הרב פרץ חן | כך נתחזק את 2 היסודות שעליהם נשען הבית שלנו - פרשת ויקהל

00:00 שלום לכם. אז בדיוק כמו כל בית וכל בניין, שכאשר בונים אותם מאוד חשוב שהיסודות יהיו חזקים. זה מה שמבטיח שהבניין יהיה יציב ולא ייפול חלילה. כך גם הבית שלנו, המשפחה שלנו, צריכה להיבנות על יסודות חזקים ומוצקים, וכאשר זה קיים, אפילו אם דברים מסוימים לא הולכים כמו שרצינו, כמו שתכננו, זה לא סוף העולם. את זה כבר אפשר, אפשר לסדר. זה כבר יהיה, בעזרת השם, יהיה בסדר. השיעור היום הוא בהשראת פרשת השבוע, פרשת ויקהל, שנלמד איך רואים בה את החשיבות הגדולה של יסודות חזקים. אז כל אחד מאיתנו כשהתחתן, או חלקנו, אחד מהאיחולים שאיחלו לנו היו שנבנה בית יהודי על יסודי התורה והמצוות, יסודי התורה והחסידות. הדגישו בברכה את היסודי, את היסוד, כי זה בעצם הנקודה. זה הסוד: שכאשר היסוד הוא חזק, מוצק ובריא, הדברים בעזרת השם ילכו טוב, אבל חייבים להשקיע בזה שהיסודות יהיו כמו שצריך. מה הם היסודות של הבית? אז אני, אני אזכיר עכשיו, השיעור מדבר על שני יסודות. ישנם עוד, אבל נדבר על שניים מהם שהם מאוד מאוד משמעותיים בשביל ההצלחה והיציבות של הבית שלנו. היסוד הראשון זה שראשי הבית, הרי כמו שבגוף שלנו הראש מנהל את כל שאר האיברים, שראשי הבית, היחסים בין ראשי הבית, יהיו יחסים בריאים ותקינים כמה שאפשר. הבעל והאישה, היחס שלי לאשתי, של אשתי אליי, הזוגיות שלנו, מאוד מאוד חשוב להשקיע בה ולעבוד עליה, כי כאשר הזוגיות בריאה ויש הרמוניה בין בני הזוג, זה מה שמבטיח להצליח לצלוח את כל האתגרים. הרי משפחה זה מוסד שמלא באתגרים. עם הילד הזה יש קושי כזה, ישנו אתגר כלכלי כזה, ישנם עניינים כאלה ואחרים, וזה לא נגמר וזה קיים כל הזמן וזה

02:20 החיים, וזה בסדר וזה בריא וכך אמור להיות. אבל בשביל לצלוח את זה טוב כמו שצריך, כאשר היחס בין בני הזוג, בין מנהלי הבית, הוא יחס טוב, אז הם מנהלים יחד את המשברים ואת האתגרים ואז זה יכול בעזרת השם לצלוח, ועל זה צריכים להשקיע הרבה הרבה אנרגיה. לפעמים משטף החיים, מרוב המון המון משימות, אין לנו, אין לנו זמן אחד לשני ועסוקים בכל האתגרים והיום יום והילדים ועבודה. אבל הזוגיות שלנו היא מספר אחד. על מנת שנצליח בכל המשימות האלה חייבים להשקיע בזוגיות. חייבים לפנות זמן לעצמנו, לצאת למסעדה, לבית קפה, לשבת בבית בערב ככה כשקצת שקט על כוס קפה, לדבר אחד עם השני, למצוא זמנים, לפתח ולתחזק את היחס אחד עם השני. אם משהו בזוגיות לא הולך, לטפל בזה, כי זה מה שמבטיח. היציבות הזו משדרת על כל מה שמתרחש בבית שלנו. זו נקודה אחת שאפשר כמובן להרחיב בה הרבה הרבה, אבל ממש בקצרה זו נקודה אחת. ועוד נקודה שהיא מאוד משמעותית כיסוד לבית שלנו, זה שבראש, במחשבה, בתוכנית, בראיית העולם, יהיה ברור לנו שאנחנו רוצים שהבית שלנו יתנהל כבית יהודי, בית שהולך בדרכי אבות, בית שהולך על פי הכללים שהקדוש ברוך הוא, בורא עולם, קבע. זה יסוד מאוד מאוד חשוב. אותי לימדו לפני שהתחתנתי, אמרו לי שיש משהו שצריכים לחשוב אותו כשעומדים תחת החופה. הרי תחת החופה, אותם רגעים הם הרגעים הקדושים בחיים של אדם באופן אישי. הרגעים שבהם הוא מתחת לחופה מקדש את האישה שאיתה הוא בונה את הבית, שאיתה הוא בעצם מבצע את שליחות חייו להקים משפחה יהודית. אז לא ידעתי מה אני אמור לחשוב תחת החופה. מה לחשוב, על מה? על המטעמים שנאכל בחתונה?

04:34 על זה שאני רעב? כי אנחנו נוהגים לצום ביום החתונה, על מה? ואז אמרו, לימדו אותי שצריכים לחשוב על זה שאני הולך בעזרת השם להקים בית. בית שהילדים, הצאצאים שייצאו ממנו, הם יהיו יהודים יראים ושלמים, יהודים שיראת שמיים היא תהיה, היא תהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם. על זה צריכים לכוון תחת החופה, כי זה רגעים שהיסוד של הבית נבנה. אז מה הכיוון של הבית שאני הולך לבנות עוד מעט? בית שמיוסד על תורה, על מצוות, על דרך השם. וכאשר לנו ההורים ברור שזה הכיוון, אז נעשה כך ואולי זה לא יצליח ויהיה מצב מסוים שקצת יפריע. ויהיה המון דברים יקרו, ודברים יקרו כי דברים קורים. אבל כשזה הכוונה, כמו בווייז, כשזה היעד שהצבתי לעצמי, אז אני אנסה פה ואני אטעה שם ואני אחזור לשם ואני אתייעץ ואני אשמע הסבר ואני, ואני אעשה המון דברים. אבל, אבל כשהשאיפה היא השאיפה ליעד, זה מבטיח בצורה הרבה יותר חזקה שבעזרת השם נגיע ליעד. אם כן, שני המשימות הן דבר ראשון בינינו, לדאוג למצב הזוגי בינינו. ודבר נוסף, שהכיוון שלנו יהיה שנבין, שיהיה ברור לנו יחד שהכיוון של הבית שלנו זה בית יהודי שהולך על, על, על ברכי התורה והמצוות. בית שהולך להמשיך את הלפיד של עם ישראל מדורי דורות. בית שהולך בעזרת השם להמשיך את המסורת של עם ישראל, שהולך להמשיך את דרכם של אברהם, יצחק ויעקב, של שרה, רבקה, רחל ולאה. איפה אנחנו רואים בפרשת שבוע את המשמעות הגדולה של היסודות, שצריך שהיסודות יהיו כמו שצריך? אז פרשת שבוע, פרשת ויקהל, מדברת על בניית המשכן, על המשכן, על הבית של השם שבנו לו כאן בעולם הזה, על בניית המשכן וכחלק

06:46 מהמשכן, כחלק מהעבודה במשכן, בית המקדש לאחר מכן, הסדר היה כפי שכתוב ברמב"ם בסוף הלכות בית הבחירה, שכל בוקר, עוד לפני שהאיר היום, היו עושים הכוהנים סיור בתוך בית המקדש, לראות שהכל נמצא, הכל תקין, הכל עומד, הכל בסדר. איך היו עושים את הסיור אז? היו לוקחים לפידים והולכים בשתי קבוצות. עושים סיבוב כזה מעגלי שבסופו נפגשים, ואז קבוצה אחת אומרת לשנייה שהכל שלום, הכל שלום והכל בסדר. אומרים לה: כן, הכל שלום, הכל תקין, הכל בסדר. וככה הם היו עושים יום יום, יום, יום. אבל כותב הרמב"ם בסוף סוף סוף הלכות בית הבחירה שבשבת הם לא הולכים עם לפידים ביד, אלא הם היו משתמשים בנרות שכבר הודלקו שם מערב שבת. למה? כי בשבת ללכת עם לפיד בוער זה אסור. אסרו את זה חכמים. וכך מסיים הרמב"ם בהלכות בית הבחירה. נשאלת השאלה: רגע, רגע, רגע, מה הבעיה שילכו בשבת עם לפיד? הרי ישנו כלל שאיסורי שבות, דברים שאסרו אותם חכמים, מותרים בבית המקדש. אז מכיוון שהאיסור ללכת עם לפיד בוער זה לא אסור מהתורה. להדליק לפיד אסור מהתורה, ודאי, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". אבל ללכת עם לפיד בוער זה לא אסור מהתורה, זה אסור מדברי חכמים. ומכיוון שמדובר בבית המקדש, זה אמור להיות מותר, כי בבית המקדש הרי מותר לעשות דברים שרק אסרו אותם חכמים, שלא אסורים מהתורה. אז מה הסיבה, אם כן, שישתמשו בנרות שכבר דלוקים שם מערב שבת? למשל, דוגמה לדבר שמותר לעשות אותו בבית המקדש דווקא כי הוא רק דבר שאסור מדברי חכמים: נפסק שהכהן הגדול ביום הכיפורים היה טובל כמה פעמים במהלך יום הכיפורים במקווה, כשהוא החליף את הבגדים, מבגדי, מהבגדים הרגילים שלו, בגדי

08:54 זהב, לבגדי לבן, בגדים לבנים שמיוחדים ליום כיפור. אבל לפעמים המקווה היה קר. אז מה שהיו עושים, אחת מהשיטות לחמם את המקווה, שהכהן לא יתקרר, היו לוקחים כמו אבן כזו שהייתה... לקחו, שליבנו אותה, איזה ברזל ששמו אותו באש, הוא מאוד מאוד חם, מאוד מאוד רותח כשהוא מונח באש, והוא חם מאוד מאוד, וזרקו אותו לתוך המקווה, והוא הביא למים כזה מכה של חום. פעולה כזו היא אסורה בשבת מדברי חכמים, ובכל זאת נפסק, כשהיו עושים את זה למען הכהן ביום כיפור, כי בבית המקדש זה מותר. אמנם זה איסור חכמים, אבל איסורי חכמים מותרים בבית המקדש, למרות שיש עוד דרכים לחמם את המים בלי זה. לשפוך שם מים חמים, שזה יכול, זה... את זה אפשר לעשות באופן שזה מותר גם מהתורה וגם מדברי חכמים. ובכל זאת היו לפעמים זורקים שמה את הברזל החם הזה. בשביל מה? בשביל שלכהן יהיה, יהיה מקווה חם, למרות שזה אסור מדברי חכמים. זאת אומרת, לא מתחשבים באיסור של חכמים כשמדובר בבית המקדש. אז אם כך, מה הסיבה שהלכו בבוקר יום השבת בסיור בוקר שלהם? למה שמה הם נזהרו מללכת עם לפיד? השתמשו בנרות שדלוקים, הרי בבית המקדש זה מותר. מוסבר על זה, וזה יסביר לנו מה החשיבות של יסוד של בנייה, שהכלל הזה שאיסורי חכמים מותרים בבית המקדש זה רק כאשר כבר בית המקדש היה בנוי כמקדש, אבל כאשר בנו אותו, בבנייה שלו לא התירו לעבור על דברי חכמים. למה? כי עדיין הוא לא בית מקדש קדוש ומקודש. עכשיו רק בונים אותו עכשיו, או עכשיו עוסקים בבנייה של מקום מקודש. כשזה יהפוך למקום מקודש אז יהיה את ההיתר הזה. אבל כרגע, כשעוסקים בבניין

10:54 שלו, אין היתר, שום היתר, לבוא ולעשות דברים שהם אסורים מדברי חכמים. ולכן כשהלכו כל בוקר עם הלפידים האלה, אמנם זה כבר אחרי שהבית כבר עומד וקיים, אבל הסיבה שעשו את זה, מוסבר, לא עשו את זה כי פחדו מאיזה גנבים שבאו בלילה. אף גנב לא מתקרב לבית המקדש. לא, לא הייתה מציאות כזו. כל הסיבה שעשו את זה, זה היה בשביל לכבד אותו. מכיוון שמדובר בבניין מפואר, בניין מפואר מבחינה גשמית ובעיקר מבחינה רוחנית, כחלק מהכבוד לבניין הזה, זה שהולכים כל בוקר עם לפידים ועושים סיור, זה בא ולהראות כמה המקום הזה יקר מאוד בעינינו. לא עשו את זה, שוב פעם, כי פחדו שמישהו נכנס ולקח ויש איזו בעיה. עשו את זה מצד הכבוד, מצד הפאר של הבניין. ולכן מכיוון שזה שעברו כל בוקר זה היה מצד הפאר של הבניין, שהבניין הוא בניין מפואר, להראות כמה הוא מפואר, אז לכן יוצא שהסיור הזה הוא כחלק מתהליך עשיית הבניין. זה מראה עוד הפעם שמדובר בבניין מפואר שלמענו עושים סיור בוקר למרות שאין צורך אמיתי. מכבדים אותו כמו שלפעמים ליד הארמונות של מלכים עומדים שומרים שהם לאו דווקא באים לשמור מגנבים, ממשודדים. הם באים בשביל להראות שזה מקום מכובד ומפואר, ולכן הסיור בוקר הזה הוא לא כשמירה על המקדש, הוא בשביל להראות את הפאר של הבניין. זה חלק מעשיית הבניין. וכמו שאמרתי קודם, שבבניין עצמו, כשבנו את זה, לא השתמשו בהיתרים, כי כשעושים את הבניין עושים אותו באופן הכי מהודר לכתחילה, בלי שום היתר. לכן גם כשעברו בבוקר יום השבת עם הלפידים האלה, אז עברו איתם באופן של... אז עשו את הבדיקה באופן שלכתחילה לא מטלטלים ביד כי אסרו את

12:57 זה חכמים ומשתמשים בלפידים שמוכנים שם בערב שבת. אבל רואים מזה שכשבית המקדש היה קיים השתמשו בהיתרים, אבל בשביל לבנות את בית המקדש, בבנייה, בבניין, ביסוד, שמה עשו את זה באופן שלכתחילה לא השתמשו בשום היתרים, שום, שום דברים שהם לא הכי הכי מאה אחוז, כי בבניין הכל חייב להיות הכי מאה אחוז שיכול להיות בעולם. אם כן, גם בבית שלנו שהיסודות יהיו חזקים, היסודות יהיו בריאים ביחס ביני לבין אשתי, בכיוון שבו אני רואה לאיפה הבית שלי הולך, כיוון של, של להמשיך דרכי אבות. אחר כך נכון, נעשה טעות פה, נעשה טעות שם, ניפול בזה, יהיה אתגר כזה. בסדר, זה קורה, זה טבעי. נמצא את הדרך לצאת מזה. נטייה זה בסדר. זה דברים כמו בניין. אם היסוד בריא ואחרי זה בבית משהו נשבר, משהו נהרס, יש רטיבות, יש איך לתקן. יסודות זה קשה. אי אפשר לתקן יסודות מתחת לאדמה. מה שחיצוני אפשר לתקן ותקני, תסתדרי. אבל תסתדרו, יהיה בסדר בעזרת השם. רק אנחנו נדאג ליסודות וזה יביא ברכה בכל ההמשך בעזרת השם. שיהיה הרבה נחת, הרבה ברכה, הרבה הצלחה, הרבה נחת מהילדים שלנו בעזרת השם. שבעזרת השם נזכה שדברים שנאמרו כאן בשביל הבית היהודי שלנו יהיו בזכות החיילים הצדיקים שיחזרו הביתה בריאים ושלמים בכל החזיתות, שהפצועים יהיו בריאים, שיחזרו החטופים שכל כך סובלים, יחזרו הביתה לחיק משפחותיהם בריאים ושלמים בעזרת השם. שנזכה לביאת משיח, לתחיית המתים, שכל הצדיקים שנחטפו מאיתנו בעזרת השם בקרוב ממש יחזרו להיות איתנו. אם אתם מרגישים שהשיעור הזה הביא לכם איזה ערך, איזה נקודה, איזה ראיית עולם מסוימת, שתפו אותו הלאה. שתף חבר, שתפי חברה. שנזכה העיקר בעזרת השם רק לבשורות טובות. תודה רבה. הצלחה

15:07 מופלגת לכולם בחינוך הילדים. בשורות טובות, כל טוב.