התוועדות כ"ב שבט תשס"ה כפר חב"ד

03:14 דובר 1 כהקדמה לדרש שלנו. יש, זה היה בליל שמיני עצרת תשנ"ב. זה היה לפני שיחה שעוד מעט נזכיר מה היה התוכן של השיחה. הרבי אמר שכולם יגידו לחיים ושהראש יהיה למטה, יהפכו את הכוסות למטה. ואז הרבי אמר, זה ליל שמיני עצרת תשנ"ב. כשהרבנית שמעה מזה ואחרי זה סיפרו לרבנית שהרבי אמר לעשות את הכוסות למטה, וזה היה איתו כל הזמן על השולחן, והיא עשתה את זה גם כן. הפכה את זה, הראש למטה. מה הרבי דיבר בשיחה? היה באמת ליל שמיני עצרת תשנ"ב, זה היה, לא היינו רגילים לכאלו אותיות, אז כמו בתמונה, אז אין ו'. הרבי דיבר שמה על עניין של משיח, שליח זה בגימטריא משיח, בתוספת עשר כוחות הנפש. ואז הרבי גם כן דיבר על העניין של נשיא הדור הוא משיח שבדור. לא אכפת לי מפירושים פשוטים. לא פשקיר ישוע, אלא מה, משיח הוא נשיא הדור, הוא משיח שבדור. זה היה התוכן של העניין של השיחה שאחרי שהרבי אמר שכולם יגידו לחיים וראש למטה. אבל כשישבנו אחרי זה התבוננו, ומה הרבי רצה פה? קודם כול הראש צריך להיות למעלה והרגל למטה. כי דווקא זה הקב"ה ברא את העולם, שהיה את העניין שהשכל למעלה והרגל זה למטה, אבל לפעמים זה נהפוך הוא. שדווקא הראש צריך להיות למטה והרגל למעלה, שהשכל צריך להיות למטה. ובפרט שלקבל את האותיות של אותה שיחה היה צריך להיות את ההכנה שהראש יהיה למטה. ואז גם כן הרבנית קיבלה את זה בעצמה. שבוא נשים את הראש למטה ואת הכובע לשולחן למעלה. זו נקודה שחשובה בפני עצמה, שזו נקודה שצריך להיות את העניין של כבוד הזולת באמון עצמי.

05:36 דובר 1 ובלבד. לפעמים נדרש מאיתנו שהראש יהיה למטה. עכשיו נבקש מהרב החשוב שלנו מהחסידים, רב חיים, שאני לא רגיל. לא יודע איך זה הולך פה, אבל תמיד יושבים בהתוועדות חסידית עם חסידים. זה, הרב יודעים איך הוא זורק. עכשיו אתה לא כמו הרב בוטמן. הרב בוטמן, אתה זורק זין ונגמר. כמו מרצה. אתה כמו התוועדות חסידית. אתה נמצא פה עד אור הבוקר. תעשה את זה בעניין נגנה נגיד. כמובן שאיני, איני מדבר על חיים, ככה הולך כבר עבד. אתה יושב פה כמה שעות איתנו עד שתרגיש שהגעת לאן שאתה רוצה להגיע.

06:29 דובר 2 זה צריך איזה כמה שבועות.

06:34 דובר 1 תזמין אותנו עוד הפעם. נגיע לדבר בניחותא עוד הפעם. ברוך השם. אנחנו צריכים איזה מפרשת. שתייה חמה, שתייה קרה.

06:46 דובר 2 שתייה. קודם כול לחיים.

06:49 דובר 1 לחיים!

06:50 דובר 2 לחיים.

06:51 דובר 1 לחיים. נראה פה שריקה. יופי. זהו. לחיים.

07:00 דובר 2 אמרתי עכשיו כדי שזה לא יהיה רק לבו ביחיד. יחיד ברבים. וכבר שאמרתי ביחיד זה אפילו על פי דין. על פי ההלכה מותר להגיד את זה. אמרתי לרב בוטמן שזה לא משנה, זה לא זה. רק עוד מעט נתחיל לקרוא לו רב למרות כוזב.

07:21 דובר 1 אתה תכף תעליף ממני את הרב.

07:24 דובר 2 אבל רק אמרתי, תראו, עומד לו בן אדם. קודם כול הוא עומד ומדבר. כשבן אדם עומד ומדבר ויש לו מיקרופון, אז הוא מפסיק להיות בכלל בן אדם. הוא מתחיל להיות נואם, נואם של דומים. זה מין בריאה כזו. עכשיו הרב בוטמן נואם בכל מיני מקומות, וכשהוא נואם בכל מיני מקומות, אז הוא יהודי יפה. אתם רואים יהודי יפה עם זקן וכו'. אז, אז הוא מתחיל לדבר כמו יהודי יפה. עכשיו הוא רצה לדבר על מה יש ברגל, אבל הוא לא שטח. הוא שטח רק רמז רחוק. עכשיו הרמז הזה זה באמת לא הועיל. אז לכן מה שיצא ממנו יצא. הוא נשא נאום, נאום לא כל כך מוצלח. הוא נשא נאום, נאום לכבוד הרמז. כן, עכשיו אני לא. קודם כול אני לא אוהב לשבת שם עם כל מיני, כל מיני רבנים. אז אין לי. אני לא יכול לשאת נאומים כאלה. לא טובים יותר, לא טובים פחות. רוצה להתחיל קודם כול. אני קודם כול רוצה לדבר על זה. זה שאני עומד זה רק זה. זה אונס גמור. אסור היה לעמוד, אבל בינתיים.

08:37 דובר 3 לחיים. זה מהמם אותי.

08:45 דובר 2 עכשיו אני רוצה קודם כול להגיד משהו על זה, מכיוון שזו התוועדות. התוועדות זה לא מה שקוראים לזה. זה לא היסטוריה ולא לספר על זיכרונות ולא כל הדברים האלה. זה לא שייך. התוועדות. ההתוועדות צריכה להיות דבר, דבר חשוב. אם יש התוועדות, אם אין, יש נאום. התפקיד של הנאום הוא שמישהו ידבר. אחר כך איזה עיתונאי רושם את זה, שבדרך כלל דברים שהנואם לא אמר או לא הבין, וזה ככה יוצא. זה נאום. עכשיו מה זה יוצא? מה זה התוועדות? התוועדות זה שכל מי שנמצא יוצא עם משהו, ואם הוא יוצא עם משהו גדול או יוצא עם משהו קטן. אם הוא לא יצא עם משהו, אז סימן שמשהו לא היה בסדר איפה שהוא או שהיה. היה איזה פגם בתוך הדבר. כי העניין של ההתוועדות זה לא עניין של תראו, אני יושב בכל מיני מקומות ויוצא ככה. מי שעושה התוועדות רוצים לשמוע איזה ברכה הוא יגיד, איזה חוכמה הוא יגיד. מה זה שייך לו לדבר לא על ברכה ולא על חוכמה? העיקר זה שלדבר. לדבר צריך לדבר ככה, לא שזה ייכנס לראש. זה צריך להיות משהו שייכנס לפחות לרגליים, שמכאן יתחיל לזוז. אז זו הייתה התכלית של התוועדות. עכשיו, אם זה לא הלך, אז זה לא היה התוועדות או שלא התחילה ההתוועדות או שנגמרה לפני הזמן. עכשיו זה בעניין הזה. אני רוצה קודם כול להסביר את העניין הזה של לחיים. בדרך כלל לא שותים, יהודים לא שותים בשביל להשתכר. איך היו אומרים? שיכור זה גוי. גוי שיכור, יהודי לא שיכור. יהודי יכול יותר לסבול בסומא. זה ככה בשביל ריח. כן, אבל לא יותר מזה.

10:33 דובר 4 אז לא ידע.

10:34 דובר 2 כן. למה? כי יכול להיות, אני לא יודע, אבל עדיין הוא לא משתכר, חס ושלום. כן, גם בפורים, בפורים שמישהו נהיה שיכור בפורים, אז זה צריך להיות שלא צריך לצאת שומא. זאת אומרת, צריך להיות ככה באיזה מדרגה. עכשיו, אז למה שותים לחיים? אני רוצה להסביר. יש שני דברים בלחיים. דבר אחד בלחיים. אתם רואים? אני לא מדבר עכשיו על זיכרונות. הדבר הראשון בלחיים: לחיים זה, יש נוזלים בגוף. נוזלים בגוף, זה משמש כמו שמן סיכה. גריז. איפה שמים אותו? באוזניים. מדוע? מפני שסך הכול האוזניים סתומות, ושאנשים מדברים כל הזמן. כל העולם מלא נאומים ודרשות ורבנים ועוד רבנים ועוד רבנים, עד שזה לא, זה יוצא. זה אפילו לא יוצא מהאף, זה לא נכנס בכלל. אז בשביל זה צריך, האוזניים סתומות. כנראה יש פה כמה בחורי ישיבה, אנחנו יודעים את זה. יש משפיע ויש ראש ישיבה ויש אולי אפילו משגיח, וכל מה שהם אומרים זה היה כלא היה, וכאילו לא אמר בכלל. אומרים אותו זה. יש כלב המנבח שצופר, מצפצף, יש את הכלב מקרקר. אז יש שם משגיח שמדבר. הראש ישיבה שמדבר, זה לא מעלה ולא מוריד. זה יותר עניין. לא ששוכחים את זה, השאלה בכלל זה לא נכנס. אז בשביל זה שותים לחיים, פשוט בשביל לנקות את האוזניים. הדבר הראשון של הלחיים זה פשוט: זה חומר לניקוי אוזניים. אם מישהו חושב שזה הולך למקום, זה תפקיד של הגריז לנקות את האוזניים, שמשהו ייכנס, שייתפס פנימה. זה דבר אחד ששותים לחיים. אז עכשיו כמה צריך לשתות? יש אנשים שאצלם סתום ככה, סתימה גדולה, חלודה של חמישים שנה, אז הם צריכים לשתות יותר כדי שמשהו יתעורר. יש אנשים שאצלם— זאת

12:25 דובר 2 אומרת, תראו בחור שלומד בישיבה של חב"ד, בין השאר שהוא כל כך הרבה דברי תורה שממילא יש לו בפנים. יש חיות כאלה, כלבי ים, יש להם בתוך האוזניים שלהם, יש להם מכשיר כזה שסותם להם את האוזן כשנכנסים למים, אז מייד כשנכנס למים, סותם לו האוזן מבפנים. לבחור ישיבה ולסתם יהודי שבא לפארברענגען, יש לו סתימות כאלה באוזניים. תכף מייד כשמתחיל מישהו לדבר, סותמים את האוזן, ועכשיו הוא יכול כבר לדבר כמה שהוא רוצה. לדבר, לשיר, וכל זה הבל הבלים. שום דבר לא קורה. זה, זה הדבר האחד שבשביל זה עושים את הלחיים. פשוט לנקות, לנקות שם את הצינור של האוזניים, שמשהו יוכל לחלחל פנימה. טוב, יש עוד עניין בתוך הלחיים הזה, יותר, יותר רציני. בן אדם, של כל בן אדם. יש סוג של בן אדם. הייתי מדמה את הבן אדם למין צינור. צינור, ובצינור הזה יש באופן כללי, יש אופן שבו אני נמצא. אני נמצא כרגיל בחיי היומיום שלי, וזה מה שקוראים לזה חשוב. זה נקרא הנפש החיונית, הנפש הטבעית, הנפש השכלית. זה מה שבן אדם חי איתו כל הזמן. בזה הוא, בזה הוא קונה קניות, בזה הוא הולך לעבוד, בזה הוא לפעמים יושב ולומד. זה הנפש השכלית. עכשיו יש מ-מ-מעל לזה, יש עניין של נפש אלוקית יותר גבוהה. זה מעל לזה. זה אותו צינור, אבל יש באמצע איזה הפסק, ויש מתחת לזה, ויש כל מיני, יש ביוב של שופכים. שם יש כל מיני רמה. עכשיו, אצל בן אדם בכלל הצינורות לא סתומים לגמרי. משהו מטפטף לפעמים, מפעם לפעם משהו מלמעלה, ולפעמים מחלחל משהו מלמטה, וזה מה שיש לבן אדם בחיים שלו. הוא מנסה לחיות. אפילו בן אדם, אם

14:23 דובר 2 בן אדם יושב ועובד, יכול לקרות שיש אחד באמצע העבודה, באמצע החיים שלו, פתאום נופל בדעתו איזה רעיון של תשובה. מאיפה זה בא? זה מטפטף, יורד מלמעלה. ולפעמים לאט, אבל בן אדם הולך, וסתם בן אדם הגון, פתאום מחלחל בתוכו איזה מין, איזה מין מחשבה ירודה. מאיפה זה בא? מלמטה. עכשיו יש בין ה-, בין, בין הצינורות האלה יש פקקים, יש פקקים. זה חשוב לכל עניין של אם יש טוב או אם יש רע. יש עניין של בן אדם צריך להחליט על איזה פקק הוא עובד. שידעו שיש מסיבה, סתם מסיבה בתל אביב נניח. זאת אומרת, יש בתל אביב הרבה יהודים הגונים ויהודים טובים, אבל תל אביב בכלל זה עיר של פלישתים. זה אני. באופן זה, בדרך אגב, גם הוא. אני כל פעם מציע, למה לעשות כל מיני עניינים של פוליטיקה, לתת ל-- לתת לערבים את שכם, את חברון? יותר טוב לתת להם עיר של גויים, עיר של פלישתים, תל אביב. הם יאכלו את תל אביב, וזה עיר שמתאימה להם. הם ישמחו בתל אביב, תל אביב תשמח בהם, ושישבו בחברון, שישבו יהודים. תל אביב זה עיר של פלישתים, וגם בהיסטוריה היה ככה. זה עיר של פלישתים. טוב.

00:00 דובר 1 גם באימרה הזאת וגם בתרגום שלה יש הבדל אחד. לפני שמתחילים לדבר אומרים כבר שצריכים לדבר על העניין. ראיתי זאת לבד. באחת הפעמים שהרבי הקודם נכנס להתוועדות, בדלת עמד יהודי מבוגר ואומר לרבי, לרבי הריי"צ: "איך געקענט דיין טאטן". אני עוד הכרתי את אבא שלך. הרבי לא אהב את הביטוי הזה, איך געקענט דיין טאטן? והרבי מסתכל עליו ככה ואומר: געקענט דעם טאטן? געזען דעם טאטן. אז גם באימרה הזאת וגם בתרגום שלה יש הבדל: אחד שמספר את זה ואחד שחש את זה על בשרו. כמו שהרב רובינא[?] אמר, אני ראיתי את הרבנית הרבה פעמים. וכשאני אומר כן, אני לא חוזר על זה שמישהו, כשהרב אמר ראית, הכרת, ראית, אבל אני אומר עליי כן, כשאני רוצה לדמיין, אני רוצה לחשוב כן על הפגישות עם הרבנית. שראיתי אותה, על כל הדברים, הדברים האלה ששמעתי ממנה. כן, ואני רוצה לבנות משהו. כן. ו-- ולחוש כן. האם אני יכול ל-משהו לבנות שאני הכרתי אותה? או זאת אומרת או משהו שיישאר לי משהו יותר, יותר מוחשי? כן. והתשובה שלי אליי היא שכל מה שאני ראיתי וכל מה שאני חשבתי שאני רואה, עכשיו אני רואה שזה בעצם אני לא, פשוט לא הסתכלתי טוב, או אפילו כן הסתכלתי טוב, אבל לא ראיתי מה שהייתי צריך לראות. דבר ידוע שהיסטוריה לא נכתבת לאלתר אחרי שהתקופה של המאורע זה, אלא היסטוריה נכתבת שנים אחרי זה. לכאורה כשזה קורה מישהו יכתוב היסטוריה, כן, אבל זה לא הולך ככה. למה? כי כל אחד, אי אפשר לתפוס את כל התמונה מכל הצדדים. אפשר לתפוס חלק פה, חלק שם. אחרי הרבה שנים, שהרבה שנים עוברות וכל אחד מוסיף משהו. זה כמו

03:18 דובר 1 אבן בפסיפס או כמו פאזל, שכל אחד מוסיף חלק ואחר כך פתאום רואים תמונה חדשה. לכאורה כן, התמונה לא חדשה בעצם, אבל כאילו שהיא תמונה חדשה שקודם לא ראינו אותה. כן, כי כל אחד הוסיף, לא הוסיף. הוא גילה משהו מזה מה שהוא ראה. באופן אישי, ובפעם הראשונה שזכיתי לראות את הרבנית עצמה. זה היה כשהגענו לאמריקה. היה בתשי"ד, זה שמבין עברית זה אלף תשע מאות חמישים וארבע, והתקשרנו בטלפון, כנראה אמא הייתה איתה. אני לא זוכר בדיוק איך שזה, ההכנות לזה. והגענו לבית ברחוב ניו יורק אבניו, שלוש מאות ארבעים ושש, קומה שלישית. כן, צלצלנו בדלת ואישה נמוכת קומה פתחה לנו את הדלת. כמובן, אמא הלכה ראשונה, אחר כך אחותי, אחר כך אני. בסדר הגיל. ושלום, שלום. טוב, לא אמא ולא אנחנו תפסנו שזו הרבנית, שזו חיה מושקא, אלא חשבנו שאישה שעובדת אצלה היא פתחה לנו את הדלת. לא עלה בדעתנו שהיא לבד תבוא אל הדלת לפתוח. על אף שהדירה היא דירה קטנה, אבל בכל זאת יש, יש משהו שנקרא באנגלית Noblesse Oblige. זאת אומרת שמלכות זה משהו שצריך להתחשב עם זה. כן, ועוד יותר מזה, כשנכנסנו לחדר אז ישבה שמה רבנית אחת הולשטיין[?], נדמה לי. כן, אז יותר, לא רק, עוד יותר חשבנו שזו הרבנית שיושבת שמה, שהיא פתחה את הדלת זו אישה שעובדת. כן, כמובן שזה רק יחסית דקה, כן, אבל זו הייתה המהות שלה. כן. זה היה, זה לא... אי אפשר היה להכיר. אי אפשר היה לראות. הפשטות. כן. ואחד, זה אמנם מודפס כבר, שהיא אמרה לאחד המשב"קים, לאחד הבחורים שהיו בבית. כן, היא אומרת שיש לנו במשפחה, היינו, כן? יש לנו קערה של כסף

06:02 דובר 1 שהולשטיין[?] נתן לנו. הולשטיין[?], אני לא יודע אם זה שלמה הולשטיין[?], אבל המשפחה בקיצור. נתן לנו מתנה שזו קערה של הצמח צדק. כן, אבל אני, היא אומרת, אישה פשוטה. איך אני אשתמש בקערה הזאת? לשים אותה מתחת לנרות בערב שבת? זה לא ייתכן. כן. אז מה? אני לא משתמשת בזה, אבל אני מסתכלת על הקערה וזה מקשר אותי עם המשפחה. זו אמרה קצרה לכאורה, ולבחורצ'יק שמשמש שם בבית. כן, והיא אומרת לו "אני אישה פשוטה", כן. להשתמש עם הקערה של הצמח צדק. לא נשכח שהצמח צדק היה שלוש פעמים סבא שלה. כן. סבא רבא זה נקרא, כן. אז הרבי הריי"צ, אבא שלה, היה נכד פעמיים של הצמח צדק, כי גם האבא וגם האמא שלו היו נכדים של הצמח צדק. כן. אמא של הרבי, הרבנית שטערנא שרה, הייתה גם כן נכדה של הצמח צדק מבן אחר. כן. אז ובכל זאת מה היא אומרת? אני אישה פשוטה. כן, אבל מצד השני זה מקשר אותי עם המשפחה. זאת אומרת, פה יש כאילו שני הניגודים, הפשטות והכי עליון באים ביחד. כן, וזה נאמר לבחור בבית. כן. אני לא יודע, אולי זה משהו ש... כמו שהאלטער רבי אומר בהקדמה של תניא, כל אחד שהוא קורא או שהוא שומע, הוא תופס את זה לפי, לפי התחושות שלו, לפי התפיסה שלו. אבל אני בכל זאת חושב שבאמירה הזו יש משהו שמשקף, כן, מצד אחד את הפשטות שלה ומצד השני את העליונות שלה. כן, או היא אומרת פעם לאחד ה-- הבחור שבבית גם כן, שהוא קרא ל-לאחד ה-הרבנים גם כן חבר שלו, הוא קרא אותו בשם, בשמו, שאי אפשר להגיד שקראו לו מנדל. אז היא אמרה לו

08:37 דובר 1 בבית הזה את השם הזה רק אני משתמשת כשאני פונה לבעלי. כן, ואני גם נזכר שהגעתי לעשות אבריכט באותה תקופה. והייתי-- נכנסתי לרבנית חנה, והיא הזמינה אותי אז לסדר של פסח שהייתי שמה כמה זמן. כן, זה סיפור יותר מדי ארוך, אבל לא משנה, והיא אומרת לי ש-ש-- היא לא שמעה. הרבנית חנה לא שמעה בכלל. היו בבית בלוקים של מכתבים; מישהו רצה להגיד לה משהו, הוא היה כותב בבלוק והיה מראה לה. אבל כשהיא שאלה שאלה וענו לה, אז היה לה הקשר הזה להבין מה, מה התשובה של זה של, של מי שהיא שאלה. בכל אופן, אה, אז אני אמרתי שקוראים לו, שקוראים לי שלום בער. אז היא אומרת לי: אצלי בבית, או אצלי בבית, השם שלום בער זה היה השם של השוור שלי, ואנחנו לא, לא קוראים לאף אחד בשם הזה. אני אקרא לך שלום. וכמוני מי שהיה בבית, כן, מי שהיה בשם שלום בער, ואחד גם שאני זוכר שהיה לפניו, שלום בער אופרוביץ[?], כן, אז השם שלו היה שלום. כן, בבית לא קוראים לשם הזה. כן. יש, יש משהו ב"עסיסיות", כן, שבדבר? שיש בית ששמה זה בית אחר. זה לא בית כמו בית. אבל שוב, אלו הרגשות. כן, רגש. אה, יש מכתב מהרבי הקודם. הרב ליפקין. לא יודע. יש, אולי יש פה, כן, חבר'ה שמכירים או זוכרים אותו. את זוכרת את ברל ליפקין? היא עמדה, וברל ליפקין היה... הוא נסע לארצות הברית והוא, הוא היה בפטירתו של הרבי הרש"ב, והוא כתב ספר. הוא כתב ספר עם הרבה פרטים, איך מה שהיה ב-ב-פטירתו של הרבי הרש"ב. ואחר כך הוא נסע לארצות הברית באותה תקופה.

11:13 דובר 1 כנראה ההסתלקות. הרבי הריי"צ, כשהוא נפרד ממנו, הוא כתב לו מכתב מאוד קצר. כן, והוא נכנס לחדר, כתב לו את המכתב ונתן לו אותו. הוא כותב את זה, הוא כותב את זה. והמכתב מתחיל: "הרגש יעצור ויאט המילים". זה מה שהוא כותב לו. הוא כותב לו אחר כך שקשה לו, קשה לו לדבר, קשה לו ללבן הכל בגלל הרגש אחרי ההסתלקות של אבא, כן, וכולי וכולי וכולי. כן. אז יש דברים רגשיים. כן. חסידים בכלל הם, הם יודעים מה זה רגש. הם יודעים מה זה, איך להתייחס לרגש, אבל בכל זאת למצוא רגש זה משהו שקשה. אה, מספרים על, אה, נפוליאון. נפוליאון, באחת המלחמות שלו, כמעט שנהרג. הלך למערכה וכמעט שנהרג. וכשהוא ניצל והוא הגיע בחזרה למשכן שלו, אחד הגנרלים שלו אומר לו: "אדוני המלך, אני חושב שניצלת. הייתי רוצה לשמוע איך הרגשת כשאתה היית קרוב למוות, שהמוות עמד נגד עיניך. איך הרגשת?" אומר לו המלך: "מי אתה?" כן, לפניו איזה חייל, אפילו הגנרל לא היה לו שום ערך. אז הוא אמר לגנרלים: "תוציאו אותו להורג!" אז הוא אומר לו: "הוציאו אותו החוצה. אתה שואל אותי איך אני הרגשתי? אני המלך. איך אני הרגשתי כשהייתה סכנת מוות?" הוציאו אותו, הוציאו אותו להורג, שמו את חבל התלייה על הצוואר. אומר המלך: "סטופ. תביאו אותו בחזרה." מביאים אותו בחזרה. אומר: "ככה הרגשתי." עכשיו אני יודע איך הרגשתי. למצוא איך הרגשתי זה לא הולך. אבל לדבר בכל זאת, כן, אנחנו יודעים. הימים ההם נזכרים ונעשים. כן, הנזכרים הם נעשים. כן. איך ש-איך זה אצל כל אחד משהו אחר. כן, אבל הם נזכרים ונעשים. אז אנחנו נזכרים על הימים שהיו. כל אחד נזכר.

13:47 דובר 1 כן, יש דברים שקשה לדבר עליהם, אבל אנחנו, לא עלינו, ישבנו שבעה על אמא שלי. ישבנו, הבית שלנו אז היה מול 770, ולא ידענו. אף אחד לא-לא-לא הגיד. הרבנית נכנסת. הרבנית נכנסה. בחדר אז היו עוד כמה, כמה נשים. אבל אחת מהנשים, לא מכיר אותה. כן. היא ישבה על כיסא. אנחנו לא דיברנו והיה קשה. היא גם לא דיברה. ישבה איזה עשר דקות. אני זוכר בדיוק כמה זמן, כן, היו עוד שם כמה נשים, כמו שאמרתי, שדיברו פה ושם. היא ישבה, ישבה מאחורה. כשהיא הלכה, אנחנו רואים, לא הייתה יותר. אף אחד לא הכיר אותה, אף אחד לא ראה אותה. יש, אה, מודפס, אה, הדוד, היה לי דוד, זלמן גוראריה. זלמן גוראריה היה מאוד מקורב בבית. הוא לא היה רק מקורב, הוא היה, כמו שאומרים, ה-- מכניס אורחים בבית. בתוך של המנחט שהרבנית הייתה עסוקה עם, עם הלב, כל המכשול. אז הוא, הוא הביא את כל המכשול. הוא היה יכול להביא את, אה, מלאך גבריאל, מלאך מיכאל, מלאך שם, שרוצים היה, הוא יכול היה להביא אותו למטה בגשמיות. כן. והוא היה מדבר איתה כל יום. אני זוכר אפילו כשהוא היה פה בארץ, היה איזה פעם, כמה פעמים שהיה בארץ במשך הש-השנים. כן, כל יום היה מתקשר איתה. יומיים לפני שהיא נפטרה היא לא הרגישה טוב. והיא לא-- הוא, הוא לא ידע. אחר כך כשראתה לו, אז הוא שואל אותה: "רבצון, למה לא התקשרת איתי? למה לא אמרת לי שאת לא מרגישה טוב?" אז היא אומרת לו: "אני יודעת שיש לך שיעור בחמש בבוקר. יש לך שיעור בבית כנסת, ואני חשבתי שאם אני אספר לך שאני לא מרגישה טוב, זה"

16:20 דובר 1 יפריע לך לשיעור. כן. ולכן לא התקשרתי. שוב, יש, יש, יש משהו, כן, או שהיא באה, קיבלה טלפון, לא היא. זאת אומרת אחד הבחורים, החבר'ה, לקח את הטלפון ב... מישהו התקשר והוא לקח, הרים את השפופרת. הוא מדבר, הוא מדבר אנגלית עם מישהו שדיבר אנגלית, ואחר כך הוא אומר לה שזה ד"ר וייס מתקשר משיקגו, שהוא היה מתקשר כל יום. אז היא רצה אל הטלפון, דיברה עם ד"ר וייס. אחר כך היא אומרת לו, תשמע, אני רצתי אל הטלפון. למה? כי הד"ר וייס התקשר מאאוט אוף טאון, מחוץ לעיר, אז זה עולה לו כסף. אז אני לא רציתי שיעלה לו עוד כסף, אז אני רצתי לטלפון. שהיא אומרת לו, בעצם אני יכולתי לדעת שאתה מדבר איתו. למה? כי עם החבר'ה של הבית אתה מדבר יידיש, ועמו אתה דיברת אנגלית. אבל אני למדתי מאבא שאפשר להיות במקום ולא לשמוע. כן, אפשר להיות או לשמוע או לא. כן, שוב, אלה דברים שאנחנו בני תמותה, זה קשה לנו, כן, אבל אני כן חשבתי פעם שיש, כשחסידים אומרים שמה פירוש של התוועדות חסידית? התוכן, התוך של התוועדות חסידית, אחד ההסברים הוא שאחד שותק וכולם מקשיבים. כן, להקשיב לשתיקה, כן, זה הרבה יותר עמוק, הרבה יותר מכלכל ממה שלהקשיב לדיבור. כן, היא ידעה. היא יכלה להקשיב גם לשתיקה. כן, והיא ידעה לא להקשיב גם לדיבור. כשאנחנו מתאספים ביחד והימים האלה נזכרים ונעשים, הכניעה שלנו והתפקיד שלנו הוא, כמו שהרב בוטמן אמר קודם, בעצם זה להתקשר עם הרבי. והרבי אמר שהיום הזה זה יום הנישואים. זה היום שכיוון אותי איתכם. זאת אומרת שהחלק שמקשר אותנו עם הרבי זה דרך הרבנית. לא יודע, אני... משהו הרגש

19:12 דובר 1 שלי. רבי זה אצילות. כן, אם זה למעלה מזה. למעלה מזה. כן. איך הרבי אומר שמה שכותבים בפדיון נפש זה מה שכתבו? כן, שעוד רואים רק ורק מבוקר ורק מהצדיק. כן. מעל לנותן כתובות. אולי הרבי רוצה להמשיך את זה יותר למעלה? כן, על כל פנים, מה שלא יהיה, אצילות זה משהו שאנחנו יכולים לא להבין ולא לדמיין ולא שום דבר. אנחנו נתקדם. לפחות כן. יש ארבע עולמות. אצילות זה העולם הכי עליון, או בתפיסה שלנו המדרגה הכי עליונה. מלכות זה הדבר הכי, הכי נמוך שבתוך האצילות, הכי תחתונה. כן, אבל מלכות היא מעבירה את כל ההמשכה של האצילות. היא מעבירה את זה למטה, וזה מה שהיה המצב של הרבי והרבנית. ויהי רצון שאנחנו היום שמתאספים נזכור שהימים האלה נזכרים ונעשים. נתקשר אל הרבי ונהיה קשורים אליו. באמת אנחנו נשמור על כל הדברים אשר הרבי ביקש מאיתנו, ונזכה בקרוב ממש לראות את הרבי ביחד פה בגאולה האמיתית והשלימה.

20:30 דובר 2 אמן.

21:07 דובר 1 כבוד הגבריאל[?].

21:12 דובר 2 להקדים ל... לרב שלנו. יש, היה בל"ג בעומר בתשמ"ב, זה היה לפני שיחה שעוד מעט נזכיר מה היה התוכן של השיחה. הרבי אמר שכולם יגידו לחיים, ושיהיה באופן שהראש יהיה למטה, שיהפכו את הכוסות למטה. אז הרבי אמר, זה היה בל"ג בעומר תשמ"ב. כשהרבנית שמעה מזה, ואחרי זה סיפרו לרבנית שהרבי אמר לעשות את הכוסות למטה, זה היה עם כוס על השולחן והיא עשתה את זה גם כן. הפכה את זה הראש למטה. מה הרבי דיבר בשיחה? היה באמת בשנת תשמ"ב, זה היה דברים רגילים כלא אותיות, אז כמו גמנו ר או גמנו ב. הרבי דיבר שם על עניין של משיח. שליח לגאולת המשיח לבסוף זה אותו נפש. מה זה רבי? גם כן דיבר על העניין של נשיא הדור, המשיח שבדור. לא אכפת לי מאיפה שהוא קיבשו אותי. לא בשער כבישוע, אלא מה, משיח ומשיח הוא נשיא הדור, הוא משיח שבדור. זה היה התוכן של העניין של השיחה לאחר שהרבי אמר שכולם יגידו לחיים וראש למטה. אבל כשישבנו אחרי זה התבוננו, ומה הרבי רצה פה? כבר הראש צריך להיות למעלה והרגל למטה. כי ככה זה הקב"ה ברא את העולם, שהיה את העניין שהשכל למעלה והרגל זה למטה. אבל לפעמים זה נהפוך הוא. זה דווקא הראש צריך להיות למטה והרגל למעלה. השכל צריך להיות למטה. דווקא לקבל את האותיות של אותה שיחה היה צריך להיות את ההכנה שהראש יהיה למטה. ואז גם כן הרבי הציג את הכי מה זה בעצמה, שבוא נשים את הראש למטה ואת כף הרגל למעלה. זה נקודה שחשובה בפני עצמה, זה נקודה שצריך להיות את העניין של כף ההוא דמנה דמימא ברד. לפעמים נדרש מאיתנו שהראש

23:38 דובר 2 יהיה למטה. עכשיו נבקש לראות איך האורח שלנו, חסיד חסידי, שאני לא רגיל ולא יודע איך זה הולך פה. אבל תמיד יושבים בהתוועדות חסידית, חסיד זה הרב עזיז זרוק[?]. עכשיו אתה לא כמו הרב בוטמן. הרב בוטמן, אתה עוד זרוק זין ונגמר כמו מרצן. אתה כמו התוועדות חסידית. אתה נמצא פה עד אור הבוקר. תעשה את זה בעניין ניגון, ניגון. זה... יש, נניח, תלמיד חכם, כך הולך דבר אבד וישב פה כמה שעות איתנו. יש לנו את השיעור שהגענו לאן שאתה רוצה להגיע.

24:27 דובר 3 זה צריך איזה כמה שבועות.

24:30 דובר 2 בסדר, תתחיל. נזמין אותך עוד הפעם. אני אדבר עוד הפעם בכל מקרה. אני זקתי נשפך לפרצוף. שתייה. שתייה.

24:45 דובר 3 קודם כל למים.

24:46 דובר 2 מים.

24:49 דובר 3 מים.

24:50 דובר 2 מים נראה כמו זריקה. יופי. זהו. די.

24:59 דובר 3 אמרתי עכשיו כדי שזה לא יהיה רק לדוב יחיד. יעכים רבים, וכבר שאמרתי ביחיד זה אפילו על פי דין. על פי ההלכה מותר להגיד את זה. מה זה לרב בוטמן, שזה אני לא משנה, זה לא זה. רק, רק עוד מעט אני אתחיל לקרוא לו עם עוד כוס אחת.

25:20 דובר 2 אתה תשתה מים ממני, הרב.

25:22 דובר 3 אבל רק אמרתי, תראו, עומד לו בן אדם. קודם כל הוא עומד ומדבר. כשבן אדם עומד ומדבר ויש לו מיקרופון, אז הוא מפסיק להיות בכלל בן אדם. הוא מתחיל גם נואם, נואם, גם נואם. זה סוג של בריאת עולם. הרב בוטמן נואם בכל מיני מקומות, וכשהוא נואם בכל מיני מקומות, אז הוא יהודי יפה. אתם רואים יהודי יפה עם זקן וכו'. בקיצור, אז הוא, אז הוא מתחיל לדבר כמו יהודי יפה. עכשיו הוא רצה לדבר על מה שברגל, אבל הוא לא שטה לאן הוא שטה. רק רמז ומרומז. עכשיו הרמז הזה זה באמת לא הועיל. אז לכן מה שיצא ממנו יצא. הוא נשא נאום, נאום לא כל כך מוצלח, אבל הוא נשא נאום, נאום לכבוד הרמז. כן, עכשיו אני לא... קודם כל אני לא, לא יושב בין כותלי כל מיני הרבנים. אז אני, אני לא יכול לכתוב נאומים כאלה. לא טובים יותר, לא טובים פחות. רוצה להתחיל קודם כל. אני קודם כל רוצה לדבר. זה שאני עומד זה רק, זה, זה אונס גמור. אסור היה לעמוד, אבל בינתיים, אה-

26:35 דובר 4 לחיים.

26:36 דובר 3 לחיים, לחיים.

26:40 דובר 4 זה, זה אתה מהמר אותי.

26:43 דובר 3 אז ככה. אה, ברצון אני רוצה קודם כל להגיד משהו על זה. מה זה התוועדות? התוועדות זה לא מה שקוראים לזה. לא היסטוריה ולא לספר על זכרונות ולא כל הדברים האלה. זה, זה לא שייך. התוועדות. ההתוועדות צריכה להיות דבר, דבר חשוב. אם יש התוועדות. אם אין התוועדות יש נאום. התפקיד של הנאום הוא שמישהו ידבר. אחר כך איזה עיתונאי רושם את זה, ש-- בדרך כלל דברים שהנואם לא אמר או לא הבין, וזה ככה יוצא. זה נאום. עכשיו מה זה יוצא? מה זה התוועדות? התוועדות זה שכל מי שנמצא יוצא עם משהו. אם הוא יוצא עם משהו גדול, אם הוא יוצא עם משהו קטן, אם הוא לא יצא עם משהו, אז זה סימן שמשהו לא היה בסדר, או שהוא, או שהיה איזה, היה איזה פגם בתוך הדבר. כי העניין של ההתוועדות זה לא עניין של אני יושב בכל מיני מקומות ויוצא ככה. מי שעושה התוועדות ורוצים לשמוע איזה הברקה הוא יגיד, איזה חוכמה הוא יגיד, אז זה שייך לא לדבר, לא על הברקות ולא על חוכמות. העיקר זה לדבר. לדבר צריך לדבר ככה, לא שזה ייכנס לראש, אלא זה צריך להיות משהו שינענע לפחות את הרגליים, שמכאן נתחיל לזוז. אז זה, זה התפקיד של התוועדות. עכשיו, אם זה לא הלך אז זה לא היה התוועדות, או שלא התחילה התוועדות, או שנגמרה לפני הזמן. עכשיו זה לא העניין. אני מנסה קודם כל להסביר את העניין הזה של לחיים. חלילה, לא שותים, אנחנו יהודים לא שותים בשביל להשתכר. הרי אומרים שיכור זה גוי. גוי הוא שיכור, יהודי הוא לא שיכור. יהודי לכל היותר עושה לביסומי. זה ככה בשביל ריח. כן,

28:30 דובר 3 אבל לא יותר מזה.

28:31 דובר 5 עד דלא ידע.

28:32 דובר 3 כן, הלאה. כן, יכול להיות עד דלא ידע, אבל עדיין הוא לא משתכר חד משמעית. כן, גם בפורים. בפורים, שמישהו נהיה שיכור בפורים, אז זה צריך להיות שיכור, צריך לביסומי. זה רק צריך להיות ככה באיזה מדרגה. עכשיו, אז למה שותים לחיים? אני רוצה להסביר שני דברים בלבד. דבר אחד בלחיים. דבר אחד, אני לא מדבר עכשיו על זכרונות. הדבר הראשון בלחיים, לחיים זה יש תפקיד בגוף. תפקיד בגוף זה משמש כמו שמן סיכה, גריז. איפה שמים אותו? באוזניים. בטוח, מפני שסתם אנחנו עם אוזניים סתומות, ושאנשים מדברים אז כל הזמן, את כל העולם מלא נאומים ודרשות ורבנים ועוד רבנים ועוד רבנים. עד שזה לא, זה יוצא, זה אפילו לא יוצא מהאף, זה לא נכנס בכלל. אז בשביל זה צריך האוזניים לא סתומות. כן, יש פה כמה בחורי ישיבה אז הם יודעים את זה. יש משפיע ויש ראש ישיבה ויש אולי אפילו משגיח, וכל מה שהם אומרים זה היה כלא היה וכאילו לא אמר בכלל. כן, אז אומרים אותו זה. יש כלב מנבח, ציפור מצפצפת, גם קול מקרקר. אז יש גם משגיח שמדבר. ראש הישיבה שמדבר זה לא מעלה ולא מוריד, וזה טעם העניין. לא ששוכחים את זה, אלא בכלל זה לא נכנס. אז בשביל זה שותים לחיים, פשוט בשביל לנקות את האוזניים. הדבר הראשון של הלחיים זה פשוט, זה חומר לניקוי אוזניים. אם מישהו חושב זה הולך למקום כזה, זה תפקיד של גווילוא לנקות, לנקות את האוזניים, שמשהו ייכנס, שייתפס פנימה. זה דבר אחד ששותים לחיים. אז עכשיו כמה צריך לשתות? יש אנשים שאצלם זה סתום ככה, צינור גדול, חלודה של חמישים שנה, אז צריך לשתות יותר כדי

30:20 דובר 3 שמשהו יתעורר. יש אנשים שאצלם... זאת אומרת, תראו בחור שלומד בישיבה של חב"ד, אין עכשיו שם כל כך הרבה דברי תורה שממילא יש לו בפנים, יש חיות כאלה, כלבי ים, יש להם בתוך האוזניים שלהם, יש להם מכשיר כזה שסותם להם את האוזן כשנכנסים למים. אז מיד כשנכנס למים נסתמת לו האוזן מבפנים. לבחור ישיבה, לאשכנזי יהודי שבא לפארברענגען, יש לו סתימות כאלה באוזניים. תיכף ומיד שמתחיל מישהו לדבר, סותמים את האוזן ועכשיו הוא יכול כבר לדבר כמה שהוא רוצה. לדבר, לצעוק, לשיר וכל זה, והבל הבלים. שום דבר לא יקרה. אז זה, זה הדבר האחד שהם כאילו לא עושים את המים. צריך לנקות, לנקות את הצינור של האוזניים שמשהו יחלחל אל פנימה. טוב, יש עוד עניין בלחיים. זה יותר, יותר רציני. בן אדם, של כל בן אדם. יש של בן אדם. הייתי מדמה את הבן אדם למין צינור. צינור, ובצינור הזה יש באופן כללי, יש אופן שבו אני נמצא. אני נמצא כרגיל בחיי היומיום שלי, וזה מה שקוראים, זה חשוב. זה נקרא הנפש החיונית, הנפש הטבעית, הנפש השכלית. זה מה שבן אדם חי איתו כל הזמן. בזה הוא. בזה הוא קונה אטריות, בזה הוא הולך לעבוד, בזה הוא יושב ולומד. זה נקרא נפש הטבעית. עכשיו יש מעל לזה, יש עניין של נפש אלוקית, יותר רוחני. זה מעל לזה. זה אותו צינור, אבל יש באמצע זה הפסק, ויש מתחת לזה. יש כל מיני, יש ביוב של שופכים. עכשיו יש כל הזוהמה. עכשיו אצל בן אדם בכלל הצינורות לא סתומים לגמרי. משהו מטפטף, לדברים מפעם לפעם מטפטף משהו מלמעלה ולפעמים מחלחל משהו מלמטה. וזה מה שיש לבן אדם בחיים שלו.

32:20 דובר 3 הוא מנסה לחיות. אפילו בן אדם, בן אדם יושב או עובד. יכול לקרות שיום אחד באמצע עבודה, באמצע החיים שלו, פתאום נופל בדעתו איזה רעיון של קדושה. מאיפה זה בא? זה טפטף לו מלמעלה. ולפעמים להפך. הבן אדם הולך, סתם בן אדם הגון, פתאום מחלחלת בתוכו איזה מין מחשבה מגונה. מאיפה זה בא? מלמעלה. עכשיו יש בין ה-- בין, בין הצינורות האלו יש פקקים, יש פקקים. לכן חשוב כל עניין של אם יש טוב וגם יש רע. יש עניין של בן אדם צריך להחליט על איזה פקק הוא עובד. שתראו שיש מסיבה, סתם מסיבה בתל אביב נניח. יש בתל אביב הרבה יהודים הגונים ויהודים טובים. הרי תל אביב בכלל זה עיר של פלישתים, ואני אומר את זה בדרך אגב גם כן. אני כל פעם מציע, למה לעשות כל מיני עניינים של פוליטיקה, לתת ל-- לתת לערבים את שכם, את חברון? יותר טוב לתת להם עיר של גויים, עיר של פלישתים. תל אביב. הם יאכלו את תל אביב, וזה עיר שמתאימה להם. הם ישמחו בתל אביב, תל אביב תשמח בהם, ושישבו בחברון, שישבו יהודים. תל אביב זה הייתה עיר של פלישתים, וגם בהיסטוריה היה ככה. הייתה עיר של פלישתים. טוב, אבל זה לא מדבר. זו עיר של פלישתים, והפלישתים יושבים שמה ומכניסים, מכניסים בו כל... אה, איך אומרים את זה? העיר שלא נגמרת. כל הזמן יש הכנסה. כן. מה קורה בתל אביב? מה קורה בתל אביב? אנשים באים למסיבה ושותים קוניאק, יין, מה שקוראים בירה. ומה קורה? הם פותחים, לפני שהוא נכנס למסיבה הוא פותח את הפקק התחתון, וכשהוא נכנס למסיבה, כל מה שהוא שותה יותר, אז זה עולה וגועש

34:15 דובר 3 מלמעלה-- מלמטה, וזה גועש עד שבסוף כל מה שיש לו זה רק כל-- כל הדרמה, כל השוכחים שהיו אצלו, אולי גם מחשבות סתומות. אז עכשיו עולה החוצה ורואים את זה בפועל, במחשבות ודיבורים ומעשים וכל מיני דברים. אז זה, זה סוג אחד. עכשיו יש עניין שבאים להתוועד ואז הם שותים. כששותים בהתוועדויות עושים אותו דבר. פותחים את הפקק מלמעלה בשביל שיישפך משהו מלמעלה לתוך הנפש. וזה ההבדל של זה. בשביל זה עושים את השתייה, כדי לדעת איזה פקק לפתוח. אני רוצה להגיד לכם, הייתי בכל מיני מסיבות, כולל גם מסיבות כאלה, והייתי בהרבה התוועדויות והייתי בכל מיני, באמת בהתוועדויות, וראיתי שם אנשים עכשיו בימינו. הרי בצבא כש-- כששתו יותר מדי, אז שותים פחות, שותים פחות. היה זמן שהיו שותים יותר, אבל אני ראיתי, ראיתי ששותים בפאַרברענגען ושותים ברצינות. מה זאת אומרת שותים? שותים. לא שותים בשביל להירדם, אלא שותים בשביל להתגלגל. ראיתי כבר אנשים ששתו אחרי הפאַרברענגען שאפשר היה בקלות לגלגל אותם ברגליים. לא ידע ולא הרגיש ולא שמע כלום. זאת אומרת אנשים שתו ברצינות. לא, לא שתייה פורמלית. תראו, אני עושה לחיים. אז זה שתייה של מה בכך.

35:45 דובר 6 עד הסוף, עד הסוף.

35:49 דובר 3 אבל זה לא סוג-- אני ממשיך עוד. אני לא גומר עכשיו.

35:52 דובר 6 יש עוד משהו שיש לומר.

35:54 דובר 3 בסדר. בקיצור דברים. בקיצור דברים, הייתי בכל מיני פאַרברענגענס. שמעתי אנשים מדברים, אנשים שהיו קצת שיכורים, אנשים שהיו שיכורים ואנשים שהיו שיכורים ממש בשביל, בשביל שהוא לא ידע לדבר. תראו, אני שמעתי בפאַרברענגען, וזה תלוי בסביבה, שהיו יהודים שבזמן הפאַרברענגען ולפעמים גם שלא בזמן הפאַרברענגען, הוציאו מהפה כל מיני מילים עד הסוף. היו, היו כמה יהודים שכבר הכרתי אותם. גם אתם הכרתם אותם. היו יהודים כאלה שלא היו צריכים לשתות הרבה כדי, כדי לשפוך החוצה כל מיני מילים. אבל מה שאני רוצה להגיד, שמעתי כל מיני מילים, גם של אנשים ששתו, שלא שתו. מעולם בפאַרברענגען, וזה דבר מעניין, הייתי בהרבה והייתי במקומות שבאמת שתו, מעולם בפאַרברענגען לא שמעתי רעיון מלוכלך. תסתכלו, בפאַרברענגען יושבים לא יהודים זקנים שאולי כבר אפילו יצר הרע בקושי יש להם. אז אומרים, מסכנים, הם כבר זקנים, אין להם כוח. אבל יש שם בחורים צעירים, ובחור צעיר יושב ושותה, יושב ושותה. מה, מה קורה לו? הוא מדבר על יראת השם, על אהבת השם, על כל מיני דברים, ושום דבר מגונה. עכשיו אני הולך למקומות אחרים, ושם יש גם יהודים זקנים ובוודאי צעירים, ושם נשפך הזבל, נשפך מבחוץ ופה, במעשה ודיבור ומחשבה, מכל הצדדים. עכשיו איך זה קורה? אני זוכר שהייתי פעם לפני הרבה שנים, היה פאַרברענגען בליל כסא בפרדס, או מי שעוד זוכר, הפרדס בלוד, היה פאַרברענגען ושתו כל מיני אנשים. אני זוכר שהיה שם יהודי אחד שישב ושתה. לא היה שיכור. נראה היה אז ר' שלמה חיים שישב אז בראש, והוא אמר עליו, הוא לא היה יהודי שהחזיק ראש טוב בשביל שתייה. אז הוא אומר לו, שפירט, שפירט, שפירט טאנץ, שפירט רעדט, שפירט מדבר, שפירט

38:08 דובר 3 רוקד. אבל היהודי הזה עמד ובכה. על מה הוא בכה? בכה בדמעות שליש, בדמעות שראו. מה הוא בכה? שיגידו לו שאביו שלו היה למטה מגידו לתריפת הכנס. הוא כבר היה שיכור ממומצ'קו, הוא לא ידע מה שקורה איתו. אבל מה השיג אותו באותה שעה? לא יודע, הוא היה בחור צעיר, לא, לא זקן שכבר עברו הרבה מן העולם. זה בחור צעיר. אז על מה הוא מדבר? הוא מדבר על הדברים האלה. מאיפה זה בא? אמרתי לפני ששותים לחיים, ובוודאי בשעה ששותים לחיים, בן אדם צריך לכוון איזה פקק הוא פותח, כי אז אם הוא פותח את הפקק של מעלה, אז תהיה התוועדות ויהיו שם רק דברים טובים. ואם הוא פותח את הפקק מלמעלה-- מלמטה, אז יש שם לכלוך וזוהמה וכל, וכל מה ששייך לזה. אז קודם כול אמרתי, צריך לשתות לחיים כדי לפתוח את המקומות הנכונים, לפתוח את האוזניים בשביל לשמוע, לפתוח את הלב בשביל שיזרום בכיוון הנכון. ואחר כך, אם יוצא השד אחרי ששותים, אחרי ששותים, אז יכול להיות עם חוכמה, בלי חוכמה. אבל שכו-- לפעמים קורה שבן אדם שותה מספיק, אז מתחיל משהו לדבר, לצלצל מן הנשמה, וכשמצלצל משהו מהנשמה אז הוא אומר חוכמות, הוא לא אומר חוכמות, אבל אנשים שומעים את זה. לחיים.

39:33 דובר 7 לחיים.

39:35 דובר 3 זה ניגון. זה ניגון. זה אחד, זה ניגון.

39:41 דובר 7 יחד, ביחד.

39:57 דובר 3 באמת שכל ההתוועדויות, כל ההתוועדויות יש להם תוכן אחד. זה תוכן אחד. זה לא משנה מאיפה מתחילים. זה יכול להיות י"ט כסלו, ח"י אלול, אה, כ"ב שבט, בית שמואל, כל ה-- כל ההתוועדויות. הרי כשבא בן אדם למשל, כשבא איזה מרצה והוא בא, הוא בא ואומר שהוא רוצה כסף, אז התמצית הוא יכול להתחיל מאיפה שהוא רוצה. הוא יכול להתחיל מאדם וחוה, הוא יכול להתחיל ממובן ודניזט. בכל דבר, בכל מה שאני רוצה. התמצית של הדברים זה תן לי דמים. זאת אומרת תן כסף. טוב, זה התמצית של הדברים, אז זה לא משנה איפה זה יתחיל, זה בסוף ייגמר בזה ובסוף ייגמר בזה. אז רק שאלת שאלה תהיה באיזה דרך הולכים וזה לא כל כך וזה לא משנה. לכאורה, לכאורה בהתוועדות. למה עושים את זה? עושים את זה קצת לבלבל את האויב. טוב, אם אומרים לבן אדם תקום וטהר וטמא משהו שהוא רוצה לקום ולעשות משהו, אז עושים, מבלבלים אותו, מדברים איתו למעלה ולמטה על רוחות ודברים נמוכים. על אלוהים הציל אלוהים מעשיים. ובתוך כל הדברים האלה אולי אפשר יהיה להשחיל באמצע משהו שייכנס לו לתוך הפופיק שלו. אתה יודע מה זה פופיק? קרם. אתה יודע מה זה פופיק? השאלה היא, זה לא, לא מנסים לפגוע לך בראש. לא מנסים לפגוע ברגליים. מנסים פשוט יישב שם בפנים. אין עכשיו אין לנו כדי שלא. הבן אדם מגן על עצמו כמו בתוך רפיד. בן אדם כל הזמן עומד ומגן על עצמו שלא יקבל מכות. אז מסיחים את דעתו, מנפנפים לכאן, מנפנפים לשם והעיקר הוא שזה צריך להגיע בפנים. אם זה לא יגיע בפנים אז שום דבר לא יקרה. אז זה לא. זה לא היה, לא

41:53 דובר 3 היה קרב, לא היה דבר, לא, לא קרה שום דבר. אז עכשיו לגבי התוועדות. אני רוצה. אני רוצה בכל זאת להצביע על הרבי עצמו, לא לא בגלל. קצת בגלל זה, שזה לכבוד העניין זה נעשה. אז מן הראוי, מן הראוי להזכיר קצת בגלל הנימוס וקצת בגלל העניין. תראו, היו שני יהודים שהכירו את הרבנית יותר טוב ממני. ראשון, היו יהודים טובים, יהודים נחמדים, יהודים, יהודים, יהודים שכל אחד מהם יש לו את המעלות שלו. צרור שלם. אני לא רוצה הרי לעשות הספדים כאלה. לא כדאי כי זה מוקדם מדי וגם כדאי לעשות אותם רגיל.

42:39 דובר 8 אולי תעלה במעלה של מישמיכל[?] על שיגול[?] הרבוסך[?].

42:45 דובר 3 אבל לא נדבר על זה. אנחנו, תראו מה אנשים דיברו עליו, מה הם דיברו על הרבי וזה כל מיני אנשים מדברים ובסך הכל אומרים ככה: א. היה בן אדם צנוע ואיך בן אדם צריך להיות? אני לא מדבר רק על מה שקוראים לזה אישה שהייתה בדרג מסוים, בת מלך. כן, באמת בת מלך. היא יכלה כמו בת מלך. תזכרו, בת של מלך גדלה כמו נסיכה. כן. אז איך נסיכה צריכה להיות? כמו הנסיכה של האנגלים? להיאבק כמה על כפי הגדולות? נסיכה צריכה להיות מה שקוראים לזה צנועה ושלא יראו אותה שהיא נסיכה, אבל יודעים שהיא נסיכה. תראו, מי צריך? אני אמרתי הרבה פעמים שרואים את שפניה. כשרואים את שפניה מתנפחת, שפניה מתנפחת, ודאי. היא רוצה להיות חיה גדולה. אף פעם לא שמעו שפיל, שפיל הולך ומתנפח. למה? הוא מספיק גדול בעצמו, לא צריך להתנפח. כן, בן אדם כזה לא מתנפח. אף אחד לא ראה פיל מתנפח. רואים שפנים שעושות את זה. זה אותו דבר שיש בן אדם שהוא מלך. כן, אני פגשתי גם אנשים שיש להם תוקף במלכות ובשלטון וגם אנשים שיש להם תוקף מצד הכסף. בן אדם שהוא עשיר מאוד לא צריך ללבוש, ללבוש עגילים, עגילים עם טבעות זהב, יודעים שהוא עשיר. אז הוא הולך עם ג'ינס קרוע ויודעים שהוא, שהוא יכול לקנות את כל, את כל האנשים שנמצאים יחד איתו. אז הוא לא צריך, מישהו להראות ל-להקשיב. כל העניין הזה של שוויץ זה תמיד עניין של מישהו קטן שמנסה להיות גדול, ומישהו גדול לא צריך לנסות. הוא לא צריך לנסות שום דבר. זה סימן גדול. תראו שמישהו מנפנף בזנב שלו, זה סימן שהוא ברייה קטנה. אם הוא באמת

44:33 דובר 3 גדול, אז מה יש לו להראות? להגיד אני גדול, אני חכם, אני זה. אם הוא גדול וחכם הוא לא צריך שיעשו לו את כל זה. מה שדיברו על הרבנית, מה שהיא הייתה, שהיא פתחה את הדלת לבד. יפה, פתחה את הדלת לבד. זה מה שהיא עשתה בשעתו. בזמנו יש כמה וכמה סיפורים על הרבי, שהוא היה לובש בגד קיבוץ זה. בשנים הראשונות הוא לבש בגד, בגד, בגד פשוט ובאמת לא הכירו אותו. אני זוכר אותו שהיה הולך שמה ברחוב, שהיה הולך ברחוב ומנפנף לאנשים, אומר להם שלום לכל מיני אנשים, לגויים, ליהודים, לכושים. היה מנפנף להם שלום. אז מה, מדוע? מפני שדווקא מפני שהוא מלך אז הוא צריך להראות את עצמו ולענות ככה עם פרצוף כזה, עם בטן ובטן החוצה. זה מה שהוא צריך לעשות. אז כל מה שדיברו על הרבנית זה היה להגיד שהיא הייתה בן אדם הגון ושהיא הייתה מתאימה לעניין שלה. זה לא שאפילו לא בקצת שבח. זה סתם ככה. גרט כן, רבד עכשיו רוצה ביטוש. הוא כבר אמר

45:42 דובר 9 זה עוד לא הסוף. זה עוד לא הסוף.

45:46 דובר 3 חס ושלום. חס ושלום אמרתי שזה רק ואני.

45:51 דובר 9 זה רק ההתחלה.

45:51 דובר 3 אני מנסה לשמור, להיות כשר. נתפסתי פה. אני חושב שנתפסתי פה למישהו שארגן את זה שאני אהיה נחמד וסימפטי ונעים ולא אגיד שום דבר שפוגע באף אחד. שחלילה אף אחד לא ירגיש שמלטפים אותו בכיוון ההפוך, אלא כל אחד יגיד שמלטפים אותו כמו שהוא רוצה, ובדיוק כל אחד ירגיש אושר אדיר וככה פשוט. זאת אומרת, בשביל ללמד מלטפים בן אדם, מלטפים אותו כמו את החתול, מלטפים אותו בצד הנכון ואז הבן אדם מרגיש את עצמו טוב, נכון? מלטפים אותו כמו שצריך ואז הוא מרגיש טוב. אומרים לו: אתם יוד-- אתם יודעים מי זה כפר חב"ד? כל אחד מהאנשים בכפר חב"ד הוא נשמה כשרה. הוא יהודי, יהודי כשר, והוא אדם שיושב בכפר, במקום של הרבי, ובוודאי מתאים לשבת שמה. והוא בוודאי בן אדם שמגיע לו כל הכבוד שבעולם, ולכן כל אחד שנמצא פה הוא בוודאי איש חשוב, איש יקר ואיש מכובד. אז ממילא, מה אפשר להגיד על דברים כאלה? מישהו יכול להיעלב מזה? הכל-- אבל שוב, אז אני, אני רק אומר רק דברים טובים, רק דברים טובים ומחמאות. כולכם אחד אחד, אחד יותר טוב מהשני, אחד יותר יפה מהשני, אחד יותר חכם מהשני, אחד יותר למדן מהשני, שזה גם נכון על פי האמת וגם נכון על פי העניין, אבל עכשיו רק נחזור לעניין. מה שנרצה להגיד על הרבי הצדיק. מה שהיה אצל הרבי הצדיק זה היה ב-ב-בצד מסוים, וזה, זה אני יכול לומר שוב, זה קצת עזות פנים. אני חושב שבין החסידים שהיו לרבי, היו לרבי הרבה חסידים, אני לא חושב שהיה לו חסיד יותר גדול מהרבי הצדיק, וזה אחד הדברים הכי קשים. זה ידוע שכשבן אדם נהיה יותר קרוב לחברו,

47:54 דובר 3 אפילו כשהוא מרגיש שהוא, ההוא גדול, אז יש יחד עם זה בגלל הקירבה, יש נטייה טובה. שידוע שיש מישהו שנקרא לו הרב פלוני, הרב הגאון פלוני. אני עומד לפניו אז יש לזה ערך יחסי שיש מישהו שנקרא לו בשם הפרטי שלו, שאני מכיר אותו מקרוב כל... אז בדברים האלה יש, יש עניין של, של, של, של ביטול. אני רגע אספר לכם שני דברים באותו עניין. היה פעם רב אחד שהיה, היה איש חריף מאוד עם לשון. ובעיה לי, אבל... פעם דיברו על העניין הזה שזה טוב שהחסידים באים תמיד לבית הכנסת. אמר: זה לא כל כך טוב. תראו, יש יהודים שבאים אליי פעם בשנה. הם חושבים שאני בכלל לא בעולם הזה. מי אני בכלל? ובתוך הספירות מהם. אז יש יהודים שבאים כמה פעמים בשנה לבית הכנסת. הם חושבים שאני מלאך. יש אלה שהם היושבים, אלה שנמצאים בחצר של הרבי. הם חושבים שהם אדם גדול, אדם קדוש. יש הנשארים שהם חושבים שהם יהודי רגיל. אשתי חושבת שאני גוי גמור. זה אומר לכן שאנשים באים קרוב יותר, כן, להעצים. עכשיו אחד הדברים, אני רוצה להגיד לכם אחד הדברים שזה גם שייך לגדולה של הרבי, גם של הרבי זה היה שהיא נשארה חסידה שלו. אחרי שהם היו יותר מחמישים שנה ביחד זה, זה עניין של גדולה יוצאת מן הכלל ושייכת לשני הצדדים. אני זוכר שאמי עליה השלום פעם ראתה תמונה, ראתה תמונה. היא ראתה תמונה, תמונה שזה יושב שום דבר מיוחד. היא לא דיברה על הרבי. היא אמרה: הוא ישב שם חדגוב. אני לא יודע אם מישהו זוכר את זה איפה. רובכם צעירים ואתם לא זוכרים. הוא ישב על הכיסא שהרבי

49:57 דובר 3 אמר לו לשבת, והוא ישב על הכיסא ממש בקצה של הכיסא. ממש ככה כמה שאפשר היה לשבת, וראו עליו איך שהוא יושב וכאילו הוא האדם. אז אמי אמרה: "מכאן רואים איזה אדם גדול הוא הרבי. מבן אדם שהוא היה איתו ארבעים שנה ביחד, אחד עם השני, עדיין יושב לידו ככה, שזה לא עניין שהוא מראה. זה מראה איזה מין אדם גדול הוא הרבי". עכשיו אני אומר את זה על אשתו, שבכלל זה הקשר הכי קרוב, הכי אינטימי, הכי, הכי לא כשקוראים בשם הפרטי. איזה קשר שקוראים לזה קשר קרוב ומקורב מכל הצדדים, ושהרבנית שלנו לא רק שהייתה גם בבתים היא קראה לו לפעמים בשמו, ולפעמים כשהיא הייתה מדברת עם אחרים הייתה אומרת "בעלי, בעלי אמר", "מעין מאן הותירו סדר", "בעלי אמר ככה", ולא אמרה כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, כן? זה לא איך שזה הולך עכשיו. אני לא רוצה חלילה להיכנס למחלוקת בתורת כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מלך המשיח. כן, גם את זה לא אמרה. גם את זה היא לא אמרה. אבל יחד עם זה, אני מזכיר את זה מפני שיש צורך להרגיע את כל ה-, את כל החתולים פה. ללטף אותם. החתולים השחורים, החתולים הזרים, כולם מלוטפים, שאני אקיים את מה שהבטחתי שאתנהג יפה ואדבר, אתנהג עם כל החתולים יפה. עכשיו אני רוצה לחזור לעניין הזה של העניין. מעבר לחתולים. אני רוצה להגיד, אבל אז היא קראה לו בעלי, היא קראה לו בעלי, אבל היא הייתה חסידה שלו בשלמות הלב, בשלמות הלב. וזה להיות קרוב כל כך ולשם כל ההערצה. זה היה עניין שהיה קשה בשבילו. תבינו, בשביל להיות מלך על משהו זה איזה מישהו שהוא צייר. זה עניין גדול,

52:04 דובר 3 אבל יש מעלה של שליטה על זה שהמעלה של מישהו שמביא לציון. יש מישהו שהוא, שיש לו יהלום ביד. יש מישהו שמביא יהלומים. עכשיו, זה שהרבנית עצמה הבינה את העניין הזה מאשתו הנוראית, למרות שהיא הייתה הבת של הרבי והיא גדלה כמו בת של הרבי. היא הייתה עם בא של רבנו זכותו וכל אלה, והיא הייתה אישה רבה. זה עניין, העניין הזה של להיות חסידה שלו. זה היה עניין גדול מאוד. וזה עניין גדול, לא בגלל ש-- מה שאני רוצה להגיד לכם, שכל הקרוב הקרוב, מי שמגיע אל מקומות הקדושה הוא נופל בסכנה. סכנה שליבו נעשה טמא. היו אומרים שהסופר, אחרי כמה זמן שכמו סופר, מתחיל ללכת על גווילים של ספרי תורה. והקברן, אחרי כמה זמן שהוא עוסק בזה, מתחיל ללכת על מתים. כמובן, מתרגלים בכל זאת, אבל זה שהרבנית נשארה חסידה של הרבי כל ימי חייה, זה עניין גדול מאוד שמראה על מעלתה, כמו שהוא מראה על מעלתו של הרבי, הוא מראה על מעלתה. עכשיו זה היה-- עכשיו איך היא הייתה חסידה שלו? היא לא נכנעה לוותר, ועל זה אני רוצה קצת לדבר. היא לא נכנעה לוותר, היא לא הלכה ברחוב עם בגד. די בעניין הזה, אבל יש עניין, ומה זה? מה זה נקרא להיות חסיד? מה זה נקרא להיות חסיד? אם מישהו רושם, אם מישהו נקרא, נקרא חסיד אצל זה, זה שהוא עושה כל מיני הוויות כאלה או אחרות. זה לא חסיד. זה לכל היותר דבר שנראה כמו חסיד. כי זה מוחצן של חסיד, אבל יש-- זה לא חסידות. זה רק עושים את מה שהיו קוראים צ'וצ'לה. הם עושים דמות כזו. הם עושים דמות מתוך מראה

54:06 דובר 3 של יתר דברים, וזה נראה כמו חסיד. אז חושבים שזה חסיד. זה לא חסיד. החסיד זה עניין של מה שקוראים לזה של התקשרות פנימית, שבהתקשרות פנימית זה לא צריך להיות ב-ב-ברעש וסערה. זה לא צריך להיות במהומה וזה לא צריך להיות שאני צריך לצעוק את זה. מפני שמי שבאמת יש לו קשר לדבר לא צריך לצעוק אותו. רק אני רוצה להביא דוגמה לאותו עניין. יש דבר כזה: אנשים אוהבים אחד את השני. אז יש אהבה קטנה, אהבה גדולה. מה היא אהבה הכי גדולה? לצער הלב, האהבה הכי גדולה זה אהבה שבן אדם אוהב את עצמו. אבל בשביל האהבה הזו אני לא צריך לעשות שום דבר מיוחד. אני אוהב את עצמי פשוט כמו אני אוהב את עצמי פשוט. זה בתכלית הפשיטות שאני, לפחות אני בסדר, אבל אני לא, זה לא חשוב לי מי, מה אני. זה העניין הזה של התקשרות והעניין הזה של אהבה והעניין הזה של חיבור עומד בזה שהוא הולך, הוא מתחיל בזה שהוא בתכלית הפשיטות לעניין. ותנו לכם-- בגלל זה אני יכול להגיד כלל, שמי שמתחיל לצעוק משהו, לא חשוב מה, זה מעורר חשד שאין, אין תוכו כברו. כי לא היה צריך לצעוק את זה. כי אני, מישהו פעם אמר לי, אני מצטער שזו דרשה, אבל זה לא, לא שלי, שלא תייחסו את זה אליי, זה לא שלי. הוא פשוט אמר: "יש ב-ב-בפרשת, בפרשת וישב יש את הסיפור הזה עם יוסף ואשת פוטיפר, ויש שם את הסיפור הזה שכתוב עליו, שכתוב עליו בכל, בכל דברי חז"ל, שיוסף כמעט כמעט התפתה לאשת פוטיפר והיה לו נס מלמעלה ולמטה שהוא לא עשה את זה. השאלה היא מאיפה, למה חז"ל המציאו

56:11 דובר 3 דבר כזה? מאיפה זה בא? לכאורה הכתוב נאמר כל הזמן שיוסף לא רצה, ועל 'וימאן'. איך הם מכונים? מישהו אמר לי שהנימוק לזה הוא בגלל הטעם. על 'וימאן' יש הטעם של שלשלת. מה היה? יוסף אמר לא, לא, לא, לא. עכשיו, כשמישהו אומר לא, לא, לא, לא, זה סימן שאולי כן. בן אדם שאומר שבאמת מוחלט ולא טוב אומר פעם אחת לא ודי, נגמר העניין הזה. כשאני אומר שלוש פעמים לא, וכשאני צועק את זה, כשאני מרים דגל, כל מה שאני עושה יותר רעש זה יותר חשד שאני לא מתכוון לזה. לא מתכוון לזה. כי אם הייתי מתכוון לזה, אז טוב, זה פשוט אני חייב, אני משלם. אני, אני, אני בא למישהו, אני הולך להרוג את מישהו. אני לא צריך לצעוק, אני לא צריך לעשות. זה עושים את זה בפשטות בלי, בלי לעשות צעקות. ולכן, לכן העניין זה שאני מדבר על הרבנית. אני מדבר על זה לא בשביל לעשות לה הילה, לא לעשות הספדים, זה רק בשביל להגיד את זה. מה זה נקרא להיות חסיד? זה להיות דבוק בתפארת של כבוד. בלי רעש ובדבקות שאין, שאין איתה ניתוק. זה נקרא להיות. זה נקרא להיות חסיד. כשאני מדבר אני רוצה להרחיב את הדבר קצת על העניין הזה, על ה, על הבחינה של הדברים האלה. זה בעצם הנקודה. מה זה נקרא? זה נקרא שככה זה צריך להיות. מזה צריך ללמוד איך להיות חסיד, איך להיות חסיד. שהבחינה של להיות חסיד זה אני לא צריך. אני לא צריך לצעוק את זה. זה צריך לצעוק מתוכי. אני לא צריך לשאוג את זה בשביל שזה יצא מתוכי. אני לא צריך ל-לנפנף

58:06 דובר 3 דברים בשביל שזה יצא. זה נאמר מתוך עצמי. יש את הסיפור הזה שסיפרו על שמואל מונקעס, שאמר שצריך בחצר של הרבי, צריך, אה, הרבי. אצל הסנדלר תולים סנדל, אצל הנפח תולים, תולים נעל, נעל של סוס. מה צריך לתלות בחצר של הרבי? צריך לתלות חסיד. כי זו העבודה של הרבי. זו העבודה של הרבי. מה שאני רוצה להגיד, אם מישהו יעשה למישהו, יסתכל על הרבי, אז העניין טוב. איזה חסיד? איזה חסיד? וזה עניין שצריכים לראות את זה. צריכים מאוד, קודם, לא בשביל שלא לעשות, אלא בשביל לקחת את כל החיצוניות, את כל החיצוניות, ולדחוף את זה פנימה למקום שזה באמת מגיע, בשביל שזה ייכנס פנימה למקום שזה לא מגיע בנפש. זה עובד, אם לא במקום שיוצא זה. תראו, יש דבר, ואני טוב. אני מצטער. אני כבר הבטחתי, אבל רק, רק אגיד דבר אחד. יש כל כך הרבה חסידים שאצלם יש את החסידות שלהם. עכשיו אני אגיד שזה עשוי כמו שיש, כמו שיש. יש כל מיני תרופות, אתם מכירים כל מיני תרופות, אז יש תרופות שכתוב עליהן, שכתוב עליהן שלט באדום: לשימוש חיצוני בלבד. יש אנשים שאצלם החסידות זה בדיוק ככה. זה בשבילי שימוש חיצוני. זה דבר שאני מוכר ל... אני מוכר לאחרים, מוכר ברחוב, מוכר, מוכר לפעמים לתלמידים שלי, מוכר לפעמים לילדים שלי. אני לא שותה את החסידות כי אני יודע שזה סם המוות. עכשיו אני אומר שכל העניין של חסידות זה שאני לוקח את זה, שאני לוקח מחמיאות. אני מתכוון לזה, ושאני מתכוון לזה. זה בעצם התמצית, התמצית והתמצית והעניין, ומשם, משם כל הדברים מתחילים. אז זה יכול להיות וזה צריך להיות.

1:00:17 דובר 3 אז ככל שזה יותר... ככל שפעם היה, היה דבר כזה שכבר לא אומרים את זה. פעם כשרוצים לגדף את מי מבין חסידי חב"ד, בעיקר היו אומרים עליו חיצון. חיצון. מה זה חיצון? זה, זה היה ה-- הכול בסדר. הבעקישע בסדר, הכובע בסדר, ה-- מה שקוראים לזה היצמחוכונה בסדר. הגרב שלו בסדר. בפנים שום דבר. אז מהו חיצון? חיצון. עכשיו, ומה זה, מה זה דבר שהוא לא חיצון? זה פנים. ופנים זה דבר שנמצא בפנים, ושזה נמצא בפנים זה באמת לא כל, כל, כל הדברים האלו כל כך הרבה שנים. כי, כי מהי תמצית העניין? זה מה שנמצא שם בפנים, מה שעובד, איך זה עובד בתוך הנפש, איך זה עובד. אני אומר את זה לאנשים על כל מיני דברים, גם על הדברים שבן אדם לא חבל לו, גם על דברים שבמשפחה וגם על דברים אחרים. מתי יודעים שמישהו באמת שייך לזה? מישהו ש... אני אומר, יש יום רביעי אחרי הצהריים. אז למה אני אומר יום רביעי? זה יום שלא אומרים בו, אין בו קריאת התורה. יום פשוט, סתם יום של חול. ויום זה אחרי הצהריים גמרתי את העבודה. אני יושב ושותה כוס תה. מה שאני מרגיש, אני מרגיש שיש לי על... הם מרגישים מה חשוב לי. מפני שזה אומר איפה אני באמת עומד. כי אם אני לא עומד, אז אני חושב על כל מיני דברים שבעולם. ומה שאני מרגיש שיש שם את העניין הזה של "על משכבי בלילות ביקשתי". מה זה משכבי בלילות? תארו לעצמכם מה ש-- אם היית רוצה. זו לא הגדרה. זה לא כתוב בשום ספר שזו הגדרה של חסיד, ועדיין זה הלוז של מה זה חסיד. שבן

1:02:20 דובר 3 אדם הולך לישון, מוריד גרב אחת, עכשיו חושב להוריד את הגרב השנייה, ועולה בדעתו שהקדוש ברוך הוא הוא שליט, שליט ורב בכל העולמים. מיטר חצי. זה שמישהו יושב עושה את זה בבית הכנסת, שבזמן שהוא יושב, זה לא. זה לא דעת הזרת. עכשיו בן אדם יש לו באמצע הלילה, שמעיפים אותו מהשינה, הוא אומר לו את זמן שלו. זה, זה שייך לחסידות. זה שייך, מה שקוראים לזה שייך לחסידות. זה לא חיצוניות. זה לא שייך למה שאני קורא לזה שייך. למה אני חי בתוכו? כי אם אני חי בתוכו, אני רוצה להביא דוגמה של אותם הדברים: יש לבן אדם צרה שבאמת הוא סובל, או יש לו אהבה שהוא באמת אוהב. אז הוא לא צריך לשבת ולעשות הכנות בשביל לשבת ולחשוב עכשיו על הצרה שלו. כי יש פה את זה, אין פה. היו אנשים פעם, היה להם, היה להם איזה חוב שהם היו צריכים לשלם ואיפה. עכשיו, הכיף שלי לא רוצה לחשוב על זה כל היום. אני רק עושה, או מפסיק רגע לחשוב על דברים אחרים, אז זה קופץ לי מחדש. העניין הזה, זה מדוע? מפני שזה נוגע לנפשי, ושזה נוגע לנפשי אז זה קופץ החוצה. שזה אותו דבר בהרגשות קודש. יש רגש, רגש אמיתי, אז רגש אמיתי. איך יודעים שזה רגש אמיתי? שהוא מגיע אליי לא בזמן שאני עושה הכנות לבנות אותו. לא שאני הולך לעשות אותו, אלא שהוא מגיע כשאני לא חושב על זה, כשאני לא רוצה לחשוב על זה. סתם ככה קופץ לי משהו בראש, וזה בעצם, זה העניין. עכשיו על הדבר הזה, על הדבר הזה, זה מה שקוראים לזה עניין של החסידות. אני רוצה,

1:04:09 דובר 3 לא על זה אני רוצה, רוצה לדבר יותר מדי, יותר מדי, ובוודאי לא במקום הנכון לדבר על זה פה. כולם בוודאי חסידים גמורים, מושלמים. לא צריך לדבר איתם על זה, אבל בכל זאת רציתי לומר שמה, מה זה נקרא חסיד? שחסיד זה נקרא לא זה שבא, לא זה שמתוועד עם חברו ולא זה שעושה פרצופים כאלה וכאלה. זה מה שקוראים לזה מתחזות גם כל הזמן. מי עומד במבחן של היום? לא בתוך תפילה. אני עכשיו יושב סתם ככה באמצע היום. אני עכשיו יושב ומתעורר. כמה יש קשר לכל מה שדיברנו? שיש שם חסיד מתחזה בהתכונות בזמן שאנחנו נמצאים לבד, בלי בית כנסת, בלי ארון קודש, בלי תפילה, בלי עבודה, בלי, בלי סידור, בלי שום דבר. וכשבכל אין בכל זה שלאחר ולאחר כל זה שם יש מתעורר, וזה מה שזה נקרא חסיד. וזה נקרא חסיד שמאמין בהשגחה פרטית. שנוגע בנפשו, שנוגע בליבו, שנוגע בפנימיות שלו. כל השאר זה טוב בשביל כל מיני דברים, בשביל למכור זה מצוין. בשביל לעשות מזה סחורה זה מצוין. אבל בשביל עצמו, בשביל העניין הזה להיות חסיד של החסידים. על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. אני שוכב בלילות, אני שוכב, אני עושה, פותח בקושי עין אחת. אם בזמן שאני פותח את העין אחת, אז אני אומר בתשבורות באמצע הלילה אני מתעורר, קופץ בגלל איזה סיבה אני מתעורר. אז אני חושב על מה רוצה הקדוש ברוך הוא מה שאני חושב, ומעבר לזה, מעבר לזה, כל השאר. אז דיברתי קצת על הרבי מזמין[?]. מפני ששם היה הדבר הזה. איך להיות מקושט ומלוטש בלב ונפש, עם כל הקראת הקרוב. ואיך להיות גם קרוב וגם לשמור את כל

1:06:18 דובר 3 הדברים האלו. זה גם, זה עניין גדול, ועל זה צריך. מזה צריך לא, לא לדבר על זה. לא, לא לשם הרצאה. זה עניין גדול. איכשהו, איכשהו אני יכול לחיות את הדבר הזה שלמרות שאני לומד חסידות, שבאמת אכפת לי מהסדר. למרות שאני מתפלל, שמעניין אותי תפילה, למרות שאני מניח תפילין, אכפת לי מתפילין. תודה רבה.

00:01 דובר 1 מישהו לא טוב, מי שמכיר אותו. אפילו תלמיד חכם שאין בו דעת, אז מה, מה עושים עם זה? עכשיו, אז מה, מה אפשר לעשות באמת? מה, מה השייכות ומה השייכות הזאת? השייכות הזאת זה איך עושים. יש אנשים שהתפקיד שלהם לחדש, לחדש בגדים ישנים, לחדש. נותנים לו, נותנים לו מה שקוראים לזה נעליים ישנות, והוא יושב ועובד עליהן עד שהוא עושה שהן כביכול חדשות. נותנים לו מלבוש שהוא כבר קצת קרוע, קצת עם טלאים, אז הוא עושה תפירה יותר טובה, תופר אותו מפה, תופר אותו מכאן, עושה אותו מחודש. עכשיו השאלה איך עושים התחדשות של חסיד? מה שרציתי להסביר, שזה יותר קשה, זה לא כל כך קל. זה יותר קשה לבן אדם שלא למד, שלא למד חסידות, מכיוון שהוא לומד חסידות, אז אור חדש אצלו נפתח. בן אדם מגלה אור חדש ואומר: כל מה שלמדתי צריכים עכשיו ללמוד מחדש. כל מה שידעתי צריכים להבין מחדש, כל הדברים שאני, שאני עסקתי בהם. הכל צריך להיות חדש. אבל מה עושים עם מי שכבר למד? מה עושים עם מי שכבר למד וכבר ידע וכבר שמע וכבר יודע את כל הדברים האלה? אה, הבת הקטנה שלי, שהייתה בת שנתיים וחצי, אשתי לימדה אותה את כל העשר ספירות בעל פה. נו, אז מה יצא מזה? אז מה יצא מזה? היא יודעת את העשר ספירות בעל פה כשהייתה בת שנתיים וחצי. אז יעקב, אם שואלים אותה מה בא אחרי נצח? היא ידעה איך אומרים, יפה. יפה מאוד. אז מה זה קורה? די, מה שאני רוצה להגיד זה מה קורה במי שאני לא למדתי את זה בגיל שנתיים וחצי, אלא בגיל שתים עשרה או בגיל חמש

01:57 דובר 1 עשרה. אז עכשיו מה קורה? עכשיו מה קורה? אז עכשיו מה קורה? זה וזה כל העניין. ואני עכשיו לא, זה לא, זה לא שייך לזמן הזה. זה רק כדי להיות בן אדם נורמלי. מה העניין הזה של, של חסידות? מה התמצית של חסידות? תמצית של חסידות זה לא שאומרים כך וכך, כך וכך זה נוסח. ולא שאומרים כך וכך. נוסח א', נוסח ב'. יכול להיות חסיד בנוסח אשכנז. היו אפילו אדמו"רים שהתפללו בנוסח אשכנז. ויכול להיות גם אדם שיתפלל בנוסח ספרד והוא נוהג בנוסח האר"י עם התיקונים החדשים, ומה הוא? בסך הכל מוריה משומשת קטנה שלא, היא לא שווה את ה-- היא לא שווה את המקום שהיא תופסת. עכשיו, אז מה, מה זה העניין של החסידות? כל העניין של החסידות, היו אומרים פעם בדורות הראשונים שהיו דברים כאלה, היו אומרים שבתוך חסיד יכול להיות מת. בתוך מתנגד יכול להיות חי. עכשיו זה צריך להיות אמיתי. אם החסיד הוא רק זה שנקרא, הוא רק נקרא על שם חסיד. זאת אומרת הוא נקרא, הוא נקרא בשם התואר הזה, הוא נקרא בשם הכינוי הזה. הוא נקרא מפני שהוא, הוא לובש, הוא לובש מה שקוראים לזה כתר או שטריימל קניטש. ועל זה יודעים מי הוא וזה מזהה אותו. שיודעים. אני נוסע, נכנס למונית, הנהג אומר לי, "אתה חב"דניק." אני שואל, "מאיפה אתה יודע?" אומר, "אני רואה את הקניטש בכובע." יפה מאוד, אני יודע. אומר, אילו היה רואה, היה אומר שרואים עליי חוכמה, בינה ודעת, הייתי שמח. אבל זה הוא לא מספר לי. זה הוא לא אומר לי. מה הוא רואה? הוא רואה את הקניטש בכובע. רואה את הקניטש, יפה מאוד. את הקניטש

03:42 דובר 1 בכובע הזה. זה, זה העניין פה. אבל כל העניין הוא חי. אז מה זה אומר שהוא חי? זה עניין, זה העניין זה-- תראו, תדעו לכם, זה לא דבר. מה שאני אומר פה זה לא דברים שאני יודע שזה קל לדבר בגנות של פלוני ודברים. אני עכשיו לא מדבר בגנות, אני מדבר על בעיה. אני מדבר על העניין, על עניין אמיתי שהוא שייך לצעירים או לגדולים. הוא שייך לעניין הזה. איך אני חוזר ומתחדש? איך אני חוזר ונעשה, נעשה בן אדם חי? ואיך אני? איך אני חוזר ועושה עניין של עניין של חיים? כמו שכתוב שם על זה בספר ישעיהו, "חי, חי הוא יודך", כמוני. חי, חי הוא יודך. איזה שהוא חי. זה דבר, זה דבר, דבר חי. מפני שהדבר המת הוא כולו, הוא אבי אבות הטומאה. זה דבר, זה מת, וצריך שהבן אדם יהיה, שבן אדם יהיה חי. כל שכן תתארו לכם כשאומרים את זה, יש כל יצור שבעולם. זה מה שקוראים לזה "ויפח באפיו נשמת חיים". כך אומרים המפרשים. מה זה נשמת חיים? שבכל יצור יש חיים. אבל נשמת האדם היא החיה מכולם. עכשיו נשמה של יהודי היא נשמה שהוא בבחינה של חיי חיים. יהודי הוא מדרגה. אם יש דומם, צומח, חי, מדבר, אז יש אחרי זה. אחרי מדבר יש יהודי. זה מדרגה אחרת שיש לה מדרגת החיים ביתר זה, ביתרון. עכשיו מה זה חסיד? זה חסיד. כל העניין הזה של חסיד זה יהודי חי. זה לא יהודי מת, אלא יהודי חי. זה יהודי שצריך להיות לו נשמת, שנשמת רוח חיים באפיו. היא לא, היא נשמה שכולה חיים, שכולה חיים. ואם ואם מאיזו סיבה יש,

05:41 דובר 1 יש ירידה בעניין הזה, אז על מה? על מה שאני אבכה? על העבירות שלי או על החובות שלי או על הצרות שלי? אז אני צריך לבכות על זה שנהייתי בן אדם מת. נהייתי בן אדם מת. אני הולך באמת לבית הכנסת ואני משמיע ואומר את מה שצריך והולך, נכנס למקווה ויוצא מהמקווה. שמה מכניסים למקווה גם צלחות, אבל הצלחת נכנסת טמאה ויוצאת טהורה. כשבן אדם נכנס למקווה, נכנס פוץ ויוצא פוץ. אז מה, מה העניין בזה? מה? מה העניין בזה? זה רק על זה שכתוב, כן, כמובן. אה, אבל מה שאני רק רוצה לומר, אז מה יוצא מזה? מזה, זה צריך לעורר את האיש הזה שהולך למקווה. זה צריך לעורר את האינרציה. לא יצא. הלכתי למקווה, טוב, הלכתי, נכנסתי, יצאתי, התלבשתי ו-ו-ו-ומה? ומה קרה? מה התחדש? מה השתנה? כן, כתוב, אומרים שהמקווה זה תחליף. זה כתוב בגמרא. כדי שלא יהיה למישהו טעויות שאני אומר סתם. כתוב שעיקר טבילה צריך להיות באש. זה הגמרא אומרת. עיקר טבילה הוא באש, שדבר שאי אפשר להכניס באש מעבירים אותו במקום שנקרא מקווה. אז מה זה טבילה? מה זה טבילה? הרי לא נכנס לאש. עכשיו כשמכניסים משהו לאש, משהו לאש, אז יוצא משהו מזה. יוצא, זה יוצא מלובן ויוצא נקי ויוצא שרוף. כן, כשמכניסים מישהו אל המקווה, מקווה חמה, מקווה קרה, מקווה, מקווה פושרת, מקווה נקייה, מקווה מלוכלכת. נכנס למקווה, יוצא מהמקווה כמו שהוא, כמו שהוא נכנס כך הוא יצא. אז, אז מה זה? עכשיו אני שוב, אני רוצה להגיד שלחסיד זה יותר קשה. ותראו, יש אחדים מכם ודאי שלומדים עם אנשים. אז לפעמים כשאני עובד עם מישהו שלא יודע שום דבר ואני אומר לו

07:48 דובר 1 איזה מאמר חסידות, אני יכול לראות איך שבן אדם, יש עליו אור חדש. יום אחד ראיתי לפני שנים, רק כדי שלא תחשבו שאני עושה דרשות. אני רוצה לספר לכם סיפור. ראיתי יהודי אחד, היהודי היה תלמיד חכם גדול ולמרות שהיה הונגרי היה בכל זאת בן אדם. אז הוא היה, אז הוא היה, אבל היה באמת תלמיד חכם גדול. ו-ואני זוכר אותו, יהודי שהיה לפי המסורת אבותיו, בית האבות שלו, נוסח אשכנז, מתפללים נוסח אשכנז. וראיתי אותו, מישהו שם היה איזה יהודי חסיד, אמר לו איזה דבר חסידות. והאיש הזה, שהיה בן שבעים וכמה, עמד בבית הכנסת ורקד. איש זקן שמן, כן, עומד בבית הכנסת ורוקד. הוא רקד משמחה על זה שהוא שמע איזה דבר חדש שהאיר את עיניו. עכשיו אני קינאתי בו, אני אומר, אני אגיד לכם, קינאתי ביהודי הזקן הזה. לא בגלל תורתו, הוא היה תלמיד חכם גדול. לא קינאתי בו בגלל ידיעות שלו, היה יהודי גדול. אבל קינאתי בו בגלל הכוח שיש לו לשמוע דבר של חסידות ולרקוד ממש. אני לא, אני לא אומר שהתפלל דרך המיצר, עמד בבית הכנסת ורקד, יהודי זקן עומד ורוקד שם, מה הוא רקד? הוא שמע דבר של חסידות. עכשיו כשאני יושב ובולע חסידות כמו לווייתן. כן, כל כך וכך קילוגרמים, כל כך וכך טונות של חסידות. זה נכנס ו... ו... ו... אז זה, זה, זה צריך להיות. הלוא כה דברי כאש נאום ה'. כה דברי כאש, אש, זה אש. כן, זה נכנס שם ויוצא. אפילו זה יוצא שכשאני מכניס אש קטנה בתוך מכונית זה מזיז טנקים, כשאני מכניס, אני מכניס אש גדולה בתוך בן אדם ושזה לא יוצא ממנו אפילו נפיחה.

09:51 דובר 1 אז מה אני יכול להגיד על זה? מה אני יכול להגיד על זה? אז יש שם שאלה, ואומר שהבעיה הזו, שכתוב שמה במאמר מפורסם שמופיע, מופיע בתניא, שמשיח צריך לאתבא צדיקיא בתיובתא. מה זה לאתבא צדיקיא? מה אפשר להגיד לצדיק? תעשה את זה, הוא כבר עשה. תלמד, כבר למד, תתפלל, הוא כבר התפלל. תעבוד את השם באמת בכל מאמצך, הוא כבר עשה את זה. אז מה צריך עוד? אז המשיח הוא יגיד לו, עכשיו אתה צריך להתחיל לעסוק בתשובה. עכשיו אני מדבר עכשיו, ואני מדבר פה ישיבה, כמו עכשיו, מה שקוראים את זה בפנים, לא בחוץ. אין פה מה שקוראים את זה זרים, אין פה אחרים. אני מדבר על זה. איך עושים לאתבא חסידיא בתיובתא? צדיקים חוזרים בתשובה. איך חוזרים בתשובה? תסתכלו, לפעמים אחדים מכם רואים את זה. רואים לפעמים מה שקוראים את זה כל מיני בעלי תשובה. אז רואים גם שזה, זה, אין זה מה שכתוב בתניא ואני אומר את זה. תסתכל, מסתכל על מישהו. היה מקודם פושע, פושע חס ושלום, ורע, ומשהו נפל לו. הוא התחיל, הוא התחיל ללמוד תורה, למד חסידות ועכשיו בן אדם נהיה ברייה חדשה. עכשיו אני זה שמלמד אותו. איך אני צריך להרגיש? איך אני צריך להרגיש? איך אני צריך להרגיש שיהיה דבר כזה? למה זה לי זה לא קורה? למה החסידות הזאת שאני מלמד לאחרים, ושזה עושה לאחרים לפעמים עושה לו היפוך מקצה לקצה, למה כשזה נכנס אליי? בכל אופן, כל טוב. למדתי פה, למדתי עוד, עוד הכשרות, אני יודע איך תיק החסידות הזה ולכל היותר זה התווסף. אני גיליתי את זה ואני פשוט מוכרח להגיד, הוא לא

11:49 דובר 1 נמצא פה, אז אני יכול, יכול לדבר עליו לשון הרע בשקט. יש לי בן קטן שהוא היה בר מצווה, הוא אמר לפחות מאה מאמרי חסידות בעל פה. אבל עברו שנים, מאז הוא נהיה חתן, שעכשיו אמר מאמר חסידות, כמו שאומרים כל החתנים, פותחים את הספר וקוראים מתוך הספר. אז מה שאני רוצה להגיד, אז זה מה שנקרא, אחרי שנים שהוא למד אור חסיד ולמד בעוד ישיבה ולמד בעוד מקום, אז מה הגיע? מה המדרגה? המדרגה היא שעכשיו הוא שוין יכול כבר לקרוא מתוך הספר את המאמר של החתן. עכשיו יש בינינו נחמד ונעים. הוא גר פה בכפר ויש לי, באמת אני אוהב אותו. אני רק אומר, תראו מה שקוראים לזה שיש עניין. אני לא מדבר על ירידת הדורות. אני מדבר על העניין הזה. שאז מה קורה אחרי שישבתי ולמדתי, ומה קורה אחרי שישבתי ועסקתי ועסקתי בכל הדברים בלב ונפש ומאוד. כן, ואחרי זה אז מה יוצא? איך זה לא? איך זה כל הדברים האלה יוצאים החוצה ולא נכנסים פנימה? איך זה, זה יוצא שיש מה שקוראים לזה, אז כולם משמינים ואני נשאר רזה. כולם, כולם, כולם מרוויחים ואני נשאר, אני נשאר מופסד. ייתכן שיהיה דבר כזה. זה, זה קשה לעשות וזה אחד הדברים שחובה לעשות. וזה צריך לעשות את זה בכ"ב בשבט, בג' בשבט ואחרי שבט, באדר ובפורים ואחרי פורים בפסח. ואחרי פסח. אז זה, זה כל העניין הזה שהם חיינו ממש, שזה העניין של חסידות ממש, שזה כל, כל התמצית של העניין. שהעניין הוא לא אם מישהו יודע, אם מישהו יודע חמישים ספרים בעל פה. זה, זה לא מעלה ולא מוריד. יכול להיות שבעולם העליון

13:55 דובר 1 שישלחו אותו לגיהינום, ישימו את הספרים בצד. יכול להיות שגם זה לא חשוב. כן, אבל זה שום דבר. חוץ מזה לא יקרה שום דבר. אבל חוץ, מעבר לעניין הזה, מעבר לעניין הזה. סיפרו פעם סיפור יפה מסיפורי הצדיקים הראשונים, שמישהו, אני לא יודע איך מתרגמים את זה לעברית, אה, שמישהו בא, בא אל הרבי ואמר לו, אה, שהרבי שאל אותו אם הוא למד משהו, אז הוא אמר לו: "איך האב געלערנט גאנצן ש"ס". אז הרבי שואל אותו: "וואס האט דיר ש"ס געלערנט?" אני למדתי, למדתי את כל, את כל, את כל הש"ס. אז הרבי שאל אותו: "ומה כל הש"ס לימד אותך?" זה שיש דבר כזה, קורא לו מדעתי. אני יודע את המאמרים משנת ח' ומשנת פ'. אני יודע את המאמרים מלפני ואחרי. אני יודע עוד כמה כך וכך שבועות. אני יודע את כל השיחות של הרבי ואני יכול לספר בדיוק מה היה זה וזה. בנוסף לזה אני יודע גם את כל סיפורי המעשיות ואני יכול להגיד לך באיזה יום בשבוע הרבי היה מספר. ויש אנשים שיודעים את זה, ואני יודע באיזה רבע הרבי, באיזה יום בשבוע הרבי היה מחליף חולצה. ואחרי כל זה, אחרי כל זה, אחרי כל זה, כל, כל הדברים האלה שאני יודע, אז מה קרה לי? מה קרה לי שאני, שהיה פעם דבר כזה? עכשיו, עכשיו זה נקרא טוב. נותנים לרבנים שעוברים לרבנים צנא מלא ספרא. צנא מלא ספרא. במקור של זה בגמרא מוכר בתור כינוי גנאי. כמו שהיום אומרים חמור נושא ספרים. מה זה? יש לו כל כך הרבה ספרים. אז יש בן אדם שיש לו ש"ס ספרים. יש בן אדם שיש לו, שיש לו, שיש לו

15:49 דובר 1 שולחן ערוך בראש ויש בן אדם שיש לו חמש עשרה ספרים. אבל זה כאילו נמצא באיזו ספרייה. זה נמצא בספר וזה לא משתמשים בזה. זה לא פועם, זה לא פועם בחוץ, אלא אם כן לוחצים לי על הכפתור ואני צריך להקריא את הזה. הייתי. עכשיו אני לא אומר את זה בגלל של עניינת ניצול, זה שקודם כול אני מדבר, כמו שאתם רואים, כל בן אדם מדבר בעצמו ועל עצמו. בן אדם לא מדבר על אחרים. זה סיפור של הבעל שם טוב, סיפור מפורסם. הבעל שם טוב אמר לתלמידים שלו שכל בן אדם בעולם, מי אשר יהיה, מוכרח להתוודות על החטאים שלו, הוא תמיד מתוודה על החטאים שלו. אפילו שאנשים לא יודעים, לא שומעים את זה. אבל באמת כל בן אדם מתוודה על החטאים, אז בפרט שמישהו שותה. בפרט שעושים כבר ברגע, אבל לא מתוודה על אלה עניינים שלו. אז אני חלילה לא, לא אומר מוסר, אני אומר, אני אומר שזו בעצם הבעיה. הבעיה היא מה אני עושה, מה אני עושה? זאת אומרת שלהיות חסיד זה קודם כול דבר כזה, שזה משהו הרבה יותר מחייב מאשר הייתי משהו אחר, וזה שהוא מחייב. אבל השאלה תהיה אז מה נהיה מזה? אז מה נהיה מזה? אז השאלה היא מה נהיה מזה? שאלה גדולה. ולשאלה הזו אני לא צריך לענות למישהו אחר. אני לא צריך לענות למישהו אחר. הלוואי שהיה, שהיו יושבים איש ואשתו בבית והאישה הייתה אומרת לבעלה: "וואס איז דיר געווארן? מה נהיה ממך? אני, כשהכרתי אותך היית בחור שמדבר על חסידות ועכשיו אתה?" אני קורא לזה יהודי ש־ש־ש הראש שלו נמצא בכל מיני דברים אחרים. אותו דבר הבעל יכול להגיד לאשתו אבל

17:55 דובר 1 אני עכשיו לא מדבר על זה. אני לא מדבר מה שבן אדם אומר לאחרים ומה שאנשים אומרים, על זה אני לא מדבר. מה בן אדם אומר כשהוא בינו לבין עצמו? כשהוא בינו לבין עצמו? הוא אומר: אני למדתי כבר תניא כבר שלושים שנה, חסיד ארבעים שנה חסיד, חמישים שנה חסיד, ובסוף מה נהיה ממני? מה נהיה ממני? אז הייתי חמישים שנה, הייתי בתוך, בתוך העניין הזה, ומה, מה נהיה ממני בסך הכול? אז אני יכול להגיד עכשיו, בימינו זה, זה גם יתרון גדול. יש כל כך הרבה פושעים, רשעים, רשעים גמורים, שעכשיו טוב שאני הולך עכשיו, כשאני לא מחלל שבת בפרהסיה, אז אני יודע שהקדוש ברוך הוא צריך לתת לי מדליה, וכשאני אוכל, כשאני לא אוכל חזיר, אז אני מקבל עוד מדליה, וכשאני לא הולך לרצוח אנשים ברחוב אז מגיע לי עוד מדליה גדולה כמו צלחת. אז ככה אני מרגיש כשאני הולך ברחוב, בתור, עוד יותר בתור דתי, אז אני מרגיש כמו, כמו גנרל רוסי. כל החזה מלא במדליות. מה? כמה אני גדול, כמה אני חכם, כמה אני צדיק, כמה אני ירא שמיים. אז כל זה, זה הולך משני למשנה, צריך אני להראות את עצמי. אז אני משווה את עצמי ואני אומר: נו, אני, אני כמו זה, אני שומר שבת ואני, אני לא אוכל, אני לא אוכל חזיר ולא אוכל שרצים ולא אוכל רמשים ולא עובר, ולא עובר שמונה עבירות בכל יום, ואני עוד מגדל זקן ויידמלי ויישבי. ואחרי זה, אחרי זה שאני רוצה עם כל העניינים האלה, עם כל מה שקוראים לזה, עם כל תורת היחסות, שתורת היחסות הזאת אומרת כמה אני יותר טוב מאחרים, כמה אני יותר טוב. תארו

19:48 דובר 1 לעצמכם שאני יושב שם בתור בן אדם ואני אומר כמה אני יותר חכם מהחמור הזה. בשביל זה אנחנו מחזיקים כמה פרות פה בכפר, כדי שיושבי הכפר יוכלו לעבור ליד הפרות ולהגיד: "אתם יודעים מה? אני באמת אינטליגנט. תשוו אותי איתם. כן, תשוו אותי איתם. אני אינטליגנט. אני יודע לקרוא ולכתוב. אני משהו משהו מיוחד." עכשיו אם היו מוציאים את הפרות, מה הייתי יכול להגיד לו? מה הייתי יכול להגיד? אז הייתי צריך להשוות עצמי לאחרים ואז זה לא היה כל כך פשוט. אני יודע לקרוא, גם השכן שלי יודע לקרוא. אני, אני עומד ליד הקיר ומתפלל וגם הוא עומד ליד הקיר ומתפלל. אני, אני לומד חסידות לפני התפילה, אמור להיות. אז גם הוא עושה את זה. אני מתחיל להתפלל בשעה עשר ב-- בשעה עשר בבוקר, גם הוא מתחיל להתפלל בשעה עשר. נו, אז מה? מה ביני ובינו? אז אנחנו-- אז, אז השאלה היא מה, מה אני יכול? ואז אמרתי שיש הסוג הזה של יחסות ותורת היחסות והיחסות לאחרים. כמה זה טוב לי שאני יכול, שאני יכול להתייחס לזה. זה לך תראה. השאלה היא לא, לא השאלה מה אני מתייחס לאחרים ומה אני אגיד שלא נשאל אותי שאלה ומה אני אגיד שאל-- לא נשאל אותי שאלה. הבל וריק. השאלה היא, הבעיה הכי גדולה היא מה יקרה שאני אשאל את עצמי שאלה? מה יהיה שאני אשאל את עצמי איזה מין בן אדם אתה? ועל זה אני צריך לענות, ועל זה אני לא יכול לתת כל מיני תירוצים שכל אחד מהם היה מצוין בשביל להגיד לשכנים. כן, אבל כשאני צריך להגיד לעצמי, איך אני יכול, מה אני יכול, במה, במה אני יכול להתחזות?

21:36 דובר 1 ועכשיו אני לא מדבר איזה תירוצים אני יכול להגיד לבושים. אבל איזה תירוצים אני יכול להגיד לעצמי? איך אני יכול להגיד לעצמי? ישב בן אדם ולמד שלוש שנים, ארבע שנים. יש כאלה שלומדים עשר שנים, עשרים שנה חסידות ו, ו, ו. עכשיו מה קרה? מה קרה? זה, זה נכון. אני פעם כתבתי איזה ספר וכתבתי בו שהרבה מאוד אנשים מסתכלים על הדתיים ורואים אותם שהדתיים הם לא כל כך מציאה. למה? מפני שאם הם לא היו שומרים מצוות, הם היו חיות רעות ממש. הם היו, הם היו גונבים ונואפים וגזלנים וכל מיני. עכשיו, כשדתי אני לא עושה את זה וזה בגלל המסגרת. אז לכם יש התקדמות גדולה וצריכים להעריך את זה שהוא שומר מצוות. אז זה טוב, זה מה שקוראים לזה, אני יכול לפגוש את מישהו ברחוב, אבל כשאני בא עם, עם עצמי אני לא בא עם אחרים. אני לא בא לדבר עכשיו אל האחרים. אני לא בא לשאול את השאלות של אחרים. אני יושב ומדבר עם עצמי. אני מדבר עם לבבי, יושב לי באיזה פינה או לא יושב בפינה, יושב באמצע הברכיים. תראו, מותר לבן אדם לחשוב על משהו גם באמצע הברכיים. יושב באמצע הברכיים ובמקום לשיר בום בום בום מתחיל לשיר ויי ויי ויי. באמת, באמת מה? אז מה קורה עם כל הדברים האלה? ולאיפה זה הולך? ומה זה יוצא? עכשיו אני יודע שאומרים את כל אלה, כן? והשאלה היא, השאלה היא בכל זאת, וזו שאלה, אבל אני יודע, התשובה היא, התשובה היא אני דוחה את זה להחלטה. כן, אני דוחה את זה מ-- מ-- לדחות את זה לי"ב תמוז. מי"ב תמוז לח"י אלול

23:32 דובר 1 וכן הלאה וכן הלאה. ואני דוחה את העניין הזה. בכל זאת זו שאלה. זו שאלה, זו שאלה אמיתית. למה? זו לא שאלה של תדמית ולא שאלה של חיצוניות וזו לא שאלה כמה גדול הבית הזה. זאת אומרת, יש דבר כזה. יש פה בית כנסת. אשרי חלקנו. בית כנסת גדול. מה טוב, מה נעים גורלנו. יש פה, יש פה אבנים יפות, מה טוב לנו. ועכשיו השאלה היא מה קורה בפנים? מה קורה בפנים? עכשיו אני שוב בא. אני בטוח שיש פה תורה ותפילה. אני בטוח שיש פה שיעורים בכל יום. נכון? כמה שיעורים? כמה וכמה שיעורים. ויש פה יהודים שמתפללים. אני בטוח. ולא בניין אחד אלא כמה בניינים. ועכשיו השאלה היא, כשהייתי פעם צעיר, כשהייתי פעם צעיר אז מישהו פגש אותי וראה ספר. זה היה באמת ספר חסידות. אז זה שהסתכל חשב שזה ספר קבלה והיה לו הרבה יותר חיל. הוא אומר לי, "נו, אז אתה אוז'ה יודע לעשות גולם?" טוב, אני עוד לא יודע לעשות גולם, אבל לעשות גולם זה לא חוכמה. אני הרי הייתי מורה הרבה שנים, אז אני יכול להגיד שעשיתי לא אחד אלא אלא כמה וכמה. כמה וכמה. אבל, אה, אבל א-אז זו אותה שאלה. חוץ מזה לעשות גולם, עשית משהו כבר? עשית משהו? עשית משהו ב-בעולם? עשית משהו בעולם? אמרתי אני יושב, יושב ולומד עם כל הדברים האלה. עשית משהו עם כל אלה? ואז זאת, זאת באמת השאלה וזה מה שבן אדם צריך לשאול. וזה, זה בעצם העניין הזה שלפחות, לפחות אם אני חסיד, אם אני לא חסיד בצד הזה שאני כל כולי מלא חיים, אם אני לא חסיד בצד הזה שאני כל

25:30 דובר 1 כולי מתעורר בכל פעם באור חדש. אם אני לא חסיד בצד הזה שהאש מלהטת עליי, אז לפחות אני יכול להיות חסיד בזה שכל בוקר אני יושב ובועט באחוריים של עצמי ואני אומר באמת עד מתי תהיה באמת? וזה לפחות יהווה משהו. לחיים. לחיים. אה, זאת אומרת, אני יודע כמה שנכנס. עכשיו לאן הוא יוצא? זו כבר שאלה אחרת. חלק אני יודע לאן הוא יוצא, אבל החלק הזה אני לא רוצה לדבר.

26:33 דובר 2 תדבר על לאן הוא נכנס.

26:35 דובר 1 כן. אבל ולאן הוא נכנס זו לא באמת שאלה. השאלה אם מה שקוראים לזה, כתוב שמה בתורה, רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, רוח בני האדם העולה היא למעלה.

26:50 דובר 2 למעלה, כן.

26:51 דובר 1 כן? אז זה תמיד זו שאלה שיש ב-- שמשקיעים בכל מיני דברים אחרים. לאן זה הולך? זה הולך למעלה או הולך למטה? ואם זה מתחלק, איזה חלקים הולכים? ולפעמים צריך שלפחות מאיזה חלק יעלה למעלה.

27:08 דובר 2 היד, כבוד הרב, היד.

27:10 דובר 1 מה זאת אומרת? אה, זה, זה אתה רוצה? טוב. טוב, לחיים, לחיים! אז לחיים! וזה אני. זה שאני שותה זה לא, זה לא מוריד. זה, זה תשתו גם אתם. אז אני אומר לחיים ואתם? אתם מקשיבים. אני אומר זה, אני אומר דברים ואתם שומעים.

27:33 דובר 2 ואתם כחרשים.

27:33 דובר 1 אתם כחרשים. כן, אה, זה כמו שקוראים לזה חרש עיוור קטן ואתם כחרשים. כן, כן, זה זה העניין. לחיים.

27:46 דובר 2 רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, כבוד הרב.

27:51 דובר 1 לחיים.

27:55 דובר 2 בבקשה להגביה את הכוס.

28:06 דובר 1 אבל אני לא יודע אם יש פה כמה אנשים שלמדו פיזיקה. אם הייתם יודעים, כולם למדו פיזיקה. אתם יודעים כמה כמה אנרגיה יש בדבר כזה? אם הופכים, היו הופכים את כל זה לאנרגיה, אז היה-- אז, אז לא שכל ארץ ישראל הייתה מתפוצצת, זה היה מפוצץ גם את סוריה, גם את סוריה ומצרים יחד איתו. אלא מה? זה לא הולך להיות אנרגיה, אלא הולך להיות מה שקוראים לו פיפי. אתם יודעים, פיפי, וזה מה שזה מה שקורה, פיפי ועוד פעם פיפי, וזה לא טוב שזה הולך להיות פיפי. טוב, טוב, אה, עכשיו אני רוצה לעבור, לא לעבור לעניין אחר. סתם ככה. אני חייב לעבור בין עניינים, מה זה, מה זה לעשות בין עניינים? אה, טוב, אני רוצה להגיד, יש, יש דבר אחד, אני רוצה דבר קטן לדבר עליו. ברשותכם ומתמסרנים. אה, יש לכם אבל את האפשרות כמו שקוראים לזה להצביע ברגליים. שזה גם כן משהו. מישהו נמאס לו, אז הוא מרים את האחוריים שלו וקם והולך ושם אותם במקום אחר. כן, את הראש לא מרימים, את הראש מההתוועדות לא מרימים. אה, הראש נשאר פה, אבל את החלק האחרון, החלק האחר-

29:35 דובר 9 מרים אותו בין הרגליים.

29:37 דובר 1 את החלק האחר שמים באיזה מקום אחר. טוב, אבל לא, לא נדבר על זה. אני רוצה להגיד שיש צד אחד וזה צד לטוב-- לשבח ולגנות. לשבח ולטוב-- זאת אומרת יש בזה תועלת גדולה. חלק מהעניין שהרבי לימד אותנו, חלק מהעניין שהרבי לימד אותנו היה את כל מה שאמרתי לכם. זה כל מה שהיה בספרים ובדברי חסידות. וזה מה שאמרו, מה שאמרו יותר טוב ממני ויותר יפה ממני ובאופן שהיה יותר אולי נכנס ללב. אמרו אותו, אה, כמה דורות, כמה וכמה דורות של משפיעים. מהבעל שם טוב והלאה. אמרו אותו אותו דבר. זה צריך, העיקר וחי בהם ולא שימות בהם. וחי בהם וחי בהם וחי בהם וחי בהם. ואיך עושים את העניין הזה? איך עושים את העניין הזה? ושזה ושכל העניין שאני אומר אותו. תראו, אם הייתי פה מדבר לחבורה של מתנגדים, אז הם היו, חלק מהם היו זורקים עליי ירקות רקובים וחלק היו חוגגים והיו מתעוררים. אני מדבר על החבורה של-- אז זה לא קורה. לא זורקים ירקות. שחבל על הירקות. כן, אפילו ירקות רקובים, יש לו פרות. אם יש לו פרות אז אפשר לשטוף את הפרות. מאידך גיסא, אז גם מדוע? מפני שאת הדברים האלה שמעו, שמעו, שומעים וישמעו, ישמעו עוד פעם. ו... זו בעיה לצחוק כבר. זה גם חילולוי, כבר צחקו כבר. כבר צחקו כבר. כן, זה מין, זה מין בעיה כזו. מה עושים אחרי זה? לפעמים הרבה פעמים שיוצא שיש בנים ויש כבר דוד, אז אני שמח אם יש מישהו שהוא לא חלק מה, מה שקוראים לזה, מהקהל הקבוע, מפני שהקהל הקבוע כבר שומע, כבר יודע ואת, אה, ואת מה שאומרים הוא כאילו לא נאמר. ומה שמה

31:46 דובר 1 שמה שהיה הוא כאילו היה ובן אדם יושב אחר כך ומלקט, כמו שכנים פה הוא יושב ומלקט. נו, אז זה שישב, שישב לשמאלו אמר איזה חוכמה או לא אמר איזה חוכמה. אם אמר איזה חוכמה אז הוא מסמן את זה.

32:02 דובר 10 הוא אומר את האמת.

32:03 דובר 1 אמר, אמר איזה חוכמה קטנה, אז הוא ירשום את זה בפנקס שלו ואחר כך יגיד בשמו או שלא בשמו, זה באמת כוחו של...

32:12 דובר 10 בשמו, בשמו.

32:13 דובר 1 לא משנה. זה באמת לא משנה, מה יקרה בעולם הזה זה לא יהיה ביטוח בעולם הבא. בעולם הבא יודעים את האמת. אין לנו מה להסתיר, אבל אני רק רוצה להגיד.

32:22 דובר 10 איך זה בעולם הבא? איך זה?

32:24 דובר 1 זה לומר, זה שם הם רושמים את כל הדברים האלה, ואחר כך אומרים לבן אדם: אתה היית כזה חכם. אז הוא אומר כן. ידעת, ידעת ללמוד. אז הוא אומר כן. למדת חסידות? הוא אומר כן. נו, אז הוא אומר: עכשיו אתה יורד למדור התחתון של הגיהינום. למה? מפני שאם היית עם הארץ ולא היית, היית מתנהג והיית פה, אז היה אפשר להכניס אותך ישר לגן עדן. אבל אם אתה היית, אתה למדת קצת באיזה מקום הזה, מיד אתה הולך לגיהינום. אתה עסקת בחסידות? למדור התחתון, למדור התחתון. למה? זה אגב, יש סיפור מפורסם, מפורסם שסיפרו אותו על הרבה רבנים, שהתמצית של העניין הזה, התמצית של העניין הזה הייתה שאיזה חסיד... בואו אני אספר לכם איזה סיפור מפורסם, שאיזה חסיד סיפר סיפור. הוא אומר, סיפר לרבי שלו. מספרים את זה על כמה חסידים ש־שסיפר לרבי שלו. אמר כמה חסידים, הוא אומר החסידים של הרבי השני. קודם כול הוא גר ליד. הרבי נמצא ליד הבית. זה קל להגיע אליו. עכשיו כשהולכים אליו מקבלים אצלו ברכות וכולי וכולי. אז הוא עולה, אומר לאשתו שהוא הולך לרבי. מכינה לו כריכים ואוכל. הוא הולך לרבי במימוך והרבי באמת מסומן. הרבי שומע, הרבי תוהה והוא נהנה מזה. ואחר כך הרבי מברך אותו בגשמיות ורוחניות. הוא יוצא שם מלא סיפוק, חוזר הביתה ומקבלים אותו יפה ונותן דרישת שלום. הכול בסדר. ואחר כך הוא אומר, הוא מגיע לעולם העליון ושואלים אותו: מה עשית? אומר: ישבתי, למדתי, עסקתי בחסידות. איזה חסיד שהיה איתו אומר של, של הרבי פלוני בן פלוני. אז אמרו לו: אתה הולך לגן... עכשיו הוא אומר, החסיד מתחיל לענות: הרבי נמצא רחוק. עד שמגיעים לרבי

34:21 דובר 1 זו טרחה גדולה ויותר. אז אני אומר לאישה, לא רוצה שאני אסע. אז ממילא אני צריך להתגנב מהבית. אז אני יוצא עם משהו שגנבתי, קצת לבנים, קצת דברים, ובקושי אני מגיע לשם. מגיע. עכשיו, איפה אפשר לראות את הרבי? יש שם הרבה חסידים. אני לא שומע מה שהוא אומר ואני יכול לבוא ליחידות לקבל ממנו ברכה? זה לא יוצא. אז אני שומע ברכה כללית ואני חוזר הביתה. ואז אני צריך להתגנב בכל מיני דרכים כדי שיתנו לי להיכנס בחזרה הביתה. זה בעולם הזה. עכשיו מה קורה בעולם הבא? שואלים אותי מה עשית? אני אומר חסיד של מי? אומר שזה. אתה היית חסיד של הרבי הגדול הזה, וככה אתה ישר לגיהינום. טוב, אז הרבי ששמע את הסיפור הזה מהחסיד, אמר: באמת, זה רב צודק. אז אני אומר לרבי: רבי, מה אני יכול להגיד לך? הגיהינום שלנו יותר טוב מהגיהינום שלהם. שזה חלק מה־־ חלק מהעניין. זאת אומרת ששולחים חסיד לגיהינום. אז מה הוא יעשה שם בגיהינום? מה הוא יעשה שם בגיהינום? מה הוא־־ הוא יושב, הוא יושב. אז הוא יושב. תראו, תראו חסיד אחד מפה. מה יש שהוא יורד לגיהינום? יורד לגיהינום בבירכת עקרוה בגיהינום. אז יש שם שדים שמטפלים בו. אז הוא שאל את השדים האלה אם הם כבר הניחו תפילין, אם הניחו תפילין. אם לא הניחו תפילין אז הוא ייתן להם תפילין. אחר כך הוא יגיד להם להגיד, להגיד ברכת המזון. יגיד להם זה. אז ממילא אצל השדים יהיה להם רעש עצום, ושיהיה מקום כזה שבו מברכים ברכה ואומרים דברי תורה זה כבר לא גיהינום גם הוא. אז זה כבר לא אותו דבר. וזה התיקון אגב, של חסיד חב"ד אם

36:10 דובר 1 ירד שם חסיד בעלז. חסיד בעלז לא, לא יכול לעשות את הדברים האלה. אבל חסיד חב"ד הוא ידבר עם השדים ועם הזוועות ועם כל אלה. אז ממילא הוא יכול כבר לדבר עם כל אחד. הוא ישאל את השד הזה, זה השד יכול להגיד לו האמא שלו היא הייתה גויה אז הוא צריך כבר לצעוק בלוך. אבל טוב, ב... מה? האמת היא שצריך להיות או כזה או כזה. הגמרא אומרת שהשדים הם פרי שמיים, כן? אז זה גמרא מסכת מגילה ש־שהשדים הם פרי שמיים והם חיים. כשרואים איזה ירא שמיים גדול עם זקנים גדולות ועם, עם, עם קפוטה ארוכה, תמיד צריך לשאול כמו שהגמרא אומרת: ולמי השד, השם השד הוא? כן, צריך לפעמים לחשוב, מפני שאם הוא לא נראה כמו ירא שמיים גדול אז ודאי לא שד. אם זה בחור צעיר מסכן שנפל, נפל בדרך. אבל אם הוא הולך ככה עם הקפוטה ועם כל זה ועם הציציות

37:29 דובר 11 זה מיוחד.

37:30 דובר 1 אז שמא, שמא מה זה הוא? אז צריכים לעשות לו כל מיני השערות אחרות, אבל זה לא שייך. לא שייך לעניין שלנו. כן, זה, זה רק לדבר על דברים כאלה שבכלל היו זמנים שבשעה כזו בלילה בכלל לא היו מזכירים, מזכירים את השמות שלהם מחשש. ולמה? פה זה ארץ ישראל ופה, פה אנחנו כולנו גיבורים. מה אכפת לנו משדים, מדים? יש מספיק שיש לנו ממשלה, אז יש לנו את כל הרעות הכולות, את כל הרעות החברות ביחד. אז מה זה אנחנו מפחדים משדים? יש לנו כנסת שלמה. אז מה? אה, לפני שנים, לפני שנים רבות הרבי שלח אותי לארץ לכנסת. אצל אבא כי הייתי, הוא עשה איזה בית דין ל־, הוא עשה אותי בית דין לאיזה עניין והוא אמר, הוא אמר לי שאני אהיה ראש בית דין ואני אדבר עם חברי הכנסת. והייתי שמה ואני מוכרח להגיד, בסך הכול באופן אישי הם התנהגו אליי יפה מאוד. אבל באמת אפשר, אפשר שבן אדם הולך לבד לאיזה מקום כזה. זה בעצם זה הכול מקום אצילוב ומקנפים אותו ומבזים אותו ועושים לו. זה הכול. מי אני? מה אני? מה אני מבקש? לא כסף, לא רכוש, לא ייחוס, לא זה, בשביל הכנסת זה לא שווה. ועם כל זה הם התנהגו איתי יפה מאוד, כולם מקצה אל הקצה. אחרי זה יצאתי ממש חולה. פשוט ראיתי את הכנסת. מה זה היה? הייתה לי דעה רעה מאוד עליהם לפני שנכנסתי לשם, אבל לא ידעתי שאני יכול לרדת עוד, עוד למטה מטה, וזה היה כנסת מלפני שלושים שנה בערך, שזה היה נורא למעלה מהכנסת של עכשיו. אז עכשיו אני אומר, אז מה כשבן אדם רואה את הבניין הזה

39:26 דובר 1 שיושב בירושלים, אז מה, אז הוא מפחד מכל מיני מזיקים עם זנב, עם זנב וקרניים? הנה משהו, הנה ממש משהו. יש לנו חבר כנסת פלוני, חבר כנסת פלוני, ושלא נזכיר את השמות שלהם, אבל הם כולם, הם כולם כאלה. הם, הם שייכים לעניין הזה, אבל לא על זה בדיוק. מה שרציתי להגיד בעצם זה דבר אחד, זה דבר אחר. טוב, טוב, אתם רואים שאני שותה משהו? אז מותר לי להגיד דברים ואני לא אחראי לדיבוריי. בן אדם שיכור. אני.

40:02 דובר 12 מה זה אומר שיכור?

40:03 דובר 1 בן אדם שתוי.

40:05 דובר 12 לא שיכור, לא שיכור, רק קצת לוז.

40:15 דובר 1 חושב שאולי זה יכבה משהו. לא עליי דווקא.

40:18 דובר 12 זה בסוף כנראה.

40:19 דובר 1 טוב, אני רוצה להגיד לכם, היה אחד הדברים שהרבי עשה, והרבי מבחינה זו עשה שינוי גדול, ואני לא רוצה להיכנס לזה. שאמרתי, אני לא, אני לא הולך עכשיו לא לשורשים ולא למקורות ולא לדבר בעניין הזה. הרבי בסך הכול אמר שהענן פה עלינו מעמעם. יש, הוא למעשה לקח, עשה מה שהרבי עשה ועשה מין דבר כזה. איך עושים את זה? יש פה ודאי אנשים שנמצאים בצבא. לפעמים לוקחים איזו יחידה צבאית, איזו יחידה צבאית, לפעמים יחידה, אני יודע של מה להגיד, איך אני יכול לרדת הכי למטה שאני יכול? יחידה של הרבנות הצבאית. זה למטה אני יכול לרדת. אז לוקחים יחידה של הרבנות הצבאית ואומרים להם, תשמעו, זו שעת חירום. אתם לוקחים רובים ואתם עומדים על הגבול. כן, אז הם לוקחים רובים, עומדים על הגבול. הם באמת לא שייכים לזה. אחד יותר שמן מהשני, אחד יותר רזה מהשני. אבל צריך לעמוד על הגבול. ובמובן מסוים מה שהרבי עשה, מה שהרבי עשה היה, הוא לקח את כל כלל חסידי חב"ד, לקח את כל כלל חסידי חב"ד, הקטנים והגדולים, ה-החכמים והטיפשים. הוא אמר להם, רבותינו, אתם עכשיו חיילים שאתם עושים עבודה, אתם עושים עבודה. עכשיו לא אכפת לי מי אתם. לא אכפת לי מה אתם. לא אכפת לי באיזו מדרגה אתם. אתם הולכים ועושים עבודה. ומהי העבודה? יש לכם עכשיו עבודה. יש עכשיו, עם ישראל נמצא עכשיו במה שקוראים לזה בשעת חירום, בסכנת נפשות, ממש בסכנה כ-- כיוון שאני לא רוצה לנאום, אני לא רוצה להרחיב בזה, אבל סכנה שלא הייתה במשך דורות רבים, לא היה עם ישראל בסכנה כזאת. הרבי לא דיבר על זה הרבה, אבל זה, זה כל מי

42:34 דובר 1 ש-- כל מי שיודע ולו גם מעט מבין, מעט מ-מ-מעט יודע את זה. שזה זמן סכנה שמעולם לא היה קודם. הוא אמר ל-- הוא אמר לכולם, אתם מגויסים, כן, אתם מגויסים, כולם, כולם מגויסים ויש לכם עבודה לעשות. עכשיו, אז מה זה אם בתוך העבודה הזו שאני עושה אני אהיה ציווילי? אז הרבי אמר, תהיה ציווילי. אם א-- ואם אני אהיה על ידי זה מה שקוראים לזה ברייה קטנה ונמוכה, מה שקוראים חב"דניק מצוי, אז הרבי אמר, תהיה חב"דניק מצוי, העיקר תעשה את העבודה שלך. זה מה ש-מה שהרבי אמר. עכשיו מהי, מהי העבודה? הוא אומר, תראו, יש עכשיו, יש עכשיו מבול. יש עכשיו מבול ובתוך המבול הזה התפקיד שלכם הוא להציל את כל הנפשות, כן? אז אתה עומד שמה על שפת הנחל, זה יותר גרוע משישישה. על פי האמת, אה, אם מישהו מכם היה יודע מספרים, המספרים היו נוראים בכל העולם כולו. המספרים, אם מישהו היה יודע את המספרים האלה ולא-- אנחנו חיים פה בארץ ולא רואים את המס-- ויהיה כזה. המספרים בכל העולם כולו של, של הדבר שהוא כמעט הקצה האחרון, כמעט בקצה האחרון. זה ש-- אני יכול להגיד את זה ב-- אתם הולכים להציל יהודים. זהו, זה התפקיד שלכם, זה העניין שלכם, זאת עבודת החיים שלכם. זה מה שאתם צריכים לעשות. עכשיו, העניין הזה הוא לא, בכלל לא פשוט. הוא לא פשוט. ו-ושוב, יש בן אדם שיכול לבוא בצדק גמור ולהגיד, ולהגיד, "רבי, אני לא יודע לדבר, אני לא יודע להרצות, אני לא יודע ל-להתייחס לבני אדם. אני בקושי יכול להחזיק, להחזיק ילד קטן אחד, ואתה רוצה שאני אהיה ראש אלפי ישראל?" אז הרבי בסך הכול

44:41 דובר 1 אמר לכולם, אומר, "לא אכפת לי מה שאתה רוצה". אה, אה, אה, מישהו מכם היה פעם בצבא? ודאי היה מישהו פעם בצבא. מה? זה משהו שחבל. באמת חבל.

44:56 דובר 13 ניר היה בצבא.

44:59 דובר 1 מה? נו, לכמה אנשים? לכן הצבא, הצבא ודאי כותב על זה. כותב על זה הודעות. הודעה. אבל לעצם העניין, למה זה? למה זה? יש, יש מין מקום כזה שקוראים לו צבא, ששם שבן אדם אומר אני הולך להתפלל בעשר, ואני בעשר זה לא הכוונה עשר, אלא הכוונה היא

45:22 דובר 13 באה.

45:22 דובר 1 אז זה יהיה עשר וחצי. אז שם זה-

45:27 דובר 13 מה שהוא קבע.

45:28 דובר 1 אומרים שיש צבא ושהוא צריך לקום בשש, אז הוא קם בשש. הוא קם בשש כמו צ'וצ'נה. כן, הוא קם בשש כמו צ'וצ'נה והוא צריך לצחצח נעליים. הוא מצחצח נעליים כמו, כמו אומרים לו תרוץ. אז הוא אומר, "יש לי קילה", אז אומרים תרוץ עם הקילה.

45:48 דובר 13 איך אתה יודע?

45:52 דובר 1 רואים על ה, על האף. בקיצור, בקיצור רבותינו, מה שאני רוצה להגיד זה שבצבא היו אומרים ככה, ש-שמישהו שאומר אני לא יכול, היו אומרים שלא יכול זה בן דוד של לא רוצה, ולא רוצה זה, ולא רוצה זה אח של סירוב פקודה, ועל זה יושבים שלושה שבועות בבית סוהר. כן? אז אין דבר כזה לא יכול. לא יכול זאת אומרת לא רוצה. לא רוצה זה סירוב פקודה. אז, אז בסך הכול הרבי אמר, לפחות כמו זה בעל כורחך, הוא אומר תרימו את כל החלקים המתאימים בגוף שלכם, את החלקים האלה שקוראים לזה בלטינית. אם מישהו רוצה, רוצה לעיין בזה, בלטינית קוראים לזה גלוטאוס מקסימוס, השריר הכי גדול בגוף. אז תרימו את השריר הזה ותתחילו לזוז.

46:54 דובר 14 אחי מגה חמאס.

46:57 דובר 1 תתחילו לזוז. מי יתחיל לזוז? כל אחד. יכול, לא יכול, יודע, לא יודע, ילך רחוק. עכשיו אני רוצה לדבר קצת על העניין הזה. אני רוצה לדבר על העניין הזה, לא על זה שצריך לעזור. לא על זה שצריך לעזור ולא על זה. אני רק רוצה להגיד לכם, תדעו רבותיי, שכל זמן שאנשים באים כמו כאן, אני בא לבית כנסת, זה לא משנה אפילו, אפילו שאני בא לבית כנסת בתל אביב, עדיין אני רואה את האנשים שנמצאים בתוך בית הכנסת. כשאני נמצא בבית כנסת אני לא רואה את אלה שלא באים לבית כנסת. אני לא רואה את אלה שאף פעם לא באים לבית כנסת. אני לא רואה את אלה שאפילו לא יודעים איפה בית הכנסת, ואני לא רואה את אלה שלא יודעים מה זה בית כנסת. כן, וזאת, זו בעצם הבעיה ועל זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר, תדעו לכם רבותיי, יש לנו מצב כזה בכל העולם כולו, וזה אני אחר כך אדבר בעיקר על, על ארץ הקודש ועל מקום הקודש, כי לדבר על מקומות אחרים זה שוב, זה עסקים של אחרים. זאת אומרת, בתוך העולם בכלל, בתוך העולם בכלל יש דבר כזה שעם ישראל, למרות שיש העניין הזה של שומר ישראל שמור שארית ישראל, כן? וכולי. אבל בסך הכול עם ישראל ושארית ישראל הם נמצאים בצרה גדולה, אנחנו. בצרה גדולה אנחנו. אנחנו הולכים ונאבדים מן העולם. על כל יהודי, על כל יהודי שנוסף, שנולד, יש כמה שמתרחקים. על כל בן אדם שנכנס ליהדות יש כמה וכמה שיוצאים בצורה כזו או בצורה אחרת. ואנחנו מה שקוראים לזה הולכים ופוחתים והולכים ומתמעטים. ועכשיו אנחנו יכולים לעשות. אמרתי את זה פעם לאלה

49:03 דובר 1 שבאמריקה, שאם הם היו עושים את זה בחשבונות הבנקים שלהם, היו נכנסים מיד לבית סוהר. מדוע? את החובות שלו הוא רושם בתור זכויות. כן, זה, זה עבירה פלילית ועל זה הולכים לבית סוהר, על דבר כזה. אז מה שהם עושים זה שאת כל התרומות שלהם הם רושמים בתור זכויות. הם רושמים בתור... בסופו של דבר סך הכול הגדול הוא, סך הכול הגדול הוא שאנחנו עם ישראל הולכים, אז הוא הולך, הוא הולך ויורד ויוצא מן העולם. מדוע? מפני שיוצאים מתוכו, יוצאים מתוכו על ידי מיתה.

49:42 דובר 15 יותר ממה שנכנסים.

49:43 דובר 1 היוצאים יותר מאשר הנכנסים, מתים יותר מאשר נולדים. וזו, וזו בעיה וזה ככה עולה בכל מיני מקומות. יש מקומות שזה איום ונורא. יש מקומות שזה רק איום. יש מקומות שזה רק נורא, אבל זה בשום מקום לא טוב. בשום מקום זה לא טוב ואנחנו יודעים מספרים. יש כל מיני סטטיסטיקה. הסטטיסטיקה היא לא טובה. הזמן לא הולך איתנו, הזמן הולך נגדנו כל הזמן וממילא זה שאנחנו רצים ומשתדלים אז אנחנו לא רצים מספיק ולא משתדלים מספיק. אנחנו לא משתדלים מספיק, אנחנו לא עושים מספיק. אנחנו יושבים יותר מדי על החלקים האלה בגוף ויותר מדי נהנים מעצמנו ולא עושים את כל מה שצריך. עכשיו, מה צריך לעשות? עכשיו אני לא יודע את כל מה שצריך לעשות. אני רק יודע דבר אחד, שבן אדם צריך לדעת שכל זה האחים שלי, האחים שלי, המשפחה שלי, ישראל קדושים שלי, שהם לא פחות קדושים ממני, שהם לא, הם לא פחות. אני פוגש אותם מפעם לפעם בכל מיני מקומות. אני פוגש אותם, ושהם, שאחדים מהם הם, הם... אין לכם מושג כמה בני שועים יש שיש להם נשים גויות. כמה אנשים בני שועים, בנים של שלושים ותורים של רבנים צדיקים, בנים של רבנים צדיקים. אה, כדי שלא, שלא תהיה לך שום הרגשה רעה. ואתה סוף סוף הרי אתה גם כן מן הג... אתה מהגזע ממש, נכון? ממש גזע שבגזע. אני יכול להגיד לך שבתוך הגזע והגזע שבגזע והצאצאים של אדמו"ר הזקן יש כמה וכמה אנשים שיש להם נשים גויות וילדים גויים וזה ככה. עכשיו זה נכון, בכל... שוב, אין, אין בית שאין בו מת. כלומר, הבן דוד שלי ואחי הכי, אין בית שאין בו מת. אין

52:06 דובר 1 בית במשפחה הזו יש ש... יש, יש שני עוסקים, יש שני עוסקים, יש שני יחסנים ששייכים, ששייכים לחב"ד, יש שני יחסנים ששייכים לבלי, יש שני יחסנים ששייכים גם... שניים? שניים? שני יחסנים. יש שני יחס... יחסנים. יחסנים, שני יחסנים ששייכים לעולם שאני מכיר. מזכירה של המחלקה, מחלקה כירורגית וזה. במקום זה יש כל מיני שני יחסנים ויש שני יחסנים כאלה שהם כבר, שהם כבר לא יהודים, הם כבר לא יהודים. עכשיו... סבא, סבא היה יהודי. סבא היה יהודי, סבא היה יהודי. זה כל הבעיה, זה כל הבעיה וזה כל האסון וזה כל הטרגדיה שמישהו... אתה מייאש אותנו. מה? אתה מייאש אותנו. לא, אני רוצה. מה שאני רוצה להגיד זה ככה, זה שאם בן אדם, אם היו, היה פעם דבר כזה שהיה סוג של עינוי, עינוי אה פולני, שהם למדו את זה מהטטארים, שהטטארים למדו את זה מהטורקים. מה היו עושים? מה היו עושים כדי להוציא בן אדם ממיטה? היו לוקחים קלונס, קצה קצה, ומחדדים אותו ולוקחים בן אדם ומושיבים אותו בדיוק למקום הנכון על הקצה של זה ונותנים לו לרדת. מה שאני עושה זה רק להכניס את הקלונס הזה. עכשיו מישהו רוצה, רוצה לשבת שמה? שישב עד שהוא יכאב, שיגיע לראש שלו. כן, עכשיו אם לא, אני לא אומר את זה בשביל... אני אומר את זה בשביל הזה. אני אומר את זה בשביל בן אדם, גם בן אדם נורמלי שתוקעים לו משהו כזה באחוריים אז הוא זז. חמור שעושים לו את זה, זז. שור שעושים לו את זה, זז. למה בן אדם שעושים לו את זה לא זז? זו שאלה גדולה. מי כזה חכם? כזה חכם שהוא יושב על זה.

54:06 דובר 1 אבל מה שרציתי להגיד אמרתי. יש גזירה יחס ומאוד גזירה יחס. ואני מכיר את האנשים, חלק מהאנשים הללו, ואני יודע כל מיני, כל מיני בריות כאלה וכאלה וכאלה. מי שכמו שפעם אמר את זה מישהו בכנסת שלנו, יש אנשים שמהעצבים שלהם אפשר להכין סלט ירק. סלט ירק. מהילדים אי אפשר אפילו להכין מולך ביצים עגבניות. וזה עכשיו, זה אני יכול להגיד עכשיו מה, מה אני עושה עם זה? מה שאני רוצה להגיד, מה אני צריך לחשוב? אני צריך לזוז. אני צריך לזוז, מפני שהשאלה היא מה קורה כשאני הולך לוואדי? אני לא מומחה, אני לא צדיק, אני לא חכם, ואני רואה מישהו, במקרה אח שלי, שהוא יושב שמה ומדמם. אז מה אני אעשה? אני אעמוד ואשתוק? אני אשב שמה, אני אשב שמה בשקט ואני אגיד שאני יושב ומחכה עד שיבוא המומחה הגדול? אני אנסה לעשות משהו. אם יש מישהו פצוע אני ארים אותו. אם יש מישהו חולה אני אנסה לסחוב אותו, לפחות להעביר אותו לבית חולים הקרוב. מה שאני רוצה להגיד פה בעניין הזה, תראו, זה המצב של עם ישראל עכשיו בכל העולם, והמצב הזה הוא קשה מאוד והוא רע מאוד. הוא חמור מאוד. אין מקום שבו, שבו המצב הוא לא כזה, וזה שהרבי גייס את חסידי חב"ד. אם הוא היה יכול, הוא היה מגייס גם את חסידי גור, חסידי ברסלב, אבל נוח להם לשבת עם הבקיטשעס ולשבת שם ולהתפלל, לעמוד ליד הרבי ולהתעורר, למרות שמה שקורה זה אחיהם וקרוביהם, ידידיהם ובני משפחותיהם גם הולכים לאיבוד. אז הוא יושב לו בשקט והוא, והוא יושב ועושה מנחה ארוכה, מנחה ארוכה. אבל בסך הכול מה, בסך הכול מה שהרבי אמר, וזה, וזה

56:14 דובר 1 היה עניין כללי וזה לא עניין כזה. יש דבר כזה שקוראים לו שלוחים. שלוחים זה דבר מסוים שהיה לו, לא היה לו תפקיד, וזה דבר אחר, דבר אחר. הוא לקח, שהרבי דיבר על זה שהוא רוצה שכל בית יהיה בית חב"ד. אז מה עשו החב"דניקים הפעמיים? הם לקחו שלטים יפים, לקחו שלטים יפים, צבעו אותם באותיות זהב, קנו אותם. כמה הם עולים? עשרה שקלים אחד? ותולים חמישה שקלים. הוא לוקח ושם לו שלט על הבית: בית חב"ד. ומה הוא עושה עם זה? בסדר גמור, יש לו בית חב"ד. כן, אז הרבי, הוא מקיים את שהרבי אמר וכל זה. זה מה שקוראים לזה, זה שקר של ממש. כן, היה, היה מן קרוב שלי, היה, היה בזמנו לפני השואה, היה בן קרוב שלי, היה רב מקוז'ניץ. זה היה פרא אדם גדול והוא היה... מה? היה רב, אבל היה פרא אדם. זה קורה גם כן. כן, אז הוא היה...

57:17 דובר 3 חסיד.

57:19 דובר 1 מה?

57:20 דובר 3 גם חסיד.

57:24 דובר 1 אמרתי שחסיד, אם הוא חסיד, אם הוא חסיד, הוא... יש לחסיד כל מיני דברים. אחד הדברים שחסיד צריך להיות זה לפחות להיות קצת פרא אדם, ולפחות קצת להיות שלא יגיע למדרגה רעה. אם הוא כבר, כבר נהיה כמו משהו, אז שלפחות יהיה כמו טיגריס ולא כמו, כמו שפן. שהוא יהיה משהו, שיהיה משהו, שיהיה איזה דבר, שיש לו איזו חיות, ולא יהיה איזה מין ברייה כזו. מה שקוראים לזה מין שבלול כזה, שיושב וסוחב, סוחב את עצמו ונמרח על ה... ונמרח על הקרקע. זה אני אומר, אז לא היה רב על זה. אז לא היה. הרופא אמר לו...

58:07 דובר 3 על הקרקע.

58:08 דובר 1 כן, הרופא אמר לו שהוא צריך, הוא צריך לעסוק במרוץ. אז הוא היה כל ערב יוצא לחמש דקות, רץ ברחוב ואומר שבזה הוא יצא ידי חובת הרופא. אני לא מדבר על העניין של איך אתה יוצא ידי חובה. איך יצאתי ידי חובת הרופא? איך יצאתי ידי חובה זו? אני עושה קראנץ' אחד לפני וקראנץ' אחד אחרי זה ואני אומר יצאתי ידי חובה. אז אני עומד בפני בעיות מכל מיני בחינות. הבעיות האלה הן בעיות אמיתיות, הן בעיות אובייקטיביות. בעיות אובייקטיביות זה אומר יש מציאות כזאת בתוך העולם, והמציאות הזו נמצאת על כל העולם כולו. וכשמישהו רואה לתוך העולם, ושהוא רואה שיש דברים כאלה, שיש דברים שלפעמים זה השם אחד גדול הוא שבשם ישראל יכונה, ושלא כולם אפילו זה יש להם את זה. מפני שיש אנשים שכבר לא יודעים שהם יהודים ויש אנשים שהם כבר שכחו את הדבר הזה. יש אנשים שלא שמעו על הדבר הזה, ושצריך להעיר ולעורר מחדש, להעיר, להעיר ולעורר את האהבה. ואני שוב רוצה לומר מה שהרבי אמר בסך הכול. זה לא רק היה שאני צריך, אני הצדיק הגדול, הגדול, החכם שיושב ויושב בכפר חב"ד ויושב בירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן. אני צריך לדאוג לאנשים אחרים. הוא אמר: את אחי אנכי מבקש, את אחי אנכי מבקש. הוא אמר, אמר ככה: אתה יכול להיות כלום טוב, אתה יכול להיות כלום מאלו, אתה יכול להיות כלום לי, אבל אתה צריך. יש שמה מישהו שצריך לתת לו יד ולהוציא אותו מהבוץ, ואתה צריך להיות האיש הזה שנותן לו את היד, תהיה מי שתהיה, תהיה צבעך, תהיה פחות מצוות. אז קח, תלך ותעשה. קח, תלך ותעשה את זה. לא מפני שנתנו

1:00:04 דובר 1 לך את התפקיד להיות באופן רשמי שליח או להיות באופן רשמי ראש בית חב"ד ברחוב, ראש בית חב"ד ברחוב, ברחוב, ברחוב כובשי, כובשי כפר, כפר עציון מספר שישים וחמש. אלא נתנו לו, נתנו לו לראות. זה הכתובת שלו היום? לא, בשום פנים ואופן לא. הכתובת שלי היא משהו אחר לגמרי. זה שמה הכתובת שלי, לא קוראים דברים כאלה. בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לכם, רבותיי, רבותיי, כל מה שהרבי אמר היה שלא משנה מי אתה, ולא תלוי בתואר שאתה שם על עצמך, וזה לא תלוי גם איזה מין, איזה מין שוונץ אתה. אבל אתה יכול להיות מה? זה תלוי. זה לא תלוי! אם אתה שוונץ קטן אז תיתן למישהו שיחזיק בשוונץ הקטן הזה. שיחזיק בו, שהוא יוכל להתעלות בו, שהוא יוכל לאחוז בו. יש לך זנב של דוב או זנב של עכבר? שיהיה מישהו שיוכל לאחוז בו. כן, שיהיה מי שיכול לאחוז בו. אתה שוונץ גדול? יש לך זנב כמו של סוס? אז יחזיקו בו יותר, יחזיקו בו רבים. התמצית והעיקר של כל זה, של העניין הזה, תראו מה זה אומר שעת חירום. כשהרבי דיבר על זה סביב המבול, כשהרבי בזמנו, שהוא דיבר על העניין הזה, שהוא גייס, שהוא הרס את כל הישיבות שלו ושלח את האנשים להיות מורים, וחלק מהם הם מורים. טוב, אסור לי להגיד לשון הרע, ולשון הרע זה רק אמת. לשון הרע זה, הייתי אומר, בשביל לא להגיד את כל לשון הרע, הייתי אומר חלק מהם היו מורים לא מוצלחים. כן, בגלל זה אני אומר זה חלק מלשון הרע. אם הייתי אומר לשון הרע ממש הייתי צריך להגיד את זה באופן יותר חריף. אבל

1:01:57 דובר 1 הרבי שלח אותם, גייס אותם, אמר להם, רבותיי, זה עכשיו שעת חירום, ובשעת חירום אני לא שואל מה שקוראים את זה. אני לא דן בזה מה שקוראים את זה בלשון, בלשון קודש, מי זה רבי ורבן, אלי ברבי. כולם הולכים, כולם זזים, כולם יוצאים. כל אחד לכבודו, כלה לחופתה. יוצאים, יוצאים לעניין הזה. עכשיו מה יוצאים לעניין הזה? יוצאים לעניין הזה, מה שקוראים, לעשות מה שאפשר לעשות, כמה שאפשר לעשות. כי כל הנפשות האלה, הנפשות האלה מצד הלב, מצד הנשמה, וזה מה שכתוב בתניא פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה בשביל להסביר את העניין הזה מצד הנשמה. אם אני נולדתי במקרה, מה שקוראים את זה, בצד הנכון של קו הרכבת, נולדתי למקום שההורים שלי היו כאלה וכאלה והחינוך שלי היה כזה וכזה, ואני גדלתי ונהייתי מה שקוראים את זה, וגדל לי זקן באופן אוטומטי, זה לא אומר שאני יותר טוב או יותר צדיק ויותר נשמה מאשר בן אדם שגדל בצד השני של המסילה, ומישהו שהוא לא יודע בכלל. לכן אם אני צריך לדאוג, אם אני מאמין בזה שיש נשמות ישראל, אנחנו צריכים לדאוג לנשמות ישראל. איך דואגים לנשמות ישראל? יוצאים ועושים משהו, יוצאים ועושים משהו. ועל מי זה מוטל? על כל איש ואיש, על כל פרט ופרט לעצמו. ככה זה. עכשיו, זה מה שהרבי אמר, ומצד אחד אנחנו יכולים, זה התחלה גדולה. זה התחלה גדולה. הרבי, הרבי פעם, פעם שהרבי היה אומר, הוא היה אומר למישהו, לרבי יהודי, מה שהיו קוראים את זה, שסיפרו את הסיפור המפורסם הזה. זה עדיין סיפור נכון שמישהו פעם בא ל... בא לעולם הבא והיה גלוח, והמלאך שם את היד על הזה ואומר: "יהודי, יהודי, איפה

1:03:56 דובר 1 הזקן שלך?" ואחר כך בא אליו יהודי עם זקן מגודל, והמלאך שם לו את היד על הזקן ואומר: "זקן, זקן, איפה היהודי שלך?" כן, איפה היהודי שלך? שזו שאלה. תשמעו איזו שאלה. זו שאלה בכלל לא, זה לא בריחה. זה הצהרה. הצהרה היא. יש כל מיני דברים שנשמעים כמו בריחה, שנשמעים כמו בריחה, לא בריחה. זה דבר נורא. גם כשאומרים את זה באיזה חינוך ובתוך מסגרת בריאה, האנשים לא יודעים שמעליבים אותם, שמעליבים אותם, שהם אומרים להם, שאומרים להם דבר באמת. זקן, זקן. טוב, צמח לך זקן, אבל בסך הכול, בסך הכול בתמצית העניין יש בעיה גדולה. יש בעיה. עכשיו הרבי אמר, לא אכפת לי מי אתם, זקן או יהודי או יהודי עם זקן או זקן עם יהודי. אתם הולכים, אתם מגויסים. לא אכפת לי. כן. טוב, אני מצטער. כן, זה טוב. שתיתי. כולם רואים שאני שתיתי.

1:05:04 דובר 4 לא, לא, אף אחד לא ראה. לא שותה.

1:05:09 דובר 1 שתיתי. תראה, יש שיר שהוא לא כתוב. המחבר, המחבר שלו היה יהודי שומר מצוות, אבל הוא לא היה חב"דניק עד כמה שאני יודע, והשיר הזה הוא לא שיר של חב"ד, אבל היה שיר שאנשים מתו איתו. מתו! כן, זה השיר, מה שקוראים לזה השיר של, השיר של ההמנון של הלח"י. שזה בעצם שייך לעניין הזה. אתה רואה? אני אומר שר, אני לא יודע לשיר אותו. ההמנון של הלח"י. חיילים אלמונים הננו בלי מדים. ואני לא זוכר את כל המילים. אנחנו גויסנו לכל החיים. משורה משחרר רק המוות. כן, אתם שומעים את המילים? אלו הן מילים של בן אדם שמצא את עצמו מת על זה. זה היה אברהם שטרן, יאיר. אז אתם רואים? אנחנו חיילים בלי מדים. אנחנו מגויסים לכל החיים. משורה משחרר רק המוות. זהו. תבינו שזה, אנשים קראו את זה. אנשים חיו את זה. אנשים מתו עם זה, אנשים מתו עם זה. עכשיו חב"דניקים, תשמעו, מה שאנשים קראו ומה שאנשים חיו ומה שאנשים מתו, זה זה זה הכוונה. זה הכוונה. אני מגויס לכל החיים. לא שואלים אותי מי אני. לא שואלים אותי מה אני ולא אומרים לי ולא נותנים לי בתים ולא נותנים לי דרגות ולא נותנים לי שום דבר. ואומרים לי אתה הולך. מתי יהיה השחרור שלי? כשאני אמות. כן, בינתיים אני עובד.

1:07:05 דובר 5 גם אז אתה לא

1:07:05 דובר 1 כן, אז כשאני מת אני יודע שמה אני אתעסק עם מלאך המוות. יכול להיות שמלאך המוות הוא יהודי נחמד. כן. אני יודע. תראה, הוא מלאך עכשיו. תראו. תראו שבני אדם ובני אדם זה קשה, קשה, קשה להצליח שבני אדם אין שיתוף פעולה. המלאך יכול להיות שהוא קם וישב. אני אומר לו משהו, הוא יאמין לי, שיכול להיות שאפילו מלאך המוות יאמין לי. אבל כן. אבל אני מדבר. אני מדבר פה על מהלך החיים. אמרתי, זה, זה העניין, זה החיים, זה העבודה, זה על זה, על זה משהו מדובר. אז עכשיו מה שמצד אחד הרבי אמר, מי אתה? כבר לא אכפת לי. מי אתה? כחסיד. זה מקלחת, קצת מקלחת. אתה רושם את עצמך שם. מרשים. באיזו אחת מהרשימות האלה כתבת? נתת אות לספר? לספר תורה? אתה מספיק חסיד. שולחים אותך, אה, להביא. כן, רק שיביאו את זה. זה כמו שעשה חביבי שנגמרו לו החיילים. אז מה הוא עשה? הוא שלח את הילדים, נתן לילדים רובים ואמר: אתם תתחילו, אתם תמשיכו להילחם. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו אומרים, נגמרו לכם, אין יותר אנשים מבוגרים, אין יותר חסידים, אז שיצאו חסידי חסידים. אין חסידי חסידים, שיצאו חסידים, חסידים גדולים. אין יותר, אין יותר יהודים, שיצאו זקנים. העיקר שיצאו ויעשו את העבודה. שיצאו ויעשו את העבודה. מה?

1:08:51 דובר 6 לא, לא, את אותה מילה.

1:08:53 דובר 1 אני לא יודע. עכשיו מה, כל אחד יכול לשים עצמו. הבעיה היא לפי זה מה? מהי עבודה? עבודה היא תציל יהודי. תציל יהודי.

1:09:03 דובר 6 לעשות יהודי.

1:09:04 דובר 1 תציל יהודים, לא לעשות יהודים. יהודים הם נולדו, הם לא עובדים. תציל אותם. תציל אותם מבין המצרים. תציל אותם מאיזה מקום שהם נמצאים. זה מה שמבקשים ממך לעשות, ואת זה, ואת זה מה שמדובר. אז מאיפה אני יכול להגיד הרבי עשה לי חיים נוחים? הרבי עכשיו לא מבקש ממני ללמוד. אני פטור מלימוד. אני, אני, אני בית חב"ד. אני, הרבי אומר לי אחר אמרו להתפלל, אני פטור מתפילה. הרבי אמר שאני בית חב"ד, אני, אני צריך לעסוק, לעסוק במה שקוראים את זה בשמירת היצר. אין שמירת היצר. אין יותר יצר. אני פטור. אני בית חב"ד ו- אבל, אבל זה, זה הכל, זה הצד הנוח של הדבר. שאמרנו פטור, פטור, פטור, פטור. עכשיו אתה, התפקיד שלך. אתה היית רבנות צבאית, אתה כבר לא רבנות צבאית. אתה צריך לקבור מתים. אתה כבר לא קובר מתים. אז היית צריך להיות שמה, להיות משגיח כשרות. אתה כבר לא משגיח כשרות. מה אתה עושה? אתה הולך לחזית. אתה הולך לחזית? אתה הולך, הולך. אתה הולך להילחם. כשאין תנור, ימותו. זה מה ש-- מה שהרבי אמר. הרבי שלח אנשים לכל מיני מקומות, לכל מיני חורים, לכל מיני סיכונים. הוא אמר להם יכול להיות שמישהו ימות, שימות. שימות. למה? הוא עושה, עכשיו הוא עובד עם מצב במלחמה. מלחמה זה דבר שלא שולחים בו הרבה טוב. במלחמה לא יוצאים כולם חיים. מלחמה זה דבר כזה שמוותרים, אז הולכים להילחם. אז הולכים להילחם. זה מה שהרבי אמר. אז תבינו שהבעיה שהרבי לא אמר, זו התוועדות האחרונה בכפר חב"ד. מהרבה שנים הייתי בכפר ואני חושב שמתוך מתיישבי הכפר, אני חושב שש זה מתיישבי הכפר הם קרובים שלי, אני אולי יותר, אני

1:11:10 דובר 1 לא בטוח. אני בטוח שדבר אחד, שאם יזרקו אבן בכפר זה ודאי יפגע באחד הקרובים שלי, שלי כזה או כזה. כמעט לא יכול להיות שיהיה מישהו לא קרוב. כן, אני יכול לעשות את הרשימות של ה-- הרשימות של השמות, זה יותר מדי מעייף בכפר הזה, אבל זה לא משנה. אז יש בכפר הזה כל מיני דעות, כל מיני אנשים, שירים, יותר שירים, עוד יותר שירים. השאלה היא לא-- השאלה כאן לא אם הם רשומים. השאלה היא, כולם מגויסים, כולם מגויסים. עכשיו אני הייתי בכפר ואני זוכר אז, זו הייתה הפעם הראשונה שגיליתי שמתחילים להתפלל בשעה עשר. עכשיו אני ראיתי עוד בספרים פעם שהכוונה הייתה ש-שבשעה שמונה קמים ויושבים ולומדים שעתיים וחצי חסידות. הייתי בכפר וגיליתי שבשעה יש חצי שעה שמדברים דברים טכניים, חצי שעה ש-ש-שמסתדרים במקווה ושעה שאוכלים כורם. זו הייתה תגלית בשבילי. אבל ברור ש-- אוכלים כורם. יאכלו ענבים וישבעו. עכשיו זה כבר לא אכפת. הרבי אמר לא אכפת לי שאתם אוכלים כורם. הרבי אמר לא אכפת לו שאתם אוכלים כורם. הרבי אבל אמר מה שאכפת לו, אתם, אתם מגויסים ואתם תלכו. עכשיו זה, על זה הוא כן מקפיד. הוא לא, אולי לא מקפיד על העניין הזה, אתה אוכל כורם במקום להתפלל. אז כורם זה בגימטריה שבת ועוד כורם ומוסיפים עוד כורם אז זה יוצא גימטריה שבת וחצי. אז תן לי כמה כורם שרוצים, זה בסדר. אתה מתפלל? זה בסדר. אתה מת-- אתה רק מעמיד פנים שאתה מתפלל? זה גם כן בסדר. אתה, אתה, אתה פותח ספר חסידות? אשריך ואשרי חלקך בעולם הזה ובעולם הבא. הסתכלת בספר? אתה בגדולי הדור. אבל כל זה, זה לא, לא שייך. לא

1:13:13 דובר 1 למעלה ולא למטה. העיקר הוא, אתה צריך, אתה לא עובד בעבודה, אתה מגויס. אתה מגויס? אז אתה, אתה צריך לעשות. מי מגויס? כל צב ו-- כל צב ו-ובצורה, כמי-- וכמן הנחוש. כל מי שהוא צולע או הולך על שלוש או הולך על ארבע. כל אחד מגויס, ואדם צריך לו, יש לו תפקיד אחד. עכשיו אני, עכשיו אני רוצה לחזור כ-כדי שלא יהיה בעניין הזה. אמרתי, דיברתי על חוץ לארץ, על המצב בחוץ לארץ שהוא היום ולמחר. המצב בארץ ישראל הוא לאמיתו של דבר לא יותר טוב. אני עכשיו לא מדבר, יש דברים, כל מיני דברים. מדברים גוש קטיף, לא גוש קטיף. כן נסיגה, לא נסיגה. יעשו את זה או לא יעשו את זה. כנסת הכלבים תצביע ככה או תצביע ככה. הדברים האלה הם לא משנים. משנה היהודים שחיים פה במקום הזה. החמישה מיליון יהודים שיושבים פה במקום הזה. מיהם היהודים האלה? ואני עוד פעם רוצה להגיד לכם, תשמעו רבותיי, הזמן עובד נגדנו, כי כל-- יש עוד היום אנשים שזוכרים שהיה להם סבא, שהסבא הלך לבית כנסת, אבל האנשים האלה, הסבא הזה הולך ומת, בדרך הטבע הוא הולך ומת. יש עוד אנשים שזוכרים שהיה דבר כזה כמו, כמו פסח וראש השנה. לפני שנים היה מישהו ממכריי, עשה חידון לבני קיבוצים ושאל אותם מה זה ראש השנה. כמעט אף אחד מהם לא ידע. אחד הצביע. אמר: זה איזה חג שיש בחודש ספטמבר. אתם מבינים? זהו זה. כן, ואני יכול להביא לכם דוגמאות לאין ערוך של, של המציאות הזו. זו המציאות בארץ שלנו, הזו שאנחנו חיים בה. כמה? חמ-חמש דקות מכפר חב"ד. חמש דקות מכפר חב"ד. תמצאו את כל, את

1:15:34 דובר 1 כל הדברים האלה. זה לא משנה. תצאו ימה ונגבה, צפונה, צפונה וקדמה. בכל מקום תמצאו את הדבר הזה. תמצאו את הדבר הזה וזה-- עכשיו, מי אשם? זה לא חשוב. מי צריך לעשות?

1:15:54 דובר 7 אנחנו.

1:15:55 דובר 1 אנחנו. אנחנו צריכים לעשות. עכשיו, אם יש שם יהודי שיושב, שיושב ביהוד או בראשון לציון או יושב באיזה חור אחר, יושב בספרייה או יושב, או יושב במציון. יושב יהודי והוא לא שומע שהקדוש ברוך הוא, שצריך, שצריך להתעורר ושצריך לעשות משהו וצריך להתקרב לקדוש ברוך הוא. אז מי אשם בזה? זה אנחנו. אנחנו. הרבי שחרר אותנו מכל מיני חובות. אמר, הוא אמר ליהודים האלה והאלה וההיא וההיא. אומר: אתם לא רוצים להיות חסידים? כפרה עליכם. אתם לא רוצים להיות עם ישראל? מזמן ידעתי שאתם לא מסוגלים. אתם לא רוצים להיות יראי שמיים? הרי אתם בין כה וכה לא כאלה, אבל תהיו חיילים, תהיו חיילים, תעשו את העבודה, תעשו את העבודה, וזה מה שהוא אומר. על זה הוא לא מוותר, על זה הוא לא מוותר. תראו שוב, אני לא יודע. יש פה משיחיסטים גדולים ומשיחיסטים קטנים, עם דגל ובלי דגל, עם כל ההוויות, עם בלי, עם הוויות משוגעות, מצד א' ומצד ב', וזה לא אכפת לי ולא משנה. הרי תראו, יש עבודה לעשות, יש פקודות למלא. אז אני ממלא פקודות. אני צריך למלא פקודות. אם אני לא ממלא פקודות אז אני חלאה. זהו. זה לא כאן וכאן, בדברים האלה זה כבר לא עניין של מה? אמרתי, עד עכשיו הייתי נחמד ונחמד, לא שתיתי, לא שתיתי מספיק. אז זה לא יוצא ולא עושים דברים כראוי להם לדבר. לא, לא שעושים דברים כראוי להם לדבר, ואני בדרך כלל מדבר רק בלשון נקייה. עד היום מה?

1:17:45 דובר 8 איפה היית עד היום? איפה היית כל הזמן?

1:17:48 דובר 1 איפה היית עד היום, הוא שואל. כל פעם שבאתי לכפר חב"ד, איפה שהייתי בכפר חב"ד, אז כפר חב"ד בוודאי לא רצה לראות אותי. אז זה הם זורקים, כן. כולם פה יהודים יראי שמיים, יראי שמיים, חסידים, ליטאים, אחרים. כן, ואני לא מתאים להם. בסדר, אז הם שלחו אותי לירושלים, שם יושבים יהודים, יהודים דחופי דרגה. אבל אני עכשיו חוזר ל-לגוף העניין. אמרתי, יש דבר שה-- יש דבר שהרבי אמר לעשות. הוא אמר לעשות, הוא אמר לעשות אותו משהו. אמר שזה שעת חירום. כן, זה שעת חירום. יש, יש, יש אש בוערת. אני לא שואל את בן-- אני שואל, כשהאש נורא בוערת, אני לא מבקש מבן אדם אם יש לו רישיון להיות מכבה אש מוסמך, אם יש לו רישיון מכבה אש מוסמך. אני אומר: אתה יכול לתפוס, להציל איזה תינוק? תפוס ותציל תינוק. ושלא-- ואל תגיד לי, אל תגיד לי אחר כך שלא היה לי, שלא היה לי רשות מהשולחנות המחוברים. שלא היה לי, מה שקוראים לזה, רישיון מכתר שנתן לי, נתן לי את הכוח הזה לעשות את הדברים האלה. עכשיו כל הדברים האלה הם הדברים-- אני שוב רוצה להגיד, תראו עוד פעם. הזמן זה סך הכול, זה סך הכול. אחרי הכול הזמן אובד בקליל, כי על כל יום שיוצא אנשים שוכחים ואנשים מנתקים את הקשר. זה לא הולך בצד השני. האיש הזה, מי שהיה לו סבא, הסבא שלו הולך ומת לו. כן, מי שהיה לו תמונה בבית שהיה בן אדם עם קשר, האיש הזה הולך לו. מי שזכר פעם שיש. תעשו משאל. מי יודע מה זה פרשת השבוע? לא איזה פרשה יש היום, אלא מה זה פרשת השבוע. תשאלו אנשים,

1:19:53 דובר 1 תשאלו אנשים על חגים ומועדים, על מצוות ועל מעשים. תשאלו אנשים ממתי יש מצווה להניח תפילין. אז הם יגידו לכם: לפני מאה וחמישים שנה קולוניאלים המציאו את זה. כן, זה מה שאנשים יגידו לכם. זה מה שאנשים יודעים, אם הם בכלל יודעים מה זה תפילין. יש הרבה אנשים פה בארץ, בארץ הקודש שלנו, ולא רחוק מכאן, שלא ראו דבר כזה בחיים שלהם. הם לא ראו את זה בחיים שלהם. שהם ראו ספר, שאם הם יראו ספר תורה, הם יראו אותו במוזיאון האסלאם. שם הם יראו אותו. עכשיו, ואז מובטח הקולם? עכשיו כל האנשים האלה, כל האנשים האלה, אלה שהם אוכלי נבלות ואוכלי טריפות, אלה שעושים, שעושים מסחר באיברי מתים ואלה שנוחרים בשר חזיר וחמישה שרצים טהורים, כל אלה הם יהודים צדיקים לעומת אלה שיודעים מה שצריך לעשות ולא עושים שום דבר. כל אלה הם פנוחות של משחית, ויש אנשים שבאמת לא יודעים שום דבר, ובאמת לא יודעים שום דבר, ומה שהם ידעו לא היה שייך. אז עכשיו אני צריך ללכת ולקרב את כל אלה, וזה מה שקוראים לזה חיוב על נוסח הכתרה בפקודה. כן. זה לא, זה לא עניין של מישהו שאני עושה למישהו את הנוחיות שלו, אבל אני יודע, יש דרכים, יש אופנים ודרכים להתחמק מזה. אני קם בבוקר, אני צריך לקרוא פרשת השבוע, אני צריך להגיד קריאת שמע. כמה זמן לוקח להגיד קריאת שמע? אחר כך אני צריך לעבוד. אחר כך אני עייף מעבודה. אחר כך אני אוכל ארוחת צהריים או ערב.

00:00 דובר 1 אני אוכל ארוחת צהריים או ערב או מה? אחר כך אני עייף מהארוחה. אחר כך אני הולך לראות טלוויזיה. אחר כך אני עייף מהטלוויזיה, ואחר כך אני הולך לישון, ואחר כך אני קם בבוקר שוב להזדיין קצת. שני חלקים בחיים. שני חלקים בחיים. ואחרי כל הדברים האלה, עוד פעם אני אומר לכם, עכשיו אתם יכולים להגיד שזה לא מתאים להגיד ביום של הרבנית הצדקנית. הייתי צריך להגיד ביום של הרבנית עצמה שכולכם כאילו נחמדים וכולכם, וכולכם בעצם מתוקים. זה בעצם מה שביקשו ממני להגיד, שאגיד לכם. אז אני עוד פעם, אני אומר לכם באופן רשמי לגמרי: כולכם מתוקים. כל יושבי כפר חב"ד, אחד יותר מתוק מחברו. מה זה, אפילו התל אביבים, למרות שהם שייכים לתושבי ארץ פלישתים, הם כולם, הם כולם יהודים ממש מתוקים, במיוחד אם לא גדל להם זקן, אם גדל להם זקן.

01:11 דובר 2 זה זקן.

01:13 דובר 1 זה זקן. אין טעם לעשות איזה זקן, זה פשוט זה. אני בטוח שאם היית צריך לעשות דבר כזה זה היה עולה יותר מדי. כך זה פשוט יותר זול לתת לו לגדול לבד. אז לכן בתור תל אביבי אתה החלטת שצריך לתת לזקן לגדול מאשר ליצור אותו בחנות של תפאורה לתיאטרון. אז זה בסדר. לכן אני בטוח שזה זקן. אז זה זקן יפה, אז זה זקן. אז התל אביבים, ואם יש פה מישהו מראשון לציון, ממקום אחר, כולם נחמדים, כולם יפים, כולם טהורים, כולם מתוקים. מה עוד אני יכול להגיד? מה עוד צריך להגיד? נגיד לכם לפי האלף־בית, לפי האלף־בית. אדירים, ברורים, גיבורים, דגולים, הדורים, ותיקים וכך הלאה. אז ויהי רצון שבעיניכם כאילו אמרתי אלף־בית משולש עם כל האותיות הטובות. אחרי כל זה, אחרי כל הא'-ב' הזה, אחרי כל הא'-ב' הזה יש מציאות, והמציאות הזו, עוד פעם אני אומר, יש מציאות. יש לכל אחד ולכל אדם בישראל שעה של חשבון נפש, ויש חשבון נפש פרטי לגמרי שכל בן אדם צריך לעשות את החשבון שלו, לעמוד לפני מלך מלכי המלכים. וזה לא העסק שלי. העסק שלי זה בקושי לעמוד עם עצמי. אבל יש עסק של, יש עסק של הקדוש ברוך הוא, והעסק של הקדוש ברוך הוא. אני צריך לעבור לפני, לפני, עוד לפני שאני בא לפני בית דין הגדול שם למעלה, אני צריך לעבור לפני בית... לפני שאני מגיע אפילו לפני בית דין הקטן למטה. תסתכלו, קודם כולכם אנשים טובים. אתם קמים בבוקר ובדרך כלל אתם מסתכלים בראי. אז תסתכלו על הפרצוף הזה בראי ותגידו לו: אתה בסדר? אתה בסדר? אתה יכול? אתה יכול

03:28 דובר 1 לעמוד בהצלחה? הפרצוף הזה שנמצא מולי, אתה יכול לעמוד בזה? זה בעצם השאלה עוד לפני שבאים לחשבונות, לחשבונות של עולמות עליונים, לחשבונות של מה שקוראים לזה בית דין הגדול ובית דין הקטן ובית דין הגדול של עליונים. יש, יש לפני בית דין הזה, יש העניין הזה: איפה אני עומד, איפה אני עומד, ואני צריך לראות את זה כמו שאני עומד. אז אומרים תיאורטית בקושי. חסיד נקרא על שם חסיד, נקרא על שם חסיד, רשום בשם חסיד. כן, הוא עובר. הוא עובר את כל איזה, מה שקוראים לזה, את המבחן של רשויות המס של זימבבואה. הוא יכול לעבור בתור חסיד. יפה, אז הוא חסיד. עכשיו יש שאלה של אז מה? אז מה פלוני שהוא חסיד? מה הוא עושה? יש לו משהו שהוא צריך לעשות. יש לו תפקיד ויש לו עבודה. ואם יש לו בחור, בחור או בחורה בארץ הקדושה שלנו שלא יודע שום דבר ושלא אכפת לו משום דבר, אז מי אשם? אנחנו. אנחנו, אנחנו, אנחנו. ראשונים תמיד אנחנו. כן, ראשונים תמיד אנחנו. אנחנו הבעלי אשמים. אנחנו. כן. עכשיו אני יכול לתת את כל התירוצים, ואת, כמו שאמר בזמנו רב גדול אחד, את התירוצים אומרים למשטרה. תירוצים אומרים למשטרה. לפעמים השוטרים מאמינים, לפעמים לא מאמינים. את הדברים של האמת אני לא יכול להגיד למשטרה. אז מה אני אגיד למשטרה? אז אני אשאל. בא אליו בן אדם ואני שואל אותו: אז מה עשית? מה עשית בעניין הזה? אתה פטור מתורה ומצוות. בסדר, פטרנו אותך כבר. הרבי פטר אותך מתורה ומצוות, מיראת שמיים ומחסידות. כפרת עוונות, כפרה עליך. עכשיו עבודה יש לך לעשות. אתה עושה את העבודה שלך? אתה לא עושה את העבודה

05:39 דובר 1 שלך. למה אתה טוב? תשמע, מה אתה טוב? אפילו לא כפרות, כפרות צריכים לפחות תרנגול. כן, אבל שיושב דבר כזה שהוא אפילו לא תרנגול. כן, שיושב דבר כזה שהוא ברייה קטנה מרוטה עם זקן. כן, מה שקוראים לזה לא תיש ולא עז. כן, תארו לעצמכם שאני הייתי לוקח, הייתי לוקח חילזון ושם לו זקן ושם לו גארטל. נו, אז איזה פרצוף היה לו. איזה פרצוף היה לו? זה פרצוף. פרצוף של חסיד. אז זהו, זהו ומוכן. אז כל הדברים האלה הם דברים כאלה. אמרתי אותם כאילו לא אמרתי אותם. צריך להיות נחמד. אני לא הייתי, לא הייתי נחמד. תראו, אני מסובסד, כן, כי אמרתי רק דברים טובים לעודד את רוחכם ולהגיד לכם: א', שאתם פטורים מלבשל. אף אחד פה לא חייב להיות שם. מדוע? מישהו כבר חסיד. אף אחד לא צריך להיות חסיד. מישהו כבר עובד השם. ולמה הוא עובד השם? אם הוא עובד, הוא עובד בבית חב"ד. אז הוא פטור מכל, מהתורה, מהמצוות, מהדינים. זה בסדר גמור. לא? זה לא עושה לך חיים טובים? עכשיו, אבל אחרי שיורדים, כמו שהיו אומרים, יורדים לשורה התחתונה, שורת הסיכום. נו, נו, דבר אל בני ישראל, בני ישראל. דבר אל בני ישראל ויזוזו, ויזוזו. אז עכשיו, אם הם לא זזים, אם הם לא זזים ואם הם לא זזים, זה לא הבעיה. הם לא זזים בכלל. זאת אומרת, אני יכול בוודאי. אני עושה את כל הקרשים כמו שצריך. אני קם בבוקר, אני עושה קריאת על צרות ישראל, ואני אחר כך מכניס שם פתק, שם פתק בקלפי, כי אני גם כן בשביל צרות ישראל, ואני עושה איזה שהם דברים ואני

07:44 דובר 1 איך קוראים לזה? אני מנוי על העיתון כפר חב"ד ואני מסכים לפוליטיקה שלו. אז תראה, תלכי בחיים. כן, מה יכול להיות יותר טוב? מה יכול להיות יותר יפה? כן. מה אני, אני מקבל כפר חב"ד כל שבוע. אני קורא את דבר העורך. אני קורא. אני קורא את דבר העורך כל שבוע ואני מתעדן בתענוגים. מה שקוראים לזה, כמו שכתוב בניגון: להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים. זה, זה מספיק. זה מספיק בשביל שבוע שלם של, של, זה מספיק בשביל סעודה שלימה של אכילה שאני לא אוכל. עכשיו אחרי כל הדברים והאמת האלה, עכשיו מגיע העניין הזה, מה שקוראים לזה תכל'ס. תכל'ס, מה? מה אתה עושה? כן, זה היה פעם. זה היה אבא שלי. זה היה, היה לו, היה לו שיר שהוא חיבר, זאת אומרת: לא למדנו, לא התפללנו, רק את הקדוש ברוך הוא לא צעקנו. כן, אז זה בעצם על זה אני מדבר. לא למדנו, כפרה. אין, יהיו למדנים. אם לא יהיו למדנים בין החסידים, אז יהיו למדנים בין המתנגדים. זה המתנגדים לא עושים שום סימן שמגדלים למדנים אצלם. אז הם מגדלים מעין למדנים, אנשים שחושבים שהם למדנים, אנשים ש, ש, שיש להם. עכשיו יש המושג הנפלא כזה שיש מה שקוראים לזה, אני לא רוצה לחזור מה שהיה בזמנו. שמעתי את זה מהרב רום[?], היום יש עכשיו עולם של מלאך גבעולים. כן. אז יש מלאך גבעולים והגבעולים מחליטים שזה הוא בן תורה. כן, זה מלשון, מלשון תורה. כן, שיש בגמרא וראת, ראת התורה ושתה למרי. כן. אז יש בן תורה. טוב, כן, ואגב זה סיימתי. חיים.

13:22 דובר 3 טוב, אני, אני לא רוצה לגרום לזה שצריך אחר כך להשכיב אתכם כל אחד ואחד במיטה בחוץ. זה, זה יהיה קצת טרחה. קצת טרחה להשכיב כל אחד וללטף אותו ולהגיד לו לקרוא את שמע, את שמע שעל המיטה. אבל, אה, בוא, אני רוצה לומר לכם עוד דבר אחד. אה, לפעמים כשמדברים על דברים כאלה, נושאים כאלה שאני מדבר עליהם, אז בן אדם אומר: מה אני יודע? מה אני יודע? אני יכול להגיד: מה אני יודע, מה אני יודע. אף אחד לא יודע. אני רק רוצה להגיד, תראו לעצמכם, כל אחד ואחד יתייחס לעצמו שהוא יתיישב, לא עלינו. לא, אגב, אחד ההבדלים בין הספרדים לאשכנזים הוא אחד היתרונות של הספרדים. כשהאשכנזים אומרים דבר לא נעים הם אומרים לא עלינו. כשהספרדים אומרים דבר כזה אומרים לא עליכם. עכשיו בואו נגיד שזה, זהו ההבדל. הספרדים, האשכנזים דואגים לעצמם. אבל לא משנה, נגיד נדבר אפילו בזכות האשכנזים. אז נגיד ככה, האשכנזים שאומרים, שאומרים מה שאומרים ואיפה אומרים, אז לא עלינו ולא עליכם. תארו לעצמכם שנכנס למישהו שם קוץ במקום הזה שהוא יושב עליו.

14:57 דובר 4 מה זה קוץ?

14:58 דובר 3 והקוץ הזה באמת כואב. אז מה הוא עושה? עכשיו יש אופן כזה שבן אדם אומר: הקוץ הזה כואב לי, אז צריך מיד ללכת וללכת ולדון בעניין הזה. לעשות אסיפה. אסיפה של הכפר, אסיפה של מועצת הכפר, אסיפה של ועד הפעולות, אסיפה של ועד הנאמנים, ולדון מה עושים עם הקוץ הזה שיושב אצל אותו מקום. הבעיה היא, מה שאני רוצה להגיד זה, בין שהוועד החליט את ההחלטות שלו מה צריך לעשות עם הקוץ, או הוועד לא יקבל את ההחלטות שלו, מה לעשות עם הקוץ? אני יודע דבר אחד: יש לי קוץ במקום הזה, ויש לי קוץ במקום הזה, והקוץ כואב לי. כשהקוץ כואב, אני רוצה להוציא את הקוץ הזה. עכשיו מה שרציתי להגיד לכם, זה היה כל הדברים האלה שדיברתי. מה שצריך לעשות זה על מנת שיהיה מה שקוראים לזה משיקים בצדכם רצויים בעיניכם, שיהיה דבר כזה שבן אדם מרגיש שזה קוץ בשק. אז אני לא את הפתרון. מה הפתרון בכל המקרים? מה הפתרון שאפשר לעשות? מה, אם בן אדם שואל מה אני יכול לעשות? אז אני אומר לו: יש לך עכשיו קוץ אצלך. זה הקוץ שלו, שלי. עכשיו אם יש למישהו קוץ שבאמת כואב לו, במקום שבאמת כואב לו, אז אולי הוא צריך ללכת לבדוק מה אני יכול לעשות בשביל לצאת מזה. האם הוא צריך שיבואו ויגידו לו ברכה ויגידו לו שישמע, תשמע, נשמע כמו אותו. יש לך שם קוץ באותו מקום וצריך להוציא אותו. אז אתה יודע שיש לך קוץ, כי אם אתה לא יודע שיש לך קוץ אתה במצב רע מאוד. אתה אולי, אתה אולי פה בהתחלה של שיתוק. כן, בהתחלה של ניוון עצבים. אז אם אתה

17:04 דובר 3 יודע שיש לך קוץ, אז אני בא ומספר לאנשים שיש להם קוץ. עכשיו מה צריך לעשות? צריך להוציא את הקוץ. יש בעיה, וזו וזו הבעיה שלו, לא בעיית צדדים אלא היא בעיה, בעיה אחרת. אמרתי.