הרב פרץ חן | איך נבנה רצון לדברים טובים אצל ילדינו?

00:00 שלום לכם. אני רוצה היום לפתוח בסיפור על במבה ומיץ פז תפוזים שעשה מסע ארוך, דרך ארוכה מאשקלון ועד לעיר חאן יונס. לא פחות ולא יותר. אז מה הסיפור? אחי הגדול משרת במילואים, הוא חובש קרבי, ובשבת האחרונה הוא היה ביחד עם היחידה שלו בעיר חאן יונס. הם חיילי רפואה שלצערנו הרב מקבלים לעיתים פצועים, מטפלים בהם, עושים מה שצריך, ויהי רצון שזה יותר לא תהיה להם עבודה בתחום הזה בעזרת השם. ובשבת האחרונה, מכיוון שאחי היה בחאן יונס ושם בשבת אין להם דגים כמו שיש בבית ואין להם חמין של שבת, אז התארגנו בקהילה אצלנו בבית חב"ד שלנו באשקלון, ואנשים מהקהילה הכינו להם מטעמים לשבת: קציצות, משהו ברמה גבוהה, ודגים ושניצלים ותוספות ועוגות, ומישהו ארגן להם שתייה, וככה התארגנה להם שבת, וקוסקוס ומרק קוסקוס, וככה התארגנה להם שבת ממש טעימה. אבל כמובן שהמשימה הייתה איך להעביר את זה מאצלנו עד לתוך הרצועה, עד לחאן יונס. אז דרך תיאומים ועניינים, ברוך השם הדברים התארגנו. ואני ככה נזכר ביום חמישי, לפני שהדברים יוצאים למסע הארוך, אני נזכר שכשאח שלי היה חייל לפני שנים, היה חייל, הוא שירת בחרמון. אז כשהיה נוסע מהחרמון הביתה למרכז, אז הוא סיפר שלפעמים הוא אהב לקנות לעצמו לנסיעה הארוכה הזו במבה. פעם היו מוכרים, מי שזוכר מהמבוגרים שצופים, היו מוכרים במבה שנקראת מסיבמבה. זו כזו במבה גדולה ענקית למסיבות, לימי הולדת, והוא היה קונה במבה ומיץ פז תפוזים. הוא אהב את זה. אז נזכרתי בזה. אמרתי לעצמי: אני צריך לארגן את זה. צריכים לארגן את זה גם עכשיו. אז אני אמרתי, סיפרתי את זה לאחד הילדים שלי. אז הילד שלי התלהב והוא אומר: כן, בוא, בוא

02:14 נארגן. אז הוא לקח את מעט הכסף שיש לו. הלכנו לחנות והבן שלי קנה בזה במבות בשביל הדוד שלו, בשביל אחי הגדול, ועשינו חיפוש בכמה חנויות כי קשה למצוא מיץ פז תפוזים, זה לא מצוי, ומצאנו בקבוק של מיץ פז תפוזים. זה בקבוק זכוכית קטן, ושמנו בתוך שקית שחורה, ואת זה אנחנו שלחנו אליו במשלוח לחאן יונס. ובאמת אחרי שעברה השבת, אז אחי שולח סרטון עם החבילה הזו ביד שלו, עם הפתק שהבן שלי כתב לו. תודה רבה! כמה זה מחמם את הלב. אני אקח את הדבר המיוחד שהבאת לי, הוא אומר את זה לבן שלי, ואני אוכל את זה בשבת. אני אשתה את זה בשבת, אני אהנה מזה בשבת. וככה ברוך השם המשימה הזו הוכתרה בהצלחה מאוד מאוד גדולה. מאיפה לבן שלי הגיע הרצון הטוב הזה? הרצון הטוב לעשות טוב למישהו אחר, לדוד שלו, להוציא כסף? אין לו הרבה כסף. הוא ילד קטן, ילד בן אחד עשר. מאיפה הגיע לו החשק הזה והרצון הזה? כי סיפרתי לו ודיברנו על זה, והוא התרגש סביב הנקודה, וזה עורר בו רצון לטוב. אחת המשימות שלנו כהורים, ועל זה נדבר בשיעור הנוכחי בעזרת השם, זה איך ליצור אצל הילדים שלנו רצון לעשות טוב, רצון לתת לשני, רצון לכבד, רצון להתפלל. איך נצליח בעזרת השם ובסייעתא דשמיא לעורר אצלם רצון? תודה רבה גם למגיבים בסקר שעשינו בקבוצה, בקבוצת הוואטסאפ של השיעור. אז בעצם הנושא הזה, הנושא איך ליצור אצל ילדים רצון לטוב, זה הנושא שרובכם כתבתם שעליו אתם רוצים שנדבר. אז השיעור הזה הוא לפי, לפי ההזמנה שלכם. אז בשיעור היום נחשוב איך עושים את זה וגם נעמיק קצת ונראה במבנה הנפש

04:23 שלנו איפה נמצא ה-הרצון, מה, מה, מהו הכוח הזה שנקרא כוח הרצון ועד כמה הוא משמעותי. אז בואו נתחיל וישר נצלול לתוך המים העמוקים. בעצם אנחנו, אנחנו כבני אדם בנויים... המבנה של ה- מבנה הנפש שלנו הוא שהנפש מחולקת לשני חלקים: לשכל ולמידות, לרגשות. השכל בעצם זה כל מה שאנחנו חושבים בראש. אנחנו, אנחנו, אה, אה, ממציאים המצאות, מגיעים לתובנות, מנתחים דברים בתוכנו, ואחרי שהדברים נמצאים בראש הם עוברים לאזור הלב, לאזור הרגשות, לאזור המידות. הלב מתרגש, הלב אוהב, הלב כועס, וככה בעצם אנחנו מתנהלים כל הזמן. המוח מגיע למסקנות, בעקבות המסקנות שלנו מתעוררים אצלנו, מתעוררות רגשות בלב. אני מגיע למסקנה שהדבר הזה הוא טוב, האדם הזה הוא טוב, מתעורר בי רגש של אהבה כלפיו, של רצון להתחבר אליו. אני במוח מבין שהאדם הזה הוא, הוא לא נעים, לתפוס מרחק, אז בלב מתעורר בי רגש של ריחוק ממנו. לא רוצה להיות קרוב אליו, לא, לא נעים לי להיות קרוב אליו. ככה זה עובד כל הזמן. מוח ולב, מוח ולב. זה המבנה שכך הקדוש ברוך הוא ברא אותנו. אבל יש משהו נוסף שנמצא מעל כל הדברים האלה, שבעצם הוא זה שדוחף ומניע את כל המערכת הזו, וזה מה שנקרא כוח הרצון. מתי שיש רצון למשהו מסוים, אז המוח חושב על זה ולאחר מכן הלב מתרגש מזה, הלב נמשך לזה, הלב אומר: תתרחק מזה. הכל תלוי בכוח, בכוח הרצון. אני רוצה לספר סיפור שימחיש את הכוח העוצמתי של כוח הרצון, שכאשר יש כוח רצון, כל המערכת שבאה אחריו מתפקדת בהתאם לכוח הרצון. מסופר בתקופה של ה- של האדמו"ר השני לבית חב"ד, אדמו"ר האמצעי, רבי דוב בער, היה חסיד שקראו לו רבי

06:39 יקותיאל, ורבי יקותיאל היה גר בעיר, בעיר ליפלי. קראו לו רבי יקותיאל, רבי יקותיאל ליפלר מהעיר ליפלי, ובתקופתו של, של הרבי האמצעי היה נהוג שכל אברך, כל חסיד שבא לרבי, כשהוא חוזר חזרה לבית שלו, ואז הרי לא נסעו עם מטוסים והדרכים היו דרכים שלקחו הרבה הרבה זמן עם סוס ועגלה, עם הרבה סבלנות, ובדרך עוברים בהרבה הרבה עיירות. אז אותו חסיד שהיה אצל הרבי, בחזרה לבית שלו, בכל עיירה, בכל עיר שהוא עובר ויש שמה חסידים, הוא גם עוצר שמה והיה מספר, משתף את החסידים בדברי התורה שהוא שמע מהרבי, מהרבי, מהרבי האמצעי. ויום אחד אברך כזה, אברך צעיר, חוזר חזרה מהרבי בדרך לבית שלו, עוצר בעיירה ליפלי, איפה שגר רבי יקותיאל, וכל החסידים בעיירה מתרגשים. הנה הגיע עכשיו חסיד ישר מהרבי ונשמע דברי תורה ממנו, ויספר מה, מה קורה, מה מתרחש אצל הרבי. כל, כל בני העיירה החסידים התאספו בבית המדרש, והוא יושב בראש והתחיל לספר ולשתף ול-- מה שנקרא להתוועד עם כולם ולספר איך היה אצל הרבי. וכולם שומעים את דברי התורה ואת מאמר החסידות שהוא חוזר ממה שהוא שמע אצל הרבי, וכולם מתרגשים וכולם נהנים. יושב רבי יקותיאל ולא מבין מילה, ונשבר לו הלב. מה זה? אני לא מבין מילה. מה, מה קורה פה? תראה, חסיד צעיר מ-מ-מבין, מסביר, ואני לא מבין מה זה. טוב, נגמר ה-- נגמר אותו אירוע. רבי יקותיאל ניגש לאותו אברך ואומר: תקשיב, אני לא כל כך הבנתי. יש מצב, יש אפשרות שאתה ככה בארבע עיניים תחזור, תחזור בפניי את הדברים? אומר לו: רבי יקותיאל, בשמחה רבה. יושבים ביחד, הוא מסביר לו, מדבר, ורבי יקותיאל מרגיש שהוא לא מבין כלום. זה שבר

08:42 אותו. למה, מה, מה, מה יש לי? מה, אני כל כך-- המוח שלי כל כך סתום? אני לא מבין כלום. זה כל כך שבר אותו שהוא החליט שהוא נוסע בעצמו לרבי האמצעי ומבקש מהרבי עזרה. רבי, תפ-- תזעוק, תבקש מהשם שיפתח לי את הראש. אז הוא הגיע לרבי האמצעי והוא התחיל לבכות. אמר: רבי, אני לא מבין. אברך צעיר שבא, הבין, הסביר, ואני לא, לא, לא, לא מבין. אומר לו הרבי האמצעי: רבי יקותיאל, תקשיב. אין דבר העומד בפני הרצון. ואז הוא הסביר ואמר לו: תראה, מכוחות הנפש של האדם יש את כוח השכל, הכוח להשכיל, הכוח להבין. אבל מעל כוח, מעל כוח השכל יש את כוח הרצון. מכיוון שכוח הרצון נמצא מעל לשכל, אז כשרוצים משהו מאוד, מאוד, כשהרצון הוא מאוד, מאוד חזק, בגלל שהוא נמצא מעל, אז יש לו את הכוח לדחוף את כל מה שאחריו וגם את השכל. אם מאוד, מאוד תרצה, אז ידחוף את השכל והשכל יתחיל, יתחיל להבין. כמו אם נעמיד כמה חפצים בשורה, אז מה שנמצא אה, הכי, הכי אה, מה שנמצא ראשון, מה שנמצא לפני כולם. אם נדחוף אותו אז כל מה שמאחוריו יידחף גם. אותו דבר עם כוח השכל, רוצה מאוד, אז הוא ידחוף את כל ההמשך להגיע לאותו דבר. רבי יקותיאל שמע את הדברים, יצא החוצה והחליט, שלח מכתב למשפחה שלו: אני עכשיו נשאר פה כמה חודשים אצל הרבי. ואז הצמידו לו איזשהו אחד, את אחד התלמידים. הם ישבו ביחד תקופה, ולאט, לאט, לאט, לאט, עם כוח רצון חזק של רבי יקותיאל, הוא פתאום מרגיש והוא חש שהוא מתחיל להבין. הוא מתחיל להבין דברים, הוא מתחיל להבין, הוא מקיים דברים

10:36 שהוא אף פעם לא הבין. זה פשוט בא אליו, זה קורה לו. ולאט, לאט, לא רק שהוא התחיל להבין, הוא נהיה פשוט, הוא הפך להיות עמקן בצורה בלתי רגילה. עד כדי כך שהרבי האמצעי כתב ספר מאוד, מאוד עמוק. ספר שנקרא אמרי בינה, מאוד עמוק, ואת אחד מהחלקים בספר הוא כתב במיוחד בשביל רבי יקותיאל. על הסיפור הזה אמר אדמו"ר הריי"צ, האדמו"ר השישי לבית חב"ד, שהסיפור הזה מראה לנו איך הרבי האמצעי הפך בול עץ לבן אדם. השכל שלו היה כל כך סגור, סתום, והרבי האמצעי עורר בו את הרצון הגדול, ודרך הרצון הזה הוא הצליח להתקדם הלאה. זאת אומרת, לכוח הרצון יש עוצמה. בשביל שאנחנו נצליח בעזרת השם לגרום לילדים שלנו לעשות כל מיני פעולות חיוביות, אז מאוד, מאוד חשוב שנעורר בהם את הרצון בשביל זה. כאשר יהיה רצון אז זה יתקדם קדימה. דבר ראשון צריך שהם ירצו. אם, אם נגרום לילדים לעשות דברים טובים, אבל ב-ב-בזה שנכריח אותם בלי שהם באמת ירצו, אז יכול להיות, יכול להיות שהם יעשו כי אמרנו להם, כי הם מקשיבים, כי הם מכבדים אותנו, אבל זה לא כל כך ילך לאורך זמן כי אין להם רצון, והרצון בסופו של דבר הוא זה שמניע את כל מה שמגיע אחריו. אם קצת נחפור יותר לעומק, מעל מעל לכוח הרצון, יש עוד כוח שנקרא כוח התענוג. רצון מתעורר בעקבות תענוג. אז גם בדבר הזה צריך לגעת בתענוג בשביל לגרום להם לרצות. וכאשר הם ירצו הם יגיעו לשם. אנחנו רואים את זה בבית. כל הורה, כל אבא, כל אימא רואים שכשיש משהו שהילדים, גם הילד העצלן שבבית, כשיש משהו שהוא באמת רוצה הוא עושה, ואנחנו

12:40 משתגעים. אה? אתה רואה שאתה יכול. אז למה את רואה שאת יכולה? אז למה פתאום את לא עושה את זה גם פה ופה ופה? מה התשובה היא? כי לזה יש להם רצון. אז הם מוצאים בתוכם את הכוחות לעשות את זה. אבל ברגע שאין רצון, אז לא מוצאים את הכוחות והדברים לא מתרחשים. אם כן, המשימה שלנו כהורים זה לעורר בילדים את הרצון, את הרצון לעשות את הדברים האלה. אז איך אנחנו עושים את זה? אז הדרך לעורר רצון אצל הילדים, לגרום להם רצון פנימי לדברים כאלה ואחרים, זה דבר ראשון, הדבר הכי ראשוני, הכי בסיסי, שהוא הכי בסיסי בכלל בחינוך, זה להראות דוגמה לאותם דברים שאנחנו רוצים שהם יעשו. אם אנחנו רוצים למשל שהילדים יתפללו. חשוב שהם יתפללו. חשוב לי כאבא שהילד שלי יתפלל. אז אם אני אגיד לו: פתח את הסידור, תסתכל, ואני אצור סביב זה כזה הכרח, כזה סוג של כפייה כזו, אז יכול להיות שהוא יעשה, אבל הוא יעשה. הוא אין לו רצון לזה. אז הוא יעשה עכשיו, אבל זה לא, לא, לא נכנס לו משהו אמיתי. אבל אם אני לא אדבר יותר מדי, אבל אני פשוט אראה לו דוגמה. הילד שלי יודע: אבא הולך לבית כנסת לתפילת שחרית. אבא הולך לתפילת מנחה. אבא הולך לערבית. אבא לא מפספס תפילות. וכשהבן שלי רואה אותי בבית כנסת, מה הוא רואה שאני עושה? הוא רואה שאני מתפלל. אני לא מתפטפט עם כל החברים. אני לא מתעדכן בכל החדשות. הוא רואה את אבא יושב מול הסידור עם הטלית, עם התפילין, ובשבת בלי תפילין, ואבא פשוט מתפלל והוא רואה את זה בעיניים שלו.

14:26 והוא רואה שאבא עושה את זה מתוך שמחה. ואבא, כשאבא מדבר בבית על בית כנסת, הוא מדבר על זה בהקשרים חיוביים, בזכות הגדולה שיש סביב זה. אז לאט לאט חודר בתוכו, חודרת בתוכו הבנה והכרה שזה משהו טוב ויכול להתעורר בו רצון לזה גם. אני רוצה הרי שגם הוא יתפלל, נכון? זה חשוב לי. אז אני אגרום לו עונג סביב זה. אני אשדל אותו. אני אתן לו כל מיני הבטחות, כל מיני תמלוגים, כל מיני תמריצים שיעשה את זה. ואז בהקשרים אצלו בראש בית כנסת מתחבר עם לקבל אחרי זה ממתק, לקבל סוכריה. למה בהרבה בתי כנסיות, כשהם מגיעים הילדים בשבת, אז הרבה אנשים נחמדים מחלקים להם סוכריות? כי זה יוצר אצלם חיבור ועונג שייצור לאט לאט רצון להיות באותם מקומות, וככה כשהם יגדלו, גם בלי הסוכריה יהיה להם נחמד להיות בבית כנסת, כי זה זכור להם כחוויה טובה. זכור להם כחוויה חיובית כי אנחנו יוצרים את זה. מה לעשות, ילדים צריכים בהתחלה את הצ'ופרים האלה, את העידודים האלה שידרבנו אותם לאותם כיוונים. יש לי אחד הילדים שלי, הוא לא כזה שש ושמח ללכת כל יום לבית הספר. אז אחד מהדברים שאני עושה, וזה ברוך השם עובד מאוד מאוד יפה, הוא יודע שאצלי, אצלי, יש לי מלאי כזה של ממתקים. הוא יודע שכשהם מגיעים לבית הספר הוא בוחר מהשקית משהו. וככה זה. וזה מה שמביא לו חשק ורצון להגיע. יש בזה גם, זה גם, זה גם כמובן, זה עם גבולות. אם הוא מבקש שניים אני אומר: לא, רק אחד. אחד בלבד. זה ההסכם. אבל זהו, יש לו, זה גורם בו, גורם

16:24 לו חשק לבוא, לקום, להתארגן, להגיע, ללכת לכיתה עם הממתק, עם אותו חטיף שהוא בחר, כי יש לו עונג סביב זה. לא רק תלך, תלך ועצבים סביב זה, אלא יש לו. יש לו רצון לזה כי הוא נהנה מזה, כי יש לו עונג בזה. אם כן, זו המשימה שלנו ליצור אצל הילדים שלנו רצון, רצון לדברים האלה. שנראה להם דוגמה. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יכבדו, ידברו בצורה מכובדת כלפינו ההורים, כלפי האחים שלהם, כלפי אנשים בכלל. איך עושים את זה? כשיראו איך אנחנו מכבדים, כשהם יראו איך אני מדבר אל אשתי בצורה מכובדת, לא מזלזל, לא פוגע, לא מדבר בצורה לא נעימה. שאני אשתדל לדבר לילדים כמה שיותר בצורה מכובדת. לאנשים שאני פוגש, עם אנשים בשיחת טלפון. הם רואים את זה, הם חשים את זה. וחוץ מהדוגמה, עוד דבר שמאוד מאוד יכול לעזור וליצור בהם רצון לדברים הטובים האלה זה כאשר נספר סיפורים סביב זה. אחת העוצמות של סיפור, שסיפור הוא בעצם מראה, ממחיש. הנה, בסיטואציה הזו אדם נהג כך. אז הנה זה מראה לילד איזושהי שאיפה, רצון לדרך מסוימת כמו שהסיפור מייצג. נספר להם, דיברנו על תפילה, סיפורים על תפילה. כמה תפילה יש לה כוח? כמה תפילה עזרה? איזו עוצמה יש לתפילה? יש סיפורים מהרבה סיפורי תפילה מהגמרא, מהתנ"ך, בכלל מהחיים. נספר להם סיפורים על לכבד אנשים, איך הם כיבדו אנשים אחרים, כמה הכבוד הזה הוא מייצר טוב. יש הרבה סיפורים על, על כבוד, על לכבד, וככה לאט לאט ניטע בהם את הרצון, את העונג להיות מחוברים לאותם דברים שאנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים, וזה מה שיבוא. זאת אומרת, אם כן, בשביל לגרום לילדים לעשות דברים טובים,

18:29 לעשות מעשים טובים, לעשות פעולות טובות, זה על ידי שאנחנו נעורר בהם את הרצון לזה. כשיש רצון, כמו שאמר הרבי לרבי יקותיאל פלר, כשיש רצון, הרצון דוחף את כל ההמשך. אם יהיה רצון, הכל יתקדם. סיפרתי פעם באחד מהשיעורים איך שפעם לאמא שלי היה חשוב שאני אה-אה-אה אוכל דובדבנים. לא הכרתי את הפרי. הייתי ילד קטן. אז מה היא עשתה? במקום להגיד לי תאכל, תאכל, זה בריא, ולהתחיל לעשות עניין סביב זה, היא פשוט ישבה לידי בחדר. לא, לא שוכח את זה, וסיפרה לי סיפור על דובדבנים. לא זוכר מה היה הסיפור, אבל היה סיפור שכן, זה כנראה ריגש אותי מאוד מאוד. כנראה וואו, זה היה נשמע לי דובדבן כמו איזה חלום. היא עוררה בי רצון לזה. ואז כשהסי-- כשהסי-- כשהסיפור הזה הסתיים, היא הלכה למטבח והביאה צלוחית עם דובדבנים, ואני בשמחה, בכיף גדול, אכלתי את הדובדבנים האלה בגלל שאמא שלי עוררה בי את הרצון לזה. מכיוון שנהיה רצון, אז ממילא גם אכלתי אותם ונהניתי. זה כבר, כבר כל השאר נהיה הרבה יותר פשוט וקל. אם כן, זוהי המשימה שלנו, לעורר לילדים שלנו בעזרת השם רצון לעשות דברים טובים. כשנעורר בהם את הרצון, אז הדברים הטובים בעזרת השם, בעזרת השם יקרו. אז יהי רצון שאנחנו נזכה, שנזכה בעזרת השם שלילדים שלנו, לילדים המתוקים שלנו, ל-- שהם עיקר משימת חיינו, הם עיקר שליחות חיינו, שנצליח בעזרת השם לעורר בהם רצון גדול, לעורר חשק גדול לדברים טובים, לדברים חיוביים. נראה להם דוגמה אישית, נספר להם סיפורים סביב זה, ואז בעזרת השם הם ירצו את הדברים האלה. וכשהם ירצו, כמו שדיברנו קודם, זה יניע אצלם את כל, את כל, את כל ההמשך בעזרת

20:32 השם. ויהי רצון, התחלנו את הסיפור על ח'אן יונס, על, על הבמבה והמיץ פז בח'אן יונס. אז יהי רצון שכל החיילים בח-בח'אן יונס, ברצועת עזה בכלל, בדרום ובצפון, שרק יהיה להם במבה טעימה ומיץ טעים, ומעבר לזה שום דבר אחר לא נעים. שיהיו בריאים ויהיו שלמים ויישמרו ויצליחו במשימות שלהם בעזרת השם. ויהי רצון שכל הפצועים יהיו בריאים ויחזרו למשפחותיהם בריאים ושלמים. בריאות הנפש. בריאות הגוף. יהי רצון שנזכה לביאת משיח. נזכה לתחיית המתים ונזכה שכל אותם קדושים יחזרו שוב פעם בעזרת השם להיות איתנו. אם אתה מרגיש, אם את מרגישה שהשיעור הזה מדבר אליכם, נוגע בכם באיזו נקודה, שתפו אותו הלאה. אם יש לכם מה להוסיף, בבקשה תרשמו בתגובות למטה. תשתפו גם את כל הנושא הזה. ושוב פעם, יהי רצון שנזכה בעזרת השם להרבה הרבה נחת ורק ואך ורק לבשורות טובות. תודה רבה. כל טוב. בשורות טובות.