הרב פרץ חן | לא צריך להסביר לילדים הכל! - פרשת בחוקותי

00:00 הילד שלנו רוצה ללכת אחר הצהריים לחבר, ואנחנו ההורים ממש לא מעוניינים שהוא יבלה צהריים שלמים בבית של החבר הזה. אז אומרים לו לא, אתה לא הולך אליו, אבל הוא מתעקש שהוא רוצה כן ללכת אליו, וכאן מתחיל דיון ודין ודברים, כן לא, לא כן. והשאלה היא האם אנחנו צריכים לנמק את כל הנימוקים ולהסביר לו הסבר הגיוני ומנומק למה הוא לא יכול ללכת לאותו בית, או פשוט לומר לו: תקשיב מתוק, אתה לא הולך אליו כי אבא ואמא אמרו שאתה לא הולך אליו. וכמובן כמובן שהשאלה הזו נוגעת להמון דברים שמתרחשים בבית, שאנחנו מתחבטים בשאלה אם להסביר כל דבר או גם, או גם לדעת לומר לא פשוט בלי הסברים. את ההסבר ל-- את התשובה לשאלה הזו נלמד ונראה לאור פרשת השבוע, פרשת בחוקותי, וגם לאור מה שיש למומחים לומר בנושא הזה. אז דבר ראשון צריך לדעת שילדים הם לא מבוגרים. הרבה דברים, בהרבה דברים מובן לנו שהם לא מבוגרים, שיש דברים שאנחנו מצפים מהם מראש כי אנחנו יודעים שהם לא מסוגלים לזה. הם לא יודעים את זה. כל מיני טקסטים עמוקים למיניהם, אנחנו יודעים שהם לא מסוגלים. פעולות מסוימות בבית, להכין את החמין לשבת, אנחנו מבינים שהוא לא מסוגל כי הוא ילד, הוא לא יודע איך להתחיל, איך לעשות. שם ברור לנו שהם ילדים, שהם לא מבוגרים. אבל לפעמים בדברים מסוימים נראה לנו שההיגיון שלהם עובד בדיוק כמו של מבוגרים, ולפעמים כל מיני הסברים מנומקים שהיינו מסבירים לאדם מבוגר, אנחנו רוצים גם להסביר לילד שלנו. אבל רגע, הוא לא מבוגר. הילד לא רואה את העולם בצורה שמבוגרים רואים. הוא לא יבין את הנימוקים האלה תמיד. לא כל נימוק

02:01 שנתחיל להסביר לו, תקשיב, אתה לא יכול ללכת לבית של החבר הזה, זה יכול להשפיע עליך כך וכך. הוא לא מבין את הטיעונים האלה. הוא אומר: מה, כיף לי שם, אני רוצה עכשיו להיות שם וזהו. כל ההסברים מרחיקי הלכת על ההשלכות העתידיות שזה ישפיע עליו, לא תמיד הוא מסוגל ויכול להבין. זה רק יכול לבלבל אותו, ובכלל לא להבין מה בכלל מדברים איתו שם. אנחנו רואים שבכלל ילדים הם מאוד מאוד, אה, מאוד באמת רואים את העולם בנקודת מבט אחרת. לפעמים הולך ילד, אה, ילד לגן או ילדה לגן, ויש שם איזשהו סיפור, והגננת אמרה להם שמחר ימשיכו את הסיפור. הם מגיעים הביתה ומבקשים מההורה להמשיך את הסיפור שהגננת סיפרה בגן. להורה אין מושג ש-- על מה מדובר, אבל בראש של הילד ברור. מה זאת אומרת, יש סיפור, הוא צריך להמשיך הלאה. בטח אבא ואמא יודעים מה הסיפור שסיפרו בגן, אבל הם לא בגן, אבל הם רואים את העולם בצורה שונה. ולכן גם כשבאים להסביר להם דברים או לא להסביר להם דברים, צריכים דבר ראשון לצאת מתוך נקודת הנחה ראשונית בסיסית: הילד לא מבין נימוקים שמבוגר מבין. הילד רואה את העולם בצורה של ילד, במשקפיים אחרות לגמרי, ולכן דבר ראשון כשהולכים לשלב ההסברים, הסברים שנחשוב מתאימים לילד, לא הסברים של מבוגר, כי הוא לא יבין. לא תמיד הוא יכול להבין השלכות עתידיות, כי הוא רוצה עכשיו את הכיף ה-ה-ה-ה-הרגעי, ה-ה-ה-העכשווי שהוא רואה מול העיניים שלו. אבל בכלל, בשאלה האם באמת להיכנס להסברים או פשוט לומר, יש איזשהו רעיון מפרשת השבוע שפשוט עונה על השאלה הזו. פרשת השבוע נקראת פרשת בחוקותי. בחוקותי, מה זה בחוקותי? בכלל המילה בחוקותי

04:09 מזכירה את המילה חוק. ישנם שלושה סוגים של מצוות: יש מצוות שנקראים חוקים, יש מצוות שנקראים עדות ויש מצוות שנקראים משפטים. משפטים זה מצוות כאלה שההיגיון מבין. למשל לא לגנוב, לא לרצוח, לכבד את ההורים. כל אדם, כל אדם, כל אדם, כל בר שכל מבין, כל בן אנוש מבין שזה לא מתאים לרצוח, לרצוח, לא מתאים לגנוב ומתאים מאוד לכבד את ההורים שהשקיעו בנו כל כך הרבה. זה סוג של מצוות כאלה שגם ההיגיון לבד יכול להגיע אליהם. עדות זה מצוות כאלה-- או עדות, זה מצוות כאלה שהן עדות לדברים שהיו בעבר. למשל שמירת שבת. שבת. מה זה שבת? שבת זה זכר למעשה בראשית. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים, ואנחנו ביום השביעי, אז כך גם אנחנו נחים ביום השביעי, זכר למעשה בראשית. אנחנו בפסח אוכלים מצות, זכר למה? לאבותינו שאז אכלו מצות וע-וע-עשו קורבן פסח, ואנחנו בחג סוכות יושבים בסוכה, זכר למה? לסוכות שישבו בני ישראל כשיצאו מארץ מצרים. וככה זה מצוות כאלה שאומנם אם התורה לא הייתה מצווה לא היינו מבינים את זה לבד, אבל אחרי שהתורה ציוותה אז אנחנו מבינים מאוד מאוד את ההיגיון שלה. אבל חוקים זה מצוות כאלה שאין להן טעם. חוקה חקקתי, גזרה גזרתי ואין לך רשות לערער אחריה. זה מצוות שהקדוש ברוך הוא אמר, אנחנו לא מבינים מה ההיגיון, אבל ככה. הרבה דברים בדיני טומאה וטהרה, אדם שהוא טמא, אדם שהוא טמא נראה כמו אדם טהור, חיצונית לא רואים הבדל, אבל צריכים להאמין שהוא טמא ויש בו משהו שונה. מה ההיגיון? מה עומד מאחורי זה? חוק. מצוות פרה אדומה זה מצווה שהיא, היא חוק מפורסם ויש עוד כל מיני דברים

06:15 במצוות, גם הרגילות שלנו, שאנחנו לא יודעים מה ההיגיון שלהם, אבל כך עושים אותם כי כך ניתן למשה מסיני. למה התפילין הם מרובעות ולא עגולות? הלכה למשה מסיני. חוק, לא יודעים מה ההיגיון. ככה, ככה הקדוש ברוך הוא רוצה. עכשיו, אם כן, הבנו שיש שלושה סוגים של מצוות: עדות, חוקים ומשפטים. אבל המילה חוק, למילה, למילה, אה, אה, בחוקותי, שזה שם הפרשה, זה מזכיר עוד מילה. חוץ מהמילה חוק, את המילה חקיקה. מה זה חקיקה? חקיקה זה שלוקחים אבן וחוקקים בה אותיות. מה ההבדל בין אותיות שחוקקים באבן לאותיות שכותבים על גבי קלף? אותיות שעל גבי קלף נקראות אותיות הכתיבה. אותיות שעל גבי אבן נקראות אותיות החקיקה. מה זה אומר? האותיות שעל גבי הקלף הם נמצאים על גבי הקלף, הם לא חלק מהקלף, הם עליו, מעל הקלף. אותיות אבל החקיקה, שחוקקים באבן, אז האותיות הן חלק מהאבן, הן לא נפרדות מהאבן, הן חלק מהאבן. זאת אומרת, המילה בחוקותי זה מלשון חקיקה, שמשהו חקוק בי והוא חלק ממש ממני. עכשיו משהו פה אם כן לא מובן. המילה בחוקותי היא קשורה גם למילה חקיקה וגם למילה חוק. אבל לכאורה איפה רואים שהתורה והמצוות, מתי התורה והמצוות הם חקוקים מאוד ומחוברים לבן אדם? לא במצווה של חוקים, דווקא במצוות של משפטים, במצוות של עדות. אותן מצוות, אותן מצוות שהאדם מבין את ההיגיון, הוא הרבה יותר מתחבר אליהם. אם אני עושה משהו ואני לא מבין אני פחות מתחבר, אבל כשאני עושה משהו ומבין את ההיגיון, את הרציונאל, אני הרבה, הרבה יותר מתחבר. אם כן, מצוות שיש בהם היגיון כמו משפטים ועדות, אז המצוות האלה הן גו-- הן בעצם דרכם היהדות נחקקת בתוכי. אני מבין

08:36 את ההיגיון שלהם. זה מתאים למילה חקיקה. מצוות שאני עושה אותן בלי להבין למה לא מספיק מתחבר אליי הדבר הזה כי לא הבנתי את ההיגיון. אז שמה זה לא חקיקה, זה לא ממש נהיה חלק ממני ובכל זאת, דווקא המילה בחוקותי מזכירה את המילה חקיקה ואת המילה חוק. למה? מסבירה על זה חסידות שההפך הוא הנכון. דווקא המצוות האלה שהן חוק, שהן בלי היגיון, דווקא ככה נעשה חקיקה וחיבור שאני והקדוש ברוך הוא נעשים דבר אחד. למה? כי אם אני עושה דברים ואני מבין את ההיגיון, אז למה עשיתי? למה קיימתי? כי הבנתי מה ההיגיון. יכול להיות מאוד שאם לא הייתי מבין מה ההיגיון גם לא הייתי עושה. אבל כשאני עושה דברים שאני גם לא מבין את ההיגיון ואני בכל זאת עושה, מה זה מראה? זה מראה שאני לא עושה את זה כי אני נהנה, כי אני-- כי בא לי. אני עושה כי הקדוש ברוך הוא ציווה ולכן אפילו שלא הבנתי אני עושה את זה, וככה בעצם זה מראה שאני הרבה יותר מחובר איתו. אני עושה גם דברים שאני לא מבין רק בגלל שהוא אמר, ולכן המילה חקיקה יותר קשורה לחוק, למצוות שהן מעל ההיגיון מאשר למצוות הגיוניות. דווקא זה מראה שאני עושה מה שהוא אמר בגלל שהוא אמר, למרות שלא הבנתי שום דבר. בדיוק כמו שבני ישראל כשבאו לקבל את התורה אמרו, "נעשה ונשמע" עוד לפני ההיגיון, לפני נשמע, לפני ההסברים, נעשה. נעשה לפני נשמע זה מראה על חיבור הכי גדול. אני כל כך מאמין בך, אני כל כך סומך עליך שלמרות שאני לא מבין כלום למה אני עושה את זה, למה אני אמור לעשות את זה, אני בכל

10:35 זאת אעשה את זה רק בגלל שאתה ציווית על זה. ולכן אם כן, פרשת בחוקותי, בחוקותי בלשון חוק, בלשון חקיקה, כי דווקא דרך קיום החוקים והמצוות הלא מובנות בשכל, זה מראה כמה אנחנו חקוקים בקדוש ברוך הוא, כמה אנחנו והוא מהות אחת כמו אותיות של חקיקה, לא כמו אותיות של כתיבה. זאת אומרת, רואים מכל זה שלעשות דברים בלי להבין יש בזה עומק הרבה יותר גדול במידה מסוימת מלעשות דברים עם זה שמבינים את זה. כאשר נרגיל את הילדים שכל דבר הם צריכים להבין, הם צריכים להבין את כל הסיבות למה לעשות כך או לא לעשות כך, מה הם ילמדו? שמה שהם הבינו בסדר, הם הבינו, אבל כשהם לא הבינו, הם לא הבינו. הרי הרגלנו אותם שהם צריכים להבין כל דבר, פתאום ניתקל בדברים כאלה שהם לא מסוגלים להבין, כי אמרנו קודם, דיברנו קודם על ילדים, הם לא מבינים ראש של מבוגר, עומק של מבוגר, ראייה עתידית של מבוגר. אז לא נוכל-- לא נצליח להסביר להם את זה. הם לא יבינו את זה בהיגיון שלהם, אז הם גם לא יקשיבו לנו, כי לא הסבירו לי. אבל הוא לא יכול להבין כל דבר כי הוא ילד. איך תמיד אמרו-- אומרים? תגדל, תבין. הוא עדיין לא גדל, הוא לא יכול להבין. אז לכן בשביל לגרום שבכל זאת הם ידעו לציית למה שאנחנו אומרים להם, צריכים גם להרגיל את הילדים שעושים משהו מסוים כי אבא אמר נגמר, בגלל שאמא אמרה זהו, חוק. ואדרבה, זה יעשה בינינו לבינם חיבור הרבה יותר עמוק, חיבור של חקיקה, כי ככה הם יבינו והם יתרגלו שהם מקשיבים לנו, לא להסברים שלנו. הם מקשיבים למילים שאנחנו, כי אנחנו אמרנו

12:33 כי אנחנו הסמכות המחליטה, וככה בעצם הפעולות שלהם יהיו הרבה יותר טובות, הרבה יותר מותאמות למה שאנחנו רוצים. ממילא גם זה יביא להם הרבה יותר ביטחון עצמי, כי הם ירגישו שיש כאן מבוגר אחראי שמנהל אותי, מנהל אותי, ובעצם יתרגלו שכשאנחנו אומרים הם מבצעים, אז להם זה הרבה יותר ירגיע אותם. הם ידעו שלא כל האחריות על הכתפיים הקטנות שלהם, אלא יש כאן מישהו מבוגר אחראי שהוא אומר והם מקשיבים לו והם סומכים עליו. הכל בסדר. אז גם זה יקנה להם המון המון ביטחון עצמי, אבל גם זה ירגיל אותם שאומרים אז צריך לעשות, כי באמת אחרת זה לא יכול לעבוד. הם בשום פנים ואופן לא יכולים להבין כל דבר. פעם אמר איזה יהודי חכם, הוא אמר: מה המילה הכי חזקה בעשרת הדיברות? איזו מילה או איזה מילים? אז אחד אמר לא תרצח, לא תגנוב, כבד את אביך ואת אמך, כי השם אלוקיך. ואז הוא אמר שהמילה, שהמילה שחוזרת על עצמה, שהיא המילה הכי עוצמתית בעשרת הדיברות, זה המילה לא שמופיעה שם כמה פעמים. לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף וכולי. כי בחיים צריך לדעת שיש לא. לא. למה? ככה. זהו. אשרי העם, כתוב בתהילים, אשרי העם שככה לו. למה? כתוב גם יאמרו הגויים, הגויים, הגויים. למה? מה הסיבה? לא הבנתי. לא יעשה. אצל יהודי זה לא עובד ככה. אשרי העם שככה לו. אצל יהודי ככה צריך לעשות. אז עושים. ואם כן, הנקודה והמשימה בעצם שלנו היא לדעת שבחינוך הילדים שלנו לא כל דבר צריך להסביר. צריך לדעת ולא לפחד מלהגיד לא. למה לא? כי אבא אמר, כי אמא אמרה, וזה יחנך אותם הכי חזק. זה יחבר אותם

14:49 הכי אלינו, כי הם יבינו שוב פעם שהם לא מקשיבים רק להסברים שלנו, אלא לנו בעצמנו, ואז נראה הרבה יותר ברכה, הרבה יותר הצלחה בחינוך הילדים. אז שיהיו בשורות טובות לעם ישראל, שנזכה בעזרת השם בכל הדברים החשובים האלה, נזכה לניצחון לעם ישראל. נזכה להחזרת החטופים ולרפואת הפצועים, הפצועים, ונזכה לביאת משיח ותחיית המתים בקרוב ממש. אמן. אם תעשו לשיעור הזה לייק, תעשו שיתוף, תרשמו תגובה למטה, אז היוטיוב והאלגוריתמים שלו יפיצו את השיעור הזה לעוד כמה וכמה שיותר יהודים. אז תודה רבה. בשורות טובות, הרבה נחת. כל טוב.