הרב פרץ חן | מבוקר של לחץ ומלחמות, להתחלה של יום רגוע וקסום - איך עושים את זה?

00:00 שלום לכם. אז איך נראה הבוקר שלכם כשאתם מגיעים לעבודה? אתם מגיעים לעבודה ככה רגועים, שלווים, אחרי בוקר נפלא בבית עם הילדים? או שאולי אתם מגיעים לעבודה מותשים אחרי קרב שלם שהתחולל בבוקר עד הרגע שהגעתם לעבודה. הרי אנחנו, כל אחד מאיתנו בטח חלם שכשבעזרת השם יהיו ילדים ויצטרכו בבוקר לצאת איתם מהבית לבית ספר, לארגן אותם. הרי חלמנו שהכול יהיה כל כך יפה וכל כך ורוד, שנגיע בבוקר ונעיר, "חמוד שלי, בוא תקום, תגיד מודה אני, תיטול ידיים, לצחצח שיניים, תגיד ברכות השחר. בוא תשתה כוס שוקו, בואי תאכלי איזה מעדן", ואנחנו נתארגן לעצמנו ואז יד ביד יחד איתם נצעד לאוטו, נצעד למוסד הלימודי וניפרד אחד מהשני בחיבוק גדול ובנשיקה. כך חלמנו, אבל בפועל אצל הרבה, הרבה, הרבה, אולי רובנו, מה שקורה שהבוקר זו חתיכת מלחמה. "קום כבר, אני מאחר בגללך כל יום. אני כבר לא יכול לאחר, לא נעים לי, כמה אני יכול? נו, מה קורה איתך? למה כל בוקר את לא מוצאת את הנעליים שלך?" ואנחנו נגררים בבוקר הזה למריבות, לעצבים, לכעסים. מגיעים עד שכשמגיעים רק לאוטו עם הילדים או כשיוצאים מהבית כבר צריכים להסדיר נשימה אחרי המאבק של להוציא אותם ולמשוך אותם, וכבר הבוקר התחיל כשאנחנו כבר נפשית מותשים לגמרי. ואנחנו עוד מילא, אבל איזה בוקר יש לילדים שלנו? איזו הרגשה יש להם להתחיל את היום בכזו אווירה מאוד, מאוד, מאוד לא נעימה, לא מחבקת? איזה יום יהיה להם? אז מה אפשר לעשות? ואני חושב לעניות דעתי, הרבה מאיתנו מתמודדים עם הסיטואציה הזו, עם הבוקר הזה. השאלה היא מה אפשר לעשות. אז בשיעור הזה אני רוצה לדבר על מה אפשר לעשות. האמת שגם

02:22 בבית שלי אני עושה לאחרונה את הדבר הזה שאני מדבר עליו, וזה, זה שינה מאוד, מאוד, מאוד את הסיפור, ברוך השם, לטובה. אז נגיע עוד מעט לטיפ מה אפשר לעשות שזה יהיה, שזה ייראה פשוט אחרת. אבל לפני זה רק שנבין רגע עד כמה יש משמעות לבוקר, עד כמה יש משמעות להתחלה של היום. לפעמים בבוקר אנחנו שומעים איזושהי מנגינה, איזה ניגון טוב, איזה שיר טוב ככה שעושה לנו טוב. אנחנו פתאום נמצא את עצמנו בשמונה בערב, בשבע בערב, ומתחילים לנגן את הניגון הזה, את השיר הזה, למרות שמהבוקר לא שמענו את זה אפילו פעם אחת. מאיפה זה הגיע עכשיו? כי הדברים שנכנסים לנו בבוקר, בהתחלה של היום, הם מלווים אותנו לכל אורך היום. זה נכנס הכי חזק פנימה. השעות הכי, הכי איכותיות זה שעות הבוקר, ולכן מנגינה ששמענו בבוקר פתאום תצוץ לנו בהמשך היום. לא סתם הרבי דיבר לא אחת על זה שבבתי ספר שלומדים בהם גם מקצועות קודש, חומש ונביא וגמרא, חסידות, וגם מקצועות חול, אז הרבי דיבר על זה שצריכים להשתדל שלימודי הקודש יהיו בשעות הבוקר, כי אז המוח הרבה יותר קולט, הרבה יותר פנוי לקלוט, והדברים נכנסים בו הכי חזק, וחשוב לנו הרי שדברי התורה, דברי הקודש, הם ייכנסו בנו הכי, הכי חזק, שהרי בשביל זה באנו לעולם ומצופה מכל אחד מאיתנו להיות יהודי ירא שמיים. אז כשבבוקר נתעסק בקדושה זה יכניס בנו הרבה יותר תורה ויראת שמיים. שאר המקצועות גם נלמד, אבל את האיכות ניתן לקדוש ברוך הוא, ורואים את זה בכל דבר. למשל, יש פסוק בתורה שהפסוק אומר "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". התורה מצווה אותנו לתת חלה, חתיכה מהבצק, כשמכינים בצק שלם

04:34 לחלות, לכל מיני דברים, ללחמים. ובזמן בית המקדש היו לוקחים את החלה הזו לכוהנים וכיום שורפים את זה. אבל המילים של התורה זה "ראשית עריסותיכם". ראשית, זה החלק הראשון. את החלק הראשון נותנים לקדוש ברוך הוא, וכך הרבי אמר: את האיכות של היום שלך תן לקדושה, תן לקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שלבוקר, למה שיתרחש בבוקר, יש משקל מאוד, מאוד כבד. גם רואים בכלל באופן כללי שאנחנו יודעים, יש מושג שנקרא גירסא דינקותא, שהדברים שנכנסים בינקות, בהתחלה של החיים, אז הם הכי חזקים נשארים, ולכן מאוד, מאוד חשוב השנים הראשונות של ילד, של יהודי, להשקיע בהם כמה שיותר דברים חיוביים, דברים קדושים, דברים, אה, איכותיים. אז כמו שבתחילת החיים זה חשוב אותה איכות, אז בזעיר אנפין, בקטנה, כל בוקר זה גם התחלה. חשוב ההתחלה שתהיה התחלה ממש, ממש טובה. אז אם כן, איך באמת עושים את זה? איך עושים שההתחלה של הבוקר תהיה טובה? אז העצה לזה היא עצה בסך הכול מאוד, מאוד פשוטה. כמו כל דבר, אבל צריכים קצת להתאמץ ליישם את זה, אבל זה... זה ישנה את התמונה. בדוק שכל מי שיעשה את זה, כל מי שתעשה את זה, זה בוודאי בעזרת השם ישנה אצלה, ישנה אצלם את הסיפור, והסיפור הוא לעשות ניתוח. לנתח, אז איך נראה הבוקר שלי? אוקיי, אני גר פה. המשימות שלי הם לקחת את הילד הזה לגן, את הילדה ההיא למעון, אותם לבית הספר, אותם לתחנת האוטובוס, כל אחד לפי זה. אני גם צריך להכניס בזה עוד כמה דברים של עצמי, צריך להתארגן בעצמי. אני גם הולך לטבול במקווה כל בוקר. זה לוקח זמן. אה, להכין סנדוויצ'ים, נאמר

06:39 יש שמכינים בערב, אם מכינים בבוקר, אה, לוקח זמן. כל דבר לוקח זמן. לעשות שקלול, כמה זמן זה לוקח. שעה, שעה וחצי. הדברים לוקחים זמן. בית, משפחה, ילדים זה לוקח בהחלט זמן, ולהחליט שאם נאמר זה לוקח שעה וחצי, ועד היום מה היה קורה? היינו כ-- שמונה צריכים להיות במוסדות כבר כולם, כולם, אז בשעה ש-- אה, שש וחצי קמים. שש וחצי זה שעה וחצי עד שמו-- עד השעה שמונה. אז לא, לא נקום בשש וחצי, ממש לא. אנחנו נקום לפחות-- להשתדל לקום שעה לפני, שלושת רבעי שעה, לא, לא, לא, לא, לא מאוחר יותר מזה. לקום לפני, וכשנקום לפני נקבל מרווח עצום של זמן, ואז נקום אנחנו בעצמנו לפני שמעירים את הילדים, נתארגן לבד. נקום, נאמר ברכות השחר בצורה רגועה, בלי לחץ שכבר צריכים מהר לקום כי כבר מאחרים כבר. נאמר ברכות השחר, נכין לעצמנו כוס שתייה, כוס שתייה חמה, כוס קפה, כוס תה, נשתה בכיף, ברוגע, בשלווה, לקבל בעצמנו כוחות ואנרגיות. מי שרוצה לשדרג את זה, אפשר גם להכניס בזמן הזה אפילו איזה לימוד קצר לבד, אישי, איזה לימוד חסידות כזה של בוקר בשביל בוקר ויום מוצלחים. אפשר גם חמש דקות, שבע דקות, ואז אנחנו כבר נהיינו, אנחנו בני אדם, הנפש שלנו רגועה, שלווה, שתי-- שתינו, אכלנו משהו, אפילו למדנו משהו. אנחנו, אנחנו מאורגנים! ועכשיו ניגש לילדים, נתחיל להעיר אותם הרבה יותר מוקדם מהרגיל. ואז מה? בגלל שאנחנו לא, לא לחוצים כי יש לנו מרווח של זמן, אז נעיר אותם הרבה יותר בסבלנות, בלי כעסים, בלי עצבים, בלי צעקות. "קום, קום כבר! קומי! אנחנו מאחרים, עוד מעט צריכים להזדרז". לא, אנחנו לא, לא מאחרים ולא צריכים להזדרז כל

08:43 כך. יש לנו זמן. אז נעיר אותם לאט לאט. ואז מה שאני אישית לאחרונה עושה בבית: אני דואג שכבר לפני זה השולחן, האי במטבח, כבר יהיה מאורגן, נקי, מאורגן עם כמה קורנפלקס, כמה דברים שילדים אוהבים. יורדים למטה, הם יודעים שיש משהו לאכול בנחת בלי שילחיצו אותם. יושבים, אוכלים קצת ואנחנו גם ברוגע. כי אנחנו... כי יש לנו מספיק זמן. ואחר כך, כשיוצאים מהבית ויוצאים גם עוד פעם מוקדם קצת ממה שהיינו רגילים. למה לנסוע בלחץ? למה להתעצבן על כל פקק שפתאום קורה כי אנחנו מאחרים? בוא נצא, בוא נצא לדרך רבע שעה לפני. מה יש? הרי דברים כל הזמן מתרחשים, משתנים. נצא לאוטו רגוע, שליו, אין לחץ. ואז גם כשאחד הילדים פתאום, פתאום, פתאום משהו לא טוב עובר עליו הבוקר ויש איזושהי התמודדות לא רגילה, אז גם נגיב בצורה הרבה יותר רגועה ונכונה, כי אנחנו, יש לנו זמן. אנחנו לא כל כך ממהרים כמו, כמו בקרים אחרים וזה יכול לשנות את התמונה לחלוטין. זה בדיוק כמו שאדם נוסע ממקום למקום. נוסעים מעיר לעיר. אז אנחנו הרי היום כולם משתמשים בווייז. עכשיו מה היופי בווייז? בעצם כשאני מגדיר לו יעד אז הווייז בעצמו יודע מהניסיון שלו, מה הוא יודע? הוא יודע, לדוגמה אני עכשיו, עכשיו השעה שמונה, עכשיו השעה שעת בוקר ואני צריך היום בערב לנסוע לכך וכך, לירושלים. אז אני יכול כבר עכשיו לראות בווייז בשעה שמונה בערב כמה זמן נסיעה זה ייקח לי. איך הווייז יודע כבר מעכשיו מה יקרה בשעה שמונה בערב? כי יש לו ניסיון, ודבר יש לתוכנה, היא יש לה ניסיון עשיר והיא מכירה את הפקקים, מכירה את הכבישים, יודעת להגיד לנו בשעה שמונה בערב

10:47 כמה זמן זה אמור לקחת ואז אני מארגן את עצמי בהתאם. אני יוצא בהתאם. והווייז מה שהוא עושה, הוא משקלל לעצמו את הפקקים הקבועים בשעה הזו, את כל הדברים שצפויים להיות בדרך. אז גם אנחנו צריכים בהקשר הזה, בהתארגנות עם הילדים להיות כמו הווייז. פשוט מראש, לשקלל לעצמנו כמה זמן זה לוקח, זה לוקח, זה לוקח. לקחת מרווח נוח של זמן ואז ממילא יהיה לנו הרבה, הרבה יותר, הרבה יותר טוב והרבה הרבה יותר גם, גם קל. אמנם זה דורש מאיתנו א. לקום קצת מוקדם יותר ולקום מוקדם זה גם דורש בדרך כלל גם לישון מוקדם יותר, אבל זה הרבה יותר משתלם. יש פה הרבה רווחים. חוץ מהרווחים שדיברנו עכשיו על זה שהילדים יתארגנו יותר בנחת ואנחנו נתארגן יותר בנחת. הם יצאו מהבית רגועים, לא יצאו מבית של עצבים, כעסים, צעקות. גם הם קמים יותר מוקדם, אז הם גם עייפים יותר מוקדם וזה כמו איזה גלגל כזה. זה דבר טוב שמושך, מביא דבר טוב אחר. אז זו עצה שהיא פשוטה כל כך, אבל היא... אבל היא גם מועילה כל כך. מועילה, זה יכול לשנות את התמונה במאה שמונים מעלות ואני אומר את זה בדוק מניסיון. אני אצלי בבית עושה כך ואנחנו רואים מזה ברכה, ברכה, ברכה גדולה. עוד טיפ שאני יכול להביא בהקשר הזה: יש לפעמים ילד שהוא הילד המאתגר, שאצלו העסק לא זורם, לא... והוא זה שבדרך כלל מתעכבים בגללו ודברים כאלה. ואחד מהדברים שעוזרים זה לתת לאותו ילד איזושהי משימה שהוא אוהב אותה והיא המשימה שלו. למשל, יש לי אחד הילדים אצלי, יש לו משימה שאנחנו נוסעים באוטו עם הילדים, כן? ל-ל-ל-להגיע למעון ולגן ו-ו-ולמוסדות האחרים. אז יש

12:44 לו תפקיד באוטו, הוא אחראי על איזה שירים ישמעו באוטו. זה התפקיד שלו. ועכשיו, לדוגמה, אנחנו מתקרבים לפורים, אז הוא בוחר את השירים שקשורים לפורים, מה שישמעו באוטו, והוא מנהל את המוזיקה באוטו. הוא הדי.ג'יי של הנסיעה, וזה מביא לו אנרגיות עצומות, והוא מגיע לאוטו בשמחה כי הוא יודע. ואחרי שנגמר שיר אז אני לפעמים אומר באוטו, הבוקר ככה עשיתי: וואי, תודה רבה! איזה שיר שמענו? תנו לו כולם כפיים, וכולם באוטו מחאו לו כפיים, וזה הרים אותו למעלה וזה נתן לו מוטיבציה גם להמשך. זאת אומרת, לילד המאתגר אנחנו נביא לו איזושהי משימה, משהו, משימת בוקר מסוימת שהוא ייהנה לעשות אותה, ונעצים אותו, וזה ייתן לו מוטיבציה להתארגן הרבה יותר מהר, יותר בזריזות, וככה ממילא פחות, פחות לעכב אותנו. כי כמה אנחנו רוצים בית שליו, בית רגוע, בית שמח יותר. זה הרי מה שכל אחד מאיתנו חלם שיהיה לו. זה ודאי מה שכל אחת חלמה שיהיה לה כשבעזרת השם יהיו לה ילדים. אז הלוואי שנצליח קצת להתקרב לחלומות שלנו, והעצה הזו היא עצה שבהחלט, בהחלט יכולה לקרב כל אחד מאיתנו, יכולה לקרב כל אחת ל-ל-לאותו חלום, אה, שפעם היה לנו. אם כן, נסכם. השיטה והדרך לגרום לבוקר רגוע יותר זה אחרי שאנחנו משקללים כמה זמן שלל המשימות לוקחות לנו, להוסיף לזה עוד מרווח מספיק של זמן. שעה זה מדהים. שלושת רבעי שעה זה גם טוב, ואז הבוקר ייראה הרבה יותר שליו ורגוע. וגם כמו שהזכרתי, הילדים, במקום לפעמים הילדים קמים בלחץ אז אפילו לא אוכלים בבית לפני שיוצאים. תוך כדי נסיעה אוכלים משהו. זה לא זה. קמים מוקדם בזמן לשבת בשולחן, לאכול משהו טעים של בוקר. איזה מעדן טוב,

14:40 איזה קורנפלקס טוב, מה שהם אוהבים, וככה הבוקר יהיה הרבה, הרבה יותר שליו, רגוע, שמח לנו וגם להם. זה מאוד, מאוד חשוב שהם יתחילו את היום ברגל ימין, כי איך שזה מתחיל זה מלווה אותנו לכל היום שאחר כך. וכמו שהזכרתי, גם יש ילד מאתגר. נביא לו איזושהי משימת בוקר שהיא שלו, שהוא אוהב לעשות אותה, וזה יביא לו מוטיבציה וחשק להתקדם הלאה. אז יהי רצון שלכל אחד מאיתנו יהיה בית שמח, בית שליו, בית שכיף, שכיף להיות שם ולבוא אליו. אם אתם מרגישים, אם אתה חושב, את חושבת שהרעיון הזה יכול לעזור לעוד, לעוד מישהו, לעוד מישהי, תעבירו לאנשים, שתפו אותם. אם יש לכם תובנות אז תרשמו גם אותן בתגובות. אשמח לדעת ולהחכים מניסיונכם, ושיהיו בשורות טובות. והמטרה הזו של בית רגוע, בית יהודי שליו, זה ודאי מטרה מאוד, מאוד קדושה, שבעזרת השם זה יהיה לזכות, לזכות החיילים הצדיקים שנלחמים בכל החזיתות, שהפצועים בעזרת השם יבריאו במהרה. בריאות הנפש, בריאות הגוף לכולם, שהחטופים המסכנים האומללים שעוברים כ-כ-קושי שבל יתואר, שבעזרת השם בקרוב ממש, ממש יחזרו הביתה בריאים ושלמים. בריאות הנפש, בריאות הגוף, שנזכה לגאולה שלמה, נזכה לביאת משיח, נזכה לתחיית המתים, נזכה בחודש אדר הזה להמון המון שמחה. תודה רבה. בשורות טובות. הרבה הצלחה, כל טוב.