הרב פרץ חן | אבא.. אמא.. איך אפשר לשתף את הילדים בלי כאב?

00:00 הורים יקרים, שלום וברכה, מה שלומכם? אז בשיעור נדבר בעזרת השם על דבר שאני בטוח שאתם עושים ואתם מבינים שהוא חשוב. אבל יש משהו מסוים שגורם לנו להימנע מלעשות אותו עוד ועוד. בשיעור נדבר על שיתוף, לשתף את הילדים. הכוונה גם בדברים שקשורים להתנהלות של הבית, גם בדברים שבדברים רוחניים, כי כשמישהו שותף לתהליך מסוים, לעשייה מסוימת, הוא מרגיש הרבה יותר מחובר. הוא הרבה יותר מזדהה עם הדבר. אז בשיעור נדבר בעזרת השם על החשיבות של זה. נספר סיפורים ממש מהתקופה האחרונה סביב זה ונדבר על אותו דבר שמפריע לנו לעשות את זה ואיך אפשר בקלות להתגבר עליו. כמובן, בשביל שהשיעור הזה יתפרסם לעוד כמה שיותר הורים, שנעזור לאלגוריתם של היוטיוב לרצות לפרסם אותו הלאה, חשוב שתעשו אתם פעולה פשוטה של לייק, שיתוף, תגובה. זה מה שעוזר ליוטיוב לפרסם את השיעור הזה הלאה והלאה, ותודה רבה. אז אתמול היינו בטיול. אתמול היה יום מאוד מאוד חם, וגם שלשום. היינו בטיול של יומיים, יום ראשון ושני השבוע. השיעור מצולם ביום שלישי, וטיול שנתי עם התלמידים, והטיול נדחה ממש עד לסוף שנה בגלל המלחמה, והרי חלק מארצנו הקדושה אי אפשר לנסוע ולטייל שם לצערנו הרב. אז נסענו לטיול, טיול באזור המרכז, וכאמור היה, היו ימים מאוד מאוד חמים, והגענו למקום מסוים ששם ישנן כל מיני פעילויות שעושים בשטח, כמו רעיית צאן עם, עם התלמידים. משהו מאוד יפה, מאוד מלמד, עם הרבה מסרים טובים, כמו כתישת אזוב וקליעת חץ למטרה ודברים מרתקים, יפים ברמה גבוהה ומכבדת. באנו לשם שעת צהריים, שם גם בעצם ישנו באותו לילה, והיה חם. היה חם. היו צהריים חמים, ואמרנו לתלמידים: טוב, קצת ננוח, נתארגן ונצא לפעילות. אז

02:20 היו תלמידים שמיד מיד אמרו שהם יוצאים לפעילות בשמחה רבה. היו כאלה שצריך לשכנע אותם, והיו כאלה שאמרו: לא, חם לנו, אנחנו לא יוצאים לפעילות. אז בסדר, מי שלא רוצה, לא מכריחים אף אחד. גם ככה זה אזור סגור, אזור שמור. היו שם אנשי צוות שיכלו להשגיח על מי שנשאר, אז בסדר. אז רוב התלמידים כן יצאו לפעילות וחלק לא. וחזרנו חזרה. הפעילות לקחה אולי שלוש שעות, והיה חם. חזרנו חזרה. אני שם לב לתופעה מעניינת: כל התלמידים שלא יצאו לפעילות לא מפסיקים לקטר. למה באנו לכאן? לא כיף כאן. חם לנו. למה ולמה ולמה? ואלו שיצאו לפעילות, שלהם חם באותה מידה, ואולי אפילו יותר כי הם עשו פעילות, הם שמחים, הם מאושרים, נחמד להם, הם מקבלים את התנאים החמים הרבה יותר טוב. הם עשו, הם חוו חוויות, הם צילמו תמונות, הם לקחו חלק מהפעילות, והפעילות שהם היו שותפים לה בעצמם. פתאום ככה ראיתי והומחש לי מול העיניים שכאשר אדם לוקח חלק בפעילות, בעשייה, מה שהיא לא תהיה, הוא מרגיש מחובר. הוא מרגיש, הוא מזדהה עם זה, הוא מפרגן לזה. הוא לא יצא נגד זה. מתי אנשים מתלוננים ויוצאים נגד? כשזה, כשהם לא חלק מהעשייה, אז אין להם שום חיבור פנימי לזה. ממילא יכול לצאת מהם תלונות וחוסר שביעות רצון. הדבר הבסיסי ביותר להורים בבית, לראש ארגון, לכל אחד שמנהל משהו מסוים, זה לשתף את, לשתף אנשים בתהליך. לא, לא לקחת, לא להגיד שהוא יעשה הכל ואתם רק תשבו, כי אנשים שלא עושים הם לא מתחברים ולכן גם מתלוננים ולא כיף להם. בהמשך אותו, אותו ערב, מדובר על יום ראשון האחרון, אז אנחנו, אמ, אנחנו עושים, התלמידים, ארוחת ערב, עושים

04:21 בשר על האש. היה שם כמויות של, של בשר על האש ואפילו שלושה מנגלים, והיה שפע גדול. והיו שם קבוצה של תלמידים שהם תלמידים מאתגרים, כאלה שאפילו בשביל לצאת לטיול אז הם חתמו על כל מיני תנאים כאלה ואחרים. אפילו אחד שם הפקיד סכום של כסף כפיקדון, שהוא התחייב שהוא יתנהג כמו שצריך. והתלמיד הזה ועוד תלמיד אחר מאותה קבוצה מאותגרת, הם תפסו מנגל אחד, הם היו אחראים עליו והם התחילו, והגיעו תלמידים וביקשו והם נתנו ופרגנו מכל הלב, והיה להם, לשני תלמידים, לב רחב חבל על הזמן. נתנו מהלב, מהנשמה! והם נתנו והכינו עוד ונתנו למי שצריך ופינקו את המורים. זה מגש למורים, זה למנהל, זה לזה, זה לזה. ופתאום ראית שהחבר'ה האלה שציפו מהם שיכול לצאת מהם איזשהו בלגן, הם התנהגו למופת. העבירו את הלילה כמו שצריך, שמרו על הכללים, עזרו, אה, הביאו, אה, הכניסו מוטיבציה. זה היה מדהים. זה היה לא, לא, לא מצופה מראש. ולמה? אותה נקודה. כי התלמידים האלה לקחו חלק פעיל בעשייה, חלק פעיל, חלק משמעותי בכל מה שקרה. היה להם אחריות שהייתה בידיים שלהם. הם קיבלו את המנגל ועשו את זה כמו שצריך, וזה גרם שלא רק העל האש הזה שהם עשו היה מאה אחוז, אלא גם ההמשך שלהם. אותו ערב, אותו לילה. בדרך כלל בטיולים עם תלמידים, מי שמכיר את התחום, הלילה זה הזמן המאתגר. אותו לילה עבר אצלנו כמו שצריך, ולמחרת ועד הרגע האחרון הם התנהגו בצורה מדהימה כי הם לקחו חלק. הם היו שותפים לכל ה-- לכל הפעילות, לכל העשייה. ככה זה עובד. אם אנחנו ננחית, ננחית דברים, זה, זה לא יעבוד. בדיוק גם אתמול ישבנו ככה, שיח כזה, מורים,

06:26 אנשי צוות, ואחד מהמורים משתף על תלמיד, על נער במקום בעיר שבה הוא גר, שהנער הזה קצת הסתבך ולא מצא מוסד לימודי. אולי הוא רצה לישיבה, אבל ישיבה אחת לא קיבלה אותו וגם לא הסתדר, וממש האבא שם היה אובד עצות מה עושים עם הנער שלו. והיה מוסד לימודי שהאבא רצה והם לא הסכימו לקבל את הבן, והאבא נלחם ולא הצליח. הוא הלך למקום אחר. באותו מקום אחר, אותו ראש ישיבה שם קלט את הבחור ונתן לו אחריות. נתן לו מפתחות. אתה אחראי על זה. אתה מנהל את זה, אתה פה, אתה. אתה תקבל גם בגלל זה כל מיני דברים, הוא יקבל בגלל זה אולי קצת כסף, אולי צ'ופרים, אני לא יודע מה. ופתאום הילד הזה, ילד שנפלט ממוסדות שלא רוצים לקבל אותו, מספר לי אותו חבר שאותו הוא מכיר, את האבא ואת הנער עצמו, התחיל לפרוח, התחיל לגדול, התחיל להתעצם. מגיע, רואים אותו עם חיוך על הפנים. הוא נוסע ללימודים עם חיוך על הפנים. למה? כי הוא שותף לעניין. כי הוא לוקח חלק. אז ממילא נוצר אצלו, נוצר אצלו חיבור. דבר שמגיע כך מלמעלה, כמה שזה היה נחמד לקבל בלי להתאמץ, אבל באופן טבעי אנחנו פחות נרגיש מחוברים לדברים האלה. אפילו עד כדי כך, נחשוב בעזרת השם. כולנו מצפים, מייחלים, שייבנה כבר בית המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן. ויש דיון על הבית השלישי, האם יירד מוכן מהשמיים או האם אנחנו נבנה אותו? איך זה בדיוק יעבוד? והמסקנה היא שבית המקדש יירד בנוי ומשוכלל מלמעלה, אבל יהיו גם חלקים שאנחנו נעשה. את הדלתות, את השערים אנחנו נבנה. לכאורה מה צריכים אותנו אם זה יורד מלמעלה? מה הבעיה

08:31 שגם ירדו דלתות? מה הבעיה? באמת זו לא בעיה, אבל בשביל שאנחנו נרגיש חלק וחיבור לבית המקדש אז יהיו חלקים שאנחנו נעשה, כי כשאנחנו נעשה חלק אנחנו נרגיש חלק מהעניין, חלק מהעשייה, ולכן יירד בנוי ומשוכלל. אבל לנו בהחלט יהיו חלקים שאנחנו נעשה, ואז נרוויח בניין מפואר שהאדריכלים, האדריכל זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, יירד בנוי ומשוכלל, אבל אנחנו נרגיש גם חלק והזדהות עם העניין כי אנחנו נעשה חלק מהעשייה. וכך זה עובד תמיד. כך זה עובד היום, כך זה יעבוד לעתיד, כך זה כל הזמן. אנחנו חייבים להביא לילדים שלנו חלק. הורים יקרים, אבא ואימא יקרים. הרבה פעמים קל לנו לעשות את הדברים לבד כי כשהם עושים אותם זה יוצר בלגן. כשהם מכינים משהו במטבח אז הם אולי מכינים את זה הרבה פעמים לא טוב, והבלגן שהם יוצרים סביבם הוא לא נעים, ופתאום אנחנו מוצאים את הכף הבשרית בתוך הדבר החלבי או הפוך. וכמה בלגן וכמה כאב ראש מתי שהם עושים את זה. אז לכן, לכן הרבה יותר קל לנו לבוא ולומר להם תעזבו, תעזבו, אנחנו נעשה את זה לבד. יוצאים לבילוי המשפחתי, עושים מנגל. אם אני אבא יעשה את זה, נתקתק את הדברים. אבל הילדים מאוד רוצים את זה. זה כיף להם לקחת חלק בזה. אבל אם הם ייקחו, אז כשהם יהפכו את הקבב הזה פה על הרצפה והם יעשו כך וכך ויתלכלכו וילכלכו, אז הרבה יותר קל לנו לבוא ולומר שבו, תקבלו את האוכל מוכן כמו שצריך, עזבו, תעשו מרחק מהאזור. קל לנו, קל לנו. זה יצא יותר טוב, אבל זה לא הדבר הנכון. כי ככה הם לא יהיו... הם לא ירגישו חלק, הם לא

10:38 ירגישו חיבור. כשאחת מהבנות במשפחה תכין איזשהו סלט או איזושהי עוגה לשבת, אז היא תרגיש חלק וחיבור מהשבת. כשאני בונה משהו בבית, קניתי איזה משהו לבית מאיקאה, מאיזו חנות, יוצרים משהו חדש בבית והבן שלי יחזיק ביד את המברג וקצת יסובב, הוא ירגיש חלק מהעניין. וכשהם מרגישים חלק מהעניין זה הרבה יותר עוצמתי. אבל הקושי שלנו, לכן כמו שאמרתי בהתחלה, אנחנו לפעמים מוותרים על זה כי למה לנו וללכלוך שיהיה סביב זה ולזמן שזה ייקח ולאנרגיה שנבזבז בגלל שהם לוקחים חלק מהעניין. ולכן העצה היא א', לדעת מראש שזה מה ש... מראש זאת תוכנית העבודה. תוכנית העבודה שזה יצא עכשיו אולי קצת פחות טוב, אבל נרוויח שהם יתחברו אלינו. אני, אני כל שבת הולך אחר הצהריים לפני תפילת מנחה, לפני שיעור הלכה שאני מוסר בבית חב"ד אצלנו באגמים, בשכונת אגמים באשקלון. אני הולך לפארק השכונתי ועושה שם מסיבות שבת עם הילדים. מגיעים ילדים, עומדים, צועקים את שנים עשר פסוקים, מקבלים איזשהו ממתק עכשיו, והסידור הזה לוקח לי בערך חצי שעה או שלושים וחמש דקות, ואני תמיד ככה מזדרז כי יש לי אחרי זה חברותא עם מישהו בגמרא ואז שיעור הלכה ואז מנחה. אני רוצה להגיע בזמן לחברותא. עכשיו לפעמים אני הולך לבד ולפעמים אני הולך עם הילדים, כדי שהם יצאו גם, שהם יראו את זה, גם שייקחו חלק מזה זה חשוב מאוד. וכשאני הולך איתם יחד אז כמובן זה דבר ראשון מוריד את קצב מהירות ההליכה. ואם פתאום בדרך הם צמאים וכן נוח להם ולא נוח להם ו... ילדים סך הכול. עכשיו אני יודע ככה מניסיון ריאלי, שאם אני אצא שלושים וחמש דקות לפני הזמן שאני צריך להגיע

12:43 לחברותא, אני אצא לפארק עם הילדים, אז כל הדרך מה יקרה? אני אילחץ כי אני מאחר ואני אזרז אותם, ובמקום שירגישו חלק מהעניין זאת תהיה הליכה לא נעימה. אז למדתי שאני חייב לצאת לפחות רבע שעה מוקדם יותר או עשרים דקות מוקדם יותר כשאני הולך איתם, ואז אני הולך ואני יותר רגוע כי אני לא ממהר, כי אני יודע שיש לי מספיק זמן, ואז אני הולך בנחת. ואם מישהו צמא בדרך אז אנחנו עוצרים, וכך ישתה מהבקבוק שתייה שהבאנו. ואם פתאום למישהו, אה, אין, אין, אה, מישהו נפלה לו הנעל, באמצע נפתחו השרוכים, אז יש לי את הסבלנות לעצור בספסל ולקשור את הסנדלים או מה שזה לא יהיה. כן? זאת אומרת, מראש לתכנן. ואפילו אם אני רוצה להביא להם חלק מהמטבח, אז אני יודע שיהיה מ-- אז יהיה צ-- יהיה יותר לכלוך ואני אתארגן לזה. כמובן אם נדריך אותם אז זה יותר טוב, אבל אז יהיה יותר לכלוך. אנחנו מראש יודעים, יהיה יותר לכלוך, אבל הם יהיו חלק. אז לכן, למשל, אני אבקש מהבת או מ-- או שאת הסלט, אה, אה, אה, אה, חצילים או, או לא יודע מה שהיא מכינה או את העוגה שהיא מכינה, שלא תכין את זה ביום שישי בצהריים, כי אז באמת אין סבלנות וזמן לדברים שלוקחים הרבה זמן, אלא לתכנן את זה יום חמישי בצהריים, חמישי בערב, שככה אפילו אם זה ייקח זמן ולכלוך יותר, אבל אנחנו יודעים שיש לנו מספיק זמן להתארגן עם זה, כי שבת היא לא עוד שעתיים, שבת היא עוד עשרים שעות. ככה הרבה יותר, אה, הרבה יותר, אה, אה, רגוע לנו. זאת אומרת, חייבים לשתף אותם, אבל החוכמה היא שנתארגן

14:20 לזה בצורה נכונה. נארגן את עצמנו לזה בצורה נכונה, בצורה שנהיה יותר סבלניים, יותר מכילים את מה שיקרה שם, ואז זה יעבוד הרבה יותר טוב. וכשהם ייקחו חלק אז הם יהיו איתנו. ככה זה כמובן גם בדברים, אה, בדברים, אה, רוחניים. כמו שאמרתי, המסיבות שבת שנלך עם הילדים או כל דבר רוחני כזה או אחר שאתם עושים, אז שהם ייקחו חלק, ומראש נתכנן איזה חלק הם לוקחים ומראש נדע את הדברים שזה, את, את ה-- את הדברים שזה יכול ליצור, שייקחו מאיתנו זמן, אנרגיה, אה, ש-שזה מעבר למה שזה אמור להיות, ומראש נתארגן לזה כך, ואז הם ייקחו חלק בכל הסיפור. הורים יקרים, יהי רצון שנצליח במשימה הזו כמו בשאר המשימות החשובות עם הילדים המתוקים שהקדוש ברוך הוא הפקיד בידינו ודווקא בידינו, כי אנחנו ההורים הכי טובים בשבילם עלי אדמות. אז נזכור את זה תמיד. אז שיהיה ברכה, יהי הצלחה ו, אמ, יהי הרבה הרבה נחת, ושנזכה בעזרת השם להתפלל יחד. להתפלל שעל עם ישראל יהיה רק טוב, יחזרו החטופים ושכל חיילי צה"ל יהיו בריאים ושלמים, ששערה משערות ראשם של החיילים, של החיילות לא תיפגע חלילה. ושהפצועים יהיו בריאים ושנזכה לניצחון של עם ישראל, והניצחון המוחלט יהיה כמובן בגאולה השלמה בקרוב ממש, בעזרת השם. תודה רבה. אך ורק בשורות טובות. כל טוב, להתראות.