התוועדות י"א ניסן תשס"ה כפר חב"ד

00:01 דובר 1 שהספר תורה ירקוד, אבל לספר תורה אין רגליים. אז מה עושים? אז היהודי יודע שאם הוא ראוי הוא נהיה רגליים לספר תורה. ולכן כשהוא רוקד, מי זה רוקד? הספר תורה. אבל הוא זה שרוקד, כלומר הוא רק הרגליים. אומר לי ככה: תנועת חב"ד עשויה מהמון המון יהודים שצריכים לעשות את העבודה שלהם בחסידות וכולי. אבל מכיוון שצריכים אחד שהוא יאחד את כולם, ולכן יש אחד שהוא הרגליים, שהוא, שהוא עושה את הדבר הזה. זאת אומרת הרבי מייחס לעצמו כאילו שיש תנועה והוא רק מארגן את התנועה. הרבי אומר אפילו עוד יותר. הרבי אומר שבעצם מי פועל הכל זה הרבי הקודם. כך הרבי אומר. הרבי הקודם פועל את כל הפעולות בחב"ד, אבל מכיוון שהוא נמצא בעולם האמת וצריכים מישהו בעולם הזה הגשמי שהוא ינהל את כל העניין, אז זה כמו רגליים לספר תורה. בעצם הספר תורה נמצא למעלה, אבל הוא כמו הרגליים. וכך הרבי מתייחס לזה שי"א ניסן, בסך הכל מכיוון שהוא זה שמארגן את זה, הוא מארגן את חב"ד, לא מארגן את י"א ניסן, הוא מארגן את חב"ד ולכן צריכים לתת כבוד לתנועה. והרבי אומר שזה דבר פשוט וכולם מבינים את זה וכולם יודעים את זה ואצל כולם ברור שזה לא עניין שנותנים לו כבוד, אף על פי שכולם יודעים שהיו בי"א ניסן מביאים כל מיני חשובים וכל מיני נציגים מכל מיני מדינות וכו'. הרבי אומר זה לא, אבל חסידים לא הסתכלו ככה. חסידים אדרבה, כל הסיבה שחגגו י"א ניסן זה לא בגלל תנועת חב"ד. חגגו י"א ניסן בגלל הרבי בעצמו, בגלל הרבי. לחגוג חב"ד יכולים י"ט כסלו, יכולים תאריכים אחרים, אבל י"א ניסן היה נטו ביטוי הערצה ואהבה לרבי. ולכן הדוגמה שהבאתי קודם

02:09 דובר 1 לגבי מצות חג המצות וחג הפסח, שהקדוש ברוך הוא קורא לחג המצות על שם מה שעם ישראל עושים. אנחנו קוראים לזה פסח על שם מה שהקדוש ברוך הוא עושה. זאת אומרת כל אחד קורא לחג על שם המעלה של מה שהקדוש ברוך הוא, על זה מה שעם ישראל, ואנחנו על שם השם. אותו דבר י"א ניסן. הרבי הסתכל על י"א ניסן, על-על-על יום החגיגה של חב"ד, אבל חסידים לא הסתכלו ככה. חסידים הסתכלו על י"א ניסן שזה חג לעניין של הרבי, או כמו שאומרים ש"אי לאו האי יומא דקא גרים", ואני זוכר שב-770 משפיעים היו תמיד מתווכחים עם האמרה הזו. "אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא". זאת אומרת י"א ניסן היה ביטוי של אהבה עזה לרבי. ופה אני חייב לציין דבר. עד תשל"ד חגגו י"א ניסן על ידי ריקודים, התוועדויות והיו רוקדים כל הלילה. מתשל"ד אז הבחורים החליטו שאנחנו חוגגים י"א ניסן לא לפי מה שאנחנו נהנים. ודאי זה יותר נעים להתוועד על ידי שתיית משקה ורוקדים ולחיים. החליטו שמקדישים את היום כל כולו לרבי. זאת אומרת, זה שאתה שותה ורוקד זה ההנאה שלך. החליטו להקדיש את היום לרבי והרבי קיבל את זה ב-- ב-- יכולים להגיד, אני לא יודע באיזו צורה מסוימת איך להגיד את זה, אבל הרבי קיבל את זה. ועד כדי כך כשהיו בחורים מסוימים או ילדים נכנסים ליחידות, אם זה היה בחודש אדר או בחודש שבט, הרבי היה שואל את הילד, "מה הכנת לי למתנה ליום הולדת?" אני זוכר שהבן של דוד דרסקי נכנס והרבי שאל אותו, "מה הכנת?" הוא היה ילד קטן. "מה הכנת לי לי"א

04:14 דובר 1 ניסן?" אז הוא אמר לרבי שהכנתי ארבעה עשר דף גמרא בעל פה, ואחר כך התחיל הסדר שהיו מביאים מתנות לרבי, כל מיני מתנות, וזה ברשומות ידועות שהיו מביאים מתנות, פשוט כלי כסף או קערה כמו המבצעים וכל מיני דברים. והרבי אמר שהוא לא צריך את זה. אצל הרבי המתנה הוא העניין הרוחני. הקופונים. מה אני רוצה להבין מהנקודה של השיחה של תשמ"ה? הרבי אמר שם נקודה שמאוד חשוב לשים לב. הרבי אמר שמה למה תנועת חב"ד צריכה מנהיג. אז ככה הרבי כותב בשיחה של י"א ניסן. הוא אומר מכיוון שיש דעות שונות וכולם פועלים וכולם רוצים לפעול בכיוון מסוים, אז יכול להיות שבגלל שיש דעות שונות יהיו חילוקי דעות וכתוצאה מחילוקי דעות יכול לבוא, להביא לפירוד. לכן צריך להיות אחד שיודע ללכת נגד רוחו של כל אחד ואחד ולאחד את כולם. ולכן, ולכן הרבי נמצא. זאת אומרת הרבי רוצה הכל לתאר למה חוגגים בי"א ניסן ומה המעלה שלו. אם כן, יוצא ברור שאחד התפקידים שהרבי ראה, או יכול להיות בשיחה הזו הרבי אומר התפקיד העיקרי, זה שיהיה אחדות בין חסידים. זה מה שהרבי אומר בשיחה של י"א ניסן תשמ"ה, שמה הסיבה שהוא נמצא? כדי שיהיה אחדות בין חסידים. ואם אנחנו חושבים איזה מתנה אנחנו יכולים לתת לרבי בי"א ניסן, הרי אמרתי קודם שהייתה החלטה שנותנים מתנות לרבי. אחד הדברים שאנחנו צריכים להחליט לתת מתנה לרבי זה עניין של אחדות. אחדות בין חסידים, ואחדות בין חסידים מתחיל כל אחד מעצמו שהוא צריך לדעת שהרבי נמצא איתנו. מכיוון שהוא נמצא איתנו, הוא זה שעושה שיהיה אחדות בין חסידים. ואם אנחנו נפעל כל אחד ואחד, אני מדבר גם על עצמי. אם אנחנו

06:25 דובר 1 נפעל בכיוון הזה שאנחנו נשתדל שיהיה מער יותר אחדות בין חסידים, זה המגמה, זה העיבוי, כמו שאומרים לרבי, וזה יהיה המתנה הכי טובה שיכולים לתת לרבי.

06:39 דובר 2 לחיים. שוכח, שוכח הרב גונר[?], הרב גונר[?], הרב גונר[?]. לחיים. אנחנו מקבלים בברכה את בני אמורא דעשרה, את הרב בגד, את המשפיע, הרב גופין. כיוון שהוזכרו בקשר למתנות שנהגו לתת לרבי, אני רוצה להביא קטע מ... דבר שהרבי ביקש ממישהו מתנה. זה לא היה דבר מצוי שהרבי יבקש ממישהו מתנה לקראת יום הולדת, אבל זה קרה. היה יהודי, ישנו דוד צ'ייס, שהרבי כותב לו מכתב, ובמכתב הרבי פונה אליו ואומר לו: מכיוון שיש לי יום הולדת עוד מעט ואתה בוודאי תרצה לתת לי מתנה ליום הולדת, אז אני מבקש ממך מתנה. והרבי מבקש ממנו הנחת תפילין כל יום. הרבי אומר לו: תקדיש רבע שעה להנחת תפילין ולקריאת שמע. אם תצליח לעשות את זה בעשר דקות, אומר לו הרבי, אני אוותר לך על חמש דקות. אה, אותו יהודי כתב לרבי שמיד שהוא קיבל את הבקשה הזאת הוא התחיל להניח תפילין. אבל אה... אולי נקרא את המכתב שלו. כשהוא כותב לרבי, הוא כותב ככה: "רבי יקר, במענה למכתבך מיום י"ב בניסן תשמ"א, לאחר שקראתי את תוכן המכתב הייתי אפוף הרגשה של שמחה, גאווה וענווה. ההתייחסות שלך לקשרים המיוחדים שלנו והבקשה שלך לקבל ממני מתנת יום הולדת עשו עליי רושם עמוק מאוד, ואני מזדרז לדווח לך שהתחלתי להניח תפילין בתפילות הבוקר שלי מיד ביום שלאחר מכן. מאחר שמאורע זה ללא ספק ישנה את כל מהלך החיים שלי, אבקש את סליחתך על כך שאני מתחצף ומבקש ממך מתנת יום הולדת. לכבוד רב ולזכות גדולה יהיה לי אם אתה תשיג עבורי באמצעות נציגיך שלושה זוגות תפילין: אחד שבו אשתמש בביתי שבצפון, אחד עבור מקום מגוריי הדרומי, והאחד זוג קטן שאותו אקח בנסיעותיי."

10:06 דובר 2 מאחר שאני מבקש מתנה אך אינני רוצה למנוע ממישהו צורך חומרי, אני מצרף למכתב הזה ברשותך צ'ק על אלף שמונה מאות דולר. בהמשך הוא כותב לרבי: "תגובתי הספונטנית לבקשתך תואמת אפיזודה תנ"כית על יעקב, שהוא אמר 'ידעתי בני, ידעתי'. סלח לי על חוצפתי", והוא כותב לרבי, שימו לב, "ידעתי אבא, ידעתי". היהודי הזה הרגיש שהרבי הוא האבא שלו, והוא כותב לרבי: "ידעתי אבא, ידעתי". לחיים, לחיים, שגם אנחנו לאותה הרגשה ולאותה הכרת הטובה אל הרבי במילים האלו: אבא, אבא, יום ההולדת הזו היא יום ההולדת שלנו. לחיים, לחיים. תזמורת, בבקשה. שהיה יהודי במוצאי יום כיפור, שמרוב התלהבות של היום הקדוש והגדול, אז במוצאי יום כיפור, שנגמרה התפילה, אז אה, הוא התחיל לשיר "אנעים זמירות" והמשיך עם השירה במשך, מרוב התלהבות המשיך עם השירה במשך כל הלילה. שמעתי מיהודי לפני כמה שבועות באיזו התוועדות שהוא סיפר איזושהי תוספת לניגון הזה. שמעתי את זה רק ממנו, אבל תוספת מעניינת. הוא אומר שבאותם ימים היה יהודי שהיה חייב כסף לפריץ, והפריץ לקח אותו ואת משפחתו, זרק אותם לבור כמו שהיה פעם. כאשר הם היו בבור אז כמובן שלא היה להם שם מה לאכול ומה לשתות, והמצב הבריאותי שלהם מאוד נחלש. היה יהודי שהחליט שהוא הולך להוציא אותם מהבור ואוסף כסף מכל האנשים להוציא אותם מהבור, ולקח לו תקופה מסוימת עד שהוא הצליח לאסוף כסף להוציא אותם מהבור. כשהוציא אותם מהבור, בעל הבית כבר היה במצב גופני מאוד ירוד, והוא אמר לו: "אני לא יכול להודות לך חזרה על מה שעשית לי, אבל... כי אני מרגיש שכוחותיי עוזבים אותי, אבל אני אשתדל לבוא חזרה ואני באיזושהי צורה אחזיר לך טובה על זה."

13:10 דובר 2 אותו יהודי נפטר, וביום כיפור הוא התגלה ליהו... ליהודי הזה ולימד אותו את הניגון של "אנעים זמירות", ואומר לו: "עכשיו בהיכל גן עדן מנגנים את הניגון של אנעים זמירות ושירים אארוג." כשאותו יהודי שמע את הניגון הזה בהתלהבות הזו, אז כל יום כיפור הוא פיזם את זה לעצמו, וגם כשעבר יום כיפור הוא המשיך הלאה במשך כל הלילה לנגן את הניגון "אנעים זמירות". ומ"אנעים זמירות" נזמין את הרב יוסק'ה בגד, ידיד אמיתי לבית חב"ד, משתתף קבוע בהתוועדויות שלנו, שישא את דברו. הרב בגד, ראש ישיבת נחלים, בבקשה.

14:15 דובר 3 לחיים. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו. לחיים, לחיים, לחיים! ברשות מרא דאתרא, הרב הגאון הרב אשכנזי שליט"א, מרנן ורבנן, קהל קדוש. בז' באדר אני נוהג לעלות למירון, בייחוד השנה שזכיתי לפני חמישים שנה, בז' באדר, לייסד את ישיבת נחלים. איך בין א יונגערמאן, נכון? רק חמישים שנה בישיבת נחלים ולא התחלתי בגיל אפס. עליתי לציון. אני יוצא מהציון, ניגשים אליי אנשי התקשורת ואנשי הטלוויזיה. אתם בטלוויזיה? אומרים: "הרב בגד, לך לא מתאים להיות פה. זה כל האנשים שיש להם אמונות טפלות, מאמינים בקמעות, מאמינים בקבלות, מאמי... הרב בגד, אתה אדם מודרני, היית חבר כנסת, אה, לא מתאים לך. באמת, מה אתה עושה כאן?" אמרתי להם: "אתם יודעים מה? בואו רגע איתי לכניסה." "מה?" "בואו איתי לכניסה. תצלם. מה כתוב בכניסה? 'כי לא תשכח מפי זרעו'. סופי תיבות יוחאי, 'כי לא תשכח מפי זרעו', יוחאי." אמרתי להם: "מזל שבזמן רבי שמעון בר יוחאי לא הייתה תקשורת. אם הייתה תקשורת אני בטוח שהיו באים ואומרים לו: 'רב שמעון, אתה עם בנך במערה, אתה לא שמעת חדשות? עכשיו הוציאו להורג את מורך ורבך רבי עקיבא, סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, שרפו את בית המקדש. הודיעו, הודיעו עכשיו בחדשות: הרגו מיליונים, הגלו מיליונים, ואתה יושב במערה ואומר לא תשכח מפי זרעו. צא נטי קצח, אין, נגמר עם ישראל. מה אתה אומר לא תשכח מפי זרעו?'" אומר להם, אנשי התקשורת: "עברו אלפיים שנים מאז. נשכח או לא נשכח? תראו את עשרות האלפים שהגיעו פה למירון, תראו את עולם התורה, תראו את הישיבות. נשכח או לא נשכח?" הם עמדו המומים. אני אומר לכם, הרבי הוא רבי שמעון בר יוחאי של הדור. מה

17:26 דובר 3 שהוא עשה ועושה שלא תישכח מפי זרעו. הפעילות זה אף לב הפלא. לא לחינם אני דאגתי שבישיבת נחלים, ויושב פה הרב רבי מאיר בסטומסקי[?], שכבר כארבעים שנה הוא מלווה את ישיבת נחלים, ודאג לזה שעשרות, עשרות, מה זה עשרות? בספר שלי, "נחלי בגד", פרסמתי את הרשימה: למעלה ממאה בוגרי נחלים תופסים עמדה, עד שהאשימו אותי בבני עקיבא: זה לא ישיבת חב"ד פה. מה? מה זה? מה זה? אבל ברוך השם אני גאה, מפני שאני יודע שהם שליחים של הרבי, כי לא תישכח מפי זרעו. חכו, עוד יהיו מחיאות כפיים יותר חזקות. עוד רגע, עוד רגע. כולנו הזדעזענו: בית המשפט העליון פסק בעניין קפיצה בגיור. אבל אני הזדעזעתי מדבר אחר, ואני מתפלא שכולם שותקים. לפני חודשיים פסק בית המשפט העליון שאם תוך שלוש שנים החרדים לא יתחילו ללמוד השכלה כללית, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וכולי, משנת אלפיים ושמונה יפסיקו את התמיכה בחרדים. ושלא יכול להיות שיהיו אנשים מיושנים, לא מודרניים, לא יודעים כלום, וממשיכים לחיות כאילו בימי הביניים. וזה כל כך הרגיז אותי. אילו נשיא בית המשפט העליון וחבריו היו יודעים מה יש בתורה. אני בספר שלי, "נחלי בגד", מביא משפט פיתגורס בתורה. חוק היחסיות של תלס בגמרא. הם אומרים שטור חשבוני עולה. אתם יודעים מה זה טור חשבוני? לפי זה אפשר עוד לספר סיפור קצר או ש-- נכנס הרבי לחיידר ואומר: "ילדים, מי שיודע כמה נרות מדליקים בחנוכה עם השמש יקבל יום חופש מהחיידר". קופץ אשל[?] הקטן, שאחר כך היה רבן של הב"ח והתוס', ואומר: הרי ארבעים וארבע. ווי, איך אתה יודע? אומר: מה זה איך אני יודע? יש פסוק מפורש: "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו". אם שוברים פ"ח לשניים יהיה

20:33 דובר 3 ארבעים וארבע נרות, ואנחנו נמלטנו, קיבלנו חופש מהחיידר. איך הוא ידע? איך הם ידעו? יש טור חשבוני עולה. אתה לוקח את נר ראשון של חנוכה, שני נרות ביום הראשון עם השמש, נר אחרון ביום האחרון תשעה, שמונה פלוס אחד עם השמש. תשעה ושתיים, אחת עשרה. אחת עשרה כפול חצי ימי חנוכה, תמיד כפול מחצית, ארבעים וארבע. בלי שמש, יום ראשון אחד, יום אחרון שמונה. שמונה ואחד, תשע. תשע כפול חצי ימי חנוכה, כפול ארבע, שלושים ושש. וזה כתוב בגמרא במנחות ק"ו. אז הם ילכו ללמד אותנו מה זה טור חשבוני עולה? הם ילמדו אותנו מה זה כל הפיזיקה, כימיה, מתמטיקה? זה הכל הקדוש ברוך הוא. ושתקו לבית המשפט העליון על זה. אנחנו צריכים ללמוד מהם? שאלה אותי אורנה אמיר[?], שגרירת ישראל בסין, שהייתה איתי בכנסת: הרב בגד, שאלו אותי בסין שאלה ולא הייתה לי תשובה. איך יכול להיות שהסינים הם רבע האנושות, מיליארד ורבע, לא זוכים בפרסי נובל? פרס נובל זה של גוי. זה לא אנחנו. והיהודים, שהם שישה-- שתים עשרה מיליון, שתי אלפיות, זוכים, שתי אלפיות זוכים בשלושים אחוז פרס נובל. איך זה יכול להיות? אמרתי לה: כי היהודים לומדים גמרא, כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים. יש חברת החלל האמריקאית נאס"א, NASA. הם השקיעו מיליארדים של דולרים וגילו שמרחק בין חודש לחודש זה עשרים ותשע פסיק חמש שמונה שמונה יממות. חבל, היו נותנים את הכסף לישיבות. הרמב"ם כבר פס-- לפני אלף שנה כתב את זה, אותו מספר מדויק לפי הגמרא. חבל, יתנו לנו את הכסף, אנחנו נגלה להם את כל הסודות. ומי שגילה את הסודות זה הרבי. החוכמה שלו, הידע שלו בכל נושא ונושא. מאשימים אותי שאני

23:16 דובר 3 כמתנגד ליטאי, תוצר ישיבת חברון גאולה בירושלים, הפכתי להיות חסיד חב"ד. זה, זה מגיע מפני שאני רואה את הגדלות. אני רואה את ה-- הייתי, וזה לא הזמן להאריך, אצל הרבי, מה שהוא גילה עליי ומה שהוא אמר לי ב-ב-בלי להכיר אותי. ולכן נסיים בדבר אחד. לפני קום המדינה היו פרעות, יהודים, ערבים רצחו, פרעות תרפ"ט, פרעות שלושים ושש. אחרי זה שלחו לפה ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית שתבדוק את ה-, את הפרעות, את הסיבה לסכסוכים. הגיעה ועדה לימק"א. אני זוכר, הייתי ילד, ימק"א מול קינג דיויד בירושלים. הזמינו בין היתר את הרב משה פרוש זצ"ל, אבא של מנחם שליט"א. הזמינו אותו להופיע בתור נציג אגודת ישראל. אז הוא אמר: מיסטר פרזידנט, אני רוצה לשאול שאלה. הוא אומר: סליחה, לא אתה שואל, אני חוקר. הוא אומר: תכבד אותי, הזקן שלי, הגיל שלי, תכבד. טוב, הוא אומר, שאלה אחת. אומר לו: אולי אתה יודע איזה אוכל אכל קולומבוס? ואיזה בגדים הוא לבש כשגילה את אמריקה? התפרץ היושב ראש: מה אתה צוחק ממני? הוא גילה את אמריקה לפני חמש מאות שנה. איך אני יודע מה הוא אכל ומה שהוא לבש לפני חמש מאות שנה? מה? אתה לא יודע לפני חמש מאות שנה? אני אגיד לך: משה רבנו ובני ישראל שיצאו ממצרים לפני כשלושת אלפים חמש מאות שנה, הם אכלו מצות, מקלכם בידכם, מותניכם חגורים. אז אתה בא לדון את עם ישראל? אומרים שזה כל כך השפיע שאז הייתה החלטה על חלוקה, מדינה יהודית. רבותיי, אנחנו בזמן קשה, לא נתחשב בהם. נמשיך בדרכינו, כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. והיום י' ניסן, י"א ניסן, אנחנו נר-- נמשיך את הדרך עד לביאת משיח צדקנו בקרוב

25:43 דובר 3 בימינו ממש.

25:59 דובר 4 יישר כוח לרב יוסף בגד על הדברים החמים והנפלאים, ואנחנו מקב-- מקדמים בברכה את הנגיד החסידי שעוזר רבות לכלל תושבי כפר חב"ד ולכלל חסידי חב"ד, הרב החסיד ר' שי בוימלגרין, שבא להשתתף איתנו כאן בהתוועדות. בברכת ברוכים הבאים. ואנחנו מתכבדים להזמין את המרא דאתרא, הרב מרדכי אשכנזי, לשאת את דברו לקראת ההתוועדות.

26:38 דובר 5 לשעה. לחיים, לחיים. נמצאים עכשיו בליל י"א ניסן, שזה יום, יום הבהיר י"א ניסן, מזל גרם לא רק של הרבי אלא של כל עדת החסידים, וממילא צריך להתוועד ולהתחזק עוד יותר ועוד יותר במה שהרבי הורה לנו, במה שהרבי מסר את נפשו, עד שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה. לחיים, לחיים. הרי כפי שמקובל, ושהרבי במיוחד חידש את התקנה הישנה, שאדם ביום ההולדת שלו הוא אומר מ-מ-- לפי שנות, לפי הגיל שלו אומר את הפרק תהילים, שבגיל שלוש עשרה, כשנעשה בר מצווה, אומר פרק, קפיטל י"ד וכן הלאה. והרבי אז הסמיך את זה לפסוק, מקור מעניין לזה, מקור ידוע, שהרי בסוף פרק ע"ב כתוב "כלו תפילות דוד בן ישי". זאת אומרת שהוא הגיע, הוא גמר את פרק ע"א, הרי דוד המלך חי שבעים שנה והוא היה צריך לעבור לפרק ע"א, אז הוא אמר לפרק ע"ב, אז הוא אמר "כלו תפילות דוד בן ישי". אז לכאורה זה לא כל כך מתאים. אבל הגמרא אומרת במסכת ברכות שאשרי ולמה רגשו נחשבים לפרק אחד, ולכן יוצא שפרק ע"א, פרק ע"ב הוא באמת לפי החשבון שאשרי ולמה רגשו זה פרק אחד. אז יוצא שפרק ע"ב דוד המלך היה צריך להתחיל לומר בגיל כשהוא הגיע לשבעים שנה מלאים, הוא היה צריך להתחיל לומר את הקפיטל של פרק ע"ב. ואמנם הרי הקדוש ברוך הוא השלים את ימיו מיום ליום, הוא לא הספיק לגמור את ה-- לומר את הפרק החדש, ולכן נאמר "כלו תפילות דוד בן ישי", ואחר כך מתחיל הפרק השני "לשלמה אלוקים משפטיך למלך תן". זאת אומרת שנגמרה מלכות דוד והתחילה מלכות שלמה. ומכאן הרמז והתקנה לכל יהודי ויהודי לומר את הפרק בתהילים בכל יום לפי

30:06 דובר 5 שנות ימי חייו. אמנם אנו עכשיו בי"א בניסן, הרי כל חסיד אומר גם את הפרק של הרבי. ואמנם בי"א בניסן השנה, שנת תשס"ה, אנו מתחילים את הפרק של "ברכי נפשי את ה'". לכאורה פרק זה עוסק בעניינים של הבריאה, איך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, איך שהוא מאיר את העולם, איך שהוא ברא את האדם, את החיות ואת העופות ואת ה-- את הלביאות, תנינים וכל מה שיש בבריאה. אבל יש בסוף הפרק פסוק מעניין. נאמר שם "תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון". מי שיודע? "תוסף רוחם יגועון, תשלח רוחך יבראון". מה הפירוש "תוסף רוחם יגועון"? יש בזה מחלוקת במדרש, מה-- למה הכוונה "תוסף רוחם יגועון"? הרי בכל מקום במקרא שנאמר תוסף זה לשון אסיפה. ודן בזה המדרש, האם הפירוש פה הוא לשון אסיפה או לשון של פיזור? אחר כך מה שנאמר "תשלח רוחך יבראון", מפרש רש"י שהכוונה היא לעולם התחייה. זאת אומרת עד עכשיו הפרק עסק בבריאת השמיים והארץ בששת ימי בראשית, עולם כמנהגו נוהג, אבל אחר כך בסוף הפרק הוא אומר "תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, תשלח רוחך יבראון, תחדש פני אדמה". למה הכוונה של "תחדש פני אדמה, תשלח רוחך יבראון"? מתי זה נאמר? מפרש רש"י שהכוונה היא לעולם התחייה, וזה המשך למה שנאמר "תוסף רוחם יגועון". מה הפירוש "תוסף רוחם יגועון"? האם הכוונה לכינוס או אם הכוונה לפיזור? אז לכאורה, כשמעיינים בשיחות הקדושות של הרבי, והדבר קשור לזמן ולתקופה בו אנו נמצאים. כשמעיינים בשיחות הקדושות של הרבי שנאמרו לפני כ"ז באדר, והרבי דיבר אז כאילו ברמז על התקופה האחרונה של הרבי הריי"צ, והוא אמר שלא-- שום דבר לא היה נעשה בלי הסכמתו, והוא כאילו הסכים לכל מה

33:09 דובר 5 שעלול לקרות וכל מה שיקרה איתו. כשאנו מתבוננים בדבר אנו רואים את הלשון של תוסף רוחם, עניין של אסיפה, אסיפה והתייעצות בין הקדוש ברוך הוא לצדיקים. איך יהיה המשך הדברים, איך תהיה הגאולה האמיתית והשלמה? וכפי שהרבי אז הזכיר בשיחות את העניין של דורמיטא דז"א במשך כל החורף של שנת תשנ"ב, את העניין של דורמיטא דז"א, שיש עניין של שינה לפני ההתעוררות וההתגלות. כשאנו מתבוננים בפסוק של "תוסף רוחם יגועון" ואחר כך "תשלח רוחך יבראון", שה-- לכאורה כאילו נאמר על התקופה בה אנו נמצאים, ולכן כשאנו נמצאים עכשיו, חסידי חב"ד, חסידי ליובאוויטש, אם זה בארץ הקודש, אם זה בעולם כולו. מצד אחד כל חסיד שואל את עצמו מה יהיה ואיך יהיה. החושך כפול ומכופל, והחושך הולך חס ושלום ונראה עוד יותר חשוך ועוד יותר חשוך. איך יהיה ההמשך ואיך נמשיך? אבל כשמתבוננים בפסוק ואומרים "תוסף רוחם" ואחר כך "תשלח רוחך יבראון". וזה הקפיטל של היום, הקפיטל של הרבי. ואנו אומרים את זה ביום י"א בניסן. ההתוועדות והנקודה של היציאה מההתוועדות הזאת, לראות ולזכות את ה, את ה, את, את מה שהובטח לנו, של "תשלח רוחך יבראון", שנזכה לשמוח עם הרבי ביחד את חג הפסח בחג כשר ושמח. דיברו פה בקשר ליום הולדת, שיום הולדת זה יום של מתנה לרבי, כפי שהרבי עצמו ציין במכתביו הקדושים שכשיהודים הציעו מה להביא לרבי, אז הרבי אמר שייתנו לו מתנה את עם עניינים, דברים, אשר כוח צריך זה. ואמנם אני יכול לומר, במשך העשר השנים האחרונות יצא לי לבקר בהרבה, הרבה מקומות, אם זה ברוסיה ואם זה בחוץ לארץ, באירופה, באמריקה. יצא לי לדבר ולהתוועד עם הרבה שלוחים ושמעתי מפיהם

35:40 דובר 5 כמה וכמה שהרי לכאורה החושך כפול ומכופל ולכל אחד ואחד יש לו בקשה. וכל אחד ואחד ישנם בעיות. לכל אחד ואחד ישנם שאלות. ובימים כתיקונם הוא שאל את הרבי והרבי ענה לו. ועכשיו גם הוא הרי קשור לרבי ובלי הרבי הוא לא יעשה שום דבר, ומצד שני הוא צריך לישועתו ולברכתו של הרבי. אז הוא נוסע לרבי, הוא נוסע, אם זה לאוהל, אם זה ל-770, והוא מתפלל ומבקש את ברכתו של הרבי. שמעתי דבר מאוד מעניין מכמה וכמה שלוחים שאמרו לי כך: תשמע, כשאני באתי.

00:01 דובר 1 מתנה, כמו שהגמרא אומרת בברכות לגבי אלישע, כשהוא בא אל הנביא הוא הביא דורון. והדורון הזה, ואיזה מתנה? איזה מתנה הוא יכול-- לפני גילוי תורתנו הציעו לרבי? זה יציע מגש של כסף, זה יציע, אה, שיל למגילה, זה יציע ספר תורה וכולי וכולי. אבל מה היום הוא יכול להביא לרבי? ובשביל מה הוא מביא לרבי? לא רק ליהנות, כי צריך ליהנות לפי שהאלוקים, אלא זה מה שנאמר לי. כשאני בא לרבי ואני מבקש את הרבי, אז אני צריך להקדים ולומר: רבי, עשיתי משהו ממה שציוויתני. ואז, וסיפרו לי שלוחים ממש עניינים נפלאים, כשהם באו לרבי ואמרו: רבי, אני עושה ואני רוצה לעשות. אני רוצה לעשות בכל הדברים. אני רוצה למסור את נפשי בשביל השליחות שהטלת על כל אחד ואחד, ואני עושה, אבל אני רוצה שתעזור לי. אני נמצא בחושך כפול ומכופל. אז הישועות וההצלחות הן למעלה מדרך הטבע, וזו מציאות. אין כאן המקום להאריך ואני לא זוכר את כל הדברים, אבל דבר אחד שיוצא לדבר עם חסידים, עם מקושרים, עם תמימים, עם שלוחים, זה המסר שברוך השם מקיף את כל אחד ואחד לכל, לכל הפלגים שחב"ד נמצאת. כשבאים לרבי ואומרים לרבי: רבי, אני עושה ואני רוצה לעשות, תעזור לי. אם זה מדובר בבני חיי ומזוני, אם זה מדובר בהצלחה, אם זה מדובר בעבודה הרוחנית, אם זה מדובר בעבודה גשמית, אם זה מדובר בהצלחה בעסקים וללכת מחיל אל חיל. אבל בכדי שאני אוכל לעזור לעניינים של הרבי, למוסדות של הרבי, לשלוחים של הרבי, אז הרבי נמצא וחי וקיים ופועל ישועות בקרב הארץ. אומנם הנמצאים עכשיו מחכים ל"תשלח רוחך יבראון", אבל אנחנו צריכים לדעת שזה רק עניין של חושך,

02:36 דובר 1 שחושך, כפי שהוא בא בתורת החסידות, שחושך חקירה. האם חושך זה מציאות? וחושך זה היעדר אור? זה הכול מדובר של "יוצר אור ובורא חושך". חשיכת הגלות זה לא מציאות, זה רק עניין של ניסיונות. רק עניין של "רגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך". וזה המסר שצריך לצאת לכל אחד ואחד מאיתנו, כשפוגשים חסידים ותמימים. אם זה תושבי כפר חב"ד, אם זה אנשים אחרים, אם זה חסידים ממקומות אחרים. מצד אחד רואים על הפנים עצבות, קדרות. מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? עד מתי נמשוך בצורה כזאת? אבל להתחזק באמונה ובבטחה של הרבי: אני איתכם. אני לא עזבתי אתכם, אני לא אעזוב אתכם אפילו לרגע. איך תהיה ההתגלות? זה בידיו של הקדוש ברוך הוא. אבל האמונה הזו שתהיה, שיהיה אור מן החושך, זה מאחד את כל אחד ואחד מאיתנו. אם אנחנו נמצאים עכשיו בערב פסח, וכאן הבן שואל. הקדוש ברוך הוא נתן מקום לשאלה הזאת. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? מה נשתנה הלילה הזה? לא כתוב מכל הימים. השאלה היא על הלילה, אבל כפי שהגמרא במסכת ברכות אומרת שאין גאולה בלילה. אבל פה השאלה על הלילה הזה: אם כבר אנחנו נמצאים בתוך החושך, אם כבר נמצאים בתוך הגלות, אבל בגלות שכזאת, בתוך כל הגלויות, איפה שחסידים היו במשך מאתיים וחמישים שנה, עוד לא היה-- עוד לא היינו בגלות כזאת. אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כאן הבן שואל, הבן צריך לשאול. הוא צריך לתבוע, הוא צריך לדפוק על השולחן. מה, הקדוש ברוך הוא, מה נשתנה? אנחנו חסידי חב"ד, אנחנו מקושרים לרבי. למה אנו נמצאים בחושך הכפול ומכופל שאף פעם עוד לא היה כמותו? ורק הקדוש ברוך הוא

04:51 דובר 1 יכול לפתור את השאלה, להוציא אותנו מהחושך הכפול ומכופל. ורק אומר איזה ווארט קצר של הרבי בקשר למה נשתנה. שיחה ידועה. מה נשתנה? כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. על האחד רשע אומרים לו: כיוון שהוציא את עצמו מן הכלל, "אף אתה הקהה את שיניו". למה? כי אמר "מה העבודה הזאת לכם". למה הוא שואל "מה העבודה הזאת לכם"? לכם ולא לו. מה זה לכם? הרי כולנו בעגלה הזו. מה זה לכם? לכן אומרים לו: הקהה את שיניו. שואלים כל המפרשים הגדולים: למה דווקא לרשע נטפלו ולומר "מה העבודה הזאת לכם"? החכם, שהוא הצדיק, הוא גם שואל את אותה שאלה. "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם". הוא שואל אתכם, הוא לא, הוא, הוא לא אומר שהוא שואל אותי. אז אם כך, זה אומרים על זה שאמר אתכם, הוציא את עצמו מן הכלל? לא הוציא את עצמו מן הכלל, וזה שאמר "מה העבודה הזאת לכם", הוציא את עצמו מן הכלל. אומר הרבי כך, שבכלל נשאלת השאלה: מה הפירוש של דברים? מה העבודה הזאת? אילו היה שם לא היה נגאל. אומרים לרשע: אילו היית במצרים לא היית נגאל. איך זה ייתכן? מה זאת אומרת? ביציאת מצרים לא היו רשעים? אנחנו מוצאים שאפילו עובדי עבודה זרה יצאו ממצרים. מיכה יצא ביחד עם הפסל שלו ביחד. כך מסופר בגמרא בסוטה. אז אם כן, מה השאלה? מה, מה העבודה הזאת לא, לא... אילו היה שם לא היה נגאל. אנחנו רואים שהרשעים יצאו ממצרים. אז זה סותר למה שנאמר אילו היה שם לא היה נגאל. אומר הרבי: יש מחלוקת בין רבי

07:13 דובר 1 ורבנו במסכת שבועות. אש-- אנחנו, ידוע שיש לנו יום אחד בשנה, שיום הכיפורים, יום שמכפר זה יום הכיפורים. על מי יום הכיפורים מכפר? ישנה משנה במסכת יומא על איזה עבירות הוא מכפר, אבל, אבל על מי? על מזיד? על שוגג? רבי אומר, דעה אחת אומרת שמי שמאמין ביום הכיפורים, אפילו עבר עבירה חמורה ביותר ביום הכיפורים, באותו יום הכיפורים, אבל הוא מאמין שיש כזה יום שנקרא יום הכיפורים, אז יום הכיפורים מכפר. וכך מציג הרבי שכן דעת הרמב"ם בפסק הלכה. הדעה השנייה, החכמים אומרים שעל מי יום הכיפורים מכפר? רק מי ששב בתשובה אמיתית. אבל מי שחוטא ועובר עבירה ביום הכיפורים עצמו, ייתכן שיום הכיפורים יכפר עליו? לא. הרבי אומר אם הוא מאמין ביום הכיפורים, יום הכיפורים מכפר עליו. אומר הרבי שלפי הדעה הזו של רבי, כך גם היה שם ביציאת מצרים. מה פירוש הדברים? "אילו היה שם לא היה נגאל". שם לא מדובר על עבירות. שם לא מדובר אפילו על ניזית. שם לא מדובר אפילו על עובדי עבודה זרה. אפילו שהיו במצרים עובדי עבודה זרה. אבל דבר אחד, כאשר משה רבנו בא ואמר "פקוד פקדתי אתכם", הוא האמין או לא האמין? אם הוא האמין, אפילו שהיה עובד עבודה זרה, אז הוא יצא. מה שהרשע הזה שצוחק ואומר "מה העבודה הזאת לכם", הוא לא נמנה על קורבן פסח. הוא לא מאמין בכלל בגאולה. הוא לא מאמין במשה רבנו. הוא לא מאמין ב"ויאמינו בה' ובמשה עבדו". מי שהיה עובד עבודה זרה אבל הוא האמין במשה רבנו, אם הוא האמין במשה רבנו הוא יצא. אבל אם לא, זה כמו שאנחנו אומרים לגבי יום הכיפורים, אם לא מאמין ביום הכיפורים,

09:24 דובר 1 יום הכיפורים לא מכפר, ככה גם בקשר ליציאת מצרים. אומר הרבי, אבל אפשר ללמוד מדברי ההגדה, בעל ההגדה, "אילו היה שם לא היה נגאל" ביציאת מצרים. אבל בגאולה האמיתית והשלמה יהיה כמלקט שיבולים, שהאיכר יורד לשדה ומלקט את השיבולים. בשעה שהוא מלקט את השיבולים הוא לוקח את כל מה שבא ליד. הקומביין אוסף את הכל. אחר כך, כשבאים לגורן, כשבאים לאסם, שם מבררים אילו שיבולים יותר טובות, אילו רקובות, אילו שדופות. אבל כשמלקט שיבולים אין שום הבדל. הגאולה האמיתית והשלמה זה לא יהיה כך. אבל אומר הרבי, אבל בכל זאת, האמונה הזו, האמונה ש"ויאמינו בה' ובמשה עבדו", האמונה ש"פקוד פקדתי אתכם", זה הרי לא ייתכן שנבוא ונימצא במצב כזה, מצב של חושך כפול ומכופל שאין איש יודע עד מה. יש לנו רק עצה אחת: להאמין ולחיות האמונה שמה שהרבי אמר יקוים ויתקיים. את זה אנחנו נלמד לעצמנו, את זה אנחנו צריכים לשנן בביתנו, לבנינו ולבנותינו, לתלמידינו ותלמידותינו ולכל הסביבה כולה. לא יודע מה התפקיד היום של חב"ד לעשות, איזה, באיזה, באיזה פעולות הן הראשונות והכל אנחנו צריכים לעשות. אבל דבר אחד ברור שאנחנו מחכים ומצפים ומחכים שמי לא היה-- משה רבנו היה גואל ראשון והוא יהיה גואל אחרון, והוא יגאל אותנו ויוציא אותנו מהחושך, הגלות הכפול והמכופל, זה אין שום ספק, וזה התפקיד שבזה אנחנו צריכים לחיות. אנחנו נמצאים עכשיו ביום י"ד ניסן. נאחל ונברך ונבקש ונתפלל ונתחנן שנזכה לש אחדש תשל"ח כוחה איבוריון, שנזכה לגאולה אמיתית ושלמה ונזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים. אני רוצה לקבל פה את ידיד מיוחד לכפר חב"ד, ידיד שלא רק גילה אהבה אלא גם מעשים בפועל. כשבאים אל

12:05 דובר 1 יהודי ואומרים לו תניח תפילין, הוא אומר עזוב אותי מדברים מעשים, העיקר זה הלב. העיקר הלב אנחנו רואים אצל הרבה יהודים. אבל שלא רק מעשה אלא גם במעשה, במעשה בפועל. המעשה הוא עיקר. ידיד של כפר חב"ד, הנגיד החסידי רבי שעיה בוימלגרין, שהתפנה מזמנו הלחוץ והדחוס ובא להתוועד איתנו ביום של י"א ניסן בכפר חב"ד. השם שבו נראה ככבוד לראות שהשם יעזור לו שיזכה ויצליח וילך מחיל אל חיל וכל אשר יפנה יצליח ועוד יזכה לעשות למען כפר חב"ד ולמען מוסדות חב"ד ולמען חב"ד כולה. לחיים, לחיים.

12:54 דובר 2 לחיים, לחיים. יישר כוח למרא דאתרא על דברי התורה ודברי הברכה. ותזמורת, אחד מהניגונים של הרבי בבקשה. ואנחנו ממשיכים הלאה בהתוועדות, ואנחנו מתכבדים להזמין את מרא דאתרא של קהילת חב"ד ברחובות, סגן מזכיר של בית דין רבני אנ"ש, הרב מנחם מנדל גולדשמידט, בבקשה.

13:56 דובר 1 לחיים, לחיים. הרב אשכנזי דיבר קודם על עניין של מתנה. אז תוך כדי הדיבור שלו, אז אני נזכרתי בסיפור שקרה לפני, אה, כמה שנים עם אחד מבני המשפחה. אחד מהמשפחה אצלנו ב-- אצלי במשפחה, שהיה איזושהי תאונת דרכים, שמישהו היה מעורב בתאונת דרכים. ו... תאונה קשה והאישה היא נפצעה והייתה צריכה להיות מאושפזת תקופת זמן. ואחר כך, ברוך השם, באופן ניסי, באופן פלאי, ההחלמה הייתה מאוד מהירה על אף מה שהרופאים אמרו. אז הבעל הרגיש צורך, כל הזמן הוא כתב פ"נים לרבי, הרגיש צורך להיכנס לרבי ל-להודות על ההחלמה המהירה. אז הוא ביקש מ-מ-- אה, ר' שלום בער גנזבורג אם הוא יכול לתת לו להיכנס לחדר של הרבי. והוא כתב פ"ן, נכנס לחדר של הרבי עם הפ"ן יחד עם אשתו והקריא את הפ"ן כמו ביחידות ממש. והודה לרבי על כל ה-- על כל מה שקרה. מודה לקדוש ברוך הוא, מודה לרבי על כל ההשתדלות. אחר כך יצא מהחדר, חזר לביתו והוא, אה, לקח את הספר, אה, לקח, יש לו קביעות גם כן לקרוא חמישה מכתבים באגרות קודש. אז הוא לקח את ה-- כמה שעות אחרי זה הוא לקח את, את, את האגרות כדי לקרוא את הקביעות שלו. במכתב הראשון שהיה לו בתוך החמישה מכתבים שהוא קורא לפי הסדר, אז הרבי כותב לו: "זה שאתה כותב שאתה מודה על מה שקרה לך", כותב לו הרבי, "אצל חסידים קורבן תודה זה שיעור נוסף בלימוד החסידות. זה הקורבן תודה של חסידים." אז הרבי אמר לו בשביל להודות אצל חסידים פירושו זה להוסיף עוד איזה שיעור בחסידות. כך הרבי אמר. הוא כתב לרבי שהוא רוצה להודות, אז הרבי כותב לו בחזרה: "אצל חסידים

17:23 דובר 1 קורבן תודה זה ה-השיר נוסף בחסידות. כמו שאנחנו שמענו קודם, זה בטוח שהרבי נמצא יחד איתנו. השאלה היא איפה אנחנו נמצאים ביחס לרבי. אבל זה שהרבי מלווה אותנו כל הזמן זה בטוח. והמתנה שאנחנו יכולים לתת זה בטוח בכל העניינים של הרבי. אם זה מבצעים, אם זה של הרבי. זאת המתנה שאנחנו יכולים לתת. ובנוסף לזה, מישהו הביא לי, מישהו העיר לי, שמעתי את זה רק לפני כמה ימים, שהיה ב-ב-, לפני הרבה שנים היה במצ-- בגליל הייתה שנת בצורת. היה מצב שאזור מסוים בגליל, שכל ה-- בגלל חוסר גשם אז היה יכול להיות נזקים כבדים מאוד. והתפללו וביקשו, הלכו למקובלים. אז היה אחד שהוא כתב מכתב לרבי, שליח באזור אמר לו, "תכתוב מכתב לרבי". יצא לו, הרבי ענה לו בחזרה לבדוק מזוזות. אז הוא בדק את המזוזות, בדק את המזוזות, חלק מהן לא היו כשרות ואחר כך הוא, אה, החליף את המזוזות. והנה פלא! אחרי שהחליף את המזוזות אז ירד גשם באזור שלהם, וברוך השם הם יצאו מהחשש, הסכנה של כל הנזקים הכבדים. וזה היה דיבור בכל האזור שמה, שבזכות הברכה של הרבי והחלפת המזוזות קרה מה שקרה. היה שם יהודי אחד שהיה גר באזור והוא היה עד לכל מה שקרה. הוא ראה את הנס, אבל הפריע לו מאוד, הפריע לו מאוד שיותר מדי שיבחו שהנס היה, הרבי מליובאוויטש עשה הנס. מה זה אומר? הקדוש ברוך הוא עשה הנס. מה הרבי מליובאוויטש עשה הנס? אז הוא פגש אחד מהשלוחים ואמר לו, אמנם היה באמת, ברוך השם, שהיה גשם והכול, אבל מה זה כל-- כולם מדברים שהרבי מליובאוויטש עשה? אז השליח הזה אמר לו, "הרי אנחנו לומדים

20:00 דובר 1 רמב"ם". אז הוא אמר לו שיש רמב"ם בהלכות חמץ ומצה, בפרק ז'. שם הרמב"ם כותב בהלכה ב' שיש מצווה בליל הסדר, "והגדת לבנך", שאפילו הבן לא שואל, אתה צריך להסביר לו את יציאת מצרים. אז הרמב"ם כותב: אם הוא ילד קטן או טיפש אז צריכים להסביר לו, להראות לו, כמו שיש פה עבד ושפחה, אנחנו גם כן היינו עבדים במצרים והקדוש ברוך הוא עשה לנו נס, הוציא אותנו מעבדות לחירות. זה מה שאתה צריך להסביר לילד הקטן או הטיפש. ואם הוא בן חכם, אם הוא גדול וחכם, כותב הרמב"ם, אז הוא צריך להסביר לו את האירועים שהיו לאבותינו במצרים והניסים שנעשו על ידי משה רבנו. ככה הרמב"ם כותב. לבן, הילד הקטן והטיפש, הוא אומר הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס, הוציא אותנו מעבדות לחירות. לילד הגדול והחכם, שמה צריכים להסביר לו על אירועים שנעשו לנו דרך משה רבנו. ככה הרמב"ם כותב. ואני לא מניח, זה מה שהרמב"ם כותב. שמזה אנחנו רואים כפשוט ופשטות שה-ה-הנקודה להכיר במשה רבנו, להכיר שיש משה, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", זה הנקודה שצריכים להיות גדול וחכם כדי לתפוס את העניין. וכמו שאנחנו רואים, אנחנו רואים שיש הרבה יהודים שומרים תורה ומצוות, שהם מקיימים תורה ומצוות, אבל מכיוון שחסר אצלם את הנקודה להבין שיש משה בדור, שיש את הרבי, אז לכן עם כל זה שמקיימים תורה ומצוות, אבל הם יכולים בהרבה עניינים עיקריים לגמרי ללכת הצידה ולהתבלבל לגמרי. רק ה-ה-הקשר הפנימי והעמוק שיש עם משה רבנו, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", זה מה ששומר על כל העניינים. שכל מה שלומדים ועושים, שזה יהיה בצורה נכונה, בצורה ישרה, וזה מה שאומרים לילד גדול וחכם. כשאנחנו עכשיו עומדים בי"א

22:25 דובר 1 ניסן, יום הולדת של הרבי, שמזלו גובר, זה בוודאי היום להחלטות טובות אצל כל אחד ואחד מאיתנו. להתחזק בכל העניינים של הרבי ולא לסטות לא ימינה ולא שמאלה. אני הייתי פעם... עכשיו דווקא בן איש חי מביא את זה. הרי המדרש כותב שבזמן של קריעת ים סוף אז הייתה מחלוקת בין ארבע כיתות. אז היה בלבול מה לעשות. אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, "דבר אל בני ישראל ויסעו". נו, משה רבנו אומר לכלל ישראל "ויסעו". אז היה אחד, נחשון בן עמינדב, שהוא קפץ לים. אז הוא שואל למה היה רק אחד? אם משה רבנו אמר "ויסעו", אז מה קרה? למה רק אחד קפץ לים? אז הוא אמר, הוא מפרש שם, הוא אומר כי הוא אמר רק "ויסעו". כשמשה רבנו אמר "ויסעו" התחילה להיות עוד פעם מחלוקת. מה הכוונה, מה שמשה רבנו התכוון? אז היו כאלה שאמרו לא יכול להיות ש"ויסעו" פירושו ללכת לתוך הים. זה כן וזה אין. אז בפשט "ויסעו" צריכים לחזור למצרים. זה "וי-ויסעו". היו עוד חבר'ה שפירשו "ויסעו" אז לא יכול להיות כפשוטו. בטח יש איזושהי כוונה פנימית במילים האלו, אבל זה לא יכול להיות כפשוטו. אז בתוך ה"ויסעו" התחילו להיות ה-ה-ה-חילוקי דעות. מה הכוונה של משה בתוך "ויסעו"? היה אחד, נחשון בן עמינדב, שהוא שמע "ויסעו", "ויסעו" זה כפשוטו. הוא נסע לא ימינה ולא שמאלה, לא פירוש, הוא עשה מה ש-מה שמשה אמר. וככה זה צריך להיות אצלנו גם כן עם כל הבלבולים וכל העניינים. אנחנו יודעים שהרבי נתן לנו שליחות להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבל פני משיח צדקנו. והרבי אמר את זה על ידי זה שאנחנו מפיצים את ענייני יהדות והפצת

24:30 דובר 1 המעיינות, חדורים בנקודה הפנימית, "כל ימי חייך להביא לימות המשיח", לדבר עם יהודים שהגיע זמן גאולתכם ואנחנו אוטוטו מגיעים לזה. ובחודש ניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. על ידי זה שאנחנו נשמור על המסר שהרבי נתן לנו, אנחנו נזכה לראות את זה בעיני בשר כפשוטו, שהרבי יתגלה תכף ומיד ממש. לחיים, לחיים!

25:02 דובר 3 יישר כוח על הדברים הנלהבים של הרב מנחם מנדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ברחובות, ואנחנו מקדמים בברכה את יו"ר אגודת חב"ד ויו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, הרב יוסף יצחק אהרונוב. ומדברי רב אל דברי משפיע. משפיע הראשי של ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד, הרב זאב מנגופין[?], בבקשה.

25:50 דובר 4 איזה התוועדות? התוועדות חסידית. חסידישער פארברענגען. מה זה נקרא חסידישער פארברענגען? התוועדות חסידית. יש התוועדות מה שנקרא בעלבתישער פארברענגען, ויש חסידישער פארברענגען. מה זה נקרא בעלבתישער פארברענגען? בעלבתישער פארברענגען זה לא שבאים ומדברים פוליטיקה או לשון הרע או סתם בובע מעשה. זה לא פארברענגען בכלל. זה לא התוועדות. בעלבתישער פארברענגען זה גם כן התוועדות. בכל זאת, זה, זה לא-- יש חסידישער פארברענגען. מה הכוונה חסידישער פארברענגען? יש לפעמים שמתכנסים ביחד מלכתחילה, שבאים ביחד ויושבים ביחד ו-- ושמישהו בא להתוועדות, אולי אני אשמע משהו טוב, אני אשמע עניין, עניין יפה, סיפור טוב, אני אשמע ניגון. אולי תהיה אווירה טובה. באופן חיובי, דברים חיוביים מאוד. זה פארברענגען, זה התוועדות, אבל זה בעלבתישער פארברענגען. חסידישער פארברענגען, הפשט שאתה מגיע, אתה בא להתוועד, למה אתה בא? אתה מרגיש שאתה-- שההתוועדות צריכה לפעול משהו, שמההתוועדות אתה תצא אחרת, תצא אחר ממה שהגעת. זה ששמעתי, שמעתי מילה טובה וניגון טוב ואפילו אווירה טובה. זה לא, לא זה, לא זה תכלית העניין. אלא שאני יודע, אני בא, אז מוז זיין אנדערש ווי היינט. משהו שישפיע עליי, משהו יפעל בי משהו. באיזשהו, באיזה עניין, כל אחד בעניין שהוא מרגיש שיש צורך, שיש לו צורך לפעול בו. זהו זה החסידישער פארברענגען, וזה הלשון שהרבי היה מאחל להתוועדויות במברקים שהיה שולח להתוועדויות בכפר. אז היה שולח שההתוועדות: "התוועדות פעילה", התוועדות כזו שהיא תשפיע עליך, תשנה בך משהו, וזו המטרה שאתה מגיע. אז האמת היא, לבוא ליום כזה בערב פסח, להתוועד, זה, זה כמו תפילת המנחה. כפי שעל מנחה, שתפילת המנחה היא התפילה, לא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה. כפי שמבואר, שמנחה אדם נמצא באמצע העסקים,

28:52 דובר 4 באמצע העבודה, באמצע הברען של העבודה, לא סתם באמצע העבודה, כל הכוח וכל הברען של העבודה. והוא עוזב באמצע והולך להתפלל, והוא מתפלל. זה, מניין מתפלל כפי שצריך. אז התפילה הזאת היא נשמעת והיא פועלת. אז זה קצת מזכיר, אני חושב, האווירה שבה בערב פסח כל אחד טרוד בעניינים שלו, בענייני הכלל, בענייני הפרט, בבית ובעסקים, כל אחד ומה שמתעסק. ובאמצע פתאום מבקשים ממך, נו, י"א ניסן, און גיין פארברענגען. בוא, איפה אתה? הראש שלך לא נמצא, לא בי"א ניסן, לא בפארברענגען. אתה טרוד ומתרוצץ ורץ. ופתאום אתה צריך לעזוב את הכל. גיין פארברענגען י"א ניסן. לפעמים בשבת שאתה לומד קצת חסידות בבוקר, אתה מתפלל קצת כמו שצריך. אחרי זה אתה יושב להתוועד, אז ההתוועדות היא קלפצא. זה בזמן, זה במקום, זה בנפש. אבל ככה, באמצע השבוע, באמצע העבודה, באמצע הריצה, פתאום לבוא ולקחת זיך פארברענגען. זה כמו תפילת מנחה. "ולא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה". אז גם כן יכול להיות שדווקא התוועדות כזו, שאתה אמנם לא עשית הרבה הכנות וזה לא הזמן המתאים, גם בגלל היום שעבר ואולי עוד יותר בגלל היום של מחר, של מחרת. גם מחר מחכה לך יום מלא. יש הרבה דברים לעשות ולרוץ ולסדר ערב פסח, ובכל זאת אתה לא עושה את החשבון ואתה בא להתוועד. אולי זה ההסתפקות הפילגוש אמצכתי של פארברענגען. זו התוועדות כזו שהיא, היא אולי תשפיע יותר מהתוועדות שאתה מכין אותה ואתה שייך לזה. כל זה ישפיע יותר מכל. היה מוזכר בשיחה ב-ב-בהתוועדות של אחרון של פסח. אחרון של פסח. ר' שמחה וולף. הרבי דיבר על, דיבר על העניין של יציאת מצרים, עניין של יששכר. הוא הביא את

31:25 דובר 4 העניין בתניא של כבורח הוא. מה זה כבורח הוא? כמו שאומר בתניא: למה היה צריך לברוח? הרי וכי אם אמרו לפרעה לשלחם חופשי, לא היה משלחם? הרי פרעה רצה שהם יצאו. למה הם היו צריכים לברוח? נשאל בתניא. אז אדמו"ר הזקן אומר פשט בתניא: הם ברחו למרות שהם היו, כל הרע שבחלל השמאלי היה עדיין בתוקף. ובכל זאת הם ברחו. הם הלכו. זה הבריחה. הבריחה היא מהרע. הבריחה היא בריחה רוחנית. הם ברחו מהרע, מהנפש הבהמית ברחו. אבל האמת, פשט בתניא לא מובן. לא מובן. הפשט בתניא, כלפני השיחה הזאת לא מובן הפשט בתניא. מה פשט "וברחו מהרע"? איך אפשר לברוח מהנפש הבהמית? מה פשט ברחו? הרע היה בתוקף בחלל השמאלי, כפי שאומר שם: "כי לא פסקה זוהמתם". הרע היה בתוקף והם ברחו. אתה ברחת? ברחת עם הנפש הבהמית. מה זה ברחת עם הנפש הבהמית? איך אפשר לברוח מהנפש הבהמית? מה פשט בתניא? הרבי הסביר אז פשט. כבורח, הם ברחו מהנפש הבהמית, הפשט שהם לא התחשבו איתו. מצד, מצד המצב הרוחני שלהם, הנפש הבהמית היה בתוקף, "כי לא פסקה זוהמתם". ועכשיו באים ואומרים להם, נו, משה רבנו בא ואומר, מען דארף, צריכים לצאת ממצרים. הגיע זמן גאולה, מען דארף תצאו, תקבל את התורה בהר סיני. אז אדם, אדם ישר והגון ואמיתי ופנימי עושה חשבון: אני יכול? אני, אני מוכן לקבל את התורה? מען דארף תצאו. צריך לעשות הכנות. צריך להתאים את עצמי, להכין, להכין, לזכך, אויסארבעטן זיך גשמיות ורוחניות, ואז אני אלך. כך צריך להיות הסדר. אז הם לא, לא עשו את כל החשבונות האלו, אלא הם כמו שהם. והרבי התבטא אז: מיט דעם טשופ, עם הבלורית שלהם. ככה ככה

33:44 דובר 4 הוא התבטא: מיטן צ'ופ, עם הבלורית, קמו ורצו ולא התחשבו מיט דעם גאנג. וכל מה שצריך. למעשה זה מה שקורה אצלנו כשאנחנו באים להציע ליהודי, לבקש ממנו שיניח תפילין. התכונה הזאת, התנועה הזאת, הסדר הזה, אנחנו מקיימים אותו מדי יום ביומו. מיום ליום אנחנו באים ליהודי ואומרים לו: תניח תפילין באמצע הרחוב. והוא עם מכנסיים קצרים, מלוכלך בגשמיות בפשטות, ורוחניות אף אחד מאיתנו לא יודע מה קורה איתו ברוחניות. והוא רחוק מאוד מזה. אז הוא בא ואומר לך: ככה אני אניח תפילין? תן לי קודם אני אלך, אני אתרחץ, אני אתלבש, אולי אני גם אעשה נעגל וואסער, אם הוא יודע מה המושג הזה. כל אחד מרגיש שבשביל להניח תפילין צריך איזושהי הכנה. מה, אפשר ככה עם כל הלכלוך? אז מה אנחנו אומרים לו? לא, כמו שאתה, ככה אתה תניח. כמו שאתה. קירוב רחוק. זה נקרא קירוב רחוק. לא מתחשב עם כל הלכלוך. גייט מען מיט אים להניח תפילין. וזה גם מורה בשבילנו, כל אחד בעניין שלו. לפעמים צריך לעשות חשבונות: אני כן יכול לבוא ללמוד חסידות? אני כן יכול לבוא להתוועדות? אני עכשיו לא... אני את הראש. אני לא עשיתי חשבון הנפש מספיק. לא למדתי חסידות היום. מה אני? עם מה אני אבוא להתוועדות? וואס קום איך ברענגען? עם מה אני אבוא לכאן? קירוב רחוק. תבוא עם מה שאתה. וזו התוועדות, וייתכן שזו היא התוועדות, התוועדות כזו שאנחנו נצא ממנה יותר טובים ממה שהגענו. לחיים ושלום.

35:43 דובר 5 יישר כוח למשפיע הרב זלמן גופין. שמעתי סיפור בשם ר' שלום חסקינד, שהוא סיפר איך התחיל הניגון הראשון של הרבי, "כי אלקים יושיע ציון". שמעתי שהוא סיפר שבתש"ל הבחורים התחילו לשיר את הניגון הזה, "כי אלקים יושיע ציון". בשבועות, בלילה הראשון הוא היה שמה עם עוד יהודי, יצחק חורג'י[?] נדמה לי, אצל הרבי בסעודה, והם קבעו ביניהם שבין הדגים לבשר הוא יסמן לו — ר' שלום חסקינד יסמן ליהודי השני סימן — ואז הם יתחילו לנגן את הניגון "כי אלקים" אצל הרבי בסעודה, ויראו אז איך הרבי מקבל את זה. ר' שלום חסקינד הסתכל עליו, וההוא סימן לו שהוא שכח את ההתחלה, הוא לא יודע איך זה מתחיל. ר' שלום חסקינד התחיל את הניגון הזה, והרבי ככה היה נראה עליו שהוא מאוד שמח עם הניגון של "כי אלקים יושיע ציון". אחר כך ישב שמה בסעודה איזה רב, אז הרב הזה אמר: "זה אלטער ניגון, זה לא ניגון חדש, זה ניגון משהו על המילים של דיינו". אז הרבי אומר לו: "מה אכפת לך? הלא המילים הן מילים חדשות". אחרי זה הוא שאל את ר' שלום מי, מי חיבר את הניגון הזה, אז ר' שלום אמר לו שהבחורים חיברו את זה ומפסח, מי"א ניסן, הם כבר שרים את זה. ואז התחיל הניגון הזה, "כי אלקים יושיע ציון". במוצאי שבועות, בכוס של ברכה, אז היו כאלו שמתי שעברו ליד הרבי, אז הרבי אמר — עשה להם עם היד — "וזרע עבדיו ינחלוה". תזמורת בבקשה.