתי לך ארוכה? הלך בדרך הארוכה. היה נראה שהיא מאריכה ומפותלת, ולבסוף נכנס בשערי... שלמה המלך עליו השלום מדמה את הלב של יהודי שעובד את השם לעיר, עיר קטנה. והשאלה איך כובשים את הלב?

20:32 דובר 2 איך מביאים את הלבבות להיות "מי לי בשמיים? ועמך לא חפצתי בארץ"? שאין לי חפץ אחר, לא בעולם הזה ואפילו לא בעולם הבא. מי יודע כמה קשה לנו לעמוד בפיתויים של העולם הזה? איך נעמוד בפיתויים של העולם הבא? זה שוין פיתויים של אלוקות. "ועמך לא חפצתי" — שגם כשיהיה אור של עולם הבא, שיהיה רק חפץ שהשם יתמלא לבדו, אין עוד מלבדו, אפילו לא עולם הבא. איך מביאים את הלב להיות נתון כל כולו רק ל"מי לי בשמיים ועמך לא חפצתי בארץ"? ואת זה אומר אדמו"ר הזקן, שכל הפרק הזה מיוסד על דרך ארוכה וקצרה. מהי דרך ארוכה וקצרה לכבוש את האי הקטנה הזו, הלב של האדם? הדרך הקצרה היא ללכת על לב הפסוק. ודאי גם זה חלק. על ידי ניגון, על ידי שמחה של חסידים, קצת משקה. אבל עיקר המהות של חסידות חב"ד, עיקר החידוש של אדמו"ר הזקן, שביום הזה שיצא מן המאסר, בי"ט כסלו, המעיין הזה התפרץ מבלי היכר ושטף את כל העולם באור אלוקי. עיקר החידוש היה שמגיעים ללב דרך המוח, שהמוח שולט על הלב. היינו שמאז שיצא אדמו"ר הזקן מן המאסר, ההסברים של עניינים אלוקיים עליונים שהיו נתונים ליחידי סגולה, שדיברו בחידות וברמזים, יהיו מוסברים בשכל אנושי, שגם אנשים פשוטים יבינו בשכל ברור ובהיר עניינים אלוקיים עליונים מופלגים, עד כדי שהלב בשר שלהם יתהפך להיות רק "מי לי בשמיים ועמך לא חפצתי בארץ". זו הדרך הארוכה. דרך שאדם נותן את כל כשרון דעתו ובינתו להתבונן בגילוי האלוקות, להתבונן שאין עוד מלבדו. להתבונן בביטול של כל המציאות בפניו, בכל כך הרבה הסברים וכל כך שפע של מאמרים של דקדוקים. וכשאדם נותן דעתו להתבונן איך שאין עוד מלבדו ממש, איך שכל העולם הזה

23:39 דובר 2 בדעת תחתון הוא נראה שנברא יש מאין, אבל דעת עליון מלמדת שהעולם הזה נברא אין מיש. באמת העולם הזה מצד עצמו אין לו שום דבר. והיש האמיתי הוא האלוקות שמחיה את הכל, וממנה לא רק שאנחנו חיים וקיימים והקדוש ברוך הוא ברא אותנו. וכמו שרגילים היו חסידים לומר, שהאמונה הפשוטה זה עולמות בפשיטות ואלוקות בהתחדשות. שהעולמות האלה, זה שיש כאן איזה סטנדר ואיזה רמקולים, זה פשיטות. אף אחד לא צריך שיעורי חסידות על זה. לא צריך ללמוד את זה, להתבונן ולהעמיק בדעתו. הוא אומר: לחיים, לחיים, לחיים. אף אחד לא צריך להעמיק בדעתו מזה שיש כאן מיקרופון או סטנדר. זה עולמות בפשיטות. אבל אנחנו מאמינים ומאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא הכל. כל מה שאנחנו רואים, זה הוא ברא. כל זה, זה רק דעת תחתון. אבל ההתבוננות העיקרית, שהיא הדרך הארוכה שנראית כמופלגת מהלב, מופלגת מההרגשה שלו של "מי לי בשמיים ועמך לא חפצתי בארץ", זה דעת עליון של אלוקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות. אז היו בפשיטות אומרים חסידים. יש ביטוי בחז"ל: "אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו". לפעמים יש דברים בתורה כל כך נועזים ומופלגים, אלמלא שזה כתוב מפורש אי אפשר לומר דבר כזה. חסידים היו אומרים: "בראשית ברא אלוקים" — אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. איך יכול להיות שמיים וארץ? איך יכול להיות שנברא משהו? בדעת עליון, שאין עוד מלבדו, כל דברי שמיים לארץ אי אפשר לכלל בארץ. איך אפשר שיהיה? אלא מה? אז כתוב בתורה מפורש שאכן נבראו שמיים וארץ. זה חידוש מופלא, ושיעמיק אדם בדעתו בחידוש המופלא הזה, שאף על פי שאלוקות בפשיטות, בכל זאת הקדוש ברוך הוא חידש שמיים וארץ. מתוך כך כל האישיות

26:19 דובר 2 שלו מתעוררת. הוא זוכה שהאור האלוקי יהא בקרבו, ואז הלב בוער, אז הלב מתעורר. לא מצד מעשה חיצוני, לא מצד חזות עין מה, אלא מצד שהנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל שבקרבו, שהיא זוכרת עוד את ימי אהבה כנעוריה ואת אור פני מלך חיים, היא מתעוררת להיות כמו שהייתה לפני שירדה לזה העולם. מתעוררת לחיים האלוקיים שהם האמת שלה, ומתוך כך היא בוערת גם בתוך העולם הזה. "מי לי בשמיים ועמך לא חפצתי בארץ". אני רוצה לברך את כל הציבור הקדוש הזה ביום הגדול והנורא, שנפרצו מעיינות עולם הבא וארובות השמיים נפתחו. שפנימיות התורה התקדמה עד שגם בשכל אנושי פשוט שלנו אנחנו יכולים לדבר ולהסביר ולהגות בעניינים אלוהיים, אלוקיים עליונים כאלה. שנלך בדרך הארוכה והקצרה עד שיזכך השם את לבנו להיות כעין אדמו"ר הזקן, כמו שאמר המשיח לבעל שם טוב, שכשיוכלו כולם לעשות ייחודים כמוך. אז בעזרת השם כעד עימה, שנזכה גם אנחנו בשכל הפשוט הגס שלנו לעסוק בדרך הארוכה בעניינים אלוקיים של דעת עליון, שהעולם נברא אין מיש, ומתוך כך כעד עימה במראה עינינו ממש.