הרב פרץ חן | עם כל העומס והאתגרים. איך הצליח לחנך את ילדיי? - פרשת פקודי

00:00 שלום חברים יקרים. אז כמה פעמים יצא לכם לצאת בבוקר מהבית לעבודה בלי סנדוויץ'? אפילו בלי פרי אחד. למה? כי התרוצצתם לארגן לילדים שלכם את הסנדוויצ'ים שלהם. וכשחוזרים בערב הביתה וכבר עייפים מכל יום העבודה המתיש והארוך ורוצים כמה דקות של שקט, של שלווה, הילד ההוא רעב ולהוא משעמם ואיתו צריכים לעשות שיעורי בית והיא רוצה לצאת לגן השעשועים, וכשצריכים לקלח אותם מתחיל סיפור חדש. ולהשכיב אותם לישון זה סרט בפני עצמו, וכך אנחנו מוצאים בסוף יום שכמעט ולא היה לנו זמן לעצמנו. וזה מתיש וזה מתסכל. ומה? אין לי חיים בעצמי? מה, הכל בשבילם, הכל סביבם? מה איתי? מה עם, מה עם החיים הפרטיות שלי? המנוחה, השלווה, הרוגע. מה איתי בעצמי? לא נדבר על זה שלפעמים גם יש בעיות בבית הספר והילד לא מרגיש טוב ובעיות רוחניות. אנחנו רוצים שהוא יתפלל והוא לא מתפלל. והיום בפרט, בתקופה היום, עם כל מה שיש היום בעולם, עם המדיה ששוטפת אותנו ואת כל המסביב, איך אפשר היום באמת, באמת להיות רגועים? מי אמר שנצליח? מי אמר שיהיה סוף טוב לכל הסיפור הזה? זה יכול מאוד מאוד להלחיץ, מאוד לתסכל. מה יכול לגרום לנו לשמוח ולהיות מלאי אמונה, ביטחון ותקווה שבעזרת השם הדברים ילכו למקום טוב והכל יהיה בסדר? ולמרות שאני מוגבל במאמצים, בכוחות, באפשרויות, בסוף בעזרת השם נראה ברכה ונראה הצלחה. גם לפעמים הקושי זה קושי כלכלי. לא תמיד קל לנו מבחינה כלכלית, יש לחצים כלכליים, יוקר המחיה, משכנתא על הראש, לא חסר מה. טיפולי שיניים לילדים שפתאום נופלים עלינו והמון המון דברים. אז מה מבטיח לנו שאחרי כל הדברים האלה בעזרת השם נראה ברכה ונראה הצלחה? ומה אפשר לעשות בשביל למשוך

02:11 את זה אלינו? אז השיעור היום והמסר המעודד, המרגיע, המשמח, האופטימי הוא לאור פרשת השבוע, פרשת פקודי. השבת הקרובה בעזרת השם פרשת פקודי זה לא רק פרשת פקודי, זה גם סיום ספר שמות. וישנו כלל שחכמים מלמדים אותנו שיש קשר תמיד בין תחילת ספר לסוף הספר: נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן. זאת אומרת שחייב להיות קשר בין תחילת ספר שמות לבין סוף הספר. ובאמת, אם מתבוננים, אם קצת מתבוננים, רואים מיד קשר מאוד מאוד בולט בין תחילת ספר שמות לסוף ספר שמות. בתחילת ספר שמות מסופר על בני ישראל שיורדים למצרים והתורה מונה אותם, מונה את אותם שבעים נפש יוצאי ירך יעקב שיורדים למצרים. אז אם כן, בתחילת ספר שמות מדובר על ספירה, ספירה של בני ישראל שיורדים למצרים, וגם בסיום ספר שמות, פרשת פקודי, מדובר על ספירה. את מה סופרים? סופרים את הנדבות שבני ישראל נתנו למשכן. אם, אם כן, תחילת הספר מדברת על ספירה וגם הסוף על ספירה. אז הנה מצאנו קשר בין תחילת וסוף הספר. אבל נשאלת השאלה, הרי לכל אחד מחמשת חומשי התורה יש כינוי מיוחד לכל אחד מהספרים. הכינוי של ספר שמות זה ספר הגאולה, כי בספר שמות מסופר על הגאולה מארץ מצרים. והרי מה מאפיין גאולה? גאולה זה משהו שהוא מעל הטבע, מעל ההיגיון, מעל הרגילות, מעל כל דבר רגיל שקיים. הרי כמו למשל יציאת מצרים, על פי ההיגיון לא היה שייך שיצאו מארץ מצרים. לעולם אף אחד לא הצליח לצאת מארץ מצרים. פתאום קרו, התרחשו דברים לא רגילים מעל הטבע, מעל ההיגיון, מעל הרגילות, וזה גרם בסופו של דבר שיצאו מארץ מצרים, שעצם היציאה זה גם משהו שהוא מעל הטבע. אם כן,

04:32 אם הספר נקרא ספר הגאולה, שהמאפיין של גאולה זה מעל הטבע, מעל הרגילות, מעל ההיגיון, אז איך ייתכן שתחילת הספר וסוף הספר מדברים על לספור? ספירה זה משהו מוגבל. זה בדיוק עשר ולא יותר. זה בדיוק שבעים ולא יותר. זה בדיוק הכמות שנדבו למשכן ולא יותר. אז אם כן, שוב פעם איך מתאים שספר שמדבר על גאולה, שנקרא ספר הגאולה, ספר שיש בו מאפיין של מעל הטבע, מתחיל ונגמר בדברים מוגבלים, דברים שנמצאים בהגבלות הטבע. אז ההסבר לזה וה-וה-המסר שנ-שניקח מההסבר הזה הוא כזה. נכון, בתחילת ספר שמות מדובר על שבעים נפש שיורדים למצרים, אבל אותו מספר מוגבל של שבעים, מה קרה איתו בסוף? כשהם יצאו ממצרים הם יצאו מאות אלפים של יהודים, יצאו כמויות עצומות באופן לא פרופורציונלי למה שהיה בהתחלה כשהם ירדו. פתאום ראו כולם שאותו מספר קטן ומוגבל של שבעים הפך למשהו שהוא בכמות, באין ערוך משהו הרבה, הרבה יותר. פתאום אותו גבול הפך לסוג של בלי גבול. וכך גם בפרשת פקודי שמדברת על נדבות המשכן. בני ישראל נדבו כל מיני פריטים, דברים בשביל המשכן. בסופו של דבר, אחרי שבנו את המשכן הגשמי מחפצים, מעצים, מיריעות עיזים, מדברים גשמיים, בסופו של דבר מה שקרה שפתאום כבוד השם, השכינה, האור האינסוף, הדבר שהוא מעל לכל הגבלה, שרה באותו מקום מוגבל. בני ישראל התחילו, עשו משהו מוגבל, ובתוך ההגבלה הזו נכנס משהו שהוא אינסופי, שהוא לא מוגבל. בעצם זה בא לומר לנו שכאשר אנחנו עושים דברים על פי דרכי הטבע, על פי הרגילות, על פי הכוחות והאפשרויות שיש לנו, עושים פה את שלנו, מתאמצים ממה שאנחנו יכולים, פתאום יקרה משהו מדהים שמשהו על טבעי, משהו שהוא מעל הטבע והמעל

06:56 לכל היגיון פתאום יבוא וישרה וייכנס ויתחבר אלינו. בדיוק מה שקרה עם בני ישראל ביציאת מצרים, ובדיוק מה שמספרת פרשת השבוע על המשכן, שפתאום כבוד השם, השכינה, שרתה באותו מקום, ולכן זה מתאים לכינוי של ספר הגאולה. גאולה זה משהו שהוא מעל הטבע, וכך גם תחילת ספר שמות וסוף ספר שמות מראה לנו שאומנם דברים מתחילים באופן טבעי, אבל מתוך הטבע, ההגבלה, החושך הופך להיות משהו גבוה ומשהו שהוא בעצם על־טבעי. ובעצם מה זה אומר לנו? דיברנו קודם על הקושי, על האתגר בחינוך הילדים. זה דורש מאיתנו מלא אנרגיה. מי אמר שנצליח? כלכלית לא תמיד זה קל, אבל כאשר אנחנו, התורה-- בעצם המסר מהתורה הוא שכאשר אנחנו נעשה ונתאמץ בכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, נעשה את מה שאנחנו יכולים לפי הכוחות שלנו, נתאמץ. כמובן שאדם שיגיד לעצמו אני לא צריך לעשות כלום ואני מצפה שהברכה תבוא מעצמה מלמעלה, אז הדברים האלה בדרך כלל לא עובדים. לא כך העולם מתנהל, אלא עליי לעשות ברצינות רבה ובהשקעה מתמדת את מה שאני יכול לעשות עם, עם, עם הכוחות המוגבלים שלי. אבל אני מתאמץ. אני עושה את מה שאני יכול. ופתאום נראה בבת אחת איך דברים מדהימים קורים. נראה ברכה שבאה מכאן, ברכה שבאה משם. נראה פתאום את המעל־טבע שנכנס ושורה בתוך הטבע. זה בדיוק כמו שהיו אנשים ש-, שהגיעו לישיבה ולמדו. ולדוגמה יש אנשים שסיימו את כל הש"ס. לסיים את כל הש"ס, את כל הגמרות, את כל התלמוד הבבלי, זו משימה מאוד לא פשוטה, אבל אנשים עשו את זה. והיה פעם אדם שעשה את זה ושאלו אותו: תגיד, איך הצלחת לסיים את כל הש"ס? איך הצלחת? אז ענה אותו אדם:

09:03 אני את כל הש"ס סיימתי את זה בחמש דקות. שאלו אותו: רגע, רגע, איך חמש דקות? מה, חמש דקות זה חמש דקות בקושי מספיקים לפתוח את הספר. איך חמש דקות? אז הוא אמר: אני אסביר לכם. באותן חמש דקות שאנשים מבזבזים בתור לאוטובוס, בתור בקופת חולים, בתור לפה, בהמתנה לשם, בבין לבין, אני ניצלתי אותן. חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות, עוד חתיכה קטנה. פתאום זה הצטרף למשהו גדול והוא הגיע לעוצמה גדולה. זאת אומרת שכאשר אנחנו עושים את הקצת, את המעט שיש לנו באפשרויות, במוגבלות הקטנה שלנו, אז עוד קצת ועוד קצת, עוד טיפה ועוד טיפה. עוד כמו שחז"ל אומרים, עוד פרוטה ועוד פרוטה מצטרפת לחשבון גדול. פתאום גם נראה איזה משהו גדול שבא ונוחת, נוחת עלינו. פתאום זה הקטן, זה הקטן, גדול גדול נהיה. בפרט שאם מדובר בחינוך ילדים, אז כאן זה, זה לא סתם, זה עוד הרבה יותר, כפי שידוע. כפי שהרבי מליובאוויטש אמר את זה והזכיר את זה כמה וכמה פעמים, שעם כל ילד, לא רק הילדים, לא רק באים אלינו ככה ובואו נסתדר איתם. עם כל ילד הקדוש ברוך הוא שולח את כל כלי העבודה שנצליח איתו גם מבחינה כלכלית, וגם הקדוש ברוך הוא שולח כוחות נפש שנצליח להתמודד איתו, לתת לו את המענים שהוא צריך, שיהיה לנו כוחות למשימות האלה. עם כל ילד באים שני צינורות, צינור של פרנסה ושל כוחות נפש. אם כן, מלמעלה הכל ניתן לנו. רק מה צריכים לעשות? להתאמץ, לא לשבת רגל על רגל, להתייגע כמה שאנחנו מסוגלים, כמה שיכולים בכוחות שלנו. ואז פתאום נראה איך שמהדברים הקטנים המוגבלים שלנו איזו ברכה מגיעה. פתאום נראה ששבעים שיורדים למצרים

11:04 זה הופך להיות למאות אלפים. פתאום נראה שמבנה גשמי שיהודים בונים בכלים, באפשרויות שלהם, פתאום השכינה שורה בו, פתאום נראה ברכה והצלחה. אז שיהיה לכולנו בעזרת השם ברכה ויהיה הצלחה ונראה נחת רב מהילדים ונראה איך שכל המאמצים שלנו עושים פרי ונראה את הברכה הגדולה, את הבלי גבול הזה, איך הוא שורה במעשי ידינו ויהיה לנו נחת יהודי אמיתי חסידי. תראו שמחה עם הילדים שלנו, שנזכה לילדים שמחים ובריאים ושלווים. יהי רצון שהדברים האלה, דברי התורה האלה, יהיו לזכות עם ישראל בתקופה הלא פשוטה הזו, שבעזרת השם כל החיילים יחזרו הביתה בריאים ושלמים, בריאות הגוף ובריאות הנפש, שהפצועים יהיו בריאים ושנזכה שהחטופים המסכנים האומללים כבר יחזרו לחיק משפחותיהם מתוך בריאות הגוף והנפש. נזכה לביאת משיח ותחיית המתים ונזכה אך ורק לבשורות טובות. נזכה לבלי גבול הגאולה השלמה. אם אתם מרגישים שהתוכן של השיעור מדבר אליכם, מביא לכם איזושהי נקודה מרגיעה להתמודדויות סביב הבית והילדים, אז תשתפו. שתף חבר, שתפי חברה, שגם הם ישמעו ויירגעו מהתוכן הזה. שיהיו בשורות טובות. הצלחה רבה. כל טוב. תודה רבה.