מה שלמדתי מהרפתן מקיבוץ זיקים יכול להאיר לנו את הבית

00:00 שלום לכם. אז את ג'קי הרפתן מקיבוץ זיקים פגשתי כמה ימים אחרי שהתחילה המלחמה. ג'קי הוא עובד בתחנת מד"א באשקלון, ואחרי שפרצה המלחמה קיבלתי החלטה אישית שאני הולך כל יום עם זוג התפילין שלי לתחנת מד"א, תחנת כיבוי אש, תחנת המשטרה בעיר, לזכות את העובדים, את המתנדבים, בהנחת תפילין. שהרי הגמרא אומרת שכאשר יהודי מניח תפילין זה גורם לפחד לאויבים שלנו. וככה הלכתי יום אחרי יום אחרי יום. אגב, זה אני עושה את זה עד היום. המלחמה עדיין לא הסתיימה. אתמול הייתי שם, גם אני אהיה שם היום בעזרת השם אחרי העבודה. וככה אני פוגש את ג'קי הרפתן ואני מציע לו להניח תפילין. ג'קי הסכים להניח תפילין ודיברנו. מה אתה? מאיפה אתה? אז הוא מספר לי שהוא מקיבוץ זיקים. והוא מספר לי שעכשיו חברי הקיבוץ נמצאים בבית מלון שליד ירושלים. אמרתי לו, נו, איך בית מלון? וואי, איך הולך שם? אז הוא אומר לי, תכף הוא אומר לי, זה לא זה. הוא אומר לי, אמנם מפנקים אותנו מאוד. כל בוקר וערב הופעות, פעילויות, משקיעים בנו. מנהל בית המלון יוצא מגדרו למעננו, אומר, אבל זה לא זה. אומר, אני רוצה לחזור הביתה. אומר, אני גר בקיבוץ ארבעים שנה. אני רגיל לקום בבוקר, לראות את החברים. מה שלומך? בוקר טוב. אומר, אני בא לקיבוץ מדי פעם, כי כרפתן יש לו את האישור להיכנס לקיבוץ. אומר, אני בא לקיבוץ מדי פעם, אבל המקום שומם. יש חיילים בכניסה. אני לא מכיר אותם, לא מכירים אותי. הוא אומר, זה לא זה. אני רוצה לחזור הביתה. המלחמה הזו המחישה להרבה מאיתנו עד כמה אנחנו אוהבים את הבית. הרי במיוחד בתקופה הראשונה הרבה אנשים מהדרום עזבו את

01:57 הבתים, והרבה אנשים אחר כך מהצפון עזבו את הבתים, ועד היום. ופתאום אנשים הרגישו צורך עז, השתוקקות פנימית לחזור כבר הביתה. פתאום אנשים הרגישו כמה הבית המובן מאליו זה לא מובן מאליו. וכמה טוב להיות בבית. כי כל אדם, אדם כאדם, צריך בית, מקום פרטי, מקום אישי, מקום אינטימי שהוא שלי והוא רק שלי. הבית מביא ביטחון עצמי, מביא, מביא כוח. הבית זה המקום שבו אם עבר יום לא טוב, עברו דברים לא קלים, התרחשו דברים לא נעימים במהלך היום, איפה אני יכול לקבל כוח, שלווה, רוגע? בבית שלי, עם המשפחה שלי, במקום האישי האינטימי שהוא רק שלי. אדם חייב בית. אז אם כן, בית זה משהו כל כך נצרך. אז איך נעשה שהבית שלנו יהיה יותר נעים, יהיה יותר נעים, שהיחסים בין הילדים יהיו יותר נעימים? איך עושים את זה? אז בשיעור היום נדבר בעזרת השם על טיפ קטן שמאוד מאוד יכול לעזור, שהיחסים בבית בין הילדים יהיו הרבה הרבה יותר טובים ואיכותיים ממה שהם, ממה שהם היום. על הצורך הזה ללמוד להיות בבית, המקום האישי הפרטי, שמעתי פעם סיפור מהתוועדות, מהתוועדות שהיה משפיע רב שקראו לו הרב מנדל פוטרפס. הוא היה יהודי, איש בעל מסירות נפש, איש שמסר את נפשו על שמירת מצוות, על יהדות, על לימוד תורה, בזמנים שברוסיה הסובייטית, איפה שהוא גר, זה היה אסור על פי חוק. ורב מנדל פוטרפס מספר שלקחו אותו לכלא והוא קיבל שם כמה שנים לשבת בכלא. והוא אומר, בכלא הם רצו לשבור אותנו, לרסק אותנו לגמרי, לגמור על הנפש שלנו. בשביל לגמור על הנפש, מה הם עשו? אומר, הם לא נתנו לנו בתוך התא, תא בית הסוהר, שום מקום פרטי.

04:03 הרי לפעמים בבית, לילדים הרי אין להם לכל אחד חדר פרטי. יש מקומות שכן, אבל יש חדר לכמה ילדים. אבל לכל אחד יש את המגירה הפרטית. המגירה הפרטית זה לא סתם כמה סנטימטרים של מקום לאחסן את ה-- את המחברות או את ה-- או את הצעצועים. המגירה הפרטית של כל אחד זה המקום האישי, המקום המוגן, המקום הפרטי האינטימי שהוא רק שלי. זה מביא הרבה ביטחון עצמי. לא סתם ילדים שנוגעים להם במגירה הפרטית הם נורא נורא כועסים, כי זה לא רק משהו טכני, זה גם לחדור לתוך ה-הפרטיות שלי, למקום הכי אישי שהוא רק שלי. ולכן הדבר הזה, המקום האישי הזה, הוא משהו שהנפש זקוקה לו. אז הוא אומר, ברוסיה הם רצו, אותם, אותם, אה, אה, אה, ארורים רצו לגמור, לרסק אותנו, גם לא השאירו לנו שום מקום פרטי ואישי. האמת היא שיש עוד מישהו שמחפש לחזור לבית שלו, למקום המיוחד הזה, וזה הקדוש ברוך הוא. רבי שמעון בר יוחאי אומר: "בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם". מתי שנמצאים בגלות, וזו התקופה של עכשיו, אז אנחנו נמצאים בגלות. אין בית מקדש, גם הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בגלות, והקדוש ברוך הוא משתוקק לחזור חזרה לבית שלו, לבית המקדש. הקדוש ברוך הוא, אם אפשר לומר, הוא עכשיו, הוא הומלס, אין לו בית, אין לו מקום. הוא רוצה מאוד מאוד גם לחזור למקום האישי שלו. בעזרת השם, כשמשיח יבוא וייבנה בית המקדש ו-- עוד הפעם, השכינה תאיר במקום המקדש, המקום המקודש ביותר בעולם, כבר לא כפי שהנביא אומר, כבר לא שועלים ילכו בו, אלא עם ישראל. אנחנו נהיה שמה. אז הקדוש ברוך הוא יחזור לביתו איתנו יחד כמו שצריך. גם הקדוש

06:05 ברוך הוא צריך בית. כל אחד צריך בית. כל אדם צריך את המקום המיוחד הזה שנקרא בית. אז איך אם כן נעשה שהבית שלנו יהיה מקום יותר נעים, יותר נחמד? הרי מה שקורה שמגיעים הביתה, ובמיוחד אחרי יום עבודה, באמת ככה בשביל קצת לנוח, להירגע אחרי יום עמוס מלא מלא באתגרים וחוויות, ופתאום מגיעים הביתה וישר הילדים לא מסתדרים, לא מבינים אחד את השני, רבים על זה ועל זה, ואנחנו נכנסים לזירת קרב כזו ולעבודה כזו ועומס של משימות בשביל להרגיע את כולם, שלא חשבנו, לא רצינו שיקרה. אז מה אפשר לעשות? אז אחד הטיפים שיכולים מאוד מאוד לעזור שנצליח בעזרת השם להכניס אווירה טובה, נעימה לבית שלנו זה ליצור קופסה. קופסה, קופסת המעשים הטובים נקרא לה, ונאסוף את הילדים, לומר להם: ילדים יקרים, משהו חדש בבית שלנו. אנחנו עכשיו יצרנו קופסה. רואים? זה נקרא, זה נקרא קופסת המעשים הטובים. כמו קלפי כזה, וכל מעשה טוב שאתם עושים, אתם מתחשבים באח או באחות, אתם מדברים בצורה מכובדת לנו ההורים, לאחים שלכם, אתם לפעמים גם מוותרים לאחים, אתם מקשיבים כשאומרים לכם ללכת בזמן להתקלח או כל דבר כזה. כל מעשה טוב כזה, מעשה של הקשבה, של כיבוד הורים, של יחס יפה לאחים, אנחנו מכניסים, משלשלים פתק לתוך הקופסה. בסוף השבוע או אחרי כמה ימים, כפי שנחליט, נעשה ספירה, ואם יהיו כך וכך פתקים אתה תקבל את זה ואת תקבלי את זה. אנחנו נאמר להם ודאי דברים שאנחנו יודעים שזה ילהיב אותם, שהם משתוקקים לזה, שהם אוהבים את זה, וככה זה ייתן להם מוטיבציה להשתפר ולעשות מעשים טובים. זה בדיוק כמו שהילדים, בשביל להביא פתק נחת לגננת כל יום, הם מתאמצים למען

08:16 זה. זה מאוד מאוד חשוב להם. הם מוכנים לעשות הרבה דברים רק שנרשום להם פתק נחת לגננת. כשרואים פתק, משהו פיזי, לא מחמאה בעל פה. פתק שרשום זה בעיניהם משהו הרבה יותר משמעותי. אז צריך גם אנחנו ליצור פתקים ממש פיזיים, וזה יעשה להם הרבה יותר מוטיבציה וחשק ורצון גדול לעשות מעשים טובים. הרווח הגדול מזה שבשיטה הזו אפשר להקנות להם הרבה הרבה ערכים. להסביר להם כמה הערך של שפה נקייה, של דיבור מכבד, ולומר להם: תעשו את זה, תרוויחו פתק, אבל ככה הם לאט לאט יתרגלו לדבר הנפלא הזה, החשוב כל כך, של שפה נקייה, של דיבור נקי. אנחנו גם נסביר להם את הערך של לפעמים גם לוותר לזולת, וככה הם יעשו את זה והם ילמדו ערך של לוותר לזולת. ערך של דיבור מכבד להורים, ערך של להקשיב להורים כשההורים מבקשים לעשות משהו, להתקלח, לשבת לאכול את ארוחת הערב, וככה לאט לאט נצליח בעזרת השם ליצור בבית אווירה הרבה יותר מקרבת, מחבקת, מאחדת, אוהבת, נעימה ורגועה. נבוא הביתה בסוף יום מתיש, לבית הרבה יותר רגוע ושלו, לבית שלנו, והבית שלנו, כמו שדיברנו קודם, שזה המקום הבטוח שמביא ביטחון עצמי, כוחות ושמחה, יהיה בעזרת השם הרבה הרבה יותר, הרבה הרבה יותר נעים ומשודרג. יהי רצון שנזכה בעזרת השם להרבה הצלחה בחינוך הילדים שלנו, שנראה מהם הרבה הרבה נחת בעזרת השם. יהי רצון שג'קי מקיבוץ זיקים וכל שאר היהודים, כל שאר תושבי הצפון ותושבי הדרום יחזרו לבית שלהם בצורה שלווה, בצורה רגועה, בצורה בטוחה, בצורה שמחה בעזרת השם. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יחזור גם הוא כבר לבית שלו בגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו. ויהי רצון שבעזרת השם החיילים כולם יהיו

10:24 בריאים ושלמים, כל הפצועים שיהיו בריאים, שיחזרו החטופים, שנזכה לתחיית המתים ובעזרת השם עוד הפעם ניפגש יחד עם אותם קדושים שבחטף נלקחו מאיתנו במלחמה, במלחמה הקשה. ויהי רצון בעזרת השם שהכל יהיה מתוך שמחה וטוב לבב. אם אתם מרגישים שהסרטון הביא לכם ערך, רעיון טוב לחיים, שתפו. שתף חבר, שתפי חברה. אם יש לכם עוד כמה טיפים ורעיונות, תרשמו אותם מתחת לסרטון למטה. תנו לכולנו גם ליהנות מהרעיונות המחכימים שלכם. שיהיה בשורות טובות, ברכה והצלחה. כל טוב.