הרב פרץ חן | הדרך ליצירת שינוי ושיפור בבית שלנו

00:00 שלום לכם, קיץ בריא. מה שלומכם? איך עבר חג הפסח? אז נמצאים עכשיו אחרי חג הפסח, וחג הפסח הוא בעצם היה גם חופש. יש כאלה שיגידו: חופש? איזה חופש? עבדנו קשה במטבח עם הילדים. נכון, אבל הכוונה, חופש היה שינוי שגרה מסוים. לא הולכים בדרך כלל לעבודה, אין לימודים, יש שינוי בשגרה, וכשיש שינוי בשגרה זה זמן למחשבות. לחשוב על הבית, על המשפחה, על ההתנהלות שלנו, איך הדברים הולכים, איך אנחנו מנהלים את העניינים, האם זה הולך טוב? מה כדאי לשפר? מה כדאי לשדרג? זה בעצם מה שקורה בזמן של חופש, ולרוב הרבה מאיתנו יוצאים מהזמן הזה עמוסים בהחלטות טובות. אנחנו מחליטים שבעזרת השם אחרי פסח חוזרים לשגרה, אז כבר הדברים ייראו אחרת. אז כבר שעת השינה של הילדים תהיה הרבה יותר הגיונית, שעה יותר מוקדמת, שיקומו בבוקר עם כוחות, ושכבר לא יאכלו בכל פינה בבית. אנחנו ניקינו את הבית כל כך הרבה, עבדנו קשה, קרצפנו, ניקינו, הוצאנו את הנשמה על הבית. מה, עכשיו בשניות יעשו, יהרסו את זה בחזרה? לא. מהיום והלאה אוכלים רק במטבח, ליד השולחן. וכך אנחנו בונים כל מיני כללים. קללות בשפה בבית שלנו כבר אין. אנחנו מבינים שהדיבור לא הכי מתאים, לפעמים יש מילים לא מתאימות. אנחנו מחליטים שמאחרי פסח אנחנו נעבוד קשה, נתאמץ שהדיבורים יהיו דיבורים יותר מתאימים, וכך אנחנו עמוסים בהחלטות עם הרגשה טובה בלב שהנה הבית הולך להשתפר. מתחילים את התקופה של אחרי פסח, תקופת הקיץ, אבל באיזה מקום מסוים פנימי, אם נודה על האמת, אנחנו מרגישים וחוששים ויודעים שגם פעם שעברה, כשהיינו בחופש, יצאנו עם ערימה של החלטות, אולי אפילו אותן החלטות, וזה כמעט ולא החזיק. פתאום התחילה השגרה והשגרה סחפה

02:26 אותנו, והדברים שהחלטנו והיינו ממש בטוחים והיינו כבר נעולים עליהם, זה התמוסס. זה לא קרה. אז הלב מצד אחד מתרגש לקראת ההתחלה החדשה עם ההחלטות החדשות והעוצמתיות. מצד שני, במקום אחר הלב יודע שזה כנראה לא יקרה. יש לשון בזוהר: חדוה תקיעא בליבאי מסטרא דא ובכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא. שמצד אחד יש בלב איזושהי חדוה, שמחה, ומצד שני יש בלב בכיה. כן, יש את שני הדברים. אז מה אפשר לעשות? מה באמת אפשר לעשות שהפעם זה בעזרת השם ייראה אחרת? שהפעם הדברים שהחלטנו, או משהו מהדברים שהחלטנו, באמת באמת נראה בהם איזשהו שינוי. אז בשיעור שלפנינו היום נדבר על, נביא את הטיפ. טיפ שהוא מאוד מאוד פשוט, אבל הוא גם מאוד מאוד פרקטי, שאם נעשה אותו בעזרת השם נצליח להגיע לאיזשהו שינוי מיוחל, באמת להגיע לשם, ולא שזה מהר מהר יתמוסס וייעלם וילך לאיבוד. אבל לפני שנגיע לטיפ, בשביל שנבין אותו יותר טוב, אני רוצה להקדים איזושהי הקדמה. הקדמה אחת שקשורה למצב, למלחמה של היום. הקדמה שנייה שקשורה, שקשורה לספירת העומר שנמצאים היום, ואז נבין טוב מהי הפעולה שאם נעשה אותה בעזרת השם אז נצליח לראות איזה שינוי. אז, אה, היום, השיעור מצולם היום באיסרו חג, ואני תכננתי הבוקר לצאת עם הילדים לאיזשהו פארק, כי, כי מתי יש לנו הזדמנות, אה, לצאת עם הילדים? כשמתחילה השגרה, שגרת העבודה והלימודים, באמת שאין זמן. אנחנו רוצים הרבה, אבל אין זמן. אז אמרתי לעצמי: איסרו חג זה זמן. קדימה, נצא לאיזה פארק, נעשה פיקניק, יהיה כיף, יהיה גיבוש. חיפשתי לאיפה לנסוע וראיתי פארק שנמצא ב־ב־באזור, אה, חבל אשכול. אמ, אני ככה מסתכל על המיקומים שלו, את המיקום, ואני רואה שהוא נמצא

04:58 ממש בין יישובי העוטף. ממש כמה קילומטרים מרפיח, ממש קרוב לרפיח שהיא בכותרות. ואני ככה עושה לעצמי חושבים, כן כדאי, לא כדאי, ו... כי, כי מלחיץ. ובמילא באזור... אני גר באשקלון, אז מילא באזור שלנו פה של אשקלון, אז כבר זה האזור כבר די מטוהר יחסית. למרות שלצערנו חלק מהם חוזרים חזרה, והשם ישמור ויציל אותנו, אבל שמה זה האזור הכי חם. איך אני אגיע לשם? בסופו של דבר, בהשגחה פרטית, אה, לא, לא, לא. רצינו לנסוע לשם באמת, אבל זה טכנית לא הסתדר מכמה סיבות. אז נסענו לאיזשהו פארק ליד כרמיה, קרוב אלינו, והאמת היא, התקופה לא פשוטה. היינו שם, הייתי עם הילדים שם ביער, אה, היה נחמד, היה פיקניק כיף, אבל לא נעים. הרי זה אזור כזה ששם היו התרחשויות לא נעימות. יש כזה לחץ באוויר לצערנו הרב. אבל בעצם מה קורה? איך זה עובד? יש אזורים ברצועת עזה שכבר טיהרו אותם, כבשו אותם. אי אפשר בכלל לומר מילים כאלה, כי לצערנו הם חוזרים לפה ולשם. ויש אזורים כמו רפיח שעדיין עוד לא התחילה שם איזושהי פעולה. איך בעצם זה עובד? אז ודאי שכל אחד מאיתנו היה רוצה שבבת אחת ייכנסו ויגמרו על כל אותם מנוולים ארורים שאין לאף אחד מהם שום מקום בעולם הטוב הזה של הקדוש ברוך הוא. היינו רוצים שזה יקרה בבת אחת, אבל זה כנראה לא יכול להיות ממש בבת אחת. כמובן שיש דיונים על קצב הפעולה, אם זה איטי או צריך יותר מהיר. יש הרבה שיח סביב זה, אבל ברור לכולנו שדברים לוקחים זמן. צריך להגיע לפה ולאט לאט לטהר את המקום הזה ולהתקדם ולהתקדם ולעבור. לצערנו הרב יש שמה הרבה מלכודות,

07:02 מ-מ-מלחמות ודברים לוקחים זמן. כי כשכובשים משהו מסוים כובשים חלקים מסוימים, זה לוקח תהליך. יש שלב א', שלב ב', עד שבסופו של דבר מגיעים לכיבוש כללי ותופסים את הכל ותופסים שליטה על הכל. האמת היא שמופיע גם בתורה שכשבני ישראל נכנסים לארץ ישראל עם יהושע בן נון, אז התורה אומרת שכאשר יכבשו את הארץ, אז הכיבוש של הארץ יהיה בלשון התורה, "מעט מעט אגרשנו מפניך". למה מעט מעט? "פן תרבה עליך חיית השדה". מוסבר שמה, שאם בבת אחת אנחנו נכבוש את כל הארץ ונעיף את האויבים, אז יצא שיישארו אזורים שלמים שוממים. אני לא אצליח בבת אחת ליישב את הכל. מה יקרה? מקום שומם, מה קורה? יגיעו כל מיני חיות שדה ויהיו שם צרות אחרות, ולכן מעט מעט, לאט לאט אגרשנו מפניך. כובשים בהתחלה חלק אחד ואז מתקדמים-- מיישבים אותו, מתקדמים לחלק אחר, וככה בעצם הכיבוש הוא כיבוש הרבה יותר נכון ואיכותי כמו שהתורה אומרת. הרי בעצם יהושע בן נון הוא לא, הוא לא, אה, לא כבש את כל ארץ ישראל. היו פה עדיין עמים אחרים ששלטו פה בחלקים מסוימים. רק בזמן שלמה המלך הייתה שליטה מלאה. הדברים לקחו זמן, כי בתהליך של מלחמה, של כיבוש חלקים, דברים לוקחים זמן. כמו שזה בגשמיות, בכיבוש גשמי של מדינה, של ארץ, של שטח, כך זה גם בכיבוש רוחני. אנחנו נמצאים היום הרי בספירת העומר. בספירת העומר סופרים כל יום וגם הרי כתוב שמה, מי ששם לב-- מי ששם לב, תחת הספירה, היום יום אחד לעומר, יום שני וכולי, כתוב שמה את המידה שצריכים לתקן באותו יום מתוך שבעת המידות. ביום הראשון היה כתוב חסד שבחסד. ביום השני היה כתוב גבורה שבחסד, וכך

09:30 הלאה תפארת שבחסד. כל יום. היום היה כתוב חסד שבגבורה, היום שספרנו היום. ככה זה כל יום. מה זה אומר? אנחנו הרי כהכנה למתן תורה צריכים לטהר את עצמנו, את הנפש שלנו. שתהיה יותר טובה, שיותר נעבוד את השם, פחות דברים שליליים שיהיו בתוכנו. אז העבודה הזו היא צעד אחר צעד. אי אפשר בבת אחת. אז ביום הראשון זה חסד שבחסד שהפירוש של זה הוא אז חסד זה לאהוב, זה אהבה. אנחנו רוצים להגיע לאהבה גדולה של הקדוש ברוך הוא. איך נעשה את זה? נעשה את זה בצורה של, של חסד, מתוך שמחה גדולה, מתוך התלהבות בעבודת השם, וככה נגיע-- אנחנו נבוא, נלמד כמה השם גדול, תתעורר בנו אהבה גדולה אליו וככה נגיע לאהבת השם, לחסד, להרגשת חסד כלפי הקדוש ברוך הוא, כלפי רוחניות. ואז מגיע יום אחר כך זה כבר גבורה שבחסד. גבורה זה אומר עבודה מתוך תוקף שבגלל שאני רוצה להגיע לחסד, לאהבת השם גדולה, לאהבת התורה גדולה, לאהבת ישראל גדולה, אז אני אעבוד מתוך גבורה, מתוך, מתוך תעצומות נפש והתלהבות עוצמתית ו-ורעש גדול וחזק שזה בעצם גבורה, וככה אני אגיע בסוף ליעד של חסד, של אהבה. בעצם כל אחד מאותן מידות זה תיקון מסוים של הנפש, זה התקדמות מסוימת של הנפש, זה צעידה מסוימת של הנפש, וכך אנחנו בספירת העומר ארבעים ותשעה יום כובשים עוד חלק בנפש ועוד חלק בנפש, עד שבסופו של דבר נגיע בעזרת השם לאיזשהו סוג של כיבוש גדול ויותר שלם, והופ, אנחנו מוכנים למתן תורה. כי ככה דברים עובדים כמו שראינו בכיבוש גשמי של חבל ארץ, כך זה גם בכיבוש רוחני של, של הנפש שלנו. מה כל זה אומר לנו? אנחנו הרי

11:42 אוחזים בשאלה שהתחלנו, אז איך השנה ההחלטות שקיבלנו, השינויים המיוחלים באמת יקרו וזה לא יהיה סתם החלטות שבאמת לא יצא מהם כלום. אז השיטה היא מעט מעט אגרשנו. צעד אחר צעד, ספירה אחר ספירה, מידה אחר מידה, לאט לאט, בעבודה סבלנית. מה הכוונה? נגיד שיש כמה דברים שהחלטנו שאנחנו רוצים אותם לשנות. אנחנו נתפוס דבר אחד. החלטנו על חמישה דברים, על ארבעה דברים, משהו כ-- נתפוס דבר אחד שהוא באמת הכי חשוב לנו ואת כל האנרגיה נשקיע בו. כי אם נוציא אנרגיה על כמה דברים, אז אי אפשר בבת אחת לכבוש את הכול. זה פשוט לא עובד. "פן תרבה עליך", אומרת התורה, "חיית השדה". יגיעו שם דברים לא טובים. זה לא יעבוד במבחן התוצאה. אבל אם נבחר דבר אחד ונתמקד בו וכל האנרגיה וכל המאמצים בבית של ה-- ש-ש-של הבעל, של האישה, של שני בני הזוג, כל המאמצים, כל האנרגיה תהיה סביב זה, בזה יושקעו כל המשאבים, אז נצליח בעזרת השם לראות שינוי, לראות שינוי מיוחל, לראות משהו שמתקדם, נתבעד עליו ואנחנו נרגיש גם עם עצמנו טוב, כי הנה סוף סוף משהו זז. לא כל ההחלטות הלכו לאיבוד כמו שקרה, כמו שחווינו וקרה עד היום. ואם כן, הטיפ הוא טיפ פשוט ופרקטי מאוד. לתפוס דבר אחד ואת אותו דבר אנחנו הכי אלופים. אנחנו, הכוונה בני הזוג, ההורים בבית הכי אלופים בעולם לדעת איך לעשות שזה יעבוד נכון, כי אנחנו מכירים את הילדים שלנו הכי טוב ואת עצמנו הכי טוב ואת הצרכים ומה לעשות בשביל שזה יקרה. אבל לתפוס דבר אחד ואז בעזרת השם נראה איך הסיפור מתקדם ואיך באמת אותו שינוי מיוחל קורה בבית שלנו, ואז נצליח את המעט מעט

14:05 אגרשנו ולא תרבה עלינו חיית השדה והכול יבוא על מקומו בשלום. אז בעזרת השם שתהיה הצלחה ונזכה בעזרת השם לקיץ בריא ושמח יחד עם הילדים ונזכה לגאולה השלמה. בשביעי של פסח ישבנו בסעודת משיח וכל כך ביקשנו והתפללנו והיינו בטוחים שבעזרת השם הגאולה תבוא, אז אנחנו עדיין בטוחים שהגאולה תבוא. אנחנו נמצאים עדיין גם בחודש ניסן, חודש מסוגל. בניסן נגאלו, בניסן עתידים להיגאל. שנזכה לגאולה קרובה. שנזכה בעזרת השם שהחטופים יחזרו אלינו. שנזכה שהפצועים כולם יהיו בריאים ושלמים. שנזכה בעזרת השם לביאת המשיח ולתחיית המתים. אם אתם חושבים שהטיפ שנאמר כאן בשיעור מדבר אליכם, שתפו הלאה. שתף חבר, שתפי חברה. אם יש לכם עוד איזה רעיונות לשדרג את זה מהניסיון העשיר של כל-- שלכם, תרשמו את זה בתגובות למטה ושתפו גם אותנו שנחכים גם אנחנו מניסי-מ-מהניסיון העשיר של כל אחד ואחת מכם. בשורות טובות, קיץ בריא. תודה רבה, כל טוב.