הרב פרץ חן | הדרך הקטנה להצלחה גדולה עם הילדים.

00:00 שלום לכם. מה העניינים? מה שלומכם? איך הולך? אז כמה מרגש לשמוע את הצעקה של "הר הבית בידינו! הר הבית בידינו!" שצעקו החיילים כששחררו אחרי תשע עשרה שנים את ירושלים העתיקה ואת הר הבית ואת הכותל המערבי. כל לב ששומע את זה, לב יהודי ששומע את זה, מתרגש מאוד, מאוד. אבל הכיבוש הזה, השחרור יותר נכון, של ירושלים העתיקה והכותל היה אחרי דרך שהם עשו. הם בסוף הגיעו ליעד שרצו, אבל זה דרש מהם כמה שלבים תוך כדי. והשיעור היום מדבר על חינוך הילדים שלנו ואיך שבשביל להגיע ליעד, לכבוש את היעד, לצעוק "הר הבית בידינו", דורש מאיתנו איזושהי דרך. אבל יש משהו מאוד, מאוד חשוב שנעשה, נעשה באותה הדרך, שכשנעשה את זה, זה ילך הרבה יותר טוב, הרבה יותר יעיל, ונרגיש שאנחנו הולכים ודורכים על קרקע מוצקה בדרך לכיבוש היעד. אני רוצה לפתוח בסיפור שיכניס אותנו לעניין. סיפור מאתמול. אתמול בערב הלכתי עם אשתי לאכול במסעדה. מסעדה בשרית בבית שמש. אנחנו ממתינים שהמנות שהזמנו יגיעו. לא, לא, לא משנה כרגע מה הזמנו, לא רלוונטי לדיון, אבל המתנו, ומולנו ישבו זוג, הכוונה זוג, אבא ובת. האבא הוא לבוש כחסיד. אני לא יודע איזה חסיד בדיוק הוא, אבל לבוש כחסיד עם כל הלבוש החסידי, והבת שישבה מולו, הבת שלו, היא לא נראתה בדיוק ככה, בצורה שהיא לא נראתה בדיוק מתאימה לקודים, ה-ה-הלבוש, קודי הלבוש של, של האבא, של החסידות, של הדרך שלהם. והבת יצאה למסעדה. ולמה האבא יצא למסעדה? כי הבת לא זורמת עם הדרך של המשפחה, עם החינוך שההורים שואפים ומתפללים שהילדים שלהם ככה ילכו. אז בשביל לשמור איתה על קשר, שלא יהיה ניתוק של הקשר, שהיא תרגיש שאבא שלה

02:24 הוא אבא שלה והוא אוהב אותה תמיד, ולא משנה מה, ותמיד יישאר ערוץ תקשורת ביניהם, אז הוא יצא איתה למסעדה והייתה שיחה ביניהם, שיחה ערנית ביניהם, עם חיוכים, שיחה טובה. וכש, כשהם סיימו את ה, כשהם סיימו את ה, את ה, את הארוחה ואת הכול, אז הם הלכו, יצאו החוצה, ועל הפנים של האבא ראו המון, המון, הרבה קורת רוח, הרבה כזה שלווה כזו. ואני חושב לעצמי, רגע, אני לא מבין. הרי הבת שלך הולכת להמשיך בדרך שבה היא מתנהגת. היא לא עכשיו הולכת לשנות את דרכה כמו שאתה, אבא, רוצה, מייחל, מתפלל. אז מה אתה שמח? מה אתה מרוצה? אלא שהאבא החכם הזה יודע להעריך גם את השלבים שבדרך. הוא יודע שאם ישבנו יחד במסעדה והייתה שיחה טובה והתקרבנו, אז נכון, היא תמשיך את אותה הדרך שבה היא הלכה כרגע, אבל זה כבר משהו משמעותי בדרך לכיבוש הר הבית. כבר יש משהו, והוא שמח על המשהו הזה. הוא מעריך את המשהו הזה. הוא מוקיר את המשהו הזה, כי הדברים הגדולים, כיבוש הר הבית, מגיעים על ידי אוסף של המון המון דברים קטנים שבסוף הובילו לאותו דבר גדול. זה מזכיר לנו מאוד, מאוד את רבי עקיבא, שרבי עקיבא, שעד גיל ארבעים לא יודע קרוא וכתוב, והדבר שגרם לו למפנה ולהבין שגם הוא מסוגל להתקדם, לדעת לקרוא ולכתוב והרבה יותר מזה, זה כאשר רבי עקיבא ראה את אותה אבן שנעשה בה חור, והוא פתאום שם לב לאותן טיפות מים שמטפטפות על אותה אבן. והוא מבין שאומנם טיפה אחת אולי לא ע-- לא, לא עושה חור באבן, אבל אוסף של הרבה הרבה טיפות יוצר חור באבן, וכל טיפה עשתה משהו. הרי

04:35 אם כל טיפה לא עושה משהו, אז גם כשיש הרבה טיפות לא יקרה כלום. כל טיפה עשתה משהו, אבל זה משהו אחד קטן בדרך לכיבוש היעד. והמשימה שלנו היא לדעת ולשמוח עם אותם כיבושים קטנים, עם אותן הצלחות קטנות בדרך, בדרך ליעד הגדול והנכסף. כמובן שהדבר הבסיסי הוא שחייב להיות יעד, וכשיודעים שיש יעד אז בסוף כא-- בעזרת השם נגיע לשם. היה פעם איזשהו, אה, אה, אה, בחור שנכנס לרבי ליחידות, לפגישה אישית, ודרכו לא הייתה מספיק ברורה לו, מה הוא רוצה, והרבי, אה, אמר לו שכדאי לו שייכנס לישיבה. אז הוא, אה, לא ידע אולי עדיין כן או לא, הוא כן רוצה, הוא לא רוצה. מה, מה, מה זה ייתן לו? מה זה לא ייתן לו? ככה מאוד מבולבל. אז הרבי ביקש ממנו במהלך-- הרבי הוציא דף וכלי כתיבה, והרבי ביקש ממנו שיצ-- שיעשה, שיעשה עיגול. אז הוא עשה עיגול, ועיגול לא יצא הכי מדויק. עוד עיגול יצא, אבל לא, לא עגול, לא עיגול סימטרי. ואז הרבי הוציא מחוגה מהמגירה של השולחן ונתן לו, וכשיצר את העיגול עם מחוגה יצא עיגול מדויק במאה אחוז. הסביר לו הרבי: כאשר אתה שם מחוגה, זאת אומרת אתה שם יעד, ברור לך מה היעד שאתה רוצה להגיע אליו, אתה תלך מסביב עד הסוף, מה, אבל זה יהיה בצורה מדויקת. הסיבוב שלך, ההליכה שלך מסביב, בסוף תוביל אותך ליעד, כי כשיש באמצע מחוגה יש יעד ברור, אז גם המסביב הוא הרבה, הרבה יותר ברור. ויש אנשים שהם חיים בצורה לא ברורה. הם לא יודעים מה הם רוצים, מה הם כן רוצים, לא. הם מסתובבים לפה, לשם, אין להם יעד ברור. כשיש לנו יעדים בבית

06:37 עם הילדים אנחנו רוצים לכבוש כל מיני יעדים והיעד ברור לנו. אז אנחנו נסתובב, נסתובב עד שבסוף נגיע לשם. אבל כש-- אבל בגלל שיש יעד אז הדרך היא הרבה יותר, אה, אה, נכונה, יותר ברורה, יותר מדויקת. אבל החוכמה היא, וזה בעצם המסר של השיעור, לדעת ולהעריך את אותה הדרך. להוקיר כל התקדמות קטנה בדרך ליעד הנכסף. נביא דוגמה, בואו נביא את זה לפרקטיקה. נאמר אני רוצה, לי חשוב שהילדים שלי יקומו, יקומו בבוקר בזמן וייצאו בזמן מהבית ל-ל-לבית הספר, ללימודים, לתלמוד תורה, וחשוב לי שגם, אה, אה, יצאו אחרי שהם עשו שיעורי בית אתמול ושלכל אחד יהיה לו את הסנדוויץ' שלו עם בקבוק שתייה, וחשוב לנו זה וחשוב זה והרבה דברים חשובים. והנה הגיע הבוקר וברוך השם הילדים יצאו בזמן מהבית בצורה שלווה, רגועה, פחות עצבים בבית, פחות לחץ, יצאו נעים, התחיל בוקר יפה. עכשיו יש לנו עוד הרבה דברים ברשימה שאנחנו רוצים להגיע אליהם. יש לנו עוד הרבה הרבה מטר-- הרבה יעדים להגיע אליהם, אבל אנחנו נשמח עם אותה הצלחה קטנה, נסמן לעצמנו וי גדול, נפרגן לעצמנו אפילו משהו טעים. כל הכבוד! נשבח את נשבח... נ-נ-נ-נשבח את בת הזוג, בת הזוג תשבח אותנו. כל הכבוד, עשינו את זה, אנחנו מסוגלים ואנחנו יכולים ונעריך ו-ו-ונוקיר את הרגע הזה ו-ו-ונשהה ברגע הזה ונשמח איתו. וזה ייתן לנו את הכוח להתקדם הלאה. כי אם תמיד נהיה מול-- תמיד נגיד לא בסד-- נכון, בסדר, הבוקר היה טוב, אבל זה וזה לא היה טוב, אז תצא לנו הרוח מהמפרשים. חייבים לדעת להעריך את הדרך בדרך לכיבוש הר הבית. וכשנעריך את הדרך, כל שלב בדרך, אז בעזרת השם גם נגיע ליעד הנכסף. אז בעזרת

09:02 השם נגיע ל-ל-ל-למחוגה, לנקודה שאליה צריכים להגיע, נעשה את הסיבוב והדרך הכי מדויקים להגיע לשם, ומה שיעזור לזה שנדע להעריך את כל השלבים בדרך ל-לאותו יעד. כשמטוס נוסע מ-מהארץ לארצות הברית, אז הוא אמור לעבור בכל מיני מקומות מעל מדינה זו, מעל מדינה זו. מה הוא עושה בהתחלה כמובן? הוא רושם לעצמו את היעד, את היעד. יש לו יעד ברור, ברור, ברור, ברור. ואז בצורה הרבה יותר מדויקת הוא נוסע לשם. לפעמים יש בדרך קצת סטיות לפה ולשם תלוי במזג האוויר, כל מיני גורמים משתנים שיש בדרך. אבל היעד ברור אז הוא יסטה ימינה, יחזור חזרה ויגיע ליעד וידע שהוא בדרך הנכונה. אבל החוכמה היא תוך כדי הליכה לשם לדעת להעריך ולייקר כל שלב. וזו נקודה מאוד מאוד חשובה, כי כשאנחנו נדע להעריך את הרגעים האלה בדרך, אנחנו נהיה הרבה יותר שמחים, שלווים, מרגישים הרגשה של מסוגלות. אנחנו נעשה את זה, אנחנו יכולים, יש לנו את זה וזה יקרה בעזרת השם. לכן לא לוותר על הדרך, לא לוותר על ה-- להעריך את השלבים תוך כדי ואז בעזרת השם נגיע לכיבוש הר הבית, לכיבוש של כל היעדים שאנחנו רוצים, משתוקקים לבוא ולהגיע אליהם בעזרת השם. אז שיהיה לכולנו ברכה והצלחה, שיהיה נחת מהילדים שלנו, שבעזרת השם אנחנו נדע באמת, אה, לשמוח בכל שלב טוב שעבר אצלנו בבית עם הילדים ואז נראה הרבה הרבה, הרבה הרבה הצלחות. כי, כי כשעובדים בצורה כזו אז זה, ז-זה מגדיל את הסיכויים להגיע בעזרת השם להצלחות. ושיהיה ברכה והצלחה לעם ישראל שבעזרת השם עם ישראל ינצח בכל החזיתות, כל החיילים יהיו בריאים ויהיו שלמים והחטופים יחזרו הביתה בריאים ושלמים. בעזרת השם שנזכה לביאת משיח, לתחיית המתים,

11:12 לגאולה השלמה. אם אתם חשים שהמסר שנאמר כאן מדבר אליכם, נוגע בכם באיזושהי נקודה, שתפו הלאה. שתף חבר, שתפי חברה. יש לכם מה להוסיף? בתגובות למטה זה המקום. וכמובן כמובן תעשו לייק, תעשו שיתוף. זה מה שגורם ליוטיוב ל-לפרסם את השיעור ולזכות בו כמה שיותר יהודי, אה, יהודים. תודה רבה. הצלחה רבה. בשורות טובות. כל טוב.