הרב פרץ חן | כך נכניס טוב לב לבית שלנו

00:00 שלום לכם. אז ישנו כלל שאומר שטוב מושך טוב. מעשה טוב אחד גורר מעשה טוב שני, מצווה גוררת מצווה. אנחנו מאוד מאוד רוצים בבית שלנו להכניס טוב כזה שימשוך איתו עוד הרבה הרבה טוב אחר בעזרת השם. והשיר היום מדבר על איזה טוב, איזה סוג של טוב ואיזה צורה נוכל להכניס את הטוב הזה לבית שלנו. גם נעמיק קצת על פי חסידות ונבין מה זה באמת טוב, מה ההבדל בין טוב לבין חסד? מה המשמעות של טוב? וכמה חשוב שהטוב הזה ייכנס לתוך הבית הפרטי שלנו ובכלל בחיים שלנו. אני רוצה לפתוח בסיפור שימחיש-- ימחיש לנו עד כמה דבר חיובי אחד מושך וגורר עוד הרבה דברים חיוביים, והסיפור הוא מיום שישי האחרון. ביום רביעי האחרון, לפני שישי האחרון, התקשרתי לאח שלי הגדול. אחי הגדול הוא, הוא חובש קרבי במילואים והוא היה עם קבוצה של לוחמים על גבול הרצועה. והתקשרתי אליו ואני אומר לו בטלפון מה נשמע? מה שלומך? איך הולך? ככה מדברים סתם, שיחת אחים כזו, ואני תוך כדי שיחה שומע שהוא מדבר עם מישהו על פלטה. פלטה לשבת כנראה. ואני אומר לו תגיד איך אתם מאורגנים לשבת? מה יש לכם? אז הוא אומר לי, "האמת היא שאם היה פה סיר חמין לשבת זה היה ממש ממש מוסיף לחבר'ה". אז אמרתי לו אתה יודע מה? אני אבדוק את העניין. אני מסיים את השיחה איתו ואני אומר לאשתי, "תקשיבי, השבת בעזרת השם יהיה שם סיר חמין". התחלנו לבדוק את העניין ולפנות לאנשים היקרים בשכונה שלנו, ופתאום מסיר חמין לשבת זה הפך לתבשילים מכל כיוון. דגים כאלה ואחרים, סופגניות, זה הרי חנוכה ופירות ועוגות וקציצות ותוספות וסלטים ומלוח ושניצלים ושתייה קרה, וכל

02:13 כך כל כך הרבה דברים שאנשים פתחו את הלב ונרתמו וכל האוכל הגיע אליהם לשבת והם כל כך נהנו וכל כך שמחו. עכשיו, ביום שישי היה צריך להעביר את האוכל אליהם. לא יכולתי להגיע עד למקום שבו הם נמצאים, אז נסעתי עם האוטו לאיזשהו חמ"ל כזה שנמצא ליד היישוב שובה שליד נתיבות, ושם סיכמנו שאני אפגוש את החבר'ה שיגיעו לקחת את האוכל. אז אני ממתין שם עם האוטו ואחרי כמה זמן מגיעים, מגיע רכב צבאי עם שני שני אנשים, לוקחים את האוכל, ממש שמחים לראות את הכמות של האוכל הטרי, הביתי, הטעים, המשובח שאנשים השקיעו מכל הלב ומכל הנשמה. ואני אומר לאחד מהם, לצעיר שבהם, "בוא תניח תפילין". אז הוא אומר לי, הוא אומר לי, "האמת היא עזוב, אני לא-- אף פעם לא הניחתי תפילין, אני לא, לא בעניין". אני אומר לו, "מה, אף פעם בחיים לא הניחת תפילין?" אז הוא אומר לי כן, לא. עכשיו, הרי אנחנו יודעים שמי שלא מניח אף פעם תפילין זה ממש צריכים לסדר אותו, כן? כמו שכתוב בכתובים, זה לא משהו שהוא לעניין ואם יש לי הזדמנות להניח ליהודי שלהראשונה בחייו יניח תפי-- לא יניח תפילין, הניח לו תפילין. אז אני אומר, "תקשיב, בוא תניח תפילין." אז הוא אומר לי, "לא, עזוב." "בוא תניח תפילין. מה? פעם ראשונה, בוא!" וככה אחרי עוד כמה מילים, אז היו-- הבחורצ'יק הזה, בחור בגיל עשרים ושש הניח לראשונה תפילין בחייו. בר מצווה שנים, אחרי הבר מצווה, הוא עשה בר מצווה. הוא בגיל עשרים ושש, בר מצווה שנים אחרי הבר מצווה הבחור עשה בר מצווה, אז זה לא נגמר כאן. אני מתרגש כמובן מגודל המעמד, השעה והאירוע ואני אומר

04:03 לחבר'ה שם, "יש פה עכשיו בר מצווה." אז אמרו, "כן, איזה יופי." גם הייתה עוגת שוקולד שהגיעה במשלוח של האחות. אני אומר, "אפילו יש פה עוגת שוקולד, נראה כמו בר מצווה." ואז עובר שמה איזה בחורצ'יק בשם דרור, שהוא אחראי על כל החמ"ל הזה שם. אני אומר לו דרור, תראה מה הולך פה בר מצווה אז הוא ברצינות ככה? חכה דקה הלך, הביא תפילין חדשות מהשקית ואומר אני אומר, הוא אומר לאותו חייל אני מעניק לך את זה במתנה. הוא אומר לו החייל עזוב, אני יודע אני אשתמש לא אתן למישהו. אומר לו לא, אני רוצה להביא לך, שאם תרגיש צורך להניח תפילין שיהיה לך תפילין. פתאום אני קולט מה הולך פה. מעשה טוב אחד מדהים של להביא אוכל לאותם חיילים שעשה להם שבת מדהימה. הם כל כך שמחו והודו. גרר שאדם, בחור שלעולם לא הניח תפילין, הניח תפילין. מי יודע מתי זה היה קורה אם לא אותה הזדמנות. זה גרר שהוא קיבל תפילין חדשות שהם עכשיו שלו, וזה גרר דבר ועוד דבר ועוד דבר. כי דבר טוב מושך דבר טוב. פעולה חיובית יש לה כוח למשוך פעולה חיובית. אנחנו רוצים בבית שלנו, עם הילדים שלנו, להכניס טוב, להכניס חיוך בשביל שזה יגרור אצלם עוד טוב ועוד חיוך ועוד חיוך. מה בכלל ההבדל? אם קצת נעמיק בזה, בין טוב לבין חסד, עד שנבין את המושגים. אז בגדול יש מושג שנקרא חסד. יש מושג שנקרא ההפך מחסד זו גבורה ויש טוב. טוב לב. מה ההבדל ביניהם? מוסבר זה בחסידות שגבורה. מה זה גבורה? גבורה זה אומר שאני מעניק למישהו משהו, אך ורק אם מגיע לו, אך ורק אם הוא עבד למען

05:55 זה, אך ורק אם זה שלו. אחרת אם הוא לא עבד למען זה, הוא לא יקבל בשום פנים ואופן. זו בעצם גבורה. מה זה חסד? חסד זה אומר גם כשלא מגיע לו, גם כשהוא לא עבד למען זה - אני, אני אתן לו, אני יעניק לו. אני, אני עושה חסד. אני איש חסד. לא מגיע לך, לא מספיק השקעת, לא מספיק התאמצת, אבל אני יודע שאתה צריך ורוצה את זה, אתה תקבל את זה. זה חסד. טוב לב זה משהו הרבה יותר עוצמתי. טוב לב זה אומר גם כשהוא לא מבקש, גם כשלא בטוח שהוא כל כך צריך. אני רוצה בכל זאת לתת לו. אני רוצה בכל זאת להעניק לו. אני רוצה בכל זאת להיות איתו, להיות למענו, להיות בשבילו. טוב לב זה משהו שחייב להיכנס לבית שלנו, הבית שלנו, ביחס בין ההורים, ביחס בין ההורים עצמם, בינם לבין עצמם, ביחס בין ההורים לילדים. ההנהגה חייבת להיות של טוב לב, לא רק כי הוא צריך כי היא צריכה. כי אשתי צריכה, כי פשוט אני רוצה לתת להם. אני רוצה להעניק להם גם כשהם לא ביקשו. ללכת לסופר ולהביא לאישה איזשהו משהו טעים. היא לא צריכה, היא לא ביקשה, היא לא זקוקה. היא תסתדר מצוין בלי זה. אבל אני רוצה לתת. אני רוצה לפתח. אני רוצה לתת לה להיות, להתנהג בטוב לב כלפיה. כשמתנהגים בטוב לב בבית, זה מפתח את זה בבית, זה משדר את זה הלאה. איך נעשה את זה בבית? איך נרגיל את הילדים בבית לטוב לב, למעבר הזה, למיוחד הזה? ישנן כל מיני דרכים. למשל, משל קורה הרי המון בבית, בבתים שלנו, בבתים של כולם, שאחד, אחד האחים

07:45 יש איזשהו חטיף ממתק טעים ואח אחר גם רוצה. מתחילה איזושהי מריבה ביניהם. "הוא לא נותן לי", "הוא כן נותן לי, אבא אמא, הוא לא רוצה להביא לי", "למה שאני אביא לו? זה שלי". מתחיל כזה דיון. אז אפשר לבוא ולהכריח. זו גם שיטה, אבל כמובן שהתוצאות של להכריח הן לא תוצאות משביעות רצון. ישנה דרך נוספת, לבוא ולומר לאח שרוצה, שהוא מבקש: "אני בטוח, אני בטוחה שאם תבקש יפה מאחיך, תבקש יפה, תן לי קצת". לא, לא להגיע שם בהתלהמות ישר בתוקף "תן לי", תבקש יפה, אתה תראה שהוא ייתן. ולומר גם לאח השני, לומר ככה בקול: "אני בטוחה שאתה תהיה טוב לב לאח שלך". בדרך כלל זה יעבוד, אולי לא בשנייה הראשונה, אבל אחרי עוד כמה מילים כאלה פתאום הם - אנשים אנחנו רוצים להיות טובי לב, אבל צריך לפתח את זה, לפעמים להוביל לשם, לכוון לכיוון הזה. דבר שמאוד מאוד יכול לעזור, דבר גם שיכול לעזור מאוד לפתח את הטוב לב בבית שלנו אצל הילדים - ישיבה בשולחן שבת. אפשר לעשות את זה בצורה רשמית, בצורה לא רשמית, ספונטנית, לא משנה מה. כמו סבב כזה, או לא סבב דווקא, או אבא אמא ועוד כמה אחים שהצטרפו - לספר, מי שרוצה, שיספר על דבר טוב שהוא עשה השבוע, על טוב לב שהוא עשה השבוע. לשתף על דברים טובים שעשינו, וגם אפשר לשתף על טוב לב שמישהו עשה כלפינו. עמדנו בסופר וממש ממש מיהרנו, ואיזה מישהו מסוים, מישהו מסוים, מיהר ורצה לעקוף, ואמרנו לו: "אנחנו רואים שאתה ממהר, בוא בוא קדימה, אתה יכול לעקוף", כן? או אם מישהו עשה את זה לנו, שמאוד מאוד מיהרנו ונתנו לו לעקוף בתור. כן, גילו

09:45 טוב לב כלפינו. צריך לספר את זה בשולחן השבת, לשתף את זה, וככה לאט לאט, שבוע אחרי שבוע זה יפתח את אותו טוב לב. ואדם שמתנהג בטוב לב זה מתקדם עוד ועוד, וגם כלפיו יתנהגו בטוב לב, כי התנהגות מושכת בחזרה את אותה התנהגות. אני אפילו נזכר בפעם, מקרה שפעם היה לי - יום שישי, חזרתי לחנות הסופר וחיפשתי, והייתי צריך חיתולים, והבאתי חיתולים של חברה מסוימת שהיא לא מהחברות הכי יקרות, ותנו לי מידה חמש. ואז אני רואה שמגיע, וזה כבר היה בעגלה שלי, ואני רואה איזשהו אדם שהוא עם הטלפון, תוך כדי מדבר עם מישהו, עם אשתו או משהו כזה, והוא אומר לה: "תקשיבי, תקשיבי, אין את החברה" - והוא אומר את החברה שאותה לקחתי, את אותה, אותו, אותה מידת חיתולים - והוא אומר לה: "לא, תקשיבי, אין את זה, אין את זה". היא אומרת לו, כנראה: "מה יש?" הוא אומר: "יש את החברה היקרה", אומר את השם של החברה היקרה. אז כנראה שהיא אומרת לו: "אל תיקח". אז הוא אומר: "טוב, אז אני אומר אני אחפש אולי מקום אחר". כנראה שעוד כמה שקלים האלה, וכדאי שלא להוציא אותם. ואני שומע את זה, וכבר בעגלה יש את מה שהוא מחפש. עכשיו, לא היה לי נעים לבוא, וכאילו פחדתי שאם אני אגיד לו "קח" ויראה שאני מוותר לו, אז הוא ירגיש לא נעים. אחרי כמה שניות ככה, אני הולך לע-- הוא עזב את האזור של החיתולים, ואני ניגש ואומר לו, אומר לו: "לא שמתי לב, בדיוק יש שם חבילה אחרונה, הנה קח". הבאתי לעצמי ולקחתי סוג אחר, והוא שמח. "אה, יופי", הוא אמר כן בטלפון שהוא מצא והכל טוב, והרגשתי מאוד מאוד

11:27 טוב, בסיפור הזה כמובן. ובאתי הביתה וסיפרתי את זה לילדים שלי. זה סיפור מלפני כמה שנים והשבוע אחד מהילדים שלי הזכיר את הסיפור הזה. השבוע, בשבת האחרונה, אחד הילדים הזכיר את הסיפור הזה עם החיתולים וזה וזה. אמרתי וואו, מדהים איך דבר כזה נכנס. הוא זוכר את זה. זה נמצא אצלו בתת מודע. זה יורד. ירד עכשיו גם למודע. איפה זה יכול לפגוש אותו בחיים? כמה לעשות טוב מעבר לחסד, מעבר לחובה על להעניק, מעבר. כמה דבר טוב עושה חיים שמחים, שלמים, מיוחדים. כמה חשוב שנעניק את זה גם בבית, למשפחה שלנו ולילדים שלנו. הגמרא מספרת סיפור, מהגמרא. אדם שהיה גר בגליל והוא ירד מהגליל, ירד מהגליל והלך לאיזשהו אדם ועבד אצלו. והגיע ערב יום הכיפורים והוא מבקש מאותו אדם את המשכורת שלו. אומר לו-- אותו אדם אומר לו, "אין לי כסף להביא לך". כן? הוא אומר לו, "אז תביא לפחות פירות". הוא אומר לו, "אין לי גם פירות". אז הוא אומר לו, "תן לי לפחות קרקע, אדמה". "אין לי אדמה להביא לך". "תן לי בהמה." "אין לי בהמה." "תן לי לפחות כרים וכסתות", משהו לישון. הוא אומר לו, "אין לי גם את זה". טוב, אותו אדם מהגליל, מסכן, הוא רצה את הדברים של המשפחה שלו. הוא עבד, לקח את התרמיל, חזר חזרה הביתה. הגיע למחרת, מספרת הגמרא שלמחרת יום הכיפורים אותו בעל הבית שלא נתן את מה שמגיע לאותו עובד, לקח איתו שלושה חמורים, אחד העמיס עליו אוכל, אחד שתייה, אחד כל מיני ממתקים. הלך לבית של אותו אדם בגליל וישב איתו ואכל איתו וגם הביא לו את כל מה שמגיע לו. ואחרי שהם אכלו ושתו הוא אומר לו,

13:27 "תגיד, כשאמרתי לך שאין לי כלום, אין לי את זה, מה חשבת לעצמך?" אז הוא אומר לו, "כשאמרת שאין לך כסף, חשבתי אולי מצאת איזושהי סחורה מאוד מאוד זולה ופשוט היית-- השקעת בה את כל כספך". הוא אומר לו, "וכשאמרת לי, אמרתי לך שאין לי בהמה, מה חשבת?" אז הוא אומר, "חשבתי שאולי השכרת אותה לאחרים, לכן אין לך בהמה להביא לי". "וכשאמרתי לך שאין לי קרקע, מה חשבת?" אז הוא אומר לו, "חשבתי אולי שהיא מוכרת לאחרים". "וכשאמרתי לך שאין לי פירות, מה אמרת?" הוא אומר, "חשבתי פשוט..." "מה חשבת?" "חשבתי אולי שפשוט יש לך פירות, אבל הם לא מעושרים, אז אתה לא יכול להביא לי אותם". הוא אומר, "וכשאמרתי לך שאין לי כרים וכסתות, מה אמר-- מה חשבת?" אז הוא אומר, "חשבתי שהקדשת את כל נכסיך לשמיים". אז הוא אומר לו אותו אדם, "האמת היא שאתה צודק. באמת אני נדרתי בהתחלה שכל הדברים לא יהיו ברשותי, אבל אחרי זה הלכתי ונדר-- והותרתי את הנדר הזה". והוא אומר לו, "ובגלל שאתה ככה דנת אותי", בגלל שהוא כל כך דן אותו לכף זכות, הבן אדם עבד שם, לא קיבל שום משכורת והאדם אומר לו אין לי, אין לי, אין לי, אין לי. זה על פי כל אמות המידה זה לא בסדר. זה ממש לא בסדר. מה זאת אומרת? תן לי מה שמגיע לי, מגיע לי. מצד גבורה מגיע לו, מצד חסד מגיע לו, מצד הכל מגיע לו, אבל הוא לא, הוא בכל זאת דן אותו לכף זכות, הוא גילה איזה טוב לב. בסופו של דבר הוא לא הפסיד מזה שום דבר והוא אך ורק הרוויח. אנחנו רוצים את הטוב הזה

15:01 להכניס לבית שלנו. אז אם כן, משימתנו כהורים להשתדל כמה שיותר לדבר בבית בשפה של טוב לב, בשפה של נתינה מעבר, לספר על זה סיפורים, לחלוק סביב זה חוויות וזה לאט לאט יכניס את זה חזק מאוד לבית שלנו. זה כמו נרות החנוכה שעוד נר מדליק עוד נר ושני נרות וכן הלאה, מדליקים כל יום מוסיפים עוד נר ועוד אור. ככה גם נדבר על טוב, זה יוסיף בבית שלנו עוד טוב ועוד טוב ועוד נר. שיהיה הרבה נחת, שיהיה בשורות טובות, שיהיה בעזרת השם הצלחה מרובה לעם ישראל, שכל חיילי צה"ל יהיו בריאים ויהיו שלמים, ויחזרו החטופים בעזרת השם שלא ייפגע אף יהודי, לא תיפגע אף יהודייה. בעזרת השם שנזכה לנחת רב ועצום מהילדים שלנו שהם עיקר שליחות חיינו. שיהיה בשורות טובות, ברכה והצלחה. אני ממש אשמח ש-- אם אתם מרגישים שהסרטון נתן לכם אז תשתפו. תשתף חבר, שתפי חברה. אם יש לכם תגובות, הערות, הוספות, תיבולים למה שנאמר, תרשמו בתגובות למטה, זה יוסיף לכולנו. בשורות טובות. חנוכה שמח! היום זה ראש חודש, שיהיה חודש טוב. הרבה הרבה הצלחה בעזרת השם.