התוועדות ג' תמוז תשס"ה כפר חב"ד

00:05 דובר 1 תיכף ומיד ממש, לנאמר בסיומו של אותו מאמר, "ונזכה זען זיך מיט'ן רבי'ן דא למטה אין א גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו." מוריי ורבותיי, אחת מדרכי ההתקשרות של חסידים היא באמירת פרקו של הרבי. אתכבד בזה להזמין את יושב ראש ועד כפר חב"ד, מארח האכסניה של העצרת המרכזית, הרב בנימין ליפשיץ, לפתוח בפרק ק"ד בתהילים, פרקו של הרבי, והקהל יחד איתו פסוק בפסוק, בעמידה, לומר את פרק ק"ד, פרקו של הרבי. הרב ליפשיץ, בבקשה.

01:09 דובר 2 ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אוכלם. תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון. יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך. זה הים גדול ורחב ידים, שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת לשחק בו. כולם אליך ישברון לתת אוכלם בעתו. תתן להם ילקטון, תפתח ידך ישבעון טוב. תסתיר פניך יבהלון, תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו. המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו. אשירה לה' בחיי, אזמרה לאלוהי בעודי. יערב עליו שיחי, אנכי אשמח בה'. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה', הללויה. תודה רבה ויישר כוח ליושב ראש ועד כפר חב"ד, הרב בנימין ליפשיץ. הכפר שהרבי עומד ומעורר רחמים רבים על כל תושביו, וכלשונו הקדוש של הרבי, הם נשיהם, בניהם ובנותיהם, בתוך כלל ישראל הנמצאים בכפר חב"ד וכל המצטרך להם, הן בגשמיות והן ברוחניות. מוריי ורבותיי, מסוגל הוא היום הזה, אמרנו, להתקשר בעץ החיים. שלושה סוגי התקשרויות הן: כאשר חוזרים על דבר תורה של הרבי, הרי היא ההתקשרות בדיבורו של הרבי. פותחים בדבר מלכות. אתכבד בזה להזמין את רבה של העיר ערד וחבר בית הדין של רבני חב"ד, הגאון החסיד הרב בן ציון ליפסקר, לפתוח בדבר מלכות, בבקשה.

04:32 דובר 3 כבוד הנשיאות הנכבדה, יושב ראש צעירי אגודת חב"ד, הרב אהרונוב שליט"א, המנחה הנכבד. קהל החסידים, אנשים, נשים וטף. כמה דברים, אני יודע ש-- שמעתי את המנחה. הוא נגע בהרבה נקודות חשובות שזה מחיה אותנו. זה נותן לנו את הכוח להמשיך למרות החושך הכפול והמכופל שבו אנחנו נמצאים. כמה דברים חשובים וציוני דרך יש לנו מהשיחות של הרבי. זה בעצם החיים שלנו. מי שקרא את היום יום לפני מספר ימים, כתוב שם, הרבי אומר: "מי שרוצה לדעת ההתקשרות אליי, איך אפשר להיות? איך? זה על ידי לימוד התורה שלי, ההדבקות עם החסידים, הליכה בדרכים שאני ביקשתי שילכו בהם." בעצם זה, זה הדבר שמחיה אותנו. זה הדבר שנותן לנו כוח באופן פלאי, למעלה מדרך הטבע. אני הסתכלתי באחת השיחות. רציתי כמה נקודות קצרות להזכיר ולהיזכר. דבר ראשון, בנקודה הזאת שלמרות שהחושך כפול ומכופל, הרי הכוחות שניתנו לנו הם כוחות על־טבעיים, שהם יכולים להמשיך ולהתחזק הרבה יותר חזק מאשר היה קודם. הרבי בשיחה האחרונה שלו של י' שבט תשנ"ב דיבר דבר מדהים ומבהיל. רואים שם נבואה ממש. הרבי דיבר על כך שהרבי הקודם, רחמנא ליצלן, בעניין העיקרי שבו הוא, הוא היה צריך לעשות העניין של הדיבור, אמירת מאמרים, אמירת שיחות, קבלה ליחידות, כוח הדיבור, הוא רחמנא ליצלן סבל מזה במחלה נוראה, עד כדי כך שהרופא שלו שאל: הייתכן שרבי שמוסר את נפשו להפצת היהדות, להפצת החסידות וכל הדברים האלה, דווקא הוא לוקה בעניין שהוא עיקרי? הכלי החשוב מאוד שהוא יכול להפיץ בהם יהדות, שזהו כוח הדיבור. והרבי בעצם ניבא את זה על עצמו, כי לא עברו יותר מחודש וחצי, רחמנא ליצלן, וקרה מה שקרה לרבי. תמורת זאת שהוא כמעט כל יום

08:33 דובר 3 דיבר והפיץ ואמר חסידות לכולנו, פתאום לקה בדיבורו וכולי וכולי, כפי שכולנו יודעים. ותוך כדי זה הרבי אומר שתחת העניין שכתוב שביום רביעי, שאז היה י' שבט באותה שנה בתשנ"ב, נתלו המאורות ב-ט. נתלו המאורות אפשר גם להגיד ב-ת, כמו שיש רמז בשער הייחוד והאמונה. נתלו המאורות ב-ת, שהמאורות הגדולים התחילו להמשיך. ואז אומר הרבי שבעצם הפצת החסידות של הרבי הקודם נהייתה הרבה יותר חזקה, הרבה יותר משמעותית, עד להפצה באין ערוך, דווקא בתקופה שהיה חסר הדיבור. ושם הוא גם נגע לעניין של הסתלקות, שלמרות ההסתלקות, למרות ההיעלם והסתר, הרי שהפצת היהדות והעניין הכי הכי חשוב שהרבי הקודם עסק בו בשנים הכי אחרונות, לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה, הרי שהעניין הזה במיוחד התחזק עוד יותר. והרבי מסביר לנו שם בשיחה הזאת שאנחנו הדור של הגאולה. אנחנו גלגול של דור המדבר, הדור הזה, שדווקא הם נכנסו לארץ. הם אלו שבאו לארץ. אנחנו נהיה הדור שיביא את הגאולה. זאת אומרת שהרבי אומר לנו שזה שאנחנו רואים היום, לאחר שעברו אחד עשר שנה, אחד עשרה שנים מרות מאוד, לא כאלו הטועים שחושבים גילויים גדולים. בכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא. ולא כאלו שחושבים שביום הזה לא אומרים את התחנון, כפי שהרבי כבר הורה. בכיה תקיעא בליבאי, שאנחנו לא רואים את הרבי בעיני בשר ואין לנו התוועדויות ואין לנו הוראות חדשות ואין לנו שיחות, ומצד שני רואים גילויים הכי הכי נעלים, כפי שהמנחה הזכיר. התפשטותם של העניינים של הרבי הולכים וגדלים באין ערוך. אני רוצה להגיד לכם, אני זכיתי להיות שליח של הרבי כבר למעלה מעשרים-- כמעט עשרים ושמונה שנים, ובכל זאת אני מקנא היום בשלוחים הצעירים, בתעוזה שלהם, בכוח שלהם, בעניין שלהם, והכל מכוחו של

12:05 דובר 3 המשלח שהם הולכים לא רק לכתחילה אריבער, איך הרבי אמר פעם? שגם באין ערוך הוא באין ערוך למה שהיום שלוחים צעירים מצליחים. הכל בכוחו של המשלח והכוח של הרבי עם השלוחים ועם המוסדות. וההתפשטות של הרבי וההתפשטות של חב"ד גדולה לאין ערוך. אי אפשר אפילו לתאר איך שהולך ומוסיף אור בכל מקום שבו חסידי חב"ד נמצאים. בכל פינה בעולם אי אפשר לתאר את הגודל ואת החוזק. מה שהשלוחים של הרבי עושים, מה שהרבי עושה בכל המקומות בעולם. נקודה נוספת שחשבתי להזכיר. יש מאמר מל"ג בעומר שהרבי מדבר אודות רשב"י, והוא אומר שגם רשב"י הוא היה בתקופת התנאים והיו הרבה תנאים, ולא נזכיר את שמותם כי רבים הם. בכל זאת אומר הרבי נקודה, שרשב"י היה באין ערוך מכל התנאים שבדורו. הוא הסביר רק נקודה אחת מרבי נחוניה בן הקנה. למה קראו לו בן הקנה? כי הוא חיבר ספר שקראו לו הקנה. ספר בקבלה. ואומר הרבי למרות שגם הוא חיבר ספר בקבלה שקראו לו הקנה, בכל זאת כוחו של רבי שמעון בר יוחאי היה באין ערוך ממנו ובאין ערוך מכל התנאים, ואני לא אסביר עכשיו באריכות את כל המאמר שלו. מי שיודע ומכיר וחי וחווה וחווה את הרבי יודעים שהרבי הוא הראש, היה הראש, נשאר הראש, וכל הצדיקים והחסידים והתמימים והישרים, ראשי אלפי ישראל. אף אחד הוא לא ראש. וידוע האין ערוך של הראש לגבי האיברים הכי חשובים שיש בגוף. הלב, הכבד, הכליות היועצות והכבד שהוא, שהוא עושה, והיופי של ראיית העיניים. כל זה לא מגיע לכוח ולעוצמה והאין ערוך של הראש של נשיא ישראל. ואצל הרבי אנחנו רואים הנהגה, בלשנתי ההנהגה, בפועל ממש. כמו שאצל הבעל שם טוב, כשהייתי

15:32 דובר 3 נער צעיר קראתי סיפורים מהבעל שם טוב, שהבעל שם טוב היה מדבר עם איזה פריץ ומשהו, ובכלל הפריץ לא הבין מה פתאום הבעל שם טוב מדבר איתו על העניין הזה. אחרי עשר שנים אחר הסתלקותו של הבעל שם טוב, פתאום אחרי עשר שנים הפריץ הבין מה דיבר איתו הבעל שם טוב, ואיזה ישועות הבעל שם טוב פעל לפני עשר שנים כאשר הוא דיבר עם הפריץ שילך לקנות סוסים עם ה— עם הפריץ הזה, עם איזה יהודי שהוא בכלל לא הבין מה פתאום הבעל שם טוב מדבר איתו. כך אנחנו רואים ישועות גדולות מהרבי דווקא בזמננו על עניינים שדוברו לפני עשרים שנה, שלושים שנה, ואספר על זה שני סיפורים קצרים. סיפור אחד שמעתי לפני שבוע. נסע בחור ישיבה מניו יורק, מחצרו של הרבי, לארץ ישראל. בדרך במטוס בדיוק יצא לו לשבת ליד אישה מבוגרת מארצות הברית, וכדרכם של אנשים שיושבים שתים עשרה שעות, משוחחים. ואז היא מספרת לו שקוראים לה מיסס אברמס, והיא שואלת אותו, מאיפה אתה בא אז? הוא אומר לה, אני בא מחצרו של הרבי מליובאוויטש. היא אומרת, איי איי איי! כשהרבי היה בחיים חיותו בעלמא דין יכולתי להתייעץ איתו, יכולתי לדבר איתו, ועכשיו אין שום אפשרות. אי אפשר לדבר איתו. והבחור מנסה להסביר לה שהרבי היום יתיר מבחיוהי. גם היום יש אפשרות, אולי דרך אגרות קודש, אולי דרך לבוא לציון, אולי להיכנס לחדר היחידות של הרבי, ללמוד איזה מאמר. ככה הוא מדבר איתה והיא מתעקשת, לא. בכל זאת זה חסר. טוב, נסתיימה השיחה והבחור לקח אוזניות ופתח טייפ, והטייפ היה שיחה, התוועדות של הרבי. אחת ההתוועדויות מלפני עשרים שנה, אחת ההתוועדויות

18:15 דובר 3 הכלליות, י"ט כסלו או יו"ד שבט או י"ב תמוז, אינני יודע. והייתה איזו הפסקה בין שיחה לשיחה, התחילו לשיר, ואז תוך כדי שירה שמעו איך שהרבי מדבר עם מישהו, ושמעו את המילים, והקריין מספר שאת השיחה הזאת משוחח הרבי עם מיסטר אברמס, התובע הכללי של ניו יורק. הוא עוצר את הטייפ ושואל אותה, "גברת, יש לך משהו עם מיסטר אברמס, התובע הכללי של ניו יורק?" היא אומרת לו, "כן, הוא בעלי". ואז הוא אומר לה, "אני שמעתי שהרבי אמר לבעלך רפואה שלמה לבת שלך. האם הבת שלך— הבת שלכם הייתה חולה?" היא אומרת, "לא, היא לא הייתה חולה, ובעלי באמת התפלא. מה פתאום הרבי אמר הבת שלי חולה, רפואה שלמה? כשהוא בא הביתה הוא סיפר לי שהרבי אמר רפואה שלמה לבת שלך". "משהו קרה לבת?" הוא שואל אותה. היא אומרת, "לא". אז הם החליטו שזאת הייתה אפיזודה חולפת ובוודאי הרבי החליף אותו, את מיסטר אברמס, עם מישהו אחר. פתאום, תוך כדי דיבור שהיא מדברת עם הבחור הזה, הפנים שלה נהיו אדומות והיא התחילה לבכות במר נפשה. אומרת לבחור, "עכשיו אני הבנתי מה שהרבי אמר. אתה יודע לאן אני נוסעת? אני אספר לך. הבת שלי היגרה לישראל ולפני שבועיים או שלושה צלצלו אליי שהבת שלי חלתה במחלה האיומה, רחמנא ליצלן, ואני נוסעת לסעוד אותה בשבועות האחרונים של חייה. אולי בדיוק ההשגחה הפרטית שעכשיו אתה משמיע לי במטוס רפואה שלמה לבת שלך, לבת שלך, זה האיחול שהרבי נותן לבת שלי באיחור ש— בהקדמה של עשרים שנה קודם, ואולי זה ייתן לה את הרפואה עכשיו ויציל את הבת שלי מהמחלה האיומה". אינני יודע את הסוף של הסיפור, אבל אני יודע שזה החיה את

21:08 דובר 3 האישה הזאת הבינה למה הרבי אמר לה... רפואה שלמה, למה הרבי אמר לבעלה רפואה שלמה לבת שלך, בראייה לעשרים שנה קדימה. ועוד סיפור קטן. את זה שמעתי מהשלוחים שחזרו מכינוס השלוחים. בכינוס השלוחים הזמינו את אחד המרצים המיוחדים של חב"ד, הרב יוסף ג'ייקובסון, והוא סיפר כהאי לישנא. לפני מספר חודשים, זה היה לפני כינוס השלוחים, הוא נסע לבקר את אחד החברים שלו שלפני שנתיים נהיה שליח בפלורידה. ההוא הזמין אותו לשבת. הוא חשב שהנה מגיע שליח חדש, בטח הבית חב"ד שלו באיזה חדרון קטן, והוא צריך בשבת ללכת לחפש מניין, לאסוף, לאסוף כמה אנשים בחוץ, ובשב-- באמצע השבוע הוא מתפלל בכותל המערבי של הבית שלו כי אין לו מניין. ככה הוא חשב לתומו. הנה הוא מגיע לעיר, מגיע שבת, אומר לו בוא נלך לבית הכנסת. נכנס, מתקרב לבית חב"ד, רואה בית בן ארבע קומות מהודר ביופיו, בית כנסת ענק. משהו מדהים. הוא שואל אותו, "תגיד לי, אני ער או חלמתי חלום? יש באמת כזה דבר? אתה בקושי שנתיים. מאיפה יש לך את כל זה?" הוא אומר לו, "תשמע, אני לא אספר לך. בעזרת השם, מחר בעל הדבר יבוא לפה לבית הכנסת והוא יספר לך. אני לא אספר." למחרת הגיע איזה יהודי. אומר, "הנה, זהו בעל הדבר. אחרי התפילה תדבר איתו." אחרי התפילה הוא מתיישב לידו, שואל אותו, "תגיד לי, רבי יהודי, מה הקשר שלך למבנה הענק הזה והגדול והמפואר? הרי שליח צעיר, בקושי בן עשרים וארבע, עשרים ושלוש, עוד לא הספיק, עוד לא ניגב את החלב מהשפתיים שלו. איך פתאום כזה בניין ענק?" אומר לו, "הסיפור הזה צריך-- אני צריך לחזור חמישים שנה אחורה. לפני חמישים שנה הייתי

24:02 דובר 3 בחור צעיר. זה היה בשנת תשי"ג, ואז הייתה מלחמת קוריאה. גייסו אותי לצבא. לא הייתי בחור כל כך דתי, אבל לא הייתי מסורתי. גרנו אז בשכונת קראון הייטס, בשכונה של הרבי. אז אבא שלי התעקש שלפני שאני יוצא למלחמת קוריאה שאני אכנס לבקש ברכה מהרבי. נכנסתי והרבי אמר לי כמה דברים שאני אעשה במשך כל מאורעות המלחמה. הוא אומר, אם תעשה, תשמור את מה שאני אגיד לך, אני מברך אותך ומאחל לך ומבטיח לך שתחזור בשלום הביתה. עברו שלוש שנים, ככה הוא מספר לו. אף אחד מהפלוגה שלי לא נשאר בחיים. כולם נהרגו במלחמה. היחיד שנשאר פצוע קשה זה אני הייתי. ברוך השם התאוששתי. הייתי בבית רפואה כמה חודשים, חזרתי לאיתני. קצת צולע ברגל, אבל ברוך השם. כשאני חזרתי לניו יורק, אבא שלי היה יהודי עשיר. החלטתי להיכנס לרבי ולבקש ממנו, להגיד לו תודה רבה. אני נכנס להגיד לו תודה רבה ותוך כדי זה אני מוציא פנקס צ'קים ואני הולך לכתוב צ'ק. אומר לו, אומר לו הרבי, אל תכתוב לי צ'ק, אני לא צריך את הצ'ק שלך. יום אחד יבוא ואתה כבר תדע למי לכתוב את הצ'ק. מי שעובד את העבודה שלי, אתה כבר תדע למי לכתוב. ככה הוא מספר לו והוא יצא מהרבי. רבי מוזר. לא, לא רוצה כסף. איזה רבי לא רוצה כסף? אבל הרבי מליובאוויטש. קיצור, לאט לאט הוא הצליח בעסקים, נהיה גביר אדיר, וכגודל גבירותו כך גודל קמצנותו. לאף אחד הוא לא נתן צדקה. עד כדי כך שהפדריישן שאוספים כסף והגביות וזה מחקו אותו מהרשימה. כמה פעמים ביקשו ממנו כסף. הוא אמר, "תשמע, אני עבדתי-- תשמעו, אני עבדתי מספיק קשה על הכסף. הם רוצים כסף, שילכו לעבוד.

26:39 דובר 3 מה הם מבלבלים לי את המוח? שיעבדו, יצליחו. מה אני צריך לתת להם? אני לא צריך לתת להם כלום." והנה, הוא אומר, השליח הצעיר הזה הגיע לפה לפני איזה כמה זמן והוא ניגש לעיר, התחיל לדבר איתם, עם הגבירים. הוא התחבב עליהם ואמר, "תעשו לי טובה, תיתנו לי את הרשימה של הגבירים של העיר." נתנו לו רשימה, אמרו זה נותן ככה, זה נותן ככה. אמר, "ואין יותר גבירים?" אמרו לו, "כן, יש גביר אחד שחבל שתלך לשם. אפילו אנחנו לא מחזיקים אותו ברשימה. חבל לך ללכת." ואז הוא החליט, אתם יודעים, בחור צעיר, ראש של בחור צעיר שונה מראש של שלנו, של המבוגרים. הוא החליט שהוא מתחיל דווקא עם הגביר הזה. עשה אפואינטמנט. ה-הגיע אליו, אומר לו, "אני שליח של הרבי מליובאוויטש. באתי לפה להפיץ יהדות, לעשות יידישקייט. מאוד הייתי מבקש שתעזור לי." "לעזור לך?" והוא ככה מסתכל וחושב וחושב וחושב ומוציא פנקס צ'קים וכותב לו צ'ק. מכניס את זה במעטפה ואומר קח. אמריקה, יש טבע, אני כבר למדתי את זה על בשרי, שאם מישהו נותן לך צ'ק, אל תנסה לפתוח ולהתווכח איתו. תצא החוצה, תסתכל מה שיצא מזל. אם תנסה להתחכם סגרת את הדלת. ואז הגביר הזה אומר לו, תשמע בחור צעיר ונחמד, תפתח את המעטפה, תסתכל. הוא פותח, סבר כך, יש שם שלושים ושש דולר, חמישים דולר, מאה דולר. מיליון דולר, לא פחות ולא יותר. מסתכל, הוא חשב שההוא חמד לו לצון. מגיע, תסלחו לי, כפי שאומרים פישר קטן נכנס לאיזה גביר, ואומר לו, תשמע חברי היקר, אני היום משלם חוב לרבי מליובאוויטש מלפני חמישים שנה כדי שתיקח את אותם המיליון דולר ותבנה בית חב"ד גדול. תבחר לך

29:11 דובר 3 את הבניין הכי יפה שאתה רואה בעיר, תעשה ממנו בית חב"ד, והמיליון דולר האלו זה רק מקדמה. בעזרת השם אוסיף לך כהנה וכהנה. חמישים שנה, מתשי"ג עד תשס"ג, חיכה הרבי ליהודי הזה, חיכה הרבי למקום הזה. וכאן מצא ברחוב לגבות את חובו, לבנות יהדות, להפיץ יהדות למעלה מדרך הטבע לגמרי. חסידים, יש לנו את הכוח, יש לנו את האומץ. לא נפחד ללכת לכתחילה אריבער. אנחנו נדאג שתבוא הגאולה. אנחנו נדאג להפיץ יהדות, נדאג להפיץ חסידות למעלה מדרך הטבע. נאהב אחד את השני כפי שהרבי רוצה. כמו שהרבי אמר במאמר הראשון, אחדותם של החסידים תוביל אותם לכל מקום ותביא אותם לגאולה, והכל למעלה מדרך הטבע, כי היום אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי. הוא נותן לנו את הכוח, הוא נותן לנו את האומץ, הוא נותן לנו את העוצמה לעשות דברים שלא חלמנו עליהם, לעשות דברים למעלה מדרך הטבע לגמרי, ובעזרת השם ננצח, ובעזרת השם יבוא הרבי בקרוב ממש למטה מעשרה טפחים, הוא יגאלנו.

31:10 דובר 4 תודה רבה ויישר כוח לרבה של ערד וחבר בית דין רבני חב"ד, הרב בן ציון ליפסקר, על שקישר אותנו עם הדיבור של הרבי, קישר אותנו עם המעשים של הרבי, שכידוע, כאשר מספרים סיפור נעשית ההתקשרות עם המעשים של הרבי. יישר כוח ותודה רבה, ויאריך ימים על ממלכתו. נשאר לנו ההתקשרות במחשבתו של הרבי, וזאת אנחנו עושים כאשר מנגנים ניגון. אתכבד בזה להזמין את הזמר החסידי ר' יוני שלמה מקהילת חסידי חב"ד, בליווי התזמורת של ר' אלור ולנר, לפתוח שמחה של מצווה ושיר: ניגוני הרבי, ניגון הגעגועים, שאמיל, ואחר כך הוא אלוקינו. יוני והתזמורת, בבקשה.

36:01 דובר 5 שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד. אין לך שנינו דרך המלך. אין כדאג לכם מחרישי שתי אותות אלוקי. אין אלוקינו, אין אלוקינו, אין עוד מלבדו. אין כדאג לכם מחרישי שתי אותות אלוקי. אין כדאג לכם מחרישי שתי אותות אלוקי. אלוקים. תודה רבה. תודה רבה ויישר כוח. וכבר ידוע פסק דינם של רבותינו נשיאינו: שמחה של מצווה ושיר מבטלת את כל הדינים, את כל הקטרוגים, הן ברוחניות והן בגשמיות. תודה לשיר, שיר ראשי תיבות רבי יוני שלמה. תודה לאור, רבי אלור ולנר, ראשי תיבות. תודה לכם, מקהלת אל אור. לא אמרתי תודה לאור. אלף, ואו, ריש, ראשי תיבות רבי אלור ולנר. זה מה שאמרנו. אז יש לנו את השיר והאור, שנזכה לאור הגדול בקרוב ממש. קראנו בשער של כפר חב"ד, בכתב יד קודשו של הרבי, שהרבי אומר לאישה שמרגישה חלישות בכמה עניינים. כותב הרבי לאותה אישה: "תסתכל בתמונתו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר בעת שמרגישה חלישות ברצונה הטוב, ותזכור אשר הוא, בהיותו רועה אמיתי של ישראל, מסתכל בשעה זו ויועיל להנ"ל." הדברים מדברים בעד עצמם. מוריי ורבותיי, בואו ונסתכל במראות הקודש. קטע מהתוועדות י' בשבט תשל"ג, בו מסביר הרבי את המשמעות של היום הגדול והקדוש, הסתלקות צדיק בעל ההילולא. קטע ממראות קודש המוגש על ידי מערכת ג'ם. בבקשה.

40:26 דובר 6 The third of Tammuz is the anniversary of the Rebbe's passing in 1994. Every year Jews around the world gather to mark this date. But how could we be inspired on this day? At a time of such sadness can we truly be enthused? Certainly it is not an occasion for celebration. Every year on the yahrzeit of his father-in-law and Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak, the Rebbe would address a farbrengen. Hear a talk on the previous Rebbe's thirty-third yahrzeit.

41:10 דובר 7 ס'איז דאך פארשטאנדיק, אז ווען מ'קלייבט זיך צוזאמען אין צוזאמענהאנג וואס איז געווען א הסתלקות, וואס הסתלקות איז דאך פונקט דער היפך פון חיים, אלעס קומט, ווי קומט דער היפך פון חיים אין דער פולסטער מאס מיט די גאנצע מרירות וואס ער נייטיקט און וואס דערביט א מענטשן. א הסתלקות איז דאך דער היפך פון שמחה, און דערפאר איז דאס פארבונדן מיט פארשידענע מנהגים וואס זיי באווייזן ניט אויף שמחה. און דא זאגט מען אז מ'קלייבט זיך צוזאמען, אז אויב עס איז געווען א ענין פון הסתלקות, מיט דער כוונה אז דער פארבונד צוזאמענקלייבן זיך זאל זי האבן נאך מער כח און נאך מער לעבעדיקייט און נאך מער שמחה אויף דורכפירן זייער שליחות. איז דער ענטפער דערויף ווערט קלאר תיכף, דערויף ווערט קלאר תיכף פון בעל ההילולא, און מיוסד, באגרינדעט אויף כמה מאמרי חז"ל אין גמרא און מדרשים, ווי אויך פסוקים אין תורה שבעל פה, און בלשון המשנה: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו. און בלשון הגמרא: גם זו לטובה. און בלשון הפסוק: יתרון האור מן החושך. אבער דאס אונטערשטרייכט אמנם דאס וואס לכאורה דאס חושך און דאס נוצט מען אויס צו מאכן אייל, נאר אדרבה, וויבאלד דאס איז ממש חושך, וועט עס נאך הייסן א שטארקערע לעבעדיקייט. דערפון איז פארשטאנדיק, אז בשעת מ'איז זיך מתבונן אז דער אויבערשטער פירט אן מיט אלע עניינים, איז דאך זיכער די הסתלקות הבעל ההילולא געווען א פעולה פון דער אויבערשטן. צוזאמען דערמיט שטייט בתוקף, מיט דער גאנצער שטארקייט, דער אנזאג פון דער אויבערשטן, אז זאל זיין עבודה

43:39 דובר 7 שם בשמחה. און מיר זאלן דינען וואס דינען דער אויבערשטן דארף דאך שטענדיק, וויבאלד מ'איז באשאפן לשמש השכינה. יעדער רגע וואס א מענטש לעבט איז דער מענטש באשאפן לשמש השכינה. און וויבאלד איז ער א בעל שכל, דער מענטש איז נברא לשמש השכינה. און לשמש השכינה, דער אויבערשטער וואס זאגט אין תורה אז עס דארף זיין, כאמור, עבדו את ה' בשמחה. איז דאס גופא איז חוכא, אבער ווייס, אז אין דעם איז אויך א סתירה, און איך האב פארשטאנען לכאורה די התבוננות. בשעת ס'איז דא די הסתלקות, איז דאך ניט חס ושלום, מה זה נשמה ווערט אויס מציאות. ביים נשמה יש ענין סכיז. נאך מער פארשטאנדיק, אז אין יעדער מענטש, און בפרט ביי א נשיא בישראל, די נשמה נצחית, און דער ענין הנשיאות, דאס איז א פאקט אין דער וועלט, ובלשון הגמרא: מה אצכן עומד ומשמש, איז אף להלן עומד ומשמש. א נשיא בישראל, אפילו נאך דער הסתלקות, זוכט מען ווי באדינען שליחות אין וועלט, אי גוון אויפן, דורכן העלפן יעדן דורכפירן זיין שליחות אין וועלט, אז איז מאכן זיין צו זיין א דירה און א גן פארן אויבערשטן. און בשעת די נשמה גייט ארויף למעלה, איז ניט ענין וואס איז אז געפינט זיך למעלה און זי איז אוועקגעגאנגען פון למטה, נאר אדרבה, ווי דער אלטער רבי ברענגט אין זיין אגרת הקודש, שוין מער, אז צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי. אבער הסתלקות פון א צדיק, ובפרט פון א נשיא, ועמך כולם צדיקים, געפינט ער זיך נאך מער ווי ער געווען אין דעם ארט וואס געווען פריער דער נשיא, נאך מער ווי ס'געווען בחיים בגוף, ווי ביי דאס פועל און פועל דעם עד אוב, די

46:20 דובר 7 באגרענעצונגען, וואו דער גוף האט באגרענעצונגען, עס קען זיין בלויז אין פארשידענע ערטער. מה שאין כן ברוחניות, הסתלקות. בשעה ווען אידן קלייבן זיך צוזאמען, א גוט ווארט, געפינט זיך די נשמה פון דעם בעל ההילולא אין יעדער ארט וואו מ'גייט, קלייבט זיך צוזאמען און חזר'ט א ווארט, א טייל פון זיין לערנונג. און דער עיקר, המעשה הוא העיקר, מ'נעמט פון ארויס א גוטע לערנונג וואס איז צו טון אין מעשה בפועל, לויט זיינע אנווייזונגען, אויף צו גיין אין גוטקייט און אין ריכטיקייט, און אין פרייליכקייט און הייליקייט, אין די גאנצע וועלט, אומאפהענגיק פון זיך אליין, און

00:06 דובר 1 בשעה שרצנו עם הזך מזבנים, הדריכה פון א מענטש, זיין נשמה און דער גוף איז א טפל. די נשמה מקבל נאך מער כוח, כי זי האט נישט די הגבלות הגוף יותר מבחייו. אבל דורך איין איש ליכוד, מדף נאך שטייני פארבינדונגען, נילכה בהיחסה. אבל גייט אין טאג־טעגליכע לעבן, לויט זיינע אנווייזונגען. און א טדמול צוזאמען דער ניט, וואס איז לכאורה חייס אז דאס א דבר והיפוכו. א ענין פון הסתלקות, זאגט מען אז דאס א ענין פון הילולא. און דאס קען ברענגען צו א שמחה, וואס זיינען נאך כסא נוער מן החושך. נאך א גרעסערע שמחה, בי על דרך הרוגים. און א נוצט איז די שמחה, אין ניב דאס השם בשמחה.

01:57 דובר 2 ריבונו של עולם, ריבונו של עולם. תביט על עני ורחום. ובר זעני, זעני.

04:20 דובר 3 "דו ביסט אונזער פאטער, מיר זיינען דיינע קינדער". מילות הכיסופים והגעגועים, מוריי ורבותיי, שאומרות את הכל. תודה לרבי יוני, תודה לר' אלעור[?], תודה למקהלת חסידי חב"ד. מוריי ורבותיי, לפי התוכנית היה אמור להשתתף איתנו כאן ולשאת דברים המרא דאתרא, הרב מרדכי אשכנזי, אך מפאת אבלות על אימו ואחיו ביקש להתנצל שנבצר ממנו להשתתף איתנו כאן, ומכאן נוסיף ונשלח לו את הניחומים. מוריי ורבותיי, ידוע ומפורסם בשער בת רבים עד כמה הנושא הכאוב של שלמות הארץ כאב לרבי והיה בבת עינו הטהורה. ביום זה אשר כל תורתו, מעשיו ועבודתו של הרבי מאירים בגלוי ופועלים ישועות בקרב הארץ והעולם, אתכבד בזה להזמין את מי שמופקד מטעם הרבי על השלמות הרוחנית של הארץ ופועל למענה ללא לאות, תוך מסירות נפש יומיומית. הלא הוא יושב ראש אגודת חסידי חב"ד וצעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש, הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, שימחיש לנו את הקשר ההדוק בין השלמות הרוחנית ובין השלמות הגשמית של ארצנו הקדושה, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. כבוד הרב אהרונוב, בבקשה. לחיים, לחיים. כבוד חברי בית דין רבני חב"ד, רבני הקהילות, ראשי ישיבות, משפיעים, שלוחים, מנהלי מוסדות, אורחים שהגיעו מחוץ לארץ, יושב ראש ועד כפר חב"ד, ידידי הרב ליבוביץ, קהל קדוש ונכבד. אחרי כל הדברים המחממים והמעוררים ששמענו ושעוד נשמע כאן הערב, לא נשאר לנו אלא להוריד את כל הדברים האלה לידי פועל ממש. וכפי שהרבי מדגיש שוב ושוב, שהמעשה הוא העיקר. כשאנחנו עומדים היום בג' תמוז תשס"ה, צריך כל אחד ואחד לשאול את עצמו: מה הרבי מצפה ממני? מה חובתי בשעה זו בתור חסיד של הרבי? מה חובתי בשעה זו בתור מקושר אל הרבי? אנו מצויים

09:22 דובר 3 בתקופה קשה מאוד לעם ישראל. עת צרה היא ליעקב. הלב של כל אחד ואחד מאיתנו נקרע כששומעים את הקולות וההכנות לגירוש כעשרת אלפים יהודים בעלי מסירות נפש מבתיהם, ונתינת היישובים הפורחים הללו לידי המחבלים שיראו בזה הישג אדיר וניצחון כביר של דרך הטרור. המוח אינו מבין איך עם חכם ונבון מסוגל לעשות טעות נוראה כזאת אחרי שראינו איזה אסון המיטו עלינו הסכמי אוסלו ואלו שבאו אחריהם. נוסף על עצם הסכנה הנוראה של פיקוח נפש, שהמהלך הזה עלול להביא על כל העם היושב בארץ ישראל, כפי שהזהיר והתריע הרבי. אנחנו רואים בעינינו איזה קרע המהלך הזה יוצר בעם. דווקא בשעה שעם ישראל זקוק לאחדות אל מול הסכנות והאיומים שמבחוץ, נוצרים כאן מתחים פנימיים אדירים ותסכולים עצומים שמגביהים את החומות בין יהודים וגולשים גם לכיוונים בלתי רצויים. דווקא בשעה קשה זו חש כל אחד מאיתנו את הגעגועים העמוקים לרבי, את הרצון האמיתי לשמוע את קולו של הרבי ולשמוע את הוראותיו: מה אנו צריכים לעשות בעת הזאת? ועכשיו אין לנו אלא להישען על ההוראות שקיבלנו מהרבי. לכל לראש הורה לנו הרבי את המסגרת שתקבע את דרכה ואת הנהגתה של תנועת חב"ד בארצנו הקדושה. במילים כל כך מפורשות, אותן כתב הרבי בכתב ידו הקדושה: "תוקף והנהגת עניני אנ"ש יחיו בארץ הקודש בידי אגודת חסידי חב"ד ובראשם ועד רבני חב"ד כפוסקי דינים בתוקף התורה". כל בר דעת מבין שלא כל יוזמה שמישהו יוזם מתאימה לחסידי חב"ד. לא כל פעולה, גם אם היא טובה וחשובה, צריכה לקבל את החותמת של חב"ד. לא כל הכרזה או אמירה יכולה להיאמר על ידי אדם שנתפס בציבור כמי שמייצג את חב"ד ואת הרבי. לכן, למרות שבליבו של כל אחד

12:38 דובר 3 מאיתנו רותח, ובלב כולנו דחף גדול לפעול במסירות נפש בלי גבול לביטול הגזרה הנוראה, אין ספק כי החובה הראשונה שהרבי הטיל עלינו היא שתוקף והנהגת אנ"ש תהיה על פי קריאת הגורמים המוסמכים, ובמיוחד בעניין כל כך חשוב ורגיש. ועד רבני חב"ד קבע בצורה הברורה ביותר כי על חב"ד למחות ולהשמיע את קולה ברמה נגד תוכנית ההתנתקות האומללה, ולהשתתף בפעולות מחאה חוקיות המאורגנות על ידי הגופים הרשמיים שמנהלים את המאבק נגד התוכנית המסוכנת. חובתו של כל חסיד חב"ד היא להשתתף בפעולות מחאה אלו, לחזק אותן ולתת להן יותר כוח ועוצמה, אך בהתאם לדרכו של הרבי ולהוראותיו, דהיינו לפעול כדי למחות וכדי להסביר, אך בשום אופן לא להיגרר למלחמת אחים ולא להתעמת חס ושלום עם שוטרים וחיילים. על פי קריאת ועד רבני חב"ד הוציא לאור המטה לשלום העם והארץ את עלון ההסברה החדש הזה שחולק כאן הערב, אשר מביא את דעת הרבי בצורה ברורה על הסכנה החמורה שבתהליך הנסיגה והוויתורים. עלינו להפיץ את העלון להמוני בית ישראל כדי להגביר את קול המחאה וליצור רוב ברור בעם נגד התוכנית. אנחנו נפעל ונמחה נגד התוכנית המשוקצת הזאת, אבל בדרכה של חב"ד, מתוך אהבת ישראל ומתוך מאמץ לעורר את הנקודה היהודית הטמונה בעומק ליבו של כל יהודי. נצא אל העם ונסביר את הסכנה הגדולה במטרה שההתנגדות, שההתנגדות לתוכנית העקירה והגירוש תקיף כמה שיותר יהודים, ונתפלל אל השם שהפעולות האלה יהיו כלי מחזיק לברכה שדרכו יבוא הנס של הקדוש ברוך הוא שיציל את כולנו מהתוכנית האומללה הזו. רבותיי, בדיוק ביום הזה, ג' תמוז בשנת תשמ"ב, אמר הרבי שיחה מיוחדת בנושא שלמות הארץ שבה דיבר הרבי באופן ברור מה יכול לעשות כל אחד ואחד מאיתנו.

15:52 דובר 3 בנושא זה? הרבי קרא לכל אחד להתחזק בתורה, תפילה וצדקה, שזה בוודאי מחזק את עם ישראל ואת ארץ ישראל. לכן, במקביל למחאה והשמעת דעתו הקדושה של הרבי בנושא שלמות הארץ, עכשיו הזמן לחזק את הפעילות במבצע תפילין, מבצע מזוזה, נרות שבת קודש ויתר המבצעים שנותנים חיזוק רוחני לעם ישראל, וממילא יהיה לו יותר כוח גם בעניינים גשמיים. הבה רבותיי, נקבל כולנו החלטות טובות ביום גדול וקדוש זה, להוסיף בכל הפעולות שהרבי תובע מאיתנו, ובזכות ההחלטות הטובות האלה נזכה שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו תכף ומיד ממש את משיח צדקנו ונזכה להתראות עם הרבי כאן למטה מעשרה טפחים בגאולה האמיתית והשלימה. תודה, סליחה. תודה ויישר כוח ליושב ראש אגודת חסידי חב"ד וצעירי אגודת חב"ד, הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, ונאחל לו שהשם יוסיף לו כוחות להמשיך ולהוסיף בביצוע הוראות הרבי במרץ ובתנופה הכי גדולה. יאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות ושמחה. אחיי ורעיי, ידועה האמרה של אדמו"ר הצמח צדק שהרבי חזר וחזר על זה פעמים רבות בהתוועדויות ובהזדמנויות שונות: טראכט גוט וועט זיין גוט. תחשוב טוב ויהיה טוב, שזהו למעשה היסוד הגדול של האמונה והביטחון של כל יהודי בכלל ושל כל חסיד בפרט. זהו הכלי לניצחון, האמונה של טראכט גוט וועט זיין גוט. כיצד אנחנו מיישמים זאת הלכה למעשה בשטח? על כך ועוד נשמע עכשיו מפי אורחינו המכהן פאר כרבה של גוש קטיף ועזה, הרב הגאון הרב יגאל קמינצקי שליט"א, בבקשה.

19:15 דובר 4 ברשות כל הרבנים והגאונים שליט"א, כל אחד לפי מעלתו וכבודו, מוריי ורבותיי, קהל קדוש ויקר. אנחנו נמצאים בשעה גורלית לעם ישראל. ידע כל אחד שאנחנו הנמצאים בחוד החנית לא נאבקים על הבית הפרטי שלנו. אנחנו נאבקים על כל היקר והקדוש לעם ישראל. המאבק הזה, כמובא בספר תהילים, "התייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ננתקה את מוסרותימו, ננתקה את מוסרותימו". ההתנתקות היא על ה' ועל משיחו ולא פחות. יש כאן רצון להרוס ולעקור ולקעקע קהילות שלמות, אזורים שלמים, יישובים שלמים של תורה, של אמונה, של התיישבות, של עבודת השם, של מסירות נפש, של עזרה הדדית, של זיכוי הרבים. המאבק הוא על הכל ולצערנו שום דבר טוב לא עומד מאחורי התוכנית הזאת. אי אפשר להבין מה קורה. ישבנו עם כל ראשי הצבא והביטחון והפוליטיקאים ואמרנו להם: מה זה נותן? כולנו יודעים שהדבר הזה רק יחריף את בעיות הביטחון, לא ייתן שלום לאף אחד ורק עשוי חס ושלום לדרדר אותנו מבחינה ביטחונית למחוזות השם ישמור. מי שלא יודע, כבר היום ממגנים מבני ציבור ברדיוס של שבעה קילומטר מגוש קטיף. כבר היום מכינים מערכות התרעה לאשקלון ולאשדוד. ואתה שואל: כל זה לשם מה? אומרים בוא נפתור את הבעיות הדמוגרפיות. הרי כבר מכל הערים בעזה מהם יצאנו כבר בהסכמי אוסלו. אנחנו לא בעזה ולא ברפיח ולא בדיר אל בלח ולא בח'אן יונס. אתה שואל אם כן מה קורה? ונדע כולנו שמה שהיה בלבנון חס ושלום יחוויר לעומת מה שיכול להיות כאן. אם בלבנון נלחמנו כנגד חמש מאות אנשי חיזבאללה בלבד, הרי פה אנחנו נעמוד בפני מדינת טרור. האנשים שם ברובם הגדול והמכריע עוסקים בענייני טרור. לכן היום זה לא זמן להישאר ספונים בבתים.

23:28 דובר 4 לא ייתכן שיהודי בשעה כזאת יישאר בביתו. אנחנו חייבים לזעוק ולהתריע ולפעול בכל מה שניתן. אנחנו צריכים לנסות לעורר את הציבור וברוך השם הציבור הולך ומתעורר. רק צריכים לראות איך מוציאים מאות אלפים אל הרחובות. איך יוצרים מחאה עממית. שיידעו כולם שעם ישראל ברובו המכריע נגד הדבר הזה. וכל אחד בכל יכולתו חייב להשתדל ולפעול, לקום מחר בבוקר ולהגיד: מה אני עושה כדי למנוע את הסכנה הזאת? אני רק רוצה לומר לכם, מה שאני מבקש מכם זה רק מעט מזעיר ממה שאנחנו בגוש קטיף פועלים ועושים. אנחנו יודעים, אנחנו מצווים, אומרים כל יום "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". אני רוצה לומר לכם, מוריי ורבותיי, קהל קדוש ויקר, כל זה מתקיים בתושבי גוש קטיף יום יום, שעה שעה. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. כלומר, אנחנו צריכים להפוך את יצר הרע ליצר טוב. מי שיבוא לגוש קטיף יראה כיצד אזור שהיה אזור של חולות נודדים, אזור של מדבר, של ציה וצלמוות, אזור שלא יכול לצמוח שום דבר, כיצד האזור הזה הפך לגן פורח, הפך לגן עדן. רואים את ברכת השם במקום הזה עין בעין. לראות איך חול ים מצמיח עצים ופרחים ודשאים. ומי שיצא לו קצת להסתובב בחממות, לראות שיחים של עגבניות הגדלים ומודלים ומשתרעים לאורך שלושה עשר, ארבעה עשר וחמישה עשר מטר. האזור הזה הוא אזור של עמך בית ישראל מכל הגוונים והרובדים, מכל הסוגים. אבל ברוך השם זה אזור שביחד הלך וצמח וגדל והתפתח. אין יהודי אחד שגר בגוש קטיף ולא התקדם. לא חשוב איפה הוא היה, הוא בא, הוא התקדם, הוא התחבר וברוך השם זכינו לבנות אזור

26:38 דובר 4 של אהבת תורה ויראת שמיים, וגמילות חסד ומסירות נפש, ויישוב הארץ וזיכוי הרבים ועוד הרבה דברים טובים. אז בכל לבבך קיימנו, בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. קיימנו לצערי בגדול. גוש קטיף היה חומת מגן, ועדיין, כנגד הטרור שמאיים על מדינת ישראל. שהציבור ידע. גוש קטיף במלחמה כבר קרוב לשמונה עשרה שנה מאז מה שקראו האינתיפאדה הראשונה. וגוש קטיף ספג עשרות אלפי אירועי פח"ע, פעילות חבלנית עוינת, בין אם זה נ"טים וקאסמים ופצמ"רים ומטעני צד ונק"ל. וכבר אמרו אנשי הצבא, הגנרלים למיניהם, אלמלא ההתיישבות ביש"ע אנחנו לא יודעים איפה הייתה מדינת ישראל היום, אם כל כוח האש הזה חס ושלום היה פונה לשדרות, נתיבות, אופקים, אשקלון וכו'. אז בכל נפשך לצערנו כבר קיימנו. אני אומר לצערנו, ראיתי דבר מדהים בפירוש הרבי על מסכת אבות. ראיתי שהוא מביא שמה בשם המגיד מישרים, שהמגיד מישרים הגיע בחלום של רבי יוסף קארו ואמר לו: היית צריך לזכות לעלות על המוקד, אבל בגלל שחטאת במשהו אחד אתה לא עולה על המוקד. ככה אומר המגיד מישרים. אומר שמה הרבי במקום, אומר: תראו מה כוח מסירות נפש. אם רבי יוסף קארו היה עולה על המוקד, עם ישראל היה מפסיד למעלה מארבע מאות שנות לימוד תורה של שולחן ערוך ולימוד עצום של כל בית ישראל. ואף על פי כן הוא אומר לו: היית צריך לזכות לעלות על המוקד, להבין מה כוחה של מסירות הנפש. והיום, בנוסף לדברים הללו, אנחנו ניצבים בפני בכל מאודך, בכל ממונך. בא יהודי היום, אומר: הרב, יש לי פה ציוד של שני מיליון שקל. יש פה מחסן, יש פה מפעל, יש פה מכונות, יש פה חממות. אני יכול לפרק את זה. אם אני

29:48 דובר 4 מפרק את זה היום, אני מתחיל לפרק היום, אני מרוויח את שני המיליון שקל. אבל אם אני ממשיך להיאבק, כי אם אני מתחיל לפרק היום אני מחליש את המאבק, אני מפסיד שני מיליון שקל. הרב, מה לעשות? תבינו באיזו מסירות נפש נמצאים האנשים. אני מספר את זה כדי שנדע כולנו שאנחנו מצווים להתחבר אל מסירות הנפש הזאת. מסירות הנפש מסוגלת בסופו של דבר לבקוע עולמות. המדרש אומר, התוספתא אומרת: מפני מה זכה יהודה למלכות? שכשהיו ישראל על המים היו השבטים מצווחים זה כנגד זה. זה אומר: אתה תקפוץ. עד שבסוף נכנס נחשון בן עמינדב ובקע את הים. ובאמת מעניין, לפני כן הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: "מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל וייסעו". מה זאת אומרת? התורה אומרת, אומר פרעה: "נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר". עם ישראל נמצאים בצרה נוראה. מדבר בצידם, ים לפניהם, מצרים אחוריהם. מה עושים בשעה כזאת אם לא לצעוק? אז מה זה שריבונו של עולם אומר למשה: מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל וייסעו. אומר ריבונו של עולם: יש זמן תפילה, יש זמן זעקה, אבל יש זמן של מסירות נפש. ונחשון בן עמינדב קופץ למים ובמסירות הנפש שלו הוא בוקע את המים. הוא בקע את הים. מסירות הנפש גופא זה כוח של יצירת ניסים ונפלאות. זה הכוח. הרי אנחנו יודעים, אנחנו אומרים בתפילה כל יום: תנו עוז לאלוהים, כביכול. מה זה, אנחנו נותנים כוח לריבונו של עולם? ובנוסח אשכנז אומרים: צור ישראל, קומה, לא לעזרת ישראל, קומה בעזרת ישראל. כביכול הקדוש ברוך הוא קם בעזרת ישראל. הקדוש ברוך הוא אומר: אני נתתי לכם את הכוח להפעיל אותי. תפילה צורך גבוה. תנו

32:29 דובר 4 עוז לאלוהים. כשאתם מוסרים את הנפש ומפעילים אותי, אתם מחוללים את הניסים. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שמסירות הנפש של עמך בית ישראל, כל התושבים הפשוטים, עמך בית ישראל בגוש קטיף, היא בסופו של דבר שתהיה מסוגלת לחולל את המהפכה. אבל זה לא פוטר אף אחד אחר. כל יהודי באשר הוא לא יכול לישון על משכבו בשלום כשהוא יודע חס ושלום את גודל הסכנה ואת גודל החורבן הנורא הזה. לכן אני מכאן קורא לכולם, לאנשי חב"ד שנושא ארץ ישראל והסכנות הכרוכות בוויתור זה, אלה נושאים שקשורים אל ליבו של כל אחד. אלה דברים שהרבי עסק בהם כל הזמן. לתת כתף נאמנה, לפעול ולעשות. ואני מאמין באמונה שלמה, כמו שאמרתי קודם, שיש היום את הכוח לחולל את המהפכה. אני רק רוצה לסיים. מופיע במגילת אסתר: "ומרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה". מביא שם רש"י מדרש. אומר המדרש: שני צדיקים ידעו שהם נועדו לתשועת ישראל. דוד המלך ומרדכי היהודי יחד עם אסתר. שדוד המלך הולך להילחם, או לפני שהיה מלך. כשדוד הולך להילחם עם גוליית, אומר לו שאול: מה אתה בא להילחם עם גוליית? נער אתה, אתה כזה קטן, הוא כזה גדול. זה לא ריאלי. איך אתה רוצה להילחם נגדו? אומר דוד לשאול: אספר לך סיפור. פעם הייתי רועה צאן ובא ארי וזאב וטרף שה מהעדר, ורצתי אחריו והצלתי מפיו, ורצה להרוגני ואחזתי בזקנו והמיתיו. אומר דוד לשאול המלך: מדוע הקדוש ברוך הוא זימן לי את הניסיון הזה? מדוע הקדוש ברוך הוא גלגל לידי את הנס הזה? אומר לו: אם הוא היה רוצה להרוג אותי, מדוע אני חי? אם הוא רוצה שאני אחיה, למה הוא הביא לי את הארי ואת

35:11 דובר 4 הדוב? אומר לו: הלא לתשועת ישראל הקדוש ברוך הוא רצה, דרך הדובים והאריות הללו, לגלות בי כוחות עצומים שהיו עלומים ועצורים בתוכי, והכוחות הללו יצאו מן הכוח אל הפועל. הכוחות הללו נועדו לחולל ניסים. הראיה שהרגתי את הארי ואת הדוב. לכן אומר דוד לשאול: כל מה שקרה לי, הלא לתשועת ישראל. לכן אני אומר לך, אני אנצח אותו. אכן אנחנו בגוש קטיף כבר התמודדנו עם הרבה אריות ודובים, התמודדויות מאוד קשות, אבל כל מה שעובר עלינו, כל הניסים והנפלאות, הלא לתשועת ישראל. ואני רק רוצה לסיים. כשדוד בא אל גוליית, הוא אומר לו: "אתה בא אליי בחרב ובחנית ובקידון, ואני בא אליך בשם ה' צבאות, אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת". אומר לו: אני בא בשם ה'! כשאני בא בשם ה' כנגד חילול השם הנורא הזה, כשאני מתמודד לא בשבילי באופן פרטי, אלא כדי לקדש שם שמיים, שאנחנו נמצאים בגוש קטיף לא בשבילנו, אלא שלא יתחלל חס ושלום השם הגדול הגיבור והנורא, שיתקדש שם שמיים. אנחנו יודעים שבעזרת השם נעשה ונצליח, אבל כמו שאמרתי, אנחנו זקוקים לעזרה שלכם, ויתקיים בכל מי שיעזור ויפעל, כמאמר המדרש, בת קול מפוצצת בהרים ואומרת: "מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו". אמן כן יהי רצון. כוח גדול.

37:10 דובר 5 תודה ויישר כוח לרבה של גוש קטיף ועזה, הרב יגאל קמינצקי. ובנימת האמונה והביטחון בשם ה' בה סיים הרב קמינצקי, נאחל לו ולכל תושבי קטיף ולנו, לכל בית ישראל, שכשמך כן יהיה, נזכה לקיום הייעוד. הוא יגאל אותנו בקרוב בגאולה השלימה והאמיתית, ולא תהיה התנתקות חס ושלום, לא תהיה, אך ורק התחברות והתקשרות יחד עם קבלת פני משיח צדקנו בקרוב ממש. מוריי ורבותיי, כפי שאמרנו, אחד הדברים שהרבי השקיע בהם כוחות נפש עצומים היה הנושא ששמענו, שלמות של ארץ ישראל וביטחון היושבים בה. הרבי התחיל בזה מיד אחרי מלחמת שש ש-- ששת הימים, והמשיך להיאבק על כך וממשיך להיאבק על כך עד היום הזה. נעים לנו לארח איתנו כאן את האיש שהרבי מינה אותו כשליחו האישי לענייני שלמות הארץ, איש החסד ורב הפעלים, הרב החסיד רבי יוסף יצחק גוטניק שליט"א. ומן המפורסמות וידועה מסירות נפשו של הרב גוטניק במאבק למען שלמות הארץ, על פי המסרים האישיים שזכה לקבל מהרבי. אתכבד בזה להזמין את שליח הרבי למען שלמות הארץ, האורח הרב החסיד רבי יוסף יצחק גוטניק, בבקשה.

39:38 דובר 6 כבוד הרבנים החשובים. כבוד קהל הקודש הזה. כבוד ידידי יושב ראש אגודת חסידי חב"ד ויו-- וצעירי אגודת חב"ד, ידידי הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, נציגי גוש קטיף. היום הזה, ג' תמוז, כאן בארץ הקודש, בכפר חב"ד, סמוך לביתו של הרבי נשיא דורנו, 770, הוא היום המסוגל והנעלה ביותר לממש את רצונו של הרבי והוראתו אלינו. כולנו כאיש אחד בלב אחד, צועקים בקול גדול ובלב נשבר ונדכא: עד מתי? עד מתי ימשיך עם ישראל להישאר בגלות משונה כזאת בלי מלכנו משיחנו בראשנו? עד מתי לא יבינו מנהיגי העם ושרי הממשלה שהוויתורים שלהם, בקום ועשה או בשב ואל תעשה, מסכנים את עמנו וארצנו ובכל העולם כולו. עד מתי יהיו כאלה שיעיזו לעשות ולפעול כנגד ההוראות הברורות והדרך הסלולה שקבע לנו הרבי נשיא דורנו? עד מתי נשב בחיבוק ידיים וברפיון הרוח כאשר לנגד עינינו מתרקמת תוכנית איומה ונוראה שיהודים יגרשו יהודים? עד מתי נשתוק נוכח העובדה שרחמנא ליצלן יהודים מבקשים, דורשים ומתחננים בפני הממשל האמריקאי שיפעיל את כוחו והשפעתו לכפות על יהודים אחרים ועל צבא ה' להחריב קהילות שלמות ולגרש יהודים אחרים בכוח הזרוע מבתיהם, משדותיהם, מפעלי חייהם, בתי כנסיות, תלמודי תורה, ישיבות, ועד לשפל המדרגה האיומה ביותר, תוך כדי פגיעה רחמנא ליצלן בכבוד המתים שנהרגו על קידוש השם והטמונים בבית העלמין בגוש קטיף. עד מתי-- עד מתי נשב מנגד ולא נעשה כלום? דהיינו שב ואל תעשה. נוכח ההודעה והכוונה הברורה והמוצהרת בריש גלי של הנהגה בארץ הקודש להמשיך לדבר ולהציע תחת כל גבעה וגבעה ותחת כל עץ רענן את העבודה הזרה המודרנית, הקמת מדינה פלסטינאית, פלסטינאית רחמנא ליצלן, היה לא תהיה. עד מתי הממשלה הרעה, החלשה בדעתה המבולבלת הזאת תמשיך לשלוט על

44:13 דובר 6 העם היושב בציון ולהוליך את העם כולו לשאול תחתיות חס ושלום רחמנא ליצלן. עוד הפעם, עד מתי לא נצעק בכל כוחות הנפש. עד מתי נוכח הסבל הבלתי יתואר וריבוי הקורבנות בחיי אדם, רחמנא ליצלן, שממשלה זו מובילה את העם כולו בעיניים פקוחות, מתוך אינטרסים אישיים, לוקחי שלמונים, שררה וכיוצא בזה. אכן הגיע הזמן שממשלה זו, החוששת מאוד מתגובות הציבור ובחירות חופשיות, ממשלה הפועלת בבומבסט נגד אינסטינקטים של עצמה, שישראל עומדת ליפול נגד עצמה ופשוט מצפצפת על העם. הגיע הזמן שממשלה זו תלך הביתה. היום הזה, ג' תמוז, הוא עת רצון לאחדות אמיתית בתוכנו ומאיתנו תצא אורה גדולה. ובשורה גדולה להתאחד כולנו סביב הדגל של שלמות הארץ. וממילא האחדות הזאת תהיה חזקה יותר מחילוקי דעות הקודמים. היום הזה, זו המתנה הנעלית ביותר והרצויה, והרצויה ביותר, שאפשר כאן ועכשיו לתת לרבנו הקדוש, נשיא דורנו, אחדות אמיתית. אין מדובר רק על אחדות בתוכנו בלבד, אלא על אחדות בכל העולם. וכדי להגיע, להגיע לאחדות בכל העם צריך להתחיל באחדות הימין. והיסוד של אחדות הימין הוא מה שקבע רבנו נשיא דורנו וגם כתב לי בשנת תש"נ, ואמר יותר ממאה ואחת פעמים, כך כתב בלשונו הקדושה

00:06 דובר 1 היוזמה והמזימה של תוכנית ההתנתקות, רחמנא ליצלן, אוי לו אם יהיה, ... שעם ישראל מסכים בהקמת מדינה פלסטינאית. בשערורייה הזאת, בעוד שבועות ספורים עומדים לגרש תשעת אלפים וחמש מאות נפש, כן ירבו, בגוש קטיף, ועוד יהודים רבים מכמה, מכמה יישובים בשומרון, רחמנא ליצלן, אוי לו אם יהיה. הבלתי מובנת גם לתינוקות שנשבו ביצרם בממשלה זו, אינה, אינה יכולה לעבור בשתיקה. זאת שערורייה כפולה ומכופלת, שכל משאבי ארץ הקודש מופנים עתה לגירוש יהודים רק משום שהם יהודים. לא חושבים כ-- דבר כזה על ערבים, רק על יהודים. גם לאחר שהחמאס מודיע באופן רשמי ובצורה ברורה ומפורטת לכל העולם כולו, שמיד אחרי מה שמכונה ה-ההתנתקות, לא זו בלבד שהם ירקדו על הגגות בגוש קטיף בחגיגת ניצחון הטרור על היהודים פעם אחר פעם, אלא שהם ימטרו גם על גגות בתי היהודים שגורשו קסאמים נוספים בכל רחבי הארץ. במצב הזה אין ברירה ואין מנוס אלא לעשות מעשה אפקטיבי בעל משמעות. דבר חדש. באתי כאן לארצנו הקדושה כמה ימים לפני ג' תמוז, והנה מודיע זאת בג' תמוז כי יש מבצע חדש. כל הפרטים ייראו ויישמעו בימים הקרובים בעזרת השם. בתוך זמן קצר מקווים שהמסר של הרבי נשיא דורנו בענייני שלמות הארץ ייראה, ייראה ויישמע באופן אפקטיבי בכל ארץ הקודש ובכל העולם. המסר הזה ילווה בכלים מעשיים שעניינם אפשרות שינוי במצב הנוכחי, וכל אחד כאן צריך גם כן להביא את המסר הזה אל כל העם, כל אחד ואחת לפי דרכו. ויהי רצון שאחדות בתוכנו ובעם והכרזה ביום ג' תמוז על קום ועשה מבצע חדש יהיה לנחת רוח רבנו הקדוש נשיא דורנו, ונזכה תכף ומיד ממש לגאולה האמיתית, אמיתית, בביאת משיח צדקנו.

04:20 דובר 1 מלכנו משיחנו וראשנו מיד ממש. תודה ויישר כוח לשליח הרבי לענייני שלמות ארץ ישראל, איש החסד ורב הפעלים הרב יוסף יצחק גוטניק. תודה ויישר כוח. ונאחל לו שכל המאבק-- שלא נזדקק לכל המאבקים האלה, וקול השופר עוד יישמע הערב כאן במעמד האחדות הגדול והנפלא הזה, ומכוח האחדות הזאת, מכוח השמחה שמבטלת את כל הדינים והקטרוגים. אשרינו מה טוב חלקנו. בבקשה.

06:30 דובר 8 ומה נעים לנו.

06:35 דובר 2 ומה יפה.

06:36 דובר 8 ומה יפה לנו.

06:48 דובר 2 יופיינו ששנו. אוי אשרינו.

07:17 דובר 8 טוב חלקנו.

07:20 דובר 2 ומה נעים.

07:23 דובר 8 ומה נעים לנו.

07:26 דובר 2 ומה יפה, יפה, יפה, יפה ירושתנו.

07:37 דובר 9 ומתוך שמחה ואשרינו. ומתוך השמחה הזאת אנחנו מקדמים בברכת ברוכים הבאים את כבוד הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון הגדול הרב שלמה עמאר שליט"א. ברוכים הבאים בשם השם. אשרינו וטוב חלקנו.

08:05 דובר 2 אה-הא, טררה איי יא, טררה איי יא איי יא, טררה איי יא איי יא יא יא, טררה איי יא, היי, איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא. היי, טררה איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא איי יא. אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו. אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו. אשרינו מה טוב חלקנו. אשרינו, אשרינו, אשרינו מה טוב חלקנו. אשרינו, אשרינו מה טוב חלקנו. אשרינו, אשרינו, אשרינו מה טוב חלקנו, אשרינו, אשרינו מה טוב חלקנו. ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו. ומה יפה ירושתנו. היום הוא יום העצמאות שלי. חומו המלוחים נועים לו עם לולי, ומה יפה, יפה, מישהו תינוק ורק.

16:16 דובר 10 עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום. עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל. עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום. כי עמנו א-ל. עוצו עצה ותופר. דברו דבר ולא יקום. אוי, אוי, אוי. עוצו עצה ותופר.

17:09 דובר 11 אוי, אוי, אוי.

17:09 דובר 10 דברו דבר ולא יקום.

17:11 דובר 11 אוי, אוי, אוי.

17:12 דובר 10 עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל. עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל.

17:33 דובר 12 מחיאות כפיים לנוח ורנר.

17:42 דובר 13 עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל. תודה לר' יוני, תודה לתזמורת של ר' נוח ורנר. תודה לתזמורת של-- למקהלת חסידי חב"ד. מוריי ורבותיי, אתמול בקריאת התורה על הפסוק "וישלח ישראל מלאכים" שואל המדרש, ורש"י מביאו במקום: למה פעם נאמר "וישלח ישראל מלאכים", או פעם שנייה, פעם אחרת נאמר "וישלח משה"? אומר המדרש, ללמדך שמשה הוא ישראל וישראל הם משה. לומר לך שנשיא הדור הוא כל הדור, כי הנשיא הוא הכול. כדי להבין את משמעות המדרש, להבין את המשמעות של המושג הנשיא הוא הכול, נבקש ואתכבד בזה להזמין את כבוד הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון הגדול הרב שלמה עמאר שליט"א, תלמידו המובהק של הנשיא והרועה, הנשיא הוא הכול, לשאת את דברו לציבור הקדוש. כבוד הרב בבקשה.

19:31 דובר 14 ברשות מוריי ורבותיי, כבוד הרבנים הגאונים היושבים בנשיאות וכבוד כל הקהל הקדוש. השם עליהם יחיו, אמן יהי רצון. זה היום עשה השם, יום גדול וקדוש, יום הילולה שעל זה נאמר ביום חתונתו, ביום שמחת ליבו. גדול הוא היום שבו יש התעוררותא דלתתא שמביאה התעוררותא דלעילא בצורה המיוחדת ביותר. כאשר עולים מן הקברים ומושכים מן להביא שפע גדול בעולם. ביום ההילולה של הצדיקים, קל וחומר ביום ההילולה של נשיא הדור, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן יהי רצון. כשאנחנו מתבוננים בגדולתו של האיש הגדול הזה, האדם הגדול בענקים שמשכמו ומעלה גבוה מכל העם, מכל הגדולים והמנהיגים שבהם. כאשר אנחנו מתבוננים בתורותיו הנוראות, כשאנחנו מתבוננים בפעולותיו, כשאנחנו מתבוננים בהנהגותיו בכל דרך מדרכיו, בכל אחד ואחד מהם רואים את הגדלות המיוחדת שהייתה לאדם הגדול הזה. דברים שמעבר להשגתנו ועמוקים מאוד מבינתנו. עמוק, עמוק מי ימצאנו. בדעתו תהומות נבקעו, תהומות של חכמה, של בינה, של דעת, תהומות שאין אדם יכול להשיג את עומקם ולהבין את היקפם. תהומות שחבקו זרועות עולם: "ולית רז דאניס ליה". ואת זה אפשר לראות גם מאותם חידושי תורה שהיו מחלקים בבתי כנסיות ובתי מדרשות משיחותיו של האדמו"ר, שנאמרו גם לקהל הרחב. ומי שמתבונן בהם ומי שזוכה להציץ מעט פנימה, רואה איזה דברים שאדם רגיל לא יכול להגיע ולא יכול לפתוח פתח לאותם מקומות. אבל בגדולתו העצומה ובראייה הנוראה שלו הוא הביט והסתכל לעומקים כאלה שאדם עומד נדהם מפני גדולתו. ולא רק בהיקף הגדול של הבקיאות המיוחדת, אלא בעומק הגדול והחריפות הנוראה שמלווה אותו העומק. ובאותה המידה, כשאנחנו מתבוננים בהיקף של הפעולות בגודלן, איך נשמעו ואיך נעשו ועד היכן הגיעו ועד היכן הגיעה השפעתם של אותן פעולות, הרי זה דבר שקשה

23:12 דובר 14 לתאר בדמיון דוגמה או השוואה לדברים האלה. וזה במשך עשרות עשרות של שנים. ולא נס לחו ולא כהתה עינו, אלא נשאר בתוקפו וגבורתו והמשיך אותן פעולות. וההסתכלות וההסתכלות המיוחדת, האבהית הרחמנית שהייתה לו על כלל ישראל, גדול וקטן, בלי יוצא מן הכלל ובלי שינויים ובלי חילוקים. אין פרץ ואין יוצאת ואין שינויים בין איש לאיש, בין אם יהיה ממחנה זה או ממחנה אחר. זה דבר שהוא עניין בפני עצמו להתבונן בו עוד שנים רבות. ומהשמיים נתנו דור דור ודורשיו לדור המיוחד הזה, דור של עקבתא דמשיחא, דור שיש מגדולי אמוראים שאמרו ייתי ולא אחמיניה. וכשהיינו קוראים את הגמרא הזאת לא היינו מבינים. האם ייתכן אפילו פשוט שבפשוטים יאמר ייתי ולא אחמיניה? אפשר כדבר הזה? והנה מגדולי האמוראים אומרים ייתי ולא אחמיניה. אבל כשאנחנו רואים מה עובר על הדור הזה, כשאנחנו רואים ההסתר הנורא, תמיד חשבנו שכבר הגענו לשיא של ההסתר. הנה הסתר על הסתר, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה. באיזה סתרים? באיזה חשיכות? באיזה בלבול נמצא הדור? וכשרואים ביחד עם זה את גודל הצרות והיקפן הנורא, אז אנחנו רואים מה ראו רבותינו בעיני רוחם, ברוח קודשם ראו את הדברים כאילו היו חיים איתנו וראו שקשה לשאת ולסבול עד שאמרו ייתי ולא אחמיניה. בדור כל כך קשה, בחבלים ובצירים נוראים כאלה, במצבים כאלה שלח הקדוש ברוך הוא לפנינו למחיה איש אשר רוח בו, איש שיכול להלך לפי רוחו של כל אחד, איש שידע לעודד ולחזק רוחות נשברים ונדכאים בכל מצב ומצב, ולרומם אותם לרום מעלות. איש שידע למשוך אחריו דור שלם עם גדול וקטן, איש שידע לרומם אותם לדרגות שלא ידעו כמותם. זהו

26:12 דובר 14 מההנהגות המופלאות של קודשא בריך הוא ישתבח שמו, שידע להעמיד לכל דור. ובדור הזה, שהחושך מרובה על האור, בדור הזה להכיר את השם, לגלות את האור של קודשא בריך הוא, לגלות את הנהגותיו של הקדוש ברוך הוא בבחינת "ועליך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה" בתוך כל החושך הנורא הזה, זה לא דבר פשוט. זה היו צריכים את המאור הגדול לממשלת היום כדי שיוכל לתת אור כזה מיוחד גם בתוך החשיכה הנוראה הזאת, כי קשה להגיע מבלי שיש מנהיג שיכולים גם לחוש אותו ולהשיג אותו. הגמרא אומרת ששמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה עד שהגיע ל"את ה' אלוהיך תירא" ופירש, פחד לדרוש ואמר כשם שאני נוטל שכר על הדרישה, כך אני נוטל שכר על הפרישה ועזב את השיטה שלו. עזב את דרכו לדרוש את כל האתים עד שבא רבי עקיבא ואמר את ה' אלוהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. אם כן, כל מקום שנאמר את, "ואהבת את ה' אלוהיך", לרבות תלמידי חכמים את השם. ונשאלת השאלה, בוודאי שאם רבי עקיבא דרש אין לנו חס ושלום רשות לערער. אבל להבין אנחנו צריכים. הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו רוצה ללמד אותנו אהבת השם ויראתו. היד השם תקצר? חסר מקומות איפה ללמד אותנו אהבת השם ויראתו? צריך להיכנס ולהידחק בין המשפטים ולדרוש את השם שאפילו שמעון העמסוני מגדולי התנאים פחד לדרוש את זה ופירש מאותה דרשה. לא, אפילו רבי עקיבא דעתו רחבה וגדולה ויכול לדרוש. אבל למה התורה צריכה ללמד אותנו דווקא כאן? למה לא ייכתב במקום רחב ידיים? למה בדוחק ובצער? חשבתי בסייעתא דשמיא לומר שהכוונה היא לא באים כאן ללמד את כבוד התלמיד חכם. את זה אפשר ללמוד בהרבה מקומות, ולא את אהבתו של

28:45 דובר 14 התלמיד חכם ולא יראתו של התלמיד חכם. באמת מדובר על אהבת השם ועל יראת השם, כבוד השם כאן עומד, אבל התורה באה ללמד דבר אחר. איך מגיעים לאהבת השם? איך מגיעים ליראת השם? הלא זה דבר מופלא שאין לנו בו שום השגה. ואיך נוכל להבין דבר שאנחנו לא משיגים אותו ולא יכולים להשיג אותו לא במחשבה ולא בשום דרך? איך נאהב? איך נירא מפניו? התורה אמרה: אם אתה רוצה להגיע לאהבת השם, צריך להתחיל ב״את״, ״ואהבת את השם אלוקיך״. אתה רוצה לירא את השם? צריך להתחיל מה״את״, מהתלמיד חכם שזה מרבה. אי אפשר לאדם להגיע ליראת השם ואהבתו, אלא אם כן הוא ירא מהחכם, מגדול הדור, ואוהב אותו. וזה הדרך, זה הסולם שמעלה אותו לאהבת השם ויראתו. כשאדם אוהב את החכם, כשהוא ירא ממנו, אז מתבונן מעט מעט: מה לי ולחכם הזה שאני כל כך אוהב ומעריץ? מה גודל ההערצה הזאת? זה לאט לאט נותן לו מחשבה כי הוא עבדא דקודשא בריך הוא. כי הוא אוהב את השם, כי הוא עמל בתורתו, כי הוא דבוק כולו בשם, ומזה הוא למד קל וחומר בן בנו של קל וחומר לאהבת השם ויראת השם. ההערצה והאהבה הגדולה של כל העם, מקצה העולם ועד סופו, לאדמו"ר עליו השלום מלמדת אותנו אהבת השם ויראתו. אין לך לימוד גדול מזה להגיע לדבקות בשם ברוך הוא, להגיע לאהבת השם, להבין, להשיג דבר מה באהבת השם וביראתו כמו הדבקות שאדם נדבק בגדול הדור. הדבקות הזאת מובילה אותו, מוליכה אותו, מעלה אותו, מרוממת אותו ומגיע עד לרום המעלות לאהוב את השם. ולדבוק בו ממש בדבקות גמורה. והגמרא שואלת, ״ובו תדבק? והלא השם אלוקיך אש אוכלה הוא״. איך

31:12 דובר 14 אדם יכול להידבק בו? אלא כשאדם דבק בתורה, כשאדם דבק בתלמידי חכמים, אז הוא זוכה ונדבק בשכינה. בזה הוא יכול להשיג את המטרה שלו. והנה אנחנו רואים שעד עצם היום הזה ועד בכלל ההשפעה של האדמו"ר הולכת ומתפשטת בכל אתר ואתר. וברוך השם, איפה שאנחנו הולכים בארץ ובחוץ לארץ מוצאים את תלמידיו הנאמנים שדולים ומשקים מתורת רבם לעדרים, לרוות את הצמאים ולהחיות את הנפשות הנדכאות, לרומם אותם. ואנחנו מתפללים להקדוש ברוך הוא ישתבח שמו שזכותו של האדמו"ר תעמוד כמו שהוא נלחם כל ימיו בלא הרף לקרב את ישועתם של ישראל, להביא גאולתם של ישראל, לגלות קץ משיח גם עכשיו, כי לא ישקוט האיש ולא ינוח ויעשה רעש גדול בתור רבם ומורם של כל ישראל. יעמוד לפני כיסא הכבוד ולא ייתן מנוח עד שהקדוש ברוך הוא יעמוד מכיסא דין וישב על כיסא רחמים ויקרב את ישועתנו בישועה וברחמים ויחון ויחוס ויחמול על עמנו ועל נחלת אבותינו. כי לא יטוש אדוני עמו ונחלתו לא יעזוב. ונזכה עין בעין לראות בשוב ה' ציון במהרה בימינו אמן ואמן.

33:12 דובר 15 ישר כוח ותודה רבה ותשואות חן חן לכבוד הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון הגדול הרב שלמה עמאר שליט"א על הדברים הנפלאים ששמענו. יאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות ושמחה, ואנחנו החסידים מצווים בעקבות דברי הרב לתבוע מאיתנו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי הרבי. מה זה מתי יגיעו? יגיעו לפחות מלשון נגיעה. שתהיה לנו נגיעה בהוראות, בביצוע ההוראות של מעשי הרבי, ואנחנו מלווים בברכת צאתכם לשלום את כבוד האורח הרב הראשי והראשון לציון הרב שלמה עמאר. תודה וישר כוח. מוריי ורבותיי, כבר הוזכר כאן הערב תורותיו, מעשיו ועבודותיו של הרבי מאירים היום בגלוי ופועלים ישועות בקרב הארץ. נצפה עכשיו בחלק קטן מתורותיו, מעשיו ועבודותיו בהקרנת בכורה של מראות קודש של מערכת ג'ם. הקרנה מיוחדת לאירוע: סיפורם של אנשים על תורותיו, מעשיו ועבודותיו של הרבי מיום לכתו בחיידר ועד לנישואים. חלק קטן מ״מראות הקודש״, בבקשה.

34:59 דובר 3 יונה כסה גדל בדנייפרופטרובסק באותם ימים שהרבי היה שם. הוא היה סופר שלאחר מכן היה חבר כנסת בישראל.

35:09 דובר 4 הבית היה בית, בית חסידי מובהק. אביו היה גדול בתורה, רב העיר והייתה לו השפעה בחוג גדול של יהודים ו... לא, לא צריך לשכוח שהיה בתקופה של כבר התקופה הבולשביסטית עם התחלת רדיפת הדת וכולי וכולי, והוא נושא בגאון ובאומץ את תפקידו כרב. והייתי עד לשקידתו העצומה בתורה. תמיד מצאתי אותו, אף פעם לא, לא, אף פעם לא למד בישיבה, רק עם מלמד. אני גם זוכר שהוא היה כבר אז בקיא בפיזיקה, במתמטיקה, ואני אפילו זוכר למרות שהוא היה אוטודידקט, שהיו באים אליו סטודנטים ואפילו פרופסורים, אה, להיוועץ איתו בענייני פיזיקה ומתמטיקה. זה היה כנראה כבר אז צירוף עצום של ידע אין כיוון בכיבוש הרפסים בחסידות וגם במה ש-מה שמכנים במדע של יפת, מדע חילוני. אני זוכר אותו כאדם צנוע מאוד, נחבא אל הכלים, וכל הווייתו אני זוכר תורה.

36:47 דובר 5 ב-1927 הרבי הריי"צ נאסר בלנינגרד בגלל פעילות אנטי־מהפכנית, הפצת יהדות. זמן קצר אחר כך רבי מנחם מנדל עצמו נאלץ להסתתר. שאר ישוב כהן הוא הרב הראשי לחיפה, ארץ ישראל.

37:10 דובר 6 Luga is a little city near Leningrad, today Saint Petersburg, who used to be a kind of resort place. My late grandfather, the father of my mother, Rabbi Menachem Chetkin [?] זצ"ל was the Luga Rav. For some reason the local communists have admired the Rabbi, and the reason not because he was such a צדיק, he was, or such a תלמיד חכם. For them somebody was poor, not rich they liked because of the little town limited sources he had to do in addition to his small salary as Rabbi to do work. He was a bookbinder, so that was in their mind something positive. A Rabbi that works, you know. And as I said, my late grandmother had a cow. She had kosher milk, and she had people that came for dacha. Dacha in Russian is a resort. The first time I had the privilege of being in יחידות with the Rebbe, he told me that when he was already a

40:15 דובר 7 to Poland. When I came to the reading of the Megillah with the late Nasi Medinat Yisrael, President Shazar, uh, to, uh, 770, and the Rebbe went out to welcome us. Uh, the late president, uh, asked, uh, the Rebbe, "איר קענט דעם יונגערמאן?" It was thirty-five years ago, ago, still a יונגערמאן. And the Rebbe said, "אוודאי, אוודאי. Of course, of course. מיר זיינען דאָך אַלטע גוטע פריינד." אַלטע גוטע פריינד means old good friends, old-time good friends. Not because I'm old-time, because of my grandfather, I'm sure. So this was the reason that, uh, I've been many times to, uh, ליובאוויטש, to 770. In, in יחידות, in, in התוועדויות, י"ט כסלו, other occasions. I always got special care from the Rebbe. The town that I was born in was a little town called Dokshitz. Dokshitz was what you'd call a Hasidic fortress, a small town with maybe less than two thousand Jewish people there. It had five or six synagogues, which all were Hasidic sh-- synagogues, besides one was not. They were all Chabad synagogues. It was a very Hasidic little town. And my father was a shochet there, as was his father and his father, going back four generations to the time of אדמו"ר האמצעי. That's Rabbi Dov Ber, who was the son of אדמו"ר הזקן. The previous Rebbe left Russia, and he's now in Riga. So in nineteen twenty-nine, my father borrowed money and went to Riga to spend Rosh Hashanah by the Rebbe. He was very welcomed

42:03 דובר 7 there. The Rebbe knew him, and he davened shacharit on Rosh Hashanah. He read the Torah, and it was a very special occasion. Then he came back, and a short time later, he got an invitation to come to a wedding, to a wedding of the Rebbe's daughter. Here he was there just in Tishrei, this was a month later. He had borrowed money to go there for Rosh Hashanah, and now to borrow money again, he can't do it because his debts are not yet paid. So, and to the bottom, my father had also a symptomatic illness, and he became quite sick, and he could not leave his bed even. And here it's getting closer to the date of the Rebbe's daughter's wedding, and he didn't know what to do. So the problem was his health and also the money. The Rav in that town, Dokshitz, was a big Chossid called Reb Leib Shenin, השם יקום דמו. He was killed by the Nazis in 1942. He came to see his colleague, my father, who was the local shochet. He saw him in bed, so he says, "What's the matter?" He told him that he's sick. So he said, "You're not going to the chasunah?" And then he asked him, "And you're going?" Because he thought he too doesn't have the money to go. The rabbi too wasn't a man of means. So he says, "What's the question? I borrowed money to go." At the chasunah of the Rebbe's daughter, with a chassan, the Rebbe, certainly there will

43:20 דובר 7 be present there all the Rebbeim preceding, the Rebbe הרש"ב, the Rebbe מוהר"ש, the צמח צדק, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הזקן, the בעל שם טוב. Who knows? They can all be there. So I shouldn't be there? Sure I'm going. By the way, the Rebbe said this afterwards in a ma'amar, which he said before the chuppah, he mentioned this himself. Rebbe said, "At a chasunah, at a wedding, there comes always one or two generations, but at a certain wedding there come many more generations," which he meant this chasunah of his daughter marrying our Rebbe. And my father heard that, his fever went up, and he was very, very sick. My mother didn't know what to do. So she went, and she says, "Let me try to work it out with some woman's wisdom, a wife's wisdom." She went, and she borrowed money. And she came back, and she told her husband, "My dear husband, I have the money for you to go to the chasunah, but you must become well. Drink a lot of water, drink a lot of tea, take a lot of aspirin, whatever you gotta do to become well, because in order to make it to the wedding, you have to leave within the next two or three days." Because a trip to Warsaw from Dokshitz was a 10-12 hour trip. So he listened and finally on the third day he was better, his fever went down and he could. That's what I was told by my mother. And then she called a wagon driver

44:30 דובר 7 and she gave him a little blanket. My father was bundled up with blankets and he went to the wedding. He came to the wedding and he was there by the חתונה and by the wedding. And afterwards, years and years afterwards, 10, 20, 30 years afterwards, he spoke about the wedding. The חופה was held in the yeshiva in Warsaw. The yeshiva in Warsaw was founded back in the 1920s. The actual סעודה, the dinner, was held someplace else and there were there many, many people by the סעודה. And the Rebbe sat, our Rebbe sat next to his father-in-law and he said nothing the whole time. He said nothing. Rebbe חזר מאמרים, all those printed in that famous קונטרסים, I think it's called חלק א', has their list of all the מאמרים, all the dissertations the Rebbe gave at that time at the wedding. And our Rebbe didn't say a word. He just sat quietly and just... The Rebbe, the כלה's father, which means the previous Rebbe, he was in a massive elation. He walked around with a towel over his shoulder like a host with a bottle of liquor, a bottle of משקה, and with a bunch of cups, offering people לחיים, and he gave everybody ברכות. He knew what each one needed, each one his health, פרנסה, marriage for his child, whatever. He wished this one what they should do, and it was elation. The wedding lasted all night long. For the wedding, there were there many, many רביים, many רביים from Poland, famous רביים who

45:51 דובר 7 came dressed with their שטריימלעך and with their בגדי שבת, with their Shabbos attire. And there was a table for these רביים, and the Rebbe would dance with all the רביים also. Rebbe would dance with the רביים. My father would say this was very beautiful. I don't know how many were there, 10, 20 רביים dancing together. It was a very beautiful scene of people of a high level sharing this שמחה together. There was a חסיד, his name was Altai[?], who was appointed to be the

00:03 דובר 1 When he was fasting probably and all these things, he didn't realize that this person is a צדיק גדול ונורא, he's a great Tzadik. He's not just a young man marrying the Rebbe's daughter. He's somebody very, very special. He writes about him with such ecstasy, with such... We should thank God that the Rebbe chose such a very special person. Apparently, people at that time felt that the Rebbe not having any sons, so this person will be the right successor if Moshiach doesn't come before that. He always used to talk with us and tell me that the Rebbe has the Rebbe's children, he knows them, he knows them yet from Lubavitch when they were little girls, you know, and this and that, and he knows, and he knew the Rebbe's mother, he knew the Rebbe's, that's, he knew the, uh, Freidel, the Rebbe's grandmother also, Rebbetzin Rivka, the wife of the Rebbe Maharash, he also, he also knew her, and all these things, and he told me how special they were. But then he told me this new eidem that the Rebbe has, this new son-in-law, he's something very special. Number one, he's a great scholar. He's a gaon in Torah, in the, in, in the so-called revealed law, in the esoteric law, Kabbalah, everything, whatever you want, he's a master of it. He's a young man, and he knows אָן אַ שיעור, without any limit, he knows everything. And he does things very, very quietly. He doesn't like to make things publicized. He does it quietly as

01:16 דובר 1 if he's a plain person, the way he dresses, the way he walks, the way he talks to people. Very, very friendly, very humble, and very, very, very beautiful and kind.

01:44 דובר 2 ראינו, צפינו חלק קטן מאוד במשמעות, כי הנושא הוא הכל, אבל זהו באמת רק חלק קטן ממאות רעיונות שעוד מכינים לנו חברת ג'ם בסדרה הזאת לראות ולשמוע על תורתו, מעשיו ועבודתו של הרבי. מוריי ורבותיי, בשנים הראשונות של הנשיאות אמר הרבי שיבוא זמן שהעסק שלנו, חסידי חב"ד, כבר לא יהיה קירוב יהודים ליהדות, כי בזה יעסקו עוד רבים ורבים, ועיקר העסק שלנו יהיה לקרב יהודים לפנימיות התורה, הפצת מעיינות החסידות. הנבואה הזאת של הרבי, רבותיי, מי שרואה היום התקיימה במלואה, והמפורסמות אינם צריכים ראיה. נבקש ממי שעוסק הן בקירוב יהודים רבים ליהדות והן שעוסק במסירות נפש בהפצת מעיינות החסידות, שגדל והתחנך במוסדות הקדושים של הרבי, להשמיע לנו את דבר החסידות, צו השעה של דורנו. אתכבד בזה להזמין את אורחינו הדגול, הרב הגר"א, הרב החסיד הרב יורם אברג'ל שליט"א, ראש מוסדות רב פעלים בנתיבות, להשמיע את דברי קודשו לציבור, בבקשה.

03:37 דובר 3 כבוד הרבנים החשובים, שולחן נשיאות, הקהל הקדוש שרוח ה' עליהם יחיו, שבאו בהמונם בטוב ליבם ושותפים בעשייה של ממש. במילים הנאמרות כאן שהנשיא הוא הכל. בהוראות אשר נשמעו ברגעים אלה מהמנחה הדגול רמזו בפרשת השבוע, פרשת בלק. הגמרא הקדושה אומרת: בברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה היה בכוונתו? ביקש שלא יהיה להם בתי כנסת ובתי מדרש, שנאמר "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". אבל לא נתקיימה נבואתו בזה. ההפך. "כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כארזים עלי מים, יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו". פירש לנו בזה אור החיים הקדוש באותו פסוק: "ודע כי לערך הבינה הגדולה אשר יתגלה בגילוי משיח צדקנו שיתגלה במהרה, יהיה בינה גדולה בעם ישראל מכיוון שייפתח השער הגדול, שהוא שער החמישים. והוא שרמז יזל מים מדליו, של הבינה היתרה שיתגלה שם בשער זה, כל מ"ט שערי החכמה שנגלים עתה יוקדמו מן המים לעומת שער החמישים". דבריו הקדושים אלה של אור החיים הקדוש מבטאים את נבואתו של יחיד בדור, של נשיא הדור, שהסביר ואמר שעבודתם של החסידים תהיה להפיץ המעיינות אשר בהם כלולה הגאולה ממש, כמאמר המפורסם של מורנו הבעל שם טוב בחלום מלך המשיח: "ואימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כמו שכתב המהרח"ו בהקדמתו, כנזכר בתיקונים, תיקון ל', שעל ידי שמקרבים את העם ללימוד הפנימיות, בזה מקרבים את הגאולה. ולהפך, כשהדברים נאמרים כאשר אין קירוב הדברים לתורת הפנימיות, נאמר בהם "קול אומר קרא ואמר מה אקרא, כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה". פירוש שם בזוהר הקדוש ש"כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין". שאם חס ושלום בימים קדושים אלו, שהוא צו השעה, לא יפעלו מי שיכול לפעול בקירוב העם

06:20 דובר 3 לתורה נפלאה זאת, כנראה שאין תורתם משביעה את רצון אדוננו מלכנו שבשמיים. ולכן מלאכה גדולה נטלו על עצמם צדיקי וחסידי האמת, ממשיכי דרכו של הרבי, בהפצת המעיינות שימשיכו בעזרת השם ממקטן ועד גדול ומאיש ועד אשה, שכולם ראויים להיגאל גאולה של ממש. מאמרו של הרבי, דווקא שם בגאולה של מצרים אמר לו אם היה שם לא היה נגאל, אבל כאן בגאולה העתידית בעזרת השם אין מי שלא ייגאל, הכל ייזקף לזכותה של תורת הפנימיות, תורת החסידות שנאמרת בתורת חסד על לשונה. יהי רצון לפני אבינו מלכנו שבשמיים שעצרת הנפלאה הזאת של שבת החמש עשרה שבאה לרמוז גם כן את יום הולדתו של הרבי בי"א בחודש ניסן. גם הרבי שייך לבחינה הזאת של י"א שהייתה אצל משה רבנו, שי"א פרקים שאמר משה בהקמת המשכן, שכן י"א סימנים על התורה כשמבטלים את המוות והגזירות מהכלל ישראל. וכנגד אותם י"א הימים שבהם טהרת האישה וכנגד י"א האלה שנותרו מיוד של ה' משה ענו וא' זה יראה שמתחברים לי"א. ומשם כותב החיד"א הקדוש שהיו קרני הודו של משה, אותם קרניים להודו לו יגיעו אלף המגיעים בהתגלות של ממש שייגאלו אותנו בעזרת השם בזכות מלך המשיח שיתגלה מתוך שמחה ונחת, מתוך שלווה, מתוך רחמים גדולים. אמן כן יהי רצון.

08:01 דובר 4 תודה וישר כוח לגאון הגדול הרב החסיד רבי יורם אברג'ל שליט"א, שכוחו בפיו אבל הרבה יותר במעשה. וכאן המקום לספר לקהל הנכבד שהשיעור הגדול ביותר בחסידות שקיים בארץ, השיעור הגדול ביותר בספר התניא, מתקיים בבית מדרשו, בכולל של הרב אברג'ל, בהשתתפות שלוש מאות איש מדי יום ביומו. תודה וישר כוח. אחד הבסיסים הגדולים, או יותר נכון אחד המפיצים הגדולים של מעיינות החסידות בנתיבות. יאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות ושמחה. רבותיי, כשמתכנסים יחד ובפרט ביום גדול וקדוש זה, חשוב לחזור ולשנן, לזכור ולא לשכוח, ולשאול איך עושים זאת. את דבר הרבי שאמר: "אם היו כל ישראל כגדול וכקטן מבקשים וצועקים אבא, די כבר, רחם נא עלינו ושלח לנו משיחנו", אומר הרבי, "בוודאי היה המשיח בא". רבותיי, הבה נצעק. אבל איך עושים זאת? על הצעקה והבקשה הזאת, אבא, די כבר. רחם נא עלינו, שלח לנו משיחנו. אתכבד בזה להזמין את הרב הגאון, הרב החסיד הרב בנימין קופרמן שליט"א, רב בית הכנסת הגדול ברמת גן, ראש ישיבה קטנה חב"ד בבני ברק, דיין בבית דין רבני חב"ד, להשמיע את דברו על הבשורה הנה משיח בא.

10:21 דובר 5 כבוד הרבנים החשובים, הדיינים, שלוחים ומנהלי בתי חב"ד, קהל קדוש ונכבד. אני רוצה ללכת לפרשה, אף שיש איזו נגיעה גם לפרשה שלנו, אבל דווקא לפרשה שקראנו אותה לפני כחצי שנה. פרשת ויגש, שבאה אחרי כל הסיפור של בנימין והגביע, כאשר יהודה מבקש מיוסף שישחרר את בנימין, ואותו קטע מסתיים כאשר התורה מספרת שלא יכול יוסף להתאפק והוא מוציא את כל אנשי מצרים מתוך הארמון. ואז הוא אומר משפט אחד, "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף, העוד אבי חי?" ולא יכלו — אומרת התורה, "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". אחיו לא יכלו לענות כי נבהלו. אומר המדרש, והדבר הזה מופיע בכמה מדרשים וגם בגמרא. אבא כהן ברדלא אומר: "אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה". מההתחלה הוא מביא על בלעם איך שהאתון הוכיחה אותו, וזה קשור לפרשה. אבל הוא ממשיך, "יוסף קטנן של שבטים היה", יוסף היה הקטן שבין השבטים, אלה שמכרו אותו חוץ מבנימין, "ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. הדא הוא דכתיב: ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". אז הוא אומר, אם יוסף כאשר הוכיח את אחיו לא יכלו אחיו לענות אותו, כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר "אוכיחך ואערכה לעיניך", על אחת כמה וכמה. כשהקדוש ברוך הוא יבוא ויוכיח, איך נוכל לעמוד מפניו? והגמרא במסכת חגיגה אומרת שרבי אלעזר תמיד כשהיה מגיע לפסוק הזה היה בוכה מאותה סיבה. אם כשיוסף הוכיח את אחיו הם לא היו מסוגלים לעמוד, איך אנחנו נעמוד מול תוכחה של הקדוש ברוך הוא? ונשאלת כאן שאלה, אם נסתכל בפסוקים, אנחנו בכל הפסוקים לא נמצא אפילו מילה אחת של תוכחת יוסף. יוסף לא הוכיח את

12:59 דובר 5 אחיו. איפה אנחנו מוצאים שיוסף מוכיח את אחיו? כל מה שהוא אמר להם, "אני יוסף, העוד אבי חי?" ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. הוא הוכיח אותם? הוא רק הציג את עצמו, שאל מה שלום אבא. לאחר מכן אפילו, להסתכל בפסוקים שאחר מכן, הוא אומר להם: אתם אל תעצבו, לא אתם מכרתם אותי, הקדוש ברוך הוא — רק מנחם אותם. אין בכל הפסוקים מילה אחת של תוכחה. מהיכן לקחו כל התנאים והאמוראים שיוסף הוכיח את אחיו והם נבהלו מפניו? אגב, אם תסתכלו במפרשים על הפסוקים הם מסבירים הסברים אחרים. נבהלו, התביישו, פחדו אולי הוא יעניש אותם, אולי הוא יתנקם בהם, אבל אף אחד לא אומר שהוא הוכיח אותם. מהיכן המדרש והגמרא אומרת שיוסף הוכיח את אחיו? מהי התוכחה? חייבים לומר שבמילים "אני יוסף, העוד אבי חי?" הייתה תוכחה. איפה התוכחה כאן? אפשר אולי להסביר. כשאנחנו מסתכלים בדברי יהודה, כאשר יהודה עומד והגיע שלב יהודה, מה הנושא שיהודה מנסה לשכנע את יוסף? באיזו דרך הוא מנסה לשכנע אותו לשלוח את בנימין? הנושא המרכזי: ישנו אבא, ישנו אבא זקן, והאבא הזה נפשו קשורה בנפשו, הוא אוהב את הילד הזה, וממילא אני לא יכול — הוא לא רצה לשחרר אותו, ואני ערב עליו, ואם חס ושלום הילד לא יעלה אז אבא ימות. "ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי?" ברור שאבא לא יחזיק מעמד. כל מרכז השיחה של יהודה: אבא, אבא, אבא, אבא לא יכול להחזיק מעמד בלא בנימין. אני מוכן להיות העבד, כל האחים, כולם. את בנימין חייבים לשלוח כי זה לא בעיה שלי. אני דואג פה לאבא, אבא זקן. אז מה כל הנושא? בשם מי אתה מדבר? למה אתה

15:10 דובר 5 דואג? אתה כל הזמן דואג למי? לאבא. אומר יוסף משפט אחד: "אני יוסף, העוד אבי חי?" אני יוסף. זה שאני עומד מולך, זה סותר את כל מה שאתה דיברת. אתה כל הזמן דיברת שאתה דואג לאבא. הנה אני יוסף, הוכיח שלא חשבתם על אבא לרגע. מתי שאמרתם לכו ונשליכהו אל אחת הבורות, חשבתם על אבא? מתי שאמרתם בואו נמכור אותו לישמעאלים, חשבתם על אבא? מתי שלקחתם את הכותונת וטבלתם אותה בדם והבאתם אותה לאבא, שאבא יחשוב "טרוף טורף יוסף", חשבתם על אבא? אני יוסף, אני מוכיח שכל מה שאתה אמרת זה לא נכון. אם אתם כל כך דואגים לאבא, איך נתתם לו — איך מכרתם אותי? יוסף לא הוכיח, יוסף לא אמר מילה. מספיק שהוא אמר אני יוסף. מספיק שהוא שאל בתמימות ובאמת, "העוד אבי חי?" זו התוכחה הכי גדולה. על מה אתה מדבר שאתה דואג לאבא, כשאני עצמי מוכיח שאתה מעולם לא דאגת לאבא. עשרים ושתיים שנה אבא מתאבל על בן שחי ואי אפשר לשכוח אותו. ואיפה אתם דואגים לאבא? ועכשיו אתה עומד ומדבר אבא, אבא, אבא, אבא — אני יוסף. זה אומרים לנו חז"ל: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. תוכחת יוסף הייתה במילה אחת, במציאות של יוסף הוכיח שכל מה שדיברתם זה לא נכון. על דרך זה אומרים חז"ל, זה כשיבוא לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא. אנחנו רגילים לדבר שאנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא, ובעזרת השם ואם ירצה השם. ואיפה הקדוש ברוך הוא? נמצא בכל מקום והכול בטל. ומי שיודע איך סדרי דברים, הווה ומהווה כל רגע ורגע, והכול אלוקות ואין שום דבר ואין עוד מלבדו. ביטול היש, ביטול במציאות בדרגה הכי גבוהה. לעתיד לבוא יבוא הקדוש ברוך הוא

17:13 דובר 5 לא יאמר דבר: אני ה'. הנה אני כאן, אתם רואים אותי. הנה אני כאן. אתם דיברתם, אמרתם שאתם מאמינים. פה אתה חטאת, אתה האמנת, אתה דיברת שאני ה'. אתה אמרת אין עוד מלבדו. פה עשית את המעשה הזה. אני לא צריך להגיד: הנה אותו הקדוש ברוך הוא שכל הזמן בשמו דיברת, אותו הצגת אליו, התפללת וביקשת עזרה. אבל כשזה הגיע למעשים שלך, איפה? זאת התוכחה הכי גדולה. ואני לא רוצה להרחיב בזה. למה זה נוגע אלינו, לאקטואליה שלנו? אנחנו נמצאים היום בתקופה שכולם, לית מאן דפליג, שזו תקופה של חושך, תקופה שלא רואים את הרבי, ויש בלי עין הרע בחסידות חב"ד המון דעות מה המצב עם הרבי: חי וקיים או יתיר מבחיוהי או עוד יותר נמצא או נמצא כאן או נמצא שם. אבל רבותיי, אם יבוא בעזרת השם, הרי הנה, הנה משיח בא, והנה פתאום מופיע הרבי, וכל אחד יצטרך לעבור פה, ויאמר הרבי: אני, אני המשיח, הנה אני כאן. וכל אחד יצטרך לעבור ולהגיד שלום עליכם. מה הוא יאמר? אתה האמנת שאני נמצא כאן? אתה האמנת שאני חי? אתה האמנת שאני יתיר מבחיוהי? שאני נמצא עוד יותר? האם כל מה שאתה עשית, כשהלכת לעשות בשמי, אתה חשבת שהנה אתה רואה אותי? אתה חשבת שאתה מייצג אותי? אתה חשבת שאתה עכשיו נפגש איתי? הרי אם היה עולה בדעתנו רגע אחד שהנה בעוד דקה, הנה מופיע פה הרבי ואנחנו נצטרך לגשת אליו, ויאמר: הנה אני כאן, האם היינו נשארים לעמוד באותו מצב? האם היינו מעזים לעשות חלק מהדברים שאנחנו עושים? האם היינו מעזים חלק לא לעשות ממה שאנחנו לא עושים? הרי אם כל אחד היה עומד ועלי בת נפשי וחושב באמת שהוא

19:23 דובר 5 חושב שהרבי נמצא איתו, והוא עומד ומתבונן, כמו שהרבי כותב על הרבי הריי"צ: יושב, ידמיין את פני הרבי ואומר הנה אני עומד מול הרבי. אז לפני שהוא היה עושה איזה מעשה והיה חושב: אחרי המעשה הזה אני הולך להיפגש עם הרבי, האם הוא היה מעז לעשות את זה? והיה מעז עוד לעשות את זה בשם הרבי כביכול? זאת תהיה התוכחה הכי קשה. לא יצטרכו לדבר. אני הרבי, אני כאן, אני המשיח נמצא. אוי לנו מיום הדין. אוי לנו מיום התוכחה! הרי כל מי שבאמת חושב שהוא רואה והרבי נמצא כאן, הרי ההתנהגות שלו הייתה צריכה להיות שונה. כמה הרבי דיבר, ביקש, צעק, התחנן, זעק: תעשו משהו שיבוא המשיח. נשאר לכם קצת. אני אומר לכם שהמשיח כבר פה. המשיח כבר עומד לבוא, רק צריכים לסחוב אותו, לפתוח את הדלת ולהכניס. רק תעשו פעולה קטנה. האם אנחנו נוכל לבוא ולומר: רבי, עשינו מה שאמרת? אנחנו נוכל לעמוד מול הפנים של הרבי ולהסתכל? עשינו את שליחותך? האם כל אחד יוכל לעמוד? עברו אחד עשרה שנה שבאחד עשרה שנה האלה יצאנו למבצעים כל שבוע, הפצנו את בשורת הגאולה כמו שצריך, התפללנו כמו שצריך, כי הרבי אמר להוסיף בלימוד התורה לפי החשבון. לפי להוסיף בלימוד התורה מה שהרבי אמר בהתוועדויות, עשו פעם חשבון: אם כל חסיד חב"ד אחרי כל התוועדות היה מוסיף דקה בלימוד התורה, הלכו לו עשרים וארבע שעות. כל התוועדות של הרבי שהוא ביקש להוסיף. האם הוספנו בלימוד התורה? האם עשינו את העשר מבצעים לעצמנו? קבענו כל יום? האם בין מנחה לערבית, במקום לעמוד ולדבר, קיימנו מה שאומר אדמו"ר הזקן ללמוד עין יעקב? האם ניצלנו את הדקות שלפני בוא המשיח? זאת התוכחה וזאת

21:19 דובר 5 האמת. מי שטוען שהוא חושב שהוא חי עם הרבי, שיחשוב עוד דקה: אתה רואה את הרבי מול העיניים. אם אתה תחשוב שעוד דקה הנה אני הרבי כאן, ההתנהגות, כל המעשים וכל הפעולות וכמובן גם שלילת כל הדברים יהיו לגמרי אחרת. וזה בהחלט אפשר ללמוד מהגמרא הזאת. אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה. יהי רצון שהיות ובאמת כולם חסידים, וכל אחד שהוא יחשוב באמת יודע כמה שהרבי התמסר ונתן את עצמו לכל אחד ואחד, ושהרבי באמת גם היום, עם כל הצורה שאנחנו, גם מי שמתנהג לא בסדר, כשהוא צריך, הוא יודע למי לפנות והוא יודע איך לקבל את התשובות ויודע איך לקבל את הברכות. אם כל אחד יעשה קצת, יתבונן ברבי ויחשוב איך אני מבין את הרוח. כי היום, היום אנחנו רואים את הרבי כאן לעינינו.

22:15 דובר 5 אז נזכה באמת שכבר יבוא כאן הרבי מלך המשיח ויגאלנו במהרה בימינו ממש. תודה רבה ויישר כוח לרב הגאון הרב בנימין קופרמן, רב בית הכנסת הגדול ברמת גן, ראש ישיבת תומכי תמימים, ישיבה קטנה חב"ד בני ברק, דיין בבית דין רבני חב"ד, על הבקשה, על הצעקה, על מה שנדרש ממנו, מאיתנו לא רק לצעוק, אלא גם להוסיף איזה אצבע קטנה של עשייה, ועל עשייה באמת. ישנו סיפור שהרבי מביא באחת השיחות, שאחד מהשרים הגויים שהשמיעו את כתב התביעה על אדמו"ר הזקן, נאמר שם שאדמו"ר הזקן אוסף כספים. בשביל מה? אז הוא אמר להם: היות והם החסידים שלו והם מאמינים בביאת משיח, אז הם אוספים כסף בשביל לבנות את בית המקדש, כשהמשיח יבוא. והרבי התבטא: אפילו גוי יודע מיהו חסיד, חסיד שמאמין בביאת המשיח ועושה למען ביאתו. אני רוצה להזמין אל המיקרופון את אחד משלוחי הרבי שעושה רבות וגדולות ונצורות, רב קהילת חב"ד באופקים, יושב ראש המוסדות המפוארים שהקים ובנה לתפארת באופקים, הרב ישראל הרשקוביץ, בבקשה. לחיים. לחיים. שבסיום התוועדות כאן בכפר חב"ד לקחו פעם את הנשיא שזר אחרי התוועדות י"ט כסלו להראות משהו. ובאותם ימים מה שיכלו להראות לו, שבאיזשהו בית יושב הצייר ר' זלמן קליימן עליו השלום ומכין שם איזושהי תמונה. התמונה הייתה תמונה של התוועדות חסידית. כשמגיע לשם הנשיא שזר הוא אומר, ומתבונן, אחרי שהוא מתבונן הוא אומר לו: אני מבין שאתה ברגע זה, ברגעים אלו, פשוט מכין, מצייר תמונה שמבטאת את ההתוועדות שממנה אנחנו מגיעים. אומר לו ר' זלמן: כבוד הנשיא, אתה טועה. התמונה שאני מכין היא מבטאה ומראה את ההתוועדות איך שהיא נראית אחרי שכל הרבנים החשובים כבר הלכו, ואנו החסידים יושבים לבד בינינו לבין

25:32 דובר 5 עצמנו ועושים חשבון נפש על כוס משקה. זה בדיוק התמונה שאני מראה כעת ומצייר. מן הסתם הכוונה אחרי, בסיום היום, בסיום ההתוועדות. מן הסתם הכוונה שרוח הדברים שאני אדבר זה גם באותם דברים. לאחר שבעים ושתיים שעות בערך שבהם מאות ואולי אלפים מתושבי אופקים שמעו על הרבי בכל מיני התוועדויות, תרשו לי לדבר בצורה לא רשמית של התוועדות חסידית. והיות והזמן מאוד קצר, אז נתחיל מהאמצע. יש לנו ברוך השם בשליחות של הרבי בית הספר שמונה מאות תלמידים שרובם באים מבתים שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות ומקבלים חינוך חב"די. כדי להכניס אווירה של חסידות, באות מורות שליחות ממכללת בית רבקה כשליחות שמתחלפות אחת לכמה חודשים להכניס חיות, חיות חסידית בבית הספר, וכשהן מסיימות עורכים טקס פרידה ומפעם לפעם שאני יכול אני משתתף. הפעם האחרונה כשהייתי, נעמדה אחת השליחות ואמרה: "אני רוצה לומר שבשליחות קיבלתי הסתכלות על הרבי הרבה יותר ממה שאני נתתי, השליחות נתנה לי." ומספרת: "חזרתי מתשרי מלאה התלהבות ואספתי את אגף הבנים וסיפרתי להם איך שהיה בשמחת תורה וסיפרתי בהתלהבות איך שחשנו כזו שמחה וממש חשנו שנמצא איתנו הרבי." והמשיכה לספר והתבטאה בפני התלמידים: "ממש ראינו את הרבי", והרי ילד, לדעת זה התינוק אני מתפלל, תופס את הדברים כפשוטם. ואז נעמד אחד הילדים ואומר לה: "איך יכול להיות ששם ב-770 ראית את הרבי? הרי כל הזמן אני שומע כאן באופקים שהרבי נמצא כאן, אז איך יכול להיות שראית אותו שם?" בשליחות הכל נראה אחרת. במבט של השליחות אנחנו לא חיים רק עם מורשת של הרבי ועם תורה של הרבי, אנחנו חיים בפשיטות עם הרבי. אנחנו חיים בפשטות. כל שליח חי עם הרבי שעוד רגע בעזרת השם

28:22 דובר 5 יבוא ויגאלנו. מספר הרבי שאדמו"ר הזקן פעם אחת נכנס אחרי המגיד לתוך הסוכה, והמגיד פונה אליו ואומר לו: "אָן התפעלות", בלי התפעלות, תזדרז להיכנס לסוכה. הרבי מגיע, הבעל שם טוב מגיע. כך אומר המגיד לאדמו"ר הזקן, ואכן זכה אדמו"ר הזקן לראות את המגיד, את הבעל שם טוב בהקיץ. מסביר הרבי למה הוא זכה לראות אותו בהקיץ, בגלל שהוא כל כך, אדמו"ר הזקן היה שליח ובטל לרבי המגיד והוא היה באופן של משרת משה כמו יהושע. לכן הוא זכה. ממשיך הרבי לשאול: הרי ידוע בקבלה אצל רבותינו נשיאינו שאדמו"ר הזקן היה בסך הכל ל"ב חודשים אצל המגיד, והמגיד היה נשיא למעלה מעשר שנים, ואם כן בסך הכל ל"ב חודשים הוא היה אצל הרבי. לזה אפשר לקרוא שהוא בטל באופן של משרת משה, נער לא ימיש? עונה על זה הרבי: הרי איפה הוא היה כל הזמן בשאר השנים? הוא היה ברחבי רוסיה להפיץ את תורת החסידות, תורת הבעל שם טוב, ואם כן, הוא היה בבחינת יהושע משרת משה, כי אם הוא נמצא בשליחות הרבי כפשוטו ממש איתו באופן שהוא נקרא משרת משה. בערב שבת יצא לי לשמוע מאחד השלוחים שהוא שמע סיפור משליח של הרבי בארצות הברית, שחזר הביתה יום אחד שבור ורצוץ. כל דבר לא הלך. המוסדות שלו באותו יום היו נראים לו שמתמוטטים. המצב הכספי כמו בכל מקום, והוא הרגיש שכל השליחות רחמנא ליצלן נמצאת בסימן שאלה. פשוט מיואש. הוא חוזר הביתה והוא מגיע לפתח ביתו, ואז ליד הבית הוא רואה בתיבת דואר את אותו מכתב שאלפים ומאות מאיתנו, מאות ואלפים מאיתנו, אותו מכתב חיכינו לו ורומם תמיד את רוחנו. הוא רואה בתיבת דואר מכתב מהרבי. פותח אותו שליח

30:37 דובר 5 ביום קשה זה את המכתב מהרבי, והוא רואה שהרבי כותב לו ברכה וכמה מילים. בכמה מילים היה כתוב: "בוודאי ידפיס בספר את המאמרים שכותב לי". אותו שליח נהג חלק מהזמן שלו למסור דרשות ומאמרים לפני סטודנטים ביהדות, ואת המאמרים שהוא כתב, שהוא אמר, הוא כתב ושלח לרבי. אז הרבי ביום קשה זה דואג לשלוח לו עידוד כמה חשוב אותם מאמרים שהוא אמר ואומר לו, אני מתקן, לא בוודאי, אומר לו כדאי שידפיס בספר את אותם מאמרים, והשליח מספר שזה רומם את רוחו. חשבתי לעצמי במהלך ג' תמוז, וזה מתאים לרגעים האלו שעדיין לא זכינו למרות שעבר היום הזה וההעלם וההסתר הגדול והנורא עדיין קיים ועדיין אנחנו זועקים רצוננו לראות את מלכנו בעיני בשר. חשבתי שהרבי מתכוון פה לדבר הרבה הרבה יותר עמוק. הרבי אומר לשליח, וכולנו בעצם שליחים של הרבי, אומר לו הרבי כך: "כדאי שתדפיס בספר את המאמרים שאתה כותב לי. אתה הרי יושב במשך שנים בשליחות וכותב לי דוחות. כותב לי על הקשיים העצומים ואחרי זה על הניסים והנפלאות שמתחוללים. כותב לי על מוסד שעומד להיסגר ואחר כך אתה כותב איך שנפתח עוד אחד. אתה כותב לי כל הזמן על פלאי פלאים אחרי הקשיים. כדאי, היות ואתה נמצא ברגע קשה, כדאי שתחליט", אומר לו הרבי, "שאת אותם מאמרים שאתה כותב לי במכתבים על השליחות תדפיס אותם, תדפיס אותם בספר והספר הזה יהיה מול עיניך וכשהוא יהיה מול עיניך הרי ברגע קשה בשליחות אתה תפתח אותו ואז תגלה שמי הוא זה שעושה את הכל זה הרבי ואנחנו השלוחים והחסידים אנחנו רק הולכים ומדדים אחריו. אם אתה תדפיס אתה תגלה את זה, זה ירומם את רוחך שהרבי הוא זה שמבצע את

32:58 דובר 5 הכל ותפקידנו רק לא לקלקל. נתן לנו הרבי בכ"ח ניסן, הפך אותנו הרבי את כולנו לשלוחים. עשו כל אשר ביכולתכם נאמר לכל אחד ואחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו שליח להביא את הגאולה וממילא באותו אמונה גדולה שחונכנו, שאנחנו בדור השביעי ונשיא דור השביעי, חונכנו בראש ובראשונה שבדור השביעי תבוא הגאולה וחונכנו ואנחנו מאמינים באמונה שלמה שנשיא דור השביעי הוא זה שיוריד את השכינה למטה ואנחנו כולנו מאמינים באמונה שלמה שנשיא דור השביעי שזה הרבי מלך המשיח הוא זה שיגאל אותנו. הנה בסיום היום הזה שכולנו מתעוררים בהתקשרות עמוקה לרבי, נחזק אצל בנינו ובנותינו ומקורבינו את הנקודה הברורה שיש רבי כפשוטו בישראל. יש רבי שבקרוב יבוא ויגאל אותנו כפשוטו כמלך המשיח ובעזרת השם בקרוב ממש כולנו יחד מתוך אחדות אמיתית ובראש ובראשונה אחדות בין חסידים ואחר כך אחדות בין כול-- כל העם נצא כולנו לקבל את הרבי בשירת יחי אדוננו, מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.

34:33 דובר 6 עוד לא עשינו גימטריה הערב: ישראל הרשקוביץ שיחיה בגימטריה רצוננו לראות את מלכנו. תודה רבה וישר כוח לרב הרשקוביץ, שליח הרבי באופקים. מוריי ורבותיי, אחיי ורעיי, אחד המוסדות הגדולים ביותר והמפורסמים ביותר בדברי ימי רבנו הוא ללא ספק מוסד השליחות העולמי. אין כמעט פינה בעולם, על פני הגלובוס, שלא נמצא בה שליח. ברור, רבותיי, כי המושג שליח איננו רק במובן החיצוני והטכני, כי אם טומן בחובו עומק רב, כמו כל מושג שבא במגע עם משנתו המיוחדת של הרבי. אנחנו רואים את העומק של הדבר, על אחת כמה וכמה מושג יקר זה, השליחות. על כל אלה ועוד אתכבד בזה להזמין את האורח, הגאון הגדול, פה מפיק מרגליות, ראש ישיבת הכותל, הרב הגאון הרב מרדכי אלון שליט"א. בבקשה.

36:14 דובר 7 כבוד הרבנים הגדולים והגאונים שליט"א. מוריי ורבותיי. כל מי שיש בו שלושה דברים אלו, מתלמידיו של אברהם אבינו. וכל מי שיש בו שלושה דברים אחרים, הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? ההשוואה הזאת דווקא בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע צריכה להיות מובנת. להבדיל, הם שניהם רב'ס. שניהם הולכים עם שני נערים. בלעם הולך ושני נערים עמו, ואברהם הולך ושני נערים איתו. ושניהם מובילים תפיסות בעולם. שניהם חורגים מהשורה. אצל בלעם השנאה מקלקלת את השורה. והוא קם בבוקר וחובש את אתונו לבד, והוא מלמד את הנערים שלו כמה שנאה יכולה לקלקל את השורה. ואברהם משכים בבוקר וחובש את חמורו ומלמד את נעריו כמה אהבה יכולה לקלקל את השורה. ופרשה שלמה עוסקת במלאך ה', ששלוש רגלים רואה אותו האתון והרשע הזה לא מצליח לראות אותו. ופתאום הדובר הגדול הופך להיות אלים, מכה פעם ועוד פעם ועוד פעם. "על מה הכית את אתונך זה שלוש רגלים?" אבל הדבר המופלא הוא הסוף. הכל אותו דבר והכל הפוך. הולכים כמו אברהם שרואה את המקום מרחוק, ויצחק רואה יחד איתו את המקום מרחוק, כך גם להבדיל האתון רואה את מה שבלעם לא רואה. אבל איפה הנערים? בסוף העקידה... אחרי שאברהם ויצחק עולים למדרגות הכי נישאות, הכי עליונות, הכי גבוהות. "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע". איזה מרחק, איזה מרחק אינסופי יש בין הנערים שרואים רק מה שהחמור רואה ויושבים עם החמור, לאברהם ויצחק שהולכים שניהם יחדיו ממעלה המזבח. והשיא של העקידה זה שאברהם אבינו יורד מההר ולוקח איתו את ההר וחוזר אל הנערים עם החמור, ושם את שתי הידיים על שני הנערים

40:39 דובר 7 האלה עם החמור, ואותו יחדיו של "וילכו שניהם יחדיו" ממשיך עכשיו ביחדיו עם הנערים, הנערים שרואים עם החמור כמו החמור. "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע". בלעם הרשע הולך ושני נערים עמו. אבל זהו, אחר כך לא פוגשים אותם. "וישב בלעם למקומו" וגם בלק הלך לדרכו. איפה הנערים? הם היו לשימוש חד־פעמי. זורקים בסוף השימוש. אברהם אבינו של העין הטובה והרוח הנמוכה והנפש השפלה שולח את יצחק מההר להמשיך לעלות בשליחות שלו למעלה, למעלה, ויורד למרגלות ההר להמשיך את השליחות שלו למטה, למטה, בתחתית ותחתית ארץ, אצל הנערים עם החמור, ואין אצלו שום סתירה בין להיות יחדיו עם יצחק מעל המזבח. פעמיים "וילכו שניהם יחדיו". היחדיו הזה הרי כל כך אומר לא רק את היחד, אלא יחד לבד, בלי שאף אחד יכול בכלל להבין את קצה קצהו של המדרגה. ואותו יחדיו אחר כך למעלה למעלה מכל הבנה בכלל. יחדיו כזה עם הנערים, עם החמור. אנחנו בזמנים קשים. אנחנו יודעים היום, יום ההילולא קדישא הזה, שאנחנו ממשיכים ללכת יחדיו. בהובלה הגדולה הזאת. בשאלה הגדולה. שכל מי שקצת נדבק נשאל: מה אתה רואה שם? כמו ששאל אברהם את יצחק: מה אתה רואה? חול? או שאתה רואה ענן קשור על ההר? אני יודע, היום אם שני יהודים היו הולכים עם עוד שני אנשים ושואלים: מה אתם רואים שם? והיו אומרים הם רואים עננים, היו שולחים אותם לאיזה מקום שמטפלים בבעיות כאלה. האנשים הריאליסטים זה אלה שראו חול וחול. לוקח לפעמים לעלות הר מוריה שלם ועולם שלם עד שהיראה הופכת לראייה וכולם מבינים מה ראה הצדיק מרחוק. "וירא את המקום מרחוק". אבל אנחנו ממשיכים לראות מכוח זה. ולהישאל מה

44:08 דובר 7 אתה רואה? ולדעת שאנחנו צריכים להביא את זה גם חוץ לג' מחנות. לדעת שאנחנו צריכים להביא את זה חוץ לכל הקליפות שיש. ובדרך יש גזירות קשות וראיית חול וזריעת חול. וניסיונות לנתק ולהתנתק ולגרש ולהתגרש. ואנחנו ממשיכים להישאל משמי שמיים העליונים מה אנחנו רואים? כל יום, וביום הזה על אחת כמה וכמה. אנחנו חייבים להיצמד. לעלות למעלה למעלה ממעל המזבח וממעל העצים ולרדת למטה למטה, חוץ לכל המחנות. ולהמשיך את היחדיו הזה. שהרבי לימד את כל ישראל כולם. יצחק אבינו לא חוזר עם אברהם למטה. מי שיסתכל בפסוקים יודע שאברהם אבינו שאמר "ונשתחווה ונשובה אליכם" אמר אמת גמורה. זה מדויק. הוא שב כשהוא יורד מההר מייד. זאת המדרגה של אברהם אבינו, חסד. אברהם אבינו, הרבי. יצחק אבינו הולך ובפעם הבאה אנחנו פוגשים אותו עם באר לחי רואי. באמצע לא פוגשים אותו. ושמה הוא הולך להביא את ישמעאל ואת קטורה.